היי, ג'וני דפ, שלום! איפה היית? הרבה זמן כבר לא ראינו אותך. כלומר ראינו, בטח שראינו, ראינו הרבה יותר מדי, ראינו כל כך הרבה מהפרצוף הלבן והשטיקים החוזרים על עצמם שלך שממש נמאס לנו, ו"התעלות" היה מגוחך, ואת "צ'ארלי מורדכי" אפילו לא ראינו כי זה נראה כל כך אידיוטי ונראה כאילו אתה לא יודע כבר לעשות שום דבר חוץ מחיקויים של ג'וני דפ. אז היי. שמחים לראות שחזרת.
"חיי פשע" מציג בפעם הראשונה מזה זמן רב את השחקן המצוין ג'וני דפ. והגיע הזמן, לעזאזל. היה קל כבר לשכוח שמכונת המניירות הזאת היתה פעם שחקן טוב ומוערך שיודע לעשות דמויות שונות, ולא תמיד את אותו הדחליל עם איפור לבן. ג'וני דפ מגלם ב"חוקי הפשע" את ווייטי בולג'ר, גנגסטר ידוע ואמיתי. הוא מגלם אותו היטב, והוא מגלם אותו באופן לא ג'וני דפי. בלי איפור לבן על הפנים, בלי תנועות מוגזמות. מכונס, מרוכז ומסוכן. זאת דמות שונה לחלוטין מהתדמית הרגילה שלו. ממש כאילו הוא היה שחקן או משהו.
השאלה היא האם ההופעה הזאת מספיקה כדי להצדיק צפיה בסרט, והתשובה, למרבה הצער, היא לא. עם "חוקי הפשע", לצד "אגדת האחים קריי", ישנם שני סרטים שיצאו בארץ לאורך פחות משבועיים שמספרים על עלייתם ונפילתם של מנהיגי פשע אמיתיים מפורסמים, שניהם כוללים הופעה מצוינת בתפקיד הראשי, שניהם סרטים לא רעים, אבל שניהם בסופו של דבר פשוט לא מצליחים לחדש או לרתק.
למה? אחד הכשלים של "חוקי הפשע" הוא כנראה העובדה שהוא מספר סיפור שנמשך שנים רבות. בדיוק כמו ב"האחים קריי": בתחילת הסרט, הדמות המגנטית ושיטות העבודה האלימות שלה מעניינים. אבל ככל שהוא נמשך עוד ועוד, אין משהו שיגרום לנו לרצות לראות גם את הסצינה הבאה: אין יעד, אין שאלה מרכזית שצריכה להיפתר, אין איזה עימות סופי שאנחנו רוצים לדעת מי ינצח בו. אנחנו יודעים שבולג'ר ייפול בסוף, כי בסצינה הראשונה בסרט רואים את אחד משותפיו מלשין עליו. לכן העלילה הוא רק דבר אחד שקורה אחרי דבר אחר – לעתים קרובות בלי שנראה קשר בינהם. המשפחה שהיתה לבולג'ר ואותה איבד היא כמה רגעים דרמטיים בהתחלה, ואז הנושא נשכח.
בסיפורו של "ווייטי" בולג'ר יש טוויסט שהופך אותו למשונה יותר מסיפור הפשע הממוצע: במשך עשרות שנים, בולג'ר שלט בעולם התחתון של בוסטון – בסיוע האף. בי. איי. ג'ואל אדג'רטון מגלם סוכן שגדל עם בולג'ר ואחיו בשכונות העוני של העיר, וכשהוא חוזר אליה כנציג הממשל, כורת עם בולג'ר ברית – ספק בשם המדינה וספק בשם הנאמנות לידידים מפעם: מידע על כנופיות הפשע האחרות תמורת התעלמות. וכך זה ממשיך, במשך שנים. מצב מעניין, שהיה יכול להיות גם מקורי אלמלא העובדה ש"השתולים" כבר קיים.
אז שוב, יש פה סרט עשוי היטב: צוות השחקנים המצוין כולל לא רק את דפ – גם קווין בייקון פה, ופיטר סארסגארד, ובנדיקט קמברבץ' שמופיע כנראה בכל סרט כיום. ישנן סצינות מתח והלם אפקטיביות בהחלט כשבולג'ר מדגים את היכולת שלו להחריד ולאיים, בין אם בשדה הפתוח או ליד שולחן האוכל. אבל כל זה לא מתחבר לסרט שאפשר לקרוא לו משהו חדש, מעניין, ייחודי או – בסופו של דבר – זכיר, בין כל הסרטים הדומים לו. אבל ג'וני דפ מוצלח. סוף סוף.
פורסם במקור בוואלה
יש פה איזה בלבול בסרט
(מקושר לדף של סרט בשם ״חיי הפשע״) אני משער שזה מה שקורה כשהשם של הסרט כל כך גנרי
על מה אדוני מדבר? דפ מזעזע
יותר קל לזרום עם אלי מריאנו בתפקיד ביבי מאשר עם ההופעה ההזויה של דפ בסרט הזה.
כל רגע שלו על המסך הוא הסחת דעת אחת גדולה.
ובכלל, לו היתה קיימת מערכת אכיפת חוק לשחקני קולנוע, ג'וני היה מאבד את רשיונו כבר מזמן.
עוד לפני ג'ק ספארו, האינדיאני עם העורב על הראש והדבר הזה שהוא עשה ב'טאסק'.
אישית, אני מאשים את טים ברטון.
Typo
"זאת דמות שונה לחלוטין מתדמית הרגילה שלו" – צריך לשנות ל-"התדמית"
למה כדי שסרט יהיה טוב הוא צריך לחדש?
הרי בסופו של דבר יש גבול לכמה שסרט יכול לחדש, למה סרט לא יכול להיות טוב כי הוא כתוב היטב, משוחק היטב ומבוים היטב?
כי...
משעמם לראות אותו הדבר שוב ושוב ושוב עם שינויים ממש קטנים.
לא נראה לי שפיש אמר שהסרט רע, הוא פשוט לא משהו ממש טוב ושיש דברים יותר טובים עכשיו בקולנוע.
הסיבה היחידה שבגללה עשו סרט על ווייטי בולג'ר היא
הייצוג העודף של ילידי מסצ'וסטס בממסד התרבותי האמריקאי.
חבל
הטריילר נתן וייבים דוני בראסקואיים, והוא היה סרט מעולה.
לפני כמה ימים נתקלתי בביקורת טיפה יותר קטלנית מזו אצל מבקר שאני לא מכירה וחיכיתי לראות מה יתפרסם פה. לצערי ההסכמה בינכם בקוים הכלליים, כולל ההקבלה לאגדות קריי, מלמדת שזה סרט לטלויזיה.
לגביי התעלות
אני מסכים הסרט לא משהו ומשוחק נורא אבל הרעיון מאחוריו היה יכול ליצור סרט מדהים שאני חושב שהדבר הזה התפספס קצת בסרט ולמעשה ג'וני דפ שם שיחק גם דמות מאוד לא ג'וני דפית שם שמודע שדי האהבתי.
נ.ב. לא ללכלך על גק ספארו ,הוא דמות אדירה כל עוד אין לו סרט שהוא הכוכב היחיד שם.
-
לפחות שליש מהקהל יצא מהסרט באמצע
כל הסרט נופל על ג׳וני דפ והוא נמצא בכל סצינה שנייה.
הוא נראה כמו ערפד .והוא משחק טוב .
but he doesn't deliver .
אתה מצפה לאכזריות . אומרים לך שזה הסיפור של הגאנגסטר הכי מאיים בארה״ב .
סיפור של בן אדם חסר רחמים .
אבל איכשהו יוצא שכל הסרט באווירת עיסקת נדלן בכפר סבא של שנות ה80.
יש מידי פעם ניצוצות . אבל משום מה מרגיש חוצפה לקחת על סרט כזה כסף .
שלא לדבר על "שאיפות"
או Blow באנגלית. ג'וני דפ בתפקיד פושע שמבוסס על סיפור אמיתי, רק אחד שגם יושב בסרט טוב. רק לי זה ישר העלה את הסרט הזה? (או אולי הוא לא כזה מוכר כמו שאני חושב?)