אנחנו בעתיד, והעסקים כמעט כרגיל: פיתחנו רובוטים, פיתחנו בינה מלאכותית, יום אחד הם תקפו והכל הלך לעזאזל. אז למה רק כמעט? כי הם לא ניצחו במלחמה ופתחו דיסטופיית "שליחות קטלנית" #347, אלא רק התחילו את המערכה, והמין האנושי דווקא מתמודד לא רע. הפיתוח המזהיר שמוביל אותו לעת עתה לניצחון אחרי ניצחון על המחשבים הוא כלי טיס מפלצתי בגודלו שמכונה "נומאד", שמרחף בשמיים כמו עוף דורס ומסייע לצבאות המערב – שם הרובוטים הם נתינים – מול "אסיה החדשה" – חבל הארץ בו רובוטים ואנשים חיים בשלום תחת מרותה של הבינה המלאכותית.
טיילור (ג'ון דייוויד וושינגטון) הוא סוכן של הטובים שנמצא במשימה בעורף האויב, אבל טרגדיה אישית גורמת לו לפרוש מלחימה למשך כמה שנים טובות. אבל אז כמובן שה-AI מפתחת נשק שובר שוויון שיכול לסיים את המלחמה ולא בצורה שהיינו רוצים, ועוד יותר כמובן שצריך להפריש את טיילור מהפרישה כי רק הוא יכול, משום מה, למצוא את אותו נשק סופר-מתקדם ולהשמיד אותו בטרם יהיה מאוחר. אבל אפילו עוד יותר כמובן שעם התקדמות המשימה טיילור לומד שיש יותר מצד אחד למלחמה הזו.
מהתיאור עד פה כבר די ברור שלהדביק ל"היוצר" את התואר "מקורי" יהיה קצת עיוות. אבל האמת היא שהסרט מודע לזה, ולהגנתו הוא יציין דבר אחד עיקרי: הרעיון לא הכי מקורי אבל העיסוק בו יהיה שונה מהמקובל, ולצד סצנות האקשן הגדולות והספקטקולריות יהיה גם דיון בשאלת האנושיות, הבינה המלאכותית ומה שביניהן.
אז זאת ההבטחה של היוצרים של "היוצר", וחלק ממנה הם מקיימים וחלק לא. יש הרבה טוב להדגיש פה, ובשביל להיות חיוביים אני אפרט לפני התלונות כי זה סתם יהיה נאחס מצידי לדלג על כל הדברים המרשימים שנעשו כאן.
בראש ובראשונה, הויזואליה. התקציב של הסרט (80 מיליון דולר) אמנם מפלצתי במושגי סרטי אינדי כמו "אקס מאכינה", אבל נמוך בהרבה מסרטי שליחות קטלנית או מארוול – והסרט נראה פשוט נהדר. מהבחינה הזו יש פה אחלה שילוב של האנשים מאחורי המצלמה: הבמאי גארת' אדוארדס ידע מה הוא עושה בקטע הזה כבר מאז "גודזילה" ו"רוג אחת", וחוץ ממנו השם הגדול שאחראי לשיווק הצילום הוא גרג פרייזר, כוכב עולה שעבד עם אדוארדס על "רוג אחת" וזכה מאז באוסקר מוצדק לחלוטין על העבודה שלו ב"חולית" (וגם באמי על הצילום של "המנדלורי"). אבל בפרובינציה הקטנה שלנו כאן אנחנו נשים את הזרקור על אורן סופר הישראלי, עוזרו של פרייזר שהפך לצלם הראשי כאן לאחר שזה היה מחוייב מדי ל"חולית חלק 2" – והסרט, כאמור, נראה מדהים. בהחלטה מעניינת הם ויתרו על הרבה מאד CGI מתבקש וצילמו בהמון לוקיישנים ברחבי העולם; זה תורם לבניית אמינות ותחושה של רוחב יריעה, אבל זה בעיקר נראה ממש טוב.
האפקטים שכן יש בסרט נעשו היטב. חלק מהרובוטים הם "מדמים" (התרגום שהוענק בכתוביות ל"simulant"), כלומר רובוטים מתקדמים שדומים מאוד לבני אדם חוץ מהחלק הזה שיש להם בצד האחורי של הראש חור עצום; הביצוע שלהם הוא ללא רבב, למרות שאני משער שהיה מאתגר ליצור את כל החורים האלה שיש להם בראש. גם החללית העצומה בשמיים, הפיצוצים ושאר הזיקוקים נראים בסדר גמור.
יצויינו גם הופעות המשחק. או, טוב, חלקן: וושינגטון עצמו די אנמי בתפקיד הראשי, וג'מה צ'אן לא נמצאת הרבה על המסך; אבל מי שכן ראויים לציון זאת אליסון ג'ני בתפקיד הקולונל שאחראית על המשימה, קן וואטאנבה כקצין בשירות ה-AI ובעיקר מדלין יונה ווילס, בתפקיד ראשון של הילדה-רובוטית החשובה לסיפור; היא מרשימה מאוד ומצליחה להעביר רגשות בלי יותר מדי מילים.
אבל לכל המעלות הללו יש בעיה אחת, והיא שהסרט פחות חכם ממה שהוא חושב שהוא. כלומר, מגיע לו המון קרדיט על הגישה העמוקה יחסית לסיפור ועל ההתעקשות לתת לכמעט כל סצנת אקשן משקל רגשי (שלא לומר פילוסופי), אבל אחרי שלב הרעיון מגיע תמיד שלב הביצוע, ובו הסרט מפספס לעיתים קרובות מדי.
זה מתחיל בכך שהסיפור, למרות הכל, קלישאתי וצפוי. הוא מתחיל בלהעמיד פנים שהוא תפור יותר טוב ומשכנע ממה שהצופים רגילים לקבל, אבל כל צופה מנוסה יבין ממש מהר לאן כל זה הולך, ובערך משליש הסרט התסריט לא הצליח להפתיע בשום שלב – וזה לא שהוא לא ניסה. צריך לציין שזה עובד ברמה הרגשית – קל להזדהות עם הדמויות ובכל שלב ההחלטות שלהן הן הגיוניות – אך ערימת הקלישאות על הקלישאות שנבנית לקראת הסוף קורסת לתוך עצמה מהר מאוד.
לקראת סוף הסרט, עם זאת, מתחדדת שזאת הבעיה שבעיקרו: הוא מקריב את ההיגיון בתמורה לרגש. ואם בהתחלה זה עוד זורם, ככל שאנחנו מתקרבים נהיה ברור שהסרט רצה סוף מסויים, אבל הדרך לסוף הזה לא נבנתה מספיק טוב – אז בואו נאלץ את העלילה להסתובב סביב הקליימקס שלנו במקום שיקרה ההיפך. הכוח הספציפי של הנשק בא והולך בלי הודעה, לא מוגדר כמעט בשום שלב, ולא ברור מי פחות מודע לחוסר הקוהרנטיות הזה – הדמויות או התסריטאים.
היה אפשר לחיות בשלום עם הקלישאות אם לא הייתה מרחפת מעל הסרט אותה הילה של יומרנות. זה לא רק בעיסוק בסבר פנים רציניות באחת מהסוגיות הכי קריטיות כרגע באנושות – זה גם בא לידי ביטוי בניסיון לפרוס איזה רוחב יריעה ולא להיות סתם איזה סרט אקשן על גיבור אמיץ. הסרט מקדיש זמן לכל אורכו לתת נפח לכמעט כל דמות משמעותית לעלילה, וזה באמת היה נראה כאילו יש פה דיון שיוביל למשהו רציני יותר. בדיעבד, זה מרגיש כמו בזבוז זמן במקרה הטוב, או כמו רמאות במקרה הפחות טוב: נזרעו פה זרעים שיכלו לצמוח למשהו עמוק באמת, ובסוף אני יוצא עם אותו קליימקס צפוי, אחרי שהחליטו שבמקום לחכות שהזרעים ינבטו פשוט יזמינו קליימקס אקשן גנרי מוולט.
ולמרות כל זה, אני לא רוצה לצאת עם נימה שלילית. הסרט יומרני, בהחלט, אבל אפילו על עצם היומרנות מגיעות לו נקודות – כי בנוף ההוליוודי העכשווי הוא עדיין עוף מוזר, שנעשה בתקציב שלא רואים הרבה, מיועד בעליל למסך הגדול ועם מחשבה שהושקעה כדי להיות משכנע יותר מעוד סיפור מד"בי רגיל ומוכר – הן וויזואלית והן תוכנית. אז גם אם בסוף הוא נכנע לקלישאות הז'אנר וקצת גם לחשיבות העצמית שלו, בדרך עד לשם הוא התנהג ממש כמו גדול, ובתקופה שנראית כמו התרסקות מפוארת של עידן הפרנצ'ייזים, אנחנו ממש רוצים שבהוליווד יכוונו את התקציבים לדברים כאלה – גם אם כדאי שיעברו עוד איזה שכתוב או שניים בשלב התסריט.
כשקראתי את המשפט הראשון, עד שהגעתי ל-״יום אחד הם תקפו״ חשבתי שהכוונה למציאות האמיתית שלנו
כי כן, כבר יש רובוטים ויש גם בינה מלאכותית שהולכת ומשתכללת, כך שחוץ מהקטע הזה בו הרובוטים תוקפים את האנושות, נראה שאכן אנחנו כבר בעתיד.
סרט מעפן
כבר אמרו את זה בכל מקום אבל הוא פשוט גנרי לחלוטין. דמויות משעממות וגנריות, עלילה צפויה וגנרית, ודי, אתם לא תשכנעו אותי ששני אנשים מאוהבים מזה שהם רצים על החוף וצוחקים, תמצאו דרכים אחרות כבר. אפילו הצד הויזואלי שכל כך מההללים לא הותיר עליי רושם מיוחד (אולי זה כי לא ראיתי אותו על מסך גדול), זה כן היה יותר טוב מהממוצע, אבל לא משהו יוצא דופן.
זה בעצם מה שהיה קורה עם ג'יימס קמרון היה פוגש את כריסטופר נולאן (אישה מתה, ג'ון דיוויד וושינגטון, קן ווטאנבה), אבל הם לא היו תסריטאים מוצלחים (לשניהם בהחלט יש חסרונות בכתיבה שלהם אבל גם הרבה יתרונות).
צריך לעשות יותר סרטים כאלה, אבל שלא יהיו כאלה.
״דיון בשאלת האמושיות, הבינה המלאכותית ומה שביניהן״?
הצחקת אותי. זה סרט שבבירור לא אותה בכלל לעסוק בבינה מלאכותית ובמקום זה העדיף להשתמש באנדרואידים כייצוג פוגעני וגזעני לאיזה גזע נחות מהאמריקאים המקביל לויאטנם באייטיז. נו באמת. הדיון הכי מעניין על בינה מלאכותית שקשור לסרט זה עם chat gpt היה מצליח ליצור סרט טוב יותר ובמקרה הזה התשובה חיובית, אם כי זה לא הישג גדול.
שמח שצחקת
ואני חולק עליך. לדעתי הסרט בהחלט שואל את השאלות, גם אם הביצוע, כאמור בביקורת, בעייתי.
איזה שאלות הוא שואל בדיוק? ברצינות.
(ל"ת)
על אנושיות, בינה מלאכותית ומה שביניהן.
(ל"ת)
שוב פעם הצחקת
(ל"ת)
והוא שואל בדיוק ברמה הזאת:
"אנושיות, בינה מלאכותית, מה ביניהן?"
וגם עונה באותה הרמה:
"כלום. אה אולי בכללי הרובוטים יותר טובים אמא רובוט כיבתה את עצמה פעם".
ושוב, כמו בויכוח על נשארים לחג - צ׳אט היה יכול לכתוב סרט דומה.
אבל אין תחליף לבמאי עם חזון. ואם אדוארדס יכול להגיש סרט עם כזאת אווירה שתגרום לי לסלוח על תסריט רע – וואלה, הוא במאי ממש טוב.
נשארים לחג סרט מצוין ואנושי, היוצר סרט גרוע וחסר נשמה.
בגלל זה קל לי להתנגד נחרצות לאפשרות שai יכתוב את הראשון אבל להרגיש שהוא יכול לכתוב את השני. דווקא כי היוצר גרוע. לחלופין- גם נער חסר ניסיון בכתיבה יכול לכתוב משהו דומה ליוצר (כנראה יותר כיפי).
ממליץ בחום לנסות לצפות בסרט התעודי על הסרט.
הסרט אמנם מטופש וכתוב רע אבל ויזואלית העיף אותי כל כך שקניתי אותו בדיסק 4k וחשבתי שארפרף בסרט התעודי שמצורף, ובסוף צפיתי בכולו (55 דקות) ובמובן מסוים הוא יותר טוב מהסרט עצמו.
הסרט התעודי שם דגש על שיטות העבודה של אדוארדס – צילום עם מצלמת פרוסיומר של סוני (שאפשר לקנות בארץ ב-17k), בלוקיישנים אמיתיים בלי תפאורה (ועם אפקטים שמולבשים אחר כך, בלי שימוש במסך ירוק). למשל הרובוטים הנזירים היו נזירים אמיתיים שהציעו להם לשחק בסרט והם זרמו. לצוות התאורנים היתה גם מערכת לדים ניידת שחתכה להם בלמעלה מחמישים אחוז את הזמן שצריך להעמיד תאורה בין שוט לשוט. אז גם נהנים מיותר אור יום, וגם מקבלים לוק טבעי שאין בסרטים של דיסני ושאר האולפנים הגדולים.
מה שכן, אדוארדס והחבורה פשוט צילמו מלא פוטג׳, והתייחסו לסרט כמעט כמו להפקה תעודית. וזה ממש גרם לי להבין למה טוני גילרוי אמר שרוג אחת היה בבלאגן לקראת סיום הצילומים. צריך ראש לדבר כזה, ומה שבטוח שאני אוהב את הראש הזה.
בעקבות זאת גם עשיתי צפייה מחדש במפלצות של גארת׳ אדוארדס – סרט שגם הוא נעשה בתנאי גרילה, באלתור מוחלט, ליהוק ניצבים מהרחוב ועוד. והסרט הזה גם ממש טוב, ויש הרבה רעיונות ויזואליים ותמות שמחברים בינו לבין היוצר.
איזה סרט נורא.
באמת, אחד הגרועים שראיתי כבר הרבה זמן. הבעיה איננה רק שהוא מתיימר לעסוק בסוגיות שאין לו שום דבר – אבל שום דבר – להגיד עליהן (כל הבינות המלאכותיות בסרט פשוט מתנהגות כמו אנשים, עד רמה שהן ישנות בלילה. ישנות! בלילה!), אלא בעיקר שהדבר היחידי שיותר מטומטם מהדמויות הוא התסריט. כי באמת, אין בו שום הגיון, בשום רמה – דמויות, צבאות ותחנות חלל/אוויר מפתחות ואז מאבדות יכולות לפי הסצנה, משהו שהוא חיוני לחלוטין מסתבר כחסר כל תועלת חמש דקות אחר כך (ולא בצורה מודעת לעצמה), הזמן נמתח או מתכווץ לפי צרכי התסריט ובכלל, שום דבר לא הגיוני או עובד.
אז כן, הוא נראה לא רע, ופה ושם יש תצוגות משחק לא רעות – הילדה באמת מצוינת – אבל מזמן לא העליבו ככה את האינטיליגנציה שלי, וכשהתגמול כל-כך ירוד (כי, באמת, לסרט אין שום דבר להגיד) יכולת הסספונד פשוט לא קיימת.
לוותר, ויפה שעה אחת קודם (ואז להמשיך לוותר לנצח).
גם לי השינה היה מוזר
אבל יותר מזה – באחת הסצינות יש קרב יריות ושאחד הרובוטים נפגע נשמע שהוא צועק "Ow!". כמעט ירקתי את הקולה.
כפי שכתבתי, דיון בשאלת האמושיות, הבינה המלאכותית ומה שביניהן״?
ראינו אותו סרט? הרובוטים אפילו לא רובוטים בסרט אלא מעין מיעוט אתני, ואפילו על זה אין לסרט דבר להגיד מלבד להנציח כמה קלישאות גזעניות מסרטי ויאטנם של האייטיז (ולהתייחס לכל אסיה כמקשה אחת באופן מעליב). סרט איום
סתמי ביותר
מבחינה טכנית ותצוגות משחק, אין משהו גרוע, אבל גם שום דבר טוב במיוחד שאני אזכור בעוד יומיים.
אבל כמו שנאמר, התסריט מאוד מטופש, צפוי ורווי קלישאות, עם תובנות בשקל. אולי זה יכל להיות סרט טוב שחוקר התמודדות עם אבל בעולם עם רובוטים ומכשירים להעברת תודעה. אולי זה יכל להיות סרט טוב על מלחמה בין בני אדם ורובוטים. אבל הוא מנסה להיות שניהם ונכשל בשניהם. אין בסיפור הזה שום בשר, ורוב הדברים פה הם חיקויים של דברים שנעשו טוב יותר בסרטים אחרים.
הדמויות היחידות שהרגשתי כלפיהן משהו היו הרובוטים שהם פצצות עם רגליים. אילו חיים טראגיים.
השורה התחתונה מדויקת
ואז הבנתי שגם זה מטופש ונועד להפעיל עלי מניפולציה זולה, כי היה הרבה יותר נכון לעצב אותם כסלע מתגלגל נניח, אבל המניפולציה הייתה משמעותית פחות.
רע, ממש ממש רע
עריכה מבולבלת ממש, מלא החלטות מטומטמות של השחקנים, אי אפשר להתחבר רגשית לאף אחד מהדמויות, האקשן נטול נשמה לחלוטין. בזבוז זמן מוחלט
כנראה לא ראינו את אותו הסרט
כי אני לא ראיתי בכלל סרט… רק אוסף סצינות גנריות ומשעממות לכשעצמן שנזרקו יחד לתוך מאחה סצינות שהופעל על מצב רנדום