באופן לא מפתיע בכלל, "אווטאר: דרכם של המים" שומר על המקום הראשון בשבוע השביעי שלו בקולנוע עם עוד 15.9 מיליון דולר. זה לא מספר ענק אבל מספיק כדי לעזור להכנסות של הסרט לגדול ולשבור עוד שיאים. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 2.1 מיליארד דולר, מה שמקפיץ אותו למקום הרביעי בטבלת הסרטים הכי מכניסים בעולם תוך כדי שהוא עוקף "נוקמים: מלחמת האינסוף" שירד למקום השישי ו"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" שירד למקום החמישי. לא חסר לסרט הרבה כדי לעקוף את "טיטניק" ולהגיע למקום השלישי אבל היציאה המחודשת של "טיטניק" עוד שבועיים כנראה תקפיץ אותו בחזרה למעלה. זה עולם של קמרון נגד קמרון.
"החתול של שרק: משאלה אחת ודי" מצליח לשמור על המקום השני עם עוד 10.4 מיליון דולר. לסרט יש את הירידה הכי קטנה בהכנסות בעשיריה מסוף השבוע שעבר, רק 11.1 אחוזים. מרשים מאוד בהתחשב בכך שהסרט כבר זמין גם בפורמט דיגיטלי. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 336 מיליון דולר.
במקום השלישי יש לנו כניסה חדשה לסרט הודי בשם "פטאן – חי או מת?" שפתח עם 6.8 מיליון דולר בארצות הברית. לסרט מהודו זה מעולה גם מבחינת כסף וגם מבחינת מיקום בטבלה. מדובר בסרט אקשן שבו ממשלת הודו מחזירה מרגל שהוגלה על מנת שיצוד חבורת שכירי חרב אשר נשכרו לבצע פיגוע עצום ממדים. מתחתיו, "איש ושמו אוטו" עלה מהמקום החמישי למקום הרביעי עם עוד 6.6 מיליון דולר. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 71 מיליון דולר.
"מייגן" נמצאת במקום החמישי עם עוד 6.2 מיליון דולר, וזה כשהסרט זמין כבר בפורמט דיגיטלי. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 146 מיליון דולר – מעולה לסרט אימה דל תקציב.
במקום השביעי נמצא "נחיתת חירום" עם עוד 3.8 מיליון דולר ומתחתיו יש לנו כניסה חדשה למקום השמיני ל"נשארו מאחור: עלייתו של האנטיכרייסט" (Left Behind: Rise Of The Antichrist) שפתח עם 2.5 מיליון דולר. מדובר בהמשך לסרט עם ניקולס קייג' בתקופה שבה כיכב מכל הבא ליד. את קייג' מחליף קווין סורבו (לנצח הרקולס) שמנסה את מזלו בסרטים דתיים. הפעם, לאחר שחצי מאוכלוסיית העולם נעלמת במפתיע, מנהיג חדש וכריזמטי ממונה להיות מנהיג האו"ם ומבטיח להנהיג את העולם בדרך לעתיד טוב יותר – אך האם זאת הכוונה האמיתית שלו? סרטים דתיים בדרך כלל מצליחים קצת יותר ככה שהמספר הקטן הזה די מפתיע.
"בריכת האינסוף" פתח במקום התשיעי עם 2.5 מיליון דולר. סרט האימה הזה מוכיח את עצמו כקשה לצפייה. הוא גם מוזר מאוד וגם אלים מאוד, שילוב די קשוח, והשמות של מיה גות' ואלכסנדר סקארסגארד לא הספיקו כדי להביא צופים לקולנוע. הסרט עוקב אחרי זוג שנוסע לחופשה באי מבודד ובדיוני ולאחר תאונה מגלים שתושבי האי הרבה יותר מטרידים ממה שניתן היה לצפות.
את הטבלה סוגר "אדמה נודדת 2" עם עוד 1.4 מיליון דולר. זהו סרט מדע בדיוני סיני על עולם עתידני שבו כדור הארץ נמצא בסכנה בגלל שהשמש גוססת, לכן צריך לבנות מנועים מיוחדים כדי להסיט את כדור הארץ ממסלולו אבל היקום הוא מקום שקשה למצוא בו בית חדש.
בסוף השבוע הבא הולכים לצאת שלושה סרטים חדשים. "מוריס המדהים" סרט מצויר לכל המשפחה שמבוסס על ספר של טרי פראצ'ט. מוריס הוא חתול נוכל שמתיידד עם עכברושים מדברים אבל כל המזימות שלו מסוכלות על ידי ילדה. יש כמה שמות מוכרים שמדובבים כמו יו לורי, אמיליה קלארק ודיוויד טננט. "80 עבור בריידי" הוא סרט קומדיה שבו ארבעה חברות בנות 80 מחליטות להגשים את החלום שלהן לנסוע לגמר הסופרבול ולפגוש את טום בריידי. לילי טומלין, ג'יין פונדה, ריטה מורנו וסאלי פילד מככבות בסרט. בנוסף, יוצא סרט חדש למ.נייט שאמאלן שנקרא "דפיקה בדלת". מעניין כמה שנוי במחלוקת יהיה הסיום הפעם. בסרט, ילדה והוריה יוצאים לחופשה בבקתה כשלפתע ארבעה זרים פורצים לדירה ולוקחים אותם בשבי. בסרט מככבים כמה שמות מוכרים כמו דייב בטיסטה, ג'ונתן גרוף ורופרט גרינט.
אולי טעיתי בתחזית שלי ש"פתאן" הוא לא RRR
הוא כבר הסרט ההודי השמיני הכי רווחי אי פעם, אבל באמת שאין לי מושג למה. נהניתי ממנו אבל הוא שילוב של סרטי ריגולי אמריקאים עם סרטי אקשן הודים שיוצא לא מדהים בשני התחומים, גם אם מעל הממוצע שלהם.
אולי לשאה-רוח' ח'אן יש מלא מעריצים, אבל איפה הם היו בסרטים מלפני 5 שנים שנכשלו וגרמו לו להיעלם? אולי זה בכלל מגיע משיר עם השחקנית הראשית בבגדי ים שמופיע בסרט ויצר תקרית דיפלומטית (הממשלה ניסתה להתערב ולצנזר אותו, זה עשה מלא יח"צ שלילי אצל הודים דתיים ויח"צ חיובי אצל אנשים שרוצים לראות דוגמנית בביקיני, שכנראה הם הרוב אחרי הכל).
אני עדיין לא מאמין שהוא יהפוך לתופעה של RRR, אבל לא מתלונן שהוא מרוויח יפה. כן ירבו.
וואו, הרשימה הזאת היא סמטוכה מוחלטת
לא שיש ספק על כך שהסרט המסוים הזה מצליח, אבל רשימת "הסרטים ההודיים המצליחים ביותר" הזאת בויקיפדיה די חסרת משמעות. להכנסות של כל סרט הם מביאים אסמכתא ממקור שונה, חלקם מפוקפקים, רובם סותרים אחד את השני. האסמכתא לסרט שבמקום השביעי, למשל, היא כתבה שמציגה את "עשרת הסרטים ההודיים המצליחים ביותר" – רק שבה סדר הסרטים שונה לחלוטין. שער הדולר, לעומת זאת משתנה בין שורה אחת בטבלה לזו שאחריה. אם 1200 קרור הם 150 מיליון דולר (מקום שלישי), אז 1810 קרור הם *לא* 278 מיליון דולר (מקום שני). אני יודע שבסרטים הודיים נהוג שחוקי הפיזיקה הם אופציונליים בלבד, אבל אני מניח שהמתמטיקה בכל זאת עובדת גם שם.
אבל אולי שער הדולר השתנה בזמן יציאת הסרטים ואז זה מדויק?
(ל"ת)
יכול להיות.
אבל… חלק מההכנסות שהם מחשבים הם לא מהודו אלא מחוצה לה. כלומר, כולל הכנסות בדולרים – שמי שערך את הרשימה כנראה המיר לרופי, ואז המיר חזרה לדולר, לפי שער הדולר העדכני? ומה היה שער המטבע הסיני לעומת הרופי באותו זמן? ולעומת הדולר? אני חושב שכבר אמרתי "סמטוכה". יש סיבה לזה שרשימת ההכנסות הבינלאומית במוג'ו לא מותאמת אינפלציונית אף פעם.
רד?
חזרת לבלות איתנו?
הוא תמיד פה איתנו
ברקע
רק רואה ולא מדבר
אך תמיד איתנו
כיצד אתה יודע?
(ל"ת)
אני מניח שאין סיכוי שבריכת האינסוף יצא בארץ? אולי באיזה סבב סינמטקים?
(ל"ת)
Box office mojo
מישהו יודע למה במוג'ו כבר לא מפרסמים כתבות על שוברי הקופות? הם עדיין מעדכנים מספרים באופן יומי, אבל פעם היו להם גם מאמרים טובים פעמיים בשבוע.
הם גנבים , כל הזמן הם מורידים עוד ועוד דברים כדי שתשלם
(ל"ת)
איפה זה כתוב?
הם הודיעו את זה רשמית או שאתה מנחש?
את זה ספציפית אני לא יודע
אבל הרבה דברים שפעם היו חינם ואני הסתכלתי עליהם
היום הם רוצים ממני שאשלם על מנוי
בגלל שגם כני לא מוצא יותר את הכתבות האלה אז אני מנחש
הם כבר הרבה שנים בהתדרדרות, מאז שאמזון סגרו את הפורומים וקיפלו את האתר לתוך ימד"ב
האתר לא שווה ביקור. The-Numbers הוא מחליף ראוי.
סיבה להיות אופטימי לגבי "מוריס המדהים"
אחד הכותבים שלו הוא טרי רוסיו, שביחד עם שותפו טד אליוט (שלא עבד על "מוריס") הוא אחד מכותבי שוברי-הקופות המסנוסים והמיומנים ביותר בהוליווד – הוא האיש שכתב את "אלאדין" (המצויר), "המסכה של זורו", "שרק" ושלושת סרטי "שודדי הקאריביים" הראשונים. בשנים האחרונות נראה שהוא לקח הפסקה ארוכה וכנראה עשה חיים עם התמלוגים שנכנסים לו כל חודש לבנק, אבל נחמד לגלות שהוא עדיין פעיל.
רוסיו לא לקח הפסקה
הוא דווקא היה בהחלט פעיל, אבל בעיקר בהפצת קונספירציות נגד חיסונים. אחרי שב-2018 כתב שלהשתמש במונח "אנטי-ואקס" שווה ערך ל-N-וורד, והכריז שהוא עובד על סרט תיעודי כדי להלל את אנדרו ווייקפילד, הקריירה שלו, עושה רושם, נמחקה ובצדק. את כל זה, יש לציין, הוא עשה *לפני* מגיפת הקורונה. מה דעתו עליה אני לא יודע אבל יכול לנחש.
מעניין שמארוול הצליחו להעביר לטישיה רייט במכבסה לקראת הפנתר 2 כי היא הייתה מאד פעילה בהתנגדותה לחיסונים והפצת קונספירציות במהלך הקורונה, ומעולם לא חזרה בה.
(ל"ת)
"מאוד" פעילה זה נראה לי קצת קשה
ממה שאני מבין, היא שיתפה סרטון נגד החיסון, התנצלה על זה (לא אמרה שהיא לא מאמינה למה שכתוב בו – פשוט התנצלה על השיתוף), ואז הפסיקה להיות ברשתות החברתיות ולא התייחסה לנושא.
היו שמועות שהיא פעלה על הסרט של "הפנתר השחור 2" בצורה כזאת, אבל האנשים האחרים על הסרט מכחישים.
למרבה הצער
אני חושב שלהיות נגד חיסונים לא כזה משמעותי בהוליווד לעומת גם להיות נגד חיסונים וגם להשתמש במילה לא יפה.
עם כל חוסר אהבתי למתנגדי חיסונים
אני עדיין לא שם אותם באותן קטגוריות שמצדיקות מחיקה של אנשים כמו הטרדה/פגיעה מינית ופיסית, או אפילו התבטאויות גזעניות. אפשר להיות טמבל ועדיין לדעת לארוז את חבילת הפופקורן המושלמת מבחינת התרחשויות, דיאלוגים וכו' – מיומנות שנדיר יותר ויותר למצוא בשוברי הקופות של ימינו. ועם כל הכבוד, זה לא שהבעת הדעה שלו מזיקה הרבה יותר מזו של חבר מהשורה בכת מתנגדי החיסונים. אני מניח שיש אנשים שישתכנעו מהטיעון "מכרתי תסריטים במיליוני דולרים אז כדאי לבקש ממני עצות בנושאי בריאות", אבל אלה אנשים שלא קשה לשכנע אותם.
על השימוש במילת ה-N הוא התנצל יומיים אחרי, אגב.
דיסאינפורמציה מתפשטת בדיוק כמו גזענות. וכמו לגזענות, גם לה יש body count.
היה קמפיין מרוכז בגלים הראשונים שהופנה לקהילת דוברי הרוסית פה בארץ. אני לא אכנס לזה (כי אם כן אני לא אצא מזה) אבל יצא לי לנהל דיוני שכנוע מוצלחים אבל מתישים ולשמוע עוד הרבה סיפורי זוועה מהקהילה הזאת. אנשים נורמטיביים, שלא בהכרח קלים לשכנוע בנושאים אחרים.
השאלה היא מה האמירה מעידה עליה, לא מהו פוטנציל ההשפעה שלה.
היא מעידה עליה שהיא מתנגדת חיסונים.
(ל"ת)
אגב, לדעתי בהוליווד פחות מתעסקים במה זה מעיד על מישהו אלא איך זה נתפס.
(ל"ת)
אנטי ווקסריות
היא לרוב רק קצה הקרחון, הצצה קטנה לתוך תיבת פנדורה. בדרך כלל מגלים שם גם שלל רעיונות קונספירטיביים, פראנויות מוזרות ויחסים מעורערים עם המציאות.
תכלס, מי שנופל בתיאוריית קונספירציה אחת הוא מטרה נוחה גם לאחרות, והדרך מ״ביג פארמה שולטים בממשלה״ ל״יהודים שולטים בעולם״ קצרה בהרבה ממה שניתן לחשוב.
אני אולי לא ״אמחק״ מישהו על הבסיס הזה, אבל זה לגמרי יגרום לי לאבד כל שמץ של כבוד כלפיו ולהסתכל עליו בצורה שלילית למדי.
אולי לפני הקורונה
לפני הקורונה למתנגדי החיסונים היה דמיון רב למכחישי העולם העגול, אלה שטוענים שהיהודים שולטים בעולם בסתר ודומיהם, וכנראה הייתה הרבה מאוד חפיפה בין הקבוצות, אבל לפי דעתי, מאז הקורונה זה השתנה. במהלך הקורונה, תנועת התנגדות לחיסונים נכנסה מאוד חזק למיינסטרים, ותפסה איתה גם אנשים נורמטיביים לחלוטין. הבסיס של זה עדיין הגיע מתאוריות קונספירציה הזויות סטייל העולם השטוח וכדו', אבל האנשים ש"נישבו" ע"י אותם קונספירציות בתקופת הקורונה היו ברובם אנשים רגילים, והם ממש לא היו מאלה שמבלים את חייהם בשכנוע עצמי שכל דבר שהממשלה אומרת הוא שקר גמור. שילוב של חשש אמיתי מהחיסון (ובאופן מסוים, די מובן) והמון דיסאינפורמציה ברשת תפס אנשים תמימים ושם אותם בצד של הקונספיקטורים. לאותם אנשים אין דבר וחצי דבר משותף למאמינים בעולם השטוח או האילומינטי או אנא עארף, שעד אז אני חושב שהיה קשר הדוק בין אלו לבין מכחישי חיסונים. להרבה אנשים תמימים תקופת הקורונה פשוט הייתה הזוייה מספיק בשבילם בשביל שהם יאמינו למכחישי החיסונים וילכדו ברשת הדיסאינפורמציה שלהם.
אז נכון שהגרעין של מכחישי חיסון הקורונה מגיע ממקום מאוד מאוד רע ומאנשים שלא כדאי לנסות לעשות איתם דיון או ליצור איתם קשר כלשהו, אבל לדעתי, רוב האנשים שנתפסו בגל מכחישי החיסונים בתקופת הקורונה ממש לא נופלים תחת ההגדרה הזו ובסך הכל, הם אנשים די נורמליים.
אין ספק שתקופת הקורונה
גררה מחזורי גיוס חסרי תקדים לשורות מתנגדי החיסונים, ואני גם מסכימה שרוב מי שנפלו בזה בתקופה ההיא היו בבסיסם אנשים נורמטיביים.
הבעיה היא שהתנגדות חיסונים קצת דומה למאמיני העולם השטוח ול-Q Anon בכך שיש לה קצת מאפיינים של כת. ברגע ששוקעים לתוך העולם הזה ומתחילים ליצור קשרים חברתיים עם True believers אחרים, זה כבר הופך למעגל חברתי שמזין את עצמו ומספק צרכים נוספים שלא קשורים בכלל לסיבה המקורית להצטרפות.
הבעיה הנוספת היא שתיאוריות קונספירציה הן כמו גלישה במורד מחילת ארנב, ויש נטייה לאסקלציה למחוזות הזויים יותר ויותר ככל שנשאבים יותר עמוק פנימה.
במילים אחרות – נכון, הרבה מהאנשים שנכנסו להתנגדות חיסונים בתקופת הקורונה היו נורמטיביים וסתם נפלו לדיסאינפורמציה ושקרים. מי מהם שנשאר נורמטיבי, ניתן לקוות שהמשיך הלאה בענייניו כעת כשהקורונה והחיסונים נהיו פחות מרכזיים לחיינו. אבל מי מהם שהכליל מהקורונה לחיסונים אחרים, שממשיך להתעסק בחיסונים על בסיס יומיומי, שהפך את קבוצות מתנגדי החיסונים בפייסבוק למעגל החברתי ולמקור הידע שלו… על האנשים האלה קשה לי לומר שהם עדיין נורמטיביים. מקווה מאוד שמדובר במיעוט זעיר.
זה לדעתי האסון הגדול האמיתי של תקופת הקורונה.
ההתפוררות החברתית שהתחילה עוד קודם, של עידן הפוסט אמת, גדלה בתקופת הקורונה בצורה מעריכית, כמו הווירוס שהיא ליוותה. וכמו ווירוס, היא תקפה את מה שנשאר מהמערכת החיסונית של החברה והתרבות המערבית.
המערכת החיסונית הזו מורכבת מחשיבה ביקורתית ומדעית, ומבוססת עובדות הניתנות לבחינה באמצעות ההיגיון שלנו. לצידה התקיימו מערכות חשיבה מקבילות, עם גבולות ברורים, של דת ואמונה, במתכונתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. הן יכולות להתקיים במקביל, כשהן סותרות אחת את השנייה, כל עוד הן מודעות כל אחת לגבולות של האחרת, ולא פולשות זו לתחום של השנייה.
עכשיו כל הגבולות קורסים. חשיבה ביקורתית היא לחשוב שמיליוני אנשים בדו מליבם את הנחיתה על הירח, ומאות מיליונים אחרים משקרים כל יום שכדור הארץ עגול. מי שחושבים אחרת הם "כבשים". ספקנות היא להתייחס לממסד המדעי אך ורק דרך פריזמה של יחסי כוח וניסיונות שליטה. חברות התרופות הן רק "ביג פארמה", והמחקר שלהן שווה ערך למי שעושה את המחקר שלו בסרטוני יוטיוב, ציוצי טוויטר ועמודי פייסבוק מפוקפקים. רב שאומר שהחיסונים מסוכנים, או מתקשרת שאומרת שחייזרים אמרו לה שהקורונה היא שקר, שווי ערך למדענית שלמדה עשרות שנים, ומכירה לעומק את התחום שלה, כי לה יש "אינטרסים", ואי אפשר לסמוך עליה, ומחקרים משתנים הרי כל הזמן, ובכלל, מה זה מחקרים? למה ההגמוניה הזו של "מדע"?
בחצר האחורית של פוקו, דרידה ובורדיה צומחים עשבים שוטים, שאני לא רוצה להזכיר בשמם כדי לא לתת להם את הכבוד הזה. הם מדברים בשפה פוסט מודרנית על ספקנות, הגמוניה, ממסד, הון תרבותי, דקונסטרוקציה וכד', ואין להם שמץ של מושג איך להשתמש בה נכון. האנשים האלה, הטהורים, חסרי האינטרסים, מפרקים את החברה שלנו לרסיסים, גורמים לנו לחשוב שאין אמת, אבל בעצם האמת רק בצד שלהם, ואין עובדות, אבל בעצם העובדות תומכות בהם, ואין מדע, אבל המדע האמיתי הוא בעצם מה שהם מאמינים בו וכולם רוצים להרוג את כולם, חוץ מהם, הגלילאו והקופרניקוס החדשים, שרק רוצים את טובתם.
הקורונה הייתה אירוע כל כך טראומטי, כל כך מפחיד, שהוא שינה סדרי עולם, הוציא החוצה את כל השדים שהעולם המערבי הסתיר עד היום, ונתן להם להשתולל. זה היה בסדר כשהיה מדובר במיעוט זניח, אבל מהרגע שהחשיבה הקונספירטיבית הזו הונחה על מפתן דלתם של אנשים נורמטיביים, שהתחילו לפקפק באמת ושקר, במציאות ודמיון, כבר אי אפשר יותר לחזור אחורה. יש לחשיבה הזו המון כוח השפעה. אפשר להכיל אותה על הכול. מרגע שאתה לא מאמין יותר במציאות, ביכולת שלך להבין אותה עד הסוף, בעובדה שלאנשים אחרים אין אינטרס מוחלט, ויכולת, לשקר לך כל הזמן, אתה אבוד בעולם.
בבית הספר שאני מלמד בו אין כמעט שיעור אחד שעובר בלי שאני שומע את צמד המילים "האמת שלך". בדרך כלל מתלווה להן המשפט: "זה מה שאתה אומר". בלי ביסוס במציאות, בלי ניסיון להסביר את עצמם. זו נקודת המוצא ונקודת הסיום.
אולי זה הכיוון הדטרמיניסטי בשלב זה שאנחנו הולכים אליו. אנשים יחפשו אמת, ולא ימצאו אותה במודרנה, אלא בעולם הישן, זה שהבטיח להם אמת ושקר מוחלטים. ואנחנו נתפורר לקהילות אמת קטנות, שלא יוכלו יותר לתקשר אלה עם אלה, כי לא יהיה יותר בסיס משותף לשום דבר. לא ערכי, לא מוסרי, ואפילו לא עובדתי.
זה קצת הפוך, למיטב התרשמותי
הקורונה הביאה איתה הרבה מאוד קונספירציות וחשדות כלפי משטרים, בעיקר משום שבגדול הקורונה הביאה איתה המון הגבלות שנגעו ל ושפגעו ב-המון אנשים (חלקן מוצדקות, אחרות לא- זה לא עקרוני כרגע).
אז התעוררו המון התנגדויות ברחבי העולם, בכל מקום באופן שרלוונטי להגבלות ולעניינים הספציפיים. לצורך הדוגמה בישראל הכל התערבב בענייני השלטון (ממשלות לא יציבות, אישומים משפטיים נגד המנהיג שהביאו המונים להפגין) בשילוב עם תגובה למגבלות, שקצת קשה לעקוב מתי היה או לא היה בהן הגיון (אני מאלו שתמכו בסגרים הראשונים, אבל חלק מההגבלות בסגרים האלו היו מאוד מאוד לא סבירות וחסרות בסיס מדעי, היו החלטות שהרגישו נגועות)
בקיצור- עם כל האוירה הקשה וחוסר האמון הקשה, אנטי וקסריות היתה רק עוד צעד אחד קטן באבדן האמון במערכת. אני חושבת שהאנשים שהדרדרו לאנטי וקסריות היו אנשים שעוד קודם איבדו אמון במערכת והתחילו להסחף אחרי הקונספירציות, והאנטי וקסריות היתה רק הקצה של התופעה. למיטב ידיעתי יש גם הרבה מאוד קורלציות סטטיסטיות בין השייכות למעגלים פוליטיים ספציפיים מאוד לבין ההתנגדות לחיסונים.
אני כן שמה לב לאחרונה להתרככות, כניראה משני הצדדים, בכל הקשור לאנטי וקסריות קורונה. רוצה לומר שאנשים קרובים כאלו שסרבו להתחסן, התחילו מאוד לעדן את השיח שלהם על הסרבנות הזו, ולהבהיר שהיא לא חלק מהשתייכות לפסיכוזה הכללית של אנטי וקסריות. זה עושה אותי קצת אופטימית.
אני ממשיכה לקוות שאנטי וקסרים אמיתיים הם מיעוט זעיר, בעיקר כי ההתנהגות שלהם ברחבי הרשת ובעולם האמיתי כל כך דוחה שאני לא מסוגלת להכיל את המחשבה שיש רבים מהם.
מצד שני
אני כזה קרוב להיכנס עכשיו לויכוח בפייסבוק על פלואוריד (לא הפלרה! משחת פלואוריד שמעוניינים ששינניות ימרחו לילדי גנים). אנשים קיבלו מהקורונה את ההרגשה שלגיטימי להם לפקפק בגורמי סמכות, ואנשים אחרים (לא כולל כמה מטורפים חדורי מטרה, לא אני) התעייפו וכבר לא מוכנים לקחת את הסיכון הקטן שמי שעומד ממולם אשכרה יאמין לנתונים ולכן אפילו לא מנסים לשנות את דעתם.
העולם ב-2023
אנשים נלחמים בשביל שלא יגזלו להם את האפשרות להידבק במגפות ולקבל חורים בשיניים.
ופעם חשבנו שהבעיה היא נגישות למידע.
התפספסה לי התגובה שלך בזמן אמת
ואולי מעניין שכך. במקרה לפני כמה ימים חיפשתי משהו בווטצאפ ואיכשהו הגעתי לשיחה שניהלתי עם אנשים קרובים ממש בראשית ימי הקורונה- סוף פברואר או אולי תחילת מרץ 2020.
השיחה היתה על עניין המסכות והבידודים, באותו זמן שרר בלבול ממש רב בציבור הרחב ובציבור המלומד- ובצדק, כי לא באמת ידענו מי נגד מי ועד כמה זה יגדל. באותו זמן עדיין ספרו את החולים המאומתים באחדות, אולי תחילת העשרות, כעסו על הבעלים של הפיראט האדום, שלחו מורים הביתה, הכריחו גננות לעבוד (אולי הפוך) והסבירו לכולם שאין צורך במסכות.
ואז המון אקדמאים התגייסו "לעמוד מתחת לאלונקה" והתחילו להסביר את הלוגיקה הרפואית/מדעית מאחורי ההנחיות האלו. לא תמיד היתה כזו.
מכיוון שכמה מהאנשים שאני יותר אוהבת בעולם חשופים לעבודה עם חולים, נשאלתי מה הקטע עם מסכות וכמה זה חשוב, ואני זוכרת שפשוט קראתי מאמרים מדעיים על היעילות של מסכות (ספוילר, הן יעילות)
אני באותה תקופה הייתי באיזושהי קבוצת דיון קצת יותר מקצועית שהתפתח בה דיון מאוד ענף בין *רופאים* שקיבלו מטופלים, ומצד אחד התיעצו איך להתמודד עם קבלת קהל, ומצד שני ניהלו דיון על איך לענות לאנשים מודאגים. (כ'לא רופאה' פשוט קראתי ולא התערבתי בדיון). גם שם התגובות היו בלגן שלם.
מכיוון שעקבתי בתחילת הדרך באדיקות אחרי ההנחיות, אחרי מאמרים קודמים בעניין המיגון ו-וירוסים, ואחרי ההסברה הרבה שהגיעה מאנשי מקצוע ואקדמאים מתחומים קרובים- שמתי לב שלעיתים המגוייסים למען ההסברה עשו שמיניות באויר כדי להסביר לאנשים את הלוגיקה "הרפואית" מאחורי החלטות שהיו לעיתים שגויות ולעיתים לוגיסטיות ולא רפואיות.
סתם לדוגמה, בתחילת הדרך היו חוסרים כבדים באמצעי מיגון לצוותי הצלה ורפואה, ולכן היה תעדוף של העברת מיגון אליהם. מהסיבה הזו היתה המלצה של כל ארגוני הבריאות הגדולים בעולם ובארץ- לא להצטייד במסכות לבית. לא היתה שום הצדקה רפואית להמלצה הזו, אבל היו מי שניסו לתת רציונל רפואי להחלטה הזו, וזה היה רציונל גרוע שגם התהפך תוך שבועות בודדים. בשיחה הספציפית ההיא דיברנו גם על ההגיון מאחורי סגירת גנים והשארת בתי ספר (או הפוך, לא זוכרת)
בכל מקרה, ההסברים האלו של הבכח, שמהר מאוד התגלו כלא מדוייקים או נגועים בהסבר שהוא פחות בריאות ויותר בר"צ, באמת יצרו מצב של אבדן אמון, וכמה שזה מצער אותי לומר- אובדן אמון די מוצדק.
השיחה הזו שמצאתי בווטצאפ התנהלה עם אדם שעדיין מסרב להתחסן לקורונה. דווקא שם עלו שאלות ואני זו שהעלתה ספקות בנוגע להנחיות שונות. עם הזמן המשכתי להסביר כמיטב יכולתי את ההגיון מאחורי החלטות, וכאמור אני לגמרי כן תמכתי בסגרים הראשונים, ועד לפני חודשים ספורים כשסוף סוף נדבקתי בקורונה, הייתי עם מסכה במרחבים ציבוריים כל הזמן בלי הנחות. כמובן שמחוסנת, ואני מציינת את זה כי מאוד הופתעתי לראות את ההתנסחות שלי שם, שהיתה מגובה בצילומי מסך של דיונים בין רופאים
אני חושבת שגורמי סמכות נפגעו בצורה גדולה בגלל ההתנהלות שלהם, אבל נפגעו בצורה אנושה בגלל הפוליטיזציה של החלטות. הברוך הזה איתנו כבר 3 שנים- והוא עדיין כאן במידה לא זניחה, והשימוש הפוליטי הציני ששירת צדדים שונים יצר ממש רצח אופי לכל הנושא של גורמי סמכות. בין אם זו היציאה נגד מכון ויצמן מסיבות שמעולם לא הבנתי, או קבלת החלטות לא נכונות בנוגע לאיך לבצע סגרים, או הקרסה כלכלית של אנשים (מי שלא קרס לגמרי במהלך הקורונה, מתבקש בחודשים האחרונים להחזיר מלא כספי מענקים שחולקו בזמן המגפה, שזה ממש קטסטרופלי.)
אז קצת באשמתם והרבה לא באשמתם, גורמי סמכות צריכים לעבוד עכשיו בלהרוויח את אמון הציבור. אולי אחת הדרכים לעשות את זה היא להפיק לקחים מההתנהלות בתחילת הדרך (לא בא לי לנקוב בשמות, אבל בין הארגונים היותר אמינים לקו בהסברים בעייתיים מאוד) וכולנו צריכים לנשום עמוק ולצלול למעמקי מראי המקום והדאטה, ולקוות שאנחנו מדברים עם 'לא מטומטמים' כי אז יש סיכוי שיקשיבו
תיאור מאיר עיניים. תודה על זה
זו דוגמה טובה לכך שתיאוריות קונספירציה חובקות עולם לא באמת יכולות להתקיים במציאות: אנשים עם אינטרסים שונים, תפיסות עולם שונות ותפקידים שונים, אמורים לשתף פעולה ביחד במסגרת תוכנית מורכבת ומלאת פרטים במשך חודשים ושנים, כדי לשכנע אנשים לעשות… מה? מה בדיוק? מה המטרה של כל אחד מהם? איך לכל אלה יכולה להיות מטרה אחת?
ובמבט רחב יותר, כל אלה עומדים למבחן הביקורת הציבורית, של אנשים שבאמת מבינים על מה הם מדברים, ולכן הם ביקורתיים יותר, וגם של אנשים, ובכן, מטומטמים, ולכן הם חשדניים יותר. כי אם פעם חשבנו שחוסר ידע הופך אנשים ליותר צייתנים הבנו בקורונה ביתר שאת שדווקא המיקום באחד משני הקצוות, ידע פרופסיונלי עמוק מול בורות עמוקה, הופך אנשים למרדנים יותר, חשדנים יותר, וקולניים יותר. סיבה מספר 3546 לכך שקונספירציות לא עובדות, בדגש על קונספירציית הקורונה: אנשים לא מצייתים מרצונם, בשקט, כי אומרים להם. במקרים בהם זה לא מוצדק צריך להפעיל הרבה מאוד כוח ומניפולציות הרבה מאוד זמן, בלי הפסקה. אפילו במקומות כמו סין זה לא מצליח בטווח הארוך, אז בישראל? או בכלל בעולם המערבי, שמקדש את החופש והאינדיבידואליזם?
למה שתיארת הייתי מוסיף גם אטימות וחוסר רגישות: סגרים ובידודים, גם אם היו מוצדקים בחלק גדול מהמקרים, היו אסון כלכלי, רגשי וחברתי גדול להרבה מאוד אנשים. המחיר עליהם היה מאוד גבוה, אישי וציבורי. במקום להביע אמפתיה לדאגה של אנשים, חלק גדול מהאנשים בעלי הסמכות התייחסו אליהם בזלזול והקטנה. יתכן שזה קשור לתחושה (הנכונה לדעתי) שהם חייבים להילחם על הלגיטימיות שלהם, ולכן כל ביקורת שנשמעת מסכנת אותם, והם חייבים לתקוף קודם ולחשוב אחר כך.
בקיצור, במקום קונספירציה אנחנו צריכים לדבר על בלגן וטמטום ברמות שונות. כאוס שנראה כמו סדר מאורגן למי שלא מעורה בפרטים. כאוס שמורכב מכל כך הרבה אנשים, מכל כך הרבה פוזיציות, מכל מיני זוויות, אישיות ומקצועיות, שאדם או קבוצה שחושבים שהם יכולים לשלוט בכל אלה, הם או תמימים או מטומטמים בעצמם. והאנשים שחובבי הקונספירציות מתארים לעצמם שמנהלים את כל המערך הזה, הם לא זה ולא זה.
ויחד עם כל זה, אני חושב שגם אם הייתה התנהלות נכונה, וכל גורמי הסמכות היו עושים מה שצריך, ומקבלים את ההחלטות המידתיות וההגיוניות כל הזמן (ולא רק חלק מהזמן, כשבחלק השני הם עסוקים בלתרץ גורמים אחרים), עדיין היינו מגיעים לאותה נקודה. עדיין היו צריכים להיות סגרים, והיה צריך להיות מחיר ציבורי עליהם. הכלכלה הייתה נפגעת, החברה הייתה נפגעת, ילדים בבתי ספר היו נפגעים, וזה היה גורם בסופו של דבר להתנעה של תיאוריות קונספירציה מסוגים שונים. המגמה החברתית הזו כבר נמצאת במומנטום, כל דחיפה מאיצה אותה יותר ויותר, קטנה או גדולה. גורמי הסמכות המדעיים והפוליטיים נמצאים במאבק על קיומם כבר עשרות שנים, והקורונה תפסה אותם לא רק לא מוכנים, אלא בעמדת נחיתות מול גורמי סמכות מתחרים. אותם גורמי סמכות מתחרים היו מנצלים את ההזדמנות לצבור עוצמה ציבורית על חשבון בריאות הציבור. אפשר לראות את זה היום בכל מקום, גם בלי הקורונה, אז בטח באירוע עולמי ומטלטל כמו פנדמיה.
אני לא כל כך מסכימה איתך בנוגע לקונספירציות
יצא לי להקשיב לפרקים האחרונים בפודקסט שנקרא before the storm ועוסק בקיואנון. האחרון הוא ראיון עם היוצר, והוא דיבר קצת על קונספירציות והזכיר בין היתר את ג'פרי אפסטיין שאשכרה היה התגלמות הקונספירציה של שמאלני, לבן, יהודי, מיליארדר עם חברים חזקים, שהטיס קרבנות לאי ואף אחד לא התערב לו כי הוא כזה חזק. הוא הזכיר את אפסטיין כדי לטעון שאולי הבוז האוטומטי שאנחנו חשים כלפי קונספירציות כאלו הוא מוגזם או לא באמת מוצדק עד היסוד.
במחשבה נוספת יש הרבה דברים שנשמעים כמו קונספירציות. בפעם הראשונה שקראתי על פרשת הדפופריוורה, לפני שקיבלה פרסום בעיתון עם תגובה רשמית, הייתי משוכנעת שזו המצאה, זה נשמע לי בלתי סביר בעליל.
בוא נלך להכי קל- אם היו מספרים לי שבמדינה, לא משנה כמה היא מיליטנטית, אוספים אנשים ממוצא ספציפי ואז שורפים אותם, הייתי חושבת שמישהו עם מח חולה המציא תאוריות קונספירציה, ואכן יש מי שמנסה לטעון שהשואה היא שקר קונספירטיבי יהודי.
רוצה לומר שקורים בעולם המון דברים מטורפים והרבה פעמים אנשים מניחים שדבר כזה או אחר נשמע מופרך מכדי להיות אמיתי כשזה בעצם כן אמיתי.
אני חושבת שהדרך להלחם בקונספירציות היא באמצעות מידע, לא באמצעות ביטול.
האם זה יעזור? לא עד הסוף, כי ההסטוריה מלמדת שוב ושוב ושוב שהפחדות עובדות הרבה יותר מחיזוקים חיוביים והסברים ארוכים. עדיין אני רוצה להאמין שאפשר לצמצם נזקים.
לצורך העניין, התנהלות נכונה בזמן הקורונה היתה מורידה את ההתנגדויות לפחות בחלקן ומצמצמת את האפקט של חוסר האמון.
אין גבול לדמיון האנושי, וההיסטוריה שלנו מלאה במקרי קיצון שקשה להאמין בהם. אבל הם קרו.
בעידן האינטרנט והמידע זה לא נפתר פשוט בגלל שקבוצות הלחץ שהעבירו את משנתם מפה לאוזן ובעלונים וניוזלטרים למינהם – עברו לאינטרנט והם מתפשטים שם כמו סרטן. אנחנו בכל זאת חיים בעידן השעתוק. וקצב הגדילה של קבוצות קיקיוניות גובר. חלק מהסיבה שהם מצליחים להפיל אנשים בפח זה, בין היתר, בגלל שיש קונספירציות אמיתיות.
אני מבין את זה אחרת
השואה היא דווקא מקרה טוב לאופן בו אירועים היסטוריים מטורפים וקיצוניים באים לידי ביטוי במציאות, ולא בחלומות של טווי תיאוריות הקונספירציה. בזמן אמת כל מי שהיה צריך לדעת ידע על מה שקורה. כולם ידעו בפועל בשלב מסוים. כמו שאנחנו יודעים היום מה קורה במקומות אחרים בעולם שמתרחש בהם רצח עם (בלי להשוות). למה? כי לא ניתן להסתיר את העובדות. בטח לא מסה כזו גדולה של עובדות. אפשר לנסות להסוות אותן. אפשר לשרוף מסמכים, אפשר לשרוף אפילו אנשים, אבל אי אפשר להעלים את האפר. אנשים בורחים, יש מצלמות, יש מרגלים, יש מתנגדי משטר, יש יריבים פוליטיים. היו אינסוף ראיות, אחת על גבי השנייה, שדווקא ההיפוך, עצימת העיניים, הטענה שהכול שקר שהמציאו יהודים, הוא הקונספירציה.
הבוז שאני אישית רוחש לתיאוריות קונספירציה, ומי שמקדם אותן הוא בגלל היכולת לקחת עובדות חלקיות, כמו ג'פרי אפסטיין, כמו זה שיש יותר יהודים בהוליווד או במוקדי כוח, וליצור מתוך זה סיפור שמסביר את כל מה שמתרחש בעולם. כל זה מתוך נקודת מבט מוטה מראש, שמתעלמת מההקשר ההיסטורי, החברתי והפוליטי, שלא מתאימה למה שחשבו עליו. יש בזה משהו לא אותנטי, לא אמין, ושקרני באופן אינהרטי, כלפי עצמם וכלפי העולם.
לצד זה, ככותב, אני מעריך את היכולת היצירתית של חלק מהם לחבר בין עובדות לא קשורות לסיפור אחד די מרתק. הייתי אומר שיותר מעניין לחיות בעולם שלהם לפעמים, אבל זה לא נכון. אנשים מעניינים יותר כי הם פגומים, והעולם מעניין יותר בגלל הכאוס שבתוכו ולא בגלל סדר מדומיין.
קונספירציות – אולי – יכולות לעבוד לטווח זמן קצר, ממוקד, עם מטרה אחת ספציפית וברורה. היא לא יכולה להימשך שנים, להקיף את כל העולם, ולהכיל מטרות שונות ומגוונות. זו הסיבה שסיפורים מטורפים כמו הדפו-פרוברה יכולים להתקיים. והנה, גם הן נחשפו די מהר. האם יש סיפורים אחרים שלא נחשפו עדיין? יתכן. אבל לפי מה שאני יודע על העולם, נראה שזה רק עניין של זמן, קצר מאוד, עד שמישהו ילשין, או שמסמך ידלוף, או שיקרה משהו שיחשוף את האירוע לעולם.
אני מסכים, מאוד, לכך שצריך לחשוף כמה שיותר מידע לכמה שיותר אנשים. אני חושב שכל מה שנוגע לפרוטוקולים של ישיבות הממשלה וועדות השרים הוא כשל משוגע וטעות קולוסאלית של המדינה. ושל אבל אני חושב שזו חזית אחת של מאבק. אנשים שלא יודעים לקרוא נתונים, שלא יודעים לנתח מידע, שלא יודעים מהו טיעון ומה ההבדל בינו לבין דעה, רגש או אמונה, שלא יודעים מהי חשיבה ביקורתית, ומבלבלים בינה לבין תפיסת "האמת שלי", לא ידעו להשתמש במידע החשוף. ויהיו מי שינצלו את זה וישתמשו במידע שנחשף באופן מעוות ומוטה.
אני לא בטוח שזה רק עניין של הפחדות, אלא של קשר בין אנשים ויצירת קהילה סביב תחושת הרדיפה והצדק. מול זה צריך להתמודד, ומול זה עובדות לא מספיקות, אמפתיה וכבוד אנושי יהיו הרבה יותר אפקטיביים.
מצטרפת באיחור
את צודקת חלקית, כי העניין הוא יותר מורכב מזה.
יש איזו נטייה שמצד אחד תמיד היתה קיימת ומצד שני לתחושתי התגברה בשנים האחרונות (עוד לפני הקורונה) לחפש תשובות מוחלטות.
אני חלק מדיוני חיסונים כבר הרבה לפני הקורונה, וייקפילד דאג לנו ללא מעט עבודה שם, ומה שהיה נכון כבר אז ופשוט התרחב בצורה קיצונית זה הצורך באמת פשוטה. זה חיובי או שלילי, טוב או רע, ואין מקום לתשובה מורכבת.
אז אם אומרים "חיסונים לא מסוכנים" ואז מראים איזה מקרה של אחד למליון (שקורה) על נזק מסויים גם אם חסר השפעה לטווח הרחוק. וכל הטיעון נופל, אבל טענה "יש סיכונים אבל הם זניחים ביחס למחלה" נעצרת במילה "יש סיכונים" ובשלב זה מפסיקים להקשיב.
כשלא מבינים משתמשים בטרמינולוגיה לא נכונה ומתעקשים שלא רוצים להתחסן עד שלא יראו את השפעות החיסון כי "יש חיסונים שיש להם תופעות לוואי לטווח הרחוק" בלי להבין את ההבדל בין תופעות לוואי לטווח הרחוק לבין תופעות לוואי מאוחרות (אם התחסנתי ולמחרת גדל לי זנב זו תופעת לוואי לטווח הרחוק כי היא נשארה להרבה זמן. אם אחרי חצי שנה צמחו לי קרניים זו תופעת לוואי מאוחרת גם אם הקרניים נשרו למחרת) – כשאם יש משהו שנכון בצורה כמעט חסרת תקדים במדע זה שחיסונים לא גורמים לתופעות לוואי מאוחרות וכל תופעות הלוואי של החיסונים (לטווח הקצר או לטווח הרחוק) מתרחשות בטווח של עד חודשיים מקבלת החיסון. ולהוסיף לזה הטיות קוגניטיביות מבחינת הבחירה שלנו לפעול ורואים שבעצם העובדה שהדיון קיים אחוזי החיסון ירדו גם אם כל המסבירים יהיו הכי מדוייקים וצודקים ומשכנעים בעולם.
בצד שלי, בתור מישהי שהדוקטורט שלה היה בפיתוח ביוסנסורים – כמות דיסאינפורמציה שרצה על בדיקות הקורונה הביתיות, על מתי היא כן או לא אמורה לתת תשובה חיובית, ומתי זה חיובי שלילי ואיך זה יכול להיות שאם אני שמה מים בלי כלום אני מקבלת תשובה חיובית (כי הרסתם את הבלוקר, זה למה! יש סיבה שיש הוראות שימוש מאוד מדוייקות!). כמות האנשים שקראו מאמר ורבע וחנו על הר הטיפשות של עקומת דאנינג קרוגר היא פסיכית, והשאר פשוט באמת מבולבלים ובמצב של בלבול ההעדפה הטבעית היא להמנע מפעולה.
כשהציבור דורש תשובות פשוטות, וצד אחד מוכן לתת אותן, אז אין הרבה אופציות התמודדות למי שמבין שהתמונה היא הרבה יותר מורכבת.
מנסה להוסיף את התמונה שלא עלתה בהודעה המקורית
נראה אם יעבוד עכשיו…
ככה זה
בורות ושקר – הטעיה בביטחון מופרז
מדע ואמת – עובדות בהסתייגות זהירה
זו בעיה עצומה בימינו
כמו שכתבתי בתגובה אחרת, פעם ההנחה הייתה שהבעיה היא החסמים בגישה לידע, ושעידן האינטרנט יהפוך את הידע לנגיש יותר עבור כולם, והכל יהיה טוב יותר. אבל מה שמתברר זה שבני אדם הם יצורים שאוהבים פתרונות קלים, ומעדיפים תשובה פשוטה, מסר קליט, על פני הסבר ארוך ומורכב. זה פחות משנה אם התשובה הקלה שגויה.
וככה שקר פשוט מנצח את האמת המורכבת. ככה תיאוריות קונספירציה שמפשטות את המציאות ותולות הכל באיזה גורם כל יכול אחד, ומרדדות את האינטרסים למשהו מאוד בסיסי וראשוני, נראות לאנשים יותר אמינות מהמציאות המורכבת שלא מסתדרת יפה וברור.
אחד הדברים הכי קריטיים בימינו, בעיני, זה ללמד אנשים מגיל צעיר לפתח חשיבה ביקורתית. ללמד אותם להבדיל בין מקור אמין לבולשיט, ללמד אותם לזהות מתי כותרת מנסה לשחק על הרגשות שלהם ולעצבן אותם, ללמד אותם להבחין בין עובדות ודעות. זה כל כך חשוב בימינו כשאנחנו מוצפים במידע סותר מכל עבר, ואף אחד לא באמת משקיע בללמד את הדברים האלה.
יש שפע מסרים
כביכול "בעד היגיון", רק שכולם בהקשר של "נגד רגש".
במקום לעודד חשיבה מחנכים להדחקת רגשות.
התוצאה היא התעלמות מהלב ומהמוח והקשבה לתחושות הבטן.
בדיוק הפוך.
כל כך חינכו את כולם לחשיבה ביקורתית, שאנשים חיים בסרט שיש להם את היכולת לבחון באופן ביקורתי דברים שאין להם רבע מושג מהם. רוב מתנגדי החיסונים שאני פגשתי הם אקדמאיים, מעולם המדע, שחיים בסרט שיש להם את היכולת להסתכל באופן ביקורתי על תחומים שהם לא מבינים בהם (זוכרים את מהנדסת האוירונאוטיקה מהטכניון? כזה).
מה שצריך לעשות זה להגביר את האוריינות המדעית, להסביר איך מדע עובד, איך סטטיסטיקות עובדות (ולא, סטטיסטיקות זה לא שקר ואי אפשר להראות מה שאני רוצה אם אני עושה את הסטטיסטיקה בצורה נכונה. אני יכול לעשות את סטטיסטיקה בצורה לא נכונה, אבל אז אני מבטיחה ששום חשיבה ביקורתית של הדיוט תעלה על הטעות. בשביל זה צריך מומחים), ובעיקר לחנך לזה שגם אם מומחים יודעים לפשוט לנו הסברים מסויימים, דברים הרבה הרבה יותר מסובכים ממה שהם נראים. תמיד.
צריך איכשהו להחזיר את הכבוד למומחיות. ובעולם המידע הנוכחי אין לי מושג איך עושים את זה.
הכוונה שלי היא לא
ל״חשיבה ביקורתית״ במובן של לבקר כל דבר שנאמר בלי קשר לכמה ידע יש לך לגביו. הכוונה היא לסוג של אוריינות תקשורתית, שמבחינה מאיפה מגיע המידע, עד כמה מי שמעביר את המידע מומחה בתחום, עד כמה המקור אמין, מה הופך אתר או עיתון אחד למכובד ואחר לצהובון, וכפועל יוצא קריאה שמתחשבת ברקע שממנו מגיע המידע ושמה אותו בהקשר הנכון.
כבוד למומחיות יכול להגיע רק מצניעות ומהבנה כמה מעט אנחנו יודעים, ומזיהוי נכון של מה בכלל הופך אדם לבר סמכא ולמומחה בתחום מסוים. היום יש פלטפורמות שעובדות קשה מאוד לטשטש את הגבולות האלה ולגרום להכל להיראות אמין באותה מידה, ובגלל זה חשובה גם האוריינות התקשורתית, לא רק המדעית. גם מי שלא יודע לבחון מחקר מדעי בכלים סטטיסטיים, אמור להיות מסוגל להבדיל בין אתר חדשות לצהובון קונספירטיבי, כשהוא שוקל לכותרת של מי להאמין.
רוב מתנגדי החיסונים שאני נתקלתי בהם הם פשוט אנשים שמבולבלים מכל המידע, מהכותרות המפחידות, מדברים שנאמרים בקבוצות בפייסבוק. אלו לא אנשים שילכו לקרוא את המאמר המדעי שעליו כביכול מבוססות ההפחדות, ולהפריך אותו. אבל הם כן אנשים, שאם ינתנו להם הכלים הבסיסיים, ידעו לזהות די מהר שאין בכלל מה להאמין לכותרת המפחידה, כי היא מופיעה רק במאמר שהתפרסם באתר קיקיוני שמפרסם בעיקר תיאוריות קונספירציה ו-Q Anon.
חצי
אני לחלוטין מסכימה איתך לגבי החלק הראשון לגבי האוריינות התקשורתית, ולגבי זה שיש אנשים שמנסים בפועל לטשטש את הגבולות בין מי שבאמת מבין ומי שלא. כשחלק מהכתבות שאני רואה בידיעות אחרונות הן על סף הצהובון – למי נשאר להאמין?
אבל אני חייבת לציין שהרוב המוחלט של מתנגדי החיסונים שאני מכירה, לא היה שום דרך להחזיר אותם אחורה. לא משנה כמה מנסים לדבר – החשש הלא רציונלי נשאר, ומעדיפים לא לפעול גם במחיר נזק עתידי שישלמו עליו ביוקר (ויש גם הרבה סיפורים כאלה). לא, זה לא מספיק לתת להם כלים בסיסיים. הלוואי וזה היה מספיק…
סופר מסכימה עם כל מה שכתבת
בייחוד בנוגע לעניין מה שאני מכנה הבינאריות המחשבתית, ואת דייקת לכך שאנשים מחפשים תשובות מוחלטות. אני חושבת, אגב, שהאפקט הזה מאוד מתודלק על ידי בעלי אינטרסים, בין אם למכירת שטחי פרסום (עיתונים) או אינטרסנטים פוליטיים-חברתיים.
לגבי הנקודה על מתנגדי חיסונים שהם מהנדסות ראליות מהטכניון שלא מחבקות עצים- לצערי בקורונה פגשתי אפילו קומץ קטן אך לא מבוטל של אנשים שלגמרי כן מגיעים מהתחום (של רפואה או מחקר ביו-רפואי) ומתנגדים לחיסוני הקורונה. ואכן לא מעט מדענים שמעוותים את הפרשנויות כי הם עם דוקטורט בהנדסת מכונות ו"ברור שהם מבינים בר"צ". אני פשוט לעיתים תוהה אם התחושה שלך ושלי שהם הרבה או הרוב, נובעת מתופעת המגבר העצמי- שזה הקהל שאנחנו מסתובבות בו, אז שם אנחנו פוגשות את רוב המתנגדים. יש לי אחות שמסתובבת עם הרבה היפים, לזכות חבריה מתנגדי החיסונים אגיד, שלרובם אין שום תואר והם גם לא מנסים להתהדר ביכולות אנליטיות.
והערונת לגבי הסטטיסטיקה. אני חושבת שקלישאת 'סטטיסטיקה היא שקר' היא עוד דוגמה לאופן שבו מי שלא מבין מדע מסויים מעוות את הדברים. כלומר אולי אני זו שפספסה (כי את בדיחת/קלישאת 3 סוגי השקרים אמרה לנו המרצה לסטטיסטיקה בשיעור הראשון בקורס). אני תמיד חשבתי שהכוונה היא שכאשר עושים מבחן סטטיסטי בצורה נכונה, הוא חוזה את ההתכנות של משהו עם אחוזי ביטחון, אבל הוא לא חוזה משהו מוחלט. כלומר להגיד שמשום שמשהו עבר מבחן סטטיסטי הרי שהוא אמיתי ו/או מוכח, זה עצם השקר. כי הוכחנו שבסבירות מאוד מאוד גבוהה אך בלתי ודאית, כניראה שהדבר נכון.
בכל מקרה, סתם מחשבה.
בדיוק סיימתי בינג' של הפודקאסט "הספינר"
ד"ר חגי אלקיים מסביר בעיקר על מהלכים פוליטים, אבל לא רק, ואיך משתמשים שם בספינים: מהלכים להנדסת תפיסה או תשומת לב של קהל אל נושא מסוים.
1. איך זה לא משנה בכלל מה האמת, אלא איך מנגישים את הסיפור.
2. איך מצבה הנוראי של התקשורת מגיע לרמה שאין כל בדיקת עובדות ולעיתים פשוט מפרסמים טקסטים שמתקבלים ממחלקות יח"צ כמו שהם.
3. איך מבנה התמריצים בתקשורת מעודד שיח ניצי שיוצר עניין: לכן גם על נושא שיש קונצנזוס של 99% בין המומחים, יביאו מישהו, אפילו לא מומחה, שייתן את הצד ההפוך רק בכדי ליצור ויכוח. לצופה המזדמן נשאר הרושם שאין קונצנזוס, ש"יש דעות או עובדות אחרות".
4. איך מבנה התמריצים של רשתות חברתיות מעודד תיבות תהודה והקצנת מסרים (ושבסוף היותר קיצוניים מניעים לפעולה, בתחומים רבים בחיים, כמו פוליטיקה או תרגום עצות מומחים לפעולות בפועל).
5. איך הנטייה הטבעית של אנשים לברירה סלקטיבית של עובדות משמשת לאשרר נטייה או העדפה קיימת. רוב הדוגמאות אצלו זה איך למרות כל הפרמטרים, בסוף רוב אנשים יצביעו דומה לפעם הקודמת, כי אם ישנו את הצבעתם, הם "מודים" שטעו בעבר. כך מי שלא הסכים להתחסן במשך הרבה זמן, לרוב יתחפר בעמדה זו, כי אם דעתו תשתנה, הוא יאלץ להודות שסיכן את עצמו, משפחתו וסביבתו.
6. פרק שלם על איך ניהול ספינים נכון היה מונע את הבעיות הנוראיות שנוצרו של אובדן אמון במערכת, במומחים וברשויות. חגי לרוב מדגיש שהוא אינו יודע מה נכון או מה האמת (לדוגמה כיצד נכון להתמודד עם קורונה או האם ביבי זכאי או לא) – אבל המסגור של הנושא, בחירת המילים של המסר וזהות הדובר הייתה יכולה לעשות פלאים. ועכשיו מאוד קשה להחזיר את הגלגל לאחור, משל חיממנו חלבונים…
זה מה שקורה כשאינטונציה לא עוברת כתב
לרוב אני מסתובבת בחברה של אקדמאיים ולכן ברור גם מתנגדי החיסונים שפגשתי הם אקדמיים… לא יודעת איך רוב מתנגדי החיסונים באוכלוסיה. הנקודה שלי היתה שזה לא עניין של חינוך לקריאה ביקורתית, כי האנשים שאני מכירה הם חברה שחונכו לקריאה ביקורתית ובמקרה שלהם, לפחות, זו היתה חלק מהבעיה (וכן, גם אני מכירה גם כאלה שמגיעים ממש מתחומי הביולוגיה/רפואה).
לגבי הסטטיסטיקה – למיטב הכרותי הפרשנות המוכרת של המשפט היא שאפשר לעוות סטטיסטיקות בקלות, וממה שאני מכירה המרצה שלך לקחה את המשפט הזה ונתנה לו פרשנות שונה ונחמדה (וצודקת!), אבל זו לא הכוונה.
בכל מקרה גם אם הפרשנות של המרצה שלך היא המקורית, היא בטוח לא זו שנפוצה באוכלוסיה.
אני הרבה פחות אופטימי לצערי
התיאור שלך, שבו עניינים שלטוניים ומעגלים פוליטיים ספציפיים משתלבים בביקורת על הסגרים, הוא ביטוי מובהק לעיוות הנוראי הזה, שהולך ומתפשט, בו אמת הופכת ל-"אמת", כלי פוליטי ביחסי כוחות בין קבוצות בחברה, ותו לא. אפשר לראות איך בתקופת הקורונה התפשטה במהירות התפיסה שמחקר מדעי, כמו תפיסות על אופי ומבנה הדמוקרטיה, כמו ביקורת תרבות או אמנות, כמו אמונה דתית, כולם בסופו של דבר סובייקטיביים, וקשורים לתפיסה הפוליטית שלך כאדם. אין הבדל מהותי בין אף אחד מהדברים. לא בנקודת המוצא שלהם, לא בכלים בהם בוחנים אותם, ולא באובייקטים או הסובייקטים שנמצאים בתחום השיפוט שלהם. כולם קשורים לכולם, נובעים מאותו מקום סובייקטיבי בנפש האדם, מתוך תפיסה מקיאווליסטית של המציאות, ולכן ניתן להתייחס אליהם באותו אופן. איבוד האמון הוא לא במערכת ספציפית, אלא "במערכת", באופן כללי, והסתכלות עליה כמשהו מפלצתי, שיכול לנהל ולהנדס את התודעה של מיליארדי אנשים. כל פעולה של "הממסד" הדמוני והמפחיד היא שלילית, רק צריך להבין מדוע ואיך. וברגע שמספרים סיפור שהוא מספיק טוב, לא צריך להעמיק יותר. זו ההוכחה. זו חשיבה ביקורתית וזו ספקנות בעיני אותם אנשים. לא בחינה מדוקדקת של מבנים קיימים, על מנת להבין איך הם עובדים, ואז למצוא כשלים בתוכם כדי לשפר אותם. מה פתאום. הכשלים הם ברורים מאליהם, הם אינהרנטיים לסמכות, ויש לערער עליה. לי זה מזכיר ילדים קטנים שרוקעים ברגליהם על הרצפה וצועקים ברחוב שההורים שלהם לא אוהבים אותם, כי הם לא קנו להם ממתק.
ביקורת כמו שלך על הסגרים, מתוך נקודת מבט מדעית רציונלית, היא ביקורת הכרחית וחשובה בדמוקרטיה, והיא קשורה לכמה וכמה עקרונות בסיסיים שלה. אבל זה העולם הישן. בעולם החדש, הביקורת הזו שלך נתפסת כחלק מהאופן שבו הממסד שולט בנו, ולכן במקרה הטוב, היא מעידה בעיני אותם אנשים על התפכחות משקרי הממסד, ובמקרה הרע, הוא מהווה חלק מאותה קונספירציה מורכבת שהם מדמיינים, בגלל שאת "כבשה" או "משת"פית".
גם מי שהגיבו לקונספירטורים, התנגדו להם, רבו איתם, נאלצו בסופו של דבר להתנהל תחת חוקי המשחק האלה, בו תפיסתם המדעית משתלבת עם תפיסתם הדתית-אמונית והפוליטית. כשאת מסרבת לדון עם רב על ניהול מגיפות, או כשאת משתפת פעולה ומנהלת דיון עם רב על מחקרים על קורונה, את נכנסת לתבנית ידועה מראש, של "שמאלנית", "ימנית", "משת"פית" או "כבשה". מבחינתם, נערך עימות בין שתי תפיסות עולם שונות, שלשתיהן אותה ולידיות בעולם. "המדע" שלהם מול "המדע" שלנו. "המחקרים" שלהם מול "המחקרים" שלנו. כשבמקביל הם סותרים את עצמם, וטוענים שהאמת שלהם היא האמת היחידה, האמיתית, שצריך להכיר בה, ואנחנו פשוטי המחשבה ושטופי המוח, לא מסוגלים להכיר בזה. סתירה? כן, אבל זה לא משנה בעולם החדש הזה, כשאין כלים מוסכמים להבנה של העולם.
כך, למשל, מורים בתחומי המדעים סיפרו לי שהם נתקלים על בסיס קבוע בילדים שנתקלו בסרטונים של העולם השטוח ומשוכנעים שזה נכון. הם עובדים מאוד קשה כדי להראות להם את השקר. זה בעיקרון לא קשה, כי המציאות וכו', אבל בעולם החדש אין משמעות למציאות. מול טיעון עובדתי הם אומרים: את אמרת. מול טיעון לוגי הם אומרים: אבל ההוא אמר. המתוחכמים מבינם יגידו: זה כי אתם מוטים. אתם לא פתוחים לשמוע כי כבר שטפו לכם את המוח. איך אפשר לנהל דיון עם מי שמדבר בשפה זרה? שמבטל אותך ואת התפיסות שלך אוטומטית?
פה אני אסייג את עצמי ואגיד שדווקא המורים האלה אופטימיים. הם מצליחים לשכנע את מרבית התלמידים, ונראה שמגדל הקלפים הזה נופל מאוד מהר כשמעמתים אותם עם המציאות. אני פחות אופטימי בעקבות שנים של דיונים וויכוחים עם אנשים על הנושאים האלה. אני מרגיש כאילו אני נלחם בהידרה. ראש אחד מקוצץ וכמה צומחים במקומו.
אני יותר ממשוכנע שבקמפיין שדיברת עליו, רוסיו לא היה מעורב בכלל
וברצינות: כאמור, אני ממש לא אוהב את השיח של מתנגדי החיסונים, אבל לא חושב שבמקרה הספציפי של רוסיו זו סיבה לעשות ממנו מצורע.
מעניין לראות דיון כזה מתפתח מספר ימים אחרי שזאכרי לוי פרסם ציוץ נגד חיסונים, והעלה לשיחה את המשקל שנותנים בהוליווד לדעות כאלה
בעיקר לפני השחרור של ״שאזאם 2״.
למה מתנגדי חיסונים עדיין פעילים בכלל? רוב העולם המשיך הלאה מעיסוק במגפה ואם כבר ככל שעןבר הזמן המציאות רק מוכיחה כמה הטענות שלהם מופרכות (לפי הצפי שני שליש מהאוכלוסייה אמור למות מתופעות לויאי של החיסון עד כה.בטח הם האריכו את הדדלין בעוד כמה שנים כי המציאות לא הסתדרה עם הקונספירציות שלהם.
והןליווד נפגעה קשה מהקורונה ולא באמת התאוששה וחזרה לקדמותה(כנראה המגפה שינתה את התעשייה באופן בלתי הפיך ובהוליווד לא ממש בטוחים כיצד להסתגל) אז כשזה מגיע משחקן קולנוע יש לזה משקל נוסף, מעבר להיותו דמות ציבורית (כמובן שהפגיעה בתעשיית הקולנוע היא עחסית בתחתית סדר העדיפויות שלי לעומת אסונות אחרים שנגרמו כתוצאה ממנה).
הם עדיין פעילים כי הם תמיד היו פעילים
היו אנטי-ווקסרים גם לפני הקורונה, הם פשוט קיבלו בוסט רציני ממנה, ניצלו אותה להרחבת שורות, והם עדיין רוכבים עליה. מה שלא מתיישב עם התחזיות נדחה או נזנח, ובינתיים מנצלים כל הזדמנות לתלות כל מוות באשר הוא בחיסונים, לעתים קרובות תוך חוסר רגישות מזעזע כלפיי בני המשפחה והחברים שנאלצים לקרוא את התגובות האלה ולהתמודד איתן במקום להתאבל בשקט.
אני לצערי מכיר מתנגדת חיסונים
העניין שאנחנו לא שמים יותר על זה כי מבחינתו הקרונה נגמרה , לכן אנחנו כמעט לא מדברים עליה(עם סייגים )
לעומת זאת מתנגדי חיסונים חיים בזה, וככה יוצא שמי שמתנגד לחיסונים עדיין אכפת לו מהמחלה וחיסון שלה , ומי שהתחסן כבר לא מתעסק בזה כמעט