היי, זה יהונתן. הפינה "תמונה קבוצתית" היא פינה בה כותבי האתר עונים כל אחד בתשובה משלו על שאלה – מי שרוצה לראות את הכתבות הקודמות מוזמן לחפש בתגית "תמונת קבוצתית".
גם הפעם, אתם מוזמנים לנצל את המקום בתגובות לענות בתשובות של עצמכם, לבקש שאלות לפעמים הבאות או להגיד לי איפה אני אמור למצוא חנייה בעיר המקוללת הזאת, למען השם.
הקולנוע הוא מקום מתעתע: הוא מציג הרפתקאות מופלאות ועולמות קסומים שגורמים לך לרצות להישאב אליהם ורגע לפני שאתה חושב "רגע, הכלא של הממשלה מנוהל על ידי יצורים שואבי נשמות?" אתה מוצא את עצמך בורח מיצורים בעלי יותר מדי שיניים בעולם שאומנם נראה כיף על המסך אבל קצת מסובך במציאות. ובכל זאת, שאלנו את כותבי האתר – באיזה עולם קולנועי הייתם רוצים לחיות?
נעמה רק: אין לנו שום הוכחה רשמית שכל הסרטים של הייאו מיאזאקי מחוברים בצורה כלשהי. אף דמות לא פוגשת דמות או יצור מסרט אחר, או מושפעת בדיעבד מפעולות שנעשו בסרטים אחרים. מצד שני, אני לא מכירה הרבה במאים ששומרים על אופי כל כך עקבי ומובהק, כשכל סרט שואב אותך כבר בסצנות הראשונות לעולם חדש שהוא גם מוכר, אם ראיתם סרט נוסף שלו. מאוד קל להאמין שכל העלילות מתרחשות באותו עולם, או יקום או מציאות או מה שלא יהיה, ואם העולמות נפרדים, ברור שאותו האל ברא אותם. אפשר להסביר את זה באסתטיקה האופיינית של סטודיו ג'יבלי, אבל כשרואים סרטים נוספים של הסטודיו שביימו יוצרים אחרים קל לזהות את ההבדל, אם לא בעיצוב הדמויות או הרקעים אז בטון והאווירה.
האמת שהבחירה להיכנס דווקא לעולם הזה היא קצת טריקית. אני יכולה ליפול לאיזו עיר אירופאית קסומה כמו ב"שירות המשלוחים של קיקי", לדבר עם חיות חמודות או לרוץ בשדה הפתוח, אבל גם לחטוף קללה איומה או למצוא את עצמי באמצע מלחמה. הסרטים של מיאזאקי לא חוששים מאלימות, זוועה ועצב. אבל איזו מלנכוליה מקסימה זו, וכמה אנושיות יש בזוועה הזו. אם מיאזאקי הוא אלוהים בעולמות שלו, הוא אל רחום ורגיש, שאולי לא מתערב לטובת אף אחד, אבל השחיל בחוקיות של העולם שלו מיסטיקה, ניסים ונפלאות. האפשרות שמשהו בלתי ייאמן יקרה תמיד קיימת. בסופו של דבר, עם כל האופל והאימה, זה עולם טוב, כזה שגם הלכאורה רשעים זוכים בו לגאולה. חוץ מזה, כל הבגדים מושלמים, השיער תמיד מסודר והאוכל נראה טעים בטירוף.
עידן זיירמן: אוקיי, נכון, העולם שלנו הוא לא כזה להיט גדול, אבל עושה רושם שגם רוב העולמות הקולנועיים הם לא כזה שוס. בדרך כלל, רוב העולמות הקולנועיים מוגדרים ע"י משהו שלא בסדר בהם. אפלה שעומדת לכסות את הארץ, מלחמה גלקטית שעומדת לפרוץ, ארגוני טרור שעומדים לזעזע את הקיום שלנו, רוצחים סדרתיים במסכות של ארנב או סתם הנוכחות של מל גיבסון. אוטופיות קולנועיות אמיתיות הן משהו לא נפוץ במיוחד. כי הן משעממות. אתם יודעים איפה הן כן קיימות? בסטאר טרק.
אני לא מדבר על מה שרואים בסרטים של סטאר טרק – ההתכסחויות המד"ביות נגד קלינגונים ורומיולנים והבורג. אני מדבר על מה שבסרטי סטאר טרק מספרים לנו שאפשר למצוא בכדור הארץ – אוטופיה אמיתית. תרבות שפע רגועה שמופרעת אולי פעם באיזה עשרים/שלושים שנה כשחייזרים בוחרים לאיים דווקא על כדור הארץ במקום על אחת מאינסוף הפלנטות האחרות ברחבי הגלקסיה. אז אם תסלחו לי, אני אסתפק בזה. חיים שלווים על פלנטה שאני כבר מכיר, אבל עם ממשלה נורמלית, מכונות שממירות אנרגיה לאוכל, והולודק. מה אני עוד צריך?
יהונתן צוריה: אין לי תלונות, בגדול, בנוגע לחיים שלי. אני לא מצטער שאני לא במלחמה נגד האופל, או בבית ספר לקוסמים או נלחם בחייזרים. כן, יש כמה יכולות שנשמעות מגניבות אבל הן תמיד באות באיזה עסקת חבילה די מחורבנת: רוצה להפוך לחיות כמו ב"אנימורפס"? בוא תלחם בחייזרים שמשתלטים על כל האהובים עלייך, כך, שבעצם – בוא תלחם באהובים עלייך. רוצה להטיל קסמים? בוא תחיה בעולם שבו כובע מחליט לך בגיל 10 את העתיד המקצועי, החברתי והאקדמאי שלך. רוצה שתהיה לך את האפשרות לשמור חיים נוספים כמו במשחק מחשב? יש מצב שתותקף על ידי נינג'ות שמסתבר שיצאו עם חברה שלך בעבר. רוצה לחיות בעולם בו היטלר נהרג במלחמת העולם השנייה על ידי יהודים? כל החברה אלימה בטירוף ומלאה בגנגסטרים בכל מקום. אז לא, לא תודה – אני אשמור על החיים שלי קרובים למציאות.
ובכל זאת, אם יש עולם מסוים של סרטים שאני מתפתה לחיות בהם זה הסרטים של ווס אנדרסון. ולו רק בגלל שתראו איזה יפים הם, לעזאזל. אני בטוח שיש חסרונות לעולם שבו אני חייב להוציא מהתיק שלי חפץ חפץ ולהניח אותו יפה על השולחן, ושטון הדיבור הוא כמעט תמיד מונוטוני אבל בגדול נראה שזה עולם די נעים לחיות בו, בייחוד אם אתה לא אחת מהדמויות הקפואות רגשית שהן הדמויות הראשיות (ואין הכרח שאני אהיה). אני אוכל ליהנות מנופים סימטרים ומשוגעים, קאברים לדיוויד בואי בפורטוגזית ושועלים שלבושים ממש היטב וכל זה בלי לאבד יותר מדי מהדברים הטובים שיש לי בחיים עכשיו.
טווידלדי: היקום שהייתי רוצה לחיות בו הוא היקום של הטריילר של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". כן, אני מוכרח להודות שיש כמה חסרונות ביקום הזה – למשל, כדור הארץ מושמד בו ויש בו ווגונים – אבל הוא מגניב. הוא מגניב בצורה חריגה ממש. וכשרואים אותו יודעים שהיקום של הסרט השלם יהיה מגניב עוד יותר. יהיו בו נופים מדהימים, פלנטות נהדרות, טיפוסים שאין כמוהם בכל היקום, ומבטא בריטי מגניב עוד יותר ממה שמבטא בריטי מגניב בדרך כלל. זה יקום שבאמת, כמו שהטריילר מבטיח, "יפוצץ את הסינאפסות שעוד נשארו לך במוח".
ואז בא הסרט והרס הכל, אבל זה עניין אחר.
שאלה מצויינת, וגם התשובות.
היעדרו של רד פיש בולט. אולי הוא יוכל לתת תשובה משלו בשתי מילים?
אני עצמי הייתי מתפתה לחיות לזמן מוגבל בעולם קולנועי של הרבה מאוד סרטים טובים, שזה..בדיוק כמו לצפות בהם, בעצם. העולם שהכי הייתי רוצה לחיות בו הוא כמובן סטאר וורז, והשני – שודדי הקאריביים.
ואם אתה בתל אביב, תנסה לחפש חנייה בפ"ת.
נ.ב: בלי שום קשר לנושא, כבר כמה זמן אני שם לב שאני לא מקבל התראות למייל על תגובות להודעות שלי. התיבה הרלוונטית מסומנת בפרטי משתמש. מישהו מכיר תקלה כזו?
אולי כדאי שכולנו נפסיק עם תגובות "אבל איפה פישלר" למיניהן?
זה מוזכר פה פחות או יותר כל שלוש כתבות ואני חושב שאתם לא מבינים כמה זלזול וחוסר טאקט זה מראה כלפי הכותבים םה באתר שעושים מאמצים עילאיים – ועד כה מוצלחים – להשאיר את האתא בחיים וכל מה שהם מקבלים במקום מחמאות זה "וואלה יפה אבל איפה דורון".
מה לעשות שהוא מקים האתר?
זה תמיד היה ותמיד יהיה, הראשון המקים הקלאסי הוא הזה שיהיה חסר לאנשים ולא משנה כמה המחליפים או ההמשכים יהיו טובים.
נ.ב
במקרה זה ספציפית השאלה הייתה לדעתי כי אמרו כותבי האתר, האם הוא מוגדר ככותב או לא?
וברצינות,
באמת כל הכבוד לכל הכותבים שעוזרים להשאיר את האתר חי ובועט. שאפו!
תכל'ס, צודק
דורון, מה דעתך?
וואלה לא נכון
אני לגמרי מאמין שהייתי שואל 'איפה יהונתן' אם דורון היה כותב בפוסט הזה והוא לא. תכלס, יהונתן בולט כאן הרבה יותר ממנו כבר תקופה ארוכה. פשוט בפוסטים הספציפיים האלה דורון כן מופיע.
עקרונית, הכתבות האלה לא מחייבות את כל הכותבים לכתוב בהם
אני חושב שחוץ ממני, יצא לכל כותב לפספס כתבה אחת או שתיים. זה קורה לרוב בגלל שהם לא בטוחים מה לענות על השאלה, מחסור בזמנים או כל סיבה כזאת או אחרת.
נ.ב – זה מוזר. אני סימנתי עכשיו אצלי ואני אראה אם גם לי זה עושה בעיות. בדקת שהאימייל שלך מעודכן?
מעודכן
מעולם לא שיניתי אותו, פשוט בשלב מסוים הבחנתי שאני מפסיק לקבל מיילים על תגובות. אני כן מקבל מיילים על פוסטים חדשים.
בכל אופן, אני מתנצל אם מתפרש באיזשהו אופן זלזול בך או בשאר הכותבים, זה ממש לא המצב.
מוזר.
אני קיבלתי כרגע התראה על התגובה הזאת, אז המערכת אמורה להמשיך לעבוד. הייתי ממליץ לנסות לשחק אולי עם כמה דברים, אבל אין לנו מושג באמת, נכון לעכשיו.
ממש מוזר
כי קיבלתי התראה על התגובה שלך, אבל לא על התגובה הקודמת שלך או על כל תגובה אחרת באותו היום ומאז. זה נשמע די הזוי אבל באמת שזה המצב.
אם מותר לבחור את מדריך הטרמפיסט
אז אני הולך עם הארץ התיכוני. אחלה יקום, למרות מוביליות חברתית בעייתית.
תנו לי מטרופולין אוטופי עתידני בבקשה
בין אם זו לוס אנג'לס הפסטורלית של "היא", אולימפוס של "Appleseed", וושינגטון גרסת "דו"ח מיוחד" (חרף הבעיות שקיימות פה ושם) או אפילו ארץ המחר מ-Tomorrowland".
נכון שקבוצת בדלנים קיצוניים עשויה לעורר כאוס מדי פעם, אך החיים הנוחים (וכלי הרכב המעופפים) שווים את זה לדעתי.
לא יודעת, אם מערכת ההפעלה שלי תחליט פשוט ללכת ולנטוש אותי
בלי אפשרות להפעיל את מכשירי החשמל שלי זה יהיה די סיוט. את Appleseed אני לא מכיר, אני די בטוח שלא הייתי מתקבל לארץ המחר של עולם המחר אז זה בעצם אומר לחיות חיים רגילים ואני מעריך את הדבקות שלך ב"דו"ח מיוחד" למרות האזהרות הענקיות שהוא טורח לשים על עצמו.
סקוט פילגרים
קצת מתבקש, כי זה הסרט האהוב עלי, אבל וואלה זה גם עולם מגניב לחיות בו. נגיד, אם חסר לי כסף לאוטובוס אני פשוט מרביץ ממש חזק למישהו ובום, יש לי מטבעות. גם הרבה פעולות וקרבות מלווים באותיות קטנות והערות סטייל "סטריט פייטר" / קומיקס. מקבלים חרב מגניבה כל פעם שמגיעים לאיזו תובנה עצמית עמוקה. אה, וליטרלי אפשר לחזור מן המתים.
החסרון היחיד עשוי להיות שאני לא טבעוני, אז יהיה קצת מפחיד להתעסק איתם, כוחות-על והכל.
אה, אתה חושב שהקטע עם כוחות העל זה רק בסרט?
חמוד.
הקול בראש.
הרבה פעמים אני חושב לעצמי כמה הייתי רוצה להכנס לראש של מוצרט ליום אחד ולדעת מה הוא מרגיש וחושב.אבל תכלס?זה לא פחות מרתק להכנס לראש של הבנאדם הכי פשוט שיש בעולם.הייתי רוצה להיות אחת מהדמויות האלה שנמצאות ממש עמוק בתוך הראש ומפקחת על כל התהליכים שנכנסים אליו ויוצאים ממנו.הייתי רוצה לעקוב אחרי כל פרט המשברים וכל רגע של התעלות.די בטוח שאם לכולם היתה כזאת יכולת לדעת עד כמה כל פעולה לאירוע הכי קטנים יכולים לגרום לכאוס בתוך הראש כפי שהסרט מראה,העולם היה מקום הרבה יותר טוב
אין טלפתיה בסרט הזה.
ב"הקול בראש", כמו בחיים האמיתיים, אתה מודע רק למחשבות ולרגשות של עצמך. אתה לא יכול להיכנס לראש של אף אחד אחר ולקרוא את המחשבות שלו. אם היית חי בעולם הזה לא היית יודע מה קורה בראש של מוצרט יותר משאתה יודע היום.
לא בדיוק. בחיים האמיתיים אני יכול להרגיש רק את הדברים המיידיים והפשוטים.אני יכול לכעוס אם העליבו אותי,להתעצב כי נכשלתי במבחן ולרקוד משמחה כי מכבי זכתה ביורוליג.ומכיוון שאני יכול לשים לב רק לדברים הפשוטים האלה,אני עלול פחות להיות רגיש כלפי אנשים אחרים כי אני לא תמיד משקיע מחשבה בכמה כל אמירה או מחווה הכי קטנה יכולים להיות הרסניים.אבל אם הייתי יכול לדעת ולהרגיש בכל רגע איך אי השטויות שלי מתרסק בגלל שהתייחסו בזלזול לבדיחה שסיפרתי או איך כעס משתלט כשקצת הרגיזו אותי,סביר להניח שהייתי בן אדם הרבה יותר טוב.
וזה לדעתי הדבר הכי חשוב שהקול בראש עשה-הוא העלה את הניואנסים האלה למודעות.אבל להעלות את זה למודעות זה דבר אחד. אם היתה לנו את היכולת לחוות זאת 24/7 בטוח שהעולם היה משתפר.
וכן,הבנתי עכשיו שהתגובה הקודמת שלי התפצלה לשני כיוונים
קבלי ביטול.אני רואה שבכלל לא עניתי לך.אבל לפחות חידדתי את הכיוון השני של ההודעה הראשונה(אני מודה שיצאתי קצת מטומטם)
אם ברצונך להיכנס לראש של אנשים אחרים,
כדאי לנסות סרט שאשכרה מתעסק בזה כמו ״להיות ג׳ון מלקוביץ״.
היקום של בחזרה לעתיד
כי גם ככה כולנו חיים פה כאילו ביף שולט בארה"ב
הקטע עם "בחזרה לעתיד" זה שיש שם כמה יקומים
אז אתה צריך לבחור את האחד שאתה הכי אוהב: המקורי, האחד שבו מרטי מקפליי מחק את כל הההישגים של השחורים בזכויות אזרח ומוזיקה, האחד שבו ביף שולט בארה"ב וכו' וכו'.
אבל נגיד ולא, עדיין יש בעיה אחרת והיא שמכיוון שביקום כזה אני כנראה לא אהיה לא מרטי ולא דוק, זה פשוט אומר שאני יכול כל יום להתעורר ליקום אחר לחלוטין בגלל שמרטי שכח את הפיצה שלו פעם אחרונה שהוא טייל איפשהו, ועכשיו יש תרנגולים בכל מקום.
(אין)
היקום של כל קומדיה רומנטית אבר. נחמד שהאהבה באה בכזו קלות, נינוחות ועאלק קשיים. והכל עוד ממבט ראשון. תענוג.
מצד שני
כמה זוגות מאושרים במערכות יחסים אנחנו מכירים בעולמות של קומדיה רומנטית?
אם אנחנו מסתכלים על הז'אנר הזה, אומנם יש הרבה זוגות טריים ומאושרים, אבל גם כמעט כל הזמן יש זוגות לא מאושרים (הרבה סרטים מתחילים כשאחד מהם נפרד מהחבר המשעמם שלו לטובת האינטרס הרומנטי המסעיר). אם אני רוצה לחיות בקומדיה רומנטית (וזה כן נשמע נחמד) אני רוצה לחיות בעולם שבו אני יודע שאני הולך להישאר עם בת הזוג שלי אחרי שהכתוביות מסתיימות.
המון!
הם פשוט בדרך כלל החברים של הגיבורים בקומדיה ולא הגיבורים עצמם…
כל החברים שאני זוכר הם לרוב או במערכות יחסים לא מרוצות מתלוננים בעצמם
או רווקים. הזוג היחיד שאני יכול לחשוב הוא קארי פישר ו??? ב"הארי וסאלי".
כמעט בכולן...
נוטינג היל – זוג החברים הכי טובים נשוי ומאושר (עם בעיות אחרות, אבל מערכת יחסים מצויינת).
מילים ולחן – האחות נשואה באושר עם ילדים ובעל מושלם.
הכי דומה לאהבה – גם החברה הכי טובה של הבחורה וגם האח של הבחור – שניהם במערכות יחסים טובות ויציבות.
וכמו שאמרת החברים של הארי וסאלי.
וזה מה שעולה לי לראש כרגע, בטוח יעלו לי עוד.
בשבילי הארץ התיכונה של טולקין. אבל בלי שר האופל, ובלי דרקונים רשעים, או מלחמה כלשהי,
ורק אלפית, וג'ינג'ית, אם אפשר.
אחלה תמונה ואחלה של תשובות
מעולם לא חשבתי על יקום של מיאזאקי או יקום של ווס אנדרסון ועכשיו אני מת להיות בשניהם. לגמרי שני עולמות מדהימים לחלוטין.
אם זה האנימציה היפה ביותר, או אם זה סידור הסט המושלם ביותר שממש נראה כמו סרט אנימציה.
האווירות בשני ה'עולמות' האלה, הם בסופו של דבר כל הקסם שאכן נשען על ציוריות מדהימה ובלתי נתפסת אבל תנו לי לילה בטירה של האול, לנקות אנשים מרעל בבית מרחץ, לנסוע על אופניים באוויר, לברוח מגלים טורפים, לנקות בית מכדורי פחם, ליסוע באוטובוס נמר, להטיס מטוסי נייר ואני אהיה מאושר.
בדיוק כמו שתתנו לי לנסוע בצוללת מוזרה, רכבת עוד יותר מוזרה, להתחבא עם שועל מתחת לאדמה, ללכת לקאמפינג הזוי, להיות נער מעלית בבית מלון וכל אלו ביחד עם הדמויות ההזויות והמשוגעות שווס יצר, ושוב. אני אהיה מאושר. למרות שרק להסתובב בסטים זה מספיק.
בכל מקרה, היקום שלי, בקלות, זה הארץ התיכונה. לא הבנתי מה השאלה בכלל. ולא נראה לי שצריך להסביר.
מה שיהונתן אמר. כל-כך מה שיהונתן אמר.
ובמיוחד ממלכת אור הירח, כנראה הסרט הכי רומנטי שאני מכיר.
שתי אופציות
1.ביקום של הארי פוטר יש הרבה דברים מגניבים, אבל הכי מוצלח זה ההתעתקות.
2. ביקום עתידני אוטופי כלשהו – נראה נוח בדר"כ אז גם אחלה בחירה. (למשל זה שמציגים ב"הנוסעים").
אבל כמו שיהונתן אמר – גם פה לא רע כל כך. בטח בהשוואה לכל הדיסטופיים המדכאים שבהם שארית האנושות נרדפת ע"י זומבים או משהו בסגנון…
לפי הספרים יש כל-כך הרבה דברים מסוכנים בהתעתקות, ובהוגוורטס זה ממילא לא אפשרי... אני הייתי מוותר.
(ל"ת)
אמנם מסוכן
אבל עושה רושם שעבור רוב הקוסמים זו דרך התחבורה המרכזית.
ולגבי הוגוורטס – בכלל לא בטוח שזה מקום שנחמד ללמוד בו. כמות הסכנות שם מזמן הייתה צריכה להביא לסגירת המוסד
הוגוורטס נהנה מפריווילגיות של מונופול עם וותק.
(ל"ת)
היקום של מקס הזועם. הזוי, אני יודע.
עולם פוסט-אפוקליפטי, אין כמעט מים ואוכל, כולם נגד כולם, ורוב הזמן מבלים בנסיעות אינסופיות לשום מקום.
אממה? מסתבר שדלק תמיד יש (ואני מאוד אוהב נסיעות ארוכות; וכאן כל נסיעה משודרגת עם מהירות מטורפת ואנשים בצבעי מלחמה שיורים עליך), לכולם יש שמות מגניבים ועבר מסתורי וכלי רכב שהם יצירת אמנות שדאלי היה מתקנא בה. משהו בעולם הזה קוסם לי באופן שקשה להסביר. אולי החוקיות הנוקשה והאכזרית של "החזק שורד", החזרה הזו לאחור שסוף סוף מנתקת אותנו מטלפונים ואינטרנט. כל מה שיש זה לשרוד את היום הנוכחי. יש בזה משהו מאוד בסיסי אבל גם מאוד מושך.
וגם גיטרה יורקת אש.
אם מניחים שבין "כביש הזעם" לסרטים שבאו לפניו יש קשר עלילתי כלשהו
בעולם של "מקס הזועם" דווקא יש משבר דלק חמור. בזה בעצם עוסק הסרט השני (יאיר רווה ציין יפה בביקורת שלו שסרטי מקס עוסקים בעצם במשאבים – מים, דלק ושאחד הדברים המטרידים ב-"כביש הזעם" הוא לראות בני אדם הופכים למשאב סחיר).
ואגב, קצת חדשות מבאסות לסוף השנה – כנראה שנצטרך לחכות די הרבה זמן ל-"מקס הזועם" הבא בשל סכסוך משפטי בין ג'ורג' מילר לאולפני וורנר.
http://www.tvovermind.com/entertainment-news/mad-max-sequel-delayed-indefinitely-due-legal-dispute
ביקום של בייבי דרייבר
שבו העולם מתכתב לפי השיר שאתה שומע באוזניות.
אפשר לבקש יותר טוב מזה?
אני הייתי רוצה לחיות בעולם של פיוצ'רמה.
מלבד העתידניות של הכל (בכל זאת שנת 3000), מדובר בעולם שמיגר לחלוטין את הפוליטיקלי קורקט!
כולם שם אומרים ועושים הכל ללא מסיכות או צביעות.
אם מישהו לא אוהב אדם אחר – הוא פשוט אומר לו את זה, ולהפך.
מקסימה בעיני היכולת של כולם שם להיות פשוט עצמם מבלי להעמיד פנים.
בעולם של ענן אטלס
אבל כל דבר מעבר לזה יהיה ספוילר.
שתי אפשרויות.
1. הכוכב של אווטאר, ממה שאני זוכרת ממנו, היה אחד הכוכבים היפים ביותר שראיתי. צורות החיים והצמחייה מרשימות ביופי שלהן, ואני גם חובבת טבע. הבעיה היא שמדובר בחיי הישרדות, כי הראו בסרט גם כל סכנות. ואם אני לא נאבי, זאת בעיה. עדיין, זה עולם מרהיב.
2. הקפיטול ממשחקי הרעב. נכון, זה סרט לא מוסרי, עם אנשים שמנותקים מהמציאות ומשתעשעים מאנשים עניים שרוצחים זה את זה בלית ברירה. אבל בתור עולם, הוא מקום מעניין לחיות בו. כל העיר הזאת מוגזמת ונראית כמו פארודיה של הוליווד על עצמה, אבל בסופו של דבר מדובר בעיר טכנולוגית מתקדמת ומפנקת עם האפשרות להתלבש בשלל צורות הזויות ומנופחות. מה יש לא לאהוב? אם להתעלם מהחלק המוסרי, מן הסתם.
יש הרבה עולמות קולנועיים שנהדר לצפות בהם, אבל להיות בתוכם? לא בהכרח. אז אלה האפשרויות שלי.
באמת?
העולם של אווטאר הוצג כאחד המקומות הפחות ידידותיים לבני אדם שאפשר למצוא: האטמוספרה שלהם חסרת חמצן כך שחייבים מסכת חמצן+מיכל תמיד כדי לא למות מיד. ויש שם שלל יצורים מזוויעים.
לגבי הקפיטול – לא הצטייר לי כמקום כיפי במיוחד. זאת מדינת משטרה קריפית (גם עבור המיעוט שחי בקפיטול, למרות שהם נהנים מתנאים נוחים במיוחד).העתידנות שלה לא הוצגה כמשהו מתקדם במיוחד (שום דבר שגורם לך להגיד וואו על יכולת טכנולוגית). למעשה נראה לי שהיא די דומה למה שיש כיום או נחותה ממנה.
אם כבר עולם עתידני ונוח אז המעט שמוצג בסרט "הנוסעים" או קסנדר משומרי הגלקסיה ויש הרבה דוגמאות נוספות בטח לסרטים עתידניים אוטופיים (למשל סן-פרנסוקיו מ 6 גיבורים או ניו-סיאול מענן אטלס).
בערך באמת
רוב הסרטים העתידניים שראיתי היו דווקא דיסטופיים, לכן קשה לי לחשוב על משהו אוטופי שאני מכירה שהוא לא סרט מצויר. האמת היא שאת שני הסרטים אני כבר לא זוכרת טוב במיוחד, בטח שלא לפרטים. בנוגע לאווטאר, אני מניחה שאם כבר חיים בסרט, אז יהיה אפשר להשתמש באותה השיטה שבה השתמשה הדמות הראשית. אם זה לא המצב, אני לא יכולה לחשוב על יקום קולנועי מעניין שיהיה אפשר להיכנס אליו. לא משהו שאני מכירה, לפחות.
בנוגע לקפיטול, ההצגה שלו הייתה די קצרה. אני תמיד נותרתי תחת הרושם שזאת איזו בועה של אוטופיה. להגיד שהטכנולוגיה של הקפיטול נחותה ממה שקיים היום זה לא מדויק בכלל. אין לנו את היכולת ליצור אולם ובתוכו שליטה מוחלטת על כל סוגי מזג האוויר, בטח שלא ליצור זנים חדשים של בעלי חיים לפי הרצון שלנו בתוך עניין של דקות. גם עוד לא ראיתי שמלה שבוערת באש, ולא רק שהיא לא נשרפת היא גם מתעצבת מחדש. אם זאת היכולת שלהם במשחקי הרעב, למה שבעיר האליטה לא תהיה השקעה פומפוזית? אבל יכול להיות שאני מדמיינת יותר מדי לפי הספרים ופחות לפי הסרטים. אז אפשר להתעלם מהאפשרות הזאת, בכל מקרה.
חשבתי כמה דקות, ויש היגיון במה שאמרת, אבל הבעיה היא שאני לא מוצאת אופציות חלופיות. העולם של הנוסעים או אליס בארץ הפלאות יכלו להיות נחמדים, למרות שלא אהבתי את הסרטים עצמם. אותו הדבר בנוגע למדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
מעניין שאני לא מצליחה לחשוב על
אף יקום קולנועי שהייתי רוצה לחיות בו יותר מהמציאות, אבל אני יודעת בדיוק מה היקום שהכי לא הייתי רוצה לחיות בו.
בסרט "זיכרון גורלי" (הא, התקופה שממנה אני עדיין זוכרת סרטים בשמם העברי) עם ארנולד שוורצנגר יש סצינה שנתנה לי חומר לכמה סיוטי ילדות – הקטע שהוא מושלך החוצה למאדים ומתחיל להתעוות. עדיין זכור לי כמה הפחיד אותי היקום של הסרט הזה. מעניין, אם הייתי צופה בו היום הוא בטח היה נראה לי הרבה פחות מאיים והרבה יותר סלפסטיקי ומגוחך.
הוגו
נכון זו לא תקופה דמיונית או עתידנית אלא תקופה מן העבר, בין מלחמות, בפריז של עולם אמתי וכביכול רגיל לגמרי.
אבל משהו באווירה של הסרט הזה בין החנויות והמסעדות בתחנה בתעלות האפלות והקסומות, בין כל השעונים וגלגלי השיניים ממכר בלי שליטה.
למרות שהסיפור הזה מבוסס על טרגדיה אישית הוא גרם לי כל כך לקנא ולרצות להיות בתוך הסרט המרהיב הזה של מרטין סקורסזי.
האווירה הזאת קסומה ותמימה ופשוטה ויפה כל כך שפשוט מתחשק לי למרות כל הקשיים הנפשיים של הוגו להיות שם במקומו, או לפחות להחליף את קלואי מורץ המעצבנת.
חוץ מזה רק בספריות הספרים הענקיות והמדהימות שיש בסרט הזה הייתי יכולה להעביר את כל חיי.
בחירות קשות
אז למרות שאני מעריץ את בבילון 5 וחושב שהיא יותר טובה מכל סדרות מס"ב, מבחינת איפה לחיות מס"ב יותר טוב מכמעט כל אופציה אחרת, היקום נוצר כאוטופיה. (דרך אגב סדרת ספרי התרבות של בנקס מציירת אוטופיה יותר טובה.) ומכיון שבחרו כבר את היקום הזה אני צריך לבחור משהו אחר.
יש את היקום של פיירפליי. רוב האנושות חיה באוטופיה. אבל אם יוצא לך לגור בעולמות החיצוניים זה לא להיט.
יש את גטקה, אבל אם מדובר על מעבר שלי לעולם הזה אז אני אהיה שייך לתחתית כילד טבעי.
על פניו הסרטים של דיסני נראים נחמד, אף אחד לא מת. (רק הרשעים) מצד שני בכל זאת מדובר על עולמות שמתרחשים רובם בעולם פרה תעשייתי.
העולם של פארסקייפ בסוף מסתדר לא רע.
אבל אני חושב שאני אלך על משהו אחר לגמרי. אני יודע שאני שטחי, ושהטעם המוזיקלי שלי יגרום להעפה מהאתר, אבל מה לעשות אני אוהב את המוזיקה של אבבא. מה שאומר שלחיות על אי יווני, עם מזג אוויר קיצי כל הזמן, שבו מדי פעם כל האי פוצח בשיר שאהוב עלי? ושכולם מקבלים סוף זוגי מושלם? איפה אני חותם?
פוקימון, קל
המקום היחיד שאני זוכר את עצמי אשכרה מדמיין איך זה לחיות בעולם שכזה.
טוב אולי גם התמונה למעלה גרמה לי להיזכר בזה
הקיסר נפל על הראש, אבל סוף הסרט.
מקום מושלם, תמים, מרהיב, וכיפי.
נרניה
פחות היקום הקולנועי, יותר זה הספרותי, ובכל זאת: בשום מקום האוכל לא טעים כל-כך, האמונה לא תמימה כל-כך, היצורים לא קסומים כל-כך והאלוהים לא אסלן כל-כך.
העולם של אווטר (הסדרה)
בא לי להיות כשפית מים, נראה לי מגניב בטירוף:) וגם עולם שבו יש דמות כמו זוקו לא יכול להיות רע כל כך