נתחיל את הביקורת הזאת עם וידוי והצהרה. הוידוי הוא שלא אכפת לי מרובי וויליאמס. אני והוא מכירים דרך קליפים בשלהי שנות התשעים שרובם ככולם נספרו אצלי כפופ לא מאוד מעניין. לא גרוע, פשוט, בהחלט הרבה יותר מדי מושמע ביחס לכמה זה טוב. ההצהרה היא שהסרט עליו, "איש טוב יותר", הוא לא רק מתמודד ראוי לסרט השנה, אלא גם אולי המחזמר הקולנועי הטוב שנעשה זה כמה שנים.

על הנייר, אין שום דבר ב"איש טוב יותר" שאמור לשכנע אתכם שיש בסרט הזה סיבה לראות אותו אם החלטתם לוותר על אחים תאומים שלו כמו הסרט על בוב מארלי או איימי ויינהאוס. גם פה, הסיפור ידוע: ילדות קשה, אמרגן תחמן, חיי אהבה לא יציבים, סמים, הצלחה, עוד סמים, משבר, פחות סמים, סוף טוב שבו כולנו מסכימים שזה מאוד טוב שהאמן הזה חי כי איזה אחלה חיים הוא חי. "איש טוב יותר" לא נע ולא נד מהנוסחה. אבל אם הכלל לביופיקים הוא שעדיף לעשות אותם בלי שיתוף פעולה מהיוצר, הרי שוויליאמס הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל וזה בזכות כמה החלטות פשוטות. למשל, הקטע עם הקוף.

כן, כפי שבשלב הזה כנראה כבר שמעתם – את דמותו של רובי וויליאמס מגלם קוף בסרט הזה. ההחלטה הזאת, במהלך הסרט, לא מקבלת התייחסות או רגע שבו "המסכה יורדת" או הסבר פילוסופי מעמיק. בטריילר לסרט, רובי וויליאמס כן מנסה לשכנע שזה בגלל שהוא תמיד ראה את עצמו כ"קצת פחות מאנושי" בשרשרת האבולוציה, אבל זה רחוק מלהיות משכנע. החשד שלי הוא זה: האפיון הכי מדויק לרובי וויליאמס הוא הביטוי הבריטי הידוע "קוף חוצפן" (Cheeky Monkey) – מעין פרסונה קורצת, אסרטיבית, חצופה אבל באופן חייתי חמוד כזה. ויליאמס ובמאי הסרט היו יכולים לטרוח ולחפש שחקן שיש לו את אותו ניצוץ בעיניים, אבל הם גם יכלו לגלם את ויליאמס באופן הטהור ביותר: מילולית כאותו קוף חוצפן.

אולי זה עובד לכם, אולי זה לא. אין ספק שאפילו בז'אנר הניאו-ביופיק, שידע כמה בחירות בניסיון לשחק עם גבולות ה"כן סיפור אמיתי" – "לא סיפור אמיתי", זאת בחירה מעניינת שמבדלת אותו במהרה. אבל הבחירות האמיצות לא נגמרות פה, כאשר אחת מהאמיצות בהן מגיעה בסוף הסרט, איפה שכולם מצפים לאיזה רגע מופע וומבלי של קווין או לפחות שחזור "אני עדיין עומד" של אלטון, שבו כולם מצדיעים לגאונות כתיבת וביצוע השירים של וויליאמס, ובמקום זה הסרט בוחר לעשות משהו קצת אחר. בנוסף, ובנימה אישית, הבחירה להשאיר מחוץ לסרט כמה מהלהיטים הכי גדולים של וויליאמס בשביל לשים שירים שפשוט יותר מתאימים היא בחירה של אמן שעדיין מבין שהסיפור שלו אמור לשרת את הסרט, ולא הסרט את האגו שלו. העובדה שאין בסרט את "מילניום" או "Supreme" היא עדות לכך שוויליאמס הוא הרבה דברים, אבל פחדן שהולך על בטוח הוא לא אחד מהם.

זה גם מתבטא באופן שבו וויליאמס מוצג לאורך רוב הסרט: אדם קצת טיפש, מאוד תלותי, שעושה המון סמים (המון! המון סמים!) ומתייחס להרבה אנשים באופן די זוועתי. סרטים, לרוב, מנסים להקטין את הנזק שהגיבור שלהם גרם במהלך חייו. ב"איש טוב יותר", הרעיון שוויליאמס הוא נזק מתמשך לסביבה שלו הוא הפואנטה של מה שהוא כנראה הרגע הגדול של הסרט: "רוק די.ג'יי". הילולה של מוזיקה וריקודים והרבה הרבה מאוד נזק אגבי.

ו"רוק די.ג'יי" הוא איפה שאני אחזור לנקודה על היות המחזמר הזה מבין הטובים של התקופה האחרונה. כי אחרי הרבה מאוד שנים שהתלוננתי על כך, נראה שמישהו בהוליווד שמע אותי ונתן לאנשים לרקוד באופן שגורם לך לשאול "רגע, מה, איך הם עשו את זה". אתה חושב בהתחלה שזה אפקטים, אבל לא – מישהו היה מתחת לאפקטים של הקוף, וגם אם הקוף הוא אפקטים, כל מה שקורה סביבו הוא לא אפקטים ועד שאתה מסיים לחשוב את זה מתרחשים מסביבך עוד שני דברים שמזכירים שתנועה של בני אדם מסונכרנת למוזיקה היא לחלוטין מספיקה כאשר הבמאים אשכרה דורשים מהם את הבלתי אפשרי. לראשונה מזה שנים, מחזמר גרם לי להגיד "וואו", ולא "המממ יפה".

ואני אבין מי שיחשוד באפקטים ששייפו את הכוריאוגרפיה, אבל לדעתי זה חשד בכשרים שכן בסרט הזה יש פשוט אנשים שיודעים לרקוד, והסרט מנצל את זה. מה שהאפקטים עושים זה בכלל דבר אחר: הם מאפשרים למייקל גרייסי ולצוות העורכים שלו (חמישה במספר) לערוך את הסרט הזה באופן קצבי, קטלני וחכם שאני פשוט תולש שערות איך בהוליווד ישנים על ההיבט הזה בו ולא זורקים עליו כל פרס כאשר המעברים בנאמבר כמו "מלאכים" הם פשוט, נו, מבריקים. בלתי נראים, כן, אבל זה למה הם מבריקים.

לא משנה. בין הבחירות הבוטות והחריגות בנוף הביופיקים השגרתיים, הנאמברים שומטי הלסת, העריכה, האפקטים, הפרסונה החצופה באופן מענג של וויליאמס והעובדה שהשירים, גם אם עדיין לא כוס התה שלי אחרי הסרט, הם בטח לא גרועים – אפילו אם לא תסכימו ש"איש טוב יותר" הוא סרט השנה (או קרוב מאוד לכך), אי אפשר שלא להעריך את המחויבות של וויליאמס לדאחקה.