"הערת שוליים", הסרט (המצוין) של יוסף סידר, עוסק בתסבוכת בחלוקת פרס ישראל. הנה רעיון לסרט המשך, בנושא דומה: במאי מקבל טלפון בהול מפסטיבל קאן שמזעיק אותו אל טקס חלוקת הפרסים. הוא עולה על המטוס הראשון, אבל לא מצליח להגיע בזמן. בעוד כל שאר העולם כבר יודע האם הוא זכה ובאיזה פרס, הוא עצמו עדיין לא שמע על זה, כי הוא תקוע במטוס. לסידר היה היום שפע של זמן בטיסה מפה לקאן כדי לכתוב טיוטת תסריט או שתיים.
כמו שאנחנו כבר יודעים, סידר זכה על "הערת שוליים" בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן. כבוד גדול מאוד. אבל הוא לא נכח בטקס, וזו באסה לא נורמלית – כשהסרט שלך זוכה בקאן, אתה רוצה פאקינג להיות שם כשזה קורה. מוסר השכל: אם אתם מתחרים בפסטיבל קאן, גם אם צפוף ומעצבן וכולם שם צרפתים ושואלים אותכם מה אתם חושבים על לארס פון טרייר כל הזמן, אל תעלו על מטוס לפני טקס הסיום, כי לכו תדעו מה יקרה. זה לא נגמר עד שהאישה השמנה מספרת בדיחות על נאצים, או משהו.
הזוכים האחרים: בדקל הזהב, הפרס הגדול, זכה "עץ החיים" של טרנס מאליק. זה הסרט האחר מבין סרטי הפסטיבל שראיתי בשבוע האחרון, והוא יוקרן בבתי הקולנוע בארץ כבר מסוף השבוע הנוכחי. ומה יש להגיד, זה בהחלט "סרט פסטיבלים". זה בסדר גמור שסרט כזה זוכה בפסטיבל קאן, ויש הרבה מה להעריך בו, אבל לרוב מכרי, ידידי ובני משפחתי לא הייתי ממליץ להתקרב אליו.
"הפרס הגדול של חבר השופטים" – שהוא בעצם הפרס השני – הלך ל"הילד עם האופניים" של האחים דרדן. האחים כבר זכו בדקל הזהב פעמיים (למרות שכמו "עץ החיים", הסרטים שלהם הם מהסוג שמחוץ לפסטיבלים אף אחד לא מתעניין בהם), והשופטים בטח רצו לגוון קצת. הם חולקים את הפרס עם "היו זמנים באנטוליה" של נורי בילגה ג'יילן (לא להתבלבל עם "היו זמנים באנטליה", סרט על משפחה ישראלית המקרינה שקופיות חופשת הכל-כלול בתורכיה).
את פרס השחקנית הטובה ביותר קיבלה קירסטן דאנסט על "מלנכוליה", של לארס פון טרייר. עליה לא כועסים. יש האומרים שהיא בעצם לא קיבלה את הפרס על הסרט אלא על חמש הדקות שבהן היא ישבה ליד פון טרייר בזמן שהוא ליהג על היותו נאצי והסימפטיה שלו להיטלר. אם היא היתה בסוף אותן דקות נעמדת ונותנת לו סטירה מצלצלת היא היתה מקבלת גם תשואות בעמידה ופרס הוקרה מיוחד מחבר השופטים. פון טרייר עצמו כמובן נעדר מהטקס עקב היותו דביל.
פרס השחקן הלך לז'אן דורז'ארדין (אני חושב. קשה עם השמות הצרפתיים האלה), הכוכב של "האמן" האילם.
את פרס הבמאי קיבל ניקולס ווינדינג רפן על "Drive". הסרט הזה הוקרן בימים האחרונים של הפסטיבל, וכנראה היווה הקלה על השופטים. בין כל הסרטים האמנותיים והיומרניים (ותנו לי להגיד לכם, בתור אחד שראה את "עץ החיים" לא מזמן – לא תאמינו כמה אמנותי ויומרני אפשר להיות. לא תאמינו), זה סרט אקשן בלי יומרות מיוחדות, ואולי בגלל זה הוא היה אחד הסרטים הכי פופולריים בימים האחרונים. מתארים אותו כ"מהיר ועצבני לאנשים חושבים". וטוב לדעת שהסרט הזה כבר נרכש להפצה בארץ.
פרס השופטים (כלומר, פרס שלישי) הולך ל-"Polisse", המותחן המשטרתי הצרפתי.
באסה, ובכל זאת, אני בטוח שהבאסה מתגמדת בטווח הארוך.
ברכותי, מר סידר.
שאלה בנוגע להפצות סרטים של קאן
אני רואה שיש כמה מהסרטים בפסטיבל (כמו דרייב) שיוצאים בארה"ב רק בספטמבר. אם הוא הוקרן בקאן, אז למה הוא יוצא רק בעוד כמה חודשים?
ועוד שאלה, האם כול אחד יכול להיכנס לפסטיבל או שרק אנשים מוזמנים יכולים?
למה לא?
כלומר, זה שסרט הוקרן בקאן זה יופי, אבל זה לא אומר שצריך או אפשר להוציא אותו לאקרנים מיד. עדיין צריך למצוא את המועד האידיאלי (לדעת המפיץ) מבחינת מערך הקידום, המיקום בתחרות לאוסקר, המתחרים על הקופות וכו'.
זה מין קטע אירופאי שכזה
עוד בשחר ההיסטוריה, בזמן שהאחים לומייר בצרפת, הראו גלים אומנותיים מתנפצים על החוף ופועלים יוצאים מהעבודה לאור שקיעה אומנותי. צילם אדיסון בארה"ב רקדניות מקפצות וברא את הקולנוע המסחרי.
זה מין קטע אירופאי שכזה להתלהב (לכאורה?) מסרטים 'אומנותיים'.
(ואולי אפשר לשלב בין האומנתי למסחרי: למשל להראות רקדניות יוצאות מהעבודה באור שקיעה אומנותי)
דווקא נראה שלישראלים כדאי לעזוב מוקדם
ממה שאני זוכר, שירה גפן ואתגר קרת כבר היו בדרך לנמל התעופה כשנודע להם שהם עומדים לזכות במצלמת הזהב. במקרה שלהם, הם עוד היו בגבולות המדינה והספיקו להגיע לטקס.
למה להשמיץ?
האחים דארדן, בניגוד לטרנס מאליק, מספרים סיפורים עזים, מותחים ומרגשים מאוד שבהחלט מעניינים גם אנשים שאינם מבאי הפסטיבלים.
מתי נקבל סקירה ל"עץ החיים"?
(ל"ת)
הסרט עולה ביום חמישי הקרוב
אני מקווה שהביקורת תתפרסם באותו יום, או ביום שישי לכל המאוחר.
בטח כבר ראיתם את ההמלצה הזאת
ובכל זאת אני חוזר עליה: הדיווח של ורד קלנר, אישתו של יוסף סידר, על הפסטיבל וכל מה שקדם, הוא הדיווח הקאני הכי שווה שיש.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000646595
התהליך הרגשי והמשפחתי שהיא מתארת (קבלה/דחיה)..
..מוכר היטב לאקדמאים. אני יכול לדווח שזה מאוד מתיש לכל המעורבים בעניין.
אחלה כתבה.
אפשר לנטפק פה ?
ראיתי לאחרונה סרט יווני בשם Dogtooth עכשיו, חוץ מלגרום לחרדה קלה, לא ממש הבנתי מה המסר..
( ולא שלא חשבתי על זה , אבל הצלחתי להגיע לרמה מאוד שטחית סך הכל ) אם בכלל יש מסר ( כי סתם להיות מוטרדים אפשר גם מלראות את הזחל האנושי) .
מישהו מכיר ביקורת טובה או דיון מועיל ? או מישהו שמוכן לחלוק עם בור כמוני את תובנותיו?
לדעתי המסר הוא...
המסר הוא שהאדם מורכב כמעט לגמרי מהשפעות של הסביבה,
ושדברים שנראים לנו מובנים מאליו נראים כאלה רק כי כולם עושים אותם.
כמו הקטע עם שם, שזה "משהו שאומרים ואז מי שזה שייך לו מסתובב", זה שם בשביל מישהו שחיי בעולם בלי שמות.
זה נכון לגבי הרבה דברים. הנה עוד דוגמא: "אנשים שמביאים אליהם ילדים חולים כדי שירפאו אותו עם כל מני חומרים ותנועות. לפעמים הילדים מתים אבל עדיין ממשיכים להביא עוד ילדים כדי שירפאו אותם", שזאת הגדרה שמתאימה גם למרפאים אליליים וגם לרופאים מודרניים, אחד הוא בשבילנו שטויות והשני אמיתי, ובכל זאת אנחנו צריכים להבין למה שבט X ממשיך להאמין במרפא המקומי שלו.
אם אני לא טועה הסרט זכה בפרס כלשהו בקטוגורית הסרט הזר, כנראה המתמודדים היו לא משהו.
(די מזמן, האמת) והשאלה שלי היא: יש לזה איזשהו ביקוש? מישהו זוכר את ג'וני אינגליש הראשון בכלל, שלא נדבר על רוצה לראות לזה המשך? ואם כבר המשך, למה עכשיו, כמעט עשור אחרי הסרט המקורי? אני לא מנסה לרדת על הסרט, הראשון לא היה -כזה- גרוע, אני פשוט לא מבין מאיפה זה בא ולמה זה קיים
http://www.youtube.com/watch?v=ahS422CdZBw
בהחלט סרט שההחלטה על קיומו תמוהה משהו
אני אהבתי את המקורי בזמנו (והיום אני כמובן לא זוכר ממנו כלום, מלבד סצנה מגעילה אחת), אבל אני לא חושב שהוא צבר לו מעמד של סרט קאלט או קבוצת מעריצים שתיתן לגיטימציה לסרט המשך.
הראשון מ-2003
הרוויח 160 בכל העולם והחופשה של בין מ-2007 כמעט 200 מיליון. יש קהל שאוהב את מר אטקינסון, מסתבר.
היי, זה קיטנו מ'סיפור גדול'!
(ל"ת)
טוגו איגאווה הוא שחקן ותיק ומאוד פעיל
למרות שהוא כמעט תמיד בתפקידים שוליים, הוא הופיע בין השאר ב"טופסי טרווי", "זכרונותיה של גיישה", "הסמוראי האחרון", "The IT Crowd" ובקרוב גם בסרט "גמביט" שאת התסריט שלו כתבו האחים כהן.
זה סרטון שבית קולנוע אחד באמריקה מקרין לפני הסרטים שלו כדי שאנשים לא ידברו בסרט, חלק מסדרה ארוכה של פרסומות בסגנון:
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=1L3eeC2lJZs