שלוש המילים השנואות ביותר על כל אנימטור, או לפחות כך אני מנחש, הן אלה: פיקסאר זה לא.
אין מה לעשות – אם אתה יוצר סרטי אנימציה ממוחשבת, העובדה הבלתי ניתנת לערעור היא שפיקסאר היתה שם הרבה לפניך, ושהם הרבה יותר טובים ממך. הסטנדרט של פיקסאר הוא כל כך גבוה שרק פיקסאר יכולים לעמוד בו. אתה יכול להזיע שנים על גבי שנים, להשקיע מיליוני דולרים והמון כישרון, וליצור סרט אנימציה מכובד לכל הדעות, מצחיק, מחמם לב וידידותי לכל המשפחה. ועדיין, מובטח לך שאחד מדברי הביקורת הנפוצים ביותר שתשמע עליו יהיה: נחמד, אבל פיקסאר זה לא.
ל"Despicable Me" יש שם עברי דפוק ("גנוב על הירח") ומודעות מטעות, שמכריזות "מהיוצרים של עידן הקרח" (לא נכון). אבל הסרט עצמו הוא לחלוטין ומכל הבחינות בסדר. הוא מצחיק, הוא חביב, הוא מתאים לכל גיל, והוא בעיקר מאוד מאוד חמוד. ופיקסאר זה לא.
אם תהיתם מה לכל הרוחות השם העברי אמור להביע: בפרברים אמריקאיים חי אחד בשם גרו, שמקצועו בחיים הוא נבל. הוא איש רע שגונב דברים, או מנסה להיות. בעולם של גרו עסקי הנבלות הם מאוד תחרותיים, מתברר, וכשנבל מתחרה רושם הישג חסר תקדים כשהוא גונב בהצלחה את הפירמידה הגדולה ממצרים, גרו מחליט להתעלות עליו ולגנוב את הירח. לשם כך הוא נעזר בעוזרו הזקן, הממציא ד"ר נפאריו (קולו של ראסל בראנד, המוכר כאלדוס סנואו. לא הייתי מנחש), בצבא עצום של מיניונים – שזה כמו אומפה-לומפה, רק צהוב וחמוד – ובשלוש יתומות שהוא נאלץ לאמץ כדי שישמשו ככלי משחק בתוכניתו המרושעת המערבת עוגיות.
שלוש היתומות מאוד חמודות, כי, נו, הן ילדות יתומות בסרט אנימציה, למה ציפיתם. אבל הקטע החזק של הסרט הוא המיניונים. כשראיתי את המיניונים בטריילרים, הם לא עשו עלי שום רושם מיוחד. הם חמודים כאלה, אבל החמידות שלהם נראית מתוכננת ומחושבת היטב מראש על ידי אנשי שיווק: כאילו מישהו ממחלקת מרצ'נדייז נחת יום אחד במשרד של הבמאי ואמר, "יש לנו מלאי של 1.6 מיליון בובות צהובות זהות. אתה יכול אולי לתת להן תפקיד בסרט או משהו?". אבל אני מודה: המיניונים עושים את העבודה שלהם. שפת הג'יבריש שלהם, הבעות הפנים (ויש מעט מאוד בגוף שלהם שאינו פנים), הצורה שהם מתרוצצים על הרגליים הזעירות שלהם ומכים זה את זה – הם פשוט מתוקים נורא. יכול להיות שהם נועדו רק למכור צעצועים, אבל אם כן – זה עבד, כי לא הייתי מתנגד לבובת מיניון או שתיים.
אז הכל באמת מאוד נחמד, ובכל זאת חסר בסרט משהו שיהפוך אותו ליותר מאוסף בדיחות. משהו בסרט נראה לא מאורגן, כאילו הכניסו לתוכו הרבה רעיונות טובים, אבל לא היה סיפור בסיסי מוצק וטוב שעליו כל העסק יישען. אולי העלילה נוסחתית וצפויה מדי, ואולי הבעיה היא בגרו. נבלים נוהגים לגנוב את ההצגה, וכאן הנבל הוא הגיבור – ולא סתם נבל, אלא כזה עם מבטא מזרח-אירופי כבד שמדובב אותו לא פחות מסטיב קארל, שהוא שחקן מעולה במידה בלתי סבירה. גרו היה צריך להיות דמות אדירה, אבל הוא לא – הוא סתם נחמד. אולי היה צריך להקדיש לו קצת יותר תשומת לב ולהסביר מי הוא, ולמה בעצם הוא כל כך רוצה להיות נבל דווקא. אולי היה צריך להסביר קצת על העולם הזה שבו הוא חי, שבו קיימים רק נבלים ולא גיבורים (על כל איש רע עם צבא של עושי דברו ותכניות מרושעות מגלומניות יש בדרך כלל איזה ג'יימס בונד אחד לפחות, לא?). אולי, כשמציגים סיפור על איש בודד ששלוש יתומות ממיסות את ליבו הקפוא, היה עדיף לא לשכן את האיש הבודד בקומפלקס עם ממציא זקן, כלב והמון יצורים שמעריצים אותו ושהוא מכיר כל אחד מהם בשמו הפרטי. עוד שלושה יצורים קטנים וחמודים לא אמורים להוות שינוי כל כך גדול.
אז פיקסאר זה לא. אבל זה לגמרי לא אומר שזה רע. "גנוב על הירח" הוא בחירה מצוינת אם יש לכם קרובי משפחה בגילאי 12 ומטה שאתם צריכים לבלות איתם כמה שעות בקולנוע, וגם אם אין לכם, לא תרגישו רע עם זה שראיתם אותו.
בהחלט סרט נחמד
הוא לא "גשם של פלאפל", אבל עדיין נחמד מאוד. ובאמת שלא חייבים להשוות כל סרט אנימציה לפיקסאר.
ולמי שהולך לסרט, לשים לב שיש קטעים עם המיניונים בכותרות, אבל אחרי שהם נגמרים אין צורך להמתין לסוף הכותרות (אין קטעים נוספים).
דיבוב, צעצועים ותלת-מימד
הדיבוב לא רע בכלל. עידן אלתרמן עושה גרו די משכנע, גם אם לא מבריק, וגם ד"ר נפאריו לא הפיל אותי מהכסא – אבל היתומות, וקטור ובעיקר המיניונים (משרתיונים בגרסה העברית) יוצאים מהכלל. העבודה על התרגום אחידה יותר, ומצוינת לכל אורכו של הסרט.
מהסרט עצמו נהנתי מאוד, ובעיקר משני דברים שעבדו בו מצוין – הצעצועים המגניבים (בעיקר כלי הנשק) של גרו ושל וקטור, שרואים שמי שעיצב אותם יודע להגזים כמו שצריך; ומהתלת מימד, שנדמה לי שהוא הטוב ביותר שראיתי בסרט מצויר עד כה. התלת מימד נהדר לא רק כי הוא עשוי היטב טכנולוגית, אלא גם כי הצליחו למצוא צידוקים עלילתיים לשימוש יעיל בו – בעיקר בסצנת רכבת ההרים ובמסע לירח.
בקיצור, בהחלט כן. מבחינת הילדים, ממש, ממש כן: הבכור הכריז שזה הסרט האהוב עליו ביותר אי-פעם מאז הדרקון הראשון שלי (תחליטו אתם מה זה שווה), והבינוני מבלה את הימים האחרונים בלהמציא כלי-נשק בסגנון הסרט.
תלת-מימד
אני כבר הרבה זמן מנסה להרכיב "מפה" של הקרנות התלת-מימד – מתי ואיפה הן נראות טוב ומתי לא, ומקבל בעיקר בלגן. המסקנה העיקרית שהגעתי אליה היא שיש סרטים מסוימים נראים טוב כשהם מוקרנים ברשת אחת, ופחות טוב באחרות, ויש את "אווטאר" שנראה מצוין בכל מקום שבו הוא מוקרן.
הנקודה שלי: ראיתי את הסרט בסינמה סיטי, ולמרות שהשימוש בתלת-מימד בו באמת עשה רושם טוב (היו מקרים שבהם דברים פרצו החוצה מהמסך, אבל רק כשהיתה לזה הצדקה, ולא פעם בדקה רק בשביל הגימיק) האפקט די נהרס משום שהעומק לא היה גדול. אז דברים אמנם פרצו החוצה, אבל למרחק קטן מאוד. אפילו סצינת רכבת ההרים, שנראית כאילו נועדה להיות מהממת בתלת-מימד, היתה סתם בסדר. לכן דווקא הסרט הזה (ולא זוועות 3D כמו "איירבנדר" או "התנגשות הטיטאנים") גרם לי להתייאש מתלת-מימד ולשקול ברצינות לבחור להבא בסרט עם צבעים בהירים ובלי משקפיים מעיקות.
בקיצור: איפה אתם ראיתם את הסרט? ועד כמה הוא היה "עמוק", להערכתך?
אני לא חזק בעומק
אבל את הסרט ראינו בקריון, שבו יש את התלת-מימד של דולבי (אם אני לא טועה – ההוא שבא עם המשקפיים הקטנות יותר, בתוך שקית שקופה). לא הייתה בעיה של בהירות בכלל, וסצנת רכבת ההרים הייתה באמת מצוינת. נדמה לי שגם העומק היה טוב, אבל, שוב, זה לא קטע שאני יעיל בהערכתו.
הדיבוב של המיניונים/משרתיונים
היה כזה?! הם מדברים ג'יבריש. אתה חושב שביטלו את הג'יבריש האנגלי והקליטו במקומו ג'יבריש עברי אותנטי?
אין ספק שהם הוקלטו מחדש
אני לא יודע עד כמה הג'יבריש שלהם חסר פשר במקור, אבל בגרסה העברית הוא היה חצי-ג'יבריש וחצי קשור למציאות. למשל כשאומרים להם להביא צעצוע, הם מחפשים "פעפוע" (פחות או יותר), ויש קטע שאחד מהם אומר לשני "לא, לא לא!".
גם בגרסה באנגלית זה רק חצ'י-ג'יבריש.
"Toy", למשל, זה "Papoy". והם בהחלט אומרים "No".
מהסרט לא התלהבתי
אבל הסצינה עם ה-Papoy היתה בהחלט מאד מאד חמודה.
'הדרקון הראשון שלי' מצויין!
אבל אני לא מסכים עם הקטן שלך, כי הדרקון הרבה יותר טוב מבחינת הידוק, עלילה וסרט בכלל מ'גנוב על הירח'. 'גנוב' הוא סרט נחמד, ותו לא, בדיוק כמו שכתוב בביקורת.
עידן אלתרמן עושה את וקטור
כל הכבוד לו, אם כך.
(ל"ת)
אפרופו "גנוב" על הירח
הסרט חמוד ומצחיק ("he's so fluffy I could die!")
אבל היה לי קשה מאוד להתעלם מה"השראה" שלא לומר גניבה שלהם מסדרת המשחקים "rayman raving rabbids" ב – WII
לקחו הכל מהעיצוב הכללי של הארנבים, ההתנהגות, התחפושות והקולות
מס' דוגמאות :
http://www.youtube.com/watch?v=002H25_rqys&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=BHiJK1KJHac
זהירות: סרטונים ממכרים
אני גם חשבתי על הרבידס כשראיתי את הסרט
שכמובן גם "מזכירים" את הכדורים מהפרסומת של הלוטו.
שאני לא אתחיל עם הכדורים האלה
שם בכלל זה גניבה ואני במקום יוביסופט (אם לא אישרו להם) הייתי תובע את הלוטו
לא מסכים בכלל
ראיתי את הסרט עם אשתי ומאד מאד נהננו. (בלי ילדים, בלי תלת-מ')
נכון שהעלילה היא די בסיסית, אבל ראבק העלילה של אווטר היתה בסיסית לא פחות. (ומהעלילה של אוואטר יצאתי מעוצבן).
באופן אישי מאד אהבתי את הגישה של הסרט שמתייחסת לנושא של גיבורי על עם טוויסט קצת שונה. כזה שבו יש תחרות בינהם ויש ממסד ויש בנק, והמיניונים אוהבים אותך כי גם הם רואים את החזון. (או אולי בגלל שככה הוא תכנן אותם גנטית)
אתה בטוח שאתה לא מסכים בכלל?
רד כתב בהתחלה:
"הסרט עצמו הוא לחלוטין ומכל הבחינות בסדר. הוא מצחיק, הוא חביב, הוא מתאים לכל גיל, והוא בעיקר מאוד מאוד חמוד. ופיקסאר זה לא."
וסיכם בסוף:
"אז פיקסאר זה לא. אבל זה לגמרי לא אומר שזה רע. "גנוב על הירח" הוא בחירה מצוינת אם יש לכם קרובי משפחה בגילאי 12 ומטה שאתם צריכים לבלות איתם כמה שעות בקולנוע, וגם אם אין לכם, לא תרגישו רע עם זה שראיתם אותו."
שניכם ראיתם את הסרט, חשבתם שהוא לא יצירת מופת, אבל נהנתם ממנו.
בונוס – סרטונים קצרים (עם מניונים ובננה!) מהמארז הביתי של הסרט:
http://www.slashfilm.com/despicable-minimovies-banana-home-makeover-orientation-day/
הדיון על פיקסאר שנפתח פה
הועבר לדף הסרט של "צעצוע של סיפור 3", שהוא, אתם יודעים, סרט של פיקסאר, לכן נראה כמו מקום הולם יותר.
http://www.fisheye.co.il/movies/toy_story_3
האמת?? אין לי מושג על מה הסרט הזה,
אבל בני בן השנתיים וחצי מכיר את הסרט על בוריו ישר והפוך, ועדיין מתפוצץ מצחוק בערך כל 3 דקות, וכשהמגה-וידאו נחסם אחרי 72 דקות הוא כבר יודע לרוץ ולאפס את הראוטר.
הוא ראה את הסרט בערך מיליון פעם, בעיקר בזמן שאני שוטפת רצפה וכו'. יוצא לי מידי פעם לשמוע ככה בחצי אוזן, ואני מצליחה לקלוט פאנצ'ים בסרט שלדעתי מיועדים לכך שרק מבוגרים יבינו אותם…
כבר מגיל כזה?
לא עדיף ללמד אותו על חשיבות שמירת זכויות היוצרים במקום איך מרסטים ראוטר, או לפחות לתת לו לראות את הסרט באיכות DVD נורמלית ולא דחוס ל-flv?
אין את הסרט ב-DVD בעברית
לא ברור לי למה, בגלל שהוא היה בקולנוע ממש מזמן. וכן, אני בטוח: אני בודק במכונות של בלוקבאסטר מדי שבוע, כי הילדים מאוד נהנו ממנו והיו שמחים לראות אותו שוב.
הסרט שיך לאולפני יוניברסל
אולפן ללא זכיין להפצת DVD בישראל מזה כמה שנים (בקולנוע המפיץ הוא גלובוס גרופ). קיימת הוצאת בלו-ריי 3D המשותפת להונגריה, פורטוגל, טורקיה וישראל בה קיים הדיבוב לעברית, אם זה רלוונטי. זמין בחנויות אונליין.
אם לאולפן לא דחוף למצוא מפיץ
אני לוקח את ההערה שלי על זכויות יוצרים בחזרה.
חמוד אך חסר ייחוד
אני חושב שעיקר הבעיה בסרט היא שאנחנו רואים מעט מידי מגרו כנבל, ויותר ככוכב בדרמה משפחתית.
הוא קצת נבלולי בהתחלה, קצת באמצע וקצת בסוף, וזה לא מצליח להוציא מעבר לפיהוק.
המיניונים עצמם הם כמו כוס קולה – מתוקים ומעוררים, אבל יותר מידי מהם וכנראה שתצטרך לראות רופא, ולא מסיבות טובות.
https://gal015.wordpress.com/2015/06/26/despicable-me/