ביקורת: מזל חתולה

כשמדברים על חנן סביון וגיא עמיר כיוצרים מתייחסים ל"מזל חתולה" כסרטם השלישי – עמדה הגיונית סך הכל, כי את הסרט האחר שהם הופיעו בו מאז "מכתוב" ו"מחילה" לא הם כתבו. אלא שנראה שעבר על השניים שינוי מאז "מחילה", וכדי להבין אותו צריך להתעכב רגע על "זרים מושלמים" (הרימייק הישראלי, לא הסרט האיטלקי) שבו הם רק שיחקו, ועוד כחלק מאנסמבל. חלק מההשפעה שלו על מכלול היצירה שלהם הוא החברויות שהם יצרו בדרך, למשל עם ליאור אשכנזי (שביים את "זרים מושלמים" והפעם מופיע בתפקיד משנה משמעותי) ורותם אבוהב (שאז שיחקה את אשתו של חנן סביון במערכת זוגית במשבר והפעם היא מגלמת את אשתו של גיא עמיר במערכת זוגית במשבר). נראה שחנן וגיא גם נדבקו בג'וק הרימיקיים האיטלקיים ולכן סרטם החדש – למרות שהם נמנעים מלהכריז את זה בקול גדול והמידע קצת נדחק בקרדיטים – הוא רימייק לסדרה איטלקית בשם "תעלומת רצח סיצילאנית".

ובכן, "תעלומת רצח חיפאית" – או, בסדר, "מזל חתולה" – משחזר את עלילת אותה סדרה: זוג טכנאי טלוויזיה שלומיאלים שהם גם גיסים מגיעים לזירת רצח ומצליחים להסתבך גם עם המשטרה וגם עם המאפיה. לכאורה, בדיוק אותו חומר מהם עשויים גם שני הסרטים הקודמים שהם כתבו: זוג חברים, הרבה פושעים, אקדחים, קצת אקשן, קצת שטויות, ואפשר להניח שהכל מסתיים בקרשנדו רגשי על כך שרק צריך להאמין בעצמך או משהו. בפועל, "מזל חתולה" מוצא את עמיר-סביון במצב רוח למשהו שטותי בהרבה.

אם הצמד לרוב מנסה לאזן בין הקומי והרגשי, הרי שהפעם נראה שהם זורקים את הרגשי מהחלון, והתוצאה היא משהו שקרוב הרבה יותר ל"מוסד" (כן, של אסימוב, איך ניחשתם) מאשר ל"מכתוב". למשל, מערכת היחסים המתפרקת של גיא עמיר ורותם אבוהב אף פעם לא נלקחת בכובד ראש. ברור שהסרט רוצה שהם יהיו ביחד ושיהיה להם טוב, אבל אם ב"מכתוב" שברון הלב של הצמד היה רציני, הפעם אנחנו זוכים לגיא עמיר מקטר על זה שהיא לא קוראת לו "צ'וצ'י" יותר.

גם הסיפור של חנן סביון שמנסה לחדש את הקשר עם מישהי מהתיכון לא עובר כמשהו רציני כי אי אפשר לקחת את דמותו של סביון ברצינות, ובטח שלא כאינטרס רומנטי לבלשית משטרה – יש גבול לכמה אפשר להשתמש ב"אני אוהבת שאתה איזו רוח חופשייה שבורחת מהמוסכמות" כדי להתעלם מבעיות באישיות ודגלים אדומים.

אבל מה שלא עובד כמשהו שאפשר להיקשר אליו רגשית כן עובד כפארודיה, או חצי פארודיה שכזאת. הבחירה לחתוך מהשטאנץ הקבוע היא בחירה לגיטימית, אבל כזאת שכנראה תפתיע מרבית מהקהל ואולי אפילו תאבד אותו: הרי מי שיכולים ליהנות מהומור אבסורדי יותר כמו צחי הלוי מרסק מאפרות על ימין ועל שמאל לא יבואו לסרט החדש של מי שביססו את עצמם כמשהו קיטשי יותר, ומי שנהנים מקצוות הרגש לא יבינו למה כולם מתעלמים מהבחור שירו לו ברגל.

כמי שכן נהנה מדברים כמו "המוסד", אני בעיקר התאכזבתי שגיא וחנן לא לקחו עוד שני צעדים לתוך הז'אנר וזרקו כל זכר לרגש או רצינות. אני מבין שאיזון שכזה הוא חמקמק ושיותר מדי אבסורד גורם לך להיות אדיש לחלוטין לגורל הדמויות, ובכל זאת הייתה תחושה שהסרט לא מצליח לחלוטין למצוא את הקצב שלו; שחלק מהבדיחות היו שייכות לסגנון אחד של הומור, ואילו חלק לסגנון קצת אחר. מדי פעם הסגנונות האלה חלקו את הסצנה אבל לקראת הסוף הסרט שבר חזק לטמטום (בקטע טוב) שבעיקר גרם לך לשאול למה לא כל הסרט היה יכול להיות מטומטם באופן מהנה שכזה.

אם "מחילה" הרגיש כמו עוד סיבוב על "מכתוב", "מזל חתולה" כבר מרגיש כמו ניסיון של חנן וגיא ללכת למקומות קצת אחרים ממה שביסס אותם כיוצרי להיטים. לי זה עבד – או לפחות היה צעד משמעותי גדול בכיוון הנכון, יותר מהצעד בין "מכתוב" ל"מחילה" – אבל ברור לי גם למה יהיו כאלה שיתאכזבו.