מדי פעם יש פשוט סופ"שים משעממים, כמו סוף השבוע הזה שבו כולם פשוט מחכים לסרטים הגדולים של סוף השבוע הבא.
"המסור: המעגל נסגר" מצליח לשמור על המקום הראשון עם עוד 4.5 מיליון דולר. זה לא נשמע מרשים אבל סרטי אימה בדרך כלל לא שומרים על המקום הראשון, אז גם בכללי ובטח שבתקופת הקורונה מדובר בהישג נחמד. עד כה הסרט הכניס 23 מיליון דולר בסך הכל. הסרט הקודם בסדרה, "המסור 8", הכניס 103 מיליון דולר בסך הכול אבל אנחנו עדיין בתקופת קורונה אז 23 מיליון דולר זה סבבה לגמרי לסרט אימה. עם זאת, יש גם סיבה לחגיגה: הסרט החדש הוביל את סדרת המסור להכנסות כוללות של מעל מיליארד דולר. מזל טוב.
"שומר טינה" מצליח לשמור על המקום השני והכניס עוד 2.9 מיליון דולר. זה אמנם לא מספר מרשים אבל ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 71 מיליון דולר שזה כבר סכום הרבה יותר מרשים, גם אם רוב הכסף הוא מחוץ לארצות הברית.
במקום השלישי "עד במנוסה" ממשיך לא להרשים עם עוד 1.9 מיליון דולר. בסך הכול הסרט הכניס 19 מיליון דולר בכללי שזה גם איום וגם נראה עוד יותר איום ביחס להכנסות של שני הסרטים שמעליו. אני יודעת שהסרט זמין בחינם ב-HBO MAX, אבל יחסית להצלחה של סרטים אחרים בתנאים הללו, אני לא חושבת שזה תירוץ שאפשר להתחבא מאחוריו.
במקום הרביעי "ריה והדרקון האחרון" עלה מקום מהמקום החמישי של השבוע שעבר והכניס עוד 1.6 מיליון דולר. סכום נחמד בהתחשב בזה שעכשיו הסרט כבר זמין להשכרה דיגיטלית גם מחוץ לדיסני פלוס. חלק מכוח ההישרדות של הסרט נובע מכך שזו הפעם הראשונה שדיסני חתמה על חוזה עם רשת בתי קולנוע גדולה שבהתחלה סירבה להקרין את הסרט כי הוא זמין גם באופן דיגיטלי בדיסני פלוס תמורת 30 דולר. אין פרטים רשמיים אבל כנראה שבפעם הראשונה דיסני הולכת לחלק חלק מהכסף שלה, כי כרגע הם צריכים את בתי הקולנוע כמו שבתי הקולנוע צריכים אותם. בסך הכל הסרט הכניס 111 מיליון דולר (למי שעוקב: זה עדיין לא יותר מה-114 של "טום וג'רי").
במקום החמישי "גודזילה נגד קונג" הכניס עוד 1.4 מיליון דולר. הסרט הכניס 96 מיליון דולר בארצות הברית והוא ממשיך לזחול לעבר קו ה-100 מיליון דולר. ההכנסות הכלליות שלו עומדות על 432 מיליון דולר. נראה לי שזה הסרט הכי מוצלח שיצא ממודל ה-HBO MAX.
במקום השישי "Demon Slayer: Mugen Train" הכניס עוד 1.3 מיליון דולר. מתחתיו, "מורטל קומבט" ירד ממחוזות מיליון הדולר והכניס עוד 950,036 דולר. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 79 מיליון דולר שזה לא ממש להיט.
במקום השמיני יש לנו כניסה חדשה-ישנה עם "סקובי-דו!" הסרט המצויר משנה שעברה. זה לא בדיוק יציאה מחודשת כי הסרט מעולם לא יצא בקולנוע בארצות הברית בגלל שתאריך היציאה שלו היה אמור להיות מרץ, 2020, בדיוק אחרי שכל בתי הקולנוע נסגרו בגלל הקורונה. הוא כן היה זמין בתשלום בארצות הברית באופן דיגיטלי וגם בחינם ב-HBO MAX ככה שזה יותר כמו יציאה מחודשת מסורתית לקולנוע. רק שאף אחד לא התרגש יותר מדי מהסרט והוא הכניס רק 850,000 דולר.
אבל תמיד יש סרטים חלשים יותר כמו הסרט " Dream Horse" ("סוס מנצח") שנכנס הישר למקום התשיעי עם 793,644 דולר. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של סוס מירוצים שאומץ כלכלית על ידי קהילה קטנה בוולש בגלל החלום של אישה אחת (טוני קולט). אם החלום שלה היה להיות להיט – אז טוב, אופס. במקום העשירי "Finding You" עומד לעזוב אותנו אחרי שבועיים בלבד בטבלה, כשהוא הכניס עוד 672,111 דולר בסוף השבוע האחרון.
מחוץ לטבלה הסרט שעשה הכי הרבה כותרות הוא "מהיר ועצבני 9" שיצא השבוע לקולנוע בחלק מהעולם כולל סין. בסין תמיד אוהבים את "מהיר ועצבני" והסרט הזה לא שונה. הסרט פתח עם 163 מיליון דולר כש-136 מתוכם מגיעים מסין. אחרי שנה של נתונים מפוקפקים מסין, זה נראה בסך הכל כמו סכום הגיוני בהתחשב באהבה של המדינה לזיכיון הזה, אבל אי אפשר לדעת באמת. בינתיים אפשר לשאול למה הסרט יוצא שם חודש שלם לפני שהוא יוצא בארצות הברית? האם כדי להימנע מפיראטיות או שיש שטות אחרת לא ברורה?
בשבוע הבא בארצות הברית הולכים ליהנות משני סרטים שעומדים לצאת בהפצה רחבה: "קרואלה" בכיכובה של אמה סטון הוא סיפור המקור של קרואלה דה-ויל, מנערה תמימה בלונדון ועד להפיכתה לקרואלה שאנחנו מכירים. הסרט יוצא לקולנוע אבל גם לדיסני פלוס תמורת 30 דולר נוספים, ככה שזה יפגע בהכנסות בקולנוע.
חוץ ממנו, גם "מקום שקט 2" הולך לצאת לקולנוע. זהו סרט המשך שעוקב אחרי המשך החיים של המשפחה שניצבה במרכז הסרט הקודם כשהם יוצאים לנסות למצוא אנשים אחרים ששרדו. במקביל, נראה שהסרט מכיל פלאשבקים נרחבים לאיך הכל התחיל עם ההגעה של המפלצות, מעין "הסנדק 2" שכזה. מה שמעיב על הסרט הזה זו העובדה שהוא הולך להגיע לפרמאונט+ תוך 45 יום בלבד. מה שמאוד לא משמח את כוכבי הסרט ויכול לגרום להרבה אנשים פשוט לחכות במשך הזמן הקצר הזה עד שהם יוכלו לראות את הסרט בטלוויזיה, כנראה, אם כי לא בטוח, ללא תוספת תשלום.
האם תוכלו לסייע בעבודת חקר על הקהילה באתר?
שלום,
ננצל את הדוחק"ו לבקש מכל מגיב שישמח לענות בקשה.
אנחנו שני סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מהחוג "אינטרנט וחברה", ובמסגרת קורס על "בניית קהילות באינטרנט", בו אנו מתבקשים לכתוב על "חיי" קהילה אינטרנטית, אנו רוצים לסקור את הקהילה שנוצרה והתפתחה באתר "עין הדג".
בשביל זה, אנחנו נשמח אם אתם, המגיבים ומשתמשי האתר, תוכלו לספר על חוויתכם ולענות על כמה שאלות בשבילנו:
1. כיצד הגעתם לאתר? מתי התחלתם להיות חברים פעילים בו?
2. על אילו כתבות או שרשורי תגובות אתם נוטים להגיב או ליצור שיח יותר?
3. איך הפעילות שלכם השתנתה עם השנים באתר? איך אתם חווים את השינויים בו ובחברי הקהילה עצמה לאורך השנים, עם שינויי דורות ושינויים בגודל הקהילה?
4. לוותיקים – עד כמה ובאיזה אופן הורגש השינוי בהנהלת האתר?
5. בעולם בו קיימות רשתות חברתיות רבות ומפותחות, מה ייחודי בחוויה של עין הדג? האם אתם חברים בקבוצות ברשתות אחרות עם נושאים דומים וביכולתכם להשוות?
6. איך אתם רואים את עצמכם בתוך הקהילה הזו, או אפילו את האתר עצמו, בעתיד הקרוב? האם יש שינוי כלשהו שאתם מצפים שיקרה, או רוצים שיקרה, בקהילה או באתר?
אשמח לענות באימייל פרטי.
(ל"ת)
אני אציע
שתכינו שאלון אנונימי או איזו שהיא דרך אנונימית לענות על השאלות, ולא בציבור מול כל קהל המגיבים. למצער, כתובת אימייל עדיין יותר טובה מתשובה פומבית שתשאר פומבית. אולי כדאי שתתיעצו עם המרצה לשיטות מחקר.
ואני אוסיף: אנחנו יכולים להיות אנונימיים. אתם לא.
לפחות בשאלון שברשת, תנו את השמות ופרטי הקשר שלכם. לדעתי, גם כאן זה מתבקש.
אני מקווה שאתם לפני קורס מבוא לשיטות מחקר
(ל"ת)
שאלון
בכדי שיהיה יותר נוח באמת לענות, יצרנו שאלון למי שמוכן להשתתף. מצטערים מאוד שלא הצענו את האופציה מראש למעדיפים שלא לענות בפומבי.
על כל מקרה, זו אותה בקשה ואותן השאלות.
תודה מראש לכל מי שמוכן לענות
https://forms.gle/csyBWGqfsfZ8wc9LA
איך לא מדברים על האירוע תרבותי הגדול של השנים האחרונות
האיחוד של חברים לראות את כל האגדות באותו חדר כל כך ריגש אותי. לקורטני קוקס בלבד יותר כישרון וכריזמה מכל זוכו. האוסקר של בשנים האחרונות (גם את נטלי פוטמן)
זה האירוע התרבותי הגדול של השנים האחרונות?
(ל"ת)
ביקורת לא תהיה, אם זאת השאלה
דיונים כלפיו אפשר לעשות כאן (עדיף בביקורת כי יותר מתאים, אבל זה מספיק לא פה-לא שם שזה גם יתפוס כ"אוף" במקום אחר).
אני יודע שאני חופר, אבל בכל זאת
בכל פעם שאני נופל על שידורים חוזרים של חברים (בארצות הברית, בישראל כבר אין, לפחות לא בהוט) אני נתקל בעוד ועוד דמויות משנה שחורות שלא שמתי לב אליהן עד היום, גם בפרקים הראשונים ממש. מה ההיטפלות הזאת לסדרה אחת מסכנה רק כי היא מצליחה יותר מאחרות כאילו היא גזענית באופן מיוחד אני באמת לא מצליח להבין (ולא הייתי חוזר לנושא אלמלא הייתי רואה את הטענה הזאת חוזרת בעוד מקומות כמו מוסף גלריה או הפרודיה של ארץ נהדרת.)
אז אתה נתקל בדמויות שחורות שמשרתות את הלבנות?
בתכלס, הנסיך המדליק מבל איר מוצלחת יותר מאשר ונילה חברים.
דמויות *משנה* שחורות
(ההדגשה שלי). וזה בסדרה שמתרחשת בניו-יורק, כן? ואיכשהו כל ה"חברים" לבנים.
זה שששת החברים הם לבנים זה דווקא נראה לי סביר
הבעיה, כפי שמציגים אותה, היא ששחורים (ומיעוטים אחרים?) הם לא דמויות משנה אלא דמויות זניחות לחלוטין – מלצרים, עובדי שירות וכו'. בעשר עונות יש בערך כ-30 דמויות שחורות עם שורות כלשהן (שזה.. מעט), ורובן ככולן הן בשוליים הרחוקות, וקשה להגיד שהן זכורות מאוד על ידי מישהו (בניגוד לשלל דמויות משנה מרכזיות ומהותיות שדווקא כן נזכרות ומוזכרות).
כל זה לא הופך אותה דווקא לגזענית, כמובן – זה הופך אותה לסדרה שרחוקה מאוד מייצוג מציאותי של ניו יורק בזמנו (שוב, לא הקטע של "ששה חברים לבנים" – זה אמין מאוד) אבל כאילו, זאת סדרה שהתרחשה בזמן אסון התאומים והאירוע הזה לא השפיע על הדמויות בסדרה… בכלל. מציאותיות היא לא משהו שהיא ניסתה להיות או חתרה אליו. אני חושב שבשביל להיות "גזענית" היא צריכה קצת יותר להתאמץ (אלא אם אנחנו משתמשים בתואר הזה לא כהאשמה חריפה, אלא גם כמשהו כמו "שיקול דעת שגוי שהתרחש וקשור לגזע").
עם זאת, הייצוג שבה לכל מי שאינו לבנים הוא אכן בדיחה לא מצחיקה, ולא משנה כמה אנשים שחורים אומרים "אפשר להגיש לך קפה" או פאנץ' אחר שמופיעים אחת לשלושה פרקים. ככה לא נראה ייצוג. "חברים" לא מתיימרת אליו, וזה סביר, אבל אי אפשר להגיד "לא לא בעצם היא מאוד מייצגת ופלורליסטית". כמו רוב הדברים שקשורים לסדרה, זה איפשהו עמוק בבינוניות מציקה.
לגבי אסון התאומים - זאת קצת הפואנטה של הסדרה, בערך
יכול להיות שה"חברים" של 2021 הייתה עוסקת בקורונה, למשל, אבל הטלוויזיה של תחילת המילניום עדיין התרכזה באסקפיזם הארדקור, בעיקר כשמדובר היה בסיטקומים חביבים. והעניין הוא שכשהחלל האסקפיסטי הבולט ביותר בטלוויזיה אליו אפשר לברוח מהחדשות המדכאות של ארה"ב בסוף 2001 נראה כולו לבן והטרוסקסואלי, זה קצת מבאס. באיחוד לא דיברו על זה בכלל, אבל ניסו לתקן בקטנה ממש עם הופעות אורח של מינדי קיילינג, מלאלה יוספזאי (!) (מצטער, אבל זה ראוי לסימן קריאה, מדובר בזוכת פרס נובל שמדברת על הסצנה האהובה עליה מפרנדז) ומעריצים מגאנה, הודו וברזיל שמדברים על החשיבות של הסדרה הזאת עבורם.
״אבל יש דמויות משנה שחורות
שעד היום לא שמתי לב אליהן״ הוא לא הקייס החזק נגד גזענות שאתה חושב שהוא.
אבל זה גם לא כפי שהצגתם.
דמויות המשנה השחורות לא משרתות את הלבנות ולפעמים גם להפך. לצ׳נדלר יש שני בוסים שחורים בשני משרדים שונים, למוניקה יש שותפה לעבודה שחורה שעובדת לצדה ולא משרתת אותה ולג׳ואי ולרוס יש בנות זוג שחורות ועורך דין שחור. לא ראיתי מקרה אחד בחברים של שחור בתפקיד משפיל שרק משרת את ששת (ששת! הבנתם? הא הא הא!) החברים; נהפוך הוא, דווקא הם התנסו בעבודות משפילות לאורך העונות.
ואני גם לא חושב שחוסר ההתייחסות של הסדרה לאחד עשר בספטמבר לא אמין. אלא אם כן הם היו בוחרים לעשות פרק שמתרחש ביום האסון ממש (ואין כל סיבה שיעשו זאת) הפיגוע לא השפיע על מי שגר בניו יורק ולא היה באותו הזמן בבניינים/בקרבת מקום/הכיר את הנספים. נהפוך הוא, הרבה יותר מאולצים כל אותם סרטי דרמה שמתרחשים בניו יורק שיצאו לאחר הפיגוע שהם כאילו ״בהשראת האחד עשר בספטמבר״ אבל בפועל אין להם שום קשר אליו (כמו ההוא עם אדוארד נורטון.) אני לא רואה שום התייחסות לקורונה במדיה העלילתית שיצאה ממרץ 2020 ועד היום.
'הפיגוע לא השפיע על מי שגר בניו יורק ולא היה באותו הזמן בבניינים/בקרבת מקום/הכיר את הנספים"
די, נו. אם אתה מתכוון לזה ברצינות אני אפילו לא יודע איך להתחיל להתייחס לזה.
אם עושים מחקרים על ההשפעה הכלכלית/נפשית/פוליטית הכללית של כל תושבי ניו יורק סיטי באחוזים אז בוודאי שהשפיע.
אבל בחיי היומיום, בדברים הקטנים, הוא לא השפיע בכל דבר ודבר אם לא היה לך קשר ישיר לפיגוע, וחברים היא לא סדרה תיעודית גיאופוליטית אלא בדיוק זה, תיאור של חיי היומיום של שישה חברים. עבור מישהי שגדלה בסטטן איילנד והייתה בת שנתיים כשהפיגוע התרחש, ההשפעה שלו עליו הייתה מזערית עד לא קיימת אלא אם כן מישהו שהיא הכירה חו"ח נספה באסון (בסדר, חברים לא מתרחשת בסטטן איילנד וגיבוריה אינם פעוטות בני שנתיים, זה סתם היה לצורך ההקצנה.) האם כל פיגוע שמתרחש בישראל או אפילו בירושלים משפיע עליך בחיי היומיום? (ואני לא מדבר על מצב של התקפת טילים, אלא על פיגוע נקודתי.) האם מישהו אי פעם יצא על הבורגנים כי אין בסדרה הזאת שום התייחסות לאינתיפאדה השנייה (או שסתם היא לבנה להחריד?)
כן, כל פיגוע משפיע על חיי היומיום
לעשות "חברים" בירושלים באמצע האינתיפאדה השנייה ולא להתייחס אליה זה חתיכת בריחה מהמציאות, וזה גם בדיוק מה שקורה עם חברים. שוב, זה בסדר – חברים היא לא מציאותית בשום צורה ודרך, ואין סיבה שדווקא עם מגדלי התאומים היא תשבור את הנושא הנ"ל. אבל, כן, היא לא מציאותית בשיט וחלק מזה היא בגלל שמגדלי התאומים לא השפיעו על האנשים האלה בכלל גם בחיי היום יום.
ראשית, הסיפא שלך מפספסת בענק תהליך מרתק (וקצת מעייף, אבל מרתק) שקורה בטלוויזיה האמריקאית זה עתה
ב"האנטומיה של גריי", גריי חלתה קשה בקורונה; ב"הרופא הטוב", פרדי היימור היה מהראשונים לאבחן את תופעות הלוואי של הקורונה; "החיים עצמם" מציגה דמויות שמתבודדות ומתחסנות ומסתובבות עטויות במסכה, כשפרק שלם הוקדש לחשיבות שבווידאו צ'ט כחיזוק לקשר המשפחתי; העונה החדשה של "בטיפול" האמריקאית מציגה מטופל של הפסיכולוגית הראשית שמנהל טיפול שלם דרך וידאו צ'ט; "חסרי בושה" הציגה דמויות שמושפעות מהקורונה לרמה ש(זהירות, ספוילר לסוף הסדרה) הדמות הראשית, פרנק גלאגר, סיים את הסדרה במוות מהנגיף.
אבל כאמור, ה-11 בספטמבר ו/או היעדרו לא משנים כי כפי שציינתי לעיל, "חברים" לא התקיימה בעולם שבו תרבות או פוליטיקה רלוונטיים לחיי הדמויות (ג'ואי שחקן, זה נכון, ופרק שלם הוקדש לרל"ש של קלינטון, אבל אין רפרנסים לתרבות הפופ או אמירות חברתיות קריטיות במיוחד, למעט אולי החתונה של קרול וסוזן, בה השתיים היו מהראשונות להתחתן כזוג גאה בפריימטיים, אבל משום מה לא התנשקו). כסף כן רלוונטי, אבל במידות משתנות. העניין הוא שאתה בעצמך לא מביא את השמות של אותן דמויות שחורות שמופיעות, כל הזמן, כפי שאתה מציג זאת, ב"חברים". ג'ניפר לואיס שחקנית מצוינת, היא הופיעה לפרק אחד בתחילת הסדרה, הוצגה בצורה מאוד סטריאוטיפית ואז חתכה. אאישה טיילר וגבריאל יוניון הופיעו כבנות זוג, זה נכון – בשני המקרים, ד"א, זה היה בקו עלילה שבו ג'ואי ורוס מתחרים על לבה של אותה אישה – אבל בעוד שגבריאל יוניון הייתה אנומליה, צ'ארלי נראתה בעיקר כמו התנצלות מעטה ומאוחרת מדי מצד היוצרים. האם אני מסתכל על שתי בנות זוג של החברים ואומר "כן, זה לא מספיק לי" (זה המקום להזכיר את ג'ולי, ואת הבדיחה המצוינת שאיתה היא נכנסה לסדרה)? יכול להיות, אבל הייתה תקופה שבה כמה פעמים בעונה הופיעו דמויות משניות לפרק אחד כבנות זוג או דייטים של החברים, והן תמיד היו לבנות.
האם זה מספיק כדי לכנות את הסדרה "גזענית"? זה לא שלי לקבוע. זה בליינדספוט של הסדרה ששווה להצביע עליו. ניו יורק היא הבית של הרנסאנס של הארלם ושל מהומות סטונוול, ובכל זאת "חברים" היא סדרה מאוד לבנה, וקצת פחות סטרייטית.
לא יודעת בן כמה היית אז
אבל ה-11 בספטמבר היה אירוע טראומטי גם לאנשים שבחייהם לא התקרבו לניו-יורק, כל שכן לניו-יורקים.
יש מרחק גדול בין טראומה לאומית או אפילו עולמית לבין השפעה מכרעת על חיי היומיום.
ולא אתחיל לכתוב את התגובה הזאת בלי להגיד תודה לזוהר שחידש לי בנושא הקורונה, אז הנה עכשיו.
אני לא זוכר גם את שמותיהן של אינסוף דמויות משנה אחרות ולבנות שהשתתפו בחברים, כלומר זה לא שאני לא זוכר את שמותיהן כי הן היו מעטות ו/או שחורות, אלא מעצם היותן דמויות משנה. הטיעון שלך היה תקף יותר אם חברים אכן הייתה מתרחשת בהארלם או בסביבתה והיא לא, היא מתרחשת בגריניץ' וילג' (והרנסנס של הארלם התרחש בשנות העשרה של המאה העשרים ולא בשנות התשעים, אז זה כמו להתלונן על למה אין בחברים שום התייחסות להתנקשות בחייו של פרנץ פרדיננד.) בליינדספוט של הסדרה? אולי, אבל המצב הוא כזה באינסוף סדרות אחרות, אז למה להיטפל רק לחברים? כי רק היא נטחנת עד דק בקורוזיה בלתי פוסקת של שידורים חוזרים ולכן היא יותר משפיעה על חיי היומיום שלנו, ואז מה? אין מישהו שבאמת מאמין שאין כמעט בכלל שחורים בניו יורק רק בגלל חברים.
אתה מודע לזה שגריניץ' וויליג' זה בערך מרחק יריקה ממרכז הסחר?
ככה שגם אם הפרמיס שלך נכון והפיגוע הגדול ביותר בהיסטוריה בעולם המערבי לא השפיע על האנשים שחיים באותה עיר, השלכות היום יומיות על אנשים שההחלטה חוו את זה מקרוב, כוסו בענן אבק למשך יומיים, הסתובבו באזור שנראה כמו מוכה אסון בהחלט היו קיימות.
אתה באמת חושב שזו הבעיה?
כלומר, שאנשים מוחים נגד הבחירה של יוצרי "חברים" כמעט ולא לשלב לא-לבנים בסדרה כי הם חושבים שאנשים מאמינים כתוצאה מזה שאין שחורים בניו-יורק?
כמו כן, אתה יכול גם לחזור על הווטאבאוטיזם של "למה לא מתייחסים לגזענות בסדרות אחרות" אלף פעם, אבל זה לא משנה את הבעייתיות ב"חברים" עצמה.
זה לא whataboutism.
אני באמת מנסה להבין למה דווקא היא ולא אחרות זוכה לכזאת מתקפה, ומעבר לשאלת הגזע, אני באמת מנסה להבין למה דווקא היא ולא אחרות זוכה לכזאת הצלחה ושחיקה מחזורית בלתי פוסקת. Whataboutism היה לו הייתי מעריץ נלהב של הסדרה שציפור נפשו הייתה נפגעת בכל פעם שאומרים עליה משהו פחות ממושלם ואני לא, אני חושב שהיא בינונית בדיוק כמו רוב משתתפי הדיונים האלה. יש המון-המון סדרות שרוב הדמויות בהן לבנות כי הלבנים הם הרוב, אז זה לא שהגישה שלי היא "תפסיקו ומיד לדבר ככה על חברים מה פתאום אין בה שום בעיות" אלא "תמשיכו למתוח ביקורת על חברים אם אתם רוצים, אבל תבינו שרוב לבן זאת הנורמה, הן מבחינת חתך האוכלוסיה במציאות והן ברוב סדרות הטלוויזיה האחרות, ובוודאי שבשנת 1994". איפה התלונות על כך שפרייז'ר לבנה להחריד, על כך שבמופע של לארי סנדרס אין אף תפקיד מרכזי של שחור, על ההגמוניה הלבנה של משתגעים מאהבה ודארמה וגרג?
מה שאתה עושה זו ההגדרה של ווטאבאוטיזם
What about Larry Sanders?
What about Frasier?
What about Mad About You?
What about Dharma and Greg?
אבל מכיוון שזה אתר של ביקורות קולנוע, זו תהיה ההודעה האחרונה שלי בנושא.
לא מחייב אף אחד לכתוב, כמובן
אבל כן אציין שהאתר גם מבקר ומתעסק בטלוויזיה זה זמן מה, אז סביר להתעסק ב"חברים" כקונספט (גם אם לא בוואטאבוטיזם של האסתטיקה ספציפית).
אולי זה לא היה מספיק ברור
ואולי זה נראה כאילו אני בא להשתלח רק במגיבי עין הדג, ואני באמת לא, אז הנה שוב – אני רואה ביקורת חריפה בכל מקום אפשרי, באינטרנט ומחוצה לו, על כך שחברים לבנה מדי, ואך ורק על חברים. לא אמירה על כך שהיה הרבה יותר ראוי שבכל קומדיות המצבים היו משתתפים כבר יותר שחורים עוד משנות התשעים, לא הכללה גורפת על כך שסדרות הטלוויזיה של תקופתה היו גזעניות שמשתמשת בחברים רק כדוגמה אחת מני רבות, אלא אך ורק על חברים, כאילו היא ורק היא הבעיה או לפחות היא ורק היא הדוגמה המצייגת של הבעיה, וזה מחרפן אותי, כי זה יוצר מצבים שכבר לא גובלים באבסורד אלא חוצים את האבסורד באופן לא סביר, כמו אותה הפרודיה של ארץ נהדרת שבה מספרים על זה בדיחה ("אפשר לעשות את השיפוצים גם בשחור." "שחור לכאן לא ייכנס.") וכולם צוחקים כאילו זה מובן מאליו וזה לא, בדיוק כמו שבדיחות על האנטישמיות של וולט דיסני כאדם ולא כחברה כי "זה ידוע" זה לא מובן מאליו ומזל שיש את דורון שפירק את הטענה הזאת. אני לא אומר שחברים מושלמת או שאין בה בעיות ואני אפילו לא אומר שאי-אפשר להשתמש בה כדי להוכיח איזושהי טענה על כך שאין מספיק שחורים בסדרות שבהם הדמויות הראשיות לבנות, אבל למה להשתמש בה ורק בה? תתארו לכם שכל הדיווחים על אפליה אמיתית כלפי שחורים ועל אלימות משטרתית כלפי שחורים היו מתמקדים אך ורק במה שקורה בניו יורק סיטי וכל מקום אחר – כולל מקומות בהם העוולות הגזעניות חמורות הרבה יותר – היה זוכה להתעלמות מוחלטת. רוצים לקשור גם לזה שם מפוצץ עם איזם בסוף אז איך אומר מאווי, בכיף שלכם, אבל זה לא מבטל את הטענות שלי.
אם יורשה לי, התשובה לשאלתך הופיעה לפני שכתבת בדיון
למה "חברים" דומיננטית מאוד בדיון על חוסר יצוג וערכים מאוד בעייתיים בקומדיות מהניינטיז?
סיבה מאוד חזקה היא שעד היום תמצא אנשים שיגידו שהאיחוד של חברים הוא "האירוע תרבותי הגדול של השנים האחרונות". לא פחות.
אז אין מה לשים באותה שורה את "חברים" ואת "דארמה וגרג". ואני אומרת זאת כאחת שלא אוהבת או מעריכה את "חברים" בכלל.
נ.ב.
לא הבנת את ההערה שלי נכונה, התפקיד העלילתי של "בוס" שחור לצ'נדלר אמנם בתוך הסיפור הוא להיות מעליו. אבל התפקיד האמיתי שלו בעיני הצופה הוא לשרת באמצעים שונים את הדמות של צ'נדלר. לא להיות דמות משנה חשובה בפני עצמה.
אבל היא לא דומיננטית מאוד, היא היחידה.
אז אם להמשיך את הקו הזה אז זה בעצם אומר שחברים היא קומדיית המצבים היחידה משנות התשעים שממשיכה להצליח ולהשפיע… (ג'רי סיינפלד ולארי דייויד מתהפכים במכוניותיהם.)
ורק כדי לסגור את הפינה על האחד עשר בספטמבר
הפרק הראשון של חברים אחרי הפיגוע בתאומים שודר/התרחש ב-27 בספטמבר 2001, כלומר 16 ימים אחרי; בשלב הזה כבר אי-אפשר היה להרגיש את ההשלכות הפיזיות של הפיגוע (הררי אבק וכדומה) אבל כן היה אפשר להרגיש את ההלם, האבל והפאניקה הכללית, כולל סגרים מסוימים שהוטלו על שדות תעופה. הפרק המדובר הוא "זה שאחרי החתונה" (של מוניקה וצ'נדלר וההריון של רייצ'ל) ומסמל מבחינתי את הנקודה שבה חברים התחילה להיות בלתי נסבלת באופן סופי. באופן כללי, הדמויות בחברים תמיד היו שקועות בענייניהן ולא בפוליטיקה או בענייני אלכסנדר דיומא. אז כן, אפשר היה להוסיף לרייצ'ל כמה שורות דיאלוג על כמה היא מפחדת להביא תינוקת לעולם שאחרי הפיגוע או משהו כזה, אבל כנראה שגם בשלב הזה ובו חברים הייתה יותר דרמדיה מקומדיה היוצרים לא הרגישו בנוח לשלב אסון כל-כך טרי בתוכנית עם בדיחות ושורות מחץ. (כאן גם המקום לציין שתוכניות טלוויזיה קומיות שמיהרו להגיב על הפיגועים בבדיחות – סאות' פארק וג'ון סטיוארט וכל אלה – עשו זאת בצורה מביכה ומחפירה. ההומור החריף והנשכני על האחד עשר בספטמבר השתפר והשתבח ככל שהזמן חלף ונוצר מרחק כלשהו מהאירוע, קצת פחות או קצת יותר משנה אחריו.)
אה כן
כי אף אחד מעולם לא טען שסיינפלד הייתה ״בעייתית״.
תודה על חומר הקריאה לשבת, חידשת לי.
כנראה שאיכשהו את הרעש סביב חברים שומעים יותר ומפמפמים יותר.
האמת שהתשובה די טריוויאלית
את הרעש סביב חברים שומעים יותר ומפמפמים יותר, בגלל שהסדרה עצמה נצפית יותר ומפומפמת יותר.
אני זוכרת שלפני אי אלו שנים, בירח הדבש שלי, טסנו לארה"ב והגענו לסיור באולפני וורנר, שם נאמרה פסת הטריוויה הבאה שאין לי מושג אם היא נכונה אבל היא בהחלט נשמעת נכונה: בכל רגע נתון יש פרק של חברים משודר באיזשהו מקום בעולם. מדברים על המחסור בדמויות שחורות בסדרה הזו כי עדיין מדברים על הסדרה הזו. מתי פעם אחרונה שמעת מישהו מדבר על "משתגעים מאהבה" או על "המופע של לארי סנדרס"?
נו אז הנה, עצם ההעדפה לשדר כל הזמן את אותה תוכנית ישנה על חשבון אחרות הוא מה שיוצר את חוסר השוויון, ולא המחסור שלה בשחורים.
וצריך להפסיק אותו עכשיו, מיד ולאלתר. כמובן שהלופים לא באמת ייפסקו כי כסף. (תגובה זו ממש לא נכתבה בציניות)
הציניות כבודה במקומה מונח
אבל אני לא בטוחה שהבנתי את הפואנטה.
שאלת למה מדברים כל הזמן על המחסור בדמויות שחורות בחברים – התשובה היא כי זו סדרה שעדיין נצפית ולכן עדיין מדברים על מה שיש או שאין בה. אין טעם לדבר על מה קורה בסדרות שכבר אף אחד לא צופה בהם…
כשמדברים על דמויות שחורות מדברים על דמויות קבועות. דמות שמופיעה באופן קבוע לכל אורך סדרה. לא דמות שמבליחה לכמה פרקים. זה לא חייב להיות מישהו מששת החברים, אבל כן מישהו שיש לו תפקיד מסויים ואופי, מבחינת כמות הופעות משהו כמו גאנת'ר.
ובעודי אומרת את זה ומסתכלת בimdb של הסדרה, יכול להיות שחלק מהעניין הוא שאין באמת דמויות חוזרות (מה שנקרא recurring) בחברים. חוץ מהחברים, שהופיע בכל ה250+ פרקים בסדרה, וגאנת'ר שהופיע ב~60 פרקים, יש בגדול את ההורים ואת בני/בנות הזוג (ויוצאת דופן – הסוכנת של ג'ואי).
יש את אותה בעיה באיך פגשתי את אמא'שך, אבל שם לפחות יש את רנג'יט (הנהג), וג'יימס (אח של בארני) אז הם קצת יצאו ידי חובה.
לזו שעובדת עם מוניקה, לבוס של צ'נדלר, לעורך הדין של רוס- אני בכלל לא בטוחה שיש להם בכלל שם. אין להם שום אפיון כדמויות משל עצמן. הן שורות דיאלוג כדי שהגיבורים שלנו לא ידברו עם עצמן.
אבל למה דווקא שחורים?
הרי גם אין שום ייצוג לאוטיסטים בחברים, ובכל זאת אף פעם לא מותחים ביקורת על כך ש"הסדרה אייבליסטית להחריד". אין שום ייצוג לערבים בחברים, ובכל זאת אף פעם לא מותחים ביקורת על כך ש"הסדרה יהודית ונוצרית להחריד". אין כמעט שום ייצוג לילדים ובני נוער (או לזקנים) בחברים, ובכל זאת אף פעם לא מותחים ביקורת על כך ש"הסדרה גילנית להחריד". מוסר השכל: עדיף לופים אינסופיים של קומיוניטי.
רגע מה?
זה תלוי בעולמות שאתה מגיע מהן, כי אני לחלוטין שמעתי על הסדרה שהיא גם אייבליסטית להחריד וגם יהודו-נוצרית להחריד . גילנית? לא יודעת, יש את בן, יש את טום סלק, יש את אסטל, אפשר לחשוב על דמויות בעלות אפיונים מסויימים בגילאים שונים – ולכן זה פחות מובהק. האם אני מסכימה עם זה? עם חלקים מסויימים כן, אחרים לא. אבל בטח שיש טענות כאלה.
אז קראתי את הכול ואין מה להגיד, חזרנו בשלוש מאות ושישים מעלות בדיוק לתחילת הדיון מלפני שנתיים ויותר.
דור המילניום רגיש בצורה חסרת כל קנה מידה להומור, וגם לאמירות נייטרליות או חיוביות (ולפעמים גם אני חוטא בזה, שלא תחשבו, כן?) אם אסור כבר היום להגיד שאתה מעדיף נשים אסיאתיות כי זאת ״פטישיזציה״ ואסור לקרוא לאדם מרושע ״נאצי״ כי זה… פוגעני כלפי נאצים?! באמת?! (אחת הטענות הייתה שהשימוש בנאצי כקללה לא התיישן טוב הן בגלל שהנושא רגיש והן בגלל עלייתם של הארגונים הניאו-נאצים בעולם – כאילו שב-1995 הם לא היו קיימים..) אזי אסור לאף אחד לדבר בכלל, ומה נשאר זה להיות יפה ולשתוק או להיות מגוון אתני ולשתוק. אני ממליץ מאוד לקרוא ולהתמקד בציטוט של ג׳רי סיינפלד עצמו מהכתבה הראשונה, שמדגיש שהוא מתמקד בהומור ולא בעניינים של גזע ומגדר, וכך צריך להיות בקומדיה קודם כל. (ועוד לקרוא לסיינפלד ולדייויד ״פריווילגיים” רק כי הם לבנים כאשר הפריווילגיה וההון שלהם נרכשו בעבודה קשה לאורך שנים…) המילניאלים מפסידים את הסדרה ששינתה את פני קומדיות המצבים לנצח בגלל הרגישות הזאת. ועוד טעות שחוזרת על עצמה, כנראה בכוונה, בכל הכתבות – ג׳רי מעולם לא השתמש בביטוי ״נותנת אינדיאנית״ כלפי מישהי שהוא יצא איתה, נהפוך הוא באותו פרק הוא ממש משתדל להימנע משימוש בביטוי והיא זאת שמטיחה בו אותו אחרי שהפוליטיקלי קורקט כבר משאיר אותו כמעט על סף האילמות.
או
או שהמילנאלים מפסידים את הסדרה ששינתה את פני הסיטקומים לנצח פשוט כי מסתבר שבתכלס היא לא כל כך טובה… (והמשפט הזה נכון גם על סיינפלד וגם על חברים).
הציטוט של סיינפלד מהכתבה הראשונה הוא ציטוט בכייני של מישהו שלא מבין ש"מצחיק/לא מצחיק" זה עניין תרבותי המושפע מהנורמות התרבותיות הנהוגות.
לפני כמה ימים איזה דוד בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו החליט לספר בדיחה ולשאול "מה ההבדל בין אישה לאקדח?". חברים אחרים בקבוצה התחילו לזרוק ניחושים שלאט לאט נהיו יותר קיצוניים בהנחות היסוד שלהם. וואלה. לא היה לי נעים. כתבתי, בשיא הכנות, "אני חייבת לציין שאני לא נהנית מהמשחק הזה", ועוד חברות וחברים אחרים בקבוצה הסכימו איתי והדיון הזה גווע. אז מה, אני אשמה בזה שהשתקתי "צחוקים" למרות שלטעמי הבדיחות היו סקסיסטיות ומעליבות? העובדה שזה הומור אמורה להצדיק את הכל?
לדעתו זה מצחיק. לדעתי זה לא. הוא לא יכול להגיד "הומור זה הומור" כי הומור הוא תרבותי. ואם ההומור שלו לא מצחיק את הקהל אז אולי הבעיה היא לא בקהל אלא בו.
נ.ב. ושוב -שימוש לא נכון במונח פריוולגיה. קודם כל – בכתבה אומרים שהדמויות פריוולגיות (לא ג'רי ולארי דייויד עצמם). אבל מעבר לזה – כן, הם פריווילגים. לא, זו לא קללה. גם אין שום דבר רע בלהיות פריווילגים. אני פריווילגית ואני מודעת לזה. לא עשיתי שום דבר רע, ואני בהחלט יכולה להיות גאה בהשגים שלי, תוך כדי שאני מודעת שגם אם היו לי בדיוק אותן היכולות, אם הייתי מגיעה מרקע שונה לא בטוח שהיו נפתחות לי אותן הדלתות.
הפריווילגיה היא לא הבעיה. חוסר המודעות היא הבעיה. הבעיה היא כשבעלי הפריווילגיות מתחילים לזלזל באנשים סביבם שלא הגיעו לאותם השגים ומניחים שההשגים שלהם נובעים *רק* מעבודה קשה ולא מהעובדה שכן יש דלתות מסויימות שפתוחות להם ולאו דווקא פתוחות לאחרים שמגיעים מרקע שונה.
שוב את משתמשת בפועל "להתבכיין"? ברצינות, כבר איבדתי חברויות בגלל הנושא הזה.
את הקביעה שסיינפלד שינתה את פני הקומדיה הטלוויזיונית לא אני המצאתי, אלא אלפי מבקרים (גם חברים אני מניח ששינתה, אם כי יותר מסחרית ופחות אמנותית.) כן יש לסיינפלד האיש והסדרה גם אינספור מתנגדים, ביניהם גם אישים ודמויות בולטות ממש כאן בעין הדג, אבל יש הבדל בין להגיד "זה לא מצחיק אותי ו/או לא מעניין אותי ו/או לא נראה לי שווה צפייה היום" ולהחליט לא לצפות (שזה מוצדק לגמרי) לבין להתחיל לקבוע שכל פסיק בסדרה הוא פוגעני (שזה גם מוצדק אבל גם מוגזם). אז אסור להכליל אסייתיים גם אם זה לחיוב, ואסור לצחוק על אינדיאנים כי זאת פריווילגיה לבנה (למרות שכל מי שאני מכיר הכי נקרע מצחוק דווקא בפרק הזה), ואסור להימשך לבנות חמש-עשרה כי, אמ… לא משנה, ואז איך הסדרה הייתה אמורה להיראות? ארבעה חברים מהוגנים ומנומסים שמקפידים כל הזמן לשמור על כללי הפוליטיקלי קורקט ולא להעליב אף אחד? אז הוצאת מהסדרה את מה שהופך אותה למה שהיא והפכת אותה לגרסת פרווה חיוורת ומסורסת של עצמה, כמו הביקורות שזה מה שחברים בהשוואה לסיינפלד, אבל גם על חברים כבר יש את אותה הביקורת אז ניאלץ לדלל עוד יותר את התוכן ה"פוגעני" הזה ואז נישאר עם… מה, בעצם? דמויות שעושות כל הזמן רק את המעשה הטוב והנכון והצודק? אז נשארנו עם סדרה חינוכית ונוגעת ללב לילדים ואיבדנו את הסיטקום החתרני ופורץ הדרך שהוא סיינפלד.
פעם שנייה בשלוש שנים, נראה לי סביר
אני בהחלט לקחתי לליבי את מה שאמרת על המושג להתבכיין, ואני באמת הורדתי משמעותית את השימוש במונח הספציפי הזה ושומרת אותו למקרים נדירים. זה אחד מהמקרים הנדירים.
ושאלה רצינית – אם במקום להשתמש בפועל להתבכיין הייתי אומרת שזה נשמע לי כמו "אוי אוי אוי" זה היה תופס או שזה עדיין מפריע? (שואלת בשיא הרצינות, מנסה להבין אם זה הפועל הספציפי או התחושה).
אבל לגבי המשך התגובה – אתה זה שהופך את היוצרות. אף אחד לא אמר להפסיק להקרין את הסדרה (לא בדיון פה, ולא בכתבות שפורסמו – לפחות לא בחלקים שאני קראתי מודה ומתוודה שרפרפתי ולא קראתי לעומק).
ג'רי סיינפלד הוא זה שאומר שהוא כבר לא יכול ללכת להופיע כי הקולג'ים הם PC מדי בשבילו. (הוא אמר את זה במספר מקומות, כולל בראיון מסויים ללייט נייט שאני ראיתי אותו) וכן, בצורה שהוא אומר את זה הוא מתלונן על זה שיותר לא צוחקים מהבדיחות שלו. ו-וואלה – אם לא צוחקים מהבדיחות שלך כנראה שאתה כבר לא מצחיק. אז או שתתאים את עצמך לקהל החדש או שתחפד עבודה אחרת. וכן, זו לחלוטין נשמעת לי כמו תלונה של "אוי אוי אוי". של מישהו שמסרב להכיר בעובדה שזמנים השתנו ומה שהיה לגיטימי לפני שלושים שנה (פאק! שנות התשעים היו לפני שלושים שנה!!!) כבר לא לגיטימי היום.
כשהתחתנתי ובחרנו חתונה יהודית (כי הורים וסיבות וכל מיני דברים לאו דווקא רלוונטים) – מצאתי את עצמי מחפשת קצת על נושא הכתובה. היה לי קושי מסויים עם נושא ה"תשלום" והבעלות וכל מה שמגיע עם זה. כשקראתי את הכתובה די נדהמתי כי הבנתי עד כמה זה היה מסמך חדשני לזמנו. על בסיס הכתובה, על כל בעיותיה, לנשים ניתן מעמד במערכת יחסים. ניתנו להן זכויות, הוגדר שיש לדאוג לרווחתן בתקופה שבה בתרבויות אחרות נשים נחשבו רכוש במלוא מובן המילה. אז כן, אני יכולה לחשוב שהכתובה היתה מסמך פורץ דרך בזמנו שאפשר התקדמות חברתית משמעותית, ועדיין לחשוב שבסטנדרטים שם היום המסמך הזה בעייתי והיה עדיף שלא היה לי קשר אליו. הסדרה של סיינפלד היתה פורצת דרך בשעתו, אבל סוג ההומור שהוא הציג שם זה הומור שכבר לא עובד טוב בתרבות של ימינו. זה לא אומר שום דבר על איך זה נתפס אז, רק על איך זה נתפס היום.
וסתם כי לא נחה דעתי מנושא הפועל הבעייתי
ברוב המקרים אני בן אדם אמפתי, באמת. אבל יש לי קושי לייצר אמפתיה כלפי מישהו שהטענה שלו היא שלא מאפשרים לו לפגוע במישהו אחר, וכן זה גורם לי להתייחסות מתנשאת כלפיו. ספציפית.
אני לא חושבת שאין מקום להומור פוגעני. ובואו נוריד את השלילה הכפולה כדי שזה יהיה ברור: אני בהחלט חושבת שיש מקום מסויים להומור גם אם הוא נתפס כפוגעני כלפי קבוצות מסויימות. תלוי מה, תלוי איך, תלוי מתי, תלוי מה המטרה. אני ממש לא מאלה שאומרים שאסור לצחוק על כלום. אבל כן צריך להיות מודעים לזה, ולבחור לעשות את זה, ולהגיד "המסר שלי מספיק חשוב כך שאני בוחר לעשות את זה למרות שאני מבין את הפגיעה הפוטנציאלית". ואולי הקהל יקבל את זה, אולי לא. אבל זה הסיכון שבוחרים לקחת כשמתמשים בסוג כזה של הומור.
אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר לבחור להשתמש בהומור פוגעני ואז להתלונן על זה שלא רוצים להקשיב לך כי נפגעים ממך. אז בסדר מבטיחה לא להשתמש יותר בפועל להתבכיין – אבל איזה פועל כן קיים כדי לתאר את ההתנהלות הזו?
אני פשוט יותר רגיש לפועל הזה בשנה האחרונה
אחרי שמישהי סיימה איתי קשר (לא זוגי אמנם, לצערי) ואחת הסיבות שלה הייתה כי אני "מתבכיין", והיא השתמשה במילה הזאת על מנת לתאר מצב שבו הבעתי מצוקה אמיתית. "אוי אוי אוי" זה גם לעגני ועל אותו משקל, למרות שנראה לי שכולם פה יודעים שאני חושב שקרן מור אחלה באופן כללי. אני פשוט חושב שהתבכיינות כתיאור פעולה לא מתאימה פה. כן ג'רי סיינפלד אמנם לא הביע פה מצוקה אמיתית כי אין מה לדאוג לרווחתו אבל גם לא התלונן או נזף בסטודנטים כי הם לא מאפשרים לו להופיע; הוא בסך-הכול העיר הערה מתוך התבוננות במצב, והרי על זה בדיוק הסדרה שלו מבוססת (בעצם שתי הסדרות שלו, אם מחשיבים גם את קומיקאים במכוניות שותים קפה.) ההומור של סיינפלד כן מחזיק היום ואפילו יותר מחברים, כי רובנו לא נתקלים ביומיום עם בעיות שלקוחות מקומדיה רומנטית כמו רוס ורייצ'ל אבל עדיין נאלצים לעמוד באופן יומיומי בפני בעיות כמו נותני שירות אטומים, איך כדאי להתחיל עם בנות או עם בנים, כמה טיפ אם בכלל צריך לתת במקום כזה או אחר וכדומה; לכן זה מחפיר בעיניי שחברים היא זאת שזוכה ללופים האלה בעוד שסיינפלד שאלמלא ההצלחה שלה חברים כנראה שלא הייתה בכלל קיימת נתפסת היום כמיושנת או אפילו "בומרית" (שזה גם ביטוי גילני או על גבול הגילני, אבל בסדר יש כבר דברים מיושנים בסיינפלד, בעיקר השימוש בטלפונים ציבוריים וזה.) החלק הבין-גזעי בסיינפלד זניח עד לא קיים. זה לא המקור המרכזי להומור בסדרה, וכשזה כן שם זה מטופל בצורה נהדרת שמראה את הצביעות של החברה ולא בכפפות עור הגדי של ה-PC. כל הדיון הזה עשה לי חשק לחזור לפרקים שנמתחו עליהם ביקורת וספיציפית גיליתי שב"אינדיאני מחנות הסיגרים" ג'רי ולארי בחרו בכוונה מתנה שתיחשב כפוגענית כדי לטפל בנושא רגישות היתר (שהפרק המסוים הזה עוסק בה אבל רוב הפרקים לא, יש סדרות וגם קומיקאים שעוסקים בה כמעט כל הזמן.) אולי סיינפלד היא כבר התקן ולא החידוש היום שזה קצת עצוב למי שתקוע בשנות התשעים כמוני אבל בואי נגיד ככה – אם מישהו מרגיש שהיא התיישנה, זה לא בגלל הנושאים הגזעיים. נהפוך הוא, "האינדיאני מחנות הסיגרים" וגם "האישה הסינית" ועוד פרקים שכן עוסקים בנושא רלוונטיים להיום בדיוק בגלל שהם מהדהדים את ערכי ההשתקה וההיעלבות האוטומטית של תרבות ה-PC (ולא, אני לא אקרא לזה התבכיינות![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
) זה גם לא שמישהו קורא להוריד את השידורים החוזרים של הסדרה מהמסכים, זה שהם כבר ירדו כדי לפנות מקום לעוד חברים, ואגב ג'רי סיינפלד אמנם לא ערך את הסדרה מחדש כדי לרצות את מי שרגיש אבל הוא בהחלט מעדכן את הסטנדאפ שלו כדי שיתאים להיום, עם בדיחות אינטרנט, סמארטפונים וקורונה. עדיין מיושן לכם? לא נהנים מסוג כזה של הומור יומיומי? סבבה. אבל הייתי פעמיים בהופעות שלו בישראל ואין בהן שום דבר פוגעני, בטח ובטח שלא כלפי מיעוטים. זה לא דייב שאפל שצועק כל שנייה גסויות ו"כושי" על הבמה.
מניסיון:
1. אטימות להסברים למה משהו פוגעני, ופסיקה שמי שנפגעו הם "מטורללים" ש"מחפשים להיעלב", מתרחשות יותר מ"היעלבות אוטומטית".
2. ה"נעלבים" לא רוצים להיפגע ולכעוס, ואפילו משתדלים להתרחק ממצבים שיובילו לכך.
לא השתמשתי בניסוח "מטורללים שמחפשים להיעלב" לכל אורך הדיון הזה או אלה שקדמו לו.
ומי שנעלב מוזמן לכבות את הטלוויזיה.
המסכים כובו, הסדרות ירדו
ואז מכבי המסכים הואשמו ב"השתקה".
גם בניסוח "השתקה" לא השתמשתי. אם אתה רוצה להתדיין לפחות תצטט אותי נכון.
(ל"ת)
מי שמתלונן
(לא אשתמש ב"מתבכיין") על ביקורת כלפי תכניות טלוויזיה באתר שעוסק בביקורות קולנוע וטלוויזיה, מוזמן לכבות את המכשיר שבו הוא משתמש כדי לגלוש לאתר.
אני לא מתלונן ו/או מתבכיין, אני עושה ניסיון כן להבין מה כל-כך פוגעני ונוראי בסדרות שהיו ועודן המיינסטרים של המיינסטרים.
בחמש דקות ממוצעות של רובוט צ'יקן תוכלי למצוא הרבה יותר טריגריזם – אלימות אכזרית במיוחד, בדיחות אונס, בדיחות שואה, בדיחות גזעניות, רק תבחרי – מאשר בעונה אקראית של סיינפלד ועוד לא ראיתי אף אחד יוצא נגדה כמו שיוצאים על סדרה מסורתית ושמרנית כמו חברים, ורובוט צ'יקן איכשהו מחזיקה מעמד כבר 6עשרה שנה, יותר מחברים ויותר מסיינפלד. אבל בסדר, רובוט צ'יקן היא באמת אזוטריה נישתית שלא מזיזה הרבה; יש סדרות יותר מוכרות ומשפיעות שכולן שטופות בהומור שחור וטריגריזם דומה על גבול המיזנטרופיה – סאות' פארק, ריק ומורטי, איש משפחה, אבא אמריקאי, אפילו משפחת סימפסון שערכי המשפחה שלה כביכול נמצאים כבר בכותרת אבל מלאה באלימות, בריונות וסטריאוטיפים סקסיטיים. רוצה לקרוא למה שעשיתי עכשיו whataboutism? את מוזמנת. אבל גם אני כמו מי שנעלב מבדיחות כאלה ואחרות לא בא לעשות דווקא לאף אחד , אלא באמת חושב שההתנפלות על חברים שהיא הסדרה הכי סחית והכי לא מזיקה (ואני מניח את סיינפלד פורצת המוסכמות בצד כרגע, לפחות בתגובתי הנוכחית) רק בגלל המבנה הדמוגרפי של הדמויות שלה מוגזמת ומיותרת. (ושוב – אני לא מעריץ של חברים. רחוק מכך.)
באמת שאני לא מבינה למה הביקורת כ"כ מפריעה לך
אם כבר, העובדה שאנשים טורחים לבקר את חברים גם כ"כ הרבה זמן אחרי שנוצרה היא מחמאה, כי זה אומר שהיא עדיין רלוונטית.
אין שום דבר רע בביקורת (במיוחד לא באתר שנועד לביקורות קולנוע וטלוויזיה) ובטח שלא צריך לסתום לאנשים את הפה באמירות מסוג "מי שנעלב מוזמן לכבות את הטלוויזיה" (או שתאהבו או שתסתמו). אפשר לאהוב משהו ולבקר אותו בו זמנית.
ברור שאפשר ומותר לבקר, פשוט ההיתפסות דווקא לזה נראית לי מגוחכת.
אם כבר, השימוש ב״כמו ילדה״ וב״מה, אתה אישה?״ כעלבון הרבה יותר צורמים ולא עוברים מסך.
כבר לא בטוחה אפילו לאיזו סדרה אתה מתכוון
אבל אפשר לבקר יותר מסדרה/סרט אחד בזמן נתון. באמת. והרעיון שמי שלא אוהבת צריכה פשוט "לכבות את הטלוויזיה" שומט את הקרקע מתחת ל, אתה יודע, ביקורות טלוויזיה.
אני פשוט מעדיף תמיד לבקר דברים על פי מה שיש בהם ולא על פי מה שאין בהם.
כך שאם אין בחברים הרבה שחורים ביחס לאטלנטה זה לא מתוך זדון, אטימות, גזענות או הדרה, אלא כי זאת החברה והתרבות שממנה נוצרה הסדרה.
"ומי שנעלב מוזמן לכבות את הטלוויזיה."
ציטוט שלך, נכון? זה סוג של "שמאלנים לכו לעזה". אתה מנסה להשתיק ביקורת תרבותית שלא מתאימה לך.
אני לא רוצה להשתיק וגם לא יכול להשתיק.
אני גם א-פוליטי כך שההשוואות לימנים/שמאלנים ויהודים/ערבים לא במקומן כאן. לא רק שלא השתקתי אלא שהביקורת שלכן אפילו חילחלה אליי – הנה עובדה, בפעמים הבאות שראיתי חברים חיפשתי שם את השחורים כדי לבדוק אם אולי אני זה שטועה ומצאתי שם לא מעט ייצוג לשחורים, גם בפרקים הראשונים של העונה הראשונה שרוב האנשים כבר מדלגים עליהם אוטומטית כי הם איטיים ומשעממים. התחלתי את הדיון הנוכחי בכך שאני חושב שהצד השני טועה (ואמירה כזאת בהחלט איננה בגדר השתקה) וקיבלתי תגובות שלא, אני שוב זה שטועה, כי גם השחורים שיש לא מספיקים. נשאלת השאלה, כמה שחורים כן צריך כדי שזה כן יספיק? או שאז כדי לאזן שוב צריך סדרות עם רוב שחור כמו הנסיך המדליק ואריזה משפחתית ויהיה מי שיגיד שזאת הפרדה?
אין נוסחה מן הסתם
ולכן יש דיון, שהוא מורכב יותר מ"ומי שנעלב מוזמן לכבות את הטלוויזיה". אנחנו בנות/י אדם עם רגשות שונים ומחשבות שונות. אני לא חושבת שהיה צריך לעשות את צ'נדלר להט"ב, לדוגמה, אבל לא יעלה בדעתי להגיד למישהי שחושבת שכן שצריך "לבקר דברים על פי מה שיש בהם ולא על פי מה שאין בהם".
ותשובה מעבר לזה יש למישהו? זאת אומרת, כמה שחורים היה צריך בחברים כדי שהיא לא הייתה לבנה להחריד?
(וכן אנחנו שוב בטריטוריות של פן פיקשן אבל זה באמת מעניין אותי.) האם למשל הייתם רוצים שחור אחד או שניים במקום אחד מהשישה ואז זה אולי היה נראה מאולץ וסמלי מדי, או שאולי חצי מהם היו צריכים להיות שחורים ואז זה היה משנה את הסדרה לגמרי, או שכל אחד מהם היה צריך לייצג מיעוט אחר ואז זה בכלל היה נראה כמו פרסומת של בנטון או כמו קליפ של מייקל ג׳קסון מתחילת הניינטיז? כי בכל מקרה לא היינו מקבלים את אותה סדרה, אלא סדרה שבכירי הרשת שינו את כוונת יוצריה על מנת לרצות את הקהל. (ואגב גם סיינפלד היא כזאת – הם הוסיפו את איליין כאישה ייצוגית אחת בחבורה של גברים כי נשים בכירות ב-NBC דרשו מהם.)
היה צריך דמות חוזרת recurring מאופיינת
שאלת שאלה טכנית – הנה תשובה טכנית.
דמות עם שם, עם אופי, עם אייג'נסי משלה, שחוזרת (גם אם בספורדיות יחסית) לאורך כל הסדרה.
מה השם של זו שעבדה עם מוניקה? האם יש תכונת אופי אחת שמאפיינת אותה?
מה האינטרס של העורך דין של רוס?
תוסיף לי דמות שמופיעה באותה תדירות ועם אותה כמות מלל כמו של גאנת'ר, אבל שחורה – ואני מרוצה.
מה שהפריע לאנשים בחברים (ובחברים במיוחד) זה בגלל שהם מייצגים את המיינסטרים, הם ייצגו (לאו דווקא בעיני היוצרים, אלא בעיני ההמון) את הביטוי של הכל אמריקאיות, את הרגיל, את הסטנדרטי. והביטוי כמו שהוא מיוצג מחברים מדיר חלק מאוד משמעותי מהאמריקה אותה הם מבטאים. זה בניגוד לסיינפלד, שיש בה מוטיב יהודי ניו יורקי מובהק (מה שגרם לאולפנים לחשוב שהסדרה לא תצליח) חברים היא בניו יורק, אבל היא לא ניו יורקית. סיינפלד היא ניו יורקית. פרייז'ר לדוגמא היא סידרה שמייצגת (ובמידה מסויימת פרודיה על) אקדמאיות מעומלנת ונוירוטית. העובדה שהיא לבנה להחריד לא אומר כלום על אמריקה. חברים ייצגה את אמריקה הלבנה והתעלמה מהגוונים האחרים. כדי לשנות את התדמית הזאת חברים היתה יכולה להיות פחות כל אמריקאית (למשל, הומור סלף רפרנסינג על הלבנות של הדמויות) או לערבב בעלילה מוטיבים של תרבות אמריקאית פחות לבנה. אני לא חושב שזה הוגן אגב להאשים את היוצרים, אני לא בטוח שזה מה שהם ניסו לעשות (להיות ביטוי של הכל אמריקאיות המדירה) אבל זה מה שיצא להם.
(למצולם אין בהכרח קשר לכתבה)
ובכל זאת, כולנו חווים בחיי היומיום שלנו יותר רגעי סיינפלד מרגעי חברים למרות שאנחנו לא גרים בניו יורק וחלקנו אפילו לא יהודים.
(ל"ת)
אגב, זה מצחיק/עצוב שבשם הפלורליזם ומה-PC כביכול כולם בדיון הזה מתמקדים רק בשונה.
ואומרים שהסדרה הזאת לבנה מדי וההיא יהודית מדי במקום לחפש את האוניברסלי והמאחד בין אנשים באשר הם.
למה "במקום"?
(ל"ת)
כי להגיד ״יש פה יותר מדי לבנים״ זה גזעני בדיוק כמו להגיד ״יש פה יותר מדי שחורים״.
ושוויון אמיתי מתחיל בעיוורון צבעים ולא בהיפוך.
לא
שיוויון אמיתי *נגמר* בעיוורון צבעים. אם המצב הוא שצבע אחד קיבל במשך שנים יחס שונה (לרע) מהאחר להגיד שעכשיו כולם שווים, בלי לשנות כלום, לא באמת מוביל לשיוויון.
ברור, ברור
עודף בדמויות מיעוטים מגיע לממדים של תופעה בדיוק כמו עודף בדמויות לבנות, המגוון שמתקבל כך או כך הוא מקרי, הדמויות אוניברסליות והליהוקים עיוורי צבעים, ורק הביקורות על מחסור במיעוטים מפרות את האיזון המושלם והמתוק.
אבל אני לא זה שמתלונן על עודף מיעוטים.
מיעוטים כשמם כן הם, יש מעט מהם, ולכן יש גם מעט מהם בחברים, אז מה הבעיה? אם תראו חבורה של שישה חברים במציאות גם תכלו לצעוק עליהם למה הם לא מצרפים גם אתיופי? ואם הם היו עושים דמות משנה שחורה חוזרת כמו גאנת׳ר הם בטח היו משבצים אותו במשבצת הקלישאית של ״הכושי המצחיק עם חוכמת הרחוב״ ואז שוב היו נשמעות צעקות כמה שזה לא בסדר וכמה שזה לא נחשב ייצוג.
"עיוורון צבעים"
כלומר אתה לא מסוגל לראות שמתוך 46 נשיאי ארה"ב, 45 היו גברים לבנים, לדוגמה? או שמבחינתך זו רק מקריות משעשעת שאינה משקפת את יחסי הכוח בחברה המערבית? נראה לי מוזר שכשיש חוסר איזון כזה, הפתרון שלך הוא להעמיד פנים שאתה לא מבחין בו.
אם את באמת חושבת שזה רציני להשוות בין נשיאות ארצות הברית לבין סיטקום לא מזיק, אשרייך.
(ל"ת)
אז זה לא באמת "עיוורון צבעים"
כי במקרים אחרים אתה רואה צבע מצוין. זו פשוט הדרך שלך להגיד שלא צריך לבקר סיטקומים על נושאי גזע, מגדר וכו' כי אתה רואה אותם כ"לא מזיקים". אשריך.
באיזה מקרים אחרים נוח לי לראות צבע?
לא, באמת, מתי אי פעם התלוננתי על משהו או אפילו שיבחתי משהו שקשור בענייני גזע?
לא אמרתי ש"נוח"
המילה לא מוזכרת בהודעה שלי. אתה זה שהתחלת את השרשור בטענה שיש דמויות משנה שחורות רבות בחברים, לדעתך ושהביקורת בנושא (אני מניחה שביקורת שקראת בעבר) לא מוצדקת, כך שאתה הראשון שהעלית כאן את נושא הצבע.
אלה לא ביקורות שקראתי (רק) בעבר.
אלה ביקורות שקראתי בכל מקום שבו דיברו על האיחוד האחרון והפעם רובן או אפילו כולן לא היו בכלל בעין הדג ואפילו לא באינטרנט, אלא במקומות כמו גלריה וישראל היום, המיינסטרים של המיינסטרים של העיתונות הישראלית; אז אלא אם כן כותבי הכתבות האלה קוראים בעין הדג זה פשוט תמוה, ונראה בעיקר כמו ניסיון נואש לחלץ עוד פיסות של כביכול-משמעות מסדרה שכבר אבד עליה התירס.
ודרך אגב, סוג כזה של ביקורת ועוד איך היה קיים גם בשנות התשעים, רק לא על חברים.
זכורה לי איזו ביקורת על פליסטי שהתפרסמה במעריב לנוער בספטמבר 1999 ששיבחה אותה על כך ש"בניגוד לבוורלי הילס 90210 ודוסון קריק שכוללות, למרבה הגזענות, רק שחקנים לבנים, בפליסיטי יש גם את השחקנית השחורה {לא זוכר כבר את שמה}". היום להיזכר בכל שלוש הסדרות האלה זה מביך וקרינג'י באותה המידה; הגיע הזמן שגם חברים כבר תיזרק לפח ביחד איתן ותהפוך לזיכרון רחוק.
אתה התחלת את הדיון על הגזענות
אם אתה רוצה להימנע מדיון על הגזענות שקיימת או לא קיימת בחברים, לא ברור לי למה עסקת בנושא מלכתחילה. אתה גם אומר שאתה רוצה לזרוק את הסדרה לפח וגם דן בה בלהט. זה שאנשים אחרים מדברים על הסדרה לא אומר שאתה חייב להצטרף אם לא נוח לך.
כי הרצון שלי הוא לא זה שקובע.
כאילו, הוא כן קובע האם להשתתף או לא להשתתף בדיונים בעין הדג אבל הוא לא קובע האם להפסיק או להמשיך לשדר את חברים, והנושא פשוט מסקרן אותי ומסתכל אותי בעת ובעונה אחת. יש כאן שתי תופעות מצטלבות – אולי לא סותרות אבל מצטלבות – שחוזרות על עצמן ללא סוף, ובגלל זה גם הדיונים האלה חוזרים על עצמם. שתי התופעות הן:
1. חברים ממשיכה להיות משודרת בלופים אינסופיים בכל העולם בהגזמה ובהלעטה בלתי פוסקת של הקהל, עד כדי מצב שגם מי שאדיש לסדרה או שונא את הסדרה כבר מכיר את הדמויות שלה ואת רוב הפרקים שלה בעל פה;
2. במקביל לכך, נמתחת ביקורת בלתי פוסקת על היבטים מסוימים בסדרה ש(לי לפחות) נראים זניחים, לא מזיקים ולא פוגעניים.
הייתי מתעלם מזה אם זה לא היה כל-כך מסקרן ומתסכל אותי ואני לא יכול לשלוט במה שמסקרן ומתסכל אותי; כמו שהקלישאה של "להיעלב זאת בחירה" לא באמת נכונה כי גם אם תפתח עור של פיל עדיין עלולים להגיד לך פתאום משהו על נושא מאוד רגיש עבורך ואז אתה תיעלב אוטומטית גם בלי שבחרת. השאלה מה יש דווקא בסדרה הזאת שגורם לה להמשיך לרוץ כמו סדרה עכשווית ושגורם לאחרים להמשיך לדון בה ולנתח אותה כאילו היא הייתה סדרה עכשווית למרות שהיא מתה כבר 17 שנה לא מרפה ממני.
הסבירו לך כאן מצוין
(באמת, למדתי המון מהדיון הזה). ובאשר לביקורת על דברים שנראים לך זניחים, תחשוב שיש אנשים שמגיבים לשמנופוביה, לדוגמה, כמו שאתה מגיב ל"להתבכיין". נסה לשים את עצמך בנעליהם של אחרים.
על שמנופוביה עדיין לא דיברו לעומק בדיון הנוכחי. דווקא נושא חשוב כשחושבים על זה.
ועד שראיתי את ירון ברלד של לפני ואחרי הלינץ׳ לא האמנתי שאפשר לנוע ככה בין מבני גוף בצורה כל-כך קיצונית כמו מוניקה הרזה שהיא קורטני קוקס ומוניקה השמנה באופן מוקצן כמו בסרט וולגרי של אדי מרפי. כן, זה אחד מקווי העלילה המופרכים והמקוממים בחברים ביחד עם אליזבת׳ וברוס וויליס. חשוב לציין בכל זאת את ההבדל בין בני אדם אמיתיים לדמויות בדויות גם אם הן מבוססות על אנשים אמיתיים, אז ברור שאם יקראו לי באופן אישי או אפילו לאדם אמיתי שאני אוהב ומעריך גם אם אני לא מכיר אותו אישית (כמו ג׳רי סיינפלד) ״מתבכיין״ אז זה יצרום לי; לעומת זאת אם דמות פיקטיבית אחת תקרא לדמות פיקטיבית אחרת ״מתבכיינת״ קצת הרבה פחות. כמובן שאם יש דמות רגישה, שברירית ופגיעה שבאופן קבוע צוחקים עליה, מתעללים בה וקוראים לה מתבכיינת וזה כל מקור ההומור בה אז זה גם יצרום, אבל גם את זה אפשר לעשות מצחיק (מי? מי אמר קלאוס הייסלר?), בקיצור מורכב.
אני חושב שאתה מערבב כאן שאלות. מעמדה אוניברסלית אני נוטה לחשוב כמוך בנושא של עיוורון צבעים, ואולי בגלל זה אתה מפספס את הנידון. אני לא חושב שהשאלה של ייצוג שחורים היא בהכרח גלובלית, אבל זה שאלה פוליטית מאוד גדולה. ספציפית באמריקה יש משבר זהות רציני, אמריקה מסתכלת כבר שנים על חברים בתור המראה שלה, כיום היא התעוררה והסתכלה במראה הזאת והיא לא אוהבת את מה שהיא רואה, יש במראה הזאת הרבה פילטרים שהיא לא שמה לב אליהם פעם. זוהי רגישות אמריקאית שיכול מאוד להיות שאתה מפספס, כי הסדרה ממילא עוברת אצלך פילטרים כצופה גלובלי
אםאמריקההלבנהתדבראמתליוםאחדעולמהייחרב
(אין מספיק שחור ביוניון ג'ק? יש יותר מדי לבן בכוכבים ובפסים?)
לצערי אני לא אמריקאי (וגם להיות אמריקאי זאת סוג של פריווילגיה, ואת זה אסור לשכוח), אבל אם תאגידים אמריקאים החליטו לטחון עד כדי שיתוך דווקא סדרה אחת ולא אחרות בכל העולם ואז להחליט שהיא מראה שאמורה לייצג משהו, אז שיחליפו את ראשי התאגידים ושיחליפו את הסדרה הזאת באחרת. כמו שלא אני ולא האמריקאים מסתכלים על מבול השידורים החוזרים של רייבן ואומרים "אבל למה הסדרה הזאת שחורה להחריד" ככה הם צריכים לשחרר כבר מחברים ולא לקדם גזענות הפוכה. יש דברים יותר איכותיים (או סתם אחרים) בטלוויזיה.
אפרופו עיוורון צבעים בדיוק צפיתי לפני כמה זמן בשיחה ביו טיוב שנקראה The case for color blindness ע"י בחור נחמד בשם קולמן יוז. זה היה מעניין מאוד.
עיוורון צבעים זה מדרון חלקלק
אחר-כך לא נוכל לראות גם מגדר או נכות.
שלא לדבר על כך שזה מפיל אותך מטיס
(ל"ת)
אבל לא היו בכלל שחורים בסרטון הזה והייתה רק בחורה אחת.
(סתם סתם, צחקתי נורא. מה שכן חברים זה לא "בעיה עולמית".)
ועל זה חייבים לקשר את הקטע המאלף הבא
ובכלל, תראו את כל הסרט הזה. מהחשובים
https://youtu.be/jPZEJHJPwIw?t=2598
אוי מזעזע. לפחות חברים לא גורמת לנזק ממשי כמו שהפסיכולוגית גרמה לאנשים האלה.
(ל"ת)
קודם כל קיבלתי. לקחתי את זה בחשבון.
דבר שני – בגלל שראיתי את אחד הראיונות שבהם הוא דיבר על זה, ואני לא מתבססת רק על הנקרא – לתחושתי באותו הראיון הוא לחלוטין הביע תרעומת על הסטודנטים שלא מאפשרים לו להופיע, והסיטואציה הזו של קומיקאי מליונר מהדור הישן שמביע תרעומת על תלמידי קולג' שלא מקבלים את ההומור שלו נראה לי מגוחך.
מעולם לא הייתי בהופעה שלו (טכנית, לא היתה לי את האפשרות. אם היתה דווקא הייתי הולכת) אז אין לי מושג אם יש שם משהו שהוא באמת פוגעני, אני יכולה לחוות דעה רק על הסדרה – ולמרות שאני מסכימה איתך שהסדרה נגעה בהרבה דברים יומיומיים שרלוונטיים לכולנו (נורא אהבתי כל מיני פארודיות של "אם סיינפלד היה משודר היום" שנכתבו בזמן הקורונה), היו בה דברים בעייתיים.
כל הטענה שיש סדרות הרבה יותר קיצוניות (רובוטצ'יקן, לדוגמא) זה לא וואטאבוטיזם. זה בדיוק ההוכחה לנקודה המקורית שלי – הומור זה עניין תרבותי. מה שהיה לגיטימי לפני עשרים שנה לא לגיטימי היום, וסביר שחלק מהדברים שלגיטימיים היום לא יהיו לגיטימיים עוד עשרים שנה מעכשיו. זה לא אומר שהם לא היו טובים לשעתם, רק שעכשיו זה כבר לא רלוונטי. אם קבוצות בייסבול משנות שם ומיתוג (תהליך שעולה מליוני דולרים). אז גם סדרות יכולות להפוך להיות מיושנות.
אם אף אחד לא קרא להוריד את הסדרה מהמסכים ועדיין כבר לא רואים אותה, זו לא בדיוק הנקודה? למה לא משדרים אותה? כי זה לא רווחי. למה זה לא רווחי? כי אנשים לא רוצים לצפות בה יותר (לא באופן גורף, כמובן, אבל הדרישה לתכנית הספציפית הזו ירדה משמעותית). זה כמובן יכול להיות בגלל שכל הקהל בעולם מטומטם, אבל זה גם יכול להיות בגלל שהנורמות השתנו וההומור משתנה בעקבותיהם…
נראה לי שאנחנו מתחילים להתכנס סביב הסכמה.
אני פשוט לא חושב שאנשים לא רוצים לצפות בסיינפלד בגלל שהיא פוגענית, אחרת הם גם לא היו רוצים לצפות בחברים (ובטח שלא כל-כך הרבה) מאותן הסיבות – כי היא לבנה להחריד, כי יש בה סטריאוטיפים על הקהילה הלהטב"קית וכל זה. אני חושב שהקהל פשוט הולעט בחברים בצורה כזאת שהוא כבר לא זוכר את סיינפלד בכלל. זה כמו הטענה שאף אחד לא משדר יותר מוזיקה אלטרנטיבית בת זמננו ברדיו וב-MTV כי "אין לזה דרישה", אבל איך תהיה לזה דרישה אם הקהל בכלל לא מכיר מוזיקה אלטרנטיבית שנוצרת כיום, כי מלבד קרוסאוברים בודדים בין האלטרנטיבי לפופ (לאנה דל ריי, בילי אייליש) היא לא משודרת בשום מקום? זה פרדוקס. בשביל לדעת שיש טיילור סוויפט בעולם ושתהיה למוזיקה שלה דרישה הקהל צריך ערוצי מוזיקה שישווקו לו אותה בלי סוף – כנ"ל לגבי חברים. לא סביר שסיינפלד הפסיקה רק בגלל תלונות על פוגענות, אחרת הייתה מורדת מהאוויר גם בזמן אמת; יותר סביר שהשיקול היה "סיינפלד רווחית, אבל חברים רווחית יותר". אני פשוט מאוד נגד הגישה הזאת שבכל פעם שאנחנו רואים אדם לבן אז צריך לשאול למה הוא לא שחור, ואם הוא כבר כן שחור אז צריך לשאול למה הוא לא אישה, ואם הוא כן אישה אז צריך לשאול למה הוא לא טראנס, כי אז גם הרגישות כלפי הקהילה הטראנסית שנורא באופנה עכשיו באה על חשבון רגישות כלפי מיעוטים אחרים, וכמו שראינו בדיונים אחרים באתר גם פמיניזם יכול להיות נגוע באייבליזם. הסדרות האלה נכתבו בתור מה שהן, והטובות שבהן כמו סיינפלד וחברים אינן רק תוצר של זמן ומתאימות לזמנן, אלא אוניברסליות. זה גם לא "לזמנו זה היה בסדר ועכשיו כבר לא" – האם יש תקופה שבה המילה 'נאצי' לא הייתה טעונה? האם יש תקופה שבה גזענות והומופוביה כן היו נסבלות? להפסיד סדרה עם כל-כך הרבה מה להגיד על חיי היומיום כמו סיינפלד רק כי כביכול הקהל דרש להוריד אותה בגלל הפוגענות זה באמת דבילי; לשמחתי אני באמת לא חושב שזה המצב.
רגע, יש פה הרבה דברים לדבר עליהם
1. הטיעון לגבי מוזיקה אלטרנטיבית רלוונטיים לגבי דבריםש אין להם חשיפה. זה לא יכול להיות רלוונטי לגבי דברים שהיו במיינסטרים וירדו מגדולתם. אם זה היה במיינסטרים והפסיקו חצפות/להקשיב לזה אז כנראה שניסו ולא אהבו שזה שונה מ"לא היתה הזדמנות לנסות אף פעם"
2. כן חד משמעי. היו תקופות שבהן השימוש במילים כמו נאצי (בטח בארה"ב) וגזענו והומופוביה היו הרבה יותר מקובלות. קצת כמו הטרדות מיניות פעם בוס שהיה זורק הערות מיניות כלפי המזכירה שלו היה נחשב שמוק אבל לא משהו לא חוקי.
2.ב. אני כן מסכימה איתך שצריך להסתכל על סדרות בהתאם לתקופה שבה הן נוצרו וזה לא מאוד סביר לצפות מהסדרות לעמוד בסטדרטיים של היום
3. וכל זה לא קשור לנושא של למה סיינפלד היא סדרה משמעותית פחות מצליחה. זה לא קשור לפוגענות, זה קשור לאופטימיות. סיינפלד, באופן עקרוני, נתפסת כסדרה שמדגישה את הרע שבאדם. כל הפרמיס של פרק הסיום של הסדרה מתבסס על זה. הם לא רשעים ואכזריים, אבל הם מייצגים את הרוע שנמצא שבאדישות היומיומית. חברים, הפרווה, היא סדרה אופטימית במהותה, feel good. וכשרוצים לכבות את המח מול המסך, בממוצע, אנשים יעדיפו סדרות שהן feel good. אין כאן קונספירציה. סתם טבע האדם. קשה לעשות אסקפיזם מהעולם כשמה שהסדרה עושה זה מזכירה לך בדיוק את כל מה שמעצבן בעולם.
אז זהו, שאנחנו לא מסכימים על שני הסעיפים האחרונים.
כי בכל פעם שאני צופה בסיינפלד, אני מנסה לדמיין שהיא מתרחשת בהווה, ספציפית בזמן שאני צופה בה, ולא מתייחס אליה כאל שריד משנות התשעים שמייצג אותן ורק אותן, כמו שאני מניח שמי שצופה בחברים עושה, על אחת כמה וכמה אם חברים לטענתך יותר אסקפיסטית ומכבה את המוח. אז כן, יש כבר פרקים שאי אפשר לסספנד יותר, כמו ההמתנה לטלפון הציבורי ב״מסעדה הסינית״ או העלילה של ״הילד בבועה״ שהיום הייתה נפתרת עם ווייז, אבל קלאסיקות נשארות קלאסיקות כי הן רלוונטיות גם להיום, לא כי הן אך ורק תוצר של זמנן. הנה עובדה, אנחנו ממשיכים לדבר עכשיו על סיינפלד וסצנות בחיי היומיום שלנו מזכירות לנו את סיינפלד בתכיפות הרבה יותר גבוהה מאשר הן מזכירות לנו את הסרטים של השמן והרזה; אבל גם אם כן מעגנים כל דבר רק בנקודה הספציפית בזמן שבה הוא יצא, גם בתקופתה של סיינפלד (1989-1998) בפירוש לא היה מקובל להיות גזען או הומופוב (לא יודע לגבי נאצי כי אני מודה שלא הצלחתי להבין את הביקורת שלהם. אסור לקרוא למישהו מרושע נאצי כי זה גודוויניסטי, או כי הנאצים ייעלבו או כי ניצולי השואה יטורגרו או מה?) וגם בחברים יש הרבה מאוד ציניות ורשעות (הבריונות של פיבי כלפי רוס, היחס של ג׳ואי לנשים, הוולגריות של רייצ׳ל וצ׳נדלר ואפילו מוניקה בעונות האחרונות.) סיינפלד (וגם משפחת סימפסון לפניה) גם הקדישה פרק להטרדות מיניות במקום העבודה אז לא, זה לא היה מקובל באותו הזמן, ממש לא. אנחנו עדיין מדברים על שנות התשעים של המאה העשרים ולא התשע עשרה.
על מה אנחנו מדברים בעצם?...
בסיינפלד יש לחלוטין דברים על-זמניים, לכן עדיין מדברים עליה, ויש בה דברים בעייתיים, ושוב, צריך לזכור שבניגוד לחברים שהייתה מיינסטרימית מהשנייה הראשונה, סיינפלד תמיד היתה במחלוקת מסויימת, גם בשיאה. כך שבשלב זה אני לא ממש בטוחה על מה הדיון שלנו.
חברים הרבה יותר מיינסטירימית ואסקפיסטית, ולכן היא עדיין פופולארית להחריד. בגלל שהיא עדיין פופולארית להחריד יותר קל למצוא את הבעיות שבה. אנחנו מודעים לעובדה שהבעיות שלה נובעות מכך שהיא תוצר של תקופתה, ועדיין אפשר לצפות בה, להנות, ובמקביל לציין שהיום זה לא היה עובר חלק, בגלל שיקולים אלו ואחרים.
סיינפלד תמיד היתה יותר נישתית. אני לא בטוחה אם סיינפלד בתקופה של היום עם כמות התוכן שאפשר לצרוך היתה מגיעה לאותו המעמד. אני בטוחה שהיה לה קהל אבל העובדה שלא היו באותה תקופה הרבה אופציות ושנושא הפריים-טיים היה הרבה משמעותי גרם לאנשים לתת לה הזדמנות שנייה ושלישית ולפעמים רביעית ורק אז להתחבר להומור הייחודי שלה. אבל ההומור הייחודי שלה נגע בחיי היום יום לפעמים בצורה מאוד כואבת, לפעמים באופן מודע במטרה להאיר בעיה כלשהי, ולפעמים באופן לא מודע כי היא נכתבה כמו ששני גברים לבנים רואים את העולם. וכשרוצים לעשות פרובוקציה ומחטיאים- זה לפעמים יוצא מאוד בעייתי.
אם אתה שואל אותי מי היותר בעייתית מבין השתיים? חברים. לא בגלל שהבעיות בה היו יותר גדולות, אלא בגלל שהיא מציגה את עצמה כהתנהלות התקינה, שלא לומר אידיאליסטית, בעוד שאצל סיינפלד ברור לכולם שההתנהלות שם היא *לא* תקינה. אם אתה שואל אותי מי היותר טריגרית מבין השתיים? סביר שסיינפלד בפרקים מסויימים שבהן הפרובוקציה לא עבדה עד הסוף. אבל שנינו מסכימים שכשהפרובוקציה עבדה, היא עבדה מעולה, ואנחנו עדיין רואים שאריות לעובדה שהיא שהיא עבדה מעולה.
Not that there's anything wrong with that…
טריגרית?
שתיהן לא טריגריות במיוחד. שתיהן היו פעם המיינסטרים, ובגלל שלסיינפלד יש פור של חמש שנים על חברים אפילו ניסו לשווק את חברים בתחילת דרכה כסדרה שאיכשהו דומה לסיינפלד ("מטורפים כמו סיינפלד") ובאמת ניתן למצוא שרידים להשפעות של סיינפלד על חברים עד, נניח, פרקי לונדון. מה לדעתך בסיינפלד הוא טריגרי? רעיון טריגרי באמת הוא הפרק "הקבוצה" שההומור שלו נובע מקבוצת תמיכה לקורבנות גילוי עריות שג'רי סיינפלד לא הסכים בשום אופן לקבל לסיינפלד אז לארי דייויד שמר את הרעיון לתרגיע. בכל מקרה, מוזר מאוד אם את חושבת שסיינפלד הייתה נישתית בזמן אמת. היא לא, היא הייתה המיינסטרים והמעמד השלט של הסיטקומים בזמן אמת מעונתה השלישית ועד הסוף ממש, כשהפרק האחרון שלה הועבר בשידור חי לכל העולם – איזו סדרה "נישתית" זוכה למעמד כזה? זה כאילו העובדה שחברים מפומפמת ונשחקת יותר עכשיו גרמה לאנשים לשכוח את העבר או אפילו ממש לייצר היסטוריה אלטרנטיבית בנוגע להצלחה של סיינפלד בזמן אמת, ומעבר לעובדה שאני ואחרים אישית חושבים שסיינפלד הרבה יותר טובה זה בעייתי מאוד מכל בחינה. תוכלי לפרט קצת איזה פרקים בסיינפלד את רואה כטריגריים? לא סתם לא PC, לא סתם עלולים לפגוע, טריגריים ממש. האם "הנאצי של המרק" באמת יכול לטרגר ניצולי שואה? לא נראה לי… כמו כן, מה בסיינפלד מהדהד במיוחד "שני גברים לבנים"? כי נראה לי שההתנפלות הזאת על לבנותה של סדרה כזאת או אחרת כל-כך מכעיסה אותי כי זאת עדיין גזענות, גם אם זאת גזענות עצמית של לבנים כלפי לבנים, ואם מישהו היה מותח ביקורת הפוכה (נניח, שבסדרה אחרת יש יותר מדי מיעוטים או שהיא שחורה להחריד) זה היה צורם, אבל איכשהו גזענות כלפי לבנים לא, וזה לא תקין; מעבר לזה, האם הבחנת שאמרת פה משהו עם סתירה פנימית מאוד עמוקה? שחברים גם מאוד מצליחה היום וגם יש בה דברים שלא היו עוברים מסך היום. איך זה מסתדר? אם חברים עדיין כל-כך נצפית בקרב כל הקהלים, סימן שרוב הקהל שלה חושב שהיא עברה בצורה חלקה משנות התשעים לימינו ולא חושב שיש בעייתיות בתכנים שלה או שהיא לבנה/להטב"קופובית/שמנופובית להחריד, אחרת היו כבר קריאות להסיר אותה, וידועים פרקים בסדרות אחרות (כולל סיינפלד) שהוסרו משידורים חוזרים בגלל תוכן שנתפס כפוגעני.
אני לא חושבת שסיינפלד היתה נישתית בזמן אמת
אני חושבת שאם סיינפלד היתה משודרת היום היא היתה נישתית. זה שונה.
סיינפלד זה הומור נרכש. כשאין הרבה אופציות ונחשפים אליה כל הזמן – אז ההומור הזה נרכש ויש לה יותר ויותר צופים. אבל בעולם כמו היום שיש המון אופציות – בכלל לא בטוח שסיינפלד היתה אותה רמה של תופעה.
לגבי השאר, קשה לי לענות על זה באופן מפורש כי אני זוכרת את התחושות שלי כשצפיתי בה בזמן אמת הרבה יותר מאשר את הסדרה עצמה. לא יודעת אם ההגדרה של "טריגרי" מדוייקת, אבל בהחלט גורמת אי-נוחות. נניח, אני מאוד לא אהבתי נניח את כל קו העלילה של they're real and they're spectacular (למרות טרי האצ'ר כפרה עליה…). וכשג'רי גורם לגירוש של החבר הפקיסטני שלהם-זה קו עלילה שיצחיק בעיקר אנשים שהם לא מועמדים לגירוש בעצמם ולא חוששים להיות כאלה (נניח גברים לבנים). וזה ככה במחשבה שטוחה, בלי להכנס לעומק של הפרקים.
כל הסתכלות על גזענות/אפליה/סקסיזם – חייב להיות מלווה בהסתכלות על יחסי הכוחות בחברה.
להגיד "הבחנה מתקמת בקבלה לאוניברסיטה זה בעצם אפליה"- זה נשמע מאוד הגיוני אבל מתעלם מהעובדה שמי שכתב את המבחנים עד עכשיו הם אנשים בעלי אופי מסויים ולכן נוצר חסם גם לאנשים שיש להם המון פוטנציאל הם רק נולדו להורים הלא נכונים.
כשחבורה של גברים מבטלת דברים של איזה (נניח במקום העבודה) זה מעצבן אותי בדיוק כמו חבורה של אמהות שמבטלות חוות דעת של אחד האבות כי "הוא אבא, מה הוא מבין".
וכשבתרבות מי שכותב את התסריטים, ומפיק את הסדרות, ומביים את הסרטים ומקבל את הכסף זה בעיקר גברים לבנים – אז הרבה פעמים הם כותבים על עצמם והמשפחה שלהם ומתעלמים מחלקים שלמים באוכלוסיה שגם היו רוצים לראות את עצמם בטלויזיה.
זה לא שאין דבר כזה גזענות נגד לבנים. ברור שיש, אבל זה מעבר לשיח של "למה יש יותר מדי לבנים". זה דורש התייחסות יותר רצינית מזה.
את האמת, גם אני פחות אהבתי את "השתל".
לא כי אני חושב שהוא פוגעני אלא כי הוא באמת הומור מיני ורדוד כזה של להגיד "ציצי" ולצחוק, יותר אמריקן פאי מסיינפלד. לגבי "הוויזה" והגירוש של באבו, אני לא חושב שצחקו על זה בפרק; זה היה קו עלילה מעניין אבל הבדיחה לא הייתה על חשבונו ומה שכן גרם לצחוקים זה (ספוילר?) שבסוף הוא זה שנתן את עדות האופי האחרונה ששלחה את כולם לכלא. כל אחד כותב את העולם שסביבו ואת מה שהוא מכיר וגבר לבן לא צריך להיות מותקף בגלל זה; להפך דווקא לארי דייויד כל הזמן צוחק על עצמו ועל הפריווילגיות וחוסר הרגישות שלו כלפי מיעוטים בתרגיע (ברצינות, כמות הפרקים של "לארי מנסה להיות נחמד לשחורים אבל בסוף יוצא גזען בלי כוונה" ממש מוגזמת.) וממש לא חסרים קולות אחרים. כשאני עבדתי כקורא של כתבי יד בהוצאת ספרים ב-2006-2007 רוב הספרים שקיבלתי לחוות דעת הייתה ספרות אתנית – מלא סופרים וסופרות שמספרים ומספרות את החוויות שלהם ושלהן כוויאטנמי באוסטרליה, כהודי בבריטניה, כמי שגר בכפר יווני קטן וכותב באנגלית וכדומה; ב-2006-2007 סיינפלד עדיין שודרה גם היא בלופים לצד חברים וזה ממש לא היה האחד על חשבון השני. אנחנו חוזרים לשאלת הביצה והתרנגלות של האם דרישת הקהל יוצרת את הלופים האלה או שהלופים יוצרים את דרישת הקהל. הנה אנחנו בשנת 2021 עם כל המבחר והמבחר והמבחר, לא רק של סדרות טלוויזיה אלא גם של סרטי קולנוע ואלבומי מוזיקה ופודקאסטים וספרות ושירה וקומיקס ומשחקי מחשב ומשחקי וידאו ומה לא בעצם, ועדיין אחת הסדרות ששוברות שיאי צפייה בנטפליקס היא חברים. זה בלתי נתפס וזה יוצר חוסר הוגנות לא רק כלפי השחורים שהיו יכולים להיות או לא להיות שם אלא כלפי כל סדרה אחרת מכל תקופה אחרת מכל מדינה אחרת ובכל צבע שהוא שאיכשהו לא נתפסת כנעל בית ישנה ומנחמת כמו חברים כי… ככה? אמרת שחברים יותר תופסת מסיינפלד כי היא יותר טובת-לב; זה אולי נכון (למרות שיש המון דוגמאות שסותרות את זה) אבל כמוה יש המון סדרות טובות-לב אחרות שהלכו וילכו לאיבוד ולא זוכות לפסיק מהפמפום הבלתי פוסק של חברים ואף אחד לא באמת יודע למה.
אבל ספרות וטלוויזיה/קולנוע זה לא אותו דבר
מסיבה מאוד פשוטה.
תכנית טלוויזיה עולה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מספר.
וויקאס סארופ יכול למצוא את מי שיתמוך בו כדי לפרסם את נער החידות ממומבאי. אבל כדי שזה יהפוך לסרט הוא צריך את דני בויל הבריטי, שהרבה יותר קל לו לגייס תקציבים.
בשביל להפוך ספר לסרט צריך תקציב לא קטן, מי שנותן את התקציב הוא, ברוב המקרים, גבר לבן. אז זה נכון שיש שיפור מסויים בנושא בשנים האחרונות, אנחנו עוד לא שם. ויש לי עוד משהו להגיד על חברים, אבל חייבת לעשות עצירה מתודית, ומבטיחה להמשיך אחר כך.
לארי דיוויד זה נושא מיוחד
מכיוון שללארי דיוויד יש מספיק קרדיט בשביל להגזים. הוא היחיד שמוכן לומר, וזה נסלח מראש, שהוא יתנהג כמו חרא של בנאדם ויעשה את כל הדברים הכי גרועים שיש, מכיוון שברור שבסוף יהיה על זה מחיר.
זה בדיוק כמו רובוט צ'יקן שהוזכרה קודם, שמלכתחילה מוגדרת כתוכנית שלא שמה לעצמה גבולות צורניים, אבל לחלוטין לא עוסקת באנשים אמיתיים ולכן אתה יכול לסבול ממנה אבל אין סיבה שתיפגע.
וממשיכים
לגבי תרגיע: אתה בלי לשים לב קצת מחזק את הפואנטה שלי – כשלארי דייויד כותב פרק של "לארי מנסה להיות נחמד אבל יוצא גזען בלי כוונה"- אתה שוב מתמקד בחוויה של לארי, הגבר הלבן. הבעיה היא שהוא לא יודע איך להתמודד עם הסיטואציה, לא עם השנים של גזענות שהשחורים חוו לאורך השנים. והנושא הזה של "גבר לבן כותב את מה שהוא חווה" – זה ברור, רק שהיינו רוצים לראות חוויות גם של אנשים אחרים, לא רק של גברים לבנים.
ולגבי חברים – אני רוצה להוסיף עוד מורכבות לתיאור שלך. אני חושבת שבאיזשהו מקום חברים כוונה להיות "כל אמריקאית", ומשפחתית ומנחמת וכל הדברים האלה, ואני חושבת שבאיזשהו מקום אותה התעלמות מחלקים לא קטנים באוכלוסיית ניו-יורק היא אחת הסיבות שהיא עדיין מצליחה. כי היא מנסה להיות פמיניסטית ולא פמיניסטית במקביל. ידודית ללהטב ולהטופובית במקביל, כדי למצוא חן בעיני כולם.
אותן עקיצות קטנות – ההתייחסות לנשים של ג'ואי, השמנופוביה כלפי מוניקה, ההתייחסות לדמויות שחורות כרקע חסר משמעות. זה דברים שהם הרבה הרבה יותר מתסכלים.
אם אני עכשיו מנסה לחנות ואיזה גבר צועק עלי "יא אללה שלך, אי אפשר עם הנשים האלה שלא יודעות לחנות" אז זה מכעיס-אבל זה מסוג הדברים שכל מי שנמצא מסביב מבין שהוא האדיוט בסיטואציה.
אם אני מנסה עכשיו לחנות ואיזה גבר נעמד לידי ומתחיל לעשות לי סימנים של ימינה-שמאלה בלי שביקשתי – אני לא אמורה לכעוס כי הוא מנסה לעזור ואם אני אגיד שהוא חצוף, יגידו לי "יא-אללה שלך, הוא כולה מנסה לעזור, כבר אי אפשר לנסות לעזור לנשים היום" תוך שהוא מתעלם מהעובדה שא. לא ביקשתי את עזרתו. ב. הנסיון שלו לעזור בגדול מחביא בתוכו בדיוק את אותה סטיגמה של הבחור הראשון. ואז כשמישהו חיצוני מסתכל עליו הוא בעצם מחזק את הסטיגמה של "הנה עוד איזה שלא יודעת לחנות, מזל שהגבר שם כדי לעזור לה". וזה מעצבן כי האמת היא שאני חונה מעולה. בדרך כלל כשגברים נעמדים ומתחילים לכוון אותי אני פשוט מתעלמת ועושה את מה שאני רוצה ואז הם נורא מרוצים מעצמם שהם "עזרו לי" ואני מתעלמת כי מה אני כבר יכולה לעשות.
וזה בדיוק זה. בדיוק זה שהסדרה היא כאילו מרוצה מעצמה שהיא כזו מנחמת ומושלמת וכולם אוהבים אותה, אז כנראה שהיא מושלמת, אבל היא מחביאה בתוכה את אותן הסטיגמות שקיימות, ומחזקת אותן בעדינות, וזה ברמה מסויימת הרבה יותר גרוע ממי שצועק את הדעות האלה בקול רם כי אז יודעים שהוא בעייתי.
כמו שכבר כתבתי לך בדיון אחר
המונחים “כל-אמריקאי״ ו״מערבי״ כבר איבדו מזמן ממשמעותם. הכול כבר גלובלי ובמיוחד חברים, אז מגוחך קצת להגיד ״כל-אמריקאי״ כשאנחנו יושבים בישראל (בסדר, יש גם עינדגיסטים שגרים בחו״ל, מקנא בכם) ומנתחים אותה (ונראה לי שלמי שמגיע מאמריקה הלטינית למשל תהיה בעיה עם ההגדרה של ניו יורק דווקא כ״כל-אמריקאית״.) חברים מצליחה באופן לא פרופורציונלי בכל העולם וגם נוצרה במטרה להיות כזאת, לא כל-אמריקאית אלא כלל-עולמית, ובוודאי שלא מעוגנת בניו יורק בצורה כזאת שרק ניו יורקרים יוכלו להבין אותה. זה כמובן לא מבטל את התגובה האחרונה שלך אלא אפילו מחזק אותה, כי אם חברים פונה גם לקהלים יותר שמרניים ולמדינות יותר דתיות אז בכלל טבעי שהיא תנסה להיות הכי למל״מית שאפשר, וכך התחילה מגמה שניתן לראות אותה היום ביותר מדי מקומות – רייצ׳ל גרין כביכול יהודיה אבל אי אפשר לדעת את זה ללא קריאה בוויקיפדיה, דמבלדור כביכול הומו אבל אי אפשר לדעת את זה אם לא קראת וראית ראיונות עם ג׳יי קיי רולינג מסוף 2007, לה-פו הומו רק כי היח״צ אומר ככה אבל בלי שום אמירה מפורשת בסרט עצמו וכדומה; אבל אני כן חושב שיש הבדל בין מוניקה השמנה באופן גרוטסקי או ג׳ואי והגבריות הרעילה שלו שלגמרי נמצאים שם בכוונה לבין העובדה שאין שם הרבה דמויות משנה שחורות, שהיא מקרית וטבעית (ליוצרים, לא לאוכלוסיית מנהטן) ולא הייתה מתוך כוונת מכוון – כאילו, ברור שכשהכותבים יצרו את הדמויות הראשיות הם החליטו במודע שמוניקה הייתה שמנה באופן מוקצן ולא סביר בעברה הרחוק או שג׳ואי יהיה אמן פיתוי שלא מוסבר בכלל איך הוא משיג כל-כך הרבה בנות זוג יפות. מאוד לא סביר שהם אמרו בקול רם בחדר הכותבים ״אנחנו רוצים סדרה כל-אמריקאית ולכן נעשה אותה לבנה כמה שאפשר״. אפשר אולי להגיד שחוסר הכוונה שלהם בנושא הגזע הוא עוד יותר חמור אבל זה כבר עניין חוץ-סדרתי, שמביא בדיוק לדיונים גדולים ומפוצצים כאלה על גזע וכל-אמריקאיות ולמה היה רק נשיא אמריקאי אחד שהוא שחור. לכן ״לבנה להחריד״ או ״לבנה מדי״ מקוממים אותי כי זאת לא סדרה שנוצרה בידי הקו קלוקס קלאן בכוונה כדי לתאר עד כמה לבנה אמריקה צריכה לדעתם להיות. כך גם לא צריך לצעוק ״גבר לבן״ על כל יצירת מופת שנכתבה בידי אחד, וחברים היא לא יצירת מופת אבל סיינפלד כן וכמוה המון אחרות בטלוויזיה, בקולנוע, בספרות ובמוזיקה (מפתיע לחשוב איך ג׳ויס דווקא כן הקפיד לתת ייצוג ליהודים וגם לשחורים ביוליסס, זה ממש לא מובן מאליו בשנת 1922). לכן ״לבן״ כבר משמשת את הליברליים הקיצוניים כקללה בדיוק כמו ש״כושי״ היא קללה של גזענים, כי היא אומרת ״בגלל המוצא של היוצרים, אנחנו נבקר את היצירות שלהם על מה שאין בהן ולא על מה שיש בהן ובמקרים מסוימים אף נקרא לביטולן״, וכך שוב הצנזורה מנצחת את האמנות רק מהצד ההפוך.
אה לא, אני ממש לא חושבת שזה בכוונה
אבל אתה מדבר על כוונה ואני מדברת על תוצאה.
ברור לי שה"לובן" של הסדרה לא נובע מהחלטה מודעת אלא מאי-החלטה ממש לא מודעת.
הוא נובע מהעובדה שבתהליכי כתיבה (לפני שלושים שנה בטוח, היום קצת פחות) כל דמות מתחילה בתור "גבר לבן" ואז מתחילים להוסיף לה אפיונים. לפעמים האפיון הוא חכם, או פחדן, או כובש לבבות, ולפעמים האפיון הוא "אישה" או "שחור" (שלא לדבר על זה שלפעמים זה *כל* האפיון, הם לא צריכים עוד אופי מעבר להיותם נשים או שחורים או לא יודעת מה).
וזה מן סוג של מחשבה שמכתיבה מציאות. ומבחינתי התוצאה הרבה יותר חשובה מהכוונה.
דוגמא מתחום אחר: נכון בעברית הגוף הלא מיודע הוא זכרי? ואם אנחנו כותבים אתם/כולם/וכו… זה אמור לפנות לכולם גברים ונשים בנים ובנות. אז מה פתאום מוסיפים סיומות, ונקודות, ושפה רב מגדרית וכל מיני שטויות כאלה? וטכנית- אני איתך. טכנית אני לחלוטין מבינה את זה שהעברית היא רב מגדרי וכשאני אומרת "כולם צריכים" זה בתיאוריה אמור לפנות לכולם ולכולן?
אחלה.
אני עובדת במרכז לנוער שוחר מדע, מפעילים תכניות לנוער שוחר מדע במטרה לעודד חשיבה מדעית והתקדמות בתחומים מדעיים (תחומי STEM) וכדומה. ואחת המטרות ששמנו לעצמנו זה להגדיל את כמות הבנות שמשתתפות בתכניות כאלה (ועזוב שנייה את השאלה האם זו בפניה עצמה מטרה ראויה, אני חושבת שכן, מבינה שלא כולם יסכימו איתי, אבל בוא נשאיר שנייה את השאלה הזו בצד). ונורא נורא קשה לגרום לבנות להרשם לחוגים האלה, ותמיד היה לנו רוב משמעותי של בנים וניסינו לחשוב מה לעשות.
היועצת החינוכית ביקשה מאיתנו לעשות שינוי אחד. לכתוב את כל הפליירים של הפסום בשפה מעורבת ("תלמידים ותלמידות יקרים, אתם מוזמנים ומוזמנות להגיע לערב החשיפה לתכנית….") ארוך, מציק מייגע, והגדיל את כמות הבנות שמשתתפות בתכנית משליש לחצי. אני מספרת לך אנקדוטה אבל מסתבר שיש מחקרים שמגבים את זה. (היועצת שאמרה לנו את זה היא חוקרת בתחום). זה לא שכשכתבנו את הפליירים המקוריים לא רצינו שבנות תגענה לתחום, ואף אחד לא יכול להאשים אותנו בשוביניזם סמוי, ועדיין – מסתבר שצורת ההתנהלות שלנו הרחיקה בנות מהתכנית. בנות שבהתנהלות אחרת כן היו מגיעות לתכנית והיו עושות חיל.
נכון שגם אם מתחילים עם דף לבן שבו כל דמות מתחילה כ"גבר לבן" אנחנו יכולים להתפתח לעולם מלא דמויות בכל הצבעים, המגדרים והתרבויות. אבל זה לא קורה בתכלס. בתכלס אנחנו נשארים עם הרוב גברים לבנים. ולמען הסר ספק – דמות צריכה להיות מאופיינת. היא צריכה שם, היא צריכה מטרה משל עצמה, היא צריכה אופי משל עצמה. עורך הדין של רוס או השותפה לעובדה של מוניקה הן לא דמויות. הן קרש שמנהלים מולו דיאלוג. הסטודנט למשחק שג'ואי לימד ואז הם התמודדו על אותו תפקיד של מתאבק – הוא כן דמות.
אני לא חושבת שהכותבים הם גזענים. אני פשוט חושבת שהיתה להם blind spot לדברים מסויימים ולקח להם הרבה יותר מדי זמן לשים לב אליו. אני רואה הרבה מאוד דיבור על כך שהסדרה לבנה. אבל אני כמעט ולא רואה בשום מקום שכתוב "הכותבים גזענים". וזה שסדרה כל כך מצליחה לא מציגה כמעט דמויות מרקע תרבותי שונה (גם אין שום יותר מדי היספאנים, נניח), זו בעיה גם אם הכותבים הם הכי נחמדים בעולם וממש לא התכוונו לזה. הסדרה הזו במידה מסויימת מציגה את החלום האמריקאי (בטח אם מסתכלים על הסיפור של צ'נדלר או רייצ'ל), ולא לערב כמעט בכלל אנשים עם רקע שונה בסיפור שכזה זו אמירה, גם אם לא היתה להם כוונה לאמירה הזו מלכתחילה.
בתור בוגר החוג למגדר, אני יכול להגיד בוודאות
שהפנייה בלשון רבות ורבים אכן מסורבלת בהתחלה, אבל אפשר להתרגל אליה בזמן קצר יחסית; מה שכן, את מערבבת פה כמה תחומים ומשווה בין דברים שאת חלקם ניתן למדוד אמפירית ואת חלקם לא. "כדאי לעודד בנות לפנות גם לתחומים ריאליים" – אמפירי, מדיד ונכון, כי ניתן למצוא בקלות מחקרים על איך בנות ששולבו בתחום בגילאים צעירים וניתנה להן הזדמנות לא ממגדרת השתלבו אחר-כך בתחומים ריאליים בבגרותן ועשו בהם חיל. "פנייה בלשון של זכר ונקבה יחד תביא יותר בנות/נשים לתחומים שיש בהם יחסית פחות בנות/נשים" – גם מדיד ומדויק. אבל טענת ה"ברירת המחדל היא שגבר לבן הוא הבסיס והיסוד לכל דמות שהיא ורק אחר-כך משנים את הגבר הלבן הזה לפי הצורך" שחוזרת לצערי יותר מדי בכל דיון באתר, ולא רק על חברים, אינה מדידה אמפירית ואינה נכונה. אי-אפשר לדעת על מה חשב.ה כל יוצר.ת בכל תחום נראטיבי (ספרות, רומן גרפי, קולנוע, טלוויזיה) לפני שהתחילו לכתוב את הדמויות, ובכל סוגה הגישה של "תכתוב את מה שאתה יודע" היא הנפוצה – גם סופרים ספקולטיביים מבססים דמויות על אנשים אמיתיים שהכירו ואחר-כך משבצים אותן בעולמות המד"ב והפנטזיה שיצרו. אפשר למדוד אמפירית באופן חלקי – נניח, בכמה משוברי הקופות שיצאו בעשור הקודם כיכב גבר לבן ובכמה דמות אחרת ואיזו – אבל גם אז זה יהיה א) בדרך-כלל מוגבל למיינסטרים של המיינסטרים שכרגע הוא קולנוע הוליוודי של גיבורי על; ב) חלקי ונגוע בהטייה, כי אפשר למדוד רק את התוצאה הסופית ולא את כוונת המשורר. ספציפית בחברים שהיא סדרת high-concept על חבורת חברים עם חלוקה שווה בין גברים ונשים, לא, גבר לבן ממש לא היה שם ברירת המחדל, עד כמה שכיף לצעוק את זה מהגגות. אף אחד לא חשב בהתחלה על רייצ'ל גרין כעל גבר מפונק שבורח ביום החתונה שלו ומקבל עבודה כמלצר בה הוא עושה עבודה גרועה ואז קאופמן או קריין אמרו "יודעים מה, בואו נעשה שזאת תהיה בחורה". רייצ'ל ומוניקה ופיבי נחשבו כדמויות נשיות עוד מלפני הטיוטה הראשונה. זה עוד יותר מובהק בסדרות או בסרטים שגם הן חצי-חצי כמו חברים או שיש בהן רוב נשי מובהק. האם גם היום ברוב המכריע של יצירות נרטיביות מככב גבר לבן כמי שמוביל את העלילה ולו הסוכנות הרבה ביותר? לא יודע, צריך לבדוק את זה, אבל נראה לי שבשנת 2021 זה הרבה פחות סביר. האם "גבר לבן" הוא ברירת המחדל בכל סוג של סיפור שמגיע מכל רקע שהוא ומכל יוצר.ת שהוא? חד משמעית לא, ממש לא. ולחזור על משהו עשרות אלפי פעמים לא הופך אותו למציאות. גם שימוש יתר ב"אמריקאי" (כל-אמריקאית, החלום האמריקאי וכדומה) אינו נכון, אלה החלומות של כולם, כי מי לא היה רוצה לעבור ממלצרות לתפקיד בכיר ורווחי במשרד גדול וידוע? אין בזה משהו אמריקאי במובהק, לכן חברים מצליחה גם בסודאן. אני כן חושב, כשאני מנסה לדמיין את חברים עם עודף ייצוג, שזה ייראה לא אמין. לא בכל מצב או בכל כמות כמובן, ובאמת שזה מאוד מעורפל מבחינתי כי אף פעם לא פיתחתי את חברים החלופית והמגוונת אתנית לעומק בדמיוני, ובכל זאת להגיד שזה היה הופכת את הסדרה ל"פחות לבנה" אם בנוסף לאלפי דמויות משנה חסרות ביוגרפיה לבנות היו בה עוד אלפי דמויות משנה חסרות ביוגרפיה שחורות ועוד לטעון שזאת איזושהי בעיה כלל-אמריקאית שמדירה אחרים מ"החלום האמריקאי" (שהוא בעצם גלובלי) כאשר בסופו של דבר מדובר בסיטקום די נחות אמנותית כשחושבים על זה אז… לא, לא זאת הבעיה. אם אין מספיק בנות שרוצות לפנות לתחומים ריאליים זאת בעיה אמיתית וגם פתירה, כפי שהדוגמה שלך מוכיחה היטב. אם אין מספיק שחקנים ממוצאי מיעוטים בסדרה אחת בודדה שדווקא אותה החליטו לשחוק בלופים זאת בעיה מומצאת ומופרכת, כי אז לא היעדר המגוון בצוות השחקנים הוא הבעיה, הלופים הם הבעיה. אם אין מספיק שחקנים ממוצאי מיעוטים בעולם בכלל (לא אגיד "בהוליווד" כי אז שוב הבעיה תהיה למה הקולנוע ההוליוודי שולט בצורה אימפריאליסטית בעולם על חשבון אחרים) אז כן, זאת בעיה, אבל די להפיל הכול על סדרה אחת מסכנה כי גם את השחקן שהתחרה עם ג'ואי על אותו תפקיד בקושי זכרתי עד שהתחלת לדבר עליו ויהיה שחור, לבן, אסיאתי או חייזר. זאת רק סדרה ישנה שהרבה מאוד אנשים בעולם עדיין אוהבים וצופים בה, לא מעבדה שמודדת ייצוג.
כן ולא
(ואני אקצר כי אני חושבת שאנחנו מתחילים להתכנס).
1. ברור שבסיטקום שבסופו של דבר הוא קומדיה רומנטית מבינים שצריך גם נשים (או להטבים, אבל זה לא יעבוד רק עם גברים לבנים סטרייטים). ברור שהסוגה מכתיבה את זה. זה לא שולל את זה שהתחילו עם "גבר לבן" אלא שפשוט כבר מההתחלה הבינו שגברים לבנים זה לא מספיק, אז את הבעיה הטכנית הזו פתרו (הביאו נשים), וגם זה באופן עצלני (לבנות…).
2. קח כל קטגוריה שאתה רוצה, בכל חיתוך שאתה רוצה, ותעשה סטטיסטיקה כמה מהדמויות הן גברים לבנים, כמה נשים לבנות, כמה מיעוטים כמה להט"בים וכו…התנאי היחיד שלי הוא דברים שהצליחו ביותר מיבשת אחת. (כי אנחנו רוצים לדבר על דברים עם השפעה כלל עולמית).
א. האם החלוקה הזו תשתנה עם השנים? הסטטיסטיקה של לפני עשרים שנה לסטטיסטיקה של היום?
ב. האם החלוקה (גם הנוכחית) תואמת את החלוקה המגדרית/תרבותית בארץ המקור שממנה הסרט/סדרה הגיעו?
*יש כאלה* זה לא הוכחה שאין בעיה.
וחברים זו לא הבעיה. היא מאוד בולטת אז היא פשוט הייצוג הכי בולט של הבעיה. זה הכל.
אוקיי, אני לא סטטיסטיקאי, אבל לפחות לגבי הסעיף הראשון, וואו לא נכון.
לא גבר לבן הוא לא ברירת המחדל בכל קטגוריה ולחזור על זה בלי סוף ללא שום הוכחות לא הופך את זה לנכון. רוב הדמויות הנשיות נחשבו כנשיות עוד משלב הטיוטה והדמויות הנשיות של חברים ביניהן, ולהגיד שהליהוק שלהן עצלני כי כולן לבנות כאשר הליהוק של כולן היום הוא כבר אייקוני ומזוהה באופן בלתי ניתן לניתוק עם הדמויות שלהן זאת התרסה לשם ההתרסה במקרה הטוב וגזענות עצמית כלפי לבנים במקרה הרע. די, זה כבר מוגזם. אני בא מבית ליברלי ואני בעצמי ליברלי וגם לא כזה אוהב את חברים אבל זה פשוט מגוחך, וגם אם נגיד שקודם כל מצאתם את הבעיה הדמיונית ורק אחר כך את הסדרה הכי ידועה כדי להדגים את אותה בעיה דמיונית זה פשוט מגוחך. לא סתם צ׳ארלי נראית מאולצת וכניסיון לסמן V על משבצת של ליהוק שחור, ומספיק רק להפוך את הצבעים בשביל התרגיל הרטורי כדי להבין כמה זה אידיוטי. אי אפשר כבר לדמיין שחקנים אחרים במקום הדמויות של חברים כפי שהן היום, לא שחורים ולא אחרים, כי הם הכי מזוהים עם הדמויות וכבר הפכו לאייקוניים ולכן לקרוא לליהוק של הטובים ביותר שמזוהים עם הדמויות עצלני מסיבות של גזע זה פשוט מזעזע (אותי לפחות.)
טוב, אני לא חושב שאנחנו מדברים על אותה משמעות של "ברירת מחדל".
המשמעות היא לא ש*כל* דמות מתחילה כגבר לבן ואז עוברת התאמות מגדריות שונות. המשמעות היא שכל דמות שאין לה איפיון מיוחד מראש (לדוגמה – "חצי מהדמויות הראשיות בחברים יהיו נשים"), היא גבר לבן – "גבר לבן" זה "אין איפיון מיוחד".
במשפחת סימפסון דווקא יש גבר שחור שכל האפיון שלו זה שאין לו אפיון
(ל"ת)
טלנובלות למינהן שוברות לך את הסטטיסטיקה
מצליחות עם דמויות שאינן לבנות (וגם יחס בנות-בנים גבוה מהנהוג בסדרות אמריקאיות) בהרבה יבשות בעולם. כיום הטורקיות, בעבר הדרום אמריקאיות. ויש גם פריצה מסוימת של יצירה מסין.
לא, לא רק הן.
(ל"ת)
אבל זו לא היתה ההגדרה שלי...
ההגדרה שלי היתה "האם החלוקה (גם הנוכחית) תואמת את החלוקה המגדרית/תרבותית בארץ המקור שממנה הסרט/סדרה הגיעו?"
בטלנובלות דרום אמריקאיות מן הסתם מי שמופיע שם זה דרום אמריקאים. השאלה אם בטלנובלות הארגנטינאיות אתה תראה אפרו-ארגנטינאים, למשל.
וכמו ששלמקו אמר, אתם כנראה לא מבינים למה אני מתכוונת כשאני אומרת ברירת מחדל. אולי אני לא מנסחת את זה נכון, ואני לא שוללת את האפשרות שאני טועה במה שאני כן מנסה להגיד, אבל כרגע אני מרגישה שאני לא יכולה לתרום עוד דברים לשיחה, אז נראה לי שלפחות מבחינתי אעצור פה (אלא אם כן יצוץ לי איזה רעיון חדש שטרם עלה).
בכל מקרה תודה, היה דיון מעניין כתמיד…
אני כבר לא בטוח למה כן התכוונתן
אבל אם התכוונתן שרק ביצירות רומנטיות כמו אופרות סבון וטלנובלות היוצרים חושבים על נשים כברירת מחדל כשהם מחליטים ליצור דמות, אז זה ממש לא נכון. כפי שכבר ציינתי באחד הסיבובים הקודמים על חברים, חברים מבוססת במידה רבה על הגלים של וירג'יניה וולף שהוא לא ספר רומנטי כלל ועיקר (לא רומנטי במובן של זוגיות, בכל אופן) ומחולק לשלושה גברים ושלוש נשים (דווקא ביצירות שהן רומנטיות באמת הגברים הלבנים בדרך כלל פלקטיים וסובלים מתת-ייצוג). אם את עדיין רוצה לעשות את ההבדלה בין ספרות לקולנוע וטלוויזיה (שהיא חשובה), כמעט אין סרטים או סדרות שלא עוסקים בזוגיות בכלל, ובכל זאת לרוב דמויות הנשים ברוב הסרטים והסדרות נוצרו כנשים עוד מהטיוטות הראשונות ולא כי זאת יצירה רומנטית. הקלישאה "גברים כותבים נשים ורואים נשים כמושאי אהבה בלבד ולא כגיבורות בסיפורים של עצמן" היא סוג של תרגיל פמיניסטי למתחילים שכבר לא תופסת היום, מצטער.
איזו נחרצות
פשוט "לא תופסת היום" וזהו.
Women in refrigerators
אוקיי ו? איפה נעשה בשימוש בנשים במקררים בחברים? בשום מקום.
המוסכמה של העלמה במצוקה תמיד הייתה בעייתית מסיפורי האבירים ועד לגיבורי העל בקומיקס, אבל הגיבורות בחברים אינן נשים במקררים, לא נכתבו רק כמושאי אהבה, כולן בעלות סוכנות מינית ותעסוקתית משל עצמן ואף אחת מהן לא נוצרה במקור כגבר, אז איפה הבעיה? שהן לא הזמינו את אופרה או את מישל אובמה שתהיה חברה שלהן כמו שזוהר אמר? אם לחברים היו קוראים Homies במקום Friends והיא הייתה מציגה את סיפורם של שישה ראפרים אף אחד בעין הדג לא היה קורא לה שחורה להחריד, וכן אני הופך ומקצין בכוונה כדי להמחיש שגזענות היא גזענות, גם אם היא עצמית וגם אם היא כלפי לבנים וגם אם היא כביכול נועדה להקטין פערים.
ב"ברירת מחדל"
הכוונה לא שנכתב גבר בשלב הטיוטה ואחר כך המגדר שוכתב.
הכוונה היא שדמות תיכתב כגבר גם כשמתבקש גבר וגם כשהמגדר לא משנה, ואילו כאישה – רק כשמתבקשת אישה: אמא, חברה, מקצוע צווארון ורוד, משבצת נשית בצוות.
אישה יחידה באנסמבל בן 4 ומעלה דמויות, או אישה כמושא אהבתו של הגיבור שזוכה לעוד תפקיד מלבד בת זוג, הן גיבורות בסיפורים של עצמן, וזאת עדיין העדפת גברים.
ב"חברים" ברירת המחדל הייתה דמות לבנה.
לפחות הצלחנו להתפשר על דמות לבנה ולא על גבר לבן.
וככל שהדיון הזה, שכמוהו כבר נערכו אינספור בעין הדג, בין השאר בבכדל ו-12 הגמדים ובדיוני אביגייל על הטריילר של מי מפחד מהזאב הרע, מתקדם, כך "גבר לבן" נשמעת יותר כקללה ידידותית בין ליברלים כמו ש"ניגא" היא קללה ידידותית בין ראפרים. כן לבנים הם ברירת המחדל כי הרוב הוא לבן, מה הבעיה בזה? חברים היא לא סדרה דרום אפריקאית שאפשר להאשים אותה בהנצחת האפרטהייד, וכן ניו יורק סיטי היא אחת מבירות המיעוטים של ארצות הברית ובכל זאת גם בה הרוב לבנים; ואם לתפקיד ג'ואי היו לוקחים שחקן שחור אולי האיטלקים היו אומרים שאין בסדרה מספיק ייצוג לאיטלקים ואולי השחורים היו אומרים שמציגים את השחורים באור שלילי כאמני פיתוי נצלניים. אין לזה סוף. כן אפשר לדמיין בקלות את חברים עם מגדרים הופכיים ואולי במאמץ מסוים אפילו עם מגדרים נזילים, למרות שזה ייראה מוזר בהתחלה וייקח זמן להתרגל לזה, כי חברים היא כבר קאנונית, ואמנם היא רק קומדיית מצבים ולא טקסט דתי אבל "לבנה להחריד" קצת מזכיר כל מיני ניסיונות להוכיח שישו בעצם היה שחור. בטקסט קאנוני לא נוגעים וגם לא מתלוננים, זאת אומרת ברור שמותר להתלונן אבל זה סתם מיותר ומעיק. ממש לא מפריע לי שאין מספיק ייצוג ללבנים ב-Straight Outta Compton או בחתונה היוונית הגדולה והשמנה שלי.
אבל זו בחירה שלך לראות את זה כקללה.
זו לחלוטין לא קללה. אין לי שום בעיה עם גברים לבנים. אני אפילו נשואה לאחד.
זו בדיוק אותה בעיה עם הנושא של הפריוולגיות.
כשאומרים פריווילגיות הרבה פעמים מושא השיח נכנס להתגוננות של "אבל אתה לא יודעים מאיפה הגעתי, ואיזה בעיות היו לי ועם איזה דברים הייתי צריך להתמודד". וזה נכון, וזה לא האשמה. ו"פריווילגיה" לא אומרת שהכל בא בקלות ושאין בעיות בכלל. כל מה שהמילה הזאת מנסה להגיד זה שיש סוג אחד של בעיות שאין לך.
יש הרבה שחקנים צעירים, גברים לבנים, שלא יצליחו. יש כאלה שבאמת הגיעו מעולמות קשים ועברו דרך חתחתים. אף אחד לא מזלזל בדרך שהם כן עברו. כל מה שאנחנו אומרים זה שבסופו של דבר, אחרי שהם עברו את הדרך הזו – מאגר התפקידים הפוטנציאלי שלהם יהיה יותר גדול ממאגר התפקידים הפוטנציאלי של שחקן שחור שעבר בדיוק את אותה דרך חתחתים.
ועבור ילד קטן שמחפש מודל לחיקוי שנראה כמוהו – יהיה יותר קל אם הוא לבן כי יש יותר מודלים אפשריים לחיקוי שהם לבנים מאשר כאלה שהם שחורים.
אין שום בעיה עם גברים לבנים. יש בעיה שאין מספיק מקום לאנשים אחרים. וזו בעיה שנובעת מהעובדה שאנשים מעדיפים לכתוב/לספר/להשקיע במה שהם מכירים, ורוב מי שנמצא שם בנקודות קבלת ההחלטות הם גברים לבנים- ולכן זה מעגל שלא הולך להשבר מעצמו אלא אם כן אנחנו, כחברה, נעשה משהו אקטיבי בנושא.
ולכן אמרתי ״קללה ידידותית״, כמו ראפר שקורא לחבר שלו ״כושי״ שזה מן הסתם מתוך ניכוס ולא גזענות.
אני יודע שאני פריווילג, כנראה שגם יותר פריווילג מהרבה אחרים בעין הדג, ואני גם לא שחקן שמנסה את מזלי בהוליווד ולכן זאת לא התגוננות, אלא ניסיון להצביע על כך שהבעיה אולי אכן קיימת, אבל כבר נופחה מעבר לכל פרופורציה, כי כידוע גם סדרה אמריקאית בינונית שמשודרת בלופים באה על חשבון סדרה גרמנית איכותית יותר שאינה משודרת בלופים ולכן שחקן גרמני שאינו דובר אנגלית, גם אם הוא מן הסתם לבן, לא היה יכול להתקבל גם לתפקידי המשנה שתפסו השחורים. אחרים בעין הדג (טווידלדי נדמה לי) שמבינים בנושא קצת הרבה יותר ממני גם הסבירו והמחישו עם סטטיסטיקות והכול איך אפרו-אמריקאי ממעמד בינוני עד גבוה הוא יותר פריווילג מלבן עני מאזור האפלצ׳ים. ועוד דבר שחשוב כאן לזכור ולא לשכוח שאני לא מאמין שאף אחד כולל אותי עדיין לא הזכיר: חברים איננה סדרה שנוצרה בידי חבורת גברים לבנים, אלא בידי אישה אחת וגבר להט״ב, כך שההאשמה בהטיה נגד שחורים עוד יותר מופרכת כאן. לו הייתי בין יוצרי הסדרה ודאי הייתי מולטי-מיליארדר ולכן לא הייתי מכלה את זמני על כתיבת תגובות בעין הדג אבל כנראה שגם במצב כזה הייתי קצת נעלב מהרמיזות שיצרתי סדרה גזענית שהליהוק הטבעי בה מחריד; או נעלב, או פשוט לא מבין מה רוצים ממני.
ורק למי שלא מכיר, להלן הבדיחה המלאה:
"מה ההבדל בין אישה לאקדח? לאקדח אפשר לשים משתיק קול. ומה ההבדל בין גבר לסוללה? שלסוללה יש גם צד חיובי", אז קיבלנו גם מיזוגניה וגם מיזאנדריה בבדיחה אחת כדי "לאזן". ואני פשוט חייב לציין בהזדמנות הזאת שגם אימא שלי, שהיא מן הסתם אישה, מוציאה מפיה אמירות אנטי-פמיניסטיות כגון "נשים אוהבות לקשקש" או "נשים תמיד מעדיפות את הגברים המניאקים", שאם שומעים אותו מחוץ להקשר ומבלי לדעת שגם נשים אומרות אותו נשמע כמו משהו שלקוח מפורום של אינסלים (אימא שלי ספציפית אמרה את זה אחרי צפייה בסרט דרכים צדדיות. מי אמר שאין קשר לקולנוע?)
לא זה ולא זה
שתי הבדיחות לא מצחיקות אותי.
האמירות "נשים אוהבות לקשקש" או "מעדיפות מניאקים" הן לא אנטיפמיניסטיות, הן פשוט מכלילות וסטיגמטיות.
ואגב, אמא שלך היא אישה, אבל אני מניחה, מעצם העובדה שאנחנו מתכתבים פה כבר כמה שנים, ושהיא אמא שלך שהיא יחסית מהדור הותיק יותר, אז הנורמות השתנו גם מבחינתה.
בכל מקרה – ברור לי שהדברים הללו יעלו, בהומור, או סתם כבדרך אגב, וזה לא בינארי, יש סקאלה כי זה תלוי הקשר, תלוי תרבות, תלוי קהל. הבעיה מתחילה ברגע שמנסים לפנות למיינסטרים. כשאתה לא פונה למיינסטרים אתה יכול להרשות לעצמך הרבה יותר.
דור המילניום לא מפספס את הסדרה הזאת. הוא רואה אותה בחדווה ובהנאה בלופים פתולוגיים.
זאת לא סדרה שמתפספסת. אף אחד לא קורא לבטל אותה. היא לא בסטטוס של "הולדת אומה", אפילו לא "חלף עם הרוח" או "שירת הדרום". היא סדרה שהמון אנשים – מייסלף אינקלודד, מה שנקרא – אוהבים מאוד מאוד, ודווקא את שאנחנו אוהבים יש לבקר. הסדרה הזאת היא היצירה הטלוויזיונית הנאהבת ביותר ע"י הקהל הרחב בשנים האחרונות והגיעה לקהלים ולרמות הערצה ש"הסופרנוס" ו"הסמויה" לא יכלו להתקרב אליהן. אני מחשיב אותה בתור אחת הסדרות האהובות עלי. ודווקא בגלל שהיא עד כדי כך בולטת, עד היום, קל לראות את הפגמים שלה. אלו לא פגמים שיש רק לה, ואלו לא פגמים עד כדי כך מחרידים. אבל אלו פגמים.
ממליץ לך אשכרה לקרוא – לקרוא, ולא לקבוע מראש מה אנשים באינטרנט חושבים מתוקף היותם צעירים ובאינטרנט – חומרים על הסדרה, שנכתבו ע"י אנשים שאוהבים אותה (שוב, מייסלף אינקלודד; כתבתי פה ובמקומות אחרים כמה וכמה טקסטים על הסדרה, כאלה שאני אפילו די גאה בהם) ומוצאים מה לכתוב עליה יותר מ-15 שנה אחרי שירדה מהאוויר. "I'll Be There For You – The One About Friends" של קלסי מילר הוא קריאת חובה לכל מי שמתעניין בסדרה ורוצה ניתוח מעמיק של מה שהלך בה, מול המצלמה ומאחוריה, וגם שם נכתב רבות על פריצות הדרך שלה (הגישה החופשית לגבי סקס; החתונה של סוזן וקרול) ועל השמרנות שלה (היא נזכרת בריאיון של אופרה עם השישה שבו היא מזכירה כבדרך אגב שהיא תשמח להיות החברה השביעית והשחורה שלהם; היא מזכירה את האווירה הרעילה ששררה בקרב הכותבים).
אתה לא הראשון שאומר ש"המילניאלים" "רגישים" לגבי כל דבר; זאת טענה שבכנות מיצתה את עצמה רבע שעה אחרי הפעם הראשונה שהיא נטענה. אף אחד לא נפגע קשות בגלל שצ'נדלר לא יצא עם אף אישה שחורה אף פעם (הבחירה להשאיר את צ'נדלר סטרייט דווקא יכולה להיחשב פוגענית. ממליץ בחום על הטקסט הזה, שחיפשתי ליטרלי שנים. הוא מעורר הזדהות ופוגע בול בנקודה. כל מה שצריך לומר בנושא נמצא שם). אנשים לכל היותר מאירים על נקודה שמפריעה להם, וזה יכול לעייף אותך, אבל אתה מנהל את אותו הדיון כבר כמה שנים ואותם אנשים מנסים להסביר לך נקודות שאתה מתעלם מהן. כך או כך, מעמדה של הסדרה לשנים הקרובות בטוח, ואם הוא ייפגם, זה לא בגלל מאמרי דעה ב-Vulture אלא בגלל שסיטקומים של שלוש מצלמות וצחוק ברקע הולכים ונראים יותר כמו סרטי פילם נואר וסקרובול ופחות כמו תוכן טלוויזיוני שרלוונטי למאה הנוכחית.
הוא לא התכוון לסיינפלד?
(ל"ת)
כשדיברתי על הרגישות המילניאלית בתגובה שאליה ספציפית הגבת, דיברתי יותר על סיינפלד מאשר על חברים.
וסיינפלד אכן ירדה מגדולתה מסיבות אחרות שלא כולן או לא בהכרח כולן כרוכות ברגישות מילניאלית, זה נכון. על רוב מה שאתה אומר פה כבר הגבתי בכתבה המקורית שלך, אז רק בנושא צ'נדלר – אם כן היו הופכים אותו להומו זה היה בעייתי אפילו יותר, כי אז צ'נדלר היה מנציח את כל הסטריאוטיפיים הקאמפיים הקלישאיים והפוגעניים בחלקם וכן את הטענה שהומוסקסואליות היא נטייה גנטית/תורשתית (כי נו ברור, עם אבא כזה איך תצא סטרייט?) בניגוד לדמויות אחרות שהמעריצים מדביקים להן נטיות להטב"קיות וזה לא באמת שם (מי אמר אלסה ולא קיבל?) הבחירה לעצב את צ'נדלר כסטרייט עם גינונים של גיי התקבלה בשלב די מוקדם של פיתוח הדמויות ולא רק שהייתה מציאותית ומכוונת לגמרי, אלא גם אחראית על כמה מהרגעים הכי זכורים בסדרה (הפירוד והאיחוד המחודש של צ'נדלר עם אביו לא היה אמין או מרגש כל-כך לו שניהם היו להט"בס.)
האמת שזו באמת התלונה שאני הכי לא מבינה לגבי חברים
בניגוד לתלונה לגבי מיעוט הייצוג האתני. דווקא יש ייצוג להט"בי עם התייחסות מכבדת (שלא לומר מתקדמת ביחס לתקופה). כן, יש פה ושם בדיחות שלא התיישנו טוב, אבל אבל למעט הבעיה בליהוק של אבא של צ'נדלר – אני לא זוכרת בדיחה שהיא פוגענית בצורה קיצונית (אבל אני לא מהקהילה, יכול להיות שיש דברים שאני לא מודעת אליהם), וצריך להכיר בעובדה שזה כן הומור שנחשב מיינסטרימי לאותה התקופה.
להפוך את צ'נדלר להומוסקסואל בגלל הגינונים שיש לו והרקע המשפחתי שלו היה מרגיש לי הכי קלישאתי.
היי, שאלה על ספייסג׳אם 2:
האם יש בסרט גם אנימציה קלאסית? ברור שיש לייב אקשן ואנימציה ממוחשבת, אבל האם הלוני טונס, בסצינות שנראות דו מימדיות, הן עבודה קלאסית או טון שיידר?
המון תודה
דיון חברים שצר לי שם להגיב - כרטיס צהוב
כלומר, הודעה ראשונה שחצתה קווים נמחקה.
אם הקו ימשיך להתלהט באותו כיוון של ההודעה שנמחקה, הדיון יעצר.
יום טוב
להגיד "איתות מוסרי" זאת חציית קווים? (שאלה רצינית)
אני באמת שואל, כי כבר ראיתי אחרים שהשתמשו בביטוי הזה כאן בדיונים בעבר. מכל מקום ההודעה שלי אולי נכתבה בלהט הרגע, אך לא מתוך כוונה וניסיון להתקיף את לוסי או את שאר המשתתפים.
אם השאלה היא האם הביטוי הספציפי "איתות מוסרי" ימחק תגובות
התשובה היא לא. התגובה הכילה עוד כמה מונחים, רעיונות, ומושגים שהפכו אותה להודעה שגם פחות מנעימה ובעיקר הייתה מסוג ההודעות שמפוצצות דיון לאלף אלפי מקומות לא קשורים. הדיון למעלה כרגע ממשיך על קו אחד יחסית עקבי ויחסית מכבד. בוא נשמור זאת כך.