סינמונדיאל 2022: הכירו את המתמודדים – חלק 2

ממשיכים עם בתים ה' עד ח'. בגלל טעות במנגנון ההרשמה, בכולם מתמודד מול עצמו יהודה בארקן.

ואנחנו ממשיכים – אחרי שהכרנו את המתמודדים בבתים א' עד ד', בואו נכיר את המתמודדים משאר הבתים.


בית-ה

 ווס אנדרסון

ווס אנדרסון בשלושה סרטים: משפחת טננבאום, מר שועל המהולל, מלון גרנד בודפסט

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: אי הכלבים, הכרוניקה הצרפתית

ציטוט: "לא הייתי אומר שאני אובססיבי לגבי הפרטים הקטנים."

אנדרסון הוא סוג של חידה – איך אפשר ליצור את אותו סרט בכל פעם, אבל שיהיה שונה לחלוטין? כי הפארודיות על אנדרסון מיטיבות לתאר כיצד הבמאי נופל שוב ושוב לאותן קלישאות, אך כשצופים בסרטים שלו אפשר לראות במאי שמאתגר את עצמו, ומנסה בכל פעם לעשות דברים חדשים שדוחפים אותו הלאה במקום לעשות עוד מאותו הדבר.

זה עובד לו, אם כי לעומת קבלת הפנים שציפתה ל"מלון גרנד בודפסט", נראה שבשנים האחרונות הוא חזר להיות קצת יותר לחובבי הנישה שלו. למען האמת, זה עד כדי כך עובד לו שיותר משווס אנדרסון הוא במאי, הוא תנועה קולנועית של שוטים מוקפדים, מבטים קפואים, ודיבור קר.

יורגוס לנטימוס 

יורגוס לנטימוס בשלושה סרטים: שן כלב, הלובסטר, המועדפת

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: המועדפת

ציטוט: "אפילו היום, אני לא בטוח למה אני עושה סרטים או מה מניע אותי לרצות סרטים. אני חושב שזה סרטים של אנשים אחרים. כשאני רואה סרט ממש טוב, אני חושב 'אני רוצה לעשות סרט כזה'. ואז אני אף פעם לא עושה את זה."

יורגוס לנטימוס לראשונה השיג את תשומת הלב הבינלאומית עם סרטו הקיצוני "שן כלב", אך את הפריצה הגדולה שלו הוא השיג דווקא עם "הלובסטר". אם נרדד את הבמאי, אפשר לקרוא לו סוג של ווס אנדרסון אבל עם יותר אלימות וקיצוניות ופחות הקפדה אסתטית. או היה אפשר לקרוא לו כך, עד שהגיע "המועדפת" והציג צד אחר לחלוטין של הבמאי – פרוע, משוחרר, חושני, ואפל. טוב, החלק האחרון היה גם לפני כן. ואיך אפשר לא לאהוב את מי שהשיג לאוליביה קולמן אוסקר?

נואה באומבך

נואה באומבך בשלושה סרטים: חיים בין השורות, פרנסס הא, סיפור נישואים

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: סיפור נישואים

ציטוט: "אני מנסה לא לנתח את הדמויות כשאני כותב, אפילו שאני אדם אנליטי בחיי האישיים."

נואה באומבך פרץ לסצנה עם חבר אחד שלו, ווס אנדרסון, שלו עזר בכתיבת תסריטים ל"עמוק במים" ו"מר שועל המהולל", בזמן שבאומבך עצמו קטף שבחים על "חיים בין השורות" (אחד הסרטים הראשונים של ג'סי אייזנברג). לאחר מכן, באומבך ביסס את עצמו כאחד הקולות הכי משמעותיים באינדי של שנות העשרה בעזרת חברה אחרת (לימים זוגתו ואם ילדו), גרטה גרוויג, עם רצף סרטים שבהם שיחקה, ואז גם עזרה בכתיבתם (במיוחד "פרנסס הא").

אבל מכל החברים של באומבך שעזרו לו לאורך הדרך (חשוב לזכור את החברים בדרימוורקס, שעבורם כתב את "מדגסקר 3"), אולי החבר שהתגלה כהכי משמעותי הוא החבר נטפליקס – אותה חברה שנתנה לבמאים צ'ק פתוח לעשות מה שהם רוצים וגרמה לבמאים רבים ללכת לאיבוד ללא יד מאזנת.

אך באומבך הוא היוצא מן הכלל שמוכיח שיש במאים שבאמת צריכים שיעזבו אותם לנפשם – "סיפורי מאירוביץ" היה להיט קטן כשלעשות סרט אצל נטפליקס היה עדיין גימיק, אבל הפריצה העצומה שלו הייתה "סיפור נישואים" – סרט שאי אפשר היה להתכחש לכוח, לעוצמה, לאהבה ולאלימות שבו.

רגע אחרי הסינמונדיאל, באומבך וגרוויג יחזרו לשתף פעולה בשני סרטים חדשים – אחד שלו, אחד שלה – ונוכל לראות לאיזה גבהים נוספים השותפות שלהם יכולה להגיע.

פארק צ'אן ווק

פארק צ'אן ווק בשלושה סרטים: שבעה צעדים, צמא, המשרתת

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: החלטה לעזוב

ציטוט: "הסרטים שלי הם על אנשים שמאשימים אחרים בפעולות שלהם כי הם מסרבים לקחת את האשמה על עצמם."

בפעם שעברה שפארק צ'אן ווק התחרה בסינמונדיאל, זה הסתיים ב-0 מצלצל. בכל זאת, אי אפשר לנצח בליגה של הגדולים בקלות, והיה נראה שרוב הקהל, אז, עדיין הכיר אותו בעיקר בתור הבחור מ"שבעה צעדים".

אבל עברו 8 שנים, טעמי הקהל נפתחו יותר לקוריאה (ראו ערך בונג ג'ון הו), וגם בלי כל זה "המשרתת" הפך לשם דבר שמשתווה לשיח סביב "שבעה צעדים". האם הזמן, "המשרתת" וה"החלטה לעזוב" יעשו את שלהם ויצליחו שהפעם זה לא יסתיים ב-0? האם צ'אן ווק יצטרך לבוא עם פטיש ולהתחיל לרסק כמה גולגולות? בואו נקווה שלא משנה מה, לא השני.


בית-ו

דיוויד פינצ'ר

דיוויד פינצ'ר בשלושה סרטים: מועדון קרב, הרשת החברתית, נעלמת

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מאנק

ציטוט: "אני לא רוצה להישמע עגום, אבל אני אוהב לקרוא תסריט שאתה יכול לדמיין בראש שלך, ואני נהנה בשלב הליהוק והחזרות, ואני נהנה מכל הפגישות על מה הסרט צריך להיות, יכול להיות, ואיך הוא יהיה. ומהנקודה הזאת אני שונא כל דבר בנוגע לתהליך יצירת סרטים."

אם לשפוט על פי האוסקרים, התוצר האחרון של פינצ'ר, "מאנק", היה אחד מסרטיו הטובים ביותר. קטונתי מלזלזל בחברי האקדמיה ודעתם, אז רק אגיד שאני בינתיים מחכה לסרט הבא של פינצ'ר – שלמזלנו לא יגיע רק אחרי 6 שנים – שיתוף פעולה עם מייקל פסבנדר על רוצחים סדרתיים.

בכל מקרה, גם אם אפשר להתווכח על "מאנק" (אבל לא זיהיתי באתר התלהבות יתרה), אין מסרט אחד שנועד לקהל אחר לגרוע במשהו מאחד מהיוצרים שהכי הגדירו לא רק את הקולנוע המודרני, אלא גם כנראה את החברה. כן, אולי צ'אק פלאניוק חתום על ההמצאה של טיילר דרדן והרפתקאותיו בספר, וג'ים אולס על התסריט – אבל פינצ'ר הוא זה שהצליח להחיות אותו באופן כזה שהוא מסרב למות, לא משנה כמה נרצה (וצ'אק פלאניוק רוצה). וזה רק סרט אחד – תוסיפו לזה את "זודיאק", "נעלמת", "הרשת החברתית", "שבעה חטאים" – ותקבלו משהו שאי אפשר לדמיין את הקולנוע (האמריקאי ובכלל )בלעדיו.

כריסטופר נולאן

כריסטופר נולאן בשלושה סרטים: ממנטו, האביר האפל, דנקרק

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: טנט

ציטוט: "אין שום קשר בין הסרטים האהובים עליי והצלחה בקופות."

קשה, קשה. הקורונה לא רק פירקה את מערכת היחסים של נולאן והאחים וורנר, אלא גם גרמה לסערה מסוימת כשבאמצע מגפה בינלאומית, נולאן התעקש להוציא לאקרנים את הסרט שלו, שקבלת הקהל שלו הייתה מעורבת, ברובה מורכבת מאנשים שדעתם על הסרט היא "חיפוש בגוגל Tenet Explained".

אז, כן, בסופו של דבר גם "טנט" הצליח להיכנס לסרטי השנה של עין הדג (ב-2021, אם לא ב-2020), מה שתרם למעמדו של נולאן כמלך סקרי סוף השנה בעין הדג, אבל קשה להגיד שזה היה סרט שלווה בתרועות ניצחון כמו הפאזלים הקולנועיים הקודמים שביים. האם זה יפגע בו בסינמונדיאל הקרוב, או שמא לראשונה נולאן יגשים את התחזיות בתגובות שהוא יזכה וידיח את טרנטינו והאחים כהן? דבר אחד בטוח: נולאן כבר יודע את התוצאה, אבל רק צריך להעביר אותה לתאום שלו באנטרופיה, זה שנמצא בתוך חלום של ההוא עם האמנזיה והאינסומניה.

ספייק לי

ספייק לי בשלושה סרטים: עשה את הדבר הנכון, השעה ה-25, שי-ראק

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: שחור על לבן, הזהב של נורמן

ציטוט: "אני לא מרתין לותר קינג. אני לא צריך חלום. יש לי תוכנית."

במאים באמריקה נוטים להתעסק בפוליטיקה רק כשהם יודעים שבצד השני כולם ימחאו להם כפיים. אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על לי, זה שאין לו בעיה גם לקבל קריאות בוז.

לאורך קריירה ארוכה, לי הספיק לריב עם מחצית מהוליווד, להשלים, ולריב שוב; לזעום על האוסקר, לקבל אוסקר של כבוד, לקבל אוסקר על אמת, ואז לנסות לברוח מהאולם כש"הספר הירוק" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר. כמו האיש, כך גם סרטיו: אף אחד לא יכול להמליץ בלב שלם על כל הפילמוגרפיה שלו, שכוללת יציאות ניסיונות וייחודיות לצד רימייקים הוליוודיים לא נחוצים, אך אין ספק שאין יוצר אחד, ברשימה הזאת ובכלל, שדומה ללי. וכשלי מצליח לקלוע, אף אחד לא עושה את זה כמוהו.

תום מור

תום מור בשלושה סרטים: הסוד של קלס, שיר הים, מוליכי הזאבים

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מוליכי הזאבים

ציטוט: "כשאנחנו עושים סרטים לילדים, יש לנו אחריות להגיד להם משהו שהם צריכים לדעת, ולא רק להסיח את דעתם עם בדיחות פלוצים וחיות מדברות."

קצת כמו מיאזאקי, תום מור יוצר סרטי פנטזיה בכיכוב ילדים וילדות שמלאים בטבע קסום (אך גם אפל) ובוחנים את אופיים ואת המוסר שלהם כנגד הקשיים שהחברה מציבה.

קצת כמו מיאזאקי, סרטיו של מור נראים לא פעם כמו קריאה נגד המודרנה שדורסת את האינטימיות של העבר, את האגדות שלו, ואת היופי שלו.

קצת כמו מיאזאקי, תום מור הוא לא רק תום מור, אלא גם האולפן קרטון סאלון – אחרון האולפנים שמתעקש לצייר באופן מסורתי סרטים שכל העולם עבר לעשות בתלת מימד. וקצת כמו מיאזאקי, בעוד שהאולפן מעודד יוצרים אחרים ליצור סרטים נוספים, זה עובד פחות כשזה לא מור מאחורי המצלמה.

אבל, היי, בניגוד למיאזאקי: מור יצר 2 סרטים ב-8 השנים האחרונות. אז אם אי אפשר להצביע לזקן במאי האנימציה, לפחות אפשר להצביע לאחד מהיורשים היותר ראויים לכתר שלו.


בית-ז

בונג ג'ון הו

בונג ג'ון הו בשלושה סרטים: זכרונות מרצחרכבת הקרח, פרזיטים

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: פרזיטים

ציטוט: "הסרטים שלי מבוססים בז'אנר, שזאת שפה אוניברסלית. כולם מדברים אותה."

בסינמונדיאל הקודם, ג'ון הו סיים עם 0 נקודות של התחרות. אני לא נביא, אבל קשה לי לחשוב שזה יהיה אותו המצב הפעם. מה השתנה מאז? "פרזיטים", סרט שלא רק שהתברג ברשימת עשרת סרטי העשור של עין הדג, אלא גם עשה היסטוריה והצליח לגרום לאוסקר לבחור בסרט שאינו דובר אנגלית לפרס הסרט הטוב ביותר.

צריך להגיד: את כל זה הוא עשה כשג'ון הו עצמו השתנה מעט: "פרזיטים" הוא לא שבירה קיצונית מסוג הקולנוע שהוא עשה עד כה (סרטי ז'אנר מתוחכמים, על רגל אחת) ואפילו לא בהכרח שכלול (נראה לי שבקרב מעריצי ג'ון הו זה לאו דווקא הסרט מספר אחת שלו), אלא המשך ישיר לגוף היצירה. אם יש מישהו שהשתנה, זה הקהל. בואו נראה אם זה נכון גם בסינמונדיאל הנוכחי.

טאיקה וואיטיטי

טאיקה וואיטיטי בשלושה סרטים: מה שאנחנו עושים בצללים, תור: ראגנארוק, ג'וג'ו ראביט

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: ג'וג'ו ראביט, תור: אהבה ורעם

ציטוט: "אני רוצה לעשות דברים מוזרים ודברים עתירי תקציב ודברים בתקציב אפסי. אין לי תוכנית לחמש שנים."

טאיקה דיוויד כהן, בשמו המקורי, כותב ומביים סרטים כבר עשרים שנה. את הפריצה הגדולה שלו עשה באמצע העשור הקודם עם הקומדיה "מה שאנחנו עושים בצללים". אחר כך ביים שני סרטי התבגרות ושני סרטים של ת'ור.

לא משנה מה הוא עושה, וואיטיטי תמיד מנסה לגרום לקהל שלו לצחוק ומביא לכל סרט את סגנון ההומור שלו. הוא מסוגל למצוא את הזווית הקומית בכל מצב, בין אם זה עזים צורחות או אנשים שמברכים אחד את השני ב"הייל היטלר". כשהוא לא מביים סרטים (ולא מכריז על פרוייקטים עתידיים), הוא גם עמוק בפרויקטים טלוויזיונים כאלה ואחרים. וכשהוא לא עושה את כל אלה, הוא מנחה את פרסי MTV. מה שנקרא, בחור עסוק.

רוברט אגרס

רוברט אגרס בשלושה סרטים: המכשפה, המגדלור, מלך הצפון

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: המגדלור, מלך הצפון

ציטוט:  "אי אפשר לאלף עז. אתה לא יכול. אתה לא יכול. אני לא ממליץ לעשות סרט עם עז בתפקיד הראשי לאף אחד."

רוברט אגרס פרץ לחיינו עם אגדת האימה "המכשפה" ב-2015, המשיך באותו אזור עם "המגדלור" ואז שבר לאגדת האקשן הוויקינגית "מלך הצפון". אל תדאגו, עוד רגע הוא יחזור אל אגדות אימה עם הגרסה שלו ל"נוספראטו".

אגרס הוא מהבמאים האלה שהסרטים שלהם מצליחים לבלוע אותך לעולם שלהם, ולא בזכות טריקים ישנים. אגרס, שהתחיל כבונה תפאורות, שוקד על כך שכל הסטים שלו יהיו מיוצרים מהחומרים הנכונים תקופתית, לא רק עם הבגדים הנכונים אלא עם הבקתות שנבנו עם פטישים מדויקים כי חלילה שמישהו יזהה שאת היתד הזאת דפק פטיש 5 טון מודרני ולא פטיש עתיקה ועקומה יותר. חוץ מזה, הוא אחד מהאחראים על פריצתה לחיינו של אניה טיילור ג'וי.

ריאן ג'ונסון

ריאן ג'ונסון בשלושה סרטים: בריק, לופר, מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: רצח כתוב היטב

ציטוט: "עבורי, השאלה האמיתית היא לא האם לחזור בזמן ולהרוג את היטלר. השאלה היא האם לפתור בעיה על ידי מציאת האדם הנכון ולהרוג אותו אי פעם עבד, או שזה רק יוצר מעגל בלתי נגמר של אלימות."

לא מדברים על זה מספיק, אבל ג'ונסון, ב-2017, היה רגע מלהפוך לאחד הבמאים היותר מוקצים מבחינת האינטרנט. כן, זה לא שבאמת כולם שנאו את "אחרוני הג'דיי", אבל ג'ונסון לא עצבן את מי שהתעצבנו רק עם הסרט עצמו, אלא נהנה גם לריב איתם. אלא שב-2019 הוא פשוט השתיק את כולם עם "רצח כתוב היטב". ממש עוד רגע הוא חוזר עם ההמשך שלו, שחלק מחזאי האוסקר חוזים לו שלל מועמדויות, כולל בסרט. בקיצור, ג'ונסון נמצא במגמת עלייה. עכשיו רק אפשר לבקש סרטים שלא כוללים את בנואה בלאנק?


בית-ח

ג'יימס מנגולד

ג'יימס מנגולד בשלושה סרטים: הולך בדרכי, 3:10 ליומה, לוגאן

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: פורד נגד פרארי

ציטוט: "כולנו הולכים לגיהנום בגלל השירים שאנו שרים."

זה לא שמנגולד אי פעם היה במאי דרג ז' – מדובר במי שארגן הן לאנג'לינה ג'ולי והן לריס ווית'רספון אוסקר. ובכל זאת, יש תחושה שהעולם התחיל לשים לב למנגולד רק בזכות "לוגאן", והעובדה שאפילו שהוא לא התעלה לרמת "לוגאן" בסרטו הבא – אבל הגיע לא רחוק מכך – גרמה לכולם להיות קצת יותר רגועים כשהודיעו לנו שהמושכות לסדרת אינדיאנה ג'ונס עוברים אליו מאיזה אחד, סטיבן ספילברג.

אז עם כבוד מתמיד לחומר שהוא מתעסק איתו, מנגולד הוא אחד הבמאים המסחריים הכי מרתקים שעובדים כיום.

סטיבן ספילברג

סטיבן ספילברג בשלושה סרטים: שודדי התיבה האבודה, רשימת שינדלר, תפוס אותי אם תוכל

מאז הסינמונדיאל האחרון עשה את: סיפור הפרברים

ציטוט: "אני חולם לפרנסתי."

על הנייר, "הפייבלמנים", סרטו החדש של ספילברג, לא נחשב לטובת הבמאי כי הוא לא יוצא לפני הסינמונדיאל אלא במהלכו. פרקטית, אפשרי שהסרט החדש יקבע לא מעט האם יש עדיין לאגדה המהלכת על שתיים הזאת את התנופה הקולנועית והיכולת להלהיב את שלל צופי הקולנוע, או האם בזקנתו ספילברג הפך, כמו עם "סיפור הפרברים", למישהו שמביים סרטים עבור נישה מצומצמת יותר.

אבל בין אם יתגלה ש"הפייבלמנים" הוא ההתגלות השנייה של הקולנוע, ובין אם יתגלה שהוא פספוס, זה סטיבן ספילברג. קצרה היריעה מלתאר לא רק את כל הדרכים שבהן הוא הפך את הקולנוע על ראשו, ובטח זה המסחרי, אלא גם בזכות כל הסרטים המעולים שהוא ביים. לעזאזל, עשינו תחרות שלמה שבנויה רק מסרטים של הבחור.

פיט דוקטר

פיט דוקטר בשלושה סרטים: מפלצות בע"מלמעלה, הקול בראש,

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: נשמה

ציטוט: "אני אוהב ללכת לשדה תעופה, לשים משקפי שמש כהות כדי שלא ישימו לב שאני בוהה, ופשוט לצייר אנשים."

זוכרים איך בכיתם בהתחלה של "למעלה" או בסצנה של בינג-בונג ב"הקול בראש"? ובכן, אפשר להודות לפיט דוקטר על כך. בשנים שבהן פיקסאר כבר לא היו שם בטוח להצלחה, דוקטר הלך וביסס את מעמדו כאחד הבמאים שצריך לשים לב מה הפרויקט הבא שלהם. הן באנימציה והן מחוץ לה, אין הרבה במאים שיכולים להתגאות ב-4 מתוך 4 סרטים בעשיריות עין הדג.

עם זאת, זאת הפעם הראשונה שהוא מתחרה בסינמונדיאל. האם הוא יודח במהרה כנקמה על כל הדמעות שהוא אחראי להן, או שתיקחו אותו עד הירח?

רידלי סקוט

רידלי סקוט בשלושה סרטים: הנוסע השמיני, תלמה ולואיז, להציל את מארק וואטני

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: הדו קרב האחרון, בית גוצ'י

ציטוט: "מטריף אותי ששחקן יכול לעשות ארבעה סרטים בשנה, ואני יכול לעשות רק אחד."

זה מדהים שרידלי סקוט עדיין איתנו בסינמונדיאל – לא רק בגלל הפילמוגרפיה שלו בלשון עבר, אלא גם בגלל הסרטים שלו בלשון הווה. גם כשהוא פחות מצליח עם האקדמיה, סקוט מצליח עדיין להיות במאי רלוונטי. "בית גוצ'י" הוא הרבה דברים – טיפשי, קאמפי, עם אחד הקאטים הכי תמוהים בתולדות הקולנוע – אבל הוא אף פעם לא מרגיש כמו תוצר של איש זקן שמיטב שנותיו מאחוריו, אלא כמו ילד קטן שממשיך לשחק עם קולנוע בהתלהבות.

זה לא שהקולנוע צריך להמשיך ולהודות לסקוט על תרומתו רבת השנים – הקולנוע צריך להמשיך ולהתעניין מה הבמאי הזה, עם כל העליות והמורדות שלו, יביא לנו הלאה.


תודה רבה למתן על עזרה בכתבה, ולקסם עם עזרה בגרפיקה.

הסינמונדיאל, כמו שכבר אמרנו, יתחיל שבוע הבא.