שיטה ראשונה ליצירת יקום קולנועי (או "המארבל"): ליצור סרטים שעומדים בפני עצמם ולשזור בהם רמזים קטנים כדי שיתפתח יקום משותף באופן אורגני. שיטה שנייה (או "היוניברסל"): להכריז מראש שאתם עומדים ליצור יקום קולנועי ולדחוף לצופים בגרון שהוא כזה כבר מהלוגו של האולפן. השיטה השלישית והחדשה ביותר (או "הג'יי. ג'יי. אברהמס") : למצוא סרט מקורי, להוסיף כמה סצינות תלושות שיקשרו את הסרט עם הסרטים הקודמים לו ולהחליף את השם שלו למשהו כמו "קלוברפילדי הפלא והיכן למצוא אותם".
"פרדוקס קלוברפילד" התחיל בתור סרט עצמאי בלי שום קשר ל"קלוברפילד". במקור קראו לו "החלקיק האלוהי" והוא עסק באסטרונאוטים שחווים תאונה מוזרה בחלל שגורמת לכדור-הארץ להיעלם. הסרט נרכש ע"י האולפן של אברהמס, שבדיוק באותו זמן רכש גם את הזכויות לתסריט של סרט בשם "המרתף". היום אתם כנראה מכירים את "המרתף" בתור "דרך קלוברפילד 10". אני מאלו שאהבו את הסוף של הסרט ההוא, למרות הבעיה של רוב האנשים איתו. הבעיה של "פרדוקס קלוברפילד" היא שבניגוד למה שנכתב בטריילר, הוא לא ממש מסביר שום דבר בנוגע ליקום של קלוברפילד, אלא רק מעלה עוד שאלות. הסרטים של אברהמס הם כמו הידרה – על כל שאלה שמקבלת מענה צצות שתיים חדשות.
אבל במקרה של "פרדוקס", השילוב שלו בקלובר-וורס (לא המצאה שלי) שבבירור-נעשה-לאחר-הצילומים הוא הבעיה האחרונה של הסרט. "פרדוקס" שומר על הרעיון של התסריט המקורי שלו ומערבב אותו עם אימה בחלל – יש את צוות החללית, משהו קורה והם מתחילים למות אחד אחרי השני. רק בשנה שעברה קיבלנו את "סימן חיים", סרט עם מבנה מאוד דומה. אבל ברוב הסרטים האלו סיבת המוות של האסטרונאוטים ברורה (לרוב זה חייזר עצבני). כאן, לא כל כך."פרדוקס" הורג את הדמויות שלו בדרכים שיותר קרובות ל"יעד סופי" מ"הנוסע השמיני", אבל עם אפילו פחות היגיון.
אופס, כתבתי "דמויות"? לקרוא להן ככה זו מחמאה גדולה. יש חלופות יותר מתאימות, כמו "סטריאוטיפים" או "קלישאות" ואפילו הן לא מיושמות כמו שצריך. יש בקאסט כמה שחקנים מוכשרים, אבל הם נראים כאילו הם סופרים את הדקות עד שיסיימו לעבוד; כנראה בגלל שהסרט הוא לא על הדמויות, אלא על רצף של אירועים שקורים להם. רק שהאירועים האלו לא מעניינים, מבויימים בצורה חסרת השראה וכתובים בצורה חסרת היגיון – לפני שתספיקו לבקש תשובות על אירוע אחד, הסרט יגיד "תראו, יד שזוחלת בעצמה!" ויעבור מהר לאירוע הבא. אם סרטי "קלוברפילד" הם קרובי משפחה, "פרדוקס"הוא זה שמזמין את עצמו לארוחה המשפחתית, מגיע כולו שיכור ועושה שטויות בזמן שכולם מנסים להתכחש אליו.
אבל שכחו מזה, "פרדוקס קלוברפילד" הוא סרט שהקידום שלו הרבה יותר מעניין מהסרט עצמו. וב"קידום" אני מתכוון לפרסומת אחת. עד לפני שלושה שבועות כולם ידעו שהסרט הזה אמור לצאת לבתי הקולנוע בסוף חודש אפריל. ואז, באמצע משחק הסופרבול שוחרר טריילר שבגדול אמר "הפתעה, הסרט יחכה לכם בנטפליקס ברגע שהמשחק יגמר." רגע, מה? זה לא יהיה בקולנוע? רק טריילר אחד? נטפליקס? מה קרה כאן הרגע?
לא, ברצינות. הטריק השיווקי של אברהמס ונטפליקס היה חמוד ובהחלט הצליח למשוך את השטיח מתחת לרגליים שלנו, אבל הוא מערער את כל מה שידענו על הקונספטים של תאריכי יציאה וסרטים. פוטנציאלית, כל סרט עכשיו עשוי להיות סרט "קלוברפילד" הבא והוא עלול להגיע למסכים שלנו בכל עת. האם המפלצת היא בעצם אותה אחת מ"פסיפיק רים" וההמשך לסרט ההוא יעלה לנטפליקס כבר בשבוע הבא תחת השם "הרובוט הקלוברפילדי"? מה אם מחר כבר נוכל לצפות ביו-טיוב ב"עידן הקלוברפילד", שכרגע מוכר בתור "עולם היורה 2"? ואולי "2 קלובר 2 פילד" נמצא בVOD כבר חודשיים ואף אחד לא שם לב? אולי את כל התשובות לשאלות ש"פרדוקס" מעלה נקבל בסרט החדש בסדרה שמסתבר שהוא יוצא בחודש הבא בסנאפצ'ט בשם "שחקן מספר קלוברפילד"? שום דבר כבר לא בטוח!
אבל חוץ מזה, אין ב"פרדוקס קלוברפילד" שום דבר מעניין, וזה מה שהכי לא ברור בכל העסק –מה גרם לג'יי. ג'יי. אברמס לבחור דווקא ב"פרדוקס קלוברפילד" בתור התוספת החדשה ליקום הקולנועי הזה (אם עוד היה למישהו ספק, הסרט הזה מוכיח שכולם קשורים)? זה סרט אימה בחלל מטומטם במיוחד בלי שום ייחוד קולנועי ועם שבלונות בתור דמויות. למה דווקא הוא? היה עדיף לכולנו לו הוא היה נשאר בחלל, היכן שאף אחד לא היה יכול לשמוע אותו.
הלוואי ש"פרדוקס" היה יותר כמו "אבודים"
אוקיי, "אבודים" לא הייתה סדרה מאוד אהודה בסוף דרכה, אבל יש שתי דברים שאי אפשר לקחת ממנה:
א. הדמויות שלה היו נהדרות. לא כולם, אבל הרוב המוחץ שלהם – לפחות עד עונה 4.
ב. בשלושת העונות הראשונות, תחושת ה"מה לעזאזל" של הסדרה הייתה כיפית, והסדרה ידעה להנחית עלייך את ה-WTF הבא בזמן ובמקום הנכון.
"פרדוקס" לעומת זאת, מלא בצוות שחקנים מבוזבז ורגעי ה-WTF שלו מרוסנים, ובמקום לשמש כרגעי WTF לכל דבר ועניין שגורם לצופים להגיד "מהההההההההההה", רוב מה שהם עושים זה לקדם את העלילה שלה לעבר הסיכום הלא מאוד מעניין שלה. במקום שה"מה לעזאזל" יוביל את הטון והעלילה, העלילה מובילה אותו.
יש בסרט הזה בערך רבע שעה שאני נורא אוהב, שבה באמת נראה שכל דבר יכול לקרות והולך לקרות, אבל שאר הסרט מאכזב ולא מצליח להתמסר לה.
אה, וכל מה שקורה על כדור הארץ? מיותר לחלוטין ולא עוזר בשום דבר לכלום, ואפילו מפחית מעוצמת המתח של הסרט. היה אפשר לחתוך הכול ולהישאר רק עם הסצנה האחרונה והסרט היה רק משתפר בזכות זה.
בעיני? ממש לא.
תחושת ה "מה לעזאזל" היתה מבאסת החל מהפרק הראשון, ראיתי את העונה הראשונה בהמון מאמץ ולא הצלחתי להמשיך. זוגי המשיך לראות אז מדי פעם יצא לי לראות פרק פה ופרק שם, ולא משנה מה ראיתי, זה המשיך להיות גרוע.
אחד הדברים הכי מתסכלים בדברים שיצאו מג'יי ג'יי אבראהמס זה שכמעט תמיד יש תחושת "מה לעזאזל הכותבים לקחו" עם תחושה יותר עמוקה שלא הולך להיות פתרון אמיתי לכל מה שקורה שם.
כן, בפתרונות הסדרה הייתה חלשה
אבל אני ממש לא רציתי פתרונות מהסדרה הזאת.
לגבי הקמפיין השיווקי
יש מצב שלא מדובר רק בקמפיין, אלא בתוצאה של פאניקה (מוצדקת) ברגע האחרון.
ייתכן שהסרט באמת היה מיועד להיות מוקרן בבתי קולנוע באפריל ורק אחרי שהאולפן הבין איזה פלופ יש לו בידיים הוחלט על למכור את הסרט בנטפליקס ולמעשה לשדר אותו בחינם.
החלטה חכמה מאוד, בהתחשב בעובדה שאם אנשים היו משלמים על הסרט הזה השעשוע של ״איזה סרט גרוע, צחוקים״ היה מתחלף בעצבים של ״מה זה, איזה סרט גרוע, בושה!״
אבל נראה שנטפליקס עושים פה טעות
אין בעיה בלהזרים פלופים לתוך ספריית הסרטים שלך. אבל ברגע שאתה בונה סביבם קמפיין, ועוד בסופרבול, אתה מחרב את המוניטין של עצמך (והמוניטין של נטפליקס כיצרני תוכן איכותי הוא הנכס העיקרי שלהם). יחד עם Bright ו-Mute, הנקטלים אף הם, נראה שלנטפליקס יש בעיה עם ה"בלוקבאסטרים" שלהם (בניגוד לסרטים הקטנים יותר, שעדיין שומרים על המוניטין).
נטפליקס מערער את הקוספט שלנו ל"הצלחה"
ג'יי ג'יי ידע שאם הוא יוצא את הסרט הזה לקולנוע יגיעו הביקורות הגרועות ונתוני הקופות המאכזבים (וזה בגלל שזה סרט שבור מהיסוד, אני חושב שעוד לפני התוספות לא היה בו שום דבר טוב) – ונטפליקס מספקים את הפתרון המושלם: מי שיש לו כבר נטפליקס לא צריך לשלם אקסטרה כסף כדי לראות אותו, אנחנו לא יודעים כמה אנשים באמת צפו בו, ואנחנו לא יודעים מה התפלגות דעת הקהל על הסרט תודות למערכת הדירוג הנוראית של נטפליקס. ג'יי ג'יי יכול לטעון שהסרט היה הצלחה מסחררת ואין שום דרך להפריח את זה.
כל זה הופך את נטפליקס לסוג של חממה לסרטים בינוניים וגרועים שעוזרת להסוות את הכישלון הכלכלי שלהם בגלל שאף אחד עדיין לא יודע למדוד הצלחה מסחרית בעידן הסטרימינג. ואני לא חושב שזה צירוף מקרים – לא סתם נטפליקס מספקים מידע מאד מוגבל לגבי כמות צפיות של כל סרט/סדרה באופן אינדיבידואלי, ולא סתם הם שינו את שיטת הדיגורים שלהם משיטה של 1-5 כוכבים (שיכולה להעיד על ספקטרום של דעות על הסרט) לשיטה בינארית של "אהבתי" ו"לא אהבתי" שההגדרות שלהם הם הרבה יותר עמומות ואי אפשר להבין ממנה שום דבר לגבי הסרט עצמו, מיד אחרי שהם שחררו את הכותר המדורג הכי נמוך שלהם אי פעם.
באופן כללי נטפליקס זה אחלה דבר
אבל סרטים כמו זה ו-Bright והחדש של דאנקן ג'ונס, גורמים לצד הסינמטי של נטפליקס להיראות כמו בית קברות לסרטים גרועים. מזל שיש מקרים כמו Annihalation ו-אוקג'ה כדי להוכיח שאפשר גם אחרת.
זו אחת הבעיות שיש לי בתור צופת נטפליקס – יש שם הכל מכל, ולפעמים קשה לדעת מה ראוי לצפייה ומה סתם ג'אנק שהושלך לשם על תקן "פח האשפה של הבינג' יספוג הכל".
בגלל זה אחד הדברים שהייתי מאוד שמחה לראות כאן, זה כתבה שתמליץ (או תפתח הזמנה להמלצות שלנו) ספציפית על תכנים שווים ומוצלחים בנטפליקס. כי כשהכל זמין לצפייה במחיר העלות החודשית, האתגר הוא לאתר את התכנים שמצדיקים את הזמן שלך.
לא בטוח שהבנתי.
מעין פוסט שהוא "נטפליקס ינואר – המלצות"?
כלומר, זה הגיוני – אבל אז למה שדווקא נטפליקס יזכו לכבוד ולא כל הסרטים והסדרות שיש בכל מאגר VOD שיש?
איך את מדמיינת פוסט כזה, ולמה דווקא נטפליקס?
למה דווקא נטפליקס
קודם כל, בכנות מוחלטת – מהסיבה האגואיסטית שכרגע נטפליקס היא אופציית הבידור הביתי היחידה שיש לי. אני גרה בגרמניה, איפה שהטלוויזיה בגרמנית (אלא אם כן יש לך מנוי ל-SKY וטלוויזיה חכמה. אין לי אף אחד מהם).
והסיבה היותר רלוונטית:
התחושה שלי היא שנטפליקס הפך לשירות זול יחסית שזמין גם למי שעדיין מנוי ללווין/כבלים וגם למי שמשתמש רק בשירותי סטרימינג, בין אם זה סלקום/פרטנר/כל שירות זמין אחר. זה הופך את נטפליקס למכנה משותף בין הרבה משתמשים באתר.
זה גם שירות שיש בו כמות עצומה של תוכן שכל הזמן מתחדש, ובחלקו הגדול תוכן אקסקלוסיבי, שככזה לפעמים לא זוכה לסיקור נרחב בתקשורת כמו סדרות מדוברות של גופים כמו HBO (משחקי הכס, ווסטוורלד לדוגמה). יש גם מקרים כמו Stranger Things שבהם ההייפ עצום, כמובן, אבל אני מכוונת יותר לסרטים/סדרות שיכולים בקלות לחלוף מתחת לרדאר.
בתכלס, הכמות של התכנים בנטפליקס יכולה להיות קצת מהממת, ואני מוצאת שבדרך כלל אני אתחיל לראות שם סדרה או סרט רק אם שמעתי עליו המלצות מגורם שאני סומכת על טעמו. יש לא מעט כותבים כאלו באתר הזה, ולכן מעניין אותי לדעת מה הם אהבו שם שאני עוד לא גיליתי בעצמי.
כמובן שזו רק הצעה/בקשה. תודה על העניין והנכונות.![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
איך את מדמיינת פוסט שכזה?
ביקורות יותר תכופות על סרטים וסדרות משם? פינה חודשית כגון "המלצות לנטפליקס- ינואר"?
כי אחד מהם דורש את ההשקעה של, ובכן, ביקורת. והשני זה בהחלט משהו שאני יכול ליצור במספר רגעים לא גדול, במעין "ריכוז אופטופיקים על סרטים שלא יוצא לנו לדבר עליהם". כמובן שאז השאלה היא למה לא פשוט לפנות לדפי הסרט.
בהחלט אופציה 2
ולא חשבתי על זה בתור פינה חודשית, אלא בתור משהו חד פעמי לרכז המלצות עד כה. אולי אם זה יעלה יפה אפשר לעשות את זה אחת ל-, אבל אני לא בטוחה שיש מספיק תכנים חדשים להצדיק פוסט חודשי.
והשאלה למה לא לפנות לדפי הסרט – ובכן, רוב התכנים הראויים להמלצה בנטפליקס הם סדרות, וחלק מהסיבה שבכלל יש צורך בפוסט המלצות היא כי הסרטים והסדרות האלו עוברים להרבה אנשים מתחת לרדאר.
כרגע יש דפי סדרות לחלק מהסדרות של נטפליקס וזה אחלה, אבל הרבה פעמים התגובות בדף הסדרה הן ספוילרים/מיועדות למי שכבר צפה, או לכל הפחות למי שכבר מתעניין. אני מחפשת את השלב שלפני.
יש מצב שזה לא מתאים לעין הדג, בכל זאת הפוקוס כאן הוא על קולנוע, אבל זה כן משהו שאני באופן אישי הייתי שמחה לראות.
אוף טופיק
אבל אם את מחפשת סדרה קטנה וחמודה עם טון חיובי וvibe מגניב שמשאירה טעם טוב, הייתי ממליץ לנסות את the marvelous mrs. maisel.
היא לא סדרת מופת, אבל היא העבירה לי את הזמן בכיף. היא עוסקת בהתמודדות של אשה "מושלמת" עבור בעלה עם עזיבתו, מציאת עצמאות וקול עצמי- ע"י נסיון לכניסה לעולם הסטנד אפ בשנות ה50-60 (אאל"ט), אך לא בצורה כבדה או קודרת. והפסקול משתלב בסדרה בצורה פשוט נפלאה בעיניי.
כתבתי תגובה שהיא כמעט ביקורת קצרה על הסדרה בדף שלה (שביקשתי שייפתח, תודה!) ואז היא נמחקה (באשמתי, ניקוי נתונים בדפדפן) ולא היה לי כוח לכתוב שוב. מאז הזכרונות כבר התעממו, אבל היא בהחלט מומלצת בעיניי. (מודע לכך שאין לך מושג אם הטעם שלנו תואם, אבל זה עדיף על כלום, לא?)
גם עבור מאותגרי הנטפליקס שבחבורה, הפרק הראשון זמין במלואו ביוטיוב (בצורה חוקית).
תודה רבה על ההמלצה!
הסדרה הזו לשמחתי כבר על הרדאר שלי, וההמלצה שלך בהחלט מחזקת את הרצון שלי לצפות בה.
הבעיה היחידה שזו סדרה של אמאזון ולצערי לא זמינה בנטפליקס, אבל אני אחפש את הפרק הראשון ביוטיוב, מעולה שאפשר להתרשם מפרק ראשון חינם.
יש מצב שהסדרה הזו תצדיק הצטרפות לאמאזון פריים.
אוי, מרוב שירותי הזרמה כבר קשה לזכור מה של מי
בכ"א, הלינק לפרק הפיילוט למעוניינים:
https://youtu.be/w_dGfLxHv1o
בכך אסיים את העוף.
רק שזה לא בנטפליקס
אלא אמאזון
נטפליקס מאד מאכזבים בכל הנוגע לסרטים. גם הסרט החדש בכיכובו של ג׳ארד לטו שהטריילר שלו עלה היום נראה מראש כסרט בינוני.
ועל כל אוקג׳ה או to the bone יש איזה עשרה סרטים בינוניים ומטה כמו mute. לגבי annihilation – נחיה ונראה. מקווה שזה יהיה יותר כמו אוקג׳ה.
אני תוהה כמה האסטרטגיה הזאת תצליח לאורך זמן, כי אנשים כבר קולטים שסרט נטפליקס עם סטאר פאוור (בין אם זה בראד פיט או וויל סמית׳) הוא לא ערובה לאיכות. ובועת ההתלהבות הזאת די עומדת להתפוצץ.
משהו מעניין לגבי "העולם שאחרי: הכחדה"
הוא שבארה"ב, לצערנו עדיין קובעת הטעם בתרבות הפופ, הוא לא נחשב סרט נטפליקס, והוא קיבל ביקורות של לא-סרט-נטפליקס: כלומר, טובות.
עכשיו, אני לא טוען ש"בהיר", "אילם" או "פרדוקס קלוברפילד" הם בעצם כל הזמן היו סרטים טובים, אבל מעניין האם הביקורות הטובות התאפשרו לסרט בגלל שהוא הוקרן, ובכן – על מסך גדול. אני לא בטוח בנושא, ואני לא חושב שבשום יקום אף אחד מהם לא נהיה יקיר המבקרים, אבל אני חושב שכל השלושה חטפו על הראש בצורה חמורה יותר מאשר שהיו חוטפים אם היו בקולנוע. או אולי אני טועה ואם הם יוצאים בקולנוע הם היו חוטפים אפילו יותר. אבל אני בהחלט מתחיל לחשוב שנטפליקס זאת פשוט לא פלטפורמה טובה לסרטים. גם "אוקג'ה", עם כל הרצון הטוב – לא הצליח להתברג בזכרון הקולקטיבי בסיכום 2017, ונדמה (ואני אשמח להתבדות) שכולם די שכחו ממנו, בסך הכל.
אולי העובדה שאוקג׳ה נשכח היא כי הוא פשוט לא היה מסרטי השנה של אף אחד, פשוט כי הוא לא טוב מספיק? כאילו, זה אחלה סרט. אבל לא מדהים בשום צורה.
לגבי ברייט ומיוט – די בטוח שהביקורות היו פושרות ומטה בכל מקרה. באמת קשה לומר.
אני מרגיש שהעובדה שהוא לא טוב מספיק נובעת מזה שהוא היה במסך קטן
משהו בו צועק לי "זה סרט למסך גדול שאתה לא יכול לעצור לפתע ולקום לבדוק מה מצב הכביסה", ואני מרגיש שהנטפליקס-יזציה שלו הרסה לו את הפוטנציאל.
מסך גדול בהחלט מעצים את האפקט לטובה ולרעה.
בהנחה שזה סרט פעולה או סרט שנשען על האפקטים שלו, או על בניית עולם קולנועי מיוחד. חיבבתי מאוד את "הרוח במעטפת" בקולנוע אך כנתקלתי בו ב VOD לאחר כשנה הוא היה נראה לי בינוני ומשעמם.
אוקג'ה הוא איפשהו באמצע במשוואה הזאת. מצד אחד הוא סרט אקשן / הרפתקאות ובהחלט יתכן וזה היה בולט יותר בקולנוע ומהווה פקטור בביקורת. מצד שני, קשה להגיד שהחוויה שהוא משאיר בסוף היא בידורית אלא אם כן סרטי שואה נחשבים בידור.
איזה בעיה היתה לרוב האנשים עם קלוברפילד הקודם?
כי לי נראה שהקונצנזוס דווקא די חיובי.
אני מאוד אהבתי אותו
חוץ מהסוף, שהרגיש כמו הדבקה של סרט אחר כדי שהוא יתאים ל"יקום" קלוברפילד. זה הרגיש מודבק ולא קשור כמו שזה אכן היה.
מבחינתי זה היה סרט טוב פי כמה אם הוא היה מסתיים כמה דקות מוקדם יותר. זה לא הרס לי את הסרט, הוא עדיין סרט מעולה בעיני, זה פשוט גרם לי לרצות למחוק מהזיכרון את הסוף שלו.
השיטה השלישית והחדשה ביותר (או "הג'יי. ג'יי. אברהמס"):
"למצוא סרט מקורי, להוסיף כמה סצינות תלושות שיקשרו את הסרט עם הסרטים הקודמים לו ולהחליף את השם שלו".
זו לא באמת שיטה חדשה, "מת לחיות 3" נוצר ככה כבר לפני מעל 20 שנה.
רק ש"מת לחיות" הוא לא יקום קולנועי.
(ל"ת)
or is it...?
(ל"ת)
לא מסכים בכלל עם הביקורת
צפיתי בסרט והוא אחלה:
מישחק מצוין, סיפור מד"ב מותח, פעלולים מעולים, הכל טוב!
יצירת מופת של טארקובסקי הוא לא אבל בתור בידור הוא בסדר גמור! מומלץ!!
פעלולים...?
(ל"ת)
"2 קלובר 2 פילד" רצחת
לגבי הסרט עצמו, חתכתי באמצע כשזה באמת נהיה טו מאצ' בשבילי