הגיע הזמן לדבר על תופעת הזוג ללא מין. התופעה המשונה הזאת הפכה במהירות לאחד הנגעים המעצבנים ביותר בקומדיות רומנטיות: הוא והיא חברים הכי טובים, מכירים זה את זו עוד מהגן, ובבירור אוהבים זה את זו, אבל מה-פתאום-זה-לא-ככה-אנחנו-רק-חברים-טובים וצריכים לעבור כמה חילופי זוגות לפני שהאישה תגלה בדמעות שבעצם היא תמיד היתה מאוהבת בו ורק רוצה לבלות את שארית חייה במיטתו, מי היה מאמין. טיפ קטן לכל גיבורת קומדיה רומנטית אי פעם: אם יש לך חבר טוב ללא מין – תתחתני איתו מיד ותחסכי לכולנו שעתיים.
השנה ומשהו האחרונות היו משום מה עמוסות במיוחד בגירסאות שונות לזוג-ללא-מין, אבל אף אחת מהן לא היתה מופרכת עד חייזריות כמו זו ש"סלסט וג'סי לנצח" מציג. סלסט וג'סי ישנים בטווח של פחות מ-10 מטרים זה מזו, מבלים יחד, הולכים לכל מקום יחד, מסתובבים עם אותם חברים, מעצבנים את אותם חברים עם המון בדיחות פרטיות משותפות, אומרים "אני אוהב אותך" זה לזו בכל הזדמנות ומלווים את זה בסימן הפרטי שלהם בתנועות ידיים. במילים אחרות, הם זוג אוהב ומאושר עד גועל. רק שאז הסרט נזכר לספר לנו שהם גרושים. מתברר שהם היו נשואים שש שנים, ו"נפרדו". רק בלי כל הקטע הזה של פרידה. אתם יודעים איך זה.
לא, רגע. אתם לא יודעים איך זה, כי דבר כזה בחיים, לעולם, אף פעם ובשום מצב לא קורה. באיזה מובן בדיוק אנחנו אמורים להאמין שבני הזוג האלה הם לא זוג? טוב, לא צריך לקפוץ למסקנות – מבין כל מיליארדי הזוגות שהתקיימו או יתקיימו אי פעם, אי אפשר להוציא לגמרי מכלל אפשרות שאכן התקיימו אי שם גבר ואישה שנפרדו אבל המשיכו לסמן זה לזה "אני אוהב אותך". אבל זה לא משנה את העובדה שהתמונה שהסרט מציג כנקודת פתיחה היא כל כך בלתי סבירה שהאמינות שלה לא היתה משתנה הרבה אילו אחד מבני הזוג היה מורמוני והשניה היתה תמנון סגול. אולי, אם היו נותנים לנו הסבר ארוך ומפורט על הדרך שעשו בני הזוג כדי להגיע למצב הזה, אפשר היה להאמין לזה – אבל את ההקדמה הזאת אנחנו לא רואים. מילא, אם נקודת המוצא המוזרה הזאת היתה מובילה לסיפור ייחודי שאי אפשר היה לספר באופן אחר – אבל לא, מכאן ואילך זאת קומדיה רומנטית כמו כל אחת אחרת, עם אותן דמויות-סטוק ופחות או יותר אותה עלילה. האם סלסט תגלה במהלך הסרט שג'סי הוא בעצם אהבת חייה? זרקו ניחוש פרוע.
בעניין ההומור, המילה היא "סיטקום". אני לא חושב שצחקתי במהלך הסרט – וגם הקהל באולם שבו נכחתי היה שקט מאוד – אבל כמה רגעים מעלים חיוך. אילו זה היה משודר בטלויזיה זה היה בסדר, אבל זה לא מספיק בשביל סרט שבשביל לראות אותו צריך להתלבש. מתברר שיש שחקנים שהם בסדר גמור באריזות אישיות של 23 דקות, אבל בלתי נסבלים באריזה משפחתית של שעתיים (עובדה שכל חברי צוות "חברים" שאינם ג'ניפר אניסטון גילו על בשרם). ראשידה ג'ונס, בוגרת "המשרד" ו"מחלקת גנים ונוף" חביבה כל עוד היא חלק מצוות, מוקפת באנדי סמברג וכמה דמויות משנה לקישוט. אבל לאחר שאחרי שליש סרט סמברג מתנדף מהתמונה, היא נשארת הדמות הראשית היחידה, והופכת כמעט מיד לבלתי נסבלת ברמת קארי בראשאו כמעט. סמברג עצמו, איש של סקצ'ים של שלוש דקות, אולי יוכיח יום אחד שהוא יכול לסחוב על עצמו תפקידים רציניים – ברגע שמישהו ייתן לו תפקיד כזה. כאן הוא לגמרי פושר.
אין הרבה מה לשנוא בסרט כמו "סלסט וג'סי לנצח" – הוא לא רע מספיק בשביל להתרגש בשבילו, ובוודאי שלא טוב מספיק כדי לכתוב עליו הביתה. סתם. סיטקום. באופן ספציפי יותר, הסרט הזה הוא כמו העונה החמישית העייפה של סיטקום שהיה צריך לבטל כבר אחרי שלוש עונות, אחרי שהכותבים כבר מיצו את כל המצבים והזיווגים האפשריים, וברור שעונה נוספת כבר לא תהיה.
בקיצור, זה כמו לצפות בפרק ממש ארוך של "חברים"
(ל"ת)
רק לא מצחיק.
(ל"ת)
ואני מנחש שהסרט לא משודר שוב ושוב נונסטופ במשך 8 שנים.
(וכן, על ריבוי הביקורות)
גם חברים לקראת עונה 5 הייתה כבר די מעייפת
בקיצור, זה לא.
ממש לא
דווקא עונות 5-6 היו מעולות ולטעמי הכי טובות.
טוב, זה כבר אוף טופיק לגמרי
אבל על טעם ועל ריח אין להתווכח. לטעמי, חברים הייתה כבר ממש לעוסה לקראת הסוף. אני צופה בעונות הראשונות ואין מה להשוות לעונות 6 והלאה… מסתבר שזה לא דבר פופלארי להגיד :P
אז תוכלו להפסיק, בבקשה?
גם לי יש מה להגיד על 'חברים', אבל אם זה לא רלוונטי לדיון כאן, נדמה לי שעדיף לוותר.
אתה משטרת הדיבור?
זכותם לדבר גם על אוף טופיק כמה שהם רוצים. זה מה שיפה בטוקבקים – אם זה לא פוגע באף אחד, זה גם לא מפריע. אף אחד לא חייב לקרוא מה שלא מוצא חן בעיניו, וזה לא צריך למנוע מאחרים להעלות דיון באיזה נושא שבא להם. אם בא לך לוותר על הדיון – למה אתה לא יכול לגלגל הלאה? מה הם מפריעים?
אני נהנית לקרוא תגובות, אבל לפעמים יש דברים שפשוט מכעיסים.
לא, יש פה מדיניות של און-טופיק.
זכותו של כל אחד לדבר על אוף-טופיק כמה שהוא רוצה, בהחלט – אבל לא כאן.
אני לא מהמשטרה, אני סתם אזרח שומר חוק.
לכן ביקשתי מהם, בנימוס, להקפיד על הכללים המקובלים באתר הזה. האם את עשית ולו אחד משני אלו?
חברים הייתה מצחיקה לכל אורכה
ככה זה כשיש לך 30 תסריטאים איכותיים לפרק, קצב הבדיחות הממוצע בדקה הוא פשוט עצום. וזה שהשחקנים עושים עבודה מצויינת גם עוזר.
נו, אז בדיוק כמו פרק של חברים
(ל"ת)
המון ביקורות לאחרונה.
איזה כיף לנו, תודה
מצד שני,
לפי התגובות המאוד אוף טופיקיות כרגע זה נראה שכמעט אף אחד למעט רד לא טרח לראות את הסרט הזה, אז אולי חבל שביקורת התפרסמה דווקא עליו. מצד שני הביקורת מאוד משעשעת, אז אולי זה בסדר. :)
הרעיון של "נפרדנו אבל נשארנו BFFs" מאד סיטקומי בעצמו.
[רוס ורייצ'ל, ג'רי ואיליין, טד ורובין, לנארד ופני ועוד הרבה, גם בסיטקומים ישנים וגם בחדשים] אז לא מפתיע שזה האופי של הסרט.
נראה סרט סתמי למדי. אני מוותרת.
רוס ורייצ'ל BFF? הל טו דה נו.
בשיא הרצינות, התקופה שבאה אחרי הפרידה שלהם בעונה השלישית הייתה אולי התקופה הכי מדכאת באיזשהו סיטקום, אי פעם. הם רבו, כעסו אחד על השני, ובאופן כללי השרו אווירה לא נעימה כל פעם כששניהם היו יחד באותו חדר. בערך אחרי שרוס התגרש סופית מאשתו אמילי בעונה הרביעית הם חזרו להיות חברים טובים, וגם אז – אם הם נשארו באותו חדר לבד, מישהו מהם העלה את עונה 2-3 הקסומות, כשכל מה שהם עשו זה לשבת בסנטרל פרק ולקרוא אחד לשנייה "sweetie".
אני בסה"כ אוהב סרטים שמתנהגים כמו סיטקומים – ובינינו, אני אעדיף 23 דקות של קומדיית באבל-גאם אמריקאית עם צחוקים מוקלטים כל 15 שניות על פני 50 דקות של דרמת HBO מדכאת.
יחסית למציאות? כן.
אבל אם אתה מתעקש אני אחליף, יש עוד עשרות דוגמאות.
אהבתי את הביקורת
בקשר לשורה, "האמינות לא היתה משתנה הרבה אילו אחד מבני הזוג היה מורמוני והשניה היתה תמנון סגול"
וובכן,
http://www.thesun.co.uk/sol/homepage/news/3834775/Book-about-sex-with-dolphin-is-hit.html
your argument is invalid.
(אני אף פעם לא מצליח למצוא כותרת שתשתלב טוב עם ההודעה. איך כולם מצליחים ואני לא?)
"אם אתה מתכנן להיות במערכת יחסים עם דולפינה.."
"..אל תשכח לתכנן איך לסיים את זה בכבוד."
אחחח, לו רק מישהו היה משיא לי את העצה הזו בילדותי!
אם אתה מתכנן להיות במערכת יחסים עם דולפינה,
אל תיתן לה בלאנדרבאס.
טריק מלוכלך: סיפורו הטרגי של נער צעיר,
שחווה ניצול מיני במשך שנים. כשלבסוף השתחרר ממערכת היחסים ההרסנית הזו, גילה שהפך ללא כוונה לרוצח. רובי, שניצלה אותו לצרכיה לאורך תקופה ארוכה, מתה משברון לב כשעזב אותה.
בקרוב בבתי הקולנוע.
נ.ב. האם ציינו שרובי היא דולפינה?
הלילה של סלסט וג'סי לנצח
מעניין איך יקראו לסרט ההמשך, סלסט וג'סי ורובין?
בעצם, עכשיו אני מבין
שזה סרט שלישי בסדרה שלא הגיעה לארץ. 'סלסט וג'סי', 'סלסט וג'סי חוזר(ים)', 'סלסט וג'סי לנצח' (היחידי בסדרה שהגיע לארץ) והכישלון המחפיר 'סלסט וג'סי ורובין'. לאחר מכן עשו ריבוט עם 'סלסט וג'סי מתחיל(ים)', 'הזוג האפל' ו'עלייתו של הזוג האפל'.
מישהו אמר "החיים זה לא הכל"?
(ל"ת)
אני לא מסכימה שזה לא תסריט ריאלי
ולראיה, היה לי חבר טוב במשך כמעט 10 שנים שהתחיל ממערכת יחסים ארוכה והפך לידידות צמודה, בערך כמו מה שאתה מתאר בסרט. כלומר שעות בטלפון, בדיחות פרטיות וכל הבלאגן.
רק שפה ידעתי בוודאות שאני לא רוצה לחזור וכל הקומדיות הרומנטיות מהסוג הזה רק עשו לי רע כי הייתי משליכה על עצמי ומנסה להבין מה דפוק בי שאני לא רואה כביכול את מה שנמצא לי מתחת לאף.
בסופו של דבר במאמצי על הצלחתי לנתק את הקשר כי ראיתי שהוא עושה לשנינו רע.
אם נחזור שניה לסרט
ראיתי אותו אתמול ובניגוד להערכות מוקדמות, דווקא נהניתי. ולא הייתי היחידי באולם שחייך לא מעט. אולי צריך להתגרש (ברגוע, בגיל 28) כדי להעריך רגעים רבים בסרט. בכל מקרה, בעיני זה לגמרי לא פרק מחברים (לא סבלתי את הסדרה, מצטער).
לא סרט לכולם, אבל לכמה מחברי בהחלט המלצתי.
גם אני חשבתי שזה עוד קומדיה רומנטית דבילית ובכל זאת הסרט הטריד את מנוחתי
גם אחרי הרבה זמן מסיום הצפייה. בעיני הוא מתמודד יפה עם נושא (לעוס אמנם אבל) חשוב: החמצות, והחמצות בעיקר מפני שלא ממש יודעים על מה לשים את הדגש. (כמובן על האהבה). כמו כן שאלתי את עצמי האם בכל זאת האהבה תנצח כי כן היה נראה – בעדינות אבל כן – שהקשר לא עושה טוב דווקא לג'סי. אבל האם הקשר החדש – שעל פניו נראה שמגדיל אותו – ישרוד? והאם אי אפשר לחיות במערכת "חונקת" של אהבה ולגדול? שאלות שמובילות הרבה זוגות לטיפול זוגי מטופלות ברצינות בסרט הזה.
לדעתי.