לפניכם סיכום השנה הקולנועית 2013: היה אחלה.
באמת, היתה יופי של שנה, וסיכומי השנה יהיו דחוסים. אבל אנחנו הולכים לעשות אותם בכל זאת. בקרוב יתחיל כאן התהליך המסורתי של בחירת סרט השנה (יאי!) – קודם המוקדמות, ואחר כך סקר הגמר. אבל עוד לפני זה, יש עוד שאלה שצריך לשאול: איזה סרטים חייבים להיכלל ברשימת המועמדים?
כרגיל, סרטים שהוקרנו בארץ מסחרית – ייכנסו אוטומטית לרשימה הגדולה של סרטי 2013 מהם ניתן יהיה לבחור. אבל יש גם הרבה סרטים אחרים, שאולי לא הוקרנו ברב-חן-סינמה-פלאנט, אבל הם טובים וחשובים לא פחות, חלקם – הרבה יותר מחלק גדול מהסרטים שכן נבחרו על ידי מפיצי ארצנו לשזוף את המסכים. מצד שני, אי אפשר לכלול בטופס כל סרט שיצא בכל מקום בעולם השנה. אז זה השלב שבו אני שואל אתכם: מהם הסרטים הכי טובים שראיתם השנה, בכל מקום מלבד הקרנה מסחרית בקולנוע בישראל? אלה יכולים להיות סרטים שהוקרנו רק בפסטיבל כלשהו, או בהקרנות בודדות בסינמטק, או שהגיעו ישר ל-DVD או לטלויזיה, או בכל פורמט אחר. ציינו את הסרטים שלכם בתגובות, ותנו פישלייק לתגובות שכבר ציינו סרטים שאהבתם. סרטים שיקבלו מספר משמעותי של איזכורים ופישלייקים ייכנסו לסקר המוקדמות.
שתי הערות לפני שממשיכים:
אחד. ציינו רק סרטים שאהבתם. לא צריך לכתוב כאן רשימה של כל הסרטים שראיתם השנה; ציינו רק סרטים שצריכים לדעתכם להיות בסקר, כלומר – סרטים שתשקלו (גם אתם לא מתחייבים) להצביע עבורם.
שניים. כמו בכל שנה, רבים מהסרטים שנחשבים לטובים ביותר יוצאים לקראת סוף השנה, כדי להיכנס למירוץ אל האוסקר, ורובם מגיעים לארץ קצת באיחור – מה שמכניס אותם לשנה הבאה. השנה אלה, בין השאר, "12 שנים של עבדות", "חלום אמריקאי", "הזאב מוול סטריט" ו"היא". אז גם אם צפיתם בהם, אין צורך להזכיר אותם כאן: הם יתחרו על תואר סרט השנה של 2014.
"ניצוד"
הוא אומנם הוקרן בארץ בשנה שעברה אך זכה לחשיפה הגדולה שלו רק השנה (ולקראת סופה). אשמח אם גם הוא ישתתף בסקר.
אני נוטה שלא לכלול אותו.
אני די גמיש בנושא הסרטים שיכולים להיכנס לרשימה, אבל יש סייג אחד ברור – סרט לא יכול להיכנס לסיכום שנה אחת אם הוא היה (או יהיה) בסיכום שנה אחרת. אפילו לזה יכולים להיות יוצאים מהכלל – אם סרט לא הופץ בשנה אחת, אבל קיבל במפתיע הפצה בשנה אחרת ולכן זכה להרבה יותר חשיפה. אבל לא נראה לי שזה המצב עם "ניצוד". הסרט יצא בארץ ב-6/12/2012, כמעט חודש לפני סיכום השנה. הוא קיבל ביקורות מצוינות ותשומת לב מרובה יחסית (אם כי לא כאן; אני לא פרסמתי עליו ביקורת, לצערי). אני לא רואה כאן מצב חריג שבו הוא קיבל תשומת לב רק בשנה אחרת, וזה לא נראה לי כמו מצב חריג מספיק בשביל לשבור את החוקים. על פי החדשות מאתמול, סביר למדי ש"ניצוד" יזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר השנה, ויקבל הרבה יותר חשיפה משקיבל לפני כן – בוודאי שזה לא יכשיר אותו להיות מועמד שוב, בסקר של 2014.
קצת קשה לדבר על סרטים כאלה כשאין לי מושג מה הוקרן בארץ השנה ומה לא.
הנה עוד שניים שאהבתי ושנדמה לי שלא הגיעו אלינו : "סטוקר" (לא התסריט הכי מבריק אבל הבימוי יותר ממפצה) ו-"אל הפלא" (ממנו נלקחה התמונה בראש הכתבה. אומנם יש לו הרבה בעיות אך הוא עדיין היה פואטי ומצולם יפה מאוד).
עוד שלושה שעדיין לא ראיתי אבל שמעתי עליהם דברים ממש טובים (ועדיין מקווה שאם לא הופצו יגיעו אלינו בשנה הבאה) :
The Spectacular Now
Blackfish
ו- Short Term 12
ושאלה : זכור לי שהסרטים שיצאו בשבוע האחרון של 2012 אמורים להשתתף בסקר של השנה. זה נכון? ואיזה סרטים יצאו באותו שבוע?
זה נכון.
ובמקרה הזה יצא שיש כמה סרטים משמעותיים שיצאו בסוף השבוע האחרון של 2012 (ושייכללו בסקר של 2013): "רובוט ופרנק", "ג'ק ריצ'ר", "ענן אטלס" ו"אופטימיות היא שם המשחק".
בלאקפיש שודר השבוע ב-yes
וזמין בויאודי (ללא תשלום למנוייי הויאודי). סטוקר ואל הפלא יגיעו בקרוב אף הם.
ובתגובה לאחרים שהגיבו כאן:
גם המתחזה, מחפשים את שוגרמן, ג'ון מת בסןף הוקרנו השנה ב-yes (הדוקואים מן הסתם הוקרנו ב-yes דוקו). The East נמא עכשיו בויאודי ויגיע בהמשך השנה לערוצי הסרטים. לא זוכר כרגע את השם העברי שנתנו לו. נדמה לי שגם סטוקר עדיין בויאודי.
כנראה שהגיע הזמן לעזוב את HOT ולעבור לYES
(ל"ת)
לא יכולת לומר את זה באיחור אופנתי יותר.
יש עדיין אנשים ב-HOT?
למה?
כי יש להם הורים
שפשוט מתעצלים לעבור חברה.
מש"א
(ל"ת)
תכלס
(ל"ת)
יש עדיין אנשים שמשלמים עבור צפייה בטלוויזיה?
(ל"ת)
אה, כן
יש אנשים שמשלמים על תוכן, כי אילו לא היו, לא היה תוכן.
מצד שני, אני לא רואה סיבה לעשות זאת דווקא דרך תשלום לחברה הידועה כאיומה ביותר בארץ.
לא יודע אם ה"איומה ביותר"...
יש בסה"כ 2 אז אין גם הרבה למה להשוות.
וזה לא HOT כזאת גרועה אלא שהיא גם לא כזאת טובה, סתם בינונית.
אה, לא התכוונתי בין ספקות התוכן הטלוויזיוני בארץ.
התכוונתי בין כל החברות בכל תחום שהתקיימו אי פעם בארץ או בעולם.
זה לא בדוק מדעית, כמובן, אבל יש הרבה, הרבה, הרבה, הרבה עדויות נסיבתיות התומכות בכך.
אילו עדויות?
(ל"ת)
טוב, העסק הזה הוא אוף טופיק כאן
אבל אם אתה באמת רוצה, גגל "הוט איומים" או פשוט תיכנס לעמוד הפייסבוק הרשמי שלהם.
הדיון הוא לא על תשלום עבור תוכן
אל תשים מילים בפי.
אני שמחה מאד לשלם עבור תוכן – כשאני בוחרת אותו בקפידה, אני פשוט מופתעת שמישהו עדיין, בעידן הנוכחי, בוחר מרצונו החופשי לשלם על עסקת החבילה המפוקפקת הקרוייה טלוויזיה (ובין אם מדובר על כבלים או על לווין). אני שמחה לשמוע שיש הבדל בין שתי החברות – אני לא חשתי בכך, אבל התנתקתי משתיהן (הייתי מחוברת לשתיהן לסירוגין) לפני 6 שנים בערך, כך שסביר להניח שאני לא מאד מעודכנת בניואנסים. באופן כללי טלוויזיה זו עסקה יקרה יחסית, מלאה תוכן שלא ראוי למאכל אדם, ובתוך ערימת הגבבה ניתן לדלות, לעיתים, גם כמה פנינים. אה, וכמעט שכחתי – גם הן מקוטעות בפרסומות.
דרך אגב – זה לא ששידורי הטלוויזיה שלנו גרועים במיוחד, גם אלה האמריקאים הם בלתי נסבלים (יצא לי לדגום גם אותם – עוד הרבה יותר פרסומות).
לא עדיף מלכתחילה לשלם על צפיה במה שבאמת רוצים? אני מקפידה על צפייה חוקית בלבד, במחשב ובקולנוע, עד לאחרונה הייתי המוהיקנית האחרונה שעוד פקדה "ספריות וידאו", אינני מורידה סרטים, פשוט מצאתי דרך חוקית למהדרין להתחבר (גם בארץ) לנטפליקס (בתשלום, כמובן, אבל תשלום הגיוני), ולצפות במה שאני באמת רוצה לראות, ולא במה שמישהו חשב שטוב בשבילי. רק חבל שזה כה מסובך למצוא את הדרך לעשות זאת בארץ.
את, כמו הרבה אנשים, לא עושה את ההפרדה
כשאת אומרת טלוויזיה "מקוטעת בפרסומות" את מדברת על ערוצי הברודקאסט. אין לא ביס ולא בהוט פרסומות בערוצים שלהן. ערוצי הסדרות, הסרטים והדוקו נקיים מפרסומות. הערוצים היחידים בארץ עם פרסומות הם 2, 10, 24 ו-9 (וגם הערוץ הייעודי בערבית למי שרלוונטי לו). כל השאר? 0% פרסומות.
וכשאת מתחברת לנטפליקס גם אז את רואה מה שמישהו החליט בשבילך כי מישהו שם רכש את התכנים הללו עבור השירות ותוכן שאת רוצה לראות ולא קיים שם לא תראי, לא שם בכל אופן.
בעידן הממירים המקליטים והויאודי הצופים מרכיבים את לוח השידורים האישי שלהם על פי בחירתם האישית כך שאני לא רואה הבדל גדול בין מי שבונה לו תפריט בנטפליקס לבין מי שבונה לו תפריט אישי לצפייה מהויאודי/ממיר מקליט.
אני מבין שכיום להרבה אנשים מחירה של חבילת טלוויזיה נראה יקר לעיתים אבל כל אחד ושיקוליו.
אם מותר לי לשאול, ובתקווה שזה לא אוף-טופיק מדי, באילו תכנים את צופה בנטפליקס? והאם כל התוכן שאת צורכת מגיע משם או גם מאתרים פחות רשמיים?
זו לא ממש הודעה הוגנת.
אם יש לך נטפליקס, יש לך ספריה עצומה של תכנים – לא אינסופית ולא תמיד מעודכנת, אבל גדולה מאוד – בקצת פחות מ-30 ש"ח בחודש. אתה לא צריך ממיר מקליט, אתה לא צריך לתכנן צפייה מראש (בשביל להקליט), אתה לא צריך שירותי לווין או כבלים, אתה לא צריך כלום. אתה רק צריך אינטרנט ומנוי לנטפליקס.
אין בארץ שום אלטרנטיבה שמתקרבת לזה, אפילו קצת, מבחינת יחס עלות/תועלת. אני מאוד נהנה מבחירת התכנים של יס, כמו גם מהממיר המקליט שלהם, אבל 250 ש"ח לעומת 30 ש"ח? אין שום מקום להשוואה.
ומה עם תרגום?
להמון אנשים, חלק מהחוויה כוללת גם תרגום בעברית.
יש את זה בנטפיקס?
אין תרגום לעברית בנטפליקס
זה אתר אמריקאי. עדיין מחכים ליזם הזריז שיביא אותם ארצה / יקים משהו דומה ואיכותי בארץ שייתן אלטרנטיבה חוקית בתשלום למה שהיום במילא *כולם עושים (צפייה בסטרימינג).
*אני יודעת שלא כולם עושים זאת, אני, למשל, לא, אבל זו התחושה הכללית. בארה"ב חברה שלי קיבלה מכתב אזהרה מספק האינטרנט שלה יום לאחר שנכנסה לאתר כזה לראשונה. אבל להם יש אלטרנטיבות חוקיות, כאמור.
איך אנשים באמת רואים סרטים בארץ?
רציתי לשאול את זה מזמן, וזה נראה לי כמו מקום מתאים מספיק.
הרי מבחר הסרטים שיש לנו בחנויות הסרטים הוא מגוחך. אפשר תמיד, כמובן, להזמין מאמאזון אבל בתור מישהו שצורך סרט אחד ליום-יומיים לשלם 100 שקל על כל עותק של סרט לא בא בחשבון.
אני גם לא מכיר מקומות בארץ (ובטח שלא קרובים אליי) שדרכם ניתן להשכיר סרטים, וגם אם יש אז איך המבחר במקומות אלה והאם הוא מספק? ויותר חשוב, איך מוצאים אותם?
טלוויזיה היא גם לא אופציה כי תמורת סכום מאוד גדול אני מקבל מבחר קטן ביותר. אפילו יותר גרוע מספריות הסרטים (שגם ככה הולכות ונעלמות).
אני, אישית, מנסה מדי פעם (פעם בחודש, נגיד) לקנות עותקי די.וי.די של "שלוש במאה" או משהו, אבל אני לא יכול לעשות זאת עם כל סרט שארצה לראות. ועד שמשהו כמו נטפליקס לא יהיה זמין (ואיך זה עובד בדיוק? תמורת התשלום החודשי ניתן לצפות בכמה שיותר סרטים או שהכמות מוגבלת?) אני חושש שהטורנטים הם לא רק האופציה המשתלמת יותר, אלא גם היחידה. אז רק תהיתי, כל אלה שאינם פיראטים ושעדיין אין להם גישה לנטפליקס. איך אתם רואים סרטים בדיוק? אם יש דרך הגיונית וטובה שתעזור לי להוריד את כמות ההורדות למינימום אני יותר מאשמח.
הדרך החוקית לצפות בתכנים אמריקאים
כל התכנים המוסדרים להשכרה בארה"ב דורשים שתהיה תושב ארה"ב. הדרך שלהם לודא שאתה שייך היא דרך מספר כרטיס אשראי אמריקאי.
הדרך לעקוף את העניין הזה היא לרכוש gift card אמריקאי, משלמים על הסיפור עמלה של דולר או שניים ואפשר לרכוש תכנים אמריקאים באופן חופשי (גם באיי טיונס וכו').
מה צריך להיות כדי שנטפליקס יגיעו לארץ
קודם כל, אני מסכים. חסר בארץ שירות כמו נטפליקס שמציע מבחר רחב של תכנים במחיר נמוך.
אבל יש שני תנאים עיקריים שצריכים להתקיים קודם.
האחד הוא להבין שפיראטיות היא לא אופציה מקובלת. נראה שבארץ תשלום על תוכן הפך למשהו מוקצה והרעיון לצפות במה שבא לך בלי לשלם לאלו שעבדו עליו הוא הגיוני. זה לא שאין פיראטיות בחו"ל בכלל אבל לא בכמות ובטבעיות שבה היא מתקבלת בארץ. לא תראו בטיים אאוט לונדון או ניו יורק המלצות על הורדות למשל. לא רק זה, אלא שבמקומות אחרים בעולם מי שמוריד יכול למצוא את עצמו נתבע על סכומים גדולים מאד, ואתרים פיראטיים נחסמים באופן גורף.
הדבר השני שיש להבין הוא ששירות כמו נטפליקס הוא שירות מוגבל, וממש לא כמו שכל מיני כלי תקשורת אוהבים להציג אותו, ככל מה שיש באינטרנט אבל חוקי תמורת תשלום סמלי. דניאל כתב על זה בהודעה שלו, שאם אתה רוצה לראות סדרות עם השידור הראשון שלהם וסרטים חדשים, נטפליקס הוא לא שירות אידיאלי, ואי אפשר לעשות השלמות עם הורדות בגלל הסעיף הראשון.
הנה דוגמא – עברתי על רשימת סרטי השנה של עין הדג ב-2012. מתוך 30 סרטים ברשימה, בyes שודרו השנה 24 סרטים ועוד כמה ישודרו בחודשים הקרובים. נטפליקס מציעים 8 סרטים בלבד מתוך הרשימה הזאת. התשלום על טלוויזיה רב ערוצית הוא בין השאר על ההפרש הזה.
המרגיז הוא שהטיעון על נטפליקס נשמע הרבה פעמים (לא הפעם) דווקא מכאלו שחייבים לראות את משחקי הכס, שובר שורות או המתים המהלכים בשנייה שהם שודרו, ושמורידים מאות סרטים שבחיים הם לא ימצאו בנטפליקס. אבל הם לא רוצים לשלם על זה כי הם שמעו שיש מקום שבו משלמים רק 8 דולר.
הדבר השני שמרגיז אותי הם הערות מאלו שפתחו את הדיון הזה, האם יש עדיין אנשים שמשלמים על טלוויזיה. לשלם על תוכן טוב וחדש זה לא להיות פראייר, ואלו שמנסים להציג זאת ככה פוגעים בסופו של דבר בתוכן עצמו.
אבל אמזון פריים הוא כן אלטרנטיבה כי יש בו, כמעט, את כל מה שחדש.
אז זה עולה כסף לסרט בודד בדרך כלל, נכון. אבל זאת לא פירטיות. לדעתי בכלל השילוב האידאלי באמריקה הוא אמזון ו׳ נטפליקס ביחד. יש לך כך המון תכנים חינמיים וכשצריך אתה מוציא כמה דולרים על תכנים חדשים.
הדבר הראשון
לא, ממש לא. אתה אומר שכדי שיגיע לארץ דמוי-נטפליקס צריך קודם כל שאנשים יפסיקו להוריד. כלומר, כדי שיוכלו לקבל תוכן במחירים הוגנים הם צריכים קודם להפסיק לצרוך תכנים לחלוטין. זה כמובן לא יקרה. הסדר צריך להיות הפוך: קודם תציע לאנשים אופציה הגיונית ונוחה, וכשזה יקרה – כשיהיה יותר קל לצפות בסרט באופן חוקי מאשר באופן לא חוקי – אנשים יפסיקו לצרוך תכנים באופן לא חוקי.
זה לא מה שאמרתי
הכוונה שלי לא הייתה "תפסיקו להוריד ורק אז יהיה בארץ דמוי נטפליקס", אלא יותר עניין של שינוי בגישה. כל עוד פיראטיות היא אופציה מקובלת לצריכת תוכן, ומה שאין בספק התוכן שלך או במחיר אפסי אפשר פשוט להוריד, אז אין שום מוטיבציה לאף ספק תוכן להיכנס לשוק. הסיבה פשוטה – אין אף ספק תוכן בעולם שנותן חצי מההיצע העצום שיש ברשת, שלא לדבר על כך שאף מחיר לא יכול להתחרות עם חינם.
כאשר אני קורא אתרים מחו"ל, כמעט תמיד יש התייחסות למקום בו אפשר לצפות בתוכן, אם זה ערוץ טלוויזיה, נטפליקס או אמזון. בארץ העיתונים הגדולים ביותר לא מתביישים להפנות אנשים לצפייה לא חוקית, גם כשקיימת אלטרנטיבה חוקית.
עוד דבר – היו ויש עדיין ניסיונות להרים מודלים אלטרנטיבים וזולים יותר ליס ולהוט, אם זה הויאודי שאורנג' הריצו במשך כמה שנים בהשקעה לא קטנה, וואלה ויאודי, השירות של סמסונג וכד'. עד כמה שידוע לי אף אחד מהם לא מי יודע מה מצליח, וגם לא מקבל תשומת לב מינימלית. וזה ברור למה – מבחינת הקהל והתקשורת האלטרנטיבה כיום היא פיראטיות, וזה כאילו בסדר ומקובל. אז מצטער, אבל זו לא נראית לי גישה לגיטימית.
השירות של וואלה חינמי בכל מקרה, אז אין קייס.
זה של סמסונג מוגבל למכשירי החברה, כך שהוא לא באמת מהווה אלטרנטיבה (לכמה אנשים כבר יש טלוויזיה שגם מתחברת לאינטרנט והיא גם של סמסונג?).
לא יודע איזה שירות היה לאורנג', אבל אני שואל את עצמי כמה הם טרחו לפרסם אותו, וכמה אנשים יעברו חברת סלולר בשביל לראות סדרות בפלאפון\טאבלט.
ההצלחה היחסית של שירותי ה-VOD של הכבלים והלוויין בארץ מראה שיש קהל לשירותים בתשלום
אני מכיר הרבה אנשים שעושים מעקפים טכניים כאלו ואחרים כדי להגיע לשירותים חינמיים/בתשלום אמריקאים (אני עושה את זה עם ספוטיפיי החינמי, והייתי שמח לשלם עבור השירות המלא, אבל זה טיפה יותר מסובך). אפשר להגיע די בקלות ל-HULU או לפתוח חשבון itunes אמריקאי ולצפות בתכנים בתשלום.
בכל מקרה, כניסה שקטה לשוק הישראלי עולה כמעט כלום, ואין סיבה לשירותים האלו לא לעשות את זה. לדעתי זה יקרה בקרוב – Rdio נכנסו רק החודש לארץ, ואני שוקל אם לשלם להם (הייתי עושה את זה ללא ספק אם הם היו משתווים לספוטיפיי, אבל ספריית המוזיקה שלהם יותר מצומצמת). אני מניח שספוטיפיי לא ישארו מאחור, ואין לי ספק שאני ארכוש את השירות בתשלום כשהוא יהיה זמין.
הסיבה היחידה שאולי מפריעה לכניסה של נטפליקס היא העובדה שחלק מהסרטים מופיעים שם לפני שהם הוקרנו בארץ בקולנוע או זמינים ב-DVD. שוק ה-DVD כמעט לא רלוונטי, ובכל מקרה אפשר לשחרר תכנים לישראל במועדים שונים מאשר בארצות הברית (אני מניח שהבעיה הזאת קיימת גם במדינות אחרות שבהן נטפליקס קיימת, כמו מדינות סקנדינביה). עוד בעיה היא היכולת להזרים מדיה באיכות טובה לישראל. יוטיוב מצליחים לעשות את זה, אבל אי אפשר להשוות את התשתיות של גוגל לאלו של נטפליקס.
יש לי הרגשה שגם אם יפתחו נטפליקס או ספוטיפיי בישראל אני אמשיך להשתמש בבני הדודים שלו בחו"ל, בדיוק כמו עם אייטונס ישראל.
אני חושבת שהבעיה היא שאנחנו שוק קטן מדי, ופשוט לא משתלם לקנות פה תכנים שהם לא מיינסטרים מובהק בשביל קהל יעד כל כך מצומצם.
היצע הסרטים והסדרות בנטפליקס בכל מדינה שונה, וכדי לקבל את החוויה המקסימלית היום רצוי לקפוץ בין הגרסאות. בגרסא הבריטית, למשל, יש מבחר סרטים מוצלח יותר (לטעמי) מבגרסא האמריקאית. יש שם גם יותר פרקים מסדרות מסויימות (למשל העונה האחרונה של ברייקינג בד). אבל אין שם את כל התכנים של קרטון נטוורק, נגיד, שיש באמריקאי.
בספוטיפיי המצב דומה, בתקופה שהיה לי חשבון בריטי שם לא היה כמעט משהו שחיפשתי ולא מצאתי. זה קשור גם לטעם המוזיקלי שלי כמובן, אבל מאז שנאלצתי לעבור לחשבון אמריקאי חסרים לי דברים. אני יכולה לתאר לעצמי שבגרסא ישראלית לא יהיה כמעט כלום, וזה עדיין יעלה אותו דבר.
כל מי שאני מכירה היום שהוא צרכן מוזיקה\טלוויזיה\קולנוע כבד סידר לעצמו כבר חשבונות בספוטיפיי, נטפליקס והולו. אין שום סיבה לשלם מחירים משוגעים בארץ בשביל שירותים נחותים מזה, וכשיש את הדברים האלה הצורך בהורדות נהיה מיותר כמעט לחלוטין.
אני עדיין חושבת שיום אחד תתחולל מהפכת זכויות יוצרים כלשהי ברמה הגלובלית שתחייב את החברות (או היוצרים) סופסוף להתיישר לפי רצונות הצרכנים שלהן בכל העולם ולהציע תכנים בלי גבולות. כשזה יקרה, ימותו ההורדות החינמיות.
טוב, אבל תראה
אתה משווה את נטפליקס לרשתות כבלים, אבל זו לא השוואה הוגנת. נטפליקס הוא יותר אלטרנטיבה ל-VOD מאלטרנטיבה לכבלים, ואני מדבר בתור אחד שיש לו נטפליקס, זה בהחלט קורע את ה-VOD של הוט ושל יס (גם מבחינת איכות הצפייה), אבל זה כל מה שהוא, עוד VOD. אפילו נטפליקס עצמם הודו שהוא לא באמת מהווה אלטרנטיבה לכבלים, וזה כי למרות שיש מגוון של תוכניות וסרטים, יש גם מגבלות. קודם כל בניגוד ל-VOD צריך לחכות עד שעונה של סדרה מסוימת תסתיים לפני שהיא עולה לנטפליקס לצפייה, ככה אתה מפסיד את ההנאה שבצפייה שבועית ודיון על הפרק השבועי בפורומים ובלוגים. חוץ מזה שאין בנטפליקס תוכניות מ-HBO או רשתות כבלים טובות אחרות, כאלו שאפשר למצוא ב-VOD של יס למשל.
בשביל לקבל את כל מגוון התוכניות האפשריות שאתה מקבל גם ביס ובהוט תצטרך לעשות מנוי למספר ספריות תכנים כמו HBO GO ו-Hulu ובסופו של דבר המחיר של כל זה יתקרב יותר לזה שאתה משלם לכבלים וליס.
גם מבחינת סרטים, נטפליקס לא באמת מציע יותר מדי מגוון של סרטים עדכניים. הוא יותר המקום למצוא פנינים קטנות שתגלה רק שם ולא בשום מקום אחר, אבל מבחינת הסרטים ה"גדולים" הוא לא כזה מרשים, ולוקח הרבה זמן עד שעולה לשם משהו שווה צפייה. אז גם מהבחינה הזו הוא לא אלטרנטיבה ל-VOD Movies של יס והוט.
נטפליקס הוא אלטרנטיבה רק לצופים מסוימים, אבל לפחות הוא אלטרנטיבה.
בארץ פשוט אין אלטרנטיבה מקבילה לו. בעלות נמוכה מאוד, אתה מקבל אפשרות לצפות בתכנים איכותיים מתי שנוח לך. אז כן, אתה לא יכול לראות טלוויזיה בזמן אמת, או לראות את השידור הציבורי (אם כי בשביל זה יש את עידן+), אבל יש די הרבה אנשים שזה לא אכפת להם. אני, למשל. גם ככה 90% מזמן הצפייה שלי ושל המשפחה שלי בטלוויזיה הוא מתוך ה-VOD, אבל אין לי שום אפשרות לרכוש רק VOD בלי חבילת השידור שבתוכה הוא תפור.
אני, בעצם, מחויב לראות תכנים של 30 ש"ח בעלות של 250 ש"ח. כל העושר של יס לא באמת משנה לי, כי הוא עושר שאני אף פעם לא מגיע אליו. זה כמו להכריח אותי לקנות תנור אפייה שיש בו מיליון תוכניות כשכל מה שאני רוצה זה רק לחמם פיצה.
זה לא 30 ש"ח, זה 8$
מה ההבדל?
זה 8$ כי זה שירות אמריקאי ללקוחות אמריקאיים לשוק בגודל של למעלה מ-313 מיליון תושבים. בארה"ב אפשר להעלות שירות כה עשיר (שלא היה כזה עשיר מהיום הראשון אלא הלך והתפתח) במחיר נמוך. גם אם רק אחוזים בודדים מהאוכלוסיה יתחברו אליו עדיין אפשר יהיה להניב הכנסות גדולות ולהרוויח.
בארץ שירות דומה במחיר זהה יהיה חייב מאסות של מנויים. מאות אלפים לפחות. האם בארץ יימצאו 500,000 אנשים שיהיו מוכנים לשלם 30 ש"ח עבור שירות של סרטים וסדרות לא-חדשים? זו שאלה שלא אני ואתה יכולים לענות עליה. אבל העובדה שלא קמה נטפליקס ישראלית מראה שהשוק כנראה עדיין לא בשל לכך. הרי סלקום ופרטנר, שתי חברות עתירות מזומנים שהביעו נכונות והשקיעו משאבים בכוונה לכניסה לשוק התוכן – והן עדיין לא שם. וגם הן מדברות על סכומים גבוהים יותר (מספר הקסם הוא 99 ש"ח).
בארץ אגב יש אופציות חוקיות לצפייה – חינמית! – באינטרנט. ישנם את אתרי רשת, קשת (מאקו) וערוץ 10 כמו גם ערוץ 1 וחינוכית 23.
באתרי וואלה ו-וויינט ישנם תכנים חינמיים רבים, כולל כאלו מבית יס והוט, סדרות מערוצי ילדים וערוץ ויוה וכד' וכן סרטים באורך מלא. בעיקר של מפיצים ישראליים כגון סרטי שפירא, שובל, אורלנדו וכד'.
התכנים האטרקטיביים, קרי הסרטים והסדרות החדשים וכן משדרי ספורט, אלו עדיין קיימים רק בחברות הטלוויזיה, ובכך ישראל לא שונה מארה"ב.
והנה מבט למה שקורה בטלוויזיה הרב-ערוצית בארה"ב. החשבון הממוצע עומד על 80$ (שהם, על פי חישוב של 3.5 ש"ח לדולר, 280 ש"ח בחודש בממוצע) וכל המחקרים והסקרים מצביעים על כך שהוא רק הולך לעלות
http://www.businessweek.com/articles/2013-11-14/2014-outlook-cable-bundling-and-higher-bills-wont-stop-soon
גם בארה"ב מביעים ביקורת על המחירים הגבוהים, דורשים מעבר לרכישת ערוצים בודדים ולא בחבילות וכד'. וגם שם זה תהליך מורכב שגם ה-FCC עדיין לא אמר את מילתו האחרונה בנושא.
בארה"ב אחוז לא מבוטל ממחיר החבילה הוא עקב התעריפים הגבוהים של ערוצי הספורט (המשלמים סכומים הולכים וגדלים לנבחרות כדי לשדר בבלעדיות את המשחקים ואז הולכים לספקי הטלוויזיה ודורשים סכומים גדולים יותר פר מנוי). גם עליית קרנן של הסדרות הפכה ערוצי נישה לערוצים חזקים יותר הדורשים אף הם תשלום גבוה יותר פר מנוי (בארה"ב ספקי הטלוויזיה הרב-ערוצית הם למעשה צינור להעברת תכנים ולא בעלי התכנים). גם ערוצי הברודקאסט – שבבעלותם גם ערוצי כבלים – מבקשים תעריפים גבוהים יותר בעת חידוש החוזה.
בארץ לחברות יס והוט ישנה מחויבות רגולטורית להשקעה בהפקות מקור (8% מההכנסות), אין להן כל הכנסה מפרסומות (בארה"ב כל ערוץ נהנה הן מפרסומות והן מתשלום פר מנוי מחברות הטלוויזיה) ונתונות לגחמות של הרגולציה ופוליטיקאים.
שוק קטן אין משמעו פתרון קפוא.
בהחלט, המצב בארץ בעייתי יותר, אבל זה עובד לשני הכיוונים: בגלל שמדובר בשוק קטן בהרבה, לא רק לחברות אין הרבה מרחב תמרון, אלא גם ללקוחות. בארה"ב אולי יש הרבה וויכוחים, אבל כל אחד יכול לתפור לעצמו חבילה שנוחה לו, במחיר שהוא מוכן לשלם, ועדיין להישאר במסגרת החוק. בארץ, זה לא אפשרי.
עכשיו, החברות הישראליות יכולות להגיב למצב הזה באחת משתי דרכים. הראשונה היא לומר שככה זה, ואז לתמחר את עצמן בהתאם לתעריפים הגבוהים ביותר במערכת האמריקאית. זו הדרך בה הן בחרו.
הדרך השניה היא לומר שדווקא כי בארץ אין נטפליקס, אמזון פריים, גוגל מוביס, ווידאו באייטיונס – דווקא בגלל זה, הן יתאמצו לתפור פתרונות חלקיים לארץ, כדי להגדיל את מגוון הלקוחות המתחברים אליהן ולהקטין את ההורדות הפירטיות. לדוגמא, להציע התחברות רק ל-VOD ולערוצים הציבוריים בעלות של, נגיד, 70 ש"ח.
הניחוש שלי, והוא באמת רק ניחוש, הוא שיש הרבה מאוד אנשים שהיו שמחים לצרוך תוכן בצורה חוקית, אבל לא מוכנים להשקיע במאמצים הטכניים הנדרשים לשם כך. למי יש כוח לחבר את המחשב הנייד לטלוויזיה בשביל לראות תכנים דרך אתר מאקו? או להתמודד עם הדרישות הטכנית הבלתי-אפשריות של שירות ה-VOD של אורנג'? או להתקין את Hola ואז לרכוש נטפליקס ואז להיות פושע בכל מקרה? או לתכנת מחדש את הראוטר כדי שירמה את ה-Chromecast?
תנו פתרון פשוט, שעובד בקלות, במחיר סביר – ואנשים יקנו. אולי לא 500,000 מהם, אבל מצד שני, יש ממש הרבה לקוחות שלא ירצו לוותר על החבילה המלאה, כי הם ממש אוהבים ערוצי ספורט / חייבים לראות ריאליטי / רוצים הרבה ערוצים בעברית לילדים / מתים במקום אם הם לא יכולים לזפזפ בין חמש ערוצי חדשות במקביל.
כי אם הוט ויס ימשיכו לא להציע שום אלטרנטיבה, אני צופה, וגם זה רק ניחוש, שתוך כמה שנים יפתרו את הפלונטר המשפטי, כמו שהצליחו לעשות עם מוזיקה באייטיונס, וכל שירותי המדיה הדיגיטליים מארצות הברית פשוט יגיעו לארץ בצורה חוקית. כשזה יקרה, אנשים ינטשו את יס והוט בהמוניהם, וזה גם יגיע להן.
דוקא יש בארץ אייטיונס
ואפשר אפילו לרכוש סרטים מתורגמים/מדובבים. כנראה זה לא מצליח בדיוק בגלל המילה הזו, "לרכוש".
לא נכון.
זה לא מצליח כי אף אחד לא יודע שזה קיים.
זו כבר בעיה של אפל
(ל"ת)
די כבר עם זה.
הרבה מאוד אנשים רוכשים את השירותים של יס, במחיר יקר מאוד. רבים מהם גם מוסיפים עליהם שלל תוספות על בסיס קבוע, ברכישת סרטים. הנה, אנשים בארץ משלמים על תכנים. עובדה.
אם שירותי הווידאו של אייטיונס היו מוכרים לציבור בישראל, והיו נגישים בקלות מהמקום שבו הם רואים טלוויזיה, אנשים היו קונים אותם.
אנשים משלמים על תכנים בטלוויזיה
אנשים לא משלמים, או לא ממהרים לשלם, על תכנים באינטרנט.
ברור שישנה כאן שאלת הביצה והתרנגולת. האם אין מספיק תכנים אטרקטיביים כי אין לזה שוק או אין לזה שוק כי אין תכנים אטרקטיביים?
ליס והוט יש מן הסתם אינטרס להיכנס לשוק הזה (והשקת שירות yes Go עליו הוכרז היום הוא מן הסתם צעד בכיוון) ולו רק כדי לא לאבד נתח שוק/להיחשף לקהל חדש וצעיר. אבל יש את סלקום, אורנג', גם גולן טלקום ורמי לוי הביעו רצון להיכנס לשוק הטלוויזיה.
ישנו גם גורם טכני, רוחב הפס בארץ כנראה עדיין לא מספק דיו עבור השקה מלאה של שירותי IPTV. המשך ההשקעה של בזק והוט בפריסת סיבים אופטיים והכניסה של חברת החשמל לתחום בהחלט תשפר את המצב.
נכון להיום, בתנאים הקיימים, לא נמצאה ככל הנראה כדאות כלכלית אטרקטיבית מספיק לחברות תוכן להציע שירות תואם-נטפליקס בישראל. מן הסתם זה ישתנה בעתיד, עם המשך הרחבת רוחב הפס, עם שחקנים חדשים שידרבנו גם שחקנים קיימים להיכנס לשוק (וכאמור, שירות yes Go עשוי להפוך בעתיד לשירות שיוצע בנפרד – דיסקליימר: דיעה אישית, לא רשמית) יכול להיות שלנטפליקס עצמה ישנה תכנית מגירה לא-ידועה-לנו להיכנס לשוק הישראלי.
אבל עד אז יש לנו בארץ את יס ואת הוט. ואת הפיראטים.
סליחה, מה?
מי אמר שהפתרון חייב להיות IPTV? למה אי-אפשר להציע חבילות מצומצמות יותר – בעלות ובמגוון הערוצים / VOD – בעלות נמוכה יותר?
ואגב, יש קבוצה שלישית: אנשים שמשלמים על נטפליקס / HULU תוך כדי שהם משתמשים בפתרונות שמרמים את השירותים הללו לחשוב שהם אמריקאים. זה תמיד משגע אותי: אנשים מוכנים להתאמץ ולתחמן כדי לשלם, ובכל זאת, הדעה המקובלת היא שאף אחד לא מוכן לשלם על תוכן.
כמה דברים
– האנשים שאני מכיר שמשלמים על נטפליקס והולו משלימים את מה שאין שם בהורדות. האם הם היו מוכנים להסתפק רק בהיצע של השירותים האלו ולוותר על העונה הבאה של משחקי הכס? לא בטוח בכלל.
– למה אתה חושב שדווקא יס והוט צריכים להציע שירות מצומצם? כל הרעיון לדעתי הוא שתהיה תחרות, שתהיה אופציה שעולה יותר ועשירה בתכנים חדשים ולצדה אופציה מצומצת במחיר זול.
– יש כרגע גופים חזקים שמצהירים כבר כמה שנים על כוונתם להיכנס לתחום הטלוויזיה, ועם חבילות זולות יותר. מעניין מה הסיבות שבגללן הם מתמהמהים.
– כפי שציינתי, בנטפליקס יש שמונה מתוך 30 הסרטים הטובים ביותר ב-2012 על פי עין הדג. האם זה אומר שצפייה פיראטית בשאר 22 הסרטים היא מוצדקת וראויה?
מהו בכלל הגבול בו פיראטיות הופכת למוצדקת? איזה מחיר הוא כן בסדר לשלם על תוכן וכמה תוכניות וסרטים צריך לקבל עבורו?
דבר אחד:
מעולם לא אמרתי שפיראטיות היא מוצדקת. האמת, אני חושב שהיא לא מוצדקת. אבל בחיי שהוט ויס עושות ככל יכולתן לשכנע אותי שאני טועה.
ולגבי הוט ויס: אני לא חושב שדווקא הן חייבות להיות אלו שמציעות שירות מצומצם. אני חושב שזה הגיוני שהן יהיו אלו שיציעו שירות מצומצם, כי הן כבר בעלות התכנים, והן כבר בעלות התשתית להפיץ אותם. כל מתחרה אחר יצטרך, קודם, לרכוש את התכנים ולייצר את התשתית.
אבל יותר מכך: הוט ויס לא יכולות להתלונן על פיראטיות וגם לא להציע שום אלטרנטיבה. העמדה המוסרית הזו לא ממש יציבה.
רק שיהיה ברור
אני לא יס (גם לא הוט לצורך העניין). אלו הדעות האישיות שלי.
ההיגיון שלך לא מובן לי. יס והוט לא יכולים להתלונן שזכויות היוצרים שהם רוכשים ומפיקים בכסף רב מופרים כי הם לא דורשים עליו כסף בסכומים שגבוהים מדי עבורך? זה עובד גם עם עוד דברים שאתה קונה ההיגיון הזה, שמה שיקר מדי מותר להשיג בצורה לא חוקית?
יס והוט רוכשים ומפיקים תכנים בהתאם למודל העסקי שלהם, שהוא אותו מודל של רשתות הכבלים בארה"ב ובבריטניה. כלומר תוכן חדש ומקיף שעולה לא מעט כסף. כדי להציע אלטרנטיבה צריך לנהל את ההוצאות אחרת. לרכוש תוכן זול יותר וגם ישן יותר. את זה יכולים לעשות שחקנים חדשים בשוק. אי אפשר גם להשקיע המון כסף, גם להיות מחויב בהמון הגבלות רגלטוריות וגם להיות מאד זולים.
זכויות היוצרים אינן של יס והוט.
זכויות היוצרים הן של בעלי היצירות, שמוכרים אותן ליס והוט. אבל בישראל, יס והוט הם המונופול של זכויות היוצרים הללו – והם מכריחים את קהל הצופים הפוטנציאלי של, נגיד, "שובר שורות", לשלם גם על ערוצים תוכן בטורקית וטלנובלות וערוץ האופנה והטכנולוגיה של הממיר המקליט ותכנים לילדים בני שנתיים אפילו אם אני פנסיונר.
יש עוד דברים שאני קונה שבהם מחייבים אותי לשלם על החבילה הזו? ושבהם אין לי שום אפשרות לקנות חוץ מאשר אצל שני ספקים שהמחירים שלהם גבוהים מאוד, ודומים מאוד? או שאולי ההגיון של המצב הזה הוא הגיון ספציפי?
אני לא מכיר את המצב הכלכלי של יס והוט. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לחשוף אותי אליו. אני יכול רק לשפוט מכמות הכסף שהן משקיעות בפרסום שהן מצליחות לא רע.
ממש כמו בשאר העולם
אלוהים, נתקעתי בשרשור של עין הדג.
טוב, אז ככה.
צודק – הכוונה לזכויות שידור, לא יוצרים.
מה ההבדל בין הארץ לשאר העולם? בארה"ב זכויות השידור של משחקי הכס שייכות לערוץ HBO. אם אתה רוצה לראות את הסדרה אתה חייבים לרכוש מגוון רחב של ערוצים ותוכניות שאתה לא בהכרח רוצה. לא רוצה לרכוש אותם? תחכה שיצא דיוידי או שיהיה אפשר לרכוש באייטיונס.
אה, בארה"ב יש את נטפליקס. אבל נטפליקס הם מתחרה נוסף. אף אחד לא אמר לHBO להפוך למתחרה של עצמם. (חוץ מזה שגם בנטפליקס אין את משחקי הכס).
אני מבין שמי שצופה במספר ערוצים בודד מתוסכל שהוא משלם על עשרות ערוצים נוספים. בגלל זה אני בהחלט בעד כניסת מתחרים עם חבילות מצומצמות.
אבל צריך לזכור מספר דברים: 1. הכסף שהולך על הערוץ בטורקית ועל ערוץ האופנה הוא זניח. 2. חלק מהתכנים יס והוט מחויבים רגלטורית לתת בחבילה הבסיסית (ערוץ הילדים, ערוץ הספורט).
והכי חשוב 3. המודל העסקי של תשלום על היצע רחב ולא רק על מה שרוצים מוליד תכנים שמעזים יותר.
הצופים של HBO לא התעניינו בסדרת המשטרה האפרורית שעלתה שם, אבל בגלל שהם רצו לראות את "הסופרנוס" הם השאירו את המנוי. וכך HBO יכלו להפיק ל"הסמויה" מעוטת הרייטינג חמש עונות. באותו אופן, ערוץ יס דוקו לא משיג את כמות הצופים של רויאל שף, אבל דמי המנוי משלמים על שניהם.
ואם לחזור שנייה לטופיק, יש הרבה פחות מנויים שמבקשים את הסרטים המצוינים שמוזכרים כאן מאלו שרוצים לראות של איירון מן 3 – ובכל זאת יש ביס רצועה שמוקדשת להם.
אם היו משלמים רק על פי מה שרואים, אף אחד לא היה משקיע את המשאבים הרבים שלוקח כדי לחפש אחר הסרטים הקטנים שלא יצאו לקולנוע, לרכוש אותם ממאות ספקים שונים, ולשדר אותם במסגרת משבצת שבועית שמקודמת לא מעט. אפשר לעשות דבר כזה, רק כי במסגרת המנוי משלמים על חבילת בידור שלמה ועשירה.
השאלה שצריכה להישאל היא לא כמה ערוצים ותכנים מהחבילה שרכשת לא מעניינים אותך, אלא כמה כן רלוונטיים עבורך.
תן לי לעזור לך לצאת ממנו:
אתה מנסה להגן על המודל העסקי של יס ושל הוט, ולפרט את היתרונות בו. אני תוקף את החסרונות שבו, וגם את חוסר המוסר הבסיסי שנלווה אליו (בתחומים מסוימים). אני לא טוען שיס היא חברה מרושעת. היא לא. היא חברה שנותנת שרות תוכן מצוין, ושניכר שהיא מתאמצת מאוד לספק תכנים איכותיים ומגוונים.
אלא שעל שירותי התוכן הללו יס גובה המון, המון כסף – ואת הכסף הזה אנשים חייבים לשלם גם אם אם רוצים רק פרומיל מהתוכן. ויס לא מתאמצת להציע פתרונות חלקיים, שיוזילו עלויות, כי למה לה? אין אלטרנטיבות חוקיות בשוק, הלקוחות שבויים, זה מה שיש.
אז בסדר. שלא תציע. אבל שלא תתלונן על מי שתופר לעצמו פתרונות חלופיים, ושלא תגיד שהשירות שהיא מציעה הוא אידיאלי ונטול בעיות ומתאים לכולם. אם אתה מצמצם את השוק להכל או כלום, אנשים ימצאו דרך שלישית, וזו תהיה דרך מוצדקת לחלוטין.
אין בעיה
אבל כשהדרך השלישית איננה חוקית אני לא רואה שום הצדקה בכך.
שתי שאלות:
1. למה?
2. איך זה עניינן של יס או של הוט?
אני לא אצא ממנו אם תמשיך לעוות את מה שכתבתי
אף פעם לא אמרתי שהשירות של יס אידיאלי ונטול בעיות ומתאים לכולם. אם הייתי אומר דבר כזה, אז לא הייתי חוזר שוב ושוב על כך שאני בעד שתהיה גם אנטרנטיבה זולה יותר.
בכל שרשור ארוך בעין הדג מגיע הקטע שבו כל אחד מנסה לנסח את ההבדלים. בדרך כלל זה גורר עוד ועוד תגובות על למה אלו לא ההבדלים הנכונים וכל אחד טוען שדבריו עוותו. אז אחרי שאתה ניסית לעשות זאת, ואחרי שהסברתי איך עיוותת את דבריי, עכשיו תורי.
אתה טוען שמה שקיים היום לא משרת חלק גדול מהלקוחות, ועל כן יש שתי אופציות – או שיס והוט ישנו את המודל שלהם או שזה בסדר שאלו שרוצים רק פרומיל מהתוכן* יפנו לפתרונות לא חוקיים.
אני נגד האופציה הפיראטית ובעד האופציה השלישית – שתקום אלטרנטיבה זולה על ידי שחקנים חדשים בשוק לטובת אנשי הפרומיל.
* השאלה היא עד כמה אנשי הפרומיל הם אכן כאלה. יש משהו שאני עושה מדי פעם עם כאלו שמסבירים לי שהם מורידים כי בארץ אין נטפליקס או כל נימוק אחר. אני מברר איתם איזה סדרות וסדרטים הם ראו בחצי השנה האחרונה. כמעט תמיד מדובר על תכנים שכדי לראות אותם בארה"ב או בריטניה הם היו צריכים לשלם סכומים גבוהים מאד, לא פחות משהם היו משלמים בארץ.
אותם אנשי פרומיל בפני עצמם לא יפסיקו להוריד עם הימצאותה של אלטרנטיבה זולה ומצומצמת, וזו בדיוק הבעיה.
עכשיו תגיד איך עיוותתי את מה שאתה אמרת.
תתבייש לך!
כמעט ולא עיוותת את דבריי! איך אנחנו אמורים להמשיך כך בתסריט?
גם אני בעד אופציה שלישית. אבל בהעדרה, אני לא רואה איזו זכות יש ליס או להוט להתלונן, ואני עצמי נמנע לחלוטין מלהפעיל שיפוט מוסרי שלילי על פיראטים. זה נראה לי די הגיוני לא להסכים לשלם 250 ש"ח על תכנים בשווי (נגיד) 50 ש"ח, ובהעדר אופציה כזו, לבחור באופציה של 0 ש"ח.
אנחנו חלוקים לגבי רמת המחויבות של הוט ושל יס להיות אלו שיספקו את האופציה השלישית בעצמם, אבל זה לא דיון שיש לי את הכלים להיכנס אליו: אני לא יודע מספיק על הרגולציה המופעלת עליהם, וממש לא יודע מספק על המודל הכלכלי שלהם ורווחיותו. אבל ברמה המוסרית, אני יודע שהם על קרקע לא יציבה.
מה, זהו?
כלומר הייתי יכול לפתוח דיון ארוך על ניסוח כזה או אחר, אבל נראה לי שאפשר לעצור כאן.
ככה אני, מתסכל מטבעי.
(ל"ת)
מה זאת אומרת "לא להציע אלטרנטיבה"?
זה המוצר שהן מציעות: חבילות טלוויזיה בתשלום. בדיוק כמו אלפי חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית ברחבי העולם. זה המוצר שלהן. חבילות ערוצים וחבילות תוכן. בתשלום.
הויאודי הוא לא מוצר מרכזי, הוא מוצר משלים לערוצים ליניאריים, ככה לפחות הוא נולד.
במדינות שהן לא-ישראל מי שמעוניין לצפות בטלוויזיה יש לו מבחר ערוצים חינמיים באמצעות אנטנה. המבחר לא מספק אותך? אז בבקשה, יש חברות המציעות בתשלום ערוצים נוספים.
עם הזמן ועם בוא האינטרנט צצו, בלא-ישראל, חברות חדשות עם מודלים כלכליים חדשים. הן מציעות מעין בופה אכול כפי יכולתך תמורת תשלום אחיד.
לחברות טלוויזיה יש מוצר, המוצר הזה עובד, המוצר הזה מכניס כסף. למה להן להציע אלטרנטיבה? ועוד אלטרנטיבה שתכניס להן פחות כסף? (קח את מספר המנויים שיש לכל חברה, תכפיל ב-200+ שקלים. עכשיו קח את אותו מספר מנויים ותכפיל אותו ב-30 שקלים). ולמה חברה צריכה להציע אלטרנטיבה למוצר שלה עצמה?
המחיר של 8$ שנטפליקס מציעה הוא מחיר שהיא יכולה להרוויח כי יש לה קהל מנויים עצום מתוך מאגר פוטנציאלי עצום עוד יותר (אגב, בכל המדינות מחוץ לארה"ב בהן נטפליקס פועלת היא עדיין מפסידה כסף. אתה מוזמן להיכנס לאתר שלה ולראות את הדו"חות הכספיים. באמת! זה חומר קריאה מרתק!), כי היא לא צריכה לפרוס כבלים או לחכור מקטעי לווין. מה שכן יש לה אלו הוצאות עתק על רכישת תכנים (1.5 מיליארד דולר על פי הדו"חות ועוד 1.8 מיליארד דולר הפרשה להוצאות עתידיות על תוכן בשנת הכספים 2013).
מה יכריח את יס והוט להציע אלטרנטיבה שהיא למעשה מודל כלכלי שונה לחלוטין מהמודל הכלכלי שלהן הקיים כיום?
א' – תחרות. יגיע מתחרה חדש ויציע מוצר שונה, מהלך זה מן הסתם יחייב את החברות להגיב בהתאם.
ב' – החלטה עסקית. יבואו בעלי המניות ויחליטו שלא צריך ממיר יותר. יש מחשב, יש אפליקציות, נציע שם את התוכן שלנו. נ(י)פטר מכל הטכנאים ועלויות הממירים, נהיה חברה רזה ויעילה.
ג' – התאמת מהלכי החברה לתנאי שוק חדשים. קצת כמו א' אבל לא לגמרי. התנאים היום שונים. אנשים לא צופים בלייב אלא באמצעות ממיר מקליט ו/או ויאודי. הם רוצים לצפות בכל הפרקים ולא להמתין שבוע לפרק חדש. הם רוצים לשלם רק על הצריכה ולא על חבילה כוללת. חברות גדולות לא יכולות להשתנות מהיום למחר. הן קשורות בחוזי תוכן ארוכי טווח, הן מחויבות רגולטורית ועל פי תנאי רישיון להיות חברת "טלוויזיה". החלטה כזו על כל השלכותיה (המאד דרמטיות בשוק קטן כמו ישראל), תהליך כזה, מרגע ההחלטה ועד הביצוע הוא תהליך שלוקח שנים. שנים בהן השוק עשוי להשתנות דרמטית שוב.
מה זאת אומרת להתלונן על פיראטיות?
לא אמרתי שיס והוט חייבות להציע את השירות הזה. אמרתי
א) שהן יכולות לעשות זאת מבחינה טכנית
ב) ושאם הן לא עושות את זה, אזי הן שומטות את הקרקע תחת כל טענה מוסרית שהן מעלות נגד מי שמוצא בעצמו אלטרנטיבות
מתוך סקרנות
לך יש נטפליקס?
אם אין לך, אתה מודע לזה שיש דרכים די פשוטות לגרום לו לעבוד גם מהארץ?
כי זה אכן עובד
מניסיון אישי. בדקתי את זה בעבר (לא המשכתי מעבר לחודש חינם כי לא היה לי צורך) ואני יודע על מספר מחברי ה-cord cutters שמשתמשים בזה.
ועכשיו רק שמתי לב
שציינת שזה עובד ולא שאלת אם זה עובד
כן, אני יודע. הזכרתי את הדרכים הללו כמה פעמים.
וכדי שמי שלא מכיר יכיר: Hola עובד ממש יפה, ולא עולה גרוש. https://hola.org/.
הבעיה המרכזית עם הפתרונות הללו היא שמי שמשתמש בהם עדיין נשאר במצב עמום מבחינה מוסרית, לדעתי. הוא אמנם לא גונב תכנים, אבל הוא, סביר להניח, מפר את ההסכם שהוא חותם עליו עם החברה ממנה הוא קונה את התכנים.
וחוץ מזה, זה פתרון מסובך מבחינה טכנית, שלא עובד במגוון פתרונות מדיה (XBOX, Wii, Chromecast) שמפשטים את הגישה. וגם אין, כמובן, תרגום.
אני לא חושב שזה רלוונטי במיוחד לדיון העקרוני, אבל אני לא מנוי לנטפליקס, לא. אני קונה את כל התכנים שאני צורך, ותמיד בצורה חוקית לחלוטין.
רק שבתחום הספציפי הזה, אני עושה את זה יותר מתוך הרגל מאשר מתוך שכנוע: היו צריכים להיות בארץ פתרונות תוכן דיגיטליים בעלות נורמלית יותר, ובצורה חוקית.
אני לא חשוב שזה כזה משנה להם אם אתה מפר את ההסכם
אחרת היו עושים מאמץ גדול יותר לחסום את הגישה ממדינות אחרות, אבל כסף זה כסף. כל עוד משלמים להם זו לא באמת גניבה.
אגב, Hola הוא באמת פתרון מעולה למחשב, אבל אני כמעט ולא רואה על המחשב, אני תמיד רואה בטלוויזיה על הפלייסטיישן 3, והפתרון לזה הוא DNS של ארה"ב, זה גם עובד מעולה וזה גם בחינם, אני אתן לך את ה-DNS שאני משתמש בו בלי בעיה עם תרצה. וגם להסביר לך איך לשנות אותו אם תרצה גם על האקסבוס או מה שלא יהיה שיש לך, זה קלי קלות.
לי זה משנה.
אני באמת לא רוצה להרגיש שאני צריך לעקוף או לתחמן או להגדיר או לשנות. אני פשוט רוצה לשלם ולקבל.
אני לא מעביר כאן ביקורת על אנשים אחרים – ככה אני בנוי, לטוב ולרע.
HBO GO לעולם לא יהיה לך זמין בלי חשבון מסודר לכבלים כלשהם.
אתה מחויב להיות מנוי של אחד הספקים בשביל שתהיה לך הזכות לשלם על התכנים של HBO GO בנוסף. מטריד מחד, אבל מובן מאידך.
אל תהיי כל כך בטוחה בקשר ל"לעולם לא".
http://www.huffingtonpost.com/2013/03/21/hbo-go-without-cable_n_2926926.html
אוי, נהדר!
אבל האמת היא שלא התכוונתי שזה לא יקרה אף פעם, אלא שעד עכשיו ובעתיד הנראה לעין זה לא אפשרי.
אני צופה בעיקר בסרטים
והנה החזרתי את הדיון באבחה אחת למחוזות האון-טופיק![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
מעדיפה לרוב סרטי איכות "סינמטקיים" באופיים, או דרמות טובות.
רוב התוכן שאני צורכת מגיע משם, תוכן בעברית מגיע מאתרי האינטרנט של גופי השידור השונים בארץ (ולרוב ניתן לצפייה חופשית, גם אם באיחור אופנתי). לשמחתי, יש לי מספיק במה לצפות גם אם התוכן מועלה לאתר באיחור של חודש, ולעיתים יותר. באינטרנט ניתן לסנן באופן יותר אפקטיבי, ובעיקר להמנע כליל מן הפרסומות.
ברור שגם בנטפליקס אין הכל, אבל עם מעט השלמות של סרטים ישנים מספריית האוניברסיטה, המבחר מספק ביותר.
לצערי, כיום בארץ אין אפשרות מקבילה של מנוי ל-VOD בלבד, בלי עסקת החבילה היקרה, והמיותרת עבורי, התפורה סביבו (וזו, הלא, מהותו של נטפליקס ודומיו). ואולי מכאן תצא הקריאה לאפשר משהו דומה גם בארץ הקודש? מובן שהייתי מעדיפה לשלם לשירות מקומי כזה שיציע מבחר מקומי גדול יותר, וכדי שלא איאלץ לצפות בסרטים בטורקית/סינית עם כתוביות באנגלית…גם לערוצי הסרטים לא ניתן לעשות מנוי בנפרד, כך שאין פלא שלא הפנמתי את ההבדל ביניהם לבין ערוצי השידור האחרים – אין כיום כל דרך להפריד, מדובר, כאמור, ברכישת עסקת חבילה.
בכל מקרה, עקב פנאי מוגבל, אני צופה בממוצע בסרט רק פעם בשבוע -שבועיים, ולצופים כמוני (ויש רבים כאלה) אפילו החבילות הבסיסיות יקרות מאד, ולרוב לא כוללות את ערוצי הסרטים ה"מעניינים". גם כאשר קיבלתי בתקופה מסויימת שידורי טלוויזיה בכבלים בחינם (שהיו כלולים במחיר השכירות במעונות באוניברסיטה בארה"ב), העדפתי את הצפייה ע"פ בחירה. המחיר הוא קרוב לעשירית מהתשלום לחבילה בסיסית בארץ (בפעם האחרונה שבדקתי, לפני כמה שנים)…
אני מתנצל על ההתנצלות.
לא התכוונתי לפתוח את הדיון הזה, אבל יאללה, תמשיכו.
"סטוקר" מעניין
בין היתר הוא מעניין בגלל התסריט שהזכרת שחלש בעיניך – פשוט כי התסריטאי הוא וונטוורת' מילר ותהיתי אם הוא גם כותב כמו שהוא מצטלם. כמה נורא התסריט?
לא נורא
הבעיה שהייתה לי עם התסריט הוא שיש דמות ראשית מאוד מעניינת, והרגשתי שלא פיתחו אותה מספיק. העלילה עצמה אמנם לא משעממת, אבל גם לא מרתקת כפי שהיא יכלה להיות. כמו שכתבתי למטה, העובדה שהבימוי והוויזואליה טובים הרבה יותר מהסיפור, מורגשת.
בסופו של דבר סטוקר הוא סרט טוב, ואני לגמרי ממליצה עליו. הוא פשוט יכל להיות הרבה יותר טוב.
מה שכן יש כמה דיאלוגים מצוינים בסרט.
חבל רק שמבחינת פיתוח דמויות וסטורי טאלינג הוא פחות טוב.
נורא רציתי לאהוב את סטוקר
אבל משהו שם פשוט לא עבד עד הסוף.
קודם כל, המשחק פשוט מרגיז. הכל כל כך מאופק, מחושב ומודע, באופן שכבר מתגבר על הדמויות וגורם להכל להיות תיאטרלי מדי. הצילום יפהפה, ויש קצב מאוד מוקפד ומוצלח, אבל משהו שם התפספס בעיניי.
מראיון שקראתי עם מילר על סטוקר
הוא מציין שאחרי שהוא מסר את התסריט הסתיים תפקידו בעצם והתסריט שוכתב על ידי הבמאי שגם הוסיף אלמנטים שלא היו בתסריט המקורי.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
(טוב עברו מאז 6 שנים כמעט אבל לפי תמונות עדכניות, הוא עדיין נראה מצוין. טוב, ליתר דיוק חזר להיראות מצוין. היתה תקופת צ'אבינס).
ואגב, גם במציאות הוא נראה טוב כמו שהוא מצטלם
שמעתי שהתסריט המקורי שלו הופיע בבלאק ליסט ונחשב למעולה
אז באמת מוזר שבמעבר מהדף למסך משהו השתבש. בכל מקרה אני מקווה שזה לא יהרוס למילר ניסיון לכתוב עוד תסריטים לסרטים.
אבל זה קצת מוזר לי שבחור כל כך יפה מעדיף יותר לכתוב מלשחק, או שאולי הוליווד פשוט לא מעוניינים בו. היית מצפה שהוליווד תחטוף אותו, אבל אולי הגיל זה מה שמשנה (בכל זאת הוא כבר בן 41).
באמת התכוונת לפסקה האחרונה?
נסה לכתוב אותה בלשון נקבה ותראה איך היא תשמע אז. רק שלו היית עושה זאת היית מסתכן בפתילפלצת אימתני מבכדל ועד בכלל.
הא. חה, חה, חה, מה?! חשבת שהייתי רציני? מה פתאום!
כי… מה שבעצם התכוונתי זה… אה… אתה יודע,
שבגלל שהוא כבר מבוגר עדיף שיפסיק לבזבז את הזמן שלו על לנסות לכתוב תסריטים איכותיים ויתחיל להתפשט בסרטים לפני שהוא יהיה זקן מדי ולא יהיה שווה כלום!
כי למי אכפת מאינטילגנציה וכישרון! רק יופי חשוב!
כן, זה מה שהתכוונתי להגיד.
The Great Beauty של פאולו סורנטינו. לא יודע מתי הוא מתוכנן אבל הוא סרט מופלא שכל יום שהוא אל על המסכים היא אבידה לחובבי הקולנוע
12 שנים וחלום אמריקאי
אני מבין שהם ייכללו בסרט השנה של 2014, אבל אני חייב לציין שזה לא לגמרי הגיוני. כי בסופו של דבר, עד אז הם יישכחו, וקצת חבל.
יצוין שראיתי את שניהם. 12 שנים של עבדות הוא סרט מדהים (9.5) בשעה הראשונה וסרט מצוין (8.5) בשעה השניה, ויש בו לפחות שתי סצינות ארוכות, מזעזעות ואלמותיות.
חלום אמריקאי, הוא הפוך – ראיתי אותו היום בקולנוע, הוא דווקא משתפר לקראת השעה השניה. אבל – קשה לי שלא לחשוב עליו בתור סרט פופקורן, סרט פופקורן מאד מאד יעיל, אבל סרט פופקורן. מה שכן – אני חייב להגיד, שיש מצב שמאז הסנדק הראשון, לא נוצר מעולם סרט עם תצוגת משחק כה מרשימה עד הסרט הזה, (בעיקר כריסטיאן בייל הממש מצוין, אבל גם האחרים, ג'ניפר לורנס, ובראדלי קופר, ואולי גם איימי אדמס) וזה כבר הישג לא קטן בכלל.
בכל מקרה, לדעתי יהיה חבל רק לכלול אותם ב 2014, כי עד אז כאמור, הם כל כך ייעלמו.
שטויות
יש לנו 12 שנות ניסיון שמעידות על כך שסרטים שמוקרנים בתחילת השנה לא נעלמים מהזכרון עד סופה.
Filth ("טינופת").
סרט שלא רק שלא הופץ בארץ, אלא שעד כמה שאני רואה את זה, הסיכוי שלו להיות מופץ מעבר לאיזה הקרנת סינמטק חד פעמית הוא פחות מאפסי. וחבל, כי בסופו של דבר יש מצב שזה הסרט הכי טוב שראיתי השנה.
(הטריילר: https://www.youtube.com/watch?v=tymWDB7gtK4)
מה זה הסרט הזה? ובכן, זוכרים את "טריינספוטינג"? אוהבים את טריינספוטינג? אז עד שדני בויל ירים את העיבוד ל"פורנו", Filth הוא הדבר הקרוב ביותר שקיים להמשך של הסרט הזה. זהו סרט עצמאי סקוטי שהופץ רק בבריטניה השנה. גם הוא מבוסס על ספר של אירווין וולש*, גם הוא עמוס בהפרשות, סקס (ממש עמוס בזה), סמים, אלכוהול, עריכות מהירות, דיאלוגים במבטא סקוטי כבד שנאמרים במהירות מטורפת, מסכים מופצלים, וויזואליה ביזארית, תזזיתיות חסרת גבולות, הומור שחור, וטירוף כללי שנוטף מכל פינה. הבמאי אומנם לא דני בויל אלא ג'ון ביירד, אבל רואים שהוא עושה טוב את העבודה שבהפיכת הסרט הזה להמשך רוחני. וזה רק בקטעים שבהם הוא עובד בגבולות הקולנוע הסטנדרטי – יש בסרט הזה גם לא מעט הברקות שמשלבות הבלחות מכל מיני סגנונות אחרים. חובבי המיוזיקלס ימצאו פה נאמבר מעולה באמצע הסרט (ואם כבר מוזיקה, הסרט הזה חוטף לטריילר של "הרשת החברתית" את תואר השימוש הטוב ביותר ב-Creep a של רדיוהד), יש כאן שימושים במסכות כדי ליצור לעיתים אווירה של כמעט אימה, קטע אחד מהאלימים שנראו השנה וכמו כן גם קטעי אנימציה שהם, בלשון המעטה, אדירים.
ולכן, מי שאהב את טריינספוטינג ימות גם על הסרט הזה. בשעה הראשונה. ומה בחצי שעה האחרונה? ובכן, מעולם לא ראיתי את "רקוויאם לחלום", אבל תמיד שמעתי עת התיאורים על עד כמה הם לא יכולים להוציא את השליש האחרון של הסרט ומהראש ואיך הם לא ידעו מה לעשות עם עצמם כשהסרט נגמר. ובכן, ככה זה אני ו"טינופת". בשתי המערכות הראשונות שלו, הסרט ביזארי ומטורף וחסר גבולות – אבל בקטע נורא כיפי, ומצחיק שכזה, והוא מרושע בצורה משעשעת. אבל אז, בחצי השעה האחרונה של הסרט, כל הרשעות, הביזאריות, הטירוף מגיעים שוב לסרט, במקסימום, אבל גם בקטע שנהיה אפל, ומטריד, ונוגע בנושאים כואבים בצורה מעוררת מחשבה. כמו כן, עם הטוויסט הטוב ביותר מאז אמממ, ממנטו. ברצינות. זה ברצינות מדהים איך סרט כזה רשע יכול להיות גם נוגע ללב – הוא גרם לי לצחוק שעה, ואז חצי שעה להביא אותי לסף בכי בגלל הדברים שקורים שם.
ומה הכוונה ב"רשע"? ובכן, אם יש משהו שצריך לומר על הסרט הזה, זה שהוא ככל הנראה בעל הדמות הכי רעה שאי פעם נראתה על מסך הקולנוע (דמות ראשית, הכוונה) הדמות שג'יימס מקאבוי משחק כאן היא, כמו שמתארת השם, חתיכת "טינופת", זבל שלא יצר השטן – חזירי, מכור לסקס (כולל SM) ולסמים ולאלכוהול, אבל מעבר לזה, גם שחצן, אגואיסט, חסר כל אמפתיה, פסיכי, מנוול, מניפולטור, פרובוקטור ועוד כמה שדים אפלים שלספר עליהם יהיה ספוילר. הסרט עוסק בנושא די פשוט – ניסיונותיו של הדמות של מקאבוי לקבל קידום מדרגת בלש למפקח בכל מחיר אפשרי. ורוצים לדעת מה מדהים? ג'יימס מקאבוי עושה שזה אפשרי להתחבר לדמות הזאת. כן, ברצינות. תמיד אומרים על כל מיני שחקנים שהם מצליחים ליצור סימפטיה לדמויות מרושעות, אבל במקרה של מקאבוי כאן, אי אפשר להגיד את זה מספיק פעמים. מסתבר, חברים, שהוא שחקן ענק. ההופעה שלו כאן ראויה לפחות למועמדות אוסקר. בחיים לא ידעתי שמתחת לפאן בנרניה או השמאלני עם כוחות העל באקס מן הסתתר שחקן כזה כריזמטי, כזה וורסיטלי וכזה אינטנסיבי. יש סצינה אחת שבה הבחור שבר אותי נפשית והייתי חייב לעשות הפסקה מהסרט כדי להתאושש.
אז בקיצור, אני מוכרח לומר שאני לא יודע אם זה הסרט הכי טוב השנה, אבל הוא בהחלט האחד שהכי התחברתי אליו, הכי דיבר אליי והכי העביר בי סערת רגשות. וזה חתיכת מרשים, בהתחשב בעובדה שיצא לי לראות אותו ללא תרגום, מה שנשמע לא נחוץ כי זה סרט באנגלית, אבל שימו לב, אנגלית סקוטית, במבטא הכי כבד שאפשר. אבל טוב, עצם העובדה שעדיין הבנתי את העלילה היא די הישג, וגם את רוב הדיאלוגים הצלחתי לקלוט בסוף אז אני מניח שזה לא קריטי. כן, לא הייתי ממליץ עליו למי שסמים והפרשות והמון מין הם לא כוס התה שלו, אבל למי שרוצה לנסות משהו קצת אחר השנה, אני מוכרח להמליץ עליו בחום.
* מכיוון שהספר הזה מעולם לא תורגם בעברית, לקחתי חופש בבחירת השם העברי שלו. אפשרי לומר שתרגום יותר מדוייק למילה Filth הוא "זוהמה", אבל הלכתי על "טינופת" כי מדובר בפירוש במילה שנאמרת בסרט כדי לתאר את הדמות הראשית ואני חושב שבעברית נוטים להשתמש במילה "טינופת" ככינוי גנאי לאדם, ולא ב"זוהמה".
1. אני לא מסוגל להסתכל על פרופ' אקסאווייר
באותו אופן אחרי הטריילר הזה.
2. אם אי-פעם מישהו יהיה נועז מספיק לעבד את The Filth של גרנט מוריסון, מה יהיה?
אר, פישלייק
כלומר, אני לא ראיתי את הסרט הזה עדיין אז אני לא יכול להזדהות עם מה שכתבת או לתמוך בו לרשימה, אבל התגובה הזאת היתה נהדרת.
התחושה שלי עכשיו מכל הפישלייקים ומהתגובה שלך,
נותנת משמעות חדשה לביטוי העממי הקזחי Great Success.
תודה על הביקורת
הסרט הזה בהחלט מסקרן אותי כי ״טריינספוטינג״ הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים, וכי בפעם הראשונה שראיתי את ג׳יימס מקאבוי בסרט (זה היה ״המלך האחרון של סקוטלנד״) הכרזתי עליו כ״יואן מקגרגור הבא״. לא היה לי ספק שהוא יכול להיות טוב בתפקיד כזה, יש לו את הניצוץ הזה בעיניים.
לא הייתי בטוחה אם כדאי לי לצפות בסרט או לא, כי התבגרתי מאז הצפייה הראשונה ב״טריינספוטינג״ והטעם שלי נהיה קצת יותר מעודן או קונבנציונלי נקרא לזה, אבל לפי התיאור שלך נשמע שזה שווה את כל ההומור השחור וההפרשות.
עכשיו רק נשאר לי להתלונן על זה שאי אפשר לקנות את הסרט הזה בשום מקום. שלא לדבר על תרגום. אני שנים תהיתי למה בדיוק רנטון מתכוון כשהוא אומר ״טנופנלס״ במונולוג הפתיחה המופתי של ״טריינספוטינג״. בסוף גיליתי שהוא אמר Tin openers (במבטא סקוטי כבד).
אוקי סקרנת בטירוף. עכשיו שאלה-
איפה או איך אפשר לראות את הסרט הזה?
מתנצל על התשובה באיחור.
לא יפה שהשארתי ככה במתח. ובכן, אם אף אחד לא ניחש, יש כרגע 2 דרכים, לאדם הממוצע, לראות את הסרט הזה. האחת היא ללכת לבריטניה ולצפות בו שם, בהנחה שהוא עדיין מוקרן. השנייה היא, אמממ, הדרך השנייה הזאת שלא מדברים עליה. קבצים שלו כבר מסתובבים באינטרנט, ואני אודה – צפיתי בו אונליין (לא דרך הורדה), באיכות תמונה מעולה באופן מפתיע במיוחד (זה מסביר גם למה ראיתי את הסרט ללא כתוביות). ואם זאת נשמעת כמו המלצה לאנשים אחרים גם לצפות בו ככה, אז זאת לא. אני ציפיתי לסרט הזה כמו מטורף, ומהרגע שהבנתי שהסיכוי שלו להגיע לארץ אפסי (ושלא שווה לי לטוס לסקוטלנד כדי לצפות בו) התדרדרתי לזה בקטע של "אין ברירה". אם יש סרט שאני אשכרה מתחרט שלא שילמתי עליו, זה זה. אם הוא יגיע ל-DVD או VOD כלשהו או לאיזה הקרנת סינמטק כלשהי, אני אשלם עליו כהוגן, וזה גם מה שאני ממליץ לאחרים לעשות אם תהיה להם ההזדמנות. הוא באמת שווה כל אגורה.
אני חייב לתקן ש-
לסקוטלנד שווה לטוס, גם אם זה בתירוץ של לראות סרט, גם אם זה "ג'לי טרזן"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
הבנתי. תודה. ועדיף מאוחר וכו'
(ל"ת)
אלו שעולים לי בשליפה
John Dies at The End – קומדיה שחורה / אקשן על טבעי / סרט סטונרים / משהו אחר לגמרי: הסרט לא חף מבעיות אבל מפצה עליהן לחלוטין במוכנות שלו להתפרע ולגרור את העלילה למחוזות בלתי צפויים ובקסם המוזר שהוא מקרין. אם היינו בשנות השמונים בקלות אפשר היה לשים אותו ליד המיטב של ג'ון קרפנטר
Man of Tai Chi – קיאנו ריבס הוא במאי יותר טוב משהו שחקן (תוציאו בבקשה את כל הבדיחות הצפויות עכשיו) והוא מוכיח את זה בסרט המכות הפשוט אך יעיל שהוא מביים פה. כעיקרון הסרט עושה כל מה שצריך לעשות נכון בז'אנר שלו, הבעיה היא שקאינו מתעקש ללהק את עצמו לתפקיד די חשוב והוא פשוט לא מספיק טוב כדי לשאת אותו
Stoker – תסריט מבולגן ומלאכותיות מוגזמת בביצוע לא מצליחים להרוס את תצוגת הבימוי המרשימה של של פארק צ'אן ווק שיוצר סביבה גותית סמי-וקיטוראנית ודוחס לתוכה כל כך הרבה סיבוליזם וטירוף שהסרט קרוב להתפוצצות כל שניה.
(הסרט של קיאנו הוקרן בארץ תחת שם גנרי כלשהו).
לא מעט (בעיקר כי יש עוד הרבה שלא ראיתי)
אז קודם כל, סוף העולם כמובן! אין הרבה משמעות לזה שאני מזכיר אותו כאן, כי ברור שהוא ייכנס, אבל בכל זאת.
וגם:
סטוקר
אנחנו מה שאנחנו – יש לו את הבעיות שלו, אבל חבל שלא קיבל מספיק חשיפה
המתחזה \ The Imposter – אם הוא נכנס, הוא יהיה בחמישייה שלי. מותחן מורט עצבים שאני ממליץ עליו בלי הפסקה גם לכאלה שנרתעים מסרטים דוקומנטריים, ואחרי שהם משתכנעים הם מצטרפים אליי. מסרטי 2012, אבל הוקרן ברוב העולם ב2013, כולל בפסטיבלים בישראל ובטלוויזיה.
מחפשים את שוגרמן – אין לי מושג אם הוא יכול להיחשב לאחד מסרטי 2013 או לא, אבל יש לי תחושה שגם הוא קיבל את רוב החשיפה שלו בשנה הזו.
פישלייק על "המתחזה"!
הנה: פישלייק.
ובכן, אם סטוקר עונה על ההגדרה
אז הוא ללא ספק הסרט הכי טוב שלא הוקרן מסחרית בארץ שראיתי השנה והוא בטופ 5 שלי במילא.
The East (לא השתגעתי עליו, אבל צריך להיות ברשימה)
(ל"ת)
אני לא זוכר, האם "ג'לי טרזן" נכלל ברשימה של שנה שעברה?
כי אם לא, הרי שאתה חייב להכניס אותו השנה.
להבנתי, *גם* אם ג'לי טרזן נכלל בסקר השנה שעברה הוא צריך להיכנס השנה.
יש סעיף שמקנה לו את הזכות המיוחדת להתמודד בכל שנה ובכל קטגוריה שהיא. ואם אין סעיף כזה, צריך שיהיה.
עף על הקרנף הוקרן השנה.
ותאמין לי, זה מספיק.
מצטרף על סטוקר ועל THE EAST
הראשון הוא סרט בעייתי עם רגעים קולנועיים מדהימים של גאונות צרופה. השני הוא שידרוג על הסרט הקודם של בריט מארלינג שהיה טוב כשלעצמו. (ANOTHER EARTH). יופי של שני סרטים, גם אם בהחלט לא סרטי השנה.
עוד סרט שאני רוצה להזכיר, שלדעתי לא הוקרן עדיין בארץ הוא THE BOOK THIEF, האמת היא שכל מה שנאמר על הסרט הזה נכון, הוא נאיבי וארוך מדי. אבל הוא משוחק מצוין, ויש בו רגעים מפעימים של ממש. מרשימה אותי מאד העובדה שסופי נליס, ילדה בת 12 בערך, החזיקה לא סרט אחד עד היום, אלא שניים (מסייה לזאר המצוין לגמרי).
כמה הצעות
לא סגורה על האם הם עומדים בקריטריונים, קצת קשה לדעת בימינו, אבל הנה הם בכל זאת-
A Glimpse Inside the Mind of Charles Swan III- סרט חולמני עם אווירה מיוחדת של רומן קפולה, מחבורתו הנרחבת של ווס אנדרסון
The World's End- אי אפשר שלא להכניס אותו לרשימה!
Prince Avalanche- סרט שקט ויפהפה (למרות שהוא עם פול ראד..)
Stoker- כבר דיברו עליו בתגובות מקודם, ואני אוסיף ואגיד שהוא ראוי לציון
סיכומי שנה!
מת על זה. בכול מקרה, ראיתי השנה 2 סרטים שלא קיבלו הפצה בארץ והם ראויים לדעתי להיכלל בטופס:
סוף העולם- כן, אני יודע שכבר הזכירו אותו לפני אבל זה רק אומר כמה שהוא סרטו טוב. סרט משובח ומצחיק עם הופעות מדהימות של סיימון פג וניק פרוסט, רעיונות מעניינים וסגירה נהדרת לטרילוגיה משובחת.
בארט וונדרסטון המדהים- ג'ים קארי וסטיב בושמי הם שניים מהשחקנים האהובים עלי (פלוס סטיב קארל שהוא נחמד בעיני) לכן התבאסתי ש'בארט וונדרסטון המדהים' לא יצא בארץ. סרט נחמד ומשעשע מאוד שלמרות כמה קטעים מגעילים מצליח לבדר ולשמור על עניין.
ומכיוון שאנשים כאן מזכירים לי דברים
רק אציין שסוף העולם הוא האח החורג והקצת מפגר של שני סרטי סיימון פג הקודמים. שוטרים לוהטים וזה עם הזומבים
לא אח חורג, אח ביולוגי.
זה האחרון ב"טרילוגיית קורנטו" של אדגר רייט וסיימון פג.
לא ממש עוקב אחרי מה כן או לא יצא בארץ, אני גר בניו יורק, אבל הנה כמה שלא נראה לי שיצאו
סליחה מראש אם משהו שרשמתי כן הופץ.
A Dark Truth- זכה לביקורות איומות ובקושי הופץ אבל אנדי גרסיה מעולה ואני אהבתי.
Would You Rather- לא כ"כ אוהב את הז'אנר אבל סרט שמצליח לעניין למרות שרובו מתרחש בחדר אחד ראוי לאיזכור.
Inescapable- מריסה טומיי משחקת ערבייה לבנונית…בהצלחה.
Phantom- מרתק, עשוי ומשוחק היטב.
The Sepphires – סיפור אמיתי מאוסטרליה, מצוין וסוחף.
42- מעולה. יצא בארץ?
Kon-Tiki-מצולם נהדר.
The Reluctant Fundamentalist – מטובי בציר השנה, מאוד מומלץ.
The East-מרתק.
Kill Your Darlings-עשוי היטב, משחק מצוין אפילו בתפקידים הקטנים ביותר.
Shadow Dancer- עלילה מפתיעה, שחקנים מעולים.
The Trials of Muhamad Ali-דוקודרמה מצויינת של HBO
Tales From the Organ Trade-תעודי מרתק של HBO עם פרק ישראלי נכבד.
חלק מהסרטים יצאו ב-2012 (Would You Rather, Inescapable, Kon-Tiki, Shadow Dancer) ושניים אחרים הוקרנו בארץ (The Sepphires ונדמה לי שגם '42').
וואלה? איזה מעצבן זה שסרטים מופצים באמריקה באיחור...
(ל"ת)
Would You Rather ו-Inescapable הם בעצם 2013. טעות שלי.
בקשר לסרטים כמו 'Kon-Tiki', הוא ייצא בנורווגיה (היכן שנוצר) ב-2012 אך בארה"ב ובשאר העולם רק השנה. האם סרט כזה יכול להשתתף בסקר?
לפי דף הסרט
Kill Your Darlings יגיע לכאן בינואר. אז לפי הערה 2, הוא כנראה יתחרה בשנה הבאה.
תחנת פרוטוויל
(ל"ת)
של פורום ויופץ בהמשך השנה
(ל"ת)
עולים לי שניים
Kon Tiki – סרט נפלא שגם היה מועמד בשנה שעברה לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.
Blackfish – ללא ספק אחד הסרטים התיעודיים הטובים שראיתי השנה.
גם סטוקר שכבר הוזכר כאן שווה צפייה, בעיקר בגלל הוויזואליות עוצרת הנשימה. מסכימה שהוא מפוספס לחלוטין בגזרת התסריט, אבל הבימוי, הצילום והפסקול המצוין של קלינט מנזל מחפים על זה.
מחזק לגבי Blackfish
בדיוק ראיתי והוא היה אחד הסרטים הכי מרגשים שראיתי. לא יותר מ-20 דקות מתחילתו וכבר ניגבתי דמעות. אולי הסרט הכי מעורר מחשבה שיצא השנה וללא ספק הטוב ביותר (עד כה).
"קון-טיקי" היה נחמד. לא התלהבתי כל כך, כל החלק של המסע הימי היה נהדר אבל בעיקר בגלל שהוא נראה כל כך טוב (ומצולם נפלא, יש שמה שוט אחד שלא יוצא לי מהראש) אבל כל מה שמסביב היה פחות מרשים ולוקח קצת יותר מדי זמן. אבל מה שאותי הכי הפתיע בסרט היה האפקטים המיוחדים. שגם בשביל סרט הוליוודי היו ממש טובים.
ראיתי את קון טיקי בנטפליקס, סרט מעולה!
רק בגללו אני מצפה לסרט הבא של "שודדי הקאריביים" (שיביימו אותו הבמאים של קון טיקי).
!!!!!the world's end
רק האוהבים שורדים
ג'ים ג'רמוש בסרט ערפדים פיוטי ויפהפה ויזואלית
מסכים לגבי סוף העולם
ויש גם את "הרועה האחרון" שהוקרן בפסטיבל אייקון והיה נחמד מאוד.
אל הפלא ומהומה רבה על לא דבר
(ל"ת)
סוף העולם. נקודה.
בנוסף, אני חושב שראוי להכניס לרשימה את Much Ado About Nothing.
Drinking Buddies היה סרט ממש חמוד. נראה לי שהוא ראוי לרשימה.
The Purge
לא יודע אם יצא בארץ או לא אבל סרט שווה אזכור
הענק וגנו סאלינג׳ר ושל
שלושה מהסרטים הטובים ביותר שיצאו השנה. סאלינג׳ר שהוצג בטורונטו זכה שם להמון אהבה ורק בארץ המבקרים ירדו עליו מעט. בעיני מדובר בסרט שהוא לא פחות מנפלא שמציג את הסיפור על סאלינג׳ר כסיפור אגדה אפל לכל דבר, אפילו סיפור שאפשר לספר לילדים לפני השינה. הישג נדיר ומדהים של קולנוע דוקומנטרי. הענק וגנו שהוצג בפסטיבל ירושלים לאחר שזכה לאינספור תשבחות בפסטיבל קאן האחרון הותיר את כל הצופים פעורי פה בכל מקום, הוא דורג בין עשרת סרטי השנה של אינדי וויר והוא עשוי טוב ועמוק וכנראה אחד מסרטי כיור המטבח היותר טובים שיצא לי לראות. של, שהוצג בפסטיבל חיפה היה קולנוע פיוטי טהור שקט ורגוע שהכיל גם תצוגת משחק נשית ראשית מופלאה של שחקנית צעירה וחדשה בדומה להופעה של אדל אקסרופושולוס בכחול הוא הצבע החם ביותר. סרט שקט עוצמתי וויזואלי להחריד
הסרט התיעודי הישראלי
'גן עדן' על הסחנה שעשה סבב סינמטקים ושודר כבר ביס. ו-The Kings of Summer המופתי.
מקום ממש גדול וכיפי.
מהומה רבה על לא דבר
לכל מי שצפה, אני לא צריך להסביר
בשר תותחים- סרט עם לא מעט בעיות, אבל וואו כמה שנהניתי. אני מפחד שהוא לא ימצא קהל בארץ ולכן לא יכלל בסקר בשנים הבאות והוא פשוט אחד מסרטי השנה שלי. בעיקר בזכות זה שמיותר משהוא סרט זומבים הוא סרט ישראלי שמשחק עם כל הקלישאות של הקולנוע הישראלי.
מעבר לגבעות- אמנם הוא יצא שנה שעברה, אבל רק השנה בזכות סריטה נפגשתי עם הסרט האין-מילה-מספיק-גרנדיוזית-כדי לתאר-אותו. אמנם סרט ארוך שלא קורה בו הרבה, אבל הלא הרבה הזה נראה ומשוחק נהדר וסצינת הסיום פשוט גרמה לי להתאהב
"בשר תותחים" יוקרן בארץ... נכון?
אני מאוד מקווה שהוא יופץ בארץ באופן כלשהו ב-2014. יהיה בזבוז אדיר אם לא.
רגע, אז זה כן סרט טוב בסוף?
(ל"ת)
לא יודע, לא ראיתי אותו עדיין
אבל סרט טוב או פחות טוב, אם כבר עשו סרט זומבים ישראלי דובר עברית, למה שהוא יוקרן בכל מקום אבל לא כאן?
כשראיתי אותו בפסטיבל אוטופיה, אני חושב שאיתן גפני אמר שהוא יופץ בחנוכה
זה כמובן לא קרה, השאלה אם זה אומר שהוא נדחה או נגנז לגמרי.
Ernest & Celestine
אין לי הרבה מה להגיד על הסרט הזה חוץ מזה שהוא פשוט סרט אנימציה מצויין, נוגע, מרשים, ומאוד חמוד.
והתרומה הקטנה שלי לסקר:
In A World – קומדיה קטנה וחמודה, שנעשתה עם אהבה ל"תעשייה", אבל גם לא מעט ביקורת.
The Spectacular Now
סרט התבגרות מהטובים שראיתי, חכם, מצחיק, משוחק מעולה ובאופן מפתיע גם קרע לי את הלב.
Europa Report
מד"ב איכותי ברמה שכבר מזמן לא ראיתי.
שני הסנט שלי
חלק מהדברים פה כבר אמרתי על הסרטים האלה במקומות אחרים, אבל שיהיה:
Short Term 12 – כבר אמרתי שהסרט הזה הוא כמו "Safety Not Guaranteed" משנה שעברה – קטן אבל ממש טוב, בעיקר בזכות ההופעות הנהדרות של בריי לארסון (אני מאוד מקווה שהיא תקבל מועמדות לאוסקר) וג'ון גאלגר. גם הילדה ה"מרכזית" בסרט היא תגלית, למרות שאני רואה שיש לה כבר רזומה קטן בטלוויזיה. למי שמכיר את המשחק "The Last of Us", במהלך הצפייה חשבתי שהיא מושלמת לגלם את אלי – מצד אחד צינית וטינאייג'רית כזאת, אבל יש לה גם צד רך יותר. כמו כן, סצינת "הכריש והתמנון" היא אחת מהאהובות עלי השנה. אבל זה כבר לחלק אחר בסיכום. בקיצור, סרט קטן-גדול.
The Spectacular Now – אחד הסרטים שהכי ציפיתי להם השנה וממש התאכזבתי שלא הפיצו אותו. למרות שזה מאותם תסריטאים, הסרט לא מקסים באותה רמה של "500 ימים עם סאמר", אבל עדיין מעולה (אולי זה קשור לעובדה ש"סאמר" היה תסריט מקורי, בעוד זה מבוסס על ספר). את שיילין וודלי אני אוהב עוד מ"היורשים", וכאן היא מקבלת יותר זמן מסך ונותנת הופעה מעולה. את מיילס טלר לא ממש הכרתי – חוץ מ"פרוג'קט X" – וגם הוא היה ממש טוב. מה שנחמד בסרט הזה הוא שזה בעצם סרט על התבגרות שמסתתר מתחת לשכבה של סרט נעורים רומנטי. הוא מתחיל בצורה די סטנדרטית, אבל במערכה האחרונה מקבל תפנית ממקום לא צפוי, ונוגע בנושאים קצת "כבדים" יותר משאר הסרטים בז'אנר. וכן, גם פה יש סצינה שתכנס לרשימת השנה שלי. אגב, גם פה יש את בריי לארסון. למפיצים יש משהו נגדה?
"סוף העולם" – אם זה לא מובן מאליו, אני לא יודע מה כן.
"מוות רצחני" – נראה לי שכבר הזכרתי פה פעם או פעמיים שלא סבלתי את המקורי ולדעתי הוא היה גרוע מכל בחינה. הרימייק הזה הוא כמו "זיכרון גורלי" משנה שעברה – הוא לא יותר מסרט נחמד בפני עצמו, אבל לעזאזל, הוא חתיכת שיפור ענק מהמקור הנורא. בעולם שבו אנחנו מקבלים רימייקים מיותרים כמו "קארי" ו"שבעה צעדים", נחמד שמדי פעם יוצאים כאלה שמצדיקים את קיומם.
אז כן, מפיצים, תמשיכו לגנוז סרטים מעולים כאלה (ה 3 הראשונים, לפחות) ולהביא דברים כמו "ספרינג ברייקרס" או את הסרט השני של ג'סטין ביבר תוך שנתיים(!) ואני אמשיך לשנוא אתכם. נתראה שנה הבאה!
פישלייק על "מוות רצחני".
אבל עם יותר אהבה. סרט אימה שמתאמץ. דמויות שמרגישות כמו אנשים עם אופי, לא סטריאוטיפים אוטומטיים, ובימוי נורא מורגש וחזק.
יש כמה קטעים קאמפיים שלא קשורים לכלום ומורידים קצת, אבל זה סרט מפחיד, מרתק, יפה ויזואלית, לא טיפשי. פתאום רואים סרט אימה שנעשה על ידי אנשים שאשכרה מבינים בקולנוע, ויודעים איך לכתוב ולביים סרט-מדהים כמה שזה לא ברור מאליו. אם אתם אוהבים סרטים כאלה ויש לכם קיבה חזקה, כמעט בטוח שתופתעו לטובה.
מלכי הקיץ
ומנותקים. אין לי מושג איך שני אלו לא הוקרנו בארץ.
כן, אם אפשר:
אז קודם כל, אני אצטרף לרשימת האוהדים של "בלאקפיש","סוף העולם", "מהומה רבה על לא דבר"
ואדגיש שחשוב ביותר ש"ג'ון מת בסוף" יהיה ברשימה, כי הוא ככל הנראה הסרט האהוב עלי של השנה. והוא גם נהדר וכולם צריכים לראות לפחות את הפתיחה שלו שהיא בקלות הפתיחה הכי טובה של 2013.
עכשיו בנוגע לסרטים אחרים שיש להם סיכויים פחות טובים, אבל זה חבל – כי הם נפלאים.
" אלן פרטדריג' -אלפא פאפא " היה קומדיה נהדרת ומצחיקה עם מבנה עלילתי נהדר ושורות מחץ בקצב שכמעט ולא ראיתי השנה. אחד הסרטים המצחיקים שראיתי, וזה עוד בלי להבין את הרקע של הדמויות מסרת הטלוויזיה.
"טעות" – טוב אני יודע שרוב האנשים לא אוהבים את קוונטין דופייקס והשטויות שלו , אבל לעזאזל, זה כל כך טוב לראות אבסורד על המסך הגדול. הסרט הכי ביזארי מאז.. טוב, כנראה שמאז "צמיג".
"ציות" Compliance – כמו לראות את ניסוי מילגרם על המסך הגדול. והעובדה שהמקרים בו קרו באמת גורמת לכל הזוועה הזאת להרגיש אפילו יותר מחרידה. ליד שש פעמים, כנראה הסרט שהכי מנסה להטריד אותך בהכי פחות אמצעים.
"קילר ג'ו" – סרט שבו אב ובנו מחליטים לשכור שוטר מושחת להרוג את האימא על מנת לקבל כסף, ומשם כל ההחלטות המוסריות רק מדרדרות. בלתי נשכח, ולו רק בגלל ההופעה של ג'ונו טמפל ומת'יו מקונוהי.
"smashed"/מחוקים – הוקרן השנה בyes וזה הסרט הכי מקסים שראיתי השנה, עם הופעת ראשית מוחצת ומרגשת של אליזב'ת וינסטד ( רמונה מסקוט פילגרים). סרט מקסים ונהדר, וגם אם הוא לא ייכנס לרשימה אני עדיין ממליץ לכולם לראות אותו. לזכותו, ייאמר שהוא גם קצר.
"כנופיית החוטאס" – הוא הוקרן פעם אחת או פעמיים בפסטיבל ירושלים ולא עורר המון גלים , אבל הקומדיה הזאת נהדרת ומצחיקה וממש שונה מ"פרסופוליס" ( אה, כן, הסרט הזה מבויים ובהשתתפות היוצרת של פרסופוליס)
"אני מכריז מלחמה" – סרט שלא ראיתי דיבורים עליו וחבל כי הוא מדהים. שתי קבוצות ילדים משחקות משחק של "תפוס את הדגל" , אך מכיוון שבראשם הם נמצאים במלחמה, גם אנחנו זוכים לראות את הילדים זורקים רימונים, מסתובבים עם בזוקות ורובים אמיתיים. אחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר ובד בבד אחד מסרטי הנוער ( בסגנון "אני והחברה") הטובים ביותר.
"ארנסט וסלסטין" – ותודה רבה לבלגיה שמישהו עוד עושה משהו באנימצית דו-מימד ותודה עוד יותר גדולה שהדבר הזה נראה נהדר, עם תסריט מהודק ( גם עם מסר מעט פשטני) ומצחיק מאוד.
" פסטיבל אחרית-הימים" – אז כן, כולם אמרו לכם השנה שהיו שתי קומדיות סוף העולם, אבל שיקרו לכם. Rapeture-palooza הוא הבן זקונים של שלישיית האחים ובזמן שאחד משוויץ בבימוי הסוחף והכתיבה המהודקת והשני מתגאה ברשימת הסלבריטאים ובדיחות הקקי-פיפי שלו, לפסטיבל אחרית הימים נשאר רק להתגאות ביצירת סוף העולם הכי משעשע – עם זומבים שכל מה שהם רוצים זה רק לכסח את הדשא, עורבים שמקללים אותך ושדים שכל מה שהם רוצים לעשות זה רק להתמסטל. הופעה ראשית חמודה וסימפטית של אנה קנדריק וחבר שלה והופעה של כמעט כל הקאסט של "בי"ח לילדים" והופעה נהדרת של קרייג רובינסון כתור האנטי-כרייסט, מביאים סרט שגם אם הוא לא הכי מצחיק מקומדיות סוף העולם שיצאו השנה, זה רק בגלל שהם בוימו על ידי אדגר רייט.
"מילו רע!" – סתם סרט על שד שחי בתוך התחת של קן מארינו. כלומר, סתם סרט על שד שחי בתוך התחת של קן מארינו במידה שבה סרט יכול להיות "סתם" כאשר הוא על שד שחי בתוך התחת של קן מארינו.
פאק, זה הרבה. אני מרגיש שאני מגזים. טוב נסיים בסרט שאפילו היה טריילר באתר!
"טאי צ'י זירו" היה כל מה שאפשר לצפות מסרט קונג-פו דפוק בראש שלידו מהומה בשנחאי נראה כמו סתם סרט של ברוס לי.
"ציות" אכן סרט מצויין
וכלי יעיל בהחלט לאיבוד כל טיפה של אמונה במין האנושי (כמה דבילים האנשים האלה יכולים להיות? לא אכפת לי שזה סיפור אמיתי, לידו החבר'ה מרווח וכאב יוצאים איינשטיין), אבל אני די בטוח שהוא יותר סוג של 2012. כבר שנה שעברה היו כמה אנשים שניסו להכניס אותו לסקר.
בשנה שעברה הוא לא נכנס לסקר
אז אם מספיק אנשים נחשפו אליו השנה ורוצים להכניס אותו השנה, הוא ייכנס.
אז רגע - זה בעצם פותח דלת להרבה סרטים אחרים.
כמו למשל חלק גדול מהסרטים שקרקר כפול הזכיר (שיצאו במקור ב-2012), 'מעבר לכל חלום/דמיון' (במקרה והוא לא השתתף בסקר של 2008) ו"אף אחד לא מושלם" שהופץ בארה'ב וקיבל לא מעט התייחסות פה באתר רק השנה.
מצד שני, לאפשר הכללת סרטים כאלה יכול לבלגן את הרשימה. אז עדיף שכמה שפחות.
לא חושב שצריך להגזים.
לפי ההיגיון הזה אפשר כבר פשוט לנסות הכניס לסקר את "סדרה של צרות" ולגמור עניין.
הוא הוקרן השנה בטלוויזה, ככה נחשפתי אליו
והוא באמת סרט מטריד שבעיקר עורר בי תחושת גועל וחוסר נוחות.
לגבי Compliance\ממושמעת
מבחינתי הסרט בעיקר עורר אי אמון רוב הזמן. הקטע המערער ביותר לגביו היה לגגל על הסיפור האמיתי ולראות עד כמה הוא היה דומה לסרט, למשל בכתבת הטלוויזיה הזאת (ספוילרים ל"ממושמעת"):
http://www.youtube.com/watch?v=UFXeXK3szOk
רוצה לחזק לגבי טעות ו"אני מכריז מלחמה"
נהנתי מטעות בצורה לא חוקית כמעט ואין לי מושג למה (את ראבר די שנאתי)
קילר ג'ו
הוא לא שייך יותר לשנה שעברה? זו הסיבה שלא ציינתי אותו בהודעה שלי, אם יש הגיון להכניס אותו לרשימה של השנה – אני בעד.
סרט קיצוני ודוחה, אמנם רחוק ממושלם אבל לגמרי שווה צפייה.
בניגוד אליך אני מכיר הרבה שנהנים מהסגנון של קוונטין דופייקס
עוד לא מצאתי אדם ששמע עליו ולא נהנה מצמיג (ועל זה אני צריך להודות לאוזן השלישית שמסתבר ממליצים על הסרט להרבה אנשים)
Rubber זה אחד הסרטים הרעים שראיתי בחיי
(ל"ת)
שנה ראשונה שאני יכולה לתרום לרשימה :)
אז אומנם עדיין בקושי ראיתי סרטים שלא הוקרנו, אבל כן יש כמה:
Much Ado About Nothing
Stuck in Love
The World's End
Stuck in love
ככל שידוע לי דווקא כן הוקרן בארץ (מצאתי עליו ביקורת בסריטה אני חושב).
מה שכן – מדובר בסרט מקסים ממש ומומלץ לגמרי. הוא בונה את הדמויות שלו נהדר ויש בו שילוב מנצח של השיר האהוב עליי (Home של אדוארד שארפ והחבר'ה) ובכלל פסקול מצוין, יחד עם והספר האהוב עליי (IT של סטיבן קינג)
מצטרף להמלצה על Much Ado ועל The World's End (שבמינימום צריך להיכנס לדעתי לרשימת הסצינות הגדולות של השנה בזכות השוט של הקטטה בבר). נראה לי שבזכות ההמלצות התואמות האלו אני אטרח לברר עכשיו גם לגבי Stuck in Love שלא הכרתי. אז תודה :)
מעבר לזה, כל הדברים שחשבתי עליהם כבר הוזכרו כאן ע"י אחרים, מThe East ועד The Kings of Summer. אולי רק Knights of Badassdom שבתכלס לא הופץ בהקרנה רחבה בעולם אבל כן זכה כאן בארץ להקרנה במסגרת פסטיבל אייקון?
ארנסט וסלסטין
כבר אמרתי את דעתי על הסרט ועל זה שהוא לא הופץ כאן.
"The To do List".
כמו הגרסה הנשית של 'אמריקן פאי'. אוברי פלאזה באחת ההופעות הטובות ביותר של השנה. המון המון כיף.
בעקבות ההמלצה החלטתי לנסות לבדוק
ואין לי זכרונות מאוד טובים מ"אמריקן פאי" אבל הסרט הזה בהחלט היה חמוד ומצחיק. הוא לא היה חכם כמו שהוא חשב שהוא, אבל הוא עסק במיניות של ילדות בצורה לא לחלוטין נוראית וזה כבר נקודה לטובתו. אגב, אני חושב שלהציג את הסרט כ"סרט עם אודרי פלאזה" לא בדיוק ילהיב אנשים אז לרשימה קצת יותר מלאה של השחקנים:
ביל הדר ( שלמרות שהוא חינני, מראה למה סאם רוקוול הוא שחקן אדיר בתפקיד דומה מדי לתפקיד של רוקוול ב"החיים על פי דאנקן" ) מSNL
קלארק " הסוכן קולסון ורגע הסוכן קולסון הוא זה שביים את choke?!" גרג
אנדי "אי בודד" סמברג
דולנד " טרוי מקומיוינטי" גלובר
אליה " מייבי ממשפחה בהפרעה" שקווט
ולא יודע אם מישהו יראה סרט בגללו אבל גם מקלאבין בסרט הזה בתפקיד לא מזיק ברובו.
בקיצור, סרט חמוד עם הופעות חינניות שלא תמיד פוגע במטרות שהוא מציב לעצמו אבל מאוד מצחיק.
הבעיה ב-The To Do List היא הצילום המכוער
הוא נראה טלוויזיוני, לא קולנועי, כאילו צולם במצלמה ביתית בחצר האחורית של מישהו.
אולי זה מפריע על מסך קולנוע
במסך ביתי, האספקט הזה לא הפריע בכלל.
הוא נראה כאילו הוא פרק מדורג R באורך שעה וחצי של סיטקום ניינטיזי.
בחירה שבעיני משרתת את הסרט מצוין.
באיחור אופנתי, מצטרף גם להמלצה
סרט מצויין, וקומדיית ההתבגרות הטובה ביותר שראיתי מאז Easy A. אוברי פלאזה לוקחת אפילו את אמה סטון.
בגדול זה פשוט טוויסט נשי (מצויי)ן על אמריקן פאי, אבל בניגוד לאמריקן שהיה רלוונטי לצעירים שבדיוק סיימו תיכון, כאן הסרט לא מדבר ישירות למתבגרים של היום אלא לאלו שגדלו בשנות ה-90 עם שלל בדיחות על חשבון התקופה.
וכמו שקרקר כתב, סרט אנסמבל מצויין אבל כולם בלי יוצא מן הכלל לא גונבים את ההצגה אלא משאירים את הבמה המרכזית לאוברי עצמה שמחזיקה בקלות את הסרט. טכנית ראיתי אותו רק ב-2014, אבל הוא בקלות נכנס גם לשלישיית הסרטים הכי מצחיקים שראיתי מ-2013 (אנחנו המילרים וסוף העולם הם השניים האחרים) וגם לשלישיית סרטי הcoming of age (יחד עם החיים על פי דנקן וkings of summer)
Euphonia
סרט אינדי קצר (רק כ-50 דקות) ומעולה של דני מדן שנעשה באפס תקציב.
הסרט מספר על נער בשם ויל (שמשוחק ע"י אחיו הקטן של מדן), שקונה מכשיר להקלטה ונעשה אובססיבי לגביו. אפשר (וכדאי) לראות אותו בחינם פה.
john dies in the end
הסרט הכי מצחיק שראיתי השנה, אחד הסרטים הכי יצירתיים ומשוגעים שראיתי בחיי.
Odd Thomas
הוא סרט חביב להפליא על נער ש"רואה אנשים מתים". סרט שמזכיר קצת ספר של סטיבן קינג, ומערב באופן מצוין בין קלילות לבין מלנכוליה ואנגסט. לי הוא הזכיר קצת גם את "דוני דארקו" למרות שהוא לא טוב כמוהו.
שארקניידו!
(ל"ת)
אני חושב שהוא נחשב סרט טלוויזיה
(ל"ת)
וחוץ מזה,
זוכרים את הקטע הזה של להציע סרטים טובים?
שארקניידו מצוין בז'אנר שלו.
נכון, הז'אנר הוא טראש מטומטם עם אפקטים גרועים, אבל אי אפשר להכחיש ששארקניידו הוא טראש מטומטם עם אפקטים גרועים כמו שטראש מטומטם עם אפקטים גרועים צריך להיות.
אני צריך עוד צפייה כדי להחליט אם אני אוהב או שונא את הסרט הזה
אבל החצי השני של ״שחמט מחשבים״ הוא די מהפנט, וכולל כמה סצנות מצוינות (והזויות בקטע האינלנד אמפייר-י של המילה).
סרט מעניין, גם אם קצת מייגע.
ואני אצטרף ל״המתחזה״, ״טעות״, ״אל תוך הפלא״, ״סוף העולם״ ועוד כמה שבטח שכחתי
שחמט מחשבים הוא בהחלט סרט יחודי
רק המראה וסאונד הנאמנים למקור שלו שווים אזכור בסקר סוף השנה.
שלושת הסנטים שלי
Europa Report – סרט מד"ב על משלחת אנושית לירח של צדק שמשתבשת בצורה נוראית
The WOrld's End – החלק הטוב בטרילוגיית הקורנטו, לדעתי.
Trance – לא בטוח אם הוקרן מסחרית בארץ או לא, אבל מדובר בסרט מורכב ומעניין של דני בויל.
טראנס הוקרן, לצערי :/
(ל"ת)
סוף העולם ! מהומה רבה על לא דבר !
(ל"ת)
מחפשים את שוגרמן.
אני לא בטוח אם הוא לא הוקרן מסחרית, ואם הוא שייך לשנה הזו – אם התנאים הללו מתאימים הוא צריך להיות פה.
עוד סרטים ,אולי חלקם הוזכרו
Snitch – עם דווין ג'ונסון וסוזן סרנדון.
Phantom – עם אד האריס ווויליאם פיכטנר.
Dead Man Down – עם קולין פארל, נומי ראפאס ודומיניק קופר
Beautiful Creatures – עם ויולה דיוויס, ג'רמי איירונס ואמה תומפסון כשחקני משנה.
The Incredible Burt Wonderstone – כבר הוזכר אבל הייתי חייב לציין אותו.
3 מאלה הוקרנו כאן :
Snitch, Dead Man Down ו Beautiful Creatures. אפילו באותו זמן.
לנוחיותכם
הנה רשימה של הסרטים ששודרו במהלך 2013 במסגרת רצועת "פסטיבל הקולנוע של yes3" (פלוס עוד סרט-שניים ששודרו מחוץ לרצועה). חלק מהסרטים שייכים ל-2012 (ואחד בכלל מ-2009) כמו גם סרטי טלוויזיה של HBO, אבל בטוחני שיש כאן לא מעט שרלוונטיים לש-2013:
01/01/2013 אוסלו, 31 באוגוסט Oslo, August 31
08/01/2013 כדור הארץ הנוסף Another Earth
15/01/2013 פוליס Polisse
22/03/2013 משתף פעולה Collaborator
29/01/2013 טעם החיים La Chispa De La Vida
05/02/2013 חלומות ושערים Lessons Of A Dream
12/02/2013 הצייד Hunter (2011) The
19/02/2013 ראש שור Bullhead
26/02/2013 שנת יופי Sleeping Beauty
05/03/2013 הנזיר The Monk
14/03/2013 כדור בראש (הדשוט) Headshot
15/03/2013 מלחמת החיים Declaration Of War
16/03/2013 מרתה מרסי מיי מרלין Martha Marcy May Marlene
16/03/2013 קבור Buried
19/03/2013 הקומה העליונה Top Floor Left Wing
26/03/2013 פיל ספקטור – HBO Phil Spector
02/04/2013 כסף מהיר 2 Snabba Cash 2
09/04/2013 אדון לזהאר Monsieur Lazhar
16/04/2013 מרגרט Margaret
23/04/2013 חמש דקות בגן עדן 5 Minutes Of Heaven
30/04/2013 הילד והגוזל Kawboy
07/05/2013 הגנבים The Thieves
14/05/2013 כל השוטרים הם נבלות A.C.A.B
21/05/2013 הילדים שלנו Perdre La Raison A
23/05/2013 מיס באלה Miss Bala
28/05/2013 התפסנים Grabbers
04/06/2013 קילר ג'ו Killer Joe
18/06/2013 ג'ון מת בסוף John Dies At The End
25/06/2013 שמע את קולי Sound Of My Voice
02/07/2013 מעבר לכאב Beyond Aka Svinalangorna
09/07/2013 28 חדרי מלון 28 Hotel Rooms
16/07/2013 סיטדל Citadel
23/07/2013 טנגו אל החופש Tango Libre
30/07/2013 ציפור שחורה Blackbird
06/08/2013 מחוקים Smashed
13/08/2013 מחק היסטוריה – HBO Clear History
20/08/2013 אווה Eva
27/08/2013 הלוואי שהיית כאן Wish You Were Here
03/09/2013 רובי ספרקס Ruby Sparks
10/09/2013 ילד הלווין Satellite Boy
17/09/2013 ממושמעת Compliance
19/09/2013 לולה נגד העולם Lola Versus
24/09/2013 חטיפה בלב ים A Hijacking
01/10/2013 תמונת מחזור Picture Day
08/10/2013 הקרב הגדול של מוחמד עלי – HBO Muhammad Ali's Greatest Fight
15/10/2013 מעגלים Circles
22/10/2013 דירות קטנות Small Apartments
29/10/2013 ברוקלין ביט The Brooklyn Brothers Beat the Best
05/11/2013 מה שריצ'ארד עשה What Richard Did
12/11/2013 החיים של אדריאן The Weight Of Elephants
19/11/2013 יום יבוא Any Day Now
26/11/2013 בית ספר לרוחות Ghost Graduation Aka Promocion Fantasma
03/12/2013 חברה בתשלום (2009, סודרברג) The Girlfriend Experience
10/12/2013 שבעה ימים בהוואנה 7 Days In Havana
17/12/2013 מרותקת Tied
24/12/2013 4:44 ביום האחרון 04:44
31/12/2013 מורה A Teacher
עוד כמה שלא הוזכרו פה
גם אני עובד על רשימת הסרטים שהכי אהבתי השנה (שתעלה בבלוג שלי בשבוע הבא), ודגתי גם את אלו שלא הוקרנו פה מסחרית. אני רוצה לציין במיוחד שני סרטים שמבחינתי הם הפספוס הכי גדול של המפיצים השנה:
1. שלגיה – בימוי: פאבלו ברחר (ספרד) סרט אילם בשחור לבן. עיבוד מודרני של האגדה הידועה שלוקחת את הסיפור לספרד. שפה קולנועית מהירה וסוחפת, ביחד עם אסתטיקה של סרט אילם משנות ה-20. אם "הארטיסט" היה שיר אהבה לקולנוע הישן, הטהור ההוא, "שלגיה" הוא כבר יישום של התורה ההיא. סרט נהדר (ועם אחת, מריבל ורדו, אדירה בתפקיד האמא החורגת מהגיהנום).
2. Oh Boy – בימוי: יאן אולה גרסטר (גרמניה). "שלגיה" היה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה הספרדית בשנה שעברה. Oh Boy היה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה הגרמנית. גם הוא בשחור לבן, אם כי לא אילם. מישהו אמר לי שזה סוג של "פרנסס הא" בגרמנית. בחור אובד עצות משוטט בברלין. אין לו עבודה. אין לו כסף. הוא פרש מהלימודים. הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו כשיהיה גדול. האוירה המחויכת של הסרט והדיאלוגים הנפלאים שבו הופכים בהדרגה למשל על גרמניה של היום, אובדת דרך גם היא (במיוחד בסוף, כשהגיבור הצעיר של הסרט פוגש אדם מבוגר שהיה נוכח כילד בליל הבדולח). סרט מצחיק עצוב, מריר מתוק. חבל שהקהל הרחב לא יזכה לראות את הפנינה הזו.
ואני רוצה לחזור ולציין את מה שכבר הוזכר ע"י אחרים מעלי: גם אני ראיתי את "ממושמעת" – לא כזה סרט גדול, אבל מטריד מאוד. והיה מישהו שגם הזכיר את "של" הסקוטי (שגם אני ראיתי בפסטיבל חיפה). סרט מרתק ומהפנט.
מצטרף להמלצה על שלגיה. סרט נהדר
(ל"ת)
ג'ינג'ר ורוזה
סרט התבגרות שמתרחש בתחילת שנות השישים על רקע הפחד מפצצת האטום, אבל זכור בעיקר בזכות הופעות מדהימות של אל פאנינג בתפקיד הראשי ושל אלסנדרו ניוולה בתפקיד האבא.
הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים אבל אני לא חושב שהוא יצא להקרנות סדירות בארץ.
תוספות
על מה הפוסט הזה, תזכירו לי?
בתוך הויכוח הסוער על פיראטיות, נטפליקס וטלוויזיה רב ערוצית, כמעט ושכחתי שרציתי להוסיף כמה סרטים לשמות המצוינים שעלו כאן. אז הנה:
"המעגל השבור" (The Broken Circle Breakdown) – השם אולי מוכר לכם מהשורטליסט שהתפרסם עכשיו של הסרטים הזרים באוסקר. יש לי קצת אישוז עם כמה מהלכים עלילתיים שהוא עושה, אבל זה לא משנה את העובדה שזה הסרט שהכי מעך לי את הלב השנה, ושהפסקול בלוגראס המצוין שלו לא עוזב לי את הפלייליסט. עוד דבר חשוב – יש סיכוי טוב שתהיה לו הקרנה של יס בסינמטק חולון כמו שהייתה השנה ל"רוב מהומה על לא דבר", אז תחזיקו אצבעות.
"הגנבים" (The Thieves) – אושן 11 קוריאני, והסרט הכי מצליח שם בכל הזמנים. כיף של סרט.
"נס בתא מספר 7" (Miracle In Cell No. 7) – שוב דרום קוריאה, ושוב סרט מאד מצליח. אב מסור לוקה בשכלו מופלל ונשלח לכלא, וכדי לרומם את רוחו חבריו לתא מגניבים לשם את בתו הקטנה. כנראה סרט הכלא הכי חמוד שראיתי, וגם מצחיק ומרגש. ומבוסס על סיפור אמיתי. יש סיכוי שהוא יופץ לקולנוע ב-2014. מאד מקווה שזה יקרה.
"בית ספר לרוחות" (Ghost Graduation) – קומדיית הנעורים הכי טובה שראיתי השנה. שילוב מושלם בין החוש השישי ומועדון ארוחת הבוקר. וויל סמית רוצה להפיק רימייק. מקווה שהוא לא יחרבן אותו.
"פשיטה בלב ים" (A Hijacking) – קפטן פיליפס, הגרסה הסקנדנבית הקרירה. בעוד האמריקאים מסיימים הכל בשלושה ימים עם רובים ואקשן, אצל הדנים מתנהל מסע ומתן מורט עצבים במשך כמה חודשים והדגש הוא על הפסיכולוגיה של הדמויות הקורסות תחת העומס הרגשי.
"המעמקים" (The Deep) – הכל אבוד, הגרסה הסקנדינבית הקפואה. קפואה לא כי יש פחות רגשות (להפך) אלא כי הגיבור לא מתפנק על יאכטה בשמש אלא ממש שוחה באמצע האוקיינוס, ולא סתם קוראים למדינה שם איסלנד. ויש עוד תפנית עלילתית מעניינת שאמנם מוזכרת בטריילר אבל היא סוג של ספוילר.
בכלל שנה מעולה לסקנדינבים ולמים. לא ראיתי אבל שמעתי דברים מצוינים על קון טיקי ועל Pioneer.
"פשיטה בלב ים" היה אחת האכזבות הכי גדולות שלי השנה. סרט פרוצדורות משמים שמתמשך הרבה יותר מדי זמן (הסרט לא ארוך מדי. אבל המו"מ נמתח על פני חודשים, וזה ממסמס את הדרמה) היו לי הרבה ציפיות מהסרט הזה, שזכה בפרסי האקדמיה הדנית, וניצח את "סיפור מלכותי", ואפילו בניתי את הלו"ז שלי בפסטיבל חיפה סביב ההקרנה שלו. בסוף התאכזבתי מאוד (מזל שמצאתי שם בחיפה כמה פנינים אחרות. נגיד, "של" הסקוטי, וגם "דבש" האיטלקי, שיופץ בקרוב בישראל).
ולגבי "המעגל השבור" – כאן הלו"ז החיפאי לא הסתדר לי, ופספסתי אותו. ועכשיו, אחרי השורט-ליסט התמהוני של האמריקאים (בלי "העבר"? בלי "וואג'דה"? בלי "בית לחם"?), הוא נראה לי כמועמד המוביל לזכיה (כל מי שדיברתי איתו אמר לי שזה סרט מדהים). אז אולי בכל זאת הפצה מסחרית מלאה?
הסיכוי להפצה קולנועית של המעגל השבור קטן מאד
הסרט נרכש על ידי יס וישודר כמה ימים לפני טקס האוסקר כחלק מפסטיבל הקולנוע של יס3 (בכלל – כמעט כל הסרטים שהוזכרו בפוסט הזה שודרו או ישודרו השנה במסגרת המשבצת הזאת, פשוט כי לשם כך היא נועדה).
יס רכשו אמנם רק את זכויות השידור בטלוויזיה, ולא את זכויות ההקרנה בקולנוע, אבל הסיכוי שמפיץ ייזכר עכשיו להוציא אותו לאקרנים נמוך מאד. מה שבתאוריה יכול לקרות הוא מה שהיה עם מטען הכאב. הסרט שודר ביס באותו שבוע שבו הוא זכה באוסקר, ורק אחר כך הוא הופץ לקולנוע על ידי לב. לא הייתי בונה על זה.
אבל מכיוון שלסרט הזה מגיע שיראו אותו על מסך גדול, אנחנו עובדים עכשיו עם סינמטק חולון על הקרנה שתערך מתישהו בפברואר, ממש כמו שעשינו עם "רוב מהומה על לא דבר" ו"הפשיטה".
עוד שני סרטים ששווה להוסיף
The ABC's of Death – סרט אימה קצרצר לכל אות בא'-ב' האנגלי. לא כולם טובים, אבל זה מחוויות הצפייה היותר כפיות ומופרעות שאפשר למצוא, אם באים בראש פתוח.
Prince Avalanche – הסרט החדש של דיוויד גורדון גרין, הידוע גם מיצירת המופת הגנוזה פיינאפל אקספרס ובתור במאי של סרטי איכות פיוטיים שלא ראיתי.
Prince Avalanche
יגיע ממש בקרוב לערוצי הסרטים של yes.
לא לגמרי בטוח אם השנה או שנה שעברה, אבל בכל זאת
In the Fog – סרט רוסי על מלחמת העולם השניה, מוצלח מאוד.
Antiviral – סרט של הבן של דיוויד קרוננברג, חולני בהתאם. אני מאמין שהוא הוקרן באוטופיה.
It's a Disaster – הרבה קומדיות אפוקליפטיות לאחרונה, איכשהו.
Jug Face – סרט אימה קטן ומטריד. לא מדהים, אבל גם לא רע.
Stoker – כבר קיבל אזכורים קודם. לא חף מבעיות, אבל סרט מגניב למדי.
מצטרף להמלצה על AntiViral
סרט חולני מאוד אבל מתחת לחולניות יש סרט שהוא מד"ב רך / פילם נואר פשוט מעולה.
סרט שיש לו הרבה מה להגיד ונשאר איתך זמן רב אחרי הצפייה (לטוב ולרע…)
מאוחר מדי להוסיף עוד סרט?
ראיתי היום את The Grandmaster, סרט (נוסף) על חייו של IP MAN והיה יפה, מעניין למדי ולא כל כך שגרתי. חשבתי לעצמי שאתן לו "אהבתי" ואז גיליתי שהוא לא מופיע בסקר![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
סביר שהוא ייכלל בסקר של השנה הבאה.
(ל"ת)