הרהרתי ארוכות לפני שהפעלתי את "קאובוי ביבופ" מודל נטפליקס. הרי מה הטעם לראות כיצד הורסים את אחת הקלאסיקות הגדולות של עולם האנימה? אבל אז נזכרתי שאני אולי מחבב את "קאובוי ביבופ", אבל לא כזה אוהב אותה. אז יאללה מה אכפת לי.
וכעת אני שמח לבשר ש"קאובוי ביבופ" החדשה אומנם לא בדיוק יצירת מופת, אבל היא כן, במכלול הדברים, סדרה טובה, בעיקר אם לא משווים אותה למקור (וזו, אגב, עצה טובה לגבי כל פיסת מדיה).
אבל קודם הסיפור. נכון המערב הפרוע? אז בחלל, היכן שמערכת השמש היא אוסף של מושבות עניות ורוויות בשחיתות, וכר פורה לפושעים מהסוג הגרוע ביותר – אתם יודעים, כאלה שיש להם כינויים כמו "ג'ו המכוער", "פרדי פני צלקת" או "שמריהו פופיק הפוך", ועל כל פושע יש פרס כספי, ועל כל פרס כספי יש ציידי ראשים שיעשו הכל כדי להשיג אותו. ספייק שפיגל, ג'ט בלאק ופיי ולנטיין הם כאלה, ציידי ראשים, או "קאובויז", שחיים מהיד לפה ומקווים שהמזל יאיר להם פנים.
פרק טיפוסי, גם של האנימה וגם של רבים מהפרקים פה, נפתח כשהצוות של הביבופ (זה שמה של החללית) רודף אחר פרס כספי שלא מעוניין, משום מה, להיתפס – וכמעט תמיד משהו משתבש, והעבר האישי של אחת הדמויות דופק בדלת. כיוון שאף אחד לא הופך לצייד ראשים כי הוא נהנה בקייטנת ציידי ראשים ביסודי, לא מפתיע לגלות ששלושת הגיבורים שלנו הם כאלה שבורחים ממשהו – ספייק היה מתנקש עבור ארגון פשע בשם "הסינדיקט" (לא שצריך הבהרה שארגון שנקרא "הסינדיקט" עוסק בפשע ולא בהצלת חיות-בר) וג'ט היה בלש שישב בכלא. פיי היא היחידה שלא בורחת מהעבר שלה, אבל זה כי היא מחפשת אותו: מאז שהתעוררה מתרדמת לפני שנתיים פיי לא זוכרת דבר.
סדרת האנימה המקורית ידועה לא רק בזכות העלילה אלא גם, אפילו בעיקר יש לומר, בזכות הסטייל שאותו ניתן לסכם ב"סקסופון, שנות הארבעים, ברוס לי, קלינט איסטווד, פילם נואר, בלייד ראנר ולופן השלישי נכנסים לפאב עפוף עשן". לכן השאלה שצריכה להישאל היא לא האם נטפליקס יצרו סדרה שעושה צדק עם "קאובוי ביבופ", אלא האם נטפליקס עשו סדרה שעושה צדק עם מערבוני ספגטי, סרטי קונג פו וכל אלה – והתשובה היא כן, אבל לא בטוח שזה ישמח את כולכם.
ליצור הומאז' לסרטים ישנים באנימציה זה דבר אחד, אך בלייב אקשן זה סיפור אחר – ולצד ההשקעה הרבה ברקעים, בתפאורה ובאפקטים (וכן, ההשקעה עצומה. ויזואלית זו אחת הסדרות היפות של השנה), בהפקה בכוונה הלכו על מראה "זול" בכל הקשור לקרבות אחד-על-אחד ופעלולים, מה שיוצר דיסוננס בין הדרך שבה הסדרה נראית (כאמור, נהדר) לבין הדרך שבה היא מתנהגת. זה דורש תקופת הסתגלות של פרק-שניים, אבל למדתי לחבב את הסגנון.
מה שלא למדתי לחבב הוא הפאות. הנִסיון לתרגם נאמנה את עיצוב הדמויות מהאנימה הביא לתוצאה מגוחכת. לתסרוקת האפרו המוזרה של ג'ון צ'ו לבסוף התרגלתי, אבל פיי ולנטיין והשיער הסגול שלה לא חברים טובים בשום שלב, אך עדיין זו תסרוקת השנה ביחס לְמה-שזה-לא-יהיה שגדל על ראשו של וישס (שתורגם בישראל בתור "אכזר". לא תודה), שותפו לשעבר של ספייק מימי הסינדיקט וכיום אחד המאפיונרים האכזריים במערכת השמש. כלומר, כך דמויות אחרות מתייחסות אליו. אני, לעומת זאת, כשאני מביט על מה שנראה כמו גופת סמוּר לבקן שטבע – לא מסוגל להתייחס אל וישס ברצינות. בעולם שלנו הוא לא היה מצליח לאיים גם על ילדים בגן.
וזה יוצר בעיה, כי בעוד וישס באנימה הוא דמות מסתורית שמופיעה רק בחמישה פרקים (מתוך 26), וישס החדש מככב בכל פרק, ועלייתו בדרגות היא חלק מהותי מעלילת הסדרה וקוץ מתמשך בתחת. זו לא רק הפאה שנראית עד-כדי-כך רע (אם כי זה נכון) אלא וישס עצמו שכתוב רע ומגולם רע. נדמה לי שהשחקן, אלכס האסל, קיבל הוראת בימוי אחת, והיא שאסור לו לשחרר פלוץ עד תום הצילומים. אני מתחיל להבין מדוע ב"הבנים" הוא לוהק כאיש הבלתי נראה.
והוא לא נקודת התורפה היחידה בסינדיקט. ג'וליה, אשתו של וישס, היא דמות בעלת היסטוריה מורכבת עם ספייק. כלומר הייתם מצפים שמישהי שכבשה את לבם של שניים מהמתנקשים המיומנים ביותר תהיה גם בעצמה אינטליגנטית, מסוכנת ומסקרנת (כמו באנימה) או לכל הפחות אחד מהשלושה. אבל ג'וליה החדשה מעניינת כמו ספר טלפונים, ולצערי היא הציר ליריבות בין גיבור הסדרה לאנטגוניסט שלה – מה שדורש ממני לתעל יכולות סיספונד שאין לי. זה כמו לגלות שג'ק וקאל מ"טיטאניק" רבים על לבה של אלפקה.
אולם בכל הנוגע לשאר הסדרה, כלומר כל מה שאינו קשור בוישס וג'וליה, באמת שאין לי שום בעיה. אני אפילו מוריד את הכובע בעניין הגיל. ספייק שפיגל במקור הוא בן 27 וג'ון צ'ו… ובכן, ממש לא. וגם ג'ט בלאק התבגר בעשור ומשהו. בתעשייה שבה גילנות היא מכה, ללכת על ליהוק בוגר יותר זה מהלך שראוי להערכה, אדרבה כשהדבר מסתדר עם הנרטיב, משום שבן 27 שאומר שהוא ראה ועבר הרבה חרא בחיים נשמע פחות אמין ביחס למישהו בן 49 שאומר את זה.
עיקר ההשגות שלי נבעו מכך שג'ון צ'ו לא שידר לי "ספייק שפיגל" לפני שצפיתי בסדרה. זה ג'ון צ'ו! כשהוא לא סטלן ב"הרולד וקומאר", הוא אבא דואג ב"חיפוש" או קצין חמוד ב"סטאר טרק" (נו, לפחות הוא רגיל לחלליות). מה לו, לאומנויות לחימה ופלרטטנות? ובכן, מסתבר שזה הקטע עם שחקנים טובים: הם יודעים לשחק! וג'ו צ'ו הוא ספייק נהדר, מצחיק, מאיים, מוכשר, נועז וקצת דביל. לא יכולתי לבקש מישהו יותר טוב (ושכחתי עד כמה אני אוהב את הקול שלו).
אני גם מחבב את ג'ט בלאק, אם כי לקח לי זמן להתרגל לעובדה שהוא כעת, משום מה, גרוש ואבא – ולא כפרט עלילה שמוזכר כבדרך-אגב, אלא זו המהות שלו. ג'ט החדש מדבר כל העת על הבת שלו ועל הרצון לא לאכזב אותה. אומנם תמוה שמישהו שרוצה בטובתה של בתו הקטנה יעסוק במקצוע מסוכן, נטול זכויות סוציאליות ורחוק מהבית, אבל זה מכניס בג'ט ממד שלא היה לו במקור. אז אומנם ג'ט החדש קצת פחות מסתורי וקול, אבל זה לא שחסרות בסדרה דמויות אחרות שהן כאלה. אופיו כאבא דואג ואכפתי (גם כלפי צוות החללית) הוא אלמנט מבורך בסדרה רוויה בפושעים מטורפים.
פיי היא היחידה שאני מחבב בגרסה הזו יותר מאשר במקור. פיי החדשה פחות צינית ויותר מצחיקה, ובאחד הפרקים שעוסקים בה כמעט והזלתי עליה דמעה; אם לא הפאה הסגולה שמסיחה את הדעת, פיי יכלה להיות הדמות האהובה עליי. יודעים מה? לעזאזל הפאה. היא הדמות האהובה עליי.
נקודות החוזק של הסדרה הן הפרקים האפיזודיים, אותם אלה שאינם עוסקים בסינדיקט, וישס וג'וליה, אלא בהרפתקאות מטורפות עם נבל השבוע, בדומה לסדרות המערבונים הישנות משנות השישים. "קאובוי ביבופ" החדשה לקחה פרקים אפיזודיים ידועים מהמקור, פירקה אותם ותפרה מחדש באופן שלא האמנתי שיעבוד, אבל איכשהו זה הצליח. זה הופך את הצפייה למעניינת גם למי שכבר ראה את המקור ורוצה להיות מופתע.
ייתכן שהעובדה שאין לי קשר רגשי לסדרה המקורית (שאותה אני מחבב ומוקיר) עזרה לי ליהנות מהעיבוד החדש. מנגד, ייתכן שזה כי יש לי עיניים. אה, וגם אוזניים. הסדרה נראית נהדר ונשמעת מדהים, בעיקר הודות למלחינה המיתולוגית יוקו קאנו, שהלחינה את המקור וחזרה לעשות שמח גם בעיבוד החדש (ותשמחו לשמוע, תרתי משמע, שהאלבום הועלה במלואו ליוטיוב). זו סדרה שזורחת בהרפתקאותיה האפיזודיות ומועדת כשהסינדיקט נכנס לתמונה, ועל עשרים השניות האחרונות של העונה אין לי מה לומר חוץ מ"איך אני שוכח את מה שראיתי עכשיו?", אבל אם בהפקה ישכילו להפיק לקחים לקראת העונה הבאה (והפקה שהביאה את יוקו קאנו זו הפקה שמקשיבה לרצון הקהל) יש סיכוי טוב ש"קאובוי ביבופ" בעונתה השנייה תהיה מוצלחת ממש כמו המקור.
מסקרן אותי לדעת מה הזיקה שבין קאובוי ביבופ לסדרה המופלאה של ג'וס ווידון – פיירפלי…
קאובוי ביבופ המצוירת היתה לפני פיירפליי
ומעבר לרעיון המערב הפרוע בחלל (שלא היה חדש לפני שתי הסדרות) אין יותר מדי מה להשוות – אם כבר, פיירפליי הושוותה לסדרת אנימה אחרת, Outlaw Star.
ופיירפליי באמת אחלה, אבל קאובוי ביבופ המתוירת היא לא פחות מיצירת מופת.
למה בזבזת את הזמן ולא צפית ב arcane.?
אבל כן צפיתי
(ל"ת)
בבקשה בבקשה תעלו ביקורת על ארקיין! משום מה בארץ אין ממש דיבור על סדרת המופת הזאת…
וחבל כי לא רק גיימרים יהנו ממנה
נראה
אבל אם כן, אחרי שיעבור קצת זמן כדי שהביקורת תהיה ביקורתית, ולא אוסף של "אמג זה מדאיייים!!!1 אההה איזו סדרה שלמוווות שיאוווו!!".
שאלה לצופים הותיקים - האם הגרסה של האנימה שזמינה בנטפליקס כוללת את הדיבוב ואת הפסקול המקוריים?
כי אני זוכר שהיו מקרים בהם סדרות אנימה שעלו לשירותי הסטרימינג עלו עם דיבובים ופסקולים שונים מהמקור.
ומה עדיף, הדיבוב היפני עם תרגום או הדיבוב באנגלית?
הגרסה שבנטפליקס
היא עם הדיבוב האנגלי המקורי של Animaze ז"ל.
לרוב, אני הראשון להחזיק בדגל "רק הדיבוב היפני המקורי", אבל קאובוי ביבופ היא בין המקרים הבודדים האלה בהם הדיבוב לאנגלית נחשב למוצלח כמו המקור, ויש שיגידו שהוא מתעלה עליו. אני לא אחד מהם. הוא טוב כמו המקור. אך כששני הדיבובים שווים על המשקל – העובדה כי הסדרה בעלת אופי ודמויות מערביות, מעניקה לדעתי יתרון (קל) לדיבוב האנגלי. בכל מקרה, לא משנה מה תבחר, טעות זו לא תהיה.
ורק כדי להבהיר - גם הדיבוב היפני המקורי זמין במטפליקס
(ל"ת)
אכן
שווה אגב לציין, אם עסקינן בנושא, שהקאסט היפני המקורי שב לדבב ליפנית את גרסת הלייב אקשן החדשה (מינוס אונשו אישיזוקה שדיבב את ג'ט ונפטר ב-2018), אבל לצערי משום מה הגרסה הזו לא זמינה מחוץ לנטפליקס יפן.
גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.
(ל"ת)
לגמרי הייתי הולך לראות טיטאניק שבו ג'ק וקאל מתחרים על ליבה של אלפקה.
בפרט אם בסוף שיר הנושא האלפקה יורקת לג'ק בפנים.
הסדרה הזאת מבוימת כאילו רוברט רודריגז ביים אותה.
שזאת גישה נהדרת ללהביא את האנימה הזאת למסך. באמת שזה אחלה עיבוד. העובדה שהחזירו את יוקו טאנו וסיטבלטס לבדה מדהימה, באמת שזה לא מובן מאליו. גם הפקת פרימיום של נטפליקס. עבר קצת זמן מאז שהיתה להם סדרה כזאת יפה ומושקעת – חוץ מהפיאות המזעזעות.
נקודת החולשה העיקרית של הסדרה היא וישס וג'וליה שהם פשוט איכס פה, והעובדה שרוב מעריצי האנימה שצפו בה כילדים לקחו אותה יותר ברצינות ממה שהיא לקחה את עצמה.
"קאובוי ביבופ" הזאת היא ממש אחלה
אני רק לא לחלוטין בטוח לגבי "הסינדיקט", הסדרה שאיכשהו כל הזמן קופצת בתוך הפרקים של "קאובוי ביבופ" ומפריעה לסדרה הממש כיפית הזאת. מישהו אחר נתקל בתופעה? יש איזה דרך להיפטר מזה?
לגמרי.
ואם בהתחלה חשבתי שוישס גרוע – הם עקפו אותו בסיבוב עם "ההתפתחויות" שעוברות על ג'וליה.
אני דווקא חושב שאולי יש בזה פוטנציאל
לכל הפחות כרעיון, אבל כרגע הביצוע בידי השחקנית לא הכי מחזיק מים.
היא באמת נוראית.
אבל להגנתה יאמר שהיא כתובה משמעותית פחות טוב משאר הדמויות.
אני די מופתע
הקונצנזוס פה הרבה יותר קרוב לדעה שלי מכל מקום אחר שראיתי ברשת. ברוב המקומות שראיתי דיונים על הסדרה אנשים כמוני שחושבים שהיא בסדר כזה הם מיעוט נרדף
ראיתי רק חמישה פרקים עד כה
סך הכל סבבה, בידור קליל עם יותר דגש על סגנון (סטייל) ומגניבות מאשר על עלילה הדוקה.
ההשערה שלי היא שהמפיקים רצו יותר דמויות ראשיות. היום 3 זה לא מספיק, צריך אנסמבל (הורידו דמות ראשית רביעית של ילדה מהסדרה המקורית כי סה"כ פחות עובר בלייב אקשן). אז נתנו קידום לדמויות משנה.
מה שכן, הסדרה נכנסה ראש בראש עם הרגלי הצפייה שלי ונצחה: אני לרוב צופה בנטפליקס במהירות 1.5 בכל התכנים. הדגש הרב פה על מוזיקת ג'אז בפס הקול יצר קקופוניה באזניים בגלל הטמפו. הייתי חייב להאט…
פתחתי פה לשטן, הא?
טוב, לפחות זה אומר שהאנימה תהיה בכל מקרה הדפיניטיבית.
(ל"ת)
הו לא.
(ל"ת)
לא מעריץ של מדיניות הביטולים של נטפליקס, אבל הפעם ממש מוצדק ומתבקש
(ל"ת)
תנו לי רגע להיות הפוץ הזה
שבא אל הסדרה בטענות, ככל הנראה כתוצאה מהאהבה וההערכה הבלתי מבוטלות אל האנימה המקורית.
ואומנם בינתיים ראיתי רק את הפרק הראשון של הסדרה הנטפליקסית, אבל ריח הזיעה בעקבות הניסיונות הכה מאומצים של הסדרה לייצר (או יותר נכון לשחזר) את הסטייל והסגנון של האנימה היה כזה חריף, שמיד אחר כך הייתי חייב לטהר את האוויר עם צפייה חוזרת בפרק הראשון של האנימה, שבעיניי עובד פי כמה יותר טוב, בפי 2 פחות זמן ועם אפס תחושת מאמץ.
אני באמת תוהה אם הייתי במצב רוח כזה קוטל אילולא הייתי צופה באנימה קודם.
ראיתי רק פרק אחד מהאנימה, אין לי אליה הרבה סנטימנטים
סדרה שאינה טובה ואינה מעניינת. אתה הוא הצודק.
רק עכשיו נפל לי האסימון
שלחלוטין כן קיבלנו "קאובוי ביבופ" לייב אקשן מוצלח ובלי עלילת סינדיקט מיותרת, פשוט הוא היה סרט מד"ב קוריאני בשם "ויקטורי" (באנגלית זה Space Sweepers). סרט על חבורה של אנשים מלוכלכים עם עבר אישי שעובדים ביחד בעקיצות ובשיתוף פעולה וכל הזמן מסתבכים בעלילות שגדולות מהם באיזה מידה או שניים. ו-וואלה, זה היה "קאובוי ביבופ" אדיר.
תראה, אני חייב להגיד את זה:
לא הצלחתי לשרוד יותר מ-20 דקות. זה היה סרט עמוס בקלישאות מבוצעות בצורה בינונית מינוס. יתכן שהוא ממש משתפר בהמשך, אבל הוא לא מתחיל אפילו רבע מגניב כמו "קאובוי ביבופ".
עמוס בקלישאות ודאי
אבל מבוצעות בצורה מעולה, לטעמי.
וצריך להגיד
גם קאובוי ביבופ המצויר הייתה מרק קלישאות. מרק נפלא, מדהים, ואולי הדבר הכי טוב שנעשה בטלוויזיה – אבל קלישאות אחת אחת כל דמות וכמעט כל תרחיש. אני אמנם מתחיל לפקפק בזכרון שלי האם לחלק מהן היא אחראית כי היא הייתה מאוד חלוצה, אבל ראיתי אותה צמוד מספיק לזמן אמת והחדשנות שלה הייתה בעיקר במיקום הקלישאות ובמוסיקה – לא במשהו מקורי בעצמה.
לא אמרתי אחרת.
קאובוי ביבופ היא מחווה לז'אנר יותר משיש לה סיפור לספר בפני עצמה. אבל אלוהים, איזו מחווה – בדיוק במידה הנכונה של הרצינות, תוך שימוש אידיאלי באפשרויות שהאנימציה מאפשרת לה, וכל כולה נוטפת סטייל. זה, כמובן, שיווי משקל שקשה מאוד לשמר אותו (כמו שהסדרה המצולמת הוכיחה).
ויקטורי, לתחושתי, נכשלת בהליכה על הקו הדק הזה לגמרי. אבל, כאמור, לא ראיתי אפילו חצי שעה.
זה בנטפליקס?
(ל"ת)
כן
תחת השם המוזר מעט "ויקטורי", כאמור.