הצעה מעשית לצוות הקידום של "מי מפחד מהזאב הרע": קחו מצלמה עם ראיית לילה, מהאלה שמצלמות בירוק, וצלמו את קהל הצופים במהלך סצינות מפתח בסרט. בידור מובטח. האופן שבו אנשים מעוותים את הפרצוף, תופסים את הראש, מסתירים את העיניים, נופלים לתחתית הכיסא, לופתים את הזרוע של מי שלידם וצוחקים בטירוף בוודאי יהיה מספיק כדי למלא קומדיה באורך מלא. אני בעצמי עשיתי כמה תנועות מוזרות מאוד עם הידיים במהלך הצפיה. אני חושש שנראיתי כמו דביל, אבל זאת היתה אשמת הסרט. מכירים את כל הביטויים הגופנים האלה? "מצמרר", "זע באי נוחות בכסא", "הופך קרביים", "מורט עצבים", "צחוק עד כאב בטן"? בדרך כלל, אלה רק ביטויים, כנים כמו במקרה שבו אתם מקלידים "LOL" בלי לחייך. אבל לא במקרה הזה. כל הביטויים האלה, פשוטם כמשמעם. הסרט הזה גורם לתגובות פיזיות לגמרי.
הסרט רק היום יצא, וכבר נדמה שנשפכו עליו כל כך הרבה מילים שכבר כמעט מיותר לספר על העלילה, אז בקיצור: כמה ילדות קטנות נרצחו. החשוד העיקרי הוא דרור, מורה לתנ"ך שנראה כל כך תמים ובלתי מזיק שלכולם ברור שהוא בטח אשם (רותם קינן). שני אנשים שונים רוצים לחלץ מדרור הודאה ומידע בכל דרך אפשרית, כולל כל מידה של לחץ בלתי מתון בעליל: שוטר שהסתבך (ליאור אשכנזי), ואביה של אחת הנרצחות (צחי גראד). בסופו של דבר, הכל מתנקז למרתף אחד, שבו שלושה אנשים ופטיש, ובו מתרחש חלק גדול מעלילת הסרט. כמו כן, דובל'ה גליקמן.
גם המחמאות לסרט נשמעות קצת קלישאתיות בשלב זה: ארבעת השחקנים הראשיים מלוהקים באופן מבריק, מבוימים בכשרון ומבצעים את תפקידיהם באופן אדיר. רותם קינן הוא אמנם החשוד בפדופיליה, אבל זה צחי גראד, המניאק שמפחיד מניאקים אחרים, שצריך לחשוש לחיי החברה שלו אחרי הסרט: האבא הנקמני שהוא מגלם מאיים במידה שעלולה לגרום לאנשים לפנות לאחור ולהיעלם ברגע שיראו אותו ברחוב. דב גליקמן (שבעולם אידיאלי, עצם הנוכחות שלו בסרט היתה נשמרת בסוד, אבל מה לעשות, הסוד כבר מזמן איננו) הוא, כמובן, רוקסטאר. הכוכבים הנוספים של הסרט הם הצלם גיורא ביח והפסקולן פרנק אילפמן: סצינת הפתיחה, שנעה כולה בהילוך איטי בין תמימות לבין חרדה, היא לבדה הצדקה מספקת לתת לשניהם את פרס אופיר וחוזה בהוליווד.
וכמובן, ישנם אהרון קשלס ונבות פפושדו. זה פשוט מדהים ש"מי מפחד מהזאב הרע" הוא רק הסרט השני שלהם (אחרי "כלבת"). השליטה שלהם בחומר נראית כאילו היא נובעת מניסיון של עשרות שנים. באחת הסצינות החזקות בסרט – זמן קצר אחרי שהגענו למרתף – מתארת אחת הדמויות את מה שכבר קרה, ומה שהולך לקרות. אפילו בדיבורים בלבד, זאת סצינה מבעיתה: מתוארים בה דברים מזוויעים במלוא מובן המילה. יש עוד ביטוי יפה בעברית: אזניים תצילנה. והקטע הוא שהסצינה הזאת מצחיקה בטירוף. פעמיים ראיתי את הסרט, ובכל פעם, כל שורה שלישית הביאה רעמי צחוק חדשים מהקהל. הסצינה לא מפסיקה להיות מותחת משום שהיא מצחיקה, ולא מפסיקה להצחיק משום שהיא מזוויעה: היא הכל ביחד. יכולתי להסביר לכם בקלות למה זה לא יכול לעבוד, אבל זה עובד. אין לי מושג מאיפה הפפושלסים הביאו את האומץ והבטחון כדי לכתוב, לביים ולהקרין סצינה כזאת, ולדעת שזה לא ייתקע לקהל בגרון כמו מברג עם שוקולד.
וזו בהחלט לא הנקודה היחידה שבה הם לוקחים סיכונים. "מי מפחד" מאזן ז'אנרים כמו להטוטן שעושה ג'אגלינג עם מסור חשמלי; פאשלה זעירה היתה יכולה לגרום לכל העסק להפוך למרחץ דמים מכוער ועצוב. הסרט הזה מותח בטירוף, מצחיק נורא ומטריד ביותר. קשה מאוד להצביע על תקדים כלשהו לסרט כזה – לומר שאנחנו צועדים בעקבותיו של טרנטינו, או ספילברג, ולהבטיח שאם זה עבד אצלו, זה בטח יעבוד גם כאן. שום מאסטר ותיק לא מחזיק לסרט הזה את היד. קשלס ופפושדו הולכים לבד ביער אפל.
רק כדי לא להישמע לחלוטין כמו פאנבוי, בואו נדבר על מגרעות: כאמור, חלק גדול מהסרט מתרחש בחלל קטן אחד, ורוב הזמן זה לא מפריע – אבל נדמה שהוא מגיע לקצה מה שאפשר לעשות באופן המוגבל הזה, ומשם מאבד קצת גובה. ייתכן שאפשר היה להדק את הסרט עוד יותר באמצעות קיצוץ כמה דקות מהמרתף. ישנם גם פרטים קטנים שאפשר להבחין בהם רק משום שהסרט כל כך קרוב אלינו: הרבה מהדיבור של הדמויות הוא ישראלי מאוד ומדויק, אבל משפטים מסוימים נשמעים לא לגמרי טבעיים. אנשים בסרט מדברים לא כמו אנשים, אלא כמו בסרט.
כמובן, הבעיה הגדולה של הסרט היא שאני לא יכול להמליץ עליו לכולם. סרט שכבר בדקות הראשונות שלו מופיעה (ברמיזה) גופה של ילדה שמוטת תחתונים הוא לא בדיוק חוויה לכל המשפחה. רמת האלימות בסרט, המפורשת והמרומזת, ממקמת אותו במדף העליון והמרוחק של הסרטים, עם אזהרה מפורשת, להרחיק מילדים ומאש. זה לא רע, זה פשוט מגביל מאוד את הקהל שלו הוא מיועד. הרבה אנשים טובים, שדווקא מעריכים קולנוע טוב, לא יוכלו לראות את הסרט הזה פשוט משום שהם לא מסתדרים עם שימוש בכלי נגרות על גוף אנושי על המסך. עדיף שתמצאו סרט אחר לראות עם סבתא.
בואו נבהיר: "מי מפחד מהזאב הרע" הוא לא התחלה טובה. הוא לא טוב מספיק בשביל סרט ישראלי. הוא לא מעורר גאווה על עצם העובדה שגם בארץ עושים כאלה. הוא לא ראוי לשום מחמאה מסויגת שמתחשבת במגבלות הידועות של סרט ישראלי. הוא סרט יוצא דופן באיכותו בקנה מידה בינלאומי, רב-תחומי, מולטי-ז'אנרי ואינטר-מילנו. הקולנוע הישראלי, בעיקר זה שמחוץ לז'אנרי הדרמה המשפחתית או הפוליטית, עדיין נמצא בשלב שבו לומר על סרט ישראלי שהוא נראה "בדיוק כמו באמריקה" זו מחמאה אמיתית. זה באמת מאוד לא פשוט לעשות בארץ סרטים שנראים בדיוק כמו. אבל "מי מפחד מהזאב הרע" הוא לא "בדיוק כמו" שום דבר: הוא קצת כמו האחים כהן, וקצת כמו מותחני נקמה קוריאניים, וקצת כמו החמישיה הקאמרית, אבל סרט כזה בדיוק לא ראיתי אף פעם. הוא משהו חדש וטוב. וזה הופך את ההישג לעוד יותר מרשים. אנשים עוד ישאלו אותי: גם אם זה היה סרט קוריאני היית מתלהב ממנו ככה? התשובה היא, כמובן: מאיפה לי לדעת. אני לא חי ביקום המקביל שבו זה סרט קוריאני. אבל אני יודע ש"מי מפחד מהזאב הרע" הוא אחד הסרטים הכי טובים שראיתי מזה הרבה זמן, ללא כל צורך בהוספת המילה "הישראלי" למשפט הזה. זה לא עניין של פרספקטיבה, הסרט הזה פשוט גדול.
הביקורת הזאת
ממש גורמת לי לתסכול על העובדה שסרטי אימה מחרידים אותי.
זה לא סרט אימה.
כלומר, זה לא סרט שמטרתו העילאית היא להפחיד ולהבעית את הצופים.
זה סרט מתח קומי אלים מאוד-מאוד. ככה שאם בכל זאת הבעיה שלך היא עם אלימות-אל תתקרב לסרט הזה.
אז עכשיו תורי להתלונן שאני לא מסוגלת, ממש ברמה פיזית, לראות סרטי אלימות.
יש מקומות שמגדירים אותו
כ"קומדית אימה". הפרשנות האינסטנקטיבית שלי למושג הזה היא הרבה יותר לכיוון "חתולים על סירת פדלים" מאשר ממז"ר (C) הנ"ל.
ואני מקווה בשביל רכי הלב והבטן שלא עוקבים אחרי אתרי הקולנוע, שלא יתפתו להכנס לסרט כזה כדי לצאת כבר בדקות הראשונות.
אגב, לכל הפחדנים (כמוני), אולי צפיה משותפת בצהרי היום עם חלונות פתוחים לרווחה לרחוב, ומוזיקת דיסקו אייטיזית קלילה ברקע יסייעו לנו לצלוח את הסרט הזה. מי מצטרף לניסוי?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
& ![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
אני אולי מגיבה קצת באיחור
אבל אני רוצה לציין שזה אכן סרט אימה לכל דבר, ואני לא הצלחתי לישון בלילה אחרי שראיתי אותו.
לגמרי.
אני מת לראות סרט כזה טוב כפי שמתואר כאן. גם אין לי בעיה עם סרטי אימה. לעומת זאת, סרטי אלימות מפורשת וקשה שגורמת לקהל להזדעזע הם פשוט מחוץ לתחום עבורי. תקיפה שעברתי פעם מונעת ממני את היכולת ליהנות בהם.
אני באמת מקנא במי שיכול ללכת לצפות בסרט הזה.
מסכים עם כל מילה ומילה.
במיוחד עם הפסקה האחרונה.
שוב תודה רבה לך על ההזדמנות לראות את הסרט הנפלא יחד עם הבמאים הנפלאים ועם קהל נפלא.
כנראה שזה יהיה הסרט הישראלי הראשון שאצפה בו בקולנוע
(ל"ת)
ביקורת מדויקת.
אחד הדברים שהכי הרשימו אותי בסרט זה השליטה של קשלס ופפושדו במדיום הקולנועי. מדובר בשילוב חכם בין צילום אווירתי, קצב נכון (אני לא הרגשתי שהיו כמה דקות מיותרות במרתף, אגב), מוזיקה נהדרת ורמת גימור טכנית מקצועית. הסצינות במרתף בהן מוצגים העינויים עצמם נהדרות בעיקר כי קשלס ופפושדו (והמלחין) יודעים איך לשחק עם הציפיות שלנו והמוזיקה משרתת אותם בצורה מושלמת בקטעים האלה. הבחורים האלה פשוט יודעים את העבודה, אין עוד דרך לתאר את פועלם הקולנועי.
וכאמור, הסרט מבעית, מצמרר, מותח וגם קורע מצחוק ואני באמת לא ראיתי אף פעם שילוב כזה טוב. בקיצור, "מי מפחד מהזאב הרע" הוא לא רק סרט ז'אנר מעולה מהשורה הראשונה, הוא גם הקומדיה הכי טובה שראיתי מאז שהשנה החלה.
נ.ב. החממה נורא הזכירה לי את "אני ראיתי את השטן". אני לא היחיד, נכון?
בהחלט לא היחיד.
מסתייג מדבריך
ראיתי את הסרט בטרום בכורה שהייתה בחולון,בה נכח גם הקאסט(בלי אשכנזי),הבמאים ודורון פישלר בכבודו בעצמו,רק על השיחה המרתקת עם הפאנל והזכות להכיר אישית את קשלס ופפושדו הייתי משלם הרבה יותר מהכרטיס המוזל,שאפו ענק לכל המעורבים.
באשר לסרט עצמו – רואים שהוא צולם ובוים במקצועיות שברמה בינלאומית,ונעשה עם המון אהבה לז'אנר ולא מעט כישרון.השחקנים כולם מצוינים ללא יוצא מן הכלל וההומור בהחלט מפיל.הפיקשוש הוא דווקא בתסריט,בתחילתו – לצערי הסרט לא מצליח ליצור מתח של ממש סביב שאלת חפותו של דרור,בין היתר מכיוון שלא מוצגים חשודים אחרים.הgore והאלימות היו קריפיים בצורה מספקת,אבל רואים על קינן שלא באמת מענים אותו.הבעיה הנוספת והעיקרית הייתה בפסקול – הסגנון המיוחד בתחילת הסרט של סצנה שלמה בסלואו מושן בליווי פסקול בומבסטי הוא הברקה שהייתה אמורה להישאר חד פעמית,היוצרים חזרו על זה ביותר מדי סצנות שאיבדו את האפקט (כן,אני יודע שהם אמרו שזה מכוון).התוצאה הסופית בהחלט מומלצת,אבל לא מדהימה כמו שעושים ממנה.
בדרך כלל פישלר פוגע בול, הפעם רחוק לטעמי. הכל כאילו נכון, קצת זוועה נוסח דקסטר, הומור מאקברי ושלומיאליות של פשע נוסח האחים כהן, פסקול אדיר צילום מצוין ושחקנים ברמה עולמית (גראד, מנשה ועוד), הכל מהוקצע עם אווירה אפלה עשויה היטב – ובכל זאת בסוף את היוצא עם תחושה שזה לא זה, הכל היה אמין בדרך, אבל בסוף התחושה של חוסר אמינות, אכן, נראה שזה התסריט, משהו שם פשוט לא עובד. באתי הביתה יש לפרק של דקסטר, ושוב הרגשתי את התחושה של הקרביים מתהפכות והלב מתכווץ. בסרט זה פשוט לא קרה.
עם זה שאני מסכים שהתסריט
הוא הנקודה הפחות טובה בסרט, יש לי בעיה עקרונית עם ההשוואה בין סרט לסדרת טלוויזיה. כשבאת הביתה לפרק של דקסטר, כבר היו מאחוריך מן הסתם עשרות שעות של דקסטר, נקשרת לדמויות, לסגנון, לעלילה, לצילום האופייני ועוד ועוד. כל הדברים האלה יוצרים תגובה רגשית שהיא שונה לגמרי מלראות סרט, וודאי בפעם הראשונה, כשאין לך שום 'היסטוריה' שמקשרת אותך לדמויות ולעלילה.
זה כמעט כמו ההבדל בין לראות הופעה חיה של להקה שאתה חורש על התקליטים שלה כבר חמש שנים, להופעה חיה של להקה שאף פעם לא שמעת עליה.
לכן אני חושב שהשוואה הרבה יותר הוגנת היא לסרטים אחרים, אם כבר. כמו שאתה לא משווה קומדיה בקולנוע לפרק החמישי בעונה השישית (המופלא מן הסתם) של סיינפלד.
במובנים מסוימים כן
אבל כמותחן מכווץ קרביים,הפרק השני בעונה הראשונה של דקסטר השפיע עליי הרבה יותר מהסרט הנ"ל.
מכווץ קרביים זה לא מותח?
כי בדיוק כך אני מפרש את הביטוי ולזה התכוונתי. הסרט כמותחן היה סביר ותו לא. אני לא מתעלם מהאלמנטים הרבים הנוספים שבו,אבל כבר כתבתי תגובה שלמה למעלה וממנה התחיל השרשור.
כמובן שגלשנו במהירות שיא מהנקודה הקודמת שלי – שיש מקום להשוואה בין סרטים לסדרות טלוויזיה, גם אם לא השוואה מעמיקה כמו בין סרטים או בין סדרות.
אם יורשה לי, המלצה טכנית קטנה בנוגע לביקורת:
תחילת הפסקא האחרונה מנוסחת באופן מבלבל, ומי שלא מרוכז בקריאה ב110% לא יבין מה הולך שם. אני נאלצתי לקרוא פעמיים כדי להבין, ואין לי קשיים מיוחדים בהבנת הנקרא.
אתה מציג אמירות שמקובל לומר על סרטים ישראלים (הן לא מתאימות לסרט הזה) – כיוון שמדובר בציטוט של אמירות, יש להשתמש בגרשיים: הוא לא "התחלה טובה". הוא לא "טוב מספיק בשביל סרט ישראלי", וכן הלאה. זה יעזור מאוד להבין את הטקסט, וזו גם הכתיבה הנכונה מבחינה לשונית.
וכמובן, שאפו לכל המעורבים ביצירת סרט כל כך מוצלח (למרות שגם אני, בדומה לכמה מגיבים אחרים, לא מתלהב מהז'אנר/סגנון ולכן מתלבט אם לראות).
צדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים.
חסכת לי, תודה
(ל"ת)
אהה, אהה, ואהה.
מזמן לא נתקלתי בסרט שיש בו כ"כ הרבה דברים שאהבתי:
הסרט שילב בצורה נהדרת ריאליזם וברטואליות עם טון בימויי בומבסטי וגדול מהחיים, וטון סיפורי של אגדת ילדים שלאו דווקא צריכה להיצמד לריאליזם והיגיון. התסריט היה לא מתפשר, מטריד ומפותל, כולל מניפולציה גאונית ברגשות הצופים והולכת שולל מבריקה. סגנון הדיבור, כמו שאמרתי כבר, לא הפריע לי בכלל – הרי גם ב"בריק" כל הדמויות דיברו בשפה שלא קשורה בשום צורה לזמן ולמקום שבו מתרחש הסרט, וזה היה אחד הדברים שגרמו לו להיות כה מיוחד, והן גורמות גם ל"זאב" להיות כזה (ובכלל, למרות כל ההוליוודיות, הרגשתי שזה סרט מאוד ישראלי. משהו בהפיכה של אירוע יחסית קטן לכ"כ גדול ואפי עושה תחושה מאוד ישראלית, כי אנחנו כידוע מומחים בלהוציא דברים מפרופורציה). ההומור היבש, הציני והשחור היה מבריק
הבימוי, כמו שאמרתי קודם, עשר – הזגזוג בין הז'אנרים והסגנונות בוצע בצורה חלקה ומהנה. לדעתי הסרט בכלל לא איבד גובה בכל הקשור ל"מתרחש במקום אחד", אלא עשה בהגבלה הזאת שימושים נהדרים שלא ראיתי במקומות אחרים. קשלס ופפושדו גם יודעים היטב מתי למתוח את הצופה ולמרוט את עצביו, ומתי להלום בו באנטנסיביות. צילום, פסקול, עריכה, ארט – ענק. צחי גראד היה מדהים, כמוהו רותם קינן וגילקמן.
גם לי, כמו שכבר יצא לי להגיד, יש בעיות עם הסרט. כמו שאמרתי, הסוף, למרות שהוא טוב מבחינה סיפורית, לא עבד לדעתי ברמת ההגשה. כל הבומבסטיות והמוגזמות שעבדו מצויין במהלך הסרט, הוזנחו דווקא בסוף, וכל הפואנטה של סוף הסרט מועברת בצורה מאוד מינימלית, מאוד שקטה ומאוד ממהרת, לגמרי משהו לא במקום, עם טון אחר לגמרי, שנראה כאילו נשלף מסרט אחר. לא הייתה לי בעיה עם זה אם היה מדובר באיזו סצינה זניחה ולא חשובה בסרט, אבל מדובר בסוף שלו, הנקודה שעליה תחשוב הכי הרבה, והסרט פשוט לא הצליח להציג אותו בצורה המתאימה. יצא לי לשאול את קשלס בפייסבוק האם מדובר בדבר מכוון והוא הסביר לי שכן, ואני כמובן מכבד את אמירת היוצר, אבל לי הקטע הזה בכל זאת הפריע, לדעתי יש המון דרכים בהם היה ניתן לעשות את הסיום הזה בצורה אחרת ואף יותר טובה.
יש לי בעיות אחרות, כמו כמה חורים קטנטנים, חלקים שיכלו להיות מפותחים יותר והדמות של ליאור אשכנזי שהייתה בסדר, אבל לטעמי, לא ברמה של שאר הסרט.
בקיצור, סרט מדהים שיכלל, יום אחד, ברשימה של המותחנים הגדולים של העשור הזה (לצד "בריק", "נראתה לאחרונה", "היסטוריה של אלימות" ו"הבטחות של מזרחים"). לדעתי, אגב, הוא לא עד כדי כך גרפי. אני חושב שמי שהצליח להסתדר עם סרטי מלחמה ברוטאליים יוכל להתמודד גם עם זה (מבחינת קיבה והכל. מבחינת אנשים שרגישים לדברים ברמה המנטלית והרגשית, בהחלט מדובר בסרט לא מומלץ).
מחכה להרפתקאה הבאה שקשלס ופפשודו מתכננים לנו במנדט הבריטי, מחכה מאוד.
שותף לתחושותיך לגבי הפספוס שבהגשת סוף הסרט.
משהו היה חסר לי בדקות האחרונות כדי באמת ליפול מהכסא.
שאלה פרקטית
בלי ספויילרים כמובן. כדאי לי לראות את הסרט אם ראיתי והסתדרתי עם, למשל, 7 צעדים? אני לא אוהב באמת לפחד, ואני ממש לא בטוח שאני אוכל לראות סרט כזה לפי מה שאני קורא.
חוץ מזה, נבות פפושדו היה מנהל הקורס שלי בצבא. הוא היה קצת מעצבן, האמת. אני לא אנטור לו טינה בנושא.
אני מאמין שאם הסתדרת עם "שבעה צעדים" תהיה בסדר.
(ל"ת)
משפט שנכון לגבי כל סרט שראית ותראה אי פעם. חד משמעית
(ל"ת)
פישלר אפשר התייחסות לעריכה של אסף קורמן?
איך היא?
כנראה כל כך טובה שלא הרגשתי אותה.
עריכה זה מקצוע כפוי-טובה – אם אתה עושה את העבודה כמו שצריך, 95% מהזמן לא שמים לב לקיומך. בכנות, אני לא יכול לומר שהבחנתי בעריכה בסרט, אבל זה רק אומר שהוא היה סוחף מספיק כדי שלא אוכל להקדיש תשומת לב לצדדים "טכניים". אז היא כנראה היתה מצוינת.
אז העורך הוא הבסיסט של עולם הקולנוע?
(ל"ת)
לא ממש. בסיסט טוב הוא לא בסיסט שאתה לא יכול לשמוע.
אם מסתכלים על הבסיסטים הנחשבים ביותר בעולם (אנטסוויסל, ברטון, לי, קלייפול, באטלר) תמיד מדובר בבסיסטים שהתפקיד שלהם הוא דומיננטי מאוד במוזיקה (ולא בקטע של המיקס והסאונד). אני לא חושב שזה דבר מקרי.
והוק, פלי וגרינווד.
אם לתרום קצת מהידע המוזיקלי שלי.
ופול מקרטני
(ל"ת)
יותר כמו הסאונדמן.
(ל"ת)
שני הסנט שלי
על כלבת חשבתי שחציו הראשון הוא בגדר יצירת מופת (וכפי שאתה ציינת, לא "ישראלית", פשוט יצירת מופת), משהו כמו טרנטינו בלי להרגיש שזה מנסה להיות טרנטינו. מעין מגניבות שאתה רואה שמנסים להגיע אליה, אבל בלי לאלץ אותה. ואני אומר את זה כמחמאה במלוא מובן המילה.
החצי השני של הסרט ביאס לי את הצורה. האלימות נראתה לי מיותרת ומוגזמת והעלילה הפכה למקאברית ללא כל הצדקה ובלי לספק הסברים מספקים.
במקרה הזה אני פשוט מפחד לראות את הסרט, בחיי. לא מפחד להתאכזב, פשוט מפחד.
אני כבר חודשים שואל את עצמי אם קשלס ופפושדו לקחו את הצעד קדימה והרכיבו סרט שהוא יצירת מופת מתחילתו עד סופו, ועם כל הביאוס שלי בסוף הצפייה ב"כלבת", התהייה מה החבר'ה האלה יכולים לעשות מסקרנת מאוד, בלשון המעטה.
אבל אם למדתי משהו מ"דרייב" (וגם מ"כלבת", בעצם), זה שאין לי את היכולת לצפות באלימות כל כך גרפית וכל כך בוטה. לכן אני לא אצפה ב"רק אלוהים סולח" ולצערי גם לכן לא אצפה בזאב הרע.
באסה.
יש בסרט עלילה?
כי בכלבת לא ממש הייתה. כלומר, הייתה. סוג של. אבל היא לא הייתה באמת חשובה.
לא שזה פסול לעשות סרט בלי עלילה, אבל זה בהחלט ייאמר שאני אחשוב כמה פעמים לפני שאצפה בו בקולנוע ולכן אני שואל.
לחלוטין יש
יש עלילה, יש דמויות, יש טוויסטים,
הדבר שגרם לי ולזוגתי להיאנח בזעזוע מהמחשבה על לצפות בסרט בשנית, זו ההבנה המצמררת שבצפייה שנייה סצנות ופריימים מסוימים מקבלים משמעות אחרת לחלוטין.
תודג!
(ל"ת)
אז,
מה מונע את הסרט, בעצם, מלהפוך ל"מרחץ דמים מכוער" שמסיח את תשומת הלב מההשקעה והאיכות הגבוהות של כל השאר? כי לפי מה שהבנתי מהביקורת, ולפי זה שאני לא מת על אלימות גרפית ומוקצנת מאוד (בקיק-אס למשל, זה הפריע לי), אם אני אלך לסרט יהיה לי קשה להנות ממנו למרות שזה סרט טוב, והאלימות תאפיל לי על השאר. לכן בהמשך למה ש-Dissolve אמר בצורה מאוד מוצלחת, שאפו לבמאים/מעורבים שיצרו סרט שנחשב כל כך טוב, למרות שהסגנון לא ממש גורם לי לרצות ללכת אליו. צר לי שלזעזע את הקהל בברוטליות זה מה שקשלס ופפושדו אוהבים לעשות.
רד פיש נגד סרטי עינויים, טובים או לא.
אני לא מאמין שנזכרתי בזה, אבל חיפוש קטן בגוגל הביא לי את מה שגירד לי במוח
http://www.fisheye.co.il/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-1572007/?comNum=303841#li-comment-303841
נהנתי מהסרט, אבל העלילה הייתה נורא צפויה והרגשתי חלק מהזמן שהדמויות מתנהגות באופן לא מציאותי (זה לא כולל את המשחק הגרוע בכוונה של הפדופיל). אבל יש בו גם הרבה דברים טובים, מעבר לזה שהוא עשוי מעולה.
עשוי טוב וממש מהנה
ולגבי הגרפיות- נראה לי שמי שראה כמה עונות של דקסטר, או סרט שניים של טרנטינו ורודריגז לא יחרד עד עמקי נשמתו.
אני מסכימה עם הביקורת לגבי הסוף- הרעיון היה טוב אבל המינימליזם שבו הוא נעשה קצת לא מאוזן לעומת שאר הסרט.
גם לי זה ממש הפריע, לא הייתה שום הצדקה עלילתית להכין את העוגה, אם ידוע מראש שהוא לא הולך לאנוס את החשוד.
סתם מקדם עלילה חסר הגיון
מעולה
אני מודה, לא ראיתי השנה יותר מדי סרטים, אבל זה בהחלט הסרט הכי טוב שראיתי השנה, ואחד הכי טובים שראיתי בשנים האחרונות. אני מסכים עם כל מילה שלך, פישלר, ממש כל מילה, אז התגובה שלי לביקורת היא "מה שכתוב למעלה".
כל הסרט שמר על רמה גבוהה, אבל הקטע הכי טוב היה ממש ההתחלה של סאגת העינויים. הסצנה שבה מתחיל הדיאלוג הקומי בין השוטר למנייאק (צחי גראד) היא מופת של כתיבה, משחק ובימוי, כשהמחשבות שלך מזגזגות כל הזמן בין "אוי, זה מ ז ע ז ע" ל"חחחחחחחחחחח".
אני גם מסכים שהסוף היה יכול להיות יותר טוב, כי הוא היה פחות מתוחכם משאר הסרט. מצד שני, הוא גם יכול היה להיות פחות טוב. הוא עורר אצלי מחשבה, זה בטוח, ואני שמח שלא נפלו בבור של לעשות טוויסט לא קשור, שפוער פיות לרגע, אבל מוריד מהאפקט של הסרט במבט לאחור.
עוד תלונה קטנה- היה שלב שבו הלכו טיפ טיפה רחוק מדי עם הקומדיה (הדמות של האבא התחילה טוב אבל הפכה למיותרת), מספיק בשביל לגרום לי להגיד "טוב, בבקשה די עם הבדיחות".
בקיצור, כל הכבוד ליוצרים- סרט מעולה בכל קנה מידה.
כאיש סאונד ציפתה לי הפתעה נעימה,
בדרך כלל הסאונד הוא החלק החלש בקולנוע הישראלי, אבל העריכה פה הייתה יוצאת מן הכלל.
סרט מצויין שעשוי בסטנדרט מאוד גבוה.
ברררר
אוקי שכנעתם אותי.
1. כנראה שהסרט הוא מעולה.
2. הוא לאמיצים בלבד.
מישהו יכול להשוות את דרגת האימה והאלימות לשמות של סרטים אחרים?
אני ממש רוצה לראות אבל אני מסתדר רע מאוד עם מתח ואימה. (סתם לדוגמה, במלחמת העולם זד כל השורה שלפני קפצה לאחר שברגע ממש מותח בעטתי בכוח עם שתי הרגלים על השורה שלהם.. אנשים לא אוהבים את זה :) )
אם פחדת מWWZ, הסרט הזה לא בשבילך.
(ל"ת)
Where can I see this movie in NY?
Does anyone know if I can see this movie in NY (long island/nyc
You will
הסרט נרכש להפצה בארה"ב, אבל עדיין לא פורסם תאריך.
מאוד נהנתי מהסרט, הוא בהחלט מהטובים שראיתי השנה, בלי קשר לארץ מוצאו. קשה לי להגדיר אותו בז'אנר מסוים ועל כן, קשה להסביר לאנשים אם הוא יתאים להם או לא. מצד אחד, הוא אלים וחלק מהאלימות היא גרפית יחסית (לא 7 צעדים, אבל יותר ממה שרגילים מקולנוע ישראלי). על כך מגיע צל"ש לעבודת האיפור, עריכת הסאונד והאפקטים שעושות את האלימות למורגשת עד כדי כאב. מצד שני, זה אחד הסרטים המצחיקים של השנה והתזמון הקומי בו מושלם. הדמויות יורדות אחת על השניה ונתקלות בדברים קטנים שמציקים לכולנו עם תגובות כל כך אמיתיות. מצד שלישי, הסרט גם מאוד מותח, כאשר תמיד מרחפת השאלה האם הוא פסיכופת שיודע להסתיר את האמת, או שהוא אכן חף מפשע כפי שהוא טוען והמפלצת האמיתית היא זו שמנסה להוציא ממנו וידוי. יש כאן לפחות שלושה ז'אנרים שמתערבבים זה בזה והתמהיל מבדר ומרתק.
שני דברים שהציקו לי בסרט, גם אם לא מספיק בכדי באמת לפגוע בהנאה:
1. חלק מהטוויסטים הקטנים בעלילה היו צפויים. זה קורה כשהסיפור עצמו הוא די מינימליסטי וכל שינוי קטן בנקודת המבט משפיע על תפיסת העולם. כמה שהסרט מותח, יש רגעים שהיה ברור מה עומד לקרות.
2. כל השחקנים עושים עבודה טובה ומגלמים את דמויותיהם ביעילות, אבל אף אחד לא בלט בעיני כנותן את האקסטרה מייל. הרגשתי שכולם מגלמים את התפקידים כפי שמצפים מהם, אבל תכלס, אפשר היה להחליף כל חבר בצוות השחקנים במישהו אחר ולקבל תוצאה טובה לא פחות. זה בלט לי במיוחד עם ליאור אשכנזי, שאין לו שטיקים מזוהים כמו לצחי גראד ודובלה גליקמן ועדיין, לא הוסיף לתפקידו יותר ממה שהתסריט מבקש. רותם קינן פחות מוכר, אז לא היו תפקידים אחרים להשוות את ההופעה שלו אליהם, אבל הפריעה לי הדיקציה המתוקתקת שלו. בהתחשב במצב בו הוא נמצא כמעט כל הסרט, הייתי מצפה שישמע פחות כמו שחקן בקאמרי ויותר כמו מישהו שנמצא תחת לחצים ועינויים חסרי תקדים.
הדיקציה המדויקת שלו
דווקא מתאימה לעובדת היותו מורה…
אוף!
מישהו יודע באיזה בית קולנוע יכניסו אותי מתחת לגיל 16?
זה תלוי.
כמה מהר אתה רץ?
מספיק מהר
כדי לרוץ עד כל בית קולנוע בתל אביב לפני ההקרנה הבאה ולשאול אותם יפה אםהם יכניסו אותי
ממה שהבנתי מהחברים המודיעיניקים שלי
קולנוע גלובס בישפרו הוא די מתירני בנושא הזה. הם בטח לא יתנו לילד בן 12 להיכנס, אבל יכול להיות שאם אתה בסביבות גיל 15 הם יעלימו עין. שוב, זה לא מתבסס על ניסיון אישי אלא רק על מה ששמעתי, אז אין פה שום התחייבות.
בירושלים
אצלנו (ירושלים. כן?) אתה יכול להגיע בתוך עגלת תינוק, חבל התבור משתלשל מחולצתך, תבקש במזנון פופקורן ומטרנה ענק ועדיין יכניסו אותך.
אין שום צורך להצהיר שאתה מתחת לגיל.
וואו. אתה קצת מגזים לא?
ואני בן 13.
נראה לי שאני פשוט אחכה לדי וי די.
מישהו יודע מה התאריך יציאה?
בארץ לרוב לא עושים את זה "מסודר"
אין תאריך כרגע, וזה לרוב לוקח יחסית הרבה זמן (יותר מחצי שנה). לרוב הסרט עולה ב-VODים השונים לפני זה, וגם ב-HD.
הסרט נקנה גם להפצה בחו"ל, אולי משם יגיע (כמו של"הערת שוליים" ו"כלבת" הגיע DVD מחו"ל לפני ישראל, וגם יצא Bluray כשבכלל לא הגיע לישראל).
בסינמה סיטי גלילות
הייתי היום והכניסו אותי בלי שאלות
(אני בת 15 שנראית בת 13 במקרה הטוב…)
הערונת פצפונת
הביטוי בעברית הוא אזניים תצילנה, הצ' לפני הי':
http://www.nivsafa.co.il/?niv=oznayymtazilena
פרט לכך, אם הסרט טוב כמו הביקורת, יש סיבה לאופטימיות לגבי עתיד(וגם הווה) הקולנוע הישראלי. יישר כח!
תודה ותודה.
(ל"ת)
אלימות
ביקורת מעניינת על סרט שכנראה לא אראה. יותר מכל מה שמשמח אותי בקריאת תגובות רבות לסרט (או לייתר דיוק – שאלות של רבים לגבי רמת האלימות כדי להחליט אם לראות אותו)הוא שגיליתי את אחיי הרבים לקהיליית "הבטן החלשה" – בעוד שבעבר סברתי שאני חלק ממיעוט נרדף(לאור העובדה שאלימות קולנועית נתפסת כבר שנים כאלמנט סגנוני מאוד קולי), שמחתי לגלות אנשים רבים שמכריזים על עצמם כאנשים(גברים כנשים) המתקשים להתמודד עם יותר מידי אלימות בסרטים. בשבילי מה שקשה במיוחד הוא לראות סרטים בהם הבמאי מתענג על הסבל של דמויותיו, כשנראה שהבמאי מחייך בהנאה כשהדמות שלו צועקת מכאב. זאת הסיבה שלא ראיתי את סרטיו האחרונים של טרנטינו(למרות שמדגדג לי, אבל הבטן בסוף ניצחה), ומקריאה של כמה ביקורות על הזאב הרע, ועל השילוב בין הומור לעינויים (הומור שלא רק מפגין את הפסיכופטיות של הדמויות, אלא גם אמור להפיל אותי מצחוק כצופה באמצע סצנות עינויים וכנראה לחשוף את הפסיכופטיות החבויה שלי) אני אאלץ לותר בצער גדול על משהו שמסתמן כתצוגה של וירטואוזיות קולנועית נדירה.
מעניין בהקשר הזה הוא הצידוק שבמאי אלימות נותנים לאלימותם – נראה שטרנטינו למשל עלה על פטנט מצויין מאז ממזרים, והוא נחוש בדעתו לעבור אחת אחת על כל עוולות האנושות כדי להצדיק את הצורך שלו להפגין אלימות קשה על המסך – היה לנו נאצים בממזרים, אחר כך בעלי עבדים בג'אנגו והיד המתעללת עוד נטוייה. אצל קשלס ופפושדו אונס ורצח ילדות הוא מניע בהחלט מספק כדי לתת לבמאים ולצופים סיבה טובה להתענג על אלימות פרוורטית. אני בטח אתפס כמצקצק התורן אבל הרגשתי שזה צד של הדיון שעוד לא הואר מספיק, חוץ מביקורתו העוצמתית של יאיר רוה מאתמול
הסרט לא מצפה ממך להתענג על האלימות
וההומור בסרט ממש לא קשור לעינויים, אלא יותר למערכת היחסים המוזרה בין הדמויות. אני הלכתי לסרט עם אחותי הגדולה, והיא בערך הבן אדם הכי רגיש ועדין שאני מכיר, אבל היא אומרת שלא הייתה לה בעיה עם האלימות בסרט כי היא לא הרגישה שהוא מצדיק משהו לא מוסרי. זה די ברור שכל מי שעל המסך הוא קצת פסיכופט, ואתה אמור בעיקר להנות מהדיאלוגים, הבימוי, והקונפליקטים שנוצרים בעקבות המצב המשונה הזה. אני חושב שהסרט הזה מאוד שונה מטרנטינו. אפשר לשרוד את הסרט אם מסיטים את המבט מהמסך בכמה מקומות , ולפעמים זה ממש נראה כאילו הסרט אומר לך "תעצום עיניים בעוד 3… 2…. 1…". אין כמעט "בום! בלי אזהרה, הקפצנו לך משהו מגעיל על המסך".
אבל אני רוצה להנות, לא לשרוד
(עוד חברה בקהילת הבטן החלשה)
מבחינתי אלימות מפורשת, ולא משנה עד כמה חזקה ההצדקה המוסרית שלה בסרט, פוגעת באופן מהותי בהנאה ותגרום לי לא ללכת לראות סרט.
הדוגמא האחרונה שיש לי היא אליסיום, שבטיפשותי לא שמתי לב שהוא מדורג R, והסצינות האלימות יותר שלו בהחלט הפריעו להנאה שלי מהסרט (הלא משהו גם ככה).
אם יש סצינה אלימה אחת או שתיים אני יכולה להתגבר אם הסרט אמור להיות ממש טוב, אבל סרט שעד כמה שהבנתי חלק נכבד מההתרחשויות בו קשורות בעינויים, אונס ורצח הוא סרט שאני לא יכולה וגם לא רוצה לראות.
(כמובן שדעתי לא באה לפסול את דעתם של אלה שנהנים מסרטים כאלה, שיהיה לכם בכיף)
אני חושב שהצלחתי למצוא סרט שההקבלה אליו הכי תתאים:
מי שהסתדר עם הסצינה ב"127 שעות", שיידע ב"זאב הרע" יש בערך שתיים וחצי סצינות ברמה הזעזוע שלה. לפחות ככה אני רואה את זה.
זה לא אותו דבר
הזעזוע לא נובע רק מעצם הפעולה, אלא מההקשר שלה: ב"127 שעות" לא היה מדובר על אלימות -הגיבור פגע בעצמו כדי להציל את עצמו, ולכן מבחינת ההקשר הגדול הוא עשה מעשה של ריפוי, כמו שמנתח אולי יבחר להוריד חלק שנגוע בגידול ממאיר מגופו של אדם – הפעולה הזאת היא לא אלימה אלא להפך, והבמאי לגמרי עמד בצד של הגיבור והזדהה עם סבלו, ב"זאב הרע" עד כמה שהבנתי מעשרות הביקורות באנגלית ובעברית שקראתי, מדובר על אלימות שכוונתה לפגוע, לענות, לייסר את זה שנגדו היא מופעלת, והבמאים ודאי שלא עומדים בצידו של המעונה.
שוב מגיבה באיחור נוראי
אבל אם האלימות באליסיום הפריעה לך, אני ממש מקווה שלא הלכת לראות את מי מפחד מהזאב הרע.
אליסיום היה ממש פרווה בעיני. כמו שכתבתי למעלה, אחרי מי מפחד מהזאב הרע לא ישנתי בלילה.
אבל כשזה בא עם אזהרה
זה מגעיל ברמה שילדים מתחת לגיל 14 או 15 לא יכולים לראות?
אני חושבת שזה אינדיבידואלי
אני למשל בת 20, ואין לי ספק שאותי הסצינות האלימות יגעילו ויטרידו ברמה שאני לא יכולה לראות, ולא נראה לי שזה ישתנה בעתיד הקרוב. לעומת זאת ברור לי שיש ילדים בני 14 שהאלימות בסרט לא תזיז להם.
אבל חשוב לזכור שהגבלת גיל לא נקבעת לפי ילד אחד, אלא בחשיבה על הרוב. כנראה שמי שהגביל את הסרט חשב שרוב הילדים מתחת לגיל 16 יגעלו ויפחדו ממנו, ולכן לא נכון שהם יראו אותו בקולנוע. ייתכן שיש פה גם חשיבה על אילו תכנים לא ראוי שילדים יראו לפני גיל מסוים.
תודה.
הבנתי.
אבל לפעמים ההגבלות גיל של הארץ ממש טועות (כמו שקיק-אס קיבל הגבלת גיל 12 בזמן שוולברין קיבל הגבלת גיל 14).
רק רציתי לוודא.
אין לי מושג איך מחליטים בפועל
עד כמה שאני יודעת בארץ אין כללים מסודרים כמו בארה"ב לגבי הדירוגים, אז אני לא יודעת איך בדיוק מחליטים לאיזה גיל להגביל. בהחלט יכול להיות גם שהיו הגבלות לא הגיוניות (לשני הכיוונים).
מסכים לגמרי
גם לגבי טרנטינו, שאת ג'אנגו שלו הפסקתי באמצע, וגם לגבי למה אין סיכוי שאני אראה את הסרט הזה. לפעמים נדמה באמת שהקולנוע נותן לאנשים הזדמנות להוציא חלק מהפנטזיות האלימות שלהם בצורה לגיטימית, ובייחוד לאחרונה אני מסתייג מזה יותר.
עשית לי חשק עוד יותר גדול לצפות.
שאלה מעט מוזרה: יש כתוביות בסרט?
יש כתוביות
(ל"ת)
כתוביות בעברית...?
(ל"ת)
באמת סרט נהדר, אחד הטובים שראיתי בשנים האחרונות. לא האמנתי שאהנה כ"כ מסרט ישראלי שלא משחק כמעט בכלל על בלוטות הישראליות
אני לא ראיתי את הסרט
ואני גם לא מתכוון לראות בזמן הקרוב (אני בן 14 ויש דברים שאני מעדיף לחסוך מעצמי בשלב זה), אבל אני רק יודע שצחי גראד כבר במישהו לרוץ אתו הוכיח את עצמו בתור אחד הנבלים הגדולים (וגם סתם האנשים המפחידים) ביותר שידעה ארצנו הקטנטונת
צודק
יש אנשים שלא צריכים להתאמץ הרבה כדי להיראות מפחידים, והבנאדם באמת מלחיץ.
תהיה ושתי הערות:
א. האם באמת היה בלתי אפשרי להסתיר את ההופעה של גליקמן בסרט? אני לא עוקב כ"כ אחרי תעשית הקולנוע הישראלי למעט ידיעות ליהוק/הפקה/יח"צ אקראיות שקופצות לי למול העיניים בעיתונים/אתרי החדשות השונים, או לדיווחים/תגובות באתר הספציפי הזה. אבל לא נראה לי שיש איזה מרדף מטורף אחרי הופעות סודיות והדלפות וסקופים כמו שיש בחו"ל. אם מישהו היה שומע על זה והיה מספר, זה בהחלט היה רץ פה בתגובות בלי אזהרות ספוילר. אבל כמה להט יש להדליף או להפיץ מלכתחילה הופעה של שחקן בסרט?
או בקיצור – במקרה של גליקמן זה לא היה רלוונטי כי הוא הופיע בטריילר, אבל האם באמת בלתי אפשרי להסתיר הופעה של שחקן בארץ?
ב. הצחי גראד היחיד שראיתי היה ב"תמרות עשן" המופלאה, והוא היה נפלא שם. עכשיו בא לי עוד.
ג. כמו עם כלבת, כנראה שייקח קצת זמן עד שהסקרנות והביקורות יכניעו אותי ואצפה בזה, באופן מבוקר לחלוטין. עד אז יהיה צריך להזהר מהספוילרים.
כנראה שהיה אפשר
ואז אף אחד לא היה יודע שאחד הקומיקאים הכי פופולריים בארץ, שנותן הופעה מצחיקה להפליא, ופונה לקהל יעד שאולי לא מתרשם מאשכנזי/גראד/רותם קינן (שבינתיים מוכר רק לחובבי סרטי ארט-האוס וצרכני במבה), מופיע בסרט. מעניין מה האינטרס של המפיצים.
לי, אגב, זה לא ממש הפריע. כיוון שלא ידעתי מה התפקיד של דובלה גליקמן, ורק ידעתי שהוא עוד פסיכופט (ועם ברנר!) המחשבה של "נו כבר, מתי כבר גליקמן מגיע" הייתה חלק מההנאה. וההופעה שלו היא יותר מ"קמאו" רגעי – היא בערך מקבילה להופעה של ג'ים קארי בקיק אס 2, שאף אחד לא חשב אפילו להסתיר.
בסרט הזה יש עירום של ילדות קטנות?
עירום שאפילו HBO נמנעים ממנו? וואו. איזה הורים ירשו לילדה שלהם להופיע ככה?
אין בסרט עירום של ילדות קטנות.
(ל"ת)
או עירום בכלל...
(ל"ת)
כתוב בביקורת:
אולי לא הבנתי טוב…
לא רואים שם שום דבר באמת.
(זה משהו שאכן קורה בדקות הראשונות, אבל מכיוון שאני עומד לפרט אני אסמן כספוילר לאלה שאפילו זה מפריע להם)
רואים רק את הלמטה של הרגליים של הילדה, לא את כל הגוף, ואפשר לראות שהתחתונים שלה אכן למטה. בכל הקשור לעירום, יותר מזה אין.
ועוד משהו,
אני עוד מעט בן 15, מישהו יודע אם ברב-חן פ"ת יכניסו אותי?
תהייה
אני תוהה כמה מהביקורות המתפעלות האלו מתעלמות מהפגמים הכל כך ברורים של הסרט בגלל שהם, בצורה כזו או אחרת, מכירים את הבמאים. מתודלק בביקורות המתפעלות האלו ותחת ההכרה שמדובר בסרט ישראלי בעל פרודקשן ווליו גבוה, הלכתי לקולנוע עם הרבה רצון טוב אבל התקוות שלי התבדו דיי מהר ואני באמת מנסה להבין האם זה אני שפספסתי את הכל או שמבקרי הקולנוע קצת איבדו את זה. לא מצחיק, לא מפחיד ואפילו לא אלים באופן שציירו אותו.
לא קשור.
הבמאים האלה היו צריכים הרבה יותר את הפרגון הזה כשיצא "כלבת", והם לא קיבלו אותו אפילו בעשירית מהרמה שהם קיבלו לסרט הזה. כנראה שהמבקרים פשוט חושבים שזה סרט ממש טוב.
אני דווקא זוכר ביקורות מפרגנות לרוב ל"כלבת". רק כדי לבדוק שאני זוכר נכון אז נכנסתי לדף של הסרט בוויקיפדיה ו- וואלה. מפרגנות.
לאף אחד מהמבקרים השימוש בסאונד לא היה נראה מוגזם? לאף אחד הפגמים בתסריט לא הפריעו? ואני קורא את הביקורת כאן למעלה: הייתי בסרט היום (הוא שוחרר רק אתמול למסכים לדעתי) והקהל צחקק פה ושם ופה ושם היה מבועת לפני הורדת ציפורן – אבל להגיד עליו שהוא התגלגל מצחוק או צעק מאימה??
הביקורות על כלבת היו מעורבות.
שניצר, למשל, טען שזה הסרט הישראלי הכי גרוע אי פעם.
מה שאני מנסה להגיד זה שהתהייה " האם המבקרים מתעלמים מהפגמים של הזאב הרע כי הם מכירים את הבמאים" הופרכה פעמיים: גם כשכלבת יצא והמבקרים בהחלט ציינו המון פגמים שלו, וגם כי בחו"ל יש המון פרגון לסרט הזה (ל"זאב", הכוונה), ושם בטוח אף אחד לא חייב כלום לבמאי.
שניצר הוא הדוגמה שלך לביקורות מעורבות?
עדיין לא קראתי ביקורות מחו"ל זולת אלו שהיח"צ פרסם במשפט אבל אני יכול להבין איך סרטי זאנר מישראל מסקרנים קהל של הזאנרים האלה בחו"ל. בכל מקרה, הייתי מעדיף לדבר על הפגמים ולא לפגוע ביוצרים עצמם, שאין לי ספק שהשקיעו כאן את הנשמה.
כן, שניצר הוא הדוגמא.
אני לא מבין מה אתה מנסה להראות. אמרת שהמבקרים מתעלמים מהפגמים של הסרט כי הם מכירים את הבמאים. הוכחתי לך שזה לא נכון (אם אתה רוצה דוגמאות לעוד ביקורות שליליות לכלבת-תחפש, זה לא קשה. לא רק וויקיפדיה יש באינטרנט. הביקורת של חנה בראון למשל היא דוגמא טובה).
הלאה, לא?
כן, מיצינו
אם כי לא השתכנעתי. אני מוצא קורלציה בין המבקרים שהשתפכו אז (שלא בצדק, אם כי כלבת היה חביב לטעמי) ואלו שמשתפכים היום (מסרט בינוני מאוד בסך הכל)
אותם במאים, אותו ז'אנר, אותה שפה קולנועית, אותו קהל יעד
למה שלא תהיה קורלציה? כמעט כל ביקורת של "מי מפחד" איזכרה את כלבת, ולדעתי כולן מסכימות ש"מי מפחד" הוא סרט טוב יותר. אתה ממש לא צריך להסכים – אבל לא צריך לחפש קונספירציה היכן שיש הסבר הגיוני לחלוטין.
קהל היעד לסרט ז'אנר לא מסכם את זה. אפשר להיות גם ביקורתיים כלפי סרט, גם אם הוא מתוך ז'אנר שהמבקרים אוהבים.
התשובה שלי הייתה תגובה להודעה שעסקה בכך שכלבת קבל ביקורות פושרות בזמנו, כראייה לכך שמבקרים שאהבו את הסרט הזה לא אהבו את הסרט ההוא – מה שלא נכון לדעתי ואני לא מוצא לו יותר מידי סימוכין.
אין פה "הסבר הגיוני", זה לא משהו שאני יכול להוכיח או אתה. אני טוען, בגדול, שמבקרי קולנוע מסויימים יוצאים מגדרם מסרט בינוני שלא ראוי לספורלטיבים האלו כי הפגמים שלו דיי בולטים לעין מתוך זה שלדעתי המבקרים האלה לא אובייקטיבים.
אבל זהו, זאת טענתי, אני לא יכול להוכיח את זה אבל כל ההתעסקות הזאת ובעיקר טוקבקים שאני קורא ברשת ובין השורות – דווקא גורמים לי לחזק את דעתי).
בסדר, תקרא לי קונספירטור.
זה נהיה די מגוחך.
יש הרבה סרטים שהמבקרים משתפכים מהם ואני לא אוהב אותם. אתה לא רואה אותי מאשים אותם בחוסר אובייקטיביות. מדובר סתם בטעם שונה. והטיעון של "זה סרט ישראלי" לא מחזיק מהסיבות שכבר הסבירו לך.
אבל כאן הנסיבות שונות
אני מסוגל להבין את החשיבה של מיקי,החשד הזה התעורר גם בי….'כלבת' היה סרט שקיבל ביקורות איומות בארץ ותשבוחות בכל העולם,בסדר הזה.'מי מפחד' יצא קודם כל בפסטיבלים בחו"ל שם צבר הערכה רבה,וכשהגיע לארץ קיבל ביקורות מעולות.האם שני סרטים של אותם יוצרים שיוצאים בהפרש של שנים ספורות יכולים להיות כל כך שונים ברמתם?לשניצקליין פתרונות.
קודם כל, לחלוטין יכול להיות שהרמה היא שונה לחלוטין
אפילו לפרנסיס פורד קופלה יש את "ג'ק" שנחשב לסרט זוועתי בין כמה סרטים מוערכים. לבריאן דה פלמה יש את "מדורת ההבלים" באמצע שנות השיא שלו. שלא לדבר על מה שקרה לרוב ריינר – אולי הבמאי המולטי-ז'אנרי הגדול של סוף שנות ה-80 שהפך לזבלן סדרתי.
דווקא הביקורות בחו"ל הם הרבה יותר אמינות בעיני: בארץ גם אם המבקרים מנסים להיות אובייקטיביים, עדיין יש להם דעות קדומות (לדוגמא, לגבי צוות השחקנים הצעיר והדי "טלנובלי" של כלבת). ומלבד זאת, כמעט כל המבקרים בארץ, גם כאלו שסרטי ז'אנר באופן כללי לא עושים להם את זה, נאלצו להתייחס לסרט – גם אם על מקבילה אמריקאית שלו הם לא היו טורחים ללכת – כיוון שמדובר בסרט ישראלי.
בארה"ב המבקרים חסרי דעות קדומות (לטוב ולרע – כיוון שבניגוד לכלבת, הקאסט של מי מפחד סופר אטרקטיבי למבקרים הישראליים), ודווקא כיוון שהם מבקרים מנוסים של סרטי ז'אנר (מבקרי דרמות לא מגיעים לפסטיבלים כאלו, פאנבויז מהסוג השטחי לא צופים בסרטי מתח ישראליים) הם המדד הטוב ביותר. אם אתה לא אוהב את ז'אנר מסויים, אתה יכול לפסול את הסרט מראש. אם אתה אוהב אותו (לפחות חלקית) – עדיף לסמוך על מבקרים שאוהבים גם הם את הז'אנר.
ואת הכינוי שניצקליין אפשר לפרק סופית – קליין אהב את שני הסרטים (ובכלל, פתוח יותר לסרטי ז'אנר). את תגובתו של שניצר ל"מי מפחד" לא ניתן היה לקבל עד סגירת הגליון. לדעתי הוא כבר לא כותב בשום מקום, וחבל.
בקשר לפסקה האחרונה,
שניצר כותב כיום ב"סופהשבוע" שקלט הרבה מפורשי/מופרשי מעריב של הטלטלה הרצינית שעבר העיתון עם כניסתו של בן צבי לעיתון. מ"מי מפחד מהזאב הרע" הוא לא התלהב, בלשון המעטה, אבל שנא פחות מששנא את "כלבת". בטבלת המבקרים של גלריה זה מתורגם לשניים וחצי כוכבים.
שיפור משמעותי מ-
"הסרט הכי גרוע שנעשה אי פעם בתולדות העולם כולו איכסה פיחסה", או מה שלא היתה השילשול המילולי הלא מנומק שהוא כתב על "כלבת".
כלבת קיבל ביקורות מעורבות
היו כאלה ששנאו (שניצר), כאלה שאהבו (אורי קליין ביניהם) וכאלה שבאמצע. אי אפשר לטעון שהוא התקבל עם ביקורות איומות.
כלבת קבל ביקורות אוהדות + המשך דיון
כולם זוכרים את הביקורת של שניצר כאילו היא מייצגת משהו – אבל מבקרי הקולנוע היו *מאוד* סלחניים כלפי הסרט הזה.
דיי, אני לא רוצה שיאשימו אותי בטרוליות אבל אני חוזר על עמדתי: הביקורות מוגזמות, הן מעלות תהיות והיות והבמאים מוכרים על ידי – לפחות חלק מהמבקרים ויש ביניהם קשרים מסויימים – אני מעלה חשד שיכול להיות שהמבקרים לא אובייקטיבים.
לאחרונה, לאחר הגל הראשוני של ביקורות מתלהמות באופן מוגזם כמו הביקורת המוסאת לעיל – יש גל שאומר שזה סרט מדהים אבל עם פגמים. כאילו לענות לאותה ביקורת, למרות שהפגמים מובלעים.
זאת דעתי. היא נשארה דעתי.
אני חושד שמדובר בברנז'ה, קליקה והכל נעשה על גבם של צרכני הקולנוע מבלי שהם ידעו את הקשרים האלה.
שוב, זאת דעתי, תקראו לי מגוחך, תקראו לי טרול – מה שבא לכם, אבל זה פורום להחלפת דעות ואני מפרסם אותה במקום שמיועד לכך. זה הכל.
אז איך אתה מסביר את הביקורות המשבחות בעיתונות העולמית?
(ל"ת)
וחוזר חלילה
נראה לי שמיצינו.
דברנו על זה כבר מלא. אני לא רוצה לפתוח את זה שוב…רציתי לתת את השורה התחתונה השלי ולא לפתוח שוב את הדיון
בנוגע לביקורות האוהדות מחו"ל
אתה מוזמן לעיין בביקורות בimdb:
http://m.imdb.com/title/tt2309224/externalreviews
לא עברתי על הכל אבל אלו שקראתי היו חיוביות.
דווקא הייתי סקרן ועברתי. כבר אמרתי את דעתי על ביקורות החו"ל לסרט ועברנו את השלב הזה בדיון.
תודה על ה-smartass.
העיקר שלא תיתן לעובדות לבלבל אותך.
נותנים לך דוגמאות לביקורות שליליות שכלבת קיבל, לזה שגם בחו"ל הרוב הגורף של הביקורות הוא אוהד (יש הבדל בין להתעניין בסרט מסוים לשיטתך, לבין לדרג אותו באופן קבוע במקום הראשון או השני בכל פסטיבל שהוא מופיע בו), אבל אתה בשלך.
כולם מכירים את הבמאים.
לא אהבת את הסרט? זה בסדר גמור. גם להעלות תיאוריה לגבי הביקורות שהסרט מקבל זה בסדר גמור. אבל כדאי להקשיב ולענות באופן עינייני לטיעוני הנגד שמעלים מולך, אחרת זה נשמע סתם כמו מנטרה שחוזרת על עצמה בכוח, ושאולי דווקא מאחוריה עומד משהו.
אני איתך. יש גל ויראלי הזוי לחלוטין סביב הסרט הזה.
מצולם וערוך כפרסומת, עם מוסיקה בומבסטית שמעקרת כל נסיון לייצר קולנועיות של פס הקול. אבל שים לב לתגובות – רוב האנשים מתפעלים מהמרכיבים, ולא מהסיפור. זה אומר הכל. השלם קטן מסך חלקיו. ולכן גם אין מועמדות לפרס הסרט באקדמיה. אין מה לומר, אימה טהורה.
אני טוען
שגם חלק מהמרכיבים של הסרט הם בוטים ומורכבים בגסות, בין אם תסריטאית/עלילתית ובין אם טכנית. אני לא אגיד שהסרט הוא כישלון טוטאלי כי הוא לא – אבל הפער בין ההייפ שנוצר ובין החוויה בפועל היא גדולה והנחיתה לקרקע כואבת.
קיימת תמיד גם האופציה
שהמבקרים חושבים אחרת ממך.
אתה לדוגמא כתבת שמתעלמים מפגמים כמו השימוש המופרז בפסקול, בעוד אני נהניתי ממנו מאוד- זה היה אחד הדברים המרכזיים ש"עשו" עבורי את הסרט. זה שזה היה אובר דה טופ ואקסטרה-דרמטי לא אומר שזה בהכרח היה רע. הכול עניין של טעם אישי.
לגבי פגמים בתסריט אני יכול להסכים איתך, ולמרות שחשבתי שזה סרט מעולה אני חושב שה5 כוכבים שנראה שהוא מקבל גם פה וגם בסריטה הם קצת מוגזמים, אבל אני גם מכיר בזה שזכותם המלאה לשפוט משהו לפי שיקול הדעת שלהם, ואני סומך על שיקול הדעת שלהם.
וזה לא נראה לך מוגזם?
ההשתפכות הקולקטיבית הזאת?
אני מכיר בזה שטעמי הוא טעמי אבל יש לי התחושה שיש כאן מתקפת יח"צ חסרת רחמים. ואני לא רוצה להיות לא מובן: כל הכבוד ליוצרים על המאמץ, הלוואי שהסרט יביא מיליונים לאקרנים ויקבל אינספור פרסים. הלוואי. אבל אני לא מבין איך פגמים אובייקטיבים "מוחלקים".
מעבר לזה, הביקורת כאן מציינת תגובות מתגלגלות או נחרדות של הקהל ולמרות שנתקלתי בכמה כאחה בהקרנה, אני לא יכול להגיד שהן היו גורפות כמו שמתואר כאן.
העדויות על הצחוקיה-חרדה מהחזית מבוססות
על מדגם לא מייצג שנערך בשתי ההקרנות בהן דורון נכח. גם העדויות שלך מהחזית היא מדגם לא מייצג שנערך בהקרנה אחת שנכחת בה.
אף הקרנה אינה מייצגת את כלל ההקרנות במדינה. יש הקרנות ויש הקרנות, פשוט מאוד. זה לא אומר שיש פה איזו קונספירציית יח"צ.
אני מסכים, אבל...
המבקר לעיל מבסס את הביקורת שלו ואף פותח אותה בתגובות הקהל ב"מדגם המייצג" (הקרנות מוקדמות? אקדמיה? לא יודע) ותחת ההכרה בכך הופך את התגובות האלו לאיזושהי אמת קולקטיבית מוחלטת. נכון שקהל מתנהג אחרת במקומות מסויימים אבל אני לא מכיר הקרנות שבמקום אחד מתנהגות שונה באופן מוחלט מאחרות והיות ובהקרנה שלי אכן היו כמה אנשים שצחקקו קלות ואיזה שניים שלפי התגובות נראה היה כאילו הם מבועתים – אני תוהה האם לא הייתה הגזמה בתיאור.
בסדר, אתם לא חייבים להסכים איתי – זה מקום להחלפת דעות וחוויות.
לפי הטענה שלך, זה היה אמור לקרות כמעט בכל סרט ישראלי
זאת לא תעשייה גדולה והרבה מבקרים מכירים גם במאים אחרים, אבל עדיין יש ביקורות רעות על לא מעט סרטים ישראלים.
וגם בהקרנה שאני הייתי בה נקרעו מצחוק כמה פעמים, זאת לא "המצאה" של המבקר.
לא אמרתי שזאת המצאה, אמרתי שזאת הגזמה.
תשמע אני בטוח שגם בביקורות רעות יש כאן התחשבנות.
אולי זה רעיון טוב לכתוב איזה משפט לגבי הקשר של המבקר לנפשות הפועלות באמת לפני כל ביקורת.
אהבת את הסרט?
אז זאת גם לא הגזמה
לא הייתי בהקרנה של עין הדג שאני מאמין שהרוב ראו בה את הסרט, אבל בהקרנה שהייתי בה רוב האולם צחק בקול בהרבה סצינות.
אני לא חושב שיש גם התחשבנות. נגיד, הביקורת הקצרה על "פלאות" לא ממש חיובית, ועדיין היה אירוע של דורון פישלר עם אבי נשר לפני כמה זמן, ככה שהם "מכירים" (אין לי שמץ אם הם נפגשו רק בשביל האירוע או אם נפגשים כל יום וזה לא ענייני). אין סיבה להיכנס לחיים הפרטיים של המבקר ולבקש לכתוב מה הקשר שלו ליוצרי הסרט.
כן, אהבתי את הסרט, וגם אני שמתי לב לחלק מהפגמים שאמרת ואחרים אמרו פה. זה עדיין סרט טוב לדעתי, ואני מסכים עם הביקורת.
בטבלת המבקרים של סינמסקופ
נראה שהציון הפופולרי ביותר הוא 3-3.5 כוכבים, שזה בדיוק אומר "סרט מוצלח ועשוי טוב עם פגמים". זה גם מה שהבנתי מהביקורת של אורי קליין. כך שאי אפשר להגיד שיש התלהבות מוחלטת מהסרט.
http://cinemascope.co.il/archives/15674#more-15674
מבין שמונה מבקרים שמופיעים שם
רק שניים נתנו ציון שנמוך מ-4 כוכבים, אז לא ברור לי לפי איזה חשבון "3-3.5" הוא הציון הפופולרי ביותר. ובכל מקרה, אני מעדיף מסיבות מובנות לא להתקטנן על כוכבים בטבלה הזאת. אף מבקר לא אוהב כוכבים, ואני יכול להבטיח לך שכל המבקרים המופיעים בה מעדיפים שיתייחסו לביקורות שלהם ולא לכוכבים שלהם.
ספרתי בטעות ציון אחד של 4.5 כ-3.5
אבל אני מסכים שהכוכבים הם לא מדד מדוייק. מה שכן, ייתכן שחלק מהמבקרים נוטים לשפוט את הסרט לטובה (כלומר, לתת ליתרונות משקל גבוה יותר מאשר לחסרונות) כיוון שנקודות החוזקה שלו – הז'אנר, המתח, ההומור השחור, הפסקול הטורד מנוחה – הם כאלו שכל כך נדיר למצוא בקולנוע הישראלי. אני גם חושב שהישראליות של הסרט פועלת בהרבה מקרים לטובתו מול קהל ומבקרים ישראליים – כשדב גליקמן אומר משפט מצחיק, אני צוחק לא רק ממנו אלא גם מבדיחות ששמעתי באותו הטון בזהו זה לפני 20 שנה.
בכל מקרה, קשה לי להאמין שיש פה עניין כלשהו של הכרות אישית ופרוטקציות – בטח לא כשמדובר בשניים מהיוצרים הכי צעירים בקולנוע הישראלי. ומספיק להציץ בקישורים בדף ה-IMDB של הסרט, כדי לראות כמה ביקורות מפרגנות הסרט קיבל ממבקרים מכל העולם, כדי לראות שהסרט עובד גם מול מבקרים שקשה לפקפק באובייקטיביות שלהם, ושעברית נשמעת להם בדיוק כמו קוריאנית:
http://www.imdb.com/title/tt2309224/externalreviews?ref_=tt_ov_rt
אני ניסיתי למצוא ביקורת רעה בעמוד הזה, אבל התיאשתי אחרי 10 ביקורות מהללות בערך…
אוקיי, אבל מה עם הצופים?
אני יכול להבין למה לא בא למבקר (או לכל יוצר) שיכמתו ויתמצתו את הביקורת שלו לערך מספרי, אבל הרבה פעמים לצופים יותר נוח להסתכל על מספר הכוכבים במקום על הביקורת. זה נותן שורה תחתונה ברורה, ולפעמים לצופים לא בא לקרוא 500 ומשהו מילה, במיוחד אם מתלבטים מה לראות בערב ורוצים לקבל החלטה באותו הרגע. ופעמים אפילו לא בא להם לקרוא את הפיסקה האחרונה. בא להם לדעת כמה המבקר חשב שהסרט שווה בסולם של 1 עד 5.
אז למבקר זה לא נראה, אבל להרבה צופים אחרים כן.
אם המבקר שווה משהו,
הוא לא "חשב שהסרט שווה" מספר כלשהו בין 1 ל-5. ציון בכוכבים איננו, ולעולם לא יהיה, דעה או המלצה על סרט, אפילו לא שורה תחתונה.
בא לי לצאת עם החבר'ה לסרט ואז לשתות כמה בירות. האם כדאי לי ללכת ל"אהבה", שהרי הוא קיבל 5 כוכבים?
אני רוצה ללכת עם הילדים (הקטנה בת 3, הגדול בן 7.5) לסרט בחופש. לאיזה סרט נלך? אה, "מי מפחד מהזאב הרע", הוא הרי מוביל בטבלת המבקרים.
ויש עוד: "סרט דבילי אמנם, אבל אחלה אקשן", "סרט טוב אם יש לכם הרבה סבלנות לשוטים ארוכים וסמליים", "אני נהניתי נורא, אבל אני אוהב רובוטים ודינוזאורים, ואתם אולי לא". אף אחד מאלה (או מכל ביקורת אחרת שנכתבה אי פעם) אי אפשר לנסח בתור מספר של ספרה אחת. ציון מספרי הוא לא ביקורת, לא מחליף ביקורת ולא יכול להחליף ביקורת. מי ש"לא בא לו אפילו לקרוא את הפיסקה האחרונה", שיתאמץ. או שפשוט יילך מראש ל"מגודלים 2".
אני מסכים עם כל מה שאמרת,
ובגלל זה אני לא "סתם" הולך לסרטים מבלי לקרוא ביקורות או לדעת מאנשים אחרים מה טוב ומה לא טוב בסרט.![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
)?
אבל אני ואתה, זה לא כל הצופים. אני מכיר הרבה אנשים שאין להם את הסבלנות לקרוא פיסקה אחת. זה דפוק, זה מבאס שאנשים לא יכולים להשקיע כמה שניות בלקרוא כמה מילים אבל זה המצב. אז האנשים האלה צריכים להדפק ולראות את מגודלים 2 (AKA
הדוגמאות שהבאת הם מקרי קצה, קודם כל סביר להניח שלא יכניסו ילדים בני פחות מ12 (זה פחות מ16 אבל נניח) ל"זאב הרע". חוץ מזה, הרבה אנשים מסתכלים על התיאור של הסרט: קומדיה רומנטית, דרמה תקופתית, הרפתקאות… או סתם מבינים את הכוונה מהפוסטר (
" rel="nofollow">הפוסטר של אהבה אגב, ממש שלא נראה כמו בילוי לערב בירה).
אופציית הכוכבים לא נותנת לצופים לדעת *למה* המבקר אהב את הסרט והאם הסיבות שלו נכונות עבורם. היא נותנת להם לדעת *האם* המבקר חושב שהסרט טוב או לא, וכמה בסולם של 1 עד 5.
בעולם מושלם זה לא מספיק, במציאות הרבה פעמים זה עוזר.
הכל נכון.
כל מה שאני אומר הוא שאל תשאל אותי למה נתתי לסרט אחד 3.5 ולסרט השני 3, שהרי על פי הביקורת שלי כתוב בבירור שדווקא מהשני נהניתי יותר. המספרים האלה הם דרך מאוד צרה להסתכל על דעה על סרט, והם חצי אקראיים.
וכן, מי שאין לו סבלנות לקרוא משפט אחד, הוא כנראה קהל היעד של "מגודלים 2".
דווקא הביקורות של השורה האחת שלך לרוב נותנות
שורה תחתונה טובה מאוד (הרבה יותר טוב מכוכבים). מלבד זאת, השורות התחתונות ברוטן טומייטוז + הז'אנר + הבמאי לרוב מספיקים לי כדי לדעת אם אני רוצה לראות סרט.
אולי כי כוכבים נתפסים כמדד איכות ולאו דווקא הנאה
כך זה אצלי, ולא חייבת להיות חפיפה בין השניים. אני יכולה ליהנות מאוד מ"טראש" ויכולה להשתעמם מ"איכות" (ואני לא מתכוונת להגדרות של מבקרים גבוהי מצח אלא איכות שאני מזהה ומעריכה בעצמי).
לדוגמה, אני חושבת שמוצרט חיבר מוזיקה איכותית בהרבה מרוב השירים שיש לי בנגן המוזיקה, ויש יצירות שלו שאני אוהבת, ולמרות זאת הן לא בנגן שלי. שיר פופ מטופש או שיר ילדים אהוב יכולים להקפיץ לי את מצב הרוח כפי שאף יצירה קלאסית לא תוכל לעולם לעשות.
ואם ניקח קצת דוגמאות קרובות יותר, אני נהנית לצפות ב"ריקוד מושחת" וזה אחד הסרטים הכי נצפים בחיי ולמרות זאת לא הייתי נותנת לו חמישה כוכבים (לא בטוחה שאפילו ארבעה).
לעומת זאת "הסמויה" היא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שראיתי בחיי, מופת של עשייה טלוויזיונית, ובכל זאת היא לא הסדרה שהכי נהניתי לצפות בה. צפיתי בה עד היום רק פעם אחת אף שהיא זמינה לי ב-DVD (צפייה שנייה בוא תבוא, אבל ברור לי שזו לא סדרה שאחרוש עליה כפי שחרשתי על סדרות אחרות שלא אפרטן כעת).
בשורה התחתונה, לא תמיד אנחנו רוצים איכות. לפעמים בא לי לנשנש פופקורן ולצפות בסרט קליל, מבדר ומטופש ולאו דווקא לאכול ארוחת גורמה ולצפות בסנדק (ניסיתי, באמת, פעמיים. עינוי נוראי מבחינתי, לא שרדתי עד הסוף).
לאנשים שמסתכלים על הפוסטר ומחליטים על פיו
מגיע להגיע עם החבר'ה לדרייב כי מהיר ועצבני היה אחלה.
ואגב, "מי מפחד מהזאב הרע" בהקשר הזה..
אחרי שהייתי בהקרנה של סריטה, סיפרתי על האירוע להורים שלי. לא התכוונתי חלילה להמליץ על הסרט להורים שלי (כי למרות שאני מאוד נהניתי, סוג הסרט הוא לא כוס התה שלהם), אבל כן סיפרתי שנהניתי, ובעיקר שהיה נחמד לשמוע את השחקנים הראשיים והבמאים מדברים על העשייה של הסרט בפאנל שהיה אחריו.בנוסף ציינתי כדרך אגב, שהיו עינויים בסרט ושזה לא לכל אחד.
קיצר.. ההורים שלי קיבלו החלטה ללכת עם המשפחה לסרט בתור בילוי משפחתי. תגובת אמא שלי אחרי הסרט הייתה, "למי יש סבלנות לסאדיזם הזה". רק תזכורת בשבילי להגיד למי הוא מיועד או יותר נכון למי הוא לא מיועד לפני שאני אומר שאהבתי סרט.
שאלה בהקשר הזה - איך יאיר רוה אוסף
את הכוכבים מהביקורות שלך כאן ובוואלה? אתה מספק את המספר? הוא מפרש על פי הקריאה שלו של הביקורת?
לא, הוא אוסף אותן במייל.
(ל"ת)
אוקיי
זאב, אם יש פגמים בסרט שגם אחרים רואים אותם אז אני חושב שיש מקום לציין גם אותם בביקורת, אחרת, כמו שאמרתי ולדעתי האישית, היא הרגישה לי מתלהמת מטעם. אני יכול להבין ולפרגן להתלהבות מסרט – זאת התשוקה של כולם – אבל התחושה היא שמדובר בפאר היצירה, שלמות ארכיטקטונית שקיים פער בינה בפועל לבין הדימוי שמתקבע – במכוון או שלא – מקריאת הביקורות עליה.
בקשר להקרנות, אני מאמין לך, אולי אתה צודק ויש פער בקהל שנוכח ומגיב אחרת. אבל נתחלת הביקורת באופן הזה, מה אני אגיד לך…יש בה משהו יחצני בעיני.
אני מודה לך על התגובות ואני מודה שאולי באמת מיצינו את הדיון סביב הטיעון הזה (שאני מבין שאין חולקים אותו איתי) ואפשר יהיה לדבר על מה עובד וגם מה לא עובד בסרט.
מי מפחד מהזאב הרע: ייתכן שמה שגרם לי להתאכזב קצת מהסרט היו כל הביקורות שממש הפכו את הסרט הזה ליצירת מופת, מה שהוא ממש לא. צחי גראד תותח על, ליאור אשכנזי מצוין (ואני בד"כ לא סובל אותו), דבל'ה גליקמן לא רע אבל לא מצליח לעשות מספיק עם התפקיד שנתנו לו ורותם קינן (זה השם שלו, נכון?) למל"מי לחלוטין.
הבימוי בסרט מנסה מאוד להיות מיוחד, שונה ואחר וזה בהחלט עובד לו – הוא מעין שילוב בין מותחן הוליוודי (מבחינת העשייה שלו) למותחן אירופאי, וזה עובד פשוט טוב. אני חושב שהבעיה הגדולה בסרט היא התסריט: הדימויים הספרותיים והקטעים הקומיים שבו מצוינים אך הוא יותר מדי קלישאתי (גם אם במודע) ובשלב מסוים נהייה צפוי מראש. והאלימות שכל כך קידמו אותה בכל חור כמטורפת וכו'. אין ספק שיש שם כמה קטעים לא נעימים, במיוחד לכאלה שרגישים למראות "איכסה", אבל לא משהו יוצא דופן למי שכבר ראה "הוסטלים" ו"מסורים" למיניהם ואפילו סרטים גרועים יותר.
מי אמר אובררייטד ולא קיבל?
נ.ב.
מה. לעזאזל. קשור. הפרש. הערבי. שבסרט. מה. מה. מה. מה?!??!
השילוב נראה לי יותר כמו שילוב בין
מותחן קוריאני למותחן קוריאני.
ובנוגע לפרש הערבי (מצטער שאני מעתיק משהו שכבר כתבתי בדף הסרט). הסצינות האלו אמנם לא היו הכרחיות, אבל היה בהם כל כך הרבה קסם: ה"ערבי על הסוס" הוא קלישאה, אבל כזאת ששייכת לז'אנר אחר לחלוטין, ומחברת את הסרט לפתע למדינה שבו הוא נוצר. הדרך שבה היא מצליחה לרקוד סביב קלישאות הסכסוך בלי ליפול לתוכם. ובעיקר העובדה שהנוכחות שלו מחייבת את הדמויות (ואת הצופים) פתאום "להתיישר" ולהתנתק מהאירועים והזוועות סביבם, ממש כפי שכולנו ממהרים ודוחפים את הלכלוך מתחת לשטיח ואת הגופות המבותרות לארון לפני שבאים אורחים. ומי יותר מושלם לתפקיד ה"אורח שצריך להתנהג אליו יפה" מאשר הערבי על הסוס – הרי אנחנו אמנם פדופילים, אבות נקמניים או שוטרים מושחתים, אבל חס וחלילה לא גזענים.
קראתי על כך שהסרט מושפע מהקולנוע הקוריאני
אבל למעט טריילרים שונים לא ראיתי סרטי מתח קוריאניים כך שאין לי באמת יכולת להגיד אם זה נכון או לא.
מסכים איתך שדמות הפרש הערבי מנתקת את הצופה מהאירועים שקדמו למפגש איתו, אך למעט העניין הזה הוא הרגיש לי מיותר לחלוטין.
הסצינות האלו מיותרות בכל מה שנוגע לקידום העלילה
אבל אם כל סצינה בכל סרט הייתה נועדת כדי לקדם את העלילה, הקולנוע היה הרבה יותר משעמם.
גם הסצינה עם המתווכת לא הייתה הכרחית (היה אפשר להציג את הבקתה בשתי מילים בתוך סצינה אחרת), אבל היא הייתה פשוט נהדרת.
לא ראיתי את הסרט
אבל אני מתחילה להאמין שבאופן אוטומטי אני יעשה לייק לכול אחד שמצטט את מאיר אריאל
אני מסכים איתך מאוד לגבי מה שאמרת גם על הערבי
וגם על הנשים בסרט, אבל לגבי הערבי – אני חושב שזה להכניס את העניין הפוליטי הזה בכוח. שוב, זה אפשרי כמובן וכו' אבל זה מרגיש לי סתמי לגמרי.
הערבי על הסוס
בראיונות עם הבמאים הם אמרו שהסרט הבא שהם עובדים עליו הוא מערבון בשם "היו זמנים בפלסטינה". אולי הדמות של הערבי היא סתם קריצה לסרט הבא…
ואני מצטט מהראיון הקצר שהם ערכו ב-Frightfest,
לפני הקרנת הסרט: הוא ייערך בזמן הכיבוש הבריטי את ארץ ישראל, התקופה בה היהודים היו הטרוריסטים.
התקופה בה *גם* היהודים היו הטרוריסטים.
(ל"ת)
איזה סחים, אה?
מחקים את הערבים האלה…
אבל זה לא מה שהם אמרו.
(ל"ת)
ואגב, ראיונות כאלו תמיד מזכירים לי את אילנית לוי
ב-2001, אחרי שהיא נבחרה למלכת יופי המראיין אמר לה שלרוב, אחרי הבחירה, מלכות היופי עוזבות את החבר הנוכחי ומתחילות לצאת עם מישהו מפורסם. היא חייכה בחן ואמרה שאין סיכוי שלה זה יקרה: היא תשמור על האופי הטבעי והאהבות הנוכחיות שלה.
אוי, זה כל כך אירוני
או… שלא? אין לי מושג מה זה אומר ומה הקשר.
אז הנה דוגמה רלוונטית יותר:
אחרי Moon, דאנקן ג'ונס אמר שהוא רוצה לביים סרט בסגנון בלייד ראנר, שמתרחש בברלין עתידית ובאותו היקום של Moon. צמרמורות עונג רצו במורד גבי.
אבל אז הוא הגיע להוליווד, וקיבלנו את Source Code, שהיה לא רע, אבל לא מקורי במיוחד בשום צורה.
ואז הוא אמר שהוא כותב תסריט לסרט ביוגרפי על איאן פלמינג, משהו שנשמע פחות מעניין אבל לפחות הוא בעצמו כותב את התסריט, נכון?
אבל אז פתאום הכריזו שהוא הולך לביים את האדפטציה הקולנועית של Warcraft, בלי אפילו לכתוב את התסריט.
ליוצרים צעירים, פרסום וכסף והצלחה משמעם, לעתים מזומנות, פחות חירות יצירתית. הם נכנסים למכונה תאגידית, ומה שיוצא מהצד השני הוא עוד מוצר תעשייתי שמותאם לכללי השוק. אם קשלס ופפושדו ישארו בארץ וימשיכו ככה, יש סיכוי שהם יעשו מהפכה (או מיני-מהפכה) בתעשיית הסרטים בישראל.
אם הם ילכו להוליווד, רוב הסיכויים שהם יהפכו לבמאים להשכיר, ומה שישאר מהחזון שלהם הוא שני סרטים יוצאי דופן וכמה ראיונות עם רעיונות שלא יתממשו לעולם.
אבל באמת שאת הדוגמה עם אילנית לוי אני אוהב יותר.
קולנוע ישראלי אז והיום
כלום לא השתנה…
https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=6cmeqsUACe4
חצי הכוס המצחיקה
מאוד אהבתי את הסרט עד החצי, ואחרי זה, חצי אהבתי אותו. הסיבה היא התמהיל: בחצי הראשון, הסרט מותח, מזוויע, מהפנט וגם מאוד מצחיק. בחצי השני, הוא מותח, מזוויע, מהפנט ורציני לגמרי. הפפושלסים הסבירו זאת בכך שלקראת הסוף חייבים להחליף הילוך, כדי לא לפגום בקצב ובמתח.
אבל הסרט הזה לא מוכר לנו רק קצב ומתח, רק תעלומת רצח – הוא הרבה יותר מזה. הוא מלא בגרוב. ובחצי השני, הוא מאבד מהגרוב, ונהיה סטנדרטי יותר.
פול ווליום!
אצל כולם הרמקולים רעדו? יצא לי לראות את הטריילר בסינמה סיטי והיה סאונד מאוד חזק, את הסרט ראיתי ב"לב" וגם שם הרגשתי שהגבירו קצת יותר מדי. אני לא מתלונן- לדעתי הכאב באוזניים משתלב נהדר עם סצינת עינויים, סתם מתעניין אם זה מכוון או מקרי. הפסקול נהדר.
כאבו לי האוזניים
בטרום בכורה בבסינמטק חולון,דווקא כן הפריע לי,מאוד.
מישהו אולי יכול לומר לי מה מצב בסרט מבחינת מין ?
האם בגלל הגבלת המין יש סצינות מין בוטות ?
בגלל הגבלת הגיל*
(ל"ת)
אין בכלל.
גם אזכורים למין אין כמעט. אני יכול לחשוב רק על 2, והם לגמרי סבילים.
מעולה ! תודה !
(ל"ת)
סבילים?
אתה עושה טרולינג לאיש? סצינות מין אין בסרט בכלל, אבל איזכורים – יש ויש, ולא עדינים.
הנקודה היא
שבמבט לאחור, כל אמצע הסרט – הלב שלו – דיי מיותר. לא קורה בו כמעט כלום משמעותי, חוץ מכמה דחקות (לרוב לא מצחיקות לדעתי) וקצת עקירת ציפורניים. אין אף התפתחות עלילתית משמעותית עד לחמש הדקות האחרונות (שלדעתי דווקא מצילות את הסרט) – ודווקא האופי הקאמרי ו"הקטן" של הסרט לא בא לידי ביטוי באמצעים הקולנועיים שנעשים בהם שימוש. הניגוד הזה יצר אצלי עוד יותר אנטגוניזם וריחוק – מצד אחד הסרט לא באמת מותח, מפחיד או מצחיק – מצד שני השימוש בכל אותם אמצעי מבע מנסה ליצור רושם שכן (אלא אם מדובר בפרודיה ואז הסרט לא מתפקד בעליל). זה פער שמעיד על איזשהי יומרה לא ממומשת שהפריעה לי כצופה.
בנוסף, הרבה מדברים על הארט של הסרט – אני מסכים שיש פה הקפדה על אסתטיקה וזה נראה ומצטלם יפייפה אבל בעיני זה חלול.
כיתות בארץ לא נראות ככה, בלשים בארץ לא מתלבשים ככה, אנשים בארץ לא מדברים ככה, המסדרון הצר הזה – הכאילו סימבולי – נראה חסר פרופורציות לחלוטין לעומת גודל הבית ועוד.
ואני לא מדבר גם על הבעיות / חורים בתסריט.
אין לי שמץ של מושג
למה החלטת שהסוף שאתה מדבר עליו – שהוא אכן, כמו שאתה אומר, טפשי – הוא מה שקורה בסרט. זה פשוט לא נכון.
אתה מדבר במקרה ממרתף בבקתה בצפון?
כי אתה נשמע קצת מקוטע…
זאת קונבנציה
בהרבה מהסרטים האלו מתעוררת השאלה אם המעונה הוא באמת מי שמחפשים. זה לא יוצא דופן לז'אנר ודווקא בסרט הזה הולכת השולל היא דיי מינורית – ההתעסקות באשמתו או חפותו הם לא לב הסרט ולכן גם אין מתח אמיתי או חיבור מסויים לדמות כזאת או אחרת.
אם אתה רוצה לדעת את כוונת המשוררים,
תסתכל כמה תגובות למעלה. יש שם ציטוט מדוייק של קשלס.
אלוהים אדירים, אתה גורם לי לבכות.
עדיין לא החלטתי אם זה מצחוק או בגלל זה שאתה פשוט לא מוכן להקשיב למה שאחרים אומרים.
לא נותר לי להגיד לך משהו נוסף על כל מה שכבר אמרו לך כאן, חוץ מ-קיבנימט, תקשיב להם. לא סתם כל כך הרבה אנשים אומרים לך כאן שאתה טועה. אפילו מביאים לך הוכחות מהבמאים עצמם.
תפרוש בשיא, אתה די מביך את עצמך.
עזוב, אתה מנסה למצוא כל מיני חורי הגיון
בתיאוריה שהיוצרים לא חשבו או התכוונו לרמוז אליה מעולם. זה פחות או יותר כמו לסתור את התיאוריה הידועה שהצונאמי ביפאן נוצר על ידי חתולים ניצולי צ'רנוביל שחותרים ממש מהר באי המצאותם של גללים פעילים רדיואקטיביים במקום האסון.
באופן כללי אני מסכים איתך, אבל בכל זאת-זה עבד
(ל"ת)
אבוי, ספוילרים נוראיים בהודעה מעלי.
(ל"ת)
התלמידים קשלס ופפושדו, הציון שלכם הוא כמעט טוב מאוד
כבר הבעתי פה את ההזדהות שלי עם קבוצת "חלשי הבטן", ואת הרתיעה שלי מסרטים שלכאורה נהנים להציג הרבה אלימות. זה לא עזר לי כשקבוצת חברים הציעו ללכת ל"מי מפחד מהזאב הרע". הצעתי ללכת לפסיפיק רים, אבל הוא לא הציג בעיר. ההחלטה נפלה, ואמרתי לעצמי שזה יכול להיות לא רע לנסות משהו חדש, כאילו להעמיד את עצמי במבחן אומץ (כמו שגם חבר אחד שלי אמר. הוא גם צחקק במשך רוב הסרט). פשוט כל הדרך לשם אמרתי שאני פוחד ממה שהולך להיות. בעצם זה כמו ברכבת הרים – החלק שמלא בהכי הרבה חששות הוא לפני שהנסיעה מתחילה, כשעומדים בתור ושואלים את עצמנו אם עשינו טעות ובעצם עדיף לוותר על זה. אבל גם כמו ברכבת הרים, יש עלייה איטית בהתחלה (שגם היא מאוד מפחידה) אבל אז זה נהיה כיף ברגע שהיא מתחילה לנסוע מהר.
אז זה סרט טוב. כתוב, מצולם, וערוך ברמה בינלאומית. המשחק לא אחיד. ברור לי שדב גליקמן וליאור אשכנזי היו השחקנים הכי טובים בו. צחי גראד פסיכי פה לגמרי, וזה טוב. ההומור במקום וגם משפר מאוד את הסרט. הייתי במתח, ולא רק מתח מהסוג של "נו-מתי-אני-צריך-לעצום-את-העיניים-כשתולשים-למישהו-ציפורן". בחלק הראשון של הסרט, סצנת המרדף של אשכנזי וקינן, וסצנת המתווכת במרתף היו ההיי-לייט שלי. ודווקא החלק במרתף לא הרגיש לי ארוך מיד בכלל. וזו חצי הכוס המלאה.
וכמה שזה סרט טוב, ככה הוא מזעזע. מבחיל ומטריד. העינויים הם אולי הקטע פה, אבל הם לא מהנים במיוחד. באמת עצמתי עיניים בחלק מהזמן, במיוחד כשהיה מעורב בסצנה פטיש. מה שכן, האפקטים של הגוף הפצוע של רותם קינן היו עשויים בצורה מאוד אמינה. לא שנהניתי להסתכל עליהם, ממש ממש לא. דווקא הקצב שבו העינויים מגיעים טוב יחסית. דב גליקמן אמנם זוהר בתצוגת המשחק שלו בערך בכל סצנה שהוא מופיע בה, אבל – ופה האבל הגדול שלי – היה משהו מאוד לא אמין בזה שתוך שיחה אחת, הבן הנקמני שלו הצליח להפוך גם אותו למפלצת חסרת רחמים שנהנית להשתמש במבער על אנשים. זה פגם תסריטאי בודד שלא הצלחתי למצוא בו הגיון. אולי זה ככה רק כדי לקדם את העלילה מהר יותר.
הקו הכללי שהסרט מעביר לגבי זה הוא שפדופילים (במיוחד אלה שהם גם רוצחים) הם מפלצות ולכן אי אפשר לרחם עליהם, אבל אם מותר לעשות להם מה שרוצים, כולם בעצם מפלצות. בעצם האבא של הקורבן היה כל כך אכזרי, עד שדי מהר הייתי בכלל בצד של דרור, נטיתי להאמין שהוא חף מפשע וקיוויתי שצוות הנוקמים הנלהבים ייענש בסוף.
ועוד משהו – המוזיקה הפריעה לי: אני לא אוהב מוזיקה אובר-דרמטית בסרטים, ולמרות שפה ההגזמה הייתה מכוונת, לא הבנתי מה היא תורמת מלבד החרשת אוזניים מעצבנת. היא הייתה כתובה טוב, אבל פשוט מוגזמת מדי.
קשלס ופפושדו, אני מסיר בפניכם את הכובע על זה שהצלחתם ליצור משהו כל כך טוב ואיכותי, והצלחתם לחדש משהו בקולנוע הישראלי. ובאותה נשימה, אני בחיים לא סולח לכם על העינוי שהעברתם אותי בזמן שציפיתי בו!
לנמרוד: אמור להיות פיקוח אבל אין ממש, מה עלה בגורלם של הבג"צים השונים כולנו יודעים.ובמדינת ישראל כיום אני לא חושב שהנושא מפריע כהוא זה למרבית האזרחים(כמו שמעצרים מנהליים ללא ראיות לא ממש מזיזים לרובנו), מה שמעניין אותם הוא מבחן התוצאה: מנעתי פיגוע או לא. אני לא חושב שיש בעיה יותר מידי מעניינת אם המניע של האב, אלא אם כן אתה קאנטיאני ברוחך(ומפריד בין מוטיבציה רגשית שמקורה בעולם התופעות לצוויה של התבונה המעשית הטהורה), כי זה לגיטימי לפעול מתוך אשמה. אני הרגשתי בסוף שהסרט הזה בכיף יכול להיות מוקרן לחוקרי FBI\CIA\שב"כ כדי שירגישו טוב עם גוואטנמו and the likes. עינויים עובדים!
לגבי האם הייתי מסוגל לעשות את זה בעצמי: ייתכן שכן, אם הייתי במלחמת הלבנון הראשונה כמו האב, או שהתעללתי בערבים עם מבער כמו הסבא, אז מה זה כבר להתעלל בפדופיל? i have done that before.
וכמובן, כול מה שכתבתי נובע מהמפגש האישי שלי עם הסרט. הסוף יכול לעבוד נהדר לאחרים, אבל לא לי.
אני היחיד שחושב
שאם הסרט היה נגמר בדיוק כמו שהוא, רק לפני הסצנה האחרונה, הוא היה הרבה יותר טוב?
ממש התבאסתי שאחרי כל המתח הגדול של אי הוודאות, דחפו לי את הפתרון לגרון.
מי אמר שזה סרט אימה?
(ל"ת)
הרבה...
אתר Seret, הביקורת של מעריב, נענע, מאקו… כולם התייחסו אליו לכל הפחות כ – "מותחן אימה"… בקיצור, פשוט לחפש את שם הסרט + אימה בגוגל…
זה בהחלט לא סרט אימה
נראה לי שהמבקרים מתבלבלים בין "אימה" לבין "זוועה" (סלאשרים וכו').
אם אני לא רוצה להסתכל במסך בגלל שהולכים לעשות משהו למישהו – זה לא אומר שהוא סרט אימה.
אני רק שאלה...
(אם מישהו עדיין קורא את הפתיל הארוך מאוד של הביקורת הזו. )
כמה זמן להערכתכם, אם אפשר להעריך דברים כאלו בכלל, יישאר הסרט על המסכים?
אני רוצה לראות עם חברה שנוסעת מחר לחו"ל, ותחזור ב-4.09. נספיק לראות את הסרט בעוד כשלושה שבועות מהיום בקולנוע או שנצטרך להסתפק ב-DVD או לחכות להקרנות סינמטק היפוטתיות?
מאמין שעדיין יוקרן עד אז
אין ממש דרך לדעת, אבל אלא אם סרט כישלון לגמרי (והסרט הזה לא), הוא שורד חודשיים בערך.
בכל מקרה, בד"כ יש הקרנות בסינמטקים קצת אחרי שהסרט יורד מהמסכים, אז אני מנחש שבכל מקרה תסתדרו.
שלשום ביס פלאנט ב-17:45
היו כעשרה-עשרים אנשים באולם. אני לא הייתי שם את כספי על עוד שלושה שבועות.
ההקרנה של 6 ביום שלישי
היא ממש לא השעה הכי עמוסה של בתי הקולנוע.
לפי זה שמספר ההקרנות ביום בסופ"ש הקרוב זהות לסופ"ש הקודם, זה אומר שמספיק אנשים הלכו בשבוע האחרון בשביל שזה יקרה.
וגם אם לא, "האשליה" לדוגמא עדיין מוקרן והוא יצא בחודש מאי, ולא מאמין שהוא הצליח כל כך הרבה יותר מהסרט הזה.
האשליה להיט, הזאב הרע ימכור חמישית ממנו
(ל"ת)
בדרך כלל אתה רואה יותר מ-20 איש באולם
בהקרנה של 17:45?
עם המספר החד ספרתי של סרטים
שאני רואה בחצי שנה, אין לי מספיק סטטיסטיקה ל'בדרך כלל'. גורם מסייע עשוי להיות שבשבוע האחרון של החופש הגדול רוב האנשים בחופש, אבל כמו שאמרתי, אני רק הבאתי את הנתון מהשטח, הפרשנות שלו חופשית.
אני אשמח שהסרט ימשיך להציג, למרות הפגמים בו הוא עדיין ראוי ביותר לדעתי.
מי מפחד מהזאב הרע
מדובר בסרט טוב. אבל לא בסרט מצויין.
אולי אלו הציפיות הגבוהות שכל התשבוחות לסרט וכל האזהרות מפני אלימות קשה – אבל היו מעט מאוד קטעים קשים ומעט מאוד מצחיקים ומעט מאוד קטעים מותחים.
הסרט היה עשוי היטב; הצילום והסאונד מצויינים, והמשחק טוב מאוד ולא מרגיש מאולץ.
אבל איכשהו הסרט לא היה חזק מספיק בעיני.
בעיקר היתה ריקה בעיני הדמות של דרור. בסרט כל הדמויות היו משוכנעות במידה זו או אחרת שדרור אשם, אבל לי לא נתנו את הפריווילגיה הזו. אז נכון שיש רמזים מפלילים בחלק הראשון של הסרט, אבל זה קורה כשאנחנו עדיין לא בתוך הסיפור. מהרגע שהסיפור מתהדק אנחנו נותרים עם הרושם החלקי מאוד על דרור שנבנה בחלק הראשון של הסרט ולא מתקדמים משם. הדמות של דרור כל כולה אומרת תמימות ובמהלך כל הסרט קל הרבה יותר להאמין שהוא חף מפשע – אין מספיק ספק. הייתי רוצה אולי לראות את העדויות נגדו. אולי לראות כמה דברים שיגרמו לי לקבל את האפשרות שהוא אשם. הספק הזה היה יכול להעלות את מידת המתח בסרט. אבל משלא היה ספק, גם הסצינות הקשות יותר (שאף הן לא היו קשות מאוד, מלבד אחת ספציפית) לא התמלאו במשמעות הנחוצה להן.
בקיצור, ממליץ ללכת לסרט, אבל עם צפיות לא גבוהות. ולנסות לספוג כמה שיותר מהדמות של דרור במהלך האקספוזיציה – כי בהמשך אתם תזדקקו לרושם הזה כדי להנות מהסרט.
סרט מעולה
זו לא יצירת המופת שעושים ממנה, אבל זה עדיין סרט מעולה. העלילה מעניינת, רגעי המתח מותחים, ההומור משעשע ומהווה הפוגה מוצלחת מהמתח ומעל הכול בולטים המשחק המשובח והפסקול האדיר. רק לוקח כזת זמן לדעתי עד שהסרט מגיע לקטעים הטובים. בסופו של דבר, מותחן ישראלי משובח. אני אהבתי.
אולי אחת הסיבות שהסרט כל כך צרם לי
היא לא האלימות שבו, אלא דווקא הערבוב הלא טוב בין החלקים הקומיים והקלילים לחלקים הרציניים.
אין לי בעיה עם הומור שחור. למעשה, לא רק שאין לי בעיה עם הומור שחור, אני מאוד אוהב שמשהו כזה מתבצע בחלק מהסדרות והסרטים האהובים עליי, בין אם זה בשובר שורות, בדקסטר, בג'אנגו ללא מעצורים וכן הלאה.
אבל הבעיה היא שברוב הדברים האלו, אני מדמיין את הערבוב בין הפשע לקומדיה כתרכובת של שני חומרים שמוותרים על תכונות מסוימות מכל חומר בשביל ליצור גוון אחיד של צבע, שבו אי אפשר להפריד בקלות בין שני החומרים שיוצרים אותו. פה, לעומת זאת, השילוב הרגיש לי יותר כמו שמן ומים: החלק הרציני של הסרט מעולה, החלק ההומוריסטי של הסרט טוב ברובו, אבל השילוב ביניהם לא מרגיש נכון ותפור מספיק טוב.
אולי זה בגלל שאני עדיין לא מצליח להתגבר על השפה העברית. אולי זה בגלל שהמשחק (או הדמות) של ליאור אשכנזי ממש הפריעו לי במהלך הסרט. מה שזה לא יהיה, הדעה שלי על הסרט כרגע נמוכה יותר מהדעה של רוב האנשים שראו את הסרט.
לסמס באמצע הסרט? אין בושה!
:-)
אסם הורידו את הפרסומת של במבה
רותם קינן משחק בסרט הזה וגם בפרסומת לבמבה כנראה לא הרגיש להם ממש נח..
אני ממש לא חושב שזה בגלל זה.
פרסומות יורדות אחרי כמה זמן, אני לא חושב שזה משהו מיוחד. הן לא נשארות לנצח.
אני גם בספק כמה מקהל היעד שלהם צופה בסרטים כאלה
אחרי הכל, הם בכיתה ב'.
בפנאי פלוס של השבוע כתבו על זה בקצרה.
הנה ציטוט רלוונטי:
"באסם לא אהבו את תזמון שידור הפרסומת במקביל להקרנת הסרט המדובר 'מי מפחד מהזאב הרע' שבו קינן משחקת דמות הנחשדת בפדופיליה וברצח. 'הקישור בין התפקיד של השחקן לבין מותג שמזוהה עם קהל יעד צעיר מאוד, הלחיץ כמה מהבכירים בחברה', מספר גורם המעורה בפרטים."
הדבר היחיד שבאמת הפריע לי בסרט הוא הפסקול.
נכון שזה מרשים שהפקה ישראלית הצליחה לגייס את התזמורת המטרופוליטנית של לונדון, אבל במקום לגרום לסרט להישמע יותר הוליוודי המוזיקה הכניסה לתוכו מנה של פרובינציאליות – הנטייה לעשות דרמה גדולה ממשהו שבארצות אחרות היה נחשב לעניין של מה בכך.
מה בסרט היה נחשב בארצות אחרות עניין של מה בכך?
זה סרט שעוסק בנושאים די דרמטיים, אחרי הכל.
חטיפות ילדים, רוצחים סדרטיים, פסיכופתים נקמניים
כל אלה די נפוצים בקולנוע העולמי, וכשסרטים עליהם מכילים רק מס' מצומצם של דמויות הם מוגדרים כסרטי חורף קטנים. הפסקול של "הזאב" הרגיש בכמה נקודות כאילו גורל המדינה כולה עומד להיחרץ ע"י מה שמתרחש על המסך, והדיסוננס הקשה עלי לקחת את הסצינה ברצינות.
יכול להיות שזו היתה כוונת המשורר, שהפסקול המוגזם אמור בעצם להקל על האווירה ולהזכיר לצופים שזה בסה"כ סרט. בכל מקרה, סצינת הפתיחה המהוללת היתה לדעתי עוכרת שלווה הרבה יותר אם הפסקול שלה היה נשמע ככה.
"נפוץ" אין משמעו "עניין של מה בכך"
אני לא מכיר סרטים שמציגים את כל אלו כעניינים פשוטים ויומיומיים, שדורשים פסקול מינורי. ההפך, אם כבר: העיסוק הנפוץ (יחסית) בהם בקולנוע נובע מכך שהם דמויות ומצבים שמעוררים רגשות קיצוניים, והקולנוע אוהב רגשות קיצוניים.
סרט מעולה!!
סרט נהדר רוצו לראות!!!!
מהטובים בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות!!
אם הטענה של היוצרים
היא שבכלבי השמורת לא היה כאב ורגש, הם צריכים לראות שוב את כלבי אשמורת, ודחוף. וכשאומרים ליוצר שהדמויות בסרט שלו מעוצבות גרוע, לא אמינות ולא יוצרות הזדהות, והוא עונה ב"זה פשוט לא סרט כזה"-זו תשובה שאני מצפה ממייקל ביי.
בקיצור, מסכים לגמרי עם התגובה של "מה קרה לך", כולל כל הטיעונים. סרט ממש לא משהו, ו*ממש* מפתיע אותו שהוא מקבל כזה פידבק חיובי.
וואו.
הרגע הזכרת לי את כל מה שחסר לטרנטינו בסרטיו האחרונים. וכשאני אומר "בסרטיו האחרונים" אני מתכוון לכל מה שהוא עשה מאז "ספרות זולה".
שכנעת אותי.
עד עכשיו לא ממש זכרתי את כלבי אשמורת, ראיתי אותו לפני המון שנים ולא התחשק לי לחזור על כך, אז קיבלתי את ההסבר של פפשולס.
לפי איך שתיארת את זה עכשיו – אני חוזרת להאמין בתחושה הראשונית שלי, שזה אכן סרט משולל רגש שבו הדמויות הן רק כלים להעברת המסר\ההומור\הציניות.
אם תקרא את התגובות פה,
אולי תראה שבעיני אנשים אחרים, יש דברים שהסרט הזה הציג "במקום רותם קינן" – לא רק, אבל גם בתחום המשחק.
אתה יוצא מתוך שתי נקודות הנחה
א. שלא קראתי
ב. שאני אמור להסכים (TO CONFORM) עם מה שאני קורא.
זו מוטעית (וקצת מתנשאת), וגם זו (וקצת תמוהה).
זה לא שאתה אמור להסכים,
אלא שיש משהו מתנשא באיך שאתה פוסל ומזלזל בדעות של האחרים כאן.
זה לא שבאפלו ביל נטול כריזמה (והוא כן), הוא סתם דמות משנה. כל רוצח אחר היה יכול להחליף אותו. אבל בניגוד למה שאמרת, הוא ממש לא הופך את הדמות של קלאריס סטרלינג ליותר כריזמתית. נהפוך הוא, סטרלינג היא הדמות הכי לא כריזמתית שיש בספרות ובסרטי המתח! וזאת כל הפואנטה של הדמות.
סליחה אם אני נשמע קטנוני, אבל החלק הזה נורא הציק לי.
אולי כריזמה היא לא המילה הנכונה
אם כי ג'ודי פוסטר בדמות היתה כריזמטית להפליא. אבל מעניינת, עגולה, מרתקת. משחקי המוחות מול אנטוני הופקינס לא היו יכולים להתרחש לו קלריס (וג'ודי) לא היו בשיאם.
אם היית קורא את התגובות פה,
היית רואה מספיק "אופוזיציה" ואנשים שלא אהבו את הסרט כמו כולם.
יש סיכוי טוב שאת היחידה.
(ל"ת)
אני לגמרי איתך.
(ל"ת)
טירוף
הסרט מזעזע (חובה צפיה)!! ..
התסריטאים והבמאים (אלו אותם אנשים) פשוט סדיסטים שהקפיצו לי את הלב בערך כל הסרט. השארתם אותי עם הרבה סימני שאלה, מחשבות טורדניות,הבעת פנים של פריז ועיניים פעורות.
רמת הצילום משתפרת בסרטים הישראלים וזה מתחיל להיות תענוג לצפות בהם.
הייתי מורידה קצת את רמת האלימות בכל פעם שהיא חצתה גבולות שזה בערך כל הסצנה המרכזית במרתף השפלתי מבט.
דרך אגב מאיפה קונים את הטיימר תרנגול הזה שהיה בסרט?, אני צריכה אחד כזה במטבח.
ואוו, מעולם לא יצא לי כל כך לא להסכים עם מרבית האנשים פה
אני אפרט מה לא היה בסדר בסרט בהודעה העוקבת, אבל נשאיר את זו ללא ספויילרים כדי שהאזהרה תבלוט.
אל תלכו לראות את הסרט, הוא נפוח מחשיבות עצמית ומלא בדמויות גרועות שמדקלמות טקסטים במקום להגיד אותם.
"'מי מפחד מהזאב הרע' הוא סרט השנה"
– דעתו של איזה אחד, קוונטין טרנטינו.
http://twitchfilm.com/2013/10/busan-2013-tarantino-declares-big-bad-wolves-best-film-of-the-year.html
שאפו
לא מהפייבוריטיים שלי, אבל לעשות סרט שמצליח ללכוד את תשומת ליבו ולזכות באהדתו של אחד מהבמאים המקוריים*, המעניינים, המרתקים והמשפיעים בעולם בעשורים האחרונים שנייה אחרי שהוא פרסם את רשימת הסרטים הנבחרים שלו לשנת 2013, זה בהחלט מרשים. מעניין אם בסופ"ש הבא יונייטד יצטטו אותו על מודעות ענק בעיתוני הסופ"ש.
הם יעשו את זה אם יש להם מושג מהחיים שלהם.
"טרנטינו" הוא אחד השמות הבודדים שאשכרה יכולים להביא אנשים לקולנוע בארץ, ולראיה, האופן שבו דוחפים אותו בכח לפוסטרים של סרטים שהוא הפיק, פיקח או ראה פעם. אז כשיש המלצה נלהבת וחד משמעית מהאיש עצמו על סרט ישראלי? זה כנראה שווה אלפי צופים.
אלא אם כן אלפי הצופים האלה כבר ראו את הסרט...
(ל"ת)
לפי מספר האנשים שהגיבו בפייסבוק
ואמרו "אה, אולי באמת כדאי לראות את הסרט הזה" – לא.
נקודה 3 באמת מעניינת
איך זה שמיקי לא הופתע מכך שדרור ידע שהוא אבא? הרמזים הקטנים כבר הוליכו אותנו לאמת,
גם ברגעים שהיא לא הייתה מוחלטת והיה נדמה שיש יותר מהנראה.
אני מבין אותך.
את "בית לחם" ראיתי בלב סמדר, וזה ממש מנכר לראות סרט שמתרחש משהו כמו 50 מטר ממקום מושבך.
סרט מעולה
צעד קטן עבורם בדרך להרעיד ולזעזע מהשורש את האופן בו נעשים סרטים בארץ וצעד גדול עבור הצופים והיוצרים הצעירים שעומדים בפני מהפכה תפיסתית. הגל החדש בישראל מציע ז'אנרים שכמותם טרם נראו, וכך הוא בדיוק
מותחן האימה הקומי שזורע הרס בקרב קונבנציות מוכרות לטובת עלייתן של דרכים מופלאות לספר מה באמת רוחשים וזוממים הגברים.
אז כן, הגבריות הישראליות מוצאת את עצמה כאן לפתע חסרת אונים אל מול רוע המטיל ספק ומקצין את הגיחוך כלפי ההיבריס ההיסטורי. צחי גראד העילאי נהנה להתבדח בידיעה נסתרת כי לפתע השליטה והכיבוש של אמות המוסר לא נמצא יותר בתחום השיפוט שלו. לא ולא. סיפור החטיפה מרתק ועוצר נשימה, לא מתלהב או מרוצה מעצמו, מניח פשוט לדברים להתגלגל בטבעיות ממזרית ולנו להתגלגל מצחוק.
כשזה מגיע לציניות, הסרט מניף את קיומו אל המרומים של האינטלקט והאירוניה בו כותשת את מחדלי המנטליות הישראלית לדורותיה. גם במחיר של הפחתת מורכבויות נראטיביות, אותן אפשר למצוא בהמוניהן בהברקה 'כלבת', אין בכלל פשרות במניעים של הדמויות. הסמליות החכמה של הסרט מיטיבה לטהר אותו מרפיסות או נמנום, כי הכל בו מתקתק בקצב מרשים והבימוי לוהט. כמה שהוא לוהט.
האלימות הבוטה הגלומה בסצינות העינויים קשה לבקרה, הרי היא פועל יוצא של אקספרימנט גראפי מהראשונים שנראו במחוזותינו. היעדרן של נשים מהחזית העלילתית ובו בזמן עיצובן ככלי המשרת לגיטימציה רעיונית, לא מעיד חלילה על אספקט כלשהו של מיזוגניה. חשבתי שזה כמו משל קולנועי המביע דאגה מאובססיה נקמנית קרה.
אז אין לי עוד מה לומר מלבד "בראבו" בחיקוי של גידי, רק ברצינות. כמה כיף לדעת שאפשר אחרת. סרט עם יצירתיות גדושה מאי פעם.
הפתיע אותי האורך של הסרט
הרגשתי שרק עברה חצי שעה (בניגוד לאסירים שהרגשתי ששנתיים מחיי עברו)
4 - מה יהיה עם הספוילרים?
(ל"ת)
ובכן
מי שלא ראה את הסרט, לא אמור להיכנס ולקרוא את התגובות, היגיון פשוט.
ההיגיון הפשוט הוא לא להיות אסהול אם אפשר להימנע מכך.
(ל"ת)
אני אביא את המבער.
(ל"ת)
מה הקשר?
למה שתקרא תגובות על סרט שטרם ראית? ברור שיופיעו שם ספוילרים, דה דוי.
לפי ההגיון הפשוט הזה אתה אמור להיחסם מלהגיב באתר ברגע זה.
אם יש ספוילר, תסמן ספוילר. זה לא קשה.
סבבה.
(ל"ת)
וואו, איזה סרט גרוע
רק לליאור אשכנזי ומנשה נוי יש יותר מהבעת פנים אחת וטון דיבור יחיד. חצי מהתסריט נשמע כאילו תורגם מאנגלית (למשל כל הפעמים שאב מכנה את בנו "בן"), חורים בעלילה עצומים יותר מבלופר (שזה הישג מרשים בפני עצמו), אבל אי אפשר להתעלם מהמיזוגניה המטורפת שנוטפת מכל סצינה. זה לחלוטין "אישה במקרר" ואי אפשר שלא לתהות עד כמה תסביך מדונה/זונה קשה יש למי שכתב את הסרט הזה.
אני תוהה עד כמה התנהגות אמריקאית-קולנועית לסוגיה שונה מהתנהגות אמריקאית ממשית, מבחינת המניירות כמו גם סגנון הדיבור. מעניין איך ירגיש אמריקאי היפותטי שלא צפה מעודו בתמונות נעות אם ישב לצפות כאדם בוגר בדרמה עטורת פרסים.
לי אישית לא אכפת שאני לא מכיר דמויות כמו מיקו מצ'ארלי וחצי, או כמו ויקטור… מה שמו… הדמות של שייקה לוי מגבעת… אה. גאון הדור אני. אני נהנה לצפות בהם. אני מניח שבאותה מידה ניתן ללמוד לקבל את המוזרות השונה ב"זאב הרע", אבל אולי זכות הראשונים של הקומדיות הישנות קצת מפריעה.
הוא ויקטור חסון האמת, לא חלפון.
(ל"ת)
Shite.
(ל"ת)
סרט טוב . לא רע. אבל להגיד שהוא "חדשני" זה פשע
הוא לא מזכיר שום דבר?
House of 1000 Corpses, The Devil's Rejects,HOSTEL
שלא נתרחק אל המובן מאליו אבל השונה ביותר (סדרת "המסור")
יש פה ניצוצות מכל אלו. נכון, זה קצת שונה. נכון, יש פה טוויסט שמבדל אותו מהסרטים הללו.
אבל ההשפעות של הסגנונות של הסרטים האלו מורגש , וכמו כל סרט ישראלי שמחקה סרטים אמריקאים (אפילו שכתבת כאן שזה לא ככה), זה עשוי עם פחות תקציב, פחות השקעה, משחק קצת פחות טוב (למרות שהוא טוב מאוד), וגם – עם הרבה פחות תעוזה. אם הזדעדעת מהסרט הזה, אני לא בטוח אם ראית את אלו שמצויינים לעיל. ויש כמה הרבה יותר גרועים. הרבה יותר.
*אהם אהם* פאקינג קולנוע קוראיני *אהם אהם*
כלומר, יכול להיות שגם לקוח השראה מסרטי רוב זומבי ואלי רות', כן? אבל כל כך הרבה מהסרט הזה נלקח (לא נגיד נגנב) מהקולנוע הקוראיני – שוטים שהם כמעט אחד לאחד, הסיום שזה פשוט קצת טיפשי לחשוב שהוא חיקוי חיוור של סרטי אימה אמריקאים כשהוא בבירור חיקוי חיוור של סרטים דרום קוראינים.
ממש לא קשור לרוב זומבי.
ספק אם רוב זומבי בכלל היה השראה כאן. אין שום דבר דומה. לא בקצב, לא באווירה, לא בתכנים.
..ועכשיו הם עושים רימייק לסרט צרפתי-הונג-קונגי בהוליווד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4581091,00.html
צחי גראד בהופעה לדורות
על שלושה דברים עומד הזאב הרע: המוזיקה, הציצולם וצחי גראד.
מעטים השחקנים שיכולים לעשות את התפקיד ברמה כה גבוהה כמו שהוא עשה, ולדעתי הוא מחזיק את הסרט.
אבל למרות ההופעה הזו אני לא נפלתי מהכסא. כי לטעמי מתבקש להשוות את הזאב הרע לסרטיו של טרנטינו, וזו השוואה שאפילו רב האמן עצמו מפסיד בה מידי פעם.
לכן (אם יש לכם קיבה חזקה), שווה לכם לראות את הסרט, אבל בתוך ידיעה שמדובר בסרט טוב ומקורי, אך עדיין לא יצירת מופת.
ביקורת קצת יותר מלאה:
https://gal015.wordpress.com/2016/05/14/big-bad-wolves/
"מקורי"
אררר… בוא נסגור על "מקורי בארץ ישראל"?
לא אהבתי את הסרט
נכון, המשחק טוב וערכי ההפקה הם גבוהים, אבל ממש לא התלהבתי מהסרט.
הוא די הסתיים באנטי-תיזה.
ציפיתי שיהיה בו מאבק מוחות, ולא ממש היה.
הוא לא היה כל כך מצחיק, ולא היה איזון טוב בין הומור וזוועה.
וחוץ מזה, הוא הכניס אותי לסטרס ורק אחרי ששתיתי כוסית וויסקי הצלחתי להירדם.
אולי זה הציפייה שגרמה לי לאהוב אותו פחות
סרט טוב, אין ספק. מעריך אותו מאוד. מותח ומעניין לעתים קרובות. עשוי מעולה מבחינה קולנועית. פחות מצחיק ממה שנותנים לו קרדיט, אך אולי גיחכתי פעם או פעמיים. סרט טוב בקיצור.
הבעיה היא שלפני שראיתי אותו גם קראתי את הביקורת הזאת שמשתפכת על הסרט וגם חבר טוב שלי כל הזמן חפר לי שזה סרט מטורף ומדהים בצורה קיצונית. ואז צפיתי בו. נהניתי, אבל…
וואלה ציפיתי לסרט הטוב ביותר בעולם מרוב ציפייה, לפחות מז'אנר האימה. אמרו לי שאני הולך להזדעזע, לצחוק, לבכות, לגזוז ציפורניים ולשבת על קצה הכיסא. הדברים האלה לא קרו כל כך, או לכל הפחות קרו בבערך 90 אחוז פחות ממה שציפיתי. בגלל כל הדברים הטובים ששמעתי, ציפיתי להיגנב מהסרט ולצאת בתחושת היי אחרי הצפייה. כאמור זה לא קרה. למרות שנהניתי, יצאתי מאוכזב שלא נהניתי הרבה הרבה יותר.
כנראה שזה באמת בגלל הציפייה. כנראה אם הביקורות מצד האינטרנט וחבריי היו פחות משתפכות (אני רציני, חבר שלי דיבר כאילו הסרט הזה הוא האלוהים של הקולנוע), הייתי יוצא בתחושה שהם חוו. בגלל שהכניסו לי לראש שזה הולך להיות הסרט הטוב ביותר בעולם, או לפחות ב2013 (שיעול שיעול קוונטין טרנטינו), יצאתי מאוכזב.
אך עדיין טוב…
סורי, אני לא שותף להתלהבות
לא יצאתי נפעם ונרגש מהסרט הזה. סרט טוב, שבאמת יוצר אימפקט הוא סרט שמבחינתי חייב לכלול אלמנט רגשי כלשהו. משהו שיגרום לי להזגהות עם הגיבור, או לחילופין לסלוד ממנו או שניהם, לשנוא את האנטגוניסט, להרגיש את הלב קופץ או נמעך לרסיסים, או פשוט להיקאע מצחוק מתגלגל.
הסרט הזה לא עשה לי כלום.
לא ריגש, לא מתח, לא הצחיק באמת חוץ מכמה דאחקות גיחי גיחי ולא חידש לי כלום. אין בסרט הזה שום דבר שמרגיש אמיתי, כאילו סיטואציה כזו באמת יכולה להתרחש במציאות, אלא ניסיון לחקות מציאות אלטרנטיבית. החל מבית הספר הביזארי והקודר בו תלמידים לובשים סוודרים ירוקים, וכלה במרחבים הפנימיים המצומצמים המכוסים כולם בעץ משהיינו לא בישראל, אלא בעיירה מושלגת בצפון מיניסוטה.
בנוסף, בלט חוסר אמינות משווע – אם הפדופיל הג'ינג'י אכן אנס את כל הילדות הללו – כיצד לא נערכה בדיקת דנ"א שאימתה את הקשר שלו לכל המקרים הללו? הסוגיה הייתה נפתרת בצ'יק ולא היינו צריכים לסבול את כל הפורנו עינויים המגוחך הזה.
בפרספקטיבה של שמונה שנים. הסרט לא עובד לי בכלל. לא מבין את הביקורות המשבחות. לא מצחיק, לא מפחיד וגם לא מזוויע. סתם סרט פשוט עם רמת גימור נאותה. דיאלוגים איומים וצפויים.
תסריט חסר מעוף. לא עפתי על המשחק ולא שחקנים ברמה עולמית אחלה שחקנים אבל אל תגזימו. הלו צריך להירגע קצת עם המחמאות.
לסיכום, הסרט הוא תסריט מצולם עם גימור טכני טוב.
אני גם לא עפתי על הסרט, עוד לפני 8 שנים
אבל האם לא כל סרט הוא "תסריט מצולם עם גימור טכני ברמה כלשהי"?
תסריט הוא מפה
הוא לא חזות הסרט
הרגש לא נמצא בתסריט
הוא נמצא בשוט, בסצנה, בפסקול.
התסריט יכול להיות דל במיוחד, אבל הסרט עצמו עשיר ומלא. הסרט הזה הוא כמו פרסומת ידועה מראש, אתה רואה אותו מקילומטרים, הרגש לא קיים שם. האסתטיקה ההוליוודית לא מפצה על כלום, מי שזה מרשים אותו, שיבושם לו.
כן אפשר להגיד את זה על כל סרט,
אבל התסריט לא צריך להיות גלוי
כמו נר על חלון ביום חשוך, זה צריך להיות חלק ממשהו שלם שהוא כאמור הסרט.
לסיכום, הסרט הזה זכה לפימפום רציני מצד המבקרים מצד הקהל, ללא כל סיבה נראית לעין.
בשפה לא רישמית אני כאמור יותר חריף.
כן, זוכר שב2013 צפיתי בזאב אחרי אסירים וגם הרגשתי שאני צופה בגרסה הפחות טובה של סיפור דומה.
אם היו מחכים עם הסרט שנה או שתיים אולי ההשוואה הזאת לא הייתה מתרחשת. בכל מקרה לחלוטין לא מסכים שזה הסרט הכי טוב של 2013, גם לא הישראלי הכי טוב (גט כמובן).
גט לא יצא ב-2013.
(ל"ת)