במקור: The Brothers Grimm
במאי: טרי גיליאם
תסריט: אהרן קרוגר
שחקנים: מאט דיימון, הית' לדג'ר, לנה הדי, פיטר סטורמר, מוניקה בלוצ'י
אי שם בימים עברו, האמינו ההמונים הנבערים בקיומו של העל-טבעי. הם שבו וסיפרו לבניהם ולבנותיהם אגדות על מכשפות גוזלות נשמה, ועל מלכות הנמות את שנתן בלב יער מכושף וממתינות לאבירן. אך בתחילת המאה ה-19, כבר ברי לכל בר דעת, ובמיוחד לשני המשכילים ווילהלם וג'ייקוב גרים (מאט דיימון והית' לדג'ר), כי מדובר בסיפורי סבתא. אבל, כפי שיודע כל טלפת, עושה ניסים וסתם נוכל, אתה לא צריך להאמין במשהו כדי לעשות ממנו כסף. מספיק שהלקוחות שלך מאמינים.
וכך תר וויל השכלתני ברחבי אירופה, וגורר אחריו את ג'ייקוב חמוץ הפנים, שמעדיף להתרכז בתיעוד הסיפורים. אליהם מתלווים מספר עוזרי מאחורי-הקלעים, שאחראים על ביצוע ההונאות. עם הגיעם לכפרים כדי לספר את סיפורי גבורתם מעוררי ההשתאות, מתברר בכל פעם כי באורח פלא ממש, הגיעו בדיוק כאשר לכפר נטפל טרול רע מזג או מכשפה מסוכנת במיוחד. בני הכפר שוכרים את שירותיהם של האחים הטובים, ובמבצע חילוץ נועז, הם תמיד פוטרים אותם מן הצרה. יום אחד, בעודם מתענגים על שכר הגון ששילמו להם תושבים אסירי תודה, נשבית החבורה ומובלת אחר כבוד למעוזו של גנרל צרפתי. זהו זמן הכיבוש הנפולאוני, והדבר האחרון שהצרפתים צריכים הם סיפורים מצוצים מן האצבע, שיפחידו את תושבי השטחים הגרמניים הכבושים. תחת איומים כבדים נשלחים האחים להרגיע את הרוחות בכפר נידח כלשהו, שמספר ילדות קטנות נעלמו ממנו ללא הסבר.
וויל נסער – מישהו השקיע בכפר הזה עבודה ממש טובה, עד כדי העלאת כל עצי היער על מסילות, כך שיוכלו לזוז. לעומתו, ג'ייקוב החולמני נשבה באגדות בני הכפר, ומעלה את האפשרות כי אולי יש בהן מן האמת. ובינתיים, ילדות נוספות ממשיכות להיעלם.
'האחים גרים', כפי שתרגומו העברי מרמז, אינו מתעסק באגדות המסורסות והאנמיות שאנו מכירים כיום. אין בו פרחים ופרפרים אלא כמעט רק גוונים חומים ואפורים. כיאה לסרט שעוסק בעולמם של מלקטי האגדות המפורסמים, יש בו סצינות שכביכול מראות את מקורות ההשראה לסיפוריהם. כיפה אדומה מדלגת בעליצות ביער, כשמעליה יושבים על ענף שלושה עורבים שחורים. תוך שניה וחצי אנו פוגשים גם את איש העוגיה, מלכת הקרח והמכשפה עם התפוח המורעל. הרעיון אמנם משעשע, אבל לטעמי, נדחסו פנימה יותר מדי התחלות של סיפורים או מראי מקום כאלו, כאילו הסרט משתתף בתחרות טריוויה, ועליו לספק תצוגת תכלית. למרות זאת, מה שמצא חן בעיני במחוות האלה, הם השינויים שנעשו באגדות המוכרות. כך, למשל, זהו לא הזאב הרע, בעל העיניים הגדולות, האוזניים הענקיות והשיניים העצומות, שטורף את אחת הילדות. ואילו רפונזל, שאנו מכירים בזכות שערה הארוך, מתבררת כבעלת שני כינויים (ותפקידים) נוספים, שאנו מכירים כסיפורים נפרדים.
כדרכם של אחים בעלי אופי שונה זה מזה, הדבוקים איש לישבנו של רעהו כל הזמן, האחים לא מפגינים זוגיות מושלמת. וויל מזלזל במופגן בגישה התינוקית של אחיו, ונדמה כי רק קרבת הדם גורמת לו להמשיך ולדאוג לו. זה, והכסף. ג'ייק חי במציאות משלו, ומתעניין רק בסיפורים שלו, באומנות. זו דמות שטרי גיליאם, הבמאי, היה אמור להזדהות איתה, אבל ג'ייק, על פי לדג'ר, מזכיר הרבה יותר מדי סייד קיק קומי חסר אונים, המועד ונופל ללא הרף. אולי זה אומר משהו על המודעות העצמית של גיליאם למצבו.
גיליאם הגיע לפרויקט הזה כבמאי שכיר. אמנם אינני מומחית לענייני גיליאם, אך נראה לי כי ל'אחים גרים' נכנס משהו מהרוח שכל כך מייחדת את סרטיו של הבמאי. מדובר, בעיקר, בצד הויזואלי של הסרט. נכון, לא תמצאו פה את הפומפוזיות של 'הרפתקאות הברון מינכהאוזן' או 'ברזיל', אבל גם בלעדיה , הכל גדול, אפל, מאיים ובעיקר מוקפד עד לפרט האחרון. משהו קצת התפקשש אמנם עם פעלולי המחשב (יש האומרים כי זה נעשה בכוונה), אך בכל מקרה, הם לא סיבה לא לראות את הסרט. לסרטים של גיליאם באים בשביל הסיפור, ובשביל עולם הפנטזיה, שנראה דווקא אמיתי מאד.
'האחים גרים – למבוגרים בלבד' הוא סרט מהנה. סביר שזה לא יהיה סרט הגיליאם הקלאסי שציפיתם לו, אבל זה לא אמור לשנות לכם – הוא מקסים בדרכו שלו. אני מנחשת שבדומה ל'ברזיל', גם לסרט הזה תצא גרסת במאי שתציע סוף שונה ואפל הרבה יותר, שאולי יהפוך את הסרט לסרט גיליאמי באמת.
- אתר רשמי
- טרי גיליאם
- מאט דיימון למעריצים
- הית' מי בייבי
- קיראו 200 אגדות של האחים
- האחים גרים בגרסת לייט
- בואו ילדים וילדות
- אז למה צריך את זה בכלל
- ביער, ביער
סרט חביב
אבל איזה מין סרט חביב, לא כל כך ברור לי עדיין. הסרט הזה לא החליט מה הוא רוצה להיות: זאת קצת קומדיה, אבל לא מאוד מצחיק, וקצת סרט אימה, אבל לא ממש מפחיד, ועם הרבה אגדות, אבל ממש לא לילדים. הסוף באמת לא משהו, וממש אפשר לשמוע את אנשי ההפקה שמכתיבים משהו שהקהל בהקרנות המבחן יאהב. בכל מקרה, כמו כל דבר בחיים, זה עניין של ציפיות. כל כך הרבה שמעתי על כמה שהסרט הולך להיות גרוע (דן, זאת בעיקר אשמתך) שבסופו של דבר הופתעתי לטובה.
והעצים המלהכים מגניבים יותר מכל אנט.
תגידו, לפיטר סטורמייר יש תפקיד משמעותי בסרט?
אם כן, זו עוד סיבה ללכת מבחינתי (לא שטרי גיליאם הוא לא סיבה מספיק טובה בפני עצמו).
גם את קונסטנטין מומלץ לראות ולו בשביל לפגוש פיטר סטורמייר בתפקיד השטן כמו שעוד לא יצא לכם לראות.
האם הוא שיחק בעוד סרט לאחרונה?
דווקא לא אהבתי אותו כל כך ב'גרים'.
גרוטסקי מדי, סרט-מצויר מדי.
טוב, אני לא יודע כי עדיין לא ראיתי..
אבל גם ב"קונסטנטין", לדוגמא, הוא היה דמות די מוגזמת במשחק שלה, ואיכשהו איתו זה הסתדר לי. הוא חמוד שכזה.
יש לו עכשיו תפקיד
בסדרה Prison Break, שם הוא מגלם איש מאפיה איטלקי. גם שם יש לו את אותו השטאנץ, אבל זה עובד.
מאז שראיתי אותו בארמגדון,
לא משנה איזה מבטא הוא עושה, הוא נשמע לי רוסי.
לא נעים להגיד, אבל קבאלדי הוא הדמות שהכי שנאתי בסרט.
הוא מגיע, נותן את הקטע הנחמד שלו, ואתה חושב שזהו. מחיאות כפיים. שוב סטורמייר הביא אותה בקטע משעשע. אבל אז מסתבר שלא, הפעם הוא פה לתמיד. לאט לאט החיבוב הפך לתיעוב. השטיקים שלו ממש נחמדים שמדובר בדמות אורחת, אבל כשמדובר באחד המלווים העיקריים של הגיבורים לאורך כל הסרט, זה כבר די מעצבן.
שלא לדבר על זה שהדמות שלו נראית כאילו מפאת חוסר תקציב איחדו את התליין האכזר עם הסייד-קיק הקומי, לדמות אחת די מבולבלת.
[אגב, מוזר לי נורא לקרוא את ההודעה שלי בת חצי השנה, מראשית ימי באתר. לפתע היא נראית לי קצת ילדותית, משום מה. התבגרות אינטרנטית?]
פיטר סטורמר מופיע בתפקיד משני
אבל הוא מקבל יותר זמן מסך מאשר "קונסטנטין". אה, הוא גם מאוד מצחיק.
לא זהיתי אותו
זאת אומרת, כן זהיתי אותו ברגע ששמעתי את המילה הראשונה שלו – אף אחד אחר ביקום לא מדבר ככה – אבל אז ראיתי אותו, והוא פשוט לא נראה כמו עצמו. הם עשו עליו עבודת איפור למופת.
אכן
"מצחיק" זה עניין יחסי. אני אהבתי מאוד את המקאבריות ואת הטיפשות הזו ואתה לא.
מי שרוצה לראות סטורמייר
בעל תפקיד רציני וחזק שמופיע להרבה זמן, שיצפה ב-Prison Break. סדרה מצויינת, דרך אגב.
אבי העורקים
שלם? מקורי?
אתה צוחק, נכון?
באופן מפתיע, אני מסכימה עם חלק מהטענות שלך,
על איזה בעלי ממון מדובר? האם ידוע כי בעלי האולפנים הכריחו את גיליאם להסריט סוף שונה מזה שרצה?
חברת 'מירמקס'.
כפי שכתבתי, אני לא יודעת את זה בוודאות, אלא רק מנחשת שלסרט ייצא DVD עם סוף שונה. כלומר, בהנחה שלגיליאם תהיה אפשרות. במירמקס יש קצת בלאגנים כרגע ועושה רושם שהם לא הכי משקיעים בדיוידיאים.
הניחוש הזה מתבסס גם על כל תהליך הפקת הסרט – במהלך כל ימי הצילומים היו המון ידיעות (חלקן מבוססות הרבה מעבר לרמת השמועה) על גיליאם שרב עם האולפנים. הם פיטרו לו צלם, הנחיתו עליו ליהוקים, הטילו וטו על החלטות שלו וכו'. וזה לא שהעבר שלו עם אולפני קולנוע שונה. בקיצור, כרגע כל הסימנים מצביעים על סוף כפוי. הייתי אומרת שאשמח להתבדות בעניין זה, אבל אני עדיין לא בטוחה מה דעתי (כי מצד אחד – אני בעד גיליאם ובעד זה שיתנו לו חופש אומנותי. מצד שני – זה באמת היה סוף מסריח).
יש לו הרבה ספק להינות ממנו.
הסוף של "הברון מינכהאוזן" הוכתב גם כן על ידי האולפנים?
בכל אופן, נחכה ונראה את גרסת גיליאם. בכלל לא בטוח שהיא תהיה טובה יותר גם אם לא תהיה הפי אנדית (ע"ע גרסת הבמאי של "אפקט הפרפר", שאני מודה שלא ראיתי אבל ממה ששמעתי עליה…).
הפקה במצוקה
הסיפורים על ההפקה הבעייתית הזו רבים. הנה מקבץ:
• הכל מתחיל בתסריט. אהרן קרוגר, תסריטאי, או ליתר דיוק יציר שטן ששם לו למטרה להחריב את אומנות התסריט ("רחוב ארלינגטון", "צעקה 3", "הצלצול"), נשכר לתכנת את התסריט (אני מסרב להשתמש בפועל כ.ת.ב לתיאור הפעולה שהוא עשה פה). הנוסחה הומצאה ע"י אנשי שיווק ומפתחי תסריטים שכירים, שניסו ככל הנראה לרכב על ההצלחה של סרטי פנטזיה בשנים האחרונות (שר"ה, הארי פוטר, שרק). הסיפור האמיתי של האחים גרים נראה להם אינטלקטואלי מידי, אז הם המציאו סיפור חדש. השמות המקוריים שלהם – וילהלם וג'ייקוב – נשמעו להם גרמניים מידי, אז הם עשו להם אמריקניזציה. את כל המרכיבים הללו נתנו לקרוגר, וביקשו ממנו לטמטם את הסיפור במידת האפשר. אם כי הוא היה עושה את זה בכל מקרה.
בראיון עם המפיק של גיליאם (שאני מתקשה לאתר כרגע) נרמז בין השורות שגיליאם חושב שהתסריט חרא, ועל כן מיד לאחר חתימת החוזה הוא התיישב לשכתב אותו עם שותפו טוני גרישוני. הם לא קיבלו עליו קרדיט בסרט (מי שיחפש אותם בקרדיטים ימצא אותם תחת Dress Pattern Makers, בדיחה שתחילתה בימי "פחד ותיעוב").
• האולפנים שכרו את גיליאם בטענה שהם רוצים את "החזון המיוחד שלו", אך ברגע האמת הם נסוגו. כשגיליאם רצה שלדמות של מאט דיימון יהיה אף מלאכותי, הודיעו לו חגיגית שאם יצטלם ולו פריים אחד עם האף הזה, ההפקה תיסגר. סרט או לא סרט, במאי או לא במאי, דיימון קודם כל חייב להיות חתיך.
אך המכה הגדולה ביותר נחתה על גיליאם ממקום לא צפוי. הצלם הקבוע שלו בשנים האחרונות, ניקולה פקוריני, פוטר כמה ימים לאחר תחילת הצילומים חרף מחאותיו של גיליאם, בטענה שהוא "קודר מידי". ובאופן פלאי כלשהו, תוך שניה הומצא לו צלם חליפי, ניוטון תומאס סיגל (סדרת "אקסמן", "וידויים של מוח מסוכן"), שנראה כאילו ישב בשדה התעופה על המזוודות, מחכה לאות שלו לבוא.
נראה כי מאחורי גבו של גיליאם נרקמה לה קנוניה שנועדה לסרס אותו. סיגל אומנם צלם מצוין בפני עצמו, אך הסגנון שלו הרבה יותר מואר ונוצץ מאשר זה של גיליאם ופקוריני. השניים לא הסתדרו מהיום הראשון. לאחר השבועות הראשונים, הם הפסיקו לתקשר כליל. הנאמנות של סיגל לא הייתה נתונה לגיליאם, אלא למפיקים. גיליאם היה מעמיד פריים, ובזמן שהוא היה יוצא מהסט סיגל היה משנה אותו ואת התאורה שלו. מסרים הם העבירו בינהם דרך עוזר הבמאי, כך מספרים.
הצוות ראה בהתערבות של האולפנים חוסר אמון בגיליאם, וזה העכיר את האווירה על הסט.
• גיליאם עצמו, אולי בשל הדכאון ואולי בשל הגיל, חטף כאבי גב קשים לקראת סוף הצילומים שריתקו אותו למיטתו. את כל החודש האחרון הוא ביים מתוך הטריילר שלו, דרך מוניטור ומכשיר קשר.
• לאחר הצילומים הסרט החל לעבור ידיים בין האולפנים (ועל זה אולי רד פיש ירחיב, כי אני תמיד מתבלבל בין כולם).
• האולפנים דחו את הגרסה הערוכה שגיליאם הגיש, ודחו את תאריך הפצת הסרט בזמן מה, נאמר, שנה שלמה. עוד הבעת אי אמון בגיליאם, שלפחות דחפה אותו לזרוק הכל ולביים סרט עצמאי במקביל, שנשמע קצת יותר מבטיח.
זהו, נדמה לי, הסרט הראשון של גיליאם בו לא ניתנה לו זכות העריכה הסופית ("Final cut"). אך את השינויים שהוא נתבקש לעשות הוא סירב ליישם. הסרט נכנס להקפאה, למעט העבודה על האפקטים. באופן תמוה למדי, בסופו של דבר הגרסה שיצאה אינה שונה במיוחד מהגרסה המקורית שגיליאם הגיש. או כך לפחות הוא טוען (זאת בנוגע לאלו הטוענים כי אולי יש גם סוף גיליאמי יותר. אני מנחש שאין. אם כבר sell out, אז עד הסוף).
• וכאילו כדי להוסיף על הביזאריות, לאחר כל התהליך המייגע הזה, שהזכיר לגיליאם למה הוא השתדל להתרחק מאולפנים כמו מאש, הוא הוזמן ע"י האולפן לעשות סרט המשך. כן, הם טענו שהם היו מאוד מרוצים בסוף. הוא בכל אופן ויתר על התענוג, וכרגע לא ברור אם זה בכלל קורה.
''יציר שטן ששם לו למטרה להחריב את אומנות התסריט''...
קולני
ברצינות, אני לא מבין מה הבעיה הגדולה עם אהרן קרוגר.
שני הסרטים האחרונים שלו היו 'סודות נעולים' ו'האחים גרים', ומשניהם נהניתי. כן, לאחים יש את כל הבעיות שלהם, וגם 'סודות' לא מושלם, אבל התסריט שלו רחוק מלהיות פשע נגד אמנות התסריט. דן, מה דעתך להחליף לסיימון קינברג? הוא כתב את 'XXX2', שהוא אחד הדברים המגוחכים-שלא-בכוונה ביותר שראיתי, ואת 'מר וגב' סמית' שניצל רק בזכות בראד ואנג'לינה. והוא כתב גם את 'אקס-מן 3', כך שפוטנציאל ההרס הוא עצום. וגם אם לא, We'll always have עקיבא גולדסמן.
וגם הצלצול היה אחלה.
וגם הצלצול היה אחלה.
וגם רחוב ארלינגטון לא רע בכלל לדעתי.
ומה עם קצת פטריוטיות?
לעמוס גיתאי יש מקום של כבוד ברשימת התסריטאים הגרועים.
אגב, אני חושב שהוא במאי טוב מאוד, רק תסריטאי איום ונורא. אפילו עקיבא גולדסמן כתב פעם דיאלוג אמין (נדמה לי).
יש הרבה תסריטאים גרועים בעולם. קרוגר הוא לבטח לא הגרוע שבהם. אבל לדעתי הוא מהמסוכנים שבהם.
אני לא חושב שקרוגר מטומטם, ואני גם לא חושב שהוא לא יודע מה הוא עושה. בדיוק בשל כך אני חושש מפניו. אפשר לומר שמה שהופך את אהרן קרוגר ליותר נורא מסתם מישהו שלא יודע לכתוב הוא אותו הדבר שהופך את (קרוב משפחתו?) פרדי קרוגר ליותר מפחיד מסתם איזה נהג שיכור: שניהם רוצחים בכוונה.
מהסרטים של קרוגר שראיתי עולה באופן ברור למדי תפיסת עולם לפיה הכל קדוש בשם המתח, הכל כשר בשם הסצינה, והכל מותר לשם הרגע. אין לו שום נסיון להאחדה של התסריט, לתפיסת עולם שלמה ומדויקת שהוא מציג, למשמעות קוהרנטית, לאיכות של דיאלוג או מבנה. אם משהו עובד ברמת ההנאה הרגעית של הקהל – דיינו. בכל מקרה הקהל טיפש ולא זוכר מה קרה לפני דקה, שלא לדבר על לנתח את הקשר בין סצינה לסצינה, דמות לדמות ורפליקה לרפליקה.
זה מסביר את ההצלחה הגדולה של "הצלצול", שאני מודה שעבד גם ברמת ההנאה נטו: כל סצינה שם היא מאוד אפקטיבית. אבל זה לא מכפר על כך שהסרט מטומטם ומטמטם. קרוגר תופס את הקהל שלו כטיפש, וכותב בהתאם, מתוך התנשאות וזלזול. כך לפחות נדמה לי כשאני צופה בסרטים שנעשו עפ"י תסריטיו. ועל כן הוא דוחה אותי כל כך.
סיימון קינברג (שאני עוד לא מכיר) הוא אולי סתם ליצן חצר. אולי הוא סתם לא יודע מה הוא עושה. קרוגר לעומת זאת הוא יועץ המלך המרושע, שמסכן את הממלכה כולה.
התביעה סיימה.
____________________________
* ולגבי "האחים גרים", הוא כאמור שוכתב לחלוטין ע"י גיליאם וגרישוני, ועדיין הרישול בו צעק לשמיים. אני לא רוצה להתחיל ולחשוב בכלל איך נראה התסריט המקורי של קרוגר.
קינברג עושה אותו דבר
בעצם הוא שיכלל את הנוסחה. התסריטים שהוא כתב עושים בית ספר לקרוגר.
דבר ההגנה: את 'סודות נעולים' ראית?
אני לא יודע אם הוא יגרום לך לשנות את דעתך, אבל הוא בלי ספק נותן חומר טוב לסנגוריה. הסרט כולו, יעידו הדיונים המספוילרים בביקורת עליו, דל בהנאות והפחדות רגעיות ברמת הסצינה, אבל הוא נבנה לקראת מעין טוויסט שקושר, או מנסה לקשור, את כל הקצוות. למעשה, שמעתי תלונות לפחות מאדם אחד (היי דני) שהתלונן על כך שהסרט לא מנצל את האפשרויות הגלומות בתסריט, ושיותר מדי מהשיאים של הסרט לא היו בו בעצם: היית יכול רק להסיק על קיומם אחרי הצפיה. וזה, נדמה לי, בדיוק ההיפך מההאשמות שלך נגד קרוגר.
אני מקווה גם
שהאולפנים הם אלו שאשמים בכך שלאחים גרים ולאנג'ליקה יש שיניים בוהקות וישרות, כאילו פסי ההלבנה של קרסט איתנו מאז ומעולם, ואפילו איכרית פשוטה יכלה להרשות לעצמה טיפול אורתודנטי.
באמת הנחתי שזה פרט שקשרו לחתיכיות הכוכבים, מכיוון שהעוזרים של האחים היו הרבה יותר אמינים בקטע הזה.
היא לועסת שורשים של עץ הערבה.
אני מניח שזה כבר לונקק כאן פעמים רבות, אבל בכל זאת. סעיף 59:
http://www.geocities.com/CollegePark/6174/64learn-movie.htm
אני לא רואה את זה כמשל,
אלא סתם כעקיצה קטנה.
עם העקיצה אין לי בעיה
אבל כשהיא באה בסוף, על חשבון כל הסופים האחרים שהסרט הזה היה זקוק להם כל-כך, המחיר כבד מדי.
סיקרנתם אותי
אלמלא הייתי די משוכנע שלסרט הזה לא מגיעה צפיה חוזרת, בהחלט הייתי שוקל אחת עם פרשנות המשל בראש, לראות עד כמה היא מצילה את הסרט.
בשעה הראשונה עוד תהיתי אם יתכן שזה קשור במצברוח של שותפתי לצפיה (בכי גבה גלי במחוזותיה במהלך הדקות הראשונות של הסרט),
אחר כך כבר כעסתי (אלה שעתיים שלעולם לא יחזרו ואני לא נעשית צעירה יותר!).
"האחים גרים" לא מפחיד עד הסוף, לא מצחיק כמעט בכלל, לא אפל כמו שהוא עושה מעצמו, לא משוחק כמצופה, מלא קטעים תמוהים ואתם מוזמנים להמשיך בעצמכם לסכם את דבריו של קודמי שהפליא לדייק בביקורתו.
בוקצור, בזבוז זמן של ממש, וסביר שאת הקטעים הכי טובים ראיתם כבר בטריילר.
אני די מסכים אתך
וסיכמת יפה את הסיבות שגרמו לי למצוא את עצמי מנמנם בערך עשר פעמים שונות במהלך הסרט, ואז תוהה למה הסצינה שכבר ראיתי חוזרת על עצמה.
הסרט היה טוב למדי בעשר הדקות הראשונות (כשהאחים מתחמנים את הכפר) ואז התחיל להידרדר ולא הפסיק.
זאת היתה מוזיקה צוענית, לא יהודית
ואם זה היה תלוי בגיליאם, המוזיקה לכל אורך הסרט היתה כזאת.
והאחים ויינשטיין הם באמת יהודים, אבל זה לא קשור. מצד שני, מה לעזאזל עשו הצרפתים לגיליאם שגרם לו לשנוא אותם כל כך, אני לא יודע.
ה''שנאה'' לצרפתים היא עוד מימי פייתון
שנאמר:
ה''שנאה'' לצרפתים היא עוד מימי פייתון
זו שנאה? הצרפתים יוצאים במונטי פייטון הרבה יותר מגניבים מהבריטים ההמומים.
ב"האחים גרים" לעומת זאת נראה לי שיש תשובה די ברורה לשאלה "מה הצרפתים עשו" – הם כבשו את אירופה.
מוזיקה צוענית, נגן יהודי
אחד משני הנגנים שרואים בסוף הסרט (שוט אחד, מצולם מלמטה כלפי מעלה) הוא, בבירור, כלייזמר יהודי.
ממש, ממש לא אהבתי
מקסים בדרכו שלו? מהנה?
מהדברים האלה בפסקת הסיום המסכמת עוד עשוי להשתמע כי הסרט מומלץ לצפיה. לונג ג'ון, בזאת הכתבה איבדת אותי כקורא שיסמתך על כתבותיך בעתיד כשיחליט לראות סרט.
להמליץ על סרט כזה… פשוט פשע. אני באמת מאמין שזה אחד הסרטים הגרועים שיצא לי לראות בבית הקולנוע. אם לא האפקטים והעיצוב, הייתי חושב שהתעוררתי באמצע הלילה לראות את אחד הסרטים המחורבנים האלה שאף אחד לא שמע עליהם בערוץ 4 של הכבלים האנלוגיים.
דווקא לזה יש תירוץ
רעיון נחמד, אבל לא. עושה רושם שיש ליקוי ירח לפחות פעמיים בשנה, אז גם אם זה לא של ירח מלא, קשה להניח שיש ליקוי ירח מלא רק פעם בחמש מאות שנים.
http://en.wikipedia.org/wiki/Lunar_eclipse
אבל זה מתייחס לכל כדור הארץ, לא?
ביקורת מצוינת.. תודה
רב חן מפנימים
שכחתי לציין: את הסרט ראיתי ביום שישי, בהצגה של 22:00, בקולנוע רב חן 2 בירושלים. שלושת הנתונים האלו משמעם הרייטינג הגבוה ביותר בירושלים, פחות או יותר, ובכל זאת –
לפני הסרט היו 5 טריילרים וזהו. כן, זהו: אחרי הטריילרים התחיל הסרט, בלי אפילו פרסומת אחת.
כל הכבוד.
פתילי 12 קופים וגיליאם
מודרניזם ופוסט מודרניזם:
כתבה מספר 982
עם קצת המשך כאן:
כתבה מספר 982
פתיל ארוך על "12 קופים" מול "ברזיל", וסרטי גיליאם בכלל:
כתבה מספר 1127
האם יהיה סרט המשך?
משהו בסגנון – "בתוך האחים גרים"… ?!
אני דווקא
די אהבתי.. כאילו, באתי בציפיות נמוכות יחסית, לסרט של גיליאם, יום אחרי שראיתי את 12 קופים אחרי המון זמן שלא ראיתי , וציפיתי לסרט נחמד, וזה גם מה שקיבלתי.. מצולם יפה ומעוצב יפה , ולא יודע מה איתכם אבל היו קטעים שאותי הוא ממש הצחיק..
למרות שזה גיליאם אני לא חושב שהוא רצה לעשות סוף עצוב, כי בכל זאת , זה לא מסוג הסרטים האלה.. אולי לא בדיוק כמו זה שהיה בסרט, אבל בטוח לא סוף עצוב .. זה לא היה ממש מתאים.
סרט איום
האחים גרים הוא פשוט סרט איום. העלילה שטחית ולא מובילה לשום מקום אלא משלבת בליל לא הגיוני של אגדות ילדים. אכזבה
''בליל לא הגיוני של אגדות ילדים''.
אני דווקא ראיתי את זה קצת אחרת. ניצני האגדות האמורים לא קשורים בהכרח לאגדות שנכרכו ע"י האחים גרים, אלו מדובר (לפי הסרט) בסמלים שהיו מופיעים בכל מקום שהוא. הרי אין קשר ישיר בין הילדה בשמלה האדומה, ובין האגדה שאנו מכירים כ"כיפה אדומה". והאחים אפילו לא ראו אותה, לפחות לא כלבשה אדום. אבל, כארכטיפים מעין-יונגיאנים, הדברים הללו שורצים בכל מקום, מתחת לפני השטח.
''בליל לא הגיוני של אגדות ילדים''.
מה בסרט גרם לך לחשוב שמדובר בסמלים שמופיעים בכל מקום שהוא? אני לא אומר שאין, אני פשוט לא זוכר.
(אגב, קראת את Witches Abroad של פראצ'ט? הוא גם כן מתייחס לעניינים ככה, אם כי לדעתי בצורה יותר מוצלחת מ"האחים גרים").
בעיקר כי אני מעדיף לחפש סדר בדברים.
כיפה אדומה היא דוגמא נהדרת. הם לא ראו אותה. אז מה הרלבנטיות שלה?
אפשר להניח שמדובר ב"מאגניבות" לשמה, אבל אני מעדיף משמעות.
בעיקר כי אני מעדיף לחפש סדר בדברים.
זהו, מה באמת הרלבנטיות שלה? אני בהחלט חשבתי (מתוך ברירת מחדל) שמדובר במאגניבות לשמה. נראה לי שאנחנו נבדלים בברירת המחדל (וגם – לא יפה לטעון את זה, אבל האם, אם הבמאי לא היה גיליאם אלא מישהו שאתה שונא וחושב שהוא אהבל, היית מחפש את אותה משמעות?)
ברור שלא.
אבל אצל המאי אחר, סביר להניח שזה גם נראה היה אחרת.
משמעות? בסרט הזה? יש לי גשר נהדר שאני רוצה למכור לך.
עזוב את הגשר, אני אקח רק את הטרול.
שאלה, קטנה. אם אפשר לענות במהירות, יהיה נחמד.
אוקיי, חברה שלי ואני רוצות ללכת לסרט. אני רוצה ללכת לסרט הזה, אבל היא במצב קצת עדין (היא תמות מפחד אפילו אם נראה הארי פוטר.) והיא הזהירה אותי מראש שאם זה יהיה מפחיד היא פשוט תקיא.
עליי.
בכל אופן, זה סרט מפחיד? זתומרת, יש בו *משהו* שיכול להיות מפחיד? כי אם כן, הייתי רוצה מראש לחסוך את הקיא שאני אצטרך לנקות מהבגדים.
שאלה, קטנה. אם אפשר לענות במהירות, יהיה נחמד.
במילה אחת – כן. יש כמה קטעי זוועה שהם אמנם לא מגעילים במיוחד, אבל לא טובים למי שימות מפחד בהארי פוטר.
שאלה, קטנה. אם אפשר לענות במהירות, יהיה נחמד.
אוי.
רע.
(קטעי זוועה-מעיים שפוכים ואנשים שחוטים, או קטעי זוועה-אנשים מקיאים ?)
בהקשר טיפה שונה,
הסצינה עם איש הזנגוויל היתה יכולה להיות הדבר הכי מפחיד שנראה בקולנוע מאז… אה… הרכבת שמגיעה לתחנה, בערך.
מזכיר קצת את 'החתול עם הידיים', למי שמכיר. וזה מפחיד.
מפיתום.
החתול עם הידיים הרבה, הרבה יותר מפחיד מכל דבר שהלך בסרט הזה.
בהקשר טיפה שונה,
מחיקת העיניים הזכירה לי את החתול עם הידיים, בהחלט. אבל אז בא איש הזנגביל וקילקל הכל. מה לעזאזל חשב מי שעיצב אותו כגירסה שחורה של ילד הבצק של פילסברי? מאוד מאוד לא מתאים לקטע, וחבל.
זה לא גרסה שחורה של ילד הבצק מפילסברי
זה גרסה מוקטנת ושחורה של איש המרשמלו מ"מכסחי השדים".
בהחלט.
אחת הסצנות הקריפיות והנוראיות פסיכולוגית שיצא לי לראות כבר הרבה זמן.
מפחיד.
די מאוכזב האמת...
ציפיתי ליותר מטרי גיליאם…
אני די תופס ממאט דיימון ומהית' לדג'ר , וחבל לי שהם לא ממש באו לידי ביטוי בסרט.
הצד הויזואלי היה די מרשים, אבל מעבר לזה הרגשתי משועמם לאורך רוב הסרט, ויצאתי בהרגשה של אכזבה.
2/5 לפי מדד ההנאה
האלמנט הזה הופיע כבר ב''ברזיל''
לקראת סוף הסרט, כשסם נחקר ומואשם בהאשמות שונות ומשונות (לרבות "בזבוז זמן ונייר"), ניתן לראות ולשמוע ברקע, בהצללה, מסכת עינויים שעוברת על נחקרים אחרים. גיליאם מציג את זה באופן כה גרוטסקי, עד שעם כל האימה, זה גם מצחיק למדי.
את ''ברזיל'' אני לא זוכר
אבל האימה כאן הולכת לאיבוד, וזה מה שמפריע לי.
סרט ממש חמוד.
נכון הוא לא מפחיד מדי, לא מצחיק מדי ולא מסובך מדי. הוא מתאים לילדים ולמבוגרים ביחד. ראיתי את הסרט היום וממש הלהבתי מהעיצוב כשאני חושב איך היה נראה הסרט אם הוא לא היה אמור להיות אפל. העיצוב הוא פשוט אגדה!
לפי דעתי אתם ממש ממש מגזימים עם התאוריות שלכם. הסרט נכתב לפני שהאולפנים אולי התערבו לגיליאם בסרט וממש לא נראה לי שהוא ניסה להעביר עליהם ביקורת. אם כבר אז לי יש פרשנות אחרת:
אולי הסרט מנסה להגיד שהאנשים היום מאמינים יותר מדי לאגדות/סרטים. האנשים מאמינים ומשלמים כסף בשביל זה. למרות זאת יש אנשים שמנסים להשיג אמינות בעולם ואומרים לגרימים למצוא את האיש מאחורי ההיעלמות, כאן החלטתי להשוות את הצרפתיים לכל חבורת דוגמא 95 שמנסה ליצור יענו סרטים ריאלסטיים אך מאבדת עם כל זאת את היופי והכיף שבסרטים. הקהל מוצג דרך האיטלקי שבהתחלה חושב שהמציאות היא האמיתית והצודקת אך לקראת הסוף הוא מגלה שיש בחיים יותר ממה שאנו רואים ויודעים.בסוף אנו מגלים שהאנשים נסחפים לסרטים לטוב ולרע. לרע כג'ייק הורג את אחיו, ולטוב כשיש נשיקת קסם שמחזירה את כל האנשים לחיים. האיחוד בין השחור ללבן הוא איחוד בין המציאות לבין הדמיון של הסרטים.
אני יודע שזה ממש מופרך אבל לפי דעתי זה הגיוני יותר מהתיאוריה על האולפנים.
דרך אגב, ממש התאכזבתי מהאפקטים. זה לא שלסרט לא היה תקציב. הגלימה המעופפת הייתה יכולה להיות הרבה יותר מציאותית ומצמררת אך זה נראה כמו השטיח של אלאדין. גם כששני האחים מתעופפים זה נראה כמו המיטה המעופפת וחבל.
בסך הכל סרט שהייתי מראה אותו בכיף לילדיםף לנוער ולמבוגרים.
שכחתי להגיד משהו.
את הסרט ראיתי בסינמה סיטי. מסיבות מוזרות מצאתי את עצמי שם בשעה 2 לבד אז החלטתי להיכנס לסרט. לאחר שנכנסתי ראיתי עוד אחד באולם. עם תחילת הפרסומות ביקשתי מהסדרן לא לעשות הפסקה והוא הסכים ביחד עם הצופה השני. קניתי קולה ופופקורן גדולים מדי בשבילי במחיר סביר יחסית לבתי קולנוע אחרים. הסרט החל עם 10 דקות של פרסומות, 2 טריילרים ושקופית אחת. כ20 דקות לפני הסוף הנוזלים של הקולה החלו לצאת בניגוד לרצוני, אך אבוי! הסדרן לא היה באולם ולא יכולתי לבקש הפסקה. כמובן שמי שראה את סרטי אמריקאן פאי היה חושב שאני אשתין בכוס הקולה הענקית (למרות שהיא לא הייתה מכילה הכל!) אך רצתי לשירותים וחזרתי במהרה. בסוף הסרט עם עליית הכתוביות הדליקו אור חלש והסדרן נכנס ושאל אם מישהו הפריע לי. עניתי שלא והמשכחתי להסתכל על הכתוביות (נחמדות, והמוסיקה מצמררת…) בסוף עזבתי מבלי שאף אחד ידחיק בי. אגב, בסרט היה סראונד מלא והוא שודר בפוקוס.
אהבתי את סינמה סיטי!
סרט רע! רע! רע!
פויה גיליאם! פויה מירמקס!
מעבר לזה שהוא מבולבל, טפשי ואינפנטילי, הוא נראה כאילו אין לו במאי.
הכל עשוי ברישול ובחוסר החלטיות:
החל מהתסריט ומפיתוח הדמויות, דרך הקומיק-רליפים ועד העיצוב הלא אחיד והצילומים המבולבלים.
אני מאוד מקווה שההסבר של דן ברזל הוא הנכון, ושלא מדובר באובדן דרך של גיליאם.
פשוט רע!
ההסבר של דן ברזל
אינו סותר את ההנחה שגיליאם איבד כיוון. ואף להיפך. גיליאם של פעם בכלל לא היה עושה את הטעות הזו מלכתחילה.
אבל כנראה שנצטרך להתאפק עוד קצת ולחכות ל-Tideland כדי לדעת.
אני, על כל צרה, מכין כבר עכשיו חלקה נאה בבית הקברות לסמאחים.
לא נראה לי שנשאר שם מקום
אחרי שקברנו את האחים כהן, האחים וושאווסקי, טרנטינו, טים ברטון, וודי אלן, שאמאלאן, ג'ארמוש…
תגיד, על מה פינצ'ר עובד בימינו?
'זודיאק'.
אישית זה לא נשמע לי מבטיח, אבל מה אני מבין.
כתבה מספר 2790
לא נראה לי שנשאר שם מקום
למה קברתם את ברטון טרנטינו וג'רמוש? קיל ביל היא יצירת מופת, מפעל השוקולדה הוא אחלה סרט, הוא מצחיק ומפחיד, ואומרים שהחדש של ג'רמוש מעולה.
בקצרה, כי זה באמת עניין של טעם
קיל ביל – הרבה מהומה על לא מאומה, אלימות ריקה לשם מאגניבות, נטול דיאלוגים טרנטינואים.
ברטון – ממחזר את עצמו לעייפה. מ"סליפי הולו" והלאה הפך טרחני ומשעמם.
ג'ארמוש – ניסיתי לאהוב את "פרחים שבורים" ועד לסצינת הסיום כמעט הצלחתי. ולמרות שניסיתי ללכת גם איתה, בשום אופן לא הצלחתי.
בקצרה, כי זה באמת עניין של טעם
כן זה אכן עניין של טעם, אני לא מבין איך אנשים שאהבו את ספרות זולה יכולים לסבול לא לראות שהוא באותה רמה. הוא לקח את הרעיון המחוותי צעד קדימה, והוא התבגר והחליט לעסוק במה שקורה כאשר פסיכופטים מתאהבים, ונפגעים( כולל הקטע המעולה עם אחיו שלביל) הסרט הראשון מציב הוא בעצם על מנת ליצור מיתוס, הוא יותר איך שסיפרו על מה שקרה מאשר מה שקרה באמת, השני מתמודד עם המציאות ומהרהר על הראשון, וכמו שטרנטינו אמר, הוא יכול להוסיף כל מיני טוויסטים ושורות מחץ על מנת להפוך את העלילה למסובכת אבל הוא כבר שונא את הדברים האלה והוא רצה לעשות פשוט סרט נקמה טהור. אבל נכון על טעם ועל ריח, אבל ללכת רחוק עד כדי הספדה!?? זה מוגזם אתה יכול לא להנות, אבל אתה לא יכול לא להעריך את היכולת המדהימה שלו. הבמוי ווריטאוזי להדהים, המשחק מעולה, והתסריט שנון, אף במאי אחר בעולם לא ייכל לביים את הסרט הזה. ואת זה צריך לזכור.
אפשר להתווכח על זה
מעבר לבעיות הרבות שקיימות בקיל ביל (מבחינה תסריטאית בעיקר) ומעבר לכך שהדבר היחיד שמתחרה במגלומניות שלו זו השטחיות שבו, אני מוצא בסרט הזה יותר מדי בעיות מוסריות. לא ברמת העלילה עצמה, שלרגע לא מנסה להיות מוסרית, אלא ברמת העשיה, שהולכת למקומות שבעיניי הם מוקצים. נדמה לי שפירטתי על זה בביקורת כאן (או שלא, לא זוכר).
בכל מקרה, אני מקבל את זה שעוד מוקדם לקבור את טרנטינו. מבחינתי הוא בסטנד-ביי.
מה קרה לאזהרת ספוילר?
ספוילר מעלי ל'ספרות זולה'!
וואו, צודק! סליחה!
גוונים של אפור
תראה, קצת קשה לי לנסות לשכנע אותך, כי זה מאוד סובייקטיבי. עניין של תחושות, רגשות והעדפות אישיות. בטח לא שחור-לבן.
אני חושב שיהיה לך קשה לערער עובדתית על משפטים מסוג "טרנטינו חוגג את האלימות באופן כל-כך נהנתני" או "חגיגת הדם וההרג לא עוצרת". אני חושב שזה גם די ברור שב"קיל ביל" זה הרבה יותר קיצוני מבסרטים קודמים של של הקוונטין.
אבל מן סתם, הפרשנות שלנו לעובדות האלה שונה. אני רואה בזה אלימות ריקה, אתה רואה בזה פארודיה מבריקה…
אף אחד לא הספיד את טרנטינו.
רק את מעמד הסמאח שהוא זכה לו.
אני לא יודע
אומנם באמת נראה לי מוקדם להספיד את טרנטינו (הפרקים שביים בCSI ובALIAS היו מצוינים) אבל קיל ביל הוא לא יצירת מופת. הוא פשוט סרט טוב. אפילו טוב מאוד.
בנוגע לג'ארמוש… ובכן, התגובות דווקא דיי פושרות לפי הבנתי (וגרמו לי, אישית, לוותר על הסרט למרות שציפיתי לו): כתבה מספר 2926
וטים ברטון זכה לקבורה מוקדמת אחרי "כוכב הקופים" ועל אף ש"צ'ארלי" ללא ספק החייה אותו, לא הייתי מעלה אותו ישר חזרה לדרגת הסמאח. בשביל זה אני מחכה ל"חתונת רפאים".
מילא ברטון וגיליאם
ומילא שאמלאן, הוושובסקים וג'ארמוש, אבל האחים כהן עדיין חיים ונושמים. "לחסל את הליידי" היא חביב לגמרי וגם "אכזריות" היה מלא קסם כהני. גם טרנטינו לא עזב לרגע את היכל הסמאחים וקיל ביל היה לטעמי מעולה. וודי אלן מפשל בזמן האחרון יותר מדיי, אבל הטריילר ל"MATCH POINT" שלו נראה ממש טוב, זה מספיק כדי לא להחרים אותו מהשולחן של המקובלים.
תסלח לי, כן
אתה מדבר על אותם "לחסל את הליידי" ו"אכזריות בלתי נסבלת" שאני ראיתי?
או שאתה חי ביקום מקביל, שבו האחים כהן לא איבדו כל עניין בקולנוע יצירתי וחדשני, מכרו את נשמתם לאלוהי הוליווד (משל היו ברטון פינק) ובדרך מיחזרו, רידדו וטמטמו את יצירותיהם?
אבל מדוע טמטמו?
"לחסל את הליידי" היה סרט טוב מאוד לטעמי, הוא אכן רחוק מאוד מלהיות סרט גדול או יצירת מופת, אבל הוא לטעמי עדיין סרט ראוי. "אכזריות בלתי נסבלת" הוא בהחלט הסרט הגרוע ביותר של האחים, כי רוב הבדיחות בו הם דיי סלפסטיק ופרצופים מוזרים נוסח ג'ים קארי. אבל אני אהבתי, לא יודע למה, אבל זה עבד עליי.
כמובן שאני יכול לסלוח להם על עוד אלף "אכזריות" בשביל "צומת מילר" או "הקפיצה הגדולה", שני יצירות המופת הגדולות שלהם.
נראה לי שגם אתה מסכים
שהאחים כהן של השנים האחרונות, גם אם עדיין יש להם חן מסויים וגם אם לא איבדו באחת את כל יכולות הבימוי שלהם, רחוקים מאוד מהאחים כהן של השנים הראשונות.
אין מקום להשוואה בין הליידי ואכזריות לבין מילר או הקפיצה (או כל אחד ואחד מהסרטים שקדמו ל"אכזריות").
נראה לי שגם אתה מסכים
אבל הרי שני הסרטים האחרונים שלהם (אם אני לא טועה) מראש נידונו להיות שונים מסרטים "טיפוסיים" של האחים במובן זה שהם לא אלו שכתבו את התסריט המקורי. כך שלא ברור אם מה שקרה (שלדעתי הוא לא כל כך נורא גם אם מאכזב – מאוד אהבתי את "אכזריות בלתי נסבלת", וגם "להרוג את הליידי" לא נוראי) הוא בגלל שנגמר להם הסוס או בגלל שהם הלכו לרעות קצת בשדות זרים.
קשה לי לראות איך אפשר להשוות בין ה"התדרדרות" שעברה על האחים ובין ה"התדרדרות" שעברה על גיליאם, שאחרי הסרטים הנהדרים שלו הוציא יציאות כמו "פחד ותיעוב בלאס וגאס" (כן, אני יודע שיש כאלו שאוהבים אותו) ו"האחים גרים".
אתה לא טועה, אבל זה חלק מהעניין
1. האחים התמסחרו. מה דחוף להם פתאום לקחת פרוייקטים עבור כסף? עד לפני כמה שנים הם התמידו בפרוייקטים עצמאיים ובנסיון ליצור אמירה (עם דגש על "ליצור").
מה קרה? נגמרו להם הרעיונות? חסר להם כסף בבנק? לא בא להם להתמודד עם משהו יצירתי? אף אחת מהאופציות לא נראית לי כסימן טוב.
2. אני אישית לא סבלתי את שני הסרטים האלה. כן, יש בהם דמויות מעניינות וסיצואציות משעשעות, אבל הן עשויות בצורה מרושלת וממחזרות שטיקים שאנחנו כבר מכירים. לא זוכר מי (בטח דן ברזל) תיאר אותם כעבודה על "טייס אוטומטי". אני חותם.
3. עוד לפני שני הכשלונות האלה, האיכות של סרטי האחים הלכה וירדה. עד כמה ש"ביג ליבובסקי" הוא אחלה סרט, הוא מסמן מבחינתי את תחילת תהליך ההתמכרות של הכהנים לעקרון ה"מאגניבות". האחים אף פעם לא הזדקקו למאגניבות הזו כדי להפיק יצירות מופת. פתאום, זה כל מה שיש להם להציע. בדומה לטרנטינו, ברטון וגיליאם. מצטער, אני מחפש קצת יותר מזה אצל הסמאחים שלי.
(מצד שני, האחים וושאווסקי נשארו עם הפילוסופיה ובלי המאגניבות. כל נסיון להשוות בין אפקט ה"וואו" של מעילי העור והנאומים הקו?לים ממטריקס הראשון, לבין הפאתטיות של ההמשכונים, נדון לכשלון).
אתה לא טועה, אבל זה חלק מהעניין
1. נכון, אבל "התמסחרות" זה לא תמיד דבר בלתי הפיך. בעצם, אני לא רואה שום סיבה למה מישהו שהיום עשה סרט נוראי עבור בוחטות לא יעשה מחר סרט נהדר עבור גרושים. (ברור שזה לא "סימן טוב").
2. עניין של טעם.
3. גם כן עניין של טעם (אני התחלתי את ההכרות שלי עם האחים מ"ביג ליבובסקי" ורק אז ראיתי את הישנים יותר, אז אולי אני משוחד. אגב, "בייבי אריזונה" היה ונשאר לטעמי הסרט הגרוע ביותר שלהם, אז ישן יותר זה לא בהכרח טוב יותר).
סעיף 3 שלך מסגיר את ההבדל בינינו
אם נחשפת קודם ל"דו?ד", האחים כהן הם מבחינתך, קודם כל, זוג מצחיקנים שיודעים לבנות דמויות קאלטיות וסיטואציות מאגניבות ולשזור אותם ברצף אירועים ביזארי, מלא הפתעות ושיגועים.
על הדרך הם גם קולנוענים רבי דמיון.
אני מניח שכשראית סרטים נוספים שלהם, למדת להעריך את כישוריהם האחרים, אבל מה שנתקבע אצלך בתודעה זה מה שראית ב"ביג ליבובסקי".
אני נחשפתי לאחים לראשונה ב"ברטון פינק". זה היה סרט ששינה את הדרך שבה אני מסתכל על קולנוע. לא ראיתי שום דבר כמותו לפני-כן (הייתי, למיטב זכרוני, בן 15). מבחינתי, האחים כהן הם קודם כל יוצרים. אמנים אמיתיים שבונים סרטים עם מורכבות, עם אמירה, עם סאבטקסט ועם תובנות אמיתיות. הם גם תסריטאים מחוננים וקולנוענים שהויזואליה, האווירה והניואנסים הקטנים בסרטיהם מותירים אותם כמעט ללא מתחרים. רק טים ברטון וטרי גיליאם מתקרבים.
וכן, על הדרך, הם יכולים להיות גם מצחיקים ומגניבים נורא.
כאמור, באחים כהן של השנים האחרונות יש הרבה יותר ממה שאתה מחפש והרבה פחות ממה שאני מצפה.
לגבי סעיף 1, אני רואה שתי אופציות:
הפסימית: אין דרך חזרה. ההתמסחרות מסמנת שינוי כללי בגישה של האחים ומעידה על-כך ש"יצירה" כבר לא ממש מעניינת אותם, או לפחות, מעניינת אותם הרבה פחות מבעבר.
האופטימית: האחים רק רצו לנוח. במקום לצאת לחופשה ללא תשלום, הם החליטו לקחת לעצמם פסק-זמן חלקי והעבירו בינתיים לאוטו-פיילוט.
אני מאוד מקווה שהאופציה השניה היא הנכונה, אבל כרגע אני פסימי.
סעיף 3 שלך מסגיר את ההבדל בינינו
יפה אמרת. אני מסכים עם כל מילה (פרט לכך שעבורי האחים הם יותר מרק מצחיקנים – את "ברטון פינק" לא אהבתי עד כדי כך, אבל את "צומת מילר" אהבתי מאוד).
"צומת מילר" הוא ללא ספק הסרט הטוב ביותר של האחים כהן, ואחד מהפחות מוערכים שלהם. הוא מצויין בכל רמה בהשוואה לשטיקים המעצבנים בביג לבובסקי, או בהשוואה ל"בארטון פינק" המחפיר.
לא
צומת מילר הוא, אכן, סרט ענק.
אבל ברטון פינק הוא, לדעתי, מהפנט יותר, חובט יותר בבטן, ובעל קלימקס מהמדהימים שראיתי אי-פעם. פשוט סרט מושלם.
לא מסכים
ברטון פינק, עם כל האהבה שאני רוכש לאחים כהן, היה סרט משעמם, מעצבן, לא אמין, גס ודפוק לגמרי. ג'ון טורטרו שיחק הרבה יותר טוב בצומת מילר מאשר בסרט הזה, וג'ון גודמן היה די מעצבן. פשוט סרט רע!
פשש... מגניב, כזה עוד לא שמעתי!
לא מסכימה
עם כל הכבוד (ויש הממוווןןן כבוד) לשאר הסרטים, "פארגו" מנצח בהליכה.
הוא משלב את כל מה שהצליח להקסים אותי בכל אחד מהסרטים האחרים שלהם והוא בהחלט נכנס אצלי להגדרה של "גאונות".
לא מפליא אותי שמכל הסרטים של הכהנים הוא יושב באמצע מבחינה כרונולוגית. הוא היה השיא. הם לא הגיעו לרמה כזאת של מקצוענות לפני וגם לא יצליחו לשחזר אותה שוב.
לגבי קבורתם בטרם עת של האחים היקרים – חס וחלילה! אני באמת נזעמת על השניים האחרונים, שעל אף שחשבתי שהיו סרטים מצוינים (ובאמת מצוינים, לא סתם "טובים") בפני עצמם, הם לא סרטים כמו שהאחים ידעו לעשות פעם, שזה כבר מעבר להגדרות של "מצוין", "טוב", ו"גרוע" לטעמי.
אבל אלו רק שני סרטים, ואין סיבה לשכוח את כל הפנינים שהם יצרו לפני שני אלו.
אם הם היו יכולים לבחור בין לא לעשות עוד סרטים ולשמור על מעמד העל שלהם ובין לעשות את שני אלו, להרייוח קצת כסף ולאבד את המעמד, אז אני שמחה שהשניים האלו כן יצאו מבית האריזה שלהם. אלו סרטים טובים מאוד, והם לא יגרמו לי לשכוח לא את "צומת מילר", לא את "ברטון", או "פארגו", "לבובסקי" ו"אחי".
דרוש הסבר
התכוונתי לצד שאתה בוחר לחשוף לחברה, שבא לידי ביטוי בפעולות שאתה עושה שיצרו את הרושם שאתה רוצה שאנשים יקבלו עליך, ולצד שאתה מנסה להחביא, אבל מכיוון שהוא חלק ממך, רוב הסיכויים הם שהוא יתבטא בחלק מפעולותיך ומעשיך בלי שתתכון לכך.
אגב האחים,
לאחרונה שודר ברדיו אינטרנט מסוים (ולפי דעתי גם מסתובב על איזה קובץ mp3 כלשהוא) soundplay שהם עשו.
זהו פרוייקט משותף שלהם עם צ'רלי קאופמן, שנקרא "Theater Of The New Ear" שהוא למעשה שני מחזות (אחד של צ'רלי – "Hope Leaves The Teater" ואחד של האחים – "Sawbones").
שני המחזות נועדו אך ורק לשמיעה, כאשר צוות השחקנים כולל את סטיב בושמי, ג'ון גודמן, מריל סטריפ וכו', ושניהם הולחנו על ידי קרטר ברוול – המלחין הקבוע של הכהנים ושל התסריטים של קאופמן.
למרות שהקטע של צ'רלי כנראה עדיף בסופו של דבר, כי הוא הרבה יותר ארוך וניכר שהושקעה בו פשוט יותר עבודה ומחשבה – התסכית של הכהנים בהחלט מראה על שינוי בכיוון חיובי.
אמנם הם יורדים לשטיקים מהר מדי ויש לא מעט רגעים של "התפשרויות" שהם היו מצליחים להימנע מהם לפני עשור, אך הוא נעשה בכזו יד מיומנת ומקצועית שמאפשרת להחליק בקלות את הדיאלוגים האירוניים החלודים במקצת. מעבר לכך, בפעם הראשונה בהרבה זמן, יש הרגשה של אנרגיה אמיתית שמוכנסת לתהליך, ודחף ורצון ברורים לעשייה עצמה.
זה בולט בעיקר באיך שהם מצליחים לנצל באופן מוחלט את המדיום (אחד היתרונות הבולטים שתמיד היו להם, ופשוט אין בו שימוש בתסכית של קאופמן), ובכך שחלק נכבד מההנאה מגיע מכך שניתן לקהל רק לשמוע את המתרחש, ולא לראותו – הרבה פעמים על חשבון ההבנה של הסיפור עצמו. אני אישית מאוד נהניתי מכך שהייתי צריך לשמוע את Sawbones פעמיים רק כדי להבין מה בכלל קורה בו.
אולי הם פשוט הגיעו לשלב הדוגמה שלהם, וכל מה שהם היו צריכים זה קצת לאתגר את עצמם באמצעים חיצוניים…
עדיין מוקדם להספיד אותם, ובאמת יש לי הרגשה חיובית שבמוקדם או במאוחר הם יצליחו להוציא עוד משהו חדש לחלוטין.
בכל מקרה, מאוד מומלץ לחפש ולמצוא את זה, כלי נהדר לקיצור נסיעות רכבת.
ועכשיו אפשר לקבור סמאח נוסף:
דיויד קרונוברג. "הסטוריה של אלימות" רוצח במוח מחושב ובדם קר את הבמאי הגאון הזה, עצוב.
קרוננברג.
והביקורות שיצא לי לקרוא דווקא נעו בין טוב מאוד למעולה.
מתי/האם תהיה ביקורת?
סרט די גרוע
למרות המון סצינות טובות.
למעשה הסרט עם הסצינות הטובות, הכי גרוע שראיתי.
סרט טוב מאוד
כולל כמה קטעים ממש מצמררים. למרות שיש לסרט חסרנות, בסיומו כל הגוף שלי רעד.
נו, הסצנה הראשונה
במסעדה, הייתה מצויינת. אבל משם זה הדרדר לשיעמום ענקי ולמלנכוליות מעצבנת בגרוש.
קרונברג סובל מתסמונת פון טרייר.
למי שלא יודע,"תסמונת פון טרייר" היא מחלה נדירה מאוד שמאלצת את הבמאי לעשות סרטים שאנשים יהללו וישבחו עד קץ, או ישנאו ויתעבו עד מוות. זאת הבעיה היחידה שלי עם קרונוברג, ולמרות ששניים מהסרטים שלו ("הזבוב" ו"ווידאודרום") נחשבים אצלי כיצירות מופת, הוא עשה כל כך הרבה סרטי חרא ("אקסזיסטנס","קראש","ספיידר"), שאני לא ממש משוכנע שהוא הסמאח הגדול של סרטי האימה כמו שאנשים רבים עושים ממנו (את התואר הזה שמור כמובן לסאם ריימי).
סמאח סרטי אימה
(מצטער אם ההודעה הזו תצא עצבנית, יש לי אלרגיה לז'אנרים)
תגיד, ברדוויל – קובריק עשה שני סרטים שמתרחשים במלחמה ("שבילי תהילה" ו"מטאל ג'אקט", ואם תרצה אפילו "ד"ר סטריינג'לאב"). האם זה הופך אותו לסמאח סרטי מלחמה? ואם הוא היה מגשים את תוכניתו ומביים גם את "AI", האם יחד עם "2001" זה היה הופך אותו לסמאח מד"ב? בעצם רגע, גם "בארי לינדון" וגם "ספרטקוס" הם אפוסים היסטוריים…
קרוננברג אומנם הגיע ממחוזות הטראש והאימה, אבל זה לא אומר שזה מה שהוא. טראש ואימה הם לפעמים רק אסתטיקה. וכבר שנים רבות שהוא מתעסק גם בסוגים אחרים של אסתטיקה. אם כבר להכניס אותו לקבוצה, אני רואה אותו לצד קובריק ופון טרייר ברשימת הבמאים הפילוסופיים.
גם ריימי עשה עוד דברים חוץ מסרטי אימה. הכללות ז'אנריסטיות לגבי יוצרים זה דבר שהומצא ע"י מבקרים ואנשי שיווק. קשה לי לדמיין את ריימי / קרוננברג / קובריק או כל במאי אחר מפתח תסריט וחושב לעצמו "הממ, כאן אוכל לתת ביטוי למוטיבים החוזרים ביצירתי במסגרת הז'אנר אותו אני מייצג". אמנים יוצרים מה שבא להם. מבקרים וצופים (ושר ההיסטוריה) מסדרים אחר כך את הכל בתבניות.
הממ. מצד שני, בקריאה חוזרת, לרגע לא טענת אחרת. סליחה.
ובעניין אחר – אני דווקא מחשיב את "הזבוב" לאחד הגרועים שבסרטי קרוננברג, ואת "קראש" ליצירת המופת הגדולה ביותר שלו לצד "וידאודרום". תרצה לשתף במה שאהבת ב"זבוב"?
סמאח סרטי אימה
אני לא מכיר את קרונוברג. אני לא מכיר את הסרטים המאוחרים שלו (טוב, את "ספיידר" ראיתי, ומאז אני מנסה להדחיק), כך שתמיד החשבתי את קרווברג כבמאי שעשה רק סרטים בתחום האימה ומדע-בידיוני. כמובן שתמיד יכול להיות להם ערך מוסף, אבל תמיד החשבתי אותו, בדיוק כמו אולי, וודי אלן, כבמאי שמתעסק בעיקר בז'אנר סרטיטם אחד, ומקפיץ אותו ברמות.
את "הזבוב" ראיתי צעיר יחסית, ולא ידעתי עליו כלום, פשוט כלום. ובתוך שעה הוא הפך לסרט המצמרר ביותר שראיתי בחיי. לדעתי אף במאי אף לא הלך עד הסוף בסרט אימה כמו בסרט הזה. לא ראיתי את הסרט שוב, בעיקר מחשש שאולי הפעם הסרט יהיה מופתי פחות.
"ווידאודרום" ראיתי ממש לא מזמן, ועליו אנ י יכול להגיד בוודאות שהוא יצירת מופת. מצמרר, חכם, עוכר שלווה. אשכרה מבוא מצמרר למאה העשרים ואחת.
את "קראש" שנאתי. מחסום הזמן לא נותן לי לנמק כראוי. אז רק אציין את הדבר היחיד שאהבתי בסרט: תאונת הדרכים הראשונה, מדהימה ומצמררת, אבל משם זהב רק מדרדר.
וודי אלן
אומנם מביא את הפאן האישי שלו שכל סרט, אבל עשה גם:
מוזיקל (כולם אומרים אני אוהב אותך)
פילם נואר (צללים בערפל)
דרמות (רגשות, אישה אחרת, ספטמבר)
סרט במתכונת של תאטרון יווני קאלסי (או לפחות זו הייתה הכוונה באפרודיטה הגדולה)
ובכלל נוהג לומר שהוא בוחן בכל סרט סגנון קולנועי אחר, אם כי בדרך כלל כדי לעשות ממנו פרודיה או קודמיה, יש לו מדע בידיוני (ישנוני), סרטי שוד (קח את הכסף וברח) ועוד. הסרט הבא שלו, "נקודת הכרעה" מתואר כדרמת ספורט/סרט מתח, בשילוב עם חילפוי הזוגות הרגילים מסרטי אלן.
''צללים וערפל'' פילם נואר?
אתה צוחק, נכון?
למה שהוא יצחק?
אני לא מצליח לחשוב על דרך אחרת להגדיר את הסרט הזה.
לא נעים לי להזכיר לך,
אבל אתה עדיין "צעיר יחסית" – כתבה מספר 2946
אם אתה באמת רוצה לדעת,
ראיתי את הזבוב בווידאו, לפני שש שנים כשהייתי בן שמונה, כך שאני עדיין צעיר יחסית.
סרטי חרא?
לא שאת 'אקסיסטנז' או 'קראש' אהבתי במיוחד, אבל לקרוא להם "סרטי חרא" זאת הגזמה פראית. לכל הפחות, המשחק, העיצוב ורמת ההשקעה בבימוי הופכים את ההגדרה הזאת ללא רצינית.
על 'ספיידר', לעומת זאת, כבר יש לי ויכוח ממשי איתך. אני יודע שהרבה אנשים טוענים שמדובר בסרט משעמם, אבל הוא סרט כל-כך עמוק, יש בו משחק כל-כך מרשים, וההצגה שלו של שגעון כל-כך מוצלחת, שאני פשוט לא מבין איך אפשר לקרוא לו 'סרט חרא'.
סרטי חרא?
"ספיידר" הוא לא רק סרט משעמם. הוא גם ממש, ממש מטופש. ואת העומק שאתה מתאר, כלל לא הצלחתי לראות. אני די בטוח שהדחקתי את מרבית הפרקים, אבל אולי תעשה עמי חסד ותזכיר לי?
לדעתי קרוננברג מהתחלה ועד הסוף
לפחות בסרטים שראיתי הוא במאי בינוני לכל היותר, שמעונין דוקא בפורנוגרפיה של האלימות (או בפורנוגרפיה בכלל) הרבה יותר מאשר במשמעויות שלו.
כלומר – הוא יודע ומכיר את המשמעויות, והן ברורות בכל סרט שהוא עשה, החל בוידאודרום, דרך אקזיסטנז וקראש ועד היסטוריה של אלימות (אלו הסרטים שלו שראיתי), אבל הן מעולם לא מצליחות לחרוג ממסגרת האקספוזיציה. בסרטים שלו תמיד יש את התחושה שקרוננברג יודע שהוא אומר משהו, ושהוא אומר אותו בחמש הדקות הראשונות של הסרט, ובשאר הזמן הוא משתעשע לו עם איברים כרותים ורקטומים.
אני חותם על כל מילה, למעט אלו של הפיסקה האחרונה
מסירה את ההתנגדות? פחח.
אבל אני ארחיב כשתהיה ביקורת.
כן, מסירה את ההתנגדות
לפחות זה מה שהרגשתי לפי הבעות הפנים שלה בסצנה.
במחשבה שניה
אולי פירשנו את הסצנה בצורה שונה בגלל שאני גבר ואת אישה? אני מקווה שלא.
שלא לדבר על תנועות הידיים
נו, מתי ביקורת?
אולי כדאי שגם
תראי את הסרט שוב לפני שאת מתפקעת מצחוק. "מסירה את התנגדותה" זה אנדרסטייטמנט.
וחוץ מזה – תהיה ביקורת?
סרטי חרא?
בווארי בגלל שאתה נופש באוסטריה/גרמניה, או בגלל שאתה ממש אוהב לאכול בוואריה?
ראשית, מה זאת אומרת 'פרקים'?
שנית, ההצגה של הזיות בסרט היא מבריקה – לקח לי ממש, אבל ממש הרבה זמן לשים לב שמי שמשחקת את אמא שלו ומי שמשחקת את הפילגש של אבא שלו הן בעצם אותה השחקנית.
שלישית, כולם, אבל כולם, בסרט נותנים הופעות מבריקות ומעלה – ביירן בתור אבא שלו, ריצ'רדסון בתור אמא שלו, וכמובן פיינס בתור ספיידר (וגם שני שחקני המשנה הנוספים, המשוגע ובעלת האכסניה).
רביעית, העלילה אולי איטית וקצרה (דהינו, לא קורה הרבה), אבל היא קורעת לב.
ובעיקר, למה מטופש?
לא לאפות עוגיות שוקולד במקביל לקריאת פתילים ארוכים ב'עין הדג'.
(אמרה, ועברה לפתיל אחר כדי להעביר את הזמן עד שעוגיות השקדים יהיו מוכנות).
גיליאם מסיר כפפות
באתר Dreams התפרסם ראיון של עורך האתר עם גיליאם, שנערך במהלך ימי הפוסט-פרודקשן הסוערים של "האחים גרים", אך לא פורסם מסיבות פוליטיות מובנות.
כעת, לאחר שהסרט יצא, גיליאם נתן אישור לפרסום הראיון, ובכמה מקומות שם צריך לשפשף את העיניים – גיליאם מוציא החוצה את כל הכביסה המלוכלכת, חושף את תלאות ההפקה, לועג לאהרן קרוגר התסריטאי, ויוצא נגד מיראמקס ובוב וויינסטין באופן שלבטח ישרוף אותו בהוליווד לתקופה הקרובה.
ציטוטים נבחרים:
• "הקטע עם בוב (ווינסטין) הוא שהוא מקפיד לתאר את עצמו כקולנוען. בניגוד לאולפנים אחרים, הם קולנוענים. האמנם? טוב, אנחנו נצטרך לגלות איזה סוג של קולנוען הוא בדיוק – הוא לא ציין האם הוא קולנוען טוב או קולנוען רע" (על נסיונות ההתערבות של בוב ווינסטין בסרט)
• "אם להודות על האמת, זו הייתה החוויה הגרועה ביותר בחיי – לעבוד תחת הצל של האנשים האלה" (על אנשי דיימנשן ומיראמקס)
• "הם פיטרו את ניקולה פקוריני (הצלם). סירבו ללהק את סמנטה מורטון. נפטרו מרובין וויליאמס… הם נפטרו מהמפיק צ'אק רובן… זה פשוט היה עניין של לשרוד את זה".
• "אני מגחך כשאני שומע דברים כאלה, אתה פשוט רוצה להקיא" (על תיקוני התסריט שהתסריטאי אהרן קרוגר הציע, כדי "לשפר" את הסרט)
• "לא אהבתי את הדמויות, והרגשתי שחסר בזה קסם אמיתי" (על התסריט המקורי של אהרן קרוגר, לפני שהוא שוכתב ע"י גיליאם וטוני גרישוני)
http://www.smart.co.uk/dreams/grimintv.htm
אי של אינצילגנציה בים של מיסחור...
האחים גריליאם
ככל שהשנים עוברות אני יותר ויותר אוהב את טרי גיליאם. פעם כעסתי עליו – אחרי "12 קופים" ו"ברזיל", שהיו ונשארו שניים מהסרטים האהובים עלי בכלל, לא מצאתי בשאר הפנטזיות שלו את האינטנסיביות ההיא שכל כך אהבתי במאסטרפיסים, וכיאה לנער בן 14-15 שמתענג על הכישורים הרטוריים המתהווים שלו, מיהרתי להדביק לו את התואר "במאי כושל עם הברקות". יש מצב – ואני מקווה שלא תבדקו אותי על זה – שאמרתי דברים דומים גם בהודעות כאן באתר.
מאוד טעיתי, אם לא בתחושה הכללית אז לפחות בניסוח, והיום אני מבין את זה. העובדה שגיליאם לא מציע לי שוב ושוב את המד"ב הדקדנטי הצפוף שלו לא אומרת שהוא ממוסחר או כושל או וואטאבר. היא רק אומרת שיש לו עוד תחומי עניין, וגם אם כמו דיוויד פינצ'ר, או אפילו כמו טים ברטון, רוב הסרטים שלו לא ממצים את הפוטנציאל שלו כיוצר עד הסוף, הם בפירוש נופלים בקטגוריית "יצירה פגומה של במאי גדול" (את הניסוח אני גונב מהספר של טריפו על היצ'קוק – וסליחה מראש על הניימדרופ השניצקלייני – שם טריפו אומר שהיצירות הפגומות של הבמאים הגדולים הן צוהר מרתק במיוחד לעולם הפנימי של אותם במאים, לפעמים אפילו יותר מיצירות המופת). כך אני מוצא את עצמי מעריך ומתפעל, בצפיות חוזרות, מסרטים כמו "פישר קינג" ו"הברזון מינכהאוזן", שבעבר לא אהבתי כי הם לא "12 קופים".
אני מסר את כל זה גם בגלל שהגיע הזמן להכות על חטא, אבל בעיקר בגלל שהייתי שם, בסינמטק, ביום שישי. נהניתי מכל רגע. גיליאם אכן איש מבריק ונפלא, למרות שטכנית הוא באמת לא אמר שום דבר שאי אפשר לקרוא בימד"ב, והתובנות שלו היו מדויקות ומאירות. אבל מה שבאמת הפתיע אותי הוא ש"האחים גרים" – סרט שעל פי הפידבק העינדגי יושב איפשהו על הגבול בין "בעייתי" ל"מחורבן" – הוא פשוט סרט מקסים. אני לא יודע אם הנמכת הציפיות שיחקה כאן תפקיד, או אולי זו ההנאה בצפיה גב אל גב עם "אבודים בלה-מאנשה" (ששודר יום לפני ביס-דוקו), אבל בחיי שנהניתי מכל רגע. זה אולי לא סרט עמוק במיוחד או מטלטל, אבל הוא שנון להפליא, משוחק נהדר (נשברתי, גם אני חושב שלדג'ר כלי), נראה פיצוץ, חכם במידה – השימוש באגדות הקלאסיות בתוך העלילה די מבריק – ובעיקר מלא בתחושה אמיתית של קסם. יעני, סנס אוף וונדר. אשכרה.
ואני מצטער, אבל רוב הביקורות שנשמעו עד כה מריחות לי כמו מקלות בתחת (כמאמר הביטוי שכבר עשה חיל באתר הזה); באמת הפריע לכם ההפי אנד? אתם לא יודעים ש*ככה זה באגדות*? על פי הויכוחים כאן היה אפשר לחשוב שמדובר בסרט של סקורסזי.
אז נכון, זה לא הסרט הכי טוב של גיליאם. גם לא השני הכי טוב. מה לעשות, ככה זה כשאתה גאון – התחרות קשה. אבל זה כן אחד מסרטי הילדים הכי מקסימים, אותנטיים ולא מסריחים מניצול שנראו על מסכי הקולנוע בשנים האחרונות (ותסלח לי הפרה הקדושה פיקסאר, אבל גיליאם עושה לה בית ספר באיך לפנות לילדים בלי גרם אחד של מניפולטיביות). פעם היו עושים קצת יותר סרטים כאלה, היום זה מצרך יותר נדיר. יש לפחות סרט ישן אחד כזה שזכה, בצדק, ללא מעט תשבוחות במקומותינו. קוראים לו "הנסיכה הקסומה".
האמת, אני נוטה להסכים
לאחר אותה צפייה שנייה בסינמטק, עשיתי קצת חושבים: למעט העובדה שנקודת המוצא של "האחים גרים" (יצירת סרט הרפתקאות הוליוודי עפ"י אגדות האחים גרים) נשמעת לי מטופשת ומתוכנתת ע"י פקידי אולפן, זהו סרט חביב מאוד בסך הכל.
יש בו אומנם כמה רגעים בלתי נסלחים בבנאליות שלהם (למשל כשהאח גרים תופס את אחיו כמעט מתנשק עם הבחורה), קפיצות עלילה מפגרות (הסוף, לכל אורכו), משחק לא אחיד (בלוצ'י), אפקטים בעיתיים (הצעיף של גרטל, מפלצת הבוץ/איש הג'ינג'ר, הסוס המפלצתי, המגדל) – אבל זהו עדיין סרט ילדים שובה לב בסך הכל, רמה אחת לפחות מעל הממוצע.
זה עדיין קצת סתמי בשביל במאי בסדר גודל של גיליאם, אך כשאני שם אותו לצד "שודדי הזמן" – עוד סרט ילדים שלא מנסה להפוך את העולם אלא רק להשפריץ יצירתיות ודמיון – הוא דווקא יושב לי בסדר בפילמוגרפיה שלו. זהו עדיין הסרט הכי זניח שלו לצד "ג'אברווקי", והוא עדיין מריח מ-sell out ונואשות, אבל בהנחה וזו לא התחלה של מגמה אצל גיליאם, אני יכול לחיות עם זה.
הבעיה היא לאו דווקא הסוף, אלא הדרך
הסרט לא סוחף, בכלל. העלילה שלו לא מעניינת, לא מהודקת ונטולת תנופה (וכאן ההשוואה ל'נסיכה הקסומה' מתפוררת לחלוטין, בעיני), הדמויות נטולות הגיון-פנימי והאמת, גם אין בו גרם אחד של מקוריות סיפורית (ויזואלית דווקא יש).
אגב, הבעיה שלי עם הסוף הייתה דווקא שהוא לא היה הפי מספיק – כמו עוד הרבה מקרים בסרט, גיליאם בונה לקראת קליימקס שאף פעם לא מגיע.
אני אגיד לך מה היתה הבעיה הכי גדולה שלי עם הסרט
הסרט שיחק מאוד על השאלה – האם זה אמיתי?
שני אשפי פעלולים נתקלים במה שנראה כמו כישוף אמיתי אבל הם לא מסוגלים להאמין בו. עד מתי הם ימשיכו לשקר לעצמם ולחפש את המסילות שמתחת לעצים?
זה הלב של הסרט (בעיני לפחות). והוא מפוספס לחלוטין.
הצופים יודעים שזה אמיתי בערך מהשניה הראשונה. כך שכל סערת הרוחות, המהפך בתפיסת עולמן של הדמויות – הכל מתבזבז. במקום שאנחנו נתהה עם הדמויות על התעלומה, ננסה לנחש לאיפה זה הולך – אל הפעלול או העל טבעי, אנחנו יודעים כבר ממזמן שזה העל טבעי וכל מה שנותר לנו זה לתהות איך שני הגיבורים לא מבינים את זה כבר. זה בעצם מה שפגם לי בהנאה מהסרט, שמכל הבחינות האחרות – עשוי היטב.
לדעתי לא היו בסרט מספיק דינוזאורים.
הסרט הרי עוסק בדינוזאורים, כידוע, אז איך אפשר לא להראות אפילו אחד כזה?! זה אבסורד.
כמו שאמרת, מראש ידוע לנו שמה שקורה בסרט הוא אמיתי ולא פעלול. היחיד שמשקר לעצמו הוא אחד מהאחים, וגם זה, עד נקודה מסוימת. אז על סמך מה החלטת שהסרט מתעסק בשאלה "אמיתי או לא"? את יכולה להגיד שאם את היית עושה את הסרט הוא היה עוסק בנושא הזה. את לא יכולה להגדיר לסרט במה הוא עוסק ואז לטעון שהוא מפוספס כי הוא לא עוסק בזה.
המתח הזה לא קיים.
הוא לא מתפוגג כמעט מיד. הוא לא מתפוגג בכלל, כי הוא מעולם לא היה. אם הכוונה של הסרט היתה להציג את הויכוח בין האחים בשאלה האם מה שקורה מסביבם הוא אמיתי או לא כנקודה המרכזית, זה חתיכת פספוס: הם עשו את הסרט הלא נכון.
הסרט לא ממש החליט מה הכוונה שלו - אם הויכוח הזה הוא העיקר, או לא
וזו באמת חתיכת פספוס. במיוחד כשאני חושב על הפוטנציאל של הסרט, ולוקח בחשבון שגם ככה נהניתי ממנו.
בדיוק. תודה.
תגידו, חבר'ה,
מה עשה 'האחים גרים' שמגיע לו לענות לתואר "סרט ילדים"? הוא לא עוסק בילדים, הרבה מההומור שלו לא נגיש לילדים, העיסוק שלו בעולם הילדים רופף עד לא קיים (חוץ מהקריצות לאגדות האחים, אין שם כלום. והקריצות האלה נטולות משמעות). והנקודה המטרידה ביותר- קטעי האימה והגועל שלו רחוקים מלהתאים לילדים. לא כי אני חושב שאסור להפחיד ילדים בסרטים, אלא כי תיאורים של רציחות וביתור גופות זו חכמה קטנה וחסרת רגש מאד אם רוצים להפחיד ילד.
מעבר לזה, אם מתייחסים ל'אחים גרים' כאל סרט לנוער ומבוגרים חובבי פנטזיה, מדובר ביומית מהנה ביותר. אמנם הוא לא ממש סגור על עצמו והעריכה קצת מחופפת, אבל בקטנה. סוף טוב הכל טוב.
(ותסלח לי פיקסאר, אבל גיליאם עושה לה בית-ספר באיך להיות פרה קדושה).
לא הבנתי את המשפט האחרון
גיליאם פרה קדושה? בהקשר של הסרט הזה, שכל כך הרבה אנשים התאכזבו ממנו או סתם לא מאוד אהבו?
זה בסדר, זו אשמת האולפנים.
נו
יש פה מספיק תגובות שליליות על הסרט בלי הצבעה על אשמים, וגם כאלה שמאשימות את הבמאי בעצמו.
וגם, מה הכוונה ב''חכמה קטנה'' להפחיד ככה ילדים?
איך אתה רוצה שהוא יפחיד ילדים? בתיאור בעיות הבריאות של מדינות העולם השלישי ועוולות המערב המתועש?
הלך המחשבה שלי הוא כזה:
גיליאם רצה לעשות סרט ילדים (עלקי בקי, אבל נניח). אז אני בוחן את מה שהסרט מציע לקהל, וחוכך בדעתי אם הוא ידבר אל ילדים יותר מאל מבוגרים, או להיפך. המסקנה שקיבלתי, היא שרב התימות והגורמים בסרט מתאימים יותר למבוגרים או נוער, או פנסיונרים, או משהו. יוצא הדופן היחיד הוא האימה- אני נוטה להאמין שילדים יפחדו בסרט יותר ממבוגרים. אז אני חושב לעצמי, אולי מסתתר כאן בכל זאת סרט ילדים. אבל אז אני אומר לעצמי בולשיט, אין בקטעי האימה שום דבר לילדים. הם לא עוסקים בפחדים שמאפיינים יותר ילדים, הם לא נוגעים לחיים שלהם יותר. הם קטעי אימה מהסוג שמספקים בכל סרט אימה אחר. ילדים יותר יפחדו מהם מסיבה אחת- ילדים מפחדים בסרטים בקלות רבה ממבוגרים. לכן
ובמלים אחרות ומסודרות יותר: קטעי האימה לא אפקטיביים יותר בגלל שגיליאם הוא במאי נהדר. אלא כי הוא לקח את אותן תמונות זוועה שכיחות, ונתן אותן לקהל יעד חלש יותר. למה זה מקביל? ליעד את 'אזור חפשי' לקהל אוסטרי שלא מכיר את המזה"ת כדי שלא יתלונן על השפה המלאכותית וחוסר הדיוק הגיאוגרפי. או, אם תרצה, ליעד את 'החוש השישי' לקהל חולי אלצהיימר. אין סיכוי שהם ינחשו את הסוף.
ובנוגע לפרה הקדושה. לא יודע, אולי זה רק אני. פשוט תמיד נראה לי שאם לגיליאם לא היו קוראים "גיליאם", היו קוראים לו "וודון".
להפחיד ילדים
אגב הטענה שבימינו לא מעיזים להפחיד ילדים, זה אולי נכון בגילאים צעירים מאוד (אם לא ראיתם את "המגילה החדשה" של ערוץ הופ, בה ושתי ואסתר מסכימות על אג'נדה פמיניסטית והמן ומרדכי נהיים ידידי נפש, לא ראיתם קיטש תקין פוליטית מימיכם), אבל בגילאים מעט יותר מבוגרים? הא. מישהו מכם ראה 'אינואישה'? או 'דרגון בול Z/GT'? פחד מוות (בכל מובן של המילה).
אינויאשה ודרגון בול הן סדרות שמיועדות למתבגרים,
(14 ומעלה)לא לילדים. למה מראים אותן בערוץ הילדים? כי אחראית התכן שם מפגרת.
אגב, שלא תטעו, אני לא אומר שאלה סדרות טובות. זה זבל טהור.
לא נכון
אתה ראית את המוצרים שמלווים את הסדרות האלו? הם ממש, אבל ממש, לא מיועדים למתבגרים.
הסדרות האלו מכוונות לגיל 10 ומטה – לא רק בארץ, בכלל.
לא נכון (כה''ב)
את "אינויאשה" אני לא מכיר, אבל מתוך היכרות עם הדברים שרומיקו טקהאשי* עשתה קודם, רוב הדברים שהיא מציירת מכוונים למתבגרים (בעיקר מתבגרות) ומעלה. זה לא אומר שאין קהל צעיר יותר שצורך אותן, אבל זה לא קהל היעד העיקרי (ביפאן, לפחות).
* הידעתם? טקהאשי היא אמנית הקומיקס המצליחה ביותר, לא רק ביפאן אלא בעולם כולו. היא החזיקה, במשך תקופה מסוימת בתואר "האשה העשירה ביותר ביפאן".
מסקנה: תמיד להקשיב לקול הקטן בראש שלי
זה שהוסיף את המשפט "בעצם, אני יכול להגיד את זה בוודאות רק לגבי דרגון בול ויו-גי-הו, את המצב לגבי אינואישה אני לא ממש מכיר" להודעה. רק שאז מחקתי אותו.
טעות שלי.
כתבתי את זה כבר פעם...
לפחות בארה"ב, מעבר לכך שהסדרה אינויאשה משודרת ב-12 בלילה ברצועת הסדרות למבוגרים (עם איש משפחה, פיוצ'רמה וקאובוי ביבופ), גם המוצרים הנלווים שיש בארץ לא נמצאים שם למרות שהסדרה פופולרית במידה לא פחותה. בובות אקשן מהסדרה מעוצבות וארוזות כמיועדות לאספנים, כמו גם המדבקות למיניהן. חולצות, תיקים וכד' נמכרים יותר בחנויות בסגנון הוט טופיק למתבגרים על הצד הגותי או הפאנקיסטי, ותחפושות להאלווין? מצרך נדיר ויקר.
מה המצב ביפן? אין לי מושג. אבל אני נוטה להאמין שהמצב שם דומה יותר לזה בארה"ב מאשר לזה שבארץ, ולו רק משום שלילדים קטנים באמת קיימות המון סדרות אנימה ו\או מנגה מתאימות יותר.
לא באנו ליהנות.
סוף סוף ראיתי. ודי אהבתי.
נכון, זו לא יצירת מופת. התסריט די מוזר – האחים באים והולכים, נכנסים ליער ויוצאים, נוסעים אל הגנרל וחוזרים, ללא שום סיבה ברורה. דמויות מסתובבות לאורך הסרט בלי שברור מי הן או מה הן רוצות בעצם. והסוף, אוי הסוף. בעצם אני מסכים עם רוב הביקורת שנמתחה פה על הסרט – ועדיין, בסיכומו של דבר, נהניתי ממנו.
לעניות דעתי, אם זה לא היה סרט של גיליאם התגובות פה לא היו כאלה קיצוניות. בתור אחד שהסרט היחיד של גיליאם שראה הוא '12 קופים', ושכבר קרא חלק מהביקורות המאוכזבות פה, לא באתי עם ציפיות גבוהות במיוחד – ואולי לכן הצלחתי ליהנות. הסרט אולי לא גיליאם במיטבו, ובכלל לא חף מפגמים, אבל זה עדיין יותר משעשע ומלא דמיון מרוב מה שנמצא בשטח.