הפעם אנחנו חוזרים לסוף השבוע הנוכחי, הלא הוא סוף השבוע של יום הזיכרון האמריקאי ב-1996. מדובר בסוף שבוע ארוך של ארבעה ימים, שהוא מעין סופ"ש שבוע של בילויים בארצות הברית כי זה שהחיילים המתים היו רוצים או משהו, אם כי לא תמיד זה סוף שבוע מוצלח בקולנוע.
במקום הראשון נמצא "משימה בלתי אפשרית". הראשון. זה שהבטיח שלטום קרוז יהיו סרטים לשחק בהם כל חייו. הסרט, שזהו הסוף השבוע הראשון שלו בקולנוע, פתח עם 56 מיליון דולר (כל המספרים הם של שנת 1996, כדי להגיע למספרים של ימינו תכפילו בכ-1.6). הסרט מביא לנו את קרוז בתור אית'ן האנט, הבחור שהופך כל משימה בלתי אפשרית לקשה מאוד אבל בסך הכל אפשרית, בשילוב עם סצנות אקשן מטורפות ומסכות גומי שיכולות להתחזות לכל אחד. הסרט הכניס בסך הכול 457 מיליון דולר על תקציב של 80 מיליון דולר. דרך לא רעה בכלל להתחיל זיכיון.
במקום השני נמצא "טוויסטר", סרט אקשן שהוא גם סוג של סרט אסונות מגניב ביותר. הסרט עוקב אחרי זוג ציידי טורנדו שהם גם זוג על סף גירושים, ביל וג'ו שמגולמים על ידי ביל פקסטון ז"ל והלן האנט. ביל המציא חיישנים מיוחדים שיכולים לעזור להם לקבל נתונים על סופות טורנדו ובכך לעזור לחזות אותן. המלכוד הוא שהם חייבים לשחרר את החיישנים בתוך סופת טורנדו וחייבים לעשות את זה לפני שהמתחרים שלהם יצליחו. בקצרה, מדובר באחלה סרט. בסוף השבוע השלישי של הסרט הוא הכניס 37 מיליון דולר נוספים. בסך הכול הסרט הכניס 494 מיליון דולר על תקציב של 92 מיליון דולר ככה שאפשר להגיד שהוא הוא הצלחה לא רעה בכלל.
במקום השלישי יש לנו כניסה חדשה: "המרגל מת מצחוק" שפתח עם 10 מיליון דולר. הסרט הוא פרודיה על ג'יימס בונד וסרטי אקשן בכללי. בסרט, סוכן WD-40 (בגילומו המבריק של לזלי נילסן ז"ל) והסוכנת 3.14 צריכים להציל את העולם מגנרל מרושע (בגילומו של אנדי גריפית' ז"ל) שרוצה להשתלט על העולם. כולם לא מוכשרים או מוכשרים מידי לתפקיד שלהם והכול אובר דה טופ באופן שאמור להיות מצחיק. אמור, כי עם ציון מדהים של 8% ברוטן טומטוז אפשר להבין שהמבקרים לא עפו על הפרודיה הזאת אם כי כולם ממש אהבו את נילסן. למרות הביקורות המביכות הסרט הצליח לכסות את העלויות שלו והכניס 26.9 מיליון דולר על תקציב של 18 מיליון דולר.
במקום הרביעי יש לנו עוד כניסה חדשה והפעם "פליפר" שפתח עם 5.4 מיליון דולר. לפני שאלייז'ה ווד היה פרודו, הוא שיחק בסרט הזה את סנדי, ילד שנשלח לבלות את הקיץ עם הדוד המוזר שלו (בגילומו של פול הוגאן) ועל הדרך מתחבר עם דולפין שעוזר לו לזכות בלב של ילדה. ביחד כולם צריכים להילחם בזיהום ואדם ששונא כל דבר שהוא לא יכול לדוג. הסרט הוא בעצם רימייק של סרט בעל אותו שם מ-1963 שהוליד גם סדרת טלוויזיה. הסרט לא ממש הצליח והוא הכניס 20 מיליון דולר על תקציב של 25 מיליון דולר. לא נעים.
במקום החמישי נמצא "על גברים, נשים וחיות אחרות" שבסוף השבוע החמישי שלו הכניס עוד 2.7 מיליון דולר. בסרט ג'נין גרופלו משחקת וטרינרית בעלת תכנית רדיו על בעלי חיים. פעם אחת צלם (בגילומו של בן צ'פלין) מתקשר אליה בנוגע לעזרה עם צילומים של כלב ובסופו של דבר מתקשר להזמין אותה לדייט. מרוב ביישנות וחוסר ביטחון במראה שלה היא מתארת את עצמה בתור חברה שלה (בגילומה של אומה תורמן). על הדרך היא משכנעת את החברה להעמיד פנים שהיא היא וכך נולדת קומדיה רומנטית של טעויות. הסרט הכניס בסך הכול 34 מיליון דולר. מכיוון שהתקציב לא ידוע קשה להבין אם הסרט הוא הצלחה סבירה או כישלון.
במקום השישי נמצא "הכישוף" שבסוף השבוע הרביעי שלו בקולנוע הכניס 2.7 מיליון דולר. בסרט נערה (בגילומה של רובין טאני) מגיעה לבית ספר חדש ומתחברת עם שלוש נערות מנודות (בגילומן של נב קמפבל, פאירוזה באלק ורייצ'ל טרו) שכולם חושדים שהן מכשפות, והן אכן מכשפות. ביחד ארבעתן יוצרות מעגל מכשפות ומשתמשות בכוחות שלהן להתנקם במי שפגע בהן. הסרט היה להיט מפתיע והכניס 55 מיליון דולר על תקציב של 15 מיליון דולר.
במקום השביעי נמצא עוד סרט שהתחיל זיכיון, "צעצוע של סיפור" שבסוף השבוע ה-27!!! שלו בקולנוע הכניס עוד 1.7 מיליון דולר. לסרט הזה היה רגליים ארוכות מאוד, כנראה כי אנשים לא ידעו למה לצפות מהסרט הראשון של פיקסאר וסרט האנימציה הממוחשב הראשון אי פעם.
את העלילה רוב האנשים מכירים, אז יש כמה אנשים שתמיד מפתיע לגלות ברשימת הקרדיטים שלו: למשל, סטיב ג'ובס – שיש לו קרדיט כמפיק בפועל או ג'וס ווידון, שיש לו קרדיט בתור אחד מהתסריטאים. בסופו של דבר הסרט הכניס 363 מיליון דולר על תקציב של 30 מיליון דולר.
במקום השמיני נמצא "פחד ראשוני" שבסוף השבוע השמיני שלו הכניס 1.4 מיליון דולר, הסרט מבוסס על ספר באותו שם של הסופר וויליאם דיל. בסרט נער צעיר וביישן (בגילומו של אדוארד נורטון) מואשם ברצח ארכיבישוף מפורסם. עורך דין חובב פרסום (בגילומו של ריצ'רד גיר) מחליט לייצג אותו בחינם כדי לקבל עוד יותר פרסום. לורה ליני משחקת את עורכת הדין מטעם התביעה שמתקשה להאמין שמישהו יכול לחשוב שהצעיר חף מפשע מכיוון שהוא נראה יוצא ממקום הרצח מכוסה דם.
"פחד ראשוני" הוא סרטו הראשון של אדוארד נורטון שבחר חתיכת סרט לפרוץ אתו: סרט שזיכה אותו בפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר ביחד עם שלל פרסים נוספים ומועמדות לאוסקר. התחלה לא רעה בכלל. בנוסף לכל הפרסים הסרט היה גם הצלחה כלכלית לא רעה והכניס 102 מיליון דולר על תקציב של 30 מיליון דולר.
במקום התשיעי נמצא "כלוב הציפורים" שבסוף השבוע ה12 שלו בקולנוע הכניס 1.2 מיליון דולר. הסרט, עיבוד אמריקאי לסרט צרפתי משנת 1978, עוקב אחרי זוג צעירים (בגילומם של קליסטה פלוקהארט ודן פוטרמן) שרוצים להתחתן. הבעיה היא המשפחות שלהם. ההורים שלה (בגילומם של ג'ין הקמן ודיאן ויסט) הם שמרנים מאוד ואילו הוא מגיע ממשפחה יהודית חד מינית (בגילומם של רובין וויליאמס ונתן ליין) שמנהלים ביחד מועדון דראג. הסרט קיבל ביקורות חיוביות (80 אחוז ברוטן טומטוז) וגם זכה ב"אנסמבל השחקנים הטוב ביותר" בפרסי גילדת שחקני המסך והיה מועמד לכל מיני פרסים נוספים.
במקום העשירי יש לנו כניסה חדשה: "אסירי גן עדן" שפתח עם 1.1 מיליון. הסרט מבוסס על ספר באותו שם של ג'יימס לי ברק. בסרט אלק בולדווין משחק בלש וחייל לשעבר שהחליט לפתוח דף חדש עם אשתו (בגילומה של קלי לינץ') בעיירה קטנה. רק ששניהם עדים להתרסקות מטוס כשהשורדת היחידה היא ילדה קטנה שהם מאמצים ולמרות כל האזהרות הוא מנסה לגלות מי נמצא מאחורי ההתרסקות. זה אף פעם לא טוב כשסרט נכנס למקום האחרון והסרט הזה אכן היה כישלון מהדהד שהכניס בסך הכול 5 מיליון דולר על תקציב של 25 מיליון דולר.
בשבוע שלאחר מכן יצאו שלושה סרטים שניסו ולא הצליחו לנשל את המקום הראשון והשני של השבוע מהמקומות שלהם, אם כי הם כן פגעו בהכנסות שלהם. הסרט הראשון הוא "לב הדרקון", ניסיון עיבוד לספר הראשון בסדרת ספרי פנטזיה שהצליח כלכלית, אבל לא מספיק, כי ההמשכים שלו יצאו ישר לוידאו. "אדי", סרט שבו וופי גולדברג שמשחקת אוהדת כדורסל, מקבלת את תפקיד המאמנת של הניקס. סרט שבקושי הצליח לכסות את התקציב שלו. והסרט השלישי " The Arrival" סרט פלישת חייזרים (לא ההוא) עם צ'רלי שין שנכשל בקופות.
הדבר הכי זכור שיצא מ"המרגל מת מצחוק"
הוא שיר הפתיחה שלו, במסורת בונד
"המרגל מת מצחוק" היה חלק מטרנד תרגום מאוד ספציפי ללזלי נילסן
שניסה לגרום לאנשים לחשוב שהם צופים בהמשכים ישירים ל"אקדח מת מצחוק", או לפחות בפרנצ'ייז בשם "מת לצחוק", למרות שלא היה קשר ביניהם. גם אני הנחתי ככה הרבה זמן כשהייתי קטן עד שנתקלתי בסרטים האלה כמבוגר.
Spy Hard- המרגל מת מצחוק
Mr Magoo- המליונר מת מצחוק
Wrongfully Accused- הנמלט מת מצחוק
2001 A Space Travesty- החלל מת מצחוק
Camouflage- הבלש מת מצחוק
כמובן שזה לא לגמרי באשמת המתרגמים, רוב הסרטים האלה באמת מתנהגים כמו "פרנק דרבין בחלל/עשיר" וכו', ו-Mr Magoo זה לא איזה שם שמישהו בישראל יזהה, אז זו פשוט הייתה הדרך של המפיצים לשווק אותם
אסירי גן עדן
תמיד אני אזכור את הסרט –
פעם ראשונה בחיים שלי שהלכתי לבד לסרט והייתי לבד לבד באולם!
זאת הייתה הקרנת אחה"צ כזאת, ופשוט הייתי לבד באולם. מלא פעמים הסדרנים נכנסו לוודא שאני עדיין שם וכו'…
לפני שנת היציאה הייתי בן 10… :)
פחד ראשוני
אם אני לא טועה, לורה ליני משחקת את עורכת הדין מטעם התביעה, לא?
כן
סרט נפלא. יש בי תועפות של חיבה לסרטים בהם ריצ'רד גיר משחק סניגורים משיקגו
תוסיפו לקלחת את לורה ליני ואז בכלל לא אצטרך אפילו את אדוארד נורטון בשביל שאהיה שבוי.
בתור ילד ניינטיז לכישוף יש פינה מאוד חמה בלב , אפשר לומר שמדובר בקאלט.
סטיב ג׳ובס
לסטיב ג׳ובס יש קרדיט בצעצוע של סיפור כי הוא היה הבעלים של פיקסאר. בלי הלחץ שלו על דיסני, כנראה שלא היה מגיע הסרט לעולם.
בגלל עסקת הקנייה של פיקסאר ע״י דיסני, אלמנתו של ג׳ובס מחזיקה בחלק הגדול ביותר של מניות דיסני שמוחזקות ע״י אדם בודד.
מרגש, גדלתי על "לב הדרקון"
יותר נכון על קלטת וידאו עם דיבוב לרוסית של לב הדרקון, אבל עדיין צפיתי בה אינספור פעמים :)
טוויסטר הוא הדוגמה המושלמת לבלוקבאסטר של לפני עידן ה established IP
(ל"ת)
יש דבר אחד שתמיד תהיתי לגביו.
למה יש שחקנים שמשקיעים כל כך הרבה בכניסה לדמות – לומדים שפה זרה (ג'וני דפ, פלאטון), עולים במשקל באופן דרסטי (כריסטיאן בייל, סגן הנשיא), יורדים במשקל באופן דרסטי (כריסטיאן בייל, המכונאי), מלמדים את עצמם שפת גוף חדשה לגמרי (דניאל דיי לואיס, כף רגלי השמאלית), מוכרים את הדירה שלהם (אדריאן ברודי, הפסנתרן), לומדים אמנויות לחימה (קיאנו ריבס, כמעט כל סרט) – בקיצור, משקיעים מעל ומעבר, אבל דבר אחד הם לא עושים כהלכה (לדעתי, כן?), וזה לא דבר שמצריך רמות טוטליות של משחק ומחויבות כדי לעשותו באופן משביע רצון – לא יכולים להעמיד פנים הם שותים מכוס מלאה כשהכוס בבירור ריקה? ואני אומר את זה על סמך עובדה אחת פשוטה: הגרוגרת שלהם לא עולה ויורדת אחרי שהם מרימים את הכוס אל שפתיהם. פשוט מאוד. אין אפילו קול בליעה קטן. זה דבר מינורי אמנם, אבל האתר הזה על הדיונים שבו והניתוחים שלו – המרתקים ומרחיבי דעת, ברובם – גרמו לי להיות הרבה יותר עירני כצופה. אפילו אבא שלי, שעניינים כגון אלו מעולם לא הטרידו אותו, העיר ב"שודדי הקאריביים" הראשון, שבו ספארו וג'יבס חותמים את העסקה ביניהם בהשקת כוסות ולגימה מהן: "אין כלום בכוסות האלה." אז אני שואל: למה?
(ואם תורשה לי סטייה קלה מהקולנוע לטלוויזיה, בסדרה "חברים", שבה יש יותר ספלי קפה מניצבים, הספלים שלהם תמיד ריקים. אפשר לראות את זה בצורת האחיזה שלהם את הכוסות אפילו לפני שרואים את השליש העליון של הספלים).
כי זה לא משפיע בכלום על חוויית הצפייה של הרוב המוחלט של הצופים.
אם הצופה הממוצע (כלומר, לא אתה שבמקרה מאד קשוב לזה) שם לב לזה שהכוסות ריקות יש שלוש אפשרויות: א. הסרט ממש ממש משעמם אותו – ובמקרה כזה לשתות באופן אמין יותר לא יעזור בכלום. ב. זו הפעם השלישית או הרביעית לפחות שהוא רואה את הסרט – ובמקרה כזה כנראה שהוא ממש אוהב אותו וכוסות ריקות לא ישנו את זה. ג. מדובר במקרה בודד שבו העובדה הזו בולטת מעבר לרגיל – זה אולי ישפיע טיפונת על דעתו של הצופה על הסרט (הוא ייתפס כמרושל קצת) אבל לא ברמה שתשפיע על המוניטין של השחקן.
ובטח שאי אפשר לקדם את הקריירה שלך עם המיתוג של השחקן שתמיד נראה כאילו הוא באמת שותה.
מה ששני, אבל גם, וזה חשוב:
סרטים בתקציבים גדולים מצלמים מלא טייקים לכל סצנה.
עכשיו, זה לא אומר שהשחקן מפחד נורא מלשתות או משהו, אבל זה כן אומר שבשלב העריכה, הבמאי ירכיב את הסצנה עם הכוס ממשהו כמו 5-6 טייקים שונים, לרוב. טייקים שבהם אם הכוס הייתה מלאה בצורה ניכרת, היינו שמים לב לשינויים (ככל הנראה) ברמת המים שיש בכוס בכל פעם, ואז היינו מעירים על זה, בייחוד כי זה הרבה יותר בולט.