כנראה ששמעתם את השם מרטין סקורסזה כמה פעמים, גם אם מעולם לא צפיתם בסרט שלו (ואם ככה, מה אתם עושים פה?). הבמאי האגדי עושה סרטים כבר למעלה מ-50 שנה (בשבוע שעבר הוא חגג 77), ובין אם אתם אוהבים או שונאים את הסרטים שלו, אי אפשר להכחיש את ההשפעה האדירה שהייתה לבן-אדם על הקולנוע כפי שאנו מכירים אותו. הוא מזוהה בעיקר עם ז'אנר הפשע והגנגסטרים, אבל מצא גם זמן לדרמות על כמרים ביפן ומותחנים פסיכולוגיים. כמו במאים אחרים שנמצאים בתעשייה הרבה שנים, הוא כבר מזוהה עם שחקנים מסויימים, כמו לאונרדו דיקפריו, רוברט דה-נירו, הארווי קייטל ועוד. לכבוד עליית סרטו החדש המדובר והמהולל, "האירי", החלטנו שהגיע הזמן להחליט: מהו הסרט הכי טוב של סקורסזה?
חלק מהסרטים נשארו מחוץ לסקר, משיקולים כאלו ואחרים, ואם בחרתם אותם אתם מוזמנים לציין זאת בתגובות. הוא גם עשה לא מעט דוקומנטרים, אז איגדנו את כולם באפשרות אחת. ומכיוון שלבחור רק אחד מכל הסרטים פה זה לא קל, ניתן לבחור עד שלושה סרטים מהרשימה.
מהו הסרט הטוב ביותר של מרטין סקורסזה?
- החבר'ה הטובים (22%, 234 קולות)
- נהג מונית (15%, 154 קולות)
- הזאב מוול סטריט (14%, 147 קולות)
- השתולים (14%, 147 קולות)
- שאטר איילנד (7%, 70 קולות)
- השור הזועם (4%, 38 קולות)
- כנופיות ניו-יורק (3%, 35 קולות)
- הנוקמים (3%, 32 קולות)
- פסגת הפחד (3%, 29 קולות)
- הוגו (3%, 27 קולות)
- מלך הקומדיה (2%, 24 קולות)
- קזינו (2%, 24 קולות)
- האירי (2%, 16 קולות)
- עידן התמימות (1%, 14 קולות)
- שגעון של לילה (1%, 13 קולות)
- הטייס (1%, 11 קולות)
- שתיקה (1%, 11 קולות)
- אחד מסרטי הדוקו שלו (1%, 9 קולות)
- הפיתוי האחרון של ישו (0%, 4 קולות)
- אליס לא גרה כאן יותר (0%, 4 קולות)
- רחובות זועמים (0%, 4 קולות)
- צבע הכסף (0%, 3 קולות)
מס' מצביעים: 541
Loading ...
מסקנה מהסקר: לא ראיתי מספיק,סקורסזה
ומרוב מה שראיתי לא התלהבתי או לא אהבתי. "פסגת הפחד" זכור לי כסרט יומרני ונפוח, "הזאב מוול סטריט" כסרט מבחיל שעוד יש לו את החוצפה להתחזות חמחזה מוסר, "הוגו" היה… נחמד, האמת, אבל אהבתי יותר את המקור הספרותי.
"השתולים" לעומת זאת הוא אחלה מותחן פשע, שמצליח בקלות להתעלות על המקור ההונג קונגי. הבחירה שלי.
'הזאב' הוא בהחלט סרט מבחיל
אבל אני ממש, ממש לא חושב שהוא מתיימר להיות מוסרי, להיפך.
הזאב מוולסטריט נועד להיות מבחיל
נועד לחשוף את הגועל של שוק ההון בדיוק כמו מכונת הכסף
רק שהוא לא מבחיל. הוא פשוט משעמם
אני זוכרת שזה היה אחד הסרטים היחידים שפשוט לא יכולתי להתאפק והצצתי בטלפון כל הזמן (ישבתי שורה אחרונה ממש ליד המקרן, אז זה לא הפריע לקהל לידי).
אני לא מצליחה לחשוב על סצינה אחת בסרט הזה שאי אפשר היה לחתוך בחצי, ועדיין לקבל את כל הפואנטה.
אני שמח שאמרת שהיית מאחורה ולא הפרעת לאף אחד
כשעושים את זה בשורה שלי או בשורות לפני אני מתחרפן וזה מפריע מאוד לחוויה. הרבה פעמים גם מעיר בנימוס אם הם מספיק קרוב אלי.
אוף, לא היו את הבעיות האלה פעם בצפיה בקולנוע :(
מה פתאום, לא הייתי עושה את זה באמצע האולם
אבל מאחר וישבתי בנקודה הכי מוארת באולם קולנוע חצי ריק, לא באמת היה אפשר לשים לב לטלפון שלי.
יכול להיות שחלק מהשיעמום שלי נבע מהעובדה שזה היה מקום ממש גרוע (VIP עאלק) והאור מהמקרן ממש הרס לי את התחושה של הסרט גם ככה.
אבל גם בדיעבד, כשיצא לי להתקל בסרט בצפיות ביתיות – הסצינות שם היו ארוכות בצורה בלתי רגילה וממש לא מוצדקת.
הנוקמים
הנוקמים
והנוקמים
ועכשיו ברצינות, מה הקטע עם ״הנוקמים״ בסקר? לא הבנתי
אם זה נסיון ״להכניס״ לו על ההתבטאויות האחרונות שלו אז זה יצא עקום וילדותי.
להכניס זאת מילה חזקה.
מדי פעם אנחנו זורקים בסרטים אפשרויות קומיות, במסורת אופציית ה"זאב רווח" של האתר. הסקר קצת יצא מבולגן וזה לא היה בסוף, אבל זאת עדיין הייתה הכוונה (כמו ששמנו את "יחידת המתאבדים" בסקר כלשהו של מארבל). לא היינו עושים סקר שלם לכבוד האדם רק בשביל להכניס לו. זה היה אמור להיות הלצה חביבה.
אוקי
(ל"ת)
הנוקמים?מה זה?
ובלי בדיחות גיבורי על (:
מה קרה ל-
אליס לא גרה כאן יותר ?
שגעון של לילה?
לא גרים כאן יותר לאחר לילה משוגע.
כמו כן, התווספו לסקר. את Bringing out the dead לעומת זאת, אני עדיין משאיר בחוץ כי הוא ממש (לא בצדק) לא נחשב.
קונדון?
הסקר הזה מדבר אלי?
הסקר הזה מדבר אליי??
(הדרך שלי לומר ש-"נהג מונית" מקום ראשון. פירטתי מדוע בדף הסרט).
פחות בטוח לגבי המקומות הבאים, אבל אני חושב שאלך על "מלך הקומדיה" בתור מספר 2: זה אולי אחד התפקידים הכי לא קונבנציונליים של דה נירו, כי הוא מגלם כאן פסיכופת מסוג אחר לחלוטין – קומיקאי כושל, מה גם שאין הרבה סרטים שיכולים להצחיק ולדכא במשפט אחד ("I hope you get cancer").
"השור הזועם": תמיד ראיתי בו מעין אנטיתזה ל-"נהג מונית". אם נהג מונית הוא על אלמוני מדורדר-מוסרית שמתפרסם בסוף, "השור הזועם" הוא על מפורסם מדורדר-מוסרית שיורד מגדולתו. בביקורת על "האירי" אגב (שעדיין לא ראיתי, מחכה לרביעי בקוצר רוח) נכתב שהוא מציג את ז'אנר הגנגסטרים בלי פילטר של סקס אפיל, ומבחינתי "השור הזועם" עושה אותו דבר לז'אנר סרטי האיגרוף: אין קרב אחד של ג'ייק למוטה שגרם לי לומר "בואנה, איך בא לי גם". סיפור מכוער ונהדר.
קזינו: קודם כל, אני לא מאמין שבין "קזינו" ל-"פגוש את ההורים" מפרידות רק 5 שנים. דה נירו עבר מהר מגנגסטר קשוח לסבא של קומדיות. בכל אופן, גולת הכותרת ב-"קזינו" היא מערכת היחסים בין פשי לדה נירו, וסצנות רבות בו גרמו לי לסיוטים — הדרך בה מטפלים ברמאים בקזינו היא הבולטת שבהן, אבל גם הסוף המר של ג'ו פשי לא מלבב במיוחד, בעיקר כשלומדים שזה מבוסס על סיפור אמיתי (למה בכלל צפיתי בדבר הזה לראשונה בגיל 11?).
"כנופיות ניו-יורק": אני חושב שזו הייתה הנקודה בה אמרתי לעצמי "בואנה, הילדון ההוא מטיטניק… הוא לא רע" ומאז הוא נהיה אחד משחקני הקולנוע האהובים עלי. הסרט מתנהל טיפה כמו אגדה (אבל מקורית כזו, מפס היצור של האחים גרים ולא פילטר של דיסני) על רקע של מלחמת כנופיות בניו-יורק. שום דבר בו לא "מרגיש" אמיתי אלא יותר כמו סיפור גרוטסקי עם דמויות מגוחכות, כולן נאמנות ומוכנות למות עבור ערכים מפוקפקים (ואם יש פריקוול אחד שהייתי רוצה לראות מבית מרטין, זה יהיה על עלייתו לגדולה של הכומר וואלון של ליאם ניסן).
"השתולים": לדעתי הסרט שהכי כיף לראות שוב ושוב ושוב (כי עם אהָבתי הרבה ל-"נהג מונית", צריך הרבה כוח רצון לשבת ולצפות בו). דיקפריו פה נהדר אבל ג'ק ניקולסון (לאן הוא נעלם אגב?) גונב את ההצגה מבחינתי.
"הזאב מוול סטריט": עשוי לעילא אבל הסרט too much. כשהגיעו כתוביות הסיום הרגשתי שרצתי הרגע מרתון. סרט טוב, כן? ודיקפריו לדעתי כאן בשיא (בקריירה הסקרוסזאית שלו) אבל אין לי ממש חשק לצפות בו שוב בעתיד הנראה לעין. אולי אחרי שארשם למכון כושר.
הוגו: כנראה הסרט שמצביע הכי הרבה על יכולותיו של סקרוסזה בתור במאי. אני לא אומר שזה כי הוא אחד הסרטים הטובים שלו (על אף שלדעתי זה המצב) אבל ב-הוגו" מוכיח סקרוסזה את יכולתו לקחת איזה ז'אנר שהוא רוצה ולעשות ממנו מטעמים. הוא אפילו גרם לי להצטער טיפה על כך שהבחור כבל עצמו לז'אנרים מסוימים, כי אני תוהה מה סקרוסזה יכול היה לעשות עם… לא יודע, אנימציה או מחזות זמר למשל.
"שאטר איילנד": צפיתי בו רק פעם אחת כשיצא בקולנוע, לכן הרבה אני לא זוכר ממנו. אני כן זוכר את אווירת המתח הנהדרת והייתי מאלה שלא ניחשו את הטוויסט, אבל לומר שהוא הותיר בי חותם מיוחד? לא, לא כל-כך.
הטייס: שעמום אחד מתמשך (וצפיתי בו איזה 4-5 פעמים. ככה זה כשאתה נער עם מלאי מוגבל של סרטי DVD). אין בו דמות מעניינת אחת או סצנה שאני יכול להצביע עליה ולומר "וואו". טוב, אף אחד לא מושלם.
(כן כן, עם כל אלה איכשהו יצא שלא צפיתי ב-"החבר'ה הטובים". מתכנן לתקן את החור בהשכלה עד שייצא "האירי" בנטפליקס).
אוקי, ראיתי "החבר'ה הטובים"
סרט חמוד.
כנופיות ניו יורק מעל הכל
סקורסזה הוא כנראה הבמאי האהוב עלי ולבטח הבמאי שצפיתי בהכי הרבה סרטים שלו (צריך לראות מהרשימה: האירי, שתיקה וצבע הכסף)
כנופיות ניו יורק פשוט הימם אותי. סרט שכל מרכיב אמנותי פה פשוט מבריק: הצילום, הסטים, העריכה, המוסיקה, הסיפור, התלבושות, בניית הנרטיב והגעה לפואנטה בסוף – הכל פשוט היה מעולה ולדעתי הסרט הטוב ביותר של הבמאי – מומלץ לחום למי שחשב לותר בגלל דיקפריו הצעיר (לא החלק החזק בסרט, אבל לא מזיק)
פסגת הפחד
בפרספקטיבה רחבה ואובייקטיבית ככל הניתן יתכן שהייתי בוחר ב"החבר'ה הטובים" או "השור הזועם", שמציגים את הקולנוע המשוכלל ביותר של סקורסזה – אבל ככל שזה נוגע לחוויה האישית שום סרט לא יצר אצלי אימפקט חזק יותר מאשר "פסגת הפחד". יכול להיות שזה היה בגלל שציפיתי בו בגיל צעיר יחסית – ושהוא גם היה החשיפה הראשונה שלי לקולנוע של סקורסזה – אבל משהו בסרט הזה הותיר עלי חותם שלא הרפה ולא עזב את מחשבותיי שבועות אחרי הצפייה. זו היתה אחת מחוויות הצפייה הכי מטלטלות, מטרידות ומפחידות שזכורות לי, עד לרמה שחששתי מלחזור אליו לצפיות חוזרות במשך שנים. מבחינתי "פסגת הפחד" נותר שיא הקריירה שלו.
החבר'ה הטובים
לא הראשון שראיתי, אבל ללא ספק הכי משוכלל, הכי טוב, הכי עובד. משהו בוויס־אובר שם עבד לי נהדר. וואי, זה היה סרט טוב! צפיתי בו מרותק מההתחלה ועד הסוף.
סקורסזה לא מדבר אלי
למיטב זכרוני צפיתי רק בשניים מהסרטים ברשימה – צבע הכסף והחבר'ה הטובים – וזה היה מזמן ולא השאיר בי חותם מיוחד.
אני גם לא נמשך לצפות באף אחד מהסרטים ברשימה ולכן אצביע לאפשרות הקומית.
וואו, איזו רשימת סרטים מדהימה !!!
איזה סקר מעולה, אני פשוט לא יודע מה לבחור…
תודה רבה!!!
צפיתי בשנתיים האחרונות בכמה מהקלאסיקות של סקורסזה
וכולם סרטים מופלאים, אבל לפחות לשתיים מהקלאסיקות – נהג מונית והשור הזועם – יש בעיה מאוד גדולה: הדמות הראשית שלה פשוט בלתי נסבלת. זה גרוע במיוחד ב"שור הזועם", סרט שבו באמת לא הצלחתי להבין את המניעים או את דרך החשיבה של אף אחת מהדמויות. דווקא שני הסרטים האחרונים שבהם צפיתי – "קזינו" ו"מלך הקומדיה" החזירו לי את האמון בשילוב סקורסזה-דה נירו: גם הן היו סיפור עליתו ונפילתו של דמות לא מוסרית, אבל הפעם מדובר בדמויות עם קסם, שהרצון שלהם (תאוות הבצע והפרפקציוניזם של "קזינו" ועוד יותר הרצון להצליח כאמן ב"מלך הקומדיה" היו הרבה יותר מובנים לי ויצרו דמויות שלא חשתי כלפיהן דחיה מהרגע הראשון).
בסופו של דבר, יחד עם "מלך הקומדיה", הצבעתי לעוד שני פושעים מקסימים – החבר'ה הטובים והזאב מוול סטריט.
תודה!
"השור הזועם" מבוים וירטואוזית, אבל הוירטואוזיה הזאת לא עוזרת לי כשהיא מסביב לדמות שממש לא מזיזה לי. לה-מוטה של הסרט (דה נירו אמר על הבמה, כשזכה באוסקר על גילומו, שהוא תובע את ההפקה – תכלס, מבין אותו) בלתי נסבל. לא הבנתי אותו, וגם לא התיימרתי להבין אותו. את ג'ורדן בלפורט דווקא הבנתי, וגם אם לא אהבתי אותו במיוחד, כן נהניתי לראות אותו עושה שטויות על המסך.
דה נירו דיבר על האח
(ל"ת)
מבחינתי זה השתולים בלי שום התלבטות
(ל"ת)
קזינו. קל.
לדעת כותב שורות אלו: קזינו = סרט הגנגסטרים מס' 1 בהיסטוריה. ובוודאי מקום ראשון בסקר.
(הקרב בין "החבר'ה" ובין "רחובות" הוא רק על המקום השני).
אנדררייטדס:
צבע הכסף, עידן התמימות.
אוברייטדס:
הטייס, שתיקה.
שתיקה מוערך יתר על המידה?
לא ראיתי כמעט אף אחד מתלהב מהסרט הזה. טוב לשמוע שיש מישהו שאוהב אותו.
אוקיי, ניסיתי לצפות ב'קזינו'
אבל הפסקתי אחרי שעה וחצי. עד אותו הרגע הרגשתי שאני צופה באקספוזיציה אחת ארוכה. קרו דברים, אבל קשה לי לקרוא למה שקרה שם 'עלילה'. זה מאוד מזכיר את החוויה שלי מ'החבר'ה הטובים' – סרט מהולל שהפסקתי לצפות בו באמצע בכל פעם שניסיתי.
חייבת להגיד שמה שהכי הפתיע אותי בקזינו זה הסקז אפיל שהיה לגו פשי בסרט.לא ראיתי את זה בא
סקורסזה האחר
זה של סרטי התעודה המוזיקליים: No direction home על בוב דילן הצעיר, The last Waltz על הבנד (עם ביצוע מיוחד ויפהפה למה שאני מחשיב כשיר הרוק הגדול ביותר בכל הזמנים https://www.youtube.com/watch?v=sjCw3-YTffo ) וכמובן Shine a light שראיתי אותו 3 פעמים בקולנוע וכל פעם הייתה לי חוויה אחרת ממנו. ככה זה כשאתה מעריץ של הרולינג סטונס.
אפרופו סקרים
האם אנחנו הולכים לעשות כאן באתר משהו בסגנון "סרט העשור"? או שזה משהו גדול ומורכב מידי?
התכנון הוא כן
אבל אל תצפה לזה לפני אמצע ינואר
ווהו!
Team לה לה לנד התאחדו.
take your time!
אני כבר מכין את התגובה שלי על מדוע "הרשת החברתית" הוא התשובה הנכונה היחידה
אין שום ספק
הח'ברה הטובים זו יצירת מופת!
דה נירו ופשי בגדולתם, וכמובן- ריי ליוטה אשר עושה שם תפקיד בלתי נשכח. הסרט הגדול ביותר של סקורסזה.
טוב, בסוף לא יצא לי לדרג את הסרטים לפני שהסקר נסגר
צריך להזכיר לעצמי לעשות את זה מתישהו, בייחוד לנוכח העובדה שהסקר בעיקר משקף את הסקורסזה של קולנוע אחד, ודי מתעלם מההישגיים הרגשיים יותר, השקטים יותר והמעניינים הרבה יותר (לדעתי, לדעתי)
דירוג של נערות סקורסזה הטובות ביותר (המילה נשמעת קצת מיזוגנית אבל נשות סקורסזה נשמע רע) מהמעפנה לטובה ביותר
קמרון דיאז כנופיות ניו יורק
אנה פאקוין האירי
ורה פרמיגה השתולים
מישל וויליאמס שאטר אייחנד
ליזה מניילי ניו יורק ניו יורק
מרגו רובי הזאב מוול סטריט
רוזן ארקט שיגעון של לילה
שרון סטון קזינו
קלואי גרייס מורץ הוגו
קרי מוריאטי השור הזועם
לוריין בראקו החברה הטובים
אלי ברסטיין אליס לא גרה כאן יותר
גסיקה לאנג וגלייט לואיס פסגת הפחד
פטרישיה ארקט לגעת במוות
גודי פוסטר נהג מונית
מישל פייפר (וגם וינונה ריידר) בעידן של תמימות
קייט בלאנשט בטייס (ופיכסה על קייט השנייה שנמצאת בסרט ולא נזכירה)
נ.ב כל הזמן מדברים על כך שלסקורסזה לא אכפת מנשים. אני חושב שיש בסרטים שלו מקום מאד מכןבד לנשים. כמובן הוא במאי שנוח לו הרבה יותר בחברת שחקנים גברים (למרות שאחד משיתופי הפעולה הכי משמעותיים שלו, אם לא הכי, הוא עם העורכת שלו) והוא לא נוטה להתמקד בנשים, אולי ניתן לסלוח לו כי היא שייך לעידן שונה לגמרי. אבל בהחלט יש מקום של כבוד לדמויית נשיות בסרטיו (חוץ מקמרון דיאז כמובן, כזאת יאבשה.
מסכימה עפ הכל מלבד הבחירה הכה נמוכה באנה פאקווין. אמנם היא בקושי מוציאה מילה במהלך הסרא אך זה מכוון כי סקורסזי חשב שהמבטים החודרים שלה יהיו יותר כואבים וטורדים ממילים והוא לגמרי צודק. בנוסף כשחושבים על זה הסלידה שלה מהחיים של אביה הופכים אותה לאחת הדמויות הסקורסזאיות היותר סימפטיות שיצא לי לפגוש (ופגשתי את כולם,אפילו ברטה בוקסר ראיתי).
יש לו חיבה לבלונדיניות.
לקח מהיצ'קוק כנראה. רוב הדמויות הבולטות שלו הן בלונדות- שור הזועם, גודי פוסטר, פטרישיה ארקט, קייט בלאנשט, קמרון דיאז, שרון סטון, מרגו רובי, מישל פייפר, גסיקה לאנג, אלן ברסטיין,מישל פייפר וויליאמס, רוזנה ארטקט, קלואי גרייס מורץ,ורה פרמיגה ואני בטוחה שיש עוד שמות שאפשר להוסיף לרשימה. זה מטורף. מה הוליווד לא מוכנה להפנים שיש נשים עם שיר שחור וזה לגמרי סבבה?
אגב לפני כמה שבועות ראיתי את הטייס וגוון סאפני הופיעה שם בתפקיד קצר אבל זה נשמע לי מאד מוזר שסקורסזי בקשישא ליהק אותה. כמו שהיה מלהק את אריאנה גרנדה להאירי.
אריאנה גאנדה והאירי זה שילוב מצוין.
גם בגלל המוצא האיטלקי שלה, וגם כי שניהם מרדימים אותי בדיוק באותה מידה.
אם סקורסזי מרדים אותך אז קולנוע בכלחי מרדים אותך. כי יותר טוב מסקורסזי לא תמצאי, אין לך סמאחים היום וסרטים עם בימןי יצירתי ותקציב מושקע, רק סרטים בינוניים כמו הסרטים של ריצרד לינקטייר היאבשים.
אכן, כל הקולנוע בימינו, רק לינקלייטר
השתלט וחנק את הקולנוע, אי אפשר לראות כבר סרט שלא לינקלייטר, אין דברים כאלה.
(וברצינות: מותר לאנשים לא לאהוב סקורסזה, לא לאהוב את "האירי" וזה לא אומר דבר על אהבת הקולנוע שלהם או כל דבר אחר עליהם)
תודה!
אני מרגישה איך הגוף שלי מתמלא בכמות עצומה של אנרגיה מכל אלפי שעות השינה שהרווחתי רטרואקטיבית. נראה לי שאני טלקינטית עכשיו.
וגם סיביל שפארד מופיעה בנהג מונית
למי ששכח.
מעניין להשוות לסקר הקודם של עין הדג
בסקר ההוא יש אותם טופ 6 ובאותו סדר, חוץ מחילוף בין נהג מונית לחבר'ה הטובים, ששם היה צמוד מאוד ונהג מונית ניצח.
כמו כן, בסקר פה הצליחו להתברג בתוך השישייה הזאת בצמרת עוד 3 סרטים שלא היו קיימים אז, מה שאומר שמצד אחד לא נס ליחו, מצד שני נהג וחבר'ה הם על זמניים.
מגניב מאוד, תודה על ההקפצה
(ל"ת)