בפרוייקט סיכום השנה של המגזין הנחשב TIME הוכתר "ענן אטלס" כסרט הגרוע ביותר של 2012. זאת משום שאנשי המגזין הנחשב TIME לא מבינים כלום מהחיים שלהם וצריכים להפסיק לכתוב על סרטים לפני שיגרמו עוד נזק.
זה לא ש"ענן אטלס" הוא יצירה מושלמת שאסור לדבר בגנותה, או שמי שלא חושב כמוני מטומטם. אני בכלל לא בטוח אפילו שהייתי קורא לו סרט טוב. אפשר לומר הרבה דברים רעים על הסרט הזה, ואני עומד לומר כמה כאלה ממש כאן. יהיו בוודאי הרבה אנשים שייצאו ממנו משועממים, עצבניים או באמצע. אבל יש לסרט תכונה אחת שמפצה על כל מגרעת שיש לו, ובהחלט יש לו: הוא לא דומה לשום סרט אחר שראיתם. התלונה הכי נפוצה על התעשייה ההוליוודית היא ש"נגמרו להם הרעיונות", שהם לא עושים שום דבר מקורי, הכל עיבוד או רימייק או מיחזור או סיקוול. וברור שזה המצב, כי כשאתה משקיע מאה מיליון דולר בסרט, אתה לא לוקח סיכונים, אלא הולך על מה שעובד. "ענן אטלס" הוא סרט בתקציב של מאה מיליון דולר שלא סתם לוקח סיכונים: בתוך שתי שניות הוא קופץ מצוק אל תוך בריכה של פיראנות. אם חזון לבדו היה מיתרגם לדולרים, "ענן אטלס" היה פותח עם 300 מיליון דולר. אם תעוזה היתה מביאה פרסים, "ענן אטלס" היה לוקח את כל האוסקרים השנה, כולל הפרס לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר. אם שאפתנות היתה אורך, "ענן אטלס" היה נשאר בערך אותו הדבר (בכל זאת, שלוש שעות). לטעון ש"ענן אטלס" היה הדבר הכי גרוע שקרה השנה בקולנוע זה לזעוק נגד מקוריות, חדשנות או מחשבה שונה. זה לפנות להוליווד בבקשה ישירה: תנו לנו עוד ועוד מאותו הזבל המשעמם שאתם מייצרים, כי אנחנו לא מסוגלים לעכל שום דבר אחר.
אין חדש בסרטים שמורכבים מכמה סיפורים של דמויות שונות, שמדי פעם מצטלבים בינהם: תחשבו "מגנוליה" או "התרסקות". "ענן אטלס" הוא סרט כזה בדיוק – רק שששת הסיפורים שהוא מכיל מתרחשים במקומות שונים מאוד ברחבי החלל והזמן. אחד מהם מתרחש על ספינה באוקיינוס השקט במאה ה-19, אחד בבריטניה ב-1936, אחד בניאו-סיאול של שנת 2144, ואחד – בנקודה רחוקה עוד יותר בעתיד. לא רק זמן ומרחב מפרידים בין הסיפורים, אלא גם ז'אנרים: רגעים של מותחן-קונספירציה נוסח שנות השבעים בכיכובה של האלי ברי מתחלפים בקומדיה די נמוכה בכיכובו של ג'ים ברודבנט שמרחשת ב-2012, ומשם קופצים ישר אל האקשן המטריקסי של ניאו-סיאול, וחוזר חלילה, ועוד, ושוב.
ולמרות השוני המוחלט בין הסיפורים, הם מתחברים בינהם. לפעמים הקשר הוא באסוציאציה בלבד, ולפעמים הסיפורים משפיעים זה על זה, על אף מאות השנים שמפרידות בינהן. הסרט טוען, שוב ושוב ובכמה דרכים ורמות שונות, שהכל קשור. מקומות וזמנים שונים הם דרכים שונות להסתכל על אותו הסיפור. כל אחד מאיתנו משפיע על העולם כולו, וכולנו רקמה אנושית אחת חיה. האמונה הזאת קיימת לא רק בסיפורים שהסרט מספר, אלא גם בעשיית הסרט עצמו: אותם שחקנים מופיעים שוב ושוב ושוב, בכמה תפקידים שונים, כש"שונים" היא מילת המפתח. "ענן אטלס" הוא סרט שמאמין שכל שחקן יכול לגלם כל דמות, בלי הגבלת גזע, צבע או מין, ורק אם נולדת, למשל, אישה שחורה, זה לא אומר שאת לא יכולה לגלם גבר קוריאני.
אל, חוזר בשנית, אל תקומו ותצאו מהאולם מיד עם תחילת הקרדיטים. נכון, זה לא קל. מדובר אחרי הכל בסרט ארוך מאוד מאוד, ואם סופרים גם את הטריילרים והפרסומות, אתם יושבים בכסאות הקולנוע כבר יותר משלוש שעות ובהחלט יכול להיות שהעדיפות הראשונה שלכם ברגע זה היא חדר השירותים הקרוב ביותר. ובכל זאת, אל תקומו. חכו עוד דקה, כי אם תלכו, תפספסו את אחד החלקים הטובים ביותר של הסרט: הקרדיטים לשחקנים. בזמן הקרנת שמו של כל שחקן, מוצגות על המסך התמונות של כל הדמויות שאותו שחקן גילם בסרט, והקטע הזה מוציא מהקהל קריאות תדהמה וצחוקים יותר מכל סצינה אחרת בסרט. תגלו ששחקנים מסוימים גילמו תפקידים שלא היה לכם מושג עליהם.
עד כאן הרעיון, והוא מדהים. העובדה שלמישהו – למעשה, שלושה מישהם: טום טיקוור, ואנדי ולאנה וושאבסקי – היתה החוצפה אפילו להעלות את הרעיון לעשות סרט כזה מרשימה; העובדה שהם אשכרה הצליחו לעשות אותו מדהימה; ועוד יותר מדהים שהסרט נעשה בלי לקמץ. מישהו בנה עולם שלם ומעוצב היטב עבור כל אחד מששת הסיפורים, טרח להכניס את הנקס, האלי ברי, הוגו וויבינג, ג'ים סטורג'יס ויו גרנט לסדרה של תחפושות, ואפילו הקפיד על השפה: כל אחד מהסיפורים לא רק נראה אלא גם נשמע שונה. אי אפשר להתבלבל בין האופן שבו אנשים מדברים ב-1849, ב-2012 ובשנת 106 אחרי הנפילה, מתי שזה לא יהיה. על הכוונות מגיע לוושאבסקיז את טיקוור צל"ש עצום.
מה שפחות משמח הוא הביצוע. ככל שהסרט משתדל להיות סרט השנה, העשור והמאה, הוא מפשל בכמה נושאים בסיסיים. מתחת לכל היומרה והרעיונות הגדולים יש סיפור, או ליתר דיוק, שישה סיפורים. כמה מהם טובים יותר מאחרים: סרט האקשן העתידני נראה נהדר (לא שהיינו מצפים למשהו אחר מהוושאבסקים, שאחרי הכל, הביאו לנו את "מטריקס"); סיפורו של בן ווישאו כמלחין צעיר וגיי ב-1936 נוגע ללב, ועושה דברים מגונים לחלוטין לאוזן. מנגד, העלילה הבלשית של 1973 היא אוסף של קלישאות ז'אנר בלי שום ערך מוסף, ומבחינתי היה אפשר להעיף את כולה מהסרט. הפארסה עם ג'ים ברודבנט כמו"ל נאלח שמנסה לברוח מבית מחסה לזקנים היא לפעמים מביכה, והטון הקומי שלה, שכולל בדיחות שהיו במקום ב"אמריקן פאי" נראה כל כך לא במקום על רקע יתר הסרט שהוא פוגע בכולו. בסרט שרובו רציני לגמרי בהחלט יש מקום לקצת קומיק רליף, אבל השינויים בטון מרגע אחד לזה שאחריו נותנים את ההרגשה שהייתם מקבלים אם בסצינה אחת באמצע "רשימת שינדלר" היה נכנס אלי יצפאן ומספר בדיחה על גרוזינים.
אפילו הסיפורים הטובים יותר מבין השישה אינם בפני עצמם מקוריים, חדשניים או מבוצעים טוב באופן מיוחד, וחלק מהסיבה היא האופן שבו הם מסופרים. מדובר פה בעצם באוסף של שישה סרטים באורך של כחצי שעה כל אחד. חצי שעה היא לא הרבה זמן כדי לבנות עולם שלם, ולכן כל הסיפורים האלה נראים בו-זמנית קצרים מדי וארוכים מדי. אין להם מספיק זמן כדי לבנות היטב דמויות מעניינות או להתעמק בעולם שבו הם מתרחשים, וההרגשה היא שאנחנו מקבלים בכל פעם את הגירסה המקוצרת של סרט באורך מלא, ככל הנראה סרט הרבה יותר טוב. ובו בזמן, העובדה שכל אחד מהסיפורים ערוך לסירוגין עם כל האחרים, ובין סצינה אחת לזו שאחריה עוברות לפעמים עשר דקות, גורמת לתחושה של מריחת זמן. הזפזופ המתמיד הזה בין קו-זמן אחד לאחר, ואז לעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, כל כך מעייף. בין השאר זה גורם לכך שלסרט יש מספר סופים שמשאיר באבק אפילו את "שיבת המלך" ומותח את גבולות הסבלנות עד לקצה ומעבר לו.
אותי אכזבה גם העובדה שהקשר בין הסיפורים הוא בעצם רופף מאוד. ישנם אמנם מקרים שבהם הדים של תקופה אחת מגיעים עד לתקופה אחרת באופן בלתי צפוי, מה שעוזר לחשוב על כולם כעל חלק מסיפור אחד גדול. אבל במקרים אחרים הקשר בין הסיפורים הוא בין ייצוגי ללא קיים. ואם אין באמת שום קשר בין הסיפורים האלה, מה הטעם לספר אותם באופן כזה? אם הכל קשור, מה הקשר?
גם עניין ההופעות השונות והמגוונות של אותם שחקנים בתפקידים שונים עוד טוב יותר ברמת הרעיון מאשר ברמת הביצוע. עבודת האיפור בסרט מאוד לא אחידה: יש שחקנים שנעלמים לגמרי בתוך תפקיד בגזע או במין שונה, אבל במקרים אחרים זה פשוט נראה מגוחך, וגורם לקהל לצחוק במקומות הלא נכונים. בן ווישאו כגבר אסיאתי נראה כאילו הוא לובש מסיכת פלסטיק של מיסטר ספוק, ולהוגו וויבינג יש רגעים שעושים פלאשבק ל"פרסילה מלכת המדבר".
ויכולתי להמשיך. רשימת הבעיות הקטנות והגדולות של הסרט הזה ארוכה מאוד. אבל הרעיון והחזון שמאחורי הסרט הזה כל כך גדולים, מעניינים ושאפתניים שהעובדה שהוא לא סרט כל כך טוב כמעט זניחה. אם גם אתם מאלה שמתלוננים על השמרנות ההוליוודית המשעממת, ורוצים יותר סרטים שיפרצו גבולות וינסו דברים חדשים, הפתק שאתם צריכים לשים בקלפי הוא כרטיס ל"ענן אטלס".
פורסם במקור בוואלה
לא אהבתי את הביקורת
בכל מקרה, אתה שוכח שמדובר כאן באפוס אדיר, בסרט גדול מהחיים. ענן אטלס (כמו שציינת) בא לשוק עם משהו חדש שלא הוקרן באף סרט. ההומור בסרט היה אומנם מגוחך, אבל הוא לא "ניסה להצחיק", הוא ניסה להפיג את המתח הכבד והדיכאון החזק שהיה בסרט (והיה. ). השינוי בין הדמויות והגזעים הוא לא מגוחך, הוא מרשים והוא נותן לשחקנים מרחב ומודעות עצמית בסרט – כל שחקן עשה שם את עבודתו כמו שצריך, וזה מבחינתי היה מדהים. בקשר לעלילה ההוליוודית- לדעתי זה גם היה נחוץ, העלילות האחרות היו כ"כ שונות שהיו חייבים משהו שייצג את השגרה היומיומית- אם יומיומית, ואם הוליוודית. בכל מקרה, מסטר פישלר, מדובר כאן לדעתי בסרט ענק שעוד לא נראה על המסך, ואתה מיסטר מבקר, פשוט מחפש שגיאות כמו ילד קטן. איך אפשר להינות מסרט בצורה שבה אתה רואה אותם?
לא אהבתי את התגובה
את שוכחת שמדובר כאן באתר אדיר, פנינה אינטרנטית גדולה מהחיים. דורון פישלר (כמו שצויין) בא לשוק עם משהו חדש שלא היה עדיין ברשת. התוכן פה אומנם לפעמים מגוחך, אבל הוא לא "מנסה להצחיק", הוא מנסה להפיג את המתח והדיכאון שבחיים האקטואליים היומיומיים. השינוי בין ההערכה על התעוזה לבין הבעיות בתוכן הוא לא מגוחך, הוא מרשים והוא נותן לקוראים דעה מנומקת על הסרט- כל פסקה עשתה את העבודה כמו שצריך, וזה מבחינתי מדהים. בקשר לקישור לוואלה- לדעתי גם זה היה נחוץ, הביקורות באינטרנט בדרך כלל כל כך שונות ואפורות ואתר מסחרי כמו וואלה היה חייב משהו שייצג את השגרה היומיומית של חובב סרטים.
בכל מקרה, מיסס רווית, מדובר כאן לדעתי בביקורת ענקית שעוד לא נראתה על המסך, ואת מיסס מגיבה, פשוט מחפשת תלונות כמו ילדה קטנה. איך אפשר להנות מביקורת בצורה שבה את רואה אותה?
*אתה, *מיסטר וכו'
(ל"ת)
מיסטר רווית? חשבתי שמיסס זה הימור בטוח
(ל"ת)
גם אני
עד שלחצתי על הלינק שבניק שלו וגיליתי שהפוסטים שלו מפורסמים תחת השם "רווית (אני בן!)".
Mona
סרט מצויין על מהפכות ומהפכנים. ולמה לא לאהוב את הדברים שנאמרו בכתבה הזו. זוהי האמת כולה. סרט מעייף עם רגעים משובחים יותר ופחות אבל מה שמשנה זה המהפכנות. החלוציות. היכולת של הסרט הזה גם לדבר על מהפכות וגם ליצור אחת כזו בעצמו. סרט שהצליח לרגש אותי עד לקצות האצבעות באשר למחיר שמהפכנים מסוגלים לשלם עבור האמת שלהם. ואיך בכל תקופת זמן יהיו את הצדקנים המתוכנתים שירצו לשמור על הסדר החברתי. אז פאק על הסדר החברתי והלוואי וסרט זה יגיע לכמה שיותר עיניים ראויות. ומי שצריך לראות את הסרט יגיע אליו בעצמו ואני בטוחה שאותו אחד יבין את המסר ואת הכוח המניע שמאחוריו.
״להתראות בעולם אחר איש..״
מדהים
כמה דעות שונות יש עליו, בחצי האתרים אומרים שהוא יצירת מופת מדהימה שלא נראתה עוד בקולנוע, ואחרים אומרים שזה סרט גרוע ויומרני.
כל זה גורם לי חשק עז לצפות בסרט בסוף השבוע, כדי שגם אני אוכל להצטרף לאחת הקבוצות ולריב עם השנייה עד זוב דם בשביל הכיף.
למה זה הקריטריון לשפוט את הסרט?
גם אם הסרט מנסה להעביר רעיון (שהוא לא רעיון מקורי במיוחד), היכולת שלו להעביר את הרעיון איננה הפרמטר היחיד לראות את הסרט. אחרי הכל, את מה שהסרט רוצה להגיד סיכמת כאן בכמה פסקאות. לא צריך בשביל זה תקציב של מאות שקלים ושלוש שעות.
מסכים עם כל מילה. הייתה לי הרגשה דומה.
כל עניין גלגול הנשמות – It makes you think .
=(
מה זה! ספוילר!!
גלגול נשמות או
תפקידים שמשחקים בסיטואציה מסויימת?
כלומר, האם תפקיד מסויים הוא הגורל שלך כי זה מה שאתה, או שהם פשוט ניסו לתאר מצבים שבני אדם נוטים להגיע אליהם, אבל לא באופן מחייב? (לפי הסרט כמובן זה כן גורל, כי דמות לא יכולה להפוך משחקן אחד לאחר פתאום כי היא משנה את התנהגותה (למרות שזה היה מגגנייב אם הם היו עושים את זה), אבל לא הייתי לוקח את הנקודה הזאת יותר מדי ברצינות)
סרט מעולה
לצערי בתור ירושלמי אין לי קולנוע טוב ללכת אליו והמסך בבית פשוט יותר טוב. הסרט כבר נמצא באינטרנט באיכות HD ראיתי אותו בשבת האחרונה והתכנון לראות אותו שוב. הוא פשוט מדהיייים
סרט נהדר,
אבל רק כשישה סרטים קצרים ונפרדים לחלוטין.
מה שמרגיז אותי ב'ענן אטלס' הוא לא הסיפור או המבנה שלו, אלא העובדה שמדובר באפוס אדיר שלא מצליח להעביר מסר עמוק יותר מ"מה שהיה הוא שיהיה" (ואולי גם "לאדם אחד יש כוח לשנות"). הבימוי והאפקטים נהדרים וששת הסיפורים בפני עצמם עומדים יופי (לא הרגישו לי קצרים מדי), אבל הניסיון לקשר ביניהם ולהעביר מסר כלשהו כל כך צולע שזה מביך.
לא מסכים
הוא הקשר בין הזמנים הוא עמוק מאוד, אבל הוא לא דרסטי.
הוא נרמז המון בכל מיני סצנות, אתה פשוט לא אוסף חצי מהרמזים.
אז אולי תחלוק חלק מהרמזים איתנו?
(ל"ת)
ראיתי אתמול את הסרט
סרט מאוד מעניין, לא יצא לי לראות סרטים במבנה דומה, למרות שזה מזכיר לי מעט את את Mr. nobody.
כל המגרעות שציינת הם באמת מינוריות לפי דעתי, חוץ מהעובדה שהסיפורים לא כלכך קשורים. אני דווקא נהנתי מהקומדיה המטומטמת בבית האבות, אבל היא לא כלכך הייתה במקום. אני מקווה שהוליווד תמשיך לשאוף למקוריות, ושהסרט הזה הוא לא מקרה יחיד. כי קשה להגיד שהוא לא מעניין, עדיין הוא העביר כמה נקודות שגרמו לי לחשוב לעומק על דברים. מומלץ בחום לכל מי שיש לו ראש פתוח, לכל מי שלא…יהיה לו קצת קשה לשרוד את כל ה-3 שעות.
אין כאן חידוש מהותי - כבר היה סרט כזה
"אי סובלנות" של ד.וו. גריפית מ-1916 – אחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע – ניחן במבנה כזה בדיוק. ואפילו הרעיון שאותה שחקנית תגלם תפקידים שונים בסרטים השונים כדי לחדד את הדמיון התמאטי ביניהם כבר נוסה שם. ההבדל העיקרי, אבל לא מהותי, הוא שכאן כל השחקנים מגלמים כמה תפקידים.
אי סובלנות
http://en.wikipedia.org/wiki/Intolerance_(film)
זה שימוש מעניין בביטוי "אין כאן חידוש מהותי"
כמעט 100 שנים לקח עד שמישהו עשה זאת שוב, אחרי הכל.
זה בדיוק העניין - זה היה חידוש לפני מאה שנה
ווצ'בסקי וטיקוור לא המציאו כאן מבנה קולנועי חדש, אלא משחזרים מבנה שכבר נוסח ונוסה ונלמד בכל בית ספר לקולנוע. התעוזה של "ענן אטלס" היא תקציבית בעיקרה – "אי סובלנות" היה הסרט הכי יקר בזמנו, ולא הצליח להחזיר את ההוצאות. בינתיים נראה שזה יהיה גם גורלו של "ענן אטלס", אלא אם כן יכניס יותר כסף באירופה ובאסיה (אולי בקוריאה החדשה) מאשר בארצות הברית.
מכה במצח.
איך לא חשבתי על "אי סובלנות"? אפילו ראיתי אותו. אוקיי, חלק ממנו. המוזר הוא שעד עכשיו אני לא זוכר שקראתי התייחסות כלשהי ל"אי סובלנות" בהקשר של "ענן אטלס", למרות שזה באמת מתבקש.
...
בגלל זה "עין הדג" הוא מקום איכותי מהשאר.
בגלל שגם אני לא הזכרתי אותו?
(ל"ת)
בגלל שהקהל באתר הזכיר אותו.
(ל"ת)
תקרא, בגיליון הבא של
(ל"ת)
בטיים אאוט ערכו השוואה בין השניים.
מבחינת רוחב היריעה, גריפית' לוקח, אבל מבחינת השימוש בגימיק ה"X בסיפור א' הוא Y בסיפור ב'" וואשבסקי, וואשבסקי וטיקוור לוקחים. האמת היא שלמרות התרומה הענקית שלו לקולנוע, אני לא מחזיק כל כך מגריפית' – לא חסרים במאי קולנוע גזעניים, ולא חסרים סרטים עם מסרים גזעניים, אבל אני לא מכיר עוד הרבה סרטים שאחראים על שובה של אחת התנועות הגזעניות האיומות ביותר אי-פעם.
אחת התנועות הגזעניות הלא-חוקיות האיומות, אתה מתכוון
כי אם אתה מכליל מדינות ואימפריות וארגונים שפעלו בחסות החוק, הקו-קלוקס-קלאן אפילו לא מתקרבים לעשירייה הראשונה.
גם "המעיין" של ארונופסקי עובד על עיקרון דומה.
עוד כמה דוגמאות וזה יהיה Trope.
אפשר להוסיף גם את "רעל" של טוד היינס.
שלושה סיפורים שונים מתקופות שונות, בסגנונות שונים אשר מתקשרים תימאטית יותר מכל דבר אחר. (בהם, בניגוד לשלושה האחרים – אין שחקנים שחוזרים בסרטים האחרים).
הספר מומלץ ביותר
הסרט מבוסס על ספר מדהים (באותו השם)… יצא ב-2004 במקור, יצירה גדולה ביותר.
אכפת לך להרחיב?
כי מאז ששמעתי על הסרט הזה אני רק תוהה לגבי המקור הספרותי שמאחוריו. ובקריאה יותר רחבה: עם מי צריך לשכב כדי שזה יתורגם אי פעם?
הספר תורגם לפני שנים
לא הרבה אחרי שיצא לאור באנגלית.
והוא אכן ספר מעולה ושווה קריאה. הסרט, כפי שנאמר כאן, שווה צפייה בשביל האמביציות שלו, אבל הספר מצליח במה שהסרט רק מנסה לעשות – ליצור ששה עולמות רחבי יריעה ובהם דמויות מפותחות היטב וסיפורים מעניינים, ולקשור אותם יחד לא רק באופנים המעט גימיקיים של הסרט אלא דרך אחדות רעיונית עם קורטוב של סקפטיות לגבי הז'אנרים השונים שהוא משתמש בהם. אם יש לסרט פגם מרכזי, הוא לדעתי העובדה שהוא מתייחס לז'אנרים שלו ברצינות תהומית, בעוד שבספר יש רמה של קריצה כלפיהם, הכרה שכל אחד מהסיפורים האלה מלאכותי בצורה זו או אחרת, שדרכה אפשר להעריך יותר את הרצינות שבה הסופר מתייחס לרעיון המרכזי שלו.
הספר תורגם?!
זאת הפעם הראשונה שאני שומע על זה. על ידי מי? באיזו הוצאה? איפה אפשר להשיג? למה זה לא באינטרנט?
זכור לי שהחזקתי את התרגום לעברית ביד
אני אפילו יכולה לראות בעיני רוחי את הכריכה, ואני די בטוחה שהתרגום היה תחת השם "אטלס של עננים." לפי האתר של הסוכן הספרותי של מיטשל, הזכויות בעברית נמכרו להוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית הפועלים, אבל אני לא מוצאת את הספר באתר שלהם. אולי זה אומר שהוא כבר לא מודפס?
התחשק לי לחפש בקטלוג של הספריה הלאומית
(שאני מודה שאין לי מושג עד כמה ניתן לסמוך עליו כדי למצוא מידע כזה). לא מצאתי את הספר אבל מצאתי את הסופר, יש כמה ספרים שהוא כתב שתורגמו לעברית אבל לא הספר הזה.
מוזר.
תגובה רשמית שקיבלתי מספרית הפועלים
שלחתי להם מייל ושאלתי על התרגום לעברית וזה מה שהם ענו לי:
"_____ (השם שלי) בוקר טוב, אמנם רכשנו את הזכויות – אך לצערנו הספר לא ראה אור."
באסה /:
כנראה שהזכרון היתל בי
אכן מאכזב,וגם מפתיע בהתחשב בכך שהספר הצליח כל כך וגם היה מועמד לפרס בוקר.
ככל שידוע לי הספר לא תורגם לעברית
בדקתי בהרבה מקומות (לא רק ברשת). אם יש לך מידע אחר – אשמח לקבל…אפילו שמעט מאוחר מדי, רכשתי באנגלית לקינדל (הייתי שמחה לרכוש עותק פיזי, אבל האחד שנמצא בצומת ספרים כתוב בפונט כל כך קטן שאני צריכה זכוכית מגדלת).
ציטטות מהספר-הסרט
הספר עמוק יותר
http://www.goodreads.com/work/quotes/1871423-cloud-atlas
אבל הסרט מ ד ה י ם
מסכים עם הביקורת של דורון… הרבה מגרעות אבל קולנוע במיטבו!
וחובה לראות בקולנוע ולא בבית!
תראו את מר אף אחד
האמתי שזה סרט במתכונת של ענן אטלס רק שהוא לא זונח את העלילה ואת המסר המופשט לרגע
והוא פשוט לא מוערך בכלל דיי הופתעתי שאפילו אין לא דף פה באתר,ולמעשה אני נראלי הראשון שמזכיר אותו פה (אז כבוד) ומדובר באחד הסרטים הכי מדהימים שיצא לי לראות באמת לדעתי חובה צפייה
http://www.imdb.com/title/tt0485947/
לגביי הביקרות אני דיי מסכים איתך אין עוד הרבה מה להגיד
חוץ מהעובדה שהסיפור עם הזקנים היה היפה מכולם לדעתי
בכל מקרה סרט שונה קיבלנו וזה מה שחשוב
יש לו דף סרט
"אף אחד לא מושלם". מה לעשות, לא אני המצאתי את השם הזה.
http://www.fisheye.co.il/movies/mr_nobody/
אהה עכשיו אני מבין למה לא מצאתי את הדף
קיצר סרט מעולה שמתעלה בעיניי על אטלס
אבל שניהם מקוריים ומעיניינים וזה מה חשוב
פססט. תסתכל כמה תגובות מאליך.
ספציפית, http://www.fisheye.co.il/?p=21052&comNum=507455#li-comment-507455
לא יכולתי לעמוד מנגד לנוכח ההצהרה הזאת.
אם מישהו חשב שהוא הפסיד את קלאסיקת המאה ורץ להשיג אותו שיעשה פרסה בסיבוב. סרט משעמם עם אחד הסופים המטופשים בהיסטוריה. אני כל כך מקווה שענן אטלס לא יהיה דומה לו בשום צורה.
הסיפור עם הזקנים היה האהוב עליי
טום הנקס היה ענק.
הסיפור משנות ה70 היה זבל שלא יתואר,אבל יו גרנט היה הברקה.
סרט טוב סה"כ,אבל חרפן אותי הקשר הפתטי בין הסיפורים,פשוט מדי פעם ללחוש לזה שלידך "היי!הוגו וויבינג הוא גם האישה וגם מתנקש!"
הביקורת משקפת בצורה מדוייקת את מה שחשבתי על הסרט .
אי אפשר לא להעריך ולהתרשם ממנו בתור מה שהוא , הוא בהחלט לא סרט לא טוב ,
אבל לעומת זאת גם קשה להגיד שהוא סרט טוב . כמעט בכל אחד מהסיפורים יש את הקטעים הטובים שלו , אבל בתור עלילה כוללת היא לא מספקת ,ולא מתחברת מספיק טוב בסוף הסרט כשצפוי שזה יקרה .
סרט השנה ללא ספק
אולי עם תחרות קטנה מההוביט. אם לא הבנת את הסרט, אני מציע לך לחזור ולהסתכל בו, והפעם לנסות לחפש את המשמעות שמאחורי הסיפורים שלו. כולם קשורים זה לזה בקשר הדוק מבחינת המסר שלהם והדרך שבה הם מעבירים אותו. גם כל גילום של תפקיד ספציפי של השחקנים הוא מכוון ואינו מקרי. אחרי שראיתי את זה ישבתי עם חברים שלי במשך זמן רב וניסינו למצוא כמה שיותר משמעויות נסתרות בסרט הזה. יש המון, ומבחינתי זה סרט עמוק ומתוחכם מאוד, שמספר את הסיפור שלו בדרך גאונית ולא קונבנציונאלית.
אפשר פירוט לגבי המשמעות?
כי הבעיה המרכזית שלי עם הסרט הייתה שהמסרים שלו נראו לי שחוקים.
חווית צפיה מסוג אחר
מסכים עם פלאפי. נקודה נוספת שנראה שכל המגיבים פספסו היא נקודת "גלגול הנשמות" שנאמרת באופן מפורש במהלך הסרט (מוטיב שגם קיים סדרת "המטריקס" בשאלת הנצרות). הקשר הוא קשר רוחני בין הדמויות ולא קשר עלילתי. ברובד השטחי כולם מחפשים את הקשר העלילתי.. אני אהבתי לחפש את הקשר המיתי שבין הדמויות כך למשל, הדמויות של טום' הנקס היו בעבר דמויות "רעות" אבל בעתיד הפוכות להיות דמויות "טובות" (אבל עם עיוות נפשי שנגרר מהעבר). הדמויות של האלי בארי היות תמיד "טובות" וכיו"ב.. אפשר למצוא בכל דמות תיקון, כפרה והתפתחות בין הסיפורים. ההקשר הזה מספק ולא צריך לחפש מכנה משותף רחב יותר.
הסרט באופן כללי הוא מעולה לטעמי וכבר תקופה ארוכה שלא נתקלתי בסרט כל כך מקורי ובועט .. המון אמירה על הטבע האנושי ועל החברה האנושית. הסרט עם המון שכבות שניתן לקלף, חלק תוך כדי צפייה וחלק בדיעבר. בשורה התחתונה- תענוג צרוף!! מומלץ לכל צופה שמבין מאוחרי מה המילה "קולנוע" עומדת!
אני חושב שהבעיה היא כמות המידע
יש שישה סיפורים וכל אחד מכיל ארבע-חמש דמויות ביחסים שונים. בסרט אחד זה פשוט יותר מדי כדי שצופה ממוצע יוכל לעכל, ולעשות את כל ההקשרים הנחוצים – בעיקר כשהשימוש בדמויות יכול להטעות לפעמים. אני מניח שכל הדמויות עם כתם הלידה בצורת שביט הן אותה נשמה בגלגול אחר, מה שאומר שלואיזה רי שמגולמת ע"י האלי ברי התגלגלה לסונמי, שמגולמת ע"י דונה ביי. אני חושב שהסרט היה יותר ברור אם היו מבטלים את רוב התפקידים הכפולים – בעיקר אלו בהם שחקן משחק דמות מגזע/מין/גיל אחר: רובם נראים מאוד לא אמינים.
תהרגו אותי אבל אני לא מבין מה *כ"כ* מיוחד ברעיון הזה
כלומר, אני מבין שהסרט מיוחד בזה ששחקנים מסויימים משחקים דמויות שונות (גם ממוצא או ממגדר שונה) בסיפורים שונים בהיסטוריה. אבל האם הרעיון עצמו, לא נעשה כבר בעבר מספר פעמים? לדוגמה האם הרעיון עצמו לא דומה לרעיון ב"השעות"- לא כזה סרט עתיק, כולה מ2002 – אשר, ואני מצטט מIMDB, מספר את סיפורן של שלוש נשים במהלך ההיסטוריה, שחייהן קשורות בדרך זו או אחרת אחת לשנייה.
למה בעצם ל"ענן אטלס" (אוך, איזה עברות מביך) מגיעות יותר הנחות מתוקף היותו מקורי ושאפתני מאשר לסרטים מקוריים ושאפתניים אחרים, כמו למשל "עץ החיים"? האם מדובר בתקציב הענק שלו ותו לא?
לא מגיעות לו.
גם ב"עץ החיים" יש הרבה דברים שאני מאוד מעריך, הוא הישג מדהים בתחומים מסוימים, הוא פשוט לגמרי לא עובד בתור סרט. גם ל"ענן אטלס" יש הרבה בעיות בתור סרט, אבל באופן בסיסי, הוא עובד.
ל"ענן אטלס" יש יומרה והרבה ממנה, אבל היא מנומקת היטב. המסר בסיפורים עצמם משתקף גם באופן עשיית הסרט (ובחיי הבמאים, אבל זה כבר לא קשור). הוא מנסה להיות סרט ענק באמצעות סיפור ענק, או שישה מהם. זה לא בהכרח עובד כמו שהייתי רוצה שזה יעבוד, אבל אני מבין מה הסרט מנסה לעשות, ומעריך אותו על הניסיון.
ל"עץ החיים" יש יומרה שאני לא מבין. הוא מספר סיפור אחד (בקושי), ומחליט משום מה שזה הסיפור הכי חשוב שסופר אי פעם, עד כדי כך שהוא צריך להתחיל במפץ הגדול ולהסתיים בסוף היקום. למה? במה סיפור ההתבגרות של הילדים האלה במשפחה הזאת גדול יותר וחשוב יותר מכל סיפור אחד, מלבד העובדה שהסרט *אומר* שהוא חשוב, ומלווה אותו בתמונות של גלקסיות ולחישות רבות משמעות? וואלה לא יודע. אני לא מבין מה הכוונה של היומרה של הסרט, מלבד להיות סרט יומרני.
לא ראיתי את "עץ החיים" ולא אכפת לי ממנו
אבל אולי זה על בסיס "נפש אחת היא כמו עולם ומלואו"?
כדי שלא להיכנס בדף הזה לויכוחים על "עץ החיים"
אני רק אזכיר שהפרשנות הזו היא של רד. אחרים, ואני ביניהם, לא לושבים שהסרט טוען שהסיפור שבו הוא הכי חשוב סעולם. המפץ והאבולוציה וכו' נועדו להציג את הסיפור בתוך קונטקסט וכחלק ממנו.
צפיתי בסרט
אמנם הסרט לא שגרתי אך משעמם בצורה מחרידה כל הסרט אתה מחכה לרגע שיקפיץ את האדרנלין .אתה אומר לעצמך בלב. עוד רגע זה יקרה אבל זה לא קורה. מזכיר לי סרט שראיתי בעבר בשם פוסטמן
מי שרוצה ללכת לראות שיבוסם לו ומי שלא רק מרוויח אפשר לחכות בהחלט שהסרט יגיע לטלווזיה ואני בטוח שאחרי חצי שעה של שעמום תחליפו ערוץ (פרווילגיה שאין בקלנוע )
הסרט הזה מוציא את הפלצנות וההתנשאות מאנשים, אני רואה.
מסר כללי, לא רק לדייגו (אבל גם): אם אתם חושבים שהבנתם את "ענן אטלס" זה לא אומר שכל האחרים לא הבינו, ולא עושה אתכם חכמים יותר מכל שאר העולם. נא להתבטא בהתאם. תודה.
לגמרי מסכימה איתך
כמו שהיא אומרת אנשים לא מעריכים חופש עד שהוא נלקח מהם אבל כשהם מבינים את זה כשהם מבינים את משמעות החופש הם מבינים שהם תמיד חופשיים לבחור את דרכם. זה נראה לי הענין המרכזי. יש בחירות שמדרדרות אדם להיות ג'ורג'י ויש כאלה שהופכות אותו מרוצח למי שמוכן להקריב את חיין למען אחרים
הקונספציה
הקונספציה שלא נראה סרט כדוגמתו לטעמי שגויה.
15 דקות לתוך הסרט מיד קפץ לי לראש בית מטבחיים 5.
למרות כמה רגעים קולנועיים נחמדים, הסך הכללי לא מספיק טוב.
הקשר בין הסיפורים לא מספיק ברור, סתמי ולא מוציא את הצופה בתום הסרט עם רצף מחשבות שמנסה למצוא פתרון לפלונטר.
ושאלה לאלה שצפו-
מהו לעזאזל ג'ורג'י? למה ג'ורג'י ואיך הקשר בינו לבין שאר חלקי הסרט?
אני חושב שהשאלה
היא למה קןראים לו "ג'ורג'" דווקא, ולמה הוא נראה כמו שהוא נראה. למה טום הנקס של שנת "106 אחרי הנפילה" רואה את יצר הרע כמו מין גירסה זומבית של אברהם לינקולן? סביר שהוא מעולם בחייו לא ראה כובע צילינדר, למה השטן אצלו חובש אחד כזה?
הייתי בטוח שפספסתי משהו ועדיין די משוכנע,
שג'ורג'י הוא נגזרת של מערכת הסיפורים הקודמת בדומה לסונאמי.
האמת, גם אכזב אותי מאד ההגעה לקצה ההר ודבר לא נהיה ברור יותר לגביו.
זה בטח עוד אחד מהדברים שברורים יותר בספר.
(ל"ת)
מצ"ב לינק
http://pandawhale.com/post/8169/cloud-atlas-review-a-gorgeous-mess-forbes
בתגובות יש הסבר לשם
ובהמשך גם הסבר למראה ולסיפור הראשון.
השורה התחתונה היא שמדובר בסרט לא כל כך טוב. ולי לא ממש פשוט לתת לסרט הלא-כל-כך טוב הזה פור וגיבוי בגלל נועזותו ושאפתנותו – אם דווקא התעוזה המבנית המאד חדשנית של הסרט היא זו שלדעתי מוציאה לסיפור(ים) את מעט הנשמה שבכלל יש בהם, ובנוסף גם מדגישה את רדידותם (או בעצם אי-חדשנותם) הרעיונית.
המיינדפאקר שמשרת כל כך טוב את 'מר אף אחד' במורכבות וסיבוכיות שמצליחה להסביר מצויין ולהעצים את המימד הרגשי של הסרט – פועל כאן לרעת 'ענן אטלס'. וגם לא ממש עוזרת התחושה שהוואשובסקי'ס את טיקוור חולים על הפירוטכניקה המבנית האולטרא-משוכללת שהשיגו כאן (ועל כמה שהיא עלתה להם) לא פחות ממאוהבותו של פיטר ג'קסון בארץ התיכונה באותו האופן שדוחק הצידה את ערכו של הסרט כמכלול, או כיצירה שלמה.
שורתי התחתונה: קצת עשה לי כאב ראש הספקטקל האולטרא-מסחרר עם כל הג'אז הזה שמעורר געגועים לחדשנות שאפשר להשיג דרך קולנוע מינורי דל-תקציב ואספירציות, כמו למשל 'ירח' של זואי באואי (או דאנקן ג'ונס, דומני.)
אהה, וגם סליחה מראש על הפלצנות.
שלוש שעות של הנאה צרופה וייחודית. כל מה שטוב בקולנוע
הסרט כל כך מורכב ומיוחד כך שבקלות אפשר לזהות לא מעט בעיות, אך כעסקת חבילה זו עסקה מדהימה. אני שמח שקיבלתי החלטה לפני שראיתי את הסרט בעקבות שהבנתי מה צפוי לי. החלטתי שאני לא מסתבך בסרט ופשוט נשאב פנימה, מה שאני מחבר מצוין ומה שלא אני אחבר בצפיה נוספת. זו הייתה החלטה נהדרת, הסרט הצליח לסחוף אותי והצלחתי לחבר בין כל הסיפורים ללא מאמץ מיוחד, אני יודע שפספסתי לא מעט אך אשלים כבר בצפיה הבאה. הסרט מצולם מדהים, משוחק נהדר ויש המון מסרים שניתן לקלוט שהראשי ביניהם ש״אין חדש תחת השמש״. שאפו ענק לבמאים של הסרט. עצםזה שהאולפנים לא הסכימו לממן את הסרט מוסיף לו המון. אני ממליץ בחום!
אני אלך לראות את הסרט השבוע
יש דבר אחד שלא מובן לי מהביקורת: האם הסיפורים מסופרים אחד אחד (נניח: מתחיל סיפור א', מתמקדים בו במשך חצי שעה, הוא מסתיים ואז עוברים לתחילת סיפור ב' וכך הלאה) או שהכול מעורבב (נניח: כמו ב'הסנדק 2' שהפריקוול וסרט ההמשך היו מעורבבים).
הכל מעורב
עם פלאשבקים ופלאשפורוורדים לאורך כל הסרט.
דווקא את הזקנים הכי אהבתי. דמויות נפלאות.
ובאופן כללי, לשחק בנרטיבים היה יכול להיות נהדר, לו כל אחד מהסרטים היה מכיל סיפור שעומד בפני עצמו. כלומר, שאם הוא יוקרן כסרט, הוא יחזיק.
והסוף קיטשי ומפגר. סליחה. ישבנו וצחקנו כמו ילדים קטנים. כל הפארסה הענקית הזאת בשביל כזה מסר? באמת?
ההבדל בין טיפוסי A לטיפוסי B
אחרי שצפיתי בסרט המדובר, והתרגשתי מאוד (וגם הבנתי בלי בעיה וקריאה מוקדמת מה התפקיד של ג'ורג'י ומה החיבור הסמלי בין הסיפורים), הזדעזעתי לגלות ש"טיים" בחרו בו לסרט הגרוע ביותר של 2012.
התגובה הראשונה באתר שלהם לרשימה הזאת, נכתבה על ידי פסיכולוג קוגנטיבי, שהשתמש בסרט כדוגמא מאוד רלוונטית להבדל בין אנשים עם מוח שמאלי דומיננטי למוח ימני דומיננטי, או בלי התפלצנות – מי שחיפש חוויה אנליטית קרה, התאכזב מאוד מכך שאין "פואנטה" ושהסיום של הסרט קושר את כל הסיפורים במסרים שאין דרך אחרת לקרוא להם מלבד קלישאות, ומי שחווה חוויה רגשית והצליח לפתח אמפתיה לדמויות בכל הצירים המקבילים, הצליח לעשות את החיבור האנליטי, עם הערך המוסף של החוויה הרגשית.
וכל הנאום הזה למה? כי הסרט הזה כל כך רומנטי ונאיבי, שקשה מאוד שלא לפתח אליו ציניות. אבל מי שהצליח (לצפות בו ולזרום איתו לממחוזות החלומות האוטופיים) – הרוויח.
אתה יודע,
אני מאוד מזדהה עם התגובה שלך. ישבתי באולם כשהכל נגמר עם דמעות זורמות חופשי על הפנים וכל הגוף בהתרגשות. זו היתה חוויה עצומה, התעלות ממש. הסרט עבד בשבילי לגמרי. ואז לבוא לכאן ולקרוא על אנשים שעברו חוויה כל כך שונה משלי – אכזבה וקלישאה וכו'… ההסבר שאתה מציע נראה לי בכיוון הנכון כדי להבין איך סרט אחד יכול לעורר תגובה כל כך חזקה ושונה באופן קיצוני אצל בני אדם שונים.
הצעת פרוש לשם הסרט
השם "אטלס העננים" מבטא רעיון המרכזי של הסרט: הקיבוע ההגדרה והמידור של בני האדם לגזעים מינים מעמדות וכו' הוא נגד הטבע (כמו שרטוט הגבולות באטלס) מכיון שאדם ביסודו הוא חסר גבולות ופלואידי כמו העננים. נושא פריצת הגבולות החיצוניים והפנימיים חוזר בכל הסיפורים.
לא חשבתי על זה, מקסים!
שאלה למי שראה...
מדוע הדירוג של הצפייה הוא רק לגילאי 16+?
יש שם אלימות, סצינות בעייתיות וקשות מדי לצפייה?
יש קצת עירום נשי.
חלק עליון, אם אני זוכר נכון. לא זכורה לי אלימות קשה.
אולי מהסיבות הבאות:
שני בחורים (יפהפיים) מקיימים בסרט סקס. הסקס די מרומז, ואחריו רואים אחד מהם עומד בגבו למצלמה בעירום מלא.
כשאנשים נפצעים או נהרגים בסרט, יש דם. ולפעמים אפילו די הרבה.
יש בסרט קניבלים, מוות, אלימות מפורשת וטבח. לטעמי האלימות אינה מוצגת באופן קשה במיוחד, אך היא בהחלט שם, בעיקר בסיפור העתידני ביותר (106 אחרי הנפילה).
נשמע כמו סרט כלבבי (;
מה שכן, מחיטוט קצר בגוגל ראיתי שיש גם שימוש כלשהו בסמים או משהו בסגנון ושפה "מפורשת". כנראה זה מה שגרם להגבלות ופחות העירום והאלימות (אני מנחשת).
בכל אופן, זה לא מה שימנע ממני ללכת, אפילו להיפך. תודה לשניכם על העזרה!
אם אחד מהם הוא בן ווישאו,
זאת סיבה ממש, אבל ממש טובה לראות את הסרט.
אכן הוא.
(ל"ת)
היה מענין לקרא את התגובה שלך
לא שמתי לב לדברים הקטנים הללו, בינתיים, אבל מכיוון שאני מתכוונת לראות את הסרט הזה יותר מפעם אחת נוספת אני בהחלט אשים לב להרבה יותר וכמובן עכשיו אני גם מרגישה חובה לקרא את הספר .
אני חושבת שאפשר לשבור באחת את הפרדיגמה שציינת כי אם רפרוף של פרפר בדרום אמריקה יכול לגרום לסערה באוקינוס ההודי אז..כל קול קובע:)
תיקון קטן
להאלי הרי העתידנית קוראים מרונים, ג'וקסטה ארייז הוא שמה של אשתו של המלחין.
וגם את תשומת הלב לפרטים הקטנים…
בהחלט מסוג הסרטים שאפשר לנתח ולראות שוב ותמיד למצוא דברים חדשים
מה שברור לי...
א. צפייה אחת לא מספיקה
ב. כדאי לקרא את הספר מפני שהרעיונות הם בסופו של דבר של הסופר
ג. הסרט כבר עשה את שלו כי הוא מעורר אותנו למחשבה ולא רק בידור-רואים נהנים והולכים הלאה. זה בעיני ערכה האמיתי של יצירת אמנות גם אם היא רחוקה מלהיות מושלמת
דור ה-SMS והריטלין: הערת אגב
לגבי הרגלי הקשב של אנשים בימינו לעומת העבר קשה לי לומר, אבל שורה של מחקרים מראה שאחוז האנשים עם הפרעות קשב וריכוז בימינו זהה לאחוז לפני חמישים שנה.
באמת שלא היה סרט בשנה-שנתיים האחרונות שנשאבתי ככה לתכנים שלו ובטח לא כזה שגרם לחשוב לכל אורכו שאני נמצאת בסרט "חשוב ומכונן", בייחוד כשלא תמיד הבנתי מה קורה בו (בערך אותו האפקט שהשאירו עליי דוני דארקו, המבוך של פאן וונילה סקיי, אולי גם מגנוליה).
כבר הרבה זמן רציתי לראות את הסרט ואף אחד לא רצה לבוא איתי אליו (הוא ארוך, הוא קיבל ביקורות לא משהו, יש מלא סרטים מעולים אחרים וטרנטינו שבוע הבא), אז הלכתי לבד. האולם היה ריק (היינו 7 אנשים) וזה צרם לי, כי באמת מגיע לו יותר מזה.
לגבי הסרט, לדעתי לא רק שהוא טוב, הוא מעניין ועמוק והוא פשוט שובר לחתיכות את הדרך הרגילה שבה עושים סרט. בכל הבלאגן היפהפה הזה יש בכל זאת סדר, קשר ומסר מסויים שהולכים ומתגלים או לא מתגלים וזה נעשה בצורה כל כך חדשה ולא שגרתית עד שקשה לא להתלהב ולהיות נפעם ממה שהולך על המסך.
אחד הדברים שבאמת אהבתי זה את ההשקעה המדוקדקת בפרטים הקטנים (מכירים את הסרטים שיש להם מלא עמודים של imdb עם פרטי טריוויה לגבי דברים שלא שמתם לב אליהם? ענן אטלס יהיה אחד מהם). גם המשחק לדעתי היה מופתי. רוב השחקנים טובים ומוכרים, אבל באמת שלא ידעתי כמה הם ורסטיליים. והשחקן הזה בן ווינשו…וואו. עשה לי צמרמורת כל פעם שהוא דיבר. אגב, רד פיש היקר, הוא לא שיחק אף גבר אסייתי, נדמה לי שהתכוונת לג'ים סטורג'יס (:
בסרט יש שלל משפטי מפתח שדמויות אומרות ומניעים את העלילה. חפשו את הטריילר, הוא מלא בהם. המשפטים והמסרים האלה מאוד עמוקים, יפהפיים ומעוררי מחשבה ונותנים לסרט את עמודי הבניין שלו, ובמהלך הסרט הם השתלבו בפי הדמויות בצורה מבריקה. אבל מצד שני היו גם כמה רעיונות שהרגישו כמו התפלספויות בשקל ופימפמו אותן כל כך הרבה עד שלפעמים זה קצת היה מעצבן.
אגב, אם ניקח את המסר/משפט הכי חזק אולי בסרט, לדעתי מה שמעניין (או טראגי?) בחוסר ההצלחה המוחלט של הסרט, גם בקופות וגם ביחס מצד המבקרים, זה שהסרט, בין אם התכוון לזה ובין אם לא, חזה בצורה מושלמת את מה שיקרה לו (There's a natural order in this world and those who try to upend it do not fare well, ובאנלוגיה לעולמנו – יש דרך לעשות סרטים, נסו לעשות משהו שונה ותקבלו את תואר הסרט הכי גרוע ואף אחד לא יראה אותו) (המשפט מופיע גם בטריילר, הסתרתי למי שלא ראה את הטריילר). אפשר להוסיף לזה גם את הסצינה של "מבקר הספרות" והחנות תקליטים ועוד כמה הקשרים מעניינים בסרט שנוגעים לאומנות. אבל אלה סתם מחשבות תוהות שלי…
סרט מרהיב ובעייתי- טוב ורע בו בזמנית.
אין מה לומר הסרט הוא יצירה מושקעת ומרהיבה. אבל לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער. סרט טוב באותה מידה שהוא רע. משעמם באותה מידה שהוא מרתק. רגעים שבהם אתה אומר ואוווו או מתרגש ולאחריהם רגעים שבהם אתה מסתכל על השעון או מפהק…סרט שדורש הרבה סבלנות ויכולת מעקב. סרט שיגרום לכם לחשוב אך גם מותח את סבלנותכם עד אין קץ. רגעים שבהם אתה אומר היה שווה לצפות בשביל הרגע הזה ורגעים שבהם אתה אומר מה חשבו הבמאים לעצמם.
אני ראיתי בסרט גם מחווה לז'אנרים השונים. הסיפור בשנות ה-70 נעשה לפי כל כללי המותחן הקונספירטיבי של סדרות שנות ה- 70 כולל הילד המתחכם, הסיפור המתרחש בזמננו עשוי לפי כל כללי ז'אנר קומדיית הזקנים עם קצת בדיחות נמוכות אך מצחיקות, הסיפור בסיאול העתידנית עשוי באופן הכי טוב שהוושאבסקים יוצרי "המטריקס" יודעים לעשות -מדע בדיוני במיטבו ולטעמי הסיפור הכי מרתק שם, הסיפור על המלחין הצעיר ערב מלחמת העולם השנייה תואם להפליא את כללי הז'אנר של הדרמה על הצעיר המיוסר עם נופך של מוזיקה נהדרת וסיפור אהבה בין גברים, הסיפור של יואינג על הספינה תואם את ז'אנר סרטי המסעות/ הסרטים ההיסטורים וסיפור הוואי אחרי הנפילה המתרחש אי שם בעתיד המאד רחוק תואם את כללי ז'אנר סרטי ההרפתקאות עם שבטי הפרא והחיים הפשוטים.
הסרט הוא כל כך טוב ומבריק שהוא רע לתפארת…כל כך הרבה כוונות טובות והשקעה עצומה שהוא יצירה גאונית שמתפספסת בדרך אל הצופים. סרט שניתן לומר עליו באותה נשימה שהוא טוב ורע…
ולכן כדאי מאד לראות אותו….דווקא בגלל זה
בתום הסרט אצתי רצתי לשירותים לעשות פיפי, וכששבתי כל חבריי סיפרו לי שפספסתי את התצוגה בקרדיטים של כל שחקן והדמויות שגילם.
על אף הרדידות שבדבר, אני חושב שזו סיטואציה מתאימה לשים סמיילי עצוב, אז הנה:
:(
האם מישהו יודע איפה מוצאים את השיקופיות האלו באינטרנט, כדי שאוכל להשלים את החלל?
בבקשה
זה באמת אחד הרגעים הכי מפתיעים בסרט, והצפייה בו מיד אחרי הסרט, כשעוד לא הספקת לעכל שום דבר היא אפילו מרגשת. מקווה שתהנה ממנו גם עכשיו.
הקרדיטים של "מלאכים באמריקה"
היו יותר מרגשים לדעתי, אפרופו יצירה עם שחקנים המגלמים מספר דמויות.
לא מצאתי את הוידאו עצמו של הקרדיטים בסוף, אבל מצאתי תרשים לא רע עם תמונות
והנה קישור עם הסבר מילולי על מי מהשחקנים זה מי
http://www.nextmovie.com/blog/cloud-atlas-characters/
תודה חברים!
:)
לעולם לא אעשה עוד פיפי מיד אחרי סרט בן שלוש שעות שבו כל שחקן משחק כ-4-5 דמויות, בלי להמתין לסוף הכתוביות!
אני את הלקח שלי למדתי!
והנה תרשים מלא ומוצלח של *כל* הדמויות של השחקנים
http://www.upfile4u.net/Files/9r7b9u.pdf
סרט מרתק גם אם לא לגמרי מובן
ראיתי אתמול, ישבתי מרותקת במשך שלוש שעות למרות הסבלנות המוגבלת שלי וחיבתי המובהקת לסרטים של שעה וחצי. נראה לי שצריך עוד פעם פעמיים לראות את הסרט כדי להבין את כל הרעיונות שלו, אבל עלי ועל בן זוגי הוא עבד ברמה החווייתית כבר מהצפיה הראשונה. מומלץ.
קשה לעקוב אחרי העלילה, זה נכון
אבל גם אחרי החיים קשה לעקוב. צריך לראות את הסרט הזה בצורה לא ביקורתית. צריך "לזרום" איתו, ואז מבינים משהו מעבר לעלילה.
הרבה אחרי שיצאתי מהסרט התחברו לי כל מני קצוות שונים לגבי מה שראיתי, ועדיין אני לא יכול להגיד שעקבתי אחרי כל אחת מהעלילות הנפרדות בצורה מלאה.
אבל כשמתמסרים לסרט הזה ורואים אותו כמו שמקשיבים ליצירה מוזיקלית, רואים איך גם כשיש מעבר בין העלילות הזרמים התת קרקעיים נשארים, ואלו אותם קונפליקטים ואותן תחושות שמנחים את הדמויות השונות.
יש לי תחושה שהמבנה של הסרט מתכתב עם המבנה של היצירה שעל שמה הוא קרוי, the atlas march. אבל אני לא מספיק מבין במוזיקה בשביל להסביר את זה.
אני חושב שהביקורת של דורון מאוד חכמה, בעיקר ההתחלה שלה. כמובן שאפשר גם לא לאהוב את הסרט הזה, אבל מדובר ביצירה מיוחדת לגמרי ומי שכן מתחבר אליה יהנה מאוד מאוד.
ואיזה כיף שיש אנשים מספיק אמיצים (ועם מספיק כסף) בשביל לצלם כזה פרויקט גרנדיוזי!
פספסת את המסר ולמה כל העלילות חשובות
בסרט יש סוגים שונים של דיכוי אנושי בעבר, בהווה ובעתיד, כולל של זקנים- בז'אנר הקומדיה שפסלת, כולל ציד המכשפות בתקופת המלחמה הקרה- עלילת שנות ה-70 שפסלת. צריך לדעת היסטוריה כדי להבין שיש כאן את כל אלה, לצד העבדות, רדיפת הומוסקסואלים, העבדות המודרנית והעתיד(נ)ית, ועוד.
ר' תגובתי כאן:
http://www.fisheye.co.il/?p=21052&comNum=507564#li-comment-507564
ביקורת לא הוגנת כלפי הסרט
חייבת לומר שהביקורת שמה את הסרט במקום לא לו.
הסרט "ענן אטלס" הוא ללא ספק, אחד הסרטים המעולים, פורצי הדרך והמשמעותיים ביותר שנעשו עד כה.
מי שלא מתחבר אליו, פשוט לא מבין את המשמעויות שלו, משום שהוא כל כך מורכב ועמוק.
מה שהאחים וושבסקי הצליחו לעשות בסרט הזה, בכל היבט אפשרי, עריכה, בימוי, תסריט, ופסקול לא קרוב לשום תוצר אחר בקולנוע.
סרט מהפכני ביותר, מעורר מחשבה והשראה ובעיקר, פעולה. מהמקום של חיינו אנו. כי אחרי הכול זהו סרט על החיים עצמם.
אלוהים אדירים, זו ממש מגיפה
אולי כדאי להוסיף הערה בסוף הביקורת?
ועכשיו במקהלה:
"מי שלא חושב כמוני מטומטם (טרה-לה!),
מי שלא חושב כמוני מטומטם (טרה-לה!),
מי שלא חושב כמוני, מי שלא חושב כמוני, מי שלא חושב כמוני – מטומטם (טרה-לה-לה!)"
אבל נשארתי רק עם שאלה אחת: איזו פעולה הסרט מעורר?
התנשאות.
(ל"ת)
הנה משהו משעשע
נהניתי מאוד מהניתוח שלך למרות שאני חולק על נקודת המוצא שלך. לדעתי, הסרט בכלל לא עוסק בגלגול נשמות. אז למה בכל זאת נהניתי? כי ה"קריאה" שלך לסרט היא אפשרית, והיא מנתחת את הסרט בצורה מעניינת ומעשירה אותי כצופה.
קודם כל תודה, תקשורת זה דבר נהדר ואני מאוד נהנית להתדיין ככה על סרטים ששווים את המחשבה.
האמת שבגלל שכל כך ברור לי בתחושה הפנימית שהסרט עוסק בגלגול נשמות, קשה לי בכלל לדמיין איזו קריאה אחרת אפשר לתת לו. אכפת לך להרחיב על זה קצת? (אני יודעת שכתבו פה כבר כאלה שחשבו כך, אבל אם אני לא טועה, באופן כללי הם גם נטו לא לאהוב את הסרט).
גם את ראית אמש בסינמטק ת"א?
(ל"ת)
כן!! איזה קטעים, היו שם אולי עוד עשרים אנשים חוץ ממני, ועד סוף הסרט נשארו הרבה פחות..
אני עוד צריך לעכל ולהחליט מה חשבתי עליו ואז אגיב.
אני חושב שהיו יותר מ-20, ולא עזבו כ"כ הרבה. היו איזה 5 שעזבו בחצי השעה הראשונה, ועוד בודדים שעזבו מהשורה האחרונה מתישהו. לפחות לאלה שמתי לב.
שורה 15 במקרה?
שורה 10 באמצע...
ליד אישה שעשתה מלא קולות מעצבנים כל הסרט. צחקקה במקומות הקשים לצפייה, "אממ הממ" כל פעם שרואים משהו יוצא דופן (כלומר די הרבה). היא כנראה לא ידעה מה לעשות עם כל מה שהיא ראתה ולא רציתי לשפוט אותה על זה… זה היה ממש שקט אמנם אבל זה עדיין היה באוזן שלי. כשהיא עשתה את זה גם ממש בדקות האחרונות כשהייתי כולי בהתרגשות לא יכולתי יותר וקפצתי שני מקומות הצידה. שנייה אחר כך היא קמה והלכה…
טוב, אין הרבה מה לומר שלא נאמר בתגובות הנ"ל.
סרט מרשים ביותר מבחינת הכוונות, ורק על זה מגיע לו כבוד וצפיה מרוכזת.
כמו שנאמר פה, יש יותר מדי דמויות בכל סיפור ככה שקשה מאוד גם לעקוב אחרי הסיפורים השונים (אישית, שניים מהם התאחדו לי במוח במהלך הצפיה ואחריה), גם אחרי הדמויות השונות, גם לשים לב לשינויים בשחקנים וגם לקלוט משמעויות נסתרות תוך כדי חיפוש משמעות.
אז כן, צפיה שניה בהחלט תסייע פה.
אני מניח שחלק מתחושת ההחמצה היא שבאמת היה פה פוטנציאל מאוד גדול, ואם המסר היה מוחשי קצת יותר, והיה צריך לחפש אחריו קצת פחות, רובנו היינו מרגישים שיצאנו מהסרט עם איזושהי פואנטה.
קווי החיבור בין הסיפורים, או בין הדמויות היו צריכים להיות קצת יותר ברורים מאשר אזכורים בודדים שאפשר לפספס אם מיצמצת בטעות. אחרת אתה מבלה את כל הסרט להבין מה מתחבר למה, עניין שדי מוציא אותך מהחוויה. היו סיפורים חזקים ושלמים, היו סיפורים שהרגישו מפוספסים ולא שלמים, או חסרי פואנטה.
אבל בסה"כ, באמת מרשים וכיפי לראות שישה ז'אנרים שונים (או בעצם, תקופות שונות) בסרט אחד שמפעיל קצת את המוח.
אהבתי ולא אהבתי...
מצד אחד אהבתי תסרטים הקצרים בסרט.. כביכול ענן אטלס אמור להיות סרט אחד.. פשוט חסכו על 6 סרטים והכניסו איכשהו את כולם בסרט אחד ארוך מאוד! חלק מהזמן היה כייף לראות תסרט היה מאוד מושך אפילו, לא רציתי להפסיק ובחלק מהזמן חשבתי אולי להפסיק תסרט כבר כי זה באמת נראה מאוד ארוך כשמחליפים בין הסרטים כל כמה דקות… בתאכלס בתור סרט אחד ממש לא מצאתי קשר בין כל הסרטים.. לפעמים חשבתי שאולי מצאתי קשר אבל בסוף הבנתי שלא… אבל בתור 6 סרטים נפרדים שפשוט שילבו אותם ביחד היה נחמד..
מסקנה אחת יש. אני לא רואה יותר סרטים של יותר משעתיים. פשוט מחרפן.
סרט טוב מאוד
אין סרט מושלם. לכל סרט יש בעיות וחסרונות. מבחינתי הסרט היה טוב בגלל שהוא עובד טוב במבחן התוצאה. נשארתי מרותק מההתחלה ועד הסוף, צחקתי קצת, בכיתי קצת, ונהניתי הרבה.
הסרט מרהיב קולנועית, עשוי נהדר מבחינת חיתוכים, צילום, אפקטים וכו', משוחק היטב ברמה שמספיקה לשמור את האמון בעלילה (אפילו כשהשחקנים משחקים דמויות קצת מגוחכות כמו וויבינג בתור אחות נואקס), ומעורר הרבה מחשבה. מבחינתי זה מספיק כדי להכתיר אותו כסרט מאוד מוצלח, והרבה כבוד לאחים וואשובסקי על השאפתנות.
יש סרטים מושלמים
ואני מפחד לפרט..
מסכים.
כלומר, "מושלם" הוא תואר שלא מתאים לסרט-סרטים הם דבר מורכב וסובייקטיבי מדי. בכל סרט אפשר לטעון על אלמנטים ורגעים מסויימים מתוכו שהיה אפשר לעשות אפילו יותר טוב, ותמיד אפשר לשנות פרטים שיהפכו את הסרט למשהו אחר, שלאנשים מסויימים יראה יותר טוב.
ואחרי הסייגים האלה: סרט שקולע למטרה שאליה הוא מכוון בצורה מקסימלית, ככה שאי אפשר למצוא בו פגמים שהם לא סובייקטיבים (וכן, אני יודע שזו ניסוח מאוד בעייתי), הוא לדעתי מושלם. זה לא אומר שאני אוהב אותו-לפי ההגדרה שלי, מידת השלמות שלו תלויה במה שהוא מנסה לעשות-אבל אני לא אוכל לחשוב על דרךלשפר אותו בלי להפוך אותו למשהו שונה. "פארק היורה", למשל, הוא סרט מושלם לדעתי-סרט הרפתקאות סוחף לחלוטין, עם אפקטים מדהימים שלא התיישנו כמעט בכלל, ואווירת יראה ותדהמה שאני לא זוכר שאף סרט נתן לי באותה מידה. אין שם סצינה אחת שהייתי מוריד או משנה.
סרטים מושלמים = הסרטים שהכי אהבנו
האם זו השוואה נכונה לדעתכם?
ואגב, יכול להיות אשכול נהדר על הסרטים שהכי אהבנו..ואולי גם סקר… once and for all (או עד שייצאו עוד כמה סרטים…)
מה דעתך..רד?
כבר היה אחד, מאוד פורה ומעניין, באוגוסט:
http://www.fisheye.co.il/citizen_kane_not_number_one/?comNum=489644#li-comment-489644
סרט ייחודי. מאוד
אהבתי את 'ענן אטלס'. הוא סרט מעניין, לא שגרתי, מרהיב וויזואלית ויש בו כמה רגעים שייכנסו לרשימת רגעי השנה שלי. רוב העלילות בסרט טובות מאוד אם כי יש כמה שהייתי מוותר עליהן. המשחק של השחקנים בסרט נע בין טוב מאוד לנחמד ורואים שנעשתה עבודת איפור מרשימה מאוד בסרט (במיוחד איך שהצליחו להפוך שחקנים מערביים לאנשים עם עיניים מלוכסנות) למרות שלפעמים יש כמה רגעים מגוחכים (הוגו וויבינג כאחות מרושעת בבית אבות. היה לי קשה קצת להתייחס ברצינות לדמות הזאת). סך הכול זה סרט מרשים מאוד, שאפתני ברמות שלא יצא לי לראות ואני שמח שיצא לי להשלים אותו.
אפוס אדיר, סרט גרוע.
(ל"ת)
הביקורת הכי טובה על הסרט (והספר)
קייל קלגרן/Oancitizen/Brows Held High הוזכר באתר כמה פעמים בזמן האחרון, ועכשיו הוא העלה ביקורת ארוכה, מפורטת ומצוינת על "ענן אטלס", שכוללת הרבה נקודות יפות ומעוררות מחשבה, בינהן הסבר משכנע למה "ענן אטלס" הוא לא התרגום הנכון לשם הסרט.
כולל הרבה ספוילרים, אבל אם כבר ראיתם את הסרט – מאוד מומלץ.
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/teamt/oancitizen/brows-held-high/41755-brows-held-high-cloud-atlas
כן, אני שמח לראות שהיא בחיים.
אבל לעניין – *כן* נרמז לנו שאותו שחקן משחק את אותה נשמה. עצם העובדה שזה אותו שחקן בתקופות שונות היא רמז עבה, בין אם הוא מכוון או לא. אם נרצה ואם לא נרצה, אנחנו עושים את הקישור בין הדמויות השונות שמשחק טום הנקס (ואתה יכול לראות ממש בעמוד הזה אנשים שלוקחים את זה רחוק יותר ומפרשים את הסרט כולו כסיפור גילגוליו של טום הנקס).
אז למה נועד כוכב השביט ?
שלא לדבר על זה שהקישור בין הסיפורים הופך להיות חזק הרבה פחות היות וזה לא אותו גיבור
גרוע...
הסרט הגרוע של השנה בגלל שאי אפשר להתעלם מהציפיות.
אין הרבה סרטים שזנחתי באמצע, אבל כשהגעתי לאורכו של סרט סטנדרטי (שעה וחצי) – אמרתי די.
די – לאיפור מופרך
די – למשחק לא משכנע
די – לתסריט בינוני
די – ליומרנות
די כי אני רוצה ערכים תזונתיים ולא זיקוקי דינור.
וואו...
אז 1 בלילה הוא כנראה לא הזמן הכי טוב לראות את הסרט הזה ו 4 לפנות בוקר הוא כנראה לא הזמן הכי טוב לכתוב עליו. אבל ננסה בכל זאת.
אז שוב, וואו. אבל גם לא-וואו. די קשה לתאר את זה. חוץ מכמה דברים פה ושם, כל סיפור היה די סטנדרטי בפני עצמו, ובהחלט היו בעיות. אבל הנרטיב שלו בהחלט לא שגרתי, יש כמה תצוגות משחק נהדרות ופסקול טוב. באמת שחייבים להעריך את התעוזה שצריך כדי לעשות משהו כזה.
אבל כמובן, החלק שהשאיר אותי הכי פעור פה היה הסוף, כשמראים את מי גילם כל שחקן. איך לעזאזל הסרט הזה אפילו לא היה מועמד לאוסקר על איפור? אר יו פאקינג קידינג מי?! עם כל הכבוד, "ההוביט", "עלובי החיים" ו(כנראה גם)"היצ'קוק" נראים חובבנים ליד זה! כשראיתי את מרטין פרימן ידעתי שזה מרטין פרימן. כשראיתי את אן האת'וויי ידעתי שזו אן האת'וויי. אבל בקרדיטים של הסרט הזה צעקתי (בראש, לא באמת, בכל זאת, אמצע הלילה…) "וואט דה פאק!" לפחות 5 פעמים.
בקיצור, זה בהחלט לא היה הסרט הכי גרוע של 2012 (האלה שם ב"טיים" לא ראו את "באטלשיפ"? "זה הבן שלי"? "אלכס קרוס"?) אבל הוא גם לא חף מבעיות. מה שהוא כן זה מאוד, מאוד מרשים ושונה, והעובדה שהוא אפילו לא היה מועמד לאוסקר על איפור היא פשע כלפי הקולנוע.
"היצ'קוק" נראה חובבני גם בפני עצמו :)
(ל"ת)
טוב, באיחור של כמעט שנתיים, צפיתי בזה
פעם בכמה זמן מגיע סרט קולנוע ששובר את החוקים, יוצא מגבולות הז'אנרים המוכרים ומוכיח שאפשר אחרת. מוכיח במלוא העוצמה שהמדיום הזה שנקרא "סרטי קולנוע" לא מת או נתקע על מלאי רעיונות שמיצה את עצמו. סרט כזה הוא "ענן אטלס" – וכמו שאתם בטח יודעים הוא כבר הגיע בסוף 2012 – ובעוד הוא לא חף מבעיות – שאפתנותנו, אפילו אם יומרנית בחלקה, הופכת אותו ליצירת אמנות מהפנטת, חדשנית ובעיקר מעוררת מחשבה. סליחה, מחשבות. והמון.
המחשבה הראשונה שעברה בראשי בסופו, הייתה "רגע, מה שראיתי עכשיו, זה באמת היה סרט?". כי, אתם מבינים, זה ממש לא סרט רגיל, ואפילו שאני יכול למצוא שני סרטים שמאוד מזכירים אותו באופים ובאווירה הפילוסופית ניו-אייג'ית שלהם, (אלו "המעיין" של ארונופסקי ו"אף אחד לא מושלם" של ז'אקו ואן דורמל) הוא מוצא את הייחודיות שלו ביניהם ומצליח להביא לז'אנר הזה – שבכנות, אין לי מושג איך לקרוא לו, אולי "החיים, העולם ומה שביניהם" – נופך ייחודי, מקורי ומרגש עד כאב.
אולם, בין כל הייחודיות והרעיונות שובי הלב והמוח, שמעניק הסרט לצופיו בשיטתו מלאת האהבה, טמונה בעיה אחת גדולה שמונעת ממנו להפוך ליצירה פילוסופית מושלמת ולעמוד בשורה אחת עם "המעיין" ו"אף אחד" והיא – התייחסותו לנפשות הפועלות בו. הסרט לא בנוי על הדמויות, אלא על מה שהן מסמלות ואמנם זה עובד היטב רוב הזמן, אך לא מאפשר לחוש אמפתיה של ממש כלפיהן. בעיה זו נובעת גם מעודף הדמויות בסרט ומריבוי מקומות ההתרחשות: הסרט מתנהל ב-6 מקומות שונים, בזמנים שונים ועם לפחות 6 דמויות ראשיות שונות. העומק הרגשי והחיבור לכל אחת מהן לא מתאפשר, כי אין לאף אחת מספיק זמן מסך כדי לאפשר לצופה להיקשר אליה. אכן, היצירה עוסקת יותר באופים של החיים ובהיבטים הפילוסופיים שניתן ללמוד מאירועי היום היום, ובאמצעים אלו היא מצליחה גם לרגש, אך בשונה, לרוע המזל, מהיצירות שהוזכרו למעלה, שמוכיחות שניתן ליצור אפקט רגשי בשני המישורים, היא לא מתייחסת לדמויות – שהן הרי לב ליבו של הסיפור – באופן יסודי מספיק. בצורה זו, אולי בעצם מעביר הסרט גם מסר נוסף: אנחנו רק משחקים תפקיד בעולם הזה, יש מליוני אנשים כמונו, מתישהו נמות, מתישהו נחלוף. מה שעשינו היום, עשו בעבר ויעשו בעתיד – אולם הסמליות שבמעשינו היא זו שמעוררת השראה ונותנת חשיבות. כבני אדם אנחנו בסופו של יום רק דבר זמני.
בשונה מאיתנו, הסרט הזה הוא לא זמני. אתם עלולים לשנוא אותו, יתכן ותאהבו עד אין קץ, אך דבר אחד בטוח – הוא ישאר אתכם בתום הצפייה, תהיו חייבים לומר עליו משהו. לספר עליו. אם זה בגלל השאלות שהוא מעלה והתשובות שהוא מספק, או אם בגלל האווירה שמצליח ליצר בכל אחת מ-6 תקופות זמן שונות עליהן משתרע, אם בזכות פסקול מרטיט ושובה לב ואם לאור ההיבטים הפילוסופיים וצורות המחשבה המרתקות והחודרות שהוא מציג – זה קולנוע פורץ גבולות, זה קולנוע אמיץ, זה קולנוע שאומר "לא עוד" להרבה מאוד מהזבל שהוליווד מייצרת ולצערי, מסיבות אלו, זה גם קולנוע מודחק. סיפור אישי קצרצר: שנה שהסרט הזה ישב אצלי על ההארדדיסק וכל פעם דחיתי את הצפייה בו, פעם בגלל שהוא ארוך מדי – "3 שעות, למי יש כח", פעם בגלל שהיה משהו שנראה מעניין יותר, פעם משום שבין כה וכה פילוסופיה היא חלק נרחב מחיי. זאת הייתה טעות. זה סרט שהצפייה בו היא בגדר חובה ויפה שעה אחת קודם.
9/10; אך ורק, עקב החסרון המתואר בפסקה השלישית. כמובן שיש עוד בעיות, בהן משחק בינוני לעיתים ובנאליות פה ושם, אבל אלו אפסיות בעיני, לעומת היצירה כולה.
Only death and taxis
ראיתי את הסרט שיצא, ויצאתי ממנו מבולבל ודי נפעם. אבל שנתיים לאחר מכן, לא נשאר לי ממנו כלום חוץ מכמה דימויים ויזואלים יפים. אני חושב שהסיבה היא שהסרט משתמש בטכניקה קולנועית מסובכת ומורכבת ושאפתנית להפליא כדי להגיד דברים שטחיים וצפויים וידועים מאוד. זה קצת כמו לפתור פאזל של 1,000 חלקים רק כדי לגלות שיש בו תמונה של חתלתול משחק בפקעת צמר.
מוניות?
כשיצא.
אני תוהה מתי בפעם האחרונה ראיתי (או ראית) סרט שאומר דברים לא שטחיים וידועים מראש.
נראה לי שאחרי מאות סרטים וספרים, הרף עולה גבוה, אולי גבוה מדי.
אני לא חושב כך.
הרף גבוה, כן, אבל הוא קשור בעיקר בכך שכולם נוטים להתכנס לקונצנזוס, לא בגלל חשיפת יתר או התקדמות תרבותית. Her, למשל, אמר כמה דברים לא צפויים, וגם מה שהיה צפוי, נאמר בצורה מעמיקה ויסודית כל-כך שזה היה משכנע.
והמוניות מתייחסות לבדיחה שאלן מור הצליח פעם לגרום לה לעבוד. אבל זה כי הוא אלן מור.
זה עניין של טעם. אני לא מצאתי ב'היא', עם כל זה שנהניתי ממנו מאד, אמירה חדשנית או לא צפויה, או שלא נתקלתי בה בספרות מד"ב בת חמישים שנה. ובאשר לשכנוע, אני בכלל השתכנעתי שהיא כל הזמן בעצם התחזתה, כמו תוכנה לומדת טובה, והוא התאהב בפנטזיה שהיא מכרה לו. (פלוס הכנס אמירה כלשהי על התאהבות בייצוגים ולא במהות שמאחוריהם וכמה הנושא הזה רחוק מלהיות מקורי או חדשני). אבל הביצוע שם היה מצוין. שזאת בדיוק הנקודה שלי.
האם מומלץ לקרוא את הספר גם למי שצפה כבר בסרט?
ראיתי את הסרט רק עכשיו (לצערי בטלויזיה). נהניתי ממנו מאוד ואני מסכימה בגדול עם הביקורת של רד: הסיפורים עצמם לא מורכבים מדי והמסר שלהם די פשטני, אבל האופן שבו הסרט מספר אותם במקביל גרם לי להימשך לתוכו. אהבתי גם את העיצוב, העריכה והמשחק. הייתי מאוד רוצה לראות אותו שוב אבל המחשבה לשבת שוב 3 שעות לא ממש מעודדת.
נשמע שהספר די מומלץ ואני תוהה עד כמה הוא מרחיב ו/או שונה מהסרט (בלי ספולרים כמובן).
כן.
חוץ מזה שיש כמה דברים נורא מהותיים שמפאת חוסר זמן בעיקר הורידו בסרט(בעיקר כמה טוויסטים בסוף סיפורים שמשנים מהותית את איך שמסתכלים על כל סיפור), הספר עצמו עדיין נפלא, המבנה ועוד מוטיבים שהסרט לא נוגע או נוגע ומפספס (גלגול נשמות MUCH?)ייחודיים ומעניינים. מה שכן, זה ספר קשה לקריאה, גם בגלל השפה המשתנה בכל סיפור(בעיקר הסיפור האמצעי, לוקח הרבה תירגול כדי להבין מה לעזאזל אתה קורא) וגם כי צריך לעקוב ולזכור(למרות שבמובן מסוים זה נורא כיף, כמו ב"כתב צללים" של מיטצ'ל, זה מעין משחק שבו אתה מחפש את הקשרים והאזכורים בין כל הסיפורים) אחרי כל מיני פרטים ודמויות.
שאלה-
האם בסרט יש משהו שיכול לא להתאים לצפייה של ילדה בת 10?
כן, מאוד.
(ל"ת)
ארוך ומסובך הרבה יותר מידי
ענן אטלס מבחינתי פספס את הפוטנציאל להיות הסרט הגדול והמשפיע כפי שנכתב עליו למעלה בגלל האורך שלו.
זאת, כי עבורי עיקר החוויה מהסרט היה הניסיון להבין מי נגד מי ולמה אנחנו קופצים בין כל כך הרבה סיפורים כל הזמן, כך שבסוף כאילו הסרט נמשך 6 שעות ואני סיימתי צפייה מרתונית באחת הסדרות הגדולות של HBO.
לו הסרט היה מדבר רק על 4 סיפורים, או מספר אותם ברצף עם הפסקות בין לבין אולי הייתי חושב אחרת, בפועל מה שנשאר לי מהסרט זה בעיקר המאבק לשמור על ריכוז.
לביקורת המלאה:
https://gal015.wordpress.com/2017/01/14/cloud-atlas/