כשאתם יושבים בסרט ליד מישהו שכל הזמן מתעקש להעיר הערות ציניות, לגחך על כמה שהעלילה צפויה, להכניס רפרנסים לסרטים אחרים, לעשות קולות של פלוצים באמצע סצינות דרמטיות ולצחוק כמו דביל – זה יכול להיות מעצבן לאללה, וזה יכול להיות לגמרי מצחיק ולשדרג את חוויית הצפיה. הכל תלוי במצב הרוח שלכם, במידת הרצינות שבה התכוונתם להתייחס לסרט הזה. "דדפול" הוא מקרה נדיר שבו הטיפוס המצחיק/מעצבן הזה הוא גם הדמות הראשית בסרט.
הסיפור של הסרט מסופר בקפיצות עלילתיות קדימה ואחורה, כנראה כדי שלא תשימו לב עד כמה הוא גנרי. זה סיפור האוריג'ין של גיבור-העל הכי כללי שיכול להיות, על איש אחד שהיה סתם סופר-מגניב עד שהתברר שהוא חולה בסרטן, אז ביאושו הוא הסכים לתכנית ניסיונית של איזה אחד שהתברר שהוא בעצם איש רע שנותן לו כוחות על ואז הוא רוצה לנקום. זה גיבור עם כוחות מיוחדים לא מאוד מיוחדים, עם נבל שהוא מרושע באופן כללי כזה, וסיפור אהבה כללי וסיפור נקמה כללי.
אבל כמובן, "דדפול" הוא הכל חוץ מסרט גיבור-העל הכללי, בגלל דבר אחד: המודעות העצמית שלו. כח העל העיקרי של דדפול הוא שבירת הקיר הרביעי, והוא עושה את זה בלי הפסקה. הוא מדבר אל הקהל, הוא מדבר לעצמו, הוא שולף בדיחות יותר מהר מקטאנות. דדפול יודע שהוא חי בסרט, ולא מפסיק לדבר על זה. לכן הוא הופך את הסרט שלו לחסין-ביקורת, כי אין הערה צינית שתוכלו להשמיע שהוא לא יגיד לפניכם. רגע לפני שאתם מחרחרים משהו, למשל, על כך שמכל המבחר העצום של דמויות האקס-מן האפשריות מופיעים כאן רק אותם שניים כל הזמן, דדפול אומר את אותו הדבר. במקומות שבהם אפשר היה להכניס בדיחת "That's What she said" הוא יכניס בדיחות על אמאש'ך. הוא כל כך מודע לעצמו שהוא מעיר הערות על עודף המודעות העצמית של עצמו. זה סרט גיבורי-על רגיל עם ערוץ הצחוקים-על-הסרט בילט-אין.
כל זה היה יכול להיות נורא מעצבן. אפשר היה לתאר את הסרט הזה כאקס-מן עם בדיחות של פמילי גאי, וזה די נכון. הסרט, כידוע, הוא "למבוגרים" – כלומר, סרט מדורג R – וזה אומר שהוא יכול להראות דם הרבה יותר מסרט הגיבורים המצוי, וגם, אויה, לדבר על סקס. ודדפול מנצל את ההזדמנות הזאת עד הסוף, אבל זה לא הופך אותו לסרט "בוגר" אלא בדיוק להיפך – סרט לתיכוניסטים. אנשים לא נוטים להאמין שבדיחות אוננות הן שיא ההומור, אלא אם כן הם בני 13 או וודי אלן. הרבה מהבדיחות בסרט הן או בדיחות ציצי-תחת, או רפרנסים לדברים, בדרך כלל מהאייטיז והניינטיז, וזה קצת מוזר. לי אישית אין שום התנגדות לבדיחות אייטיז, כי אני שייך לדור שבשבילו 1985 היא ההווה וכל דבר שבא אחר כך הוא העתיד. אבל חלק גדול מהקהל של הסרט הזה עוד לא תוכנן כש"ווהאם!" היו דבר, וגם הרפרנס בסצינה שאחרי הקרדיטים יעבור להם כל כך גבוה מעל לראש שהוא עלול להיחנק מחוסר חמצן. מצד שני, יוצרי הסרט אולי מצויים בתרבות הפופ של 1985, אבל לא בזאת של 2015, כי הסרט כולל את בדיחת ה"מכנסיים החומים", שהיא לא רק עתיקה ועבשה אלא גם הופיעה כבר ב"משחקי הכס". לא ברור, העסק הזה.
אבל דדפול מודע גם לחוק הקרשים הגדולים: תזרוק מספיק בדיחות על הקהל מספיק מהר, אנשים יזכרו את הבדיחות המוצלחות, ולא את החלשות. הקצב של הסרט כל כך מהיר שגם אם כל רפרנס חמישי שעשע אתכם, אתם עדיין תהיו עסוקים בלצחוק ממנו כשתגיע הבדיחה המוצלחת הבאה, ואם באמצע היו כמה קרשים איומים, לא נורא, זה חלק מהקטע. הסיבה השניה שזה עובד היא ריאן ריינולדס . זה לא אמור להיות מפתיע שריאן ריינולדס (אגב, איזה מין שם זה "ריאן ריינולדס"? זה כל כך לא נשמע כמו שם של בנאדם אמיתי, אלא כמו משהו שסטן לי המציא) הוא כוכב; מה שמפתיע הוא שלקח כל כך הרבה זמן עד שהעולם הכיר בזה. ריינולדס כבר הראה שהוא שחקן טוב באמת ("קבור" ו"הקולות", בין השאר), ויותר מזה – שחקן שיכול למכור שורות ולהיות כריזמטי ומצחיק גם אם הטקסט שלו לא מדהים (כל דבר אחר שהוא עשה). ריינולדס נתקע לאורך שנים ארוכות בתפקידים גרועים, אבל דדפול הוא תפקיד חייו. השטותניקיות הרצחנית שלו מדויקת. אז "דדפול" עובד, לא למרות שהוא לא רציני ומטופש, אלא בגלל זה. זה בדיוק הקטע. וזה ממש כיף.
עוד כמה דברים עובדים לטובת דדפול: קודם כל, הוא סרט רומנטי, וזה פשוט מוזר. סיפור האהבה של דדפול הוא חמוד מאוד, משום שהוא כל כך לא חמוד. זה המקום שבו דירוג ה-R של הסרט באמת מנוצל היטב: אהבתם של גיבורי אקשן רגילים היא בדרך כלל טהורה ותמימה באופן מעצבן. דדפול, לעומת זאת, פוגש בתחילת הסרט את מורנה בקארין, ושניהם אנשים עם חוש הומור וראש מלוכלך שרוצים לכלוא אחד את השניה בחדר ולעשות זה לזה דברים לא חינוכיים. זה כל כך מרענן. צוות שחקני המשנה שמלווה את דדפול הוא סביר ולא הרבה יותר מזה; דמות אחת שבכל זאת מתבלטת היא בריאנה הילדברנד בתפקיד אקס-מנית עם כינוי מטופש במיוחד. היא מתאימה כל כך לדדפול בדיוק משום שהיא ההיפך הגמור ממנו.
"דדפול" נשמע כמו משהו שימצה את עצמו במהירות. זה בסך הכל גיבור-על מודע לעצמו, כמה זמן הבדיחה הזאת יכולה להחזיק? טוב, היא מחזיקה שעה ו-48 דקות. הסרט הזה כיף. הוא אולי לא גאוני כמו שכבר טוענים שהוא (אנשים, דדפול לא המציא את המודעות העצמית), אבל את מה שהוא מנסה לעשות – הוא עושה בהצלחה רבה. מעבר לזה? אני לא יודע. סרט המשך, אם הוא יעשה את אותו הדבר בדיוק, עלול להפוך למאוס ומשעמם. עוד יותר גרועים עלולים להיות החיקויים שיצמחו לו; אני הולך לכעוס על דדפול מאוד אם עכשיו כל גיבור יתחיל להתלונן על הליהוק של הסרט של עצמו לפני שהוא נגמר. אבל בינתיים, "דדפול" הוא בדיוק מה שז'אנר גיבורי העל היה צריך עכשיו: בעיטה בביצים.
1985 היא ההווה
איזה כיף, אני ידעתי את זה כבר מזמן!
חייבים לעשות משהו עם הטייפ-קאסט של מורינה באכארין
היא לא יכולה להיות זונה בכל סרט שהיא נמצאת בו.
בכל סרט? אולי כי היא משחקת בעיקר בטלוויזיה
וגם "סרניטי" (שהוא טכנית סרט) הוא לא הרבה יותר מפרק סיום (פיצוי) ארוך לסדרה שנגדעה בטרם עת.
לא ראיתי אותה ברוב התפקידים שלה, אבל התפקיד שלה ב"הומלנד" (אשתו של ברודי) היה בלתי זנותי בעליל, למעשה די מעיק (שלא לומר משעמם).
אני תמיד בעד בדיחות על יו ג'קמן (ובאמת שיש לו אחלה פרצוף)
אבל קצת פחות כשהן מגיעות בדיוק אחרי שג'קמן שיתף בניתוח שהוא עבר כדי להסיר נגע סרטני מאפו (סרטן העור). כשמוסיפים לכך את הסרטן של הדמות הראשית, זה היה חצי מצחיק חצי מטריד.
הממ
בעסוש, הייתי בטוחה שהביקורת שלך תהיה אוהדת מאוד ונלהבת מאוד.
חשבתי שהיה סרט אדיר. אנחנו הרי יודעים יותר טוב מאשר לחפש מקוריות בעלילות קומיקס, וכאן בכל זאת קיבלנו משהו שונה… אני בכל אופן לא זוכרת מתי בפעם האחרונה יצאתי מסרט קומיקס אחרי שהזמן טס לי וצחקתי בערך כל הזמן. אולי אחרי קיק-אס.
חוץ מזה לדעתי ראוי לציין את העובדה שבתור סרט שהיה לו באזז של שנתיים בערך, זה יפה מאוד שהוא לא נפל ממנו.
בקיצור, חבל, חיכיתי לביקורת שלך כי הייתי בטוחה שהיא תהיה מלאה ב"וואו"ים וב"איזה כיף היה לי" כאלה.
לא נורא, אולי ב- civil war.
סרט נפלא!
אני התלהבתי הרבה יותר מהביקורות. כל כך כיף סוף סוף להגיע לסרט עם ציפיות גבוהות ולא להתאכזב (כן אולטרון, אני מסתכלת עליך!).
הסרט הזה אחראי לכמה מהבדיחות הטובות שראיתי בקולנוע, בלי הגזמה, כולל אחת מסצנות הפתיחה המצחיקות שראיתי. אבל חוץ מלהיות מצחיק, שנון ומשעשע היו לסרט עוד המון יתרונות – לדמויות היה אופי ברור ומובחן (גם אם לא עמוק או יוצא דופן), ורובן היו סופר חביבות, הסיפור אהבה היה חמוד ולא גנרי – כל כך כיף לראות זוג שמבינים מה הם מוצאים זו בזה מלבד "ואז הוא התאהב בה כי היא הייתה ממש יפה". המניעים היו ברורים, הקצב היה טוב בלי כמעט בכלל נפילות (מלבד הסוף), הסיפור של הרשע… אוקי, הסיפור של הרשע היה מטופש למדי. אבל בואו לא נגזים עם הדרישות.
מה שכן, אם הסף אלימות שלכם לא גבוה במיוחד – שימו לב שהסרט אלים בטירוף בלי כל ההרג הסטרילי שיש בדרך כלל בסרטי גיבורי על, ואני אישית ביליתי חצי ממנו עם עיניים עצומות.
כמה מהבדיחות הטובות? זה כולל את "אל תבלעי"?
כנראה שבמאבק פמינסטיות בכל הכוח לבין קומיקס אהוב ליבי באש ובמים – הקומיקס ניצח. ובבקשה אל תסבירו לי כמה בסדר זה להנות ממיניות ומבדיחות מין אורלי.
זה לא "אל תבלע"?
אבל, בלי להסביר שום דבר – מה הבעיה עם הבדיחה הזאת? היא אינפנטלית ומטומטמת, אין ספק – אבל מה הבעיה הפמיניסטית איתה? אני מרגיש שאני מפספס משהו. או שאת מדברת על הסרט כולו?
השמועה אומרת שזה יכול להיות שניהם
(ל"ת)
לא הבנתי אם זה בסדר או לא לדעתך
ואם זה לא, למה?
Instant classic מבחינתי
סרט עם תקציב לא גדול ("רק" 50 מליון דולר), מה שעובד לטובתו אחרת היינו מקבלים יותר סצנות אקשן ופחות בדיחות. הלוואי והתקציב של סרט ההמשך ישאר ברצפה גם הוא.
אני כבר לא יכול לחכות לראות את "דדפול" בפעם השניה והשלישית ולקלוט את כל הרפרנסים והבדיחות שכנראה החמצתי.
אה, ולאבא הגרוע בעולם שהוא לא ליאם ניסן: יופי שהבאת את שלושת ילדיך הקטנים והושבת אותם בסמוך אלי, אבל אחרי שהבנת שדדפול הוא לא בדיוק your friendly neighborhood spider man, עדיין בחרת להישאר עד הסוף ולחשוף אותם לכריתות ראש וסצנות מיניות – וזאת על אף שהקטן מילדיך ישב עם פרצוף מבועת 80% מהזמן.
שתחרבן עליך ציפור.
ממש אהבת איך שסיימת את ה״ברכה״ לאבא ההוא :-) (אבל מסכנים הילדים!)
אין שכל - אין דאגות (והגוף סובל)
כמות הפעמים שראיתי הורים ״גאונים״ שלוקחים ילדים לסרטים מצונזרים כ״כ ענקית שהפסקתי לספור (עבדתי בקולנוע כסטודנט), כאילו מה? הצנזורה באה להגן עליהם מתוכן שהוא עדיין לא מובן להם אז למה להלעיט בתוכן שיעשה אותם ליותר גסי רוח?(ויפריעו באמצע הסרט כ-ר-ג-י-ל)
הבהרה: ראיתי את דדפול, שאפו לריאן הכוכב שהיה כ״כ נאמן למעריציו, מקווה שאת כל הכסף האקסטרה שהם ישימו על הסרט הבא – ישקיעו בתסריט ובכוכב והאסקופות שלו ולא בכוכב המוות המוטנטי או בפיצוץ אינטר גלקטי שחייבים לשים באמצע בדיחה על פלוץ או משהו…
הבעיה, כרגיל, היא ברגולוציה לא רלוונטית
כי כשכל מה שמפריד סרט ילדים מסרט לא ילדים זה העובדה שיש דמות אחת שאמרה "פאק" באיזשהו שלב – להרבה הורים זה לא יפריע.
וכשסרט שאחת הדמויות אומרת בו "פאק" פעם אחת זוכה לאותו הדרוג כמו סרט עם חלקי גוף שנקטעים באלימות ומתעופפים – הדירוגים הולכים להיות לא רלוונטים והההורים שוב מגיעים למסקנה שאין להם דרך לדעת מה מתאים לילדים ומה לא…
הורים לילדים בודקים מה הם רואים
הורה סביר לא בודק סרט רק לפי צנזורה, הוא נכנס יותר לעומק, מברר עם חברים, בודק תקציר, טריילר. בכל פינה בדמות/בסרט/בתסריט/בטריילר היה מסומן באותיות גדולות וגסות שזה לא בדיוק בת הים הקטנה. אם לא בדק – אז שלא יופתע.
חלק מההורים...אבל זו לא הנקודה שלי
להורה הממוצע לא תמיד יש זמן להתחיל לחפש ולקרוא ולהתייעץ. לפעמים כן, לפעמים לא. אני לגמרי יכולה לחשוב למה הורים שאין להם זמן טועים לחשוב שסרט שמוגדר כ"סרט קומיקס" יתאים לילדים.
לכן טרחו ובנו גוף, מוסדי שמטרתו לעזור להורים להחליט אילו סרטים מתאימים לילדים ואילו לא.
ואז שמו במגבלות הרבה דברים שהם מאוד קיצוניים, ולאו דווקא רלוונטים להורה הממוצע, בלי שלהורה יש דרך לדעת האם המגבלה הזו היא "אמיתית" לפי דעתו או שסתם יש שם שני אנשים שאמרו פאק וזה לא כל כך מפריע לו. אז עכשיו יש גוף שיושב ונותן דירוגים שעקב השפעת קבוצות לחץ הפכו לחסרי משמעות.
מסכים עם התגובות.
מדובר בסרט גיבורי העל הכי טוב שיצא בשנים האחרונות. הוא משעשע, מגניב בטירוף, האקשן נהדר (וחבל שלא היה קצת יותר ממנו), ובדיחות המודעות העצמית קולעות בדיוק מבלי להיות מאוסות.
אני מוכן להתערב כבר עכשיו על שבירת הקופות של הסיקוול.
עוד פלוס שלא שמעתי אנשים מדברים עליו; השילוב עם היקום של אקסמן נהדר. כן, יש את בדיחת ה'רק שני אקסמנים' שהיא גם נכונה, אבל הרגשתי שדדפול הוא דמות שנמצאת באותו יקום לאורך כל הסרט ולא רק בגלל שני רפרנסים והופעת אורח אחת.
הסרטים של מארוול מרגישים כאילו מדובר ביקומים נפרדים שנתפרים בכוח לאותו ייקום (מדברים על שילד או הידרה, מזכירים את שאר החברים בכמה מילים), וכאן הרגשתי שהייתה הרבה יותר מחשבה לפני כן.
נ.ב:
אם יש שני אנשים שמגיע להם להצליח כל כך (מאלה שאני מכיר לפחות), זה ריאן ריינולדס וטים מילר. על הראשון רד פיש ואחרים דיברו הרבה זמן. אבל הפריצה של טים מילר ממש משמחת כשמדובר ביוצר מוכשר מאוד ואני אשמח לראות עוד הרבה סרטים באורך מלא שלו.
קבור בבדיחות
יש את הסרטים האלה שהם כיפים לאללה ואתם נהנים וצוחקים וממש בתוך הסרט, ואז כשאתם יוצאים מהאולם ומתחילים לחשוב על מה שראיתם עכשיו פתאום אתם כזה "רגע, בעצם היו כמה בעיות לא קטנות, כמו X ו Y". ולעומתם יש את הסרטים שלמרות שאתם מאוד נהנים, הבעיתיות שלהם בולטת כבר במשך הצפייה. "דדפול" הוא מהסוג האחרון.
מבחינתי, ההשוואה הכי טובה שלו היא ל"סרט לגו". גם הוא היה סרט מצחיק ומבדר עם מודעות עצמית כבר מההתחלה. אבל ככל שעובר הזמן הבנתי שהסרט כל-כך עסוק בלהיות מודע לעצמו ולצחוק על קלישאות שהוא לא שם לב שהסיפור שלו עצמו מאוד גנרי. מתי שהוא קיוויתי שהוואן ליינרים שלו יואילו בטובם להשאיל קצת מהמודעות העצמית שלהם לעלילה.
אותו דבר הרגשתי ב"דדפול". אין ספק שהוא מאוד מבדר ומצחיק והרוב הגדול של הבדיחות בהחלט טובות. אבל מתחת לכולן קבור סרט עם עלילה סטנדרטית לגמרי. "עשו לי עוול וחטפו את אהובתי, אז אני יוצא לנקום". האמת, זה מאוד מזכיר את העלילה של הסרט שהסרט הזה מנסה למחוק – "אקס-מן: וולברין". גם שם העלילה היא כזה "עבדו עלי והרגו את אהובתי, הם ישלמו על זה, גררררר." כמובן שמבחינת האיכות אין ספק ש"דדפול" הוא הסרט ההרבה, הרבה יותר טוב, אבל מבחינת העלילה, הבסיס שלהם לא כזה שונה וזה מה שביאס אותי בצפייה. מודעות עצמית ושבירת קיר רביעי בהחלט עובדים בבדיחות, אבל הייתי מעדיף שהיו גם משתמשים בהם בעוד דרכים.
אבל היי, כל כך נהניתי שאני הולך לצפייה שנייה השבוע, אז זה כנראה אומר משהו. אולי אחזור ממנה עם עוד תובנות. נראה לי שאהבתי את הסרט יותר ממנו, אבל בגדול אני מסכים לגמרי עם דאג ווקר:
https://www.youtube.com/watch?v=bSSNKufTWx4
בדיוק מה שציפיתי. לא יותר ולא פחות.
אם יש משהו שאני אוהבת יותר מקומיקסים זה סרטים על קומיקסים וברוב המקרים אני לא מתבאסת יותר מדי כשסוטים מהעלילה או אם יש איזה חור בגודל מאדים שלא מתחבר כי הסרטים האלה כייפים ואני מחוברת בוריד לדמויות.
לדדפול כדמות קומיקס לא הכי התחברתי, אבל אולי כי אני לא נער מתבגר בן 15 ובדיחות ציצי תחת מעולם לא הצחיקו אותי במיוחד ואולי כי אני אוהבת את הגיבורי על שלי יפים ומושלמים אבל תמיד היתה לי ההערכה אל הדמות והשוני שלה.
הסרט הגיע עם הייפ מטורף והאמת שמההתחלה ציפיתי לו מאוד. הטריילרים היו אדירים. אהבתי שהמפיקים לא נכנעו ולא הורידו את הרייטינג וגם לא הוציאו גרסא מצונזרת (בכנות אין לי מושג איך היה אפשר לעשות את זה מבלי לחתוך כמעט את כל הסרט החוצה) וכיוון שאני אולי הבנאדם היחידי בעולם ש*לא* שנא את וולברין אוריג'ין אני גם אהבתי את וייד וילסון הגרסא ההיא.
ואז הגיע דדפול. והסרט היה בדיוק מה שציפיתי. לא העיף לי את הפוני אבל היה אדיר. צחקתי המון (!!), הפסקול היה מעולה, הבדיחות העצמיות היו נהדרות, האקשן היה במקום ואני רוצה להאמין שהבנתי כמעט את כל הרפרנסים (אחרי הכל נולדתי ב82). הוא לא איכזב אותי בשום צורה. הוא נתן לי בדיוק מה שרציתי, סרט אקסמן עם המון המון פלפל חריף.
אני מסכימה לחלוטין עם הביקורת. אין לי משהו רע להגיד על הסרט (טוב, אולי בקטנה על המבטא האובר מוגזם של קולוסוס וזה שהוא דיבר ממש המון יחסית לדמות שאמורה להיות בשקט רוב הזמן) אבל אני לא אעמיד פנים שזה הסרט הכי טוב שאיי פעם ראיתי.
הוא סרט טוב. אפילו ממש טוב. ואני סביר להניח אראה אותו שוב (ושוב ושוב)
והוא עשה היסטוריה כשהוא לא התפשר ולא הצתנזר ונתן למעריצים כל מה שהם רק רצו.
אז סך הכל כולם מרוצים.
מקווה שהסרטים הבאים לא יהיו נדושים ומאוסים.
שני דברים
1) לגבי הגרסה ב"מצונזרת" שהיתה דרישה אליה: ריאן ריינולדס עצמו נשאל על זה והוא אמר בדיוק מה שאת אומרת:"הסרט הזה הוא כל כך R במהות שלו שאם נוציא את כל הקטעים שהם לא R לא יישאר סרט לראות". זה כל כך כיף שסופסוף לא הורסים דמות אהובה בגלל שיש ילדים שאוהבים אותה (זאת נשמעת אמירה רעה אולי, אבל הנה – ריאן ריינולדס בעצמו הלך להקרין את דדפול למעריץ בן 10 פחות או יותר שחולה בסרטן. שכל השאר יתאפקו)
2) קולוסוס – לדעתי הוא אחד הנקודות החזקות דווקא בסרט. קודם כל, הוא נראה נהדר והרבהההההההה יותר טוב מאיך שעשו אותו בסרטי אקס-מן. הלוואי שהוא יהיה ככה בכל סרט שבו הוא מופיע מעכשיו. ואחרי זה, המבטא – קולוסוס רוסי. זה דווקא נחמד לשמוע דמות שאמור להיות לה מבטא אשכרה מדברת במבטא. ולמה החלטת שהוא דמות ששותקת רוב הזמן? הוא אמנם לא דברן גדול אבל שתקן הוא בטח לא. דברן ממוצע.
(ואני רק עכשיו שם לב שדיברת רק על המבטא שלו. אבל בכל אופן הוא נקודת חוזק בסרט ועשוי מעולה).
אז ככה
קולוסוס – אין לי בעיה עם מבטאים שהם לא אמריקאים, להפך, הבעיה היא שזה היה המבטא הרוסי הכי מזויף ששמעתי בכל חיי. הם עשו זאת בצורה של "איך אמריקאים חושבים שרוסים נשמעים" ולא איך שבאמת רוסים נשמעים. זה היה כל כך מזויף שזה שיגע אותי.
מה גם שכדמות הוא הטיפוס החזק והשקט. זה לא שהוא לא מדבר אף פעם אבל בסרט עשו אותו ממש ברברן. דופק נאומים שלמים, זורק הערות בכל הזדמנות וזה לא כל כך המהות שלו. ואני דווקא אהבתי את הקולוסוס של האקסמנים האחרים אבל אני מניחה שטעם וריח וזה.
לגבי הגרסא המצונזרת, אני באמת באמת שמחה שהאולפנים החליטו לא להתפשר על המהות של הדמות כדי להפוך אותה יותר לידידותית למשתמש, בעצם זה הם אולי "הפסידו" את הקהל הצעיר יותר אבל לגמרי הרוויחו בגדול את הקהל הבוגר, שהוא לשם שינוי ילך לראות את הסרט אפילו כמה פעמים כי הם מרוצים מאיך שעשו את הדמות.
טוב, אז
קולוסוס – טעם וריח כמו שאמרת. לי המבטא דווקא נשמע בסדר, ולגבי הנאומים – קולוסוס הוא אחד מהפחות שוחרי-אלימות באקס-מן (לפחות בקומיקסים שיצא לי לקרוא) ותמיד בעד לעשות את הדבר הנכון, ככה שהוא דווקא נראה לי דמות מתאימה בתור זה שמנסה להעביר את דדפול לצד הטוב.
אבל שוב, כמו שאמרת – על טעם ועל ריח.
לגבי המצונזרת – מסכים עם כל מילה. מה גם שיש הורים שהחליטו שהם יודעים יותר טוב או שפשוט לא מודעים למה האות R מסומנת בדירוג סרטים, ולקחו את הילדים שלהם לסרט בכל זאת, מה שאני משער יסתיים ב:1) ילדים שיתאהבו בסרטים כאלה ואולי בקומיקס שעליו הם מבוססים, או 2) טיפולים פסיכולוגיים ממושכים לשנים הבאות.
ולחלוטין איתך ב"ילכו לראות את זה כמה פעמים כי הם מרוצים". לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שכל כך אהבתי ללכת לראות סרט שוב ושוב.
הקולוסוס של האקס מנים האחרים היה פשוט עוד טווינק אחד באוסף הטווינקים של הסדרה. לקולוסוס הזה היה אופי, והאמת שהוא גם הזכיר את האופי שאני זוכר של קולוסוס מהסדרה המצוירת של האקס מן (כולל המבטא הרוסי המגוחך).
אני מניח שהברברנות שלו היא חלק מהתפקיד שיש לו בסרט, כמנטור של אקס מנית צעירה.
היחסים ביניהם דווקא היו נחמדים.
קולוסוס
גם אני אהבתי כאן את קולוסוס, אפילו מאוד. חבל שקולוסוס של קדמור היה כל כך אנמי בכל שלושת הסרטים הקודמים בהם הוא הופיעה. אולי הגבילו אותו אבל גם חוסר הקריזמה של קדמור גם כן עשה את שלו.
בדדפול נראה שהם פגעו בול קולוסוס. החל מהמבטא הרוסי הכבד כמו גם האינטרקציה של קולוסוס עם דדפול בסצנות המעטות בהן היה שיתוף פעולה בין הדמויות.
עזוב את ראיין ריינולדס
אי שם קיים אדם בשם כריס כריסטי.
חוץ מזה, אני הכי זוכר את 2012, שהייתה שנה קולנועית נפלאה.
חוכמה גדולה
הרבה לפני כריס כריסטי היה את כריס כריסטופרסון
מישהו צפה בתלת ממד ויכול לחלוק חוויות?
או שאולי זה לא באמת תלת אלא 4DX? (אם יש "ארבעה" ממדים זה אומר בהכרח שהסרט הוא תלת? כי אין שם 3D רגיל…) אני רואה שזה מה שיש בפועל ביס מקס חיפה… (וגם IMAX, אבל לא בחיפה).
הסרט לא צולם ולא מופץ בתלת מימד. הוא כן צולם ב-IMAX אבל קשה לי להבין למה לשלם יותר על הכרטיס במקרה הזה
יתרון שתמיד יש בללכת לאולם האיימקס, בלי קשר לאיך הסרט צולם, הוא שאת יודעת שאת מקבלת הקרנה באיכות מצויינת על מסך עצום
כיוון שאולמות האיימקס הם אולמות מצויינים תמיד, בעוד בהקרנה רגילה יש אולמות טובים יותר ופחות, וקשה לדעת מה תקבלי (אלא אם כן את זוכרת את המספרים של עשרות האולמות בקומפלקסים השונים) – האם זה שווה עוד כמה שקלים? שיקול שלך.
זה לא תלת, אלא רק עם האפקטים של רוח, ריח והתחושה שמישהו בועט לך בכסא מדי פעם.
(ואני לא יודע אם זה שווה את זה או לא, מחר אני הולך בפעם השניה גם באיימקס)
את האפקטים אני מכירה (לא אישית) והם לא ממש מלהיבים אותי
חשבתי שמקרינים שם בהכרח סרטים ב-3D (ושה"אפקטים" רק מצטרפים).
* יס פלנט כמובן
(ל"ת)
"בשמותיהם תדע אותם" (או תרים גבות בתימהון)
אם כבר שמות מוזרים, רד: היום ראיתי סרט שלאחד המפיקים שלו קוראים ברוס ויין גיליס. נשבע.
ומככבים בו, בין היתר, כריס אוונס, יואן גריפית, ואנתוני מקי.
ולא, זה לא סרט גיבורי על. קומדיה רומנטית שנונה ומוצלחת, לטעמי לפחות.
דדפול מוביל לרוחות של שינוי
קצת אוף טופיק,
אבל דדפול גורם לדברים לזוז בהוליווד, ולכיוון הטוב:
http://io9.gizmodo.com/it-begins-fox-says-wolverine-3-will-be-rated-r-1759434090?utm_campaign=socialflow_io9_facebook&utm_source=io9_facebook&utm_medium=socialflow
פתאום וולורין השלישי הוא סרט ששוה לצפות לו…
קצת קשה להאמין שזה קרה בגלל דדפול, ביום העבודה הבודד שעבר מאז שדדפול יצא.
(ל"ת)
סרט מדורג R
זה סרט ששווה לצפות פה? וולברין הראשון והשני היו לטעמי גרועים ממש לא בגלל הדירוג שלהם, הם היו גרועים כי הם היו גרועים. הם היו משעממים ודביליים וגם האקשן לא יהיה יוצא מן הכלל ודירוג R זה לא מה שיציל אותם. אנשים אחרים יכולים לא להסכים ולחשוב שהם היו סרטים טובים, אבל להוסיף לסרט כלשהו קצת קללות דם ומין זה לא מה שיהפוך אותו למוצלח.
שני הסרטים הראשונים לא היו משהו וחטאו לאיפיון של הדמות בסרטי האקסמן, אבל זה לא אומר שהיוצרים לא מקשיבים לדרישות הקהל ולא ישנו דברים בעקבות העניין שנוצר כאן.
בסופו של יום הצרכנים יצביאו ברגלים ולא יגיעו לסרטים שלא מספקים את הסחורה.
אני מסכים
ואם הסרט יהיה מוצלח הוא יהיה מוצלח זה בגלל שבאמת שינו בו דברים ולא בגלל שהוסיפו קצת דם
סרט מהנה הוא סרט ששווה לצפות בו; הדירוג רק מאפשר יותר חופש
כמו דם, אש, תמרות עשן, סקס, סמים, רוקנרול, שדיים וכמובן הרבה פאק ושיט. בקיצור, זה כמו HBO על ספיד.
נולאן עושה פלאים
בלי טיפת דם אחת …זה פשוט לבחור בדרך הקלה
מה הקשר לנולאן או "לדרך הקלה"?
זו שאלה של סגנון. אם אתה רוצה בסרט דמות לא מוסרית שמקללת בחופשיות בלי לדפוק חשבון, בלי לספור F אחד או להמציא קללות בג'יבריש, בלי לצנזר סצינות מין וכו' זה שווה דירוג R. זה לא שהאחרים בוחרים "בדרך הקשה", כי בלאו הכי כל הדירוג הזה הוא בראש ובראשונה עניין מסחרי, וסרטים שמתאמצים לא לחרוג מהדירוג עושים זאת כדי להגדיל את קהל היעד בקולנוע, לא מבחירות אמנותיות נעלות יותר.
אני רק אוסיף ש"בשובר שורות" לא אומרים
את מילת הF ונטיותיה פעם אחת בגלל רשת הטלוויזיה שהיא שייכת אליה. תסיקי מזה מה שאת רוצה.
אוקיי, אז? לא מבינה איזו "מסקנה" אפשר להסיק מכך
אלה מגבלות שמרניות שיש מפיצים שמחליטים להתחשב בהן ויש כאלה שלא. זה לא אומר דבר וחצי דבר על טיב התוצר.
זה אומר שיש הרבה דרכים יצרתיות
לשרטט על המסך דמות לא מוסרית מבלי "לעבור" על חוקי צנזורה מסוימים. אולי דרך זו לרוב לא נעשית בגלל בחירות אמנותיות נעלות יותר אבל היא יכולה להוליד פתרונות מעניינים. (למרות שהצנזורה ב"שובר שורות" ממש לא אדוקה, סרטים של נולאן הם באמת דוגמה טובה יותר).
אבל נולאן לא עושה סרטים על דמויות לא מוסריות.
בדיוק להיפך (כל הבאטמן, שאם כבר מדברים על לבחור את הדרך הקלה).
הצנזורה (או החוסר שלה) לבד לא יכולה להציל או להרוס סרטים. אבל כן, כשהתסריט דורש חופש (כדי לשרטט דמויות אמינות יותר) אומנותי, הגבלות על 'פאקים' ודם וציצים לא מביאים יצירתיות, אלא הורסים יצירות.
הדוגמא הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה היא 'נמלטים'. למרות שהסדרה בסה"כ כן הייתה עשוייה טוב, לראות אסירים קשוחים, רוצחים, אנסים, ואלימים שלא אומרים פאק פעם אחת גרם לי לצחוק ולהוציא אותי מהחוויה.
אני אסביר את עמדתי
אני לא נגד דירוג R, אין לי שום בעיה איתו וכשהוא נצרך אז הוא נצרך, ויכול להיות שבמקרה של דדפול הוא אכן נצרך. אבל אם נקח את וולברין כדוגמה שהתחילה אתה הדיון הזה – הסרטים הקודמים לא עבוד מ1001 סיבות שבכלל לא קושרות להיותו לא מדורג R. ואני באמת חושבים שבמקרים מסוים הסיבה להכניס לתוך סרט קצת דם וקללות היא פשוט כדי למשוך לסרט קהל מסוים (גם אם זה אומר לוותר על חלקו האחר).
אין שום "הצרכה" בדירוג כזה או אחר מבחינת הסרט עצמו
סרט לא צריך "להצדיק" את עצמו מבחינת הדירוג, אתה מסתכל על זה בכיוון הלא נכון. הסרט לא "צריך" את הדירוג, השמרנים האמריקנים צריכים. למעשה אם יש משהו שדירוג עושה זה רק מגביל ומאלץ יוצרים להיכנע לכל מיני תכתיבים מיותרים ומקטין את החופש האמנותי שלהם לטובת המסחריות. אז זה לא שסרט "צריך" דירוג R, אלא שהסרט לא התקפל ולא ספר "פאקים" או לא צנזר את עצמו במיוחד כדי לקבל דירוג נמוך יותר.
נולאן לא עושה סרטים על דמויות לא מוסריות?
אתה בטוח שראית סרטים שלו? כי הארווי דנט, הג'וקר, קאטוומן, טליה אל גור, > (ספ' ל"עלייתו של האביר האפל"),ביין, הדחליל, וויל דורמר (פצ'ינו), [וולטר פינץ'(וויליאמס), רוברט אנג'ר (ג'קמן), אלפרד בורדן (בייל), ד"ר מאן (דיימון) (ספ' ל"יוקרה", "אינסומניה" ו"בין כוכבים") ועוד דמויות רבות הם בעלות מוסר שהוא מפוקפק במקרה הטוב.
וחוץ מזה לא טענתי שצנזורה לא יכולה להגביל, זה די המשמעות שלה, אבך כשמגיע יוצר בעל חזון ויצירתיות הוא יוכל למצוא דרך להתגבר על המגבלה כמו שבמאי עם תקציב דל יצליח להתגבר על המגבלות שלו. זה שהוצרים של "נמלטים" לא מצאו דרכים להפוך את זה לאמין זה מעיד עליהם אבל הבאתי במעלה השרשור דוגמה נגדית.
מגבלות יכולות לשחרר, כן
ואפשר לעשות דברים יצירתיים כדי לעקוף מגבלות (הקוקוס ב"הגביע הקדוש" כדוגמה המושלמת לזה) אבל אי אפשר ליצור ריאליזם על ידי יצירתיות.
אנשים מקללים, ואנשים מסוימים מקללים יותר ואם אתה עושה סרט שמנסה לחתור למציאות להציג גרסה של אותם אנשים בלי הקללות זה לפגוע באמינות הסרט.
ראוי לזכור שהיום סרטי דירוג R הם ברובם פשוט דרמות אינדי שאנשים אומרים בהם "פאק" יותר מפעם אחת, ולאו דווקא סרטי אימה ואלימות שיכולים בקלות לזכות בPG-13. כלומר, פילומינה הוא סרט מדורג R (וזה עוד על צמד אנשים שלא ממש נוטים לקלל), בעוד סרטי ג'יימס בונד הם חגיגות PG13.
וואללה? אז גם דיסני עושים דמויות לא מוסריות כי
ג'עפר, אלאדין, סקאר, אורסולה, החיה, קוזקו, ועוד ועוד.
אם כבר, הסרט הכי טוב של נולאן שבאמת מציג בעיות מוסריות של הדמות הראשית זה ממנטו, אבל גם הוא מדורג R.
וקרקר אמר בדיוק מה שרציתי. לא משנה כמה יצירתי הבמאי, יש דברים שחייבים להראות או להשמיע. סרט על עבדות לא יהיה ריאליסטי אם לא יגידו בו 'ניגר' בכלל. סרט על אסירים, מהפושעים הקשוחים בעולם, שלא אומרים פאק, שיט, זין (על הטיותיו המרנינות) בכלל מאבד את האמינות שלו.
אין דרך יצירתית להתגבר על זה.
אתה בטוח?
https://www.youtube.com/watch?v=NQnA6jrzHBw
א. הסרטון חסום על ידי AMC. קצת מצחיק אם זה הספיק לקרות ב-40 הדקות שעברו מאז שקישרת אליו.
ב. אני אנחש שמדובר בסצינות שכולן מהפרק הראשון של העונה הראשונה. זאת עובדה ידועה באופן כמעט עצמאי, ובו באמת לא הופעלה צנזורה (מלבד השימוש במילת ה-F היו בפרק הזה גם הציצים היחידים בתולדות הסדרה). רק אחרי ש-AMC הפיקה עונה מלאה, סטנדרטי הצניעות שלה החלו לחול גם על השאר. ולא ברור איך, אבל הפיילוט הלא מצונזר כן מצא איכשהו את דרכו לאינטרנט כבר מזמן (ברמה שאם אתה מוריד את העונה הראשונה, זה עשוי להיות הפרק שתקבל, ולא הגרסה הרשמית).
היו עוד שני מקרים בסדרה שבהם המילה פאק כמעט נאמרה אבל הם הצליחו להתחמק מזה על ידי קטיעה של המשפט רגע לפני שה-ck מבוטא.
אצלי הוא לא חסום (כרגע בדקתי בדפדפנים שונים).
ולמען הגילוי הנאות; מעולם לא צפיתי ב'שובר שורות'.
שוב, אני לא חושב שמילת פאק פה ושם יכולים להרוס סרט או להפוך סרט לטוב. אני כן חושב ש*משחק ההתחכמויות* (זה שהזכרת בהודעה שלך לדוגמא) יכול להרוס חווית צפייה. ובלי שום קשר אני חושב שצנזורה על קללות ומילים זו אחת מהרעות החולות ביותר של החברה האמריקאית (שבזמן האחרון גם בישראל התחילו עם זה).
כן, עכשיו אני רואה שזה "חסום בארצך".
כנראה אצלך בארה"ב לא חסום.
מה הקשר?
זה שהסרטים של נולאן לא צריכים תוכן ברמת דירוג R כדי לספר את הסיפור שלהם, לא אומר שזה תקף לגבי כל השאר.
אני לא מדבר על סרטים שהדירוג נצרך
אני מדבר על סרטים שהדירוג לא נצרך (או לפחות, לא מחייב) ונמצא שם בכל זאת רק בשביל למשוך קהל "בוגר יותר"
קהל בוגר יותר לסרט קומיקס אינפנטילי? נו באמת
דירוג גבוה יותר לא מושך יותר קהל, להפך, הוא מוותר על קהל יותר. מי שמרגיש את עצמו בוגר מדי לסרטי קומיקס לא ילך אליהם רק כי הם מדורגים R ולא PG13. כל הדירוג הזה הוא עניין מסחרי של המפיצים, זה אולי משנה להורים שמרנים אם לשלוח את ילדיהם לסרט, זה ממש לא מה שעומד לנגד עיניו של אדם בוגר בבואו לבחור סרט (אם הוא בכלל מודע לדירוג). זו כזאת התעסקות בטפל…
אז פה אנחנו חולקים
אני חושב שיש אנשים שיעדפו סרט א על סרט אחר רק על סמך העובדה שיש בו מין או דם, דברים שסרט ב ביר להימנע מהם (לא משנה עם השיקול הוא כלכלי או לא)
אנחנו לא
ברור לי שיש אנשים שמרנים או רגישים שיעדיפו להימנע מסרט שכולל מראות או תכנים מסוימים שאינם לרוחם. זה רק לא קשור לכל דיון "הצרכת" דירוג כזה או אחר או מי מכופף את עצמו לטובת דירוג א' או ב'. אם התכנים לא לרוחך או האופן שבו הם מוצגים על המסך, יכולת לומר זאת ישירות.
אגב, גם בעיניי מין על המסך די מיותר (ובד"כ גם עירום) אבל זה לא מה שימנע ממני לצפות בסרט ואני לא חושבת שסרט צריך "להצדיק" את החזון האמנותי של יוצריו. הוא צריך להיות מה שהם רוצים שהוא יהיה, ואם זה יתאים לי זה טוב לי ואם לא זה גם בסדר גמור.
גם ממני זה לא ימנע
פשוט לא תמיד אני מוצא הגיון בסצנות האלה ולעפמים הם נראים כאילו מישהו חיפש לדחוף אותם בכוח.
זה נכון לגבי לא מעט סדרות ב-HBO; דווקא בסרטים זה בד"כ לא המצב
כי האולפנים לא רוצים להעלות את הדירוג, זה לא משתלם להם כלכלית. דירוג R לא מביא יותר צופים; הרי מי שצופה בסרט כדי לראות סקס כבר צופה בפורנו וגם למי שרוצה אלימות בוטה לא חסר… לא אלה ולא אלה ילכו במיוחד לסרט קומיקס רק כי יש בו קצת יותר מין או אלימות.
גם כאן זה לא המצב, לא הרגשתי שדחפו שום דבר דווקא אלא באמת כי זה מה שהתאים להם בסרט.
אגב אלימות, אנחנו צופים עכשיו בעונה הראשונה של "דרדוויל" (נטפליקס) וכמעט בכל פרק יש איזושהי סצינה שגורמת לי להסיט את העיניים מהמסך לשניות ארוכות. לעומת זאת מין או שיח בוטה דווקא אין… זו פשוט סדרה שלא חוסכת באלימות גרפית מדי פעם. עכשיו, ברור שמה שהולך שם הוא אלים מאוד, בין אם יראו יותר או פחות, ולמעשה להראות פחות זה בעצם לברוח מהראליזם הבוטה והקשה של המציאות שהם מציגים. אז הם בחרו להראות יותר, ואני בוחרת לא לראות כמה שניות פה ושם.
מסכים ומקבל
בהחלט צורה נכונה ונבונה להסתכל על הדברים !
ודרדוויל בהחלט איכותית מאוד ושם באמת לא הרגשתי שמשהו נמצא שם למטרות זעזוע אלא באמת כי זו האווירה ששורה על הסדרה.
לא הייתי נסחפת עם "איכותית מאוד"... היא שבלונית מאוד
ויש בה הרבה יותר אווירה מ"בשר". אני סוטה קצת ופותחת את הנושא (על הסדרה ועל סרטי קומיקס) לנוכח ההאשמות על דדפול או הנקודה שנטענה בהמשך הדיון שאין בו עלילה לעומת סרטי קומיקס אחרים שבהם יש (ואפשר להתווכח עד כמה). נשאלת השאלה גם למה קוראים "עלילה"; אם דוחפים לקלישאה שחוקה יותר פרטים, סיבוכים ותפניות, זה נחשב ליותר "עלילה"? אולי, אבל זה לא בהכרח מוציא תוצר טוב יותר.
לפני הסדרה החלטתי לצפות שוב בסרט (המושמץ) עם בן אפלק (אני דווקא די חובבת אותו) ופרט לכך שהוא קצת משעמם, הוא לא היה גרוע בעיניי. הבעיה הגדולה ביותר בצפייה חוזרת שהוא נראה לגמרי כמו "באטמן ארגמן" (רק פחות טוב). למזלו הוא יצא לפני טרילוגיית נולאן ולכן לא ניתן להאשים אותו שגנב שוטים / אווירה / תכנים, וזה פשוט הסיפור… זה היה קצת אירוני לחשוב שעכשיו בעצם אפלק ישחק את באטמן (ויוכל להשתמש באותו קול, הידד!).
חשבתי שלפחות בסדרה נקבל משהו עם קצת שונה, אבל קיבלנו פשוט "סיפור התהוות" אחד ארוך של "באטמן לעניים" כפי שבנזוגי הגדיר זאת (או "באטמן עני", לפי הגדרתי). בעונה הראשונה הוא אפילו לובש שחור… למען הסר הספק, אני אוהבת (מאוד!) סיפורי התהוות (ארוכים ככל שיהיו), אבל לו דפקנו שוט בכל פעם שנאמרה שם "קלישאת באטמן" היינו יוצאים די שיכורים. שוב, אני מבינה שזה הסיפור, אבל הסדרה כבר קיימת בעולם שבו קיימת טרילוגיית באטמן, וספק אם יש מישהו מהצופים שלא צפה בה, ואי אפשר להתעלם מכך (אגב, אחת הדמויות המעניינות והמבוזבזות פרשה במשפט שנשמע כמו פרפרזה על דברי גלדריאל…).
אז סדרה שלמה שהיא וריאציה על משהו שכבר ראינו… האמת, לא בהכרח רע. גם קומיקאי מוכשר יכול לספר בדיחה ששמעתי ולהצחיק אותי אם הוא מגיש אותה במיומנות מרשימה. "אוואטר"(הסרט) לא סבל מעודף מקוריות אבל היה חוויה קולנועית מספקת ביותר. קלישאות יש בכל מקום, השאלה מה עושים איתן ובעיקר איך מגישים אותן. לצערי בסדרה ההגשה לא הייתה ברמה של ג'יימס קמרון או נולאן (ולא בגלל מחסור באפקטים או בתקציב).
השחקן הראשי בסדרה חמוד מאוד (טוב, בריטי![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
) ולצדו משחק הבחור שנאלץ לשתוק ב"עורבני חקיין" ועכשיו הוא לא סותם את הפה. רוב הליהוקים סבבה, אבל מה זה הליהוק הנוראי הזה של הנבל? התגעגענו נואשות למייקל קלארק דאנקן, אללה ירחמו. לא שאז היה לו הרבה בשר (מטאפורית…) אבל לפחות זה היה סרט קצר, אז היו נסיבות מקלות (לחוסר הפיתוח של הדמות), ובכל זאת הוא הצליח להכניס לדמות יותר אישיות וסטייל ממה שראינו בסדרה של 13 פרקים ארוכים.
הנבל בסדרה נראה כמו חיקוי של ביין, נשמע כמו חיקוי רע של הסנדק והיה לא יותר מבריון מגודל עם כסף וקשרים. הוא נבל גנרי כ"כ משעמם שכל דמויות המשנה לצדו מעניינות ממנו פי כמה. מטרתו המוצהרת היא "תכנית לטובת העיר" (שהיא מן הסתם לא באמת טובה, אבל איך נדע אם כלל לא זכינו לראות פסיק ממנה?), אך בפועל המטרה היחידה שנראה שהוא פועל עבורה היא לסלק כל מי שעומד בדרכו (ל…? מה זה משנה; כנראה להשתלט על העולם או משהו).
שאפו לאיילת זורר (קודם סופרמן, עכשיו דרדוויל, אני מפרגנת; גולברי טעו טעות מרה) אבל גם הדמות שלה הייתה לא פחות שטוחה (לא מילולית…) ומשעממת. הדיאלוגים המשמימים של הדמויות האלה (אפילו עם דמויות מעניינות) היו כ"כ מייגעים שבשלב מסוים התחלתי להריץ אותם במהירות כפולה (ועדיין הפאוזות בין המשפטים היו ארוכות מדי, לעזאזל!). ניסיון נואל ליצור דרמה בלי דרמה.
לנבלים בבטמן (לפחות זה של נולאן, לא ראיתי את האחרים) לפחות הייתה אישיות והיו מטרות ברורות (לא מקוריות במיוחד, ועדיין). לכן נהניתי יותר מ"ג'סיקה ג'ונס" שהייתה דמות הרבה יותר מעניינת (ולא רק קלישאת "האזרחים סומכים עליי שאציל אותם, אני חייב לקחת את הנטל על כתפיי") שלא לדבר על הנבל הססגוני והמקורי פי כמה (ואני לא אשווה את הליהוק כי זה כבר יהיה אכזרי מדי).
ואם לחזור לענייננו, אולי זו הסיבה שאני דווקא לא חושבת שדדפול כזה שבלוני או חסר תוכן כמו שעושים ממנו אלא להפך, משב רוח מרענן. הרי אם מפרקים לגורמים סרטי קומיקס אחרים, טובים יותר ופחות, עם כל הכבוד (ויש) הם לא כאלה עמוקים. יש בד"כ איזושהי טראומה שגורמת לגיבור לגלות את כוחותיו; יחסים מורכבים עם ההורים (לרוב אב ובן) / יתמות בגיל צעיר; התעוררות של מודעות חברתית "החברה חולה, מישהו חייב לעשות מעשה!" או "מישהו חייב לעצור את הנבל הזה!".
אפילו וולברין, גיבור העל (מסדרת אקס-מן) הכי אנוכי או "שם זין" עד כה (שעדיין שייך לטובים) או קצת טוני סטארק (שהוא גם סוג של באטמן, אם כי ססגוני יותר, תרתי משמע…) עדיין לא עסוק רק בנקמה אישית אלא עוזר לאחרים או לפחות לעלמות במצוקה.
דדפול (לפחות בסרט הזה) לא סובל מטראומות ילדות או משיגעון גדלות (יחסית…), לא חש צורך להציל את העולם, לא נמנע מלהרוג אנשים אם מגיע להם, לא מדבר בקול צרוד או בפאוזות דרמטיות כאילו כובד העולם מונח על כתפיו, ויש לו אפילו סיבות די מעשיות ללבישת מסכה או לצבע של החליפה. משב רוח מרענן, כבר אמרתי?
לסיכום, לא חשבתי ש"דרדוויל" כל כך "איכותית" אלא בעיקר כ"כ שבלונית. מהנה ועשויה לא רע ברובה, אבל כבר ראיתי שלושה סרטי באטמן של נולאן, Been there, done that. בחייאת, תביאו כבר משהו אחר ("דדפול" זה משהו אחר; לא הייתי מתנגדת לראות סדרה שלמה כזאת).
טוב קצת קשה להתייחס להכל
ובכל מקרה עם חלק נכבד אני מסכים. אני כן מסכים שיש קווי דמיון רבים בין טרילוגיית נולאן לסרדוויל, אבל אני גם חושב שהוא שאב ממנו השראה בטוב טעם ולא בצורה שזה ירגיש מועתק או הגירסא הטלווזיונית שלו. אם נדבר קצת על אקשן אז הסצנות אקשן בדרדוויל איכותיות בהרבה המקטעים בסרטי באטמן וזה כבר מוסיף המון לאווירה. אני גם חושב שהשחקן שמשחק את דרדוויל (ברח לי שמו כרגע) עשה עבודה מעולה והוא ליהוק על תקן המושלם, אבל ככה זה סובייקטיביות.
לגבי דדפול – אני נורא נהנתי ממנו, ואני מסכים שהוא היה מצרך חשוב, בעיקר בשנה שהולכים לצאת בה כל כך הרבה סרטי גיבורי על שרובם יהיו לפחות בחלק מהדברים בדיוק אותו דבר, וזה נחמד שהגיע משהו חדש (חבל שהגיע אבל על תחילת השנה) אבל קשה לי קצת לראות את ההשוואה העלתית. את העלילה של דדפול אני יכול באמת להגיד במשפט מבלי לחסוך בפרטים, זאת אומרת – גם את העלילה של הנוקמים אני יכול להגיד במשפט אבל אני חושב שבהכרח נפספס חלקים חשובים (דביליים ככל שיהיו) מהסרט. דדפול מתחילה מנקודה א וכל הסרט הוא בדרך לנקודה ב , לא היית התפתחות עליית, איזה שהוא עיכוב בדרך הוא החליט שהוא הולך לשם וזה באמת נגמר שם. אפילו בסרט הכי דבילי של מארוול הם השתדלו לפחות ליצור סוויץ עלילתי כזה או אחר כדי להצדיק איכשהו את השנתיים וחצי סרט שלהם. דדפול בהחלט מאוד מאוד זרם כי הוא היה מצחיק מאוד ומהנה בטירוף, אבל הסיפור מסגרת שלט יכל. להסגמר ב40 דקות.
זו לא שאלה של העתקה אלא בעיקר סיפור קצת חרוש, מה לעשות?
כבר יש כזה, כבר עשו… אם עושים וריאציה של אותו הדבר (גם אם זה הסיפור המקורי) לפחות שיספרו אותה בצורה מעניינת, שזה לא ייראה כ"כ דומה בכ"כ הרבה דברים, לעזאזל…
אז הנה, "דדפול" הוא גיבור על אנוכי והוא לא הראשון, אבל הוא כן הראשון שהסרט שלו נראה כך. בשום שלב בסרט לא ישבתי וחשבתי "אוי, זה כל כך וולברין!" או "זה טוני סטארק" (שגם הוא חושב בראש ובראשונה על עצמו, אבל הוא דמות שונה מאוד) וזה משהו שאני לא יכולה לומר על "דרדוויל" (הדמות, הסרט, הסדרה…) כי הדמיון ל"באטמן" זעק בכל כך הרבה סצינות ושוטים (ולא רק התמה, הסגנון האווירה, אלא גם הטקסטים ואפילו המוזיקה, לפעמים).
נכון שנולאן לא חזק בבימוי סצינות פעולה (ולכן זו לא חכמה להשוות דווקא לנקודת התורפה שלו), אבל זה לא לוקח ממנו את כל השאר. האקשן ב"דרדוויל" (הסדרה) היה באמת לא רע ברובו, אם כי אני מודה שלראות גבר א' מכסח במכות את גבר ב' לכדי קליפה מדממת לא ממש עושה לי את זה; זה נע בין מגעיל למשעמם, לא משנה מי מביים. אני מעדיפה תמיד אקשן מסוגנן יותר (אקרובטיקה, חרבות, אפילו אקדחים). זו נקודה חיובית לטובת הסדרה (ברגים באוויר – V) אבל זה לא מספיק ולא מצדיק כשהמעטפת סובלת מבעיות רבות, והרי העלילה ופיתוח הדמויות הן הסיבות שלשמן התכנסתי, אקשן בפני עצמו ממש לא מעניין אותי.
אגב אקשן, אקשן המכוניות בתחילת "דדפול" צולם ממש גרוע (כאילו נולאן צילם אותו…), מסוג הצילומים שבהם קשה מאוד להבין מה לעזאזל קורה בפריים (ולמודי ניסיון ישבנו באולם בשורה רחוקה דיה מהמסך) אבל האקשן אחד על אחד היה מסוגנן ומהנה בהרבה (במיוחד כשהוא לווה בערוץ פרשנות מובנה![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
).
לגבי עלילה, זו בדיוק השאלה שלי, מה נחשב ל"יותר עלילה". יותר טוויסטים? דמויות משנה? בסדר, לפעמים יש בכך צורך ולפעמים לא, אבל מנגד, לעתים נדמה שמנסים לדחוס יותר ויותר וזה לא באמת תורם לסרט שום ערך מוסף אלא בעיקר מאתגר לי את השלפוחית. אני חושבת שגם ב"דדפול" סיכום במשפט אחד פשוט יחמיץ כמה קטעים, ומן הסתם לא ניתן להשוות סרט מקור של גיבור אחד ראשי לסרט המשך של חבורת גיבורי על. כך או כך, אני לא רואה בעיה בסיפור קצר ומהודק שמצליח לייצר סרט ראוי ומהנה בפחות משעתיים, להפך! היה סיפור קצר וממוקד לספר, סיפרו אותו בלי לסבך ובלי לפתל, מה רע?
לא יודע איך הבאת את נולאן לדיון הזה ומה הקשר שלו.
(ל"ת)
הצרה עם שיטת הדרוגים, שהטבעיות הולכת לעזעזל
עד כמה שאני מבינה את המצב, לא משתלם לעשות יותר סרט שמדורג R אם הוא לא פונה לקהל שמחפש סקס סמים והרבה דם. זה די אירוני שזה התחיל כדי "להגן על ילדים", כי מה שקורה בפועל זה איזשהו כסת"ח שסותם את הפה להורים "המודאגים" ומיצר מסרים ממש מעוותים.
הקולנוע ההוליוודי איבד את הקשר בין מכות לדם, זה טבעי יותר שדמויות יפוצצו אחת את השניה במכות ויריות מאשר שיזרקו אחת אל השניה איזו קללה עסיסית, מין מוצג בתור משהו מעוות לגמרי שרובו עסוק ברמיזות ולא נראה כמו שמין אמיתי נראה. אם לסרטים יש השפעה על תפיסת המציאות, ביחוד אצל ילדים, העיסוק האובססיבי הזה במה שכן עובר ומה שלא עובר את הדירוג של הוליווד מיצר מפלצות כי פשוט מנתקים סיבה מתוצאה ומעוותים את כל תפיסת היחסים בין בני אדם.
אני לא מבינה למה שיטת הדרוג האידיוטית הזו מחזיקה מעמד, כבר עדיף לבטל אותה ושילדים יצפו בתוכן אלים מאוד אבל יבינו מה ההשלכות של תוכן אלים. ובכל מקרה הכל הרי זמין אונליין. זו גישה כל כך אמריקאית סטראוטיפית באופן שלילי, כמו הגישה ששוללת יחסי מין בגיל הנעורים ומזניחה על הדרך חינוך מיני וחינוך לאמצעי מניעה- בסוף מקבלים ריבוי ילדות בהריון בגיל 15.
אהבתי את המחווה ל Four Yorkshiremen
https://www.youtube.com/watch?v=Xe1a1wHxTyo
הסבר ממישהו שראה לגבי ה rated R
מהביקורת הבנתי רק בצורה מעורפלת את מהות הדירוג, בparents guide כתוב כל כך הרבה שזה לא אינפורמטיבי בצורה אפקטיבית….
Rated R
משמעו כולל סצינות של אלימות קשה, התייחסות למין ו/או שפה גסה.
התייחסות למין
ותו לא בקטגוריה הזו?
בימדב אכלו את הראש לגבי זה…
אם אתה מתכוון ל"מה זה אומר שזה מדורג R"
בסרט רואים אנשים משופדים על דברים, דם באופן כללי, ראשים וגפיים עפים, יש סצינת סקס שלא רואים בה יותר מדי, התייחסות ישירה למין ואוננות, ובדיחות מיניות מפוזרות ברחבי הסרט.
בסצינת הסקס אמנם לא רואים הרבה, אבל עירום מלא יש בסצינה אחרת.
(ל"ת)
תודה
(ל"ת)
עבודות קודמות של הבמאי הטרי-טרי של דדפול, טים מילר.
הוא נראה לי מבוגר, אז חקרתי עליו קצת והוא היה בתחום הגיימינג. הוא היה אחראי על הפריוויוס של ליגת הצדק, שגרם למשחק להיראות רע מרוב שהוא היה טוב ושל באטמן: ארקהם. ועוד אחד של באטמן: ארקהם.
טים מילר הוא המנהל של סטודיו האנימציה Blur
שאחראי על הרבה מאוד אנימציות של משחקי מחשב, וגם על פרסומות, סרטים קצרים, כותרות פתיחה ודברים אחרים. אז נכון שזה הסרט הראשון שלו, אבל הוא רחוק מלהיות חסר ניסיון בתעשיית הקולנוע. במשך הרבה זמן השאלה היתה "למה Blur לא עושים סרט באורך מלא כבר?!" – ו"דדפול" הוא הדבר הכי דומה לזה.
כמה דברים שהם עשו:
כותרות הפתיחה של "נערה עם קעקוע דרקון"
הסרט הקצר A Gentleman's Duel
In the Rough
ו*המון* דברים אחרים באתר שלהם.
אווווו
הם החבר'ה שאחראים על הדבר המעולה הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=zr_Ta6NS3-g
מקווה שעכשיו כשהם מקבלים יותר חשיפה ואהבה מהקהל(ובעקבותיו גם מהחליפות) גם פרויקטים קטנים יותר כמו the goon יוכלו לצאת לפועל.
יופי של סרט, אפס עלילה.
באמת, מזמן לא ראיתי סרט שהוא כל-כך אוסף של סצנות ודיאלוגים וכל-כך דל בסיפור בסיסי. מצד שני, לפרקים הוא מאוד מצחיק והוא בהחלט מאוד יוצא דופן.
וזה מוזר, בהתחשב בזה ששאר סרטי הקומיקס מתאפיינים בעלילות שהאחים כהן היו מתגאים בהן.
(ל"ת)
בהחלט.
כמעט כל סרטי הקומיקס הטובים – ויש יותר ויותר כאלו בשנים האחרונות, לשמחתי – הם בעלי עלילה משמעותית.
ה
חלפה לך ישר מעל הראש...
לא.
תקרא שוב.
נכון שהעלילה קצת דלה (או אפילו מאוד)
אבל מי שקרא קומיקס של דדפול יודע שהסיפורים שלו הם לא גרנדיוזיים בדרך כלל. הוא לא מתעסק בלהציל את העולם ודברים מהסוג הזה, ולא פעם הסיבה שהוא יוצא למשימה כזו או אחרת היא מטופשת ולא מובנת בעליל. אבל זו הדמות – ומסע נקמה שהופך למבצע "הצל את אהובתך" שהוא בכלל מבצע "תקן לי את הפנים" בעצם (ספוילר: הרי כל מסע החיפושים של דדפול אחרי אייג'קס נועד לתקן את הצלקות שנגרמו לו בניסוי, מעבר לנקמה) זה לגמרי משהו בקו הדמות של דדפול. כל הסרט בעצם מונע מהנקודה הזאת. וכשחושבים על זה, סרט שלם שמונע אך ורק על זה? זה נשמע כמו עלילה דלה ולא מקורית, זה נשמע מטוןפש להחריד – וזה דדפול. זה בדיוק דדפול.
הבעיה היא לא המק'גפין.
הבעיה היא שקורה מעט מאוד (שאיננו קרבות או דיאלוגים שלא מקדמים את העלילה) בדרך אליו.
שלא תבין אותי לא נכון: זה סרט נחמד, ולעתים גם נחמד מאוד. אבל כדי להיות מבריק הוא היה צריך לא להתעצל גם ברמת העלילה. אוסף של מערכונים ומכות נהיה טיפה מונוטוני אחרי זמן מה.
כל הזמן משווים את הסרט הזה לקיק-אס. בקיק-אס היה הרבה פחות הומור והוא לקח את עצמו יותר ברצינות, אבל ההבדל המרכזי הוא שבקיק-אס יש יופי של עלילה. יש שם לא פחות משלוש דמויות מרכזיות שעוברות חתיכת שינוי במהלך הסרט, יש יחסים מורכבים בין הדמויות, ההתקדמות מסצנה לסצנה הגיונית וכדומה.
חמוד, חינני ומהנה ביותר
רוב סרטי הקומיקס (בניכוי טריולוגיית "באטמן" של נולאן) נוטים להיות קלילים ומטופשים במידה כזאת או אחרת, אז למה לא לזרום עם זה עד הסוף? אין לי בעיה עם עלילה במשקל נוצה, כאילו יש משהו מתוחכם או מקורי להפליא בעוד נבל שרוצה להשמיד את העולם (או את העיר) או בחייזרים/רובוטים שבאים להשמיד את האנושות. להפך, יש דווקא משהו מרענן בגיבור על שלא מתיימר להיות צדיק/הומניסט גדול (או נדחף לגדולה כנגד רצונו ואז מגלה בתוכו תעצומות נפש בלה בלה בלה) אלא מנסה להציל בראש ובראשונה את הפרצוף האישי שלו (ואף עושה זאת בפחות משעתיים, הידד!). נו בסדר, אז הוא קצת וולבריני, אבל מכיוון שהוא כבר מודע לכך בעצמו, אין הרבה מה להוסיף. המודעות העצמית שוברת כאן שיאים חדשים, אבל באנו ליהנות, לעזאזל! ופאקינג נהנינו, הל יה!. הרפרנסים לאייטיז היו משובבי נפש ובזכות הסצינה שאחרי הכתוביות נתתי לו עוד חצי נקודה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אפשר להכניס ילד מתחת לגיל 16 בליווי של אח גדול ולא הורה?
אח שלי בן ה15 מת לראות את הסרט, האם יתנו לו להיכנס איתי כמלווה? (אני בן 20) או עם אחי הגדול (בן 23)
תלוי מקום
כבר ראיתי כמה בתי קולנוע שלא בדיוק שמו לב לגיל של הצופים בסרט…
אני לא כל כך בטוחה
אני בת ארבע עשרה וחצי, והלכתי לסרט עם אחי (שתיים עשרה) ואבא שלי. יס פלאנט רשל"צ לא נתנו לנו להיכנס בכלל. סינמה סיטי אמרו לא, ואז אחרי דיון קצר נתנו לנו להיכנס. אז זה כנראה תלוי קולנוע.
דירוג R (שהוא בכלל דירוג אמריקאי ולא בעל השפעה על ישראל) מאפשר להגיע עם הורה או עם אפוטרופוס אחר. אין סיבה שלא יתנו למישהו להיכנס עם אחיו הגדול.
שיטת הצנזורה בארץ ובארה"ב עובדת אחרת
נתקלתי לא פעם בשומרים (או ליתר דיוק, באותו השומר בדיוק שהיה פעם ברב-חן ירושלים ואז עבר ליס פלאנט) שפשוט לא נותנים לילדים להיכנס עם ילדים מתחת לגיל, גם בליווי אחים מבוגרים.
ראיתי היום בסינמה סיטי ראשל"צ
והיתה שם שורה שלמה של בני עשר, גג(!).
ואני שואל – wtf?
(DEADPOOL REVIEWS DEADPOOL (Epic Voice Review
ג'ון ביילי (הקריין של Honest Trailers) בביקורת דדפול על דדפול.
קצר, חמוד ונטול ספוילרים:
https://www.youtube.com/watch?v=wFkUp24wH6Q
אגב, שכחתי לציין שזיהיתי את ג'ד ריס (מ"גלקסי קווסט") ולא ידעתי אך קוראים לו, לא ראיתי אותו בשום דבר בין לבין (קצת עצוב) אז החלטתי שהוא הגרסה האמריקנית (או אם לדייק, הקנדית) של שרון טייכר.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ניטפוק מתבקש: באזיל פולטי הוא לא מונטי פייתון, רק שישית מהם.
(ל"ת)
אם כבר מנטפקים,
ג'ון קליז הוא שישית ממונטי פייתון, לא באזיל פולטי. האחרון הוא דמות שקליז משחק בסדרה אחרת שאיננה קשורה לשישייה הנ"ל.
ואם כבר פריס ביולר ודדפול
סרטון נחמד ביותר על שבירת הקיר הרביעי.
וכמובן, רק כדי לסגור את זה יפה (ואולי כדי להבהיר שזה לא היה במקרה?)
הוא הוסיף את ה"צ'יקה צ'יקה".![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
כמעט מחיתי דמעה מההתרגשות.
הסרט הזה ממשיך להביא לנו דברים נפלאים
ריאן ריינולדס פרסם בטוויטר
" rel="nofollow">תמונה שמנסה להכניס את "דדפול" למירוץ האוסקר ברגע האחרון.
זה גם הזכיר לי את הפאנל הנפלא
" rel="nofollow">הזה, מהקומיקס Knightfall. אני לא יודע מה גודל התפקיד של הג'וקר ב"Suicide Squad", אבל ממש הייתי רוצה לראות פוסטר לסרט בסגנון הזה.
מעניין שגם בדדפול וגם בשומרי הגלקסיה יש
מחוות ללהיטי שנות השמונים.
אגב, לפני שראיתי את דדפול הייתי בטוח ש"וואהם" לא כל כך מוכרים בארה"ב, שרק כאן כל כך אהבנו אותם. בעיקר את אנדרו רידג'לי, אף פעם לא הבנו מה הבחור השני עושה שם ולמה הוא חושב שהם "להקה".
כשאני שומע דברי כפירה כאלה,
פופ! קופץ ליבי.
תיקון חשוב
להיטי הפופ של "שומרי הגלקסיה" כולם ככולם הוקלטו בשנות השבעים והשישים, ואפשר לנחש שג'ורג' מייקל הצעיר שמע אותם בעצמו בשנים שקדמו להקמת Wham!
גימיק טוב, סיפור שגרתי
למרות שצחקתי מאוד מהסרט אני לא יכול שלא לצאת מעט מאוכזב, בעיקר כי הסרט לא נותן מספיק זמן לדדפול להיות דדפול ובמקום זאת הוא עסוק בלספר עוד סיפור מקור שגרתי שדומה ל-1000 סיפורי מקור שכבר ראינו בעבר.
ביחד עם הרקע שמאחורי יצירת הסרט, אני רק יכול לנחש שהיוצרים עצמם לא באמת האמינו במוצר ולכן לא התחייבו עד הסוף, וזה חבל כי הייתי בכיף מוכן לקבל עוד דדפול בדדפול.
להלן ביקורת קצרה:
https://gal015.wordpress.com/2016/02/27/deadpool/
נ.ב.
אפשר בבקשה להביא את קולוסוס הרוסי גם לשאר סרטי אקסמן XD?
שרק
רצית שנזכיר לך.
אבל וואלה באמת שאני לא מבין את הטענות שלך. האם באמת סרט חייב להיות שונה מכל מה שאתה מכיר כדי להיות טוב? לדעתי לא. כל עוד הביצוע נכון והמטרה של הסרט מושגת. מטרת הסרט הזה היא להצחיק, ולתת מבט משעשע על סרטי גיבורי העל העכשויים, והוא משיג את זה מצויין, גם עם עלילה שכבר ראינו הרבה כמוה. (אגב זה נראה לי חלק מהקטע, שזו עלילה של סרטי גיבורי על, מה שהסרט בא לצחוק עליהם. אז הגיוני שתהיה עלילה דומה)
כל השאר אני סתם לא מסכים איתך, אבל זה נראה לי כבר יותר עניין של דעה אישית.
5 אנשים שונים עבדו על להביא את קולוסוס למסך.
לינק.
רק לחשוב על זה עושה לי כאב ראש.
אני זוכר שהחליפו אפילו את שחקן הקול באמצע ההפקה, בגלל שרצו מישהו עם מבטא יותר רוסי.
כל מה שכתבת הוא הרבה יותר מ"בסדר" בעיניי
"מצחיק, קצבי, נוטף סטייל, והעביר לי את הזמן בסבבה. הכל נכון. גם מאד האהבתי את האופן העדין בו הוא השתלב ביקום הקולנועי של אקס מן."
זה בעיניי סרט טוב. הוא לא צריך לשנות או לפרק את העולם, ואני גם לא חושבת שהוא התיימר לעשות זאת. הוא אמור היה להביא למסך את דמותו של דדפול (כלומר מעבר לגיחה ב"וולברין", התברר לי בדיעבד, כי לא זכרתי) והוא עשה זאת יפה. בעיניי זה די והותר והרבה יותר מ"בסדר".
אגב, הבנתי (גם כן בדיעבד) שדדפול שובר את הקיר הרביעי גם בקומיקס ולמעשה זה לא הסרט ש"שבר" כאן משהו אלא זאת הדמות, מאז ומתמיד (ושהוא גם מאוד בוטה ולכן הוקל למעריצים לשמוע שהוא יהיה בדירוג R, ממש חששו כשהיו שמועות זדוניות שהוא יהיה PG13).
אז זהו
שסטייל ובדיחות היו גם ב"ספיידרמן המופלא", וקצב מהיר היה גם ב"אנטמן". שניהם היו חביבים. אבל אף אחד מהן לא ניסה לשכנע אותי כל הזמן שהוא איזה משהו שלא ראיתי אף פעם. אז בסופו של דבר הכל כנראה יושב על המטרות שהסרט שם לעצמו. כשמנסים למכור לי סרט כאילו הוא תופעת קאלט בהתהוות אבל למעשה הוא הרבה יותר שבלוני משהוא מוכן להודות זה די מאכזב.
וכן, בעיני לדמות הזו של דדפול היה פוטנציאל גדול בהרבה. אם בעיצוב דמות ראשית של פסיכופת שהפעולות שלו אנוכיות לחלוטין ומטושטשות מוסריות, אם בדמות של גיבור-על שמודע לכללי הז'אנר ושובר אותם, ואם בשימוש בדירוג ה-R כדי להעביר כמה נקודות מעט בועטות יותר מ"אהבה תנצח הכל". בעולם מקביל היה אפשר היה לדמיין את דדפול (בהיותו גיבור שלא איכפת לו מכלום ויודע ששום דבר לא יכול להרוג אותו), כמו סוג של "ריק ומורטי" בלייב אקשן. עם אותו הומור קיצוני, אותם קטעי גור יצירתיים ואותה תפיסת עולם ניהליסטית. במקום זה הרגשתי שריככו את כל הקצוות החדים והשאירו לי רק את הקללות כאילו הן לבדן הופכות את הסרט לאיזו פיסת גאונות חתרנית.
מה הקשר לסרטים אחרים? הוא לא יכול להיות טוב בפני עצמו?
מישהו טען שהוא הסרט היחידי עם קצב מהיר או סטייל ובדיחות? מישהו טען שסרטים אחרים יותר/פחות טובים בגללו? לא מצליחה להבין את הגישה.
דדפול בהחלט שונה מבחינה מוסרית מרוב גיבורי העל – הציניות, הפרשנות המובנית, שבירת הקיר הרביעי, האנוכיות (לא מנסה להציל את העולם או חסרי ישע) והעובדה שגם אין לו שום בעיה להרוג בני אדם שמבחינתו הם "הרעים" (כי הם משתפים פעולה עם האדם שהוא רודף אחריו, לא כי הם עומדים להשתלט על העולם או משהו), ובל נשכח שיש לא מעט גיבורי על שיש להם בעיה להרוג באופן עקרוני.
זו הדמות של דדפול, למיטב הבנתי הסרט מציג אותה באופן נאמן למדי לקומיקס. כן, זה שונה מסרטי קומיקס אחרים שראינו, לא, זה לא הופך את העולם. זה סרט קומיקס, הוא אמור להיות כיפי ומהנה. אם הוא עושה זאת מבחינתי הוא סרט טוב. הוא לא מתיימר לשנות את פני הקולנוע ולא ראיתי שמישהו טוען כך. התחושה שלי היא שאתה מלביש עליו יומרה או ציפיות מוגזמות (שאין לו) ואז תוקף אותו על כך שלא עמד בהם.
נו, אם מוסכם גם עליך שזה
לא "סרט מושלם!!1" ולא איזו הברקה שתשנה את עולם הקולנוע ולא כל מני כתרים אחרים שמנסים לקשור לו, אלא פשוט עוד מוצר מוצלח בתחומו ברצף של סרטי סופר-גיבורים שעושים פחות או יותר אותו דבר – אז נדמה לי שאנחנו יכולים להסכים. זה אומר שהוא באמת לא שונה בהרבה מ"אנטמן". זה אומר שהוא לא לקח סיכונים יוצאי דופן. אם את מסכימה לכל זה אני לא רואה טעם בהתפלפלות אם זה נחשב "טוב" או רק "בסדר". אבל ההרגשה שלי היא שהסרט הזה התיימר ליותר, בטח במסע הפרסום האגרסיבי שלו – אבל גם באופן בו הוא צועק כל הזמן "תראו כמה הדמות שלי שונה מכל דבר שהכרתם!" כאילו שמעולם לא ראיתי אנטי-גיבור בקולנוע (וכאמור, הוא עושה זאת תוך כדי שהוא מרכך כל דבר בדמות הזאת לכדי אנטי-אנטי-גיבור נוח לבליעה).
אבל מי טען שהסרט "מושלם!!1"? כאן זה עין הדג, לא וואלה. לשם מה איש הקש?
אתה כתבת "סרט… בסדר" לא "סרט לא מושלם!!!" ויש הבדל לא קטן בין השניים. בעיניי דדפול מצוין לסוגו, עושה היטב את מלאכתו, ולכן הוא הרבה יותר מ"… בסדר". אני חושבת שהוא שונה בהרבה מ"אנטמן" כמעט בכל דבר (התמה, הדמות הראשית, הסגנון, ההומור…) ובעיקר בתוצר הסופי. אנטמן, הגם מהנה במידה, זוכה (מבחינתי) בענק בתואר "הסרט המטופש ביותר ביקום הקולנועי של מארוול" בעוד "דדפול" (מארוול, אך לא MCU אלא ב"יקום" של אקס מן) היה משעשע ומרענן, מלא מודעות עצמית וחן. לכן לא הצטערתי ששילמתי כסף כדי לצפות בקולנוע ב"דדפול", אבל הודיתי לבנזוגי שהטיל וטו על "אנטמן" וצפינו בו בסלון (אחרת הייתי צריכה להתנצל בפניו על ההוצאה הכספית, באמת, זה סרט שאפשר לצפות בו, אבל ממש לא בתשלום…).
לגבי "לקיחת סיכונים יוצאי דופן" אין לי מושג למה הכוונה, למה זה רלוונטי ולמה זה בכלל פרמטר בשאלה אם הסרט טוב / מהנה / מוצלח לסוגו / שווה כרטיס.
ושוב, זה סרט קומיקס. הדמות של דדפול לא הומצאה בסרט, היא הייתה כך בקומיקס. למיטב הבנתי (לא מבינה בקומיקס, אבל צפיתי בסרטון הסבר ביוטיוב…) הוא אכן הדמות הראשונה ששברה את הקיר הרביעי. יצרו עבורו בועיות קומיקס משלו שעטופות בצבע צהוב, כדי שיהיה ברור שהוא מדבר לקוראים (ולא לעצמו / לדמויות אחרות). אז כן, הוא דמות די שונה בנוף סרטי הקומיקס, וזה מגניב בעיניי. לא, זה לא אומר שהמציאו את הגלגל וזה הסרט המדהים ביותר שנעשה מעולם. לא צריך לקפוץ מקיצוניות אחת לשנייה, ולא צריך להמציא טענות קיצוניות כדי להדוף אותן. אפשר להתייחס לסרט כמות שהוא, זה נראה לי הדבר ההגיוני לעשות.
אני בהחלט הרגשתי שהוא לא מוסרי, ללא שום עמימות
ואם נתנו עוד פרטים על ה"איש הרע" שהוא רודף אחריו, הם היו די זניחים והחמצתי אותם; מבחינתי ראיתי נטו נקמה אישית, נגד אדם לא מוסרי במיוחד אבל בהחלט לא כזה שמאיים על העולם או שיש הצדקה מוסרית לדון אותו (ואת כל משתפי"ו) למוות ללא משפט.
אבל הוא גורם לצופים להיות בעדו כי הוא הגיבור (וגיבור מגניב!); הרי גם בסרטי פושעים גורמים לצופים להיות בעדם… וכמה אנשים היו בעד "טוני סופרנו"? (אישית דווקא לא אני, אבל הבנתי שאני די חריגה בנוף).
אגב, כבר לא זוכרת מי מכם הזכיר את וולברין הראשון (כתבתם הרבה מלל…), אבל דדפול השתתף בו (גיליתי בדיעבד) ואפילו בגילומו של ריאן ריינולדס. זה לא סתם דומה לוולברין, הרעיון (אם הבנתי נכון) היה שאותו פרויקט צבאי ש"טיפל" בוולברין, לקח את הדם שלו והשתמש בו כדי ליצור עוד כמוהו, וכך נוצרו דדפול (ואחרים?).
אז אנחנו ממשיכים להיות חלוקים
כי בעיני אנטמן ודדפול היו שניהם קלילים, משעשעים ומודעים לעצמם במידה (ולא מודעים במובנים אחרים) ושניהם סרטים די גבוליים מבחינת הצורך לראות אותם בקולנוע (לאנטמן קיבלתי כרטיס חינם ולדדפול נגררתי על ידי זוגתי. בשני המקרים לא הצטערתי – אבל גם לא בטוח שהייתי עושה זאת אילולא הוצגו בפני ההזדמנויות האלה).
זה שדדפול הוא דמות מאד יוצא דופן בקומיקס זה מוסכם. לא רק בהיותו דמות הקומיקס היחידה של מארוול ששוברת את הקיר הרביעי, אלא גם בהיותו דמות מופרעת וחסרת מוסר שפועלת לפי הגיון לוני טונס בתוך עולם עם כללים מאד שונים. הטענה שלי היא שבעיבוד הנוכחי הרבה מהדברים שהפכו אותו לדמות יחודית לא שרדו, ואלו שנשארו (הקריצה כל כמה שניות לצופים) היו חסרי תחכום ונמאסו עלי די מהר. בקומיקס דדפול מודע להיותו דמות קומיקס על כל המשתמע מכך. כאן הוא לא באמת מפגין מודעות כלפי שום קלישאת ז'אנר, אלא בעיקר משגר עקיצות על הקריירה של ראיין ריינולדס. בקומיקס הוא רוצח שאיבד את שפיותו, כאן הוא נוכל חביב ופטפטן. וכו' וכו'.
זה נשמע כאילו נורא חשוב לי שהסרט יהיה עיבוד מדוייק של הקומיקס. זה לא העניין. דדפול של הקומיקס הוא דמות קומיקס שעובדת *מכיוון* שהיא דמות קומיקס. עיבוד לסרט ממילא חייב לעשות בה שינוי רציני. אבל הרבה מהבחירות כאן הרגישו לי פחדניות וחסרות כיוון. כאילו הסרט עושה המון רעש כדי להוכיח כמה הוא בועט וחתרני, ומצד שני נורא מפחד לא להציג לי שום דבר שיאתגר אותי באמת.
אוי, טעות
זו נועדה להיות תגובה להודעה הקודמת שלך.
שניהם קלילים וכו' אך ממש לא מוצלחים באותה המידה
ואין "צורך" לראות אותם בקולנוע; התייחסתי לסוגיית התשלום. יש מקרים שאתה יוצא (ממסעדה, מאולם קולנוע, מאירוע…) ומצטער ששילמת עליו, כי הוא לא היה שווה את הכסף. מכיר? אז זה בדיוק מה שאני חושבת על "אנטמן". חביב אך אווילי להחריד. הוא שווה צפייה, אבל לא בתשלום. בחינם אפילו לא צפיתי בו פעם שנייה; באו חברים והחליטו לצפות בו, פשוט פרשתי, באמת. מיציתי בפעם הראשונה.
הסיבה שצפיתי ב"דדפול" בקולנוע היא שלא רציתי לחכות, זה הכול, ולשמחתי לא הצטערתי: נהניתי מאוד, אחלה סרט קומיקס. הרבה יותר מ"…בסדר" (זה בדיוק מה שהייתי אומרת על "אנטמן"). דדפול הוא אמנם לא סרט שיריץ אותי פעם נוספת לקולנוע, אבל אין לי שום ספק שאצפה בו שוב יום אחד, ואם חברים יחליטו שצופים בו לא אנטוש את הצפייה. זה בדיוק ההבדל בין סרט "בסדר" (שזה אצלי סביר, לא מלהיב) לבין סרט סבבה, כזה שנהניתי ממנו במידה כזאת שאני מוכנה לחזור על החוויה המהנה (וגם לא מצטערת ששילמתי עליה).
אם מבחינתך "דדפול" טוב כמו "אנטמן", ייתכן שאהבת את "אנטמן" הרבה יותר ממני או שנהנית מ"דדפול" הרבה פחות ממני (אם כי לפי התיאור הראשוני שכתבת זה לא נשמע כך). אני לא רואה מקום להשוואה ביניהם (מלבד העובדה ששניהם סרטי קומיקס). אחד היה סרט מוצלח מבחינתי, השני לא כ"כ. זה ההבדל המהותי היחיד שעומד כאן לדיון מבחינתי.
אכן, אני צפיתי באנט-מן בביתי
והייתי צריך להתאמץ כדי לא להפסיק באמצע. משעמם וקלוש.
בדדפול צפיתי בקולנוע, והוא לגמרי היה שווה את מחיר הכרטיס והפופקורן.
אני מתחיל לחשוב שבאת עם יותר מדי ציפיות מהקומיקס
זה סרט שאמור להיות מהנה ומצחיק, והוא לא היה כזה בעיני רוב הצופים שלו לו היה מקשה עם שאלות מוסריות – כלומר, הוא לא היה מסחרי. מצד שני, אני מודה שהעלת פה נקודת מעניינת שטרם חשבתי עליה, אשתדל לחפש תשובה טובה.
לא רואה סיבה שזה יהפוך אותו ללא מהנה
כאמור – "ריק ומורטי" מצליחים להיות קורעים מצחוק בדיוק *בגלל* שהם הולכים עד הסוף עם המופרעות שלהם. הם מציגים את ההשלכות הכאטיות והאלימות של מעשי הגיבורים שלהם בלי לרחם על הצופים ומבלי להתבייש, ויש להם גישה ציניקנית מספיק כדי שזה יהפוך ללב הבדיחה. כאשר עושים דברים כאלה בכנות קל להרגיש בזה. זו סדרה שניתן להעמיק בה עם שאלות מוסר מבלי שהיא תתפרק, אבל גם לפני זה היא פשוט כיף אדיר.
להבדיל – את אותו הדבר ניתן גם לומר על טרנטינו ברבים מסרטיו. כל "קיל ביל" למשל הוא מסע נקמה ארוך וכיפי לחלוטין, שמתחיל ברצח של אם לעיני ביתה. מה שאני אומר הוא שהיכולת להציג את הדמות הראשית כעמומה מבחינה מוסרית לא צריך להשפיע על ההנאה של הצופים מהסרט. הוא משמש כערך מוסף ולא מחליף את הקצב המהיר, הסטייל או הבדיחות (להיפך, הוא יכול בהחלט להפוך אותן לנשכניות בהרבה). לא הייתי רוצה שדדפול יעצור לרגעים ארוכים של דילמות אתיות. אבל הייתי רוצה שהדהרה שלו קדימה ברובים שלופים וחרבות נוטפות דם תשאיר את הקהל בפה פעור ובהרגשה של "נהניתי מזה הרבה יותר משהייתי אמור". לא בקריאות עידוד (או לפחות לא רק).
בעניין "לא מסחרי" זו כבר שאלה אחרת – אבל אני חושב שאם יש משהו שלמדנו מההצלחה של הסרט הזה הוא שלפעמים הקהל מתגמל גם בחירות שנראות על פניו לא מסחריות (כמו דירוג R לסרט גיבורי-על).
איך אתה קובע את הגבולות של האתיקה?
כלומר, מאוד קשה למצוא סרטים שאין בהם דמויות או תפיסות מושרשות שהן בעייתיות אתית.
ברוב סרטי האקשן לסוגיהם השונים אנשים נרצחים כמו זבובים וזה לא חשוב כי הם חלק ממרדף המכוניות, או שוטרים/מאפיונרים (אגב הציטוט שלך..). בהמון סרטים מכל הז'אנרים מסתתרים המון שוביניזם והומופוביה (יש איזו הנחה מובנית שכל הבנים והבנות יסתדרו בזוגות), יש עיוותים גדולים של אהבה וסקס. יש לא מעט שנאת נשים, והשטחה של דמויות או דילמות לכדי טובים ורעים.
אז דווקא בסרט של טרנטינו בד"כ מאוד ברור מי הרעים (כולם) ושאף דמות שם לא כל כך צחה. מה אתה עושה עם סרטים אחרים?
מה הרפרנס בסצינה אחרי הקרדיטים?
כנראה שהוא באמת טס לי מעל הראש…
ובנוסף, גם פספסתי לחלוטין את הבדיחה על המכנסים החומים.
ראה את התגובה המספיילרת של רד פיש כמה תגובות מעליך.
(ל"ת)
תודה, ולגבי המכנסיים?
(ל"ת)
זאת בדיחת קקי
(ל"ת)
אוי ואבוי
חשבתי שאין מצב שהוא מדבר על זה – הסרט לא *כזה* וולגרי וילדותי…אז חשבתי.
לא ממש התייחסתם אלי, אבל HISHE גם הבחינו
how Deadpool should have ended
https://www.youtube.com/watch?v=5vbEcTIAdPs
לגבי ה'רפרנס' הראשון, זה עבר בראשי
לגבי השני, אין סרט שהנוקמים והאקסמנים יחברו, נכון? אז כנראה שזו סתם אסוציאציה שנזרקה לך לראש.
כנראה
(ל"ת)
רעיון שעלה במוחי לאחרונה
אז כולם כבר מסכימים שההצלחה הפנומנלית של דדפול הולכת לגרור אחריה מבול של סרטי R שיעתיקו את כל הדברים הלא נכונים, כמו שכבר cracked הדגימו בגאוניות.
אבל למה לא לתת את העבודה למישהו שהוכיח שהוא יודע לנצל את הדירוג R כמו שצריך וגם חביב על ילדי שנות השמונים (שכולם מכוונים לרגש הנוסטלגיה שלהם).
אני מדבר על הבמאי של קלסיקות כמו "רובוקופ" או "זיכרון גורלי", פול וורהובן.
אם אתה כבר מפנטז
למה לפנטז פשרה? (במאי בסדר לסגנון בסדר לסרטים ממוחזרים)
למה לא לפנטז על שורת סרטים מקוריים, שיפשוט יבינו שלמרות הדירוג אפשר להביא קהל, ולכן יחליטו לעשות סרט טוב עם יצוג ריאלי של העולם, שהוא רב מקוריות, לא מעתיק, לא שואב ולא מתפשר כדי להכניס עוד דולר ולרוץ על בטוח?
על הדרך אאחל לנו במאים חדשים, כי כשהם טובים אז זה מרענן ונחמד וחדש.
קודם כל אני ריאלי
הסרטים שיבואו יהיו סרטים סופר גיבורים או לכל הפחות סרטי אקשן, אז המחשבה שלי הייתה על קטגוריה הזו. איזה במאי יודע לביים אקשן טוב, לא להתפתות (לפחות רוב הזמן) לדירוג ועדיין להביא ערך מוסף.
לגבי ההערה המזלזלת ("במאי בסדר"), זו הדעה שלך. אני, ועוד רבים ממה שאני מרגיש, חושב שהסרטים הללו היו יצירות מופת, בלי מרכאות כפולות.נכון שהם נוצרו באייטיז והם סרטי אקשן, אבל מתחת לפני השטח יש הרבה הרבה יותר.
"רובוקופ" הוא בו זמנית ביקורת קשה על הקפיטליזם והתאגידים, על הפרטת הביטחון האישי וגם מסע של איש אחד לזהות שלו, או מה שנשאר ממנה.
"זיכרון גורלי" הוא דיון נוסף על זהות וזיכרון ומה בעצם מגדיר אותו.
נכון שבכולם היו סצנות מטופשות משהו, אבל הם היו סרטים כיפים (כמו דדפול) שלא פחדו להכניס מין ואלימות, לפעמים בצורה ילדותית (כמו דדפול).
לסיכום, וורהובן הוא האדם המתאים לטעמי להוציא משהו מהגל הזה שבוא יבוא.
סליחה :-)
לא חשבתי שאתה מגדיר אותו כבמאי נפלא, הנחתי שזו פשרה.
ובכן, וואו.
בזמן שכולם היו עסוקים השבוע עם באטמן וסופרמן, "דדפול" עקף את "מטריקס: Reloaded" והפך לסרט המדורג R הכי רווחי בכל הזמנים.
מופרע לחלוטין
(ל"ת)
מישהו כאן יכול להסביר
למה המטריקס רילודד מדורג R?
זה הפתיע אותי כבר כשקראתי את הביקורת לראשונה.
פשוט לא היה דירוג של "אל תראו את הסרט הזה", אז נאלצו להגביל ב-R את מספר הנפגעים.
(ל"ת)
משעשע.
אבל הוא לא באמת כל כך גרוע, סה"כ האקשן בו מצוין. כמובן שהוא הרבה פחות טוב מהראשון. השלישי הוא זה שביאס אותנו סופית.
באמת?
שום מילה על גינה קראנו?
מונטאז' אלטרנטיבי
מסתבר שסצינת המונטאז' המקורית, שלא הגיעה לסרט הסופי, הייתה קצת יותר אלימה וקצת יותר NSFW. וגם – חתול!
תרגום מזעזע
הייתי אתמול בהקרנה של עין הדג ואני חייב להעיד שהתרגום היה מזעזע. בחצי מהסרט הוא הופיע באיחור של כמעט שנייה שזה ממש פוגע. חוץ מזה המון מילים וביטויים תורגמו פשוט לא נכון (למשל moments מתורגם ל"דקות" במקום ל"רגעים" )
מישהו עוד חווה את זה בהקרנות שלו?
חוץ מזה באמת סרט מצוין ובעיקר מאוד מאוד מצחיק. ותודה לדורון על ההרצרה המצוינת!! ממש הוסיף
שאלה
האם הייקום של אקסמן והייקום של האוונג'רס הוא אותו אחד?
לא
לפוקס יש זכויות על האקס מן ונגזרותיו
מארוול (האולפן) מחזיק את הזכויות לאוונג'רס
וואו, סרט פשוט מחורבן
לא מבינה מה אוהבים בו. כל הסרט רק בדיחות פיפי קקי. המודעות העצמית שלו לא מכסה על סרט דל עם עלילה ודמויות שטוחות ואקשן משעמם. כנראה הסרט הכי גרוע שראיתי השנה. ווראיתי את "מלחמת האלים".
דדפול
קודם כל – אני ממש לא מסכים עם השורה התחתונה של הביקורת. הסרט הזה הוא גאוני.
ולמה הוא גאוני? כי זה סרט כל כך שונה בז'אנר הזה – זה סרט עם המון הומור ואלימות ובעיקר עניין המודעות העצמית שהזכרת. קודם כל, אני לא מתיימר להיות מבין גדול בקומיקס ובגיבורי על (יש לי רק שלוש חוברות קומיקס בבית ואני מעריץ רק של שלושה פרנצ'ייזים) אבל ממה שאני מבין ומכיר בז'אנר הסרט הזה הוא הדבר הכי גדול שראיתי בגלל השנינות שלו – אם חשבתי שקיק אס היה פארודיה מדהימה על גיבורי על אז דדפול הוא פארודיה מופתית על גיבורי על, הוא הפארודיה על גיבורי על של כל הזמנים לדעתי.
אולי דדפול הוא לא הסרט הכי גדול שראיתי השנה (אני מעדיף את להציל את מארק וואטני), אבל זה בהחלט הסרט הכי טוב שראיתי במשך הרבה זמן והייתי אומר שהוא יצירת מופת שתיזכר לדורות.
פספוסים
כמה דקות של פספוסים משעשעים מהסרט. כדאי לראות מהר, כי "פוקס" הפארטי-פופרס צדים ומורידים את כל הסרטונים האלה מהרשת.
http://www.ebaumsworld.com/videos/deadpool-gag-reel/85018143/
LANGUAGE!!!!
הדבר הכי מצחיק שתראו היום:
*מכיל ספויילרים לסרט דדפול*
*אם ראיתם "הנוקמים:עידן אולטרון", יש סיכוי לדום לב ב0:41*
https://www.youtube.com/watch?v=5vbEcTIAdPs