המחשבה הכי מטורפת בכל הסיפור על מותו של צ'דוויק בוזמן, ויש הרבה (ונגיע אליהם) היא זאת: רוב הפעמים שראיתם אותו על המסך, ראיתם אותו עם סרטן.
צ'דוויק בוזמן מת בגיל 43 מסרטן במעי הגס, אותו הוא גילה ב-2016 ועליו הוא שמר בסוד מוחלט מכל מי שלא צריך לדעת. גם כשאנשים צחקו על איבוד המשקל הדרסטי שלו, הוא שמר על שתיקה והעמיד פנים שהכל בסדר. אולי באמת הכל היה בסדר – ממש עד רגע לפני מותו הוא הכריז על הפקת סדרה חדשה. ככה זה עם סרטן מדי פעם – הכל בסדר, עד שממש מהר זה כבר ממש לא.
צ'דוויק הוא מהסיפורים האלה של "אל תוותר" – הוא התחיל את קריירת המשחק שלו ב-2003, ואני משתמש במילה "קריירת משחק" בנדיבות: בעשור שעבר מאז שהוא רשמית התחיל, הוא שיחק ב-14 סדרות בסך הכל, כאשר ברובן המוחלט זה היה בתפקיד לפרק בודד. כל אדם סביר אולי היה מבין שזה לא בשבילו, ואולי היה מתמקד יותר בכתיבה (כי צ'דוויק גם היה מחזאי) ונוטש את החלום. אבל צ'דוויק לא ויתר, ואז, ב-2013, הקריירה שלו העלתה הילוך ל-180 קמ"ש. בחמש שנים הבן אדם הספיק לשחק את ג'קי רובינסון (אגדת בייסבול שעשה היסטוריה כשהיה השחקן השחור הראשון בקבוצה שאינה של שחורים), ת'ורגוד מארשל (האדם השחור הראשון שהיה שופט בבית המשפט העליון בארה"ב), ג'יימס בראון, האל המצרי תחות והתפקיד שכולם מכירים אותו בו – הפנתר השחור (וגם עוד כמה דמויות).
כמו בכל מקרה של מישהו צעיר שמת, הכאב העיקרי וההלם הוא על כל העתיד שעוד היה לפניו. צ'אדוויק היה כוכב פעולה כריזמטי וסוחף וסמל עבור מיליוני אנשים, ובין לבין כשהוא לקח פרוייקט קטן יותר, הוא גם היה שחקן טוב למדי. הסיבה שהוא הצליח לככב ככל כך הרבה תפקידים איקוניים היא לא סוכן מוצלח או היעדר שחקנים שחורים אחרים – לצ'דוויק היה קסם, הייתה אנרגיה של מישהו מלכותי וממלכתי. גם אנשים ששנאו או התעצבנו על הסרט "הפנתר השחור" לא אמרו מילה רעה עליו (וכפי שראינו בסרטים אחרים של מארוול, זה לא תמיד המקרה). הוא לא תמיד היה השחקן הכי טוב על המסך, אבל הוא תמיד היה כוכב – כזה שממגנט את המבט ומלא בקסם אישי שאי אפשר לשכפל. אם מארוול יכפו על מישהו להיכנס לנעליו של הפנתר השחור (או מישהי, במקרה ויתנו את התואר לאחותו שורי), הוא יגלה שזה הרבה פחות פשוט משזה נראה.
צ'דוויק בוזמן הצליח לעשות את אחת המשימות הכי קשות שיש בקולנוע: לגרום לדמויות בלתי נתפסות ואיקוניות להיראות אנושיות, ולגרום לנו לאהוב אותם תוך כדי. זה בולט במיוחד דווקא לא ב"פנתר השחור" אלא בתפקיד המשני שלו ב"זהב של נורמן", שם ספייק לי ליהק אותו פלוס-מינוס כמשיח עלי אדמות: תפקיד טרחני של "קולו של דור" שתמיד צודק ותמיד יודע על מה הוא מדבר ותפקיד שבידיים של כל אחד אוחר דורש סטירה מצלצלת. אבל בוזמן גורם לזה לעבוד איכשהו. כמשיח בעיני חבריו הוא מצליח להיות גם כזה שמצדיק את התואר אבל גם כזה שרואים שהוא בכל זאת אנושי.
לכן, כנראה, הוא הצליח מהר מאוד להפוך למשהו שהרבה שחקנים וכוכבי קולנוע מתאמצים כל חייהם – לסמל. אולי לא עבור קהל ישראלי (למרות שאני בטוח שגם), אבל ההספדים מפוליטקאים בכירים וכמעט כל התעשייה מראים כמה הוא נגע באנשים למרות שעשה, מבחינה מספרית, מעט מאוד. ואפילו אם הוא היה עושה יותר – כנראה שעדיין כל שאר התפקידים שלו היו תופסים מקום שני לעומת הסרט והתפקיד הנ"ל.
השנה עתיד לצאת בנטפליקס הסרט האחרון שלו, ובשנה הבאה תצא סדרת אנימציה של מארוול שלה תרם את קולו.
פאק.
ממש כואב הלב...
הנחתי שאיבוד המשקל היה עבור תפקיד בסרט חדש. האמת כל כך מרה.
הוא היה מוכשר מאד.
2020 מכה שוב :(
סליחה על הקטנוניות
אני נתקלת בהרבה "2020 מכה שנית" (בעברית ובאנגלית)
מאוד מאוד מאוד עצוב שאיש צעיר, ביחוד כזה שהוא סמל עבור רבים, עם עתיד מבטיח לפניו- נפטר בנסיבות מאוד טרגיות שכאלו.
יחד עם זאת:
ה"מכה" הראשונה היא מגפה כלל עולמית. זה קצת יותר קיצוני ממוות של איש אחד.
היא אפילו לא נגמרה ולא קרובה להגמר.
בינתיים ברחבי העולם מספרי מתים וחולים גבוהים, משברים במערכות הרפואה באופן כולל בכל העולם, הפסקת פעילויות בינלאומיות, עצירת מערכות החינוך ברחבי העולם, מיתון כלכלי חובק עולם, אי התיחסות עולמית לאסונות הומניטריים מקומיים שבהחלט אפשר להתיחס אליהם כ"מכות נוספות"- ארבה באפריקה וחלקים מאסיה, סופות קשות מאוד בהודו, פיצוץ בלבנון- לא זכו לאותם התגייסויות, תקציבים וטיפולים כמו שנים עברו כי העולם עסוק, משברים פוליטיים עמוקים במדינות רבות.
היתה איזו שנה שבאמת בפרק זמן מאוד קצר המון כוכבים נפטרו וזה נהיה סוג של משפט ממים. דווקא ב2020 לא ממש, אפילו אנשים מוכרים שנפטרו מסיבוכי קורונה לא גררו עד כדי כך הרבה שיח (נדמה לי שבעיקר משום שלאנשים לא היה הפנאי הנפשי לעיסוק בסלבס).
ואם הכוונה ל'כוכב' השחור השני שאבד לעולם השנה, אצטט מישהי אחרת שהזכירה כמה לא הוגן לדחוף שחקן מעורר השראה ואהדה לצידו של אנס שגם הצטיין בכדורסל.
בנוגע לסיפא
גם האנס עורר השראה ואהדה, למרות היותו אנס.
כלומר, קל לי מאוד לשפוט אותו לחומרה כי לא אכפת לי מאוד מכדורסל, אז מבחינתי זה שולי, אבל קובי באמת היה מאוד משמעותי ומעורר השראה לאנשים שאוהבים את הספורט, כפי שהתגובה למוות הטרגי שלו (והאפולגטיקה מסביב לעניין האונס) מלמדת. האם הוא היה סמל ברמה של "הפנתר השחור"? לא. אבל הוא גם היה סמל (חיובי) בעיני עצמו, אפילו אם ברמה אחרת.
סמל גדול בהרבה לדעתי
המשמעות של קובי בלייקרס, באמריקה ומחוצה לה, עם כל הכבוד גבוהה עשרות מונים מסרט, מצליח ככל שיהיה
(הכותב , הוא בעל תעודת עיתונאי למשחקי נ.ב.א באדיבות hoops.co.il)
זו היית שנת 2016 וגם שמה לא מתו כל כך הרבה מפורסמים
דיברו על זה כי גם היא הייתה שנה שקראו בה כל מיני דברים שאנשי רוח בארץ לא אהבו(טראמפ והברקזיט בעיקר ) וגם כי מתו יחסית הרבה בתחילת שנה ואז זה התאזן עם הסטטיסטיקה .
כל מקרה אני מסכים איתך, אנשים נורא אוהבים ליחס משמעות לדברים ולשלב בינהם קרה דבר אחד רע גדול השנה וזה הקורונה, כל שאר הדברים (כולל אסונות הטבע שהזכרת) הם לצערנו עניין שבשגרה, בשנה אחת יותר בשנה אחת פחות .
מפורסמים , גם צעירים, מתים כמעט בכל שנה.
באמת?
לא צריך להיסחף בטרנד העולמי של לינצ'ים ובמיוחד כלפי מי שאינו בחיים ולא יכול להגן על עצמו.
אלא אם את שופטת במערכת החוק האמריקאית, קראת את כל העדויות ובחנת את כל ההוכחות אני מציע שתשמרי את השיפוט לגבי קובי בריאנט לעצמך…
אני לא הולך לעסוק בסטטוס הקרימנילי של כוכב כדורסל מת*
אבל אגיד שלמי שבוחר לקרוא לו כך יש על מה להסתמך, כולל מילותיו של ברייאנט עצמו.
* – כלומר, לא, ברצינות. תגובות שיתחילו להביא עדויות, עדויות נגדיות וכו' ימחקו. מי שרוצה לשמור לברייאנט את זכות החפות שיהנה או משהו, אבל זה פתילפלצת שפשוט לא קשור לאתר בכמה דרגות.
מתנצלת
כתבתי את התגובה שלי לפני שראיתי את שלך, קרקר.
לדעתי מן הראוי שאם התגובות על האונס שביצע נמחקות,
יימחקו גם התגובות שמהללות את המורשת שלו. אחרת פשוט בחרת פה צד.
אני לא לחלוטין בטוח שהשארתן היא נקיטת צד
אבל אני כן בטוח שהשארתן היא פתח לבדיוק סוג הדיון שאני רוצה למנוע כאן (ספציפית בדף הספד לשחקן אחר. אולי בדוחק"ו כלשהו הייתי עם פחות אצבע על המחק), ולכן את צודקת שמקומן אינו פה.
מוזר אתה כותב הפוך ממה
שכתבת בביקורת של הזהב של נורמן. שם טענת שצדוויק בוזמן לא מצליח להכניס לדמות את האנושיות שצריך ופתאופ עכשיו בלט לך כמה אנושיות הוא הצליח להכניס לתפקיד. אני מאמין שיש להגיד מילים טובות על נפטרים אבל פחות תומך בלשנות דעות רק בגלל שנפטרו. כשגואל שומכר נפטר לא ראיתי שהתחילו להלל את באטמן ורובין.
לא זכרתי שכתבתי את זה והלכתי לבדוק
ו-וואלה, ככה חשבתי. נראה לי שאפשרי שפוקוס רחב יותר על התפקיד לא כחלק מסרט (כמו שהיה בביקורת) אלא כחלק ממכלול תפקידים (כמו שאני מסתכל עליו בהספד) שינה לי משהו בפרספקטיבה והראה את הצדדים החיוביים יותר בהופעה שלו.
נשמע לי כמו דרך מכובסת
לאמר שאחרי המוות שלו הדעה על התפקידים שעשה משתנה. כי מה שאותי הפליא זה שהדעה שלך בביקורת של הזהב של נורמן הייתה שונה ב180 מעלות מהדעה הנוכחית והפרט שציינת במפורש שהיה חסר בתפקיד פתאום בכתבה הזאת היה קיים בשפע. אני למען האמת מסכים עם הדעה המקורית שלך, אכן לא הכניס הרבה אנושיות לתפקיד בזהב של נורמן ואני חושב שזה פחות אשמתו ויותר אשמת התפקיד המעפן שספייק לי כתב עבורו. דמות די פלקטית ללא עולם פנימי משלה שנועדה להניע את גיבורי הסרט. גם גיבורי הסרט היו דמיויות די פלקטיות. בכל מקרה עצוב לי על המוות שלו כמו שעצוב לי לשמוע על מוות של כל אדם, מפורסם או לא, אך זזה לא הופך את כל הפילמוגרפיה שלו למושלמת, רחוק מזה.
לא טענתי שקיים
אבל כמה דברים:
א. פרספקטיבות משתנות, בלי קשר למוות כן/לא.
ב. הפער בין פרספקטיבה של סרט ופרספקטיבה של פילמוגרפיה הוא לא דרך מכובסת לומר כלום, תודה רבה. האנושיות שהייתה חסרה לי בצפייה בסרט היא כדמות בסרט – כלומר, ציפיתי שם שנורמן יהיה יותר מסמל, וקיבלתי בעיקר סמל. לעומת זאת, במבט לאחור, ובהסתכלות על סוג התפקידים שלו, אך בעיקר כהבנה שבוסמן הוא יותר סמל מדמות פה – החלקים שהיו חסרים לי בלטו.
הוא לא היה דמות אנושית שהיא גם סמל – אבל הוא כן היה סמל שהוא גם אנושי. אפשר לא לאהוב את הבחירה הזאת (ובהקשר של הסרט עצמו אני אכן לא מת עליה), אבל יש לא מעט דמויות שהן רק סמלים בלי שום קשר למציאות: שהפעולות כולן נועדות לסמל ולסמן משהו ואי אפשר לזהות אותם כבני אדם. בצפייה הראשונה ציפיתי שנורמן יהיה בן אדם, אולי קצת מואדר, אבל בן אדם – והתאכזבתי לגלות שהוא יותר סמל. בצפייה שנייה, כשציפיתי שנורמן יהיה סמל – כמו כל שאר התפקידים שלו – גיליתי את הדרכים בהם צ'דוויק סימן אותו כאדם.
זה הכל.
אוקיי,מקבל.
הדבר היחיד שאני תוהה לגבין~צפית בסרט הדלוח הזה פעמיים? אני התבאסתי על הפעם הראשונה. סרט בלתי נסבל-צעקני,רדוד,אדיוטי ובאופן כללי עשוי רע מאד ולעתים על גבול החובבני. שספייק לי עושה סרט נמוך, הוא מגיע לשפלים חדשים בעליבותם.
טראגי, אבל לא כזו בעיה למצוא "פנתר שחור" חדש
בין השאר קופצים לי לראש דיוויד קסטנדה, מייקל מנדו, ג'וזף גורדון לוויט.
אני לא חושב שמארוול יוכלו לתת לשחקן אחר לשחק את טצ'אלה בלי לעורר תרעומת, כך שאם הפנתר השחור 2 אכן יקרה, את החליפה תלבש דמות אחרת (אני מהמר על שורי). השאלה היא איך תתבצע העברת הלפיד – להחזיר את צ'אדוויק לחיים עם דיפ פייק יהיה אפילו יותר פרובוקטיבי, וגם להרוג את טצ'אלה מחוץ למסך זה לא להיט.
ואולי יחזירו את טצ'אלה בגילום שחקן אחר, ויסבירו שהוא ממימד אחר במולטיוורס; הרי המולטיוורס של מארוול ממילא אמור להיפתח רשמית בדוקטור סטריינג' 2, ואחרי ש-DC הראו מה ניתן לעשות עם הקונספט (אם כי עדיין צריכים להוכיח זאת בפועל) יכול להיות בהחלט שמארוול ינסו לעשות משהו דומה…
כן, אחלה שחקנים, בעיה אחת
הפנתר השחור הוא, נו, שחור. לא מקסיקני ובטח שלא יהודי.
אולי הוא מעשרת השבטים?
(ל"ת)
נראה לי שזאת הייתה בדיחה.
(ל"ת)
זו ממש לא בדיחה.
Did you forget Lafayette?
למה התפקיד מיועד רק לשחור?
התשובה לשאלה תלויה בשאלה אחרת.
השאלה היא, כמובן, אם אתה רוצה תשובה רצינית והרעיונות מאחורי נקודת המבט האחרת מעניינים אותך או שסתם באת להטריל כדי "להראות את הצביעות".
היה גם מרגל וגיבור מלחמה שחור בשם לאפייט
ג'יימס ארמיסטד לאפייט (James Armistead Lafayette) שריגל לטובת העצמאות האמריקאית ומסר לבריטים דיסאינפורמציה. הוא אחד משני הלאפייטים בפסל/תבליט "לאפייט והסוס" בכניסה לפרוספקט פארק בברוקלין (מרחוב 9).
טוב, אם להתעלם מהבדיחה הלא מוצלחת..
אני מהמר כרגע על ג׳ון דייויד וושינגטון.
אם מתעלמים מהבדיחה הלא מוצלחת
ומה"גופה עדיין חמה וכבר מוצאים מחליף": אז, כאמור, שורי.
אני לא חושב שיש שחקן אחד בראשו השפוי שראה את התחושות שמותו של צ'דוויק עורר ורוצה להיכנס לנעליו. שורי, לעומת זאת, זה מהלך יותר הגיוני – זה מגובה בדברים שבקומיקס, זאת דמות אהודה שהצופים כבר מכירים וזה נותן למארוול גם "נקודות" שהם לא היו משיגים אחרת.
השאלה היא האם לטיטה (השחקנית) תסכים לשחק אותה, גם אחרי שראתה את קבלת הפנים לברי לארסון וגם, ובכן, בכלל. אם היא לא (או אם האולפנים עדיין יהיו פחדנים מדי), השאלה, לדעתי הופכת, מ"מי" ל"אם בכלל". נכון לעכשיו עוד לא התחילו לצלם את הסרט, ואני די בטוח שאין לו תפקיד מהותי מדי בסרט הגדול הבא, אז יכולים לתת לו את "כבוד המלכים" ולתת ל"פנתר שחור" עצמו למות גם כזכיון. זה לא שחסר להם כרגע דמויות לעשות עליהם סרטים או משהו – ואפילו דמויות שחורות.
את הסיכוי ששחקן אחר יחליף אותו אני שם באזורי ה-0.1% (ואולי אוכל את כובעי וכו').
אני שם סיכוי דומה על זה שלא יהיה "הפנתר השחור 2"
יכול להיות שהוא יידחה בשנה או אפילו שנתיים, אבל המשך לסרט כל כך מצליח כמו "הפנתר השחור" בוודאות ייקרה.
אני גם חושב שייתנו לשורי את התפקיד.
צודק בהחלט
יהיה הפנתר השחור 2, ואם לא השם והגיבור הזה, אז מישהו אחר מוואקנדה. הם לא יכולים, פשוט לא יכולים לוותר על המותג הזה. אין מצב.
המותג זה מארוול לא הפנתר השחור.
לא משנה ישימו שם אלמנה שחורה,פנתר שחור נמלה או צרעה, כתוב מארוול של דיסני~אנשים נוהרים לאולמות.
מה - אתה - אומר
הפנתר השחור הכניס פי שתיים בקופות מאנטמן והצרעה (בלי לדבר על ההשפעה התרבותית), אבל אל תתן לעובדות להפריע לך.
שאתה צודק אתה צודק.
שכנעת אותי אם כי אני חושב שעדיין אנט מן הם הצלחה מסחרית מסחררת, רק יחסית למארוול כל דבר שלא עובר את המיליארד לא נחשב..
סופה
זה הפתרון. שימו את שורי כפנתר השחור וצרפו לסרט את סופה.
זה לא בהכרח הפתרון, אבל זה רעיון נהדר.
(ל"ת)
ואכן, אין מחליף
הגיוני. (קישור)
אם כבר נכנסים להימורי שחקנים מחליפים
אני אתן גם הימור משלי – קילמונגר יהיה הפנתר השחור הבא.
לכאורה, וכמו כל דמות אחרת בMCU, המוות על המסך הוא דבר מאוד נזיל, ובמיוחד עבור אזרחי ווקאנדה שמטיילים להם בין המתים במימד הסגול אליו הולכים כולם בסוף. לכאורה, קיימת התשתית התסריטאית לסספנד את חזרתו של קילמונגר לעולם החיים, ואני מנחש שדיסני ישמחו להמשיך לתת עבודה לשחקן בקאליבר של מייקל בי ג'ורדן שהוא שם מאוד חם כרגע בהוליווד.
אגב, זה לא אומר שאין תכנית להפוך את שורי לפנתר השחור בסופו של דבר, לדעתי התכנית הזאת כבר קיימת ותוכננה במקור לקרות רק בהמשך הדרך. בכל מקרה, זה ההימור שלי.
אני בהלם משלושה דברים.
1. מכך שהוא מת. מהפילמוגרפיה המועטה ביחס שלו התרשמתי שמדובר בשחקן מבטיח וכריזמטי (אפילו בתור האל תחות היהיר והמסתגר במלחמת האלים). עצוב וכואב.
2. הוא היה בן 43?! הייתי מוכן להישבע שהוא בן 30, לכל היותר.
3. וכאילו אין בכך די, צ'יווטל אג'יופור – התאום האבוד שלו (במסורת ג'סי אייזנברג/מייקל סרה) – גם הוא בן 43.
חבל שאידריס אלבה לא פנוי
לדעתי הוא יכול להיות פנתר שחור מצויין. יש לו נוכחות מלכותית רצינית.
ואם נצטט אותך עצמך
״לכן, כנראה, הוא הצליח מהר מאוד להפוך למשהו שהרבה שחקנים וכוכבי קולנוע מתאמצים כל חייהם – לסמל. אולי לא עבור קהל ישראלי (למרות שאני בטוח שגם), אבל ההספדים מפוליטקאים בכירים וכמעט כל התעשייה מראים כמה הוא נגע באנשים״
ובכן, יהודה ברקן ז״ל בהחלט היה סמל. בהחלט עבור הקהל הישראלי. וגם עבורו היו הספדים מפוליטיקאים בכירים והרבה אנשים בתעשייה.
אבל את יהודה ברקן אתה בוחר למחוק.