ברוכים הבאים לרשימת הסרטים הכי מכניסים של החצי הראשון של 2020. אמנם באופן מסורתי יוני נחשב לחודש שבו עורכים את רשימות הסרטים הכי מצליחים נכון לאמצע השנה, אבל מכיוון שלא יצאו סרטים חדשים מאז אפריל בערך, אין שינויים של ממש ברשימה מאז. הרשימה כאן מתייחסת לכל העולם ולא רק לארצות הברית. אני רק רוצה להזכיר שהקורונה איתנו באופן נרחב ורשמי בערך מאז מרץ מה שנותן לנו בקושי שלושה חודשים מלאים בקופות השנה. חלק מהסרטים לא נפגעו מהמגפה אבל חלקם כן. בכל מקרה קבלו את עשרת הסרטים הכי מכניסים של 2020:
הסרט הכי מצליח ל-2020 עד כה הוא "בחורים רעים לתמיד". סרט ההמשך שאף אחד לא ידע שאנשים כל כך חיכו לו וההצלחה שלו הייתה די מפתיעה. אבל הנה לכם הסרט הכי מצליח בינתיים של השנה, מה שממשיך את הרצף הטוב שהיה לוויל סמית' אחרי "אלאדין", ומעמעם את הכישלון של "איש מזל התאומים". הסרט הכניס 419 מיליון דולר על תקציב של 90 מיליון דולר. זאת הצלחה אדירה לסרט, אבל בהתחשב בכך שהסרטים הכי מצליחים בשנתיים הקודמות, "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018) ו"הנוקמים: סוף המשחק" (2019) היו סרטים שהכניסו למעלה מ-2 מיליארד דולר, המצב השנה נראה בינתיים עגום מאוד לתעשיית הקולנוע. לפחות לראשונה מזה שנתיים הסרט המוביל הוא סרט של סוני, אז הנה לכם כבר משהו שונה מהשליטה של דיסני.
במקום השני נמצא סרט שההצלחה שלו היא הפתעה מוחלטת: "סוניק – הסרט". הטריילר הראשון של הסרט היה כל כך גרוע עד שהאולפן נדרש לשנות את העיצוב של סוניק בשביל הסרט. ההחלטה הזאת הייתה ההחלטה הנכונה כי המעריצים ממש אהבו את העיצוב החדש וכנראה התגעגעו גם לג'ים קארי. כרגע בארצות הברית זהו גם הסרט הכי מצליח שמבוסס על משחק מחשב. הסרט הכניס 306 מיליון דולר על תקציב של 85 מיליון דולר. הצלחה לא רעה בכלל, במיוחד בהתחשב שהסרט סבל כבר מהתפשטות הקורונה, בעיקר בסין. כרגע לפרמאונט יש מחסור בזיכיונות, ככה שאין פלא שהם רוצים לעבוד על סרט המשך.
במקום השלישי נמצא לא אחר מאשר "דוליטל". כן, הסרט של רוברט דאוני ג'וניור שנחשב לאסון כלכלי נמצא במקום השלישי. למרות כל השמות המפורסמים בסרט שבנוסף לדאוני כללו את טום הולנד, אנטוניו בנדרס, אוקטביה ספנסר, מייקל שין, אמה תומפסון ועוד שחקנים מוכרים שרק שומעים ולא רואים אותם, הסרט לא הצליח במיוחד והמבקרים קטלו אותו. עם זאת, נראה שהוא פחות כישלון משחשבנו, ובכל זאת הכניס 223 מיליון דולר בקופות. סכום לא רע, רק חבל שהתקציב של הסרט (לא כולל פרסום) הוא 175 מיליון דולר.
במקום הרביעי נמצא "ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת". הסרט החזיר לנו את מרגו רובי בתור הארלי קווין, תפקיד שנראה שהיא מתאימה לו בדיוק. ההצלחה של הארלי קווין אחרי "יחידת המתאבדים" הייתה ברורה, אבל לסרט הזה יש משהו שלקודם לא היה, וזה דירוג R. זה לא פוגע בכל הסרטים, אבל דווקא כאן הייתה הרגשה שהסרט כן נפגע. עדיין, בסופו של דבר הסרט הצליח באופן יחסי לעצמו ולשנה הזאת, פשוט לא יחסית לציפיות שהיו ממנו. הוא הכניס בסך הכול 201 מיליון דולר על תקציב של 84 מיליון דולר.
במקום החמישי השנה נמצא סרט האימה "בלתי נראה". הסרט הוא שיתוף פעולה בין בלאמהאוס הפקות לבין אולפני יוניברסל הוליווד ובכיכובה של אליזבת מוס. הסרט הוא עיבוד מחודש ומודרני גם לספר "הרואה ואינו נראה" של הרברט ג'ורג' וולס וגם לסרט האימה "האיש הבלתי נראה" (1933). זהו גם סרטו השלישי של הבמאי לי וואנל שביים גם את "משודרג" המעולה. כיאה לסרט אימה מצליח ומוצלח הוא הכניס סכום מרשים של 126 מיליון דולר ברחבי העולם על תקציב של 28 מיליון דולר.
במקום השישי נמצא "הג'נטלמנים" של גאי ריצ'י. בסרט משחקים מת'יו מקונוהיי, יו גרנט, צ'ארלי הונאם, קולין פארל ועוד כמה פרצופים מוכרים בקומדיית פשע מהסגנון שכבר מזוהה עם גאי ריצ'י עצמו. זה אמנם לא הסרט הכי מוצלח שלו, אבל הוא סיפק את הסחורה למעריצים וגם הצליח להכניס 114 מיליון דולר על תקציב של 22 מיליון דולר.
במקום השביעי נמצא "קול קדומים" בכיכובם של הריסון פורד וכלב ממוחשב. הסרט מבוסס על ספר באותו שם שנכתב על ידי ג'ק לונדון. הסרט הוא סרט של פוקס שדיסני קיבלו לידיהם כשהם רכשו את האולפן. אם זכרוני לא מטעה אותי, דיסני לא ממש השקיעו בשיווק של הסרט ככה שלא מפתיע שהוא סוג של נפל בין הכיסאות. הסרט הכניס 107 מיליון דולר על תקציב של 135 מיליון דולר. מה נחשב לכישלון בפני עצמו, הוא בעצם המקום 7 בטבלה של הסרטים הכי מכניסים השנה עד כה. נראה שמצבנו השנה לא מדהים.
מכאן והלאה ההכנסות של הסרטים עוברות למספרים דו ספרתיים ששייכים לשלושה סרטי אימה.
וכך במקום השמיני נמצא "הטינה". הסוג-של-ריבוט-אבל-לא-באמת לסרט האימה היפני שקיבל עיבוד אמריקאי ב-2004. כמו ב-2004 גם הפעם את הסרט הפיק סם ריימי ובמרכזו רוח נקמנית שעוברת מיפן לארצות הברית. הסרט לא הרשים אף אחד והכניס בסך הכול 49 מיליון דולר על תקציב של 11 מיליון דולר.
במקום התשיעי נמצא סרט האימה "אי האשליות". קשה שלא להיזכר שלמקום התשיעי של השנה בינתיים יש ציון של 8% ברוטן טומטוז. לא כל הסרטים של בלאמהאוס הפקות הם יצירות מופת של אימה והסרט הזה הוא כנראה אחד הפחות מוצלחים בהם. הסרט עצמו מבוסס על סדרת טלוויזיה משנת 1977. בסרט מופיעים מייקל פניה (לא בתפקיד קומי משום מה), מגי קיו, לוסי הייל, מייקל רוקר ועוד כל מיני שמות מוכרים אבל לא ממש. בסרט מספר אנשים זוכים ללכת לאי הפנטזיות שבו החלום שלהם יתגשם וכמובן שיהפוך לסיוט תחת המסורת של לא תמיד מה שאתם רוצים הוא מה שטוב בשבילכם. הסרט הכניס 47 מיליון דולר שזה אחלה לסרט עם תקציב של 7 מיליון דולר. אבל קצת מאכזב לרשימת "10 הסרטים הכי מצליחים של השנה".
ובמקום האחרון יש לנו עוד סרט אימה, "מתחת למים". כן, זה סרט אימה בכיכובה של קריסטן סטיוארט אבל הוא דווקא סרט לא רע. יחד איתה משחקים גם טי-ג'יי מילר, ג'סיקה הנוויק וונסן קאסל. בעולם עתידני כלשהו תחנה תת-ימית מתחילה להתפרק מסיבה לא מוסברת והצוות שלה חייב לשרוד כנגד כל הסיכויים ולמצוא דרך להגיע לפני הים. ואתם יודעים או לא יודעים מה יש כל כך עמוק מתחת למים. כנראה שהסרט לא יסיים בטופ-10 השנתי אבל בינתיים הוא פה, למרות שהוא פלופ שהכניס 40 מיליון דולר על תקציב של 50 מיליון דולר.
וככה נראית חצי השנה הראשונה של 2020 בקולנוע. לא מחזה מרשים במיוחד, אבל זה בעיקר בגלל הנסיבות המיוחדות עקב הקורונה וכמות הסרטים הלא קטנה, ושוברי קופות פוטנציאליים שנדחו לסתיו או לשנה הבאה. מאי, שהוא החודש הפותח של עונת סרטי הקיץ, לא התקיים כמו שהוא היה אמור וזה הוביל לחצי שנה הראשונה הדי יבשה הזאת. רק בסוף השנה נדע מה באמת היה ומה הנזק הסופי.
בגלל שאין סרטים בקולנוע, השוק שמחוץ לקולנוע חוגג. אמנם נטפליקס ממשיכה לשלוט בשוק הסטרימינג וחוותה עלייה חדה במנויים בעקבות הקורונה, אבל לא בלי תחרות – כולם רוצים שירות סטרימינג.
מי שבאמת מנצל את המצב לטובתו בצורה מעניינת הם יוניברסל. "טרולים מסביב לעולם" לא יצא לשירות סטרימינג אלא ל-PVOD – צפייה בתשלום – במחיר של 20 דולר להשכרה. התוצאה, כך הם טוענים היא שובר קופות שהכניס 90$ מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו: אבל זה המידע היחיד שדווח על הסרט. בניגוד לסרטים בקולנוע, אין מידע ישיר על ההכנסות של סרטים מ-PVOD, רק דיווחים בהתנדבות מידי פעם. היתרון הגדול של PVOD הוא שרוב הכסף הולך לאולפן, שזה נשמע נחמד בתיאוריה. בפועל סרט יכול להרוויח גם בקולנוע ואז ב-PVOD ואז מצפיות בטלוויזיה. "טרולים" הוא לא שונה, הסיכויים שיהיה לו רווח עם תקציב של 100 מיליון דולר לא כולל הוצאות פרסום הוא די קטן.
הסרטים שכן יצאו בקולנוע הם אלו שממשיכים לעניין ולהרוויח כסף. למשל "בלתי נראה" שהכניס סכום יפה בקולנוע ועדיין מככב ברשימת הסרטים הכי נמכרים ב-itunes. מצד שני, יש מבצעים שמשפיעים על המכירות שלהם, למשל עכשיו אפשר לשכור את "טרולים" ב-5.99 דולרים ואת "דוליטל" ב-2.99 דולר. לפעמים יש מבצעים שמשפיעים על הקניות של סרטים באינטרנט כמו מבצעים של סרטים בפחות מדולר. אם עוקבים אחרי המצב רואים שסרטים שהצליחו בקולנוע כמו "סוניק" המשיכו להצליח לא רע גם בחיים של צפייה בתשלום.
יש גם את הסרטים שפשוט לא יצאו לקולנוע. "משחקי ציד" ו"המלך של סטטן איילנד" הטו את הכף לכיוון יוניברסל בתור האולפן היחיד שממשיך להוציא סרטים ולהכניס כסף, אם כי בפלטפורמה חדשה. בעתיד הם רוצים להוציא את כל הסרטים שלהם בקולנוע וב-POVD באותו הזמן אבל בתי הקולנוע, אם ישרדו את המשבר, ילחמו בזה. עוד הרבה סרטים קטנים ובינוניים שהיו אמורים לצאת בסביבות יוני-יולי-אוגוסט מצאו את עצמם נשלחים או ל-PVOD או ישר לשרותי סטרימינג, גם של חברות כמו דיסני ו-וורנר (אם כי מדובר בסרטים שנראה שהחברות מודעות לחסרונותיהם, כמו "ארטמיס פאול").
אבל אלה רק סרטים קטנים או בינוניים, כאלה שההצלחה שלהם בקולנוע לא הייתה מפילה אף אחד. יוניברסל לא שמה את "מהיר ועצבני" ב-PVOD, זה סרט של מיליארד דולר שהם לא מתכוונים לוותר עליו. כל הסרטים הגדולים שאמורים לעשות מספרים באמת מרשימים פשוט נדחו. יכול להיות שהמגפה תרמה למוות של סרטים קטנים ובינוניים בקולנוע ואנשים יבואו רק לחוויה הגדולה של שוברי קופות: כי אם לחטוף קורונה בקולנוע, לפחות שהסרט יהיה שווה את זה. זה עצוב, אבל זאת יכולה להיות המציאות החדשה.
אם לפני חצי שנה היו אומרים לי שבסיכום קופות החצי-שנתי
שדיסני יכניסו רק סרט אחד לטופ 10 (והוא בכלל סרט של פוקס שנמצא במקום השביעי), הייתי אומר "אוקי". זהו אין פאנץ', זה באמת כנראה מה שהייתי אומר.
אוף טופיק: האם אנשים חווים באגים עם המתמשכים שלהם?
(ל"ת)
כן
(ל"ת)
לחלוטין
אחרי איתחול המחשב ומחיקת העוגיות ללא הצלחה, אני שמח לשמוע שזה לא רק אצלי
אז המחמאה על כך שניצחתי את הממ"א זה ניסיון שלכם להסיח את הדעת ממשבר הקורונה...
Wake up sheeple
טוב לדעת שזה לא רק אצלי
(ל"ת)
כן, הרגע קלטתי
התגובה הזו שלך, למשל, לא הופיעה לא בפיד בצד ולא בצבע צהוב בקישור לפוסט שבעמוד הראשי, אפילו שנכנסתי לכתבה הזו אתמול מיד כשפורסמה.
כן.
(ל"ת)
נפתר חלקית
עכשיו המתמשכים חזרו לעבוד אבל כל התגובות שהיו לפני תיקון הבאג סומנו כנקראו. גם אם אלה תגובות מלפני 10 שנים שמעולם לא טרחתי לקרוא.
אולי עדיף לי ככה, התחלה חדשה.
מעניין שאצלך כל התגובות
סומנו כנקראו.
אצלי זה הפוך, כל התגובות מסומנות כחדשות, כולל אלו שקראתי.
בשורה התחתונה האפקט אותו אפקט – אין אינדיקציה מה נקרא לפני הבאג, אבל מעניין שזה לא זהה לכולם.
גם אצלי
אפילו התגובות שלי נראות פתאום כמו תגובות חדשות (מעניין אם אני יכולה לתת לי פישלייק? לא, בדקתי)
אתה צודק
אחרי בדיקה גם אצלי כל הדיונים הישנים לא נקראו ולכן בכלל לא מופיעים במתמשכים.
והאם עכשיו תוקן לכולם?
(ל"ת)
יאי! לי בהחלט תוקן
(ל"ת)
הממ, אני קולט עכשיו שזה חזר קצת אחורה בזמן
ומראה לי גם כמה תגובות שכבר קראתי. אבל שלא יהיה ספק: זה שווה את זה לחלוטין. המון תודה על כל העבודה!
כן! איזה יופי. תודה!
(ל"ת)
בעיה חדשה
עשיתי הסרה לאחד המתמשכים, אבל כשרעננתי הוא חזר. לא כזה חמור, אבל אולי כדאי לבדוק (אלא אם זה קורה רק לי?)
+1
(ל"ת)
הא. נשלח לבדיקה.
(ל"ת)
כן, נמצא המתמשך הלא מעניין שלא רוצה לעזוב אותי
(ל"ת)
האם עכשיו הסתדר?
.
אצלי כן
וואו, תודה!
אוף טופיק
כתוב לי שמפלצת המתמשכים האימתנים הוכנעה. זה כמובן לא נכון, כנראה באג. (הבאג הוא לא שהוא חושב שקראתי הכול, אלא שהוא חושב שלא קראתי כלום – כל הכתבות שאני נכנס אליהן מוצגות לי ככתבות חדשות). מוכר? קרה לעוד מישהו?
לפי שבע התגובות שמעלייך
התשובה היא “כן״.
חייבת להודות שזה די מבאס, כי כמעט בלתי אפשרי עכשיו לחזור לכתבות ישנות להתעדכן בתגובות שלא נקראו (בטח כשמדובר בשרשוריפלצת).
מנסים לתפעל
(ל"ת)
אני מניח שאיפסתם את התכונה, או משהו כזה?
כי הכתבות שנכנסתי אליהן מלפני יומיים בערך מציגים מתמשכים כרגיל, אבל כל שאר הכתבות התאפסו ומציגות לי את כל התגובות, כולל אלו שכבר ראיתי, כתגובות חדשות. זה עדיף מכלום, אבל חבל על כל אינספור הפוסטים שהיו במתמשכים שלי. רק עכשיו פרסמתי תגובה שנונה באיזה פוסט ישן אבל אף אחד לא יראה אותה בינתיים…
אה זה מסביר למה לא חשבתי שיש לי בעיה
אני במצב כמעט קבוע של ניצחון על ממ״א, אבל עכשיו עצוב לי יותר על כל הפוסטים הישנים שאני לא אקבל עליהם התראות: (
וואו, סורי, לא.
זה לא עדיף מכלום.
מה שלא הייתה התקלה קודם, זה היה עדיף על פני למחוק לכולם את כל המתמשכים שלהם. זה הורס חלק עצום מהפונקציונליות של האתר. אני מקווה שאנחנו לא מסתפקים בזה כפיתרון ושעדיין עובדים על זה. אם אין דרך לשחזר את המתמשכים של כולם, לפחות תמציאו דרך להכניס כתבות ישנות למתמשכים en masse.
+1
(ל"ת)
התקלה קודם היתה אותו הדבר
רק שגם לא הצטברו התראות
את גורמת לי להישמע כאילו אני סבבה עם זה
ממש לא, ברור. אבל אם האפשרות היא שאין מתמשכים *בכלל* מול אפשרות למתמשכים מעתה ואילך, אז גם את תסכימי שהאפשרות השניה עדיפה. מבאסת, מרגיזה, אבל כן, עדיפה מ*כלום*.
מכל מקום, אני בטוח שיהונתן ושאר עורכי/מנהלי האתר עושים מה שהם יכולים כדי לשחזר את הנתונים, ומגיע להם על זה תודה ענקית.
אם אפשר להציע (במידה וזה אפשרי)
אפשרות להוסיף את כל האתר למתמשכים באופן גורף.
או שזה רק העדפה שלי?
תאכלס זה פתרון מעולה
כי אפשר להוריד את מה שלא מעניין
זו צריכה להיות ברירת המחדל, כי ככה גם משתמשים חדשים יוכלו להיות מודעים לדיונים שמתפתחים בכתבות ישנות.
(ל"ת)
לא מתה על זה דווקא
היה לי באג במתמשכים, מידי פעם צצו לי שם דפי סרט חדשים יחסית שמעולם לא ביקרתי, זה היה רנדומלי אז לא סגורה לפי מה הסרטים צצו. זה טיפה מעיק לפעמים להכנס לשיחה שלמה כדי להבין שמעולם לא התעניינתי בה.
אבל כשזה מצב ידוע מראש, ואם זה בין 2 האופציות הנ"ל, אין ספק שזה עדיף
גם אני בעד
בחופשת לידה הראשונה שלי, לפני אי אלו שנים, אני עברתי ונכנסתי ל*כל* הביקורות כדי שאוכל לקרוא אותן ושהן תהיינה לי מסומנות למקרה שיתפתחו שם דיונים חדשים, וכל חודש אני נכנסת לכל הדפי סרט, כדי לראות מה חדש ושיקפוץ לי אם יהיו דיונים חדשים. זה נכון שאני אוטוטו נכנסת לחופשת לידה נוספת אבל כשיש כבר שתי ילדות בבית הסיכוי שיהיה לי זמן לעשות את זה שוב יורד משמעותית…
אני די בטוחה שזה מה שהצעתי...
בכל מקרה, כרגע כל מה שאני רוצה זה קצת שקיפות כי לא ברור לי אם הנושא עדיין בטיפול בכלל או שהעניין נחשב סגור.
ממש לא נחשב סגור
ואכן מתעכב יותר משהיינו רוצים
תודה :)
(ל"ת)
הו, וואו, אני טיפש
תודה!
זה הכי דף חדשות שיש כאן כרגע בתאריכים רלוונטיים
אנחנו נדון במשה אבגי, ה-שחקן הישראלי, ובגזר הדין המבזה שקיבל (לאור העדויות הרבות)?
אני חושב שזה חשוב לדווח על זה
אבל על מה יש לדון? יש מספיק עדויות וברור לכולם שהוא זבל שכדאי שילך לכלא ושלא יעסיקו אותו יותר
דיון בגזר הדין
או בעבירה, או בתביעה וכדומה, הוא דיון משפטי, ציבורי, חברתי, ובהחלט ראוי שיעשה, אבל באתר כאן הדיון החשוב הוא החלק הקולנועי של הפרשיה:
מה העתיד של איבגי בתעשיית הקולנוע? האם אנחנו יודעים מספיק על מה שקורה מאחורי הקלעים בהפקות טלויזיה/קולנוע/תיאטרון בישראל? האם לאורך שנים הפרשיה לא נחשפה כי אנשים פחדו ממנו? או השלימו עם מעשיו בשתיקה? האם מעשים לא נחשפו לבקשת המתלוננות? ועוד ועוד שאלות.
אני בהחלט חושב שיש על מה לדון בסוגיה, משה איבגי הוא אחד משחקני הקולנוע הבולטים בישראל ב-40 השנים האחרונות וזוכה שלושה פרסי אופיר. האם לא יוזמן יותר לטקסים? האם שחקנים ימנעו מלשחק איתו? וכו' וכו'.
לרוב השאלות ששאלת יש תשובות
רשף לוי סיפר על התלונה, או על חלקו בגילוי ובתלונה. לאורך שנים בכירים לא ידעו או העלימו עין (גם וגם, לפי העדויות) בעוד שנשים זוטרות הבינו שהדרך לשמור על מקום העבודה היא לשתוק. לחילופין, עזבו את התחום. יש עדויות כאלו וכאלו כשהמשותף לכולן שהן חששו למעמדן בתעשיה אם ידברו נגדו. עצם ההדיפה שלו מנשיקה כפויה הביאה לפיטורים של לפחות 2 נשים.
הפרשה התפוצצה די בתחילת עידן ה-metoo ולהזכירכם, אחרי שנחשפו מספר רב של עדויות, ואחרי שנודע שהוא יועמד לדין על הטרדה מינית- הוא נבחר לחלוק את פרס השחקן בפסטיבל הסרטים הישראלי. כלומר לפנים משורת הדין, במקום להכריע הועדה העדיפה לבחור בשני שחקנים, שאחד מהם בדיוק נודע כתוקף. לי (ולרבות.ים) זה קצת הרגיש כמו חיזוק מצד הבראנז'ה, מעין הודעת 'אל תדאג, שומרים עליך'. כמובן שבמקביל, חבריו אצו רצו להגן עליו בתקשורת.
אני לא זוכרת הרבה, אבל נדמה לי שאחר כך עוד לוהק לקומץ פרויקטים. אין לי מושג מתי זה נגמר עבורו (אם בכלל) אך לאחר ההרשעה מספר אנשי קולנוע/תאטרון ישראלים הודיעו שלא ישתתפו יותר בהפקות איתו. לא אכפת לי למה זה לא קרה קודם, אני מקווה שזה לא ישתנה בעתיד.
זה לא קשור לקולנוע, אבל הוא אב ל-3 בנות.
לדעתי הדיון החוקי כן רלוונטי. כשבכל "פרשת תקיפות מיניות" כזו קופצים 2-5 חכמולוגים, חברים של התוקף, כדי להסביר על נשים שוות הטרדה, או על גבולות לא ברורים וכל השיט הזה. ברור שבעולמינו יש המון אנשים שעדיין חושבים שלדחוף ידיים זה סבבה ומניחה שזה אומר משהו על סביבת העבודה של תעשיית המשחק בישראל.
אגב, הטקסט (המעט מעצבן) של רשף לוי
מראה שלמשה איגבי יש סיכוי לא רע לחזרה לחיק חבריו בקולנוע, אם רק יביע חרטה.
כאן נשאלת השאלה מה זה חרטה. לוי נראה כל כך נלהב לשוב לעבוד איתו ("השחקן הישראלי הכי טוב" או איך שהוא לא כינה אותו, שזאת הגזמה פרועה), שיש איזשהו רושם שאיבגי יכול להגיד "סליחה" ומבחינתו הנושא יהיה מלובן.
העניין הוא שאני לא בטוח שיש לאיבגי אהדה בציבור, בניגוד נגיד לסי.קיי. – לכמה אנשים באמת אכפת ממנו בימינו? מה הייתה ההופעה הגדולה האחרונה שלו? גם ההופעה עליה הוא קיבל פרס היה רק איזה סרט שדי נועד נטו לענייני פנים של פרסי אופיר ולדעתי אף לא הופץ בצורה סדירה. ואם אף אחד לא רוצה ממש לראות אותו, למה שמפיקים ובמאים יתעקשו לעבוד איתו?
אני מקווה שלא, אבל זה באמת לא ברור
סי קיי הגיע לארץ, בארה"ב לא ממש רודפים אחריו. זה הבדל תרבותי מאוד גדול בין ארה"ב לכל השאר.