צרה גדולה

במקור: Big Trouble
במאי: בארי זוננפלד
תסריט: רוברט ראמזי, מתיו
סטון

שחקנים: טים אלן, רנה רוסו,
ג'נין גרופלו, ג'ייסון לי,

סטנלי טוצ'י, טום סייזמור, בן
פוסטר, זואי דשאנל, הבי D,

סופיה ורג'רה, ג'וני נוקסוויל, צפרדע

דייב בארי, ש'צרה גדולה' נעשה על פי ספרו, אוהב לתאר מצבים – לקחת סיטואציה רגילה, כזו שיכולה לקרות גם לי או לך, ולהקצין אותה למוות. ככל שההתרחשות נעשית מטורפת יותר – מה טוב. 'צרה גדולה' לא שונה מהותית מהשטאנץ הזה (למעט, אולי, סעיף אחד) – יש בו כל כך הרבה דמויות "ראשיות", ולכל אחת סיפור משלה, ואיכשהו כל העלילות האלה משתלבות אחת בשניה – ממש כמו במציאות:

אליוט ארנולד (גרוש + ילד) היה עיתונאי שכתב טור בעיתון. לאחר שנעל מחשב לרגלו הוא פוטר, וכיום הוא מעביר את ימיו כפרסומאי מתוסכל.
מאט, בנו, עסוק בשני דברים עיקריים: להוכיח לאבא שהוא לוזר, ולנסות להרוג את בת כיתתו באקדח מים. מין משחק שכזה.
לג'ני (זואי דשאנל מ'כמעט מפורסמים') דווקא לא אכפת שיהרגו אותה באקדח מים, כל עוד אנדרו, החבר של מאט, לא יסתכל לה על התחת (לא. לא קוראים לה דניס ריצ'רדס. מסתבר שזה מין תסביך כללי כזה אצל בחורות).
ארתור, האבא החורג שלה, מועל בכספי החברה בה הוא עובד, ועל כן נשלחים בעקבותיו רוצחים שכירים. נסיון ההתנקשות לא חודר את מעטה האגוצנטריות שלו ועל כן לא מפריע לו במיוחד – כמובן, כל עוד לא פוגעים בטלוויזיה היקרה שבבעלותו (להיקשר למכונית זה כבר כל כך פאסה!). ארתור גם עולה לרגל אל נינה – עוזרת הבית היפהפיה, שמתאהבת בפאגי (ג'ייסון לי, לא תזהו שזה הוא), הומלס מקצועי בעל חיוך מלאכי תמים ויכולת הבנה של ילד בן 6, שהגיע לעיר הגדולה והשתכן על עץ בביתם של מעסיקיה.
פאגי בכלל לא רצה להסתבך בצרות. כשהציעו לו חופן דולרים עבור סחיבת ארגזים בפאב המקומי הוא לא סירב, אבל לו היה יודע שבגלל המזוודה ההיא הוא עתיד לחטוף כל כך הרבה מכות ולבלות חצי לילה בתא המטען של ניידת משטרה – ייתכן שהיה מוותר על המעבר לעיר.

אה, כן. המזוודה: אף אחד לא יודע איך בדיוק היא הגיעה לפאב, או למה. אף אחד לא בטוח מה בדיוק יש בה (אבל זה נראה כמו טוחן-אשפה וזה כבד מאוד). מה שברור – היא מושכת בעקבותיה, כמו החלילן מהמלין בשעתו, פושעים, אנשי חוק מקומיים ולא מקומיים (מה שמוסיף עוד כמה דמויות לקלחת העמוסה ממילא) ובעקיפין גם את אוהדי ה"גייטורס" שהפסידו משחק באותו הערב.

המזוודה המסתורית אמורה לספק לסרט את רגעי המתח שלו, אבל בסרט כזה עמוס, ועוד אחד שמבוסס על ספר של דייב בארי (הספר עמוס ומפורט אף יותר) לא תמצאו מתח. רגעים קומיים, לעומת זאת, יש הרבה: פושעים מטומטמים, כלב סמרטוטי, קרפדה ארסית, עדר עזים – You name it. כולם שם, צוהלים ושמחים.

נוח לצחוק על אסופת הדמויות שסובבת לאורך 'צרה גדולה': אנשים קטנים שלא יודעים להתמודד עם מצבים שלא מלמדים בבית הספר – כל אחד מהם רוצה להוכיח את עצמו בפני מישהו אחר, כל אחד מהם אובססיבי לגבי זה, ואיכשהו – זה מתפקשש. מין הומור 'של מי השורה הזו' שכזה. וכל זה עשוי בחן כה רב עד שצחקוקים בלתי רצוניים נפלטים שוב ושוב.

נראה שהבמאי (בארי זוננפלד, שביים את 'משפחת אדאמס' ו'גברים בשחור') קיבץ לסרט את כל הכוכבים-בשקל שהוא מכיר: טים אלן, רנה רוסו, ג'נין גארופולו המצוינת – כולם אמנם שמות מוכרים, אבל לא כאלה שסוחטים ממישהו צרחות הערצה והתעלפויות.
כמעט כולם, אגב, עושים שמות בסרט:

טים אלן, שמגלם את אליוט, הוא… נו, נורא טים אלן: לא משנה איזו דמות הוא יגלם ובאיזה סרט – משהו בו ממשיך לזעוק למרחק "אני טים אלן!"; שני הטינאייג'רים יוצרים תחושה חלולה עם הקול המונוטוני שלהם (מה, אפילו אנשים "מאגניבים" משתמשים באינטונציה לפעמים) וסטנלי טוצ'י (ארתור) היסטרי עד כדי חוסר אכפתיות – של הצופים ושלו.

אבל מה – כמו שבסרט העלילה אינה העיקר, אלא דווקא הסיטואציות המתפתחות מאוסף דמויות שזרקו אותן יחד לאותה הצרה (מנוערות, אבל לא מעורבבות), ככה גם המשחק הוא לא מה שאמור למנוע מכם ללכת לסרט: מקומדיה מטופשת וכיפית אי אפשר לצפות למשחק של ה'רויאל שייקספיר קומפאני'. מה שכן, אפשר בהחלט להתרווח בכסא עם קופסת פופקורן גדולה, להניח את הראש אחורנית ולחוות למשך שעה וחצי את החיים החברתיים המוגזמים-עד-כדי-עיוות של מישהו אחר.