(מה זה סינמונדיאל? מה קורה פה? כמה כמה ומה המצב בבתים אחרים? אם זאת הפעם הראשונה שלכם פה, תמצאו את כל ההסברים בכתבת הפתיחה של הסינמונדיאל).
אתמול ראינו מחיקה מוחלטת של קבוצה אחת, משחק מכובד שבכל זאת הסתיים בניצחון ותיקו מותח למדי.
התיקו המותח נרשם בבית א': אחרי שברגעים האחרונים במשחק הראשון טרנטינו בכל זאת הוביל וניצח את האחים כהן, הרי שהפעם משחק שנראה היה שהוא בהובלתו של גאן התגלה כמתוסבך יותר לשמירה, וריצ'י הצליח לסגור את הפער ולסיים ב-1-1. שאפו.
בבית ב', לעומת זאת, המשחקים היו פחות אדיבים: קוארון לא קרע את התחת של מק'קווארי, והבמאי הקבוע של קרוז אפילו כמעט הגיע לתיקו, אך זה היה לעג לרש. קוארון הצליח להוביל באחוזים מרשימים, ונשאר ככה עד הסוף.
זה עוד כלום לעומת משחק וילנב-בלאק, שבו וילנב פירק את בלאק בכל המכות שבהן אפשר לפרק במאי, כך נראה לי. בין אם זה הקטלוג הלא-עצום שלו, בין אם זה "הטורף", ובין אם זה שוילנב הוא פשוט אחד מהשמות הכי גדולים שמאיימים על ראשות התחרות – בטח מבין הבמאים החדשים – אבל בלאק בסיבוב הראשון ספג תבוסה מוחצת.
הלאה למשחקי היום:
זאת אומנם לא הפעם הראשונה שמנדס עשה סרט שנכנס לעשיריות עין הדג (ובכל זאת, הבן אדם אחראי לכמה סרטים נהדרים כמו "סקייפול", "הדרך לפרדישן", "ג'ארהד" ועוד, אפילו אם אנחנו טוענים ש"אמריקן ביוטי" התיישבן), אבל אם הייתם שואלים אותי ב-2018 איזה במאי יכניס סרט שיהיה מקום שלישי בסקר השנה ואיזה שיהיה מקום 16 – הייתי חד משמעית חושב שרייט יזכה למספר החד ספרתי, ומנדס לדו ספרתי. אך לא כך היה הדבר.
כן, "1917" הפסיד גם באוסקרים וגם בסקר עין הדג את המקום הראשון, אבל הוא עדיין הזניק מחדש את המניות של מנדס, שזכה בשלוש מועמדויות (בימוי, תסריט, הפקה) בטקס של 2020. רייט, בזמן הזה, לא הצליח להגיע לאותם גבהים – לא עם סרט האימה שלו ("אתמול בלילה בסוהו"), ולא עם הסרט התיעודי שלו ("האחים ספארקס"). אך לפני שאתם ממהרים להספיד אותו, זה אדגר "טרילוגיית הקורנטו", "סקוט פילגרים" רייט, כן? לא מאבדים מוניטין כל כך מהר, ולמנדס לא הולך להיות קל, גם עם פעלולי וואן שוט וגם בלי.
בית ג' - משחק 1
מס' מצביעים: 246 Loading ...
|
על "רדופה" של אלכס גארלנד, וכמה הוא אהוב או לא, נדע רק בסוף השנה (שמתקרבת, אבל עוד לא שם). לכן, נציין רק שגארלנד הצליח בסרט השלישי שלו לעשות את מה שלא הצליח עד כה וזה להביא את הסרטים שלו לאקרנים להקרנות קבועות. קצרות מועד – בכל זאת, סרט אימה פסיכולוגי/פילוסופי – ובכל זאת, מבמאי שבעבר היה רשום על השם שלו בענק "לא לפרסם בארץ", הוא הצליח לתת לנו לראות את הזוועות והפלאות של "רדופה" על מסך גדול, וזה הישג בפני עצמו.
"האירי", לעומת זאת, מתהדר בכמה הישגים אחרים: מקום 8 בסקר עין הדג ל-2019, שתי מועמדויות לסקורסזה (הפקה ובימוי) ואיחוד של כמה מהשחקנים הגדולים של הדור ההוא.
סקורסזה, יש לציין, אומנם אף פעם לא הגיע לגמר בסינמונדיאל אבל פרייאר הוא לא – ועכשיו נשאלת השאלה האם גארלנד, על כל "אקס מאכינה"-יותו, יצליח להשוות לתיקו או אפילו, אולי, להצליח להבקיע שלישייה?
בית ג' - משחק 2
מס' מצביעים: 219 Loading ...
|
גרטה גרוויג וג'ורדן פיל פרצו שניהם ב-2017 – הוא עם "תברח", היא עם "ליידי בירד". הוא אומנם זכה באוסקר בסוף אותה עונת פרסים, אבל היא זאת שחזרה בטקס של 2020 עם מועמדות לתסריט המעובד שכתבה ל"נשים קטנות" (וגם הגיעה למקום השישי בסקר עין הדג), בעוד "אנחנו" הסתפק במקום ה-16 ובאפס מועמדויות.
השנה, פיל הוציא את "אין מצב", שעוד קשה לנחש לאן הוא יגיע, ואילו גרוויג שוקדת על "ברבי" שמפוצץ בהייפ עוד לפני שפורסם לו אפילו טיזר.
האם הקרב ביניהם יסתיים במנצח? בתיקו? בתוצאה אחרת ובלתי אפשרית?
בית ד' - משחק 1
מס' מצביעים: 223 Loading ...
|
פדרו אלמודובר ופול תומאס אנדרסון הם מסוג הענקים שלא צריך להציג. אלמודובר הוא מהפכה מינית של במאי אחד, ותומאס אנדרסון הוא, עבור רבים, "המאסטר" של הקולנוע בדורו.
ובכל זאת, שניהם יוצרים סרטים שלא לחלוטין כוס התה של הביצה הקטנה של עין הדג, לצד סרטים בעבר שהיו לחלוטין כוס התה וגם הקפה.
אלמודובר הוציא מאז הסינמונדיאל האחרון את "כאב ותהילה", שזכה למקום 13 בסקר השנה ולמועמדות לסרט הזר הטוב ביותר באוסקר, ואת "אימהות מקבילות" שנדע מה גורלו בעין הדג רק בינואר הקרוב; ואילו אנדרסון השיג 3 מועמדות (בימוי, הפקה, תסריט) עבור "ליקריץ פיצה", אבל נדע כמה הקהל פה הגיב אליו רק בסוף השנה. בינתיים, שיילחמו אחד בשני.
הצבעתי ל:
אדגר רייט בגלל בייבי דרייבר ולא ראיתי את 1917 אז בעצם לא ראיתי אף סרט של מנדס בעשור האחרון (אפילו חלון פנורמי שמאוד אהבתי לא נכנס )- אם היינו שופטים על כל הסרטים אז ברור שמנדס אבל זה לא קורה.
סרקסוזי – קל, גם על ה4 שנים האחרונות אין לו הרבה מתחרים, על העשור האחרון עוד יותר אין לו כמעט מתחרים מבחינתי אז סרקסוזי.
בשני הבתים האחרים לא הצבעתי – לא אהבתי אף סרט של פיל או גרטה.
ובעשור האחרון לא אהבתי את הסרטים של אנדרסון או אלמדבור(לשני אין סרט אחד שאני אוהב).
הצבעתי ל:
הקרב בין אדגר רייט לסם מנדס-קרב לא קל ואת שניהם אני אוהב, מצד אחד אדגר רייט שעשה את טרילוגיית הקורנטו, ואת סקוט פילגרים ואת בייבי דרייבר ומצד שני סם מנדס שעשה את סקייפול (בין סרטי הבונד הטובים ביותר בסדרה) ואת הדרך לפרידישן ואת אמריקן ביוטי. בקרב ביניהם הצבעתי לסם מנדס אבל בהפרש קטן.
מרתין סקורסזה-אם יש במאי שאני מחכה לסרטים שלו זה סקורסזה, כי גם בגיל 80 הוא ממשיך להוציא סרטים ולחקור על קולנוע ולחדש בין אם זה טכנולוגיית ההצערה שהוא השתמש בה באירי או צילום התלת מימד הדיגטלי בהוגו וגם הפילמוגרפיה העשירה והמגוונת שלו, בנוסף אפשר לראות את אהבת הקולנוע שלו.
בקרב של פיל או גרטה-לא ראיתי אף סרט של גרטה, לעומתה סרטים של פיל ראיתי כמו תברח ואנחנו
אנדרסון- הצבעתי לו בגלל המאסטר, ליקריץ פיצה (למרות שזה לא הסרט הטוב ביותר שלו הוא עדיין סרט טוב אבל לא מצויין ) וזה ייגמר בדם. כמעט בכל אחד מהסרטים שלו יש איזהשהוא רגע שאתה תופס את עצמך וקולט את הקולנוע שבדבר סוג של קסם
מעריץ את סקורסזה
אבל רק על "העולם שאחרי: הכחדה" בא לי להצביע לגארלנד.
זה היה לי ממש קשה.
גארלנד גאון ואני מת עליו.
מצד שני סקורסזה טיטאן בליגה אחרת ואני מאד אהבתי את האיירישמן, וגם את שתיקה. בסוף הלכתי על סקורסזה אבל זה היה צמוד מאד.