במקור: The Day After Tomorrow
תסריט ובימוי: רולנד אמריך
שחקנים: דניס קווייד, ג'ייק ג'ילנהול, סלה וורד, איאן הולם
פרולוג: לוס אנג'לס, העבר הקרוב
סופה נוראה מכה בעיר. רוחות בעוצמה חסרת תקדים זורעות הרס עצום.
באחוזה הוליוודית מפוארת, משתוללת דמות בודדת, קורעת כרזות של 'חייל אוניברסלי', 'היום השלישי' ו-'גודזילה'. "נותנים לי לעשות סרטים כאלה," נוהמת הדמות במבטא גרמני כבד. "רוצים שאביים עוד סרט אסונות. אבל אני יוצר. אני אמן. מה לעשות?!…" הדמות מסתובבת לשבור אגרטל, ואז נעצרת. הזעם הופך לצחוק מטורף, שגורם לציפורים ספוגות המים לעוף בבהלה מן העצים שליד הבית. "אני יודע!" קורא רולנד אמריך וטירוף בעיניו. "אני אסכים לעשות את הסרט שלהם. אני אעשה את 'היום שאחרי מחר', אבל לא בתור עוד סרט אסונות. זה יהיה סרט עם…אמירה פוליטית!! הא הא הא הא!"
הסופה שוככת. אור השמש נגלה. בשקט הפתאומי נשמע ציוץ ציפור בודדת.
תל אביב, היום שלפני אתמול
'היום שאחרי מחר' הוא מה שציפיתם מהפרומואים – האנושות התעלמה מהעולם, והיא משלמת. התחממות כדור הארץ מובילה, באירוניה משעשעת, דווקא לעידן קרח חדש, והשינוי האקלימי החריף והפתאומי מלווה באם-כל-הסערות. העולם הולך פייפן באפקטים מיוחדים, ובתוך האימה, הרבה אמריקנים וכמה זרים ייצוגיים מנסים לשרוד, באמצעות תושייה, תעצומות הנפש האנושית ומשחק בינוני למדי.
ג'ק הול (דניס קווייד), פרופסור לאקלים, מנבא שהאדם יביא לתמורה הרסנית. ההתחממות הגלובלית תמס את המים בקטבים, אלה יקררו את הזרם הצפון-אטלנטי, המחמם, כידוע לכל תינוק, את חצי הכדור הצפוני, ופוף! חצי הכדור הצפוני יקפא. לבהלתו של הפרופסור, אך לשמחתם של חובבי סרטי אסונות, מדען בריטי קשיש (איאן הולם, שגילה ב'שר הטבעות' כמה כיף להיות דמות משנה בהפקות ענק עתירות אפקטים) מגלה שהתחזית הנ"ל אקטואלית הרבה יותר מכפי שהפרופסור שיער. האירועים הגלובליים שבאים אחר כך בלתי אמינים בעליל, אבל מבדרים בהחלט. ראיתם את 'עידן הקרח' וממש רציתם להיות שם? טעות חמורה. זה כרוך בסופות מדהימות וצניחת טמפרטורה קיצונית, ואנשים הופכים לארטיקים תוך שניות. עכשיו הפרופסור חייב: א. לנסות להניע לפעולה את הממשל האטום והמכסת"ח, ולהבהיר להם שאסור בשום אופן לנסות לחלץ את האנשים התקועים בנתיב הסופה, כי זה פשוט מסוכן מדי; ב. לצאת לחלץ את בנו סם (ג'ייק ג'ילנהול), שנסע לניו יורק עם חברים ונתקע בנתיב הסופה. אם יצליח להציל אותו, יתקן את היחסים המעורערים איתו, וגם עם אשתו (סלה וורד). ואני שואל: האם נזכה פעם לראות סרט אסונות בו הגיבור אינו צריך לשקם את יחסיו עם בני משפחתו על ידי הצלת חייהם?
מחלקת האפקטים המיוחדים מצדיקה לגמרי את קיומו של הסרט – יש הרבה מהם, ובאיכות גבוהה. עמודי טורנדו בלב לוס אנג'לס גורמים ל'טוויסטר' להיראות כמו בריזה אביבית נעימה, כשהם מוחצים אנשים ומכוניות. גם מי שנשאר בבית או הולך לקניון לא בטוח: עמודי הטורנדו לא פוסחים על שאר הנדל"ן, ומוחצים הרבה ממנו בלונג-שוטים ובקלוז-אפים. הכל הולך.
בקטע מרכזי אחר גל עצום עולה מהים ומציף עיר שלמה. שלג קובר מתחתיו הכול, ויוצר כמה מראות יפים, למי שנשאר בחיים כדי לצלם תמונות בשביל גלויות חג מולד (אגב תמונות, הצילומים של כדור הארץ מהחלל אמינים יותר מהרגיל). יש סצינות חביבות שבהן רואים מה קורה לעצמים שונים – הליקופטרים, בשר אנושי – כשהטמפרטורה יורדת בן רגע במאה מעלות. יתרון נוסף של הסרט הוא שבניגוד לסרטים כמו 'פגיעה קטלנית' הנוראי, בו נאלצתי לסבול שעה וחצי כדי לראות שבע דקות של הרס עולמי, כמעט כל האפקטים המיוחדים מרוכזים ב-40 הדקות הראשונות. זה מאפשר למי שמעוניין רק בהם פשוט לקום וללכת כשהם נגמרים, כמו כמה אנשים שישבו איתי בקולנוע. מי שישאר יגלה ששני השלישים האחרים של הסרט, שבהם הוא הופך מסרט אסונות נטו למאבק של האדם בטבע, מעניינים קצת פחות.
רוב השחקנים בסרט לא מביישים את עצמם יותר מדי, וזה אולי המקסימום שאפשר לדרוש בסרט כזה. דניס קוויד בסדר בתפקיד הראשי: הוא מביע כעס, מצוקה והחלטיות נחושה, לפי הצורך. ג'ייק ג'ילנהול עצבן אותי בתפקיד הבן האובד, וכמו שאר דמויות המשנה, גם חבריו למשלחת נעים בטווח שבין סביר למיותר לגמרי, כשהם משחקים את הקטעים הנבחרים מתוך 'דוסון קריק' שהושתלו בסרט למען הקהל הצעיר. בכלל, התסריט מכיל שלל טלאים עלילתיים מכוערים, שתפקידם לספק לסרט בכח רגעים מותחים או דרמטיים: ג'ילנהול מוכיח את מסירותו לאהובתו על ידי התמודדות עם סכנה אכזרית שהושתלה שם במיוחד לצורך העניין; וורד נקלעת לתפקיד הרופאה-בדילמה סטייל 'אי. אר' כדי לסחוט את בלוטת הדמעות הקולקטיבית, בעלילת משנה שלא קורה בה שום דבר. ולא לשכוח: יש גם מסר פוליטי.
מה שיפה בהתחממות גלובלית, בניגוד לחייזרים, גודזילות ושאר גורמי קטסטרופות פופולריים, הוא שיש לה הקשר פוליטי ברור, במיוחד בארה"ב. כן, בוש. כן, דיק צ'ייני. זה לא מקרה שהנשיא וסגן הנשיא בסרט נראים כמוכם. צחוק הניצחון המטורף שלו לא היה חסר סיבה לגמרי: בכל זאת יש כאן יותר אמירה פוליטית ופחות פטריוטיות מבסרט האסונות הממוצע. רפובליקנים, התנערתם מפרוטוקול קיוטו לוויסות פליטת מזהמים לאטמוספירה? הרסתם את העולם. ואנחנו, החבר'ה הדמוקרטים בהוליווד, מקווים שהקהל יפנים, ויצביע עוד מעט נגדכם. לא מפתיע שהבית הלבן כעס על 'היום שאחרי מחר', ואפילו אסר על עובדי ממשל להתראיין בנוגע אליו.
בנימה יותר רחבה, המסר הוא שהאנושות צריכה לגלות קצת ראיית נולד לפני שהיא הורסת לעצמה את הבית, ואת זה כבר שמענו. הביקורת של הסרט בכללותה נשארת ביקורת-פרווה. אחרי הכל, הסרט בכל זאת מיועד לקהל הרחב. 'היום שאחרי מחר' לא ישנה את העולם, הוא רק עוד סרט אפקטים שקצת נמתח יותר מדי. אבל אין בו נפילות גדולות, הוא מצליח להרשים, ולצד הרבה רגעים סתמיים הוא מכיל כמה רגעים מהנים ואפילו מעוררי מחשבה. כסרט אסונות הוא עולה על הממוצע, וודאי על הממוצע של רולנד אמריך. רק שלא ישתכר מההצלחה ויתחיל לביים דרמות.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- דניס קווייד
- ג'ייק ג'ילנהול
- התחממות גלובלית – FAQ
- התחממות גלובלית – סימני אזהרה
- התחממות גלובלית ואמנת קיוטו
- בוש נגד 'היום שאחרי מחר'
- שינויי מזג האויר
- עידן הקרח מתקרב
- עידן הקרח יהרוס לך את המחשב!
עכשיו רק נשאר לוודא אם הקוסם מארץ ים הוא דמות פיקטיבית של אחד העורכים/גולשים קבועים, או סתם נזיר שתקן.
לגבי הסרט, או יותר נכון, לגבי התגובה של בוש לסרט. העובדה שעשרה אמריקאים נהרגים מדי שבוע בעירק, שהכלכלה נמצאת בשפל הכי גדול מאז מלחה"ע II, שרמת הכוננות מפני פיגוע המוני נשארת גבוהה כמעט לכל אורך הכהונה של ג'ורג'י בוי ושפריס הילטון מסתובבת חופשי לא מטרידים אותו כמו סרט מהיוצר של היום השלישי, מלמדת משהו על סדר העדיפויות של הבוחר האמריקאי הממוצע.
למה שפריס הילטון לא תסתובב חופשי?
איזו עבירה היא עשתה?
(אפסאלון, לא יודע מה כל הסיפור עם פריס הילטון הזאת)
תודה. היה כף לכתוב את הביקורת. אני לא דמות פיקטיבית ולא נזיר שתקן (אולי נזיר פיקטיבי?..). פשוט, אני עובד בשעות מוזרות ואז יוצא לי לקרוא ולהגיב בשעות מוזרות.
אני מסכים בנוגע לתגובה של בוש, הוא יודע שהבוחר האמריקני הממוצע לא היה אף פעם בחו"ל (רק ל-14% מהאמריקנים יש דרכון), שהוא לא מסוגל לחשיבה כלכלית ביקורתית על קפיטליזם בלתי מרוסן, ושכוננות הטרור דווקא גורמת לו להרגיש שצריך להצביע לרפובליקנים – כמו שאצלנו כל פיגוע מחזק את הימין בלי קשר למידת הצלחה שלו בענייני ביטחון. לעומת זאת הבוחר האמריקאי הולך לקולנוע, ובוש לא רוצה שהוא יקבל שם רעיונות מסוכנים.
יופי של ביקורת ראשונה
רק שכחת להוסיף שחוץ משעות מוזרות – זה גם בשמות אחרים או באתרים אחרים… לא זכור לי שראיתי את הכינוי בעבר (ואני קריינית כפייתית של התגובות כאן…)
תודה רבה
אני מכיר את האתר ונהנה ממנו כבר הרבה זמן, אבל באמת לא הגבתי יותר מפעם-פעמיים, ולדעתי תחת ניקים אחרים.
פשוט, כל כך הרבה יותר קל להגיב בוואללה. כל מה שצריך לעשות זה לכתוב "מס 8 – עם אתה חושב ככה אתה אידיוט, ואני יסביר לך מתישהו אם יתחשק לי", או לכתוב בכותרת של התגובה "כולם כנסו מיד" ובפנים "עבדתי עליכם", וכדומה…
:-)
סרט מוזר
זה לא שהוא רע, בעיקר האפקטים מרהיבים כמו שנאמר בביקורת. מצד שני, למי שעדיין לא ראה, יש להצטייד ברשימה ארוכה של קלישאות ובעט. בזמן הסרט יש לסמן בV כל קלישאה – נראה שלא תפספסו דבר. זו אולי הסיבה שהסרט כ"כ צפוי ודביק. בקשר ל"מסר הפוליטי" – אי אפשר לעשות את זה קצת פחות פדגוגי?
אגב
סיפור הזאבים – בשביל מה זה היה טוב? בשביל להראות שהטבע יותר חזק, שאי אפשר לשלוט בו? נו, אז סופות שמחריבות את הציוויליזציה המערבית זה לא מספיק חזק?
בקיצור – קישקוש מרהיב.
אדם לאדם זאב. אל תהיה קטנוני
הסרט אכן קיטשי וצפוי, אבל בניגוד לרוב הסרטים בזמן האחרון, הוא לא מתיימר להיות אחרת – כשאתה הולך לראות סרט כזה אתה מחמם את האדיוטומט שלך חודש מראש.
בנוגע לזאבים
באמת התאכזבתי קשות
ג'ייק גילנהאל הדהים אותי בדוני דארקו. הוא גורם לי להשאר עם פה פעור בסוף כל פעם שאני צופה בסרט.
מה עוללו לו שם בסט של הסרט הזה?!
סיפור הזאבים?
אני מסכימה איתך ב100% , הסרט היה כה צפוי ועם כל כך הרבה פיקשושים שפשוט לא יכולתי לסבול זאת. ומה הקטע עם הגל הזה?
ככל שאני יודעת הגל אמור להפיל כמה ביניינים , לא?
לעומת זאת בסרט כל הביניינים נשארו עומדים כאילו כלום לא קרה.
רגע ומומחים למה אתם בדיוק שככה אתם יורדים על הדברים האלה?
כי אם אתם לא מבינים בזה באמת אז לא נראה לי שאתם יכולים להגיד שהסרט מחורבן. אולי המצב הזה באמת יכול לקרות.
לא, לא סייד קיק
תפקידו הוא כמובן הנביא, המוכיח בשער, הסמל לעולם השלישי שמסתפק במועט וכו' וכו'
אכן, חבל שהסצינה הזאת נחתכה.
היום ונורא
לא נהנתי. ממש ממש לא. למען האמת, השתעממתי למוות בסרט הזה. אז כן, האפקטים מרשימים, אבל אפקטים זה לא מספיק.
הבהרה: אני יודע שמה שכתבתי עכשיו נוגד את רוח האתר ועלול לדרדר אותי לדרגת שניצקליין, אז הרשו לי להקדים תרופה למכה ולהדגיש שהבעיות שלי עם הסרט לא קשורות לזוטות כמו עלילה דבילית, דיאלוגים מביכים, דמויות שבלוניות או סוף קיטשי. לכל אלו ציפיתי מראש ואין לי שום בעיה איתם. רק שלסרט אסונות יש עוד כמה מטלות לבצע, ו'היום שאחרי מחר' מבצע אותם על הצד הכי מחורבן שיש.
בסרט אין טיפת אקשן, לדוגמא. רוח זה אולי מגניב, אלגנטי ומרשים, אבל מעניין זה לא. ואחרי שעתיים זה לא מזיז לי את קצה הקרחון. בשביל לעשות סרט אסונות מוצלח צריך קצת אקשן, משהו שיקרה מסביב לאפקטים, ולצערי, בסרט הזה אין שום דבר שמתקרב לאקשן. רוב הזמן הדמויות פשוט יושבות ומסתכלות על העולם שלהם נחרב. וכדי להוסיף חטא על פשע, גם כשיש סוף-סוף קטע פעולה משובח, הוא לא קשור בכלל לאסונות הטבע, אלא לאיזו להקת זאבים.
יותר גרוע מזה, נשבר כאן הכלל הכי חשוב ביצירת סרט אסונות- חיבוב הדמויות הראשיות על הקהל. הרי אין לי ממש קשר רגשי לשלטי החוצות של ניו-יורק, גם לא לפסל החירות. אם אני לא מפחד על גורלן של הדמויות, מה אכפת לי מעידן הקרח 2? ומה שהכי מעצבן בכל הסיפור, הוא שיכולתי להזדהות עם הדמויות בקלות, לו רק הייתי מכיר אותם. אבל הבמאי החליט להראות לי למלא את רוב הסרט ברגעים מחייהם של אנשים שכל הקשר שלהם לדמויות הראשיות הוא שהם חיים על אותו כדור הארץ ז"ל. אחרי כמה דקות, האנשים האלה פשוט נעלמים. לא מתים- נעלמים. השד יודע מה הם עושים כיום.
ואם אני כבר בשוונג, קצת על העלילה- לא ציפיתי לעלילה הגיונית, לא ציפיתי לעלילה מתוחכמת, אבל ציפיתי לפחות לעלילה *מסודרת*. העלילה של הסרט הזה היא העלילה הכי פחות ממוקדת שראיתי בחיים שלי. לוקח לפחות חצי סרט עד שמבינים במי הוא עוסק. למה צריכים להראות לנו את האסטרונאוט? קורה לו משהו? ולמה אנחנו צריכים לראות את הרומן בין איזה חזאי נטול שם לפרחה הבלונדינית? אין לי מושג.
זה לא סרט רע, זה אפילו לא סרט, זה מיצג אפקטים של שעתיים ו-ארבע דקות. ואם לא נראה לכם שיש עם זה משהו רע, תחשבו כמה זמן אתם מסוגלים להסתכל על מופע זיקוקים.
על שעתיים של זיקוקי דינור?
כשכל חמש דקות הזיקוקים משתנים? בהחלט הייתי יכול להסתכל. יותר כיף מרבע שעה של זיקוקים מונוטוניים.
הכמות האינסופית של דמויות שבאות ונעלמות מטרתה להראות שאין לדמויות ממש חשיבות, הן אפסיות מול מזג האוויר. הן מופיעות ומתות (או נעלמות, מה שמקביל למיתה). מה שאתה מחשיב כחסרון, בשבילי נראה כיתרון.
החזאי ובח''לו
הופיעו כדי שלקטע הסרט שמתרחש בלוס אנג'לס תהיה עלילה כלשהי, כי סתם אפקטים זה לא מספיק. והעלילונת שלהם היתה בסדר גמור.
באמת?
איך העלילה קשורה לחזאי, ולאסטרונאוט, ולילד חולה הסרטן?
הילד חולה הסרטן
באמת היה מיותר לחלוטין.
האסטרונאוט סיפק תירוץ להראות את כדור הארץ מהחלל.
מה שנכון נכון
מצד שני, כל הדמות של האימא הייתה מיותרת רוב הזמן והילד נועד בשביל לתת לה בשר.
אר. המממ. כ-ן.
תשמע, אמנם המצב היה קשה, הם היו תקועים בבית החולים כל הלילה, החימום לא עבד, התרבות האנושית נראתה על סף קריסה והם לא אכלו ארוחת ערב, ובכל זאת, לא הגענו עד למצב שבו היה צריך להשתמש בילדים חולי סרטן לצורך הזה. זה בטח גם לא בריא.
דילמות זה טוב.
דילמות זה אחלה דבר, כשהן יוצרות מתח כלשהו. כשהן סתם מונעות מאיתנו את המתח האמיתי- ג'ק גילנהול VS כדור הארץ, הן מיותרות לחלוטין.
איזה נקודת מבט נוספת הקטע עם האסטרונאוט נותן? כזאת שמראה את כדור הארץ בלבן? לא באמת צריך אותו בשביל זה.
החזאי לא מרכז את ההתרחשויות בלוס-אנג'לס. ראינו בלוס אנג'לס מספיק אסונות שלא כללו שום חזאי. וגם אם הוא כן הוא מיותר, מה שקורה בלוס אנג'לס לא שונה במיוחד ממה שקורא בניו-יורק.
אני די בטוחה שהוא קפא כמו ארטיק
למרות שלא אומרים את זה בסרט.בכל מה שקשור אליו, כל הזמן אמרו שאין לו סיכוי לחיות, אפילו אם לא הראו אותו מת.
מתוך הביקורת
של A.O. Scott, דרך ימד"ב:
לא ביקורת ולא כלום.
היום שאחרי מחר הוא סרט אפקטים, במובן הכי בומבסטי ומדויק של המילה: השחקנים לא משנים (יש מעט מאד שחקנים מוכרים, ואף אחד שהוא כוכב בפני עצמו), העלילה לא משנה (יש תמהיל של כל מה שראינו בסרטי אסונות בשנים קודמות- טרגדיות, הקרבה עצמית, אהבה בלתי אפשרית, המסע להציל את מי שנשאר באזור האסון, הסמכות שלא מקשיבה עד אחרי הרגע האחרון)- כי גם השחקנים וגם העלילה משחקים כינור שני לאפקטים. בשבילם באנו, והם לבדם מספיקים להצדיק את כרטיס הקולנוע: כזה מזג אוויר מעוצבן לא ראיתי עוד על המסך (לא בכאלו כמויות, בכל מקרה), ומזג אוויר הוא קצת יותר אמין מחייזרים או מטאורים.
עוד על אפקטים
הסאונד היה מצויין לטעמי. הסופה היכתה מכל הכיוונים, ולא כל העלילה התרחשה על המסך, אלא מכל הכיוונים.
כמו שכתבתי במקום אחר, גם המזגן כוון כך שיתאים לעלילה.
הסרט מאכזב
רוצים לראות את הסרט? תראו את הטריילר-אלו הם ממש כל קטעי האקשן בסרט ומעבר לכך שממה ושיממון
הזוית הישראלית
של הסרט הזה היא שנהיה בדיוק במקום המתאים, נכון? עם שלג בהרים בחורף, כנרת מלאה תמידית ורוח אביבית באוגוסט
העם עם בוש!
בוז לקיוטו!
טוב, יש את הבעיה הקטנה
שכל גוש דן יוצף, אבל בתור חיפאי הררי אני חושב שאוכל להתמודד עם זה. כדי לעשות את חלקי בשמירה על התרבות האנושית, אני אפילו מוכן לאחסן אצלי בבית את כל תכולת ספרית הדי.וי.די התל אביבית של האוזן השלישית.
אכן גיבור אמיתי. המדינה הזו צריכה עוד אנשים כמוך!
קונספירציות של שבת בבוקר
האם מדובר במקריות מוזרה?ואולי אני הוזה אך שורה אחת בדיוק לאחר שצויין ש"האמריקנים זנחו את אמנת קיוטו" נכתב שחור ע"ג כחול שיוצרי הסרט הדמוקרטים מקווים שהקהל *יפנים*.
מקריות?
הם מיותר לציין שיוצר הסרט היה שותף גם ביצירתו של הירוק הנא והבלתי ניתן לעיכול (מלבד כמובן במולדתו הרוחנית – יאפן) "גודזילה"?
מי אמר שלעין הדג אין ביצים? (ובקיצור – מאשהא"ב?), עכשיו רק ניתן לתהות – מאיפה הוא משתין?
קונספירציות של שבת בבוקר (כה''ב)
האם אני הוזה או שבפסקה הרביעית שלך כתובה המילה "יאפן"? האם זהו שיבוש מכוון של המילה "יפאן"/"יפן" או שאולי התכוונת להקנות למילה היגוי ערבי על משקל "יאסר"???
האם את רומזת שהאיום בעצם נובע לא מהכנה לאיכות הסביבה אלא מהמוסלמים הפונדמנטליסטיים?
מקריות?
זו לא מקריות
אני לא ידעת מה לגביי תאורית הקונספירצי'ה של אלכס (ששיעשעה אותי) אבל לגביי הראשונה, במקרה כתבו על זה משו באיזה עיתון על הבמאי שהורס את ניו-יורק כבר בפעם השלישית…
הוא מצידו טען ש…לא זוכרת. זה הי'ה טיעון די דבילי. מתחמק מאצ'.
מקריות? לא חושבת…
(:
נטיית האסונות ופלאי עולם...
אין ספק… הנוסחה הכי טובה בכדי להתחמק מאסונות עולמיים הם להתחמק מערים אמריקאיות, ערים גדולות בכלל ובמיוחד מפלאי תבל.
מעניין שבכל סרט אסונות (אמריקאי בעיקר) לאסונות יש נטייה להמשך רק לערים גדולות וחשובות, לכדור הארץ הצפוני ובכלל לפלאי תבל.
בסרט הזה כמובן האסונות המעניינים ביותר היו בלוס אנגלס ובניו יורק (אל אף שהוזכרו מספר אסונות באוסטרליה וביפן), ב – CORE, מה שנפגע היה הקולוסיאום, בפגיעה קטלנית – פאריז הושמדה, ביום השלישי בעיקר גורדי השחקים של ארה"ב נפגעו בהתחלה (וכמובן הבית הלבן – כי הרי כל חיזר מצוי מכיר את הפוליטיקה של כדור הארץ…) וכך בכל סרט אסונות מצוי…
אני בטוח שאפשר למצוא עוד הרבה דוגמאות כי ככה זה בכל סרט מהסוג הזה…
למעשה, המקום הכי בטוח הוא בטח ישראל…
קצת פטריוטיות לא מזיקה לאף אחד – ובאמת שאין לאף אסון טבע מה לחפש במדינה שלנו!
כנראה אפילו הם יודעים שיש לנו מספיק בעיות משלנו ואנחנו לא צריכים איזה אסטרואיד או נחשולי ענק שיהרסו לנו את תל אביב…
וסיפור של ניבן
העוסק באותו נושא:
http://www.baen.com/library/lniven.htm
(חינם ברשת)
וסיפור של ניבן
שווה קריאה?
וסיפור של ניבן
רק התחלתי לקרוא (הוא לא כ"כ קצר), אבל שמעתי עליו דברים טובים.
אני רואה שהשמטתי בטעות את שם הסיפור- קוראים לו
והוא נכתב למעשה על ידי שלושה:
אה. את מתכוונת ל'נפילת המלאכים'
והוא יצא בעברית כספר. כנראה שהוא באמת לא כל כך קצר.
http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=97025&PopupID=0
נפילת המלאכים
הסיפור הוא ספר והוא גם לא בדיוק עוסק באותו נושא. לא ספויילר לספר- הכל כתוב בעטיפה האחורית שלו: הסיבה בספר שמגיע עידן קרח חדש היא בדיוק הפוכה מזו שבסרט- ע"פ הספר התחממות כדה"א בעצם עזרה למנוע את עידן הקרח. בתקופה המתוארת בספר, הירוקים (להזכירכם בהם הסרט תומך) הצליחו למנוע את התחממות כדה"א ולכן הביאו עליו את עידן הקרח.
הספר בכל מקרה ממומלץ במיוחד לחובבי מדע בדיוני (מי שיקרא את הספר יבין למה)
וגם הסרט סיפק לי מנת אפקטים מלהיבים, במיוחד אחרי צפיה בסינמקס:)
איך הסרט בסינמקס, באמת?
היום שאחראי מחר-בגדול
אני הרגשתי שממש הצלחתי להיכנס לסרט, הפתיחה עם הקרחונים הרגישה כאילו אני עפה ביניהם וכל קטעי האסונות נתנו הרגשת "וואו" גדולה. במיוחד
הטרונדו הרבים בלוס אנג'לס והגל הענק שעוטף את ניו-יורק. סוף 
דבר שלא צריך ממש להפתיע כי אלו היו 2 קטעי האסונות הכי גדולים בסרט.
וסיפור של ניבן
סיימתי לקרוא אותו לפני כמה ימים. בהתחלה הורדתי אותו לפאלם, ואז במקרה מצאתי את התרגום העברי שלו בספריה של אוניברסיטת בן גוריון.
חביב למדי. כמו שאנשים אמרו, האסון שם קרה בדיוק מהסיבה ההפוכה שמצויינת בסרט (לשמור על איכות הסביבה זה רע!). לא הבנתי כל כך את כל מה שקרה בסוף שלו (יותר מדי דברים), והפריע לי קצת מה שעשו מהירוקים. אבל אהבתי את הארציות של הספר – איך שהוא מתייחס לספרים אחרים של מד"ב ולחובבי המד"ב. וגם יש שם הרבה פילקים. משעשע למדי.
למה עוד ציפיתם?
טוב, אני לא מבינה על מה כל המהומה וחילוקי הדיעות? הסרט היה סרט אסונות הוליוודי כמעט קלאסי. לפני שאפילו ראיתי מאית השנייה של טריילר, ורק שמעתי על השם של הסרט ובמה הוא עוסק (אתם יודעים מה – תעזבו – כששמעתי שזה "אותו במאי של "היום השלישי"") אז היה כבר ברור איזה מין סרט זה הולך להיות. כבר יכולתי לכתוב לכם את כל התסריט. אבל כפי שידוע, סרטים הוליוודים גדולים שכאלו לא עוסקים בתסריט יוצא מן הכלל, בדמויות מפותחות ומורכבות או בהגיון מדעי מסוג כלשהו. סרטים כאלו עוסקים בהתרחשות העכשווית שאתה רואה על המסך באותו רגע. הגל הענק שהשתלט פתאום על ניו יורק היה פשוט מדהים! אני השתוממתי מול המסך ובהיתי בו פעורת פה, בגלל שבאותו הרגע הוא קרה. אבל לא יותר מזה.
לפני שנכנסים לסרט כזה צריך לבצע מן "כיווץ מח", ולנסות להכניס את עצמך לתוך עולם סוער, מלהיב, לא כל כך מלא הפתעות שבו דיאלוגים קיטשיים נחשבים לשיא הקלאסה, ודברים לא הגיוניים (כגון: היכולת להישאר בחיים בטמפרטורה של בערך 200-) הם דבר שבשגרה, אפילו שבמח שלך זה לא תמיד מסתדר.
האמת היא שבמהלך הסרט כמעט התפתיתי להגניב כמה לחישות של "טוב, זה כבר ממש מוגזם – האבא עבר בין פילדלפיה לניו יורק ברגל באמצע סופת השלג הכי נוראית שניתן לתאר וכל זה במשך "תקופה" של מספר ימים ובזמן שהוא מושך את החבר שלו מאחורה???" לחברתי שישבה לידי. אבל אז נזכרתי – "אופס, לרגע שכחתי שאלו פשוט קריטריונים אחרים של שיפוט, אז אין סיבה למדוד את עולם הקולנוע והמציאות באותו אופן!".
אז בבקשה אנשים, אם אתם מחפשים הגיון, עומק וחומר למחשבה – הגעתם למקום הלא נכון. כי מה שתקבלו כאן הוא שעתיים של האפקטים והסיבוכים שמיטב הוגי הסיפורים בעלי הדמיונות והחזיונות הכי פרועים שיש הצליחו לספק לנו. והסרט הזה מספק את הסחורה ועוד איך. אם היינו רוצים לראות סרט על המציאות שבה אנו חיים – לא היינו נכנסים לאולם שבכניסה שלו מוצב פוסטר שבו רואים יד מושטת וקפואה של פסל החירות.
(אגב, אני חשבתי שהסרט היה מעולה. ה"פאן" שבשבילו אנחנו חיים)
ל''כיווץ מח'' אפשר גם לקרוא
"אידיוטומט" (http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm#idiotomat).
עברתי על כל התגובות לביקורת
ולא מצאתי מגיב אחד שהתלונן על חוסר ב"הגיון, עומק וחומר למחשבה". אם יש כאן מהומה, היא לא קשורה לזה.
יש הבדל דק
בין תסריט פעור חורים של סרט אסונות הוליוודי קלאסי לבין זלזול בצופים, אבל הסרט הזה, לדעתי, ממש עבר אותו (והאידיוטומט היה מכוון על מקסימום).
הקטע ששבר אותי היה כאשר האחות מגיעה לאמא ואומרת לה שבחוץ יש חתול שלג (זה מה שזה היה, נדמה לי) שיכול לפנות אותם עכשיו, אז היא הסבירה לה שהילד חולה הסרטן חייב אמבולנס. בואו נראה מה לא הגיוני בזה:
לאן היא מצפה להגיע עם אמבולנס במטר וחצי שלג?
היא בבית חולים. באמת אין שם את הציוד המתאים כדי להפוך את החתול שלג לאמבולנס מאולתר? מה קרה ל"חובש טוב, חובש מאלתר"?
למה היו צריכים את הקטע הזה? מה זה משרת? איך, לכל הרוחות, אפשר לסספנ"ד את זה?
זה גורם לי לחשוב שהם אפילו לא מנסים לעשות את זה טיפה הגיוני וחבל כי זה הפך את הסרט מסרט לא רע עם אפקטים נחמדים (שגם דומים מאוד להם כבר ראינו) לסתם סרט רע.
זה מה שמטריד אותך?
בחתול-שלג אין הרבה מקום. למעשה יש בו מקום לכמה אנשים לשבת בדוחק. מאוד סביר שאין בו מקום לכל הציוד הרפואי שבאמבולנס. וזה הדבר ששבר אותך? זה היה סספינד בקלי קלות. אפילו הגיוני. מיותר, אבל הגיוני.
אני לא נוטה להסכים שזה הגיוני במיוחד
אבל זה באמת לא משנה.
זו בסה"כ דוגמה.
אני לא מבין מה הבעיה שלהם לעשות סרט אסונות עם אפקטים מרשימים בלי חורים כאלה גדולים בעלילה.
זה נראה ממש כאילו הם משתדלים להכניס כמה שיותר קטעים לא הגיוניים בכוונה.
אולי אני סתם מתרגז כי ציפיתי לסרט קצת פחות מטופש.
אולי, אבל.
בכל מה שקראתי על הסרט, הוא מזכיר לי טיפה את הספר "החורף השישי". וגם ם היה בדיוק מה שתארת. החורף מגיע. אין מה לעשות נגדו.
אז האם בגלל שמשהו נעשה, אולי, בפעם הראשונה בקולנוע, מגיע לו כבוד על כך? האם לדעתך חדשנות בקולנוע מנותקת משאר החדשנות האנושית?
יציאה ממבנה.
סליחה, לא "לראשונה". "לראשונה מזה זמן רב".
לא מנותקת
אבל ראויה להערכה כשלעצמה. בעיקר בגלל שבמדיה שפונה לציבור רחב יותר (במיוחד בבלוקבאסטר כמו זה) הרי שדברים כאלה ראויים להערכה רבה יותר.
''האם נזכה פעם לראות סרט אסונות בו הגיבור אינו צריך לשקם את יחסי
ואני לא הבנתי למה הזאבים היו כ"כ מורעבים.
הרי זאבים הם (גם) אוכלי נבלות, ולא היו חסרות שם גופות לאכול…
אני לא חושב
אני לא חושב שזאבים הם מאלה שמוציאים שניצל מהמקפיא, ואוכלים אותו ללא תיווך של מיקרוגל. אבל אולי יש כאן איזה זאולוג שיבהיר את הדברים.
בדיוק, אבל בדיוק להיפך
הם הלכו להשיג תרופות כדי שהזאבים ירדפו אחריהם.
והקטע עם פארק היורה? זהה. ולזה התכוונתי בקשר לרשימת קלישאות.
אח, איזה כיף זה סרטי אסונות...
הייתה לי הרגשה שהם הצליחו להמלט ממלכודות הקיטש המתבקשת, או לפחות כמעט הצליחו. נכון, עניין הזאבים היה מיותר, והילד חולה הסרטן לא הוסיף כלום לעלילה, אבל סה"כ אחלה אקשן ליום שבת בצהרים.
הם לא היו יכולים.
בגגות האלה לא היתה שום כניסה לבניין.
איך הגיעו אליהם האנשים האלה, זה כבר עניין לסרט ההמשך. אולי ספיידרמן עזר.
הגגות
לכל מבנה יש יציאה לגג, בד"כ לצורך תחזוקה.
חוץ מהגגות שעליהם עמדו אנשים בסרט.
מה זאת אומרת? איך אתה יודע?
ראיתי.
אם ייצא לך לראות את הסרט שוב, שים לב: אין שום יציאה אל הגגות האלה. הם שטוחים לחלוטין. ולדעתי האנשים שעליהם גם גדולים מדי.
מתי אמרו שאלה אנשים?
אמרו שיש ניצולים. לא פירטו איזה סוג של ניצולים הם. באותה מידה יכול להיות שהם מוטנטים ימיים, ולכן הם יכלו לצאת מהחלון ולעופף לגג בעזרת כנפי הקרסול שלהם (סליחה. אני עדיין לא מעכלת את הרעיון של כנפיים בקרסוליים).
מתי אמרו שאלה אנשים?
זה לא ממש חדשני. גם להרמס היו כאלה (טוב, כמעט).
להרמס היו סנדלים עם כנפיים
שזה משהו כמו הוברבורד של העת העתיקה.
ברור שהאנשים יהיו גדולים ביחס לבניין
הרי בחוץ מאד קר וכידוע הקור מכווץ (מי שלא מאמין שישאל את ג'ורג' מסינפלד), לכן הבניין התכווץ בעוד שהאנשים בתוכו נשארו בגודלם הרגיל (אולי קצת יותר קטנים).
לגבי היציאה החוצה… אין לי מושג איך.
יש לי תאוריה אחרת
בקשר לאנשים הענקיים: אם הם היו בגודל רגיל, לא היו רואים אותם בטלויזיה. כשהסרט יגיע לדי.וי.די, האנשים האלה יצטמצמו לגודל של שניים-שלושה פיקסלים, ויכול להיות שאי אפשר יהיה בכלל להבחין בהם. על מסך קולנוע אין שום בעיה כזאת, אבל בכל זאת הגדילו אותם מראש. החלטה מטופשת לטעמי.
ראית?
במבט מספיק מלמעלה, כל גג ייראה שטוח. בדרך-כלל היציאה אל גג היא מוסתרת, באופן שלא קל לראות אותה מצילום הליקופטר.
יחסית לחוסר ההיגיון הכללי שביכולת לברוח באמצעות הרגליים מגל של קור המוריד את הטמפרטורה בעשר מעלות בשניה (!) או מגל מים מסתער, זה ממש ניטפוק.
אפרופו.
בדיוק כך חשבתי;
כשהאב ההירואי התקדם לעבר ניו יורק בנחישות, מה הוא בדיוק התכוון לעשות שם? לסחוב את כולם על הגב ולפזז בדילוגים מעל מאות קילומטרים?
למה כל המסע הזה היה נחוץ?
ויותר מזה
ג'ק הול הביא את הניסיון שלו בהישרדות באזורים קפואים. יש להניח שהוא מיומן יותר בלוחמה עם זאבים וכד', ויכול, למשל, לצאת למשימות השגת אוכל עבור הקבוצה.
כן!
כשהוא החליט ללכת לניו יורק שאלתי בשביל מה הוא עושה את זה. מה התועלת בזה? בשביל מה הוא צריך לסכן את החיים שלו ושל שני הדבילים שהחליטו לבוא איתו? ומה יצא מזה שהוא באמת הגיע לניו יורק?
תשובה של ממש לא קיבלת.
ופסיכולוג טוב כבר לא מספיק?
צריך להקפיא את כל כדור הארץ בשביל מערכת היחסים המעורערת שלהם?
ברוכים הבאים להוליווד
המקום שבו כל אסון טבע, מלחמה או פעולת טרור הם רק מטאפורה לשיקום התא המשפחתי הפגוע ולהשבת כבודו האבוד של אב המשפחה.
אורי קליין המשוקץ עלה על זה כבר לפני שנים. גם לעבדכם הנאמן נפלטו כמה מלים בנושא:
כתבה מספר 875
סחתיין על הביקורת, אבל בעיקר...
סחתיין על הכינוי. איזה ספר, איזה ספר.
(את הסרט עוד לא ראיתי, אז אין לי מה להגיד)
איך לא חשבו על זה
"הכניסה לסרט אסורה בלי מעיל!"
ולהפעיל מזגנים באולם על מקסימום.
דוקא באתי עם סנדלי אצבע ולא היה לי קר
סה"כ? סרט חביב, יומית מהנה עם אפקטים וג'ייק ג'ילנהול ועם סילה וורד כבונוס.
?): לדמותו של דניס קווייד בסרט קוראים ג'ק. באחד הקטעים בסרט עמית לעבודה אומר לו "ג'ק, אתה עובד כבר 24 שעות ברציפות!". טיק.. טיק.. 
קטע חביב מהסרט (
חשבו גם חשבו
אני עובד בתור מקרין וכל פעם שאני מקרין את הסרט אני לאט לאט מוריד את הטמפרטורה באולם.
אין כמו קולנוע ריאליסטי…
(גם כשאני לא עושה את זה אנשים אומרים שנהיה להם יותר קר לאורך הסרט, מעניין….)
השלבים הבאים
זריקת פתיתי שלג וכדורי ברד על הקהל.
השלבים הבאים
וכמובן להשפריץ עלי'הם עם צינור ולשפוך עלי'הם דליי מים.
(:
או להפסיק את ההקרנה באמצע,
כמו שעשו לחבורתנו העולצת.
ומעשה שהיה כך היה: באולם ה-3 של רב-חן רחובות, אחרי ההפסקה, לפתע נדלקו אורות החירום של האולם (ובכלל לא ידעתי שקיימים דברים כאלה) והקרנת הסרט פסקה. בעוד אנו נשארים במקומותינו ותוהים מה קרה, הגיח מהיכנשהו ריח לא נעים כלל של שריפה, ואם זה לא היה מספיק גם פרץ צליל צורם של אזעקה. החלטנו להתפנות מן האולם כדי לגלות שיש בהלה רבה בלובי שבו גם שומעים את האזעקה ביתר-שאת. לבסוף, אחרי רבע שעה מעיקה למדי של הפסקה טכנית של הסרט, שחררו אותנו לדרכנו תוך הבאת שובר זיכוי שמאפשר לנו ללכת לאיזה סרט שאנחנו רוצים מתי שאנחנו רוצים. היה כיף, רוצה עוד פעם!
ת'אמת, יש דבר כזה..
בהולנד ראיתי סרט "ריאליסטי" כזה, שמהמשענת של הכסאות נושבת רוח, גם היו טיפות מהתקרה והכסאות רעדו מדי פעם.
אז חשבתי שבצלצול
לצלצול אפשר לתת בסוף לכולם משקפי תלת מימד ואז שיהיה את הקטע עם הזבוב.. ואז שסאמרה תקפוץ מהמסך.. – כמה מקריפ…
הייתי בדבר כזה
מעלית הזמן בירושלים.
הדרך משם לקולנוע לא ארוכה לדעתי…
(:
שחכתי מזה בכלל!...
הייתי שם גם!
זה היה מכוון לדעתך?
בוא נגיד ככה:
היה יכול להיות מצב כלשהו שקשור למטוס, לסופר-גיבורים או לשפנים, בסרט שמשתתף בו ג'ייק ג'ילנהול, שבו לא היית חושד במחווה?
זה לאו דווקא חייב להיות מכוון
לפעמים יש בסרטים סתם משהו שנראה כמחווה, זה לא חייב להיות כך. אני בטוח שרק מעריצי באפי ראו בסצינה מסוימת בקיל ביל 2 מחווה לסדרה, כמו גם כל מי שמלמל לעצמו "מיסטר אנדרסון" בכל זמן שהוגו וויבינג הפציע על המסך בשרה"ט
או במילים אחרות, לא.
סתם, שתדעו
ראינו את הסרט ביום שישי בירושלים. מראש, אני קצת משוחד: אחרי שבועות של סרטים רק ב"קריון" או ב"גלובוס נהריה", כל קולנוע עם מסך בגודל נורמלי, מערכת סאונד שעובדת כמו שצריך ומקרינים שטורחים לעשות פוקוס הוא מבחינתי גן-עדן. היו יכולים להקרין את "באטמן ורובין" ועדיין הייתי נהנה (טוב, לא).
אבל הסרט הוא ממש נחמד – האפקטים מככבים, ונותנים להם את המקום הראוי: זוויות צילום מוצלחות, עיצוב (אומנותי? אסוני?) מצוין, מוזיקה שמדגישה את הרגשות הנדרשים. תענוג.
לגבי התסריט, נו, טוב, נסתפק בכך שהוא לא גרוע מדי, ולפעמים אפילו משאיר משפטים ללא סיום (רק כשברור לגמרי לצופים איך הם הולכים להסתיים, ובכל זאת), וגם המסר הפוליטי ברור מאוד מאוד (יוצא דופן בסרטי אסונות, ודורש מידה של אומץ).
הטענה האמיתית היחידה שלי היא כנגד הליהוק של שתי הדמויות הנשיות המרכזיות (וגם הן משניות: זה סרט גברי מאוד) בסרט – החברה של הבן, שיכולת המשחק שלה מסתכמת בכך שהיא יפה (אני מסרב לזכור איך קוראים לשחקנית), וסיליה וורד (האמא), שאפילו את זה כבר אין לה, והיא פשוט פאתטית. אגב, גם דניס קוויד מפגין פה מגוון הבעות פנים שאפילו הריסון פורד היה מתבייש בו (מופתע ומבוהל, בניגוד למופתע, נזעם ומבוהל של פורד), אבל אני יודע שהוא מסוגל ליותר. וגילינהל משובח כתמיד.
בקיצור, בא לכם סרט קיץ מהנה? יאללה, לקולנוע.
סלה.
סלה וורד. כמו ב"אמן סלה".
דווקא בחירת השחקנים בסרט הזה הייתה מעט נועזת, לדעתי.
דניס קווייד וסלה וורד, שניהם שחקנים שבצעירותם נראו טוב מאוד, והיום נשאר בהם צל של אותו מראה.
יחסית לגילם המתקדם, שניהם נראים מצויין, וקשה לקחת שחקנים צעירים יותר לשחק את הוריו של נער בכיתה י"ב, אבל כבר ראיתי עיגולי פינות בנושא הזה, לטובת שיפור במראה.
ה"זוג" השני – סם ולורה – דווקא נראים כמו שני אנשים ממוצעים לחלוטין מבחינת מראה. לורה (אמה רוסום) נראתה בסרט כחנונית קלאסית, מהסוג שמסתובב ב"אייקון" ודומיו, וסם התאים לה במדויק, מהבחינה הזו. ג'ייק (בלי להכנס לויכוחי שם משפחה) תמיד נראה לי כמו גרסא כעורה במקצת של טובי מגווייר, ובסרט לא מנסים ליפות אותו.
סלה.
זאת אומרת שמבטאים את זה se-la ולא see-la? זה היה יכול להיות מעניין, אלמלא כוונתי היחידה הייתה לשכוח את השחקנית הזאת, וכמה שיותר מהר.
אבל הקריטריון שלך לבחירת שחקנים תמוה מעט בעיני – נכון, הזוגות פחות או יותר יפים באותה המידה, אבל בשני הזוגות הגבר יודע לשחק (טוב, כאמור, כאן לא רואים את זה לגבי קוויד) והאשה ממש, אבל ממש לא. האם יש כאן תוספת לתיאורית החליפין, האומרת שיופי נשי רב ערך יותר מיופי גברי, משהו בסגנון "אשה יפה = גבר יפה + יכולת משחק"?
ואגב, אולי אני כבר קשיש, אבל בתקופתי אף חנונית בסביבה לא נראתה כמו לורה.
נ.ב. – טובי מגוויר, למרות ההייפ שניסו לבנות סביבו ב"ספיידרמן", הוא לא יפה. ג'ייק מיודענו לוקח אותו בסיבוב.
לשאלתך -
כן, ככה מבטאים את זה.
לעניין תיאוריית החליפין – יופי נשי תמיד היה בעל ערך רב יותר מיופי גברי. רוב הזוגות על המסך בנויים ממישהו, וממישהי שנראית יותר טוב ממנו.
בנוגע ליכולת משחק – אלה מקבלות תמיד תפקיד משני למראה, בסרטים שכאלה. מבין הבלוקבטרים האחרונים, רק ב"טרויה" הרגשתי שליהקו לתפקידים השונים גם שחקנים עם איכויות. ברוב הסרטים האחרים, יכולת משחק נראתה כמו משהו שיש להמנע ממנו, מכיוון שהיא עלולה להאפיל על התפאורה.
גב' וורד, דרך אגב, יודעת לשחק, אין לי ספק בזה.
אז אם בסרט גם קווייד וגם וורד לא מיצו את יכולת המשחק שלהם, אני מאשים רק את הבמאי, התסריט ו/או הסיטואציות בהן הם נמצאו.
לגבי שאר העניינים – טעם, ריח, ויכוחים. אתה יודע איך זה הולך.
אורלנדו בלום נחשב שחקן עם איכויות?
לא במיוחד.
וגם לא דיאן קרוגר, או ספרון בורוז.
אבל, מצד שני, יש לך את אריק באנה, פיטר אוטול, בראד פיט, בריאן קוקס ועוד כמה, שנראים פחות טוב מכפי שהם משחקים.
וזה הרבה יותר מברוב סרטי הקיץ, כמדומני.
בראד פיט?
נראה פחות טוב מאיך שהוא משחק?
בראד פיט?
איך לנסח את זה… זה לא שהוא שחקן גרוע, בכלל לא. אבל בשביל לשחק יותר טוב מאיך שהוא נראה, בראד פיט צריך להיות גירסת השייקספרי של השייקספיר רויאל קומפני. shaken, not stirred.
——————————
בהודעה זו מסתתר משחק מלים המבוסס על מותג תל-אביבי ידוע למחצה. אמרו "לא" לפרסום סמוי! אמרו "לך לישון" למרמיט!
הצלחת לגרום לי לקרוא את ההודעה שלך שלוש פעמים.
שקלת לעבוד בפרסום?
הצלחת לגרום לי לקרוא את ההודעה שלך שלוש פעמים.
הצלחת לגרום לי לקרוא את ההודעה שלך פעמיים, שקלת לעבוד בפרסום?
אוקיי, טעות בניסוח.
מה דעתך על "…שהמרווח בין המראה שלהם לבין יכולת המשחק שלהם קטן מאוד ביחס לרוב השחקנים שמככבים אצלנו בקיץ"?
לשאלתך -
אני לא חושב שיופי נשי הוא בעל ערך רב יותר מיופי גברי דווקא, אלא שהחברה לא מעניקה לנשים שום מטבע עובר לסוחר אחר לפעול עימו – לגברים יכול להיות כשרון, אינטיליגנציה, כסף, אסרטיביות, קשרים… לנשים, כמעט רק יופי.
אבל איך, למען השם, זה קשור לסרטים? אתה מוכן להפסיק לסטות מהנושא?
סליחה?!
סליחה?!
"יכול להיות" מבחינת הערך שהחברה מעניקה לכל הדברים שמניתי, כמובן: גבר מכוער עם כסף "שווה" הרבה יותר מאשה מכוערת עם כסף, למשל.
תאמיני לי, היום שבו אני אחשוב שנשים שוות פחות (מכל בחינה שהיא) מגברים הוא היום שבו:
א) אני אתאבד.
ב) אשתי תהרוג אותי.
אני יודעת למה התכוונת,
אלא שהתנסחת בצורה מאוד ביזארית. להגיד "נשים הן בטטות דקורטיביות ותו לא" – גם אם אתה מפנה את האצבע המאשימה כלפי החברה – זה ממש לא פמיניזם וגם לא קרוב למציאות.
אני יודעת למה התכוונת,
כן, אני מודה שהניסוח היה בעייתי, בעיקר כי הוא הקצין את המצב והציג אותו כסופי ולא נתון לשינוי. עדיין, אני חושב שהאמירה "מבחינת החברה, נשים הן בטטוח דקורטיביות ותו לא" היא בעלת יותר משמץ של אמת (מתוך התחשבות בכך שיש חלקים נרחבים בחברות נרחבות שאינם חושבים כך, אך שזו עדיין המגמה השלטת, ומתוך התחשבות בכך שאני מתעלם לחלוטין מתפקיד עקרות הבית והולדת/גידול הילדים, שעדיין מייחסים לו חשיבות נמוכה).
טוב,
כרגע עוררת את חמתן של רוב יושבות האתר, כך שהדיון/ויכוח איתי צריך להיות הפחו?ת מדאגותיך, אבל מכיוון שאני לא נוטה לנטוש דיונים בעיצומם –
מתי בדיוק טענתי שיופי נשי הוא בעל ערך רב יותר מיופי גברי, בעולם האמיתי? כל מה שאמרתי הוא שלגבי תיאוריית החליפין שלך (זו עם היופי הנשי, הגברי וכשרון המשחק), יופי הנשי תמיד שיחק תפקיד גדול יותר בקולנוע (וזה, אגב, הקשר של זה לסרטים).
למה זה קורה? לא בגלל שלנשים אין משהו אחר להציע, אלא כי גם גברים וגם נשים אוהבים להסתכל על נשים יפות, כל מגדר מסיבותיו הוא.
טוב,
קבל את התנצלותי, המשפט הבא שלך הובן שלא כראוי על-ידי, כמתייחס לעולם האמיתי ולא לסרטים –
"לעניין תיאוריית החליפין – יופי נשי תמיד היה בעל ערך רב יותר מיופי גברי. רוב הזוגות על המסך בנויים ממישהו, וממישהי שנראית יותר טוב ממנו."
וכמובן, הייתי ציני (לגבי עצמי) בהתייחסות לחוסר היחס לסרטים.
ואם נחזור להסיט את הנושא לפני שהדג והג'ירפה שמים לב, אז גם בעולם האמיתי יופי נשי הוא בעל ערך רב יותר: כל יותר לחשוב על זוגות של יפות עם עשירים מכוערים מאשר יפים עם עשירות מכוערות, למשל, כי בעולם שלנו לנשים לא נותנים גישה להרבה משאבים חוץ מיופי (שלא לדבר על אובייקטיביזציה של הנשים וכל הטררם הזה).
טוב,
התנצלותך התקבלה.
אני די אמביוולנטי לגבי המשך הדיון הזה, מכיוון שאמנם הסיבולת ל
באתר הזה היא די נמוכה, אבל כבר טענתי מקודם שאני לא נוטש דיונים, כך שיש לי מעין מחויבות להמשיך הלאה.
מה שכן, אני רוצה לכוון לקראת סיום הדיון הזה, לתשומת לבך.
להגיד שלנשים לא "נותנים" גישה להרבה משאבים חוץ מיופי זו לא רק הקצנה מוגזמת של המציאות, זו גם אותה אובייקטיבציה של הנשים עליה דיברת. נשים הן לא חיות בית או ילדים, שזקוקים לכך שיתנו להם משאבים, אחרת לא יוכלו להתקיים. נשים, כמין, מספיק חזקות בשביל לקבל את מה שהן זכאיות לו, ולהניח שהגברים צריכים לתת להם את זה, זו הנחה שוביניסטית.
ואם לא טענתי את זה קודם, אז אני טוען את זה עכשיו – יופי נשי הוא בעל ערך רב יותר מיופי גברי העולם שלנו, אין לי ספק בזה.
מבין כל המעלות של אישה מסויימת – אינטליגנציה, כשרון, כישורים, קשרים וכו', היופי שלה מקבל תפקיד גדול יותר מזה של גבר בעמדה מקבילה, ואני לא עומד להכנס לכל הסיבות האנתרופולוגיות, פסיכולוגיות או סוציולוגיות לכך.
מה שקורה הוא שנשים יפות צריכות פחות לעבוד בשביל לקבל דברים שאשה "מאותגרת אסטתיות" תעבוד קשה בשבילם. למה ללכת כל יום לעבודה, כשאפשר להתחתן עם מישהו עשיר, אפילו הוא מכוער?
הדבר, אגב, נכון גם לגבי גברים יפים (יותר או פחות), אבל במידה מועטה יותר, כי היופי שלהם מקבל דגש מופחת ביחס לכריזמה וכסף, לדוגמא.
טוב,
כיוונת, קיבלת: אנחנו הרי, בעצם, מסכימים, רק שאני מתנסח בצורה מאוד קיצונית יותר ממך, ולראיה, אתה בעצם סותר את עצמך – גם אתה טוען שליופי נשי ערך רב יותר מליופי גברי, ושהסיבות חיצוניות לנשים (מי אמר גברים? התכוונתי לחברה כולה).
אבל אילו חילוקי-דעות מינורים. אתה צודק.
פספסת את כל הפואנטה
הפואנטה המפגרת של הסרט המפגר הזה היא שכל העולם יכול להיהרס אבל פסל החירות ימשיך לעמוד בראש זקוף לנצח.
ולקח משני הוא שהתועלת היחידה בספרים היא שאפשר לשרוף אותם כשאתה תקוע בספרייה קפואה בעידן הקרח.
לדעתי הקטע הטוב היחיד היה הכלב ובעליו שרצו להיכנס לבניין.
בקיצור: סרט חרא על תראו
אמינמיסטית.
פפפפפט.
• רק בגלל שלא היה להם מה לשרוף בספריה כדי להתחמם (כי רהיטים מצופי לכה, אם תסלחו לי, זה קצת רעיל) את טוענת שהמסר של הסרט הוא שצריך לשרוף ספרים? עם כל הכבוד לספרים, זה קורבן שאני מוכנה לקבל. מה גם שהראו בסרט שהם סלקטיביים – שורפים ספרי מס, אבל על התנ"ך של גוטנברג ושאר יצירות חשובות הם שומרים.
• לא רק פסל החרות המשיך לעמוד. היו עוד כמה בניינים שלא ממש ניזוקו, או ניזוקו ובכל זאת שרדו את הבלגאן.
_____
נכון שלהבא תעדני קצת את השפה שלך?
לו אני הייתי במקומם,
ספרי המס היו כנראה נשרפים בשלב כלשהו. מה שבכל זאת מרגיז מאוד בקטע הזה היא העובדה שהם לא מהססים. ג'ייק-סאם, ילד אינטליגנטי מאוד, צריך לשרוף משהו – והספרים שהכי קרובים אליו הולכים ישר לאש, בלי לבדוק בכלל איזה ספרים אלה (ואם אחד מהם היה תנ"ך גוטנברג?) או איזה עוד אפשרויות יש, כמו כל הכיסאות האלה שמסביב.
אבל
אבל אם לא יהיו להם כיסאות על מה הם ישבו??=)
על תנ''ך גוטנברג, כמובן
נייר נשרף הרבה יותר טוב מעץ.
כשאתה עומד לקפוא, זה שיקול חשוב מאוד.
מה גם שבספריה ציבורית גדולה, כמו זו של ניו יורק, אפשר לשרוד שנים משריפת ספרים שאינם יצירות מופת (למשל כל כתבי רם אורן, ספרי מס, ספרי חוק באשר הם, וכן הלאה. כמו-כן, מאחר שיש ספריות גם מדרום לניו יורד, מותר להשמיד כל דבר שסביר שעותק שלו נמצא בהרבה ספריות בעולם (למשל "הארי פוטר"), ושההדפסה המקורית אינה בעלת חשיבות ספציפית. דווקא נראה שהם שומרים על תנ"ך גוטנברג ועל כתבי ניטשה.
האמת שהסרט די דומה ל...
Demolition Derby – למי איכפת מה באמת קורה שם ומי נגד מה, כל עוד חגיגת ההרס נמשכת…
''הגעה של עידן קרח תוך יומיים''
אבל התחממות גלובלית! אתה לא מבין! כולנו הולכים למות!111
''כולנו הולכים למות''
בהחלט משפט שקשה לערער את נכונותו.
נורא
הדבר הכי טוב בסרט היה הטריילר של ספידרמן שהופיע לפניו
נורא
היה טריילר של ספיידרמן לפניו?
אני אגב אהבתי את הסרט, סתם כי כיף לראות שלאחרים יותר, הרבה יותר, באסה ממך.
חמוש באמריקאית ניו-יורקרית משמאלי ופיסיקאי גאון מימיני התייצבתי לראות את הקשקוש האחרון של אמריך, ולהפתעתי, מזמן לא נהניתי ככה בסרט. אידיוטי – כן. שבלוני – כן. אבל למעט סצינת הפתיחה בקוטב – אפקטים נפלאים ומאוד משכנעים וסוחפים. כשהסרט הסתיים ויצאנו לכיכר דיזינגוף, לקח למוח שלי כמה שניות להסתגל לעובדה ששום דבר לא מכוסה בשלג, שהאנושות לא נכחדה, ושהשמש התל אביבית עדיין לא יודעת רחמים מהם. נולדתי מחדש.
היאח לקולנוע האמריקאי המטופש והמנוון על שהוא מאפשר לנו להיוולד מחדש וללמוד להעריך את החיים. או משהו.
אתה יודע, זה בדיוק מה שאני חשבתי על סצינת הפתיחה, ואז אמרתי לעצמי שאולי זה בגלל שמימי לא הייתי בקוטב: יכול להיות שזה נראה לא אמין גם במציאות?
גם אני מימיי לא הייתי בקוטב
אבל מה שהפריע לי זה לא האופן בו הראו את תוצאות אפקט החממה, את האופן בו ביצעו את אפקט המסך הכחול.
גם אני מימיי לא הייתי בקוטב
סוגיה מעניינת (טוב, אז רק אותי): קשה לי מאוד לראות מסך כחול בקולנוע. אני יוצא מסרטים כאשר כל חברי ממלמלים "אלוהים אדירים, כל הזמן ראו את הבלו סקרין!" ובאמת ובתמים אין לי מושג על מה הם מדברים.
כנראה מנגנון הסיספונד שלי דפוק – קשה לי מאוד להתעלם מחורים בעלילה או חוסר עקביות פנימית בעולם הבדוי, אבל ממש קל לי להתעלם מאפקטים גרועים.
במלים אחרות, ממש לא שמתי לב לשום מסך כחול בקטע הזה (או בכל קטע אחר) בסרט.
אשריך. בלי ציניות.
אני משוכנע שאפילו ניאו מהמטריקס יושב בלילות קרים, ואחרי שהוא מוודא שהוא באמת באמת לבד ושאף אחד לא רואה אותו, הוא פורץ בזעקות שבר על כך שהוא מסוגל לראות את המטריקס בצורה שקופה. זה ממש לא כיף.
לעתים קרובות...
…יוצא לי לראות את החדשות ולפספס את תחזית מזג האויר. הערב ראיתי את תחזית מזג האויר ופספסתי את החדשות.
ואגב, דניס קוויד בבוקסרים… יאמי…
אלוהים!
קצת באיחור, אבל מוטב מאוחר וגו'…
הסרט הזה הרי מלא קלישאות ונוסחאתי כמו שרק שובר-קופות (ולא חשוב כמה כסף הוא עשה באמת) הוליוודי יכול להיות. אבל, יש שם סצינה אחת קצרה בה אומר אחד השורדים שהוא לא מאמין באלוהים. פשוט כך, I don't believe in God, כאילו זה לא סרט אמריקאי המיועד להמונים.
לאן אמריקה מתדרדרת
תא הנוסעים היה מבודד.
חלקים מכניים שפולטים חום, נמצאים באופן קבוע ללא בידוד כדי להיפטר מהחום העודף.
המצב באנטארטיקה פחות חמור.
באנטארטיקה קר מספיק בשביל להרוס מנועים מכובים, אבל לא פועלים. בתוך הסופה כל כך קר, שאפילו מנועים פועלים מושפעים. קר מספיק בשביל לסלק את החום הנוצר ולהוריד את הטמפרטורה במקביל.
ולרוטור יש אינרציה, זה ברור. רק מה, מאינרציה אתה לא יכול ליצור כוח עילוי- אינרציה שומרת על הכוח הקיים. מנוע המסוק יוצר כוח עילוי דרך סיבוב הרוטורים: אם המנוע לא פועל, אז אין כוח שמומר לעילוי. או שהרוטורים יצרו עילוי, ויעצרו תוך כדי, או שהם ימשיכו להסתובב- אבל המסוק יתרסק תוך כדי.
הערת אגב - האינרציה אינה מחויבת המציאות.
קח לדוגמה מיקסרים ובלנדרים בטיחותיים: הם בנויים כך שלמרות סיבוב הלהבים, בשניה שפותחים את מכסה הבלנדר/מיקסר – הלהבים מפסיקים להסתובב באחת, גם אם לפני כן הופעלו במהירות הגבוהה ביותר. כך שמעשית, קיימים כוחות "נוגדי אינרציה".
טוב, למי שמייצר מסוקים,
בניגוד לבלנדרים, אין שום אינטרס להתנגד לאינרציה. אינרציה זה טוב! אימרו כן לאינרציה!
למה הם לא עושים זאת?
יש להם שבועה לאומית לא לנקות מעל קומה 25? בגובה מסוים מעל לריצפה המבנה המולקולרי שלהם קורס?
בעניין הסינמקס, לא יצא לי לראות את הסרט שם, אבל מובן מאליו (לי, לפחות) שבשום אופן אי אפשר לקרוא כתוביות בסרט כזה. לא סתם סרטי איימקס מגיעים, מדובבים או שלא, בלי תרגום. מסך בגודל כזה פשוט הופך קריאת תרגום לבלתי אפשרית.
אני נוטה לתמוך בזה שלראות בסינמקס סרטים שלא נוצרו לפורמט הזה זו חוויה לא נעימה, אבל דווקא הסרט הזה נראה מתאים יותר. בכל מקרה, אחרי אותו יום מר ונמהר שבו ראיתי את 'מלך האריות' מהשורה הרביעית בסינמקס, לא הייתי הולך לשם בלי מקום מובטח בשורות האחרונות.
לא הגיוני
לפי זה, בגורדי שחקים, תהיה המון עבודה לבריטים לעומת ההיספנים והאסייתים – אם נניח יש 100 קומות (אני מנסה בהזדמנות זו להיזכר באיזו קומה היה הגג של התאומים ז"ל ולא מצליחה… אני לא עושה חיפוש מהיר, כדי לא לחזות שוב בתמונות – אין לי זמן כרגע להתרגש).
בקיצור, יותר הגיוני שהחישוב נעשה בפרופורציות לגודל הבנין…
107 קומות
למרות שלא כל הקומות בגובה שווה ועשרת הקומות העליונות היו כפולות, אם אני זוכר נכון (אחרי הכל לא הייתי שם כבר כמה זמן..)
ומה? מחכה שהשלג יימס בעוד מאות שנים?
חארם על הסוס.
אם עידן קרח מתחיל תוך 4.23 ימים,
אני מניח שהוא יכול להסתיים אפילו בפחות.
הרגע יצרת את סרט ההמשך:
גל חום עובר על העולם, וכולם צריכים למצוא לעצמם אמבטיה מלאה בקרח בשביל לשרוד.
קושיה שהטרידה אותי מאוד בסרט.
מה שמזכיר לי את "פטיש השטן" (Lucifer's Hammer) ללארי ניבן וג'רי פורנל, ספר סוף-העולם הטוב ביותר אי פעם[1]. כוכב שביט פוגע בכדור הארץ, ומרסק את הציבילזציה לחתיכות קטנות, ולכולם ברור שהחורף הבא עומד להימשך קצת הרבה זמן.
הפעולה הממלכתית האחרונה של בריה"מ היא להחריב את סין עם הארסנל הגרעיני שלה כדי שלאזרחיה יהיה איפה לגור.
[1] נתן השראה גם ל"אימפקט" וגם לסרט ההוא עם ליב טיילר, ושניהם לא הגיעו לקרסוליו, עד כדי כך שחלק גדול משני הסרטים העברתי ביבובי אכזבה מאחורי המקרר. [2]
[2] מה שמזכיר לי את הסקר שנערך זמנו ברשימת התפוצה של לארי ניבן, בנוגע ל"עולם הטבעת". השאלה היתה "האם, ואיך, ניתן להשמיד אותו", והתשובה הזוכה היתה ההומוריסטית: "לתת לפול וורהובן לביימו".
אחרי שחוררה בנשק גרעיני,
סין לא תהיה מקום מי יודע מה לגור בו (תוך שמירה על מספר סביר של גפיים ועיניים), לא?
אחרי שחוררה בנשק גרעיני,
גם כשאתה הורג ג'וק אתה לא מרעיל את _כל_ הבית עם K9000, נכון? מספיק להשמיד מרכזי אוכלוסיה ושלטון.
מה זה משנה?
בכל מקום שלא תשמיד, עדיין יהיו סינים. בכל מקום שכן תשמיד, לא תוכל לחיות. מה הרווחת?
מה זה משנה?
מה הרווחת? ווסאלים מפוחדים.
נשק גרעיני הוא לא נשק נקודתי.
ברגע שאתה מחריב מרכז שלטון אחד בעזרת נשק גרעיני, מאות קילומטרים מסביב נחשבים בלתי ראויים למגורי אדם בגלל רדיואקטיביות, נשורת וכו', למשך הרבה מאוד שנים.
נשק גרעיני הוא לא נשק נקודתי.
יש הרבה הרבה הרבה מאוד של מאות קילומטרים רבועים בסין. לו הייתי רוסי שאדמתו עומדת לקפוא תחת רגליו, שאלת איכות הסביבה היחסית היתה מציקה לי מעט מאוד.
סיפור אמיתי שהיה
ומקרה שהיה כך היה…
לפני שבוע, טיסה של 8 שעות חזרה לניו-יורק ב 747-400 ישן, ואני והאדון מגלים לחרדתנו שאת מקום המוניטורים האישיים תופסים מוניטורים כלליים במעברים, כמו פעם. בטיסה יוקרן סרט אחד בלבד – "היום שאחרי מחר". איזה ייאוש.
אחרי שתי דקות היה ברור לשנינו שאין סיכוי שנצליח ליהנות מהסרט אם לא נמציא משהו. אז כדי להצליח לצפות בסרט מיהרנו לשרבט על חתיכת נייר חוקים מאולתרים ל"Day After Tomorrow drinking game" ולהזמין הרבה יין מהדיילת (היין בחינם).
לא אפרט כאן את כל החוקים* (סיימנו עם בערך 30 התרחשויות או משפטים שנענשים בשתיה), אבל היה משעשע מאוד. מומלץ לכל מי שמוצא עצמו בסיטואציה דומה עם סרט איום ונורא.
והסרט, אכן, איום ונורא. הרבה יותר גרוע ממה שנדמה היה לנו שהולך להיות. צפוי להחריד, דידקטי בצורה מביכה וקלישאתי.
* דוגמאות ייצוגיות:
היה גם את הקטעים
עם המסוק שהתרסק והמטוס שכמעט?
היה גם את הקטעים
לא. אבל ייאמר לזכותנו שאחת הקטגוריות היתה "ההומלס מתגלה כחכם האמיתי/בעל לב זהב/היחיד שיודע את האמת".
התכוונתי לשאול
האם הקטעים על האסונות האויריים בכלל שודרו, לא אם הם נכללו במשחקי השתיה.
התכוונתי לשאול
הממ
לא יודעת – לא בטוחה. פיספסנו 5 דקות פה ושם, יכול להיות שאז זה קרה. או שראיתי את זה אבל אני לא זוכרת.
אחלה משחק
ואתם לא לבד- הרבה אנשים כבר עשו רשימות חוקים עבור סרטים קלישאתיים. הסיפור שלך הזכיר לי את אחת הרשימות הטובות, "איך להיות שליט-על רשע":
http://www.eviloverlord.com/lists/overlord.html
קצת ארוך, קצת חוזר על עצמו, אבל פוגע. הסעיף האהוב עליי הוא סעיף 46.
יש מוניטורים אישיים בטיסות?
יש מוניטורים אישיים בטיסות?
אתה צוחק, נכון?
יש מוניטורים אישיים בטיסות?
לא, אני לא צוחק; בכל הטיסות האחרונות שטסתי לא היו.
רק בדגמים ספציפים של מטוסים.
באל על זה ב777 וב747-400.
אלא מטוסים שנועדו לטיסות ארוכות טווח. במטוסים קטנים יותר שטסים לאירופה לדוגמא אין את זה.
יש מוניטורים אישיים בטיסות?
הטיסה המדוברת (זו עם "היום שאחרי מחר") היתה הטיסה הראשונה שלי מזה 5 או 6 שנים בה לא היו מוניטורים אישיים. הגדילו לעשות KLM – לא רק מוניטורים אישיים, אלא גם לכל נוסע מבחר של 30-40 (!) סרטים, עם שליטה מלאה על הסרטים ברמת מכשיר וידאו אישי*.
*לצערי, ויכוח בנוגע לאיזה סרט נראה הסתיים במפלה. ז"א, החלטנו שנלחץ PLAY בו"ז כך שנוכל לצפות באיזשהו סרט ביחד, הוא עם האזניות שלו והמוניטור שלו, ואני עם שלי. רק שהוא רצה לראות את המטריקס השלישי, שהוא לא ראה עדיין, ואני רציתי לראות את Monster. הפשרה היתה משחק יאצי (המוניטורים האישיים גם מאפשרים לשחק בכל מיני משחקים אחד נגד השני). אחרי שהפסדתי את הראשון הכרזתי שבעצם זה הטוב מתוך 3 משחקים. אחרי שהפסדתי את השני, כבר היה די ברור שאנחנו הולכים לצפות במטריקס. למזלי נרדמתי באיזשהו שלב של הסרט, שזה קצת רמאות, אבל עדיין, טיסה טרנס-אטלנטית וכל זה, אז בסדר.
זיהיתי קריצה בסרט לאנה פראנק
הסרט היה מגוחך כמעט בכל שלב שלו, למרות שבארה"ב בטח ידונו בו בכובד ראש, האמריקאים לוקחים את עצמם נורא ברצינות.
אני עובד בארה"ב בחברה אמריקאית ובאמת יש מין שלוב מוזר של אנשים אדישים עם שילוב של נביאי זעם שממלמלים נבואות חורבן כאלה.
יכול להיות שהנושא באמת חשוב – הסרט גרם לי לחשוב שלא באמת.
והנשיא שעוזב אחרון – נו באמת – ראינו איפה הוא היה בפעם אחרונה.
אולי זה בעצם קומדיה ?
או פרודיה על סרטי אסונות – מין סרט שהוא אסון והוא על סרטי אסונות – מין בדיחה פנימית כזאת של הבמאי.