ביקורת: שכונות הפשע

פול ווקר אמנם מת, אבל ממשיך לעשות סרטי אקשן בינוניים מכח האינרציה
שם רשמי
שכונות הפשע
שם לועזי
Brick Mansions

סצינות מרדפים מדהימות שכמוהן עוד לא נראו, קצב מטורף, פארקור, עלילה מטופשת אך כיפית, ‏אלימות לפנים ומוזיקה נוראית – את כל זאת ועוד יכולתם לראות לפני עשר שנים ב""‏Banlieue 13‎‏" ‏‏(בקיצור "‏B13‎‏", ובעברית "מחוז 13", או "פרבר 13", תלוי את מי שואלים; הסרט לא הוקרן ‏מסחרית בארץ). סרט האקשן הצרפתי הטראשי-אך-משובח הזה היה אחד הדברים הטובים ביותר ‏שיצאו אי פעם מהמפעל של לוק בסון ושות', שמייצר סרטי אקשן מהזן ‏המטופש הזה ביעילות של מפעל מכוניות גרמני. "‏B-13‎‏" לא עשה הרבה כסף, אבל היתה לו ‏השפעה מורגשת על עולם האקשן: ראשית, זה היה אחד הסרטים הראשונים ששילבו פארקור, ‏אמנות הקפיצה על קירות ומעל מרפסות וכאלה דברים, בסרט אקשן – ולשם כך אפילו לוהק ‏כשחקן ראשי דייויד בל, אחד מהוגי תורת הפארקור. הקפיצה העירונית הזאת הפכה לטרנדית, ‏וראינו אותה בין השאר בפתיחה של סרט הג'יימס בונד "קזינו רויאל". בינתיים, הבמאי של "‏B13‎‏", פייר ‏מורל, המשיך משם לביים את "חטופה" – אחד מסרטי האקשן הבינוניים המצליחים של העשור. ל-‏‏"‏B-13‎‏" נעשה גם המשך צרפתי, ועכשיו יש לו גם רימייק.‏

‏"שכונות הפשע" הוא הגירסה המכוונת לקהל אמריקאי של "‏B13‎‏". וכמו במקרים רבים אחרים של ‏רימייקים אמריקאיים לסרטים צרפתיים, יפניים או קוריאניים, העובדה הזאת עצמה הופכת אותו ‏למיותר. "‏B13‎‏" לא היה מקולקל, ולכן לא היה שום צורך לתקן אותו; כל מה שהסרט הזה היה צריך כדי ‏להפוך אותו לנגיש הוא כתוביות תרגום – ואפילו זה לא סופר קריטי, כי רובו של הסרט הוא ‏מרדפים, מכות, קרבות וקפיצות, שהטקסט בהם מורכב מצירופים שונים של "הא!", "אהההה!", ‏‏"שלאק" ו"פיו פיו פיו", כולן מילים בינלאומיות.‏

על הנייר, זה בדיוק אותו הדבר, כמעט. העלילה של "שכונות הפשע" זהה לזו של "‏B13‎‏", כמעט; ‏לוק בסון וביבי נסרי כתבו את התסריט לסרט החדש על בסיס התסריט של עצמם לסרט המקורי. ‏חלק מהסצינות הן שחזור מדויק, אחד לאחד, כמעט. גם הפעם אנחנו נמצאים בשכונה מוכת פשע ‏‏(במקור זה היה בפריז, הפעם בדטרויט) שהפכה לבעייתית כל כך שהרשויות החליטו פשוט להרים ‏ידיים ולנטוש אותה: הם הקימו חומה גדולה מסביב לשכונה, ביטלו את כל השירותים הציבוריים ‏בה והפכו אותה למערב פרוע ללא חוק שבו כנופיות הפשע שולטות. מתוך השכונה מגיע פושע ‏קטן, ומחוצה לה – שוטר סמוי, שלשניהם חשבון לא סגור עם אחד מברוני הפשע של השכונה. אותו ‏ברון גם שם ידיים על פצצת מימן שעלולה למחוק שכונות שלמות, כולל או לא כולל פשע, ושעומדת ‏להתפוצץ עוד עשר שעות. תשע. שמונה.‏

את תפקיד הגיבור שמגיע מהצד הרע של החומה מגלם – ברימייק, כמו במקור – דייויד בל. ‏השותף שלו מכיוון החוק הוחלף בפול ווקר, שאמנם מת לפני כמה חודשים, אבל עדיין ממשיך ‏לככב בסרטי אקשן מטופשים מכח האינרציה. עדיין יש בסרט סצינות מכות ופארקור טובות: ‏המרדף בתוך ומחוץ לבניין דירות גדול בסצינת הפתיחה של הסרט הוא עדיין מצוין. אבל מה ‏לעשות, דייויד בל של 2014 זקן בעשר שנים מדייויד בל של 2004, והוא קצת פחות מדהים מכפי ‏שהיה פעם, ופול ווקר ממילא מעולם לא היה באמת אתלט, אמן לחימה, או כל דבר מלבד בחור ‏שנראה טוב עם כפילים שעושים בשבילו את העבודה. במאי הסרט, קמיל דלמאר, הוא אחד ‏הפועלים במפעל האקשן של בסון בע"מ – עורך, במקרה הזה – שקיבל כאן קידום לדרגת במאי. ‏כמשימה ראשונה של במאי מתחיל, הוא קיבל עבודה שנראית קלה יחסית: הרי כל מה שהוא היה ‏צריך לעשות זה לשחזר את העבודה המצוינת שעשה פייר מורל בסרט המקורי. ובכל זאת הוא מקבל ציון מספיק בקושי. האקשן בסרט החדש מצולם פחות טוב, ערוך באופן פחות מדויק, פחות סוחף ופחות מלהיב ‏מבמקור. ונוסף לכל, הוא סובל מהעובדה שפארקור הוא כבר לא החידוש שהיה פעם. אז האיש ‏הזה רץ על הקיר, נו בסדר, ראינו את זה כבר ב"קזינו רויאל".‏

הסרט לא זהה לגמרי למקור: הוא מרוכך. מכיוון שהסטנדרט האמריקאי מחייב דירוג של ‏PG-13‎‏, ‏מהסרט הוסר כל רגע של אלימות בוטה מדי, כך שכמקובל באמריקה, אנשים מפרקים זה לזה את ‏הצורה, אבל בלי דם, חלילה (למען ההגינות, לא כל הצנזורה העצמית הזאת רעה: כמה מהסצינות שנעלמו הן כאלה שדווקא שמחתי לא לראות שוב). גם שימוש בסמים הוא לא דבר שאפשר להציג בסרט לילדים, וכך ‏הסצינה שבה, במקור, הביג-בוס מסניף ערימות של קוקאין, הוחלפה בסצינה שבה הוא חותך ‏ירקות למרק. באמת. ‏

התסריט לא היה שייקספיר גם במקור, אבל אפילו הוא עבר תהליך של היטמטמות. האנגלית לא ‏יושבת טוב בפיו של בל, בינו ובין ווקר אין הרבה כימיה, ואולי בגלל זה הדיאלוגים שלהם קוצרו. ‏כמה שינויים קלים בעלילה ושורות שנחתכו החוצה הפכו את העלילה מ"לא ממש הגיוני, אבל מה ‏אתם רוצים, כולה סרט אקשן" לקישקוש מוחלט. השינוי המשמעותי ביותר בעלילה – לקראת סוף ‏הסרט – הוכתב בבירור על ידי חוקי הפוליטיקלי-‏קורקט, ולעזאזל עם העובדה שהוא הופך את סוף ‏הסרט כולו לבולשיט מהמובלשטים ביותר ‏שהתבלשטו מבלשוטי בלשטיה עילית.‏

לא הייתי אמור לבלות את כל הסרט בהשוואה לגירסה קודמת שלו. צריך הרי לשפוט כל סרט ‏בפני עצמו. אבל הסירו דאגה מלבכם, גם בפני עצמו וללא שום השוואה, "שכונות הפשע" הוא סרט ‏לא-משהו, אקשנון סביר לכל היותר ומטופש ברמה קיצונית. ומכיוון ש-"‏B13‎‏" קיים, אין שום סיבה ‏לצפות ברימייק המרודד והמדולל במקום בסרט המקורי העדיף. אלא אם כן הפרידה מפול ווקר ‏קשה עליכם, ובמקרה כזה, חכו ל"מהיר ועצבני 7" בשנה הבאה.‏


פורסם במקור בוואלה