ממש לא מזמן תמהתי למה כל כך מעט טריילרים משתמשים בשיטת ה"סצינה אחת ודי" במקום לעשות סלט של קאטים. כשיש לך משהו טוב להראות, השיטה הזאת – להציג סצינה רציפה אחת – פשוט עובדת הרבה יותר טוב מכל טריילר סטנדרטי. והנה עוד דוגמה מצוינת לכך.
"The Conjuring" (אין לי שום מושג איך יתרגמו את זה) הוא סרט אימה בבימוי ג'יימס וואן ("המסור" המקורי, "הרוע שבפנים") שייצא בארה"ב ביולי. הטריילר שלו, ששוחרר היום, עובד מצוין בתור טריילר, אבל גם אם אין לכם שום כוונה לראות את הסרט המלא – אתם יכולים לצפות בטריילר כסרט אימה קצר ושלם באורך שתי דקות וחצי. פשוט, יעיל ומבהיל. ככה צריך לעשות את זה.
רק טענה אחת יש לי לטריילר: ברצינות, הייתי ממש רוצה שסרטי אימה יפסיקו להשתמש בטענה הדבילית "מבוסס על סיפור אמיתי". לא. זה לא. לא יפה לשקר.
דווקא אפשר לתרגם את זה די טוב.
הפירוש של "Conjuration" הוא "העלאה באוב". תרגום כמו "בעלי האוב" או משהו בסגנון יכול להיות סבבה לגמרי.
אני חושב שזאת הפעם האחרונה שאני אראה
טריילרים כאלה עם אוזניות. טוב שלא היה לי משהו שיכול להשפך ליד המסך.
ואני יכולה לשכוח מהמשחק הזה לפחות לחודשיים הקרובים…
טוב, הקטע הזה של טריילר שהוא בעצם סצינה עובד. ממש טוב.
אני די מצומרר, ורוצה לראות את הסרט.
הכי מפחיד שראיתי מאז הדג-מלוח של "בית היתומים"
(ל"ת)
אמאל'ה!
מישהו שמוחא כפיים…![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
סוף סוף סרט אימה שארצה לראות!
מאז הנוסע השמיני (כל אחד מהשלושה הראשונים) לא ראיתי אף לא סרט אימה אחד שגרם לי להרגיש. רובם גורמים לי לגלגל עיניים, לצחוק או להרדם. הטריילר הזה גרם לי להתעניין. יאי!
ומה עם...
ראית כבר את The Descent? מעולה, מצמרר, מפחיד, מבהיל ומעולה.
אוי אלוהים
הסרט שגרם לי לוותר על מערות לנצח
Grave Encounters ו-The Grudge המקורי.
אלה סרטים טובים.
הטריילר הזה היה מורכב בעיקר מבו-ים לא מלהיבים. לא עשה לי כלום.
אחד הטריקים האכזריים בספר.
בסוף העונה הרביעית של "אוז" ישנו סיפור-משנה שזוכה לטיפול דומה.
אני לא חושב שהייתי מדוכא ככה בחיים.
רגע,
לא הבנתי מה מקורי בסוף שבו "הכל היה חלום".
ספוילר -
כי זה לא "הכל היה חלום". רק הקתרזיס, הגאולה, אם תרצה, היתה חלום. כל מה שקורה עד פחות או יותר לרגע שהיא נשארת לבד ואז רואה את האור בקצה המנהרה לחלוטין קרה.
כדי להימנע מסננ"לים, אני לא אגיד מה למשל, אבל האמן למי שאומר לך שזה סוף מקורי.
אבל היא כן הצליחה לצאת
לא ראיתם את ה"מדרון 2"?
ממש טוב
טוב הטריילר הזה. סרט אימה שנראה מעניין. מה שהרשים אותי בו זה בניית המתח, מה שמורגש בשוט שבו האמא מגהצת – לא קורה בו כמעט כלום על המסך , אבל כמו ב"הניצוץ", הריק מרגיש מאיים יותר…
וד"א השיר היפה שבהתחלה, למרות שהוא לא משתלב, דווקא משתלב טוב.
לא מת על סרטי רוחות
אבל חיבבתי את סצנת ה"קולות חשודים מהמרתף".
גיבורת אימה קלאסית: "בואו נרד למטה לבדוק אם זה במקרה רוצח מטורף".
הבחורה בסרט הזה: "מה שזה לא יהיה, אני נועלת את הדלת וקוראת למשטרה".
עוד סרט על רוח רפאים בבית?
שאלה אמיתית: באמת אתם רוצים לראות את סרט הזה?
אחת לשבוע בערך יוצא סרט כזה ואני די בטוח שהסוף שלו הוא שזו רוח רפאים של ילדה שנרצחה ורק רוצה אהבה.
שמישהו יספר לי בבקשה מה העניין עם הסרטים הגנריים האלה
בעיניי הטריילר העצוב בעולם..
כי הוא מזכיר לי שלילי טיילור עדיין לא קיבלה שום פאקינג מועמדות לאוסקר. האמת, כנראה בגלל בחירת הסרטים שהיא עושה. ועדיין, מדובר כנראה בשחקנית הכי אנדרייטד בכל הוליווד כולה.
לא יכולתי לתהות כל הסרט מה באמת קרה לליסה
מ"עמוק באדמה". לעיני רוחי היא לא מתה, אלא רק התחילה חיים חדשים עם בעל ו-5 ילדות. ב-1971. לגיטימי לא?
לפישלר
לגבי ה"מבוסס על סיפור אמיתי"
אין לי מושג אם זה באמת מבוסס על כזה, אבל לא הייתי נחפז לשלול את זה רק בגלל שיש בסיפור מה שנראה כמו רוחות.
אני יודע שאני מסתכן פה, בתוך עמי אני חי ואני יודע שיש חפיפה לא מבוטלת בין קבוצת האנשים חובבי הקולנוע, לקבוצת האנשים הנוטים לציניות. אבל כבר יצא לי לפגוש במסעותיי מספר אנשים שסיפרו לי, אחת מהן דומעת מהתרגשות מעוצמת הזיכרון, על חוויות מטרידות מאוד מאוד מאוד. חוויות שלא ניתן אפילו לנסות ולהסביר מבלי לגלוש בלית ברירה אל מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי-פופולרי בעולם המערבי-"ראציונלי"-ציני ולעבור את הקו האדום העדין שמעבר אליו אתה מתסכן בהרמת גבה וקפיצת שפתיים.
לי עוד לא יצא להיתקל בדברים מהז'אנר הזה, למרות שחיפשתי בשלב מסויים על מנת להיווכח בעצמי. אבל כבר יצא לי לחוות מגוף ראשון לפחות דבר אחד, אמיתי מאוד וברור (וגם מפחיד מאוד דרך אגב), שגרם לסדק הראשון בתפישת העולם הצינית מתגוננת.
הטריילר אגב היה מעולה ומפחיד מאוד.
אבל אם אתה רוצה לדעת עור ברווז אמיתי מהו, אני מקווה שיצא לך לשמוע מתישהו מישהו שאתה מכיר מספר לך על חווית רוחות\ישויות\לא יודע איך לקרוא לזה שהוא עבר בעצמו.
פחד אלוהים.
עוד לא יצא לי
עוד לא יצא לי לחוות בעצמי, או לשמוע ממישהו שאני מחשיב כאינטיליגנט סיפור "על-טבעי" שהוא מאמין שהוא אמיתי.
מלבד יוצא דופן אחד, ה"שד שיושב על החזה".
למי שלא מכיר, זו תופעה שבה מישהו מתעורר ולא יכול לזוז למשך זמן מה. הרבה אנשים שחוו את זה תיארו שהם הרגישו – עד ראו – משהו יושב להם על החזה ומונע מהם לזוז.
המציאות? הרבה פחות מפחידה.
יש לנו מערכת בגוף שמונעת מאיתנו לזוז כשאנחנו חולמים. כשהיא עובדת כמו שצריך – הכל מצויין. כשהיא לא מתפקדת – אנחנו הולכים מתוך שינה (או במקרים הנפוצים יותר, סתם בועטים במי שלידינו), אצל אנשים מסויימים, היא לפעמים ממשיכה לפעול לאחר שהגוף מתעורר ואז אנחנו חווים את החוויה הזאת.
ההנחה היא שהמוח של רוב האנשים (שהוא ממילא אסיואציבי* יותר מהרגיל בשעות הערות הראשונות) מתרגם את התחושה למשהו שהוא יכול להבין, לרוב מהפולקלור המקומי.
*מעלה אסוציאציות אני דיי בטוח שככה כותבים את זה.
מעניין... כשלי היה שיתוק שינה
לא ראיתי שום דבר יושב לי על החזה, אלא נבהלתי והוצאתי את נשמתי בלנסות לזוז עד שהצלחתי.
זה הייחוד בתופעה הזו: היא לא ממש קשורה לפולקלור המקומי
התופעה היא אוניברסלית, כמו שכתבת, אבל גם הפרשנות שלה – שד / רוח / דמות שחורה שיושבת על החזה – היא כמעט אוניברסלית: זה ההסבר שמופיע כמעט בכל תרבות בעולם. זה נדיר מאוד, כי תופעות אוניברסליות (למשל טראנס, או שמיעת קולות) בדרך כלל מקבלות הסברים הרבה יותר מקומיים, זאת אומרת, הסברים שבאמת מושפעים מאוד מהפולקלור המקומי. זה לא ממש המקרה כאן.
קצת פירוט: http://en.wikipedia.org/wiki/Sleep_paralysis#Around_the_world
התופעה אכן קיימת בכל העולם;
ולרוב היא מוסברת ע"י משהו "לא טבעי".
אבל "שד" או "רוח" הן מילים שמשמעותן דברים שונים לחלוטין בתרבויות שונות בעולם.
כן, אני יודע.
ועדיין, כמעט בכל העולם נאמר "כוח על טבעי זדוני וכבד שיושב על החזה."
כי מה עוד יכול למנוע ממך לזוז כשאתה מתעורר?
זה לא בדיוק "פיות טובות ששוקלות גרמים בודדים שמהלכות לך על החזה"
יש משהו שאתה לא מכיר ולא יכול להסביר שמונע ממך לזוז, הגיוני שזה יהיה הכיוון.
הצעות:
תחושה של שיתוק בלתי מוסבר ובלי הסבר.
כוח על טבעי לא זדוני שיושב לך על החזה.
החטאים שלך שמצמידים אותך לקרקע.
שכחת את ירושלים, יד ימין שלך שכחה אותך.
(במילים אחרות, זה *לא* הגיוני שבכל העולם אנשים יבחרו באותו תיאור כאילו עולם האסוסיאציות שלהם זהה והאמונות כנ"ל).
אם משהו מונע ממך לקום
יש שתי אופציות שאנשים יתפשו אותו: כוח זדוני (כי סתם כוחות בדרך כלל לא נוטים לשכב לך על החזה, להפחיד אותך ולמנוע ממך לקום) או עונש על חטאים. מכיוון שמדובר על צורת ענישה די מוזרה שלא גורמת שום סבל או נזק פרט לפחד רגעי סביר להניח שכוח זדוני ייתפס בכל העולם כסיבה לשיתוק.
הגורם הספציפי לאותו כוח פשוט ישתנה בין התרבויות למה שהם תופסים כאחראי לכוח הזדוני, שדים או רוחות הקיימים בצורות שונות בכל התרבויות.
אין רציונליסטים בעולם בכלל?
אתה מגדיר פה שאנשים מחוייבים לאחת משתי קטגוריות – למרות שלרבים, ואני בתוכם, הן בכלל לא גבוה בסולם האסוסיאציות.
כמובן שיש יוצאי דופן
אבל בחברה לא מפותחת מדעית הרוב נוהג לתת הסברים מסטיים לפני מחשבה מעמיקה. חוץ מזה אילו אסוציציות עולול לך? (כי אלו שכתבת קודם לא הגיוניות לצורת המחשבה בעת העתיקה או נופלות לשתי האסוציציות העיקריות האלו).
כפי שאדם ציין, זה קיים *בכל העולם*.
כולל חברות מפותחות מדעית.
אני לא מסכים איתך.
התופעה הספציפית הזו ידועה בכך שהיא מלווה בהזיות, לרוב של משהו שחור ובלתי מוסבר (לאו דווקא על החזה). אני בכלל לא שמעתי על כך שהתופעה מלווה במשהו שחור שיושב לך על החזה, ומדי פעם כן חוויתי אותה. פעם אחת ראיתי שתי בחורות שחורות (לא שחורות אפריקאיות, אלא שחורות כאילו עשויות משחור) מתהלכות אצלי בדירה, ופעם אחרת ראיתי משהו שחור (האסוציאציה שעלתה לי הייתה של עכברוש, אבל בגודל של חתול גדול) שעמד לי מעל הראש.
יש אנשים שיפטרו את החוויה שלהם עם ההסבר המדעי, ויש אנשים (גם בחברות מפותחות שעדיין נוטות להאמין לסיפורים כאלו) שייקחו את הצד המיסטי בעניין. אם אתה לוקח את הצד העל טבעי ובגלל שמדובר בסיטואציה לא נעימה בכלל, שבה אתה רואה גוש שחור ומפחיד מסתובב בחדר או יושב בקרבתך אתה תרוץ לחכם הכפר (או לאינטרנט שמלא בסיפורים כאלו) ותספר לו שראית משהו שחור ומפחיד שמנע ממך לזוז, וההסבר יהיה שזו יישות רעה, לא משנה באיזו חברה ובאיזה פרק זמן בהיסטוריה.
ורצוי להוסיף
שנדמה לנו שאנו רואים דברים בשלב הזה כי אנחנו עדיין חצי ישנים. במילים אחרות, המוח חולם את התוספות למציאות. מוסיפה לכך העובדה שהעיניים שלנו לא מושפעות משיתוק שינה, ככה שאפשר לפקוח אותן ולראות את החדר, שעליו "מלביש" המוח את ההזיות.
מיתוסים נוצרים
בחברות לא מפותחות מדעית וכשהחברה משתנה חלק מהמיתוסים נעלמים וחלקם נשמרים ברמות שונות (לפעמים רק בשם, לפעמים באיזה מנהג ולפעמים באמונה). יוצא הדופן כאן הם מיתוסים הקשורים ישירות בדת שנוצרים גם בחברה מודרנית.
בתור היסטוריון, כרגע יצא לי עשן מהאוזניים.
(ל"ת)
אני לא היסטוריון
לכן אתה יכול להסביר לי איפה טעיתי?
מההתחלה של התגובה - עד הסוף.
מיתוסים נוצרים בכל חברה. כמו שנאמר – טוב למות בעד ארצנו.*
*המיתוס המיוחס לאמירה גם נכון, אבל זה עניין אחר.
אם אתה יכול לתת דוגמא
אני לא מכיר מיתוס על טבעי (כי מיתוסים קונספירטיביים למיניהם הם לא מה שאנחנו מדברים עליו) שהוא לא גילגול של מיתוס ישן יותר (בית רדוף רוחות חדש, אבל בתים רדופים הם ישנים).
אבל בכל מקרה אנחנו גולשים לאוף טופיק ולי אין ההשכלה הדרושה כדי להמשיך בשיחה אז תתן את הדוגמא וניתן לנושא הזה למות בשקט.
חייזרים.
עד כמה שאני יודע, הם מופיעים רק, או כמעט רק בחברות טכנולוגיות בלבד.
נכון
הוא נוצר בחברה מודרנית אבל למשך תקופה קצרה יחסית וכשהוכח שאין לו ביסוסו החלו פחות ופחות להאמין בו. מה גם שבשיא פריחתו הוא עדיין נחשב מיתוס ולא עובדה על ידי הציבור הרחב.
היוצא מן הכלל הוא התסכית של מלחמת העולמות אבל מדובר היה על מצב מיוחד הקשור במספר תחומים (המתח המדיני באותה תקופה, חוסר ההרגל בבדיחות מהסוג הזה וכו').
לפי סקר מהשנה האחרונה, שליש מתושבי ארה"ב מאמינים בקיום
חוצנים, אבל זה לא באמת רלוונטי. במחילה, אתה נאחז פה בקשים אחד אחרי השני. ואני יוצא מהדיון, כי אני לא רואה טעם בויכוח לשם ויכוח לשם ויכוח הזה.
יש הבדל בין להאמין בקיום חוצנים, ללהאמין שהם כאן.
איך נוסחה השאלה?
בערך 36% מאמינים שיש עב"מים חוצניים, 17% מאמינים שלא,
48% לא יודעים.
אני מבקש להזכיר שהדיון הזה הולך וגולש למחוזות לא מובנים לי בכלל, שהרי השאלה כמה *בדיוק* אמריקאים מאמינים בעב"מים לא משנה לגבי הטיעון של 'מיתוסים מתפתחים בחברות לא מפותחות מדעית', ובטח לא לגבי הטיעון שבכלל פתח את השרשור הזה. גם אם היו שלושה אחוזים של אמריקאים זה היה מספיק כדי להדגים איך חברה טכנולוגית מספקת הסברים לתופעה בהתאם לראיית העולם שלה.
אגב, 65% מהעונים סברו שאובמה יתמודד יותר טוב מרומני עם מתקפת חייזרים. עכשיו אנחנו יודעים למה הבחירות נראו כמו שהן נראו.
תפריד בין חוצנים לבין עב"מים.
יש לא מעט אנשים שמניחים שיש חיים אחרים מלבדנו ביקום, וזה ממש לא ממופה אחד-לאחד עם מיתוס ההם-כאן-והם-חוטפים-אנשים.
עב"מים חוצניים *פה*.
http://abcnews.go.com/Technology/ufos-exist-americans-national-geographic-survey/story?id=16661311
מה הקשר בין הגיון לתרבות?
מכרים של איחוז (possession) נפוצים מאוד ברחבי העולם. מה שמוביל להם הוא תחושה שהפעולות שלך והמחשבות שלך – לפחות חלקן – אינן מלוות בתחושת רצון. לעתים קרובות זה גם מלווה באמנזיה מלאה או חלקית.
עד כאן התופעה האוניברסלית. ובאמת, ברוב התרבויות האמונה היא שכוח חיצוני לאדם נכנס לתוכו ופועל בגופו כבשלו. ומכאן הדרכים מתפצלות:
– ביהדות יש דיבוק, רוח של אדם שנפטר והושם בכף הקלע, ומוצא לו מנוחה מהעינויים הנוראיים הללו בגוף של מישהו, לרוב מישהו חוטא. את הדיבוק צריך לגרש.
– ביהדות יש גם מגיד, ישות שמיימית שמשתלטת על צדיק על מנת להעביר מסרים אלוהיים.
– באפריקה, בעיקר באתיופיה, יש את הזאר, ישות שמשתלטת על אדם (לרוב אשה), אשה שאז הופכת להיות חלק מפולחן הזאר. היחס לזאר הוא של שותפות מתוחה: לא צריך להעריץ ולא צריך לגרש. מיקומן החברתי של נשים שבהן נאחז הזאר משתנה באופן דרמטי.
– בסיביר שמאנים עוברים סוג של איחוז, בעיקר במהלך החניכה שלהם או בטקסי ריפוי, כאשר לעתים מזומנות הם אלו שמחפשים את האיחוז ולא הוא "משתלט" עליהם כמו במקרים האחרים שתוארו כאן.
אז זה יכול להיות טוב, וזה יכול להיות רע, וזה יכול להיות בעל מופעים גופניים בולטים, או בלי שינוי דרמטי בצורת הפעולה של הגוף, וזה יכול להיות מקובל חברתית, וזה יכול להיות נדיר.
כל השינויים האלו חלים כמעט על כל תופעה תרבותית שמקורה אוניברסלי: התרבות מפצלת את האוניברסלי למגוון רחב מאוד של תופעות עם פרשנויות שונות מאוד. העובדה שזה, במקרה של שיתוק שינה, כמעט ולא קורה, מאוד יוצאת דופן.
כדי להחזיר קצת און טופיק לדיון
מי שרוצה המחשה קולנועית של התופעה, ושאין לו כוונה לישון בחודש הקרוב, יכול לנסות את סרטון האימה הזה:
http://vimeo.com/22356891
(מארון סימס, מי שיצר גם את הסרטון "ארכיטיפ").
לזה אתה קורא סרטון מדיר שינה?
לא שאני מאמינה באמת שיש סרט אימה כלשהו שיכול להדיר שינה מעיני, או אפילו לרדוף אותי שנייה אחרי שהוא נגמרי, אבל בכל זאת היו יותר קרובים לכך מהסרט הזה שלא הפחיד אותי אפילו במהלך הצפייה.
נראה לי שחוסנתי כליל נגד סרטי אימה אחרי שראיתי את "מגרש השדים" בכיתה ח', ב-1 בלילה לבד בחדר חשוך. זאת נראית לי חוויה שאו בונה אותך או הורסת. או שהיא גורמת לך לפוביה עמוקה מכל דבר שמזכיר סרט אימה, או שהיא מחסנת אותך לחיים. אחרי שצלחתי את אותו הלילה (והוא לא היה לילה קל לצליחה), יצאתי בצד המחוסן.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
הסרט - גרוע.
המפלצת מצוינת.
קצת שונה מהתופעה האמיתית
קודם כל, כשאתה בשיתוק שינה אתה לא יכול לזוז בכלל. אפילו לא מילימטר. הגוף שלך מנותק לחלוטין מהשליטה של המוח המודע, והניתוק הוא מוחלט וחסר "הנחות". מה שאומר שכל התנועות הקטנות בראש, תזוזות הפה והסנטר, הזזת האף והלחיים, מתיחת האצבעות, המתח הכללי בגוף, המאמץ הניכר בצוואר, השמעת הקול החנוקה. כל אלו לא באמת קיימים בשיתוק שינה. אולי מרגישים כאילו מנסים לזוז ולדבר, אבל מלבד העיניים שום-דבר לא באמת זז. לא רק בערך אלא לגמרי. אתה פשוט אבן.
למה מלבד העיניים?
(ל"ת)
כי העיניים והעפעפיים לא מושפעות משיתוק שינה.
ואפשר להזיז אותם ולפקוח אותם גם בזמן שיתוק שינה. אפילו בזמן שינת תע"מ (שבמהלכה יש שיתוק שינה, ובמהלכה אנחנו גם חולמים) העיניים זזןת. בגלל זה קוראין לה שנת תע"מ – תנועות עיניים מהירות.
אנחנו חולמים לא רק בשנת תע"מ.
(ל"ת)
נכון, ולא טענתי אחרת.
(ל"ת)
הנה למה אני אוהבת את עין הדג, ולא מבינה את פוביית האוף
בשבילי אתרים כמו עין הדג ודומיו הם ה-מקומות למצוא בהם אוף טופיק מרגשים, מקסימים מעניינים ונפלאים.
גיונים על קולנוע ורק על קולנוע (או טלויזיה או מוזיקה או ספרים – או אפילו פוליטיקה) בלי טיפת אוף טופיק הרבה פחות מעניינים.
אישית, אני חושבת שקולנוע/טלויזיה/מוזיקה/ספרות אמורים להרחיב את הדעת, ולבדם יש גבול לאן הם יכולים להגיע.
וכשיש אתר איכותי עם קהילה איכותית אז אפשר ללמוד כל מיני דברים שלאו דווקא בכלל ידעת שאתה לא יודע וצריך ללמוד.
או בקיצור – תמשיכו, הדיונים האלה מרתקים!
אני מניחה שזה קשור למקום במערכת העצבים בו נוצר הנתק.
אני לא בטוחה למה ששרירי הפנים יכללו עם שאר הגוף ולא עם העיניים (אני קצת מתעצלת ללכת לרענן את זיכרוני בתחקיר זריז בשעה כזו, אני מודה), אבל בעיקרון העצבוב של העיניים והפנים הוא במסלול שונה משאר הגוף, ואם אתה שם "חסם" אי שם במורד המסלול הרגיל, אתה לא תשפיע על כל מה שעובר בדרכים אחרות. כמו שקיים סוג של עיוורון בו אדם באמת ובתמים לא יכול לראות שום דבר, אבל הוא יכול לתפוס כדור שזורקים לו – כי מסלול משני של עצבי ראיה שמשתתף באוריינטציה במרחב לא נפגע (קוראים לזה Blind Sight, וזה מגניב נורא. או בעצם, זה נורא נקודה, זה פשוט עדיין מגניב. כמו הרבה תופעות של המוח. אם דברים בסגנון מעניינים מישהו – אני הייתי הולכת לקרוא על הזנחת צד. כמה מופרך בעליל, ככה קיים).
אגב, התופעה לא בהכרח זמנית: קיים מצב רפואי בו לא ניתן להזיז דבר מלבד העיניים – Locked-In Syndrome. היה על זה סרט, אאל"ט, "הפרפר ופעמון הצלילה". אם אתה יכול לפגוע במערכת העצבים כך שהשליטה בשרירים תיעלם אבל בעיניים לא, הרי שחייבת להיות הפרדה מסוימת (לא בהכרח מוחלטת) בין המסלולים העצביים.
בעיקרון – מסלולי עצבים הם לעיתים קרובות ארוכים ועוברים כמה צמתים ופיצולים – פגיעה בכל מקום לאורך המסלול תיצור אפקט קצת שונה, כי אתה תופס עצבים מסוימים, מפספס אחרים, וחלק ממה שהעצב נועד עבורו כבר נעשה בצומת קודמת.
מלבד העיניים ואיברי המין.
מה שמסביר למה הזיות שקשורות בשיתוק שינה כוללות לעתים תרחישים של יחסי מין, ובעיקר, אונס.
יש טענות שהרבה מהדיווחים על חטיפה על-ידי חייזרים מקורם בשיתוק שינה, מה שמסביר את האופי המיני של רבים מהדיווחים הללו.
אהההה, שיתוק שינה
אני חווה את זה בערך פעם בחודש, בדרך כלל בנמנומי צהריים, חוויה מאוד מאוד לא נעימה (ייאמר שאני לא רואה שום שד, אבל לא להצליח להזיז את הגוף במשך 20 שניות זה מספיק מפחיד גם ככה).
מלבד השאלה האם יש רוחות בעולם,
סרט האימה הקודם (אלא אם כן בינתיים היה עוד אחד) שקיבל את הכותרת "מבוסס על סיפור אמיתי" היה "הדיבוק". הסרט הזה היה מבוסס (באופן מאוד מאוד חופשי) על מודעה באיביי שבה מישהו ניסה למכור קופסה וסיפור שמדובר בקופסת-דיבוק יהודית. הסיפור הזה לא היה נכון לא רק במובן של "מישהו פירש בטעות דברים שהוא חווה כאירועים על טבעיים" או ברמה של "מישהו תיעד סיפור שמישהו אחר סיפר לו, שאולי קרו לו ואולי לא" – הוא היה לא נכון במובן של "ישבתי וחירטטתי סיפור בדוי לחלוטין מהרהורי ליבי". זה לא רק שזו לא היתה קופסת-דיבוק יהודית אמיתית – למעשה אין דבר כזה "קופסת-דיבוק יהודית". המוכר המקורי המציא את המושג הזה. בקיצור: לטעון ש"הדיבוק" מבוסס על סיפור אמיתי זה לא שום דבר מלבד שקר במצח נחושה. אני בטוח שהמקרה הזה לא שונה. אפילו אם הוא לכאורה מבוסס על מקרה אמיתי שבו מישהו טען שהוא שמע קולות מפחידים בלילה, אני בטוח שבין המקרה ה"אמיתי" – ככל שיש משמעות למילה בהקשר הזה – לבין הסרט אין הרבה קשר.
לכתוב "מבוסס על סיפור אמיתי" על הפוסטר לא עולה כסף, ועושה טוב לעסקים של סרטי אימה. זאת הסיבה היחידה לכך שהאולפנים משתמשים במשפט הזה.
אתה לא היחידי
אני לא שולל לחלוטין שקיימים דברים בעולם הזה שעוד לא הצליחו להסביר. גם אני חוויתי חווייה אחת מאוד מ-א-ו-ד מוזרה ומטרידה שאני לא יכול להסביר אותה עד היום. בנוסף, קיימות תופעות מתועדות אמיתיות של כדורי אור orbs, צללים מסתוריים שלא נגרמים מאף ישות חומרית הגורמת להם, והמדהים מכל – תופעת ה-evps (Electronic Voice Phenomena בה ניתן להקליט דברים מצמררים למדיי בתנאים של שקט מוחלט.
אבל מה לעשות – בסרטים מהסוג הזה (סרטים שמנסים בגדול להפוך אותך למאמין ללא מתן ראיות, אלא רק שחזור סופר-דרמטי של סיפור הנתמך בעדויות חלקיות ומטרתו האמיתית היא לגרום לצופה להיות דתי יותר=נוצרי יותר) – אני לוקח את עניין ה"מבוסס על סיפור אמיתי" בצורה מאוד מאוד מינורית וחשדנית.
יש דברים בעולם שלא הצליחו להסביר
בד'כ אלו דברים שצריך תואר מפקולטה למדעים מדוייקים כדי להבין את השאלה. וגם אותם יסבירו בסופו של דבר, אם לא עוד שנה, אז עוד 100 שנים.
שאר התופעות המסתוריות הן או שקרים, או הסברים לא נכונים לתופעות טבעיות ופשוטות בהרבה.
דוגמה אחת, לגבי ה-orbs שהזכרת, הנה הסבר שלא נזקק לעב'מים.
מה שאהבתי בטריילר
הוא שלרוח הזו יש חוש הומור. לא כמו הרוח מפעילות על טבעית, שהיתה סתם מצוברחת ומבאסת.
אחרי הצפיה בסרט
מעניין לראות איך הטריילר, שנראה ברובו כמו סצינה רציפה אחת מתוך הסרט, הוא בעצם לגמרי לא כזה. העריכה בסרט שונה לחלוטין. ובכל זאת, עצם העובדה שהוא נראה כמו "סיפור" אחד רציף הופך את הטריילר הזה למצוין.