אז במשך כמה חודשים לא דיווחתי על טבלאות שוברי הקופות בארצות הברית, בעיקר משום שלא ממש היו שוברי קופות. "ארץ אוז" (פתיחה של 79 מיליון דולר, הכנסות של 228 מיליון עד היום) היה הסרט היחיד שהגיע למספרים גבוהים, וגם הוא נחשב לאכזבה מסוימת כשלא הצליח להשתוות ללהיטים מוקדמים בשנים קודמות, כמו "אליס בארץ הפלאות" או "משחקי הרעב". וחוץ ממנו? די שיממון. נאמר זאת כך: סרט מס' 3 ברשימת שוברי הקופות של השנה עד כה הוא "חשבון משותף".
אבל זה נגמר. "איירון מן 3" פתח את עונת הקיץ בפיצוץ שמזכיר פעולה המיוחסת לחיל האויר הישראלי, והבהיר למה שום דבר שקרה בשנה הקופתית עד עכשיו לא ממש משנה.
לפני שנה, "הנוקמים" הדהים את התעשיה כשהשיג את הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם: 207 מיליון דולר בסוף שבוע אחד. הסרט הגיע בסופו של דבר להכנסות של מיליארד וחצי דולר ברחבי העולם, אחד הסרטים המצליחים ביותר אי פעם. "איירון מן 3" הוא לא רק המשך לסרטי איירון מן המצליחים בפני עצמם, אלא גם, מעשית, המשך ישיר ל"הנוקמים". וכידוע, הדרך הטובה ביותר אל סוף שבוע ראשון ענק היא להיות המשך לסרט מצליח ואהוב. כמובן, טוני סטארק לבדו לא יכול להגיע לסכומים אסטרונומיים כמו שעשה ביחד עם כל הלהקה – אבל הוא הגיע לא ממש רחוק משם.
ביום הראשון להקרנתו בארצות הברית "איירון מן 3" הכניס 68 מיליון דולר. בשלושת ימי סוף השבוע הוא הגיע, על פי ההערכות הרשמיות, ל-175 מיליון דולר (הסכום הזה עשוי עוד להשתנות מעט כשיגיעו תוצאות האמת המדויקות). ופתאום צריך להוציא מהארון את כל טבלאות שיאני כל הזמנים, ששכבו ללא שינוי במשך חודשים ארוכים, ולהוריד מהם את האבק. זאת הפתיחה השניה-הכי-גדולה אי פעם, אחרי "הנוקמים" – כלומר, איירון מן מככב בסרט שבמקום הראשון בטבלה הזאת, וגם בשני – ומעל "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 2" (169 מיליון) שהודח למקום השלישי.
עוד דרך להבנת הפרופורציה של "איירון מן 3" לעומת כל מה שבא לפניו: הסרט המדורג במקום השני השנתי עד היום היה "הקרודים" החביב. הוא השיג את אחת הפתיחות הגדולות ביותר של השנה עד כה, והפגין יציבות רבה וירידות קטנות עד עכשיו, וכך הצליח, בתום שבעה שבועות ארוכים, להגיע להכנסות של 168 מיליון דולר. איירון מן השאיר אותו באבק תוך שלושה ימים. עד השבוע הבא הוא יעקוף גם את "אוז", בקלות, ויהפוך באופן רשמי לסרט המצליח ביותר של 2013 עד להודעה חדשה.
נוסף לכל זה, ההכנסות בצפון אמריקה הן רק חלק מהתמונה הכוללת. "איירון מן" יצא במדינות רבות בעולם עוד בשבוע שעבר, ובעוד חתיכה גדולה של הגלובוס -השבוע, ובהרבה מקומות הוא שבר את שיאי הקופה של כל הזמנים. עד היום, ההכנסות שלו בכל העולם מסתכמות ב-680 מיליון דולר. בראיה גלובלית, זה הכי הרבה כסף שסרט כלשהו עשה בהכי מעט זמן, כולל "הנוקמים". המיליארד, בלי ספק, בדרך, ומשפחת מארוול חותמת את מעמדה כפרנצ'ייז הקולנועי הטיטאני בעולם.
מה הלאה? ייתכן מאוד שטוני סטארק לא רק פתח את עונת הקיץ אלא גם נעל אותה. הוא הלהיט הענק הבטוח ביותר של הקיץ הזה, ומעטים מאוד הסרטים בקיץ הזה שיכולים אפילו לחלום להתחרות בו. ייתכן מאוד שהוא ישאר הסרט הגדול של השנה לפחות עד שיגיע "משחקי הרעב: התלקחות" בנובמבר. מי יודע, אולי "איש הפלדה" או "בית ספר למפלצות" יוכלו להציב לו תחרות; החודשים הקרובים יגידו. בשבוע הבא, על כל פנים, לא נשקפת לסטארק שום סכנה של עזיבת המקום הראשון, כשהמתחרים היחידים שלו הם סרט חדש של טיילר פרי ו"גטסבי הגדול" של באז לורמן.
קרב מתכות
הולי איירון פטריוטס! סכומים מכובדים בהחלט. מעניין אם נצחק כשנקרא את הכתבות כאלה כשיצא "הנוקמים 2". ("תראו, הוא הכניס רק 207 מיליון בסופ"ש הפתיחה. פחחחחח!"). אז נראה שגם "איירון מן" יצטרף למועדון המיליארד, שלפי ויקיפדיה יש בו כרגע 15 סרטים. וזה שהוא באיימקס ותלת-מימד והכל בהחלט יעזור.
למרות שאני באמת מאוד מצפה לו, אני יכול להגיד גם בנימה סובייקטיבית שלדעתי "איש הפלדה" גם יהיה שובר קופות מכובד. אולי לא ברמות כאלה, אבל בהחלט נשמע על ההכנסות שלו. לרעת הסיכויים שלו אפשר להגיד שיש אנשים שלא אוהבים את סניידר ושהוא לא המשך לאיזה שהוא פרנצ'ייז (אבל עשוי להיות התחלה של אחד).
לטובת הסיכויים שלו אפשר להגיד שזה כנראה גיבור-העל הכי אייקוני בעולם, שאחד כריסטופר נולאן מעורב ושהוא נראה ממש, ממש טוב (ובינתיים בארצנו מתעקשים עדיין להקרין את הטריילר הראשון הגרוע. זה לא יוצא "בשנה הבאה", זה יוצא עוד פחות מפאקינג חודשיים!).
אז כן, "איירון מן" הציב רף מאוד גבוה. האם סרט כל שהוא יעבור אותו השנה? לא בטוח. אבל יהיה מעניין.
הוא עקף את הנוקמים
בשבוע הראשון בקופות בעולם!
איירון מן 3 הרוויח בפתיחה העולמית כ 195.3 מיליון דולר,
לעומת הנוקמים שפתח עם 185.1 מיליון דולר.
מקור(http://hmcmovies.blogspot.co.il/2013/05/3.html)
שוב פעם,
אני לא מבין מה כל ההתרגשות, איירון מן 2 היה סרט בינוני מינוס מינוס, אז למה כ"כ הרבה אנשים רצים לראות איירון מן 3?
שוב פעם,
הוא לא המשך ל"איירון מן 2", אלא יותר ל"נוקמים", שהיה סרט פלוס פלוס פלוס וחצי.
אני ראתיתי את הנוקמים ומאוד נהנתי אבל אני אישית לא כ"כ רואה את הקשר. טוני סטארק היא דמות ממש מגניבה שבמסגרת הנוקמים היה ממש כיף לראות אותה אבל הסרטים שעשו רק עליה לא היו כ"כ מוצלחים לדעתי.
הסרט יותר קשור לאיירון מן 1
שהיה סרט מגניב לאללה. הוא לא כמהוא אבל הוא ממש מהנה. לחלוטין הרבה יותר טוב מ 2
אני השתעממתי למוות מהנוקמים
קשה לי להאמין שמישהו שלא מעריץ של קומיקסים נהנה מהסרט המטופש הזה.
אני הלכתי בגלל שאמרו שזה סרט טוב בלי קשר לקומיקס לא קומיקס. מטריאלוגית האביר האפל נהנתי.
הנוקמים? סרט מפגר ומשעמם.
שיעמום?
באמת?בסרט עם ענק אלים,שרירי וירוק,עוד יצור ושרירי שמעופף בעזרת פטיש (זה מטומטם לחלוטין,ולכן כל כך מצחיק),וכל שאר הדמויות שאפשר לתאר באופן כל כך משעשע?
שני משפטים שמגדירים למה הסרט לא משעמם
"I have an army."
"We have a Hulk."
בגלל הדמות והנוקמים.
יש לדמות הקומיקס "איירון מן" המון מעריצים שלא משנה מה ,הם יראו את הסרטים שלו.
וגם בנוקמים (שלפי דעתי הגיבור האמיתי של הסרט הזה הוא איירון מן) הרבה אנשים ראו והתאהבו בדמות השנונה,אז הלכו לראות אותו עוד פעם.
והוא באמת סרט נהדר!!
הייתי מנחשת
שלסטאר טרק 2 יש סיכוי לא רע להיות שובר קופות רציני. אולי לא במימדים של סרטי מרוול, אבל בכל זאת מדובר בהמשך לסרט שמאוד הצליח, עם מסע פרסום שאי אפשר להתחמק ממנו, ובמאי שהוא השם הכי חם בהוליווד.
מה שכן צריך להיכנס לפרופורציה
לפני שמישהו יתחיל פתאום להגיד שבגלל הסרט הזה איירון מן הוא עכשיו גיבור על פופולרי יותר מספיידרמן או משהו כזה.
חשוב לזכור שהסרט האחרון הפופולרי של ספיידי לא היה בתלת-מימד ושגם מחירי הכרטיסים עלו בהרבה מאז, וכן גם היה את הדחיפה שהנוקמים נתנה לו.
תרשמו זאת: מהיר ועצבני 5 פותח עם יותר מ-$130
בלי תלת-מימד ובלי הנוקמים.
5 כבר יצא, התכוונת 6.
(ל"ת)
אגדיל ואהמר:
כל אחד מהסרטים ההוליוודיים הגדולים השנה פותח עם יותר ממאה ושלושים דולר. ראיתם את זה כאן קודם!
אגדיל ואגדיל ואומר:
איפה מכסחי הקופות?!
האם יש מקום שאומר כמה אנשים ראו, להבדיל מכמה כסף נכנס?
הפתיחות, כמו גם ההכנסות, של סרטים ימשיכו להיות גדולות יותר ויותר 1. בגלל שכרטיסים עולים יותר בגלל שהכל עולה יותר כי ערך הכסף יורד. 2. בגלל שתלת מימד עולה יותר (ללא הצדקה ממשית למעשה).
מספר שהוא באמת משמעותי ושבאמצעותו ניתן למדוד את היחס בין הצלחה של סרטים הוא כמה אנשים ראו אותו. האם יש מקור אמין למידע הזה?
יש במוג'ו טבלה מותאמת לאינפלציה
שזה הדבר הכי קרוב למה שאתה מחפש,
http://boxofficemojo.com/alltime/adjusted.htm
(שם אווטר הוא מקום 14 והאוונג'רס הוא בכלל מקום 27 בהכנסות בכל הזמנים..)
טוב שיש טבלאות כאלה
אני לא מבינה איך אפשר להשוות שיאים בלי להתייחס לאינפלציה במחירי הכרטיסים, למחירי הכרטיסים עצמם שלמשל גבוהים יותר ב 3D ובהקרנות משובחות יותר, ובכלל לכוח הקנייה, לשכר הממוצע, תקופות משבר / שגשוג וכו'…
אכן הטבלאות משקרות.
בהתחשב גם בעובדה שאוכלוסיית ארה"ב הייתה נמוכה בהרבה כש"חלף עם הרוח" יצא. לפי חישובי מחיר הכרטיס של 1939, הוא מכר 860 מליון כרטיסים (על אוכלוסיה של 130 מליון איש). אבל זה לא מדויק כיוון שהוא הופץ מחדש מספר פעמים. לפי החישובים (הכנראה יותר מדוייקים) של Box office mojo הוא מגיע ליותר מ-200 מליון כרטיסים, מספר שאוואטר יכול רק לחלום עליו.
מצד שני לא היתה אז אף אלטרנטיבה ביתית לקולנוע. קשה לקבוע כמה אנשים ראו את אוואטר בטלויזיה/DVD, או ממש התכוונו לראות אותו וראו במקום את האח הגדול.
קשה להתייחס לנושאים כמו כוח קנייה או תקופות משבר/שגשוג בעיקר כאשר לוקחים בחשבון ששפל כלכלי הרבה פעמים עוזר לקולנוע, שנחשב לבילוי זול ואסקפיסטי.
זול???
70 ומשהו ש"ח לזוג להקרנה רגילה + מזון (רצוי מהפיצוציה ליד הקולנוע כדי להימנע ממחירים מופקעים) + דלק – הגענו ל100 ומשהו שקל – וכל זה כשאפשר לראות בבית בחינם.
לפחות בישראל זה נראה לי כמו מותרות, אם מתחשבים בתחליפים הזולים / חינמיים…
זול יחסית להצגה שכרטיס עולה בסביבות 100 ש"ח,
או מסעדה טובה, פארק שעשועים, מועדון + אלכוהול וכו'.
אבל גם מסעדות עולות בערך ככה ומועדון גם כן
בנוסף, להכין אוכל כמו במסעדה בבית יכול לקחת לך זמן+מרכיבים יקרים שאתה קונה במיוחד לארוחה+זמן לקניית מרכיבים ייחודיים+רכישת מיומנויות בישול שאולי מעבר לבסיסיות+זמן לנקות את הכל.
ומועדון אתה לא יכול לעשות בבית, לפחות לא ברוב הבתים. ואם כן תעשה מסיבה בבית, זה יקח לך זמן של הכנות+זמן נקיון+לקנות מזון ושתייה חריפה.
פארק שעשועים – כמובן שאי אפשר בבית…
הנקודה שלי היא, הקולנוע יקר ביחס לכך שבבית אתה יכול לראות סרטים באיזו איכות שתבחר, אתה אפילו לא חייב לחכות זמן של הורדה, אתה לא חייב לשלם כסף, אתה יכול לבחור עם / בלי תרגום, אתה יכול לראות לבד בלי אנשים שאולי יפריעו לך, ההיצע הרבה יותר נרחב מה20 בערך סרטים שמציגים בקולנוע.
כמובן שקולנוע זו חוויה, בגלל זה אני אוהבת ללכת לקולנוע, אבל אני עושה את זה מתוך מודעות שזה בילוי יקר לעומת סרט בחינם (או במחיר מוזל) בבית, ושזה יותר "מותרות" משאר הבילויים שיכולתי לעשות בזמן הזה.
אוקי, אני חושבת שאנחנו מדברים על שני דברים שונים.
אתה יכול לקנות אלכוהול בסופר ולעשות מסיבה בבית. אתה יכול לבשל ולהכין ארוחה. אתה יכול להאזין לתקליט של מוזיקה. אתה יכול להשיג סרט ולראות אותו בטלוויזיה שלך.
את כל זה אתה יכול לעשות וסביר להניח שזה יעלה לך פחות מלצאת למקומות שיתנו לך את כל זה בחוץ.
אבל – מערכת הסאונד, המקום וכמות האנשים שתביא לבית פחות טובה מזו של מועדון ואלא אם עברת קורס או שאתה כישרון, הקוקטליים שלך לא יהיו כמו אלו שאתה קונה בפאב. ארוחה שתכין בבית לא תהיה טובה כמו ארוחה שהכין שף של מסעדה. דיסק במערכת הסאונד הביתית שלך לעולם לא תהיה בקנה אחד עם הופעה חיה של להקה, זמר/ת או תזמורת וכמובן – מערכת הקולנוע הביתית שלך לא תהיה איכותית כמו זו של אולם הקולנוע אלא אם יש לך סכומים אדירים של כסף להשקיע לא רק במוצרים עצמם, אלא גם בשיפוץ הדירה והאקוסטיקה שלה.
אתה טוען שלצאת לסרט זה יקר. אני מסכימה איתך, 37-45 ש"ח לכרטיס זה המון אבל זה עדיין יותר זול מלצאת להופעה, לתיאטרון או למסעדה טובה. כשמדברים על בילוי זול לא מדברים רק על זול אבסולוטי, עד כמה שאפשר להשתמש במונח השגוי הזה, אלא כבילוי יחסי. מבין מגוון הבילויים שאתה יכול לעשות, קולנוע נחשב לבילוי זול. כמובן שאתה יכול להישאר בבית ולעשות את כל מה שכתבתי למעלה, אבל זה לא לצאת לבילוי, זה להישאר בבית וזה לא קשור להאם קולנוע הוא בילוי זול או לא.
כנראה זה תלוי בנקודת מבט
לי ולבנזוגי ארוחה במסעדה יוצאת 120 בערך, כמו בילוי בקולנוע, אגב.
ואני מתייחסת לבילוי כשווה לעומת האלטרנטיבות היותר זולות שלו עצמו (סרט בקולנוע לעומת סרט בבית, לקנות ארוחה במסעדה לעומת להכין גורמה בבית), ולא לעומת שאר הבילויים, כי בפועל כשאני רוצה לצאת ככה אני מתנהגת: אני חושבת האם הכסף שיש לי שווה לי כדי שאני אצא למקום מסוים, או שעדיף לי לחוות משהו שסביר שלא אחווה בבית.
וכפי שגם את אמרת, לשאר האלטרנטיבות דרוש הרבה כסף כדי לעשותן לבד, בעוד שכדי לראות בבית סרט שאת אוהבת / יכולה להחליף באמצע – ורוב הזמן אין בקולנוע סרטים מי יודע מה – את לא צריכה להוציא אגורה.
אבל, כאמור, כל אחד ואיך שהוא מסתכל על דברים. אני לא מבינה למה זה הופך את הראייה שלי לפחות נכונה בעבורך.
120 ש"ח לארוחה זוגית זה זיל הזול.
אפשר לאכול במחיר הזה אוכל טוב, אבל אני לא מכיר מקום שנותן חוויה אמיתית של מסעדה (כמה מנות, שירות מוקפד וכו') במחיר הזה. בכל מקרה, כרטיס לקולנוע עולה פחות מכל בילוי של שעתיים-שלוש מחוץ לבית (חוץ, כמובן, מכאלו שלא עולים כלום בכלל). לרוב מה שמונע ממני ללכת לקולנוע הוא לא המחיר אלא התחושה שרוב הסרטים פשוט לא שווים את הזמן.
אולי כי אני לא אכלנית גדולה
לי מספיק להתחלק במנה שנייה וראשונה עם מישהו כדי לשבוע לזמן הקרוב, מקסימום גם קינוח, ולחבר שלי לא אכפת במיוחד כמה הוא יאכל – וככה יוצא 120 שח לשניים :)
למרות שבהחלט יש זוגות / חברים שמסוגלים לפרק ארוחה ב-250-300 לאחד… אבל אני לא מבינה איפה הכל נכנס.
ורק אני מעדיף פיצה או פלאפל
זה כנראה חלק מהתסמינים של להיות בן 16.
או מהתסמינים של היותך מישהו עם טעם טוב
(ל"ת)
אם אני זוכר נכון, אתה בערך בגילי
אז זה לא נחשב.
ותודה לאל שזה עובר.
(ל"ת)
עובר מלשון תינוק או מלשון מעבר?
שאני אדע איך להגיב על זה.
השני, מן הסתם.
מה תינוק שטרם נולד קשור?
זה לא שהיא לא נכונה, זה שאת מסתכלת על הדבר הלא נכון.
כשמדברים על בילוי זול מתכוונת לשלל הבילויים מחוץ לבית.
אם את מייחסת בילוי לכל דבר שאת יכולה לעשות בזמן הפנוי, בחוץ או בבית, אז ברור שלהוריד סרט ולראות אותו על הלפטופ יותר זול מללכת לקולנוע.
אין לנו באמת ויכוח, רק נקודת יחס שונה.
אין לי בעיה לקבל את ההתייחסות שלך, אבל מעצבן אותי שאת אומרת "הדבר הלא נכון", מאחר וזה אישי.
אני מרגישה שאת בכח מחפשת להיפגע ממשהו.
אני לא מדברת על איך שאת רואה את החיים. אני חוזרת שוב: למושג "בילוי זול" יש משמעות מסויימת. המשמעות הזו ניתנה לו במהלך השנים והיא בילוי מחוץ לבית (ממש בכלליות).
ושוב, זה בסדר שאת מכלילה בילוי כמילה כוללת לכל צורה שבה אפשר לבלות את הזמן הפנוי של בהנאה, אבל שכשאת משתמשת במושג ידוע ונותנת לו משמעות אחרת ממה שבדר"כ נותנים לו את צריכה להבין שהמשמעות שאת נותנת לא שווה למשמעות הכללית.
לדוגמא: אם בילוי בדר"כ מתייחס למה שעושים מחוץ לבית אבל עבורך הוא מתייחס גם לדברים בבית, את לא יכולה לבוא ולהגיד דברים שסותרים את ההגדרה הכללית רק בגלל שהיא לא מתאימה להגדרה שלך ולא לצפות שיגידו לך שזה לא כך.
לדיון הזה יש בער 3 הודעות מיותרות, זה לא באמת כזה דבר חשוב הוא קריטי.
ואני אדגיש שוב – אני לא אומרת שאיך שאת רואה את זה זה לא בסדר ונוּ נוּ נוּ לך, אני אומרת שאת רואה את זה בצורה אחרת, זה הכל.
אם את בוחרת לקחת את זה כמשהו אישי, תנחומיי.
מודה על תנחומייך.
ארוחת גורמה במסעדה בארץ עולה 120 ש"ח לזוג?
באמת, גורמה?
כי ארוחה במאה עשרים שקל לזוג, נשמע לי יותר כמו מסעדה ברמה של קפולסקי (עוד קיים בכלל?). ויציאה הכי פשוטה לבית קפה עולה לרב בין שבעים למאה שקל לבנאדם – אבל, את יודעת, אם את ובן הזוג שלך מתחלקים באוכל – סבבה.
פשוט, להכין בבית אוכל ברמה של איזה יטבטה בעיר שאולי עולה 120 לזוג, זה באמת לא כזה מסובך, והרבה יותר זול בבית. ומסעדות גורמה, טוב, שם העלות היא בטח לא 120 לזוג.
כי הנה, נניח, התפריט של אורנה ואלה https://www.food.co.il/orna-and-ella, שהיא מסעדה ברמה יותר גבוהה מאחרות, מחיר מנה עיקרית הוא בין ששים וקצת לשבעים וקצת. זה לא כולל מנה ראשונה, זה לא כולל שתיה, זה לא כולל שירות. ובינינו? למרות שזו מסעדה מאוד איכותית שאולי לוקח קצת ניסיון בבישול להגיע לרמה שלה (אבל לא כל מיני מצרכים מיוחדים) – זו עדיין לא מסעדת גורמה.
חינמיים?
כי – הדיוידי שאת שוכרת (?אני יוצאת מנקודת הנחה שמדובר בבחורה, סליחה אם זו טעות) – לא עלה כסף הרי.
או הטלויזיה שלך עם הערוצים שמשדרים סרטים = את מקבלת את השירות בחינם.
או לכל הפחות, אם את גונבת את הסרטים שאת בוחרת לראות מהאינטרנט, אז מעבר לזה שזו גניבה בסופו של דבר[1], על שירות האינטרנט המהיר שמאפשר לך להוריד סרטים את משלמת.
אז להגיד "תחליפים חינמיים" ו"אפשר לראות בבית בחינם", זה קצת, לא יודעת, מופרך?
[1] אם כבר את בקטע של לגנוב, אפשר פשוט להתפלח לקולנוע. וגם את האוכל אפשר פשוט לגנוב. מעבר לזה ש- למה בכלל צריך לאכול בחוץ כחלק מרעיון היציאה לסרט בקולנוע?
אפשר להגיד הרבה דברים על הורדת סרטים מהרשת
שזה לא חוקי, לא מוסרי, שזה פוגע בהכנסות, מונע מאנשים ליצור וכיו"ב. אבל גניבה, עם כל הכבוד, נשמע לי כמו מינוח זול שחברות סרטים ומדיה גדולות משתמשות בו כדי להפחיד ולהרתיע. בשום הגדרה ומשום זווית שהיא זו לא "גניבה". בטח לא מבחינה משפטית. במרבית המקרים אפילו לא מדובר בעניין פלילי אלא אזרחי.
(כמובן שאני לא מעודדת אף אחד בנושא, זה פשוט מעצבן אותי לראות שימוש מעט דמגוגי בעניין הזה)
אולי זה דמגוגי, מה אומר ומה אגיד.
אבל שאלה לי אליך, קסנדרה. אותם הסרטים שנמצאים ברשת להורדה בחינם, מי שם אותם שם? חשוב מזה – איך הוא שם אותם שם? כלומר, מאיפה הגיע העותק שהושם ברשת? מדיוידי שנקנה והיתה עליו אזהרה שזה נועד לשימוש פרטי בלבד? זה עותק שצולם במצלמה כלשהי בזמן הישיבה באולם קולנוע?
כי באמת שאני לא יודעת מה להגיד לך, אבל מאיפה שאני עומדת ומסתכלת – זו בפירוש גניבה.
אם מישהו משאיל לך ה- לא יודעת – טלפון שלו/ אוטו שלו/ מכונת פופקורן שלו ואומר לך שזה לשימושך האישי בלבד, ואז את משתמשת בזה עם כל העולם ואשתו בתמורה לאיזושהי טובת הנאה, נגיד, פרסומות שיכניסו לך כסף לכיס על חשבונו. או סתם כל מיני דברים אחרים שאת עכשיו מקבלת בחינם כי נתת למישהו שימוש במשהו לא שלך בחינם – איך את קוראת לזה?
בכל מקרה, זה היה החלק הכי שולי בהודעה שלי מלכתחילה. גם אם נניח שהורדת סרטים בחינם היא בעצם לא גניבה אלא סתם לא מוסרית, אוקיי. בסופו של יום, שירות האינטנרט המהיר שמאפשר לך להוריד את הסרטים, הוא כן עולה כסף. אז גם הסרטים האלה לא באמת בחינם. נכון?
המצב שאת מתארת אינו גניבה
גניבה משמעותה לקחת משהו ממישהו. ההתנהגות שאת מתארת היא אולי מעילה באמון, אבל בסופו של דבר החבר שלך מקבל את האוטו/פלאפון/מכונת פופקורן בחזרה.
נכון, את צודקת;
ההקבלה היותר נכונה בעצם היא שאת לוקחת את המוצר שהילוו לך, משכפלת אותו (כי יש לך מכונה כזו שיכולה לשכפל מכוניות, נניח) ואז עושה בשכפול הזה שימוש בשביל להרוויח כסף.
משעי, אני בורה ועמת ארצות. לא הלכתי לאוניברסיטה. אני לא באמת יודעת מה משמעות המילה "דמגוגיה", אבל ככה או ככה, זה דבר מאוד מסריח, בלי קשר לדמגוגיה.
ואולי אני סתם נאיבית כזאת, שחושבת שאם כתוב על עותק הסרט שלי שהפצה שלו ברבים היא עבירה על החוק ויכולה להסתיים בקנס גבוה או מאסר זה באמת אמיתי ולא סתם אזהרה דמגוגית – שוין.
זה עדיין החלק הכי שולי בכל ההודעה שלי, ושירות האינטרנט שמאפשר הורדה של אותם סרטים הוא לא "חינמי", כך שהפואנטה בעינה עומדת – כל התחליפים האלה להליכה לקולנוע, אף לא אחד מהם הוא "חינמי". הם מקסימום "יותר זולים".
אבל אגב, גם להתפלח לקולנוע זו לא גניבה, אם אנחנו מתקטננים. כי לא לקחת כלום מאף אחד ואפילו לא את המקום של מישהו שהיה יכול לשלם (שאגב, כשאת עושה שימוש במשהו שהוא לא שלך עבור טובות הנאה במקום כסף, את כן גונבת לקוחות משלמים ממי שמציע את אותו השירות במחיר העלות שלו. על זה אני מקווה שיש בינינו הסכמה?). אז מה בעצם ההבדל בין מיז מתפלחת לקולנוע לבין מיז מורידה סרטים מהאינטרנט (למחשב שעלה לה כסף, תוך שימוש שעלה לה כסף)?
תהיה.
צר לי...
אבל שני המקרים שציינת אינם גניבה, אשמח להסביר לך למה אם זה מעניין אותך באמת.
ועל שירות אינטרנט במילא משלמים, גם לצרכים אחרים…אז העלות די מזערית
והשימוש שאת עושה בדברים האלה בצורה לא מוסרית
שמועלת באמון או מה שלא יהיה המינוח שאת מקבלת, שבתמורה לוקח לקוחות מאנשים אחרים שמציעים את אותו השירות במחיר הרגיל שלו במקום בחינם כדי לקבל תנועה באתר שמיתרגמת לכסף לכיס של המפעיל, לקיחת הלקוחות האלה מהאדם שמציע את אותו השירות בצורה מסודרת, הוגנת וחוקית לחלוטין – זו לא גניבת לקוחות?
כי אם לא היית מציעה ללקוחות את האלטרנטיבה של אותו השירות בחינם, הם היו צורכים אותו מנותן השירות החוקי (או מוותרים עליו ודי. גם אופציה). לא?
אז הגניבה פה בעצם היא צד שלישי;
את, הלקוחה שמורידה סרטים מהאינטרנט בחינם – לא גנבת כלום. נכון. אבל מי שמציע לך את הסרטים כן גונב.
אני לא משפטנית, עימך הסליחה. אני לא בקיאה בחוק, רק מכירה את הפתגם שאולי את מתבססת בעצם, "הגונב מגנב פטור". אבל במקרה הספציפי הזה, אני לא יכולה שלא להרגיש שמדובר פה בשותפות לדבר הגניבה הראשוני; עצם הלקיחה של את המוצר שנגנב, גם אם נמסר לך בחינם על ידי הגונב, היא לכל הפחות שותפות בפשע. איך קוראים לזה בלכ סדרות וסרטי הפשע והמשפט? accessory to פשע כלשהו?
ושוב לא ענית לי – מה ההבדל בין להוריד סרטים שמישהו אחר גנב בשבילך בחינם, לבין התפלחות לאולם הקולנוע?
ועוד משהו בקשר לעלות הזניחה – באיזה עוד שירותים את משתמשת באינטרנט שמצריכים רוחב פס ומהירות מירבית? כי את רובם המכריע, אם לא כולם, את יכולה לקבל גם עם שירות דיאל אפ שהוא כל כך, כל כך יותר זול. אז עדיין, זה לא "חינם". איך שלא תסתכלי על זה.
אני אנסה לחדד
אני מודעת לזה שהמינוחים והשטיפת מוח של החברות הגדולות טיפטפו יפה מאוד וקצת קשה להבין איך זה לא גניבה, כמו שלאנשים מסויימים (אולי קצת נדיר, אבל קיימים כאלה) קשה להבין איך הפרת חוזה היא לא עניין פלילי. אם זה באמת מעניין אותך אני אסביר.
קניין רוחני בהגדרה אי אפשר לגנוב בצורתו הערטילאית כשהוא לא מעוגן בחפץ (קובץ מחשב למשל). מדובר בטובין ציבוריים. אם יש לי תפוח ואת לוקחת אותו, או לחילופין שמה בו ביס – זה פוגע בי, כי יש לי פחות (או אין לי בכלל). אני גם יכולה למנוע ממך לגעת בתפוח – לשים אותו בכספת, עם שומרים למשל. בקניין רוחני אנחנו בספרה לגמרי אחרת – אם את שומעת שיר שלי זה לא מונע ממני כבעלים שלו את השימוש. אני גם לא יכולה להדיר אותך מלשמוע אותו מרגע שזה יצא לאור (אלא אם כן אני לא אפרסם אותו בכלל). כמובן שהחברות מנסות להטיל מגבלות שונות, אבל קל לעקוף אותן בלי לפרוץ פיזית לשום מקום (יוטיוב, הורדות וכיו"ב) ובלי לקחת שום חפץ פיזי. אז נכון, לא צריך בהכרח חפץ מוחשי כדי שזו תהיה גניבה (לרוקן חשבון בנק למשל יכול להיחשב גניבה), אבל כן צריך כוונה לשלול מהבעלים את החפץ לתמיד. כאמור, מדובר בטובין ציבוריים ובהגדרה זה בלתי אפשרי בדרך בה מורידים סרטים.
עכשיו בואי נדבר קצת על קניין רוחני לעומת קניין. אם יש לך תפוח, אז הוא שלך. אין לי חלק בו. לא ככה בקניין רוחני. כשאת כותבת שיר או ספר או יוצרת סרט – עם כל הכבוד, זה לא רק שלך. גם לי יש זכויות מסויימות ביצירה שלך. אם ציירת חמניות מגניבות – מותר לי גם לצייר חמניות. אם יצרת סרט שיש בו רוצח כלוא בכלוב (סקייפול/האביר האפל) – מותר לי להשתמש ברעיונות שלך (עם מגבלות מסויימות). לפעמים גם מותר לי לחלוטין להעתיק הכל או חלק- מה שמכונה "שימושים מותרים". 70 שנה אחרי מות היוצר מותר לי להשתמש בהם חופשי (להבדיל מקניין רגיל שיעבור לעד בין היורשים).
אז כמו שאת רואה, יש בהחלט הבדל בין גניבה של חפץ ששייך למישהו לחלוטין (כשהמדינה היא חריג שיכול לפגוע בו) לבין פגיעה בזכות יוצרים של מישהו, כאשר לציבור כולו יש זכויות מסויימות באותה יצירה שלו. כמובן שיחד עם בעיות האכיפה הכבדות והבעייתיות בלהפוך ציבורים שלמים לעבריינים – זה מסביר למה ההתייחסות שונה גם מבחינת החוק וזה לא נחשב ולא יכול להיחשב לגניבה.
גם האדם הראשון שמעלה לרשת את הסרט הוא לא גנב. הוא בהחלט מפר בהרבה היבטים את הזכויות ביצירה (העתקה, העמדה לרשות הציבור וכו'), הוא גם מפר את תנאי השימוש של הסרט (בהנחה שלא מדובר בשימוש מותר). אולי זה אפילו פלילי בהיבטים מסויימים. זו עדיין לא גניבה. אין פה כוונת שלילה לתמיד מהבעלים. וגם אם הייתה כוונה – אין כל יכולת כזו.
לגבי דוגמת הלקוחות – אין שום בעיה במה שציינת. יש תחרות, ואם בא לי לחלק מוצר חינם ואחר רוצה את אותו מוצר למכור בכסף אין פה שום בעיה (למשל – ישראל היום וידיעות אחרונות). בדוגמה שהבאת הבעיה היא הרבה יותר שורשית – שאין רישיון הפצה, לא שיש "גניבת לקוחות". יש מה שמכונה "גניבת" רשימת לקוחות אבל זה לגמרי שונה ממה שתיארת וזה נוגע לסודות מסחריים אז אני לא ארחיב על זה.
תודה על ההרחבה.
ממה שאני מבינה מההסבר שלך, זה שמפיץ את הסרט בחינם, אין לו רישיון הפצה. אז הוא עובר על החוק. עד כאן הבנתי בסדר?
אז למי אכפת מהסמנטיקה של זה, אם זו עדיין עבירה על החוק ושיתוף פעולה ועזרה לעבריין שעובר על החוק?
לא גניבה.
סבבה. אבל מה לגבי התפלחות לקולנוע?
ושוב, מעבר לסמנטיקה של ההבדל בין "את את גונבת סרטים באינטרנט" לבין "אם את משתפת פעולה עם אדם שעבר על החוק כדי להפיץ לך סרטים בחינם" – זה עדיין לא חינם ולא זניח. כל אחד מהשימושים האחרים בשירות האינטרנט לא מצריך אינטרנט מהיר יותר, רוחב פס וכיו"ב. אז ברגע שבחרת שיהיה לס שירות כזה בחרת לשלם עליו יותר בשביל שתוכלי לעשות בו את השימוש הזה (וגם אם זה רק כדי לראות סרטים ביו טיוב ודומיו מהיוצרים שפרסמו שם ממילא כי הם רוצים שתראי – זה עדיין לא חינם. רק יותר זול.
בואי נדבר על זה רגע;
נכון שזכויות יוצרים פוקעות?
פעם הן היו פוקעות הרבה יותר מוקדם, אבל כל פעם מאריכים אותן (בסמיכות חשודה למועד פקיעת הזכויות על דמויות דיסני, אבל אני סוטה). היום זכויות יוצרים פוקעות 70 שנה ממות היוצר.
כלומר, יש לך זכויות ביד. הן שלך ממש כמו כל רכוש אחר, ואז – פוף! – כבר אין לך אותן. הן כבר לא רק שלך. הן נחלת הציבור. הן שייכות לכולם. כולם יכולים להעתיק את היצירות, לשדר אותן, מבלי לשאול את היוצר (או היורשים שלו, או מי שהוא העביר לו את זכויותיו).
בגלל זה מותר היום להעתיק חופשי שירים של ביאליק. זכויות היוצרים עליהם פקעו. בעוד 5 חודשים יפקעו גם הזכויות על היצירות של טשרניחובסקי, ובטח פתאום הוצאות יפרסמו ספרים עם שירים שלו. הרי יהיה להן מותר להעתיק ולפרסם אותם חופשי, בלי לשאול אף-אחד ובלי לשלם גרוש ל"בעלי הזכויות". לא יהיו כבר "בעלי זכויות".
אז מה קורה פה? איך רגע אחד השיר שייך לך, וכל מי שמעתיק אותו הוא "גנב", ורגע אחרי זה, השיר לא רק שלך וכולם יכולים להעתיק? איך פתאום זו כבר לא "גניבה"?
התשובה היא, שיצירות הן לא בדיוק כמו "רכוש" רגיל (וזה נכון לכל סוגי הקניין הרוחני – זכויות יוצרים, פטנטים, מדגמים וכו'). הבלעדיות שלך עליהן היא זמנית בלבד. זה סוג של "עסקה" שאת עושה עם החברה: החברה רוצה לתמרץ אותך ליצור ולהמציא, אז היא נותנת לך בלעדיות זמנית על היצירות שלך, כדי שתוכלי להפיק מהן תועלת במידה כזו שיהיה לך שווה לפרסם אותן. אחר-כך, כשהשגנו את זה, החברה רוצה את היצירה בנחלת הכלל, כדי שכולם יוכלו ליהנות ממנה מבלי להיות תלויים בך, ולהעשיר את עולמם התרבותי או לקדם את הטכנולוגיה.
כשמבינים את העיקרון הבסיסי הזה, שעומד בבסיס הקנין הרוחני, אז גם מבינים שהאינטסטינקט שלנו שגוי. לא, היצירה לא באמת "שלנו". פשוט קיבלנו רישיון זמני לבלעדיות עליה, ויום אחד הוא יפקע.
האמת היא שאני לא מקבלת שסרט הוא קניין רוחני
צילמו, ערכו, הוסיפו שירים ומוזיקה – וזה מה שהעבריין (תראו איזה יופי. סמנטיקה או לא – אני מקבלת שלהגיד "הגנב" זה לא נכון. זה עדיין עבריין יחד עם זאת) בעצם לוקח.
אם הסרטים האלה שאתה מוריד באינטרנט יהיה וריאציה ביתית שזה שהעלה לאינטרנט העלה, או אז היה מדובר באמת בקניין רוחני גרידא.
אבל זה לא!
מה גם שאני לא חושבת שיהיה יותר מדי "קונים" (בחינם או שלא) ליצירות כאלה, שה"גניבה" (או עברה) היתה על קניין רוחני בלבד.
אז כל עוד אנחנו מדברים על סרט מוחשי – אין שום קשר לקניין רוחני. זה קניין (מוחשי).
אז פתרת לנו את הבעיה
אם סרט הוא לא קניין רוחני אז אפשר להעתיק אותו חופשי ללא שום הגבלה ולשתף באינטרנט כמה שנרצה.
אה, כן?
כי קניין גשמי מותר לקחת ממי שקנה אותו בלי לבקש רשות?
איזה יופי!
סרט הוא קניין רוחני.
לא ממש הבנתי מדוע אינך מקבלת זאת, אבל זאת המציאות וזה הדין.
הוא "רוחני" ולא "מוחשי" משום שהוא יצירה, שאותה ניתן להעתיק. תבדילי בין היצירה (סיפור, שיר, ציור, פסל) ובין החפץ שמאחסן אותה (דף נייר, ספר, בד, קלטת, תקליטור).
החפץ הוא קניין מוחשי. נטילה שלו היא "גניבה" של קניין מוחשי. לעומת זאת, היצירה היא קניין רוחני. את היצירה אסור להעתיק בלי רשות היוצר.
כפי שהגיבו לך, הרעיון שלך הוא חרב פיפיות. קניין "מוחשי" דווקא מותר להעתיק. רק בקניין רוחני ההעתקה היא אסורה.
אני מקבלת שהתסריט הוא קניין רוחני.
אני מקבלת את זה שלהעתיק את *הרעיון* של הסרט זה להעתיק קניין רוחני, וזה אסור במשך 70 שנה ממות היוצר (?) או משהו כזה.
אבל הסרט עצמו, לא משנה היכן הוא מאוחסן (הפילם המקורי, הפילם הערוך, הקובץ עליו הוא מאוחסן) – הוא לא רוחני. הוא פיזי. הזכויות עליו שייכות למישהו עם הגבלות וכיוצא באלה. למשל, המישהו שמחזיק בזכויות יכול למכור אותו. הוא יכול להעתיק אותו. הוא יכול לייצר המשכים. כי כשהוא קיבל את הזכויות על הסרט עצמו, הוא קיבל גם את הזכויות על הרעיון מאחורי הסרט, על הדמויות השונות בסרט. כל אלה – ללא ספק קניין רוחני.
אבל סרט מוחשי הוא סרט מוחשי.
עכשיו בוא נלך רגע למקום אחר.
אני מעצבת על, עיצבתי קולקציה מהממת.
לקחת את הקולקציה עצמה ולעשות בה מה שאתה רוצה – זה אסור לך. אתה יכול לעשות לקולקצייה הזו חיקויים, זה כן. אבל תגיד רגע, ביום שתהיה לך מכונה שתוכל לשכפל את היצירה המקורית (נגיד, המכונה של אנג'ייר/טסלה ביוקרה) יהיה לך מותר לקחת את הקולקציה שלי לשכפל אותה ולמכור אותה? זו לא תיחשב גניבה או עבירה על החוק?
אם מישהו פורץ לחנות ולוקח את הבגד
אז זו גניבה כי הוא פגע בקניין המוחשי שלך.
לעומת זאת, אם מישהו מעתיק את הקולקציה שעיצבת אז הוא פוגע בקניין הרוחני שלך. הוא לא לקח משהו פיזי, הוא השתמש ברעיונות שלך בלי רשות.
הערה קטנה
אין בעיה להשתמש ברעיונות של אדם אחר. רעיונות (להבדיל מיצירה) אינם מוגנים בזכויות יוצרים. הם יכולים להיות מוגנים לעיתים בפטנט, אבל זה עניין אחר לגמרי.
בגדים וקולקציות הם דוגמה רעה מאוד שיש בה בלאגן שלם, ואי אפשר לתת על זה תשובה מוחצת כפי שנתת (שיש פה פגיעה). כבר עפנו מעבר למחוזות האוף טופיק בדיון הזה, אז אני לא אסביר למה, כי זה מאוד מורכב אבל בד"כ אין הגנת זכות יוצרים על בגדים.
ולגברת מיקה – הערה גדולה מאוד. זה לא עוזר שכל פעם את מסיטה את הדיון לדוגמה אחרת מתחומים אחרים ומבקשת לראות אם אולי הדוגמה הזו תתאם לדברים הלא נכונים שכתבת. הדברים הלא נכונים שכתבת הם פשוט לא נכונים. או שתקבלי את זה או שלא. אם את מתעניינת בנושא – יש קורסים נפלאים בקניין רוחני במוסדות השונים. יש גם חומר ברשת (שנתון למחלוקת כמה הוא טוב ומעודכן). אני בכל אופן סיימתי עם השיעורים הפרטיים בנושא (:
למה, אם כך,
אסור ליצור המשכים ליצירה של מישהו אחר, להשתמש בדמויות שהם המציאו בסרט שלהם ולקחת אותן למקום אחר, עם רעיון אחר, לסרט אחר?
או שגם זו שטיפת מוח? (אגב, סחטיין לך על ההתעלמות משטיפת המוח שתעשיות החלב, בשר וביצים עשו לך.
דיברתי על שכפול
עם מכונה בדיונית. נכנסת לחנות שלי, קנית את הבגד ועכשיו שכפלת אותו ואתה מוכר להמונים.
ואם יש מכונת זמן,
ואני משתמש בה כדי לרצוח מישהו ב-1895, אני צריך להישפט לפי חוקי המאה ה-19 או המאה ה-21?
לא יודעת.
אני רק יודעת שאתה צריך להישפט![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
(במאמר מוסגר – לפני כמה שנים זה היה מדע בדיוני לשכפל סרטים ולהפיץ אותם ברשת. לפני קצת יותר שנים זה היה מדע בדיוני לשכפל סרטים בכלל, נקודה. או כבשים. עוד כמה זמן אחורה, ליצור סרטים בכלל היה מדע בדיוני)
ובאמת,
לפני כמה שנים לא הייתה שום סיבה לשאול אם שכפול סרטים היא גניבה, ובדיון על הפרת קניין רוחני, זה באמת היה תלוש לשאול שאלה על שכפול סרטים, כמו שבדיון הזה לדוגמת שכפול הבגדים שלך אין הרבה ערך.
לפי חוקי הכלזמן כמובן.
(ל"ת)
nop.
הסרט הוא קניין רוחני. לא פיזי. נכון שאפשר להעתיק אוצו מהפילם. אז מה? זה נכון בכל יצירה. את יכולה להעתיק סיפור מתוך ספר, להקליט שיר מתוך תקליט. זה לא הופך את היצירות לקניין פיזי.
למעשה, כל יצירה בעולם אגורה במדיה פיזית שממנה אפשר להעתיק את היצירה. אבל היצירה היא עדיין רוחנית.
אבל כל היצירות האחרות שציינת, הן של יוצר אחד ויחיד
הופעות של השחקנים בסרט, הן לא קניין רוחני. עבודות העריכה והאפקטים אינן רוחניות. יתרה מזאת – אם הן כן, אז הן קניין רוחני של כל כך הרבה אנשים שונים!
אז נניח, תקליט של להקה שייך לכל חברי הלהקה. זה עדיין לא מתקרב למספר האנשים שמעורבים בעשיית סרט.
אז של מי בעצם הקניין הרוחני שהוא סרט?
זו שאלה מעניינת
תוכלי לראות סקירה טובה של הדין הישראלי בשאלה הזו, בתוצאה הראשונה בגוגל אם תחפשי: "זכות יוצרים ביצירה קולנועית".
תודה על ההפנייה
זה לא באמת חידש לי שום דבר ומביא אותי לאותה נקודה, בהנחה שאכן עלה הדבר הראשון שאליו התכוונת (של מישהו בשם דרורי משהו, אאז"ן?). ברור שזה מתייחס רק להיבטים משפטיים וכלכליים. השורה התחתונה היא שיצירה קולנועית היא בעצם קניין רוחני משולב של המון גורמים והמון אנשים.
ובסופו של יום, ךא משנה מה סוג הקניין המדובר – זה לא חוקי להעתיק ולהפיץ אותו.
שום דבר אחר לא באמת משנה, לצערי.
מה?
אני מסכים שיש כל מיני גורמים מעורבים ביצירה, אבל היצירה היא בשום פנים ואופן לא שייכת לכולם.
זה כמו שהבן אדם שיצר את הקנבס יגיד שהציור של הצייר שלך לו. לא הוא לא.
אני מעריך את העבודה של השחקנים,תאורנים וכו' אבל כול אלה יודעים שהם לא הולכים לראות כסף מהסרט הזה אלא אם כן כתוב בחוזה שלהם בצורה מפורשת. אז כשאני מעתיק את העבודה של שלהם אני לא פוגע בהם בשום צורה שההעתקה החוקית פוגעת בהם כי הם ממילא לא רואים מזה אגורה שחוקה, הם עשו את העבודה שלהם – קיבלו כסף, כאן נגמר תרומתם לקניין.
הקניין הרוחני שייך לאנשים שהחליטו שמקבלים עליו כסף. שזה מספר אנשים מצומצם בהרבה יותר מ"כל מי שעבד על הסרט" ולא קשור לרמת התרומה שלהם ליצירה, כי לרוב זה מפיקים ברמה כל כך גבוהה שחוץ מהתוצאה הסופית לא היו מעורבים ברוב תהליך היצירה.
התאורן? צודק.
מה גם שאין באמת "תאורן", כי זה בעצם הצלם שמחליט על התאורה (זה יותר ברמה של להגיד שהעוזרים של מיכאלאנג'לו שעזרו עם חלק מצביעות הפרטים בסיקסטין צ'אפל (איך קוראים לזה בעברית?) זכאים לקניין על היצירה. כי הם לא. או ברפרור לקולנוע לצורך הטופיק, זה כמו ששהבחור שעובר על הקומיקס עם עט וצובע אותו יגיד שהוא בעלים של הקומיקס, כמו הוויכוח ב"ג'יי ובוב השקט מכים שנית".
אבל התסריטאי – אין לו חלק ביצירה?
לשחקנים, לפאקניג שחקנים? אתה מבין שהשגיאה הרווחת שאנשים (בעיקר בארץ, ממה שראיתי, ויתכן שזה קשור לשיטות העבודה) שוגים בה, היא לחשוב שהבמאי מדריך שחקנים? כי הוא לא. הוא כמעט אף פעם לא. כלומר, יש כאלה שידועים בזה שהם יוצאי דופן ואצלם הם כן עושים חזרות ועובדים עם השחקנים. אבל זה מה שהם, יוצאי דופן. כמו וודי אלן למשל. בגדול בסרט הוליוודי, העבודה של הבמאי עם השחקנים פחות או יותר מסתכמת בעבודה שלו איתם בזמן האודישנים, אחר כך בקריאה אחד או שתיים. אין דבר כזה חזרות, בסרטים אמריקאים. פשוט אין! הרבה שחקנים בכלל לא פוגשים זה את זה עד שהם על הסט ביחד בפעם הראשונה בכלל! והבמאי? הוא יושב על הכיסא שלו וצופה על הכל מהמוניטור, ורק כשמדי פעם משהו לא עובד לו כמו שצריך הוא יעיר לשחקן, לרב מרחוק "אהמ… למה בעצם עשית ככה וככה?".
אבל כל זה כמובן חסר פואנטה. כי בדרך כלל זה שמחזיק בזכויות על היצירה הוא בכלל לא הבמאי מלכתחילה, אלא המפיק (אגב, מגובה בקישור שנתת לי קודם, כן?).
אז אתה רוצה להגיד שגם לבמאי אין חלק ביצירה? באמת באמת?
לא, ברור שלא. מבחינתך היצירה היא בעצם של הבמאי, אם לא רק שלו. אבל בחיי שבלי עבודה של הרבה יותר גורמים ממה שאתה חושב, הסרט לא היה הסרט שאתה מכיר. זו לא היתה אותה היצירה בכלל. בגלל זה עבורי קשה לעשות את ההפרדה חסרת הפשרות הזאת ולקרוא לסרט קניין רוחני. יש פה שילוב של כל כך הרבה גורמים, שהרבה פעמים כל שינוי הכי קטן היה גורם לאפקט הפרפר והיתה יצירה לגמרי אחרת. אגב, אחד הגורמים הכי רלוונטיים מכולם שאתה בטח לא נותן עליהם את הדעת, הוא העורך.
אז הבמאי מנצח על הכל, אין ספק. בסופו של יום, הסרט הוא לפי החזון של הבמאי. או של המפיק, או שילוב של השניים. וגם אם בעצם התעלמו ממנו הרבה – זה גם לחלוטין חזון שהיה בהתחלה של התסריטאי. בקיצור- מסובך מדי.
אפשר להפסיק עם זה ולחזור להתרכז בעובדה שככה או ככה זה לא חוקי לשכפל ולהפיץ סרטים ולסגור עניין?
קודם כל, כל ההנחות שלך לגבי ההנחות שלי שגויות.
אז אפשר בלי משפטים כמו " אולי לא ידעת" או " אתה בטח חושב ש", תודה.
דבר שני, אף אחד לא אומר שהיצירה היא רק של המפיק. השאלה היא למי שייך הסרט בסופו של יום ומי נפגע כתוצאה מהפיראטיות של הסרטים. במובן הזה היצירה היא כן רק של המפיק. זה שהעורכים והשחקנים ונערי המים תרמו לא משנה במאומה את העובדה שהם עשו עבודה בשביל לעשות מוצר, אבל שמה שייעשה עם המוצר הזה הוא מעבר לשליטתם אלא אם כן מפורש להם בחוזה אחרת. הסרט שייך לחברות. זה חשוב לכל הדיון הזה.
וזה לא "לא חוקי". זה לא חוקי לסרטים מסוימים. בדיוק לפני שעה סיימתי להוריד את דרקולה והקבינט של דר קליגי וזה לא מנוגד לשום חוק. ובעוד כמה שנים אני אוכל לעשות את זה גם ל"חמים וטעים","שבעת הסמוראים" ושאר קלאסיקות.
ולכן יש את העניין של קניין רוחני מול קניין לא רוחני – עם קניין רוחני אפשר לעשות מה שרוצים אחרי כמה זמן. כמו שראוי.
סבבה, מתנצלת אם נעלבת.
כלומר, מראש הסתייגתי ולא קבעתי שאתה חושב ככה, אלא "אולי" ו"בטח" (ע"ע "ככל הנראה"), אבל אם זה פוגע בך, זו ממש לא הכוונה. הרגש חופשי להחליף כל מקום כזה ב"יש אנשים שחושבים". עכשיו יותר קביל?
אשר לחוקיות – גמכן סבבה. תוסיף את ההסתייגות "לא חוקי להוריד סרטים שלא הפכו לפאבליק דומיין". שאלה, בינינו, מרבית הסרטים שאנשים כמו מיז אכן מורידים.
אז עכשיו שיישרנו הדורים אפשר לסכם ב"זה לא חוקי לשכפל ולהפיץ (ולהוריד, בהתאמה) סרטים שטרם הפכו לפאבליק דומיין"?
תודה.
לא חוקי בהחלט
אבל זה שזה לא חוקי לא פותר את השאלות המוסריות והחברתיות שנובעות מזה ושאלות כמו " מה העונש שצריך לבוא אם בכלל" עד ל"אולי זה בכלל אמור להיות חוקי".
אבל אין לך כוח לדבר על הדברים האלה אז לא משנה.
זה הרבה פחות עניין של אין לי כוח (למרות שכן, זה מתחיל קצת לעייף אותי, הסיפור הזה. מנגד, אני בשליש הראשון של הריון, אז אני עייפה נורא מלכתחילה) ויותר עניין של "זו בכלל לא הפואנטה.
לא ממש אכפת לי אם אנשים בחורים להוריד סרטים או לא. יותר מזה – יצא לי להתדיין עם מישהו מהגולשים כאן בנוגע לסרט של חבר טוב שלי, שעזרתי להפיק, והוא חלק איתי את העובדה שהסרט הזה נמצא בשירותי הורדות. ותראה, מבחינת המוסריות של העניין, אין ספק שזה שחור ולבן לא מוסרי; אנחנו לא מדברים על מקרי רובין הוד של אי כניעה לתאגידים רצחניים הרי. אבל בכל זאת, לא מפריע לי. ושוב – קח בחשבון בבקשה שזה סרט שדבר כזה משפיק עלי באופן די ישיר – עד שההשקעה לא מכוסה ולא מונבים רווחים – אני ושאר האנשים שעבדו על הסרט הזה לא רואים גרוש על העבודה שלנו בפועל. אבל היי, בקטנה. עשינו את זה מתוך אמונה בסרט בסופו של דבר. בקיצור – השאלה הזו לא באמת מעניינת אותי מדי. אני מאמינה שיצירה נעשית לשם יצירה. או לפחות, יש לקוות שכך הוא.
הנקודה שלי הייתה אחרת בכלל
וכנראה שלא הבהרתי אותה כמו שצריך.
קודם כל, הפריעה לי הנחת המוצא שלך, שהורדת סרטים (או בכלל פעולות המנוגדות לרצון היוצר) איננה חוקית. לא, אני לא יכול להסכים איתך על הנקודה הזו. מיד אבהיר מדוע.
שנית, גם בהנחה שמשהו אינו חוקי, הפריעה לי הדבקת התווית של "עבריין" למי שעושה את זה. יש מרחק גדול, עצום, ענק, היסטרי, בין חוסר חוקיות ובין עבריינות. זה ברור לך מאליו ב-700 מקרים אחרים, ובתחום זכויות היוצרים לא. למה? כי יש מי שואג לפמפם את המילים האלה לתוך השיח, ודבריו מהדהדים בעצמה בדברייך שלך.
כנראה שההסבר שלי לגבי אורך חיי זכויות היוצאים החטיא את המטרה ולא הסביר כראוי את המסקנה. אורך חיי הזכות הוא רק דוגמה אחת למשהו הרבה יותר עקרוני בזכויות יוצרים (ובקניין רוחני בכלל).
"זכויות יוצרים" (וגם פטנטים, מדגמים וכו') הן לא רעיון טבעי. הן שונות מאוד מקניין מוחשי. זה מאוד טבעי לנו שיש לכל אחד מקום פרטי משלו, שאסור לאחרים לפלוש אליו. זה מאוד טבעי שיש חפצים שהשליטה בהם מסורה רק לנו והם שייכים לנו ולא לאחרים. זה הכי טבעי בעולם. האינסטינקט הקנייני נתון לכל כלב (או זאב, או אריה) ששומר על מרחב המחיה שלו, ולכל תינוק שזועק כשילד אחר נוגע בצעצוע שלו.
חקיינות זה כבר משהו אחר לגמרי. אנחנו מחקים זה את זה ללא הפסק. כל התרבות שלנו בנויה על חיקוי. רעיונות עוברים מאדם לאדם, מדור לדור. סיפורים מונחלים מאב לבן. רעיונות ומסות מופצות, אנשים חוזרים עליהן ומפיצים אותן, ובסוף הן זוכות לכוח תרבותי ומחוללות מהפיכות. חיקוי הוא כוח שמניע את האנושות (ולא רק אותה).
"קניין רוחני" הוא המצאה חדשה יחסית. על פניו, זו המצאה קצת מוזרה, משום שהיא נותנת לאדם מונופול על העתקה (לא במקרה זכויות יוצרים נקראות באנגלית "Copy-Right", כלומר "זכות להעתיק"). זו זכות שאומרת שרק לאדם אחד מותר להחליט מי יעתיק פיסת מידע או אסתטיקה מסוימת.
למה היא מוזרה? קודם כל, משום שחיקוי זה משהו שאנחנו עושים בלי הפסק. כל מטבע לשון, מקורו ברעיון או בציטוט של פיסת תרבות קודמת. אבני הבניין התרבותיות שלנו הן המצאות ויצירות. אינך יכולה להעביר יום אחד מבלי להעתיק ולבצע כמות מבהילה של יצירות של אנשים שקדמו לך. בדומה, גם כל מכשיר, כל מכונה, מבוססת על טכנולוגיות קודמות, שיפור שלהן או הוספת עליהן. איסור "העתקה" משמעותו עצירה מכוונת של ההתקדמות הטכנולוגית והתרבותית, התנהגות מנוגדת לטבע שלנו.
אז למה יש זכויות יוצרים? המטרה שלהן הפוכה למה שנדמה בהתחלה. הן לא נובעות מכך שלאנשים יש "באופן טבעי" בעלות ברעיונות שלהם. בדיוק להפך, באופן טבעי אנחנו מחקים ללא הפסק. זכויות היוצרים (והפטנטים, וכל יתר הקניין הרוחני) נועדו כדי לתמרץ אותנו ליצור, בשביל להגדיל את כמות היצירה והטכנולוגיה שנמצאת בנחלת הכלל. הרעיון הוא, שכדי שיצירה תגיע לנחלת הכלל ותוכל להעשיר את עולמנו התרבותי או הטכנולוגי, צריך שיהיה לאנשים אינטרס להשקיע וליצור. לכן נותנים להן מונופול זמני על העתקת היצירות שלהן (והיום גם זכויות נוספות הקשורות ליצירות, כמו שידור וביצוע פומבי), כדי שייצרו, ובסופו של דבר יעשירו את עולמנו ויתרמו לנחלת הכלל ולהתקדמות הטכנולוגית והתרבותית.
כשמבינים נכון את מהותו של הקניין הרוחני, אז מבינים שהרחבה של הקניין הרוחני מעבר לדרוש למעשה חוטאת למטרה שלשמה הוא קיים מלכתחילה. מטרתו של הקניין הרוחני הוא הבאת רעיונות לנחלת הכלל והפיכתם למשותפים. אסור לשכוח את זה. איסורים גורפים גורמים לתוצאה ההפוכה. במקום להרחיב את נחלת הכלל, הם מצמצמים אותה. הם מצמצמים את היכולת שלנו להיבנות ולהיעזר באבני הבניין הטכנולוגיות ו/או התרבותיות הקודמות לנו.
ולכן קניין רוחני הוא פשרה. הוא פשרה בין היוצר ובין החברה. החברה מוכנה לתת ליוצר מונופול על היצירה שלו, אבל המונופול הזה הוא גם זמני וגם חלקי. וזאת – כדי להבטיח את מטרתו האמיתית של הקניין הרוחני. החברה מוכנה "לשלם" ליוצר במונופול כדי שייצור, בתנאי שבסופו של דבר היא תוכל ליהנות מתוצרי היצירה שלו באופן חופשי וחסר הגבלות.
ולכן יש המוני סייגים לזכויות לשימוש בקניין רוחני. יש הגנות כמו "שימוש הוגן", שמטרתן לאפשר שימוש או העתקה של יצירות במידה ראויה מבלי שנידרש לאישור של בעל הזכויות. תארי לך שמורה לא יוכל להראות לכיתה קטע מסרט או להשמיע לה שיר שקשור לחומר הנלמד בגלל זכויות יוצרים. תארי לך שילדים לא יוכלו לראות את תמונת הצנחנים בכותל בגלל שהצלם דורש תמלוגים עצומים ממשרד החינוך. תארי לך שספריות לא יוכלו להשאיל ספרים בלי אישור מהיוצר. זו ירייה ברגל לכל הרעיון של זכויות יוצרים. וזו, כמובן, רק דוגמה אחת. יש עוד המון. בשביל זה יש הגנות שימוש.
עוד דוגמה, היא ההבחנה בין "יצירה" ובין "רעיון". אסור להגביל את המעבר החופשי של רעיונות בחברה. לכן זכויות יוצרים חלים על אופן הביטוי הספציפי, אבל לא על הרעיון שעומד מאחוריו. למשל, אם ניקח את רומיאו ויוליה, ונשנה מספיק פרטים בעלילה מבלי לשנות את הרעיון הבסיסי בסיפור, כבר לא נכנסנו לתחום המונופול של בעל זכויות היוצרים. כמובן שתמיד יכולים להיות ויכוחים, איפה עובר הקו בין העתקת "ביטוי" ובין העתקת "רעיון" בלבד, ואכן יש ויכוחים כאלה במקרים רבים.
ולכל אלה צריך להוסיף משתנה אחד, חשוב ובעייתי: זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל מתרחב כל הזמן. מה שנחשב מותר לפני כמה שנים אסור היום. התקופה של זכויות יוצרים מתארכת כל הזמן, רשימת הזכויות במונופול של היוצר הולכת ומתארכת, ואפילו סוגי היצירות שיש עליהן זכויות יוצרים רק הולכות ומתגברות. למה? כי יש תעשיות חזקות שדוחפות כל הזמן את הגדלת זכויות היוצרים, מסיבות כלכליות. כל גוף רוצה מונופול, ויש לו אינטרס ליצור אותו.
מנגד עומדים רוב האקדמאים בתחום, שטוענים שזכויות יוצרים וקניין רוחני כבר מזמן הפרו את האיזון בין נחלת הכלל ובין התמריץ לפרט. יש תנועות נגד בסגנון "Copyleft" ו-CC, אבל לחברה הכללית אין לובי, אין מימון ואין שתדלנים. והכיוון, למרבה הצער, הוא קבוע וחד-צדדי.
בעלי הזכויות מכנים כל מי שמעתיק יצירה בתואר "עבריין". הם לא מספרים שהזכויות שלהם נועדו להבטיח שבסופו של דבר היצירות יהיו חופשיות. הם לא מזכירים את העובדה שיצירות, באופן טבעי, הן חופשיות. ליאונרדו דה-וינצ'י לא היה מעלה על דעתו לתבוע מישהו שהיה מעתיק את המונה- ליזה. זה היה נראה לו טבעי. הוא בעצמו שאב השראה מציירים קודמים. היום מלחינים תובעים זה את זה בגלל דמיון בלחנים בין שני שירים. פעם מלחין לא היה מעלה על דעתו אופציה כזו. לחנים הסתובבו בחופשיות.
בעלי הזכויות מכנים כל מי שמעתיק או משתמש ביצירה בכינוי "עבריין", מבלי להזכיר שחלק גדול מהפעולות היום הוא חוקי. פמפלטים וחוברות "מטעם" מופצות כדי "להדריך" מה מותר ומה אסור, מבלי להזכיר את קיומן של הגנות, את קיומו של שימוש מותר. יש היום אנשים שבאמת מאמינים שאסור להם להעתיק שירים מ-CD שלהם למכשיר ה-MP3 שלהם. עד כדי כך הגיעו הדברים לכדי אבסורד.
ובכל מקרה, המרחק בין "לא חוקי" ובין "עבריין" או "עבירה" הוא הבדל של שמיים וארץ. עבריין הוא מי שעובר על החוק הפלילי. זכויות היוצרים הן חוק אזרחי, כלומר מסגרת שמסדירה לאנשים כיצד לפעול אלא אם הסכימו לפעול אחרת. חוק אזרחי הוא הרבה יותר "אלסטי" מחוק פלילי. יש הסכמות רבות בדרך של התנהגות. את עצמך, אין לך מושג על כמה חוקים אזרחיים את עוברת מדי יום, פשוט משום שהמציאות מכתיבה התנהלות שונה וכולם מסכימים על כך. לקרוא לזה "עבריינות" זה להשתמש במילה הזו באופן שאינו מתאים למשמעותה.
זה לא מקרה שיש מי שמשתשמש במילה "עבריינות" בהקשר הזה. יש לובי חזק מאוד שדואג להשריש את השימוש בביטוי השגוי הזה. יש מי שדואג להציג העתקת שיר כמו כניסה לבית פרטי, בזמן שהמרחק בין השניים הוא עצום. שיר אינו בית. הוא יצירה. הוא רעיון מבוטא. הוא, בטבעו, חופשי.
אז את רוצה שורה תחתונה? האם מותר להוריד סרטים? לפעמים לא, לפעמים כן. אבל גם במקרים שבהם זה אסור מבחינה "משפטית", זו בהחלט שאלה חברתית שראוי לתת עליה את הדעת בצורה יותר מעמיקה מאשר באמצעות איסורים חד-משמעיים ותיוג אנשים בתור "עבריינים".
וואו, זה היה ארווווך!
דיסקליימר – קראתי רק את הפסקה הראשונה, ואחר כך בקושי רפרפתי על השאר. זה לא אישי, אני מעריכה את ההשקעה שלך והכל, רק לא מבינה מה גרם לך לכתוב את כל זה ולהפנות את זה כלפיי.
זה כל כך לא קשור אלי בשום צורה.
ההערה על הורדות סרטים, זה בדיוק מה שהיא היתה. הערה. שולית. אתה עושה רושם של אדם משכיל ואינטליגנטי. אתה באמת לא יודע להבדיל בין עיקר לטפל?
שנית, הגבת בדיוק להודעה שבה אני מספרת שדווקא יוצא לי להיפע אישית ממקרה שבו הורדות של סרט מונעת ממני לקבל את המשכורת שלי. כלומר, פגיעה שרירה וקיימת, לא משהו ערטילאי. לא משהו שלא ציטוט דבריו של איזה מישהו ערטילאי שמפמפם כל מיני דברים. ועדיין לא ממש אכפת לי מהורדות סרטים, ואם הן חוקיות או לא. ובטח שלא להפיל על אנשים תגיות של עבריינים ואלוהים יודע מה עוד. אלא, אתה יודע, אם זה נאמר בהומור. ובדרך כלל לווה באמוטיקון מחייך.
אז אני מצטערת שזה משהו שכל כך מפריע לך ולעוד כמה אנשים כאן. בחיי. מפריע לכם – לכו לשרוף חזיות. צאו להפגנות. קומו ותעשו משהו להבהיר את הנקודה שלכם ולשנות את החוק. אבל עד אז, אכפת לך במטוטא להניח לי לשבת בבית שלי וכן לשלם על סרטים בשקט?
תודה!
וואו
מצד שני קראת רק פיסקה אחת, מצד שני החלטת שזה לא קשור להודעה שלך, מצד שלישי גם התנסחת בצורה מזלזלת ותוקפנית כלפי מישהו שבסך-הכל ניסה להתייחס לדברים שאמרת, ומצד רביעי גם כתבת דברים שבאמת מראים שלא קראת.
רק למען הבהרה: (א) שום דבר לא "כל כך מפריע לי". זה סתם נושא שאני מכיר ולכן הגבתי לדברים שאמרת. חבל שלקחת את זה למחוזות שכאלה. התגובה שלי לא מונעת מעניין אישי (בשונה משלך, כפי הנראה). (ב) עצם העובדה שאת חושבת שכדי לקבל את דעתי יש צורך "לשנות את החוק" מראה שלא קראת מה שכתבתי. (ג) אין לי שום בעיה "להניח לך לשבת בבית" ולפעול באופן שבו את מאמינה. אבל בכל הכבוד, זה לא שאת ישבת בבית ואני התפרצתי לדלת והכרחתי אותך לדבר איתי. נהפוך הוא, את העלית נושא לדיון, ואני בסך הכל הגבתי ותרמתי את תרומתי הצנועה לדיון, בלי שום התקפה (אישית או שלא). זה אתר שבו מדברים על דברים. אם קשה לך ומטריד אותך שמעזים להגיב לדברייך, ואפילו באריכות, אז צר לי, אבל ככה זה אמור לעבוד באתר של תגובות.
רשמתי לפניי: מיקה מעלה נושא, אתה מגיב. אתה חוטף אש על כך שהעזת להגיב במקום "להניח לה במטותא" לשבת בבית שלה ולפעול בדרכה. אין בעיה. זה לא יקרה שנית.
באמת. אני מבטיח. לעולם לא אגיב יותר לשום דבר שתכתבי.
שיהיו לך חיים טובים.
סרטון
אני רוצה להמליץ על הסרטון קצר של CGP Grey שמסביר על ההיסטוריה של Copyright בצורה ברורה ומהנה.
http://www.youtube.com/watch?v=tk862BbjWx4
(הוא יצר עוד לא מעט סרטים לימודיים מאוד טובים, עם מעל מיליון צפיות לסרט – מומלץ!)
זה היה מאוד מעניין, אבל איך זה קשור לסרטים הוליוודים?
רוב הסרטים ההוליוודים נוצרים למטרות מסחריות. הם מאפשרים את קיומה של תעשייה ומשלמים את המשכורת של הרבה מאוד אנשים. אותם אנשים אינם מתנגדים לכך שתשאב השראה מהסרט שלהם – הם מתנגדים לכך שתייצר עותק מושלם, זהה לחלוטין למקור (אפשרות שדה-וינצ'י לא בדיוק הכיר), של הסרט, ותפיץ אותו ללא עלות, ובכך תשמוט את הקרקע מתחת ליכולת שלהם להמשיך ולייצר סרטים במתכונת הכלכלית הנוכחית.
החברות הגדולות מעוותות את הרעיון של זכויות יוצרים. בכך אתה בהחלט צודק. הבעיה, אגב, גדולה הרבה יותר בתחום הפטנטים, שם נגרם נזק ממשי לאנושות. אבל איך שאתה מציג את זה, אין הבדל בין למנוע תירס שמזריע את עצמו מאפריקה לבין למנוע הנאה שלך מ'אבדון' בלי לשלם כסף.
במלים אחרות, גם אתה מעוות את הרעיון של זכויות יוצרים, וגם אתה מפשט אותו. זו אולי לא גניבה מבחינה פלילית, אבל לנפנף הצידה את כך שיש כאן דמיון חריף לגניבה מבחינה מוסרית נשמע לי קצת נוח מדי.
כן, העולם השתנה. לא, זה לא אומר שכל האמנים צריכים ללמוד לחיות בלי הכנסות מהיצירות שלהם.
השאלה היא אחרת
אם העולם השתנה, האם החוק/מוסר/וואטאבר צריך להגן על מודלים מסחריים שכבר לא כל כך הולכים עם השינויים האלה וקצת מנותקים מהמציאות.
העולם הדיגיטלי היום בנוי על שיתוף, על חינם תמורת פרסומות (אפשר להתווכח כמה זה חינם) או על העתקות מותרות כל עוד הן לא לשימוש מסחרי. זו שאלה…האם צריך להפוך חלק נכבד מגולשי העולם ל"גנבים" מבחינה מוסרית (לשיטתך) או שאולי צריך לעודד חיפוש של מודלים אחרים להשגת רווח שלא יעשו את זה כל כך קל להעתיק (תלת מימד למשל) או לחילופין להתמקד בדברים נלווים – כמו מרצ'נדייז (כמו שלאחרונה זמרים ולהקות שכמעט לא עשו סיבובי הופעות פתאום התחילו עם זה כי העובר ושב שלהם הולך אך לא שב).
אין לי תשובה על זה, כמובן, ובתור אחת ש"יצרה" לא מעט דברים אני בהחלט מבינה את הגישה שלך, אבל לדעתי זה משהו שצריך לשקול ולתהות איך הוא לא קרה עדיין, בייחוד כאשר מדובר בתאגידים מסחריים עצומים עם לובי חזק שכל פעם מחזק לטובתו יותר ויותר את שינויי החקיקה והפסיקה בתחום (וכבר ציינו מעליי את המעבר מ-50 ל-70 שנה ואת כל שערוריית דיסני).
וככל שלא מפסיקים להם את ההגנה הזו, בצדק או שלא בצדק (שוב, אין לי תשובה על זה), כשיש כזו תנועה חזקה וזרם עצום לכיוון שלהם, כשיש להם פרסומאים ומחוקקים ומה לא שמפיצים שכל העתקה=גניבה, לדעתי צריך שיהיה מי שישמיע קול ויזכיר קודם כל מה זה קניין רוחני ולמה הוא שונה מקניין רגיל, ושלא כל מעתיק (או ליתר דיוק-רובם) הוא עבריין, ושיש עניין של שימושים מותרים ושימוש הוגן והגנות שונות, ושאומנם זכויות יוצרים זה זכויות של היוצרים, אבל גם למשתמשים יש זכויות לא מעטות. זה לא עיוות של רעיון זכויות היוצרים להסביר את זה, זה איזון.
אחת השאלות היא אחרת.
ובדיון הזה, נשמעו עד כה רק שאלות מסוג מסוים, ואלו היו שאלות שעזרו לאנשים להרגיש טוב עם זה שהם לוקחים מוצר שנמכר בכסף מלא בחינם, ושהם עושים את זה בניגוד לרצונו של היצרן, ושהם עושים את זה באמצעות אתרים ותוכנות שנודף מהם ניחוח ברור של התחמקות מהחוק.
מה שאני אומר, בדיוק כמו מה שאת אומרת, זה שזה מסובך – אבל העובדה שהאולפנים מרוויחים הרבה כסף, או העובדה שקניין רוחני נוצר גם (כן, גם – לא רק) כדי לקדם את האנושות ולא רק את האדם הפרטי, או העובדה שקל לעשות את זה וזה לא דורש להתגנב בלילה במסכה; כל אלו לא אומרת שלא מדובר בשאלה מוסרית שראוי שכל אדם יהפוך בה.
כי נדמה לי, לעתים מזומנות, שאנשים לא חושבים על זה לעומק. הם פשוט לוקחים כי, היי, תראו, זה בחינם.
לא תמיד כי זה חינם
לפעמים כי זה נוח. וראה הצלחה של מכירה מיידית: מקניית שירים מאייטונז, סרטים בנטפליקס וספרים לקינדל/מחשב ועד "שלם כמה שבא לך" כמו הסרט "Sita sings the Blues", ה-Humble bundle (שהתחילה במשחקי אינדי ומאז היו גם ספרים למשל), וכמובן כאלו של להקות/אמני מוזיקה מצליחים.
אני לא אומרת שאלו לא שאלות מורכבות שראוי לענות עליהן, אני רק חושבת שהרבה פעמים העניין הוא זמינות ולא כסף. (אני תוהה אם VOD למשל הפחית הורדה לא חוקית של סדרות).
הייתי שמחה לשלם למישהו כדי לצפות ב-Have I got news for you, אבל בגלל מבנה זכויות ההפצה הבינ"ל חוסמים לי את הנגן של הBBC ואין לזה מספיק קהל מחוץ לבריטניה, כנראה. מייקל מור רצה להפיץ בחינם את אחד מסרטיו (לפני בחירות 2008 אאל"ט) אבל בגלל מבנה הזכויות, הוגבל לארה"ב וקנדה. גם Sita sings the blues נקלע להפצה אונליין בגלל מגבלות כאלו.
דווקא הכרה של בעלי הזכויות בכך שיתכן שיש קהל שמעוניין לשלם יכולה להוביל להצלחה כלכלית גדולה – אחרת, אבל גדולה.
(ובהערת צד שולית, אני רוצה להזכיר לך את ממצאי המחקרים שנעשו על הורדה לא חוקית של מוזיקה – מי שהוריד הכי הרבה גם שילם הכי הרבה על גרסאות חוקיות).
אני לא חושבת שאנשים צריכים להרגיש טוב עם עצמם
שהם מורידים סרטים. ואני לא פה כדי לעזור להם להרגיש טוב עם עצמם.
הדיון כאן התחיל לגבי המונח "גניבה"/"עבירה" שמאוד צרם לי. לא יודעת לגבי השאר כאן, אבל נדמה לי שאני לפחות הדגשתי מספיק שמדובר בדבר שהוא לא חוקי או לא מוסרי. ולמרות הכל ניסיתי להראות גם צד אחר ולהדגיש למה החשיבה שלנו על "גניבה" ו"חפצים" ו"שלי" פשוט לא עובדת או לא יכולה לעבוד בקניין רוחני. זה לא מתאים לשם ולכן זה גם לא כל כך עובד, ולכן אולי צריך לחשוב על דרכים אחרות. זה לא הופך את רוב ההורדות ל"בסדר", זה פשוט אומר שהן "לא בסדר" מסוג אחר.
כמו מורין פה למעלה אני גם לא מסכימה שזה רק עניין של חינם, אלא שזה עניין של זמינות, קלות ותפיסה ביחס למוצר ועלותו. לאנשים אין בעיה לשים 20 ש"ח על איזה תה או קפוצ'ינו מצ'וקמק שהם יכולים להכין בבית/במשרד בעלות אפסית, ואפילו כשכבר יש להם מכונת קפה ואת כל החומרים. אין להם בעיה ללכת למסעדות שמצריכות מתן טיפ של 10% במקום לקחת טייק אווי או לשבת במקומות ללא טיפ למלצר. אנשים מוכנים לשלם המון על תוכן בתשלום, ובייחוד על תוכן איכותי, זמין ובאיכות גבוהה, בלי וירוסים אפשריים ובלי כל הצורך לחפש עותק אמיתי וכתוביות מתאימות ומה לא. יש מספיק חברות שזה המודל העסקי שלהן והן מצליחות יפה מאוד. ואני לא מדברת על כמה צדיקים בסדום שהמוסר בעצמותיהם, אלא בחלק נכבד מהאנשים, גם אלה שמורידים סרטים, ולמעשה בעיקר הם – כי כפי שצוין בהודעה של מורין יש בהחלט מחקרים (לא יודעת כמה הם מדוייקים…אבל בהיעדר נתון לסתור אני אלך איתם) שצרכני התוכן בתשלום הכי גדולים הם אלו שמורידים סרטים/שירים באופן לא חוקי.
אז כן, נראה לי שכולנו נסכים ש"זה מסובך" הרבה יותר ממה שזה נראה.
יש מחקרים שאומרים שזה המצב על מורידי סרטים?
כי המצב כאן נראה לי שונה מאשר במקרה של מוזיקה.
אני לא מכירה מחקרים כאלו, אבל על עצמי אני יכולה לומר שאני רואה מעט מאד סרטים ולא מורידה כמעט בכלל (יש לי כמה סרטים על דויד שצובר אבק שאני צופה בגרסה הדיגיטאלית שלהם מדי פעם = עניין של נוחות. הייתי מעדיפה לשלם על עותק דיגיטלי וזהו).
אתה צודק. חלקית
אני מסכים עם רוב טענותיך. מה שלא ברור לי הוא מדוע החלטת שאני "מעוות" דבר-מה. לא טענתי שזכויות היוצרים חסרות משמעות ושהורדות הן חוקיות תמיד. זה ממש לא מה שאמרתי. כל מה שביקשתי היה הסתכלות יותר מלאה ומדויקת על הנושא.
לגופו של עניין, אני מסכים איתך שסרטים הוליוודיים הם יצירות כלכליות. לא סתם קוראים לכך "תעשייה". זה עדיין לא אומר שצריך לתת להם שליטה מלאה ב"מוצרים" שלהם. ורק שיובהר מראש: זה לא אומר שכולם צריכים להתחיל להוריד סרטים במחשב. ממש לא אמרתי את זה. ואחרי ההבהרה הזו, אמשיך:
תעשייה מתפתחת כתוצאה מהנסיבות. קודם כל יש מציאות, ורק אחר-כך יש כללים משפטיים שמסדירים אותה. בהקשר שלנו זו מציאות טכנולוגית. התפתחות התעשייה ההוליוודית קשורה לתקופה שבה לא היו לפרט אמצעים ליצור סרטים בעצמו, ובטח שלא היו לו אמצעי העתקה משוכללים כמו היום, ואמצעי הפצה בינלאומיים בלחיצת כפתור כמו האינטרנט.
בכל פעם שיש התקדמות טכנולוגית שעלולה לפגוע או להגביל את התעשייה שכבר קיימת, זו נוהגת ליזום חקיקה שיגן וירחיב את מעמדה וזכויותיה. זה די רגיל. בעבר, למשל, בעלי תחנות רדיו כעסו בגלל שגורמים אחרים שקלטו את השידורים שידרו אותם הלאה לאזורים מרוחקים ונטולי קליטה. זה היה חוקי. אז למה הם כעסו? כי ככה לא הם אלו שהקימו את תחנות הממסר והרוויחו מכך כסף. אז הם ניסו להכניס זכויות "שידור מחדש" לתוך הגדרת זכויות יוצרים. בסוף הם הצליחו. לקח כמה עשרות שנים.
העיקר הוא שקודם יש טכנולוגיה, ואחר-כך יש משפט, ואחר-כך יש עוד התפתחות טכנולוגית שהופכת את המשפט הזה למיושן. הכללים המשפטיים של היום מבוססים על הטכנולוגיה שהייתה בתקופה שבה הם חוקקו. אבל המציאות השתנתה. אילו היינו יוצרים היום כללים משפטיים "from scratch", אז הם היו מתאימים למציאות הנוכחית ולטכנולוגיה הנוכחית. מה שקורה בפועל, זה שאנחנו מנסים לדחוס בכוח את המשפט הישן לתוך המסגרות החדשות, ולהגן על מה שאולי לא היינו מגנים עליו אילו התחלנו היום מאפס. כמו שאמרתי, זכויות יוצרים הן לא דבר טבעי. הן המצאה. ההמצאה הזו התאימה באופיה לתקופה שבה הומצאה. היום היא לא לגמרי מתיישבת איתה.
החוק היום הוא חוק שקשה מאוד לאכוף. אם החוק אומר שכולם עבריינים, יש בעיה עם החוק. במציאות של היום, הוליווד לא הייתה נוצרת במתכונת המשפטית שבה היא פועלת היום. היה נוצר משהו אחר.
השאלה היא, האם צריך להגן בכוח על הסדרה משפטית שמתאימה למציאות שפסה מן העולם, או לנסות להתאים את ההסדרה למציאות הנוכחית. או אפילו יותר נועז: להסדיר מציאות חדשה, במקום להגן על מבני הכוח הנוכחיים.
איך הסדרה כזו תעבוד? אני לא יודע, וגם ככה כבר העירו לי שאני כותב ארוך מדי. יש כיוונים מעניינים שאפשר לחשוב עליהם.
כשלעצמי, אני לא כזה מהפכן. אני לא מציע לבטל את זכויות היוצרים ולא חושב שהם חסרי משמעות. מה שכתבתי כאן הוא רק ניסיון להסביר מדוע העובדה שהוליווד יוצרת יצירות "כלכליות" לא מצדיקה באופן אוטומטי לתת לה מונופול מוחלט ומלא על פעולות שהיום כל אחד יכול לעשות תוך שניות מחדר השינה שלו. אני בסך-הכל אומר שהדברים מחייבים מחשבה, והם לא שחור-ולבן. זה הכל.
אתה לא כותב ארוך מדי.
או לפחות, אתה כותב מעניין מספיק כדי שזה יפצה על האורך.
אני נהנית לקרוא, תמשיך.
תודה.
(ל"ת)
שיהיה במזל!
(ל"ת)
ממממ...
כן, הוא עובר על החוק בכך שהוא מפר זכויות יוצרים של יוצר. אבל זה בד"כ לא במישור הפלילי ולכן לא עבירה (לא גניבה ורוב הזמן גם לא אף עבירה אחרת).
זה לא רק סמנטיקה. יש הבדל בין להגיד למישהו שהוא גנב לבין להגיד לו כל דבר אחר. אני כמובן לא אומרת שזה בסדר או לא, אני רק מציעה חשיבה אחרת על הנושא.
התפלחות לקולנוע – בהחלט עלולה להיות פלילית. אבל גם לא גניבה (מה גונבים פה?). לא כל כך הבנתי את ההשוואה שלך להתפלחות לקולנוע.
לגבי האינטרנט – פחות מטריד אותי הנושא. אני מכירה אנשים שבוודאות לא מורידים סרטים ויש להם חבילת גלישה של מאה מגה. למה? אין לי שמץ. אבל אינטרנט הוא היום מצרך יסוד, כמו חלב וביצים. ממילא יש אותו לטעמי, וגם החבילות הבסיסיות מאפשרות הורדה מהירה יחסית של קבצים. אני מניחה שאת צודקת שזה לא "חינם", אבל זה עדיין די מתקזז עם שאר השימושים שעושים במחשב. מה גם שתיאורטית אפשר להוריד מלא מלא סרטים בחודש אחד עם חבילת מאה מגה ואז לעבור לחבילת 2.5 מגה ואז העלות לכל סרט היא כמעט חינם. אבל שוב, כפי ששמת לב, החלק הזה בדיון פחות מעניין אותי…
את מבינה שאת הבאת את זה על עצמך, נכון?
חלב וביצים הם מצרך יסוד, ואת עוד מעיזה לנהל דיון על החלק הכי שולי בהודעה כי בגלל שטיפת מוח קראתי להפרת זכויות יוצרים גניבה?
וואו. חזק.
מה עוד, פרוות הן גם מצרך יסוד?
צ'מעי, זה פשוט כל כך לא הזמן והמקום להתקטנן איתי ולהגיד לי שחלב (שצריכה שלו גורמת לבריחת סידן, לא תורמת לצריכת סידן – בעיקר כשהוא מפרה. על אחת כמה וכמה פרה שהזריקו לה הורמונים) וביצים הם מצרכי יסוד.
וזו לא הנקודה.
הבחורה אמרה שהיא לא רוצה לשלם על בילוי בקולנוע כי יש לה "אלטרנטיבה בחינם לצפייה בבית" – וזו לא אלטרנטיבה בחינם איך שאת לא מסתכלת על זה.
אם היא רוצה לראות סרטים בטלויזיה שלה היא צריכה לשלם על חבילת כבלים שכוללת ערוצי סרטים. אם היא רוצה לצפות בדיוידי שלה היא צריכה לשלם על מנוי לספריית דיוידי. אם היא רוצה להוריד סרטים בחינם – היא חייבת שתהיה לה חבילת אינטרנט עם פס רחב אחרת היא לא תוכל.
עכשיו גם אם אינטרנט הוא מצרך יסוד (טענה שאני בהחלט מסכימה איתה, אגב) אינטנרט מהיר מאוד הוא לא.
אשר לסוגיית ההתפלחות לקולנוע (שאני מסכימה איתך. זו לא גניבה בעצם), בסך הכל שאלתי אותה למה זו לא אופציה לבילוי חינמי בעיניה, שכן התפלחות לקולנוע היא באמת בילוי חינמי, בניגוד לצפייה ביתית, שבה נדרשת הוצאה כלשהי. גם אם מינימלית.
אז קחי את התגובה המקורית שלי, תחליפי "גניבה" ב"עבירה על החוק", כמו פה
ופה
הולך?
עכשיו שתיקנתי את הסמנטיקה אפשר לעבור חזרה לסדר היום ולפואנטה?
על האינטרנט אני אשלם בין כה וכה, לא? הרי אני לא משלמת רק על הזמן המסוים שאני משתמשת בו, אז כן, צפייה ברשת היא בחינם.
ובואי לא ניתמם, אם אני נחשבת בעינייך כגנבת כי העליתי אפשרות של צפייה ברשת, אז 90% מהגולשים האינטרנט גם כן גנבים. אז מה העניין שלך בדיוק?
באינטרנט רגיל את תשתמשי בכל מקרה.
אבל אין לך שום סיבה להשתמש בחבילה הגדולה והיקרה עם רוחב פס אלא אם כן את מתכוונת להוריד סרטים (הורדה חוקית כמו שהמחשב שלך עושה לסרט ביו טיוב, או לא חוקית). ובחייאת ראבאק, תישארי מעודכנת בפיתולים, will ya?את לא גנבת אם את מורידה סרטים, את סתם עוברת על החוק. אבל שוב – אם את כבר בקטע של עבירה על החוק, למה לא תשדרגי את חוויית הצפיה שלך ותתפלחי לקולנוע ודי?
אין לי חבילה גדולה ויקרה, יש לי חבילה פשוטה להפליא ולא מהירה בכלל, לידיעתך… לא ברור מאיפה הסקת את זה.
ואם אני כבר בקטע של עבירה על החוק (מסתבר שאני כבר לא גנבת, הידד), למה שאני בעצם לא אפרוץ לחנויות סרטים ואגנוב כמה סרטים שבא לי? למה להסתפק בסרט אחד בלבד בקולנוע?
כי את לא גנבת, דא?
את סתם עבריינית![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
צ'מעי, אם יש לך את החבילה הכי בסיסית, ברמה של דיאל אפ, את לא יכולה להוריד סרטים. נקודה.
את כן יכולה לגלוש ברשת, לשלוח אימיילים ולקבל אותם, לגור בפייסבוק, את יודעת, דברים בסיסיים שהם כמו אוויר לנשימה.
אם את מורידה סרטים – שאגב, לא הסקתי שאת מורידה סרטים בניגוד לחוק. העליתי שלוש אופציות לצפייה בסרטים בבית, רק אחת מהן היתה הורדה לא חוקית – אז בהכרח אין לך את חבילת האינטרנט הבסיסית ביותר. פשוט כי עם הבסיסית ביותר אי אפשר להוריד סרטים בכלל. וגם לצפות בהם דרך יוטיוב מאוד קשה, בינינו.
דיאל-אפ?
זה שבו צריך לחכות דקות ארוכות לכל עמוד שיטען והוא מציק נורא גם אם את לא מורידה סרטים?
והנה עוד שאלה: ניסית להשיג חיבור כזה? כי אני ניסיתי להשיג חיבור של 2.5 מגה (כי הספק חינם לסטודנטים, ואני באמת לא צריכה יותר מזה) – ובסופו של דבר נאלצתי להתפשר על 5, כי 2.5 כבר לא קיים. אני תוהה מאיפה מישהו יוכל להשיג חיבור דיאל-אפ.
טוב, ביססנו כבר את זה שלמעלה מעשור אני לא מתגוררת בישראל, נכון? זה בעיקר רלוונטי, כי בתור תושבת ארה"ב יש לי מגוון מטורף של אופציות חוקיות לצפייה בסרטים (חלקן בתשלום סמלי, חלקן בחינם) וכל סיבה בעולם לא לבדוק בכלל מהי חבילת הגלישה המינימלית המוצעת בשוק. מה גם שבניגוד למיז (טיז? מיז? לא זוכרת) אני לא מנסה לקבל בחינם דברים שאמורים לעלות כסף.
אבל השורה התחתונה היא שעם החבילה הבסיסית של גלישה ברשת, לצפות בסרטים זה לא ממש אפשרי או מאוד נוח. אז מי שרוצה את האינטרנט בשביל שיוכל לצפות בסרטים (בין היתר) נאלץ לקחת חבילה קצת יותר רצינית. שעולה קצת יותר כסף. למעשה, רב השימושים האחרים של הרשת זמינים היום בכלל דרך הסלולרי, ככה שאם זה בשביל כל דבר אחר, באמת לא חייבים בכלל חבילת גלישה ביתית.
אבל נו, בקטנה.
ואם את כבר מתפלחת לקולנוע
למה שלא תפרצי לבית של ביל גייטס, תרצחי אותו ואת משפחתו ותצפי בסרט בנוחות באולם הקולנוע הפרטי שלו.
מיקה, הדיכוטומיה שאת מנסה להציג די מרגיזה. יש רמות שונות של עבירה על החוק ואדם יכול להכיל מערכות מורכבות יותר של מוסר מאשר "אם כבר לעבור על החוק=יאללה בלאגן". הורדת סרטים היא לא רק נפוצה באופן מטורף, הרבה יותר מהתפלחויות להקרנות, היא גם נגישה בהרבה וגוררת כמעט אפס השלכות חברתיות או חוקיות. ולראיה – פיתוח תשתיות האינטרנט שהביאה מהירויות הורדה אדירות לכמעט כל בית (ויש לי הרגשה שאת לא יוצאת דופן בתחום זה) נועדה כפי שאמרת למטרה די ברורה וכנראה לא הייתה מתקיימת אילולא הורדת תכנים הייתה עבירה מאוד מאוד נפוצה.
אל אלוהים - זה כל כך החלק הכי שולי בהודעה.
ואגב, אין לי בעיה מאוד מהותית עם עניין ההורדה של סרטים, אבל דיכוטומיה או לא דיכוטומיה, היות העניין נפוץ או שלא אינם רלוונטיים. יש עוררין על כך שזה נגד החוק? כי אם כן, סבבה. אשמח לשמוע למה לדעתכם זה דווקא כן חוקי. אם לא, בחייאת ראבאק, תרדו מזה ותחזרו לעיקר – האופציה של לראות סרטים בבית במקום בקולנוע היא לא חינמית, היא רק מקסימום יותר זולה.
כי להתפלח לאולם קולנוע יכול להיות עבירה פלילית
הסגת גבול.
חלק מהגדרות החוק (בשונה ממוסר) הן שיש לאדם את הזכות להחליט מי ישהה בשטח הפרטי שלו ומי לא.
אם את נכנסת לשטח של קולנוע בלי תשלום אז בעצם הסגת את גבולו של בעל האולם. וזה כשלעצמו מהוה הסגת גבול. והסגת גבול כשלעצמה מהוה עבירה.
ושוב זה שונה ממצב של קנין רוחני, שהרחיבו והסבירו שכל הרעיון של קנין רוחני הוא חדש יחסית (כמה מאות שנים) ומהוה בעיה מכיון שהחוק יצר משהו שלא ממש מתאים למוסר הפשוט.
בתיאוריה זה נכון
אבל בהתחשב בזה שלישרכארט ולאמריקן אקספרס יש מבצעי 1+1, שהם הדבר הכי נחמד ושימושי שחברות אשראי אי פעם עשו למעני, זוג כרטיסים עולה 40 שקל ולשתות או לאכול איזו עוגה אחר כך לא עולה הרבה יותר מזה.
אולי לא זול, אבל לא יותר יקר מכל בילוי אחר שדורש ממך לנעול נעליים ולצאת מהדלת.
חוץ מלשבת בפארק ציבורי.
מישהו יודע איך מתחלקות ההכנסות מהסרט?
כשמדווחים לנו שסרט הכניס 100 מיליון (או כל סכום אחר לצורך העניין) – איך עוגת ההכנסות מתחלקת בין האולפן שיצר אותו לבין האולמות שהקרינו אותו? האם האולמות מחויבים לתת לאולפן אחוז מסוים מהרווחים שבאים ממכירת הכרטיסים?
בשיא הקיצור: זה מסובך.
בטיפה פחות קיצור: האולפן ובית הקולנוע מתחלקים בערך (מאוד בערך) 50-50 בהכנסות.
בעוד טיפה פחות קיצור, ועדיין באופן כללי מאוד: המוסכמה המקובלת היא שהאולפן מקבל את מרבית ההכנסות מהשבוע הראשון של הסרט, וככל שהזמן עובר חלקו של בית הקולנוע בהכנסות הולך ועולה. זאת הסיבה שפרסום הסרטים מתמקד תמיד בתאריך ההפצה, ובניסיון להשיג סוף שבוע ראשון גדול ככל האפשר. מה שקורה אחר כך משנה לאולפן, אבל פחות. האחוזים המדויקים של חלוקת ההכנסות עשויים להשתנות מאולפן לאולפן ומרשת לרשת ואפילו מסרט לסרט.
(בנוגע ל"איירון מן 3" ספציפית, דיסני החליטו להגביה את הדרישות שלהם, וכמה רשתות קולנוע "התמרדו" וסירבו, ואפילו הפסיקו למכור כרטיסים מראש לסרט לזמן מה. ככל הנראה הם הגיעו להסכמה כלשהי בסופו של דבר. דיווח ב-Deadline).
כשמכניסים לתמונה גם הפצה מחוץ לארה"ב, העניינים מסתבכים עוד יותר. במקרים מסוימים, זכויות ההקרנה נמכרות מראש למפיץ מקומי תמורת סכום קבוע, וכך יכול להיות מצב שסרט יהיה כישלון קופתי מוחלט והאולפן בכל זאת ירוויח עליו כסף.
עוד לא הפרנצ'ייז הטיטאני בעולם, אבל כמעט
…מבחינת הכנסות, בכל אופן.
איירון-מן 3 מקפיץ אותו שני מקומות בטבלה: http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_highest-grossing_films#Highest-grossing_franchises_and_film_series
ואם phase 2 לא יכניס יותר מphase 1, הוא לא יצליח לכבוש את המקום הראשון
אני חושב שיותר מעניין הממוצע הכנסות לסרט בפרנצ'ייז
כי ג'יימס בונד, עם 25 סרטים, הוא סוג של אנומליה פה.
לפי הממוצעים, הארי פוטר והפירטים לוקחים את המקומות הראשונים בלי למצמץ.
נכון.
אבל אם משמיטים את שר הטבעות של 78', סרטי טולקין של פיטר ג'קסון לוקחים.
ותיקח בחשבון עוד שני הוביטים
שני הוביטים יותר מדי :-(
חסר שם פרנצ'ייז אחד
ג'יימס קאמרון.
פראנצ'ייז של איש אחד, שמגיע לבדו ל-$6,131.9 מיליון (מקום 3).
http://www.boxofficemojo.com/people/chart/?view=Director&id=jamescameron.htm
אם תוסיפו לזה את סדרת שליחות קטלנית, שנולדה אצלו ועברה לבמאים אחרים, הוא כבר במקום השני.
וגם אם תתעלמו ממנה, צריך רק לחכות שאווטאר 2-3 כדי לראות אותו בודד בפסגה.
(וממש בלי קשר: ממש מעניין שעם 25 סרטים, סקייפול לבדו עדיין מהווה כמעט חמישית מכלל ההכנסות של סדרת ג'יימס בונד).
למרות שבעצם...
ספילברג עדיין לוקח את קאמרון בלי מאמץ.
$8,945.7 מיליון כבמאי, ופאקינג $13,353.6 מיליון כמפיק!
http://www.boxofficemojo.com/people/chart/?view=Producer&id=stevenspielberg.htm
חוץ מזה
לספילברג היו שלושה סרטים שבזמנם התמקמו בראש טבלת שוברי הקופות של כל הזמנים. לקאמרון זה קרה פעמיים, אז עדיין יש לו עוד פעם אחת למקום סרט שלו בראש הטבלה כדי לנצח את ספילברג.
זו כבר שאלה של איך אתה מגדיר פרנצ'ייז של איש אחד
כי באותה מידה אפשר לומר שספילברג הוא פרנצ'ייז שהגיע למעל 8 מיליארד.
מצד שלישי -
קאמרון הוא *היחיד* שיכול להכניס סרט בלי שום המשכונים, לטופ של רשימת הפרנצ'ייזים.
למעשה, הוא יכול להכניס שניים: אווטאר במקום 12 וטיטאניק במקום 14. סדרת הרובוטריקים מתמקמת בין שניהם, במקום 13.
גם "מתלעות" ו"אי. טי." לא היו המשכונים
ובזמנו גם הם התמקמו כל אחד בראש טבלת שוברי הקופות עד שהודחו על ידי סרט אחר.
טוב, אבל זה היה לפני עידן הפרנצ'ייזים
בזמנו, הפרנצ'ייז היחיד שהיה בקולנוע הוא ג'יימס בונד (מלחמת הכוכבים עוד היתה רק סרט אחד), כך שההשוואה הזו לא ממש רלוונטית. ספילברג לא היה צריך להילחם בעולם שמורכב מהמשכונים של המשכונים.
ספילברג כן יצר בעצמו, כבמאי או כמפיק, כמה פרנצ'ייזים ענקיים, כמו הרובוטריקים, גברים בשחור ובחזרה לעתיד, אבל גם זה לא קשור לדיון.
אווטאר וטיטאניק הם עדיים שני הסרטים היחידים בתולדות הקולנוע שיכולים להיחשב – כל אחד בפני עצמו – כפרנצ'ייז ענק בעידן של פרנצ'ייזים.
עי - דן הברזל?
מעלה נשכחות.
אוף טופיק: בית המשפט העליון דן בסרט מטריקס
השופט עמית (הכוכב הנוכחי של בית המשפט העליון) דן בערעור על החלטה שלא לחשוף את שמות החיילים שהשתתפו בפעילות מבצעית בה נפגע תושב השטחים.
עורך הדין של הנפגע טען שיש לפסול את עדות החיילים מאחר ואחד החיילים הסביר כי כאשר ירו עליהם הוא נרתע לאחור בתוך הנגמ"ש כמו בסרט מטריקס וזה מראה כי הוא חשב שהוא נמצא בסרט של טובים ורעים וכי עדותו לא רצינית.
השופט עמית דחה כמובן את הטענה התמוהה תוך הפגנת ידע מרשים מאוד בסדרת סרטי מטריקס.
"4. המערער הרבה להשתמש בכתב הערעור ובסיכומיו בטענות נוסח "לא יעלה על הדעת", אך לא מצאתי ממש בדברים. כך, לדוגמה, הביע המערער את תדהמתו מעדותו של לירז, אשר סיפר בעדותו כי נרתע בצורה מהירה לאחור על מנת להימנע מהאש שחדרה לנגמ"ש וכמעט שרפה לו את הפנים, תוך שהוא משווה ומדגים באולם את התנועה המהירה שעשה לסרט "מטריקס". המערער תמה הכיצד ניתן לסמוך על חייל אשר במעמד רציני בבית המשפט משווה דבר מה לסרט המטריקס, סרט אלים שבו הטובים יורים ברעים? מכאן טענת המערער, כי "יש להטיל ספק גדול בכל מילה שמוציא מפיו אדם שמדגמן תנועה אקרובטית" שמקורה בסרט מטריקס.
אותיר לקורא לשפוט אם הדגמת התנועה על ידי השוואתה לסרט "מטריקס" פוגעת באמינות העד. בא כוח המערער לא הבהיר האם כוונתו למטריקס 1, 2 או 3, אך אניח כי כוונתו לכל שלושת הסרטים בהם הגיבורים הרעים והטובים (ולא רק "האחד") חומקים כברק מכדור שנורה אליהם, או מפליאים מכותיהם זה בזה או זו בזה. כשלעצמי, איני רואה כל בעיה בעדותו של לירז בשל כך, והעד, כמשיח לפי תומו, אך ביקש להדגים ספונטנית תנועה מהירה, ומן הסתם עשה זאת באיטיות רבה בהרבה מזו שבסרטי המטריקס."
לקוח מאתר רוטר.נט
נראה לי שזה יעניין פה אנשים (ואנשות), אבל אם זה לא שייך לא אתבאס אם רדפיש ימחק.
חחח...איזה אדיר (:
לא הבהיר האם כוונתו למטריקס 1, 2 או 3![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
תודה ששיתפת!
LOL
לא ידעתי שהשופטים יכולים לנסח דברים בלעג :)
תודה!
יצא לי להיות פעם אחת בבג"צ
כמות הציניות שנשפכה ממישאל חשין הייתה מרשימה.
חחח באמת?
למרות שאפשר להבין… תאר לך כמה זה משעמם לנסח באופן לקוני פסקי דין יום אחרי יום אחרי יום…
אני עוד אתחיל לקרוא את זה כשאני אחפש משהו טוב לצחוק ממנו :)
התכוונתי לפרסם את זה בעצמי בעמוד פייסבוק של האתר
אחרי שעו"ד אבישי רובינשטיין שלח לי את פסק הדין במלואו בשביל הפיסקה הזאת.
נראה לי שהשופט במיוחד אהב את טריניטי:
"מפליאים מכותיהם זה בזה או זו בזה"
עם כמות הסאבטקסט הפוליטי שאפשר היה להוציא מההשוואה הזו די חבל לי שהשופט הסתפק בציון לקוני שהמערער לא יודע על מה הוא מדבר: האם בשימושו בסרט שבו חבורה של מורדים נלחנת בסמכות כל-נוכחת התכוון החייל להציג עצמו כצד הרע של הסיפור? האם הוא כיוון לאזכר את כך שכל אדם יכול להפוך ל"סוכן" של המטריקס ועל כן כל אדם שניצב מולם חשוד? האם הוא ביקש לומר שכדרך שהמציאות של המטריקס מובנה ע"י כוחות גדולים ממנו אין הוא אלא תוצר של נסיבות מעבר לשליטתו? או שמא, בשוועתו לא לסרט בודד אלא לכלל סדרת הסרטים, הוא ביקש לומר שהפעולה התחילה טוב אבל די מהר הכל התחרבן והסוף שלה לא היה מספק לאף אחד מהצדדים?
פישלייק טקסטואלי! (ל"ת)
(ל"ת)
מה שיותר סביר להניח
זה שהמתמחה או העוזר המשפטי כתב את זה, והשופט היה מספיק משועשע כדי להשאיר את זה בפנים.
[רגע, מעיין בפסק-הדין המלא.]
אוקיי, קבלו ביטול. פסק-הדין הזה נכתב ע"י השופט עצמו, וספק אם הייתה בו נגיעה למתמחה או לעוזר משפטי. כל המאפיינים שלו מצביעים על כך. זה פסק-דין קצר שפורסם יומיים אחרי הדיון, אין בו כמעט ניתוח משפטי ולא נדרש עבורו כמעט שום מחקר. זה, מה שנקרא בעגה של ביהמ"ש, "תיק אולם", כזה שלא זקוק לטיפול של צוות הלשכה.
זה בדיוק השופט עמית.
האיש כבר הנפיק לא מעט פנינים בסגנון הזה (לצערי אין לי דוגמאות בשליפה), ואני בטוח למדי שהוא גם האחראי לשורת המחץ "הצדדים או חלקם סבורים כנראה כי התיק מתנהל בבית המשפט העליון בשבתו כגננת" (בג"ץ 2022/10).
וחוץ מזה, איזה מתמחה או עוזר משפטי היה כותב משהו בסגנון "הגיבורים הרעים והטובים חומקים כברק מכדור שנורה אליהם"? זו כתיבה של מבוגר מאגניב, לא של אדם צעיר.
זה כבר לא סביר
פניות בנושא תיקים שמנוהלים בפני הרכב מגיעות כמעט תמיד לראש ההרכב. לכן רוב הסיכויים שרובינשטיין כתב את זה.
אם נמשיך לפתח את הדיון המרתק הזה,
אני חושש שדורון ישתמש לא במחק אלא במסור (או, בהתחשב בנושא, בפטיש).
ריי האריהאוזן, 1920-2013
אייקונים גיקיים הולכים לעולמם בקצב מבהיל בשנים האחרונות, אבל ריי האריהאוזן, שנפטר היום, היה באמת ליגה אחת מעל כולם: עולם האנימציה איבד היום אגדה חיה בסדר הגודל של וולט דיסני לפחות. האריהאוזן, האיש שעיצב והנפיש מפלצות ויצורים עבור אפוסי-הפנטסיה הגדולים של הוליווד – "מסעו השביעי של סינבד", "שלושת העולמות של גוליבר" (הפייבוריט שלי) ו-"ג'ייסון והארגונאוטים", בין היתר – הוא האיש שבישר על הפיכת קולנוע האפקטים לציר המרכזי של שוברי הקופות ההוליוודיים. האריהאוזן, שבתחילת דרכו עבד תחת אגדות הוליוודיות כמו ויליס או'בראיין (איש האפקטים של "קינג קונג" המקורי משנות ה-30) וג'ורג' פאל, נתן בתורו השראה לג'ורג' לוקאס, סטיבן ספילברג, ג'יימס קמרון, טים ברטון, פיטר ג'קסון, גיירמו דל-טורו ורבים אחרים. לפני כמה שנים, לכבוד הוצאת מארזים מלאים של הסרטים שלו, כתבתי עליו סקירה מקיפה כאן:
http://www.sf-f.org.il/story_826
אני ממליץ בחום על הסרטים שנדונים בסקירה הזאת, וגם על הדיסק Ray Harryhausen: The Early Years Collection, שמכיל סרטי אנימציה קצרים – פרסומות, סרטי תעמולה ממלחמת-העולם השניה, וגם עיבודים קצרים לאגדות ידועות – שהאריהאוזן ביים בתחילת הקריירה שלו. קשה לצפות בסרטים האלה בלי להסחף לפנטסיות "מה היה קורה אילו" – נניח שהאיש היה מחליט לדבוק באנימציה, ופונה לכיוון של סרטי הנפשה באורך מלא. הוא היה כנראה הופך להיות הפיקסאר של שנות ה-60…
כוכבי סרטי מארוול במאבק על שכר גבוה יותר כנגד האולפן
אולפני מארוול הם כידוע מאוד קמצנים, אז יהיה מעניין לראות אם הם יסכימו לזה ואם לא איך זה ישפיע על אוונג'רס 2 (עוד החלפת שחקנים כמו שהיה עם אדוארד נורטון ומארק רופאלו?):
http://www.deadline.com/2013/05/robert-downey-jr-avengers-marvel-negotiations-fight/
ארי פולמן על "כנס העתידנים"
במסגרת אירוע שנערך אתמול במכון הטכנולוגי בחולון, ארי פולמן דיבר בהרחבה על סרטו החדש:
http://www.kolnoan.co.il/news/news.aspx?newsId=6874
ובמסגרת הדיונים על קריטריונים למגניבות שנערכים פה מדי פעם – כל במאי שהאחים פליישר הם מקור השראה עבורו (אפשר להזכיר בהקשר הזה גם את מיאזאקי, בראד בירד וקרי קונראן) הוא במאי מגניב עבורי.
וב-7 לילות של השבוע, כמה תמונות ממש-ממש מגניבות מהסרט
אני תוהה – יש סיכוי שזה יהיה הסרט הישראלי הראשון שיזכה לדג הזהב לסרט הטוב ביותר ו/או לסרט השנה בסקר 2013?
לא, זה יהיה פסיפיק רים
(ל"ת)
אגב, אם כבר דברים טופיקיים ב"ידיעות אחרונות",
נחמד לראות שמישהו זוכר שם את "המספריים של אדוארד" מספיק כדי להנפיק קריקטורה מוצלחת ויפה.
הלכתי לחפש לינק והסתבר שלא רק בידיעות. מגניב.
– טום קרוז יחזור עם עוד משימה בלתי-אפשרית. לפי השמועות, כריסטופר מקווייר ("ג'ק ריצ'ר") יביים.
– אנדרו גארפילד יככב ב "Silence" של מרטין סקורסזה
– טריילר ופוסטר חדשים ל"בתוך לויאן דייויס" של האחים כהן [שיוצא בארה"ב ב 6 לדצמבר (בהפצה מוגלבת. הרחבה מגיעה שבועיים אחר כך)].
– "מארוול" חושפים פרוייקטים עתידיים מתוכננים – "הנוקמים 3", "Ms. Marvel", ריבוט ל"בלייד" ועוד.
– ולסיום – קבלו את טוני סטארק (לא רד"ג', לצערי) בקאבר אדיר ל "Suit and tie" של ג'סטין טימברלייק, עם טוויסט.
הליהוקים המרכזיים לסינדרלה של דיסני סגורים – רוב סטארק ממשחקי הכס (או המלך בצפון, או ריצ'ארד מאדן) יככב כנסיך של סינדרלה, ולילי ג'יימס (רק לי זה מזכיר הארי פוטר?) תהיה סינדרלה. קייט בלאנשט תהיה הרעה.
http://variety.com/2013/film/news/richard-madden-to-play-the-prince-in-disneys-cinderella-1200477707/
עוד איב"י בדרך ?
לא נמאס להם מהם ?
נו, טוב. אם רוב משתתף שם, אולי נראה את כריתת העקבים והבהונות וניקור העיניים של האחיות הרעות.
סתם בשביל הפרוטוקול -
הגרסה סינדרלה המוכרת (של דיסני) לא הייתה עיבוד של הגרסה סינדרלה של האחים גרים (שאכן כמו כל דבר שהאחים גרים העלו על הכתב הייתה מזעזעת מבחינת האכזריות שלה), אלא עיבוד של הגרסה של שארל פרו (שהיה בערך מאה שנה לפני האחים גרים) – ושם לא הייתה שום עקירת עיניים או כריתת רגליים, למעשה לפי ויקיפדיה בסוף הגרסה של פרו סינדרלה מזמינה את האחיות החורגות לגור איתה בארמון.
הם עדיין יכולים לעבד את הגרסה של האחים גרים, אני מניחה, אבל נראה לי שהיא די שונה מהגרסה המוכרת של דיסני אז הקהל לא יבין מה קרה לסרט.
מעניין,
היה לי ספר אגדות של שארל פרו כשהייתי צעירה והן היו אכזריות לא פחות מהאחים גרים או הנס כריסטיאן אנדרסן. כלבים עם עיניים בגדל של ספלים שאוכלים אנשים, כחול זקן והמפתח בעל כתם הדם שלו והנשים הטבוחות במרתף.. מוזר שדווקא סינדרלה יצאה אצלו מרוככת.
גם אני הכרתי את ההיפך
גרסת כיפה אדומה של שארל פרו הרבה יותר ברוטאלית מזאת של האחים.
אפשר לקרוא את תיאור העלילה בויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%9C%D7%94
לפי התיאור די ברור שדיסני עיבדו את הגרסה של פרו ושהגרסה של האחים גרים מזוויעה פי כמה. אישית לא קראתי אף אחת מהגרסאות אלא רק את המאמר של בטלהיים על סינדרלה, וממנו אני בעיקר זוכרת שסינדרלה מאוהבת באבא שלה ושהנעל היא סמל פאלי.
קשה לי לדמיין זמנים בהם הניתוחים של בטלהיים היו מהפכניים. זה כל כך קלישאתי! לא הצלחתי לקרוא יותר מארבעה עמודים של זה, והם דווקא היו על שלגיה (בעצם ילדים שונאים את אימא שלהם, היא מכשפה ומרושעת ורעה, והם מפנטזים על אימא אחרת וטובה, שהיא "האמיתית").
לגבי וויקיפדיה… היום בו אקס שלח לי את הערך "פאלצט" ומצאתי תוך כדי קריאה בערך את השם שלו, שנשתל לפני ארבע שנים כסולן להקה פיקטיבית ונשכח – היה היום בו נפרדו דרכינו (אני וויקיפדיה. אני והאקס עדיין מיודדים).
אני דווקא לא מאלה שנגד ויקיפדיה,
אני לא סומכת עליה על הכל באופן עיוור אבל היא גם יכולה להיות מקור לא רע כשצריך. כאן למשל יש תיאור מפורט של העלילה גם של הנוסחא של פרו וגם של הנוסחא של האחים גרים, אז אלא אם כן מישהו ישב והמציא את זה קשה לי לראות איך יש שם טעות. מה גם, זה מסתדר על מה שאני יודעת על סינדרלה (היא הייתה המעשייה האהובה על המרצה שלי בקורס מבוא לאגדה כי היא המעשייה עם הכי הרבה גרסאות – 5000 אם אני לא טועה).
והתיאור שנתת על המאמר של בטלהיים על שלגיה זהה לתיאור של המאמר שלו על סינדרלה (אמא שלהם כל הזמן מנקה אותם אז ילדים מרגישים שהיא מתה והוחלפה באמא מרושעת), רק ששם בטח התפוח הוא סמל פאלי ולא הנעל. זה בסדר, במבחן כשסיכמתי את המאמר חצי מהתשובה שלי הייתה ביקורת עליו.
אגב, לא אמה ווטסון הייתה אמורה לשחק את סינדרלה באיזשהו שלב?
הסרטים שיוצאים השבוע שוב לא מודגשים
לא יודעת אם זו תקלה או שסתם לא הספקתם לעדכן…
צודקת, עדכנתי.
(ל"ת)
מה לעזאזל?! הידאקי אנו יהיה הכוכב בסרט הבא של מיאזאקי!
היוצר\במאי\תסריטאי ראשי של "אוונגליון" ידובב בפעם הראשונה בסרט הבא של מיאזאקי ועוד את התפקיד הראשי!
מעניין, ומוזר.
בהנחה שזה נכון (כרגע יש דיווח בעיתון, לא אישור רשמי)
זה לא כזה מפתיע. אנו כבר דיבב תפקיד קטן אחד או שניים, והוא ומיאזאקי כבר מיודדים די הרבה זמן – מיאזאקי נתן לאנו את אחת העבודות המקצועיות הראשונות שלו בהנפשת "אל המלחמה" מ-"נאוסיקה".
ובהמשך לדיון שהתפתח ב-"פסיפיק רים", אנו ומיאזאקי מאוד דומים במה שהם עושים – לקחת ז'אנרים מוכרים ולספק עליהם זווית-התבוננות חדשה. מיאזאקי צמח בתוך תעשיית האנימציה המסחרית, וכמעט כל הסרטים שלו עד המאה הנוכחית השתייכו לז'אנרים קיימים ומבוססים באנימציה היפנית: מד"ב פוסט-אפוקליפטי, הרפתקאות על רקע כמו-אירופאי, חיית-מחמד קסומה, Magical Girl ופנטסיה היסטורית. אבל מיאזאקי הראה איך אפשר לתת טויסט לכל אחד מהז'אנרים האלה, להפוך אותו לאישי ומורכב יותר. אנו באבנגליון, הראה איך אפשר להכניס עומק פסיכולוגי לז'אנר הרובוטים הענקיים (ולמעשה, גם לז'אנר מפלצות הענק – והעבודה שלו ב-"נאוסיקה" שואבת לא-מעט מהז'אנר הזה). כמובן שיש הבדל בגישה שלהם – מיאזאקי אופטימי ואנו ציניקן – אבל הוא ומיאזאקי פעלו, במידה רבה, באותו כיוון (מיאזאקי של המאה ה-21 הוא סיפור קצת אחר).
טריילר ל-Gravity!
אלפונסו, התגעגעתי.
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=kayC3Ke-yd8
עוצר נשימה.
מן הסתם טריילר (וסרט) שחייבים לראות גם עלהמסך הגדול, ואפילו בתלת מימד (הטריילר/סרט גם בתלת מימד?).
זה יהיה שיתוף הפעולה הראשון של דיסני-אנימציה עם מארוול, וזה יהיה מבוסס על "ביג הירו 6" (מי?!). אני יודע שאלו חדשות די ישנות שהולך לצאת לזה סרט אנימציה, אבל ממש לא ציפיתי שזה יצא תחת Walt Disney Animation Studios. כשקראתי על זה פעם ראשונה הייתי מאוד מאוד מאוכזב, אבל התקציר , ביחד עם קטע קצר של 30 שניות שפורסם (שכולל קמיאו של ראלף ההורס, ובלי קשר זה יותר ממה שראינו מ"פרוזן", שיוצא שנה לפני), גורם לזה להיראות דווקא די מגניב.
ואם כבר איירון מן וכסף:
מסתבר שפארמאונט עדיין עושים מיליונים מסרטי מארוול\דיסני…
http://www.ign.com/articles/2013/05/10/paramount-to-make-millions-from-iron-man-3-and-avengers
"מיליונים" היא בהחלט מילה חשובה כאן,
כיוון שדיסני מרוויחים מיליארדים.
תכלס.
אבל עדיין, 8 אחוז מההכנסות של האוונג'רס ועוד 9 מההכנסות של איירון מן 3 זה סכום נאה לחלוטין. מה שיותר מעניין אותי זה למה פארמאונט וויתרו על הזכויות שלהם בכל הסיפור הזה (גם אם זה הביא להם 100 מיליון וצפוי להביא להם 100 נוספים).
Have you ever fired your gun up in the air and gone aah
רשת ABC החליטה להפיק את "Agents of S.H.I.E.L.D". הסדרה – בה יככב גם קלארק גרג – צפויה להתחיל בסתיו הקרוב.
טימור בקממטוב יעשה סרט על סנאים טורפי-אדם.
ג'ון פאברו יכתוב, יביים ויככב בקומדיה "Chef", שתתרחש במסעדה. בסרט יככבו גם רוברט דאוני ג'וניור, סופיה ורגרה ועוד.
וויליאם פיכנטר הצטרף ל"צבי הנינג'ה". עדיין לא ידוע לאיזה תפקיד, אבל השמועות אומרו שהוא יגלם את שרדר (אם זה נכון, אני כל-כך הולך לראות את זה).
לאחרונה הוכרז על רימייק לסרט "נקודת פריצה". פטריק ווילמס מיוטיוב הכין סרטון של איך יראה הרימייק הזה אם יביימו אותו דייויד לינץ', ווס אנדרסון ועוד.