במקור: The Contract
במאי: ברוס ברספורד
תסריט: סטיבן כץ, ג'ון דרוזט
שחקנים: מורגן פרימן, ג'ון קיוזאק, ג'יימי אנדרסון
מסיבות שונות, האופציה של 'השתולים' ירדה מהפרק; גם הבונד החדש לא הסתדר. בכל זאת רצינו משהו עם אקשן, אז חשבנו על 'החוזה' – סרט אקשן עם מורגן פרימן וג'ון קיוזאק, מה כבר יכול להיות רע?
"סרט עם מורגן פרימן וג'ון קיוזאק שאף אחד אפילו לא מדבר עליו?" התלחשש מוחי, הפועל כרגיל כנגד כיוון השעון, "זה חייב להיות באמת גרוע". הלכנו. לפעמים הסרט הוא רק תירוץ.
"לא נורא", ניחמתי את עצמי בדרך, "אם יהיה ממש רע, לפחות יהיה לי צ'אנס לדון אותו למוות על דפי 'עין הדג"'.
הו, גורל אכזר. אפילו רע הסרט הזה לא הואיל להיות. לא נדרש הרבה זמן כדי לאבחן את הפתולוגיה הסופנית ממנה הוא סובל – ה"הולמרקיאה דיוידיטיס", או הסתמיות הממארת.
מורגן פרימן הוא פרנק קרדן, רוצח להשכיר המנהיג קבוצת שכירים בדרך לביצוע חוזה מסתורי. סדרה של אירועים מצערים מעבירה אותו לידיה של המשטרה המקומית של עיר נידחת כלשהי, אי שם בשממה הפחות מתורבתת של ארצות הברית של אמריקה. אירוע מצער נוסף כמעט ומוציא אותו מזרועותיו הכחלחלות של החוק – אך ברגע האחרון מפקיד מלווהו הגוסס של קרדן את אסירו בידיהם הלא אמונות במיוחד של המורה לספורט ומאמן הבייסבול ריי ושל בנו כריס, בלווית זוג אזיקים ואקדח, ובנשמת אפו האחרונה מורה להם ללוות את האיש המסוכן אל מקום בטוח. ריי ובנו יצאו בסך הכל לקמפינג תמים – אבל כמו שקורה בסרטים, הם נשאבים בעל כורחם אל תוך מערבולת מסחררת של התרחשויות, או משהו כזה. אלא מה, במקרה הזה מדובר לכל היותר במערבולת מהסוג שמופיע לעיתים בתחתית הכיור לאחר שמוציאים את הפקק.
החל ממפגש הפסגה בין פרימן לקיוזאק, הסרט מנסה להיות שילוב של מלחמת הישרדות מול הטבע העוין סטייל 'גברים במלכודת' עם פרק של '24', גם אם אינו נוחל בכך הצלחה מרובה. ריי ובנו מגלים מהר מאוד שלאסיר שקיבלו יש גם חברים, שלא יבחלו באמצעים על מנת לחלץ אותו מידיהם במהירות האפשרית – פחות מתוך נאמנות נצח ואחוות חברים לפשע, ויותר משום שהמשכורת השמנה שהובטחה להם תלויה בו. עם הגילוי הזה באה גם ההבנה שמדובר באנשים שלא יהססו להשמיד את כל הראיות למעשיהם – ובעיקר את הראיות ההולכות על שתים – ושהברירה היחידה שנותרה לריי ולכריס היא להמשיך ולהיגרר עם האסיר שלהם עמוק יותר אל תוך שטחי הפרא השוממים.
המלווים בעל כרחם נמלטים עם האסיר אל תוך היערות העבותים, המוריקים, בינות לנחלי מים מפכפכים ולמצוקי סלעים נוראי הוד, הנשקפים אל… כלומר, כן, טוב, הנוף באמת נחמד, אבל אם לא אכפת לכם, בשביל נוף של יערות ירוקים אני יכול פשוט לצאת למרפסת. הרבה יותר זול, וגם לא צריך לעבור דרך קניון מגעיל בדרך.
המרדף מתנהל על מי מנוחות. העלילה לא ממהרת לשום מקום, והדיאלוגים השנונים-למחצה שהושמו בפי פחות או יותר כל אחד מהמשתתפים, לא ממש משפרים את המצב. "המצב יכול להיות יותר גרוע". "- אתה חושב?". "- למען האמת, לא". אני מקווה שהרעיון הכללי הובן, כי שאר השנינויות לכאורה נמוגו בתוך מוחי בערפל של שכחה בדיוק רגע לאחר שנאמרו. האקשן הדל שמספק הסרט מבליח מדי פעם למתקפה קצרה, ומיד חוזר לישון לטובת עוד רבע שעה של נופים מוריקים ושות'.
הדמויות לא מעניינות, עומקן כעומקו של שטיח, וממש לא הטרידה אותי השאלה מה יקרה להן בהמשך. מכיוון שהגיבור הוא אלמן ומיוסר, נטחנת לאורך הסרט סוגיית מותה של הזוגה והשפעתה על יחסי האב-בן עד לזרא. כמיטב המסורת, התסריט מתעקש גם לספק לנו רמזים מרובים לכך שמשהו גדול, הרבה יותר גדול, מסתתר מאחורי המזימה שאנו חושבים שפענחנו בקלות. ההבטחה הזו לא זוכה לכיסוי ממשי. ה"טוויסט" יפתיע אולי את מי שישן לאורך חציו הראשון של הסרט – אם כי אין להתפלא אם יהיו לא מעט כאלה – והסגירה התמוהה של הסיפור כאילו נועדה להבטיח שאכן מסקנתי הראשונית נכונה, והסרט כולו מיותר לחלוטין.
למעשה, קשה לי להצביע על משהו ממש ממש רע בסרט. הכל פשוט סתמי. גם השחקנים בסדר, כזה. על מורגן פרימן אהובי, שמשחק פה את המחסל הכי סבאי וחביב שיצא לכם לפגוש, קשה לי להגיד מילה רעה – תחליטו אתם אם מחסלים מקצועיים אמורים להיות סבאיים. ממש לא מזמן, כראש המאפיה השחורה ב'להרוג את המזל', הוא הראה שהוא יכול לשחק את האיש הרע-אך-לא-נעדר-אישיות באופן הרבה יותר מוצלח. ג'ון קיוזאק גם כן בסדר. וגם הילד, ופחות או יותר כל היתר. אבל כאשר הכל רק "בסדר", זה בכלל לא בסדר. זה אולי יכול לעבוד כפרק ממוצע של סדרת מתח ממוצעת, אבל מסרט קולנוע אני מצפה להרבה יותר.
השאלה העיקרית שנותרה מנקרת בי עם סיום הצפייה, היא מה גרם לשנים מהשחקנים החביבים עלי לשתף פעולה עם המחדל הזה. בתחילה חשדתי שאולי שניהם פשוט קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הנאשם. סליחה, של הבמאי. אחרי מבט נוסף בשניהם, האפשרות נראית לי פחות ריאלית. אם כן, מה סוד העניין? איומים? סחיטה? טובות הנאה שחוקיותן מפוקפקת? נראה שלעולם לא אדע. נו, לפחות תעלומה אחת להפעיל עליה את הראש יצאה לי מהסרט הזה.
זוגה זאת מילה בעברית?
אם לא, תוכנס למילון לאלתר.
מורגן פרימן כבר שיחק מחסל ב'האחות בטי', וגם שם הוא היה סבאי וחביב. האמת, גם הוא וגם קיוזאק מזמן כבר לא בוחרים את הסרטים שלהם בקפידה – ואם במקרה של קיוזאק זה כנראה מחוסר ברירה, במקרה שלו, כנראה מחוסר עניין להשקיע.
צירוף מקרים
התחלתי לכתוב תגובה לסיפור הזה, שכל כולה שאלה בעצם את השאלה שבכותרת. מצחיק לדעת ששנינו הוטרדנו בדיוק מאותו הדבר.
לאחר מחשבה הגעתי למסקנה שאכן, זוגה היא מלה בעברית, שכן "זוגתו" זו הטיה של המלה הזו. לכן, אגב, "בת זוגתו" משמעותו אינה מה שמקובל לחשוב ("בת זוגתו" – הבת של זוגתו. "בת זוגו" = זוגתו).
http://www.safa-ivrit.org/people/zugato.php
מילון אבן שושן מאשר
"זוגה: בת זוג, אישה, רעיה".
פתחו מילון, למען השם!
אין צורך לנחש או להפריח השערות לאוויר – אפשר לבדוק במילון. והמילה "זוגה" כבר קיימת במילון. למעשה, "זוגה" קיימת כבר זמן רב מאוד מאוד – עוד מתקופת המקרא.
לפי מילון אבן שושן, פירושה של "זוגה" (אף שלעולם היא אינה מופיעה בצורת הנפרד אלא רק בצורה הנוטה "זוגתו") הוא "אשתו", היא מופיעה כבר בספר בראשית ונפוצה בלשון הרבנית.
מכאן שהביטוי "בת זוגתו" בלשון הרווחת הוא כפל מיותר, ושאכן פירושו הוא "הבת של בת-זוגו".
זה באמת הטריד אותך?
כלומר, נניח שלא היתה מילה כזו במילון – השימוש בה היה נראה לך לא תקין?
הטייה יצירתית של פעלים ושמות עצם היא תופעה נפוצה בכתיבה העברית – בין על מנת לשעשע ובין על מנת לגוון ולהעשיר את הטקסט – וזה נראה לי סבבה לגמרי, כל עוד אתה מודע למה שאתה עושה ולא סתם טועה.
"זוגה" היא תופעה מעניינת שכן זו מילה שברור שהיתה קיימת – שכן כפי שצויין, ממנה נגזרה ההטיה "זוגתו" – אך המילה המקורית עצמה נשתקעה ולא נמצאת בשימוש בימינו. מן הסתם ישנן עוד דוגמאות לתופעה הזו, אבל אני עייף מכדי לחשוב על אחת.
____________________
אנשים באמת אומרים "בת זוגתו"?
נסגור את הסיפור הזה
בחיי שלו שיערתי שזה יהיה גורל ההערה המשועשעת שלי לאדם הייתי נמנע מלכתוב אותה.
זה הטריד אותי כי המלה הזו נראתה ונשמעה לי בעת ובעונה אחת נכונה ולא נכונה, מוכרת וזרה. זה לא הטריד אותי מבחינת טהרת הטקסט או הדיוק הלשוני.
___________
אין לך מושג כמה.
מה שמטריד אותי
זה המשפט: "בשביל נוף של יערות ירוקים אני יכול פשוט לצאת למרפסת", אבל אני סתם קטנוני וסובל מצרות עין.
אם זה מנחם אותך, גם מהמרפסת שלי ישנו מחסור מסוים בנחלים.
סבא פרידמן
לא היה עוד סרט בו הוא משחק מחסל מזדקן? משהו עם קלינט איסטווד בו הם יוצאים לנקום על מותה של מישהיא?
סבא פרידמן
בלתי נסלח?
סבא פרידמן
יש מצב.
מה בדיוק קורה בסרט הזה?
איזה כיף לך שיש לך יערות ירוקים מהמרפסת!
אתה יכול להתנחם בעובדה
שבעוד כארבעים שנה לאף אחד לא יהיה נוף של יערות מהמרפסת. טוב, אולי חוץ מלאלה שיעלו לגן עדן.
תסריט מגוחך ולא אמין
אני (שהתגלגלתי לסרט הזה בדיוק באותה תחושה של "כמה רע זה כבר יכול להיות") הרגשתי שהתסריט המפוקפק הוא שהרס הכל.
כי הצילומים טובים, במשחק בסדר גמור ואוירת התרחשות יש שם. אבל הכל כל כך לא אמין!
מה גורם לגיבורים בכלל להסחף לכל הפרשיה הזו? ולהמשיך עוד ועוד… זה פשוט מגוחך.
הכל כל כך מניפולטיבי – וחסר הגיון…
אין טעם לראות… באמת…
כולי תקווה שלא ספיילרת עכשיו סרט אחר.