ביקורת: יותר מזל מחר

השם ג'סטין לין הוא שם שמקושר לדבר אחד בלבד, והוא "מהיר ועצבני". לא משנה בכלל שהוא ביים את "סטאר טרק אל האינסוף" או שהוא ביים חוץ מסרטי הוליווד גדולים גם עוד ארבעה סרטים אחרים – אמרתם ג'סטין לין, אמרתם "מהיר ועצבני". וזה מתקבל על הדעת, בהתחשב בכך שהוא אחראי להחייאת המותג והפיכתו מבדיחה גרועה על שמות מטומטמים לאחד הזיכיונות הכי גדולים של האלף החדש, ועוד כזה שלא "מבוסס" על שום דבר (טוב, כתבה על מרוצי מכוניות והעלילה של "נקודת פריצה", אבל בחייאת); מזיכיון שהמשתתפים בו נחשבים לבדיחה לזיכיון שמושך את השמות הכי גדולים ומכובדים בתעשייה להפוך לעוד חלק בטלנובלה שהיא החיים של דומיניק. זה גם מתקבל על הדעת כי למרות שהוא לא ביים את כל סרטי הסדרה הוא ביים את מה שהוא כנראה סרט ה"מהיר ועצבני" הטוב ביותר – "Better Luck Tomorrow".

אוקי, האמת שלא ראיתי במלואו אף סרט של "מהיר ועצבני" מאז הסרט הראשון, אז האמרה שלי היא גבולית בכל מקרה, והיי – מה זה בכלל סרט טוב, נכון? איך אמר דום טורטו בשיר של לונלי איילנד: "כשאני מפוצץ שש מכוניות, איך זה גרוע יותר מ"רשימת שינדלר"?". אז אולי נכון יותר להגיד שג'סטין לין ביים את סרט ה"מהיר ועצבני" היחיד שמעניין אותי, והוא "שיהיה בהצלחה מחר", ומה שעוד יותר מרשים זה שהוא אפילו לא באמת סרט של הזיכיון.

הסרט מספר על חבורת נערים אסייאתים מצליחים מאוד בבית ספרם בשלל כיתות ופעילויות אחרי בית הספר שיום אחד מחליטים לחלטר בפשע ואז מתרחשים הדברים שמתרחשים כאשר אתה מחליט לחלטר בפשע. כלומר, הסרט הוא בעצם חלק מתת הז'אנר "בני נוער עשירים פושעים": תת-ז'אנר ספציפי מאוד עם סרטים כמו "תוצאה מושלמת" (קפטן אמריקה והאלמנה השחורה שודדים את שאלות מבחן ה-SAT) "גאונה רעה" (סרט תאילנדי מדהים על תלמידים שמנסים לרמות במבחן דומה אבל בצורה הרבה יותר מסובכת שכוללת עפרונות, פסנתרים ועוד), "אלפא דוג", "בלינג רינג", ועוד (אבל תכל'ס לא עוד הרבה).

אני יכול להבין למה הז'אנר אף פעם לא ממש תפס: מי שרוצה לראות סרטי פשע יראה סרטי פשע, ומי שרוצה לראות סיפורי התבגרות ריאה סיפורי התבגרות. מי רוצה לראות סיפור פשע שלכוד בתוך סיפור התבגרות – כזה שרק מעצם התנגשות הז'אנרים כמעט אפשר לחזות כל צעד וצעד ושהמסר הוא כמעט תמיד "בני נוער עשירים מתחילים לפשוע כי הם משועממים ונמשכים לחיים שהם חושבים שימלאו אותם במשמעות ועניין, בכל מקרה, הנה כמה מסרים על איך להימנע מזה או משהו"? ובכל זאת, "יותר מזל מחר" (אין לי מושג אם זה השם הרשמי, אבל כשחיפשתי אותו באינטרנט ככה הוא הופיע) הוא סרט טוב.

כלומר, אף אחד לא מפוצץ בו שש מכוניות, אבל עדיין נראה לי שהוא עונה לתנאי הסף הנ"ל.

כאמור, הסרט מספר על חבורת נערים אסייאתים עם ציונים גבוהים שמחליטים שנמאס להם רק לשאוף להתקבל לאוניברסיטאות היקרות ביותר. אז הם מחליטים להרחיב את תחומי העיסוק שלהם מעבר לפעילויות שנועדו לייפות את קורות החיים, ולצבור ניסיון בתחומים כמו "גניבה", "סחר בסמים", "סחורות גנובות" ו"רצח".

"שיהיה בהצלחה מחר" הוא סרט טוב, והוא בייחוד מתלבט לטובה לעומת אחיו ואחיותיו לתת ז'אנר הספיציפי שנוטים לעבור מה"מעניין אך מפוספס", ל-"מביך קלות לכל המעורבים בדבר" ולעשות גם סיבוב אצל "תוציאו אותי מכאן, בבקשה" (חוץ מ"גאונה רעה". אולי פשוט זה ז'אנר שנועד לאסייאתים). במקומות שסרטים אחרים מכים במסר שלהם עם פטיש וגורמים לגלגולי עיניים, "שיהיה בהצלחה מחר" מתמקד בסיפור שלו ומשאיר את רוב שאלות המוסר לא כהטפה של הדמויות אל הצופה, אלא כבחירות שהן צריכות לעשות שגורמות לקהל לתהות מה הן היו עושים במקומן. לילדים ומבוגרים שמתחבטים בסוגיות של אחריות, נהנתנות וחיפוש הדרך שלך בעולם מסובך – הסרט הזה יהיה שירה בשבילם. ולמי שסתם מחפש סרט פשע קטן ומוצלח או סרט נעורים מגניב – גם להם כדאי לבדוק אותו.

נ.ב – אה, כן, "מהיר ועצבני" – זה לא מהותי לסרט עצמו, אבל התחלתי ועל כן אסיים: אם אתם אוהבים את האן מ"מהיר ועצבני", אז זה הסרט שבו הכל התחיל. ג'סטין לין וסונג קאנג אישרו שההאן שמופיע פה כדמות בולטת באנסמבל הוא ההאן ששם, ועל כך "שיהיה בהצלחה מחר" הוא טכנית חלק מקאנון "מהיר ועצבני" ועל כן טכנית סרט ה"מהיר ועצבני" היחיד שאכפת לי ממנו, אפילו שיש בו איזה 8000% פחות מכוניות מתעופפות ומתפוצצות.