"מקום שקט 2" היה אחד הסרטים שבישרו על בוא המגפה יותר מכל – בעוד שסרטים כמו "לא זמן למות" היו בין הראשונים לברוח מתאריך היציאה המקורי שלהם ולדחות את עצמם עוד ועוד, הרי ש"מקום שקט 2" היה הסרט שהלך בדיוק לצאת במרץ 2020 ואז, מה לעשות, קורונה. עכשיו, הוא עושה מספרים מהסוג של לפני המגפה, מה שמבשר במידה סימבולית על תחילת הסוף. יפה סגירת המעגל הזו.
כלומר, כן, מאז יצאו לא מעט סרטים לקולנוע, אבל קשה להגיד שמישהו עשה את זה כמו "מקום שקט 2", שהרוויח 47.4 מיליון דולר, שזה, כך אומרים, הרבה. זה מספיק הרבה שאף אחד לא צריך להגיד שזה "יפה יחסית לקורונה" או משהו – 47 מיליון דולר זה פשוט יפה (בייחוד אם שמים את כולם בחדר אחד ומעצבים אותם בצורה של ברווז). הסרט, שהוא המשך ל"נערה בהפרעה" ו/או "מקום שקט", הוא מעין "הסנדק 2" לאותו סרט מקור. וכן, אפשר לציין שזה דומה מדי (ועוד מלמטה) לסכומים שהרוויח הסרט הראשון, ושהיה מצופה שסרט ההמשך יעשה סכומים קצת יותר גדולים – אבל זה מסוג ההערות שהיו גם לפני הקורונה. הכוכבית היחידה הרצינית היא שסרט ההמשך בכל זאת עלה יותר מהמקור (61 מיליון דולר), ואומנם הוא כבר תוך סופ"ש עשה את רוב הדרך לכסות את זה, אבל זה לא הבוננזה שהיה אפשר לצפות לה.
בהתאם לכך שהקופות מתאוששות במידה מסוימת, אפשר להתחיל לקרוא לילדים בשמם, וכך לראות, למשל, ש"קרואלה" עם ה-21.3 מיליון דולר שלו פשוט לא מספק את הסחורה. בטח בהתחשב בכך שהסרט עלה יותר מ-100 מיליון דולר (וחלק אף אומרים שיותר מ-200 מיליון). קשה להגיד שהסרט התרסק בגלל שהוא קטסטרופה גדולה במיוחד: הסרט זכה לביקורת "אחלה, תודה", והקהל בהתאם אמר "אני מניח". כולי תקווה שזה ילמד את דיסני לקח כלשהו בנוגע ליד הקלה עם אישור כל הסרטי לייב אקשן שמבוססים על הסרטים המצוירים שלהם, אבל על מי אני עובד – "קרואלה" היה יכול להרוויח 6 דולר ו-80 סנט ועדיין היינו שומעים מחר על גרסת לייב אקשן ל"רובין הוד" או "צעצוע של סיפור" או משהו.
למי שרוצה להאמין שכוחו של העכבר עדיין קיים, אפשר להגיד שכל הצופים פשוט הלכו לדיסני+ ושילמו עוד 30 דולר בשביל לצפות בו, ואין לי שום דרך להוכיח שזה לא נכון, אבל מה שמציק זה שגם אין לי שום דרך להוכיח שזה נכון. בהיעדר נתונים שכאלה, נסכים שזה בכל מקרה לא פתיחה משהו. אולי זה ילמד את האולפנים לא לעשות סרטים באורך 134 דקות, למען השם.
מתחת להם אין חדשות מרתקות: "המסור: המעגל נסגר" ו"שומר טינה" במקום השלישי והרביעי עם 2.2 מיליון דולר ו-2.1, "ריה והדרקון האחרון", ותיק הטבלה עם 13 שבועות מתחת לחגורה שלו ובכל זאת שומר על מיקום בחמישייה הראשונה, ממשיך לצבור עוד קצת מוזמנים ומרוויח עוד 2.095 מיליון דולר.
מתחתיהם "גודזילה נגד קונג" ממשיך להתקדם באיטיות רבה ומכאיבה לעבר ה-100 מיליון דולר עם עוד 885 אלף דולר, "קוטל השדים ברכבת ההפתעות" (או איך שלא קוראים לסרט של Demon Slayer) עשה 837 אלף דולר, "סוס החלומות" (סרט שבוודאות השם שלו יותר טוב מהסרט עצמו, וזה אני אומר כי אני מסרב לבדוק על מה הוא באמת) עשה 652 אלף דולר, "עד במנוסה" עשה 590 אלף, ו"מלחמת העולם Z" שקיבל הפצה מחדש מסיבה כלשהי סוגר את העשירייה עם 347 אלף.
שבוע הבא עומד לצאת "לזמן את הרוע 3: בשליחות השטן" – מקרה נדיר של סרט עם שם סביר בעברת ונוראי באנגלית (כי באנגלית זה The Devil Made Me Do It, מה ש: מה?). יהיה מעניין לראות את הפתיחה שלו: שני הסרטים הקודמים פתחו עם 40 מיליון דולר, מה ששם את הפתיחה הזאת לחלוטין בגדר הנתפס עבור הסרט השלישי – האם גם הוא יצטרך להיעזר ב"אבל קורונה", או שהוא ימשיך את הקו של "מקום שקט 2"?
מקום שקט בהחלט הצליח
אבל לצערנו עוד לא חזרנו לטרום קורונה בעיקר בגלל שאר הסרטים. אם קרואלה אולי הרוויח סבבה עוד(בנוסף לדיסני פלוס והכל), שאר הסרטים פשוט חלשים, גם בימים נוראים לא היינו רואים כל כך הרבה סרטים חלשים .
אגב לגבי קרואלה האם נתוני נילסן לא יגידו כמה עשה הסרט בדיסני פלוס? אמנם יכול להיות ששילמו וברחו אחרי שתי דקות אבל עדיין שילמו לדיסני. ועוד קורנה אתם יודעים, כולם הולכים לסרט שהם ממש ממש רוצים ולא סתם יוצאים מהבית כמו בעבר
כן, אבל יש דרך נוחה לבחון את זה
וזאת השאלה כמה כל הסופ"ש הרוויח: והוא הרוויח בכמות שמזכירה סופ"שים חלשים מלפני הקורונה. כלומר, ה-79 מיליון דולר שהוא (הסופ"ש) ראה הן בהחלט יותר סופ"ש ינואר מסופ"ש מאי, ובכל זאת: זה חזרה למספרים אמיתיים.
כן חזרנו לימים שקרו לפני קורונה אבל לא למאי לפני קורונה
ובכל מקרה המצב כבר בתקופה יותר טובה משמעותית אין ספק
*לא לעשות סרטים באורך 134 דקות וכו'
(ל"ת)
היי הקופות חזרו להיות שבורות
או שפספסתי את זה
רק אני רואה הבדל עקרוני עוד במקור בין קרואלה למליפיסנט
באגדה של היפהפיה הנרדמת, גם המקורים, מליפיסנט היא אחת שניתן גם להבין את התסכול שלה. המלך מזמין את כל השאר. היא נותרת בחוץ. נעלבת. היא אנדרדוג. אחת שנפגעה במובן מסוים. אז יש מקום להזדהות.
קרואלה דה ויל היא אישה עשירה שרוצה לרצוח כלבים בשביל כסף. מה… למה שארצה להכנס לראש של יצור כזה?
לא מעניין אותך איך מישהי הגיעה למצב שבו היא רוצחת כלבים בשביל כסף?
כאילו, חוץ מכך שההורים שלה קראו לה "אכזרית שטן"?
מה הבעיה שלך, מה אתה שונא קולנוע?
למה שסרט פנטזיה טוב לא יהיה באורך 134 דקות?
אם הוא סרט טוב כיף ומהנה – אז שיהיה כמה שיותר מזה!
בעבר כל הסרטים ה"גדולים" היו בין שעתיים וחצי לשלוש. 134 דקות זה ממש לא הרבה בשביל סרט פנטזיה. זה בקושי מספיק כדי להכניס אותך לעולם שלם, על כל החוקים שלו וזה.
(לפני כמה זמן צפיתי ב"שר הטבעות" הגרסא המורחבת – קרוב ל12 שעות. זה היה חוייה נפלאה ולא הצטערתי לרגע שנתתי לזה יום מהחיים שלי. אולי ה"הוביט" היה קצת יותר מדי, אבל זה רק כי הוא מבוסס על ספר קצר מדי בשביל 9 שעות. אבל "הארי פוטר וחדר הסודות" למשל, הוא 160 דקות מהודקות וצפופות שאף אחת מהן לא מיותרת. גם "שודדי הקריביים – סוף העולם" הוא לא פחות מ169 דקות, ואחריו רק רציתי עוד.)
ולמה שדיסני לא יוציאו עוד ועוד סרטי לייב אקשן?!
אנחנו אוהבים ורוצים עוד ועוד!!
אכן אני שונא קולנוע וזה למה אני מנהל אתר קולנוע
(ל"ת)
אז גם אתה שתול של הקרן החדשה?
באמת, אתם בכל מקום. גיס חמישי בריבוע.
גיס עשרים וחמישה?
(ל"ת)
אני מבקש, הקרן לישראל החדשה
(ל"ת)
הןא לא דיבר על סרט פנטזיה אפי אלא על קרואלה
שזה נראה יותר כמו מעין ביופיק בדיוני (לא ראיתי את הסרט המדובר אבל לא מפתיע אותי שלקחו את הבמאי של אני טוניה). תסכים איתי שאין מה להשוות בין הנפח הסיפורי של סרט כמו שר הטבעות לבין פאקינג קרואלה. יש סרטים שמצדיקים את אורכם ויש כאלו שממש לא. ואיזה שטות זה שסרט יותר ארוך זה אומר בהכרח "יותר קולנוע". בגרביטי הקצרצר יש מבחינתי יותר קולנוע מבכל הסרטים שדיסני אי פעם הוציאו (מינוס פיקסאר כמובן אבל בהחלט כולל מארוול)
1. קרואלה הוא לא סרט פנטזיה, ובטח לא סרט פנטזיה טוב
2. אני לא בטוחה בכלל שקרואלה ״טוב כיף ומהנה״, אבל זה כבר עניין של טעם אישי
3. סרטים לא עובדים לרוב לפי עיקרון של ״כמה שיותר יותר טוב״. זה למה עריכה היא אלמנט כל כך משמעותי – סרט טוב הוא סרט בלי שומן עודף, בין אם האורך שלו שעה, שעתיים או שלוש.
דבר בשם עצמך.
עוד לא ראיתי את קרואלה. (זה לא סרט פנטזיה?)
עניתי על העיקרון. למה שסרטים טובים יהיו קצרים?
ולא קשור עריכה. הסרט צריך להיות מספיק ארוך "אחרי" העריכה והוצאת מה שמיותר ומעייף.
השאלה היא ההיפך: למה שסרטים טובים יהיו ארוכים?
אם פלישת חוטפי הגופות, הסיוט לפני חג המולד, התקרית באוקס-בו, חבל, סיטה שרה את הבלוז, ביווס ובאטהד עושים את אמריקה, כחול מושלם, סאות' פארק: הסרט, ביקור התזמורת, סיטה שרה את הבלוז, הפטיש העברי, לא יכולה בלי זה, אליס, Smashed, מר שועל המהולל, ססיל בי דימנטד, קראנק, גבעת ווטרשיפ, אהבה ומוות, מוות אכזרי 2, מולאן, וידאודרום, טיסה נעימה!, ורעש, מצלמים (בין השאר) יכולים להיות יצירות מופת עמוסות ברבדים, עלילה, דמויות, שירים וכל טוב – וכל זה בפחות מתשעים דקות , אז בהחלט נשאלת השאלה מה נדרש ביצירה הזאת שהיא תקח כמה שיותר מהזמן שלי?
יש להרבה סרטים תשובות טובות – אפוסים כמו "לורנס איש ערב", "פאני ואלכסנדר", או "היו זמנים באמריקה" מצדיקים לחלוטין את הזמן שמושקע בהם ויש משהו שמשתנה לחלוטין בין גרסת ה-90 דקות של הסיפורים הללו וגרסת האלפיים שעות – אבל לרוב התשובות הן מאכזבות: רצו לתקוע שם משהו שלא היה צריך להיות שם, הבמאי או האולפן רצו לנופף ולהראות את האורך הבומבסטי שלהם ואיזה אירוע קולנועי עצום הם ואף אחת מהתשובות האלה עובדת לטובת הסרט.
החשש המקורי שלי (שאחרי צפייה אני רוצה להגיד שהוא מוצדק, אבל הסרט דווקא מתגבר עליו) הוא שסרט שכזה יכלול לתוכו אוסף סצנות לא קשורות שלא מוסיפות כלום ומכבידות על הסרט ועל הסיפור ומוסיפים אותם כי"כמה שיותר יותר טוב" או כדי "לרצות מעריצים שרצו תמיד לדעת X" או כל מיני תשובות שמעדיפות להעמיס את הצופים בתוכן במקום לסמוך עליהם להבין לבד.
סרט שודים (שזה בערך מה ש"קרואלה" הוא) לא ממש צריך לחצות את ה-110 דקות בגדול, פשוט כי אם יש שם יותר מזה, אז כנראה שזה מתחיל לאבד את הפוקוס ולרדת ברמה. וזה נכון מאוד כאן: יש לקרואלה כחצי שעה של טלנבולה די מיותרת שהיה אפשר לערוך בצורה חכמה יותר שהייתה מורידה את זמן הסרט בהמון (וגם כמה דמויות ששם בשביל איזה פאנ-סרביס שהוא לא באמת כזה, וגם אותן אפשר להוריד). "134 דקות" אומר לי: יש כאן תוכן מיותר, וצריך להתמודד איתו. הסרט, כאמור, מתמודד איתו בצורה סבירה – אבל עדיף היה לסרט הזה להיות 110-100 דקות, והוא היה משתפר פלאים (לצד עוד כמה דברים, אבל זה בביקורת).
בקיצור, אני מבין את נקודת המבט שלך ולא מבטל אותה – אבל אחרי צפייה בהמון המון סרטים: אני פשוט נרתע מראש שסרט שזמן הצפייה שלו עלה לו לראש. מדי פעם החשש מתברר כחשש לשווא, מדי פעם לא. אבל הוא תמיד נורת אזהרה שנדלקת, ואלא אם מראש אני מזהה שמשהו בסגנון הסרט דורש לכך (כמו שציינת, נניח: סרטי פנטזיה, שצריכים קצת יותר זמן להצגת העולם מסביב, למשל) – זה נוטה להיות מדויק (כלומר, שגם אם הסרט טוב – האורך המוגזם שלו פוגם בו).
ביוויס ובאטהד נחשב סרט טוב?
כמו כן, מעניין אותי מה חשבת על טיטוס, שמבחינתי לגמרי מצדיק את הכמעט שלוש שעות שלו.
לא יודע מה הוא נחשב, אבל הוא נפלא
טיטוס "מצדיק" את עצמו לכאורה כי הוא עיבוד שייקספירי וכזה העומס שלו הוא הרבה פעמים חלק מהפואנטה. הוא גם מאוד עמוס בעלילה, ששוב – הוא בסך הכל מעבד אז אין מה יותר מדי להתלונן אליו.
כל זה.. לא הופך אותו דווקא לסרט טוב.
אני לא אומר שהוא לא מתיש, אבל הוא גם כיפי.
(עד כמה שאפשר להשתמש במילה 'כיפי' ביחס לסרט כזה) גם באורכו הנוכחי הוא עדיין חתך המון מהמקור, וגם שינה והזיז לא מעט סצנות ודיאלוגים, אבל עם הרבה מחשבה מאחורי השינויים ולא סתם "הם נתנו את השורה של רון להרמיוני", ואת כל הגימיקים האנכרוניסטיים שלו ממש אהבתי, בדרגה של גימיק מגניב כמעט בכל סצנה; אבל אני יכול להבין גם למה לא אוהבים אותו. איך שואה יותר מצדיק את התשע שעות שלו למרות שכולו רק ראיונות, או שזאת באמת חוויה שקשה להסביר למי שלא צפה? יותר סביר שהיום שואה היה הופך לסדרה תיעודית של תשעה פרקים.
זה כבר תשובה טובה
אבל בכל אופן, כדי לחוות רגשית את הסרט, אני צריך זמן מסוים להכיר את הדמות.
אחרת לא יזיז לי שהיא מתה, נכון?
הסרט קינג קונג, 187 דקות, לדעתי מבויים מאד קצבי ומהיר ברובו. הוא נכנס מהר מאד ישר לעניינים, וגם בסופו – הוא חותך בשניה שהסיפור מסתיים כשקונג מת.
אבל באמצע הוא מתעכב הרבה על הקשר המיוחד שנרקם בין האשה לקוף, עם כל ההבעות פנים האילמות שלו וכל זה. וגם הוא נותן לכמעט כל הדמויות לדבר אחת עם השניה, דברים שלא תמיד מקדמים את העלילה, אבל גורמים שיהיה אכפת (אפילו טיפה) על כל אחד מהם כשמגיע תורו למות.
עכשיו תארו לכם שהאולפנים היו מכריחים את ג'קסון להוריד מזה 40 דקות. זה היה נשאר סרט אקשן מגניב, אבל לא יותר מסרטי "פסיפיק רים" או "גודזילה", או החיקוי הגרוע "פרא". שיום אחרי אתה לא זוכר מה היה בהם, למרות כל האפקטים. הדקות הנוספות האלה – הן אלה שהפכו את קינג קונג להיות אדיר ובלתי נשכח.
גם בשר הטבעות, העלילה היתה עובדת גם עם פחות שיחות בין פרודו לסאם ("סם האמיץ" וכל זה). אבל אז זה לא היה יותר טוב מהסרט אראגון (אם מישהו זוכר את הסרט חיקוי הזה)
דוגמא טובה נוספת – "טיטניק" מול "פוסידון". טיטניק כפול באורך (194 דקות), וסחף וריגש רבים והוא אחד הסרטים הכי מצליחים בהיסטוריה, כשכל מה שיש בו מבחינת אקשן זה רק (ספויילר) אוניה אחת טובעת. אבל יש בו סיפור שלם לכל דמות, ועוברים יחד איתם את כל ההפלגה עם כל מה שעבר עליהם גם מבחינה נפשית ורגשית.
פוסידון (מ-2006, 99 דקות) יש בו אוניה הרבה יותר גדולה, יותר אקשן ואפקטים יותר מתקדמים, ואף אחד לא זוכר אותו. בעת הצפיה לא אכפת כמעט מאף אחד שמת שם בדרך, כי לא מספיקים לאהוב ולהכיר שום דמות. וזה באמת אחד הסרטים החלשים שראיתי, רק כי הוא היה קצר מדי.
טוב, קודם כל לדעתי "קינג קונג" החדש נופל מהישן
וחלק נכבד מזה קשור בהחלט לכך שהוא מכפיל את האורך שלו.
אבל בעיקר, אני לא בטוח שהשוואות מהסוג הזה תמיד נכונות כי זה לא תמיד סרטים מאותו הסוג, ובהחלט אפשר למצוא לא מעט קלאסיקות "קצרות" שנחרטו בזכרון יותר מאפוסים ארוכים.
לגביי הנקודה הראשונה שלך
כל מה שיש לי להגיד זה – סיקוונס הפתיחה של Up.
מעלה ומוסיפה
סופיילר לפייז 1 של MCU, וספציפית לנוקמים:
אחד הדברים שג'וס ווידון עשה נכון בסרט זה שבמעט מאוד זמן מסך הוא הצליח שיהיה לנו מאוד אכפת מקולסון, והמוות שלו היה מאוד משמעותי. וזה לא קשור לעובדה שהדמות הופיעה בסרטים קודמים. גם כי ההופעה של הדמות בסרטים קודמים לא היתה משמעותית מבחינת הדמות, וגם כי האפקט עובד גם אצל מי שלא ראה את הפרקים הקודמים, וזה הסרט הראשון בMC שהוא ראה.
אכפת לך. לא ל"כולם"
לא ברור למה החלטת שזה לאוניברסלי.
צודק שלא הייתי צריכה להכליל
זה לא עובד לכולם, אבל זה כן משהו ידוע ומוכר שדיברו עליו, ונכון לאותה תקופה היו גם כל מיני ניתוחים אינטרנטיים שהסבירו את זה.
אז צודק, אני לא יכולה להגיד שאכפת לכולם, אבל אני כן חושבת שאפשר להגיד שיש שם תהליך מוגדר שנבנה בצורה מודעת, גם אם הוא לא עובד על כולם.
"פוסידון" מ-2006 מבוסס על "הרפתקה בפוסידון" מ-1972
הגרסה של 72' ארוכה משל 06' בפחות מ-20 דקות; "הרפתקה מפוסידון", עליו "פוסידון" מבוסס, ארך בסך הכל שעתיים, והיה לסרט השני הכי מצליח של אותה השנה (אחרי "הסנדק") עם כ-120 מיליון דולר בקופות, ושני אוסקרים.
כל זה כדי לומר שזה לא מדע מדויק. אני אישית נרתע מסרטים ארוכים, אבל זה ספציפית אני (התחושה שלי היא שכשבמאי/ת עובר/ת את קו השעתיים נאמר לי "אתה רוצה לבלות איתי המון זמן", ולעיתים נדירות זה נכון). תמציתיות היא תכונה מבורכת, והיא מראה על צניעות מצד היוצר. יצירת חיבור רגשי עם דמות היא לא פונקציה של זמן מסך, בהכרח; זה עניין של כתיבה, ליהוק ובימוי, וכל אלה יכולים לעבוד גם בחמש דקות.
דעה לא פופולרית
אני אוהב סרטים ארוכים כמה שיותר.
אני אוהב להיות מושקע בעולם ובדמויות, וגם כשזה לא מקדם או מפתח את העלילה – אני מעריך את ההיכרות העמוקה-יותר עם הנפשות הפועלות. אני גם אוהב את "מולאן", ולא הייתי אוהב אותו פחות אם הוא היה ארוך ב-20 דקות שמוקדשות למושו משחק מחבואים.
נפלא, מצפה לביקורת שלך על "קליאופטרה" במהרה בימינו
(ל"ת)
אני חושב שהתשובה הנכונה היא שתלוי בסרט
לכל סרט יש את האורך המתאים לו ואם אין הרגשה של סחבת סרט יכול להיות בם 4 שעות מבחינתע. הזאב מוול סטריט זורם לי יותר מהר מסרטים שקצרים בחצי בגלל העריכה והבימוי המבריקים שנותנים לו קצב של רכבת הרים. ויש סרטים כמו מגנוליה או זודיאק שלחלוטין מצדיקים את האורך שלהם כי יש להם הרבה "בשר" לטפל בו. לעומת זאת סרט כמו מי מפחד מהזאב הרע היה רק מפסיד מעוד דקות כי זה סרט שרובו מתנהל בסיטואציה אחת ואם היא הייתה נמתחת המתח והמומנטום היו נעלמים. כנל לגראביטי שהזכרתי במעלה השרשור
זה "אם" גדול
כמו שאמרו מעלי, "קרואלה" הוא משעשע פה ושם אבל בהחלט יש בו הרבה מאוד קטעים מתים ומיותרים ואני לא חושב שהייתי קורא לו "טוב".
ומה זאת אומרת "בעבר"? היום אין לך בלוקבאסטר הוליוודי שהוא לא מינימום שעתיים, בד"כ יותר.
כשאני רואה שאורך סרט הוא מעל שעתיים, ישר נדלקת לי נורה ואני תוהה "האם הוא באמת יצליח להצדיק את האורך הזה?". הרבה פעמים התשובה היא "לא". יש סרטים ארוכים טובים שהאורך שלהם לא מורגש והכל סבבה. אבל כשהם לא טובים, האורך מורגש מאווווד. הרבה מהסרטים שראיתי בשנים האחרונות שאורכם היה מעל שעתיים – גם הטובים וגם הרעים – היו בקלות יכולים להשאיר לפחות 20 דקות על רצפת החדר העריכה.
לגבי דיסני, על טעם וריח. היחיד שאהבתי היה "אלאדין", וגם הוא מיותר כמו האחרים. מעדיף שדיסני יתמקדו בדברים חדשים ויצירתיים מאשר לתת לי את אותה גברת בשינוי אדרת.
נ.ב. אני לגמרי יכול להאמין שהתקציב של "קרואלה" הוא יותר מ-200 מיליון, רק בגלל כמות השירים הפסיכוטית שיש בו. הרבה זמן לא ראיתי סרט שחשבתי שיש בו יותר מדי פסקול.