במקור: Corpse Bride
בימוי: טים ברטון, מייק ג'ונסון
תסריט: ג'ון אוגוסט, פמלה פלטר
קולות: ג'וני דפ, הלנה בונהאם-קרטר, אמילי ווטסון, כריסטופר לי, אלברט פיני, טרייסי אולמן
חתונות זה דבר מלחיץ. וכמו בכל מאורע אישי משמעותי בחיים שלנו, עם הלחץ – מגיעות הפדיחות. ברגעים הקריטיים, אתם צפויים לשכוח אם הדודה בלומה מנהריה היא מהצד של האבא או של האמא. אתם עשויים להתבלבל במשקאות, ולשלוח את דוד חיים מצפת לשלוש שעות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אתם עלולים לא להתבלבל במשקאות, ולמצוא את עצמכם באותה המיטה עם כלה חטובה עם שפם בשם משה. אבל אף אחד מהתרחישים האלה (אולי חוץ מזה עם משה) לא מתקרב לסיוט של כל חתן בחתונה נוצרית טיפוסית – לשכוח את נדרי החתונה ברגע הקריטי.
הרבה מוטל על כתפיה של החתונה ב'חתונת הרפאים'. הסרט מתרחש בעיר קטנה אי שם בצפון אירופה, ככל הנראה לפני כמה מאות שנים. הוריו של ויקטור (ג'וני דפ, אותו אין צורך להציג), החתן המאושר, הם זוג מוכרי דגים שמתים שהשידוך עם בת הלורד המקומי יאפשר להם לטפס במעלה הסולם החברתי. הוריה של ויקטוריה, הכלה המאושרת, הם זוג לורדים (אצילים, לא טושים) חסרי פרוטה, שמתים שהשידוך עם בנם של מוכרי הדגים יכניס קצת מצלצלים חדשים לקופת המשפחה המאובקת. הלחץ לחתונה ללא פאשלות הולך וגובר, עד שויקטור הרגיש והעצבני בורח ליער בשביל להתאמן על נדרי החתונה שלו, לאחר סדרת נזיפות מהכומר המקומי, סארומן.
אבל היער, כידוע, הוא מקום בו לא הכל כפי שהוא נראה. וכך, כשויקטור מתרגל את נדרי הנישואין, גדם עץ תמים עליו הוא מניח את הטבעת, מתגלה כגופת כלה (הלנה בונהם קרטר, ש'מועדון קרב' לא נתן לי את ההזדמנות להעריך עד כמה הקול שלה סקסי), ששכבה ביער מי-יודע-כמה זמן, מחכה לנסיך על הסוס הלבן שישלוף אותה מהקבר וישא אותה לאישה. במקום הנסיך על הסוס הלבן היא תפסה את ויקטור, אבל אי אפשר לקבל את הכל בחיים. הכלה הרפאית משוכנעת שויקטור התכוון אליה בנדרים שביטא, והוא, מצידו, מוצא את עצמו לכוד בעולם הסחבקי מדי של המתים. מסתבר שזה מפחיד אפילו יותר מארוחת צהריים עם החותנת, אז מה הפלא שהוא משתוקק לחזור לארוסתו שבעולם החיים.
'חתונת הרפאים' הוא סרט אנימציה, ואם יורשה לי לקפוץ קדימה – הוא פשוט מדהים. עם זאת, לא מדובר בסרט אנימציה ממוחשבת, כמו שיותר מדי נפוץ לראות בזמן האחרון. 'חתונת הרפאים' נעשה תוך שימוש בטכניקת ה-Stop Motion העתיקה. כלומר, מציבים בובה של בן אדם (או שלד, או תולעת), מצלמים אותה, מזיזים אותה קצת, ואז מצלמים אותה עוד פעם. אחרי שעושים את זה במשך כל כך הרבה זמן עד שמאבדים קשר עם עולם המציאות – יש לכם מספיק תמונות בשביל להרכיב סצינה אחת.
ההשקעה הזו יוצרת תוצאה מרהיבה במיוחד. 'חתונת הרפאים' נראה מרשים, ומצליח להוכיח כי לאנימציה ממוחשבת יש עוד מרחק לא קטן לעבור לפני שתוכל להשתוות לכזו שמתבססת על סטים אמיתיים ודמויות מוחשיות. אבל לא על האנימציה לבדה 'חתונת הרפאים' עומד, ולא זו הסיבה שבגללה הוא לא רואה ממטר את סרטוני האנימציה שמופצים בזמן האחרון (מי אמר 'צ'יקן ליטל'?).
הייתי אומר שהסיבה לכך ש'חתונת הרפאים' כל כך מוצלח היא הבמאי, טים ברטון. יש מאחורי הטענה הזו כמות סבירה של בשר: הסרט אפלולי, הדמויות שלו קצת מוזרות והוא מעוצב מדהים: החיים מתגוררים בעיר גותית קודרת, שדממת קבר שוררת בה והבילוי היחידי הוא האזנה לכרוז המקריא את הרכילות האחרונה. המתים, לעומת זאת, נהנים בעיר הקוסמופוליטית שלהם, בה הם שרים, רוקדים ובאופן כללי עושים חיים. מרבית הסרט מושתת על האינטראקציה של אלה עם אלה: הצורה שבה ויקטור מצליח להסתדר עם תושביה המתים של העיר חרף העובדה שהא.ק.ג שלו לא שטוח כמו החזה של ג'ניפר גארנר, ולהיפך.
האמת היא שטים ברטון הוא רק חלק מהסיבה שבגללה 'חתונת הרפאים' עובד כל כך טוב. קודם כל, מדובר בסרט מצחיק. הכוונה בכך היא לא "מדובר בסרט שצוחק בצורה טובה על חשבונם של סרטים אחרים", אלא "מדובר בסרט מצחיק". התסריט שלו לא מפספס הזדמנויות לבדיחות עדינות מתחת לפני השטח כמו גם להומור פיסי נמוך יותר (בסגנון של "אופס, נפלה לי היד בטעות"). התסריט הזה מאוד נהנה גם מהפסקול של דני אלפמן, שכתב עבור הסרט שירים המתקרבים באיכותם לאלו שכתב והלחין עבור 'צ'רלי בממלכת השוקולד'. אני מוכרח לציין שהרגשתי שחלק מהשירים היו קצת ארוכים מדי (במיוחד אחד שלא חיבבתי יותר מדי), אבל הם עדיין עובדים טוב.
לכל אלה נוסף הדיבוב המוצלח במיוחד. להלנה אהובתי, ג'וני דפ וסארומן מצטרפים עוד מספר שחקנים מפורסמים, כמו טרייסי אולמן, אלברט פיני ('סיפורי דגים'), ואפילו דני אלפמן עצמו באחד התפקידים.
התלונה היחידה שאני נשאר איתה, היא שאחרי התלהבות רבתי במשך שעה ורבע מדברים שוליים כמו "עיצוב", "אנימציה" או "מוסיקה", כמעט ולא שמתי לב מה קורה על המסך באמת, ורוב העלילה עברה לי מעל לראש. ברור לי שעם כל הכיף, רוב הדמויות בסרט הן פחות או יותר פלקטים, והאפיון נעשה על בסיס השתייכות לקהילה וקיומו של דופק, ולא יותר מזה. אבל לגבי כל השאר, נדמה היה לי שזה חלף כל כך מהר, כאילו מישהו הריץ את הסרט קדימה עם Fast Forward. בואן של הכתוביות גרם לי למצמץ בתדהמה: אז רגע, מה בעצם התרחש שם, בין ויקטור, לכלה, לויקטוריה, ולכל השאר? מילא, אני מניח שבשביל זה יש צפייה שנייה ושלישית. ובינתיים, מדובר באחד הסרטים הכיפיים ביותר שראיתי בקולנוע. כן ירבו.
הסיוט שלפני חתונת הרפאים
"סרט נחמד, אבל לא טוב כמו 'הסיוט שלפני חג המולד"', כולם אמרו לי. חלק אמרו שהוא מאכזב, כי אחרי 'הסיוט' הם ציפו ליותר, וחלק לא ציפו לזה, כי 'הסיוט' הוא הרי מושלם.
ואני אומר: שטויות. 'חתונת הרפאים' הרבה יותר טוב מ'הסיוט שלפני חג המולד'. יש בו אנימציה טובה יותר, דמויות טובות יותר, סיפור טוב יותר, הומור טוב יותר, הכל טוב יותר (חוץ מהשירים, אולי). נכון שרוב הבדיחות הן לא הכי מקוריות בפני עצמן, אבל בסך הכל, זאת חבילה נהדרת. כרגע נדמה לי שאני אוהב את הסרט הזה יותר מאשר את 'וולאס וגרומיט והארנב הקטלני', וזה מפתיע אותי מאוד.
הסיוט שלפני חתונת הרפאים
אהשו"כ? (אני הייתי השניה?)
האמת ה"סיוט" הוא סרט שגדלתי איתו אז אני ממש משוחדת…
מסכים לגמרי.
על "הסיוט" כבר החוויתי כאן דעה פעם. אבל החתונה הוא סרט פשוט נפלא. בונבון אמיתי. ועוד דבר אחד שרד לא הזכיר ושאני אזכיר במקום הוא. שאחד ההבדלים המשמעותיים באמת הוא הרגעים הדרמטיים, כמעט כל רגע שבו מופיעה הכלה (בלי לדבר) הוא פשוט קולנוע מרשים.
הסיוט שלפני חתונת הרפאים
מסכים עם כל מילה- "הסיוט שלפני חג המולד" אולי עשוי היטב מבחינת אנימציה אבל נופל בכל פרמטר אחר: מוסיקה, עלילה ובעיקר הומור. לא שהסרטים של ברטון חזקים במיוחד בהומור, אבל הסיוט של חג המולד היה בלתי משעשע בעליל (אולי זה דווקא כי ברטון היה שם רק מפיק ולא במאי?)
אוי, התולעת כל כך הזכירה לי את סטיב בושמי.
לא רק מבחינת מראה – גם מבחינת דיבור, מניירות וכו'. ואז התברר שהוא עוצב בכלל במטרה להיראות דומה לשחקן אחר: פיטר לורי.
מסכימה עם כל מילה
מסכימה עם כל מה שנאמר למעלה – האנימציה מדהימה, הסיפור ממש ממש לא. והאמת שזה ממש חבל, כי קצת יותר עלילה והסרט הזה היה מושלם…
השירים הם חלק די מרכזי בשני הסרטים
ואם מישהו מעדיף את אלה של 'הסיוט', זה בהחלט יכול להוות שיקול מכריע ב"בחירה" בין שניהם.
האנימציה שלו טובה הרבה יותר.
בנייטמר, האנימציה הייתה מיושבנת כבר אז. היום היא קצת כואבת בעיניים. אבל אין ספק שבעלילה, בדמויות הנהדרות ובפסקול העשיר כל כך הרבה יותר הסיוט לוקח בתחרות ריצה של אמבטיית הפרחחים של אוגי בוגי.
זה לא אומר, חס וחלילה שלא אהבתי מאודמאוד את חותונת רפאים. כי אהבתי.
אבל להגיד שחתונת רפאים הוא הרבה יותר טוב מנייטמר נראה לי קצת מופרך. האנימציה שלו טובה הרבה יותר, וגם הדיבוב הרגיש לי יותר זורם וטבעי, אבל יש פרמטרים שבהם קשה לא לחשוב שעם כל המיינסטרימיות הזו שמתחילה לאפוף את ברטון, הוא מאבד כמה דברים.
מסכים עם כל מילה
הופהההההההה
כפי שאתה בוודאי יכול להבין, אני חייב לחלוק על דעתך. מאוד אהבתי את "חתונת הרפאים", באמת סרט מוצלח (למרות ההרגשה שאולי תתקבל ממה שאני עומד לומר), אבל אני חושב ש'הסיוט' מתעלה על זה פי כמה וכמה.
אוקיי, אז האנימציה כנראה טובה יותר- הגיוני, לא? עברו איזה 10 שנים, בהם עברנו כמה התפתחויות טכנולוגיות (למרות שזה לא כלכך קריטי במקרה הזה, אבל עדיין קשור) וגם עכשיו לברטון יש יותר ניסיון- הוא כבר עשה סרט סטופ-מושן אחד (הוא לא ביים, נכון, ואולי באמת פה הכעייה), ועכשיו יש לו יותר ניסיון. בנוסף לטכניקה, ל'סיוט' יש מראה יותר קסום ומרתק- ב'חתונת הרפאים' הכל קצת חוזר על עצמו לטעמי, לא מאוד מגוון. ב'סיוט' לעומת זאת יש עולם שלם, תפאורות מגוונות, מראה עוצר נשימה.
הדמויות, הסיפור, ההומור? אני מצטער, אני פשוט לא יכול להסכים. דבר ראשון, כמו ש-BS אמר, ב'חתונת הרפאים' הדמויות פלאקטיות, ואולי אפילו מעט בנאליות. נכון, אמילי היא אחת מהדמויות היותר מגניבות שיש, אבל ויקטור, ויקטוריה, השאר- הם לא כלכך ריתקו אותי. הסיפור? אני לא בטוח- ב'סיוט' יש משהו מרתק, מעניין, מושך את תשומת הלב במשך כל הסרט. כאן, כמו שרבים אומרים- הסיפור לא כלכך תפס. יש כאן נראה לי קצת הרגשה של פיספוס, ואילו ב'סיוט' אני מת על כל קטע בעלילה. ההומור בשני הסרטים באמת מצויין, ואולי ב'חתונה' הוא קצת יותר טוב, אבל בגלל ש'הסיוט' הפך אצלי לקלאסיקה, יש בו כלכך הרבה שמצחיק אותי. אני מקשיב לפסקול (או רואה תסרט עצמו) ושם לב כמעט כל משפט שני מצחיק אותי. אני מאוהב, ככה זה.
כמובן שזו חבילה נפלאה, אני לא מזלזל בכלל, אבל ברור לי מה יותר טוב בעיני. כמו שאמרתי- אולי הבמאי הוא העניין? כלומר, ב'סיוט' ברטון עשה המון, אבל לא ביים, ואילו כאן הוא כן. אולי בזה ניכר ההבדל.
בנוסף להכל, אני בעצמי ניסיתי לכתוב ביקורת, אבל לא אהבו (פעם שנייה שדוחים אותי..
). החלטתי להעלות אותה כאן, ואולי תוכלי לעזור לי קצת (תגובות, הערות, בצעות לשיפורים- משהו. אני מת להעלות ביקורת):
לפני שנתחיל, חבריי היקרים, ברצוני לפתוח עם מספר ווידוים:
1. אני, כבר כמה שנים טובות, חולה על טים ברטון. היוצר של סרטים מופלאים כמו 'המספריים של אדוארד', 'ביטלג'וס', שני הבאטמנים הראשונים, ו'סליפי הולו', בין אם זה באמצעות בימוי (כפי שזה לרוב), הפקה, פיתוח דמויות ועלילה או כל דבר שהוא מסוגל לעשות, כובש אותי כל פעם מחדש ומכריח אותי ללכת שבי אחריו.
2. אני מוצא את טכניקת 'סטופ-מושן' כמרתקת. למי שלא יודע, מונח זה מתכוון לטכניקת אנימציה הגורמת לעצמים דוממים להראות זזים. הדמויות, התפאורה וכל מה שכלול עשוי מפלסטלינה (או פימו, או משהו בסגנון), ובין פריים לפריים מזיזים את מה שצריך להזיז בכדי להשיג תנועה. כיוצא מכך, לעשות מספר שניות בודדות, מבלי לדבר בכלל על סרט באורך מלא, לוקח שבועות על גבי שבועות. לדוגמה: 'מרד התרנגולים' ו'וואלס וגרומיט'.
3. אם נחבר, נחשב ונעריך את גורמים מספר 1 ו-2, נגיע למסקנה כי הסרט 'הסיוט שלפני חג המולד', אשר לא בוים על ידי ברטון, אבל הוא בהחלט לקח חלק גדול בחגיגה, הוא אחד, אם לא ה-סרט האהוב עליי!
עכשיו, אחרי שהתוודיתי, אני חושב שאני מוכן להתחיל:
אנחנו מתחילים את סיפורנו בכפר אירופאי במאה ה-19, יום לפני שויקטור (קולו של ג'וני דפ, הנחשב כבר יחד עם ברטון לצמד חמד מזה שנים) עומד להינשא לויקטוריה (קולה של אמלי ווטסון, מתוקה מתמיד). השניים מעולם לא נפגשו, וההורים הם אשר מתעקשים לחתן בין השניים- משפחתו של ויקטור מכיוון שהם רוצים להיות בעלי מעמד גבוהה, ומשפחתה של ויקטוריה מכיוון שהם חסרי כל פרוטה וחפצים בעושר של המשפחה השניה. באופן מפתיע, השניים דווקא מחבבים אחד את השניה, ונראה כי הכל יהיה טוב ושמח. אבל עד כמה שויקטוריה מוצאת חן בעיני ויקטור, הוא עדיין בעל רגליים קרות, ולא מצליח לומר את נדריו כפי שצריך. הוא נמלט ליער הסמוך, שם הוא חוזר על הנדרים באופן מושלם, ובטעות מתחתן עם אמילי, כלת רפאים (בקולה של הלנה בונהם-קארטר, בת זוגתו לחיים של ברטון)- הדמות הכי מגניבה שיצא לכם לראות בזמן הקרוב בקולנוע. העניינים כמובן מסתבכים, כאשר ויקטור קרוע בין שני עולמות- האחד יבש, משעמם ודל, ואילו השני צבעוני, חיי למדי ושמח. תנחשו אתם מה זה מה.
הסיפור עצמו מספק, חביב ולרוב מושך את תשומת הלב, אבל למען האמת, את מי זה מעניין במקרה הזה? לסרט סטופ-מושן, ועוד של טים ברטון, לא הולכים בשביל סיפור טוב (למרות שב'סיוט' היה סיפור ועוד בריבוע), אלא בשביל ויזואליות מהפנטת, עיצוב מטורף ולרוב גם מוסיקה ושירים מצוינים (פרי עטו של דני אלפמן, המוסיקאי הקבוע של ברטון. אז הוא משחק אותה בטוח ונשאר עם דברים ישנים וטובים, זה כל כך רע?). מי שמכיר את ברטון יזהה מיד אותו בכל פריים ופריים- הצבעים האפורים-כחולים, הדמויות הלא מתפקדות, המראה הגותי. תאווה לעיניים. המוסיקה, על אף שהשירים הם בהחלט לא This is Halloween אוMaking Christmas, היא בהחלט בעלת מנגינה נחמדה, והשירים קליטים וקצביים למדי. אני לא יודע אם זה רק אני, אבל יכול להיות שאפילו היתה שם איזו מחווה ל-Blue Man Group? בכלל, הקריצות לסרטים אחרים בהחלט חמודות ('הציפורים' של היצ'קוק, 'חלף עם הרוח').
לסיכומו של עניין, מדובר בסרט מוצלח. אם אתם לא אוהדים מאוד גדולים של ברטון, ספק אם תבחינו במשהו מאוד מקורי בסרט הזה. כפי שכבר ציינתי, הוא חוזר על עצמו הרבה, בין אם זה בצוות השחקנים, העזרה הטכנית או באווירה והעיצוב, אבל בגלל זה אני אוהב אותו. הסרט הזה נראה מאוד כמו שילוב בין 'הסיוט שלפני חג המולד', 'סליפי הולו' ו'ביטלג'וס', אבל כשמערבבים דברים כל כך טובים, איך אפשר שלא ליהנות מהתוצאה?
אני קולט את עצמי בשלבים כל כך רבים במהלך הסרט עם חיוך מרוח על הפרצוף, מרגיש את הלב שלי נמס מבפנים. "כיף לי כאן" אני חושב, "פשוט כיף לי". נכון שזה לא סרט שעשוי בצורה עילאית מכל בחינה, אבל כשעובדים על 2 שניות מסך במשך שבוע, אני יכול להרשות לעצמי להתלונן? כשהסרט הסתיים, האורות נדלקו וכולם קמו כשאני עוד מנסה להציץ בכתוביות, אחותי אומרת לי "הסיוט שלפני חג המולד יותר טוב. פי אלף יותר טוב", ואני נאלץ להסכים איתה קצת. להסכים, אבל לא להצטער על זה לרגע- 'הסיוט' זה יצירת מופת שאין עליה, אז איך אני יכול בכלל להשוות? אני אומר, כל המרבה זה משובך, ועם זה ההרבה של ברטון, keep it coming!
בחתונת רפאים
נעשה שימוש לא רק בטכניקת הסטופ מושן, אלא גם בטכניקת תלת מימד ממוחשבת.
כך שצפוי וברור שהאנימציה תהיה טובה יותר כאן, מאשר ב'הסיוט שלפני חג המולד'.
ובהחלט ההתפתחות הטכנולוגית תפסה מקום נכבד באיכות ההנפשה.
אח, סרט נפלא.
אני מסכימה!
הסרט ממש ממש יפה ואני אהבתי אותו!
רק הסוף קצת מבאס :/
זו לא היתה אמורה להיות תגובה לתגובה
מצטער
לא נפלתי מהרגליים.
ברכותיי על פירוט מוצלח ומנומק של הכשלים התסריטאיים הרבים שהסרט הזה לוקה בהם.
ולמרות העלילה המאולצת והלא זורמת עדיין מדובר על יופי של סרט. זה העיצוב המושלם כמעט, שמצליח להיות יחודי ויפה, גם אם הוא משתמש בעיקר בצבעים כעורים, האנימציה המדוייקת ורבת הפנים, עיצוב הדמויות המוצלח ביותר מאז משפחת סופרעל (כולל גם סרטים לא מונפשים) והמוזיקה שחוץ מבשיר אחד לא הבריקה אבל עשתה את העבודה היטב.
אמרו אנשים חכמים שהתסריט הוא החלק החשוב ביותר בסרט. לרוב הכלל הזה נכון. "חתונת רפאים" הוא היוצא מן הכלל.
יודע מה?
אם לא הייתי רואה אף סרט של טים ברטון לפני הסרט הזה, אז הייתי מסכים איתך, אבל ברטון בעיני כבר מיצה את הקלף הזה של "אני עושה סרטים מטומטמים ולא מאוד מתוחכמים אבל תראו איזה צבעים יפים! וווי!" בכמה סרטים האחרונים שלו, וזה עוד יותר מתסכל כשאני יודע שהוא יכול לעשות סרטים שהם *גם* יפים ויזואלית *וגם* יש להם תסריט טוב.
כל הילדות הגותיות שאהבו את הסיוט שלפני חג המולד
הן בחלקן היום אמהות לילדים שיקחו אותם לראות את "סרט האנימציה החדש!!!1".
בזמן הצפייה מאוד נהנתי.
היו בדיחות מאוד מצחיקות (כמו "play dead"), ויקטור היה מקסים, השירים מדבקים והפסקול נהדר.
למרות כל זאת – אבל חצי שעה (או חצ"ש) אחרי הצפייה, בשונה מ"הסיוט שלפני חג המולד", כלום לא דבק בי. לא היה שיר אחד שיכול להיזכר כמוצלח או מקורי במיוחד, בדיחות שחורות על המוות כבר מזמן לא מרגשות (מכיוון שהן מופיעות בכמעט כל סרט של טים ברטון) והמסרים שקופים מדי מכדי לפתח דיון אינטלקטואלי שלאחר הצפייה.
בקיצור, לדעתי "חתונת רפאים" היה קצת חסר מעוף. גם ב"סיוט" היה חסר מעוף, אבל הצבעוניות והפסקול פיצו (בצורה קוסמטית) על חוסר העלילה.
לדעתי
אין בכלל מה להשוות בין הסיוט לחתונת.
הסיוט באופן כללי הרבה יותר מהנה וגם המוזיקה טובה בהרבה. עדיין יוצא לי לפזם שירים מהסיוט מדי פעם(לפני יומיים למשל).
מה שכן אדיר בסרט, זה הכלה; אני במקום ויקטור כבר מזמן הייתי מתאבד.
המחוות וההבעות שהאנימטורים הצליחו ליצור אצל הכלה, ולפעמים גם אצל ויקטור, מתעלים בהרבה על מה שחקן ממוצא יכול להביע.
''אני במקום ויקטור כבר מזמן הייתי מתאבד''
גם אני…
היא מזכירה איזה מורה כוסית שפעם היתה לי לספרות, רק עם תוספת סיליקון בשפתיים.
אוקיי, זה לא אומר לאף אחד פה כלום, פשוט הייתי חייבת להוציא את זה.
האם אני היחיד
שהגופה הזו מטרידה אותו עד מאוד, כי היא אמנם מתה אבל עדיין סקסית ולכן גורמת לו להרגיש כמו נקרופיל?
אני חושב שברשימת הלינקים היה צריך להיות קישור למאמר על נקרופיליה.
טוב, הנה משהו קשור:
http://www.voltini.com/id43.htm
בעוד שלושים שנה היא הופכת לפרופסור מקגונגל,
אבל בעוד שבעים שנה היא הופכת לכלת רפאים, כך שויקטור בכל זאת יודע מה הוא עושה.
אני בספק אם מישהי כמו ויקטוריה יכולה, כעבור שבעים שנה מהיום,
לההפך למשהו שנראה, מנגן, שר או מקסים כמו אמילי.
אבל גם ויקטור לא כזה מציאה
לא מציאה?
קולו המסוקס של ג'וני דפ ורגליים כמו קיסמי שיניים?
תתביישי לך!
קולו המסוקס?
מה עם שיניו החטובות, עפעפיו המשורגים וזרועותיו הצרודות אך מושכות?
מש''א
מה זה משורגים?
דימיון בין אמילי לג'ינה
הכלה המתה דומה שתי טיפות מים לג'ינה דיוויס בביטלג'ויס בבגדי כלה….
אני מסכימה
אני אישית צידדתי יותר בויקטוריה. שוט מי.
האמת,
זה לא מנומס לספיילר לי ככה את הסרט, עם תגובה שאין לי מושג איך היא קשורה לזו שלי.
שאלה לכל שונאי-דיסני-מרדדי-האגדות -
עוד לא ראיתי את הסרט. איך הוא בסולם דיסני? כלומר, מה נשאר מהאגדה המקורית?
יש אגדה מקורית?!
מסתבר.
מצד שני, אתר אחר טוען ש-
(אבל איך כל זה קשור לסרט?).
מוזר, אבל על פי וויקיפדיה,
מקור הסיפור דווקא אצל האר"י – http://en.wikipedia.org/wiki/Tim_Burton's_Corpse_Bride#Origins
באותו קטע ממש שטוען:
המממ.
ניסיתי לכתוב תגובה ארוכה ומפורטת,
ניסיתי שוב, הבנתי שהלילה כבר לא יצא ממני משהו קוהרנטי, והחלטתי לחכות למחר. בינתיים אומר רק את זאת: לא אהבתי.
אוקיי, התאוששתי.
אני לא פוסל את האפשרות: יכול להיות שפשוט שכחתי איך נהנים מסרטים. קורה. כבר זמן רב שלא ראיתי סרט ואמרתי לעצמי "וואלאק, נהנתי". עד עכשיו לא חשתי צורך להתלונן. בכל זאת, בקצב הזה אני עוד אקבל מעמד של מבקר מכובד מהשורה הראשונה. אבל עכשיו, כשאפילו מברטון אני לא מצליח להנות כמו שצריך, אני מתחיל לחשוש. האם אהבת הקולנוע שלי אכן התפוגגה מהעולם? האם אני לא אצליח יותר להתאהב בסרט על אף חסרונותיו הברורים לעין? או שאולי 'חתונת הרפאים' הוא באמת סרט מרגיז?
אם היה מדובר בסרט ממש גרוע, פיאסקו של ממש, ניחא. אבל לא, רבותי, 'חתונת הרפאים' מתעקש להיות סרט מהזן המתסכל ביותר- אלה שיכולים בקלות אבסורדית להיות יצירות מופת, אבל מקפידים שלא ללכת עד הסוף לשום כיוון. קחו את העלילה, בתור התחלה: התסריט פשוט טובע בפוטנציאל. משולש האהבה שנוצר בין ויקטור-ויקטוריה-גופה הוא מהמבטיחים ביותר שראיתי מעודי. משולש שבו שתי הבחירות מתבקשות באותה מידה והקונפליקט בו נראה חסר מוצא מאי פעם. מערכת היחסים הזו היא בית גידול לכל-כך הרבה התפתחויות מרתקות שזה גובל בכאב פיזי. מה חבל שג'ון אוגוסט מסרב בעיקשות לפתח את העלילה מעבר לשלב ההתחלתי. בכח הוא מחזיק אותה במקום ומונע ממנה להתקדם לאנשהו, כך ששבעים דקות מההתחלה עומק הדמויות, היחסים בינהן ומצבן נותר כשהיה. יחסית לאורכו הזעיר של הסרט, הייתי מצפה שהוא ימרח קצת פחות.
העיצוב היה רחוק שנות אור מהסטנדרט של ברטון. ההחלטה העיצובית היחידה שהצליחה להיות דומיננטית מספיק הייתה ההבדל בין הגוונים האפורים של ממלכת החיים לססגוניות של עולם המתים. זוהי, וכואב לי לומר את זה, אחת הבחירות העיצוביות הגרועות שברטון עשה לאורך הקריירה שלו: עיצוב סימבולי ופשטני במסווה של אקספרסיבי. כלומר, גווני האפור של אנגליה החיה לא גורמים לי לחוש ניכור וסלידה. אני פשוט יודע, בתור אדם שגדל בחברה מסוימת עם סמלים משלה, שאפור אומר "חסר רגש ועייף" (באותו אופן בו שחור משמעותו "מוות" ונמלה משמעותה "חריצות"). מרב שהסמל הזה בסיסי ופשטני, השימוש בו הקביל בסרט לכיתוב "ניכור" בצד שמאל של המסך. ובמילים אחרות, ברטון לא נותן לי להרגיש ריחוק, הוא אומר לי מה מרוחק ומה לא, תוך שימוש בכלים של סטודנט שנה א' לאומנות. מה גם שההתיחסות לגוונים קודרים בסרט היא אנטי-ברטונית בצורה פושעת: ברטון במיטבו יודע להראות כמה מלא חיים וסוחף מסוגל להיות האפרורי והקודר.
בזמן העמידה באוטובוס, בדרך הביתה מ'חתונת הרפאים', מחשבה אחת בלבד התרוצצה בראשי ולא נתנה לי מנוח. חזרתי הביתה, התחברתי לאינטרנט, ומסתבר שצדקתי- רגעי "עולם החיים" באמת היו צבעוניים בטריילר לסרט. מה שאומר, אאל"ט, שטימי-בוי קיבל את ההחלטה המזופתת הזו בשלב מאוחר יחסית של העבודה על הסרט. העיצוב המקורי, אגב, מעביר את אותה תחושת ניתוק ומרירות באופן הרבה פחות גס וכופה עצמו על הצופה:
http://www.apple.com/trailers/wb/corpse_bride/
השירים של דני אלפמן היו פשוט תת-רמה. לא נחמדים, לא בסדר, לא סבירים- נוראיים. בנאליים, מרוחים, סתמיים, נדושים. בניגוד 'לצ'רלי בממלכת השוקולד', שנעימת הנושא שלו עדיין חקוקה לי בראש, כבר ביציאה מאולם הקולנוע נשכחו ממני כליל את כל הלחנים של 'חתונת הרפאים'. אם כי לא יהיה קשה לשחזר, בהתחשב בכך שהם נשמעים בדיוק כמו מאתיים לחנים אחרים. בניגוד ל'צ'רלי' או 'הסיוט' (שניהם, חרף כל הפגמים, טובים לאין שיעור מהסרט הזה), הפזמונים של 'חתונת הרפאים' מושרים על ידי שחקנים, לא זמרים, וזה פשוט צורם. עם כל החיבה שאני רוחש לאלברט פיני, כל מילה שהוא זימר דקרה לי את הרקה הימנית.
אז האנימציה באמת לא רעה, אבל בתוך כל התנועות המוקפדות והחלקות, היא מאבדת את היחוד שלה ונדמית לסתם עוד סרט אנימציה ממוחשבת מן השורה. הדיבוב של הלנה בונהם-קרטר מצוין, וגם ג'וני דפ מצליח להעביר את דמותו הקלולסית בצורה מספקת. עיקר ההומור נובע ממשחקי מילים, נחמד לרב, אבל מרגיש בשלב מסוים כמו סיט-קום מבית היוצר של רובי דואניס. וזהו, אלה הדברים הכי טובים שיש לי לומר על הסרט. לא חבל?
מועד היציאה הסמוך של 'הכלה המתה' ל'צ'רלי בממלכת השוקולד' רק גורם לו להחוויר עוד יותר. כן, 'צ'רלי' היה רחוק משלמות. אני הראשון להודות בכך. אבל היה בו עיצוב מטורף באמת, מוזיקה כמעט מושלמת, אווירה, הומור, במאי ער. כל מה שחסר ב'חתונת הרפאים'. באמת שאני לא מבין איך דווקא לו כולם מגלים סלחנות.
נ.ב- מישהו מאמין שאי פעם נזכה לראות ולשמוע את דיפ רוי בו זמנית?
אתה צודק
באמת שכחת איך להנות מקולנוע…
הסרט מקסים, ואני, כולי בעד ניתוחים מעמיקים, בין אם לשלילה או לרעה… אבל לפי מה שהצגת כאן, התרכזותך בטפל עולה על העיקר והחוויה הכללית של הסרט…וחבל. אתה מפסיד
סקרנת אותי.
אם העלילה, ההומור, העיצוב, הלחן, השירה והאנימציה לא רלבנטיים, על מה בדיוק אני אמור להסתכל?
על המחשופים, דה.
אם כך ארמדילו היה אמור להנות מכל רגע.
זה הפריע לי רק קצת במהלך הסרט,
אבל כשראיתי שוב את הטריילר הבנתי עד כמה טיפה צבע בעולם החיים היה יכול רק להדגיש את האפלוליות שלו, כמה האדום של השמלה של ויקטוריה "מקפיצה" החוצה את הסצינה והזהב של הטבעת מכניס עניין בתמונה.
ממש חבל שהוא החליט לוותר עליהם. ולא מתאים לברטון. ההשוואה העיצובית גם ל"סיוט שלפני חג המולד", אבל גם (אם לא בעיקר) ל"ביטלג'וס" (שבסך הכל מנגן על הרבה מיתרים דומים) מראה שכשברטון מנצל את כל פלטת הצבעים (אמנם ברוויה נמוכה ובתוספת שחור), התוצאה מקסימה פי כמה.
אורך הסרט
אני לא יודע למה, אולי כי העלילה לא בנוייה היטב, התסריט נפתר בקלות והסרט נגמר מהר תוך שעה ורבע אבל למה הסרט נגמר כל כך מהר? רק נכנסתי ולאחר כמה שניות, הנה נגמר (ואיחרתי רק לפרסומות)…. אני לא יודע מה קורה… הייתי אמור לאהוב אותו אבל אני פשוט לא הצלחתי הכי… למרות שויזואלית הוא מקסים!
כמות העבודה שצריך להשקיע בכל דקה
בסרט אנימציה בכלל ובסרט אנימציה כזה בפרט, היא כזאת מפלצתית, שלא פלא שהם בדרך כלל קצרים.
כמות העבודה שצריך להשקיע בכל דקה
כן אני מסכים שזו הרבה עבודה אבל היא לא בותרת את העבודה על התסריט. זה פיתרון שעושים לפני היציאה לצילומים. קיימים סרטי אנימציה מושקעים גם עלילתית, נכון שהם דורשים יותר זמן, ונכון שטים ברטון עבד באותה עת גם על צ'רלי אבל הוא תמיד יכל לדחות את הפרוייקט אם מאוד חשק בו.
לי פשוט העלילה הפריעה, כי אם מורידים את האפקטים והויזואליות המטורפת של הסרט לא נשאר כלום.
דיקט, לא פלקט. זהו, אמרתי את דברי.
אנימציה מול עלילה
BS מתפעל בביקורת שלו מסוג האנימציה, ואומר שלאנימציה הממוחשבת יש עוד דרך ארוכה לצעוד עד שתוכל להשתוות לאנימצית ה- stop motion. מצד שני הוא פחות מתלהב מעלילת הסרט.
וזה מביא אותי לטיעון האומר, בפעם המי יודע כמה, שלא חשוב באיזו אנימציה משתמשים. אם הסיפור טוב והעלילה מהודקת, הסרט יהיה טוב. יש דוגמאות של סרטי אנימציה ממוחשבת מעולים (מישהו אמר צעצוע של סיפור 2?) שבהם גם האנימציה מרהיבה וגם העלילה מקורית וחסרת חורים, ולעומת זאת סרטי stop motion יפים ויזואלית אך לוקים מבחינת העלילה, ולכן הם לא מספקים את הסחורה עד הסוף. עדיין לא ראיתי את "חתונת הרפאים" אבל ממה שקראתי בתגובות, זו הטענה העיקרית של חלק מהמגיבים לגבי הסרט הזה.
~רגע של נוסטלגי'ה~
לא אשכח את ההתלהבות סביב צעצוע של סיפור בזמנו. כל הדיבורים על האנימצי'ה וכמה מגניב זה…חבל באמת שעם הזמן מוקד המשיכה המרכזי בסרטים כאלה הפך מעלילה למראה.
די סתרת את עצמך בהודעה הזאת.
בסה''כ רציתי לחזק את ידי סנופקין
באומרו שאם כל סרטי האנימצי'ה הממוחשבת היו טובים -עלילתית- כצעצוע של סיפור- דיינו.
ההתלהבות מהאנימצי'ה הממוחשבת (גם אם היא לא הדבר שהכי קורץ לי בסרטים כאלה) נראית לי לגיטימית במבט לאחור, אבל איפשהו הדגש זז לכיוון הזה קצת יותר מידי, כנראה על חשבון העלילה.
מפיק א' למפיק ב':
"יש לנו כסף או לבנות מחלקת אנימציה ממוחשבת מהפכנית, כולל עשרות אנימטורים וחוות מחשבים יקרה, או לשכור תסריטאי".
השיקול הזה נשמע לי מופרך. אנימציה טובה קיימת, או לא קיימת, וסיפור טוב קיים, או לא קיים, אבל הם לא באים אחד על חשבון השני או מבטלים אחד את השני. ב'צ'יקן ליטל' יש סיפור גרוע, ואנימציה לא משהו. ב'משפחת סופר-על' יש סיפור נהדר ואנימציה מדהימה. וכמו שהרגע אמרת, ההתלהבות מהאנימציה היתה קיימת עוד מסרט האנימציה הממוחשבת הראשון (ועוד לפני זה, בעצם), כך שקשה להתלונן על "הנוער של היום" ולטעון שפעם היה יותר טוב.
יש משהו במה שגיני אומרת:
הבעיה אצל האולפנים שמנסים לקפוץ על העגלה של פיקסאר, דרימוורקס ובלו-סקיי (כן, אני מוסיף את בלו-סקיי לרשימה הזאת, למרות כל ההסתייגויות) היא שהם בטוחים שהטכנולוגיה לבדה תחזיק את הסרט, כי היא היתה הגורם העיקרי מאחורי ההצלחה של הנ"ל. תסריט? זה עניין שולי לחלוטין. אין לי ספק שבכל האולפנים שהזכרתי יושבים המון לא רק על הטכנולוגיה אלא גם על הסיפור.
באולפנים האחרים יש רושם של "בואו נעשה סרט על חיות עם דאחקות, זה הולך חזק היום" (העצוב הוא שדרימוורקס זזים עכשיו באותו הכיוון בדיוק).
זה נכון, אבל
אי אפשר להאשים בזה דווקא את ההשקעה באנימציה. ברוב הסרטים האלה (או לפחות הטריילרים שלהם) גם האנימציה רחוקה מלהדהים. אין דבר כזה "להשקיע באנימציה על חשבון התסריט".
מוסכם,
אבל לא לכתחילה.
מינינג, אני יכולה להבין את האמירה 'אין דבר כזה "להשקיע באנימציה על חשבון התסריט".' ואני בטח לא אומרת שבתכנון הראשי של האולפנים העלילה לא נחשבת כפונקצי'ה (לקחת את דברי למקום שבכלל לא כיוונתי אליו שם), אבל בעיניי ההתעסקות היום היא הרבה יותר בעטיפה מאשר בתוכן כשזה נוגע לסרטי אנימצי'ה.
ולא, אין לי כוונה לזלזל בעטיפה, זה פשוט נראה לי שיש מן ציפי'ה אידיוטית כזאת של האולפנים שסרט האנימצי'ה שלהם יביא קהל ולו בזכות האנימצי'ה.
ההתלהבות מהסרט הראשון- לגיטימית. ההיסטרי'ה שמלווה אלי'ה בכל סרט שיוצא אח"כ- לא.
מה שכן, אני בהחלט מסכימה איתך לגביי זה שסיפור טוב קיים או לא קיים. אז אני אתקן את דבריי ואומר ש"הנוער של היום" באמת לא גרוע יותר, כי בשנה רגילה תמיד יש סרטי אנימצי'ה מוצלחים יותר ופחות מבחינה עלילתית.
מתי דרימווקס כן השקיעו בעלילה
ולא סתם הריצו דאחקות?
וכמו שסנופקין אמר, הטריילר הכי מוצלח ביומית על ים סרטי האנימציה שיוצאים השנה הוא של כיפה אדומה, ולמרות זאת האנימציה הכי מכוערת. הכל תלוי בתסריט.
ב-''עבודת נמלים'' וב-''שרק'' (שכן, אני יודע שאתה שונא אותו בגלל שהוא
לקח את האוסקר מ-"מפלצות בע"מ". מה לעשות).
הזמנים האלה עברו מזמן.
היום אני לא מעריך קולנוע לפי שחקן, במאי או אולפן אלא לפי הסרט! שרק, עם כמה שאני אוהב וכמה שהוא מצחיק אותי (בפעם הראשונה) הוא לא סרט שהשקיעו בו בעלילה. ההשקעה דומה להשקעה של מת לצעוק. חשבו איך לצחוק על הרבה מסרטי דיסני וסרטים אחרים ובין לבין הייתה עלילה בנאלית ולא מקורית. שניים מתאהבים למרות כל ההבדלים ובסוף אחד מהם מקריב משהו בשביל האהבה. אז סיפור מקורי אין, ואת עבודת נמלים אני לא כל כך זוכר אבל לפי מה שזכור לי הלעילה לא הייתה כזאת מקורית.
גם מעלילה נדושה אפשר לעשות תסריט מוצלח.
ב-"שרק" עשו את זה. ב-"צ'יקן ליטל", למשל, לא.
עלילה לא שווה תסריט?
אפשר שתהייה עלילה נדושה והרבה הברקות תסריטיות (שמש נצחית בראש צלול) אבל זה לא מה שהיה בשרק. זה היה פרודיה לילדים. גם במוצאים את נימו לא הייתה עלילה מקורית וגם לא היה תסריט טוב. למרות זאת במיפלע צש"ס ומס"ע (שאר הסרטים) היה גם תסריט וגם עלילה. אתה יותר מדבר על עלילה כללית לא על העלילה הספציפית שזה בעצם התסריט כולו.
עלילה לא שווה תסריט.
"עלילה" היא מה שקורה. "תסריט" הוא לקיחת העלילה וארגון שלה בפורמט קולנועי של סצנות, דיאלוגים וכו'. ובפורמט הזה אפשר לקחת עלילה נדושה ולעשות ממנה תסריט מבריק. לדעתי? "שרק" בהחלט עונה לדרישות.
שאלה קטנונית, אם יורשה לי.
למה אתה כותב אנימצי'ה ולא סתם אנימציה?
אני מניחה שהיא דתיה
בגלל ש-י'ה וא-ל זה שם ה', אז יש כאלה שמוסיפים צ'ופצ'יק כדי שזה לא יהיה שם השם.
ברמה העקרונית אני מבינה שהבעיה היא לכתוב את שם ה', ואם זה חלק ממילה אז זה לא בעיה.
יש גם כאלה שהופכים אות אחת ל-ק', כלומר קה ו-קל. ו-יקוק…
ואם לוקחים את זה קשה מדי, אפשר להגיע ל: בתקה וקליקקו שהלכו לספרקה ואכלו פלפקל ושתו שתקה קלה (או בעברית: בתיה ואליהו הלכו לספריה ואכלו פלפאל ושתו שתיה קלה).
את מתכוונת ''כדי שזה לא י'הי'ה שם השם''.
בוודאי שחשוב באיזו אנימציה משתמשים
האמירה שלך נראית לי שוות ערך לאמירה שזוויות צילום, תאורה ועיצוב (ואולי אפילו עריכה ואלמנטים מסוימים של משחק) לא רלוונטים לאיכות של סרט מצולם.
אני מסכים שהמראה הוא לא מספיק להחזיק סרט, בין אם הוא מצויר ובין עם מצולם, אבל אין לי ספק שהוא חלק בלתי נפרד מהאיכות של סרט. מדובר, אחרי הכל, במדיום ויזואלי.
בוודאי שחשוב באיזו אנימציה משתמשים
כמובן שגם הויזואליות חשובה, מעולם לא טענתי ההיפך. הכותרת שלי היתה "אנימציה מול עלילה" ולא "אנימציה נגד עלילה". אלה שני דברים שלא צריכים לבוא זה על חשבון זה אלא זה לצד זה, כמו שרד פיש אמר. אם הסרט (מצויר או מצולם) נראה מצוין ויזואלית אבל העלילה שלו דפוקה, חווית הצפיה בו לא תהיה מושלמת, וזה לא משנה אם באת רק להעביר שעתיים בכיף. תחושת הסיפוק מהסרט היא שילוב של הנאה חזותית ואינטלקטואלית. לכן אני מצפה מהאולפן שישקיע בסיפור כמו שהוא משקיע בצד הויזואלי, אחרת אני מרגיש שמישהו שם למעלה לא שם עלי קצוץ בתור צופה (ואני מניח שזה בדיוק מה שלרוב קורה).
כל מילה בסלע
ציפיתי ליותר…
העלילה פשטנית מאוד, מלאה בחורים.
קצר מדי!
עיצוב טוב ותו לא.
יש בגלובוס במבשרת.
אני לא מכיר אותו ולא יודע אם הוא טוב יותר, אבל אני מאוד לא בעד לחזור לקולנועים מחורבנים ומזולזלים בגלל שאין אלטרנטיבה.
בעייתי
גלובוס מבשרת נהנה מצוות די מיומן ומאוד חביב (שזה, לא צריך להגיד, יוצא דופן ביותר בגלובוס), אבל סובל ממסכים קטנים וסאונד בעייתי. בנוסף, השורות הראשונות הרבה, הרבה, הרבה יותר מדי קרובות למסך.
לסרט לא ויזואלי זה קולנוע שתענוג ללכת אליו. לסרט ויזואלי (כמו הארי פוטר), זאת טעות איומה.
אהבתי, פשוט לא עד כלות
אני חושבת שהביקורת מאוד נכונה בעובדה שמידת ההנאה מהסרט הזה תלויה במידת החשיבות שמייחסים לאנימציה, ולהבדיל, במידת החשיבות שמייחסים לעלילה.
גם אני חיכיתי לסרט הזה הרבה זמן, ואני חייבת לציין שבשורה התחתונה הוא סרט חביב. פשוט, עם אנימציה כל כך מדהימה, חבל שהתסריט כל כך דל.
''מיתרים''...אפשר כאן, נכון?
אני מניחה שהמיקום די מתאים, כי "מיתרים" הוא גם סרט אנימציה "אמיתית"(בובות על חוטים). ראיתי רק חלק ממנו ואני מתכוונת להשלים את השאר, רק תהיתי אם יש בקורת באתר ואני לא מצליחה למצוא?
הסרט משנת 2001 בערך, דנמרק.
הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, נדמה לי
אבל פרט לכך הוא לא הוקרן בארץ, ואין לנו עליו ביקורת.
הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, נדמה לי
אתה בטוח שזה stop motion?
זה ממש לא נראה ככה.
בהחלט stop motion.
אנא קבל את התנצלותי, לא התכוונתי להיות אגרסיבי.
בנוגע לשאר, יכול מאד להיות שהרושם העז שהותירו עלי הסצינות האחרונות טשטש מעט את הזכרון שלי.
אם אי פעם אשוכנע לצפות שוב בסרט (ויהיה לי מה להגיד עליו) אחזור ואשאיר הודעה שאף אחד לא ישים לב אליה.
צפייה חוזרת בסרט
כן, זה המדד העיקרי שלי בויכוח "הסיוט או הכלה?" – איך שגמרתי לראות את 'הסיוט שלפני חג המולד' אמרתי לעצמי שיהיה ממש כיף לראות אותו שוב, וגם התחלתי לדמיין עם איזה חברים יהיה כיף לראות אותו שוב; ואיך שגמרתי לראות את 'חתונת רפאים' לא התחשק לי לראות אותו שוב עם אף אחד.
עצוב.
תגובה ל''גם כן סטופ מושן''
התוצאה בכלל לא דומה לתלת מימד ממוחשב, מייד רואים שזו טכניקה שונה לגמרי ושהכל הרבה יותר איכותי. אם הבעות הפנים הן "מוגבלות", זה בגלל שזהו אחד המאפיינים של הטכניקה, ואין עם זה בעיה.
אתה מזכיר לי את אבא שלי, ששומע מוסיקת רוק ואומר ש"כל השירים נשמעים אותו דבר", אבל הוא לא רואה את ההבדל או את האיכות מפני שאינו מתמצא בתחום.
תגובה ל''גם כן סטופ מושן''
מה הכוונה ב"הכל הרבה יותר איכותי"?
אני לא יודע למה הוא התכוון...
אבל פשוט, יש הרבה יותר פרטים בתמונה. יש פאקים קטנים בשלמות שאנימציית מחשב עדיין לא מצליחה לעשות, והמשטחים השונים והתגובה שלהם לאור הרבה יותר אמינה. זה סתם מה שקופץ לי לראש עכשיו.
חוות הדעת של גרידו
אני היחיד שנזכר ב"ביטלג'וס"? אולי זה בגלל שאני לא זוכר את "הסיוט" ומייחס דברים ששייכים אליו לביטלג'וס.
ביטלג'וס
כמו "חתונות רפאים" עוסק בחיים של אחרי המוות. "הסיוט" מתרחש בעולם החגים שלא מאוכלס (עד כמה שאני זוכר) בתים. ב"ביטלג'וס" ובצורה ברורה יותר ב"חתונת רפאים" עולם המתים נראה יותר תוסס מעולם החיים.
מש''א
וגם הכומר, בסופו של דבר,
הוא לא רע. רק מאובן בדרכיו.
בטח שהוא רע.
אחרי כל מה שהוא עשה לגאנדאלף?
כן,
, אני יודע. אני מצטער, אבל אני יותר לעולם לא אוכל להפריד בראש את כריסטופר לי מסארומן.
גם לי זה קרה.
סוג הדיבוב שהוא בחר נשמע בול כמו סארומן.
אולי ככה כריסטופר לי פשוט מדבר בדרך כלל, לא יודע.
ואילו אני,
כשהכומר חזר ואמר "יאנג מאסטר ואן דורט", לא יכולתי שלא לדמיין אותו מנופף סייף-אור.
שחכתי מהרוזן דוקו!
שוב אותו סגנון משחק ואותו טון קול.
אבל כריסטופר לי שולט במילא.
זה רק אני או
שנעימת הנושא בסרט היא בין הטובות שאלפמן הלחין אי פעם?
והסרט עצמו פשוט נהדר. מעניין אם הוא יקבל מועמדות או זכייה באוסקר.
הוא בוודאי יהיה מועמד לסרט האנימציה הטוב ביותר
אבל מהמרים דווקא על 'וולאס וגרומיט' בתור הזוכה.
זה רק אני או
נעימת הנושא באמת יפיפייה. עד כדי כך ששכנעתי קרוב שמבקר בחו"ל לקנות לי את פס הקול. וכדי שתבינו את גודל התקדים, פס הקול האחר היחיד שיש לי הוא של הסיוט שלפני חג המולד.
איזה מקריות!
כן, זו בטח מקריות!
אכן, כל כך מקרי שזה הורס.
נו, אם כבר אני מבזבזת כסף, שזה יהיה על משהו איכותי מבית ברטון-את-אלפמן.
הידד!
איזה יופי! אני גאה להכריז בזאת על "חתונת הרפאים" בתוך סרט הבובות הראשון בהיסטוריה של האתר שעבר את גבול 100 התגובות! והוא בהחלט ראוי לכך! הורי!
מישהו יודע מתי ואם בכלל
הסרט יוקרן בעוד בתי קולנוע בארץ פרט לאלו שבת"א, חיפה, ירושלים?
כמה מהחברות שלי הן פסיכיות של טים ברטון ותכננו הליכה קבוצתית לסרט כשהוא יצא וזה לא מתאפשר כרגע בגלל הריחוק
מאוד מבאס, חיכינו לזה הרבה..
לא לילדים
ראיתי המון סרטים של ג'וני דפ וזה הסרט המוזר ביותר שלו. לא רק מהבחינה שזה הסרט עם האנימצייה המדליקה הזו הראשון של ג'וני דפ אלא גם מהבחינה שזה הסרט הראשון שיש בו כל כך הרבה חושך…צחוק…אימה…אנימצייה… והכי מצחיק שהכל…מעורבב ביחד כמו דייסה בתור סרט. בוא נתחיל מהעניין של החושך – כל הסרט באווירת חשיכה | שחור – לבן. לא תסכימו איתי? תראו לי רגע צבעוני אחד. לא היה. ולמרות שהתכונה הזו של הסרט עלולה לגרום לנו לא לרצות לראות את הסרט שלושת התכונות האחרות שלו יילחמו בתכונה הזו על מנת שכן נרצה. הסרט מלא בקטעים מצחיקים – לא צפויים. והבדיחות הן דווקא מהעולם המודרני למרות שהסרט מתרחש לפני כמה דורות. אז כבר – סרט באווירה קודרת וחשוכה עם צחוק – זה כבר משהו יותר טוב. אבל יש עוד שני תכונות. אימה – זה הדבר המתאים ביותר לאווירה קודרת. יש כמה קטעים מפחידים בסרט ואילו הוא לא היה סרט אנימצייה הייתי אומר אחרי 10 הדקות הראשוות שלו שהוא סרט אימה. תגידו את האמת – כשהכלה ייצאה מהאדמה, זה לא הפחיד אותכם? או כשהחתן הסתובב וראה את הכלה מאחוריו, קטע בלתי צפוי? אז אם לא נבהלתם זה בטוח רק בגלל שזה סרט אנימצייה, אבל הכוונה של יוצרי הסרט הייתה חד משמעי – להפחיד את הצופים. והתכונה האחרונה והחביבה ביותר – שכל זה בתוך סרט אנימצייה שונה לחלוטין מכל האנימציות בסרטים של ההשנים האחרונות – כמו שרק, תפוס ת'כריש, וולאס וגרומיט ועוד… האנימצייה גורמת לסרט להיות עדיין, איפושהו שם, מתאים גם לילדים.
אבל זו הבעיה העיקרית של הסרט. האם הסרט הזה לילדים? לא לא לא, הצחקתם אותי. הוא ממש ל>>><<<א לילדים ובטח שלא לילדים קטנים. הסרט מתאר עולם של מבוגרים בלבד עם קטעים מצחיקים וגם הם צחוק של מבוגרים . העובדה שזהו סרט אנימצייה לא מוחקת את העובדה שהכל בסרט…. כל כך מבוגר. באמת. אז אם חשבתם לקחת את האח הקטןם שלכם לסרט תחשבו פעמיים… הוא לא יבין כלום ויכול להיות שיהיו לו חלומות רעים במשך כמה לילות בזכות עבודתם המצויינת של השלדים המשוגעים האלה. בשני מילים – לא לילדים.
ציון שלי: 8/10, 1- בגלל האווירה הכל כך קודרת, המינוס השני בגלל שזהו סרט אנימצייה ואנימצייה זה בדרך כלל לילדים, והסרט הוא ממש לא לילדים מה שיכול להיות מאוד מטעה, מין מסכה כזו ששמים על הפוסטר ולא מה שבפנים.
א. היו הרבה רגעים צבעוניים. בשתי מילים: ארץ המתים.
ב. אף אחד לא אמר שהסרט הזה לילדים. המושג "אנימציה" אולי יוצר אסוציאציה ילדותית, אבל הרבה מאד סרטי אנימציה מיעדים את עצמם מראש למבוגרים, בלי שבכלל עולה השאלה אם זה נורמלי. כי זה נורמלי.
א. היו הרבה רגעים צבעוניים. בשתי מילים: ארץ המתים.
אוקי. את/ה צודק/ת אולי אני פשוט לא מכיר סרטי אנימצייה נוספים למבוגרים (ואני באמת לא מכיר). ולא היו הרבה רגעים שכל המסך צבעוני. היה קטעים למשל עם הזחל הירוק ההוא אבל עדיין הכל היה חשוך וקודר. מאחוריו.
א. היו הרבה רגעים צבעוניים. בשתי מילים: ארץ המתים.
-היא צודקת
-תראה סרטים של מיאזקי (כסרטי אנימצינ למבוגרים).
האמת? רובם לא.
"מונונוקי" הוא היחיד של מיאזאקי שאפשר להגיד עליו שהוא "למבוגרים" (בלבד). "נאוסיקה" הוא מקרה גבולי, כי הוא קצת אלים (אבל לא יותר מסרט "מלחמת הכוכבים" ממוצע). יכול להיות ש-"החזיר האדום" לא מתאים לילדים (לא כי יש שם משהו שלא מתאים להם, אלא כי הם לא יבינו אותו). כל השאר? לילדים.
אבל כל הסרטים של מיאזאקי שאני ראיתי, ועליהם אני מבססת את הקביעה
מתאימים גם למבוגרים. ויש בהם רבדים מסוימים שרק מבוגרים יבינו.
סרט למבוגרים [או לילדים מעל גיל 13, נגיד] הוא לא רק סרט עם מכות או מין. הוא סרט עם מסרים שצריך להיות בשכבת גיל מסוימת כדי להבין. ועד כמה שהמסע המופלא, למשל, הוא סרט מרהיב ושובה עין ומעניין לילדים, הוא באותה נשימה גם סרט למבוגרים עם מסרים למבוגרים, שילדים קטנים לא מבינים.
והוא גם לא מזלזל באינטליגנציה של הצופה, כמו הרבה סרטי אנימציה מערביים, שפותרים את עצמם מכל סוג של השקעה כי הם "מיועדים" כביכול לילדים, והם לא יבינו ממילא.
אפשר גם לקחת לדוג' את
"למצוא את ארץ לעולם לא", סרט שדורג PG אבל לחלוטין לא יעניין ילדים בשכבת הגיל הזאת.
ולכן הוספתי את ה-''בלבד'' בסוגריים אחרי ''למבוגרים''.
אם כי אני עומד מאחורי הקביעה שלי: כל הסרטים של מיאזאקי מלבד "מונונוקי" ואולי גם "החזיר האדום" הם סרטים שמיועדים לילדים. ערך מוסף לצופים המבוגרים? כמובן שיש בהם. אבל קהל היעד הראשוני שלהם הוא בהחלט ילדים.
מה שלא עושה אותם שונים, במובן הזה, מרוב סרטי האנימציה שיוצאים בארה"ב.
אבל שונים במובנים אחרים.
מבוגר שיצפה עם הילד שלו במסע המופלא יהנה עד מאוד, ויתרם מהסרט. לעומת זאת, מבוגר שיקח את הילד שלו לתפוס את הכריש, למשל, יצא מקסימום עם פרצוף חמוץ.
וזה אך ורק כי האולפנים מתבססים על מה שהצרכנים חושבים – אנימציה זה לילדים, אז לא צריך להשקיע בערך מוסף או במסר. והקהל אוכל את זה כמו גדול.
לעומת זאת, אצל מיאזאקי, גם מבוגר וגם ילד שיכנס לסרט יהנה ממנו ברמות שונות, ואף אחד מהם לא יחוש שירקו על האינטלגניציה שלו.
גופת הכלה
זה פשוט היה סרט מקסים. אחד הסרטים שהמילה "חמוד" יותר מתאימה להם.
התמימות, הביישנות, הפשטות של כל הדמויות, העיצוב המצויין של טים ברטון, ובמיוחד הביזאריות יוצאת הדופן שהיתה בסרט הזה, ושבלטה בו אפילו יותר מב"הסיוט שלפני" הפכו את הסרט הזה לכמעט יצירת מופת.
כמעט כי באמת שזה לא היה נחשב לבזבוז גדול מדי (מבחינת הקהל, לפחות) אם היו מקדישים עוד 20-30 דקות לעיצוב האישיות של הדמויות ולהדגשה והעמקה נוספת של מערכת היחסים בינהם. זה מאוד נחמד שויקטור וויקטוריה (אוי, הגאונות) התאהבו בפרק זמן של משהו כמו 2 דקות, אבל בין זה לבין לרצות לבלות את שאר חייהם יחד יש לפחות עוד 10 דקות של אינטראקיציה שלא היתה קיימת בסרט. בנוסף לזה – לא היה מזיק להוסיף עוד קצת זמן מסך להסבר היחסים בין ויקטור לכלה. או לפחות להקדיש עוד כמה דקות לכך שויקטור יסביר את טיב היחסים בינהם לכלה, כי היא בהחלט היתה מחוסרת אינפורמציה בשלבים מסוימים.
והאמת היא שאפילו שהסרט הזה היה בחלקו הגדול מבוסס על אלמנטים מסרטים אחרים של ברטון (גם בלי להזכיר את המובן מאליו שזה "הסיוט שלפני", שנראה לי שאפילו השתמשו בחלקים מהסט שלו כדי לבנות את "חתונת", יש את "ביטלג'וס", שהזכירו כבר, שמתעסק כולו במערכת היחסים בין המתים לחיים, את "סליפי הולו" – הגרסה האנושית של "חתונת" מבחינה עיצובית של הדמויות והסט, את "באטמן" – שהאב של ויקטוריה איכשהו הזכיר לי מאוד את הפינגווין-מן שבו, ואפילו את "הפלישה ממאדים" – עכשיו אנחנו יודעים מאיזה חייזר ויקטור גנב את העיניים האלו) זה לא הפריע לי כלל, בגלל שהיתה לו אוירה יחודית גותית ומורבידית נהדרת משלו.
אבל – אל נא נתמקד ברע כשיש כל כך הרבה טוב, ו-90% מהסרט בהחלט היה יוצא מן הכלל.
התלונה היחידה שיש לי לסרט..
היא שהוא כל כך קצר… שעה ורבע?!
מעולם לא חשבתי שכתוביות יבואו לי בכזה שוק..
סרט נהדר - בקשר לסוף...
נראה לי שזה בגלל שויקטור הוא בן אדם חי בעולם המתים. למתים הרגילים אין בעיה (מיוחדת) לעבור לעולם החיים.
הליהוק
התולעת ששם, יש מצב שזה סטיב בושמי שמדבב אותה?
פשוט שאיכשהו מצאתי דמיון בין המראה של שניהם…
גם אני חשבתי ככה, אבל היא מתבססת על שחקן אחר - פיטר לורי.
(יותר נכון, מתבססת על דמותו. הדיבוב נעשה בידי מישהו בשם אן רייטל, שמדבב הרבה משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה).
הדיבוב שלה היה פשוט מדהים
היא עשתה חיקוי כמעט מושלם של אותו רוצח ילדים מ-"M", ואם לא ידעתי שהוא נפטר לפני 40 שנה הייתי חושב שזה הוא שדיבב.
שלו. זה Enn.
http://www.imdb.com/name/nm0718572/
הדיבוב שלה היה פשוט מדהים
לי הקול של התולעת הזכיר את קלאוס מ american dad
צריך ייעוץ
שלום.. אני מדריך בצופים ואני רוצה לעשות ערב לחניכים שלי שקראת יום השישי ה-13 אני רוצה להקרין להם סרט אימה אבל הם בכיתה ה'… בגלל זה החלטתי להקרין להם סרט פחות מפחיד… למשל חתונת רפאים, הבעייה שלא ראיתי אותו… ורציתי לשאול מי שראה אותו פה….אני יודע שהוא סרט לא מפחיד אבל האם יש בו לפחות קצת אווירה של אימה, פחד…כל התגובות יתקבלו בברכה!!!
צריך ייעוץ
יש קצת (רק קצת) אווירה שכזו, בעיקר בסצינה הראשונה שבה הכלה המתה מופיעה. נראה לי שזה סרט די מוצלח להקרנה למטרות שאתה מתאר.
אני מסכים
זה סרט עם אווירת אימה, אבל כמעט כולו לא ממש מפחיד, אלא מבדר.
מצד שני
הקרנה של סרט צרוב היא לא ממש אקט חינוכי. אולי כתחליף תקרין להם את הסיוט שלפני חג המולד?
אני חושבת ש''הסיוט'' עדיף באופן כללי.
טרם יצא לי לצפות ב"חתונת רפאים" (הייתי בטוחה שאספיק השבוע!), אבל בעקבות "הסיוט" אפשר גם לפתח דיון על מסורות ומועדים (גם יום שישי ה- 13 הוא סוג של מועד המצויין באופן מסורתי).
בנוסף, הוא מכיל אלמנטים רבים של אימה – כמו רוחות, שלדים מדברים וגוויות מהלכות (בסגנון פרנקנשטייני) אך שומר על אווירה מבדרת והומוריסטית.
גם להקרין את ''הסיוט שלפני חג המולד''
בפעולה של הצופים זה לא ממש חוקי, או "מוסרי", לצורך העניין. גניבת זכויות היוצרים מצויה בעצם ההקרנה – עותק צרוב או מקורי זה מקסימום עוד סעיף אישום.
רגע...
ואם אני קונה את הסרט ומזמין אלי עשרה חברים לצפות בו איתי, זה גם נחשב לא חוקי?
תאורטית, אני חושב שלא.
אבל אני לא באמת יודע. כל מה שרציתי זה רק הקשר לפרסם בו את הציטוט הבא: http://bash.org/?595485
מאוד אהבתי את הסרט
סרט מאוד חביב.
אני מאוד אוהבת את הסרטים של טים ברטון. הם מצחיקים וקלילים כאלה.
בכל סרט בסגנון כזה שהוא יוצר יש כל כך הרבה פרטים קטנים בתפאורה ובדמויות שיוצרים את האווירה ועושים את כל העבודה.
א. גם אני חשבתי שהסרט היה קטוע
כאילו הייתה חסרה לו רבע-חצי שעה, אבל אתה לא חושב שהביקורת שלך עליו קצת חריפה מדי? משפטים כמו "יוצריו של הסרט הם קורבנות. הסרט הוא קורבן של יוצריו ואנחנו קורבנות של הסרט." הייתי שומר לסרטים רעים.
ב. כשאתה כותב בתגובה שלך פרטים חשובים מהעלילה של הסרט, בבקשה הוסף לה סימן ספוילר (כמו זה שהוספתי לה עכשיו).
ג. הסרט לא נעשה באנימציית מחשב
כמעט כל האנימציה בסרט היא סטופ-מושן, כאשר נעשה שימוש במחשב להוספת אפקטים (כמו הזזת העיניים).
כמעט הכל נכון וכמעט הכל שגוי
כן, זה סרט רע, בעיקר מבחינה תסריטאית: מפוזר, מרושל, לא עשוי, לא מהודק, חסר כיוון.
אבל הסיבות לכך הפוכות ממה שאתה מתאר. זה לא סרט של מפיק, אלא סרט של יוצר (טים ברטון), שקצת איבד כיוון. הוא סרט רע, לא בגלל תיעוש יתר, תאוות בצע, זלזול בצופים או עודף חשיבות עצמית. להיפך, זה סרט שנעשה מחוץ לתעשיה ההוליוודית, לא במסגרת אולפן גדול, לא מתוך שאיפה "לעשות קופה" וכן מתוך רצון להפיק יצירה של ממש.
טים ברטון הוא אחד הבמאים (והאנימטורים) הבולטים בעולם בעשורים האחרונים, ו"חתונת רפאים" שלו היה אמור להיות סרט אנימציה פורץ דרך, שונה לחלוטין מהמיינסטרים ההוליוודי.
אבל ברטון נכשל, והוא היחיד שאשם בכשלון. לא הוליווד, לא המפיקים ולא "המנוע המתועש"…
וכמובן, לא מדובר באנימציה ממוחשבת אלא בסטופ מושן (אנימציית בובות).
הוא לא סרט רע, לדעתי
סתם סרט מאכזב. כלומר, זה סרט של טים ברטון, סמאח רציני, וסרט אנימציית הבובות הראשון שהוא מביים והשלישי שהוא מעורב בו' והרבה אנשים זוכרים לו לטובה את "הסיוט שלפני חג המולד"… אז אנשים באו לסרט עם המון ציפיות ויצאו מאוכזבים עד עמקי נשמתם. אני מודה ומתוודה שגם אני יצאתי מהסרט מאוכזבת בפעם הראשונה. הפעם השניה כבר הייתה יותר נעימה (ומקרית לחלוטין – סתם לא נשארו כרטיסים להארי פוטר וגביע האש, ובאתי במיוחד כדי לראות סרט).
כמה צפיות מחדש בסרט הבהירו לי שזה סרט חביב בהחלט, על כל מגרעותיו. הוא רק לא בסטנדרטים של סרטים אחרים של ברטון.
כוכב הקופים?
לא, האמת שאני סתם משמיץ. למרות 'כוכב הקופים' הנורא ו'סליפי הולו' המיותר, בסך הכל הרקורד של ברטון ממשיך להיות מרשים (צ'רלי היה מצוין ו-Big Fish היה נהדר).
אני רוצה להבין, אחת ולתמיד
למה כל כך אוהבים לשנוא את סליפי הולו.
בעיני מדובר באחד הסרטים המוצלחים ביותר של ברטון.
אני ממש לא מאמין למה שאני קורא כאן- סליפי הולו מיותר?
חתונת הרפאים מאכזב?
אתם יודעים מה? אתם ממש פוגעים ברגשותי עם המילים האלה.
לדעתי יחד עם המספריים של אדוארד ובאטמן חוזר, סליפי הולו וחתונת הרפאים הם הרביעיה הכי מוצלחת של ברטון.
אנא, לא לדבר אלי ברבים. חטפת מנת יתר מזה ב-24 שעות האחרונות.
ולשאלתך: כי הסרט, עד כמה שאני מצליח לזכור אותו, משעמם – והדמות של דפ מעצבנת. אה, ואני גם לא מצליח לזכור אותו, מה שאומר שאו שהוא היה מאוד לא הגיוני או שלא קרה בו שום דבר חשוב (או שסתם הייתי בריכוז נמוך מאוד).
אני מאוד אוהב את ''סליפי הולו''.
למעשה מדובר בסרט בו ברטון הולך הכי רחוק עם האווירה ה"ברטונית". העיצוב הקלאסי מוגזם לגמרי וכך גם המשחק האוברדרמטי של הדמויות (אצל דפ/איכבוד קריין זה גולש לקומי-גרוטסקי). וכמובן שאינו סרט אימה. הוא לא מנסה להפחיד ולכן גם לא מצליח. מדובר באגדה גותית דרמטית שהעיצוב הברטוני משרה עליה אווירה אפלה, אבל ממש לא מפחידה.
אני מאוד אוהב את ''סליפי הולו''.
כנ"ל אצלי, אם כי אני קצת משוחד; ראיתי את הסרט אחרי ששמעתי עליו שלל ביקורות איומות, ומאוד הופתעתי לטובה.
אני שמח לשמוע שיש רבים שכן אוהבים אותו
ובכל זאת, התחושה העיקרית שקיבלתי כאן היא כי מרבית הגולשים לא נהנו מהסרט. לפחות מרבית אלו שמגיבים. על כן, במקום לשמוע מאלה שמשבחים את הסרט (אין לכם מה לשכנע אותי..), יש מישהו שמכון להציג דעה הפוכה?
הסרט מעולה!
אנימציה טובה, פסקול נהדר, שירים נחמדים, צילום גאוני, בדיחות מצחיקות ורעיון מגניב. כל אלו מרכיבים את אחד הסרטים הטובים ביותר של ברטון אם לא הטוב ביותר (אם כי זו לא כזו חוכמה, ברטון לפי דעתי הוא במאי נורא מאכזב לעומת מה שצפיתי). אם כי הסרט נופל בתחום התסריט וההיגיון ונהיה קצת טיפשי לקראת הסוף. אם כי עדיין סרט מעולה.
ראיתי גם את "הסיוט שלפני חג המולד" סרט נחמד, לא יותר, אבל יש משהו שאני לא מבין, ההתלהבות שלכם מהשירים, שהם, איך להגיד 'בינוניים', כן יש שיר אחד טוב ועוד שלושה שהם, די בסדר. אבל שאר השירים די גרועים.
ברטון, נדמה לי, שומר אצלי על שיא הבמאי שראיתי הכי הרבה סרטים שלו ואת רובם, ראיתי במהלך החודשיים שעברו.
אוי.
*מרימה ידיים* אני בחיים לא אצליח להבין אותך. אף פעם. מה בינוני בשירים ב"סיוט"? מה?
אוי.
המילים והלחן.
רק What's this עשה לי את זה.
הלחן?!
אני לא מנסה להבין יותר.
תשמעי, לא לכולם יש את אותו הלחן
אני יכול בקלות למצוא אנשים שיגידו שכל השירים מגוחכים ויברחו לשמוע משהו של שקירה. אם לפרט, "זה הוא האלווין" מעולה, רק בחירת הקולות לא טובה, שאר השירים, או נחמדים, או גרועים.
תפסיק להגיד את זה כבר!!!
בחיים שלי לא שמעתי מישהו אומר שהשירים בסרט "גרועים" ואני לא בנוייה לשמוע את זה. אני לא!! במיוחד ממישהו כמוך שאוהב הכל בערך.
בוא נעצור את זה פה ואני אלך להתפתל בשקט במקום אחר.
תשמעי, לא לכולם יש את אותו הלחן
נכון, נכון. גם "זה הוא האלווין" הוא שיר משובח. שחכתי ממנו, טיפש שכמוני.
שלא תתבלבלו, אין לי בעיה עם השירים. אני רק חושב שהם די בינוניים, בדומה לכמה מהשירים ב"חתונת הרפאים".
חשבתי שכל השירים ב''חתונת רפאים'' בינוניים.
נכון שהשירים ב"חתונת רפאים" הם לא משהו, אבל לפי דעתי זה עבד לזכות הסרט, היה פחות טוב אם מהסרט הזה הייתי יוצא מזמזם איזשהו שיר, לסרט יש נימה רצינית יותר, בנוסף, אין בסרט יותר מדי שירים, ואחד מהם (זה עם הגולגולת נדמה לי) היה די נחמד כך שהם גם לא ממש מפריעים. וחוץ מזה, המוזיקה מעולה.
השירים נחמדים, או ש''אחד מהם די נחמד''?
אגב, ראית את ההצגה "הירח הכחול"?
בעצם אמרתי שאחד מהם נחמד
אבל אני משנה את דעתי, כול שלושתם (או ארבעתם) קצרים, מותאמים היטב לאווירה ונחמדים. לא, לא ראיתי, במה מדובר?
אמרת את שני הדברים, כל אחד בתגובה אחרת.
ואת "הירח הכחול" גם אני לא ראיתי, אבל שייקה אופיר ואורי זוהר ערכו דיון די מעניין לגביה.
לא נהניתי
מעט מן הבדיחות הצחיק אותי,לרובן היה פוטנציאל,אך הן היו מאולצות ונטולות הקשר מה שחיסל את הפאנץ' וכנ"ל לגבי השירים,העיצוב והאנימציה מצוינים ונותנים לסרט עולם משכנע וייחודי כבר מהשנייה הראשונה,הבעיה היחידה היא שכל הסגנון הזה נמאס די מהר.