פול גרינגראס מביים את ההיסטוריה טוב יותר מההיסטוריה עצמה. גרינגראס ידוע בעיקר כמי שגרם לדור שלם של במאי אקשן לחפש מי ינענע את המצלמה שלהם, בזכות סרטי ג'ייסון בורן ("זהות במלכודת", "זהות אבודה") שביים. אבל הסרטים האלה היו רק תחביבים צדדיים בשבילו. מה שגרינגראס באמת אוהב לעשות זה לקחת אירועים אמיתיים מהעבר הלא-רחוק, ולהביא אותם לקולנוע באותנטיות האפשרית. זה מה שהוא עשה ב"בלאדי סאנדיי" וב"יונייטד 93", ועכשיו גם ב"קפטן פיליפס". הקסם האמיתי הוא שלמרות שהסיפורים שגרינגראס מספר כבר שודרו באריכות ב-CNN וב-BBC ובאל-ג'זירה, וכולם יודעים איך הוא נגמר, זה לא הופך את הסרטים למותחים פחות. אם כבר, להיפך: יהיה קשה למצוא השנה מותחן יותר מלחיץ ומורט עצבים יותר מ"קפטן פיליפס". דווקא בגלל שהוא לא ממש נראה כמו סרט.
בשנת 2009 הצליחה קבוצת פיראטים סומליים – לא אלה עם הרטיה על העין, אלה עם החצי-אוטומטי ביד – להשתלט על ספינת סוחר ששטה מול חופי אפריקה. הספינה: מיכל מתכת עצום, שסוחב סחורות בשווי מיליוני דולרים רבים, מצויד במיטב הטכנולוגיה המערבית, עם צוות מיומן ומאומן. הפיראטים: ארבעה אנשים בסחבות, לשלושה מהם יש סנדלים, הרביעי יחף, בתוך סירת עץ זעירה. אבל להם יש נשק, ולאנשי ספינת המשא – לא. "אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, אנחנו לא אל קעאידה" מבהירים הפיראטים. הם שם רק בשביל הכסף. ובכל זאת, ברור שאין סיכוי שהאירוע הזה ייגמר לפני שאנשים ייפגעו.
הסיפור בהחלט דורש סרט, ובמאים אחרים היו לוקחים אותו, נותנים לאיזה תסריטאי מומחה לעבוד עליו והופכים אותו לסרט הוליוודי "מבוסס על סיפור אמיתי" על כל המשתמע מכך: גבורה, נאומים נרגשים, הילוך איטי, סיפור אהבה שנתפר פנימה בגסות כי צריך, רגעים שקטים שבהם הדמויות מתוודות לצלילי כינור רגשני על מה שאמא שלהם סיפרה להם כשהיו ילדים. פול גרינגראס לא מעוניין בסרט כזה. הוא רוצה לעשות את הדבר הכי דומה שאפשר לסרט תיעודי שצולם בזמן האירוע האמיתי. זה אומר שאנשים מדברים כמו שאנשים מדברים, ולא כמו דמויות בסרטים. זה אומר שאף אחד מהמשתתפים בסרט לא נראה כמו דוגמן. זה אומר שהאירועים לא מצולמים תמיד בשקיעה ובהילוך איטי, ולא בטוח שיש מוסר השכל. זה אומר שהפושעים כאן אינם רשעי-קומיקס כל-יכולים אלא אנשים, קצת אומללים וקצת פתטיים, שהמציאות ליהקה בתפקיד הרעים. הסרט מזכיר בסגנון, או חוסר הסגנון שלו, את "כוננות עם שחר" – גם כאן יש יותר תחקיר מתסריט: יוצרי הסרט חקרו לעומק את האירועים האמיתיים, ואז תפרו מסביבם תסריט רזה עם מינימום קישוטים ופנפונים.
אצל גרינגראס, זה עובד. ביחס לכל סרט אקשן מצוי, מעט מאוד קורה כאן: מספר היריות מינימלי, אין שום וואן-ליינרים שנונים, ואף אחד לא בורח מכדור אש על אופנוע-ים. אבל הסרט עובד לא למרות, אלא בגלל הבחירה הזאת. המציאותיות מורגשת: העובדה שזה לא "סתם סרט" אלא אירוע אמיתי מחלחלת מהמסך, ואיכשהו יוצא שהסצינות הארוכות בהן אקדחים (מטאפוריים או פיזיים) מכוונים לראשיהם של פיליפס וצוותו מותחים הרבה יותר מכל קפיצה מכל בניין של ג'ון מקליין בעשרים השנה האחרונות. שחיקת שיניים, איגרוף ידיים ומריטת משענות הכסאות בקולנוע אפשריים בהחלט.
יש פגם אחד בריאליסטיות הזאת, שקיים ב"קפטן פיליפס" ולא היה ב"יונייטד 93": טום הנקס. לא שהוא משחק רע, להיפך, אבל הוא טום הנקס. ב"יונייטד" רוב גדול של האנשים על המסך היו אלמונים. חלקם לא היו בכלל שחקנים, אלא שיחזרו את אותו התפקיד שגילמו באירוע האמיתי. טום הנקס הוא, כידוע, שחקן הוליוודי ידוע, ראינו אותו ב"ביג", ולכן עצם הנוכחות שלו על המסך פוגעת באותנטיות של הסרט. לזכותו של הנקס, מהר מאוד אפשר לשכוח שהוא כוכב. הוא מגלם איש אפרורי למדי שרק עושה את העבודה שלו ורוצה לחזור הביתה, לא כריזמטי במיוחד, לא דברני במיוחד ובטח שלא לוחם בטרור. רוב הזמן הוא לא מתבלט, הוא רק בסדר; אבל לקראת סיום הסרט, בסצינה אחת הוא מצדיק את הליהוק שלו, ואת המועמדות הנוספת לאוסקר שכנראה עוד יקבל.
היצמדות לריאליזם היא לא בחירה פשוטה, ויש לה גם חסרונות: השמירה על דיאלוג מציאותי רוב הזמן לא נותנת לסרט הזדמנות לבנות את הדמות של הקפטן, לספר לנו מי זה בכלל האיש הזה, מה הוא עושה בחיים ולמה שיהיה לנו אכפת. לכן כל משקל האקספוזיציה הוטל על סצינת הפתיחה של הסרט, שהיא ההיפך המוחלט מכל שאר הסרט. זאת הסצינה היחידה שבה פיליפס מופיע יחד עם אשתו, אותה מגלמת משום מה קתרין קינר – עוד פנים ידועות על המסך, אבל היא לא נמצאת שם יותר מחמש דקות. פיליפס פותח כאן בנאום שנשמע בערך כמו "שלום לך אשתי היקרה מזה 32 שנה, איתה גידלתי שני ילדים. כידוע לך, אני קפטן אמריקאי של ספינת סוחר בשנות החמישים לחייו…". הסצינה הזאת היתה נשמעת מאולצת בכל סרט סטנדרטי, ובסרט המסוים הזה היא תלושה ומשונה עוד יותר.
אבל אלה רק הדקות הראשונות. וברגע שהסרט מגיע לים, הוא נשאר נאמן למציאות שלו. זה לא פשוט: כמו שלא כל אחד שמנענע את המצלמה יכול לעשות סרט "בורן", לא כל אחד יכול לעשות סרט מתח מציאותי. פול גרינגראס יודע. זה שאתם יכולים להיכנס לויקיפדיה ולדעת בדיוק איך זה נגמר, לא הופך את "קפטן פיליפס" למרתק פחות.
פורסם במקור בוואלה
מסכים, סרט מצוין
אני רק לא מסכים עם הפיסקה על טום הנקס. נכון שמזהים אותו, אבל כמו שאמרת ההופעה שלו והדמות שלו כל כך רגילה ואפרורית, שאפשר לשכוח ממש בקלות שמדובר בכוכב קולנוע מפורסם. זה לא בראד פיט או ג'ורג' קלוני, שבכל תפקיד שלהם (גם ברציניים כמו בראד פיט ב'בבל') ברור שהם כוכבים; טום הנקס כמעט מכבה את הכריזמה ההוליוודית שלו והופך לסתם עוד בנאדם רגיל. עליי זה עבד. וכן, המשחק שלו בכל הסרט מעולה, בסוף פשוט לא ייאמן.
כמו שכתבתי בדף הסרט, אני חושב שהייחוד של הסרט הוא שהוא לא מתייחס לסומלים כ"פיראטים רעים ומרושעים שתוקפים את הגיבור האמריקאי האמיץ" (כמו שב90% מסרטי מלחמת וייטנאם, האויב הוא אסיאתים רנדומליים), אלא נותן להם דמויות, אופי (אפילו כזה מעורר הזדהות), סיפור רקע וכו'.
מעניין לציין שלמרות התחקיר והריאליזם של הסרט, עדיין נשמעו תלונות לגבי הדיוק בפרטים שלו, ובעיקר בדמותו של הקפטן. חלק מהאנשים על הספינה טענו לדוגמה שהוא היה מודע לסכנות הפיראטים באיזור והתעקש לשוט בנתיב הזה בכל זאת, למרות שלא היו חמושים והתחננו בפניו לשוט בדרך אחרת.
כנראה פספסת
אבל היה שם קטע שבו מראים שהוא מחליט להישאר על המסלול למרות שהוא יודע שזה מסוכן ולמרות שהצוות מתנגד,הם לא הורידו את זה שהוא היה מודע לכך הם פשוט עידנו את זה.
איזור ירוק
או לחילופין "green zone" גם הוא בויים על ידי גרינגראס, גם בו שיחק מאט דיימון וגם הוא היה מציאותי, מטלטל מצלמות ומרתק. אפילו יגאל נאור שלנו שיחק שם עיראקי בכיר.
בכל סרט שמתיימתר להתבסס על עובדות
תמיד יהיה מי שיפקפק בגרסה שמוצגת על המסך. לא חסרים אנשים שטוענים שפיליפס בכלל לא התנהג כמו הגיבור שטום הנקס עושה ממנו, וייתכן שהוא אשם בזה שהספינה נחטפה מלכתחילה.
זו הסיבה שסרט כמו "האזרח קיין" תמיד יהיה יותר טוב מסרט כמו "קפטן פיליפס".
hivemind!
(ל"ת)
לא ראיתי את הסרט, אבל...
אני רוצה להעיר שעם כמה שהסרט נראה מציאותי, הוא בכל זאת מבוסס על הביוגרפיה של הקפטן שהפיראטים טוענים שיש בה מידע שגוי.
לא אומרת את זה כביקורת על הסרט (שכאמור לא ראיתי) או לקחת צד (אין לי דרך לשפוט), רק כדי להציג את הצד השני בשביל הידע הכללי של גולשי עין הדג.
http://africasacountry.com/tom-hanks-captain-phillips-and-the-true-story-of-somali-piracy/
והנה התגובה של גרינגראס לכל העסק
http://www.reddit.com/r/IAmA/comments/1oompz/i_am_paul_greengrass_director_of_captain_phillips/
הוא טוען שבמסגרת התחקיר הוא וצוות הסרט דיברו עם כל אנשי הצוות של הספינה האמיתית פרט לאחד, ורבים מאנשי הצי האמריקאי שהיו מעורבים בעניין, ושככל הידוע לו הסרט מדויק ככל הניתן. כמובן, אף אחד מאיתנו לא היה שם ולא יודע בדיוק מה קרה. אני די נוטה להאמין לגרינגראס משום שאני לא חושב שהוא מחפש גיבורים, ולא היה לו אינטרס להפוך את פיליפס לגדול מהחיים ולמחוק את החסרונות שלו. אם החטיפה קרתה באופן כלשהו באשמתו של פיליפס, זה בוודאי פרט שגרינגראס היה מכניס לסרט בשמחה.
טריוויה מעניינת על גרינגראס:
ידוע שלפני שהוא הפך לבמאי של סרטים עלילתיים הוא היה במאי של סרטים תיעודיים, אבל עוד לפני כן הוא היה עיתונאי, ובשנת 1985 הוא כתב ביחד עם פיטר רייט, קצין בכיר בדימוס של המודיעין הבריטי, ספר בשם The Spy Catcher. הספר הזה, שסיכם את זכרונותיו של רייט מעבודתו בשירות הוד מלכותה, חשף כמה פרטים לא נעימים על מה שהשירות הזה עושה – בין היתר, חשד סביר מאוד שאחד מבכירי השירות ריגל עבור ברית-המועצות, תיאור של ניסיונות כושלים לחסל את נשיא מצריים נאצר בזמן משבר סואץ, ציתותים ומעקבים של המודיעין הבריטי בקרב אנשי ממשל בריטיים (לרבות ראש ממשלת השמאל של בריטניה הרולד מקמילן) ושאר תופינים. הספר הזה הכניס את הממשלה הבריטית ללחץ אטומי, והיא ניסתה לשווא למנוע את הפרסום שלו בפניות נואשות לכל מני בתי משפט – מה שכמובן נתן לספר יחסי ציבור חינם, והפך אותו לרב-מכר היסטרי. מהסיפור הזה אפשר ללמוד שני דברים, אני חושב, על גרינגראס:
1) אפשר לסמוך עליו בנושא תחקיר.
2) הוא באמת היה האיש המתאים לבימוי סרטי ג'ייסון בורן
אם מה שנכתב בניו יורק פוסט לגבי זה שהוא לא הפליג הרחק מהחוף אחרי המתקפה הראשונה
אז פיליפס היה צריך ללכת לכלא על רשלנות פושעת.
אגיב בהרחבה אחרי שאצפה
אבל אני חייב להגיד שאני מסכים עם הפסקה הלפני-אחרונה. לא סתם אומרים שבסרטים עדיף "להראות, לא לספר". תמיד כשדמות אחת אומרת לאחרת משהו שלשתיהן מובן מאליו רק כדי שהקהל גם ידע זה מרגיש מאולץ ועצל. למשל שגבר מגיע הביתה ורצה ילדה לחבק אותו והוא אומר משהו כמו "הו, קלייר, בתי בת ה 8, כמה התגעגעתי אלייך!". כאילו התסריטאי אמר "טוב, אין לנו זמן להראות רגעים משפחתיים מרגשים, אז הנה, היא הבת שלו, עכשיו אתם יודעים, moving on". אני לא אומר שכל הסרטים שעושים את זה הם גרועים ולפעמים אולי זה באמת נחוץ מטעם אילוצי זמן, אבל זה מציק לי קצת כל פעם.
גם רואים את זה המון
בסדרות טלוויזיה שעושות קפיצות של הרבה זמן בין העונות, ואז הדמויות דוחפות בכח משפטים שאומרים לנו מה קרה בזמן שעבר.
זה נורא.
אני מאוד נהנתי
כמי שלא שמע על הסיפור ולא ידע את הסוף, נהנתי מהסרט.
טום הנקס שחקן אדיר ורק בגללו הלכתי לראות את הסרט.
עלילה טובה, דרמה, מתח, סרט של שעתיים וחצי שאתה לא מרגיש משועמם לרגע ומרותק למסך.
מומלץ בחום. האם זה נצמד ב-100% למציאות פחות רלוונטי עבורי, התייחסתי לזה כסרט דרמה לכל דבר.
שאלה לאלה שמבינים בנושא
לא ראיתי את הסרט, אבל הסיפור על צוות-ספינה לא חמוש נשמע לי מוזר. האם מלחים בציים אזרחיים לא חייבים לעבור אימונים בנשק ולשאת איתם נשק (אפילו קל) בדיוק בגלל שפיראטיות יכולה להיות בעיה, ולא מאתמול? ובכל מקרה, האם לספינה שנושאת איתה מטען יקר אין צוות אבטחה?
זאת באמת נקודה שנראית משונה
נשמע מוזר שעל ספינה כזאת לא יהיה אפילו מאבטח חמוש אחד. בפרט כשהיא שטה באזור שכבר ידוע כמוכה פיראטיות.
לפי מה שטום הנקס אמר בקולבר ריפורט
הסיבה היא תקנות שאסרו בזמנו הכנסת נשק לספינות מסחריות בנמלים בינלאומיים.
היום יש צוותי אבטחה, לפחות יותר מהם.
אבל לא כל כך מזמן, לא מעט חברות הצטיידו בתקנות שלא רק שאוסרות על הצוות לשאת נשק, אלא אוסרות עליהם לגלות כל התנגדות. למה?
חשבון פשוט. כאשר חטיפות הן נדירות יחסית, והחוטפים רוצים כמה מליונים – עדיף זה, מאשר להסתכן בקרב יריות, שבו ייהרגו אנשים (פיצויים של מליונים), ייווצרו בעיות משפטיות (הרבה יותר מליונים מזה) וייתכן שגם הספינה על מטענה יטבעו כתוצאה מתגובת-יתר של איזה בחור עצבני עם רקטת נ"ט גדולה (עשרות מליונים).
אמצעי בטחון אחד שנראה בסרט
הוא כספת שבה כמה עשרות אלפי דולרים, שלא נועדה לשום דבר מלבד לחטיפה. כשבאים החוטפים, אומרים להם "בסדר, תפסתם אותנו, קחו 30 אלף דולר ותעופו מפה". נשמע יעיל בהחלט, אבל במקרה הזה זה לא עבד.
אמצעי אבטחה מעט תמוה...
זו נשמעת בעיקר כמו אחלה דרך לחלק קריסמס בונוס של כאלף דולר לצוות הספינה.
כי... צוות של חברה יכול לגנוב כסף מקופת החברה?
ולא יהיו לזה השלכות כלשהן?
אולי סתם יש לי ראש קרימינלי היום :)
(ל"ת)
בספינות ששטות תחת דגל ישראל יש נשק (קלצ'ים מצריים וסוריים ישנים)
אבל כבר בקושי יש ספינות סוחר ששטות תחת דגל ישראל. פעם אפילו היה להם מאגים.
הסיבה העיקרית שבגללה אין יותר מאקדח אחד על ספינה, זה שהחברות פוחדות שאנשי צוות יחליטו להשתמש בהם במסגרת של פתרון סכסוכים (ודי בצדק, החומר האנושי בציי הסוחר בעולם הוא די חלש).
טיסה 93
עד כמה הסרט הזה דומ לטיסה 93? אם ממש השתעממתי בסרט ההוא, יש סיכוי שאהנה מזה?
לא ראיתי את טיסה 93
אבל אין לי ספק שלא תשתעמם בסרט הזה,מדובר אחד הסרטים הטובים שנעשו בשנים האחרונות.
אני ראיתי את טיסה 93 והשתעממתי
והסרט הזה החזיק אותי ער ומעוניין במסך. נהנתי ממנו בגדול, למרות שככל שהזמן עובר אני מסתייג ממנו.
מותח, אפקטיבי, וטום הנקס שוב עושה את הסרט
סרט ארוך שמצליח להחזיק אותך בכיסא. העובדה שהוא נשען על סיפור אמיתי מאוד עוזרת. אני בכוונה לא התעדכנתי בפרטים על הסיפור האמיתי (נניח בויקיפדיה) כי כמו '127 שעות' לא רציתי שהסיפור האמיתי יהרוס לי את הסרט (לצערי יש סרטים, כמו הטיטניק, בהם הידע הכללי שלי מצליח להשתחל פנימה, אבל את הסיפור הזה לא זכרתי עד הסוף מהחדשות).
הסרט טוב יותר 'מטיסה 93' שגם אותו אהבתי. הסיבה לכך שלסרט יש יותר בשר, וגם הוא פחות נראה כמו תחקיר של כולבוטק ויותר כמו סרט מתח מהודק. הרבה מהדמויות עגולות (למרות שהביקורת צודקת, יש מקום לעוד הרחבה), האקשן מעולה, והכל נעשה במין טבעיות שרק אחרי שנגמר הסרט עצרתי לחשוב "פאק, איך בעצם צילמו את זה טכנית?". ויש פה גם את טום הנקס. העובדה שהוא שחקן מעולה לא חדשה לי, אבל הוא מושלם לתפקיד של הקורבן שלא תרצו ששום דבר רע יקרה לו. סה"כ אני חייב להגיד ש4 הסרטים האחרונים שראיתי היו מוצלחים עד מוצלחים מאוד, לאחר סדרת כשלונות מבישה. התוצרת של 2013 מוכיחה את עצמה, עד כה.
אני אצא אומנם בור,
אבל אחרי צפייה בסרט, אני לא ממש הצלחתי לזהות לאיזו סצינה רד פיש התכוון ב"מצדיקה את המועמדות של הנקס לאוסקר". אפשר לדעת למה באמת הייתה הכוונה?
סרט טוב, אבל לא אוסקר
הסרט הזה עניין אותי בגלל כול התשבוחות והרמיזות לאוסקר שאמרו לגביו. ובכן, 'קפטן פיליפס' זה לא סרט שדלעתי מגיע לו לזכות באוסקר בפרס הסרט הטוב (אולי בפרס השחקן לטום הנקס, עם זה אני יכול להסכים) אבל הוא סרט טוב. העלילה מעניינת, המתח שומר על עניין והוא יעיל והשחקנים טובים. סך הכול סרט טוב, אבל לא מאוד.
"אף אחד לא בורח מכדור אש על אופנוע-ים."
Is that a Deep Rising reference? :)
Why, yes it is :)
(ל"ת)
Great movie.
(ל"ת)
סרט טוב מאוד
בהחלט סרט מותח ואפקטיבי. לא הכרתי את המקרה לפני כן ולא היה לי מושג איך זה יגמר, ואכן היו כמה רגעים שהייתי על קצה המושב.
לדעתי היו שני חסרונות – המערכה האחרונה הרגישה טיפ-טיפה ארוכה מדי. אני מבין שרצו להראות מה קורה פה ומה קורה שם שלב אחר שלב, אבל לדעתי זה גרם קצת לאיבוד של המתח. אבל רק טיפה. דבר שני, כמו בסרטי "בורן", לגרינגאס יש נטייה לפעמים לטלטל את המצלמה יותר מדי, או לעבור מהר מדי בין שוטים. אולי זה נראה יותר "ריאליסטי", אבל זה גם מתחיל לעצבן באיזה שהוא שלב.
לגבי המשחק, כן, טום הנקס היה טוב, אבל מצד שני אתה די מצפה ממנו להיות טוב, כי הוא טום הנקס. מי שלדעתי גנב את ההצגה זה הקפטן של הסומליים. ולמרות כל המתח שהיה לקראת הסוף, אם סצינה אחת פה תכנס לטופ שלי בסוף השנה זאת תהיה ה "Just business" (קצת אחרי ההשתלטות).
ממש ירד לי מהסרט הזה.
ראיתי אותו לפני חודשיים אבל לא ממש שפכתי על כתב את מה שאני חושב עליו, אבל אולי גם לא היה כדאי: הדעה שלי על הסרט ממש השתנתה בחודשיים שמאז הצפייה שלי בו. בשקל, זה אולי אחד המקרים הראשונים אצלי שבהן אני יודע שסרט הוא טוב, אבל פשוט לא יכול להביא את עצמי ללאהוב אותו.
כי תראו, טום הנקס מצויין. ברחאד עבאדי הוא תגלית שאין כמוה. ההתנהלות של כל הסרט, לפחות בשני השלישים הראשונים שלו, כמעין קרב מוחות ומשחקי טקטיקה שבהן כל "אדמירל" מנסה להערים על יריבו, מבריקה (כמו עונה 4 של שובר שורות!). הצילום עשר, העריכה עשר, הריאליזם עושה את שלו, והמתח בהחלט מותח. אלה התחושות שאיתן יצאתי מהסרט, אבל ככל שעבר זמן מאז הצפייה, התחלתי לחשוב "למה בכלל צריך היה את כל אלה"?
תבינו: הסיפור של הסרט הזה לא טוב. אני לא מתכוון שהוא משעמם, אני לא מתכוון שהוא כתוב או בנוי רע – הרי הוא מבוסס על סיפור אמיתי, זה כל הקטע, לא? אז זהו, שכשאתה עושה סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, כדאי לך לבחור סיפור אמיתי שהוא אשכרה מעניין. נסתכל לדוגמה על סרטו הקודם של גרינגראס שעשוי באותו סגנון ומבוסס על המציאות, "טיסה 93", או בסרט כמעט תיעודי אחר שיצא השנה, "כוננות עם שחר". גם בהם, ההתערבות של הבמאי בסיפור הייתה במינימום, ומטרת הסרטים האלה לא הייתה לעשות שום דבר חוץ מלספר סיפור שקרה. אז מה ההבדל בינם לבין קפטן פיליפס?
ובכן, "טיסה 93" עסק בפיגוע ענק, רצח של אלפי בני אדם ששינה ללא היכר את העולם שאנחנו חיים בו. יום כזה גורלי בקנה מידה עולמי ספק אם מישהו מאיתנו חווה (בהנחה שאין כאן אף אחד שהיה חי ב-1939 או בזמן משבר הטילים בקובה). "כוננות עם שחר" אומנם לא מצויין כדוגמה בשל כך, אבל הוא היה סרט שתיאר את מצוד האדם הגדול ביותר בהיסטוריה, על ידי האיש הכי רשע שחי מאז פול פוט ותכנן את אותו פיגוע משנה עולם. זה היה סיפור של בגידה, של נחישות, של שאפתנות, של סודות, של חשיפות ושל גילויים. סיפור אמיתי, שאף תסריטאי לא חשב עליו בעצמו – ובכל זאת, היה מעניין כבר מטבעו. התסריטאים ידעו לבחור את הסיפור הזה ולעשות ממנו סרט.
אבל פה, ב"קפטן פיליפס"? אין שום דבר כזה. זה סיפור כ"כ קטן, ויש גבול לכמה הוא יכול להיות קטן. זה בכלל די מדהים שהוא כזה קטן למרות שמעורבים בו פיראטים ומשחתות של הצי האמריקאי. אבל זה בתכלס, סיפור כ"כ חסר חשיבות, כ"כ לא משפיע, כ"כ חסר פואנטה – לעזאזל, אם כמה שאני בטוח שמר פיליפס חווה שם טראומה הכתובית בסוף הסרט די מבהירה שאפילו את החיים *שלו* כל הסיפור לא שינה יותר מדי. הוא חזר תוך כמה חודשים לים. מילא אם זה היה המקרה שבגללו היו מאשרים להחזיק נשק על ספינות סוחר אזרחיות, אבל – א. אפילו זה לא קרה, ו-ב. גם אם זה היה קורה, זה עדיין היה די מאכזב שזה כל מה שקיבלנו בתמורה.
לסרט הזה יש בילד אפ עצום, הוא כ"כ משקיע בדרך שבה הוא מספר את הסיפור – ובסוף, מסתבר שזה הוביל לשום מקום. אם מדברים על "הונאה" – הנה, זאת חתיכת הונאה למתוח אותנו, לגרום לנו להתרגש ולגרום לנו להיות מרותקים, כשבתכלס לא קורה כלום. ולא, זה כאילו אני רוצה פיצוצים ומרדפים וכאלה. זה לא העניין בשבילי, זה פשוט שאני רוצה קנה מידה שלפחות לא נמצא מתחת לאפס. אני יודע שיש את אלה שתמיד יברכו על סרטים קטנים כאלה, שמתארים פיסת חיים פשוטה ולא באמת חשובה, אבל לטעמי האישי, יש גבול. למה הסיפור הזה זכה לכזה עיבוד טוב כשסיפורים אמיתיים הרבה יותר מרתקים אחרים, כמו הרציחות באגם בודום או עלילותיו של מדען הטילים הקנדי בשירות סדאם חוסיין, מסתובבים בעולם כבר שנים בלי שתסריטאי אחד החליט להרים אותם? לא מבין. באמת שלא מבין.
אז כן, זה סרט טוב. אבל לא אהבתי אותו אני גם לא אוכל. שלא נדבר, אגב, שלמרות ששיבחתי אותם בהתחלה, יש גם גבול לעד כמה אני יכול לסבול ריאליזם ואפרוריות. כן, שוב, אני יודע, זה כל הקטע של הסרט, לחקות את המציאות עד כדי כך. זה לא אומר שזה טוב במיוחד. דוגרי? טום הנקס שיחק מצויין אדם לא באמת מעניין שאין לו שום דבר מיוחד, כמו כל אדם רגיל. אבל מועמדות אוסקר על דבר כזה? אני ממש מקווה שהוא לא יקבל.
אבל לברחאד עבאדי מגיעה.
מבין אותך, אבל לא מסכים
לדעתי לא צריך סיפור "גדול" בשביל שהסרט יהיה טוב. זה שהאירוע לא השפיע על האנושות כולה לא הופך אותו ללא מעניין. יש כמה וכמה סרטים על סיפורים קטנים שהרבה יותר טובים מסרטים על אירועים ידועים יותר. לדוגמה – "127 שעות". סרט נהדר לדעתי, עם הופעה מעולה של ג'יימס פרנקו. הסיפור השפיע על מישהו חוץ מהבחור הזה? שינה משהו בחברה המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה? לא. אבל אהבתי אותו הרבה יותר מאשר "מינכן" או "בלק הוק דאון". "אויבי הציבור" סיפר על המאבק של ה FBI במאפיה בשנות ה 30, מה שכנראה כיכב בזמנו בכל העיתונים, אבל זה היה סרט משמים ולא מעניין בעליל. לפעמים שחקנים טובים ובימוי טוב יכולים להפוך גם סיפורים קטנים לסרטים מעולים.
נו, זה מה שאמרתי.
א. אם "127 שעות" השפיע על החיים של הגיבור שלו בצורה דרסטית כמו, סתם, למשל, דוגמה, העובדה שאין לו יד. וגם שהאופי שלו השתנה מקצה לקצה, בקפטן פיליפס אפילו את זה אין.
ב. ועדיין, הסיפור של "127 שעות" היה מאוד חריג, מאוד ביזארי ומאוד לא שגרתי. לפחות בהשוואה לסיפור של פיליפס. אני לא צריך סיפור "גדול", אני מבקש הוא לפחות יהיה איפשהו בסביבות הבינוני. לפחות 40 מתוך מאה. אפילו 30. אם לשים את "קפטן פיליפס" על הסקאלה הזאת, אני חושב שהוא בערך, אמממ, מינוס 6.
נכחתי בהרצאה של הבחור מ-127 שעות
סליחה על הציניות הקלה, אבל נראה שההשפעה העיקרית של הסיפור הזה על חייו היא פרנסה טובה, הנובעת מן העובדה שכתב על כך ספר, שעל פיו נעשה הסרט, והוא מאפשר לו לצאת בסדרת הרצאות כמעין גורו לאמונה בעצמך ובכוחות הטמונים בך ליציאה ממצבים קשים, כמיטב המסורת האמריקאית.
אהבתי מאד את הסרט, הסיפור הוא אכן מדהים, אבל ההרצאה ההיא נשמעה כמו ניצול ציני ומעט זול שלו. וכן, כמובן, אין לו יד, וזה לכשעצמו חתיכת עניין המשנה חיים. אני לא באמת יודעת מה היה אופיו קודם לכן, אבל נדמה לי שהייתי מעדיפה לשמוע הרצאה מהגרסה ההיא שלו…
סרט בינוני מינוס
הכי חלש עד כה בפילמוגרפיה של גרינגראס, לא מתקרב ולו במעט לאינטנסיבות ולמתח של שאר סרטיו.
הכל צפוי ממרחקים וזה בלט בכל סרטי הואסקר השנה, למעט 'אוגוסט: מחוז אוסייג".