המצב בהוליווד פשוט לא מצליח להתייצב. היה אפשר לחשוב ששני סרטים גדולים שיוצאים ביחד, אחד למבוגרים ואחד לכל המשפחה, יצליחו להביא אנשים לקולנוע – אבל לא. ממש לא. ואני עוד מתייחסת רק לסוף השבוע ה"רגיל" ולא לסוף השבוע הארוך של החג שהיה בארצות הברית. למעשה, אם מתייחסים לסופ"ש כולל החג ההכנסות הכוללות הופכות את הטבלה לגרועה ביותר מזה שלושה עשורים, לא כולל הסגר של קורונה. המצב עד כדי כך גרוע.
"פיוריוסה" פתח במקום הראשון עם 26.3 מיליון דולר מאכזבים ביותר. המבקרים חיבבו את הסרט אבל יש לו ציון מאכזב של B+ בסינמה סקור שכנראה ישפיע לרעה על הסיכויים שלו להחזיר את ההשקעה. יחד עם הפתיחה המקרטעת זה מצטבר לחדשות ממש רעות לג'ורג' מילר. התקציב של הסרט עומד על 168 מיליון דולר שהסרט יתקשה מאוד לכסות, גם אם מסתכלים על שאר העולם – ההכנסות הכוללות שלו עומדות על 64.5 מיליון דולר.
הכישלון של הסרט שלח את מיטב הכותבים על הקופות לנתיחה לאחר המוות תוך כדי שאילת שאלות כמו: מי בעצם רצה פריקוול ל"מקס הזועם: כביש הזעם", ולמה לא השקיעו את הכסף בסרט המשך עם טום הארדי או עם שרליז ת'רון? אניה טיילור-ג'וי כבודה במקומו מונח, אבל היא לא בדיוק כוכבת שאנשים רצים לראות את הסרטים שלה. זה היה עוד יותר כואב בתחילת סוף השבוע, כשנראה ש"פיוריוסה" לא יצליח להגיע למקום הראשון.
"גארפילד (2024)" פתח במקום השני עם 24 מיליון דולר. לכאורה די מאכזב, אבל אם מסתכלים על הנתונים מחוץ לארצות הברית מצב הסרט משתפר פלאים. מחוץ לארצות הברית כנראה ממש אהבו את הסרט כי ההכנסות הכלליות שלו עומדות על 97.4 מיליון דולר, ככה שאת התקציב שלו של 60 מיליון דולר הוא יכסה. מה שעוד משחק לטובת הסרט זה העובדה שזה סרט לכל המשפחה וחופשות הקיץ עוד מעט מתחילות.
"חברים דמיוניים" ירד מהמקום הראשון למקום השלישי עם עוד 16.1 מיליון דולר. זאת ירידה של 52 אחוזים בהכנסות מסוף השבוע הקודם – לא התרסקות נוראית אבל גם לא אחיזה טובה במיוחד לסרט עם פתיחה לא מדהימה. נראה שכל השמות שמופיעים על הפוסטרים לא מצליחים להרים את הסרט. ההכנסות הכוללות של הסרט עומדות על 103 מיליון דולר.
במקום הרביעי "כוכב הקופים: ממלכה חדשה" הכניס עוד 13.4 מיליון דולר. זאת ירידה של 47 אחוזים בהכנסות מסוף השבוע הקודם. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 298 מיליון דולר, שזה לא להיט אבל לעומת ההכנסות של רוב הסרטים לאחרונה, אולי בעצם זה כן להיט.
מתחתיו "הכפיל" באופן מפתיע עצר את ההתרסקות שלו והכניס עוד 5.9 מיליון דולר. זאת ירידה של רק 28 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם והירידה הכי קטנה בעשירייה – די מפתיע בהתחשב בכך שהסרט בדיוק הפך לזמין באופן דיגיטלי. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 145 מיליון דולר. עדיין לא מרשים במיוחד בהתחשב במה שציפו מהסרט. ומתחתיו "הזרים: חלק 1" ירד למקום השישי עם עוד 5.5 מיליון דולר. זאת ירידה של 53 אחוזים בהכנסות – לא רע לסרט אימה בסוף השבוע השני שלו. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 23 מיליון דולר. אולי ההימור על טרילוגיה עוד ישתלם.
"ראייה" (Sight), סרט דתי נוצרי, פתח במקום השביעי עם 2.7 מיליון דולר. בדרך כלל הסרטים הללו מצליחים יותר אבל נראה שהפעם הנוסחה פספסה משהו, אולי שחקן בעל שם שימשוך קהל לסרט. "מתחרים" ירד למקום השמיני עם עוד 1.4 מיליון דולר. ירידה של 51 אחוזים בסוף השבוע החמישי של הסרט על המסכים זאת ירידה חדה מדי שמקבעת עוד יותר את תחושת הכישלון של הסרט. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 81 מיליון דולר לא מרשימים.
במקום התשיעי "איימי ווינהאוס: Back To Black" הוא ההגדרה של התרסקות כואבת. בסוף השבוע השני שלו הסרט הכניס רק מיליון אחד בודד. זאת התרסקות כואבת של 62 אחוזים בהכנסות מסוף השבוע הקודם והירידה הכי חדה בעשירייה השבוע. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 30 מיליון דולר. זה לא איום, אבל זה אפילו לא מתקרב לביוגרפיות מוזיקליות אחרות.
במקום העשירי נמצא "תינוקות" (Babes) שעלה מהמקום השמונה עשר עם מיליון דולר. ההפצה שלו התרחבה מ-12 בתי קולנוע ל-590 וההכנסות עלו בהתאם, אם כי ההפצה עדיין נחשבת למצומצמת למדי. ההכנסות הכלליות שלו עומדות על 1.2 מיליון ככה שהוא לא בדיוק חורך את הקופות, אבל יהיה מעניין לראות אם הוא יצליח לשמור על מקומו בטבלה.
בסוף השבוע הבא הולכים לצאת ארבעה סרטים שאם אחד מהם יגיע למקום הראשון או אפילו השני זאת תהיה הפתעה גמורה. "עולם משלו" עוקב אחר גבר שעובר לגור עם אביו אחרי שהקריירה שלו והנישואים שלו מתפרקים. הוא אבא לילד אוטיסט עם קשיים ומחליט לקחת את הבן שלו לטיול חוצה מדינה. "Haikyu!! The Movie: Decisive Battle at the Garbage Dump" הוא סרט שמבוסס על מנגה, ושאר התקציר כבר מופיע בשם הסרט. "בטבע אלים" (In a Violent Nature) הוא עוד סרט אימה. "מחנה קיץ" הוא לא עוד סרט על ילדים במחנה קיץ אלא סרט על אנשים מבוגרים שהכירו במחנה קיץ ונשארו חברים כל חייהם. הם מתראים פחות ופחות אבל האפשרות של פגישת מחזור מחזירה את כולם לקשר. קתי בייטס ודיאן קיטון מככבות. עבור הסרטים שכבר בטבלה השבוע הבא בעיקר יהיה הזדמנות להכניס עוד כסף.
לא הבנתי - פריקוול לא מושך אנשים, אבל סיקוול כן?
למה, בעצם? מה רע ברעיון של סיפור שסיפרו אותו היטב, כאשר חלק מהטוב שבו נעוץ בדיוק בעבר המדומיין ובעתיד הלא-ידוע? למה הצלחה מחייבת המשכון או תקדימון? אפילו ל״שוגון״ פרסמו שיהיו עונות נוספות, עניין שכבר מגיע לרמה של גיחוך בהתחשב בעד כמה הסיפור הזה סגור. מה קרה, אין סיפורים מקוריים לספר? כל דבר חייב להיות מסחטת כסף?
לא שאין המשכונים טובים, אבל העניין כבר הפך למגיפה.
לא חייב להיות המשכון או פריקוול לכלום, וזה הרבה פעמים מיותר מבחינת סיפור
אבל הדרך היחידה להצדיק את התקציבים העצומים של בלוקבאסטרים מודרניים הוא לצמצם סיכונים, ולהשקיע כמות כזאת של כסף רק בפרנצ'ייזים שכבר הוכיחו את עצמם. הסרט שפתח את הסדרה הנוכחית הוא גם ככה הצלחה בסדר גודל בינוני, אז פריקוול בתקציב ענק שלא כולל את הכוכבים המקוריים הוא סיכון גדול יחסית שלא השתלם כאן.
לגבי סיפורים מקוריים – הם פשוט צריכים להסתפק בתקציבים צנועים יותר – שזה בסדר גמור. ממש לא צריך תקציב של בלוקבאסטר כדי לספר את מרבית הסיפורים הטובים שיש לקולנוע להציע.
הבעיה היא
שעם חלון ההפצה המצומצם שהתקבע העקבות הקורונה (ונשאר בגלל שהאולפנים נורא רצו לדחוף את שירותי הסטרימינג שלהם), הקהל התרגל לחשוב על הליכה לקולנוע כמשהו ששמור רק לאירועים מיוחדים, עם דגש על בלוקבאסטרים עצומים שחווית הצפייה בהם דורשת מסך גדול. סרט מקורי וצנוע כבר לא נחשב כמו סיבה טובה מספיק ללכת לקולנוע בקרב הרבה מהצופים. הרי כל סרט שנמצא בקולנוע בימינו מגיע למסך הביתי תוך כמה שבועות. למה ללכת לקולנוע כשעוד שבועיים שלושה הסרט יהיה זמין לצפייה בבית, ועוד חודשיים זמין חינם בסטרימינג? אנשים שמתרגלים שנותנים להם משהו בחינם לא ישמחו לחזור לשלם עליו שוב.
אבל הקאצ׳ הוא שאולמות קולנוע לא יכולים לשרוד רק על 5-8 סרטים ענקיים בשנה, והקיץ הזה גם מוכיח בינתיים שאפילו סרטים גדולים, עם אקשן וספקטקל וכל מה שאמור להביא צופים, מאכזבים בקופות. אז נוצר כאן מצב שפשוט לא יוכל להימשך לאורך זמן, של התכווצות ההכנסות וצורך לקצץ תקציבים, בעוד שצופים לא מגיעים עבור סרטים ״צנועים״, וכרגע גם לא עבור מה שפעם נחשב ״להיט בטוח״.
העניין הכי הזוי פה, הוא שכבר חלה התפקחות לגביי שירותי הסטרימינג, כבר ברור שהם לא מכניסים כסף אם לא קוראים לך נטפליקס, אז לא ברור לי למה האולפנים לא לוקחים את הצעד ההגיוני, ומפסיקים לתעדף סטרימינג שלא מכניס כסף על פני אולמות קולנוע שפוטנציאלית כן. אני ממש מקווה שזה לא יוביל למצב בו עוד כמה שנים יהיו לנו הרבה פחות אולמות קולנוע, ואז כבר לא תהיה אלטרנטיבה שמכניסה כסף, וכפועל יוצא השוק יתכווץ ויהיו לנו פשוט פחות סרטים (גדולים וקטנים).
לוורנר ספציפית יש גם מנהג מגונה של לשחרר סרט ב-vod בזמן שהוא עדיין עושה כסף בקולנוע.
ברבי, חולית 2, גודזילה נגד קונג 2. ופיוריוסה בדרך לשם.
הקטע שזה שוק פרוץ לפיראטיות במדינות בהן הסרטים לא זמינים להשכרה דיגיטלית.
לוורנר לא אכפת כי הנתח שלהם מהכנסות של יורד ככל שהסרט נמצא יותר זמן בבתי הקולנוע.
(ל"ת)
כן אבל למה למהר כל עוד אנשים אשכרה ממשיכים ללכת? איך זה עוזר לסרט?
(ל"ת)
אני מסכימה שיש כאן תהליך אבל זה לא רק החברות
זה לא רק שחלון הסטרימינג הצטמצם, זה העובדה שהרבה אנשים שאוהבים סרטים, אוהבים אותו מספיק בשביל שיהיה להם תנאי הקרנה טובים בבית (טלויזיה גדולה/מקרן טוב, מערכת סאונד טובה).
וזה תהליך שאמנם התרחש קודם בקצב איטי, אבל בקורונה קפץ משמעותית, כי הרבה אנשים שדרגו את מה שהיה להם בבית כי לא היה אפשר ללכת לקולנוע, והבינו שאולי זה עדיף כלכלית (בטח משפחות שכל יציאה לקולנוע זה סיפור כלכלי כבד עבורן).
אנשים התרגלו לעשות דברם בנוחות של הבית, והרבה יותר קשה לגרום להם לצאת. רואים את זה ממש באוניברסיטה – אחוזי ההגעה של סטודנטים לשיעורים ירדו באופן משמעותי, גם אצל מרצים שנחשבים טובים. למרות שיש יתרונות מסויימים להגעה לכיתה, הערך המוסף לא מספיק כדי לצאת מהבית.
babes זה לא תינוקות חחחחח
(ל"ת)
לא, אבל זה הצחיק אותי מספיק וזה לא שיש לסרט שם רשמי כרגע
(ל"ת)