מכיוון שבקושי קורה משהו בקופות בשל הגל השני של הקורונה, נחזור להתעסק בקופות מהעבר, כי קצת נוסטלגיה זה תמיד כיף. אז בואו נחזור לסוף השבוע המקביל של שנת 1990, שמה פתאום, על מה אתם מדברים, בכלל לא היה לפני 30 שנה, כנראה שהמחשבון שלכם שבור או משהו.
במקום הראשון נמצא להיט חג המולד הקלאסי הנצחי "שכחו אותי בבית" שבסוף השבוע השני שלו בקופות הכניס 20.9 מיליון דולר. זאת עלייה (!) של 22.9 אחוזים מההכנסות שלו בסוף השבוע הקודם. את ההצלחה של הסרט אפשר למדוד כנגד התקציב. לסרט היה תקציב של 18 מיליון דולר, פחות ממה שהוא הרוויח בסופ"ש אחד. הסרט הכניס בסך הכול 476 מיליון דולר – הצלחה עצומה בכל קנה מידה אפשרי. הסרט, למי שלא מכיר, מספר על ילד (מקולי קאלקין, הילד והידיים הצמודות ללחיים) ש-ובכן, שכחו אותו בבית. מפה לשם, הוא נאלץ להכין את הבית לפלישה של צמד שודדים ולהתמודד עם החיים לבד בבית.
במקום השני יש כניסה חדשה: "שלושה גברים וליידי קטנה" שפתח עם 13.7 מיליון דולר.מדובר בסרט המשך ל"שלושה גברים ותינוקת". כאשר הפעם, שלושת הגברים בגילומם של טום סלק, סטיב גוטנברג וטד דנסון, חולקים דירה אחת עם הבת הקטנה של אחד מהם, מרי, ועם האימא שלה, סילביה. אחד הגברים מאוהב בסילביה אבל מעולם לא אמר לה את זה. בינתיים סילביה, שהיא שחקנית, מתכננת להתחתן עם במאי סרטים ולעבור לגור באנגליה. כששלושת הגברים מבינים שהבמאי הוא אדם נוראי הם מחליטים להתערב ולנסות לעצור את החתונה. הסרט הכניס 71.6 מיליון דולר בסך הכל, סכום לא רע בכלל אבל פחות מרשים ליד ה-240 מיליון דולר של הסרט הקודם בסדרה.
במקום השלישי נמצא "רוקד עם זאבים" שהכניס 9.4 מיליון דולר בסוף השבוע השלישי שלו בקולנוע, אם כי זה הסופ"ש הראשון שלו בהפצה רחבה. הסרט, המבוסס על ספר באותו שם, עוקב אחר מערכת יחסים מיוחדת בין חייל לשעבר בצבא האיחוד לשבט אינדיאני והיה הצלחה עצומה עבור קווין קוסטנר. הסרט זכה בטקס האוסקר של 91' בשבעה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב ביותר והכניס 424 מיליון דולר. סכום נאה ביותר בשביל סרט שהתקשה למצוא מימון.
במקום הרביעי יש עוד כניסה חדשה: "הטורף 2" עם 8.7 מיליון דולר. הסרט הזה מתרחש בלוס אנג'לס, 10 שנים לאחר הסרט הקודם (ההוא עם שוורצנגר והמסוק). בקיץ הזה המשטרה עסוקה בעיקר במלחמות עם כנופיות עד שהטורף מגיע. והמשטרה עולה עליו, בערך, ובלש אחד יעשה הכל כדי לתפוס אותו אחרי שהוא הרג אחד מהשוטרים שלו. השמות הכי מוכרים בסרט הם דני גלובר, ביל פקסטון וגארי ביוסי. הסרט הכניס 57 מיליון דולר בסך הכול, פחות מהסרט הקודם בזיכיון שהכניס 98 מיליון דולר, אבל הפך להיות די פופולרי עם הזמן. הזיכיון, כמובן, ממשיך לעשות שמות ורק לאחרונה הוכרז על עוד סרט בקנה, הפעם בבימויו של דן טרכטנברג, הבמאי של "דרך קלוברפילד 10".
במקום החמישי נמצא "רוקי 5", עם הכנסות של 7.7 מיליון דולר בסוף השבוע השני שלו. המצב של רוקי לא טוב: הסרט הכניס 119 מיליון דולר בסך הכל, הרבה פחות מ-300 מיליון הדולר של הסרט הקודם בזיכיון. ובכלליות הסדרה יצאה להפסקה ארוכה אחרי הסרט הנ"ל. אפשר לקרוא קצת יותר על הסרט בסקירה שרם כתב לפני כמה זמן.
במקום השישי נמצא "ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה" עם הכנסות של 4.3 מיליון דולר בסוף השבוע השני שלו בקולנוע. הסרט הוא סרט המשך ל"הרפתקאות ברנרד וביאנקה" והוא הכניס 27 מיליון דולר בסך הכול. גם כאן, אפשר לקרוא על הסרט קצת יותר בסקירה של יהונתן ונעמה על כל סרטי דיסני.
במקום השביעי נמצא הסרט "רוח רפאים" עם הכנסות של 3.5 מיליון דולר בסוף השבוע ה-20 שלו בקולנוע. הסרט עוקב אחרי סם (פטריק סוויזי) ומולי (דמי מור), זוג צעיר שעובר לגור ביחד בניו יורק. יום אחד כששניהם הולכים ביחד בערב הם נשדדים וסם נורה למוות, אבל נשאר בתור רוח רפאים ויוצר קשר עם מדיום בגילומה של וופי גולדברג על מנת לנסות לתקשר עם מולי ולאסור את הרוצח שלו. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב ביותר וזכה ב-2 פרסים: פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לוופי גולדברג ופרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר לברוס ג'ואל רובין.
במקום השמיני נמצא "משחק ילדים 2" שהכניס 3.2 מיליון דולר בסוף השבוע השלישי שלו בקולנוע. הסרט הכניס 35 מיליון דולר על תקציב של 13 – הצלחה מספיק טובה בשביל מיליון סרטי המשך, אם כי עדיין מדובר בקצת פחות ממה שהכניס הסרט הקודם בזיכיון (44 מיליון דולר).
במקום התשיעי נמצא "חיים בצל סיוט" שהכניס 1.9 מיליון דולר בסוף השבוע הרביעי שלו בקולנוע. טים רובינס משחק את ג'ייקוב, עובד דואר בניו יורק שסובל מפלאשבקים של טראומות העבר שלו ומחזיונות משונים שרק מתגברים עם הזמן. הסרט הכניס 26 מיליון דולר בסך הכול והפך להיות די פופולרי בקרב חובבי אימה.
במקום העשירי נמצא "תהפוכות הגורל" שהכניס 1.1 מיליון דולר בסוף השבוע השישי שלו בקולנוע. הסרט מבוסס על ספר באותו שם ועוקב אחרי קלאוס פון בולאו (בגילומו של ג'רמי איירונס) אשר מואשם בניסיון רצח של אשתו (בגילומה של גלן קלוז) הסוכרתית אחרי שהיא נכנסת לתרדמת עקב מנת יתר של אינסולין. בולאו שוכר את שירותיו של מרצה למשפטים עם כל הסטודנטים שלו בתמורה למימון ההגנה של שני נערים אפרו-אמריקאים העומדים בפני עונש מוות. הסרט זיכה את ג'רמי איירונס בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, למרות שבנאום הזכייה שלו, איירונס בכלל הודה לקרוננברג שביים אותו שנתיים לפני כן ב"תאומי המריבה".
אם בכל זאת נפזול רגע לכיוון ההווה, רוב הטבלה היא ללא שינויים. "פריקי" עדיין במקום הראשון עם 1.2 מיליון דולר בסוף השבוע השני שלו , וכל שאר הסרטים הכניסו פחות ממיליון דולר כל אחד. במקום החמישי "סנטה במשרה חלקית" מ-1994 נהנה מהוצאה מחודשת עם הכנסות של 461,000 דולר. "Vanguard" בכיכובו של ג'קי צ'אן פתח במקום השביעי עם 400,000 דולר, ו-"ורמיר האחרון" נכנס למקום תשיעי עם 225,000. הסרט בכיכובו של גאי פירס הוא סיפורו של האן ואן מיגרן, זייפן האמנות הטוב בעולם שרימה את הנאצים כשמכר להם זיופים של הצייר יאן ורמיר. במקום האחרון יש את השם הסימפטי ביותר "Gekijouban Fate/Stay Night: Heaven's Feel – III. Spring Song" שפתח עם 200,000 דולר. זהו חלק שלישי בסדרת סרטי אנימה יפנית שהכניס עד כה 18.8 מיליון דולר ברחבי העולם. שבוע הבא, "הקרודים 2" אמור לצאת וכנראה להיכנס לתבנית החדשה של פתיחה מקסימלית של 4 מיליון דולר.
לגבי שכחו אותי בבית, יש לזכור-
זה הסרט היחיד ברשימת הסרטים המצליחים שלא נמצא שם עקב התערבות מוזה, אלא בגלל שמישהו מכר את נשמתו.
וואו, זאת עשיריה די מדהימה
שמונת הסרטים הראשונים הם סרטים, או המשכים של סרטים, שאשכרה נשארו בזיכרון התרבותי (אולי "שלושה גברים ותינוקת" טיפה פחות). זה כבר קרה כמה פעמים בסקירה ההיסטורית, שגיליתי שאני זוכר הרבה יותר מלהיטים מלפני עשרים ושלושים שנה, מאשר כאלו שיצאו לפני שנה.
זה רק טבעי.
ככל שאתה מתבגר יש לך יותר סרטים שראית, ולכן כל אחד צריך להיות יותר ייחודי בשביל שייחרט לך בזכרון.
וחוץ מזה, the golden age of cinema is 12.
לא במיוחד?
אני מבין אותך, אבל להשקפתי, "ברנרד וביאנקה" הוא לחלוטין הפרנצ'ייז הנעלם של דיסני (יכול להיות שאלה סרטים נפלאים, יכול להיות שהם איומים, אין לי מושג ואין לי דעה כי לא ראיתי אותם, אבל אם תשאל את האדם הממוצע סרט של דיסני מהו ייקח המון זמן עד שהוא ידבר על הסרטים האלה), "רוקד עם זאבים" נוכח בזיכרון התרבותי אבל יותר בתור פרויקט ראווה הוליוודי עם הרבה אוסקרים, קצת כמו "לב אמיץ" אבל פחות איקוני ו"רוח רפאים" הוא בעיקר אחד הלהיטים האלה שהיו מאוד חזקים בזמן אמת עם הקהל והממסד אבל בפועל עובר הזמן ואנשים בעיקר צוחקים עליו ולא איתו – כלומר, הוא גם, כמו שאמרת, בזיכרון התרבותי, אבל בסוג של גאג על הניינטיז, קדרות ועל שורה מהממת אחת.
ביחס לסרטים של דיסני, בנרד וביאנקה הוא די נעלם
אבל לפחות אנשים זוכרים שהוא היה קיים (או לפחות, חובבי קולנוע יכולים להגיד לך משהו של הסרט, אפילו אם זה רק "סרט של דיסני"). בשמיניה הפותחת בשבוע הזה בשנה שעברה תוכל למצוא את "יום יפה בשכונה", "מידויי", playing with fire, ו-The good liar. הראשון מבניהם הוא היחיד שבכלל דיברו עליו בזמן אמת – מה הסיכוי שמישהו עוד ידבר עליהם עוד 20 או שלושים שנה? ואם לרקוד עם זאבים פחות אייקוני מ"לב אמיץ", נראה לי ש"פורד נגד פרארי" שנמצא במקום השני ב-2019 הוא אייקוני עוד פחות.
ולרוח רפאים, גם אם צוחקים עליו, יש לפחות סצינה אחת שעושים עליה פרודיות עד היום. כנ"ל לגבי הדמיות של הטורף, צ'אקי או רוקי – כולם פרנצ'ייזים שאפשר, שלושים שנה יותר מאוחר, לעשות עליהם פרודיה ולסמוך על זה שחלק גדול מהקהל יבין את הבדיחה.
לא חושב שאני מסכים לגבי ״רוח רפאים״
אמנם לא ראיתי אותו לאחרונה, אבל כן ראיתי אותו מתישהו בעשור הנוכחי (כלומר, בעשר השנים האחרונות), ואני זוכר אותו כסרט לא פחות ממופלא.
אוף: השחקנים הגדולים של המאה ה-21
בניו יורק טיימס הלכו על פרויקט שאפתני ודרגו את 25 השחקנים הטובים (עד כה) במאה הנכחית. את השלישייה הראשונה מאיישים שלושה די מכובדים ומתבקשים:
3. דניאל דיי לואיס
2. איזבל הופר
1. דנזל וושינגטון
למקום הרביעי הגיע לא אחר מאשר קיאנו ריבס, אבל אחר כך הרשימה מקבלת צורה יותר הגיונית עם עוד שמות מתבקשים כטילדה סווינטון, מייקל ב. ג'ורדן, גאל גרסיה ברנל, גדול שחקני הקולנוע האיטלקי בימינו (טוני סארבילו), ויולה דייויס, ניקול קידמן, סירשה רונאן, חואקין פיניקס וכמה שמות אסייתים (שלא אומרים לי הרבה כרגע).
למה נועה קולר לא שם?
(ל"ת)
אני צריך לחשוב על זה עוד ממש קצת
אבל ממבט חטוף, ולמרות כזה שני שמות שכל הכבוד להם ששם: זאת רשימה… לא משהו.
מריל סטריפ?
מי זאת מריל סטריפ לעומת סירשה רונאן?
(ל"ת)
אוקיי, אז מה בעצם אנחנו מחפשים ברשימה הזאת?
זאת לא רשימת "כוכבי הקולנוע" הכי גדולים (אחרת איפה רוברט דאוני ג'וניור) אבל כן לוקחים כאן בחשבון איזה נוכחות קולנועית שהיא כאילו "גדולה" יותר מסך ההופעות המעולות. אבל אם ננסה לעקוב אחרי איזשהו הגיון, בוא נעשה חישוב של "השחקנים עם מספר ההופעות הכי טובות מאז האלף החדש".
נתחיל מההגיוניים: גאל גרסיה ברנל, מליסה מקארתי (לא בחירה שלי, אבל בהחלט אחד הפרצופים המשמעותיים של העשור האחרון ולא סתם), ווילם דפו, מייקל בי ג'ורדן (הוא עשה הרבה ומגוון, אפילו אם לא הכל ברמה הכי גבוהה), אוסקר אייזק, טילדה סווינטון, חואקין פיניקס, ג'וליאן מור, סירשה רונאן (לא המיקום שלה – אבל עצם היותה ברשימה), ויולה דייויס, טוני סרביליו, קאנג הו סאנג, ניקול קידמן, דניאל דיי לואיס, איזבל הופר, דנזל וושינגטון.
ה"נניח ש": מהרשלה עלי (כלומר, בכל זאת זכה בשני אוסקרים – אבל האם באמת הוא עשה משהו משמעותי חוץ מהם, והאם באמת הגיעו לו שניהם?), קתרין דנב (כלומר.. היא עדיין שחקנית מאוד טובה אבל היא לא באמת השאירה חותם העשור הזה. אבל נניח), רוב מורגן (לא ראיתי מספיק כדי לשפוט, אבל נראה שפשוט רצו לפרגן למישהו אקראי), ווס סטודי (לא זוכר אותו מאף תפקיד שהם טוענים שהוא שם, אבל אולי), אלפרה וודארד (הם מבססים את זה בעיקר על הופעה אחת, אבל אולי היא מאוד טובה כי לא ראיתי אותה), ז'או טאו (לא זכורה לי אבל גם אולי לא ראיתי מספיק), קיאנו ריבס (אחלה בן אדם. חרא של שחקן, למרות הכל).
האלה שבבירור הם הטרלה: סוניה ברגה (אפילו הם לא מוצאים יותר מהופעה אחת רצינית לדבר עליה ומדברים עליה בייחוד במונחי עבר, מה ש-), קים מין הי (היא נפלאה ב"משרתת אישית", אבל, כאילו, הבה ונרגע, ושוב – זאת רק הופעה אחת).
בהנחה שאני נשאר עם הבחירות הסבבה שלהן, ולא מאוד פרובינצאלי ותוקע שם שחקנים כדוגמת דנה איבגי, רונית אלקבץ או ליאור אשכנזי שלחלוטין שלטו בקולנוע הישראלי באלף החדש (למרות שתכלס מגיע להם) אז יש עוד 9 מקומות למלא.
ואז רק צריך לעשות את המשימה הקלילה של צמצום מהרשימה הבאה: פיליפ סימור הופמן, מריל סטריפ, ריאן גוסלינג, אמה סטון, ג'ניפר לורנס, ויגו מורטנסן, כריסטיאן בייל, אדם דרייבר, ליאונרדו דיקפריו, מייקל פסבנדר, ג'ורג' קלוני, מארק ראפלו, טום הארדי, סם רוקוול, מריון קוטיאר, אן האתאוויי, סנדרה בולוק, נטלי פורטמן, איימי אדאמס, ג'סיקה צ'סטיין, שרליז ת'רון, רוני מארה, רייצ'ל מקאדאמס, קייט וינסלט, סקרלט ג'והנסון, ונו – גם לג'וני דפ ואנדי סרקיס מגיע איזשהו אזכור, לא?
בקיצור, אני לא יודע אם בכלל המספר 25 יכול לכלול את כל מי שהוא צריך לכלול – אבל הרשימה הזאת קלעה בקצת יותר מחצי, ואז פספסה לחלוטין. תכלס זה לא כזה הספק גרוע, אבל זה רק אם מתעלמים מעניין הדירוג שלה ומההשמטות הבהחלט… מעניינות שלה.
ווס סטודי לגמרי מרגיש כמו הכנסה בכוח של שחקן ממוצא ילידי אמריקאי
לפחות כל השחקנים ברשימה אמורים להיות כאלו שמוכרים לכל חובב קולנוע, או לפחות להוביל כשחקנים ראשיים כמה וכמה סרטים משמעותיים (לא בהכרח מיינסטרים, אבל משמעותיים). לא נראה לי שהוא (ולמרבה הצער, שום שחקן ילידי אמריקאי אחר) עומד בקריטריון
וטעית בקייט, אני די משוכנע שהתכוונת לקייט בלאנשט (טוב, האמת לשלשתיהן יש מקום ברשימה, אבל בלאנשט השחקנית האהובה עלי היום). הייתי שוקל גם את נעמי ווטס לרשימה, אבל הרשימה תסדר גם בלעדיה.
מצד אחד כן
מצד שני, אני באמת פשוט… לא יודע לזהות את ווס סטודי על המסך ולא נראה לי שראיתי אותו בתפקיד משמעותי שלו. הוא זכה באוסקר מפעל חיים כזה לאחרונה, אז אני די בטוח שהבעיה היא יותר בי וזה שלא ראיתי אף סרט איתו מאשר בו.
מצד שלישי, אם מדברים על "הגדולים ביותר" – אולייייי במקרה הזה יש עניין של שיקול של "כמה אנשים יכולים לדעת במי אשכרה מדובר ולדבר בכנות על סרטים שלו".
היי לא נותן לי להגיב בפוסט של הטריילרים
(ל"ת)