מרטין סקורסזה חגג שלשום 78 שנים (ועדיין עובד במרץ), אז למה לא לנצל את זה כדי לדבר על הסרטים שלו. את סקר "הסרט הטוב ביותר" עשינו כבר בשנה שעברה, סמוך לעלייה של "האירי" (למקום הראשון הגיע "החבר'ה הטובים", שאם טרם צפיתם בו זמין בנטפליקס, בנוסף לעוד כמה סרטים שלו). הפעם החלטנו להתמקד בהופעות הטובות ביותר מסרטים של סקורסזה. נשמע כמו בחירה קשה? ומה אם נגיד לכם שצמצמנו את זה רק להופעות שקיבלו מועמדות לאוסקר? נכון, זה עדיין מאוד קשה! פשי ודה נירו קיבלו שלוש מועמדויות כל אחד, וזה עוד לפני שמגיעים לדיקפריו ודיי לואיס ובלנשט!
כשתגיעו לבסוף להחלטה, מוזמנים להצביע בסקר. כדי להקל קצת על הדילמה, ניתן להצביע לשתי הופעות.
מהי ההופעה הטובה ביותר מסרט של סקורסזה שקיבלה מועמדות לאוסקר?
- ליאונרדו דיקפריו, הזאב מוול סטריט (22%, 89 קולות)
- רוברט דה נירו, נהג מונית (18%, 71 קולות)
- ג'ו פשי, החבר'ה הטובים (17%, 67 קולות)
- רוברט דה נירו, השור הזועם (11%, 45 קולות)
- דניאל דיי לואיס, כנופיות ניו יורק (9%, 36 קולות)
- רוברט דה נירו, פסגת הפחד (5%, 19 קולות)
- מארק וולברג, השתולים (4%, 17 קולות)
- ג'ונה היל, הזאב מוול סטריט (3%, 11 קולות)
- ג'ודי פוסטר, נהג מונית (3%, 11 קולות)
- אלן בורסטין, אליס לא גרה כאן יותר (2%, 7 קולות)
- ליאונרדו דיקפריו, הטייס (2%, 7 קולות)
- לוריין בראקו, החבר'ה הטובים (1%, 4 קולות)
- קייט בלנשט, הטייס (1%, 4 קולות)
- אל פאצ'ינו, האירי (1%, 4 קולות)
- וינונה ריידר, עידן התמימות (0%, 2 קולות)
- שרון סטון, קזינו (0%, 2 קולות)
- פול ניומן, צבע הכסף (0%, 2 קולות)
- ג'ו פשי, השור הזועם (0%, 2 קולות)
- ג'ו פשי, האירי (0%, 2 קולות)
- ג'ולייט לואיס, פסגת הפחד (0%, 1 קולות)
- קתי מוריארטי, השור הזועם (0%, 1 קולות)
- דיאן לאד, אליס לא גרה כאן יותר (0%, 1 קולות)
- מרי אליזבת' מסטרנטוניו, צבע הכסף (0%, 0 קולות)
- אלן אלדה, הטייס (0%, 0 קולות)
מס' מצביעים: 282
Loading ...
טוב הבמאי שאני הכי אוהב
עם 50 שנות קריירה ועם עשרות הופעות מעולות בסרטיו.
כמעט כל דבר דה נירו עשה(מלך הקומדיה השור הזועם פסגת הפחד ועוד).
כמעט כל דבר שגו פשי עשה(החברה הטובים האירי קזינו ועוד).
כמעט כל דבר שדיקפריו עשה(הטייס שאטר איילנד השתולים ועוד).
ועוד ועוד ועוד.
אך אני חושב שבסוף הבחירה שלי די קלה ומקום ראשון בהופעות סקורסזה זה דיקפריו בזאב מוול סטריט ואחריו אני יותר מתלבט אבל נראה לי שאני אלך על השור.
אגב כל הסרטים דניאל דיי לואיס בינונים במקרה הטוב, לאחרונה ניסיתי לראות עידן התמימות אחרי חצי שעה ברחתי והייתי חייב לראות החברה הטובים להירגע
עידן התמימות הוא סרט נפלא
וכזה, בסדר, דרמה תקופתית, כאלה, עניינים, זה בטח לא לכולם אבל הסרט עצמו הוא די מושלם, וסקורסזה מחשיב אותו (בצדק) כחלק מפסגת העשייה שלו.
על טעם וריח
אותי הוא מאוד שעמם ואני ראיתי דרמות תקופתיות בחיים שלי(שהן לא הכתר).
אפשר להתווכח
על איכות הסרטים עם דיי לואיס (אני מחובבי עידן התמימות), אבל הדמות של דיי לואיס בכנופיות ניו יורק, על רקע הסרט הלא משהו הזה, היא בלתי נשכחת. מגדולי הנבלים על המסך. צריך להתאמץ כדי לזכור שלידה שיחק אחד, ליאונרדו דיקפריו.
דניאל דיי לואיס מדהים בכל דבר שהוא עושה, לא אמרתי אחרת
גם לרוב הסרטים שלו טובים. ספציפית השניים עם סרקוסזי לא משהו לדעתי
אגב אם תעשו עוד כמה שנים את הסקר "מה הדבר הכי טוב שסקורסזה עשה" עוד פעם
אני מוכן להמר ש"השטן בעיר הלבנה " מגיע למקומות הראשונים
אז דיקפריו כרגע ממוקם מעל דה נירו של השור הזועם?
אין מספיק פייספאלם בעולם.
תראה, יש מצב שזה נובע מהפיצול דה נירו
בין השור לנהג, ואילו לא חושב שמצביעי ליאו ילכו על "הטייס". אבל, כן, מודה שממש הייתי בטוח שזה חתום-נעול-בדוק של דה נירו (בנהג מונית, אבל בכל זאת) ואני מופתע מההתברגות של ליאו למעלה (למרות שכרגע יש מעט מצביעים בינתיים אז אולי עוד ישתנה).
בחרתי בליאו בגלל סיבה שטחית
סצנת המדרגות.
זו אחת הסצנות הגדולות שראיתי שחקן מבצע
כשציפיתי בה הייתי בטוח שליאו יקבל אוסקר ספציפית עליה. לפחות פיצו אותו שנה אחרי.
אה, מאוד פשוט להבין למה
אני מוכן להתערב שיש פה אחוז הרבה יותר גבוה של אנשים שראו את הזאב מוול סטריט מאשר את נהג מונית. הראשון הוא הסרט המצליח ביותר של סקורסזה, שרבים פה יכלו לראות בזמן אמת, זמין בהמון פלטפורמות סטרימינג בישראל, והוא אחד הסרטים הכי קלילים של סקורסזה שפונה גם ללא מעריצים. בשני לא צפה בזמן אמת אף אחד שהוא לא בן 60 לפחות היום (בלי לבדוק, בוודאי הרבה מעל הגיל החציוני באתר), וכל השאר נאלצו להשלים אותו בדיעבד, שאני ממש לא בטוח איך אפשר לצפות בו באופן חוקי בימינו בישראל והוא סרט קודר שהרבה פחות מתאים לצפיה קלילה.
אגב, אני מעדיף את דיקפריו כאן
אבל זה כנראה נובע מהעובדה שאני קצת סולד מדה נירו. אם כבר הופעה שלו אצל סקורסזה, אני מעדיף את "מלך הקומדיה". אבל ההופעות של ג'ו פשי בחבר'ה הטובים או אפילו פאצ'ינו ב"האירי" או דיי לואיס ב"כנופיות ניו יורק" יותר הרשימו אותי.
צפיתי בנהג מונית ביס לפני כמה שנים
חוץ מיזה אני ממש מסכים איתך כמעט על הכל. אני אישית מאוד אוהב את דה נירו הצעיר.
השור הזועם, החברה הטובים, מלך הקומדיה(אחד הטובים של שניהם לדעתי) ועוד,
אבל את דקפריו בזאב אני מעדיף עליו, אגב לא הצבעתי לפשי רק בגלל השניים האחרים.
בנוסף, אני חושב שגו פשי שחקן ענק ענק ענק, פשוט הוא נפל להיות בצל של דה נירו(אולי בגלל המראה והגובה אבל לא רוצה להגיד סתם), אבל שרואים את החברה הטובים השור הזועם קזינו ועוד ניתן לראות שהוא פשוט אחד הגדולים שהיו.
טרביס ביקל, אין ספק בכלל
ומישהו יכול להסביר איך לעזאזל ריי ליוטה לא היה מועמד על "החבר'ה הטובים"?
+1
מדהים לראות כמה דיקפריו חירב את הקריירה המאוחרת של מרטין.
זה כאילו מק'קיין היה מתמודד חמש פעמים על הנשיאות וכל פעם לוקח את פיילין כמספר שתיים שלו.
חרא, חרא של כוכב ראשי.
מביך שהוא בכלל מהווה תחרות לדה נירו.
איך אפשר בכלל להשוות?
אני מעדיף את ההופעה של דיקפריו בזאב מוול סטריט על זאת של דה נירו בשור הזועם.
ג'ייק לה-מוטה הוא דמות דוחה של איש שלא אהבתי לראות על המסך. ג'ורדן בלפורט הוא גילום קומי מפואר של איש מבחיל שנהניתי לראות על המסך. (את טרוויס ביקל אני לא זוכר מספיק טוב). הצבעתי לדה-נירו, אבל לא של "השור הזועם" או "נהג מונית" אלא "פסגת הפחד".
זה שהוא דוחה זה חלק מהותי באפיון הדמות שלו
חלק גדול מהדמויות שדה נירו שיחק אצל סקורסזה היו דוחות ובלתי נסבלות (ג'ימי דויל בניו יורק ניו יורק היה כנראה השיא), והסלידה העמוקה שהן מעוררות – כמו גם העובדה שהן ממשיכות לרדוף אותך הרבה אחרי שהסרט נגמר – היא עדות לגדולה של דה נירו כשחקן. וזה בניגוד לדמות ה"מניאק הזחוח דורש הכאפה", שזה המקסימום שדיקפריו מסוגל לו.
אבל לא אכפת לי שזה חלק מאפיון הדמות
לא רציתי לשהות במחיצתה סרט שלם, לא הפקתי איזושהי הנאה, אסתטית או אחרת, מצפייה בגבר גס ואלים שמנכר ממנו את האנשים שבחייו. מעדיף אנשים גדולים שגדולתם באה לידי ביטוי בכך שהם מעוררים ממני דברים אחרים מלבד סלידה – נועה קולר, למשל, לעיתים קרובות מקבלת לידיה דמויות שעל הנייר הן בלתי נסבלות (מה את חותמת עם אולם בלי חתן, בואי תתחברי למציאות, נשמה) אבל הופכת אותן למעוררת אמפתיה והערכה. חוכמה גדולה להפוך איש דוחה לאיש שאני נדחה ממנו; בוא תהפוך אותו לאיש מעניין, מצחיק, סקסי, כזה שרק כשהוא חוצה את הגבולות שאין לחצות אומר "רגע, מה קרה שנשביתי בקסמיו? מדובר בחרא בנאדם. אה, זה כי מדובר בשחקן וירטואוז? איזה יופי".
בלפורט זנאי שמכה נשים, מנצל עובדין ומתייחס לכל דבר בחייו כאל סחורה. נהניתי ממנו מאוד. הרגשתי איום ונורא אבל נקרעתי מצחוק. ההופעה הפיזית של דיקפריו שם גובלת בצ'פליניות. סרט נהדר, הופעה גדולה. יש לדה-נירו מה לפרגן לליאו על הופעה כזאת.
זה סובייקטיבי
אבל זה נורא משטיח את גייק לה מוטה לסתם דמות דוחה ומעוררת סלידה. כחומר זה נכון אבל יש שם כל כך הרבה מעבר. דווקא היכולת של דה נירו לגעת כל כך חזק ברגש של הקהל למרות הסלידה מהדמות זו חלק מהגדולה.
דקפריו לא שחקן רע אבל לרוב הוא מופיע הופעות מוגזמות מחאות במחוות גדולות, שהם בעיני תמיד מדד למשחק פחות טוב. לדה נירו יש את רגעי ההתפרצות אבל בשאר הזמן הוא שחקן שמשאיר את הקלפים קרוב לחזה ומשתמש במחוות הרבה יותר קטנות אך גם יותר עוצמתיות.,
ועצוב שההופעה של דקפריו בזאב מוול סטריט הכי אהובה. היא הופעה כיפית ומצחיקה אבל בסופו של דבר שטוחה. משחק יכול להיות כל כך הרבה יותר מזה. אי אפשר להשוות את ההופעה הזו לעומק הרגשי שדה נירו מפגין באירי לדוגמה.
ההקבלה למק'קיין עם פיילין נהדרת, לקחתי
לדעתי גם במקרה של דה נירו, וגם במקרה של דיקפריו, סקורסזה עושה שימוש באותו פטיש גם כשהוא לא מתאים. דיקפריו היה נהדר בה"זאב מוול סטריט" וגם בהטייס הוא ליהוק מצויין – השילוב של זוהר עם פגיעות פשוט יושב עליו מצויין. מצד שני ב"כנופיות ניו יורק" הוא די כבוי (אולי הבעיה היא פשוט שהדמות שלו בסרט הזה פשוט לא מעניינת). דה נירו היה מושלם ל"נהג מונית" ומצויין גם ב"מלך הקומדיה", אבל התפקיד שלו בקזינו הוא כזה שפאצ'ינו (למשל) יכל לגלם טוב יותר – שלא לדבר על הליהוק הלחלוטין מיותר שלו ל"האירי", שהיה צריך ללכת לשחקן צעיר בהרבה.
דה נירו מפצל עם עצמו הרבה קולות פה
או במילים אחרות – שלושה דה נירו רבים, דיקפריו לוקח.
לחלוטין
כי אם סופרים את דה נירו "יחד" – אז הוא לא רק עוקף את דיקפריו (ופשי) אלא טס לפסגה ומשאיר אבק בלתי נגמר מאחוריו.
וזה עוד בלי מלך הקומדיה
(ל"ת)
אגב, זה זמן טוב להעלות שוב את הדיון על
"רגע, באמת, מכל השחקנים המעולים ב"השתולים" אתם מעמידים את מארק וולברג??"
כלומר, הוא טוב שם כמו כל השאר (לא בטוח אם יותר, למרות שאולי?), אבל אני זוכר את ההפתעה המוחלטת שהאקדמיה עזבה על מה שבדיעבד הוא התפקיד האחרון הגדול של ג'ק ניקולסון, תפקיד סימפטי להחריד של מרטין שין, עבודה טובה של מאט דיימון ועוד בשביל מארקי מאק.
ניקולסון כריזמטי כהרגלו
אבל בשבילי הרגיש הרבה יותר מדי מוכר ממנו ורוב הזמן צפוי למדי. דיימון זה שהפתיע בענק בסרט וגונב את ההצגה.
תראה ההפתעה הייתה לאו דווקא בגלל שניקולסון טוב משאר הקאסט (הוא לא)
אלא כי ניקולסון היה מכוכבי הקולנוע שגיהקו וקיבלו מועמדות לאוסקר, והיה אז עדיין ברצף של שנים טובות וסרטים טובים – והיה מאוד מפתיע שהאקדמיה בחרה ללכת עם בחירה אחרת.
דווקא טוב שלא נתנו לו מועמדות אז
הופעה טובה אבל אם הוא רוצה לקבל מועמדות שיביא משהו חדש.מארקי מארק זה דווקא בחירה מגניבה ולא צפויה, והוא אכן היה תוספת חשובה ומרעננת לסרט כך שזו בחירה ראויה. אני לא חושב שהוא שחקן טוב אבל סקורסזה הוציא ממנו אחלה הופעה, קורה.
נ.ב לגבי ניקולסון הוא שיחק כמה שנים לפני באודות שמיט, תפקיד מצויין ולא כזה דומה לדמויות אחרות שגילם. די בטוח שקיבל על זה מועמדות מוצדקת.
אפילו לא ההופעה הכי טובה של וולברג
לא ראיתי את כולן, אבל בפייטר הוא נתן הופעה שבהחלט מצדיקה מועומדות.
בהקשר הוואלברג-י, אגב, זאת מועמדות מובנת
כי "השתולים" (בהיעדר צופים ל"אני אוהב האקביז") הייתה ההופעה הראשונה שהראתה שיש לו כשרון אמיתי של משחק. אבל, כאמור, הוא לא הכי טוב בסרט, ולא הכי טוב בקריירה שלו.
אולי עדיף להתחיל ב- השתולים לא סרט כזה טוב?!
כלומר, הוא לא סרט כזה רע, אבל הוא היה יותר מידי 'עשוי'. הרבה הפוך על הפוך, התפצלויות והתחברויות והתחכמויות שבסוף הפכו לבליל שמרוב שהוא מתאמץ להגניב את הצופות, הוא הופך לצפוי להחריד.
זוכרת שצפיתי בו וחשבתי לעצמי- רגע, על זה כל המהומה? באמת על זה נתנו אוסקר? (יש סיכוי שעוד לא נתנו כשצפיתי, לא זוכרת כבר).
נתנו את האוסקר על השור הזועם, ועל נהג מונית, ועל החברה הטובים ועוד
אני חושב שזה סרט מצויין, אבל האוסקר היה שילוב של פרס מפעל חיים לסקורזה עם תחרות די חלשה מהסתכלות שטחית על אותה שנה.
לא תחרות חלשה
המלכה, מיס סאנשיין הקטנה, מכתבים מאיוו ג'ימה – כולם סרטים נהדרים שהטייטל "זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר" יושבת עליהם נפלא. (בבל לא, אבל מה תעשה לגבי זה).
אבל כן בהחלט עניין ה"וואו פדיחות שלא נתנו עד עכשיו" היה פקטור, ספציפית אחרי שב-2004 הוא הפסיד במה שהיה מירוץ מאוד צמוד שנגמר בנוקאאוט מפתיע עבור איסטווד.
לדעתי סרט מצוין למרות שהוא לא הכי טוב שלו
החברה השור יותר טובים(יש עוד) אבל הוא סרט מצוין
לא מסכים, סרט ענק
גם אם הרעיון לא הכי מקורי, הביצוע יוצא מן הכלל
Infernal Affairs
טוב ומהודק הרבה יותר מהשתולים. רימייק מיותר
סוף סוף מישהו אומר את זה,
סרט מאכזב, בינוני, ולא מוציא את המיטב מאף אחד מהשותפים בו.
מאט דיימון לא רע, אבל התסריט מעצבן, לא אחיד, מחורר והסיום די גרוע. לא זכורה לי סצינה אחת בו שמשאירה חותם מיוחד (בעצם יש כזו, אבל לא לטובה, בגלל המופרכות שלה לקראת הסיום).
באותה שנה יותר נהניתי מ'שאטר איילנד' של מרטין וליאו.
רגע לא הבנתי
שאטר איילנד סרט מצוין ולדעתי הרבה יותר טוב (שוב אני לא מסכים עם ההתקפה על השתולים שלדעתי אחלה סרט שבעולם) אבל הוא מ2010 והשתולים מ2006
אז תוריד את ה'באותה שנה'
(ל"ת)
לדעתי וולברג בהחלט היה מעל כולם
(ל"ת)
חסר לי פה הארווי קייטל
(ל"ת)
בסקר של בארי לוינסון
(ל"ת)
טוב, עכשיו אני רוצה לראות את "איך פגשתי את אמא" של סקורסזה
(ל"ת)
אתה לא תצליח לעמוד בכמות הפריז פריימים
(ל"ת)
יחס לנשים
הבעיה של הסדרה זה לא היחס לנשים של ברני.
כן, זה לא עובר חלק בגרון, אבל זה לפחות מוצג בתור החלק הקומי והמוגזם, אנחנו לא באמת אמורים לקחת את זה כמודל לחיקוי.
הבעיה היא היחס של טד שאנחנו אמורים לתפוס כמרגש ורומנטי. והוא… לא ממש…
רגע, מה?
למה יש ביקורת על HIMYM באמצע שרשור על סקורסזה?
note to self – לבדוק באיזה שרשור את עונה על הודעות לפני שאת עונה עליהן…
פורסם פה בטעות (וגם במקום הנכון לאחר מכן)
ונהניתי מדי מזה בשביל למחוק.