מכירים את זוג הנעליים הזה שאתם לא יכולים להיפרד ממנו? אולי התאהבתם בהן על המקום פעם, והן היו נוחות לאללה ויושבות עליכם נהדר. ולמרות שעברו הרבה שנים, והן קצת התבלו, אתם עדיין אוהבים אותן, וסולחים להן גם אם מדי פעם אתם מגלים איזה בקע בסוליה או תפר פרום. ואז יום אחד אתם מגלים שגוש חסר הצורה הזה ששוכב לכם במגרה כבר אי אפשר ברצינות לקרוא נעליים, ועם כל הצער שבדבר, צריך להוריד אותן אל המקום שאליו כל זוג נעליים מגיע בסופו של דבר.
טים ברטון הוא זוג הנעליים הזה.
כולם אהבו אותו פעם. הוא עשה סרטים יפים מאוד. אבל מגיע הזמן שבו צריך להכיר בכך שמשהו, אפילו משהו שאתם מאוד אוהבים, פשוט לא עובד יותר. הסרט הקודם של טים ברטון היה "אליס בארץ הפלאות", טעות היסטורית איומה שעליה קשה לסלוח, אבל אפשר היה לפחות לתרץ את זה בכך שהוא פעל תחת התאגיד המרושע של דיסני. את "צללים אפלים" אי אפשר לתרץ בצורה כזאת: אף אחד לא דרש מברטון את הסרט הזה. זה פרוייקט אישי שהוא עשה בשביל עצמו, מבוסס על סדרת טלויזיה שהוא וג'וני דפ העריצו. והסרט הזה הוא כזה קשקוש שאין מנוס מלבקש מטים ברטון שיפסיק כל עוד יש לנו זכרונות טובים ממנו, לפני שיביך את עצמו עוד יותר.
בדקות הראשונות של הסרט מוצג לנו ג'וני דפ בתפקיד ברנבס קולינס, יליד המאה ה-18 שהיה פעם ילד אבל אז גדל וההורים שלו מתו והוא אהב מישהי אבל לא באמת והיא היתה מכשפה והיא הרגה אותו אבל לא באמת ואז הוא היה ערפד, כפי שהסרט מסביר בהקדמה דחוסה שאורכה אותו פרק הזמן שלקח לכם לקרוא את המשפט הזה.
אחרי ההקדמה המיותרת הזאת, הסרט מתחיל שוב, הפעם בשנות השבעים, כשאישה צעירה ויפהפיה (בלה התקוט) נוסעת ברכבת אל קולינווד, טירה ישנה שבה חיה משפחה של טיפוסים תמוהים (בינהם מישל פייפר, קלואי מורץ, ג'וני לי מילר והלנה בונהם קארטר). הצעירה אמורה לשמש כאומנת לבן הקטן והבעייתי במשפחה. הטירה גותית ויפה, הסביבה סבנטיזית וחביבה, והדמויות נראות כולן כאילו הן משעשעות, ונראה שרובן מסתירות משהו. כל העסק עושה רושם חביב בהחלט.
ואז הסרט מתחיל. שוב. מתוך ארון קבורה מגיח ברנבס קולינס, עם איפור לבן, נימוסים משובחים ותאוות רצח של ערפד, ודורש לחזור אל חיק משפחתו האהובה. לרוע המזל גם המכשפה הארורה שעירפדה אותו (אווה גרין) עדיין נמצאת בסביבה, והם שוב פוצחים בריקוד אהבה/שנאה.
ואם אתם שואלים את עצמכם מה קורה בינתיים לאומנת הצעירה ואיך היא קשורה לכל זה, אתם לא לבד. גם אני שאלתי את עצמי, אחרי משהו כמו שעה שבה הדמות שנראתה כמו גיבורת הסרט פשוט נעדרה, האם מצמצתי בזמן סצינה שבה היא מתה, או שהתסריטאי פשוט שכח מקיומה. כנראה שזאת היתה האפשרות השניה, כי היא חוזרת בסוף, וברנבס טוען שהיא אהובתו הנצחית, למרות שכל משך הסצינות המשותפות שלהם בסרט הוא דקה וחצי, ולמרות שזה לא מפריע לו לשכב עם אישה אחרת בהזדמנות הראשונה. וזה המקום לשאול מה לכל הרוחות קורה כאן, ומי אכל את התסריטאי?
"צללים אפלים" פשוט לא יודע מה הוא רוצה להיות. הוא מציג את עצמו כסרט אנסמבל של הרבה דמויות שונות, אבל בשניה שבה ג'וני דפ נכנס לתמונה, הוא הופך לסרט של ג'וני דפ על ג'וני דפ, שמוקדש אך ורק לג'וני דפ ולכמה שג'וני דפ מצחיק. כמו כן, משתתף בסרט ג'וני דפ.
ג'וני דפ, צריך להבהיר, לא רע. הוא מאוד אוהב, כידוע, דמויות חיוורות ואקסצנטריות, והדמות של ברנבס קולינס היא בהחלט חיוורת ואקסצנטרית, אבל היא לא מיחזור. אף אחד לא יתבלבל בין קפטן ג'ק ספארו לבין ברנבס. הוא קשיח, צפוד ומקלוני, ומתנהג כמו אציל מתקופה אחרת – שזה בדיוק מה שהוא. המפגש שלו עם העולם ה"מודרני" (גם אם המודרנה הזאת היא בת ארבעים שנה) מביא לכמה סצינות מצחיקות, שרובן כבר נראו בטריילר. אבל הקטע הזה ממצה את עצמו די מהר, וברנבס לא משכנע בשום נקודה שיש בו משהו מלבד בדיחות טובות. במילים אחרות, זאת היתה יכולה להיות דמות קומיק-רליף מצוינת, אילו היא היתה חלק מצוות גדול של דמויות – כפי שהסרט היה אמור להיות, כנראה.
לא קל לטפל בקבוצה גדולה של דמויות שונות, שכל אחת מהן זקוקה לתשומת לב בפני עצמה. אבל זה אפשרי. אני יכול לחשוב על סרט אחד שמוצג בקולנוע בימים אלה שעושה את זה ממש טוב; "צללים אפלים", לעומת זאת, כושל בתחום הזה ברמה שקשה לתאר. דמויות נעלמות למשך חצי סרט ומפציעות חזרה כאילו כלום. דמויות שהיו אמורות להיות משמעותיות מקבלות סצינה אחת בדיוק כדי לעשות את הקטע שלהן וללכת. זה מגיע לשיא הגיחוך כשחמש דקות לפני סוף הסרט מגיעה תגלית מפתיעה לגבי אחת הדמויות – תגלית שלא נרמזה בשום צורה עד אותה נקודה, ואין לה שום משמעות אחרי אותה נקודה. אה, אז זה המצב? בסדר. מה אני אמור לעשות עם זה?
זה לא שאין דברים טובים ב"צללים אפלים". יש בו שחקנים טובים, עיצוב יפה (אלא מה), כמה בדיחות חביבות והרבה פוטנציאל. אבל זה כל מה שיש בו. בכל מה שקשור לבנית סיפור עם התחלה וסוף, הסרט הזה הוא פיאסקו שלא יאומן. ומכיוון שהיכולת לומר "התסריט הזה הוא זבל, אני לא נוגע בו עם מקל" היא אחת התכונות החשובות ביותר של במאי, ומכיוון שברור לחלוטין עכשיו שלטים ברטון פשוט אין את זה, עדיף שיפרוש וישאיר לנו את הזכרונות. ג'וני דפ יוכל להמשיך לעשות דמויות מוזרות וחיוורות בסרטים של אחרים.
פורסם גם ב-NRG
נשמע עגום למדי
מה שהכי עגום הוא שברטון כבר עשה סרט אנסמבל כזה שהיה (לטעמי; אחרים ממש לא מסכימים) ממש מוצלח: "הפלישה ממאדים". שם, במקרה או שלא במקרה, לא היה את ג'וני דפ. נראה לי שלפני שמוותרים סופית על ברטון בתור במאי כדאי לוותר על החיבור ברטון-דפ שמתחיל להזכיר את הזרועות של דוק אוק מספיידרמן 2.
זוכר לו חסד נעורים
ועדיין מתכוון ללכת לזה (למרות הביקורות הפושרות) וגם לפרנקנוויני. אנשים השוו את זה לשעמום ול"פיאסקו" של סליפי הולו, שאני דווקא מאוד אהבתי. גם הסרטים החלשים שלו, אהבתי אותם. מה לעשות, אני SUCKER (משחק מילים זול ומכוון, אני מודה חח) לטים ברטון ולכל סרט שלו (מלבד כוכב הקופים, זה היה חתיכת זבל ברמות שלא יאמנו…).
אני מקווה שפרנקנוויני יהיה טוב יותר, כמו חתונת רפאים או הסיוט שלפני חג המולד (ובאנגלית!! נמאס שמציגים בארץ סרטי אנימציה כמעט בלבד בדיבוב).
הסיוט
יהיה נחמד אם אנשים יפסיקו לתת לברטון קרדיט על הסיוט שלפני חג המולד, סרט שהוא לא כתב ולא ביים.
נכון, אני לא נותן לו קרדיט על כתיבה/בימוי
אבל כן על כתיבת הסיפור הקצר (יש שיגידו שיר) המקורי שעליו התבסס הסרט, על החזון שלו והוא פיקח על הכול כמפיק שזה אכן יתבצע כך. הסרט הזה הוא חצי הנריק סליק, חצי טים ברטון ולשניהם צריך לתת קרדיט.
בקיצור
ברטון צריך לפרוש כבמאי ולהשאר בתעשיה כמפיק ומעצב תפאורה, או איזה תפקיד אומנותי אחר שלא קשור לתסריטים…
לפי ויקי, הוא דווקא כן כתב את הסיפור שעליו התבסס התסריט
אני משום מה הייתי בטוח שגם את "קורליין" הוא ביים, ואז הסתבר לי שזה גם היה הנרי סליק…
ואגב, לדעתי הסרטים שלו הפכו להיות משעממים עם סוויני טוד… דווקא את סיפורי דגים שזה הסרט הפחות נחשב שלו אהבתי.
מה זאת אומרת הסרט הפחות נחשב?
פחות נחשב על ידי מי?
לדעתי לפחות, סיפורי דגים זה הסרט ההכי מוצלח של ברטון במאה הנוכחית.
אני מתכוון שבדרך כלל לא מזכירים אותו באותה תדירות כמו "המספרים של אדוורד" או "אד ווד".
אתה כנראה צודק.
וזה הדבר העצוב ביותר שקראתי היום.
מחרה מחזק
ואומר שלדעתי זה הסרט הכי טוב שלו. נקודה.
מבאס, די ציפיתי לסרט
הטריילר עשה רושם של סרט קליל וחמוד.
יש לי שאלה בקשר לעלילה – באמת אין קשר בין הדמות של האומנת לבין המשפחה של ג'וני דפ? אלו שתי משפחות שונות בסרט? המשפחה של ברנבס, והמשפחה שגרה בטירה ושאליה הגיע האומנת? לפי הטריילר חשבתי שיש רק משפחה אחת, זאתי של ברנבס, ולא ידעתי על העלילת המשנה עם האומנת.
ועוד דבר -
אני לא ממש בטוח אם הבנתי עד הסוף את התפקיד של הבמאי, אבל לפי הביקורת שלך נראה שהביקורת העיקרית צריכה להגיע דווקא אל התסריטאי, שלפי ימד"ב גם כתב את "לינקולן צייד הערפדים".
הבמאי אחראי.
כמו שכתבתי, חלק חשוב בתפקיד של במאי הוא לדעת מתי לזרוק תסריט לפח – בפרט כשמדובר בסרט, כמו זה, שהיה היוזמה של הבמאי; זה לא שלאולפן היה כבר תסריט והביאו את ברטון כשכיר שיוציא אותו לפועל.
קשה לי להאמין שהתסריט הסופי היה עובר אישור של מישהו. זה נראה יותר כאילו התסריט הבסיסי היה שונה מהותית, והוא עוות ועונה תוך כדי הצילומים. אני באמת לא יודע אם התסריט המקורי היה שווה משהו או לא.
ואם התסריט עוות, זו אשמתו של הבמאי?
אני שואל ברצינות, כי מהכותרת נשמע שאני קצת ציני. אבל לא, אני באמת לא יודע, למרות שאני חושב שזה דווקא המפיק שמשנה את התסריט באמצע הצילומים.
תלוי כמה שליטה יש לבמאי
במקרה של ברטון, שהוא אחד האנשים החזקים בהוליווד, נראה לי שהמילה הסופית היא שלו.
לפי הגישה הזו אפשר להגדיר גם את מייקל ביי כבמאי מצויין
אפשר לסלוח לסרט על בעיות בתסריט אם יש לו אלמנטים אחרים טובים, אבל לפחות הוא צריך לדעת לתת את הדגש על האלמנטים החוץ-תסריטאיים ("דרייב" זאת דוגמא טובה).
אבל מייקל ביי הוא במאי אקשן
ולא ראיתי את הסרטים שלו, אבל לפי מה שהבנתי האקשן בסרטיו פשוט לא טוב.
אני לא חושב שהתסריטאי סת' ג. סמית' יחרב את "לינקולן"
מהסיבה הפשוטה שהוא כתב את הספר שעליו הסרט מבוסס (כן, זה מבוסס על ספר אמיתי).
* לינקולן צייד הערפדים, נא לא לבלבל עם הסרט של ספילברג.
(ל"ת)
זאת אותה משפחה.
(ל"ת)
איך נפלו מוזרים
באמת שחבל לי על ברטון & דפ. יש להם סרטים שאני ממש אוהב, כמו "המספריים של אדוארד" ו"סוויני טוד". אבל "אליס" היה נוראי וזה גם לא נראה משהו. אני אשאר עם הערפדים של "דם אמיתי".
נ.ב. האם יש בסרט ספירלות ו"דידלי דידלי דידלי דידלי, באם באם באם באם"?
מאכזב לקרוא
כל-כך הרבה ביקורות סבירות עד רעות על הסרט. אחרי האכזבה מאליס ציפיתי לראות מה ברטון יעשה כפרוייקט הבא שלו והטריילר של "צללים אפלים" היה מבטיח מאוד. בכל מקרה, אני מאוד אוהב את ברטון וכנראה שאני אצפה בסרט בכל זאת.
מה שבאמת מעניין אותי:
האם בסרט יש מוזיקת היפ-הופ ואת ג'וני דפ בריקוד ברייקדאנס?
ולגבי הביקורת עצמה, זה לכשעצמו סיבה טובה לקיום הסרט הזה.
פרנקוויני נראה טוב
וגם נועז מכל מיני בחינות.
אולי עוד יש תקווה לברטון?
גם אני חשבתי על זה
לא ראיתי את הסרט הקצר עליו הוא מבוסס, אבל הטריילר נראה ממש חמוד ואני ממש בטוח שאראה את הסרט בקולנוע.
מה גם ששיווק טוב ככל שיהיה לא יצליח לסרט אנימציה בשחור-לבן לשבור קופות ונראה כי ברטון יאלץ להסתמך על איכות נטו.
וכרגיל, חייבים להזכיר את הסרטון הזה
http://www.collegehumor.com/video/5941081/tim-burtons-secret-formula
שנעשה לפני שני סרטים של טים ברטון,
ולא מפסיק להיות מדויק לחלוטין.
ועכשיו, cracked מנסים לנחש לאן כל זה יוביל
http://www.cracked.com/video_18418_the-inevitable-future-tim-burton-johnny-depp-movies.html
זה נהדר!
את הסרט הזה הייתי הולך לראות בשמחה.
אהבתי במיוחד את הקרדיטים בסוף.
Music supervisor: Danny Elfman's iPod
טידלי טידלי טידלי באם באם באם באם.
סרט רע ונורא.
היוצרים של הטריילר צריכים לקבל איזשהו פרס על זה שהם הצליחו לגרום לדבר המזוויע הזה להיראות סביר.
אני סבלתי ממש בסרט. ההתחלה שלו עוד היתה בסדר, אבל אחרי כמה דקות פשוט נלחמתי עם עצמי האם לצאת או לא. זה באמת היה כמו תאונה, מצד אחד סבלתי ורציתי לעוף משם, מצד שני היה מסקרן לדעת כמה רע זה עוד הולך להיות. והוֹ, כמה רע.
עלילה לא קוהרנטית, דברים שצצים סתם ללא מטרה, סוף קיצ'י שלא יבייש את דמדומים וקטעים מיניים דוחים במיוחד. זה החזיר אותי לפעם ההיא לפני הרבה שנים, כשהייתי קטנה, ראיתי סרט עם אחותי בקולנוע והיתה בו סצינת סקס. זה היה פשוט מביך, לא האמנתי שאני צופה בזה.
אני לא חושבת שהסרט הזה שווה צפייה בכלל. עדי ללכת לראות שוב את האוונג'רס. או כל דבר אחר.
בריבוע הקטן פה למעלה ובעמוד הסרט
רשום "רוה גרין" במקום "אווה גרין"
טוב, ראיתי ואהבתי (מחכה שברק יפגע בי)
ראיתי אתמול בערב עם כמה חברים ודווקא אהבנו למרות שכל הביקורות היו זוועתיות. ההומאז'ים לז'אנר אופרת הסבון היו מפגרים אך מצחיקים (המבטים הצידה, הגלים המתנפצים,..). רוב הקהל צחק איפה שהיה אמור לצחוק, שזה סימן חיובי (למרות שהייתה אחת לידי שצחקה קצת יותר מידי מכל דבר שהיה בסרט. זה היה מוזר.. מידי) וגם במתח בקטעים ה"על-טבעיים". הסרט לא לקח את עצמו ברצינות (סרט על ערפד בשנות ה70, הוא אמור לא להיות רציני) וכך גם אני הרגשתי בתור הצופה ולכן הרשתי לעצמי להנות.
החברים הסכימו שהסרט הזכיר את הז'אנר האהוב של סרטי אימה-קלה-קומדיים משנות ה90, כמו "המוות נאה לה" ומי שאוהב את הסרטים האלה יאהב גם את זה.
עדיין לא ראיתי ונראה לי שאני הולך לאהוב את זה.
בגלל ההשואה לאליס, ז"א בגלל ששונאי הסרט שנאו גם את אליס.
את אליס ראיתי בDVD, ולא בתלת מימד הגרוע ע"פ מה שאומרים, ואולי לא התלהבתי מהחלק של ג'וני דפ בסרט כמו שהתלהבתי מג'וני דפ בסרטים אחרים, אבל מאד נהניתי מהסרט בגלל הרבה מאד סיבות אחרות.
בגלל המלכה האדומה, בגלל שהבדיחות הצחיקו אותי, בגלל שהוא היה קליל ומבדר, בגלל שלא ציפיתי ליותר מאשר סרט ילדים שגם מבוגרים יכולים להנות, ואני גם כבר לא זוכר מה היתה העלילה המקורית כך שלא השויתי, ובעיקר: יש לי חולשה לקטע של העיצוב הויזואלי. אני נוטה לאהוב הרבה יותר סרט בגלל איך שהוא נראה, עוד לפני העלילה. (בגבול כמובן. לא אהנה אם זה כל מה שיש בו.)
ומבחינה ויזאלית הוא מרהיב, וגם מבחינת בימוי צילום ואפקטים.
יתכן שמי שראה בתלת ובהנחה שהתלת היה אכן גרוע יכל פחות להנות מהחלקים האלה.
אני רוצה לשמוע מישהו אומר: אהבתי את אליס בארץ הפלאות, ועכשיו ראיתי את צללים אפלים והוא גרוע.
אהבתי את אליס בארץ הפלאות, ועכשיו ראיתי את צללים אפלים והוא גרוע.
ראיתי אותו אתמול
לא איכזב כמו "אליס", כי לא היו לי כ"כ הרבה ציפיות ממנו, אבל גם לא התרומם לאף מקום. הוא היה בינוני, חביב או חמוד לפרקים, אבל עם חורים בתסריט וקצת דברים מוזרים\מביכים באמצע.
מסכים לגמרי עם הדמות של ויקטוריה. באמצע הסרט אמרתי את זה לידידה שלי שבאה איתי. היא שם בבית שלהם, מצטיירת כדמות חשובה לעלילה בהתחלה, ופשוט רואים אותה פעם בחצי שעה לאיזו סצינה. כאילו כל הזמן שקוראים דברים בבית היא כאילו לא שם או לא שמה לב או ישנה חצי סרט…(?).
אני חושב שזה היה קצת בזבוז של אחד הקאסטים היותר טובים בסרטים של ברטון; ג'קי ארל היילי, קלואי מוריץ, אווה גרין ואחת מנקודות האור מבחינתי בסרט – מישל פייפר. האמת ממש התגעגעתי אליה. לא ראיתי אותה הרבה בשנים האחרונות או שסרטים שלה לא ממש משכו אותי. תמיד חיבבתי אותה וחבל שהיא לא בוחרת תסריטים יותר מאתגרים ליכולות שלה.
אני חובב ברטון לא קטן. ראיתי את כל סרטיו, אבל גם לי כבר כמה שנים נמאס מהקאסטינג של דפ-בונהם קרטר בכל סרט. שיגוון קצת.
עוד לא יודע אם ברטון איבד את זה סופית. מבחינתי אלו שני סרטים רצופים לא משהו. אחכה לראות את הרימייק לעצמו בסוף שנה עם "Frankenweenie". תכלס זה גם הפרוייקט היותר מעניין אותי מ"צללים". לראות איך אחת היצירות המקוריות הראשונות שלו תצא באורך מלא, כיום. זה סיפור קטן ממש חמוד ומרגש.
ואני חייב לציין שעם כל הטינופת שזורקים לעבר ברטון עם שני הסרטים האחרונים, שעם רובה אני מסכים, עדיין חיבבתי או אפילו אהבתי מאוד את כל הסרטים בערך שהגיעו לפניהם בעשור האחרון. בגלל זה אביא לו עוד סיכוי. אבל אין ספק שהמחשבה שהוא כבר מאבד את זה ונהיה נדוש מאוד, נמצאת גבוה באוויר.
קורים*
תתעלמו וכאלה. כותב מהעבודה…
סרט חביב, עם סוף נורא
אני יכול ממש להצביע על הסצנה הספציפית בה הסרט הזה הפך מקומדיה חביבה ומסוגננת לבלגן חסר תקנה. שני שליש סביר ומבדר, שליש אחרון לא קשור לכלום. אני חושב שהבעיה היא שרוב הסרט בונה סיפור מאוד פשוט וממוקד יחסית, שאמנם בנוי בעיקר סביב ברנבס במאה ה-20, אבל לא רק. אם הסרט היה כולו מתמקד בהתרגלות שלו לחייו החדשים ולנסיונות לאושש את העסק המשפחתי, עם פחות זמן מסך לדמות של אווה גרין, היה יוצא סרט טוב בהרבה. הבעיה הגדולה היא שבמערכה האחרונה, מתחילים להיזרק כל מיני קווי עלילה נוספים שמבליחים לרגע, עושים קצת רעש ונעלמים. ההעלמות של ויקטוריה באמת מוזרה, אבל זו התגובה של ברנבס אליה שהופכת את זה למורגש. בסך הכל, ויקטוריה היא דמות די תפלה שעיקר תפקידה בהצגת הדמויות. לא הרגשתי יותר מדי בחסרונה, אבל היא הייתה מיותרת וכל סצנה בהשתתפותה מרגע הופעתו של ברנבס, נראתה כאילו דחפו אותה בכח כדי לתת הצדקה לקיומה.
מצד שני, הסרט מבוסס על אופרת סבון ששודרה חמש פעמים בשבוע, כך שעלילה מופרכת ומסובכת ללא צורך היא דבר שמעריצי הסדרה כנראה מורגלים אליו. בימוי השחקנים כולל מחוות לז'אנר (במיוחד במבטים הדרמתיים של מישל פייפר) וההתנגשות בין הגותיות של הבית לקיטש של שנות השבעים, יוצרת כמה רגעים קומיים מוצלחים. באופן כללי, אני חושב שהסרט עובד כקומדיה, אבל נכשל בקוהרנטיות. אני עדיין לא מבין את ההגיון הפנימי של הסרט בכמה דברים. ג'וני דפ מוצלח, גם אם הליהוק שלו נעשה צפוי. הוא שחקן פיזי מוכשר ושוקע היטב לתוך הדמות של ברנבס. דמות מאוד לא אחידה מבחינת התסריט, אבל שונה מדברים שדפ עשה בעבר, לפחות בסרטים של טים ברטון. אני זוכר כשברטון חפש מישהו שיגלם את וילי וונקה, דובר על שורה של שחקנים לפני שג'וני דפ נבחר. הבחירה בו הייתה קצת מפתיעה, אבל הגיונית. חבל לי שהוא מלהק אותו מאז באופן אוטומטי, במיוחד בהתחשב בכך שברטון היה מפורסם בעבר בבחירות ליהוק מפתיעות לטובה (כולל ג'וני דפ במספריים של אדוארד). אחת הסיבות שאני מחכה לפרנקנוויני, היא שאמנם הסרט כולל את קולותיהם של כמה שחקנים שעבדו עם ברטון בעבר, אבל ג'וני דפ לא ביניהם.
לא יודעת אני נהנתי
לא סרט מבריק או משהו כזה
מישהו ציין את קרולין שזה ממש סרט מבריק
אבל בכל זאת סרט נחמד ומשעשע
אני יצאתי בהנאה ממנו
הוא אומנם לא יחקק אצלי כהסרט הטוב ביותר
אבל גם סרט מבדר זה בסדר גמור
לא כל סרט צריך להיות שייקספיר
סרט מבדר ומהנה. ממתי זה נהיה קללה? אני מכיר הרבה אנשים שהלכו לזה בעקבות המלצתי (למרות הביקורות המרתיעות במדיה) ונהנו. כל ההיפסטרים יורדים על הסרט וחבל, כי אנשים נמנעים ללכת לצפות בו בעקבות זה.
נסיתי לדמיין את רד פיש בתור היפסטר
זה לא עבד.
לא אמרתי שהוא היפסטר, זה לא עליו או נגדו
(ל"ת)
אני מחפשת ומחפשת
ובכל זאת לא הצלחתי למצוא את המקום בביקורת שבו רד פיש קוטל את הסרט מכיוון שהוא לא שייקספיר.
לא מדובר על רד פיש
(ל"ת)
בסדר, אז איזו ביקורת כן עשתה זאת?
(ל"ת)
איך לא אהבת את הסרט
היופי שבו זה חוסר ההגיוניות. הסרט לא מנסה להיות מתוחכם באיזושהי דרך וכל הדמויות שם היו מוגזמות עד גיחוך ולפעמים נראה לי מודעות לזה, הסיפור אהבה לא נראה לי ניסה לייצג פן רגשי אלה קומדיה על הקיטש שקיים בסרטים כמו דמדומים (היפוך משולש האהבה) והמשפט על החתולה הוביל לעשרות בדיחות עם החברים שלי במהלך הסרט. הוא אולי לא הסרט הכי מצוין אבל הוא קומדיה קיצית מעולה יחסית ובטוח שלא גרועה כמו שתיארת
תמוהה בעיני השנאה לסרט.
סוף סוף הלכתי לראות אותו היום. אני לא פנאט של ברטון, אני יודע לזהות סרט גרוע שלו כשאני רואה אחד (גם אני נפלתי קורבן לכוכב הקופים ואליס). ובכל זאת, ציפיתי לכלום, רק ליתר ביטחון.
מה אני אגיד…
ג'וני דפ היה מצחיק ודיקלם משפטים בשפה גבוהה ברצינות תהומית- מה שהיה מצחיק גם.
אווה גרין יודעת שהיא משחקת ב-B מובי והיא נהנית מכל רגע של העובדה הזאת ע"י הפגנת תצוגת משחק מוגזמת ודרמטית יתר על המידה, בצורה טובה.
קלואי מורץ מסמנת את עצמה ככוכבת הבאה של הוליווד וג'קי ארל היילי מוכיח שהוא השחקן הכי אנדרייטד בהוליווד כרגע פעם נוספת.
גם מישל פייפר וג'וני לי מילר היו טובים ולמרות שפחות התמקדו בהם, היו להם את הרגעים שלהם. אפילו הלנה בונהאם קרטר לא נמצאת הרבה בסרט לשם שינוי ועושה רושם שברטון זרק לה כמה דקות ספורות רק כדי שהיא תוכל להיות בסט איתו לאורך הצילומים. אה, ואליס קופר. מוזיקלית, הבנאדם עשה את שלו. אבל הופעת האורח שלו בסרט היתה במקום.
גם הדמות של ויקטוריה לא היתה כזאת לא קשורה כמו שהוצג בביקורת ואני ממש תמה על כך. רדפיש, אולי ראינו שני סרטים שונים? ויקטוריה הופיעה הרבה יותר מסצינת הפתיחה וסיקוונס הסיום והיה ברור שקורה משהו בינה לבין ברנבס. כן, הדמות היתה כתובה בצורה מזעזעת אפילו יחסית לעובדה שמדובר בעיבוד לטלנובלה, אבל עדיין זה לא היה כזה נורא ואיום כמו שגרמת לזה להישמע.
והכי חשוב- העיצוב האומנותי הגותי (ברטון ממשיך להגיע לשיאים חדשים, מבחינתי. הסטים והתפאורה בסרט הם ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות), אווירת הסבנטיז, פס-הקול האלפמני הרגיל בתוספת שירים תקופתיים מצוינים, איפור ותלבושות מגניבים וצ'יזיים (עדיין בקטע טוב) וצילום מדהים. אין מה לעשות, ברטון יודע ליצור סצינות ולהעמיד את השחקנים ואת האובייקטים ככה שהתמונה תיראה משגעת. גם האפקטים והאנימציות בעיקר בסיקוונס הסיום (מה שעשו לאווה גרין ולרהיטים של הבית) היו ממש מדהימים. מבחינה ויזואלית, הסרט הזה הוא אחת העבודות היותר טובות של ברטון בקריירה שלו. שווה לצפות בו רק בשביל זה.
אבל נדבר שניה על החיסרון- אין באמת עלילה בסרט והתסריט באמת לא משהו. אבל היי, מדובר בעיבוד לטלנובלה מהסבנטיז (!!!). הסרט לא לוקח את עצמו ברצינות לשניה, לא חסרים צחוקים וכל השחקנים נראים כאילו שהם ממש נהנים להיות שם ולעשות את הזבל הזה. יש המון B מוביז מודעים לעצמם שמצליחים רק בגלל זה, למה זה לא עובד ל"צללים אפלים"?
כן, זה לא סרט גדול, חכם, טוב במיוחד או מצוין. אבל מדובר בסרט מדהים ויזואלית, מופרע, דפוק, מצחיק ומגניב במובן הכי טוב שאני יכול לתאר.
לכו לראות אותו כל עוד הוא מציג בקולנוע. הוא שווה את זה.
גם הילד מגניב, מאוד ברטון כשהיה קטן, כמו וינסנט
(ל"ת)
זה נעשה פופולארי להגיד שהסרטים של ברטון לא טובים
הסרט הוא סרט טוב אומנם לא מבריק כמו יצירות קודמות של ברטון אך לא מאכזב..
יש כמה בעיות תסריט אך הן לא הורסות את הסרט והוא מעביר בכיף את השעתיים שלו.
האווירה של הסרט היא משהו שברטון מתמחה בו, כבר במספרים של אדוארד הוא יצר עיירה של שנות ה60/70 והוא בהחלט עושה זאת מצוין.
חלש
העיצוב יפה, אין ספק, הקאסט מרשים וג'וני דפ מבצע את תפקידו כהלכה. הבעיה הכי גדולה של הסרט היא שהוא לא כל כך מעניין. התסריט שלו די חלש, הוא כמעט ולא קומי והסיפור של הסרט לא מעניין. גם הבדיחות על האדם הישן בעולם החדש מתחילות קצת להעיק אחרי זמן מה. סרט לא משהו בסופו של דבר.
פרט טריוויה משעשע
בתוכנית המקורית כיכב שחקן צעיר שהיום הוא כוכב קולנוע נחשב. הוא לא מופיע בסרט. למרבה הצער, אין קמאו כמו ב… סרט אחר שלהזכירו יהיה ספוילר. אז מיהו
" rel="nofollow">הכוכב הנעלם?
זאת לא התוכנית המקורית שעליה מבוסס הסרט
אלא רימייק טלוויזיוני של הסדרה המקורית ( ששודרה לפני שגג"ל נולד אפילו). אבל משעשע מאוד!