אני לא מאוד בקיא בסרטים בוליוודים. נראה לי שאפשר לספור על יד אחת את אלו שראיתי, מקסימום שתי ידיים. אני מכיר כל מיני התייחסויות לקולנוע בוליוודי מתרבות פופולרית, אבל אין לי מושג מה הטרופים או הציפיות שאמורות להיות מסרטים כאלה. לכן, כשנתקלתי במקרה בציוץ בטוויטר על סרט הודי עם בובת דוב מדברת, הנחתי שההודים פשוט רוצים שיהיה להם "טד" בבית. זה סיקרן אותי מספיק כדי לצפות (הוא עלה לנטפליקס לפני שבוע), ושעתיים ורבע מאוחר יותר, אני יכול להגיד לכם: "טד" זה לא.
כך הסרט הזה נוצר על פי הדמיון שלי: זה בכלל התחיל בהוליווד, עם מישהו שרצה לעשות סרט נקמה סטייל "ג'ון וויק". אז הוא כתב סיפור אהבה בין טייס ופקחית טיסה שמתאהבים במהלך השיחות שהם מנהלים בכל פעם שהוא מנחית מטוס. בינתיים, ברון סמים מנסה למצוא לב להשתלה עבור בנו הגוסס. המנתח שאליו אותו ברון פונה מגלה שפקחית הטיסה שלנו יכולה להיות תורמת מתאימה, ומחליט לחטוף אותה כדי לקחת את ליבה בלי לבדוק קודם אם יש לה כרטיס אד"י. כשלטייס נודע על כך הוא יוצא למסע מלא נקמה אלים ומדמם כדי להציל את אהובתו לפני שיהיה מאוחר מדי. אך אויה, אף אולפן בהוליווד לא היה ממש בקטע, אז אותו במאי/תסריטאי החליט לנסות את מזלו בבוליווד, שם אמרו לו שאין להם בעיה, אבל זה ירוויח הרבה יותר אם זה יפנה לקהל צעיר אז צריך לעשות לו "ילד-יזציה" וגם להכניס קצת סטייל בוליוודי. ככה זה, לפעמים צריך להתפשר בחיים.
וכך קיבלנו את "באדי", שהוא די מה שמתואר למעלה עם כמה שינויים קטנים. למשל, סיפור האהבה בין הפקחית והטייס נהיה יותר חד-צדדי, כשהיא מתאהבת בו ממבט ראשון אבל במקום להגיד לו משהו פשוט שרה לעצמה על כמה מדהים זה יהיה כשסוף סוף מבטיהם יצטלבו ואהבתם תתממש, על רקע מונטאז' שבו היא מגיעה למקומות שונים שבהם הוא נמצא ומתחילה לרקוד מאחוריו. היי, אני בעד, יותר סרטים צריכים שירי אהבה אקראיים. באחד הקטעים במונטאז' הטייס שולח לה מתנה בצורת בובת דובי גדולה, תכף נחזור לזה. הקטע עם ברון הסמים והמנתח עדיין פה, והפקחית נחטפת ומורדמת עד שתובל למקום הניתוח. ברגע שהיא מורדמת, הנשמה שלה עוברת לבובה של הדובי (אם זה נשמע לכם מוזר, בבירור לא הורדמתם אף פעם). בגוף החדש שלה היא מאתרת את הטייס, והשניים יוצאים למצוא ולהציל את הגוף האנושי שלה לפני שיהיה מאוחר מדי.
אז כן, לא תמצאו פה הומור סטלנים או משחקי מילים מיניים. אבל אני לא בטוח אם הדברים שישנם הם מאפיינים מוכרים של סרטים בוליוודים או שבמקרה יצא ככה בסרט ההודי האחד שאני רואה פעם בכמה שנים. למשל, תצוגות המשחק אולי מדהימות במונחים בוליוודים, אבל מבחינתי, לא יזיקו להם עוד כמה שיעורים בסניף ההודי של ניסן נתיב. גם הכוריאוגרפיה של האקשן מאוד מזוייפת ועצלנית. לא סתם הזכרתי את "ג'ון וויק", באמת יש סצינה של קרב יריות במועדון; אבל בגלל שזה סרט ילדים, במקום דם משפריץ יש סאונד אפקט של עגבניה נמחצת בכל פעם שמישהו נורה בראש.
חוץ ממשחק בינוני ואקשן עצלני הסרט מציע גם כמה דברים מוזרים בפני עצמם: בסרט משתתפים גם שחקנים דוברי אנגלית, שבבירור דובבו על ידי שחקנים הודים לאחר הצילומים. אבל אני מוכן להישבע שלפעמים אפשר לשמוע ממש חלש את המילים באנגלית, כאילו לא השתיקו לגמרי את הטייק המקורי אלא רק החלישו אותו. כמו כן, באחד הקטעים לדמות יש פלאשבק למשהו שקרה מילולית בסצינה הקודמת, פחות מדקה לפני כן. וכשבובת הדובי המדברת פותחת בשיחה עם ילד שהיא פוגשת בפארק, זה נראה לו הגיוני לגמרי כי הוא ראה את זה בסרטים (אולי "טד", אבל הוא לא מוזכר בשם). אה, ובאחד הקטעים הדובי רוקד עם עוד מישהו את הריקוד של "נאטו נאטו" מ-"RRR", כי כמובן.
הבעיה העיקרית של "באדי" היא שלא ממש ברור למי הוא נועד. הוא לא סרט נקמה הארדקור כי יש בו כמה וכמה רגעים שטותיים ודובי מדבר, אבל הוא גם לא ממש סרט ילדים כי הסיפור שלו כולל חטיפה של בני אדם על מנת לסחור באיברים שלהם, עם קטע אחד אפל למדי. יש בו רגעים משעשעים – לפעמים בכוונה ולפעמים לא – אבל נראה לי שחלק מהעניין נגרם מכך שלא ידעתי למה לצפות, ואם צפיתם ביותר סרטים בוליוודיים ממני אולי תשתעממו. זה רחוק מלהיות סרט השנה שלי או משהו, אבל איפה עוד תמצאו סרט שיש בו גם שירי אהבה וגם דובים מדברים שיורים בתתי-מקלע? רק בבוליווד.
אבל הדוב הזה באמת מעוצב כמו "טד" מה נסגר
(ל"ת)
חיפשתי את הסרט בנטפליקס ולא מצאתי
מה שאומר שהסרט כנראה עלה לנטפליקס בארה״ב אבל לא בארץ.
כדאי להבא להדגיש את זה כשכותבים משפט כמו ״עלה לנטפליקס לפני שבוע״.
בסופו של דבר, רוב קוראי האתר חיים בישראל.
עלה גם בישראל
אם הנטפליקס שלך באנגלית ואתה מחפש Buddy הוא מופיע.
זה בדיוק מה שחיפשתי ולא הגעתי לתוצאה הרצויה
שאני אבין, כדי להגיע בארץ לכותר הזה צריך לשנות את שפת הממשק לאנגלית?
אני מבין מזה שבטח הסרט עצמו לא מתורגם לעברית, כך שהם לא מציגים לי אותו בממשק העברי.
טוב, בכל מקרה, מבחינתי ״עלה לנטפליקס״ זה סרט שאפשר פשוט להיכנס לחשבון הנטפליקס ולמצוא אותו כולל תרגום, מה שיש פה זה ״עלה לנטפליקס עם כוכבית״.
לא שאני מתערב בשיקולי הדעת של האתר
אבל מדובר בסרט הודי עם ציון 3.4 בימד״ב (שזה שקול בערך ל 1.7 לסרט שהוא לא סרט הודי, אני חושב, וגם אם לא, זה לא משנה). דווקא הסרט הזה ראוי לביקורת?
מה זה "ראוי לביקורת"?
אני, ואני מניח שגם שאר כותבי האתר, כותבים על מה שמתחשק לנו לכתוב. אם נכתוב רק על סרטים שמוקרנים בקולנוע ויש להם ציון של 7 ומעלה בימד"ב זה יהיה אתר די משעמם.
בהחלט, זכותך לכתוב על מה שבא לך.
אבל זה ההבדל בין ״בלוג״ לבין ״אתר ביקורות סרטים״.
למשל, ב״סריטה״ בתור אתר שהוא בלוג, זה מה שהם עושים כל הזמן. וברור שגם כאן אפשר. אני לא אגיד לרגע שלא.
אני כן אומר שבסופו של דבר, תפקיד ״ביקורת״ הוא לתת טעימה של כן או לא, לסרט שיש אשכרה פוטנציאל שמישהו יראה ( או לחילופין, לגלות לעולם על סרט לא מוכר, כדי שמישהו יראה). כשאני חושב למשל אם בא לי לראות את ״דדפול נגד וולברין״ או אפילו את הסרט החדש של לנתימוס או נורי ג׳יילן, אחד הדברים שאעשה, זה מן הסתם לבדוק את הביקורות (כאן באתר, באתרים אחרים, ציונים בימד״ב, לטרבוקס וכו׳ וכו׳) ולגבש דעה האם שווה לי לבזבז את השעתיים (או במקרה של ג׳יילן, שלוש וחצי) שעות לראות משהו או לא.
והדברים נכונים לא רק לקולנוע. כשאני קונה כל מוצר צריכה שהוא לא commodity (החל ממסך מחשב ועד סט סירים חדש) – תפקיד הביקורת הוא לומר לי האם המסך של טושיבה טוב יותר מזה של lg או האם סט הסירים של סולתם טוב יותר מזה של לודג׳. בכלל ולצרכים שלי. זאת אולי לא המשמעות המילולית של ״ביקורת״ אבל זה התועלת שלה. לביקורת יש תועלת או תועלתנות לקורא אותה על מנת שיבחר בחירה מושכלת. לכן מושג ה״ביקורת״ הומצא – על מנת לייצר תועלת של ממש.
אבל ״באדי״ הוא סרט שסביר להניח ש 99.9 אחוז מהאנשים לא באמת מתכוון לראות, או אפילו חשב לראות או שמע עליו משהו, ובעקבות הביקורת הרעה עליו, הסבירות עולה מ 99.9 אחוז ל 99.999 אחוז.
אז בהחלט מדובר באחלה פוסט לבלוג (ויתכן וזה מה שהאתר הזה הוא, וזה לגיטימי לגמרי). אבל קשה מאד לקרוא לזה ״ביקורת״, מכיוון שאין בה תועלת כלשהי.
אבל כן, כאמור, אחלה בלוג פוסט. אבל מה לעשות ומעל ״באדי״ כאן באתר כתובה עוד מילה – ״ביקורת״. למעשה, אם תסתכל במעלה הדף, תראה שהמילה הזאת ״ביקורת״ כתובה פעמיים.
אני מבין את הסנטימנט הכללי
אבל רוצה שכן תיקח בחשבון שנו, עין הדג בהחלט "בלוג", גם אם אנחנו עושים עבודה טובה מאוד בלשים בגדים של גדולים כשאנחנו כותבים פה.
אנחנו בהחלט חותרים לתת תוכן שיעזור לאנשים, אבל יש גם מקום להשתעשע עם ביקורות ופוסטים פחות רציניים ואנחנו עושים את זה מפעם לפעם.
אני בגדול נוטה לסנן ביקורות שאין להן ערך ולא עוזרות לאף אחד, על סרטי סטרימינג שהדבר היחידי שיש להגיד עליהם הוא "אנא ערף", אבל "באדי" חושף קהל לא מכיר למוצג ביזאר משעשע לכל הפחות, וככזה הוא לדעתי כן שווה את הביטים הדיגטליים שאני משלם על האחסון שלהם ואת ארבע הדקות שמישהו יקרא אותם.
כלומר, כמו תמיד, יש מאזן איזונים עדין של השאלה "מה הטון והמטרה של האתר", אבל אני לא בטוח שביקורת אחת, משעשעת, על סרט ביזארי מטה את הכף לכאן או לכאן באופן מוחלט.
ביקורת איננה המצאה קפיטליסטית
בהחלט אפשר לטעון שהמבקר מתכתב יותר עם עולם האמנות שהוא מבקר מאשר עם הצרכנים של אותה האמנות. בכל מקרה, הטענה שביקורת נועדה לסייע לצרכים שלך, הקורא שלה, היא צרה מדי (גם ההתייחסות לצרכים האלה רק כהחלטה כן/לא לראות סרט היא צרה מדי, אגב). זו אחת המטרות שלה, אבל לא היחידה – וביקורות שונות משרתות מטרות שונות (או כמה במקביל).
אוקיי, אבל שוב
אתה נותן הגדרה מאוד צרה וספציפית של סרטים שצריך לכתוב עליהם. הרבה סרטים עוברים מתחת לרדאר של אנשים ונקברים בשירותי סטרימינג וכנראה שאף אחד לא יראה אותם. אני לא התכוונתי לראות את "באדי" כי לא הייתי מודע לקיומו, בדיוק מהסיבה הזאת, הוא עוד סרט אחד מיני רבים שעולים לנטפליקס כל שבוע וקל לפספס אותם. אבל נתקלתי בציוץ עליו, הסתקרנתי והנה, צפיתי בו. כן, הביקורת לא משתפכת עליו או משהו, אבל היא כן חושפת אותו לעוד אנשים, ואולי גם בהם יש כאלה שיסתקרנו וירצו לבדוק אותו, גם אם לא הרבה.
כאמור, איפה שלא תזרוק אבן תמצא דעה של מישהו על בלוקבאסטרים כמו "דדפול ו-וולברין". אבל בין בלוקבאסטר אחד לאחר, אפשר לתת את הזרקור לסרטים שפחות שמעו עליהם. מי שלא מעניין אותו סרט כזה, לא צריך, הכל בסדר, לא חסרות פה ביקורות אחרות. ראיתי סרט הודי מוזר ורציתי לכתוב עליו, זה הכל.
הויכוח הזה ערכי יותר מהביקורת!
אני חייב להגיד שאני מאוד מתחבר לשני הצדדים של הויכוח, ולכן טוב שהביקורת קיימת!
מצד אחד (הצד של מתן [ויהונתן]), האתר הזה הוא המקום לשפוך בו חוות דעת ללא סינון קפדני (או לפעמים קפדני מדי, אהמ יהונתן!).
עוד מימי דורון פישלר העליזים עין הדג היה פלטפורמה לחובבי קולנוע לקבל קצת יותר פלפל מאשר פסקה אחת על כל סרט. יש חשיבות רבה להמלצות באותה מידה כמו דיס-המלצות.
מצד שני, אני מבין את נורתון מאוד, וגם אני הרגשתי ככה אחרי הקריאה של הביקורת הספציפית הזאת. אתר עין הדג נמצא אצלי במועדפים עוד מאז התיכון (20 שנה בערך וואו!). אני נכנס אליו בערך פעם ביום כדי לבדוק מה חדש. ראיתי הרבה מאוד סרטים שלא ציפיתי לראות בזכותו, ונמנעתי מסרטים אחרים שחשתי שהיו מבזבזים לי את הזמן.
וכאן הנקודה של נורתון חשובה! פתאום… הביקורת… בזבזה לי את הזמן! תחושה מאוד מבלבלת, כי זה יצר סדק באמינות ובנאמנות שלי לעין הדג.
לפעמים יש תחושת שמחה לאיד בקריאת ביקורת שלילית, ברור. יש סרטים שקצת מגיע להם. וביקורות שליליות זה דבר חשוב. אבל הביקורת הזאת לא בדיוק שלילית.
לפעמים גם יש סרטים ממוצעים מינוס. סתם סרטים. אבל למבקר יש איזו פואנטה שעבורה כדאי לכתוב ולנו לקרוא את הביקורת.
במקרה הזה מדובר על ביקורת סתם על סרט סתם (בלי לזלזל במתן, שאותו אני מאוד מעריך). אם הסרט הוא Meh אז למה לכתוב עליו ביקורת?