בטח היו כאלה בשנים האחרונות ופשוט פספסתי, ולכן המשפט הבא לא נכון וכולם בתגובות יכולים לצעוק עליי "מה זאת אומרת איך שכחת את-"; אבל עד הרגע הזה, אני אצא בהכרזה הבומבסטית הבאה: "בוב טרבינו עשה לך לייק" הוא מסחטת דמעות כמוה לא ראינו הרבה זמן – כזאת שתגרום לך לבכות באופן מזכך, בלי להשתמש בקלישאות הכי קלות בשביל זה. היה אפשר לפטור את העניין כסרט לדודות שרוצות לבזבז אחר צהריים בלבכות, אבל יש קאץ': זה סרט די טוב.
הסרט מתחיל כך: לילי טרבינו (ברבי פריירה) מייבבת מול הטלפון שלה. בתוכו יש הודעה שלא הייתה אמורה להישלח אליה – אפשר להבין מההקשר שכתב אותה החבר שלה, שכנראה לא ראה בקשר שלהם משהו מונוגמי במיוחד. היא רוצה לשלוח לו הודעה זועמת, ואז נרתעת ושולחת לו במקום זה "אין בעיה :)". הגישה הזאת – החייכנית, החומלת, המכילה, ה"איך-אפשר-לעזור", ה-"אני-תמיד-הבעיה" – נוכחת כמעט בכל היבט בחיים של לילי. אביה (פרנץ' סטיוארט), מנגד, נראה כמו תמונת מראה: סצנה לאחר מכן, כשהיא יושבת איתו בבית קפה, הוא מראה לה תמונות של מספר נשים שהוא יוצא איתן במקביל – על כולן הוא מקפיד לטנף שהן לא יפות מספיק, ומתלונן על חוסר ההוגנות הספציפית לפיה הוא זה שצריך לשלם בדייט. המילים "קשר רעיל", "הורה נרקיסיסט" או "התעללות רגשית" לא נאמרות פעם אחת במהלך הסרט, וטוב שכך – כל צופה עם עיניים, אוזניים ולב פועם מבין מה קורה כאן גם בלי מלל מיותר ופסיכואנליטי. ואציין לטובה מונטאז' שהוא קורע מצחוק כמו שהוא קורע את הלב, שמצליח להעביר את כל מה שצריך לדעת בלי להגיד כלום באופן ישיר.
לאחר עוד בקשה בלתי סבירה של אביה מלילי ובלגן כלשהו, אביה מחליט לנתק את הקשר איתה. לילי הפגועה והמפוחדת מנסה ליצור איתו קשר, אבל הוא מסרב לענות לטלפון, מגרש אותה מהבית שלו, ובכלל משוכנע בכך שהיא הבעיה. מתוך יאוש, היא מנסה לפנות אליו בפייסבוק. להפתעתה, בוב טרבינו מאשר את החברות שלה. ועוד יותר להפתעתה – זה לא אבא שלה, אלא סתם בחור אקראי עם אותו שם.
גם הבחור האקראי (ג'ון לגוויזאמו, "התפריט", "ימים מכורים") הוא לא בדיוק סיפור הצלחה חברתי. הוא מעדיף לשקוע בעבודה מאשר לצאת עם חברים למשקה בסוף היום, וענן אפל מעיב על מערכת היחסים שלו ושל אשתו ששומרת על יחסים קורקטיים אבל לא חמים או אוהבים. כנראה בשל כך הוא נענה להצעת החברות של לילי – לא רק בפייסבוק, אלא גם לקריאה לשיח שיוזמת לילי בניסיון להבין האם הם במקרה קרובי משפחה. ולמרות שלא, הם לא, השיחה הקצרה הזאת מתנהלת באופן כל כך שונה מכל מה שלילי מכירה – מישהו מקשיב לה ומתעניין בה – שהיא מחליטה לנסות להמשיך את הקשר. ובוב, מצידו, רואה מישהי שקוראת למצוקה, אך גם כזאת שיכולה להנעים את זמנו ולהוציא אותו מהבידוד החברתי שהוא כפה על עצמו.
מכאן הסרט ממשיך, בהתחלה קצת מביך, ואז מתוק מאוד ואפילו מקסים, ונשאר תמיד מרחק סצנה אחת מלגרום לצופים לרוקן את מאגר הדמעות שלהם. כאמור, הסרט לוקח על עצמו נושאים לא קלים: חלק מתגלים בהמשך העלילה, חלק מתוארים פה, ובכולם הוא מטפל בעדינות ובחוכמה. בעדינות, כי הסרט לרגע לא מנצל את הבעיות של לילי או בוב לסנסציה כזאת או אחרת. ברור לכל השחקנים שהם לא מכוונים פה למשחק מוגזם ואוסקרי אלא למשהו עצמאי ו"מישהו שהיית פוגש ברחוב" כזה, וזה משתלם. אני לא יודע אם זה התפקיד הכי טוב של לגוויזאמו (כאמור, "ימים מכורים") אבל אין ספק שזה אחד מהתפקידים שהוא הכי נהנה לעשות, של אדם שהוא פשוט… טוב. ברבי פריירה, לעומתו, זורחת בתפקיד לא פשוט ששם הרבה על הכתפיים שלה, והיא עומדת בכל אחד מהאתגרים בדרך. ופרנץ' סטיוארט מצליח להיות אנטגוניסט נפלא – כזה שאפשר להבין מההתחלה ועד הסוף ובכל זאת לא לראות אותו כאדם סימפטי בשום צורה. הדמות המעט-מיותרת היחידה היא של המעסיקה של לילי, לולו ספנסר. היא מרגישה כמו דמות שהוספה בטיוטה מאוחרת שלא פיתחו לעומק ולהבינו מה רוצים מהדמות שלה (פרט לכמה נקודות קריטיות לעלילה), אבל גם היא לא באמת מכבידה על הסרט.
במובן מסוים, "בוב טרבינו" הוא קצת כמו גרסה פחות קיטשית וסוחטת רגשית של "תעביר את זה הלאה": גם פה, עשיית טוב היא הכוח שמניע את שתי הדמויות, שמשתדלות לעשות טוב ומגלות שזה אף פעם לא מספיק בפני עצמו. גם פה, כמו בנושאים האחרים, הסרט לא דן בעניין באופן מפורש שהיה גורם לך לגלגל עיניים אלא תמיד משאיר את הנושא מרומז – אם כי דווקא פה, קצת חבל שהסרט לא עסק בנושא בגישה טיפה יותר פעילה. וכן, בסדר, היה אפשר להגיד משהו על התמימות בכל הנוגע ליצירת קשר בעידן הרשתות החברתיות (ילדים, תהיו הרבה יותר סקפטיים בנוגע לזרים באינטרנט, בבקשה), אבל אני מניח שזה חלק מהעניין, במובן מסוים.
"בוב טרבינו עשה לך לייק" מיועד לכל מי שלא בכו בקולנוע כמו שצריך כבר הרבה זמן, ולמי שהתגעגעה לסיפורים קצת קיטשיים אבל כאלה שמקורקעים למציאות – למען השם, אפילו הרשת החברתית בסרט היא פייסבוק, ולא איזה פייספייס או פרנדסטר או משהו; או למי שסתם רוצה לראות סרט שמאשש את הכוח של עשיית טוב. זה נחמד, לעשות טוב, אז אני בסך הכל בעד.
