במקור: Chicken Run
בכרבולת: ניק פארק
ופיטר לורד
בפולקע: מל גיבסון,
ג'וליה סוואלה
אני מתנצלת מראש: אני יודעת
שהביקורת הזו לא תישמע כמו ביקורת.
היא תישמע כמו אקט יחצ"ני. אבל תשמעו משהו מצחיק: ישבנו שלושתנו באולם קטנטן, נטול צופים כמעט לחלוטין (ובלב כבד נאלצנו אנחנו למלא את החסר ולהיות 'האידיוטים בשורה מאחורה') ועם דביל אחד מונשם פלאפון. ישבנו, ולא הסכמנו לצאת. עד כדי כך הסרט היה טוב. אפילו אני, הקשה לריצוי, התמוגגתי בכל שניה ושניה של "צ'יקן ראן" ("מרד התרנגולים", בשבילכם). מזמן לא ראיתי סרט שהתעלה על עצמו עד כדי כך.
כשיצאנו כבר מהאולם, הביטו בי שני חברי וחיכו שאני אשמיץ, שאקטול, שארמוס, כי זה מה שאני עושה תמיד, גם כשנדמה להם שאהבתי סרט. יוק!
"אהבתי", הודעתי להם בפנים זורחות. "כן, אבל בביקורת זה יישמע אחרת" הם אמרו בארשת יודעת כל.
ניסיתי. באמת שניסיתי לכתוב משהו רע. זה פשוט לא הצליח…
אז אוקיי. לטס טוק ביזנס: על מה בעצם כל המהומה?
ג'ינג'ר היא תרנגולת – אחת מיני רבות – בחווה של מר וגב' טווידי. אבל היא לא מרוצה בחלקה. היא לא חושבת שכל עתידה מסתכם בהטלת ביצים. וזאת עליכם לדעת: תרנגולת שלא הטילה ביצים במשך ימים מספר, הופכת למאמא עוף על שולחנם של זוג החוואים.
אבל ג'ינג'ר מנסה לברוח בשלל דרכים יצירתיות, ומתוך חוש אחריות, היא רוצה לארגן לבריחה את כל הלול. סצינת הפתיחה, כך לוחשים, תסעיר את כל מי שראה את "הבריחה הגדולה". אבל היא נהדרת גם עבור חסרי ההשכלה שלא צפו באותו סרט.
והנה, משאפסו הרעיונות לבריחה מגיע נס משמים (תרתי משמע): רוקי, החלום הכל-אמריקני.
עבור התרנגולות הבריטיות (אח! איזה מבטא נפלא יש להן!) התמימות, רוקי הוא התגשמות כל חלומותיהן הרטובים. היחיד שנשאר עויין הוא פאוולר הגבר הזקן – חייל לשעבר בחיל האוויר של הוד מלכותה.
ג'ינג'ר מסכימה להסתיר את רוקי, ובתמורה עליו ללמד את התרנגולות לעוף. לכאורה נחמד, אבל העניינים מסתבכים כשגב' טווידי מחליטה שהיא יכולה להרוויח יותר: למה למכור ביצים אם אפשר להכין פשטידת עוף? וכך היא מזמינה מכונה להכנת פשטידות, שמעמידה בסכנה את קיומו של כל הלול.
מה יהיה?
עוף קורס, הסוף טוב, אבל הביצוע… הביצוע… אוה! כל רגע מביא עימו הפתעות לרוב, כל רגע טוב יותר מקודמיו.
והאם הזכרתי כבר שהתרנגולות מכויירות בפלסטלינה? טוב נו, כאילו שבכלל יכולתם שלא לשמוע שהסרט נעשה על ידי יוצריהם של וולאס וגרומיט. דווקא השימוש בפלסטלינה עוזר לנו לצפות במשחק טוב הרבה יותר ממה ששחקני הוליווד (ואנגליה) מפיקים מעצמם (ושימו לב להבעות הפנים והרמות הגבה של התרנגולות. מהפנט).
הסרט משופע בבדיחות, ותאמינו או לא – מדובר בבדיחות חכמות ו… הפתעה: כן, הן גם מצחיקות.
מל גיבסון, עכשיו משנחסך מאיתנו הכורח לראותו, עושה עבודה נפלאה, וכמוהו השחקניות שמדבבות את הגלרייה הכל-כך צבעונית של דמויות התרנגולות, החל בתרנגולת הספק-תמימה-ספק-סתומה וכלה באינג'ינירית הממושקפת והאויש-איזה-מפגרת-אני-איך-לא-הבנתי-את-זה-קודם.
התפתחות העלילה אמנם צפויה במקצת (שלא לומר שבלונית), אבל ממתי אכפת לכם מעלילה מתוחכמת?
עזבו, רוצו לסרט, ולו רק כדי ללמוד על השימושים השונים והמועילים לפסלונים הקטנים של גמדי גינה, או כדי להשתתף עם ניק ופטשר בוויכוח המשעשע-מטופש אך הגיוני להפליא, איך מקימים לול: מביצה ממנה תבקע תרנגולת, או מתרנגולת שתטיל ביצה.
מה אתם עושים מול המחשב? קישטה! לכו לקולנוע!
(אוי נו, אמרתי לכם שזה יישמע כמו פרסומת).
- וולאס וגרומיט
- Chicken Fun Mr. Showbiz –
- האתר הרשמי
יעלה על הדעת שאני לא אגיב?
נובמת, איך מישהו שקורא לעצמו דרך קבע "גרומיט" יכול לא לראות סרט של ניק פארק? בלתי אפשרי, נכון?
נכון מאוד. אבל היו באולם עוד די הרבה אנשים יותר שפויים וגם הם נהנו מכל רגע. אותו חן אנושי ונעים, ואותה יצירתיות ויזואלית ועלילתית שמוכרת לנו מפרקי וואלאס וגרומיט מופיעה גם כאן. שוב המצאות מכניות מבריקות שמשמשות את הטובים והרעים כאחד, שוב בעלי חיים רבי הבעות והפעם נוסף לזה גם סיפור אהבה נפלא. ומי שלא ראה תרנגול מנשק תרנגולת לא ראה דבר ביזארי מימיו.
יופי יופי יופי של סרט. תאווה לעיניים ותענוג לחיך. איזה מזל שלפני הסרט לא הצלחנו להשיג שניצלים…
יש, יש לי תלונה אחת.
למה "מרד התרנגולים"? כל אדם שמעט שכל בראשו היה מתרגם את זה "מרד התרנגולות"! (כן, כן. פמיניסטית עד הסוף).
ועכשיו, שיצאתי ידי חובת תלונה, לכו לראות את צ'יקן ראן! יאללה, לכו!
עברית שוביניסטית שפה
היו, היו שני תרנגולים זכרים בין מאות התרנגולות. ובשל כך המרד העברי הוא של תרנגולים, ולא תרנגולות. אין ספק שזה שוביניסטי, מיושן ולא הוגן, ושמישהו צריך להיתלות בשל כך (אבן שושן? אבשלום קור?).
(אבל לכו לראות את צ'יקן ראן)
ואני רוצה לציין שלי הסרט דווקא
עשה חשק לאיזה פאי עוף טוב..
אה, ותלכו לראות את צ'יקן ראן.
עברית שוביניסטית שפה
לא נכון,(בערבון מוגבל).
האקדמיה ללשון, ככל הידוע לי, שינתה את חוקי השפה לפני שנים-מספר, וכיום חוקי הדקדוק קובעים שהמין אשר מהווה את הרוב בקבוצה משמש בהתחיחסויות אליה.
שינויי האקדמיה
האקדמיה ללשון אכן ניסתה לשנות את חוק המינים… אבל חוק זה לא נקלט בציבור ולכן לא נתפס
כאשר האקדמיה ממציאה מילה חדשה או חוק חדש, היא צריכה שהציבור יקבל את המילה או החוק כדי שהוא יהיה ממשי, ואחרת יבוטל.
לדוגמא: שחרחוק (טלפון) מילה שהועלתה ובוטלה עקב אי-שיתוף-פעולה של הציבור.
שינויי האקדמיה
שחרחוק זו לא מילה של מיודענו מה-שמו בן-יהודה?
עברית שוביניסטית שפה
אכן, היה כך הדבר (למשך שעות מספר). האקדמיה חזרה בה מהחלטתה, מכיוון שזה too little, too late: אי-אפשר לשנות מנהג ארוך-שנים כמו זה, גם עם ימבה של רצון טוב להתקדמות חברתית.
בקיצור, חזרה לימי החושך.
ממש לא נכון
קודם כל, התרנגולים בכלל לא השתתפו במרד, אלא כנספחים זוטרים. המרד הזה בפירוש היה של התרנגולות.
שנית, כיוון שמה שמגדלים בלול *תרנגולות*, זה תרנגולות מטילות (פלוס מקסימום זכר אחד או שניים להרבעה), ולא סתם קוראים לזה בעברית לול *תרנגולות*, הרי שהיה נכון לכתוב מרד התרנגולות.
אם זה היה אמור להיות מרד התרנגולים, באנגלית היה צריך להיות roosters…
לא מסכים
שם הסרט הוא תרגום של צ'יקן ראן, לא תיאור של הלול.
צ'יקן=תרנגולת.
...נו למה ציפיתם
מפיניסטית בארון שהולכת לסרט בו התרנגולות (ובאנגלית"קרובה" chics) הן ה"גיבורות"?
הריר נזל לה מהפה – הנה מתגשם חלומה, לפחות על מסך הכסף מולה.
אח"כ היא צריכה לחזור לכלים ולכביסה ולבעלה/חברה המשפיט אותה. אז היא שילמה 29 ש"ח עבור צפייה בפנטסיה הפרטית שלה – זיל הזול.
ביקורת, זה בטח לא!
נ.ב.
בעלך/חברך אישר לך לצאת מהבית לראות את הסרט?
(בד"כ הפמניסטיות בארון הן שפוטות של גבר בחיים, או כאלה שנראות/מתנהגות כך שאף גבר לא נוגע בהן במקל ארוך …)
תן לי לנחש..
אתה בתול מזה זמן רב מאד. מאד מאד.
מה שתגיד, חמוד. רק אל תבכה.
(הם כל כך חמודים כשהם מנסים לפצות על חרדת הסירוס שלהם…)
צ'יקן ראן!
כולם אמרו לי: אתה חייב לראות את הסרט הזה. אנשים שטעמם בקולנוע שונה בתכלית השינוי זה מזה, שלא מסוגלים להסכים על *כלום* אמרו לי: אתה חייב לראות את הסרט הזה.
מסיבות שלא יפורטו כאן, לא יכולתי לראות את הסרט בקולנוע. אז חיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי.
ועכשיו, סוף סוף, תודות לנס הדויד, ראיתי את הסרט.
וכ-ו-ל-ם צדקו.
צ'יקן ראן הוא סרט שגורם למי שבא לכתוב עליו להגרר לקלישאות, ולהשמע כמו פרסומת. הוא אנושי, חמים, מצחיק, נפלא. צפו בו, זה כדאי!
נכון
וגם גורם לך להצטער על כל התרנגולות שאכלת אי פעם…
אבל צמחונית הוא עוד לא עשה ממני (למרות שאני אוהבת חיות), מסובות שונות ומשונות.
גם אני, גם אני
(עדיף מאוחר מאשר עוד יותר מאוחר)
כמו שחלקכם יודעים, meשהו ואני ראינו ביום ראשון את הסרט בפארק בהוד השרון (בגרסה העברית להפתעתנו הרבה). כמה נקודות שרציתי לחלוק:
1. וואו. איזה סרט אדיר. פתיחה פנטסטית. סצינת אקשן מדהימה עם מכונת הפשטידות. סיום מופלא ויצירתי (כל העשר דקות האחרונות). לא מעט בדיחות שבאמת באמת מצחיקות. כמעט מושלם.
2. לא ראיתי את זה מוזכר כאן בתגובות (רק ברמז של לונג ג'ון)אבל הסרט שזור אנלוגיות לשואה ולסרטי שואה. כל החווה מעוצבת כמחנה ריכוז באופן מובהק (גדרות התיל, כלבי השמירה, התאים החשופים עם מיטות הקומותים, המסדר, הצינוק, מגפי העור השחורים המודגשים של החוואים, הסלקציה וההוצאות להורג). מתחילת הסרט התחלתי להתרשם השילוב של אלמנטים מהשואה ומלחמת העולם השניה בסרט (יש עוד, מ"הבריחה הגדולה" ועד לפיצוץ גרעיני). אני צודק או שהדמיון שלי עבד שעות נוספות?
3. אולי הסטנדרטים שלי ליופי מעוותים אבל למישהו יש מושג למה למרבית התרנגולות היה ישבן בגודל של שני כדורי-סל מחוברים שעליהם ראש קטן? אמנם זה הפך אותן ליותר משעשעות אבל זה נראה קצת מוזר.
4. ברור שלסרט היה צריך לקרוא מרד התרנגולות – זוג התרנגולים לא ניסה להתמרד.
טוב, זהו.
זה בסדר.
אני לא חושבת שכשאומרים "סטנדרטים של יופי" מתכוונים לתרנגולות.
נסה פרגיות.
גם רד שם לב לזה:
כתבה מספר 156
לא רק הוא
לא צריך ללכת רחוק. בוג'י כתבה על התרגום הקלוקל בכתבה הזאת למעלה והתחילה פתיל באורך הגלות הכולל את האקדמיה ללשון עברית וחרדת סירוס.
אל תעשו את אותה טעות כמוני
ותתנו למישהו לשכנע אותכם לראות את הסרט בדיבוב עיברי.
נתתי לאח הקטן שלי לשכנע אותי לראות את זה איתו בהום סינמה וסבלתי כול הסרט.
יש סרטים שהדיבוב שלהם הוא טוב (ראה מולאן אלאדין וכו). זה לא אחד מהם.
אני זכרתי את הסרט בתור סרט מצחיק וחכם אחרי שראיתי אותו בפעם הראשונה, ואתמול פשוט ישבתי וסבלתי. הבדיחות נהרסו רובן הקולות לא מתאימים ואני פשוט ישבתי שם ומלמלתי לעצמי "איפה המבטא הבריטי?"
מסכימה
אני חייבת להסכים בקשר לדיבוב הטוב של מולאן ואלאדין…. בכלל הסרטים הישנים של דיסני כמו מלך האריות, פוקאונטס וכאלו ממש מוצלחים גם בדיבוב העברי.
ולפעמים- פעמים רבות אפילו, אני מעדיפה את גרסת השירים העברית מאשר את המקורית האנגלית.
בכל אופן היום זה כבר לא ככה, אני לא יעיז לעשות את הטעות של לראות סרטים עכשויים מדובבים לעברית, קטסטרופה.
ככלל אני מעדיפה לראות בשפת המקור, מלבד הטירה הנעה והמסע המופלא- שאני מעדיפה את הדיבוב האנגלי שלהם על פני המקור היפני, לא שאני לא אוהבת יפנית, שפה יפה ושמעתי אותה פעמים רבות בסדרות יפניות (מומלץ לראות את MY BOSS MY HERO) אבל זה פשוט לא מסתדר לי בסרט מצויר, בעיני הדיבוב האנגלי מוצלח יותר.
כרגיל, תובעים
כמו בכל סרט שני, מישהו תובע את מפיקי 'צי'קן ראן' על כך שהסיפור של הסרט גנוב ממנו. אבל למרות שב-90% מהמקרים מדובר בשטות מוחלטת (כמו האישה שטענה ש'מפלצות בע"מ' גנוב משיר בן 11 שורות שכתבה), במקרה הזה הספר באמת יצא לפני 'צ'יקן ראן', ותיאור העלילה שלו באמת נשמע דומה להפליא.
על התביעה:
http://www.ananova.com/entertainment/story/sm_794283.html?menu=entertainment.films
הספר:
http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/ASIN/1899587020/qid=1056634338/sr=1-1/ref=nosim
סרט מאוד מהנה.
אם צריך לבחור בין וולש וגרומיט לבין מרד התרנגולות, אני אבחר במרד התרנגולות.
אני לא חושבת שראיתי בכלל את הגרסה האנגלית, ראיתי את זה בצרפתית, וקצת חבל כי תמיד עדיף לראות בשפת המקור, אבל גם הדיבוב הצרפתי היה לא רע, לא גרע מההנאה שלי מהסרט.
אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שזה סרט לילדים וכשראיתי פה דיון על הסרט הייתי טיפה המומה, אבל כנראה יש גם מבוגרים שנהנים מסרטים כאלו,
אם חושבים על זה- מי אמר שסרטים מצוירים ואינימציה מתאימים לילדים בלבד, אני אישית נהנית מאוד מסרטי דיסני ופיקסאר (מי לא נהנה מסרטי פיקסאר? חוץ מהאחרונים- מכוניות 2 ואמיצה)
שורה תחתונה- מרד התרנגולות- סרט מקסים ביותר, מצחיק ומומלץ!!!! גם וולש וגרומיט.
מעולה.
מין שילוב בלתי אפשרי כזה של מגניב, מצחיק, חינוכי, עצוב, מעיק ומרגש בו זמנית.
ואפילו רפרנס טרקי משעשע.
ועכשיו: ההמשך
מקור