השבוע בקופות של צפון אמריקה קרה בגדול דבר אחד בדיוק, "ונום 2". אבל איזו התרחשות הוא היה.
הסרט, בעל התקציב היחסית צנוע של 110 מיליון דולר ומה שנראה כמו תקציב שיווק אפסי כי בחייאת ששכחתי שהוא יוצא בקרוב, יצא השבוע וריסק את הקופות – אפילו באופן די אובייקטיבי ולא רק "יחסית לקורונה" – בעודו מוחק את שיאי ה"פתיחה הכי טובה במגפה" של מארוול ומזנק לפתיחה של 90 מיליון דולר.
אם נדמה את תחילת המגפה כאיפוס השיאים הכספיים, ומאז אנחנו לאט לאט זוחלים בהישגים לעבר 2019 – עם סרטים שמרוויחים לאט לאט יותר אז אנחנו כרגע ב-2001 עם "הארי פוטר ואבן החכמים" שפתח בסכומים דומים – אם כי אני לא חושב שיש עוד הרבה במשותף בין פוטר ובין ונום 2. יאללה, רק עוד 18 שנה ואנחנו שוב בימי "סוף המשחק".
אז "ונום: ויהי טבח" (למה, למה לא השאירו את התרגום ככה?) הוא המנצח הגדול, עם 90 מיליון דולר בצפון אמריקה ו-103 מיליון דולר בסך הכל ברחבי העולם (לא כולל סין, שם הסרט אמור לצאת אבל לכו תדעו). אין לו הרבה זמן ליהנות מהניצחון הזה, לצערו – בשבוע הבא בונד בא לבעוט לו בתחת – אבל יחסית לסרט שאף אחד לא ציפה ממנו לכלום, "ונום 2" מצדיק את קיומו מבחינה כלכלית, ולו רק כי הוא אחד הסרטים הבודדים, ובטח הסרט היחיד הגדול שהצליח להכניס בסוף השבוע הראשון שלו יותר מקודמו – בעוד ש"ונום" צבר 80 מיליון דולר בסופ"שו הראשון, "ונום 2" העלה את הסכום בעוד 10 מיליון דולר. בנוגע לשאלה "איך הסרט", אגב, נראה שאין ממש קונצנזוס: המבקרים בעגבניות נתנו לו 59%, ואילו הקהל אהב יותר עם 85%/
מי שפחות יכול לצאת בחגיגות הוא (הם?) "משפחת אדמס 2", שהרוויח 17 מיליון דולר והגיע למקום השני בסוף השבוע הראשון שלו. לשם השוואה, הסרט הראשון הרוויח 30 מיליון דולר. כלומר, כן, נו, בזמני קורונה זה מאוד מרשים, ובטח ההוצאה במקביל בסטרימינג פגעה במספרים שלו ואני בטוח שזה "סרט האנימציה שבו יש בעיקר צבעים שחורים הכי מצליח בזמני המגפה", או עוד איזה שיא זניח כזה או אחר, אבל אחרי שמסתכלים על ההישגים של "ונום 2" קצת מבאס לחזור ל"כן, זה מאוד מרשים הסרט הזה שעשית והפצת למרות שאין סיכוי שהוא יצליח להחזיר את התקציב שלו". מצד שני, הסתכלתי מה קורה בהמשך הרשימה ונזכרתי איפה אנחנו. אז כן! הידד "משפחת אדמס 2!" 17 מיליון דולר! ממש כמו "הפרד" של קלינט איסטווד ב-2018!
בכל מקרה, מפה והלאה המספרים הם יותר מספרי מגפה שמיטב מוחות הוליווד מפענחים למה הם בכלל הצלחה.
למשל, "שאנג-צ'י": הסרט הכי מצליח בארה"ב השנה – עם 206 מיליון דולר (מתוכם 6.1 מיליון דולר השבוע), שזה יפה ואולי כמעט בדיוק הסכום שהושקע בו מלכתחילה, לו כל הכסף הזה היה מגיע בצורה נקייה לדיסני. אמנם הסכום הכולל שלו ברחבי העולם, 387 מיליון דולר, הוא בהחלט סכום שהייתי שמח שיהיה לי בבנק – אבל גם הוא ככל הנראה לא ממש מכסה את התקציב של הסרט כשכוללים בתוכו הוצאות פרסום וחלוקת רווחים ועוד. בקיצור, השנה אפשר היה להביא מספרים מרשימים (לא "מיליארד דולר" מרשימים, ובכל זאת) או להחזיר את התקציב שלך, אבל אי אפשר לעשות גם וגם (אלא אם אתה "ונום 2", כך נראה).
במקום הרביעי "הקדושים של ניוארק – סיפור מהסופרנוס" מוכיח שלמרות כל מה שאמרתי, אפשר גם לאכזב בגדול: הסרט, פריקוול לסדרת הטלוויזיה עם תקציב צנוע יחסית של 50 מיליון דולר, פתח בסוף השבוע הראשון שלו לקול התרועות הצורמות של 4.6 מיליון דולר. נראה שהסרט לא הצליח להביא את מעריצי הסופרנוס לאולמות, או שמראש אין כל כך הרבה מהם. אולי גם כולם העדיפו לראות אותו באותה מסגרת שבה צפו בסדרה: בבית, ב-HBO – במקום בקולנוע.
מכאן ועד תחתית הטבלה שאר המספרים אפילו פחות כיפיים: "אוון הנסן היקר" נופל על הפנים אחרי הפתיחה הלא מחמיאה שלו עם 2.4 מיליון דולר, מה שעצוב ביותר כאשר רואים שזה בערך אותו סכום שהרוויח "לשחרר את גאי" (2.2 מיליון דולר) בשבוע השמיני שלו בטבלה, ואפילו יותר עצוב כשמבינים ש"אוון הנסן" הכניס את הסכום הזה כאשר מקרין על אלף מסכים יותר מ"גאי". מתחתיהם, "קנדימן" מכניס עוד 1.2 מיליון דולר, ו"ג'אנגל קרוז" כבר מוריד אותנו מתחת לרף מיליון הדולר עם 703 אלף דולר, אבל מותר לו – זה השבוע העשירי שלו בטבלה.
בתחתית הטבלה, יש שני סרטים קטנים בשבוע הראשון (וכנראה האחרון) שלהם: במקום התשיעי יש את "Chal Mera Putt 3", סרט פנג'אבי מהודו שלמיטב הבנתי המשמעות היא משהו כמו "לך ילד לך", אבל אני מודה שהפנג'אבית שלי מעט חלודה. מדובר בסרט המשך (דה) לסרט שיצא בשנה שעברה ועדיין מוקרן בכל מיני מקומות בעולם, והסרט המקורי בכלל יצא ב-2019 מה שלעזאזל, הפנג'אבים האלה עובדים מהר. הסרט, אם הבנתי נכון, הוא על חבורת פנג'אבים בבריטניה והקשיים שלהם. הוא הרוויח 644 אלף דולר ב-90 האולמות בהם הוא הוקרן, שזה.. טוב? נראה לי? כלומר, זה יותר ממה שהרוויחו שני הסרטים הקודמים בארה"ב ביחד, אבל מצד שני, הסרט הראשון אף פעם לא יצא שם. בכל מקרה, זאת הייתה דקה על פנג'אב.
ובשביל שלא תחשבו שזה הסרט הכי איזוטרי ברשימה, במקום העשירי נמצא "מוזיקת הישו" (The Jesus Music) – לא סרט, לצערנו, שבו ישו מפזז ורוקד (אבל, כלומר, "ישו כוכב עליון" זה דבר שקיים) אלא סרט תיעודי על חברת המוזיקה Jesus Music. הסרט הרוויח 548 אלף דולר ובעוד כמה דקות כולנו נשכח ממנו. מתחתיו, אגב, נמצא "טיטאן" אהוב הפסטיבלים, שהוקרן על 300 מסכים יותר ממנו ובכל זאת הרוויח 15 אלף דולר פחות ממנו, מה שרק מראה לכם את כוחו של ישו, מאמינים! אל תתפתו לסרטים עם מכוניות ששוכבות עם נשים, בואו אל המושיע או משהו!
אוקיי, ועכשיו אחרי שסיימנו את זה: בונד. "לא זמן למות" עדיין לא יצא בארה"ב (וגם לא בסין), ובכל זאת הסרט מצליח לרסק את הקופות, עם 121 מיליון דולר נאים מאוד שהסרט הרוויח בכל מקום שהוא לא שני המקומות האלה. אם כי לצורך הגילוי הנאות המלא, הסרט הכי מצליח של הסופ"ש האחרון הוא בכלל "Battle Of Lake Changjin" הסיני, שהרוויח 155 מיליון דולר (או מספר רחוק-קרוב לזה, נו, סינים וזה) בשלושת הימים הראשונים שלו, ואז עוד מלא מלא למה אתם לא מאמינים לנו. הסרט מתאר את מלחמת קוריאה, וספציפית קרב בו הסינים נלחמו נגד האמריקאים, מה שאלנאיס מוריסט הייתה קוראת לו "אירוני" וכאלה. הסרט, באורך של שלוש שעות, בוים על ידי שלושה במאים שונים. אחד מהם, צ'ן קייגה, הוא במאי זוכה פרס דקל הזהב על סרטו "שלום לפילגש".
בשבוע הבא בונד יקפוץ לארה"ב והוא וונום יבדקו מי הכי חזק וכמה ולמה ואיך.
'לא זמן למות' גם שבר את שיא הפתיחה בבריטניה לסרט של ג'יימס בונד
שיא שהוחזק עד כה על ידי סקייפול.
כן גם שהייתי באוסטריה שבוע שעבר היו לבונד פרסומת בכל מקום
(ל"ת)
האם אפשר להגיד לפי מה שרואים בקופות
שבאופן עקבי סרטים שיוצאים לקולנוע בלבד (ולא במקביל למסך הקטן ולהורדות פיראטיות) משיגים הרבה יותר כסף? ואם זה כך, האם זה לא יתמרץ את האולפנים להוציא לתקופה לקולנוע בלבד, כמו פעם?
כבר רואים את התמרוץ בשטח
רוב האולפנים לא חוזרים לשיטת ההפצה המקבילה שניסו השנה, והלכו על שיטת ה"בלעדי ל-45 יום".
סליחה שלא אכפת לי מוונום
אבל ממתי יהונתן כותב דו"ח קופות שבורות?
זה קרה בעבר כמה פעמים
בימינו זה קורה בעיקר כשאלינה לא יכולה, כמו השבוע (ויש משהו מעניין לדווח עליו). זה לא אמור להיהפך לעניין קבוע.
טוב, יהיה מעניין לראות את הזווית הסינית לקרב במאגר צ'וסין,
כפי שהוא ידוע במערב ובדרום קוריאה.
(https://bit.ly/Chosinheb).
זאת אומרת, יש מקורות כתובים, אבל סרט – יהיה מעניין.
מה שכן, לאור העובדה שסין כרגע במסלול התנגשות מסויים עם ארה"ב, אני תמה אם הפקת הסרט היא חלק ממאמץ להכין את הציבור בסין לעימות עתידי.
"הסרט הגדול היחיד שהצליח להכניס בשבוע הראשון שלו יותר מקודמו"?
מלא סרטי המשך הכניסו יותר כסף מהקודמים. ואם אתה מדבר רק על תקופת הקורונה, זאת נקודת יחס מוזרה כי חוץ ממהיר ועצבני 9 לא יצאו סרטי המשך גדולים השנה (אלא אם נתייחס למארוול כסרטי המשך פרופר).
מעניין כמה הכניס הארי פוטר ואבן החכמים
אני הייתי מאלה שראו אותו שוב השבוע (התחרטתי על זה. הזמן לא עשה לו טוב) . ממש הופתעתי אבל האולמות שלו היו ממש מלאים.
מעניין כמה כרטיסים הוא מכר בארץ
מישהו ראה את החדש של אהרון קשלס?
בינתיים אני רואה שהביקורות בארהב נורא פושרות וקצת מתבאס בשבילו,בכל זאת זה סוג של קאמבק בהתחשב בזה שסרטו הקודם מ2013, וכמובן שגם מתבאס בשבילנו המעריצים הפטריוטיים של ״מי מפחד מהכאב הרע״ ו״כלבת״. אז מישהו במקרה צפה? אולי משהו בסרט לא התחבר טוב לאמריקאים אבל אצלנו יעבוד(מרגיש שזו תקוות שווא)?
42% בעגבניות זה קצת פחות מ"פושרות", לצערי
אבל בהחלט אפשרי שיש כאן פספוס של ארה"בניקים
וואו האמת שלא בדקתי בעגבניות והסקתיי לפי כמה ביקורות באתרים גדולים שקראתי.
ממש מכה, מקווה שסתם לא הבינו אותו.
יש מה להבין?
(ל"ת)
מה שמעלה אצלי את השאלה
האם יש סרטים שלא כל כך הוערכו ברוטן וכן הוערכו פה?
(דוגמאות הפוכות זכור לי במעומעם שיש, אם כי אין לי בשלוף)
טכנית, רוטן נתנו ל"מילקשייק אבק שריפה" 59%
שזה "רקוב", והקבלה באתר הייתה טובה יותר.
גם "Run Hide Fight" התקבל פה באופן הרבה יותר חיובי מבחו"ל(42% בעגבניות)
אבל חוסר החיבה לסרט באמריקה הייתה בעיקר בגלל סיבות פוליטיות.
הדוגמא הכי טובה שיש לי זה "משחקי ציד"
שקיבל תגובות מאוד קרירות, כנראה כיוון שהוא מאוד פוליטי, ובקריאה שטחית "לא לצד הנכון", אבל כמעט כל הביקורות שראיתי בישראל היו אוהדות עד נלהבות (ואכן מדובר בסרט נהדר).
דוגמא קצת יותר ישנה, אבל רלוונטית בקרוב: "רובין הוד: גברים בגטקעס"
סרט שהתקבל בפנים מאוד צוננות אז וכיום, חוץ מבארץ (טוב, אולי גם בעוד ארצות. אבל בארה"ב ממש לא).
סרט שהוא החיים שלי
(ל"ת)
דווקא זה בכלל לא נדיר, לי זה קורה אפילו הרבה.
הרבה פעמים יש סרטים קיצוניים מפצלי קהל שלא משאירים את הצופה אדיש, או שהוא שונא או שעף כל הסרט. בשלוף לדוג עולה לי הסרט "אמא!" של ארנופוסקי.
אבל אני לא שואל על מפצלי קהל
אלא על טעם ישראלי (או עין דגי) לעומת אמריקאי.
אני חושב שיש לי דוגמה מהסוג ה"רגיל" (אמריקאים אהבו ובישראל ציננו), הפנתר השחור. ובהתאם לדוגמאות לעיל, נשמע שסיבות פוליטיות הן עיקר הסיבה לחילוק טעמים (אם לפרגן לעצמנו, אנחנו לא מסתכלים פוליטיקה אלא אם סרט טוב או לא)
ואם לא לפרגן לעצמנו
הייתי אומר שפוליטיקה אמריקאית פשוט לא כל כך מעניינת אותנו (אם אנחנו בכלל מודעים אליה), ולא שאנחנו בהכרח טובים יותר מהאמריקאים בלהפריד פוליטיקה מסרט
לצערי הוא לא סרט טוב
וזה מצער, כי אני מחבב את קשלס כאדם, אבל הסרט מפוספס מכל בחינה, כולל את מה שהיא אולי סצנת האקשן הגרועה ביותר שראיתי בשנים האחרונות כולל לצערי גם את העובדה שזה שהאישה גוססת כמעט לא קשור לשום דבר שקורה בסרט וחסר מאד פאנץ' רגשי
והציון שלו בעגבניות יותר גבוה ממה שבאמת חושבים עליו
מבדיקה בכמה ביקורות, יש ביקורות שמסומנות טריות למרות שהן לגמרי שליליות. לדוג זה ציטוט מביקורת של npr שסומנה טרייה:״ It is just a really sloppy, clumsy, and almost insultingly weak screenplay… And yet you forgive it, because the acting is so good.״
בקיצור לדעתי האחוזים בעגבניות הם קצת מוטים למעלה ויותר גבוהים מהקונצנזוס האמיתי על הסרט
לפי מה רוטן מחליטים האם ביקורת היא חיובית או שלילית?
(ל"ת)
חלק מהמבקרים קובעים בעצמם ושולחים להם בעצמם
חלק מהביקורות נבדקות על ידי צוות האתר שצריך להחליט על פי ההגיון הסביר (אציין שגם בארץ יש אתר דומה שלוקח ביקורות מעין הדג ומצמיד להם "חיובי" או "שלילי" והוא לא פעם מפספס).