במקור: The Departed
במאי: מרטין סקורסזה
תסריט: וויליאם מונהאן
על פי תסריט מאת סיו פאי מאק ופליקס צ'ונג
שחקנים: מאט דיימון, לאונרדו דיקפריו, ג'ק ניקולסון, מארק וואלברג, ריי ווינסטון, מרטין שין
"התכסיס הגדול ביותר שהשטן ביצע, הוא לשכנע את העולם שהוא לא קיים". זה ציטוט נחמד, אחד האהובים עלי, אבל הוא לא מתיישב עם נקודת המוצא של 'השתולים'. ב'שתולים', לא רק שכולם משוכנעים בקיומו של השטן, הוא טורח להזכיר באופן קבוע, לרוב בצורה כואבת במיוחד, שהוא כאן.
יש בבוסטון הרבה אנשים: קתולים, יהודים, בודהיסטים, שחורים, לבנים, לארי בירד. כולם, בלי יוצא מהכלל, נמצאים בכיס של פרנק קוסטלו (ג'ק ניקולסון). אפילו אנשי הכנסיה מפחדים ממנו, ואני לא אתפלא אם גם הבוס שלהם עושה במכנסיים מרוב אימה כאשר קוסטלו בשטח. הוא מפצפץ, מכסח, משסף, מנסר ונפטר מהראיות לפני שתספיקו לומר "לה-די-פאקינג-דה".
לפני מספר שנים, פגש קוסטלו נער מנומש ומורם גבה, אירי ירקרק שכזה, והציע לו לפנות אליו אם אי פעם יצטרך משהו. הנער עשה זאת, וכתוצאה מכך, היום, הוא קולין סאליבן (מאט דיימון), סמל במשטרת בוסטון. מה הוא עושה במשטרה? התשובה פשוטה להחריד. פרנק קוסטלו, במסגרת תפקידו כארכי-נבל, נרדף מזה שנים בידי החוק. בכדי להישאר צעד אחד לפחות לפני כחולי המדים, הוא שתל ביניהם את בן טיפוחיו סאליבן, כמרגל.
גם המשטרה עוסקת בגננות, ושותלת את בילי קוסטיגן (לאונרדו רפאלי-דיקפריו) כחבר בכנופייתו של פרנק קוסטלו. על מנת לטשטש כל קשר למשלחיו, בילי נזרק מהמשטרה, מושלך לכלא, ומשם לרחוב, מתוך מטרה שיסתבך וילכוד את תשומת לבו של קוסטלו. זה עובד, ובילי מסוגל להעביר מידע על הפשעים העתידים להתרחש הישר מפי ראש הסוס.
עושה רושם שקולין זכה לתנאי עבודה מוצלחים בהרבה מאלה של בילי. בעוד הראשון עושה לעצמו שם, עובר לדירה מרווחת בלב העיר ומתחיל לצאת עם מדולין, פסיכולוגית משטרתית מתוקה, בילי חוטף מכות כמעט מכל מה שזז, ומתקשה לעמוד בלחץ ובאימה הנוצרים מחשיפה ממושכת למקור הרשע. בפגישות הטיפוליות של בילי עם מדולין, כמו גם במפגשים שלו עם שני האנשים הנוספים היחידים שיודעים את זהותו האמיתית, ניכר שהוא הופך לאיטו לשבר כלי.
פה נפסק תיאור העלילה, גם בכדי לא לקלקל אף הפתעה חשובה, וגם משום שהניסיון למצות את כל העלילה בכמה משפטים נדון לכשלון. מרטין סקורסזה, במאי שאת פועלו אין שום צורך להציג (אבל אם מתעקשים: 'נהג מונית', 'השור הזועם', 'החבר'ה הטובים', 'הטייס', וזה רק קצה הקרחון), יצר סרט שמזין את עצמו באמצעות גורם ההפתעה. לא פעם מפתיע 'השתולים' בטוויסט קטן לשמאל, חיסול קטן לימין, והרבה הוקי פוקי, שגרם לי לצאת מהסרט אפוף בתחושה של חוסר ודאות. יש לדמויות כל כך הרבה סיבות מוצדקות להיות פרנואידיות, שגם אני נדבקתי, והדרך שבה אתם קוראים שורה זו מאוד לא מוצאת בעיני.
השתולים, דיימון ודיקפריו, עושים עבודה טובה, משכנעים, ונותנים לדמויות הרבה עומק. לא תמצאו פה דיבור סטראוטיפי של גנגסטרים, SEE. השניים נשמעים כמו בני אדם שהולכים ומאבדים שליטה על אישיותם, ונסחפים למשחק תפקידים שלא רואים את סופו. למרות זאת, הם מחווירים ליד השחקן שלצידם, המוכר בתוארו המלכותי "ג'ק ניקולסון". בין אם קוסטלו מרסק למישהו את היד בכדי שישבע לו אמונים, או מבלה עם זונה או שתיים, הג'קיות שלו ממלאת את המסך. כבר ראינו את ג'ק בתפקיד הרשע לא פעם, והמבטא שלו אף פעם לא משתנה, כך שיש מי שיחשוב שזה די מעצבן. אנשים כאלה יחוסלו, כמובן, וקוסטלו בודאי ידאג להם בעצמו להלויה בארון סגור.
הדמויות המשניות אף הן מצליחות לגנוב את ההצגה כשצריך. אפילו אם מדובר רק בכמה דקות מסך לכל שחקן, התסריטאי וויליאם מונהאן מספק להן אופי עגול ויפה. מארק וולברג, כבלש דיגנם, אחראי לפחות למחצית מ-237 הפעמים בהן מופיעה בסרט המילה "פאק" על הטיותיה השונות. כל סצנה בה הוא פותח את פיו מכילה שיעור מזורז בגידוף אמנותי. אלק בולדווין, פעם צעיר וחטוב, כיום ברבאבא, מספק אתנחתאות קומיות כמפקד הישיר של קולין, המדבר ללא הרף, ומערב בין שוביניזם, תחרות עלבונות עם דיגנם וסתם הערות מטופשות שאינו מודע להן. ורה פרמיגה כמדולין ומרטין שין כראש המחלקה מוסיפים לצוות השחקנים המוצלחים שאינם ג'ק.
בכל זאת, יש לי תלונה אחת כלפי הסרט. לפני כמה שנים, החליט מרטין סקורסזה שהוא עושה רק סרטים ארוכים מהממוצע. אורכו של 'השתולים' הוא שעתיים וחצי, לא כולל פרסומות והפסקה. אמנם אי אפשר להאשים את הסרט בהימרחות, אבל הוא פונה לקיצוניות השניה, ומפגיז את הצופה בפרטים קטנים, אך חשובים להבנת הסיפור. העריכה אמנם משובחת ועוזרת לעורר את האדרנלין בזמן הצפיה, אבל מספיק שהתעטשתם, ואולי פספסתם פרט משמעותי שהיה סותם לכם חור בעלילה. גם הסיום האנטי-קלימקסי לא עוזר לתחושה כאילו היה ניתן ואף רצוי לקצץ פה ושם, מבלי לפגוע בחווית הצפיה.
סביר להניח שכמה משפטים מתוך 'השתולים' יהפכו לציטוטים מוכרים בשנים הקרובות, למשל "No tickey, no laundry" שכבר נכנס למילון הקאלט האישי שלי. סביר להניח שלא מעט אנשים ימצאו אותו אלים מדי, או קשה מדי למעקב. סביר להניח שהרבה יותר אנשים יאהבו אותו.
- האתר הרשמי
- Infernal Affairs – הסרט המקורי
- מרטין סקורסזה
- מאט דיימון
- לאונרדו דיקפריו
- ג'ק ניקולסון
- מארק וואלברג
- כיצד לגדף
- גידוף שייקספירי
- שתולים
ביקור קצר בניו יורק ידידי…זו כבר קלישאה
סליחה על הבורות, אבל מזה TICKEY?
זה בעצם No Ticket באנגלית במבטא סיני כבד. המשפט אגב, אינו מקורי של הסרט אלא דוגמה לבדיחה ישנה על הקהילה האסייתית בארה"ב שנחשבת לגדולה בתחום המכבסות.
ראיתי את הסרט רק לפני איזה יומיים
וכבר שכחתי.
מישהו מוכן להזכיר לי מתי נאמר המשפט?
ראיתי את הסרט רק לפני איזה יומיים
בקטע של ניקולסון והסינים.
לאונרדו
מפתיע במשחק מצויין
אני לא יודע מה כל כך מפתיע..
כבר הרבה סרטים שהוא נותן בהם הופעות משובחות, ואני פעם לא סבלתי אותו…
בדרך כלל אני שונא שמדברים בקולנוע
אבל אני חייב לציין שהבחורה שצרחה באימה מספר פעמים לקראת סוף הסרט, בהחלט הוסיפה לאותנטיות.
בדרך כלל אני שונא שמדברים בקולנוע
"צרחה באימה"?
בעיות פסיכולוגיות קשות.
אצלנו דווקא צחקו...
אני מניח שבאותן פעמים שהבחורה שלך צרחה.
אני דווקא התרשמתי יותר מדיימון ודיקפריו… ניקולסון, כמו שאמרת, עשה את אותו תפקיד שהוא שיחק כבר כמה פעם. היה הרבה יותר מעניין לצפות בשני השחקנים האלו יוצרים דמות חדשה בצורה די מעניינת (בעיקר בילי).
אני לא חושב שהיה קשה מדי לעקוב אחרי הסרט, אבל ייתכן בהחלט שפשוט פיספסתי משהו שאני לא מודע אלי.
מעניין...
אני חייב להודות שגם אני צחקתי..
מש''א
גם אצלנו כל האולם התפוצץ,
מה שמיד גרם לי לתהות: הם לא מקרינים את זה קודם בפני קבוצות מיקוד? יכול להיות שרק בהקרנה שלי צחקו (עכשיו אני מגלה שלא) וקהלים אחרים התייחסו לזה ברצינות? יכול להיות שגם קהלי המיקוד נשפכו מצחוק ובכל זאת זה עבר ככה בלי שינוי? מאוד מוזר. בטח לא לזה התכוון המשורר.
אצלנו נקרעו
בקטע האחרון כולם התפוצצו מצחוק כאילו אין מחר, אני צחקתי עד היציאה מהקולנוע
אם מדברים על הסוף
ילד, אתה תופס לי את הניק. אני אישית אוהב את כל מי שוקראים לו רועי, אבל העניין הוא, שהתגובות שלך, הם, איך לומר, די חכמות, וזה לא מתאים לסגנון של כלל התגובות שלי. אתה עושה לי שם טוב. זה לא מתאים לי. לא שאני עצוב. אבל בכל זאת, אתה לא רוצה להיכנס לוויכוח ואז שפתאום יעלה איזה אזכור לתגובה מטומטמת שלך[שהיא בעצם שלי]. אני מציע לך את השם: "רועי השני".
ביקורת טובה
סרט טוב שחקנים טובים במאי טוב..
לדעתי, ג'ק ניקולסון, וכבר הבנתי שאני בעמדת מיעוט, לא מתאים לדמות שהוא משחק בסרט. יש לו טונות של כריזמה אבל לדעתי, המניירות שלו לא מתאימות לסנדק מאפיה. ציפיתי למישהו סטייל טוני סופרנו ובג'ק ניקולסון אין את הפסיכופטיות המפחידה שלו והוא יוצר דמות יותר קומית ממאיימת. מצד שני באולם כל הקהל היה על הרצפה אחרי כל משפט שלו אז זאת דעת מיעוט כאמור.
בכלל רוב השחקנים הביאו דמויות שכבר יצא להם לשחק. מאט דיימון (זהות בדויה\במלכודת, הכישרון של מר ריפלי) בתור דמות כפולה, ומרטין שין (הנשיא) בתור מפקד המשטרה.
לא ראיתי את הסרט, אבל הבעיה בדמות של ההוא ששתול במשטרה
זה עוד מהמקור ההונג-קונגי:
כתבה מספר 2552
שפילברג והקליימקס
אחת ההאשמות הנפוצות ביותר כנגד שפילברג בשנים האחרונות היא שסרטים רבים שלו נגמרים באנטיקליימקס, או, ליתר דיוק, חצי שעה מאוחר מדי.
זה היה המקרה ב'מינכן', ב'טרמינל', במידה מסוימת ב'תפוס אותי אם תוכל' וב'מינוריטי רפורט' ובכל העוצמה זה היה המקרה ב'AI'.
שפילברג והקליימקס
אוקי, אז אני כנראה משתמש במונחים לא נכוןים, ואני צריך לשפוט על פי ההנאה שלי מהסרטים האלו.
ובאמת למעט טרמינל שעוד לא ראיתי נהניתי מכל הסרטים האלו.
הסרט מאד מהנה, אבל מאד מאכזב
מסקורסזה אני מצפה ליותר.
יש בסרט את כל השטיקים הסקורסזיים המוכרים – פסקול מוצלח, עריכה מהירה, תנועות מצלמה מרשימות – והסרט אף חוזר, לכאורה, לטריטוריה המוכרת של מרטין: עולם הפשע על צדדיו השונים. ללא ספק סרט "סקורסזאי" שמזכיר את רחובות זועמים, החברה הטובים, קזינו ועוד. אבל, וזה אבל גדול, יש תחושה שמשהו מזויף פה. בעוד שסרטיו הגדולים באמת יצאו מהבטן והיכו בבטן, כאן התחושה היא של סרט שנעשה כדי להיות כמו סקורסזה, אבל לא באמת. זה מתחיל מכך שהסיפור מבוסס על סרט אחר (ומוצלח הרבה יותר), וממשיך בכך שהעריכה הכל כך מהירה של הסרט הארוך הזה (ולא, הזמן לא מורגש, הסרט חולף ביעף) מפספסת את ההעמקה בדמויות והסיפור (מה שלא היה בסרט המקורי, שהיה קצר בהרבה).
לא שהסרט רע – רחוק מזה, אבל הוא במבט לאחור הוא לא יזכר אצלי כאחד מהגדולים של סקורסזה.
ובכל זאת: שווה לראות. לו במאי אחר היה חתום על הסרט מן הסתם הייתי אומר שיש פה הבטחה מרשימה למישהו שיום אחד יעשה סרטים טובים באמת וששווה לעקוב אחריו. במקרה הזה אנו כבר יודעים שהוא יודע לנפק יצירות מופת. נקווה שבפעם הבאה הוא גם יביא אחת כזו.
אחלה סרט
באתי לסרט בלי יותר מדי ציפיות ויצאתי מרוצה. אני לא בא בתלונות לא לסקורסיזה ולא לקאסט השחקנים, שעשו את עבדותם נאמנה (אפילו דיקפריו, שאני עוד כועס עליו מאז "הטייס"… ובר רפאלי).
הסרט כולל בתוכו דמויות נהדרות, כמו שכתוב בכתבה, וולברג ובולדווין שווים לבדם את כל הסרט וכל סצנה איתם הייתה תענוג של ממש, באמת התאפקתי שלא לקפוץ במקום כל פעם שהשניים האלה דיברו ביניהם או בכלל.
מה שכן הקפיץ אותי מהכסא היה הפסקול המטורף של הסרט (מטאל אירי! מטאל אירי שולט!). ולא רק קטעי המטאל האירי (שולט!) אלא גם שאר השירים האחרים שהופיעו בין לבין ובמיוחד הגירסה של אלטון ג'ון לפינק פלויד.
בנוגע לאורך הסרט, אני לא מתלונן עליו כי אני בטוח שזה נורא קשה לדחוס טרילוגיית סרטים לסרט אחד, אבל התוצאה יוצאת טובה (בניגוד לאורך המיותר של "כנופיות ניו-יורק" למשל) והסרט זורם בלי מריחות באמצע.
לבסוף, אני שמח לבשר שסקורסיזה לא החטיא כאן הפעם. אמנם זה לא סקורסיזה קלאסי כבעבר, אבל מצד שני, סקורסיזה קלאסי כבר לא נקבל לעולם.
ציפתי ליותר
ללא ספק הסרט הטוב שלו מאז החברה הטובים (אם לא מחשיבים את הסרט על בוב דילן), אבל אתה מרגיש שהסרט מתרכז יותר מידי בעלילה ופחות בדמויות והמסר…
האקספוזיציה מתחילה מעולה ואתה מצפה למשהו גדול, גם כל הסרט אתה מרותק למסך..יש סצנות מעולות, דיאלוגים שנונים, עריכה מצוינת, אבל הבעיה העיקרית היא חוסר טוב טעם בבימוי..אין לך הפסקה, כל שנייה קורה משהו בהתחלה זה מגניב אבל אחרי שעתיים זה מתחיל לעצבן ולעשות לך כאב ראש.
את הויזואליות של הסרט לא אהבתי, במיוחד אחרי שהסרטים האחרונים של סקורסזה מלאים בויזואליות מדהימה כמו בכנפיות ניו יורק או הטייס, אפילו החברה הטובים.. אני זוכר את הרחובות של בוסטון הרבה יותר יפים.
הסיפור קצת לא אמין, אני מתכוון לגנגסטר אירי ששולט בבוסטון שזו לא עיר פשע או משהו, לא יודע זה לא מתאים…
גם התפקיד של ניקולסון קצת סטראוטיפי, במיוחד אחריי שהרגילו אותנו לסופרנוס..
בסוף הסרט אני זוכר שחשבתי לעצמי, סבבה סרט יפה, אבל מה ראינו פה? מה אני יזכור מהסרט הזה?
התשובה: סרט אקשן לחבר'ה שבא כתחליף לסרטי מהיר ועצבני כי הוא יותר איכותי. ומעביר את הזמן בכיף.
גנגסטר אירי ששולט בבוסטון זה לא כל כך מופרך:
http://www.unison.ie/irish_independent/stories.php3?ca=9&si=732126&issue_id=7230
(מצטער, מצריך רישום, אבל מי שלא מתעצל יכול להשתמש ב: http://www.bugmenot.com/view/www.unison.ie)
את הרוב כבר אמרו קודם
מצד אחד זה סרט מצוין, כמעט נטול חולשות. מצד שני, הסרט עדיין מאכזב.
ים מכאן: הנפילה של שין מן הגג והמעקב שהוביל אליה, כמה רגעים בהם ג'ק מתפרע וסצנת המחווה ש"האדם השלישי"- סקורסזה כל כך אהב את הסצנה הזו עד שהוא שם אותה פעמים – בפעם השניה גם בבית הקברות, במיקום שבו היא מופיעה בסרט המקורי. בכך הפסיכולוגית היא למעשה הדמות היחידה בסרט שעומדת בפני החלטה האם ללכת לטוב או לרע שאר הצדדים פחות או יותר דבקים בצד שבו הם התחילו- כלומר הדמות שלה היא היחידה שבאמת מתפתחת מבחינה פסיכולודית, הדמויות הראשיות לא.
מלבד הפתיחה הנהדרת, כמעט ואין בסרט סצנות ממש מבריקות (מסקורסזה מצפים לדברים כאלה), יש כמוה רגעים שקרובים
השחקנים כולם עושים עבודה טובה מאוד,בעיקר ניקולסון, אבל גם הוא ממחזר תפקידים שגילם בעבר.
ובשורה התחתונה- סרט מצוין, כמו רוב הסרטים של סקורסזה, אך לא יצירת מופת.
לא אהבתי את ההערה על אלק בולדווין
מה לעשות ששיני הזמן נוגסות בטובים ביותר. לא כולם נראים כמו בראד פיט (שכבר 15 שנה נראה אותו דבר)וטוב שכך.
שלא לדבר על זה שכשחקן, הוא רק משתפר עם הזמן.
מה לעשות
בדרך כלל, הייתי מוכן לפטור את זה כ"הכנה לתפקיד". בכל זאת, עובד במשטרה, במשרד, עם דונאטס. יש נטיה להעלות כמה קילוגרמים. במקרה של בולדווין, הבן אדם פשוט לא שומר על עצמו.
פעם:
היום:
''לא שומר על עצמו''?
הוא בן 48. מותר לו להעלות כמה קילו (לרובנו זה קורה בכל מוקדם יותר), שלא לדבר על זה שהוא שחקן, לא דוגמן.
אני לא מבין אותך..
הוא רק ציין את זה בדרך אגב, והוא מאוד צודק.. אני צחקתי וגם הבנתי על מה מדובר. נקודה.
הוא טרח להדגיש את זה בתגובתו למירב.
גם לי ההערה המקורית צרמה, אבל היא לא חשובה במיוחד לכאן או לכאן – אבל להתעקש שהמראה החיצוני שלו משנה משהו, בהקשר הנוכחי, נראה לי קצת לא לעניין. ואם אתה רוצה שאני אסביר את עצמי, תבקש – אבל "נקודה." בסוף הודעך מרמז לי שזה לא המצב.
שים לב, אגב
שלא קישרתי בין המראה של אלק בולדווין לבין יכולת המשחק שלו. הערות כאלה נועדות להוסיף צבע לביקורת, לא להפוך נושא לדיון. מירב לקחה את ההערה ברצינות, אז הגבתי ברצינות. באותה מידה, אפשר לטעון שאין לקשר בין לאונרדו דיקפריו ובר רפאלי שום השפעה על תוכן הסרט. זה נכון, אבל מפספס את הכוונה המקורית של המשפט.
לא חשבתי אחרת.
ולכן לא הגבתי בנושא במקור.
לגבי מספר דברים אני לא מסכים איתך
אבל נראה לי שאתה איתן בדעתך, אז רק אציין שאמנם בעיבוד של סקורסזה העלילה (או המסר) נחלשו, אך בעיקר כדי לייצר אווירה שונה (אחרי הכל, מדובר באירים בבוסטון, ולא בהונג קונג) ומשהו שקצת חסר במקור – בידור!
לא סרט מופתי, לא סרט גדול, אבל סרט טוב מאוד. שעתיים וחצי שעוברות בהנאה.
החולדה גם שתולה
תכלס, די ברור שמארקי מארק הביא אותה איתו מהבית.
המקור ההונג קונגי אוכל ברוורס
כמו שלא פעם ראינו, המקור הזר יהיה תמיד חד יותר, חריף יותר ורענן יותר מהעיבוד האמריקאי שתמיד יהיה עדין יותר (למשל אינסומניה)לועס יותר בשביל הקהל (שתולים), או סתם פחות טוב (הצילצול) וזה רק כי אמריקאים מטומטמים לא מסוגלים לצפות בסרט המכיל שחקנים שהם לא מכירים שמדברים שפה שזרה להם.
ולא יעזור פאצ'ינו, ניקולסון ובטח שלא באפי ציידת הערפדים.
שמתי לב למשהו
אולי זה רק נדמה לי, אבל עושה רושם שמי שמחשיב את עצמו לחובב סקורסזה, או מאוד התאכזב מהסרט, או סתם לא התלהב ממנו. לעומת זאת, אנשים שלא מבינים את ההתלהבות מסקורסזה (אני, למשל), נוטים לחשוב שמדובר בסרט מעולה.
עכשיו, מי יהיה הראשון לסתור?
יש גם הרבה מאוכזבים שאינם חובבי סקורסזי
לדעתי זה נראה כאילו כל כך הרבה חובבי סקורסזי לא אוהבים את הסרט כי הם *ראו* את הסרט, בעוד אלה שאינם חובבי סקורסזי לא ממהרים לצפות בו בקולנוע.
בציטוט מעצמי, בפוסט שכתבתי כאן למעלה.
"ולמה גם הסרט הזה, כמו כמעט כל הסרטים של סקורסזה, כל כך בינוני."
אתה תמיד חייב להיות מיוחד?
טוב, נשתמש בך כממוצע. מי שתחושותיו כלפי הסרט הן אובר-נורטוניות, שיעבור לצד שמאל של המחשב. מי שמרגיש כי הן אנדר-נורטוניות, לצד ימין. עכשיו נעבור אחד אחד ונראה מי חושב שנהג מונית אוברייטד.
רוב הסרטים הופכים לאוברייטד אחרי עשור או שניים
אני לא יודע איך אנשים רואים בימינו את ה"קלאסיקות" של שפילברג-לוקאס-זמקיס.
שמתי לב למשהו
אני דווקא מחזקת את עמדתך.
אני לא מחזיקה מסקורסזי משהו מיוחד (את "הטייס" בכלל לא הצלחתי לצלוח עד הסוף), ומאוד אהבתי את "השתולים". כמובן, זה לא הסרט הכי עמוק שראיתי בחיים (אם כי דיקפריו עושה עבודה יפה בהצגת הקושי של הדמות), אבל הוא בהחלט סרט מעולה בעיניי.
לדעתי, סקורסזה רצה לספק לנו הפעם..
בידור, בידור נטו. בהגשה סקורסזית משהו – עריכה קצבית,פסקול מגניב, סגל שחקנים מעולה, צילום וירטואוזי ואלימות חסרת גבולות. לאלה שמחפשים תובנה, עומק ומוסר השכל, שיחפשו עד מחר. אני באתי בלי ציפיות ויצאתי כל כך נלהב, ולדעתי הסיום ההזוי רק מוסיף.
ג'ק ניקולסון הוא דמות מוקצנת להפליא, ולדעתי רק בגלל זה הליהוק שלו מושלם.לא פעם צחקתי בעיקר מאופן השיחה בנוסף לדיאלוגים שהיו כל כך שנונים וחדים. היה קטעי אקשן נפלאים, אלימות ושיחות כל כך טיפשיות שהצחיקו אותי באופן בלתי נשלט. לדוגמא:
1. שני הגנגסטרים האירים בוחנים מי שוטר ומי לא.
2.ניקולסון וחברו מדברים על אמינות תוך כדי פלאשבאקים איך הוא רצח את אישתו וניקולסון חיסל אויבים.
לדעתי זה אחד הסרטים הגדולים של החורף ודווקא לסרטים הקודמים שלו היה יותר מתאים לזכות האוסקר. שזה באמת מצער, אמנם תמיד יש את הסיכוי שסקורסזה ישאר סקורסזה..
סרט טוב מאוד
לא יוצא מן הכלל כמו נהג מונית, אבל עדיין סרט מאוד מאוד טוב. אני חושב שמי שמתעמק יותר מדי בסיפור מחמיץ כאן חלק מאוד חשוב – הסגנון. אז נכון שהעלילה מוצלחת ועמוסה בפרטים, אבל מה שבאמת נותן לסרט את הטאצ' זה השוטים הקצרים, ההקבלה האירונית בין הסצינות, השניניות הקטנות של דיגנאם, וכל הקטעים בעלי-הפוטנציאל-להפוך-לקאלט כמו סצינת כף היד הקטועה.
ג'ק ניקולסון דווקא אכזב. אז נכון שהוא גאון ויהייה כיף לשמוע אותו מקריא את נתוני הבורסה, אבל היה נדמה כאילו הוא מכניס בכוח את עצמו לתוך הדמות, שגם ככה היתה די משעממת וחד מימדית. סתם פושע רשע עם חוכמת רחוב והבעות פנים של ג'ק ניקולסון. ליאונרדו דיקפריו לעומת זאת הפתיע מאוד לטובה במשחק ממש איכותי. היה מאוד מעניין לשים לב להבדלים בהתנהגות שלו בחברת אנשים שונים ולאיך העצבנות והלחץ שלו עולים יותר ויותר מעל לפני השטח עם ההתקדמות בעלילה.
סרט טוב אבל אוסקר?
דיבורי האוסקר בנוגע לסרט הזה מופרכים כמעט כמו האוסקר לנפלאות התבונה.
הסרט בבסיסו בינוני מאוד אך עולה לדרגת טוב בשל משחק מצויין (אני התלהבתי בעיקר מדיימון) ובימוי נאה של סקורסזה.
אבל עדיין סרט 4 כוכבים קלאסי
אוסקר? ממש לא
אני אהבתי.
מבין הסרטים שלו בשנים האחרונות – את "הטייס" טרם ראיתי, ודעתי על כנופיות ניו-יורק ידועה.
"השתולים", למרות שבעיני לא משתווה ולא מתקרב ל'כנופיות', היה סרט טוב, אם כי אני שותף לחלק מהביקורת על הסיום.
וג'ק ניקולסון כבר נמאס עלי.
בקשר לניקולסון:
אותי כבשה סצינת העכבר. החיקוי הכי מרתיע שראיתי אי פעם.
באיחור מסויים
אבל מעניין אותי למה דווקא הסצינה הזו שבתה אותך.
מבחינתי, היא חיסלה סופית את הדמות של קוסטלו כיוון שמאותו רגע קוסטלו נעלם והיה ברור שזהו בסך הכל ג'ק ניקולסון על כל שטיקי ה"שחקן המדהים" שלו. קשה לי להאמין שגנגסטר אימתני כ"כ מתאמן מול המראה בחיקויים של חולדות.
גנגסטר אימתני הוא לא בן אדם?
לי נראה שייתכן שיש לו דברים טובים יותר לעשות
אלימות
הביקורת על הסרט באמת מעולה, רק תלונה אחת לי.
אני נורא רגיש לאלימות והסרט הזה טיפה עבר לי את השיא. אם אפשר להתריאה בפני שכאלה בעתיד.
גם בהווה מתריעים על זה.
מתוך הפסקה האחרונה של הביקורת: "סביר להניח שלא מעט אנשים ימצאו אותו אלים מדי,".
אני לא מצאתי אותו אלים במיוחד.
גם אני לא,
אבל אחד מהשותפים שלי לצפייה כן, כך שיתכן שזה באמת עניין של רגישות לנושא.
ואם מדברים על מבטא מזעזע
לפני הסרט היה טריילר של סרטו הבא, על הסחר ביהלומים באפריקה. איך אומרים? אויי ויי. באמת שחשבתי שצוחקים עליי. אני עדיין מקווה, כי סה"כ אני מאוד מסמפט את ליאו.
המפחיד בעניין המבטאים
הוא שאפילו מאט דיימון, שאאל"ט, מגיע מבוסטון, הצליח להישמע כבעליו של מבטא מזוייף.
בכלל, בלט שרב השחקנים משתמשים במבטא הבוסטונאי רק במלים מסויימות, ושאר הזמן הם מדברים במבטא אמריקאי סטנדרטי.
ג'ק ניקולסון מעצבן אותי.
עברו כמה שנים טובות מאז שהוא פרש ממשחק וכיום הוא מתפרנס למחייתו מלהיות ג'ק ניקולסון בהפקות שונות. ב'השתולים' הוא אפילו לא עושה את זה טוב במיוחד: ניקולסון סוג א' שודד את ההצגה רק מעצם הופעתו על המסך. הניקולסון של 'השתולים' יוצא מגדרו כדי לעשות רושם על הקהל בעזרת כל כלי שעומד לרשותו, כולל חיקוי מכרסמים למיניהם. סקורסזה סיפר בראיונות שונים שהוא רצה שנוכחותו של פרנק קוסטלו תורגש לכל אורך הסרט על אף גיחותיו המועטות מול המצלמה, אבל אם זה לא הולך לא צריך בכח.
וחוץ מזה? סרט מתח יעיל שמצליח לגרום לשעתיים וחצי להראות כמו שעתיים. אחלה דרך לבלות זמן איכות עם אבא. אבל בחייאת, לא יותר מזה. באופן כללי, אני חייב להודות שהשם "סקורסזה" לא מעביר צמרמורת בקצוות חוט השדרה שלי. יש לו כמה סרטים מעולים, אבל הם מתבלטים על רקע של הרבה סרטים מאוד בינוניים או סתם אוברייטד (הזכיר הברדוויל את 'השור הזועם', וצדק). 'השתולים' הוא אחד מאותם אוברייטדים: זה לא הסרט הטוב של השנה ולא הסרט הטוב ביותר שמוקרן כרגע על המסכים. אפילו בקטגוריית "סרט הפשע הקליל והבידורי יחסית לפילמוגרפיה של הסמאח החתום עליו הכי טוב לשנת 2006" הוא מפסיד ל'האיש שבפנים'. יהיה נורא מעצבן לראות אותו זוכה באוסקר.
סודות מחדר העריכה
מאחר והנושא הוזכר כבר כמה פעמים בתגובות, ברצוני לציין משהו. הגרסה המקורית של הביקורת הכילה הערה על כך שאם הייתי חבר אקדמיה, לא בטוח שהייתי מצביע לשתולים. אני בהחלט חושב שזה אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, אבל אם שואלים אותי, גם אני מעדיף את "האיש שבפנים" (אבל גם הוא לא סרט השנה שלי).
עובדה שהצלחתי.
אהבתי את שני הסרטים, כל אחד עם החסרונות שלו. האיש שבפנים חזק יותר בעיני מבחינת עומק הדמויות והמנעות מחורים בעלילה. השתולים הוא זריקת אדרנלין סוחפת. כשראיתי את השתולים, חשבתי דווקא על הקשר הצרפתי, אולי בגלל כל הדיבורים על אוסקר.
אם לחזור לרגע לאיש ולשתולים, שני הסרטים עוסקים בטשטוש זהויות, כאשר אחת מהמשימות שעומדות בפני המשטרה, היא לאתר את הפושע בקרב אנשים הלובשים את אותם מדים. לצופים יש יותר ידע מלבלש שמנהל את החקירה. זה די נדיר בסרטים כאלה, מאחר ולרוב, הפרשה נפרשת לאיטה לפנינו באותו הזמן בו הבלש חושף פרטים. כאן, מדובר בשני סרטים בהם הבלש והפושע מוצגים כשווי ערך ובשניהם, הצופה מודע למתרחש לפני החוקרים.
עוד מקום להשוואה: ספייק לי ומרטין סקורסזה הם שניהם במאים שידועים ביצירת סרטים בעלי מסר חברתי תקיף ועמדות מוסריות לא ברורות. שניהם זכו לביקורת על הבחירה לעשות סרט שהוא יותר בידורי ופונה לרגש במקום לשכל.
שניהם גם צולמו בעיקר בניו יורק. האיש שבפנים הוא מצגת על מגוון התרבויות בבירת העולם, תוך התייחסות ברורה לחשדנות ושנאת הזרים שנוצרה מאז ה-11 בספטמבר. השתולים מנסה לגרום לרקע להראות כמו בוסטון בכך שהוא הופך את ניו יורק לכל עיר, ארה"ב. בעוד סרט אחד מדגיש את תוכנה של העיר, השני מנסה לגרום לה לאבד את יחודה.
יובל ריבלין, מבקר הקולנוע של 'מקור ראשון'
שבדרך-כלל אני די נהנה לקרוא,
הפעם החמיץ את הנקודה בביקורת על 'השתולים', ואני מצטט:
"ערוותו האמנותית של 'השתולים' מתגלה בתמונה האחרונה, החושפת כיפת זהב כנסייתית שליוותה את גיבורנו בדרכם המדממת: נראה כי רגע לפני שעולים האורות מנסה עוד סקורסזה להטעין את סרטו החלול במשמעות דתית. הוא מנסח כביכול אמירה על אי-האכפתיות של הא-ל, שנותר אדיש לחזיון הדמים האקראי המתרחש תחת עיניו הפקוחות. ועל זה נאמר: נו באמת. סקורסזה, שבצעירותו רצה להיות כומר ובחר להתמודד ברוב סרטיו עם משא האמונה המכביד, ויתר בסרטו האחרון על כל מאמץ אמוני או אמנותי".
יש בעיה מרכזית אחת בניתוח הזה:
לא רואים שום כנסיה באותו צילום. זה בניין הקפיטול של מסצ'וסטס.
פאדיחה רצינית.
מעניין אם הוא פספס גם את הrat המטפס.
על כל השלוש פעמים שהוא מופיע...
(כלומר, בקפיטול הבחנתי 5 פעמים, אמנם רק פעמיים באופן מפורש עם עכברושים, אבל בפעמים האחרות הוא מוקד למבט של דיימון, שגם הוא עכברוש מסוג זה או אחר בסרט…)
אני מסכימה שהפרשנות בעייתית, אבל גם מסכימה עם הפרשנות שהסאבטקסט מואכל בכפית (בעיקר כשמסבירים שמדובר בבניין הקפיטול בסרט). בלע.
כן, ההבדל בינך לבינו הוא
שאתה לא פירסמת את זה בעיתון מבלי לברר מהו המבנה הזה.
יובל ריבלין, מבקר הקולנוע של 'מקור ראשון'
דיברו על הבניין במהלך הסרט ואמרו שזה בניין הקפיטול. אני חושב שזה היה כשסוכן הנדל"ן הציג את הדירה.
טוב, לפחות הוא לא טען שזה מסגד אל-אקצה
כל הסיפור עם ה-FBI היה מאוד לא אמין
חוץ מהקטע של חוסר התיאום בין הרשויות השונות: ה-FBI, משטרת המדינה ומשטרת בוסטון. לזה דווקא האמנתי.
ולמה אתה חושב שעוד לא תפסו את בן לאדן?
כי אורי גלר היה עסוק!
איזה באסה
אבל בעצם זה כבר קבוע אצלך שאתה בצפייה שנייה מבחין בגאונות, אז תראה אותו שוב ותסביר למה הסוף הזה גאוני. תודה מראש. הבוהה.
אוי לא.
פתאום שמתי לב שבלבלתי את השמות. נו, זה רק מגיע לי על כתיבת ההודעה הזו כל כך מאוחר בלילה.
במקום סאליבן יש לקרוא קוסטיגן ובמקום דלהאנט יש לקרוא סאליבן (מי זה דלהאנט בכלל?). זהו, ועכשיו יש לכם גם הודעה וגם חידת היגיון. לילה טוב.
הצילומים
באמצע הסרט התחלתי לקלוט שלמרות שאני מאוד נהנה מהתסריט המהוקצע ומהמשחק המפתיע (למעט ניקולסון השטיקיונר), אני ממש לא נהנה מדבר אחד בסיסי: הצילום.
לסקורסזה יש שני צלמים קבועים. רוברט ריצ'ארדסון הוא הצלם הלירי שלו, האמן בעל הפלטה העשירה שמוסיף לכל פריים פואטיות וקדושה. סימן ההיכר שלו הוא אור לבן ובוהק שנוצץ מעבר לראשי הדמויות. אי אפשר לפספס אותו – כשרואים פריים שלו, מיד יודעים שהוא שלו. אם יש מקביל לאמני הרנסנס בקרב צלמי הקולנוע – זה הוא.
(פילמוגרפיה נבחרת: "קיל ביל", "הטייס", "לגעת במוות", "קזינו", "הדלתות", "רוצחים מלידה").
אך בסרט הזה, סקורסזה לא קרא לו. הוא עבד עם הצל שלו, מיכאל בלהאוס, שהוא בדיוק ההפך: הוא הצלם המחוספס של סקורסזה. צלם הביבים, האורבניות, האקשן.
(פילמוגרפיה נבחרת: "כנופיות ניו יורק", "אייר פורס 1", "סליפרס", "החבר'ה הטובים").
אולי הוא באמת יותר התאים – הסרט הוא סרט אורבני, סרט מתח ואקשן, שמתעסק בשוטרים וכנופיות ברחובות. אבל דווקא שם אני רוצה לראות את ריצ'ארדסון, שיקח את הרחוב הבוסטוני ויהפוך אותו למקום מרגש, שיקח את החיספוס היומיומי ויוסיף לו מעט חמלה אלוהית. הצילום האפרורי וחסר ההשראה של בלהאוס הרס לי את הסרט יותר מכל קטע דורש סיספונד בתסריט.
עבר המון זמן מאז שראיתי את ''רוצחים מלידה'' ואין לי שום כוונה
לחזור על החוויה המבחילה ההיא, אבל מה שאני זוכר ממנו זה בעיקר כאבי-הראש האינסופיים שגרמו לי הצבעים המרצדים והקפיצות הדוקומנטריות-עלק של המצלמה. כאמור, חוויה מהפכת-קרביים, ואני אומר זאת במובן הכי שלילי שיכול להיות למושג הנ"ל. אתה בטוח שאתה משבח את הסרט הזה בזכות הצילום?
הצילום של ''רוצחים מלידה'' דווקא יותר טוב
מנניח, הבימוי המחרפן, המשחק או הקונטקסט המזעזע שלו. יכול להיות שבסרט גרוע כמו זה, זה לא באמת דבר טוב באמת, אבל חייבים לתת קרדיט לפחות לזה.
אבל חוץ מזה, אני ממליץ לך בחום לראות את "לגעת במוות". הוא אולי נחשב לפחות טוב מבין סרטי סקורסזה, אבל הוא לטעמי הטוב שבינהם. והצילום של ריצ'רדסון וירטואוזי ממש. שם צורת הצילום שונה לחלוטין מזו ב"רוצחים מלידה", והכישרון שלו נחשף במלואו.
''רוצחים מלידה'' הוא סרט מאוד בעייתי
בלשון המעטה, והוא כולל החלטות בימוי מאוד שנויות במחלוקת. אבל הצילום שם הוא טור דה פורס, ומציג את ריצ'ארדסון בשיאו – מתפרע בין שלל סגנונות, ועדיין מצליח לגרום לכולם להיראות 100% שלו. אם תבחן את הצילום שם במנותק מהסרט ומהבימוי, תגלה אמן ענק.
אגב, מה דעתך על "קיל ביל"? כי הצילום של ריצ'ארדסון שם הוא לדעתי שיחזור (אם זה לא היה אותו צלם הייתי אומר "גניבה") של העבודה שלו ב"רוצחים".
נכון, גם ב-''רוצחים מלידה'' היה שילוב בין סגנונות
אם כי שם לא זכור לי שזה גרם לי לכאב ראש. גם על "קיל ביל" לא השתגעתי, אבל הוא לפחות לא כאב לי בעיניים כמו "רוצחים מלידה".
כשאתה אומר ''שנויות במחלוקת''
זה יופמיזם למה בדיוק?
לא יופמיזם, סתם אנדרסטייטמנט
אני מסכים שהצילום בשתולים חלש
מצד שני, אני חושב שהוא הרבה יותר מתאים לאופי החשאי והמלוכלך של העלילה. כמו שתארת אותו, "צלם הביבים, האורבניות, האקשן". אלה בדיוק שלושת המרכיבים העיקריים של השתולים. הדמויות שורצות בביבי החברה וזוחלות כחולדות מתחת לקרקע הארגון בו הן שתולות. האורבניות של ניו יורק (בה צולם רוב הסרט) תורגמה לאורבניות של בוסטון ובעצם כל עיר אמריקאית, טשטוש מכוון של ההבדלים בין שתי הערים. האקשן לא מסוגנן ורומנטי כמו אצל טרנטינו, אלא מלוכלך ומרתיע כמו אצל סקורסזה.
אוקיי,
יש "כל עיר אמריקאית", ויש ניו יורק. קצת כבוד!
לגבי הסרט קצת קשה לי להגיד. אמנם בוסטון של "השתולים" לא נראית כמו בוסטון שאני ראיתי, אבל כנראה זה מפני שאת ביבי בוסטון אני לא ממש מכירה. מה שכן, אם הרוב צולם בניו יורק*, הם באמת טישטשו את זה לא רע.
* הקפיטול צולם בבוסטון, לא?
סו"ס מישהו צועק המלך הוא עירום!
http://www.makorrishon.net/show.asp?id=15653
אכן
כתבה מספר 3592
אני ממליץ
שכולכם תראו את הגרסה הונג קונגית המקורית של הסרט : Infernal
Affairs (רץ ביס מדי פעם וקיים ב-dvd תחת השם דרך ללא מוצא) סרט הרבה יותר טוב עם כל הכבוד (ויש כבוד ) לסרט הנוכחי . התסריט המקורי כתוב כל כך בבירור במנטליות סינית ולמרות שהסרט צולם בבוסטון כדי לתת לו אווירה שונה מהאווירה הניורקית האמריקאית האופיינית לקולנוע האמריקאי זה לא בדיוק הולך. באמת שהסיפור גאוני ואם תיראו אותו מנקודת מבט שונה אני חושב שתעריכו גם את השתולים יותר. מה גם שסקורזסה שינה חלקים מהסרט (ספויילר : הסוף ההונג קונגי יותר הגיוני )ויש מספר דמויות אחרות ויותר משלימות . בקיצור אחד הסרטים הטובים !
ואם חשבתם שמט וליאו נראים דומים
בגרסה הקוריאנית, בה כל הדמויות נראות אותו דבר (לעיניים מערביות), הסרט מבלבל פי ארבע.
הפסקול!
מאיפה משיגים את פסקול הסרט?ומי הלהקה שעושה רוק כבד אירי כ"כ מוצלח?!?!
הפסקול!
ללהקה קוראים Dropkick Murphys
והשיר שמופיע בסרט
הוא Shipping up to Boston. ותודה לBS.
http://www.dex.co.il/view.php?t=30921
וגם, שניהם שייכים לאותה מחלקה (Department)
לא הם לא
קוסטיגן היה שייך למחלקת השתולים שניהל דינגהם ואילו סאליבן היה במחלקת הבלשים שאותה ניהל אלק בולדווין.
איך חושפים שוטר מוסווה?
אתה טוען שמאפיונרים מהשורה רוצחים חפים מפשע?
איך חושפים שוטר מוסווה?
אם אתה מתעקש, אפשר לעדן את הטכניקה: לתת לו אקדח עם כדורי סרק.
שתולים- עדיף לקרוא
אז ככה:
אחת ההופעות הטובות של לאונרדו שראיתי עד כה, סרט מפתיע ומקורי צריך להיות מאוד מרוכזים כל הסרט כי כל שניה משתנה כל העלילה ונופלת פצצה חדשה בקיצור, סרט יפה מומלץ מאוד למי שאוהב סרטי פשע, ככ חבל שהסוף ממש מפגר!אבל עדין הייתי רואה אותו שוב.
סמן ''ספוילר'' כשאתה מדבר על סופים.
יש לי תהיה...
אני היחיד שאהב את הסוף של הסרט?
בעולם?
סביר להניח שלא.
כן.
ממש לא..
אני איתך…
אוף. אני בהיי.
נתחיל בדברים הבסיסיים – סקורסזה הצליח לביים כאן את הסרטים המותחים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. כבר הרבה זמן, באמת הרבה זמן, שלא קיבלתי כמויות כאלו של אדרנלין. כמה מסצינות השיא, בעיקר המרדף אחר המעטפה, ממש גרמו לי לעצירת הנשימה.
מהבחינה הראשונית, המיידית, הסרט הזה באמת מושלם (כולל הסוף. אבל על כך קצת בהמשך). או כמעט מושלם – ג'ק ניקולסון צריך לפרוש, או לחזור לשחק. השטיקים שלו בסרט כבר לא עובדים, ודי נמאס.
ועוד משהו – ורה פרמיגה נראית שתי טיפות מים כמו מישהי שיצאתי איתה לפני אי אילו שנים. מעולם לא תיארתי לעצמי עד כמה דבר כזה יכול להקשות על צפיה רגועה בסרט.
כדי שהאשה תנצח?
הסרט הזה הוא הסרט הכי אנטי-נשי שראיתי מזה הרבה זמן, ואני לא מזהה פה שום ניצחון, בשום צורה. נהפוכו.
עד עכשיו נמנעתי, אבל עכשיו ממש נותרתי בלי מילים ובלי ברירה: כתבתי על הסרט בעבר בבלוג שלי, וזה ארוך מכדי להיות תגובה כאן, אז הנה הלינק:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=842146&passok=yes
אני מתנצלת על ההפניה הבוטה, אבל באמת קשה לי להבין איך אפשר לראות בסרט הזה משהו שהוא אפילו קרוב לחיובי ביחסו לנשים.
ניתוח מצויין
אבל אני לא חושב שהסרט נראה כך בשל השובניסטיות של סקורסזה (אפילו שבחורות תמיד יוצאות אצלו רע), אלא יותר בגלל תסריט רעוע מאוד (ונסיונות הוספה מיותרים לתסריט המקורי והמהודק).
אגב עם הסרט הזה קרה לי דבר מעניין שכמעט לא קורה, שיצאתי ממנו חשבתי שמדובר בסרט בכלל לא רע, ורק אחרי מס' ימים של מחשבה הגעתי למסקנה שמדובר בסרט רע מכל בחינה שהיא
שמעתי הרבה ניתוחים מוזרים על סקורסזה
אבל לזקוף לזכותו רעיונות פמיניסטיים קוויריים – זה כבר קצת יותר מידי מופרך בשביל תלמיד כמורה לשעבר בן 65 הידוע בעיקר בזכות סרטי מאפיה אלימים.
מי יגיד מי ידע הסוד שבלב
אין לי מושג מה סקורסזה חושב. אני ראיתי את הסרט שלו. זה הכל. בצר לי, אפנה שוב לדבריו של לואיס קרול "מלים אומרות הרבה יותר משאנו מתכוונים להביע כשאנו משתמשים בהן".
אכן ניתוח מעולה.
רוב הטענות שלך שכנעו אותי לחלוטין, וזאת למרות שכמעט על כלום ממה שכתבת שם לא חשבתי בעצמי לפני זה…
תודה
סקורסזה הפך פסימי עם השנים?
תיישב את זה עם הקו שנמתח בין "נהג מונית" הקודר ל"נהג אמבולנס" (הידוע גם כ"לגעת במוות") המנחם.
לא יודע
לא ראיתי את "נהג אמבולנס". בכל מקרה – אם תחבר את הסוף של "השתולים" והסוף של "נהג מונית" תקבל דווקא עמדה פסימית יותר. מצד שני – יכול להיות שהסיבה היא המצב הפוליטי היום בארצות הברית. "נהג אמבולנס" הוסרט באחת התקופות האופטימיות ביותר מבחינת העולם המערבי בעשורים האחרונים – 1999.
אבל מצד שני,
עלילת הסרט מתרחשת באחת מהתקופות הקודרות ביותר, מבחינת פשיעה לפחות, של ניו-יורק – תחילת שנות ה-90 (כפי שמציינת בפירוש כתובית בתחליתו של הסרט).
אבל מצד שני,
מה שמשנה זה לא מתי מתרחשת עלילת הסרט אלא מהו הצייטגייסט בזמן צילום הסרט. זה מה שמשפיע על המסר שלו ועל האופי שלו.
אכלת מהריצפה? איכס!
אה, וגם השתולים איכס.
אכלת מהריצפה? איכס!
לא אכלתי…הרמתי…לפח…
ואז הוצאתי מהפח וזרקתי על המסך.
ודעתי על הסרט היא
שזהו סרט אינטליגנטי, חכם, שקצת עשה לי כאב ראש בגלל כל המאורעות שקורות בו.
והנה משהו מאוד חשוב שיש לי להגיד: הסוף של הסרט היה הדבר הכי טוב. תאכלו ת'ריאות!
שאלה
עד כמה האלימות בסרט נוראית?
(אין לי בעיה עם אלימות בסגנון "קיל ביל")
תשובה
היא לא. אם לא היתה לך בעיה עם 'להרוג את ביל' לא תהיה לך בעיה גם כאן.
תגדיר ''נוראית''.
אם במובן ה"איו! איזה גועל! דם!", אז לא, זה לא כל כך נורא. אם במובן ה"איו! איזה גועל! חרא של בימוי!" אז לפחות לדעתי כדאי לשקול פעמיים לפני שרואים את הסרט…
ערוץ 23 נכנס ללופ !המלצה!
לופ סוף השבוע של ערוץ 23 מוקדש הפעם לפסקולים. בין השאר יש שם תוכנית על ועם סקורסזה ובו המאסטר מספר על המוזיקה בסרטים שלו. גם אם לא כולם אוהבים את הסרטים האחרונים שלו, אין ספק שבתור מורה לקולנוע אין גדול ממרטין. שווה.
אחד הסרטים
ראיתי את הסרט 3 פעמים, אפשר לומר במעט זמן אוכל לומר שזה אחד הסרטים הטובים שראיתי מזה שנים. בשנים האחרונות הקולנוע ההוליוודי לא נתן לנו הרבה רגעי נחת, אבל זה סרט חזק ביותר, שהבולט בו יותר מהכל זה המשחק המדהים של לאונרדו די קפריו, ג'ק ניקולסון, מרק וולברג ואלק בולדויין שהמציא את עצמו מחדש, בתצורה המבוגרת שלו, מצחיק , חד וגס רוח…
ראיתי אותו לראשונה שלשום, והיה מעולה.
אממ…
לדעתי בהחלט סרט טוב.
וגמני נרתעתי מהאספוזיציה החופרת.
אבל…כשאת אומרת "משחק את ג'ק ניקולסון" את מתכוונת שג'ק ניקולסון זה לא טוב?
אני מסכים איתך (כמו הרוןב פה, אני משער) שג'ק לא מחדש פה שומדבר מבחינת משחק, אבל..הוא עושה את מה שהוא עושה כ"כ טוב שלמי איכפת? חוזר על עצמו או לא, הוא מצוין בזה.
שימשיך עד מחר.
אחרי שראיתית כמה סרטים עם ליאונרו די-קפריו, אני חייב לשאול...
איך הם עשו אותו כל כך מאסיבי כאן בסרט הזה? הטייס, תפוס אותי, כל מה שהיה לפני הוא היה נער קטן ורזה. כאן פתאום הוא כל כך רחב! מה קרה לו?!
סטרואידים?
טוב,
שחקנים מסוימים נכנסים לכושר בשביל תפקידים מסוימים.
ראה גם את כריסטיאן בייל ב"באטמן מתחיל" ואת ויל סמית' ב"עלי".
אבל אבל אבל אבל!
אבל! אבל! אבל! אבל!
זה ליאו די קפריו! ראיתם אותו אי פעם לפני זה? קחו את ליאו המתחרפן מהטייס ותשוו לליאו המתחרפן מהשתולים. זה כמו צב נינג'ה לעומת הענק.
סטרואידים.
למה אתה מפריע להארה שלו?
הוא צעד אחד מלהבין שהם מסתובבים בינינו, שמתרחשת פלישה מתחת לאף שלנו, שאנשים בעמדות כוח מוחלפים על ידי… טוב, אני לא בטוחה על ידי מי, בדיוק. בטח סיינטולוגים. מה זה משנה.
סטרואידים או לא סטרואידים,
תחשוב עליו בטייס ותחשוב עליו בשתולים. זה מדהים.