שלשום שודר טקס האוסקר ה-96, ומזל טוב ל"אופנהיימר" שהצטרף למועדון הזוכים בפרס הנחשק של הסרט הטוב ביותר. אבל מי הם שאר חברי המועדון הזה?
יש את הסרטים שכולם מכירים, גם אם לאו דווקא ראו אותם כמו "קזבלנקה" או "הסנדק" או "שיבת המלך". אבל הרבה מהזוכים בפרס הסרט די נשכחו עם חלוף השנים. חלקם בצדק (מסתכלים עלייך, "סימארון"), כשהזכייה בפרס היא הדבר המעניין היחיד לגביהם, אבל אחרים כן מוצלחים ושווים צפייה גם כיום.
אז הכנו לכם סקירה קצרה (יחסית, זה בכל זאת כמעט מאה סרטים) ומבולגנת מעט (בכל זאת, פרט לתיקונים קטנים בדיעבד נעשה בטייק אחד בלי תסריט כתוב מראש) של כל זוכי פרס הסרט הטוב ביותר מאז תחילת האוסקר – הטובים, הרעים, אלה ששדדו זכיות מסרטים ראויים יותר (עדיין לא סלחתי לאקדמיה שהעדיפו את "לב אמיץ" על פני "בייב"), ומה לעזאזל שלא יהיה "הן לא תיקחהו עימך". תחשבו על זה כשיעור היסטוריה קצר או על מסע בטעמו המפוקפק של יהונתן או כטריפ נוסטלגיה דרך סרטים ששכחתם שקיימים או שזכו באוסקר.
זה הסרטון הכי ארוך (עד כה) בערוץ של האתר אז אנחנו מקווים שתיהנו ולהפסיק לדבר על האוסקר עד כזה, לפחות אפריל.
לפעמים יש קטע שאתה לא מסוגל להבין בנאדם ברמה שהיית רוצה להכנס לראש שלו רק כדי להבין איך ההיגיון שלו עובד
אז הייתי שמח רק לכמה רגעים להיכנס לראש של יהונתן צוריה רק כדי להבין איך, למען השם, יצירת מופת כמו צלילי המוסיקה מוציאה ממנו פעם אחר פעם את התגובה המוזרה הזאת.
מה הבעייה באיך שהילדים משחקים? ראיתי בחיי לא מעט הופעות משחק הרבה יותר גרועות המבוצעות ע״י ילדים.
הם אולי לא נתנו הופעות אוסקריות, אבל יחסית להופעות של ילדים בסרט מפעם הם אחל׳ה לחלוטין, ובוודאי שלא רובוטים חסרי נשמה או איזה שטות בסגנון.
אני פשוט מרגיש שאין מצב שאני וצוריה ראינו את אותו הסרט.
הבהרה: זאת לא ביקורת על איכות המשחק שלהם
זה פחד טהור מאיך שהם מתנהגים.
אז עוד יותר
כי בעיניים שלי הם מתנהגים כמו ילדים רגילים לחלוטין.
למעט סצינה אחת בה כולם בוכים באופן שמרגיש מעט תמוה, כל ההתנהגויות שלהם בסרט הם התנהגויות רגילות לחלוטין.
איך, למען השם, אפשר לראות את הילדים האלה ולחשוב שהם רובוטים חסרי נשמה? זאת לעולם לא אדע (אלא, כאמור, אם אכנס לראש של צוריה, מה שכרגע לא אפשרי מבחינה מדעית).
מממה שראיתי אני מסכים איתך לגמרי על רוב הדברים שראיתי
ביחוד על צורת המים שהדברים היחידים שיש לי להגיד עליו הם"וואו הייתי אוהב אותו… אם הייתי בן 9, ואם לא ראיתי את סרטי hellboy לפני" ,"מי חשב שקו העלילה בין הזקן הבודד למלצר היה רעיון טוב?" ו"in one indescribable instant ממש מתאים לסוף, יותר מדי מתאים"
היחידים שאני לא ממש מסכים אליהם הם 12 שנים של עבדות ופרזיטים וגם אז 12 שנים הוא סרט טוב מאוד אבל הוא פשוט סרט אם כמה רגעים של אור שמאוד אהבתי ושאר הזמן הוא תיאור מאוד כבד של סבל, לפחות ממה שאני זוכר. ופרזיטים שפשוט מזכיר לי שאולי כדאי לי לראות סרטים צנועים יותר של בונג כי אני לא אוהב את הרגעים הבומבסטים שלו בכלל. את פרזיטים אהבתי עד למסיבת יום ההולדת ומשם… אוי.
הם קוראים לי מר טיבס!
ציטוט נהדר, ביחוד ברגע ובדרך שבה סידני פואטה אומר את זה.
בכלל, מדברים על ז'אנרים שלא זוכים בפרסים לרוב – אבל כחום הלילה הוא, ת'כלס, buddy cop movie – האב הרוחני של נשק קטלני, מפגש לוהט, 48 שעות, בחורים רעים וכו'
הוא רגע קולנועי נהדר
אבל משהו בו כציטוט פשוט פחות עובד לי.
הרי יש עוד ציטוטים שאפשר להשתמש בהם גם כשזה לא לחלוטין מילולי – "תמיד יהיה לנו את פריז", נניח עובד גם כשאין לכם באמת זכרונות מפריז. "אני ספרטקוס" ברור בייחוד כי אתה לא ספרטקוס.
אבל "קוראים לי מר טיבס" מוחלש במידה מסוימת כי כל הנקודה היא הכבוד הבסיסי שהוא דורש שיקראו לו בשמו… וקצת קשה לשחזר את הקסם של הסצנה בלי להוריד מהנקודה שלה אם לא באמת קוראים לך מר טיבס.
אף פעם לא ראיתי ציטוטים מפורסמים כמשהו לצטט בחיי היום יום
הם יותר כמו משפטים מהסרט שפשוט נחרטים לצופים בזיכרון. בלי הצורך בלצטט אותם או להשתמש בהם אחר כך.
(למרות שאני כן מדקלם משפטים מסרטים לפעמים אבל רק כשאני לבד ועם עצמי)
כשרק התחלתי לימודים בארה"ב דיברנו בכיתה על אמונות טפלות.
אז אמרתי את המשפט:
I'm not superstitious, but I'm a little stitious .
מה שגרם להרבה אנשים לתקן אותי שלא ככה משתמשים במילה הזאת והרפרנס עבר להם מעל הראש.
מערבונים
טענת ש"בלתי נסלח" הוא המערבון הראשון שזכה באוסקר מאז שנות ה-30 אבל בפועל הוא אפילו לא המערבון הראשון שזכה בשנות ה-90. רוקד עם זאבים (לא באמת סרט על קווין קוסטנר רוקד עם זאבים!) זכה בסה"כ שנתיים לפניו.
אבל גם לא באמת מערבון
כאילו, שוב, הוא מתרחש במערב והכל – אבל כל האלמנטים שמישהו מתכוון אליהם כשהוא אומר "בוא נראה מערבון" לא קיימים בו. אם תגיד למישהו "בוא נראה מערבון" ותראה לו "רוקד עם זאבים", תקבל מבטים מאוד עקומים.
סרטים חמודים
בעקרון אני בצד שלך בנוגע לסרטים ה'חמודים' שזכו באוסקר. יש לי חיבה גדולה באופן מוזר להפצוע האנגלי ולספר הירוק, אני משועשע מהתבוסה ששייקספיר מאוהב הנחיל לטוראי ראיין, אפילו ספוטלייט וקודה נחמדים. באופן כללי אני גם מרוצה מכמה הרשימה של זוכי האוסקר בעשור האחרון מגוונת.
אבל ברמה הרעיונית אני מסתייג מזכייה של סרטים כאלו הרבה יותר מאשר סרטים שלא אהבתי. קשה לי להניח אצבע על 'מהו סרט השנה' או סרט שראוי לזכייה כזו, ולמעשה ברור שאין תשובה לשאלה הסובייקטיבית הזו, אבל אני מרגיש שבכל מקרה זה צריך להיות סרט שקבוצה גדולה של אנשים בחרו בו לסרט השנה או אחד מסרטי השנה שלהם. שהרבה אנשים התלהבו ממנו ממש.
טענה שנשמעת הרבה היא: "מה אנשים מתלוננים על ששייקספיר מאוהב/נאום המלך/וואטאבר ניצח את להציל את טוראי ראיין? אני אוהב שייקספיר מאוהב, ולא סבלתי את טוראי ראיין". אבל אני חושב שזאת לא טענה. ברור שלכל סרט יש אוהבים ושונאים, השאלה היא כמה אנשים הרגישו ששייקספיר מאוהב הוא מהסרטים הגדולים של השנה.
אני לא אהבתי את אור ירח, אבל אני זורם לגמרי עם הזכייה שלו כי ראיתי שאנשים משתגעים עליו, מדברים עליו בתור יצירת מופת וכו' וכו'. זה לא קורה עם קודה או עם הפצוע האנגלי.
אני אוהב את הספר הירוק הרבה הרבה יותר מאשר רומא. אבל אלו שאהבו את רומא אמרו שהוא מדהים, שהוא סרט השנה שלהם, שהוא אחד הדברים הכי טובים שיצאו בעשור האחרון. אני שאהבתי מאוד את הספר הירוק אומר שהוא חמוד וכיפי ומהנה ואחלה סרט בעולם, וכשישאלו אותי מה סרט השנה שלי ל-2018/19 אני בכלל לא אחשוב עליו.
השאלה כמובן היא: מהו סרט השנה
לכאורה זה ברור: הסרט הכי טוב של השנה.
רק שאין כזה באמת, ברוב המקרים. יש מקרים בהם יש תמיכה רחבה מאוד וזה יותר ברור (יותר בעבר מבימינו, יש לציין) אבל לרוב על כל להיט על יש מקטרגי על – האם העובדה ש"אווטאר" פספס למרות הקופות העצומות שלו והביקורות והטכנולוגיה פורצת הדרך היא טרגדיה?
איכשהו, לא – ולא רק בגלל שביגלו הייתה הראשונה לזכות בפרס הסרט והבימוי, אלא גם בגלל שמדי פעם קונצנזוס הוא פחות חזק.
אז סרט מאוד חזק? כן, אבל סרטים באים והולכים: אתה מדבר בביטול מסוים על "הפצוע האנגלי" אבל הסרט הזה היה עצום בזמן אמת. הפארודיה בסיינפלד אולי גורמת לו להישמע כאנקדוטה, אבל העובדה שהוא הופיע שם הוכיחה במובן מסוים את הגודל שלו.
אבל היום הוא הרבה פחות חזק.
כנ"ל רומא מול הספר הירוק – "רומא" זכה להייפ די ב-2018 שמאז נשכח ברובו. יש עוד מי שנזכר בו בחיבה, לא אשקר, אבל בימינו כשמדברים על הזכייה המבאסת של "הספר הירוק" זה פחות בגלל מי שהפסיד ויותר כי פשוט שונאים את מי שזכה.
גם "שייקספיר מאוהב" היה להיט לא קטן (מקום תשיעי בקופות בעולם), עם ביקורות נהדרות וכו' וכו'.
בקיצור, לא יודע. זה מסובך ומסורבל. נראה לי שהסרט היחיד שאני יכול להגיד עליו שהוא קטן מהזכייה שלו הוא CODA – ושם זה בעיקר בגלל ש-2021 הייתה שנה מוזרה שבה האוסקר לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. במובן מסוים, הכאפה בטקס הייתה שוות ערך לכאפה הכללית שהטקס חווה ואז מנסה מאז לפצות על זה בשנתיים האחרונות, וללכת על סרטים גדולים ובולטים שיש סביבם קונצנזוס (שכאמור, לא ממש היה גם ככה ב-2021).
שוב, אני מסכים שאין תשובה ברורה
אבל אני כן מרגיש שזה הגיוני לדרוש שאם אני אפתח עכשיו באקראי מאה רשימות של טופ שנה מתוך האינסוף שממלאות את לטרבוקסד, אני אמצא את הסרט הזוכה מופיע שם הרבה.
לתחושתי אני אמצא את רומא, אווטאר או להציל את טוראי ראיין מככבים ברשימות השנה שלהם ואפילו בראש הרשימות, אבל אתקשה הרבה יותר למצוא את הספר הירוק או שייקספיר מאוהב.
יכול להיות שאני טועה. אולי באמת יש רבים שרואים בהם או בספוטלייט או הפצוע האנגלי וכו' סרטים גדולים ממש. אגב, כיוון שהזכרת את הפצוע האנגלי כסרט שאני מזלזל בו אני רוצה להדגיש שוב: אני אוהב אותו ואת הספר הירוק מאוד, בלי טיפת ציניות.
אנחנו דנים על שני דברים: מהות ודוגמאות ספציפיות
אז רגע אסגור חלק מהדוגמאות וננסה לתהות על המהות:
הנה הפצוע האנגלי, הסרט השלישי הכי מוזכר ברשימות עשירייה . זה גם המקום בו תפגוש את שייקספיר מאוהב. זה לא איפה שתמצא את "ספוטלייט", כי הוא בכלל מקום שני.
"הספר הירוק" אכן יותר נמוך ובמקום 35 בשכלול. מחמדנו מלפני שנתיים CODA במקום 14.
כוכבית: אני סומך על האתר הזה שהוא שיכלל נתונים כמו שצריך לצורך הדיון הזה. אפשרי שזה אתר מאוד חרטבונה שלא יודע מה הוא עושה, אם כי התוצאות המפתיעות (אם תלך לשנות השבעים תתקל בסרטים שאף אחד לא מכיר בימינו) גורמות לי להאמין לו בסך הכל – אף אדם עם אג'נדה לא היה מקדם סרטים שנשכחו כפרנציפ.
מה האתר הזה משקלל?
(ל"ת)
את רשימות עשרת הסרטים הכי טובים של מבקרים
של אותה שנה.
וואו, מדהים
טוב, אם באמת היה קונצנזוס מבקרים של שימת לב והערכה גדולה לסרטים האלו, זה בהחלט משנה את התמונה.
ידוע לך על אתר שעושה את מה שאני ניסיתי לעשות? היינו, משקלל נתונים מרשימות דירוגי שנה של קהל באתרים?
אני לא מכיר משהו כזה
אבל לכאורה זה נעשה "אורגנית" על ידי הדירוגים בימד"ב ובלטרבוקסד. כלומר, כן, יש איזשהו הבדל בין דירוג כללי והאם שמת או לא אותו ברשימה, אבל אני לא בטוח כמה סטייה תהיה לך.
אני הנחתי שההבדל הזה הוא הבדל גדול
אני יודע אישית שבדירוגים שלי יש הבדל, ואני משוכנע שזו צורה אחרת של הסתכלות.
ההבדל הזה הוא בעצם כל הטענה שלי, שסרט שזוכה בפרס צריך להיות כזה שאנשים מרגישים כלפיו שהוא "סרט וואו" "סרט שנה", שזה שונה מאוד מלחשוב שהוא סרט טוב.
לספוטלייט לדוגמה יש דירוג מאוד טוב בימד"ב, מעניין אותי ממש כמה הדירוג הזה תואם הופעה שלו ברשימות טופ שנה.
עשיתי מדגם אקראי
דגמתי עשרים רשימות שמדרגות בלטרבוקסד את סרטי 1998. החלטתי שרירותית להתייחס לחמשת הסרטים הראשונים ברשימה, ולייחס משמעות גדולה להופעה במקום הראשון. עברו 25 שנים מאז, ואפשר כבר לראות האם למפרע נכון היה לומר ששייקספיר מאוהב ראוי.
המופע של טרומן מופיע ב-12 רשימות, בשלוש מתוכן במקום הראשון. ביג לבובסקי ב-11 רשימות, בארבע מתוכן במקום הראשון. להציל את טוראי ראיין מיד אחר כך, מופיע בשבע רשימות כשבשלוש מתוכן הוא במקום הראשון.
אחר כך מופיעים המירוץ לצמרת של מקס פישר, מולאן, אמריקה אקס ועוד. שייקספיר מאוהב לא מופיע בכלל, אפילו לא ברשימה אחת.
טוב, זה טעות מכמה סיבות
1. לטרבוקסד הוא אתר די הומגני בטעם שלו, אז אתה לא מקבל את המגוון הרחב של דעות שאתה רוצה במחקר שכזה.
2. אתה מנסה לשאול על סרט שזכה בזמן אמת על ידי שימוש ברשימות עשרות שנים אחרי שהדברים נעשו. זה לא לחלוטין הוגן, וחלק מהעובדה ששייקספיר מאוהב "לא מגניב" זה כי הוא ניצח את ספילברג. הרשימות של אותה שנה לא נקיות משיקול דעת, כמובן, אבל הן נעשות בלי הנרטיב של האוסקר שמוכנס לתוכם וקובע "נבלים" ו"גיבורים" במשחק הזה. היסטוריה אלטרנטיבית שבו שייקספיר מאוהב לא זוכה היה הכרח משנה את היחס אליו.
3. 20 רשימות זה אפילו לא הסף התחתון של מובהקות סטטיסטית.
אני מסכים בגדול
עם הטיעון הראשון והשלישי שלך. לא התכוונתי ממש להסיק מסקנות, אלא לקלוט רוח של דברים ולגבות תחושה שהיתה לי ממילא. בסופו של דבר יש כאן פער גדול, סרט שלא הוכנס בכלל לרשימות.
בנוגע לטענה השנייה – אני דווקא חושב שיש נטייה היום יותר להצדיק את הזכייה. יותר יוצא לי להתקל באמירה "להציל את טוראי ראיין לא היה כזה וואו, וההפסד שלו באוסקר לא כזה אסון". יש איזו תחושה שלהתבאס על ההפסד שלו זה טרנד שעבר זמנו.
אבל גם בהגנה הזאת
שייקספיר עדיין "לא כזה משהו", והמטרה היא רק להוריד גם את טוראי ריאן. כלומר, עדיין הרעיון העקרוני שזה סרט פחות טוב מושרשת פה.
לא יודע
בגדול נראה לי שזה פשוט כבר לא טרנדי להתבאס על התבוסה שלו ולהתרגז על שייקספיר מאוהב, כך שאין סיבה "להעניש" אותו.
סתם תחושות אישיות, אין לזה שום אחיזה או ראייה מהמציאות.
אני בעד קונצנזוס
צריך גם לומר ששיקספיר מאוהב זכה בגלל קמפיין אוסקרים אגרסיבי מאוד של הארווי ויינשטיין , אני לא יודע עד כמה הקמפיינים שהאולפנים עושים עבור הסרטים משפיע על זהות הזוכה אבל אני מניח שדי הרבה.
אבל להוציא את זה , אני חושב שהזוכה צריך להיות הסרט שהוא הכי אהוב מבין הסרטים המועמדים , אין באמת מדד שיכול לקבוע מי הסרט הכי טוב . לה לה לנד היה צריך לזכות כי הוא הסרט שכולם דיברו עליו באותה שנה מבין אלו שהיו מועמדים ומעט מאוד אנשים ראו את אור ירח, אני בספק שכל מי שהצביע אליו ראה אותו ואין מה לעשות גם אם הוא הסרט היותר חשוב , עם מסר יותר משמעותי וכדומה ,יש חשיבות לתת לסרט שנמצא בקונזצנזוס , כי בעיניי האוסקר הוא גם החלון תצוגה של הקולנוע ויש פרסים אחרים שיכולים לתת לסרט היותר חשוב/אומנותי של השנה .אוואטר הוא סרט שיזכר שנים קדימה והישג קולנועי אדיר בעוד מטען הכאב הוא סרט משמעותי חשוב לתקופה שלו אבל אנשים לא זוכרים אותו .
באופן כללי אני חושב שזה צעד נכון לתת מועמדויות לסרט הכי טוב לסרטים פופולריים עם איכות כמו חולית , כי האוסקר איבד הרבה מהפופולריות שלו וחלק מזה לדעתי בגלל שאנשים לא יראו טקס פרסים על סרטים שהם לא ראו או אהבו בכלל .
אבל האם אין משמעות לכך שהסרט מייצג את התקופה שלו?
מטען הכאב מייצג את התקופה בה הוא נעשה הרבה יותר מאווטאר. כלומר, כן, אווטאר מייצג את טרנד התלת מימד (שהוא התחיל בעצמו), אבל מטען הכאב מייצג ממש את התקופה ההיא של סוף שנות האלפיים, של סוף ממשל בוש ומלחמת עיראק. אווטאר לעומת זאת היה יכול לצאת עשור מוקדם או מאוחר יותר, וזה לא באמת היה משנה (למרות שיש קריאות של הסרט שקושרות אותו ל-9/11).
דווקא כיום אווטאר הרבה פחות אהוב ממה שהיה כשיצא, מבין כל המועמדים של אותה שנה רק לשניים (הזדמנות שנייה ולחנך את ג'ני) יש דירוג יותר נמוך בלטרבוקסד. אז אולי באותה תקופה הוא היה סופר אהוב ופופולרי, אבל הפופולריות שלו דעכה עם השנים, ולמען האמת מרגיש שלא דיברו עליו יותר מדי עד שיצא סרט ההמשך (עד כמה מטען הכאב נשכח או לא זה נתון לויכוח).
אני חושב שדווקא יש משהו יפה בכך שהסרט שנבחר באותה שנה מייצג כל כך את התקופה שלו (having said that, עדיין ממזרים חסרי כבוד הוא הסרט הכי טוב של השנה בפער והיה צריך לזכות).
מה יפית עמק נוי
הוא לדעתי אחד הסרטים הטובים של ג'ון פורד ואחת הקלאסיקות ההוליוודיות הגדולות, גם אם נשכחות כיום. והוא מתרחש בוולס, לא באירלנד, למרות שהוא צולם בארה"ב בגלל מלחמת העולם השנייה.
אכן כן
ויש בו את אחת הסצנות האהובות עליי בכל הזמנים – שיעור אגרוף למורה המניאק שמתעלל בגיבור הסרט.