קונסטנטין

מאת
אדם קלין אורון
– פורסם ב 4 במרץ 2005Posted in: ביקורות

במקור: Constantine
במאי: פרנסיס לורנס
תסריט: קווין ברודבין, פרנק א. קפלו
על פי הקומיקס Hellblazer מאת ג'יימי דלאנו וגארת' אניס
שחקנים: קיאנו ריבס, רייצ'ל ווייז, טילדה סווינטון, שיה לה-בף, מקס בייקר

לג'ון קונסטנטין רע בחיים. בתור התחלה, הוא הולך למות מסרטן ריאות. חוץ מזה, נגמרו לו הסיגריות. והשד שהוא גירש היום מילדה אסייתית קטנה ממש לא היה אמור להיות שם. זה לא שקונסטנטין לא נתקל בשדים עד היום – הוא רואה אותם בכל מקום, הולך איתם מכות כבר עשרים שנה, והם לא סובלים אותו. זה בסדר, זה הדדי, ובינתיים הוא מראה לבני-זונות מי כאן הבוס. אבל משהו קורה בזמן האחרון, עניינים תופסים תאוצה, השדים נהיים חוצפנים (אפילו ביחס לשדים), נבואות קודרות מתחילות להתממש, והעולם שמעבר מציץ מכל פינה.

לאנג'לה רע בחיים. היא שוטרת מצוינת, אבל לא מבינה איך זה שתמיד היא יודעת איפה הפושעים צפויים להיות ומה הם עומדים לעשות. בעיקר רע לה בחיים בגלל שאחותה התאומה – שהייתה מאושפזת בבית משוגעים – קפצה אל מותה. התאבדות, על פי הכנסיה הקתולית, שקולה לרצח, לכן כולם בטוחים שאחותה של אנג'לה נשרפת בגיהנום. כדי להוכיח שהם טועים, אנג'לה צריכה את עזרתו של קונסטנטין – אדם שמכיר את הדרך לגיהנום וחזרה בעל פה.

לאנשים בגיהנום רע בחיים. טוב, הם לא בדיוק אנשים וגם לא בדיוק בחיים, אבל בהחלט לא טוב להם במיוחד. הם עסוקים בהיקרעות לגזרים לנצח נצחים בידי שדים פעורי-גולגולת וחובבי בשר-נשמות, שבנוסף לכל עשויים מאנימצית מחשב גרועה. וחם. חם מאוד.

ג'ון קונסטנטין נלחם בשדים, מטאפורית ומעשית, כבר שנים רבות. כמו כל בלש פרטי מריר בסרט אפל, הוא יודע שבחורות יפות שנכנסות למשרדו משמעותן צרות. אבל לאחר שהוא משתכנע לחקור את המקרה של אנג'לה, הוא מגלה בו עניין מיוחד: תוכניות אפלות עוד יותר מהרגיל נרקמות בגיהינום, וגורל העולם – כרגיל – נמצא בידיו. הוא ואנג'לה יוצאים למסע בעולם-שלצד-העולם: דרך העוסקים בנסתר ובאפל במרתפי ומועדוני לוס-אנגל'ס, עם קורט פגישות עם מלאכים ושדים-למחצה, שיודעים יותר ממה שהם מגלים. יש אפילו קפיצות לביקור בגיהינום – שנמצא טבילת-אמבט אחת מכולנו – תוך כדי בעיטה-בתחת לכל מי שמנסה לעמוד בדרך, בין אם זה נעשה באמצעות אגרופים, ובין אם באמצעות רובה-נשימת-דרקון-ומי-קודש (ואל תצאו מהבית בלי זה).

למרות נתוני הפתיחה הלא-מבטיחים האלה, שנשמעים כמו מתכון לכשלון קלישאי, לצופי הסרט דווקא טוב בחיים. טוב מאוד אפילו. נכון, 'קונסטנטין' הוא לא 'Hellblazer', הקומיקס עליו הוא מבוסס. במקום בלש/קוסם בריטי, ציני, שנון ומלא קסם אישי, קיבלנו מגרש-שדים אמריקאי, מריר ועצבני, שהוא גם קיאנו ריבס, נוסף לכל. אבל הסרט מתרחש בלוס-אנג'לס, והוא כתוב סביב דמות אמריקאית, ולא מתבייש בכך. לא קיבלנו בן-תערובת שמנסה לרצות את כולם, אלא סרט שמנסה לרצות (כמה מרענן!) את צופי הסרט. אז זה אמנם סרט אמריקאי, אבל סרט אמריקאי טוב מאוד: העלילה הדוקה ובעלת הגיון-פנימי; למרות ריבוי המפלצות והשדים המגניבים/מזוויעים, כל אחת מהסצינות שייכת לסיפור, ולא קיימת שם סתם כי הבמאי חשב שהיא נורא מגניבה. הסטים והאפקטים אפלים ומלוכלכים במידה, משרים אווירה מתאימה ומעוצבים למופת, גם אם לפעמים עלובים מבחינה טכנית. והליהוק, הו הליהוק, פשוט מצוין, בעיקר בהופעות האורח של מלאכים ושדים.

השחקנית הבריטית טילדה סווינטון מגלמת את המלאך גבריאל, ופיטר סטורמר (בין השאר, הרופא הסאדיסט ב'דו"ח מיוחד') מופיע כלוציפר, ושניהם מרהיבים בתפקידיהם. דג'ימון הונסו, שבשנה שעברה היה מועמד לאוסקר על 'באמריקה', מפגין קוליות סמואל-ג'קסונית בתור מנהל מועדון-לילה, שמשמש מקום מפגש ניטרלי בין כוחות גן העדן והגיהנום. ובאשר לקיאנו ריבס – לא, הוא עדיין לא מסוגל לשחק, אבל הוא העשיר את הרפרטואר שלו בשתיים-שלוש הבעות, ויותר מכך – הוא אפילו מצליח להשתלב במסגרת הכללית מבלי לעשות נזק אמיתי.

ההפתעה האמיתית כאן היא פרנסיס לורנס, הבמאי, שזה, באופן מופלא, הסרט הראשון שלו. כמו רוב הבמאים הצעירים וה"מגניבים" של סרטי אקשן ואימה, הוא הגיע מעולם הקליפים. אבל בניגוד לרובם, הוא לא מזלזל באינטליגנציה של הצופים – הוא מספר לנו דברים פעם אחת ומניח שאנחנו זוכרים, זורק בדיחות קטנות ונחמדות, מוסיף פסקול מתאים ונעים, מצליח שוב ושוב לא ליפול לקלישאות, ורוקח סרט פעולה מדויק ויעיל.

לא מדובר ביצירת מופת פורצת דרך, אלא פשוט בסרט שנעשה כמו שצריך לאורך כל הדרך, ושמקיים בדיוק כל מה שהוא מבטיח: שעה וחצי של הנאה מקסימלית מבלי להזדקק מחד למחשבה עמוקה, ומאידך לשירותי האדיוטומט.

אז מה רע בחיים?

תגיות: