כשעושים רימייק, השאלה הראשונה לא צריכה להיות איך. גם לא מה. השאלה היא למה. למה לעשות גירסה נוספת של סרט מוכר? אתם חושבים שהבמאי המקורי פישל, ואתם יכולים לעשות את זה יותר טוב? יש לכם טייק משלכם, שונה לחלוטין ומקורי, על אותו החומר? אתם ממש רוצים לעשות הרבה כסף, אבל הגירסה המקורית היתה בשפה אקזוטית ומוזרה, כגון צרפתית או עברית? כולן סיבות טובות.
אז בשביל מה הרימייק של "קארי" היה טוב?
את הגירסה הקולנועית הראשונה של "קארי", המבוסס על ספרו הראשון של סטיבן קינג, ביים בריאן דה פאלמה (בתקופה הטובה שלו, הרבה לפני שהוא התחיל להשפיל את עצמו עם בולשיט כמו "תשוקה") בשנת 1976. זה לא סרט מושלם: הוא צ'יזי, מוגזם ועל גבול הנצלני (זאת היתה תקופה שבה אפשר היה להכניס הרבה יותר עירום לסרט הוליוודי בלי שאף אחד ירים גבה, ודה פאלמה ניצל את החופש הזה היטב) אבל הוא מוצלח בתחומו ולתקופתו, וכולל כמה סצינות קלאסיות. קארי (סיסי ספייסק, דאז) היא תלמידת תיכון שלרוע מזלה היא בתה של פסיכית דתית קיצונית (פייפר לורי), וסובלת התעללות מחברותיה לכתה. בנוסף, מתברר, היא גם מכשפה, או כפי שהיינו מכנים את זה היום, מוטנטית: היא ניחנת בטלקינזיס, היכולת להזיז דברים בכח המחשבה. כשהיא מוזמנת לנשף הפרום, היא מקבלת לראשונה בחייה הזדמנות לחוות חוויות של נערה נורמלית, בעוד אמא שלה מזהירה, ובצדק רב, שהעולם כולו נגדה ושכולם יצחקו עליה. זה נגמר לא טוב.
על הנייר, הרימייק היה יכול להיות דווקא רעיון טוב: הסרט המקורי, כאמור, לא היה איזו יצירת מופת שאסור לגעת בה. קימברלי פירס, הבמאית של "בנים אינם בוכים", יודעת דבר או שנים על עולמם של בני נוער חריגים הסובלים מהתעללות. קלואי גרייס מורץ היא בעלת ניסיון עצום בגילום בנות נוער כאלה בדיוק (חלקים מ"קיק-אס 2" בהשתתפותה יכולים להיחשב לרימייק של "קארי" בפני עצמם). וג'וליאן מור, שמגלמת הפעם את האמא, היא כידוע ג'וליאן מור. נשמע כאילו הצוות המובחר של שלוש הנשים האלה יקחו את הספר של קינג ויתעמקו בצדדים האנושיים יותר של קארי ושל אמה, היחסים בינהם והאופן שבו קורבן הופך למקרבן. אימה, אבל חברתי יותר, אינטליגנטי יותר.
רק ששום דבר מכל זה לא קורה. "קארי" המחודש, מתברר, הוא לא עיבוד מחדש של הספר, אלא רימייק ישיר של הסרט הישן, שאמנם לא מדקלם את התסריט מילה במילה, אבל בהחלט משחזר אותו סצינה אחרי סצינה. רוב השינויים הם לא יותר מעדכונים של הסרט לזמננו, עם אינטרנט, טלפונים סלולריים ותספורות פחות מטופשות. אבל המאכזבות באמת הן קלואי מורץ וג'וליאן מור: הן לא רעות, אבל במקום להסתער על התפקידים שלהן בשיניים חשופות ולקרוע אותם לגזרים, הן דווקא בוחרות להיות מינוריות יותר. עם כל הכבוד לקלואי מורץ, שיודעת להיות מגניבה, סצינת הפתיחה שלה, במקלחות, לא מגרדת את האימה הטהורה ששידרה סיסי ספייסק. ג'וליאן מור היא לא האם-החורגת-המרושעת-מהאגדות שלורי היתה. הסרט המקורי אולי היה היסטרי, אבל החדש – רגוע מדי. שורות שנאמרו במקור בצרחה נאמרות כאן בלחש. זה היה בסדר גמור אילו המטרה היתה שונה – לגשת לעניין מנקודת מבט רצינית יותר, להתעמק ביחסים בין קארי, אמא וישו – אבל התסריט לא עושה את זה, אלא מזדרז לעבור על כל זה במהירות האפשרית כדי להגיע לקטע המפחיד.
וזאת הבעיה האחרת – הקטע המפחיד לא מפחיד. בתור סרט אימה, "קארי" החדש פשוט לא עובד. המשימה מעולם לא היתה פשוטה: קארי היא גם גיבורת הסרט וגם המפלצת. אנחנו אמורים לדאוג לשלומה וגם לרצות להשמיד אותה כדי להגן על שלום העולם. אבל סצינות האימה לא מבהילות, לא מבעיתות, לא מבחילות. אפילו קהל הצופים העצבני ביותר, מהסוג שצורח על כל נוצה שנופלת בסרטי אימה, עלול לשבת בשקט. והתחליף שהסרט מציע להפחדת-הסיום המפורסמת של הסרט המקורי הוא, איך לומר בעדינות, פתטי.
זה לא ש"קארי" הוא הסרט הגרוע של השנה, ממש לא. הוא גם רחוק מלהיות רימייק האימה הרע ביותר שנעשה אי פעם – גופותיהם של פרנצ'ייזי אימה מחוללות מדי שנה. אבל אי אפשר לצפות בו בלי לתמוה למה, לכל הרוחות, הוא קיים בכלל. למה לחדש סרט אם אין לכם שום דבר לחדש? זה סרט מיותר במלוא מובן המילה: אם אתם רוצים לראות את "קארי", אתם יכולים לצפות בגירסה המקורית שזמינה זה 35 שנה. ואם לא ראיתם את המקור אף פעם – עדיין עדיף לצפות בו מאשר ברימייק.
פורסם במקור בוואלה
אם מישהו יוצא מהסרט ואומר "לא מפחיד מספיק" אז הוא פספס את הפואנטה
נכון, אפשר היה לשרוד בלי הרימייק הזה, אבל צריך להבין שזה לא סרט אימה והפחדות מסגנון ה"בווו!!". המטרה של הסיפור זה להעביר את האימה של בריונות (מצד אחד הילדים, מצד שני האמא). הסרט עושה נכון שהוא מעדכן את זה עם סייבר-בולינג (רק לפני כמה ימים ילדה התאבדה בארה"ב בגלל שהתעללו בה דרך הרשת החברתית). בסרט אומרים שאם תתעלל בנער מתישהו אתה תדחוף אותו לנקודה בה הוא ישבר והוא יבחר בשתי אופציות – מסע נקמה ו/או התאבדות. למרבה הצער, אין יותר רלוונטי מזה. אנחנו ראינו מה קורה בארה"ב, שם כל חצי שנה נכנס מישהו לכיתה בתיכון/מכללה ומרסס אנשים. משהו דחף אותו לשגעון הזה ואף אחד (חברים ללימודים, משפחה, מורים וסגל אקדמי) לא היה בדרך כדי לשים לב להדרדרות הזאת ולהתערב בזמן. מה שאני לקחתי מהסרט זה שאנחנו כחברה לא יכולים להתנער מאחריות כאשר אסון כזה קורה. אם נער או נערה יצאו מהסרט וידעו לא להעביר הלאה סרטון אכזרי או לא לקחת חלק בסייבר בולינג אז רק בשביל זה הרימייק היה שווה את זה.
אוקיי, אבל כוונות טובות לא עושות סרט טוב.
(ל"ת)
זה כבר משהו אחר :)
למרות שדווקא נהנתי.
אחרי כל ההתלהבות סביב הסרט המקורי וכל הדיונים על העומק והפסיכולוגיה שלו
הגעתי למסקנה שהסרט הזה פשוט יותר מדי אוברייטד – סתם Meh שבמקומות רבים משום מה קיבל מעמד של סרט פולחן!
למה הסרט הזה נחשב בכלל לסרט אימה, כשכמעט כולו מתפקד כדרמת בנות טיפש-עשרה טיפוסי?
סצנת הנשף.
עד שהסרט מגיע לשם הוא באמת יחסית בינוני (למרות שסצנת המקלחת שפותחת את הסרט די מטרידה גם אחרי יותר מ-30 שנה), אבל מהרגע שקארי נכנסת לאולם ועד הסוף, הסרט נהיה פשוט אדיר.
אני מסכים ומחזק
הניגוד בין הצילום החלומי של מהלך הנשף לבין הסיום שלו מאד אפקטיביים ודרמטיים, כשהראשון גורם לצופה להזדהות קרובה עם הגיבורה שהתרוממות הרוח שלה, והאחרון, נו, נותן בראש.
ראיתי אותו לאחרונה שוב בטלוויזיה, ולא יכולתי להתעלם מהדמיון הסימבולי, העלילתי אבל גם החזותי לסיומו של סרט אחר, מבית הייצור של טרנטינו.
עד כמה שהסוף היה חזק בקטע של הנשף
זה עדיין לא מסביר למה הסרט הזה נחשב בכלל לסרט אימה?
אולי הסצינה הזו גורמת לזעזוע, אבל פחד?
ניסיתי להיזכר ברימייק אימה שכן עבד
והיחיד שהצלחתי להיזכר בו זה fright night עם אנטון ילצ'ין וקולין פארל שהיה כל כך מוצלח שם עד שגרם לי לתהות למה הוא התבזבז עד עכשיו בתפקידים שהם לא ערפד.
מסכים לגבי ליל האימה.
נהנתי בו מאוד, ואפילו יותר מהסרט המקורי שהיה קצת פרווה מדי.
אבל כמובן, כשמדברים על רימייק אימה שעובדים יש שניים גדולים: הזבוב של קרוננברג והדבר (The Thing) של קרפטנר.
מוחות גדולים... ובלה בלה בלה :)
(ל"ת)
The Thing
אכן קלאסיקה של זוועתון.
וגם לו עשו לפני שנתיים רימייק מיותר להחריד.
הזבוב, הדבר (The Thing), הצלצול
אני מניח שמי שמבין באימה יכול למצוא עוד כמה….
דווקא יש:
"שחר המתים" של זאק סניידר.
"הצלצול" של גור ורבינסקי הוא לדעת רבים טוב יותר מהמקור היפני – וגם אם אתה לא מסכים עם זה, קשה להתווכח עם זה שהוא *עובד*.
לא ראיתי, אבל אומרים ש"מוות רצחני" הוא טוב.
"האישה בשחור" הוא, לפחות טכנית, רימייק (הגירסה הקודמת היתה עיבוד לטלויזיה).
אבל אין ספק שאלה הם מיעוט קטן בתוך המון המון רימייקים מיותרים.
וסיקוול האימה הגדול והמיותר מכולם:
אימת הפנטום.
הלב נלפת רק מלחשוב על הסרט הזה.
"אימת הפנטום" הוא לא סרט אימה ולא רימייק.
כן, אני מבין (או לפחות אני חושב) שזאת היתה בדיחה. אבל צריך שיהיה קשר כלשהו לנושא.
האמת, דארת' מאול די מפחיד
לא סתם יוצרי Insidious בחרו בו להיות השד שלהם.
בכל פעם שאני רואה תמונות מהסרט הזה,
קלואי מורץ נראית כמו כוכבת פופ שהחליטה להתכסות בדם מלאכותי כי ערפדים זה מגניב עכשיו.
דווקא חשבתי שהגרסה החדשה יותר טובה מהמקורית
מאוד אהבתי את הסצנות שהוסיפו כדי להראות את היחסים בין סו לקארי, בין קארי לאימא שלה ובאופן כללי… עשו את רוב הדמויות יותר אנושיות ועגולות, ולדעתי מהבחינה הזו הסרט עשה עבודה טובה מאוד. מה גם שהסרט המקורי נראה מאוד מיושן ומשתמש בטריקים קולנועיים שבעיניים של היום (לדעתי לפחות) נראים דביליים, לא מותחים או מפחידים (הישו הקריפי? ברצינות? מישהו קנה את זה בכוונה?) – והסרט החדש עשה אותם בצורה יותר מעודנת ולכן יותר אלגנטית. יש לציין שלטעמי זו נקודה שספציפית מפריעה לי ב"קארי" כי "דרקולה", לדוגמה, לא נראה כזה מיושן ומוזר.
דווקא הסצנות עם הנסיון להתייחס לסרט הישן היו הרבה פחות מוצלחות ואם הם לגמרי היו זורמים עם העיבוד לספר, הסרט כנראה היה יותר טוב.
מסכים לגבי השורה התחתונה
הסרט לא טוב, מצחיק בלי כוונה במובן של laughable ולא funny, ודבר אחר שלא הבנתי איך לא ציינת – קלואי מורץ ממש מגוחכת בחלקים מסויימים, מגזימה עם הבעות פנים אובר-דרמטיות והרחבות נחיריים, לא טבעית, ובאופן כללי מנסה לתעל את מדונה מהקליפ של פרוזן בערך. היא הייתה נורא מעצבנת ב"הוגו" וחשבתי שזה בגלל שהסרט יומרני ומעיק, אבל בקיק אס 2 היא גם הייתה ברגעים מסויימים די מעצבנת (השחקנית, לא הדמות) ומסתבר שזו פשוט היא. כשמוסיפים לזה את הראיונות היומרניים שלה – כנראה שהצלחת היט גירל עלתה לבחורה לראש והיא מאמינה שהיא מגניבה כמו שכולם מספרים. כבר לא.
אבל, "רימייק ישיר של הסרט הישן, שאמנם לא מדקלם את התסריט מילה במילה, אבל בהחלט משחזר אותו סצינה אחרי סצינה"? מדובר בעיבוד לאותו ספר, שבו יש את אותן סצינות… הגיוני שיהיו סצינות מקבילות אז לא הבנתי מה הבעיה, ומעבר לזה יש מספיק סצנות שירדו, אחרות שלא היו במקור (כמו הפתיחה, שמצליחה להיות אפקטיבית יותר משל דה פלמה), ושינויים משמעותיים (אם כי לא תמיד לטובה) בקווי עלילה מינוריים יותר ופחות. אבל זה לא "אותו סרט עם סמארטפונים", הדמות של קארי מאופיינת שונה לחלוטין, ג'וליאן מור כן מצליחה, רוב הזמן, להתעלות על הדמות של פייפר לורי שהייתה קריפית אבל הרבה פחות מפחידה משל מור (שאחראית לרגעי האימה הבודדים היחידים באמת שיש בסרט). אבל זה הדבר היחיד שנעשה טוב יותר מאשר במקור – אפילו האפקטים שהתקדמו הלאה שנות אור מצליחים להראות מוגזמים ומגוכחים בכמה נקודות (through the looking glass? למשל).
קלואי גרייס מורץ
צר לי, אבל היא לא "בעלת ניסיון עצום בגילום" של שום דבר. היא הייתה חמודה כילדה קטנה ומלאת תובנות ב'500 ימים של סאמר', אבל ילדים קטנים ומלאי תובנות תמיד מוצלחים (חוץ מהילד המרגיז ב'אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור'). מעבר לכך, היא זכתה לתהילה שלא ברורה לי על היותה מגניבה ב'קיק-אס' שבו היא לא הפגינה יכולת משחק טובה אלא פשוט הגשימה לגיקים ברחבי היקום את פנטזיית הילדה קטנה שמרביצה לאנשים ויש בזה משהו סקסי (ומטריד, כי היא ילדה קטנה). היא הייתה ערפדית חסר נשמה (הא הא) ברימייק של 'let the right one in'. והנה כאן, אפיון הדמות שלה מסתכם בסיום כל משפט באמירת "מאמה" ופתיחות (ותנועות ידיים) מוגזמות.
סרט גרוע ומיותר
עם כל האהבה שלי להיט גירל, זה היה בזבוז זמן גמור עד כדי כך שהפסקתי באמצע סצנת הקליימקס.
לא מחדש שום דבר, לא מעניין אפילו בקצת, אין טוויסט, הכול צפוי מאוד.