ספויילרים, דה. גם לסדרה הקודמת של "דרדוויל" ולסדרות מארוול אחרות כמו "אקו" או "שי-האלק".
|
• פרקים 1-2: "חצי שעה במרומים", "אופטיקה" |
פרק 7 "הזמן שנותר"
תגידו, ניו־יורק מורכבת מחמישים איש או משהו? מעולם לא הייתי בה, אז אני שואל ברצינות. הפניתי את הקושיה ל-Perplexity והוא מוכן להתחייב שבעיר הזו גרים 8 מיליון איש. אבל אולי ביקום של מארוול לא כולם חזרו בשלום מהסנאפ של תאנוס? כי זה יסביר איך לכל השדים אל פסיכולוגית אחת הולכים גם ראש־העיר של ניו־יורק (שהוא במקרה האויב הכי גדול של בן־הזוג שלה) וגם הרוצח הסדרתי שאותו ראש־עיר (ובן־זוג) מחפש?
ובכלל, צירופי מקרים נוחים הם בעיה שחוזרת על עצמה הרבה ב"דרדוויל: נולד מחדש". הזכרתי לפני כשבועיים את שוד הבנק שמאט מרדוק במקרה היה נוכח בו אלא שזו רק דוגמה אחת מיני רבים. מה הסיכוי, למשל, שגיבור־על לשעבר שמתמקד כיום בעריכת־דין, במקרה לקח על עצמו ייצוג של לקוח שהתברר כגיבור־על פעיל בעצמו?
ויודעים מה עוד לא הגיוני? נערה צעירה הדורשת (בעצבים!) מעורך־הדין העיוור של דוד שלה שיעשה משהו עם בעיית הרוצח הסדרתי הזה שעד כה ניקז את דמם של שישים קורבנות (איך זה הגיוני בכלל? זה יותר ממספר האנשים שגרים בניו־יורק). וב"משהו" היא לא התכוונה למשהו משפטי – שזה, לידיעתהּ, כל מה שהוא אמור לדעת לעשות; הרי אין לה מושג שמאט מרדוק בעברו חילטר בלילות כאדם מדליק אבל חוצפן (נו, כלומר נלחם כמו צב נינג'ה).
עד כה העלמתי מכך עין באלגנטיות תחת האמתלה שזו סדרת קומיקס ומה אני מחפש פה היגיון. אבל נמאס לי להבליג. נמאס לי שהתסריט מכופף את ההיגיון כדי לשנע את העלילה כך שיקרו דברים מגניבים. ואל תטעו, אני לא עיוור. ברור לחלוטין שפרק 7, "הזמן שנותר", כלל כמה רגעים די פאקינג מגניבים: בין אם הקרב בין דרדוויל למיוז (הפתרון התסריטאי לכך שהוא יודע ללכת מכות? "כשהייתי צעיר למדתי טייקוואנדו". טוב אחי) ובין אם האופן בו וילסון פיסק נפטר מבוס המאפיה שבא לחסל אותו במסעדה (אפס בהיגיון, 100 בקלאס) ובין אם… המממ… זהו בערך?
לא פרק רע חלילה, אבל מכאן ועד כל ההשתפכויות שאני שומע ברשתות, המרחק רב. היו בו סצנות אקשן נחמדות (אם כי בגרסת נטפליקס הן היו נחשבות לממוצעות) אבל מעבר לכך, הפרק לא הביא שום תובנה מעניינת מלבד העובדה שוילסון פיסק אדם מושחת (לֵה, צָ'בעו), מאט מרדוק אדם מורכב (וואו) ושבניו־יורק גרים בערך חמישים אנשים. נותרו עוד שני פרקים, בואו נקווה שזה יתקדם לכיוון קצת יותר מעניין וחדש.
הערות שוליים:
– בלייק (הבכלל־לא־בן־של־פיסק) סוחט את בּיבּי כדי שלא תפרסם שדרדוויל טיפל בבעיה של מיוז, במְקום כוח המשימה המיוחד של אבא־פיסק. ואתם רוצים להגיד לי שבכל העיר הזו, בלוגרית בשקל תשעים היא העיתונאית היחידה שעדי ראייה מוכנים לדבר איתה? אה נכון, שכחתי. גרים פה חמישים איש.
– צ'רי, כפרה עליך. תירגע. הוא הציל חיים.
– יש עוד שני פרקים בלבד אבל עם מיוז מחוץ לתמונה, וילסון פיסק שחזר לדרכיו הסוררות באופן לא רשמי ודרדוויל שחזר לרחובות ניו־יורק באופן לא רשמי, נשאלת השאלה: מה בכלל הארק של העונה הזו? מה הקשת העלילתית המרכזית שאנחנו אמורים לעקוב אחריה? יש כזו בכלל או שהסדרה היא פשוט "מאט וחבריו עושים דברים"?
– אפורופו "מדליק אבל חוצפן", מי שמכירים את ההיסטוריה של "צבי הנינג'ה" ו"דרדוויל" מוזמנים למחוא לי כפיים.
– באנגלית הפרק נקרא "Art for Art's Sake". בעברית? "הזמן שנותר". למה? כל־כך מסובך לתרגם "אמנות למען האמנות"?
– שני הפרקים האחרונים שנותרו צולמו אחרי שהסדרה עברה אִתחול. כלומר, הם יהיו בסגנון של פרק 1. יאי?
פרקים 5 ו-6: "עם ריבית", "כוח מופרז"
לא יודע מה איתכם אבל כששמעתי שדיסני מתכננים לשחרר את פרקים 5-6 יחדיו, הנחתי שיש לכך סיבה מיוחדת וששני הפרקים האלה הם מִקשה אחת שמשנה לחלוטין את חוקי המשחק. אלא שפרק 5 סטנדרטי לחלוטין, ואני לא חושב שמישהו היה מתלונן אם הוא היה הפרק היחיד השבוע. אז מדוע החליטו לחבר דווקא את שני הפרקים האלה? לדיסני הפתרונים.
הפרק החמישי, "עם ריבית" שמו (לא. עם ריבה! חחחחח) מוצא את מאט מרדוק בבנק, מבקש הלוואה עבור חברת עורכי־הדין שלו (כי לייצג פרו בונו כל היום זה לא עסק כלכלי, מסתבר), וזאת ישירות מסגן מנהל הסניף, אחד בשם יוסוף חאן.
ואם לרגע היה ספק שהדמות הזו מוכרת לכם מאיפשהו, בתוך רגעים ספורים ולאורך כללללל הפרק, "דרדוויל: נולד מחדש" מזכירה לכולם שזה, לא תאמינו, אבא של קמאלה חאן, מיס מארוול! אמרתי "מזכירה"? התכוונתי דוחפת כל־כך עמוק לגרון עד שהיד של קווין פייגי יוצאת לנו מהתחת: "אה, מה זה פה על השולחן שלי? זו בובת פאנקו פופ בהזמנה אישית של מיס מארוול. היא גיבורה אצלנו בג'רזי". "אני מג'רזי אגב". "ציינתי שיש לי בת, קמאלה?". "הו, אדון מרדוק. אתה מזכיר לי את הבת שלי, קמאלה". "אתה יודע, לפני כמה ימים הבת שלי, קמאלה, אמרה משהו מצחיק". "אני זוכר שכאשר הבת שלי, קמאלה חאן ת"ז 328539577 סוג דם B+ הייתה קטנה…".
מישהו צריך להזכיר לאדון יוסוף שיש לו גם בן.
ולאחר שמאט מקבל את הסירוב הכי מנומס בהיסטוריה (כדבריו), שודדים פורצים לבנק. שמעו, הסיכוי שבנק ישדד בדיוק כאשר דרדוויל בסביבה לא כזה מופרך; אנחנו הרי בניו־יורק, ואם יש דבר אחד שלמדתי על העיר הזאת בכל שנותיי כצופה זה שאתה לא יכול לקרוא לעצמך בנק ניו־יורקי אמיתי אם לא שודדים אותך אחת לשבוע. מה שכן טיפה מופרך זה הסיכוי שדרדוויל יהיה בסביבה בשוד שקשור לעסקים המפוקפקים של יריבו וילסון פיסק (שנעדר מהפרק לחלוטין. למעשה כמעט ואין דמויות קבועות אחרות בפרק מלבד מאט).
בכל אופן השודדים (שצריכים לברך הגומל על כך שזה לא היה פרנק קאסל שביקש הלוואה באותו יום) מנסים לשדוד כספת, ולמזלם הם מתמודדים מול כוח המשטרה המטומטם ביותר בעיר. אני לא בטוח האם המו"מ שניהלה הבלשית אנג'י קים (שותפתו לשעבר של צ'רי ושאותה לא ראינו מאז סצנת פתיחת העונה) בכוונה כתוב רע, כמעין אמירה על חוסר תפקוד המשטרה, או שמא הסדרה ניסתה להוציא אותה מגניבה עם גישת ה"שמע בחור אין לי כוח להיות פה אז בוא נסיים את זה כבר" – ונכשלה; אולם דבר אחד ברור והוא שאם עורך־דין עיוור לא היה בתוך הבנק באותו בוקר, השוד לגמרי היה מצליח.
ונשאלת פה השאלה, אם כבר הסדרה מתעקשת כל־כך למצב עצמה כחלק מה-MCU (אגב, ידעתם שיוסוף חאן הוא אבא של קמאלה?): מדוע המשטרה לא מזעיקה אחד מ-50 אלף גיבורי־העל שנמצאים בחוף המזרחי של ארה"ב? כל־כך מסובך לבדוק לרגע האם דוקטור סטריינג' פנוי? הוא ממילא שוכר מבנה ענק בלב ניו־יורק, שלפחות הוא יועיל איכשהו.
על כל פנים אין לי תלונות על "עם ריבית" (מלבד, אתם יודעים, כל אלה שמניתי). הפרק הוא מעין "המופע של מאט מרדוק" ונהניתי לראות אותו מג'נגל בין הפאסון שלו כעורך־דין בעל לקות על־מנת שלא יעלו עליו, לבין גיבור המנסה להציל את כולם. אמנם הרבה מכך קורה בזכות מזל ולא שכל (יחסית לשודדים אכזריים, נחמד מצדם ללוות אדם בריא בשנות ה-40 לחייו לשירותים) אבל אנחנו בסדרת קומיקס ואני לא מחפש בה הרבה היגיון, רק קצת כיף – וכזה יש בפרק לא מעט.
הפרק השישי, לעומת זאת, "כוח מופרז", מחזיר למסלול את הסדרה שנזכרה שצריך גם לקדם את העלילה הראשית – והיא עושה זאת בדם, יזע ודמעות. סליחה, רק דם. ליטרים של דם. על הקירות. בגרפיטי. רוצח סדרתי חדש מסתובב בעיר והוא מצייר גרפיטי עם הדם של מעל 60 קורבנותיו (אמרתי זאת בעבר ואגיד זאת שוב: תפסיקו. לגור. בניו־יורק!). וכדי למצוא את בנקסי־קרוגר הזה מקים פיסק כוח משטרה שמורכב משוטרים מושחתים – סליחה, שוטרים "לא מובנים" – שחטפו עד כה מכות מהמערכת (וחלקם, באופן קצת יותר מילולי, ממאט מרדוק).
וזה היה מוזר. לא טוב במיוחד, גם לא רע, פשוט מוזר. רגע אחד וילסון פיסק מעלה רעיון ורגע אחריו הוא עומד ונואם מול קבוצת מושחתים. האיש הבטיח שהוא יעשה דברים מהר בקדנציה שלו אבל זה כבר מוגזם. נדמה כי הסדרה רצתה לסמן וי על "ועכשיו פיסק מקים כוח משטרה מושחת" ולא היה לאף אחד כוח לכתוב זאת באופן אורגני. יודעים מה, אולי זה כן רע.
לעומת זאת נהניתי מאוד לראות את פיסק מתפתל מול עשירי ניו־יורק. לבי־לבי עם פיסק שחוטף סטירות מהאליטה שאינה מוכנה להאמין בו ולהשקיע במיזמים שלו (ומה הוא כבר עשה? ניהל אימפריית פשע? מי מאיתנו לא עשה שטויות בעבר). ופה זכינו גם להופעת אורח אקראית נוספת, ז'אק דוקיין – מי שכמעט והיה לרגע קט אביה החורג של קייט בישופ ("הוקאיי"). הייתכן כי זו הסיבה שפרקים 5-6 עלו יחדיו? דיסני רצו לעשות ספיישל אבות של גיבורות־על?
ולא מפתיע, אפוא, שפיסק צריך היה לפרוק עצבים – והוא עשה זאת על אדם המסכן. ועכשיו, אני זוכר במפורש שהסדרה הבטיחה שהיא תהיה אלימה יותר מהגרסה של נטפליקס. השואוראנרים התגאו בכך בכל ראיון אפשרי כמו ילדים בני חמש. זה היה מטופש מצדם, אנשים אוהבים את "דרדוויל" בגלל הדמויות והכתיבה, והאקשן הוא בונוס. ובכל זאת, הבטיחו אז הבטיחו.
ואני מצטער, אבל להטיח בן־אדם לקיר ולתת לו כמה אגרופים זה ממש לא אלים יותר מלהפגיש ראש של מישהו עם דלת מכונית מספר פעמים עד שהוא מת. והפעם אפילו היה גרזן בסצנה! מצד שני, אולי ניתן להם ליהנות מחמת הספק היות ופרק 6 שייך, כביכול, למִקבץ הפרקים של ההפקה הקודמת (ובכל זאת, הבטחתם שכל העונה תהיה אלימה יותר. לא רק "הפרקים החדשים שצילמנו").
גם חזרתו של דרדוויל למסך מאכזבת. אני לא מדבר על הקרב מול לא־רורשאך (על זה תכף) אלא ממש על הרגע בו מאט מחליט להיכנס לתוך החליפה ולצאת אל העיר. ה"פאק איט" של מאט חמוד אבל הסצנה בה הוא קופץ מהגג ויוצא לדרך נראתה כמו הפקה של ה-CW (ועבור חצי תריסר מעריצי סדרות CW שביניכם: זו לא הייתה מחמאה). חמישה פרקים חיכיתי שדרדוויל ישוב, ובמְקום רגע כבד משקל ומרגש קיבלנו את את החיקוי מעלי אקספרס.
הפיצוי הגיע בקרב מול הרוצח הסדרתי מיוז. דרדוויל יוצא להציל את האחיינית של איילה שיצאה לעשות צדק עבור דוד שלה (שוב, מה זו האובססיה הזו של מארוול לדודים ואחיינים?). וכמצופה ממי שיוצאת לחקור לבדה את הביבים של ניו־יורק בדיוק היכן שמסתובב רוצח סדרתי, היא נחטפת על־ידי מיוז, ואני מוכרח לומר שהתרשמתי: כמה רוצחים סדרתיים אתם מכירים שיודעים MMA? לשרוד בקרב אחד־על־אחד מול דרדוויל זו יכולת שאין לזלזל בה. מובן שכל העסק מטומטם להפליא והבריחה של מיוז לא אמינה (חשבתי שלמאט יש חושים חדים. הם יצאו לחופשה באותו רגע?) אבל הקרב בין השניים, בניגוד לערב הפיניאטה של וילסון פיסק, הותיר עלי רושם חיובי.
על כל פנים נותרנו עם שלושה פרקים, והפרק הבא יהיה האחרון שצולם לפני שהסדרה לחצה על כפתור ריבוט – ואני טיפה חושש מהפרקים שיבואו אחריו אם הם יהיו כמו הפרק הראשון.
הערות שוליים:
– אז דרדוויל כבר פגש את ספיידרמן (אם כי לאור אירועי "ספיידרמן: אין דרך הביתה" סביר להניח שהוא שכח את זה) ובאופן נוח למדי הוא עתיד לפגוש את קמאלה. אין לי מה לומר על זה, סתם הבחנה.
– הבגדים של פיסק כבר לא עולים עליו, מה שאני מניח רומז לכך שקינגפין השמן מהקומיקס בדרך אלינו. השאלה למה זה קורה? הוא משמין בגלל לחץ או שלהיות שמן זה כוח־העל שלו?
– איזו הופעת אורח רנדומלית הייתם רוצים לראות בפרק הבא? הדמות של אקוופינה מ"שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות"? הדמות של מייקל פניה מ"אנט מן"? הבחור שפעם החנה את המכונית של טוני סטארק? המנדלורי?
– אם אפילו להציל בנק משוד לא מצדיק מתן הלוואה, מה כן?
פרק 4 "כך תמיד לשיטה"
לאורך הפרק הרביעי מנסה וילסון פיסק, באמת מנסה, לקדם מיזמים גדולים בעיר – אלא שהוועדות, המועצות, הוועדים, הבירוקרטיה והשד יודע מה עוד מהווים חסם משמעותי, ולראשונה בחיי אני מוצא את עצמי מגלה סימפטיה כלפי פיסק. יותר מכך, ניו־יורק צריכה להוקיר לו תודה על כך שהוא לא זרק כיסא על מישהו בפעם השנייה בה נאלץ להאזין למקהלה ששרה את We Built This City של Starship (הידעתם? הלהקה עדיין פעילה) – ועוד בלטבית. ללא ספק אחד הרגעים המצחיקים ביותר שנכתבו במארוול.
ואם היה ספק שפיסק זנח מאחור את דרכו הסוררת, המכלאה המאולתרת בביתו ובה כלוא אדם (אז הוא לא הבן של ונסה. אופס) הוכיחה כי למרות הכל ולפני הכל, פיסק הוא רודן אכזר, וכנראה קסם הקשת בענן והנצנצים שהפעילה עליו "אקו" בסוף הסדרה שלה לא באמת עבד, או שלמצער, האני־האמיתי של פיסק נאבק על השליטה בחזרה.
בגזרת מאט מרדוק, המוות של איילה דחף את עורך־הדין צעד נוסף להחליף את חליפת הטוקסידו בספנדקס אדום. רשמית זה עוד לא קרה, ונכון לעכשיו חלפו שלושה פרקים מבלי שראינו בכלל את דרדוויל בסדרה הקרויה על שמו. ויודעים מה? אני בסדר עם זה. לא כי אני שונא את דרדוויל, אני פשוט מחבב את הגרסה הנוכחית של הסדרה בה מאט מרדוק עובד כעורך־דין, ולא סתם עורך־דין אלא מגה עורך־דין: פעם הוא בסקטור הפרטי, פעם הוא סנגור ציבורי! יש משהו שהאיש הזה לא עושה?
וכמו פיסק שנראה בכל רגע נתון כאילו תכף יתפוצץ לו וריד, גם מרדוק מתנהג בפרק הרביעי כאחד שמוכן ומזומן להרביץ למערכת. לכל המערכת (מה שמתיישב עם שם הפרק, Sic Semper Systema. מלטינית, זה מתאר התנגדות לשיטה).
אמנם מאט שומר על פאסון וחיוכים (מה הקטע שנשים פשוט נופלות לרגליו? הוא באמת כזה חתיך?) אבל פגישה אחת עם ידידו הקרוב והסחבק שלו לסודוקו פרנק קאסל – והגיבור שלנו מתפרק. גברים יעדיפו לצרוח אחד על השני בדמעות לפני שהם ילכו לטיפול. מאט, החברה שלך פסיכולוגית. נצל את זה! אפילו ווילסון פיסק עושה מאמץ.
התקדמות דה פקטו בעלילה לא הייתה הרבה בפרק. פגשנו את האחיינית של איילה, והיה נחמד לוּ היו מבססים אותה כדמות משמעותית עוד כשדוֹד שלה היה בחיים כדי שבאמת נרחם עליה; וראינו איך דניאל מפשל בעבודה ואיכשהו הופך לקרוב אף יותר לבכלל-לא-אבא-שלו-פיסק. אה, ויש רוצח סדרתי חדש בניו־יורק (… והשמיים כחולים). אז אמנם לא קרה הרבה אבל המשחק והדיאלוגים ("פוגי לא יקבל חיים") מפצים על כך מעל ומעבר. מעבר לכך אני מעריך את הבנייה האיטית לקראת הפיצוץ הבלתי נמנע, שכנראה יקרה במקבץ של פרקים 5-6 שיעלו יחדיו.
הערות שוליים:
– אני יכול לראות שעות של מאט ופרנק מדברים (או מה שלא תהיה הגרסה שלהם לדיבור).
– אין לי תיאוריות מופרכות, אבל אני כן מאמין יותר ויותר שוונסה לא תצא מהסדרה הזו בחיים.
– לא יודע מה יש בניו־יורק שגורמת לאחיינים שדוֹד שלהם נוּרה ומת להתחיל להתנהג אחרת (לא רק פיטר פרקר או בּיבּי, האחיינית של איילה לגמרי גנבה את התליון הקסום של דוֹד שלה מהז'קט של מאט. נכון?) אבל זה צריך להיבדק.
– עם כל ההבנה למצבו של הבחור שמאט מייצג בפרק: עם כזה גיליון הרשעות מאחוריו, שיגיד תודה על הדיל שמאט סידר לו.
פרק 3 "נולד מחדש"
בפרק השלישי, "נולד מחדש" שמו, אין ולוּ שניה אחת של דרדוויל. בשבוע שעבר הסברתי מדוע סביר שנראה את האלטר אגו של מאט מורדוק רק בפרק 5, אך למרות היעדרותו של השד מהלס קיצ'ן, הוא למרות הכל מורגש היטב בפרק, ובעיקר בכל סצנה בין מאט ובין הפנתר הורוד הטיגריס הלבן: בשיחה על משמעותהּ של המסכה או כאשר הקטור איילה (להלן: "איילה", סתם כי זה מצחיק אותי) מסביר מדוע אין לו ברירה אלא לקחת את החוק לידיים.
ואהבתי את כל זה מאוד. אם בשני פרקיהּ הראשונים של הסדרה היא עוד חיפשה את עצמה ונעה בזיגזג בין הגרסה האלימה והקודרת שהכרנו לבין הסגנון המעט־יותר קליל החדש, הפרק השלישי נאמן כמעט כולו לזהות אחת – במקרה הזה, דרמת בית משפט. כבר כתבתי שאני מחבב את הגרסה הזו של מאט שלשם שינוי מצדיקה את התואר שלו במשפטים, והשבוע זכינו לגלות שהוא גם עורך־דין די מוצלח; הבחור מרביץ טיעונים באותה קלות בה הוא מרביץ עם אגרופים, ונהניתי לראות אותו באולם בית המשפט כפי שאני נהנה לראות אותו רץ על גגות.
מה שהוביל אותי לתהות: האם השינויים שנכפו על ההפקה הם באמת לטובה? "דרדוויל: נולד מחדש" הייתה אמורה להיות, במקור, יותר דרמת בית משפט מאשר המשך של גרסת נטפליקס – ואחרי שראינו כי התשובה של מארוול ל"אפל" ו"אלים" מביכה כמו אימו משנות ה-2000 המוקדמות שמרסס גרפיטי על הקירות כי "אף אחד לא מבין אותי", ואחרי שניכר שהסאגה המשפטית (מי היה מאמין) באמת מעניינת – בדיעבד, אולי היה עדיף להתמסר לסגנון החדש, גם אם זה היה מכעיס מעריצים הנאמנים לסדרה הקודמת כמו ששוטרי ניו־יורק נאמנים לפרנק קאסל. אני משער שהפאניקה שאחרי "שי האלק" היא שגרמה לפייגי ושות' לחזור בהם מסיפורים של גיבורי־על בבית משפט, מבלי להבין ש"שי האלק" נכשלה בגלל הרבההההההה דברים אחרים.
ואני לא עיוור, כמובן. הפרק השלישי הוא דוגמה לטלוויזיה טובה, אך לא מצוינת. איזה בית משפט, למשל, מבקש מעד לעלות לדוכן אם הוא מתעכב? מבקשים לדחות קצת ומחכים, לא צריך את הדרמה הכפויה הזו. ובכלל, מאוד נוחהּ הסיטואציה בה מאט, גיבור־על בחל"ת, במקרה מייצג גיבור־על אחר ממש כמוהו; הרי מאט נטל על עצמו את הייצוג לפני שידע כי איילה הוא השרקן הצהוב הטיגריס הלבן.
וגם הסיפור עצמו דיכוטומי להחריד: שוטרי ניו־יורק הם לא סתם מושחתים, הם מושחתים. אין להם בעיה (לנסות) להרוג עד, אין להם בעיה (לנסות) להרוג עורך־דין עיוור ואין להם בעיה (להצליח) להרוג אדם שהרגע הוכרז כזכאי. אני מבין שבכך 'נולד מחדש' סוללת את דרכו של מאט חזרה לגגות ניו־יורק עם אַלה – הוא הרי חייב לאבד אמון במערכת – אבל הדרך הזו מעט שטחית וזולה. נזכרתי במהלך הצפייה בסיפור עם המאפיה הרוסית מהעונה הראשונה של "דרדוויל" וכיצד ויקטור הפך מאיש רע טיפוסי לאדם מורכב שהזלנו עליו דמעה במותו. זו אמביוולנטיוּת במיטבה. אולם לפי פני הדברים כרגע, אני לא חושב שנזיל דמעה על אף נבל שימצא את מותו בסדרה החדשה, כולל ווילסון פיסק שתכף אדבר עליו.
אבל למרות הפגמים באמינוּת מצאתי את עצמי במתח לאורך כל המשפט, ומודה שעד רגע האמת לא הייתי בטוח מה יחליט חבר המושבעים (אגב, שיטת משפט מטומטמת מאוד שהופכת כל דיון לבמת תיאטרון). מה שמזכיר לי: תמוה בעיניי איך השוטרים ניסו כל טקטיקה מלוכלכת על־מנת לנצח במשפט, מלבד לאיים על חבר המושבעים – דבר שקרה בסדרה הזו בעבר. על כל פנים, שמחת הניצחון במשפטו של איילה הוחלפה מיד בחרדה לשלומו והשלמה עם כך שהסדרה לא תיתן לו לחיות עוד זמן רב, לא אם אנחנו רוצים לראות את דרדוויל ברחובות במְקום ברווז הטורקיז הטיגריס הלבן. עם זאת, אני מודה שהפתיעה אותי המהירות בה המוות שלו הגיע. חשבתי שהם ימתינו עם זה עוד פרק אחד לפחות. ואני לא אומר זאת כתלונה כי אני מעדיף סדרה שמקדמת את הסיפור כאן ועכשיו במְקום לדחות את הקץ.
ולגבי פיסק – לא ראינו הרבה מראש עיריית ניו־יורק בפרק, אבל כל סצנה בכיכובו הייתה בעלת משמעות. היעדרותו מהעולם התחתון הותירה חלל ריק עליו נאבקים פושעים אחרים חמומי מוח. אלא שהפתעה-הפתעה: ונסה נאלצת לקחת את המושכות לידיה! אם כי "נאלצת" זו מילה לא מתאימה כי נדמה שהיא די נהנית מזה. בינתיים פיסק מכיל ומתנהג כמו בעל גאה, אבל נשאלת השאלה כמה זמן עוד יעבור בטרם הקריירות החדשות של ונסה ופיסק יתנגשו, ומישהו מהם יבין שיש מקום רק לבוס אחד בניו־יורק. יהיה מעניין.
הערות שוליים:
– פינת התיאוריה המטורפת (אזהרת ספויילר אם זה יתברר כנכון): דניאל בלייק, העוזר הנלהב־מדי של פיסק, הוא הבן של וילסון פיסק. מן הסתם הוא לא הבן של ונסה אלא של רק פיסק, מהעבר הרחוק. היה לי חשד קל שבוע שעבר כי יש ביניהם מעט דמיון, אך מעבר לכך לא היה לי הרבה בסיס. אבל לאור מסלול ההתנגשות הצפוי בין ונסה לפיסק, אני מאמין שלפיסק לא תהיה בעיה לחסל את אהבת חייו אם אל אותם חיים ייכנס בן משפחה חדש ויורש פוטנציאלי.
– (גם פה ספויילר אם התיאוריה המופרכת תתגלה כנכונה) רציתי גם לכתוב שהסיפור בין ונסה ואדם (נזכה לפגוש אותו מתישהו?) עשוי גם הוא לדחוף את פיסק לחסל את ונסה (ואת אדם) אחרי שיתגלה הסוד של דניאל בלייק. אבל האופן בו הסדרה רוקדת סביב ונסה ואדם גורם לי לתהות האם אדם הוא באמת מאהב פוטנציאלי – או שמא השניים מסתירים סוד אחר? אולי אדם הוא הבן של ונסה, והפיצוץ הבלתי נמנע בין פיסק לוונסה לא יהיה המלחמה על ניו־יורק אלא המלחמה על הדור הבא? טוב, אני נכנס פה למחוזות של טלנובלה.
– קטעי הקישור של בּיבּי העיתונאית הם עדיין נקודת החולשה של הסדרה, בעיקר כי כל המרואיינים לא גורמים לי לפתח כלפיהם סימפתיה אלא כעס על ההתעקשות העיוורת לגור דווקא בעיר מוכת שחיתות ופשע. תעברו לבייקרספילד קליפורניה או משהו. אם לא שמעתם על בייקרספילד קליפורניה אז כנראה גם הפושעים לא.
– בהתחלה לא הבנתי מה ווילסון פיסק רצה להשיג בריאיון עם בּיבּי (איזה משפט מוזר בלי הקשר) שבו הוא מודיע שאין לניו־יורק בניהולו סבלנות לגיבורי־על, רגע לפני שהוא זה (כנראה) שמארגן את רצח הקיפוד הסגול הטיגריס הלבן. אבל ווילסון יודע מי היה הסנגור של איילה ומה היה תחביבו הקודם של אותו סנגור, וסביר בהחלט שזו הייתה דרכו הלא עדינה של פיסק להעביר למאט מסר.
– גם אתם קלטתם שבמהלך המשפט הזכירו את "השוטר מוראלס", נכון? מעניין אם הוא קשור לנשיא ה-65 של בוליביה, אבו מוראלס. אה, או שהוא אביו של מיילס מוראלס.
פרקים 1 ו-2: "חצי שעה במרומים", "אופטיקה"
כל שיחה ארוכה על היקום הקולנועי של מארוול עשויה להגיע לטונים צורמים ולמריבות על גבול איומי נישול מהירושה (סליחה סבא, אבל אף אחד לא אהב את "ת'ור: אהבה ורעם" מלבדך), אלא שעל משפט אחד רובנו נהנהן בהסכמה: "דרדוויל" של נטפליקס היא סדרה נהדרת – או לפחות עונות 1 ו-3 שלה הן כאלה (אם כי בואו לא נשכח שארבעת הפרקים הראשונים של עונה 2 גם הם ברף גבוה).
לכן לא מפתיע שהציפיות מכל סדרה שתתיימר להמשיך את מה שעשתה "דרדוויל" יהיו גבוהות יותר מהבניין של טוני סטארק. וניכר שבמארוול הבינו מה הקהל רוצה מהם, משום שעמוק לתוך צילומי סדרת ההמשך החדשה, הם לחצו על כפתור עצירת החירום (שכנראה לא באמת קיים, אבל אם הוא היה קיים הוא היה אדום וגדול): הם פיטרו את השואוראנרים הקודמים (מאט קורמן וכריס אוד, יוצרי "פרשיות סמויות"), הביאו שואוראנר חדש (דיוויד סקראדפיין, שכתב פרקים של "המעניש") וצמד במאים חדש (ג'סטין בנסון וארון מוּרהד, שביימו שני פרקים של "מון נייט", כולל הרביעי שזכור לי כיחיד שאהבתי, ואת מרבית פרקי העונה השנייה של "לוקי" – כולל הסיום).
השלישייה הזו כתבה וצילמה פרק ראשון חדש לסדרה ושני פרקי סיום, ובין לבין עשו שינויים קלים בששת הפרקים שכבר צולמו על־מנת ש"דרדוויל: נולד מחדש" תהיה אלימה כמו הסדרה של נטפליקס, בוגרת כמו הסדרה של נטפליקס ובתקווה גם טובה כמו הסדרה של נטפליקס. והתוצאה, נכון לעכשיו, היא סדרת טלוויזיה שבהחלט ניכר כי היא מוצלחת יותר ממרבית סדרות מארוול בעידן דיסני פלוס. אבל לעשות את מה שנטפליקס עשו? זה כבר לא כזה פשוט, גם אם הם חושבים שכן.
זה טוב ויפה שרבע השעה הראשונה של העונה היא כאוס מתמשך של יגון, ייסורים ואקשן ברוטאלי חסר רחמים, אבל לא מספיק להביט בסצנות הוואן שוט המפורסמות של נטפליקס (המסדרון בעונה 1, המדרגות בעונה 2, הבריחה מהכלא בעונה 3) ולומר "אה, כזה אנחנו רוצים", ולקוות שהקהל יאכל את זה ויגיד תודה. למעשה, אם הקרב מול פוינטדקסטר הוא גולת הכותרת של העונה בכל הקשור לאקשן מסמר שיער זו תהיה אכזבה, כי כל סצנות האקשן של "דרדוויל" הקודמת מוצלחות ממנו בהרבה, הן בפן של הצילום והן בכוריאוגרפיה. כמו כן, אם היה בהן גרם של CGI הוא הוסתר באופן הרבה יותר מוצלח ממה שדיסני עשו פה.
זה משאיר אותנו עם הממד הרגשי, ממד שלא קיים פה (אלא אם עצבים על דיסני נחשבים כרגש), כי להרוג את פוגי על ההתחלה – ועוד בכזה אופן נוראי – זה לא "אמיץ", אלא רעיון של תסריטאי המנסה לחשוב על דרכים לזעזע את הקהל. בנקודה הזו הרי לא ראינו את פוגי בערך שבע שנים, ולראות אותו שב אל חיינו רק כדי לראות אותו נלקח באותה מהירות שווה ערך לקווין פייגי שיוצא מהטלוויזיה וסוטר לצופים. אני לא נגד הריגת דמויות חשובות ואהובות, אבל דברים כאלה צריכים להגיע אחרי מסע כלשהו שהדמויות עוברות. אפשר ורצוי היה, לפחות, לשמור את המוות של פוגי לסוף העונה (… בהנחה שהוא באמת מת. עוד על כך בהמשך).
ואת נקודת הפתיחה הזו מחליפה קפיצת זמן במהלכה מאט מורדוק הצטרף לפירמת עורכי־דין חדשה ונוצצת, קארן פייג' עזבה לסן פרנסיסקו בגלל סיבות, ואילו וילסון פיסק רץ לראשות העיר ניו־יורק – וגם נבחר (את צופי "אקו" זה לא אמור להפתיע כי זה מה שהוא החליט שיעשה בסוף אותה סדרה. טוב אולי זה כן אמור להפתיע את צופי "אקו", כי מי זוכר מה לעזאזל קרה ב"אקו").
ולמרות נקודות החולשה מצאתי את עצמי נהנה משני הפרקים שיצאו, ובעיקר מהפרק השני – מה שאירוני, משום שהפרק השני הוא ברובו שאריות שנותרו מהסדרה לפני צילומי ההשלמה, וניכר שהוא מעין פרק ראשון נוסף בפני עצמו; קארן ופוגי כלל לא מוזכרים, מאט נראה מאושר יותר ואמנם גם הסיבה שמאט הפסיק ללבוש אדום ולרוץ על גגות לא מוזכרת, אבל מבינים בין השורות שהוא – כמו וילסון פיסק – מעדיף לשים את העבר האלים מאחוריו.
אלא שכמו פיסק, גם מאט מורדוק לא יכול להתחמק מהאלימוּת. חייו אמנם היו נתונים בסכנה, אבל את מה שהוא עשה לשני השוטרים האלה הוא היה יכול לעצור הרבהההה קודם. השניים כנראה לא מתים כי גם לדיסני יש גבול, והגבול הוא בגיבור־על שהורג שוטרים – אבל אם הם חיים זה עניין של מזל ולא שכל.
ומזל יותר משכל זו תמה שחוזרת על עצמה. גם פוינטדקסטר שרד נפילה מגג של בניין, אלא שבניגוד למקרה עם השוטרים, הפעם אני טיפה כועס. הרי אם הסדרה באמת רצתה להיות "אמיצה" (במְקום להיות חכמה על חלשים, כלומר חכמה על פוגי במקרה הזה) היא יכלה לגרום לדרדוויל לחצות את הגבול ולהרוג בן־אדם. אמנם הכוונה של מאט (קתולי, בואו נזכיר) בהחלט הייתה להרוג, אך לגרום לפוינטדקסטר לשרוד (איך, באמת?) זו פחדנות לשמה שגורמת לי לחשוש שהסדרה, חרף המרפקים שנשברים לאחור, עדיין מעדיפה ללכת על בטוח.
ועל אף שהיו סצנות אקשן רק בקצוות של שני פרקי הפתיחה, נטמעתי בסדרה החדשה שהיא "דרדוויל: חוק וסדר". אני לא יודע לאן יתקדם הסיפור של מאט שיוצא נגד כל משטרת ניו־יורק ומייצג לקוח שכביכול הרג שוטר, אבל אני אוהב את זה. אם יש דבר אחד שהיה חסר בגרסה של נטפליקס זה סצנות בהן מאט מורדוק אשכרה עובד כעורך־דין; ניכר שפוגי עשה את העבודה השחורה בזמן שמאט מורדוק התאמן בפארקור על גגות, אבל הנה יצא דבר טוב אחד מהמוות של פוגי והוא שמאט נאלץ לשם שינוי להצדיק את שכר הטִרחה.
ובואו נדבר גם על הגיבור האחר של הסדרה, וילסון פיסק. קו העלילה של פיסק כראש עיר הוא לא המצאה של הסדרה (זה קרה גם בקומיקס די מזמן), אבל אתם מוכרחים להודות שהתזמון עם הפוליטיקה האמריקאית משעשע למדי. ומעלליו של ראש העיר הנבחר פיסק, שעד לא מזמן הטיח ראשים בדלתות של מכוניות וכעת מקיים פגישות עם ראשי ועד, הם קומדיה במיטבה; הסדרה אמנם לא מתכוונת שזה יהיה מצחיק אבל לא יכולתי להפסיק לחייך בכל פעם בה פיסק נראה שהוא תכף יזרוק מישהו מהחלון (שזה, בעצם, כל הזמן). ויותר משזה מצחיק, זה מעניין – כי איך זה יכול להיות לא מעניין? זה ראש אימפריית פשע לשעבר שמנסה לעבוד כראש עיר, וְוינסנט ד'אונופריו מביא כאן תצוגת משחק שלא ראינו ממנו שנים (בטח לא ב"אקו" וב"הוקאיי").
עם זאת, אני לא בטוח מה אני חושב על ונסה ופיסק שהולכים לטיפול זוגי ומה הסיכוי שזה דווקא אצל זוגתו החדשה של מאט (והאם זה באמת צירוף מקרים?). בעיקר כשפרק קודם לכן הם נראו נינוחים עם הדינמיקה החדשה שלהם: היא מנהלת את האימפריה שלהם ועושה גבות אצל מישהו בשם אדם (אני מנחש שזה מה שהיא עושה, לְמה עוד פיסק יכול להתכוון ב"אני יודע עלייך ועל אדם"?) בזמן שהוא רודף אחר התחביב החדש שלו של לחתוך סרטים אדומים, למנוע שביתות ולהעלאות מיסי חניה. לא נרמז שפיסק רוצה או מעוניין בטיפול זוגי או שוונסה לא רוצה או מעוניינת להיות חלק מהקמפיין של פיסק; כנראה זה עוד משהו שנפל בין התפרים שמחזיקים ביחד את שתי הגרסאות של "דרדוויל: נולד מחדש".
ועל אף התחלה מעט מקרטעת וכמה חלקים שהייתי מוריד (וב"כמה חלקים" הכוונה לוולוגרית בּיבּי), נכון לעכשיו אני מחכה בקוצר רוח לפרקים הבאים. אני אוהב את מאט, אני אוהב את ווילסון ואני צמא לדעת איך ומתי הנתיבים שלהם ישתלבו. אז אמנם זו לא גרסת נטפליקס הטובה והאהובה, אבל לאחר התוצרים של מארוול ודיסני בטלוויזיה בשנים האחרונות, "דרדוויל: נולד מחדש" היא משב רוח מרענן.
הערות שוליים:
– מתרגמים יקרים: התרגום של Optics זה נראוּת, לא "אופטיקה". זו לא סדרה על חנות משקפיים.
– טוב, אי אפשר להתעלם מהפצצה הזו שהטלתי. אבל האם פוגי באמת מת? ואם כן, האם יש סיכוי שהוא יחזור לחיים? בואו לא נשכח שכבר ראינו משהו כזה בעונה 2. על פניו כן, הוא מת והגיוני שהוא יישאר מת. אבל פוגי התנהג בצורה חשודה מאוד בדקות שלפני מותו ואנחנו עדיין לא יודעים כלום על נסיבות האירוע ("פוינטדקסטר השתגע" זו לא סיבה).
– זה לקח המון שנים, אבל סוף סוף, ב-MCU, ווילסון פיסק הזכיר את ספיידרמן!
– אני מחבב את זווית הצילום המיוחדת החדשה כשמאט משתמש במגה־חושים שלו.
– אם הסדרה החדשה מאזכרת את אירועי "אקו" ו"הוקאיי", האם נקבל התייחסות לכך שמאט שכב עם שי-האלק?
– אחת מהסיבות לצילומים מחדש היא שבגרסה הראשונה לא ראו בכלל את דרדוויל בארבעת הפרקים הראשונים. כיוון שהפרקים שצולמו עדיין, בדרך זו או אחרת, בסביבה – אל תצָפו לראות את דרדוויל עד פרק 5, שהוא (במקרה) הפרק היחיד בעונה מלבד פרקי הפתיחה שישודר עם פרק נוסף, פרק 6. כנראה מחכה לנו משהו מיוחד בשבוע ההוא (אין, צ'רי היה גאה בכישורי הבילוש שלי).
פתיחה זולה ביותר לסדרה.
אני מבין שהיו צריכים לתקן את המחיקה המוחלטת של קארן ופוגי אבל זאת לא הדרך. לא ככה פותחים סדרה אחרי 7 שנות היעדרות. זה לא שוק וליו, וזה אפילו לא היה עצוב.
אחר כך קפיצה של שנה בלי לראות את מאט מתאבל? ביזארי ביותר ונובע מהעובדה שהסדרה לא באמת עברה ריסטארט כמו שנטען אלא כמה סצינות שצולמו מחדש בשביל קונטקסט אחר.
מזל שהפרק השני היה אשכרה טוב, עם תעלומה מעניינת במרכזו ואפילו קצת דרמת בית משפט שכתובה לא גרוע. זאת לא החזרה של דרדוויל שמגיעה לצופים אבל מספיק טוב.
Ugly as sin
אם לשפוט על פי שני הפרקים האלה, "דרדוויל" אכן נולדה מחדש בדיסני. כסדרה גרועה יותר.
נתחיל מהטוב -הליהוק. קוקס וד'אונופריו שחקנים נהדרים, שכיף לצפות בהם גם בנפרד וגם בסצינות משותפות, וגם הקאסט מסביבם עושה עבודה טובה. זהו, בגדול.
פחות מ-20 דקות לתוך הפרק הראשון של הסדרה / עונה הזאת, קל לראות שדיסני לגמרי פספסו את כל מה שהפך את סדרת הנטפליקס למוצלחת. בדומה לתוצרי מארוול אחרים מהזמן האחרון, נראה שמה שנמצא בעדיפות ראשונה אצלם זה הפאן-סרוויס. "אה, אהבתם את סצינות הוואן-שוט בסדרה ההיא? אז יאללה, קבלו אחת על ההתחלה, הנה, בשביל זה באתם, לא?". ובכן, לא, לא ככה.
דבר ראשון, זה פספוס של למה הסצינות ההן עובדות מבחינה תסריטאית. בכל עונה של דרדוויל, סצינות הוואן-שוט המפורסמות הגיעו כרגע שיא של קו עלילה כלשהו. יש השתלשלות של כל מיני אירועים ובניית מתח עד שמגיעים אליהן, וזה חלק ממה שהופך אותן לכאלו מספקות ואפקטיביות. כשזורקים סצינה כזאת על תחילת הפרק הראשון רק כדי להגיד "תראו, גם אצלנו יש", זה לא עושה לי שום דבר כצופה חוץ מלגרום לי לגלגל עיניים.
הבעיה השנייה והגדולה ביותר היא שמארוול מתעקשים להביא שוב שוב את החובבנים שנקראים מורהד ובנסון, ולמרבה הצער של כולם, זה מאוד ברור פה. שני הפרקים האלה הם מהמכוערים ביותר מבחינה ויזואלית שראיתי בטלוויזיה בתקופה האחרונה.
לא יודע לאיזה "אקשן ברוטלי" התייחסת, לי כל סצינת קרב הפתיחה לא הרגישה כמו סצינת טלוויזיה של שני אנשים הולכים מכות, אלא כמו cutscene במשחק וידאו. אם בוואן-שוטים של נטפליקס המצלמה תמיד נצמדת לאקשן ולמהלומות המוחלפות, כאן נראה שהיא ניסתה להתמקד בכל דבר שהוא לא הקרב שמתרחש, אם אפשר בכלל להבין שזה קרב עם כל החושך והעשן בחדר. האפקטים הויזולאיים הם בכלל מבוכה, הקטע של דרדוויל רץ על הגגות נראה כמו משהו שהייתי מצפים לראות במשחק PS3. או בסרט "דרדוויל" מ-2003.
בתחילת הפרק השני יש שוט של רכבת תחתית שחולפת בתחנה, ואני צנצנת אם לא העמידו בתחנה הזאת מסך ירוק ואז חיפשו ביוטיוב קטע של רכבת נוסעת והדביקו בעריכה. זה משהו שאני הייתי עושה בסרטון של "מה עולה השבוע", לא משהו שאני מצפה לראות בסדרה של אחת החברות הגדולות והעשירות ביותר בעולם. בסדרה של נטפליקס, גם אם לא התחברתם אליה, לא הייתם רואים כזאת הסתמכות על אפקטים ברורים ואיומים.
אם לחזור קצת לטוב, כן ננטעים בתחילת העונה הזאת כמה זרעים תסריטאים מסקרנים. אבל הצורה הויזואלית שבה היא מציגה אותם כל כך חובבנית ומעצבנת, שבסוף הפרק השני לא יכלתי שלא להזדהות עם זעקת התסכול של מאט.
נ.ב. מסכים לגבי החלקים להורדה. אני רואה סדרות בשביל אסקפיזם, יש לי די והותר ביבי במציאות.
הוואן שוט היה מזעזע בעיקר כי היה עמוס ב-cgi.
גם היה ברור באיזה קטעים ערכו אותו באופן מלאכותי וגם בקטעים מסוימים דרדוויל אשכרה היה באנימציה (לא טובה).
בנסון ומורהד מאד כבדים בפילטרים, ככה הם היו עוד לפני שהגיעו למארוול. וזה מבאס כי הסדרה של נטפליקס היתה מוארת ומצולמת ממש טוב. אבל נו, תאורה גרועה ו״נתקן את זה עם פילטר״ זה די בדיפולט של מארוול אז מצא מין את מינו.
מוארת יותר טוב משל נטפליקס?
אני פשוט ראיתי את הסדרה של נטפליקס על יותר ממסך אחד ובכולם זכורים לי הרבה סצנות אקשן שחשוך לי מכדי להבין מה לעזאזל הולך על המסך . מאחר וזה קרה לי על יותר ממסך אחד אני מסרב לחשוב שזה היה בעיות של הגדרות טלויזיה או משהו. מסכים שלנטפליקס המקורי היו גם הרבה סצנות שצולמו מעולה אבל אני זוכר את הסצנות שלא מצליחים לראות מה קורה על המסך גם בחדר חשוך כאחד המגרעות של הסדרה המקורית
לא זוכר שהיו שם קטעים שבהם קשה לראות, וצפיתי בה יותר מפעם אחת.
(ל"ת)
ראיתי את דרדוויל עונה 3 בדיוק לפני "חזרת" הסדרה וזה לא מרגיש טוב
לא רק שזה לא מרגיש טוב, זה גם פשוט לא מרגיש נכון. יש משהו מוזר בלנסות לשפוט ולבקר סדרה כזו. מצד אחד, זו סדרת המשך לכל דבר, אבל מצד שני, זו הגרסה של ה-MCU, כי הסדרה הקודמת הייתה תחת מארוול של פרלמוטר, יריבו של פייגי. גם יוצרי הסדרה הבהירו שהם לא מנסים לתת רפרנס לקומיקס באותו שם, כי העונה השלישית כבר עסקה בזה. להבנתי, הרעיון כאן הוא כמו מה שקרה עם ספיידרמן של טום הולנד, שקיבל את Homecoming, כדי לתת תחושה שהוא "חזר הביתה" לארגז המשחקים של מארוול, אחרי שנים תחת סוני. ככה גם דרדוויל "נולד מחדש" ב-MCU.
אני אתחיל ישר ממה שראיתי. האסתטיקה כאן פשוט צורמת לעומת עונה 3, שהייתה עם ניגודיות גבוהה יותר, בעוד שכאן הכול מרגיש שטוח ומכוער. בנטפליקס היה פילטר צהבהב, וכאן הכול נראה יותר כחלחל וזה פשוט לא מרגיש נכון. הצילום בנטפליקס היה רגוע ונעים יותר, וכאן הוא מהיר – אבל לא בקטע טוב. כאילו הסדרה מנסה לצעוק "אני מגניבה! אני קולית!", אבל התוצאה הפוכה – וזה רק הופך את זה לגרוע יותר. אותו הדבר נכון גם לגבי הפסקול, שמתאמץ מדי ולא מרגיש כנה.
מה שאהבתי בסדרה המקורית זו הדינמיקה בין השלושה – זה היה עדין, אמיתי וכנה. לכל אחד מהם היה תפקיד חשוב במשימות שלהם, הם עברו מכשולים ביחד, וזה מה שהפך את הקשר שלהם לכל כך ייחודי. כשהם סיימו את העונה השלישית וישבו בבר, קוראים לעצמם "נלסון-מורדוק-פייג'", הרגשת את האהבה והשמחה. ואז, לראות את הפרק החדש ולגלות שהם פשוט מחסלים את פוגי באיזה אנטי-קליימקס מטופש. זה כאילו סטרו למעריצים בפרצוף. איך דיסני שוב עושה את זה? אם אתה לא רוצה להחזיר דמויות, אז פשוט אל תחזיר – או לפחות תשאיר את זה פתוח, עם התחושה שהן המשיכו הלאה.
זה היה כל כך זול וכל כך נחות שזה פשוט עצבן אותי וקשה לי לקבל את הדברים החדשים בסדרה. גם האקשן הרגיש חלש ולא מספק. זה בדיוק כמו שאמרו – נראה שהם יודעים מה אהבנו, אבל לא באמת מבינים איך לגרום לזה לעבוד. באופן אירוני, האחים רוסו, שבאו אחרי שסצנת האקשן ה-One Shot הפכה לאייקונית, הצליחו לעשות משהו דומה בצורה מעולה בסצנת המדרגות ב-מלחמת אזרחים. אבל כאן, מי בכלל רצה סצנת אקשן ישר על ההתחלה, בלי שום עומק לדמויות. כל פעם מחדש אני מבין כמה קשה לבנות סצנת אקשן טובה – זו צריכה להיות הרמוניה של סיפור, צילום, כיאוגרפיה, משחק ותאורה. הכול חייב לעבוד ביחד כדי לסחוף את הצופה. וכאן זה פשוט לא קיים.
מרגיש לי שמארוול מתחילים לאבד את זה. לא רק את הקסם, אלא גם את תחושת הביטחון שלהם. בגלל הפחד מהכישלונות, הם מנסים לקחת דברים שעבדו בעבר ולהקצין אותם עד הסוף – וזה פשוט לא עובד. אפשר לראות את זה גם עם קפטן אמריקה 4 וגם עם דרדוויל: נולד מחדש – שניהם עברו שינויים דרמטיים באמצע ההפקה, ושניהם מנסים לדחוף אקשן בכוח, אבל בלי להבין למה זה עבד קודם. זה אפילו גורם לי לחשוב על האחים רוסו עצמם – גם הם נכשלים מחוץ למארוול, והסרט האחרון שלהם קיבל 10% ב-Rotten Tomatoes. או שהם איבדו את זה, או שזה פשוט מוכיח שהקסם שלהם עבד רק בתוך מארוול של פעם. מה שלא מבטיח שיעבוד בנוקמים הבא. (למרות שיש שמועות שרוצים לדחות את הסרט).
מה שכתבת שלא נרמז, בהחלט נרמז
אם לפנייה מפורשת של היועצת לפיסק בדיוק על הנושא הזה, נקרא "רמז" ולא "הרמה מפורשת להנחתה". דווקא נבנה היטב, בעיניי.
אני גם חולק על הקטילה לגבי המוות של פוגי, אבל זה דורש טקסט ארוך יותר שאולי אכתוב בהמשך.
מה שכתבת שלא נרמז, בהחלט נרמז?
אתה יכול להסביר :) ?
רם כתב שלא נרמז שוונסה לא רוצה לקחת חלק בקמפיין של בעלה
עניתי לו שזה לא רק נרמז, אלא נאמר בפירוש על ידי היועצת של פיסק.
אהה תודה רבה 🙏🏻
(ל"ת)
האם ישנם דברים שחשוב לדעת לפני תחילת העונה?
למישהו שצפה בדרדוויל ומאוד נהנה, ויעדיף שלא לצפות בסדרות אחרות של מארוול?
נכון לשני הפרקים הראשונים - לא ממש
יש שני רפרנסים לדברים שקרו ב"הוקאיי" (וב"אקו"), אבל זה מה שהם – רפרנסים. אפס חשיבות לעלילה עצמה.
רק אני או שהסצנות קרב נראות מזעזע?
אני רק רבע שעה לתוך הפרק הראשון אבל הייתי חייב לעצור, הסצנות אקשן בפתיחת הפרק נראות נוראי ומלאות cgi אצל כולם נכון? כי לא יכול להיות שזו הסדרה ששיבחו כל כך כתחייה מחדש של הסדרה מנטפליקס.
הוציא אותי לחלוטין מהסדרה, לא יודע אם מה שבאלי לראות זה גרסא גרועה יותר של הסדרה בנטפליקס וכל הזמן לחשוב כמה זה היה יותר טוב פעם.
אכן נראות לא טוב.
וחבל כי זה מהדברים שייחודי את הסדרה המקורית.
אני רוצה להזכיר לטובה את אנשי הפולי של הסדרה
כח העל של דרדוויל מודגש היטב.
מה זה אנשי פולי?
(ל"ת)
אפקטי קול -
אלו שעושים קולות של צעדים במקום שיצמידו מיקרופון לנעל של השחקן
לפי מה שמספרים במקור פרק 2 ו3 היו אמורים להיות הפתיחה
פרק 1 הוצמד עם 2 אחרי השינוי. אבל רואים שהשלישי גם הורכב בסיום לאחר מות השחקן. בקיצור חרטבוש רציני. 4 אמור להיות הכיוון החדש בבירור ושבוע אחרי זה 5 ו6 ישודרו ביחד. בגדול אם הייתי אומר מ4 אפשר להבין אם השינוי היה לטובה, אבל בגלל ההצמדה של הפרקים לאחר מכן אולי באמת תחשוף משהו שווה.
לגבי איילת זורר, היא באמת לא מצליחה להביא תצוגת משחק טובה פה.
בעיקרון פרק 3 היה סולידי אבל…
זה עדיין לא מבוים או מצולם ברמה של הסדרה המקורית, אבל התסריט לא רע והשחקנים מוכרים אותו.
זה היה עיבוד חביב לסיפור טוב מהריצה של בנדיס.
אבל הסיום מוכיח שהם לא מבינים בקצב.
הרצח של ווייט טייגר היה עם הרבה יותר אימפקט אם הוא היה מופיע עם איזשהו מרווח.
לא ״ניצחנו במשפט – שיט פיסק גרם למוות שלו״. אי אפשר לעבור מאפס למאה ולצפות שלאנשים יהיה אכפת. כל ניסיון לזעזע בסדרה הזאת רק גורם לי להתרחק ממנה, למרות שבין לבין היא בסדר כזאת.
אני לא מבין למה הסדרה הזאת נראית כמו שהיא נראית
בחצי מהסצינות יש פילטר אפור-כחול ובחצי השני הדמויות נראות מחוץ לפוקוס, התאורה מזעזעת ומתפרשת על חצי מהפריים. כמעט ברור לי שמדובר בהחלטה אמנותית ולא בחוסר מקצועיות, אבל בחיי שאני פשוט לא מצליח להבין את זה, במיוחד שהסדרה של נטפליקס נראיתה פשוט מצוין, גם באור היום וגם בסצינות החשוכות.
פרק 4
1. אכן הקטע עם פיסק והלהקה הלטבית היה מצוין.
2. אולי זה שהוא חתיך עיוור מדליק נשים במיוחד.
3. אפשר תקציר של מה קרה בסדרה של אקו בבבקשה? בעיקר הדברים שקשורים לפיסק ומשפיעים על הסדרה של דרדוויל.
4. קרה משהו למעניש אחרי שהסדרה שלו נגמרה? מרגיש חשש מחורים בגלל שאני לא יכול ולא רוצה לצפות בכל סדרות וסרטי מארוול :(
5. תודה על הביקורות!
תודה רבה
(ל"ת)
אתה לא ראית את מאט מתלונן. עד כדי כך הוא טוב.
(ל"ת)
אמרתי
שיתן למאט להקשיב לכספת בשקט, לא את המפתח ;)
אכן סביר שאין לסגן את המפתח.
דווקא לא סביר.
נגיד ומגיע לקוח בשביל להוציא משהו מהכספת שלו, מה יאמרו לו – "סליחה, המנהל בחופשה השנתית שלו, תחזור עוד שבועיים"?
7 פרקים והסדרה לא מצליחה להתרומם - בחסד ולא בזכות
הסדרה כבר מדורגת 8.6 ב-IMDB, ונראה שהציון הזה מגיע יותר בגלל ההצלחה של סדרת המקור מאשר בגלל האיכות שמוצגת לנו בפועל. יש לי שתי בעיות עיקריות איתה:
1. שום דבר מהמהלכים לא מורווח כאן מול הצופה.
2. הסיפור הכללי זוחל ולא מתקדם בצורה מספקת.
מות פוגי בתחילת הסדרה, שאמור להיות אירוע משמעותי שגורם למאט לנטוש את החליפה, פשוט לא מוסבר. זה מרגיש שהתסריט לא באמת מתאמץ לגרום לדברים לקרות מתוך היגיון פנימי. והתחושה הזו נמשכת לכל אורך הסדרה – אין לוגיקה, רק החלטות שרירותיות, וזה גורם לך כצופה להתנתק. זה בדיוק ההפך מסדרת המקור, שבה כל מהלך הבשיל באופן טבעי וכל רגע הכניס אותך למתח לשלב הבא.
עוד דוגמה שהפריעה לי מההתחלה – מאט יכול עכשיו להתלות על בניינים ולהיתפס על דברים כמו ספיידרמן. אוקיי, בחרתם לתת לו יכולת חדשה, אבל למה לא ליצור סיפור שיסביר איך הוא השיג אותה? גם בסדרת המקור קיבלנו הסברים על החליפה ועל מה שהיא מאפשרת לדרדוויל. ועכשיו אתם רוצים לומר שהוא פשוט "טכנולוגית" מסוגל להיתלות על דברים כמו באטמן? אז מי מממן את זה? הרי זה כבר לא סתם חליפה, זו מערכת שיכולה להתקלקל, להיתקע. אבל מצפים מאיתנו פשוט לקבל את זה כי זה MCU? זו בחירה כל כך שגויה שאני לא מבין איך אף אחד לא התנגד אליה, וזה בלי להזכיר שה-CGI נראה רע. חוץ מזה, ברור לנו שהוא לא רואה, אז למה לא להראות איך הוא משתמש בחושים שלו כדי לכוון בדיוק למקום שבו הוא נתפס? מה שהיה יכול להיות פיתוח מגניב פשוט מתמוסס יחד עם הצללים שהועלמו מהניגודיות.
הגישה הזו ממשיכה לאורך כל רגע שאמור להיות גילוי מיוחד בסדרה. הקרב בהתחלה, מות פוגי, נטישת החליפה וההחלטה לחזור אליה – כל אלה לא מספקים בשום צורה. לא ברור איך הוא מוצא את הנבל, וגם לא מנסים להסביר. הנבל נראה מאיים אבל נופל שוב לסיפור של דקה וחצי. הפרק הכי טוב בסדרה היה פרק 5 בבנק, כי הוא מרגיש כמו עולם עם סיפור משלו. האמת, כבר הייתי מעדיף את מאט הזה – זה היה לפחות משעשע ומעניין.
הסדרה כאילו ניסתה לבנות את חזרתו של "האיש בחליפת השטן", אבל זה פשוט הרגיש מיותר. במיוחד שראינו אותו כבר בשי-האלק ובאקו. אם היו מתחילים ישר מפרק 5 ופשוט ממשיכים לסיפור, היינו מקבלים משהו הרבה יותר מעניין, וממנו הייתה יכולה להגיע הבנייה האמיתית של הדמות בתוך ה-MCU.
מה שמביא אותי לבעיה השנייה – בגלל שכל המעגל הסיפורי מרגיש מיותר, לא קיבלנו שום התפתחות לסיפור הנוכחי של הגיבור, בזמן שהדמות של קינגפין פשוט זוחלת עם מהלכים מוזרים ולא ברורים. הסיפור עם וונסה נמרח, וכל מהלכי המשחק שלהם יכלו להצטמצם לשלושה פרקים וזה היה מרגיש כאילו באמת הולכים לאנשהו. אבל עברו כבר שבעה פרקים, ואנחנו נשארים בלי שום התקדמות מעניינת או מספקת. קשה לי להאמין שבשני הפרקים האחרונים הם יצליחו להפוך את הקערה ולהשאיר אותנו גם מרוצים וגם עם ציפייה לעונה הבאה. או שאולי לא היינו אמורים לצפות יותר מדי מלכתחילה, כי הרי כל הזמן דווח שהסדרה עברה הפקה מחדש. בכל פרק אומרים "זה מלפני התיקונים", "זה אחרי", אבל האמת? שום דבר לא מרגיש מתוקן – רק יותר מבולגן.
בפרק 5 הסדרה מזכירה את "דוד וגולית" ובאותו שבוע ראיתי את הסיפור בסדרה "בית דוד" שם גם איילת זורר משחקת את אחינועם אשת שאול.
וכאן אני רוצה להמליץ על 2 סדרות: "בית דוד" ו"האולפן"
"בית דוד" – לפני 10 שנים אבא שלי צפה איתי במשחקי הכס והוא אמר לי "בן אתה רוצה לדעת מה הם משחקי הכס המקוריים? — בנביאים" ושם הוא המשיך שאם היו עושים עליה סדרה היא הייתה לא פחות חזקה. והנה הגענו ליום שמקבלים אדפטציה של מלכי ישראל. נראה שההפקה השתדלה להיות קרובה לסיפור המקור. התלבושות והסט מרהיבים והתחברתי ממש לדמות של דוד, כשבנו את האמונה שלו הטיב כ"הנבחר" המקורי למלך. הכי ביאס אותי שעם כל תרבות ש"נבחר לתפקידים רק אנשים עם מוצא וגזע תואמים לסיפור – במיוחד אם זה קשור בליבת הסיפור" והפלא ופלא בחרו לא יהודים לתפקידים הראשיים כמו דוד שהמגן שלו הוא סמל האומה שלנו. כאשר הגדילו לעשות ולבחור שחקן פלסטיני לשחק את שאול. אני בטוח שאם היה מדובר בכל גזע או תרבות אחרת הייתה עכשיו מחאה נגד ואיך הם היו מסוגלים? [עוד נקודת חולשה שזה בין התכנים הראשונים שעשו שימוש בג'נרטיב AI לאפקטים וווידאו, במיוחד בחלק שרצו לספר על מלאכים שירדו לארץ, זה לא נראה כזה רע כי הם אמורים להיות אלוהיים וזה שאתה יודע שאין להם ממש אנושיות מאחוריהם אולי עובד].
אך למרות שהציק לי הליהוק, כולם עשו עבודה נהדרת כולל איילת זורר ועוד כמה שחקנים ישראלים, השחקן של דוד אומנם לא אדמוני אבל נראה יהודי והוא יודע לחזן כמו יהודי ואומר "שמע ישראל", עם ח' בהגייה תימנית – "ה' אחד" וכל זה ועוד פסוקים מהתהילים לצד ניגון בנבל. הרגשתי שאני נכנס לאווירה ההיסטורית שלנו של העם היהודי עם כל הייחודיות, האמונה והאהבה 9/10 באמזון פריים (לא אנטישמיים אבל גם לא woke for the Jews עונה הבאה להביא רק יהודים!).
"האולפן" – זו בעצם מה שהיה אמורה להיות הסדרה "הפרנצ'ייז" נכון? כבר שני הפרקים הראשונים תופסים אותך והפרק השלישי יצירת אומנות ברמה שפוגשים שם את הבמאי של "הזאב מוול סטריט" וזה מרגיש פשוט פרק מתוך העולם וברמה של הסרט. אני לא הצלחתי להתחבר ל"ניתוק" ככה שזו הסדרה השניה מאפל טיוי שתפסה אותי (אחרי חדשות הבוקר שהתחילה מעולה ואיבדה כיוון) סת' רוגן נהיה מפיק איכותי? כן או לא שואלת הסדרה ואני אומר שכן. אחרי The Boys, Invincible ועכשיו הדרמה הזו, הוא יותר מוכר חריף ממלפפון חמוץ. אה והוא שחקן מעולה, משחק את עצמו בעיקר, ככה ששאלתי את עצמי למה הוא בעצם לא העניק את השם שלו לדמות, כמו ג'רי סיינפלד. 9.8/10 באפל טיוי+ (שמפסידים מליארד כל שנה על השירות).
*הזכרת כבוד ל"לוטוס הלבן" עונה 3 – עשויה לעילא אבל בשונה מעונה 2 ששמה דגש על אווירת החופשה המענגת שסיפורים מתפתחים בקרבה. כאן הרגשתי שניסו להחניק את האווירה בלחץ, חרדה קיומית ודברים שהם פחות נעימים. ובמקום להרגיש בחופשה מרתקת, מרגיש לי יותר סיוט מחניק. 7/10.