מיסטר חיפושית (בראד פיט) משתדל להיות בסדר. כן, הוא מתנקש מיומן (וחסר מזל), אבל הוא ממש חווה התקדמות בטיפול הקבוע אצל הפסיכולוג שלו, ומאוד מאמין שכדאי להיות רגועים, ולקחת דברים בקלות. לכן הוא מקווה שהמשימה הפשוטה שלו – לקחת איזשהו תיק מהרכבת המהירה בקו טוקיו-קיוטו – תעבור בלי בעיות, והוא אפילו לא יצטרך את האקדח שלו.
האחים לימון (בריאן טיירי הנרי) ומנדרינה (אהרון טיילור-ג'ונסון) גם לא אוהבים צרות. הם מעדיפים שהמשימה שלהם, להשיב בשלום את בנו של ראש המאפיה האזורי שנחטף, וגם את הכופר ששולם תמורתו, לא תדרוש עוד גופות חוץ מהשש עשרה שהם כבר הרגו. או שבע עשרה, הם לא בטוחים. אבל די, זה מספיק. כעת רק שהרכבת תגיע מהר ליעדה והכול יהיה בסדר.
המתנקש היפני קימורה (אנדרו קוגי) אולי כן אוהב צרות, אבל הוא לא אוהב שדוחפים לו את הילד מהגג ואז מתגרים בו ומספרים לו שהדוחף נמצא ברכבת המהירה בקו טוקיו-קיוטו ורק מחכה לדבר איתו. אז יהיה נחמד, הוא חושב, פשוט להרוג אותו בזריזות ולהתחפף מהרכבת בשקט.
ארבע הדמויות האלה הן רק אלה שאיתן מתחיל "רכבת הקליע", סרט האקשן הקומי שנחת ממש עכשיו בבתי הקולנוע. מהר מאוד ייכנסו לקלחת כמה חבר'ה נוספים, שכולם איכשהו מצאו את עצמם על אותה רכבת באותה נסיעה, וכולם יילחמו בשלב מסויים נגד כמעט כל אחד אחר.
ייאמר מיד: מי שבא לסרט הזה ומצפה למצוא משהו מקורי או יצירתי במיוחד עלול להתאכזב. אבל הנה העניין – זה ממש לא מפריע לו להיות אחד הדברים הכי כיפיים שאפשר לעשות הקיץ הזה בישיבה.
כי כמעט הכול כאן עובד. הקומדיה, בראש ובראשונה ובאחרון ובאחרונה; אומנם ההומור כאן מבוסס דיאלוגים ולא ממש על עבודה ויזואלית, אבל התסריט עושה מה שהוא עושה ממש טוב. שלוש הדמויות המרכזיות – חיפושית, למון ומנדרינה – זוכות לאפיון דמות שהוא קומי במובהק אבל עקבי לאורך כל הסרט, מהרגע הראשון עד האחרון, והוא מצליח גם לתת נפח כלשהו וגם לגרום לכל בדיחה להרגיש תואמת דמות בצורה מושלמת. ישנה בדיחה חוזרת על הלקחים הנפלאים לחיים שאפשר להפיק מסדרת הילדים "תומאס הקטר", ומדהים כמה הלימון הזה נסחט בהצלחה בזמן שעל הנייר נראה שהוא אמור להימאס אחרי דקה. שאפו לתסריטאי זאק אולקביץ' שאין לי מושג מיהו ומהו אבל אני רוצה לראות את הדבר הבא שהוא יכתוב.
הדיאלוגים כמובן עושים את העבודה בזכות השחקנים שמגישים אותם. למעלה מכולם ניצב בראד פיט, שמציג תזמון קומי עילאי וטון מדויק כאזמל לכל פאנץ' בנפרד, וגורם להבין בבת אחת כמה אפילו לכריס המסוורת', למשל, יש עוד הרבה מה ללמוד – ואני זה שממש עכשיו התלהב מהעבודה של המסוורת' ב"אהבה ורעם".
הכוכב המוצלח הבא הוא בריאן טיירי הנרי. את "אטלנטה" עטורת השבחים לא ראיתי, כך שהשחקן הזה רק הספיק לאכזב אותי עד היום ב"גודזילה נגד קונג" וכמובן ב"נצחיים". ובכן, הנה הנימוק המנצח למה הוא נחשב שחקן קומי משובח. גם טיילור-ג'ונסון עושה עבודה נהדרת. הוא פחות צריך להתאמץ כי התפקיד שלו הוא פשוט הקלישאה של הבחור הבריטי וניבולי הפה שלו – מעין חיקוי של חיקוי של מלקולם טאקר – אבל הוא עושה את זה עם המון חדווה ושמחת חיים כללית, ובעיקר מצליח כי הכימיה שלו עם טיירי-הנרי (וגם עם פיט, אבל טיפה פחות) פשוט מושלמת.
שאר הצוות קצת פחות מוצלח. למשל, ג'ואי קינג בתפקיד "הנסיך" לא מאוד זכירה, או הכוכב המקסיקני באד באני שמגלם את ה"זאב" – מתנקש מקסיקני חדור נקמה – שנותן הופעה מהנה (ומוקצנת. הוא אשכרה מיילל כזאב), למרות שהיא לא באמת מסבירה ממה התלהבו ממנו בסוני עד כדי שעל פי השמועות נתנו לו סרט שלם ביקום ספיידרמן שלהם רק בגלל התפקיד שלו כאן. אכזבה מסוימת נרשמת גם בגזרת הנבל (שאותו מגלם שם מוכר שלא נחשף בטריילרים, אז גם אני לא אחשוף), בעיקר כי המוטיבציה שלו היא משהו כמו "שמי הוא נבל מנוול, לא שמרת לי את המעלית פתוחה ולכן נכנסתי לאוטו באיחור של דקה ולכן נתקעתי בפקק מעצבן ולכן איחרתי לעבודה ורבתי עם הבוס שלי והוא פיטר אותי ונהייתי מובטל ובגלל זה אשתי התאבדה, היכון למות!!!"
וחוץ מכל אלו יש כאן כמות רבה להפתיע של הופעות אורח מגניבות למדי, ואני כמובן לא רוצה להרוס אותן, אז רק אומר שלמעט אחת מהן, ההופעות הקצרצרות האלה נעשות בחן ועם טיפת המחשבה שהופכת את הופעת השחקן לקצת יותר מנטו "הנה אני ביי".
גם האקשן טוב. הוא לא מעיף מוחות, וגם אין המון ממנו; אלו מנות קטנות ויעילות שבאות מדי פעם ומבוצעות בסדר גמור, כמו שהיה אפשר לצפות מהרקורד של הבמאי. האכזבה העיקרית בהקשר הזה היא חוסר השימוש בקונספט – בעוד הסיפור בסך הכול מנצל את הקטע שאנחנו ברכבת בנסיעה אחת ספציפית, אין שום סצנת אקשן שעושה שימוש בכך שזאת פאקינג רכבת קליע שטסה במהירות של שלוש מאות קמ"ש. יש מה ללמוד, מסתבר, אפילו מ"וולברין".
אז טוב, נכון שלקראת הסוף הסרט מתחיל קצת לצלוע, הן מבחינת הסיפור שמאז גילוי תוכנית-העל מאבד מקסמו, והן מבחינת האקשן שמצד אחד קופץ את הכריש ומצד שני מבזבז בצורה מכעיסה אמני אקשן כמו אנדרו קוגי והירויוקי סנאדה. וברור שדיוויד לייץ' רוצה להיות גאי ריצ'י בסרט הזה, אבל אם יש משהו שהוא לא היה צריך לקחת ממנו, זאת החיבה המוגזמת לפלאשבקים שהצופים לא באמת צריכים.
אבל וואלה, גם אם הסעיפים האלה קצת מונעים מהסרט להמריא באמת, התנאי מבחינתי לכיף בקולנוע הוא הזרימה. לא רק הבדיחות בפני עצמן, או המהלך העלילתי, או הניסיון לפסקול מקפיץ; זה פשוט הכול ביחד, משהו שעף על המסך ממולך ולפחות רוב הזמן מרגיש קצר ממה שהוא באמת – והבמאי הצליח במשימה.
"רכבת הקליע" הוא מנה מרוכזת של כיף חסר משקל שלא חייבים להשקיע בו כדי ליהנות, ובחום של אוגוסט זאת דרך פשוט נהדרת להעביר שעתיים במזגן מול מסך גדול. סרט קיץ כהלכתו.
יום אחד אני אפסיק לקרוא את השם "בריאן טיירי הנרי"
בלי לשאול את עצמי שנייה לרגע מתי גדול שחקני הפרמייר ליג בכל הזמנים עשה הסבה למשחק, ואז נזכר שזה לא האיש בכלל.
But it is not this day.
Every. Single. Time.
גם העובדה שהמילה בעברית לשחקן Actor ושחקן Player זהה לא עוזרת למוח שלי לעבד את המידע.
לפני שנה
הוא עשה הסבה לפני שנה, כששיחק בפרק "שגעון של לילה" של טד לאסו.
טוב לדעת שהצליחו להרים סרט אקשן הוליוודי וכיפי כי המשימה הזאת גדולה על נטפליקס.
(ל"ת)
היי, התסריט של הוולברין היה פח. אבל לג׳יימס מנגולד מגיע המון כבוד.
הוא ביים כמה סצינות אקשן גאוניות ממש שם. גם רכבת הקליע וגם הקרב נגד מאה הנינג׳ות שנחתך מהגרסא הקולנועית. בהחלט יש מה ללמוד ממנו.
אני מסכים מאד, כמובן
ולכן קישרתי דווקא לשם. גם בביקורת של דורון בזמנו הוא שיבח את האקשן.
יפני מדי, לא יפני מספיק
יצחק מציין את זאק התסריטאי, אבל אני מודה שמבחינתי השם הכי מסקרן – וכנראה הכי משמעותי – בקרדיטים הוא זה של קוטארו איסאקה – הסופר שהספר שלו הוא הבסיס לסרט.
בעוד שמבחוץ אפשר לדמיין שסרט שנראה ככה הוא די חופשי בעיבוד שלו, מעבר זריז על העלילה בויקיפדיה (שבתקווה תלווה על ידי קריאה של הספר בקרוב) מראה שנראה שדווקא אפשרי שהרבה מהדברים המצחיקים והמעניינים בתסריט נלקחו די כמו שהם מהספר. נניח, כל האובססיה ל"תומאס הקטר".
ככזה, הטון החמקמק של הסרט – משהו שבין מגניב, מאיים, ומצחיק שהוא לא תמיד מצליח לקלוע אליו – מתגלה כמשהו שכנראה היה באמת עובד יותר טוב ביפנית שוטפת (בניגוד לחצי יפנית שנוכחת בסרט הזה). בעוד שבסרטים מערביים "טון" צריך להיות יותר קבוע, ומעבר חד מדי עלול לצרום לצופה, סרטים קוריאניים ויפנים פורחים בגבול האפור של "מה אני רואה עכשיו? זה רציני? פארודי? קומי?".
על כן, אחרי שמרחיקים את "רכבת הקליע" בראש מאזורי הגאי ריצ'י (וזה לא קל – הסרט באמת מהדהד סרטים שלו, בייחוד עם בראד פיט בתפקיד ראשי קומי) ולוקחים לאזור סרטי הטירוף מאסיה, הדברים מתחילים יותר להסתדר. עדיין נראה לי שהייתי מעדיף עיבוד יפני על אמת לזה, אבל צריך להודות שלייץ' ואולקוויץ די קולעים לכימרה הטונית הזאת (שהושוותה איפשהו ל"הדסון הוק", וזאת לא השוואה לחלוטין חסרת בסיס).
בקיצור – כן, זה סרט כיפי. אני חושב שהייתי אולי נהנה ממנו יותר אם היו עושים אותו יותר יפני או פחות יפני, אבל כניסיון מערבי לקלוע לטירוף יפני: הוא דווקא עובד די טוב.
מעניין.
זה גורם לי לחשוב על עוד דברים מערביים שניסו להיות יפניים ברמה כזאת.
הסמוראי האחרון כמובן מהדהד את סרטי הסמוראים של קורוסאווה (יותר לכיוון הגרנדיוזיות של ראן) ו-47 רונינים הוא ג׳אנק יפני מהנה ועד כמה שאני זוכר הוא בהחלט ״יפני לגמרי״.
אתה מצליח להיזכר אולי בעוד דברים?
בכל מקרה, אני אלך לרכבת הקליע מתישהו בשבוע הבא, אבל עד כה נשמע לי ממש טוב.
גוסט דוג עולה לראש
רק שאלה – נמצא בחול ולא שולט בשפה – כמה יפנית יש בסרט? תודה
לדעתי כשיש יפנית מופיעה גם אנגלית
אבל מודה שלא הכי שמתי לב.
בכל מקרה, הרוב המוחלט של הדיאלוגים החשובים מתרחשים באנגלית. יש בערך שתי דמויות שלפעמים גולשות ליפנית, והן די משניות.
תודה
גם לא שולט בשפה
נמצא בחול וצפיתי בלי להבין מה אומרים כשמדברים יפנית, לא הפריע.
לרגע קראתי את השם של הבמאי "דייויד לינץ'"
והייתי שניה מלעזוב את הכל ולרוץ לקולנוע לראות איך הוא עושה סרט אקשן.
ובכן
אתה לא הראשון.
סרט מבדר סך הכל
הרגיש לי שההתחלה קצת קרטעה, אבל זה השתפר.
מהדברים שכנראה מפריעים רק לי – כאילו נתנו ל Google Translate לתרגם חצי מהסרט. מה נסגר עם הכתוביות בקולנוע
לגבי התרגום - לגמרי!
הוא היה גרוע לאורך כל הסרט ונהיה מביך לגמרי לקראת הסוף שבו תורגם משהו בסגנון "כדאי שאוכל בננה, אני צריך את הפוטסיום".
וחבל כי הסרט דווקא אחלה, אז למה זה מגיע לו?
ה"קונספירציה" שלי
התרגום הוא תרגום אוטומטי/מכונה/גוגל טרנסלייט באופן מובהק לגמרי. כל מי שעבד בזה אפילו קצת יודע שאין טעם להריץ דברים כאלה לפני שמתרגמים, כי לתקן אחרי תרגום אוטומטי לוקח משמעותית יותר זמן מתרגום מאפס. רק ככה אפשר להגיע לכמות כזאת של שגיאות זכר/נקבה, יחיד/רבים וכו'. נגיד גם שמרו על "- -" במקום שלוש נקודות כשמשפט נקטע, כמו שעושים בתרגומים לכבדי שמיעה באנגלית. גם לא היה קרדיט למתרגם בכלל, שזה יחסית נדיר בקולנוע.
מצד שני, מלא אנשים רואים ככה דברים היום בסטרימינג ופיראטית. אני חושב שהמפיצים רצו לבדוק אם אפשר לא לתרגם את הסרט ורק להריץ משהו אוטומטי, ולראות אם זה מביא תלונות קהל. בינתיים זה צוין בכמה ביקורות, אבל לא חושב שזה באמת יפגע בהכנסות של הסרטים אם יקרה באופן קבוע. לדעתי נראה יותר ויותר כאלה מעכשיו.
שזה גם מוזר, כי בסוף תרגום עולה כמה אלפים בודדים, ובתקציב של הפצה זה לא הרבה. אבל התופעה הזאת הולכת ומתרחבת בסטרימינג ובהפצות היותר קטנות, אין סיבה שלא יגיע גם לסרטים גדולים.
וואלה, לי היה אשלגן.
יש מצב התחילו לעדכן כתוביות תוך כדי?
אולי זו היתה בננה אחרת?
(ל"ת)
מחדל אדיר.
סרט מעולה, פצצה, נהדר.
אבל למה להביא את אנדרו קוג׳י ולא לתת לו סצינות אקשן?
מסקנות אחרי קריאה מהספר
טוב, כצפוי, יש משהו בספר שעובד יותר מהסרט אבל זאת חוכמה קטנה. מעניין לראות מה השינויים העיקריים שנעשו.
– הדמות של "הנסיך" היא כנראה השינוי הכי עיקרי. הדמות הזאת שונתה מהיסוד לקראת הסרט – לא רק שהיא הפכה מנער לנערה, אלא שבעצם כל כולה שונה כליל. מהכי מהדמויות הכי מעוררות שנאה (תחשבו משהו כמו ג'ופרי כפול אלף) היא הפכה לנערה די מעצבנת ולא כל כך מאיימת. ההחלפה של סיפור הרקע שלה ממשהו אפל, מטריד ופסיכופטי למשהו אחר הוא כנראה הכרחי לקהל אמריקאי שאני די בטוח שלא היו זורמים עם דמות שמנסה לחשמל ילדים, להרוג כלבים והקריינות שלה היא אחד הדברים הכי מעוררי אנטגוניזם באופן מכוון ונחוץ.
– אה וכמובן, כולם יפנים, אבל זה בקטנה. אני דווקא אהבתי את הגלובליזציה של העיבוד – יש בו משהו שעובד ספציפית לסיפור הזה, אם כי בדרך לשם חלק מההסברים והמוטיבציות שונו באופן שנהיה ברור כמה מסורבל הוא.
– זה לא שהספר הוא חגיגה פמיניסטית (כאמור, אפילו "הנסיך" הוא בחור פה), ודווקא לכן הבחירה להשמיט דמות נשית די משמעותית היא תמוהה.
– כמה טריטוריות ספויילרים: השימוש פה בנחש הרבה יותר הגיוני מהכלום שעשו איתו בסרט ואשכרה יוצר פייאוף כיפי, סצנות האקשן – במפתיע – כתובות די טוב. זה יותר קשה משניתן לחשוב וכל הכבוד להם, זה תפס אותי בהפתעה כי ראיתי את הסרט אבל וואלה הבחירה לצמצם את הדמות של מייקל שאנון לכוח על שלא פוגשים בו היא הרבה יותר כיפית ומאיימת, לימון ;-;.
בקיצור, בסופו של דבר יש בהחלט מעט אמריקינזציה צפויה אבל מפתיע לראות כמה דברים הסרט כן הצליח לקחת כמעט מילה במילה מהספר – בייחוד לנוכח כמה שינויים מאוד דרמטיים שהוא מבצע באזורים אחרים.
לא נראה שהוא בארץ בשום צורה, אבל למי שמחפש מה שנקרא "ספר טיסה" כיפי להחריד – מומלץ.
אני שונא אותך.
הוספת לי עוד ספר לרשימה.
נהנתי מהביקורת ולטעמי היא מדוייקת
(ל"ת)