יותר מ-157 סרטים הוצעו כאפשרות לסרט הישראלי הטוב ביותר: סרטים קצרים, תיעודיים, מהטלוויזיה, מהעבר, מההווה – אבל בסוף הוחלט לתת להצביע רק לעשרה מהם. אז הנה הם לפניכם:
מה הסרט הישראלי הטוב ביותר?
- ואלס עם באשיר (20%, 121 קולות)
- מי מפחד מהזאב הרע (16%, 100 קולות)
- הערת שוליים (14%, 83 קולות)
- אפס ביחסי אנוש (12%, 75 קולות)
- גבעת חלפון אינה עונה (10%, 59 קולות)
- מבצע סבתא (8%, 52 קולות)
- תעלת בלאומילך (8%, 46 קולות)
- סאלח שבתי (5%, 33 קולות)
- ביקור התזמורת (4%, 27 קולות)
- קלרה הקדושה (3%, 16 קולות)
מס' מצביעים: 612
Loading ...אלה הם עשרת הסרטים שהגיעו למקומות הראשונים בדירוג בסקר המקדים. בהמשך הדירוג נמצאים:
11. החיים על פי אגפא
12. אוונטי פופולו
13. כנפיים שבורות
14. השוטר אזולאי
15. הלהקה
16. גט
17. עג'מי
18. בופור
19. בלוז לחופש הגדול
20. הבלתי רשמיים
21. האושפיזין
22. לא פה, לא שם
23. חולה אהבה בשיכון ג'
24. פוקסטרוט
25. אור
26. בית לחם
27. היורד למעלה
28. חתונה מאוחרת
29. מיתה טובה
30. פעם הייתי
את הסטטיסטיקה נפצל לשניים, וחלקה שנוגע לכלל כל 150 הסרטים שקיבלו קולות תבוא בתגובות מאוחר יותר, אז בוא נתמקד כרגע ב30 הסרטים לפנינו.
ראשית כל, מדובר ברשימה צעירה. אומנם פחות מהחששות שעלו בתגובות, אבל הסרטים הותיקים לוקחים רק שליש מקום מכל ה-30 (וחצי מהעשירייה) כלומר שעל פי הסקר, רוב הקולנוע המעניין נעשה ב-19 השנים האחרונות, ולא ב-40 שקדמו להן. זה אומר אחד משני הדברים: או שהקולנוע הישראלי התחיל באמת לפרוח רק כאשר התקציבים הממשלתיים החלו להגיע, או שאף אחד לא טורח להכיר את הסרטים הישראלים הישנים חוץ מאלה שיש מסביבם ממש קאלט. מבחינת עשורים, אף סרט של שנות השמונים לא נכנס לעשירייה (שניים כן נכנסו לעשירייה השנייה), אבל חוץ מזה יש ייצוג הולם לכל עשור החל משנות השישים ועד ימינו. שני סרטים לשנות השישים, סרט אחד לשנות השבעים, שניים לשנות התשעים, שניים לשנות האלפיים ושלושה מהעשור האחרון. בכל ה-30, המצב הוא: שניים לשנות השישים, שלושה לשנות השבעים, שניים לשנות השמונים, ארבעה סרטים לשנות התשעים, 8 סרטים לשנות האלפיים, ו-11 לעשור שאו-טו-טו מסתיים.
אבל זאת רשימה צעירה בעוד מבט – אחוז עצום פה הם סרטי ביכורים (חלקם אף, נכון להיום, בלי סרט המשך): 16 סרטים מהרשימה היו הסרטים הראשונים של היוצרים שלהם. זה אגב לא רק שגעון של המצביעים – גם בפרסי אופיר יש העדפה ליוצרים צעירים. בניגוד לרחבי העולם בהם סרט ביכורים הוא רק הרגל בדלת וההבטחה לבאות, נראה שאצל רוב היוצרים הרגל היא כל הגוף, אבל אחרי שהם בתוך הבית יש להם פחות מושג מה הם הולכים לעשות.
שני במאים הצליחו להכניס שני סרטים לעשירייה – אפרים קישון (סאלח שבתי ותעלת בלאומילך) וארי פולמן (ואלס עם באשיר, קלרה הקדושה [אותו ביים עם אורי סיון]. מחוץ לעשירייה, לאסי דיין ויוסף סידר יש סרט שני בתוך המקומות 30-11, ואילו אבי נשר הכניס שני סרטים לתוך 30 הסרטים בלי אף סרט בעשירייה. אבל המוביל הוא בלי שום ספק אפרים קישון, שגם מחוץ לעשירייה מחכה לו סרט נוסף ובכך הוא הופך לבמאי עם הכי הרבה סרטים ב-30 הסרטים. מבחינה מגדרית, 5 סרטים מהרשימה בוימו על ידי נשים – ורק אחד מהם נכנס לעשירייה. רק 2 מהסרטים ברשימה בוימו על ידי ערבים. לגבי שיתופי פעולה – 5 סרטים מהרשימה נוצרו על ידי שני במאים שעבדו יחדיו.
מבחינת שחקנים, השחקנים הכי פופולריים הם ליאור אשכנזי ורונית אלקבץ, כל אחד מופיע עם 4 סרטים (ושניהם יחדיו מופיעים ב"חתונה מאוחרת").
4 סרטים מהעשירייה היו כבר בסקר סרטי עין הדג של סיכום השנה – 5 סרטים הם, כאמור, היו בתקופה לפני "עין הדג" (או האינטרנט) ו"ביקור התזמורת" בזמן אמת לא הצליח להיכנס. הסרט הישראלי שהיה במקומו בעשירייה, "בופור", דווקא לא הצליח להעפיל לעשיריית הישראלית (גם "עג'מי", שהיה בעשירייה של 2009, לא הצליח לשחזר את ההישג).
"מבצא סבתא" הוא סרט הטלוויזיה היחיד מבין ה-30 סרטים. הוא גם הקצר ביותר – גרסאות מסוימות שלו אורכות פחות משעה. הסרטים הארוכים ביותר הם "סאלח שבתי" ו"מי מפחד מהזאב הרע", אבל אולי ארוך זאת מילה מטעה – שניהם, כמיטב המסורת הקולנועית הישראלית, מסתיימים בשעה וחמישים. ככה זה בארץ – פשוט לא עושים פה סרטים מעבר לשעתיים.
מיתוס שמתנפץ לנוכח הרשימה הזאת אבל, הוא ש"בישראל עושים רק סרטי כיבוש או קומדיות". אז כן, בעשירייה מככבים 5 קומדיות אבל בהמשך הרשימה למטה – כלום. ואומנם יש כמות נכבדת לסרטים על הצבא ברשימה (7) אבל סרטים על הקונפליקט פלשתינאי-יהודי יש הרבה פחות. כלומר, יש שני סרטים על לבנון (ואלס ובופור), שני סרטים על מצרים (אוונטי פופולו, ביקור התזמורת. בלחץ רב אפשר לדבר על "גבעת חלפון"), ושני סרטים על יחסי ערבים-ישראלים בין עצמם או בינינו (לא פה, לא שם ועג'מי) – אבל אף אחד מהם הוא לא ממש סרט על, ובכן, הכיבוש. עליו יש רק שני סרטים – פוקסטרוט ובית לחם. גם "בלוז לחופש הגדול", אם אני נדיב.
"ואלס עם באשיר" הוא סרט האנימציה היחיד בכל הרשימה.
"סאלח שבתי" ו"החיים על פי אגפא" הם הסרטים היחידים בשחור-לבן בכל הרשימה.
"ואלס עם באשיר" הוא לא סרט התיעודי היחיד בכל הרשימה, בגלל שהוא לא סרט תיעודי, אבל הוא בהחלט "הסרט שאנשים מחשיבים, משום מה, לתיעודי" היחיד בכל הרשימה.
הסקר יהיה פתוח עד יום שישי הבא.
אפילו עוד סטטיסטיקה:
נתחיל, קודם כל, ברשימת הסרטים שהיו רגע לפני הכניסה:
מישהו לרוץ איתו, לבנון ,את לי לילה, חגיגה בסנוקר, מציצים, עיניים גדולות, סוף העולם שמאלה, אלכס חולה אהבה, לעבור את הקיר, ההתחלפות.
התפלגות העשורים, כאשר מחשיבים את כל הסרטים, כולל אלה שקיבלו רק קול אחד נוטה הרבה יותר לכיוון המודרני. זה נראה כך:
65 סרטים משנות ה-10'
36 משנות ה-00'
20 משנות ה-90
10 משנות ה-80
16 משנות ה-70
ו-9 משנות ה-60
וסרט אחד שאני לא בטוח ממתי הוא, כי אני לא בטוח אם הוא קיים באמת ("מוגרבי").
8 סרטים קצרים, ו-8 סרטים תיעודיים קיבלו לפחות קול אחד. הסרט התיעודי-תיעודי שהגיע הכי גבוה הוא "שומרי הסף". הסרט הקצר – "המוסד הסגור".
מתוך 10 מועמדים לאוסקר של המדינה, 9 קיבלו קולות. 3 (הערת שוליים, סאלח שבתי, ואלס עם באשיר) בעשירייה. 3 (השוטר אזולאי, עג'מי, בופור) ב-30, ו-3 עם מעט מדי קולות (מבצע יונתן, מאחורי הסורגים, הבית ברחוב שלוש). אף אחד לא אוהב את "אני אוהב אותך רוזה".
הבמאים המובילים בכל הסקר הם אסי דיין עם 5 (מר באום, שמיכה חשמלית ושמה משה, החיים על פי אגפא, שלאגר, גבעת חלפון אינה עונה), אבי נשר (הלהקה, פעם הייתי, סיפור אחר, החטאים, סוף העולם שמאלה) ואורי זוהר (מציצים, עיניים גדולות, חור בלבנה, כל ממזר מלך, שלושה ימים וילד).
הסרט הכי חדש שקיבל קול בכלל עוד לא יצא – "תל אביב על האש". הסרט הכי ישן הוא "אלדורדו".
בתת תגובות הבאות: כל הסרטים שקיבלו יותר מקול אחד, וכל הסרטים שקיבלו לפחות קול אחד.
קיבלו לפחות יותר מקול אחד:
אבינו
המוסד הסגור
למלא את החלל
שומרי הסף
זוהי סדום
הגננת
איים אבודים
העולם מצחיק
ימים קפואים
המשגיחים
האסונות של נינה
הבית ברחוב שלוש
חור בלבנה
יומן
מאחורי הסורגים
מסעות ג'יימס בארץ הקודש
נורמן
שלושה ימים וילד
הרועה האחרון
מדורת השבט
מצור
פיגומים
קזבלן
החטאים
הלהקה האחרונה בלבנון
הקיץ של אביה
חסד מופלא
לאן נעלם דניאל וקס
מוטלים בספק
מייד אין איזראל
מילים נרדפות
מסווג חריג
מעבר להרים ולגבעות
מקום בגן עדן
עורבים
שורו
שחור
שלאגר
יוסי וג'אגר
מדוזות
סיפור אחר
ההרוג ה-17
קיבלו קול אחד:
אבוללה
אביבה אהובתי
אדם בן כלב
אהבה מדרגה ראשונה
אופסייד
אל דורדו
אני לא מאמין אני רובוט
אסקימו לימון
בוקר טוב אדון פידלמן
בית שאן סרט מלחמה
בלדה לאביב הבוכה
בננות
ג'ירפות
גן עדן
געגוע
דרייבר
דרך בן צבי 67
האח של דריקס
הבודדים
הדירה
הוא הלך בשדות
הכוכב הכחול
המיועד
המכה ה-81
הסיפור של יוסי
הצל של החיוך שלך
השועל בלול התרנגולות
התגנבות יחידים
וזר לא יבין זאת
ולקחת לך אשה
זוהר
חופשת קיץ
חתולים על סירת פדלים
כיכר החלומות
כל ממזר מלך
כלבת
כנס העתידנים
לא בתל אביב
לאט יותר
להציל את נטע
לילסדה
ללכת על המים
לנגד עיניים מערביות
לצוד פילים
לרדת מהעץ
מבצע יהונתן
מה כבר יכול לקרות
מוגרבי
מיכאל שלי
מכתוב
מסע אלונקות
מר באום
משהו טוטאלי
מתחת לאף
נודל
סופת חול
סרט אפס
עטאש צמאון
עניינים אישיים
פנטסיה על נושא רומנטי
ציפורי חול
שבעה
שלג באוגוסט
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
שמיכה חשמלית ושמה משה
שניים בלילה
שרוכים
שש פעמים
שתיקת הצופרים
תל אביב על האש
כבלים
צעד קטן
הכוכבים של שלומי
פרינסס
תיקון
אבוללה! איך שכחתי ממנו!
זה היה סרט כל כך מתוק. אבל איך שאני רואה, הקול שלי לא ממש היה עוזר לו, כי הוא היה מזנק רק להישג המרשים של 'יותר מקול אחד'.
אני חושבת שזה הקול שלי
(ל"ת)
אני לא יודעת מי האחד/אחת שהצביעו לפנטסיה על נושא רומנטי
אבל אני אוהבת אתכם!
אגב, דבר נוסף שעלה מן ההצבעות אבל היה קשה לכמת:
ההצבעה הטיפוסית הייתה כזאת – 3 סרטים מהעשירייה, סרט מה50-11, ואז עוד סרט שאף אחד לא הצביע לו.
מה שיש ללמוד מזה, זה שחוץ מהקונצנזוס המוסכם על רובנו, יש עוד מלא סרטים "אנדרייטד"/"סודות של התעשייה" שאנשים משוכנעים שעומדים בקו אחד עם הקונצנזוס ואנשים רק צריכים ללכת ולגלות. אז ההמלצה שלי היא, ולמרות שעבר יום העצמאות: צאו ולמדו. ואולי בעוד עשור כשנעשה את הסקר שוב פעם, נראה הרבה יותר מודעות ותהודה לחלק מהיצירות הללו.
סטטיסטיקה לא פחות מעניינת היא ההשוואה לאופירים
שלושה סרטים נעשו לפני 1990, הפעם הראשונה בה נערך הטקס כפי שאנחנו מכירים אותו: "סאלח שבתי", "תעלת בלאומילך" ו"גבעת חלפון".
חמישה זכו בפרס הסרט ורובם גם יצאו עם שלל רציני מהטקס: "קלרה הקדושה" (9 פרסים), "ביקור התזמורת" (7), "ואלס עם באשיר" (6), "הערת שוליים" (9) ו"מבצע סבתא" לקח את כל הפרסים בקטגוריות בהן היה מועמד בטקס אופיר של 1999: הפרס לסרט דרמה בטלוויזיה.
"אפס ביחסי אנוש" הפסיד בנקודות (כנראה) את פרס הסרט אבל אסף ששה פרסים אחרים (בימוי, תסריט, שחקנית, עריכה, מוסיקה וליהוק).
"מי מפחד מהזאב הרע" אפילו לא היה מועמד לפרס הסרט על אף שהיה מועמד ב-10 קטגוריות (וזכה בחמש קטגוריות טכניות). סרטים שהאקדמיה העדיפה על פני "מי מפחד מהזאב הרע" בפרס הראשי: "שש פעמים", "בית לחם", "הבן של אלוהים", "סוכריות" ו"לצוד פילים".
ההשוואה לאופיר מעניינת במיוחד בנוגע לזוכים
שרבים מהם אפילו לא זכו להצבעה בודדה (איזה מקום נפלא, באבא ג'ון, האופה מברלין, ההסדר), ובטח שרבים מהם לא נכנסו אפילו ל-30.
השוואה כזאת מעניינת אם במקרה באותה שנה האקדמיה העדיפה אותו על פני סרט אחר שזכה גם כן לחיבוק (ועוד דברים) ויש תחושה שנעשה לו עוול, לא כך המצב עם הסרטים שהזכרת (למעט אולי "האופה מברלין"). פשוט מדובר בשנים חלשות שבהן סרט בינוני צף מעל סרט בינוניים אחרים או גרועים.
טוב, נראה מה יקרה השנה עם "הבלתי רשמיים"
אבל חוץ ממנו כמה סרטים ברשימה שנשלל מהם האופיר (על ידי סרטים שלא ברשימה):
האושפיזין, אור (איך מדורת השבט זכה, איך), היורד למעלה, פעם הייתי. זה לא עצום, ואכן כנראה יותר "שנים חלשות", אבל סתם מעניין לראות את הנושא.
רשימה מעולה.
ממש ממש התלבטתי בין תעלת בלאומילך לבין הערת שוליים, אבל בסוף הצבעתי להערת שוליים כי… לא יודעת, הסמן של העכבר פשוט נע לשם מעצמו וסמכתי עליו.
אבל השאלה האמיתית היא כזו
בתור מישהו שצפה ברק ארבעה מתוך העשירייה, איך אני משלים את השאר?
שאלה טובה
ה-VOD של הלווין/כבלים/סטרימינג ישראלי אמור לטפל בחלק נכבד מהרשימה (למשל ב-yes יש: מי מפחד מהזאב הרע, הערת שוליים, מבצע סבתא, קלרה הקדושה, גבעת חלפון, תעלת בלאומילך וסאלח שבתי).
כל ספריית דיוידי בארץ, לדעתי, תכלול את הסרטים האלה (אמנם הבעיה היא ב"איפה יש ספריות דיוידי בארץ", כמובן. לפחות בירושלים ותל אביב זה פחות בעיה עם האוזן, וכן כל אוניברסיטה עם ספרייה, אם אני לא טועה).
החל מקלרה (ובלי מבצע סבתא) כל הסרטים בעשירייה נמצאים באתר הצפייה של הקרן לקולנוע ישראלי, ואם אתה אומר "אבל מה אם צפייה ב"סבתא" ברשת – אז מזלך שדרור שאול פשוט שם את הסרט במלואו בעמוד ה-vimeo שלו.
חוץ מזה, חלק מהסרטים נמצאים, באיכות כזאת או אחרת ובמידת קושי להשגה כזאת או אחרת – בצפייה ישירה (יש מספר מפתיע של סרטים ישראלים ביוטיוב, אם איכות זה לא תנאי סף מבחינתך) או הורדה באינטרנט.
אני רק שאלה
אתם מדברים על דוידים כל הזמן, כאילו שזה משנה איפה אפשר למצוא אותם. נניח שיש לי ביד עכשיו דיסק שכזה, עם סרט עליו- מה הלאה? לאן בדיוק אתה מצפה שאנשים ידחפו את הדיסק?
לכונן הדיסקים במחשב?
(ל"ת)
עוד עושים מחשבים עם כונן דיסקים?
כי מהמחשב הקודם שלי (2011) הוצאתי את הכונן לטובת הארד דרייב שני (SSD) והמחשב הנוכחי, שלא שייך לסדרות של מחשבים דקים (אע"פ שהוא חצי בעובי מהקודם, וזו אותה סידרה, פשוט מגיע בלי.
יש עדיין לא מעט אנשים שמחזיקים מכשיר DVD בבית
או שיש להם במחשב כונן (אצלנו יש אפילו מחשב ייעודי מחובר לטלוויזיה ויש בו כונן בלו ריי, זה באמת כבר נדיר יותר).
אישית יש לי נגן DVD בבית
אבל בגדול כמה שאני יודעת קונסולות משחק זה החלופה המודרנית לנגנים (במיוחד סוני שמנגן גם בלוי ריי)
כלומר, אני מבין מה את אומרת
אבל זאת אופציה לצפייה שכאשר אני מנסח הודעה שכוללת את כל האפשרויות – כדאי לכלול אותה, כי עדיין להרבה האנשים יש איזשהי דרך לצפות בדיוידי. כלומר, באותה נשימה – להרבה מהדור הצעיר אין חיבור ליס והוט אז למה אני מזכיר אותן? אופציות לצפייה הן אופציות לצפייה, ושכל אחד יעשה מה שמתאים לו.
”פשוט לא עושים פה סרטים מעבר לשעתיים.”
לא יודע אם לזה התכוונת, אבל זה נשמע כמו תלונה, כשלדעתי זה מבורך. כשהיום בהוליווד כל סרט tentpole צריך להיות מינימום שעתיים כדי להצדיק את קיומו למרות שכמעט בכולם אפשר בקלות לקצץ לפחות 20 דקות, בישראל יודעים למתן. זה כנראה בגלל הבדלי התקציב, אבל אני בסדר גמור עם זה.
שנת אפס
"שנת אפס" של יוסף פיצ'חזדה אורך 131 דקות. על פי הערך שלו בויקיפדיה, "נכון להיום הוא הסרט הישראלי הארוך ביותר". אני לא יודע מתי היה ה"היום" הזה. אם זה נכון – שאף סרט ישראלי לא עלה מעולם מעבר לשעתיים ו-11 דקות – אז זה די נכון להגיד שפשוט לא עושים פה סרטים מעל לשעתיים, אבל זה גם מעניין. למה זה המצב, באמת? זה לא יכול להיות *רק* עדיין של תקציב.
לגבי הסרט הישראלי הארוך ביותר:
"סוכריות" עוקף אותו בדקה תמימה אחת, וגם הוא של פיצ'חזדה, מה שכנראה שם אותו בתפקיד ה"במאי הישראלי שהכי מאפשר לעצמו". יש, אגב, את "יומן" של דוד פרלוב על כל 10 שעותיו – אבל אני לא בטוח אם הוא יצא כסרט או כסדרה ובאיזה גרסה.
"יומן" הוקרן בקולנוע מוזיאון ת"א במשך חודשים ארוכים. זו היתה צפיה מרתונית, בדיוק כמו שהיה במקרה "שואה".
ניחוש אחד מי הבמאי (והסרט) ששבר מאז את השיא של "שנת" ועשה סרט באורך של 150 דקות שאף אחד לא ראה למרות פרסום חוצות מאסיבי ולמרות שהוא יצא בטיימינג מושלם.
"רבין היום האחרון"
מפתיע שחוץ מ"כיפור" אין לגיתאי עוד סרט שעולה על שעתיים. הם מרגישי ממש ארוכים.
זאת הדוגמה המושלמת לכך שזה לא התקציב שהוא המגבלה.
לא צריך תקציב כדי לצלם סרטים של עמוס גיתאי. שים את המצלמה על חצובה, לך לשתות קפה, תחזור אחרי חצי שעה ויש לך סצינה.
עכשיו זה רגע האמת, עמוס
https://www.youtube.com/watch?v=CHdad2x8ftQ
כמו תמיד, השאלה היא הצורך.
יש סיפורים שאפשר לסגור בזמן קצר ויש כאלו שלא. "סוף המשחק" היה שלוש שעות, אף אחד לא התלונן שהוא ארוך מדי או שיש בו קטעים מיותרים, ובהחלט יש סצינות שהיה אפשר להוסיף בו. המבחן הוא האם סרט הוא ארוך בשביל להיות ארוך, או כי יש ליוצר מה לומר בזמן הזה. מה שמוזר זה שעד שיוצא לבמאי ישראלי לעשות סרט, הוא לא מותח אותו יותר בשביל לנצל את ההזדמנות, ונשאר מתחת לשעתיים.
אני רק רוצה להעיר
שאם מטרת הפרויקט היתה לגרום לאנשים להתעניין יותר בקולנוע ישראלי,אז לפחות אצלי זה בהחלט עבד.ראיתי השבוע שני סרטים ישראלים ויש לי תיאבון לעוד.יכול להיות שעוד שבוע זה כבר ישכח ממני ואצפה שוב רק בסרטים בינלאומיים,אבל לפחות בשלב זה,הצלחתם.שאפו
אני נכנסתי ל-VOD של וואלה! (נעים להכיר)
והתחלתי לצפות ב"איי לייק מייק" (אחרי שנהניתי מהפקת המחזר של בית צבי לפני כמעט שלוש שנים). לא רק שהסרט בשחור לבן (כבר משעמם, וזה כנראה משיקולי תקציב כי אין לזה הצדקה אומנותית) המשחק מוגזם והוא איטי להחריד. כשגיליתי שזו הגרסה טרום המחזמר (כלומר הם אפילו לא עומדים לשיר בקרוב) פרשתי אחרי כעשרים דקות. אני בעד גרסה קולנועית חדשה, של המחזמר (כמו המפיקים, היירספריי, עלובי החיים וכיו"ב).
שאלה לדיון בעקבות הסקר
עד כמה המימון הממשלתי משפיע על ההיקף וההרכב של הקולנוע הישראלי? כמה סרטים נעשו פה לפני ואחרי שהוא התחיל? האם הוא מוסיף לגיוון או מפחית? ובעיקר – האם ניתן לטעון שיוצרים שלא זוכים למימון מתקשים יותר בגללו, מכיוון שיש יותר תחרות?
מתברר שהייתי המצביע היחיד לסרט "הדירה"
אולי בגלל שזה סרט תעודי הוא עבר פה מתחת לרדאר,
אבל הוא בלי ספק אחד המוצלחים והמצליחים שהיו כאן בתחום.
בין היתר נכנס לתכנית הלימודית הרשמית של גרמניה.
ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94_(%D7%A1%D7%A8%D7%98_%D7%AA%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%99)
אנצל את הגמר כדי לשאול
יש דרך כלשהי להשיג לצפייה את 'נקמתו של איציק פינקלשטיין' מ-1993 מלבד קלטת וידאו באוזן השלישית בת"א? מוזר שלסרט שזכה בפרס אופיר אין דרך לצפייה בו.
הועלה לערוץ היוטיוב של אחד משחקני הסרט
באיכות לא הכי גבוהה. זה באמת תמוה שהוא נעלם משידורים בטלויזיה. למיטב ידיעתי הפעם האחרונה שהוא שודר הייתה בערוץ הראשון (שותף בהפקת הסרט) בסוף הניינטיז.
אז בינתיים אפשר להעריך ש-
1. במקום הרביעי תהיה קומדיה על צה"ל. אפס ביחסי אנוש או מבצע סבתא או גבעת חלפון אינה עונה.
2. ארי פולמן יפתח ויסגור את הרשימה.
2 מעניין
כי ציפיתי שרשימה של אנשי עין הדג תהיה שונה מהרשימה של הסינמטק (והיא אכן כזאת), אבל בכל זאת במקום הראשון נמצא אותו סרט. מפתיע, במובן מסוים.
אז ואלס עם באשיר מסתמן כזוכה
וכאחד שלא הצביע לו, הייתי שמח לשמוע קצת מאנשים שכן הצביעו לו למה, בעצם, הוא כל כך טוב בעיניהם?
יש כמובן את האלמנט הויזואלי, אין עוד סרט ישראלי כזה וזה לבטח מבליט את הסרט. אבל מלבד הטריק הנהדר שהוא עושה בסצינת הסיום שלו, אני מתקשה להבין למה דווקא הסרט הזה מצליח היום (כלומר לאחר ההייפ) לגרוף כזו אהדה.
לא סרט רע בעיניי כמובן, חלילה, הוא עושה הרבה דברים טוב ומצליח להיות סרט טוב בזכות. אבל "הכי טוב"? "הכי גדול"? מה בעצם אני מפספס?
לא הצבעתי לו כאן (כן בחמישיה)
אני מנחשת שאם היינו רואים את הדירוג של העשיריה לפי מספר ההצבעות שהכניסו אותם לשם, הוא היה המוביל או בטופ 3.
בקשה להמלצות קריאה
אני נכנס לאחרונה די חזק ללימודים של קולנוע ומעוניין לקבל מקורות נוספים. אני מתכוון בעיקר לספרים אבל גם אתרי אינטרנט כמו coursera תופס.
על המדף:
'קיצור תולדות הקולנוע' – ג'ראלד מאסט
'קולנוע ופילוסופיה' – הנרי אונגר
'הפצע מתנת המלחמה' – ג'אד נאמן
'מוות 24 פעמים בשנייה' – לורה מאלווי
'היצ'קוק' – דונלד ספוטו
כל המלצה תתקבל בברכה, בדגש על סרטי צבא ומלחמה (גם קומדיות בסגנון 'אפס ביחסי אנוש'). אין בעיה עם אנגלית. תודה מראש :)
להבין סרטים-לואיס ג'אנטי
במבט לאחור:קריאה חוזרת בקולנוע הישראלי-נורית גרץ
סיפור-רוברט מקי(האובייסט)
ועוד ספר שאני עדיין די בתחילתו וקשור רק בעקיפין אבל אמור להיות מרתק:רומן על פולנסקי-אוטוביוגרפיה של פולנסקי שמגיעה עד שנות ה-80
היצ'קוק/טריפו (בגיסרה האנגלית, הגדולה עם התמונות)
ולא ממליץ על הנרי אונגר, ניימדרופר נרקסיסטי וחסר עומק.
הוזכרו כאן ספרים מצוינים על קולנוע בעברית (כולל זה של הנרי אונגר). בנוסף להם מומלצים גם:
עולם בדים – בעריכת הלגה קלר
מסך גדול – זאב רב נוף
במאים ואנשי קולנוע על הקולנוע – בעריכת איתן גרין
מסך הקסם – ענר פרמינגר
הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידאולוגיה – אלה שוחט
בלוז לצבר האבוד – מירי טלמון
הקולנוע כהיסטוריה – שלמה זנד
קולנוע וזיכרון – יחסים מסוכנים – בעריכת שלמה זנד, חיים בראשית ומשה צימרמן
במבי נגד גודזילה – דיוויד מאמט
כמו שמספרים בהוליווד – דיוויד בורדוול
פליני – הוליס אלפרט
אישה עם שלושה שדיים – גבריאל בן-שמחון
ארכיאולוגיה של הקולנוע וזיכרון המאה – ז'אן-לוק גודאר ויוסף יצחקפור
פרנסואה טריפו – האיש שאהב סרטים – ענר פרמינגר
אורסון ולס – ברברה לימינג
בין מסע אלונקות למגש הכסף – ענר פרמינגר
באנגלית מומלצים ספרי מבקרי הקולנוע של הLibrary of America כמו האנתולוגיה https://www.loa.org/books/280-american-movie-critics-an-anthology-from-the-silents-until-now-paperback ובמיוחד אוספי הביקורות של פאולין קייל.
חייב להוסיף להמלצות את 'לפסל את הזמן' של טרקובסקי
מודה שעד כה לא נפלתי כל כך מהסרטים שלו שראיתי (מהשלושה שראיתי אהבתי רק את 'סטאלקר') אבל הספר מבהיר מצוין מה הוא ניסה לעשות בסרטים שלו וגורם לחשוב עליהם מחדש,וגם על הרבה סרטים דומים של במאים אחרים.
בלי שום ספק הספר הטוב ביותר שקראתי על קולנוע,וכזה שבוחן את הקולנוע לא מנקודות המבט הקלאסיות הרגילות.התובנות שבו גם בהחלט לא נשארות רק בתחום הקולנוע והאמנות,אלא יותר מזה.ספר מרתק ומרגש,כדאי מאוד לקרוא.
סרטים ומספרים:
לפני כשלוש שנים התפרסמה באתר רשימת 100 הסרטים הישראלים שמכרו הכי הרבה כרטיסים על פי הנתונים שמופיעים באתר ספר הקולנוע הישראלי.
להלן רשימה מעודכנת הכוללת גם סרטים שיצאו עד 2017 (כולל). יותר מזה, הרשימה החדשה לא מסתכמת במאה המובילים וכוללת את כל הסרטים הישראליים שיש לגביהם נתוני קופה באתר ספר הקולנוע הישראלי. בסוף הפוסט ישנה רשימה שמית של כל הסרטים שמסיבות כאלה ואחרות אין לגביהם נתונים נכון לרגע זה.
100 הסרטים הישראליים הנצפים בכל הזמנים:
1. אסקימו לימון (בועז דוידזון, 1978): 1,350,000 כרטיסים
2. קזבלן (מנחם גולן, 1973): 1,222,500
3. סאלח שבתי (אפרים קישון, 1964): 1,184,900
4. שתי אצבעות מצידון (אלי כהן, 1986: 920,000
5. שני קוני למל (ישראל בקר, 1966): 899,000
6. כץ וקרסו (מנחם גולן, 1971): 885,000
7. לופו (מנחם גולן, 1970): 872,000
8. מבצע יונתן (מנחם גולן, 1977): 812,500
9. קוני למל בתל אביב (יואל זילברג, 1976): 771,000
10. ישראלים מצחיקים (צבי שיסל, 1978): 751,000
11. ניפגש בסיבוב (יהודה ברקן, יגאל שילון, 1986): 750,000
12. כל ממזר מלך (אורי זוהר, 1968): 742,000
13. נורית (ג'ורג' עובדיה, 1972): 702,000
14. צ׳רלי וחצי (בועז דוידזון, 1974): 698,000
15. סלומוניקו (אלפרד שטיינהרדט, 1972): 690,600
16. גבעת חלפון אינה עונה (אסי דיין, 1976): 672,000
17. איי לייק מייק (פיטר פריי, 1960): 660,000
– . ספיחס (בועז דוידזון, 1982): 660,000
19. יוצאים קבוע (בועז דוידזון, 1979)): 640,000
20. אמי הגנרלית (יואל זילברג, 1979): 630,000
21. פורטונה (מנחם גולן, 1966): 628,000
22. טוביה ושבע בנותיו (מנחם גולן, 1968): 615,700
23. אלדורד (מנחם גולן, 1963)ו: 618,000
24. חגיגה בסנוקר (בועז דוידזון, 1975): 607,000
25. חייך, אכלת אותה (יהודה ברקן, יגאל שילון, 1980): 605,500
26. המתיחה הגדולה (יהודה ברקן, יגאל שילון, 1984): 600,000
– . מאחורי הסורגים (אורי ברבש, 1984): 600,000
28. דליה והמלחים (מנחם גולן, 1964): 599,000
29. הלהקה (אבי נשר, 1978): 575,000
30. מכתוב (עודד רז, 2017): 570,000
31. שפשוף נעים (בועז דוידזון, 1981): 570,000
32. זוהי סדום (אדם סנדרסון, מולי שגב, 2010): 568,427
33. השכונה שלנו (אורי זוהר, 1968): 561,000
34. ארבינקא (אפרים קישון, 1966): 555,000
35. אפס ביחסי אנוש (טליה לביא, 2014): 550,000
36. יהיה טוב סלומוניקו (אלפרד שטיינהרדט, 1975): 549,000
37. הילד מעבר לרחוב (יוסף שלחין, 1966): 514,600
38.מוישה ונטילטור (אורי זוהר, 1966): 498,000
39. מצור (ג'ילברטו טופאנו, 1969): 496,000
40. תעלת בלאומילך (אפרים קישון, 1969): 493,000
41. הפריצה הגדולה (מנחם גולן, 1970): 483,000
42. השוטר אזולאי (אפרים קישון, 1971): 473,000
43. סוף העולם שמאלה (אבי נשר, 2004): 470,000
44. פישקה במילואים (ג'ורג' עובדיה, 1972): 457,000
45. משפחת צנעני (בועז דוידזון, 1976): 452,000
46. מיליונר בצרות (יואל זילברג, 1978): 450,000
– . לא שם זין (שמואל אימברמן, 1987): 450,000
48. רק היום (זאב רווח, 1976): 449,800
49. שוד הטלפונים הגדול (מנחם גולן, 1972): 445,000
50. קוני למל בקהיר (יואל זילברג, 1983): 435,000
51. 999… עליזה מזרחי (מנחם גולן, 1967): 434,000
52. לא לעלות יותר (זאב רווח, 1979): 430,000
53. מרגו שלי (מנחם גולן, 1969): 428,000
54. דיזנגוף 99 (אבי נשר, 1979): 410,000
55. יופי של צרות (אסי דיין, 1976): 400,000
56. משפחת שמחון (יואל זילברג, 1964): 394,000
57. חבורה שכזאת (זאב חבצלת, 1963): 391,000
58. קוראים לי שמיל (ג'ורג' עובדיה, 1973): 388,000
59. עבודה בעיניים (יגאל שילון, 1989): 375,000
60. שמונה בעקבות אחד (מנחם גולן, 1964): 352,000
61. ישמח חתני (אמיל בן שמעון, 2016): 351,574
62. עץ או פלסטין (נתן אקסלרוד, אורי זוהר, יואל זילברג, 1962): 351,000
63. אבא גנוב (ינקול גולדווסר, 1987): 350,000
– . חמש חמש (שמואל אימברמן, 1980): 350,000
65. התרנגול (אורי זוהר, 1971): 337,300
66. אבו אל בנאת (משה מזרחי, 1973): 336,000
67. הצילו את המציל (אורי זוהר, 1977): 331,500
68. שרית (ג'ורג' עובדיה, 1974): 330,000
69. עזית הכלבה הצנחנית (בועז דוידזון, 1972): 327,000
70. הוא הלך בשדות (יוסף מילוא, 1967): 324,000
71. שתי דפיקות לב (שמואל אימברמן, 1972): 322,800
72. סבבה (צבי שיסל, 1983): 320,000
73. אריאנה (ג'ורג' עובדיה, 1971): 309,000
– . רומן זעיר (דן וולמן, 1983): 309,000
75. הרשלה (יואל זילברג, 1977): 308,900
76. שלושה ימים וילד (אורי זוהר, 1967): 307,800
77. איים אבודים (רשף לוי, 2008): 303,000
78. אביבה אהובתי (שמי זרחין, 2006): 300,000
– . בופור (יוסף סידר, 2007): 300,000
– . קומפוט נעליים (יהודה ברקן, 1985): 300,000
81. חתונה מאוחרת (דובר קוסאשווילי, 2001): 298,000
82. הלהקה האחרונה בלבנון (בן בכר, איציק קריחלי, 2016): 296,188
83. חכם גמליאל (יואל זילברג, 1973): 296,000
84. למלא את החלל (רמה בורשטיין, 2012)): 295,000
85. הערת שוליים (יוסף סידר, 2011): 290,000
86. נישואין נוסח תל אביב (יואל זילברג, 1979): 286,800
87. יהלומים (מנחם גולן, 1975): 285,000
88. אדון לאון (זאב רווח, 1982): 280,000
– . אלכס חולה אהבה (בועז דוידזון, 1986): 280,000
– . בלוז לחופש הגדול (רנן שור, 1987): 280,000
– . מצלמה בלי בושה (יהודה ברקן, 1988): 280,000
92. אני אוהב אותך רוזה (משה מזרחי, 1972): 279,000
– . הרימו עוגן (דן וולמן, יואל זילברג, 1985): 279,000
94. כביש ללא מוצא (יקי יושע, 1982): 270,000
– . ספר נשים (זאב רווח,1984)): 270,000
96. הבית ברחוב שלוש (משה מזרחי, 1973): 268,000
97. שלאגר (אסי דיין, 1979): 265,500
98. פעם הייתי (אבי נשר, 2010): 262,437
99. בחינת בגרות (אסי דיין, 1983): 260,000
100. טיפת מזל (זאב רווח, 1992): 250,000
– . הפנימייה (יעוד לבנון, 1983): 250,000
עד כאן 100 הגדולים. כפי שאפשר לשים לב ישנם שלוש כניסות חדשות מאז פרסום הכתבה: "הלהקה האחרונה בלבנון" (296,188 כרטיסים) למקום ה-81, "ישמח חתני" ( 351,574 כרטיסים) למקום ה-61 ו-"מכתוב" (570,000 כרטיסים) שנכנס למקום ה-30 ועקף את "אפס ביחסי אנוש" ו"זוהי סדום" בדרך לתואר הסרט המכניס ביותר במילניום הנוכחי, תואר שמקנה לו גם את תואר הסרט הנצפה ביותר מאז 1984 ("מאחורי הסורגים").
סרטי הסקר הנ"ל לפי סדר מכירת כרטיסים יורד:
סלאח שבתי: 1,184,900 כרטיסים (מקום 3)
גבעת חלפון אינה עונה: 672,000 (16)
אפס ביחסי אנוש: 550,000 (35)
תעלת בלאומילך: 493,000 (40)
הערת שוליים: 290,000 (85)
ביקור התזמורת: 235,000 (105)
ואלס עם באשיר: 130,000 (168)
קלרה הקדושה: 60,000 (241)
מי מפחד מהזאב הרע: 49,373 (265)
ועכשיו להמשך הרשימה…
102. טעות במספר (זאב רווח, 1979): 246,200
103. קשר האורניום (מנחם גולן, 1978): 240,500
104. סיפור גדול (שרון מימון, ארז תדמור, 2009): 240,000
105. ביקור התזמורת (ערן קולירין, 2007): 235,000
106. מבצע קהיר (מנחם גולן, 1965): 234,000
107. בנות (נדב לויתן, 1985): 232,800
108. נס בעיירה (ליאו פילר, 1968): 232,000
– . רק בלירה (יורם גרוס, 1963): 232,000
110. אבא גנוב 2 (אבי כהן, 1989): 226,000
111. החיים על פי אגפא (אסי דיין, 1992): 220,000
– . המובטל בטיטו (זאב רווח, 1987): 220,000
– . זהר (ערן ריקליס, 1993): 220,000
114. שבעה (רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ, 2008): 218,888
115. נודל (איילת מנחמי, 2007): 215,000
– . שגעון של אבא! (אלי שגיא, 1981): 215,000
117. שרגא קטן (זאב רווח, 1978): 213,500
118. גברת תפתחי… זה אני (יהודה ברקן, 1992): 210,000
– . כנפיים שבורות (ניר ברגמן, 2002): 210,000
120. גאליס – המסע לאסטרה (עודד רז, 2014): 209,406
121. הטוב, הרע והלא נורא (אסי דיין, 1986): 207,000
122. גט – המשפט של ויויאן אמסלם (רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ, 2014): 205,583
123. כבלים (צבי שיסל, 1992): 205,000
124. חסמבה ונערי ההפקר (יואל זילברג, 1971): 201,000
125. שושנה חלוץ מרכזי (שי כנות, 2014): 200,043
126. בן לוקח בת (מיכל בת-אדם, 1982): 200,000
– . הסודות (אבי נשר, 2007): 200,000
– . חולה אהבה בשיכון ג׳ (שבי גביזון, 1995): 200,000
– . שורו (שבי גביזון, 1990): 200,000
130. יום הדין (ג'ורג' עובדיה, 1974): 193,000
131. נועה בת 17 (יצחק (צפל) ישורון, 1982): 187,000
132. מציצים (אורי זוהר, 1972): 189,000
133. העולם מצחיק (שמי זרחין, 2012): 182,481
134. בוא נפוצץ מיליון (שמואל אימברמן, 1977): 182,000
– . האושפיזין (גידי דר, 2004): 182,000
136. אסירי החופש (יונה זרצקי, 1968): 181,000
137. אחד משלנו (אורי ברבש, 1989): 180,000
– . הקרב על הועד (אבי כהן, 1986): 180,000
– . מפריח היונים (ניסים דיין, 2013): 180,000
140. הם היו עשרה (ברוך דינר, 1960): 177,000
141. החטאים (אבי נשר, 2016): 176,417
142. לעבור את הקיר (רמה בורשטיין, 2016): 175,000
143. חצי חצי (בועז דוידזון, 1971): 173,000
144. נחצ׳ה והגנרל (ג'רג' עובדיה, 1972): 171,800
145. המניע לרצח (פיטר פריישטאט, 1966): 166,000
146. בית לחם (יובל אדלר, 2013): 165,000
– . עג׳מי (סכנדר קופטי, ירון שני, 2009): 165,000
148. אדמה משוגעת (דרור שאול, 2006): 162,500
149. המילים הטובות (שמי זרחין, 2015): 162,000
150. רחוב 60 (ג'ורג' עובדיה, 1976): 161,000
151. לצוד פילים (רשף לוי, 2013): 160,000
152. צלילה חוזרת (שמעון דותן, 1982): 158,000
153. בדרנית בחצות (ג'ורג' עובדיה,1977): 154,900
154. אסקימו לימון – החגיגה נמשכת (צבי שיסל, 2001): 152,869
155. פצעי בגרות 80 (זאב רווח, 1980): 151,300
156. סג׳יסט הצמרת (אלפרד שטיינהרדט, 1981): 150,300
157. המלחמה לאחר המלחמה (מיכה שגריר, 1969): 150,000
– . הקיץ של אביה (אלי כהן, 1988): 150,000
– . סיפורי תל אביב (נירית ירון, איילת מנחמי, 1992): 150,000
160. מדורת השבט (יוסף סידר, 2004): 149,000
161. הבו בנות לאילת (נתן אקסלרוד, ליאו פילר, 1965): 148,000
– . ללכת על המים (איתן פוקס, 2004): 148,000
163. איריס (דוד גרינברג, 1968): 144,900
164. הבן האובד (יוסף שלחין, 1968): 144,000
165. אף מילה למורגנשטיין (אריה אליאס, בן עויזרמן, בנימין קורצקי, 1963): 141,000
166. אהבה קולומביאנית (שי כנות, 2004): 133,000
167. האסונות של נינה (שבי גביזון, 2003): 131,000
168. ואלס עם באשיר (ארי פולמן, 2008): 130,000
– . מיסטר גאגא (תומר היימן, 2016): 130,000
– . סיניה (אילן אלדד, 1962): 130,000
– . עובדים על העולם (אלן יעקובוביץ', 1983): 130,000
– . תל אביב – לוס אנג׳לס (שמואל אימברמן, 1988): 130,000
173. אבינו (מני יעיש, 2016): 128,405
174. חמישה ימים בסיני (מאוריציו לוצ'ידי, 1969): 127,000
175. אל תשאלי אם אני אוהב (ברברה נובל, 1979): 126,100
176. אהבה אילמת (יואל זילברג, 1982): 121,000
– . נערת הפרברים (ג'ורג' עובדיה, 1979: 121,000
– . שלוש אמהות (דינה צבי ריקליס, 2006): 121,000
179. הבלש האמיץ שוורץ (עמי ארצי, לויד קאופמן, 1973): 120,000
180. אשת הגיבור (פיטר פריי, 1963): 118,000
181. סופת חול (עילית זקצר, 2016): 117,236
182. זינוק בעלייה (אורן שטרן, 2014): 117,015
183. האם תל אביב בוערת? (קובי ייגר, 1967): 114,000
184. פלאות (אבי נשר, 2013): 113,902
185. שירת הסירנה (איתן פוקס, 1994): 113,141
186. אוונטי פופולו (רפי בוקאי, 1986): 110,000
– . שלושה ואחת (מיכאל קאליק, 1974): 110,000
188. סרט וארוחת בוקר (אלפרד שטיינהרדט, 1977): 109,500
189. הבועה (איתן פוקס, 2006): 108,000
190. אני ירושלמי (יהורם גאון, 1971): 106,000
– . הכלה הסורית (ערן ריקליס, 2004): 106,000
192. איביזה (שי כנות, 2015): 105,687
193. חמש מאות אלף שחור (שייקה אופיר, 1977): 104,400
194. השגעון הגדול (נפתלי אלטר, 1986): 104,000
195. חמסין (דניאל וקסמן, 1982): 102,600
196. אורחים לרגע (מאיה קניג, 2011): 102,000
– . אחותי היפה (מרקו כרמל, 2011): 102,000
– . מישהו לרוץ איתו (עודד דוידוף, 2006): 102,000
199 בגלל המלחמה ההיא (אורנה בן דור, 1988): 100,000
200. לא פה, לא שם (מייסלון חמוד, 2016): 98,693
201. עיניים גדולות (אורי זוהר, 1974): 96,900
202. מסע אלונקות (יהודה (ג'אד) נאמן, 1977): 96,700
203. הדיבוק (אילן אלדד, שרגא פרידמן, 1968): 96,000
204. מתחת לאף (יעקב (ינקול) גולדווסר, 1982): 95,000
205. כשנותנים – קח! (אלפרד שטיינהרדט, 1982): 94,100
206.לא לשידור (יעוד לבנון, 1982): 93,300
207. רגעים (מיכל בת-אדם, 1979): 93,100
208. זוג נשוי (יצחק (צפל( ישורון, 1983): 90,200
209. באבא ג'ון (יובל דלשר, 2015): 89,020
210. ההסדר (יוסף סידר, 2000): 88,935
211. ג׳וקר (יצחק (צפל) ישורון, 1975): 87,000
212. עפולה אקספרס (ג'ולי שלז, 1997): 85,400
213. מתנה משמיים (דובר קוסאשווילי, 2003): 85,000
214. סיירים (מיכה שגריר, 1967): 82,000
215. נורמן (יוסף סידר, 2016): 80,995
216. הפחדנים (אבי נשר, 1980): 78,000
217. עתליה (עקיבא טבת, 1984): 77,600
218. חסמבה ושודדי הסוסים (הלל דמרון, 1985): 76,900
219. אולי תרדו שם (ישראל (פוצ'ו) ויסלר, אמציה חיוני, 1964): 76,000
– . מדוזות (שירה גפן, אתגר קרת, 2007): 76,000
221. האינסטלטור (מיקי בהגן, 1986): 75,000
222. החוב (אסף ברשטיין, 2007): 70,000
– . נקמתו של איציק פינקלשטיין (אנריקה רוטנברג, 1993): 70,000
– . שחור (שמואל הספרי, 1994): 70,000
225. תפוחים מן המדבר (מתי הררי, אריק לובצקי, 2014): 69,601
226. ללקק ת׳תות (אורי ברבש, 1992): 68,000
– . שבלול (בועז דוידזון, 1970): 68,000
228. עם ישראל חי (אסי דיין, 1981): 67,600
229. דודה קלרה (אברהם הפנר, 1977): 67,300
230. שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (ערן ריקליס, 2010): 64,981
231. לבנון (שמוליק מעוז, 2009): 64,000
232. סיפור על אהבה וחושך (נטלי פורטמן, 2015): 63,616
233. מכת שמש (יקי יושע, 1984): 62,800
234. פלאפל אטומי (דרור שאול, 2015): 62,712
235. החברים של יאנה (אריק קפלון, 1999): 62,630
236. אל עצמי (תמיר פאול, 1988): 62,000
– . בוקר טוב, אדון פידלמן (יוסי מדמוני, 2011): 62,000
238. אור (קרן ידעיה, 2004): 61,479
239. גויאבות (קובי מחט, 2015): 61,423
240. אירית עירית (נפתלי אלטר, 1985): 61,300
241. בננות (איתן פוקס, 2013): 60,000
– . טאקע מאמע (אריאל כהן, 2011): 60,000
– . השיבה מהודו (מנחם גולן, 2002): 60,000
– . לילסדה (שמי זרחין, 1995): 60,000
– . עלילה (עמוס גיתאי, 2003): 60,000
– . קלרה הקדושה (אורי סיון, ארי פולמן, 1996): 60,000
247. את לי לילה (אסף קורמן, 2014): 59,472
248. המשגיחים (מני יעיש, 2012): 59,000
249. אבוללה (יוני גבע, 2015): 58,996
250. מטאליק בלוז (דני ורטה, 2004): 57,000
251. חמש שעות מפריז (לאון פרודובסקי, 2009): 56,800
252. כלבים לא נובחים בירוק (ארנה רביב, יוחנן רביב, 1996): 55,216
253. בלפר (יגאל בורשטיין, 1978): 54,500
254. מבצע שטריימל (בני שוילי, 1984): 54,100
255. הזמנה לרצח (אסי דיין, 1973): 53,500
256. רומן בהמשכים (עודד קוטלר, 1985): 52,800
257. מעבר לים (יעקב (ינקול) גולדווסר, 1991): 52,000
258, הדקדוק הפנימי (ניר ברגמן, 2010): 51,499
259. חוכמת הבייגלה (אילן הייטנר, 2002): 50,000
– . חופשת קיץ (דוד וולך, 2007): 50,000
– . כח משיכה (נפתלי אלטר, 1989): 50,000
– . מקס ומוריס (יעקב (ינקול) גולדווסר, 1994): 50,000
– . עץ הדומים תפוס (אלי כהן, 1994): 50,000
264. הדודה מארגנטינה ('גורג' עובדיה, 1984): 49,800
265. מי מפחד מהזאב הרע? (נבות פפושדו, אהרון קשלס, 2014): 49,373
266. עדות מאונס (רפאל רביבו, 1984): 49,000
267. האיש שבא לקחת (פרוספר א. פרינטה, 1982): 48,400
268. השועל בלול התרנגולות (אפרים קישון, 1978): 48,200
– . חור בלבנה (אורי זוהר, 1965: 48,200
270. ערבים רוקדים (ערן ריקליס, 2014): 48,114
271. זעם ותהילה (אבי נשר, 1984): 47,700
272. מה כבר יכול לקרות? (אופיר לובל, 2015): 46,204
273. נורית 2 (ג'ורג' עובדיה, 1983): 45,700
274. הדברים שמאחורי השמש (יובל שפרמן, 2006): 45,000
275. אהבה ראשונה (עוזי פרס, 1982): 44,300
276. בובה (זאב רווח, 1987): 42,000
– . בעל החלומות (יורם גרוס, עלינה גרוס, 1962): 42,000
– . גיבורים קטנים (איתי לב, 2006): 42,000
279. הכוכבים של שלומי (שמי זרחין, 2003): 41,500
280. אות קין (אורי ברבש, 1982): 41,400
281. כוכב השחר (עקיבא ברקין, 1980): 40,900
282. גיא אוני (דן וולמן, 2010): 40,727
283. מבול (גיא נתיב, 2011): 38,500
284. מקרה אישה ז'אק קטמור, 1969): 38,000
285. רק כלבים רצים חופשי (ארנון צדוק, 2007): 37,500
286. כבוד (חיים בוזגלו, 2009): 37,000
287. הדילרים (עודד דוידוף, 2012): 36,400
288. אוצרות הים האדום (דן וולמן, 2001): 33,754
289. כידון (עמנואל נקש, 2013): 33,057
290. חסר מנוחה (עמוס קולק, 2008): 33,000
291. בר 51 (עמוס גוטמן, 1986): 32,000
– . עיניים פקוחות (חיים טבקמן, 2009): 32,000
293. אדם (יונה דאי, 1973): 31,000
– . סיפור חצי רוסי (איתן ענר, 2006): 31,000
295. רובה חוליות (אילן מונזון, 1979): 30,900
296. התרוממות (אורי זוהר, 1969): 30,000
– . יוסי וג׳אגר (איתן פוקס, 2002): 30,000
– . מועדון בית הקברות (טלי שמש, 2005): 30,000
– . סבינה והגברים (פיטר פריישטאט, 1966): 30,000
– . עונת הדובדבנים (חיים בוזגלו, 1991): 30,000
– . קופסא שחורה (יעוד לבנון, 1993): 30,000
302. סוסעץ (יקי יושע, 1978): 29,500
303. שבוע ויום (אסף פולונסקי, 2016):29,172
304. צומת וולקן (ערן ריקליס, 1999): 29,000
305. פיתוי (ערן ריקליס, 2002): 28,881
306. הורה 79 (אלי כהן, 2013): 28,516
307. מעגלים של שישבת (עידית שחורי, 1980): 28,500
308. סיפור אהבה ארץ ישראלי (דן וולמן, 2017): 27,318
309. שש פעמים (יונתן גורפינקל, 2013): 26,625
310. אזור חופשי (עמוס גיתאי, 2005): 26,000
– . אסקימוסים בגליל (יונתן פז, 2007): 26,000
– . חצוצרה בוואדי (לינה צ'פלין, סלבה צ'פלין, 2001): 26,000
– . להט במים (יעקב המאירי, 1969): 26,000
314. להציל את נטע (ניר ברגמן, 2016): 25,688
315. מעבר להרים ולגבעות (ערן קולירין, 2016): 25,524
316. אנשים כתומים (חנה אזולאי הספרי, 2013): 25,102
317. קוקו בן 19 (דני ורטה, 1985): 25,100
318. ד.צ. חוף אילת (דובי גל, 1989): 25,021
319. אזרח אמריקאי (איתן גרין, 1992): 25,000
320. מלך הסלים (דובי גל, 1988): 24,515
321. בלדה לאביב הבוכה (בני תורתי, 2012): 24,500
322. יהושע יהושע (אבי כהן, 1988): 24,149
323. השמלה (יהודה (ג'אד) נאמן, 1969): 24,000
324. התגנבות יחידים (דובר קוסאשווילי, 2010): 23,432
325. זולגות הדמעות מעצמן (איתן גרין, 1996): 23,254
326. גשר צר מאוד (ניסים דיין, 1985): 23,000
– . שנת אפס (יוסף פיצ'חדזה, 2006): 23,000
328. עץ לימון (ערן ריקליס, 2008): 22,500
– . שוברים (אבי נשר, 1985): 22,500
330. המיועד (דניאל וקסמן, 1989): 22,000
331. תלווה לי את אשתך (זאב רווח, 1989): 21,866
332. קירות (דני לרנר, 2009): 21,800
333. הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן (אריק לובצקי, 2011): 21,188
334. ולקחת לך אשה (רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ, 2004): 21,000
– . חימו מלך ירושלים (עמוס גוטמן, 1987): 21,000
336. על חבל דק (מיכל בת-אדם, 1980): 20,600
337. אבידות ומציאות (שבי גביזון, 2007): 20,000
– . וסרמיל (מושון סלמונה, 2007): 20,000
– . הכוכב הכחול (גור בנטביץ', 1995): 20,000
– . מוכרחים להיות שמח (ג'ולי שלז, 2005): 20,000
341. התמהוני (דן וולמן, 1970): 19,900
342. רווקה פלוס (דובר קוסאשווילי, 2012): 19,025
343. החורף האחרון (ריקי שלח, 1984): 19,100
344. איזה מקום נפלא (אייל חלפון, 2005): 19,000
– . תנועה מגונה (צחי גראד, 2007): 19,000
– . מלח הארץ (אורי ברבש, 2006): 19,000
– . שושלת שוורץ (אמיר הספרי, שמואל הספרי, 2004): 19,000
348. אביב 41 (אורי ברבש, 2008): 18,741
349. כלבת (נבות פפושדו, אהרון קשלס, 2010): 18,569
350. הקפות (לי גילת, 2014): 18,161
351. הסיפור של יוסי (איתן פוקס, 2012): 18,000
– . מסעות ג׳יימס בארץ הקודש (רענן אלכסנדרוביץ', 2003): 18,000
353. נגוע (עמוס גוטמן, 1982): 17,900
354. המדריך למהפכה (דורון צברי, 2010): 17,700
355. דרך הנשר (אורי ברבש, 1990): 17,500
356. העיט (יקי יושע, 1981): 17,400
357. מסווג חריג (בועז ארמוני, 2014): 16,940
358. חדרי הבית (איתן גרין, 2016): 16,762
359. לב שקט מאוד (איתן ענר, 2016): 16,392
360. יוסל'ה איך זה קרה? (טל רון, 1989): 16,361
361. אהבה אסורה (יוסי זומר, 1997): 16,000
– . אלף נשיקות קטנות (מירה רקנאטי, 1982): 16,000
– . המרתף (נתן גרוס, 1963): 16,000
– . זרים (גיא נתיב, ארז תדמור, 2007): 16,000
– . כיפור (עמוס גיתאי, 2000): 16,000
– . קדוש (עמוס גיתאי, 1999): 16,000
367. עטאש – צימאון (תאופיק אבו ואיל, 2004): 15,772
368. בין השמשות (אלון זינגמן, 2010): 15,000
– . גמר גביע (ערן ריקליס, 1991): 15,000
– . חסד מופלא (עמוס גוטמן, 1992): 15,000
– . ימים קפואים (דני לרנר, 2006): 15,000
– . מרס תורכי (עודד דוידוף, 2001): 15,000
– . צעד קטן (שחר סגל, 2003): 15,000
– . קרוב לבית (וידי בילו, דליה הגר, 2005): 15,000
– . תחיה ותהיה (ראדו מיכאליאנו, 2005): 15,000
376. מקום ליד הים (רפאל רביבו, 1988): 14,985
377. הנוער (תום שובל, 2013): 14,773
378. מגש הכסף (יהודה (ג'אד) נאמן, 1984): 14,700
– . אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב (מיכל בת-אדם, 1989): 14,700
380. נישואים פיקטיביים (חיים בוזגלו, 1988): 14,437
381. הבולשת חוקרת (מרק רוזנבאום, 2000): 14,000
– . ז׳אטם איי לאב יו טרמינל (דני מנקין, 2010): 14,000
383. חתונה מנייר (ניצן גלעדי, 2015): 13,491
384. אין לה אלוהים (יעקב (ינקול) גולווסר, 2006): 13,000
385. סופו של מילטון לוי (ניסים דיין, 1981): 12,800
386. היו לילות (רוני ניניו, 2009): 12,500
387. משהו טוטאלי (גור בנטביץ', 2000): 12,269
388. כיכר החלומות (בני תורתי, 2000): 12,114
389. סיפור אינטימי (נדב לויתן, 1981): 12,100
390. 10% ילדה שלי (אורי בראון, 2014): 12,000
– . למראית עין (דני סירקין, 2005): 12,000
392. פנטסיה על נושא רומנטי (ויטק טרץ', 1977): 11,800
393. הגננת (נדב לפיד, 2014): 11,763
394. כלת הים (קרן ידעיה, 2009): 11,652
395. ירח בבית 12 (דורית חכים, 2015): 11,605
396. לנה (איתן גרין, 1981): 11,600
397. מסע הטבעת (מתי הררי, אריק לובצקי, 2017): 11,273
398. המשחק האמיתי (אבי כהן, 1980): 11,100
399. מלכת הכיתה (יצחק (צפל) ישורון, 1986): 11,000
– . עד סוף הלילה (אתין גרין, 1985): 11,000
401. מרקו פולו (רפי בוקאי, 1996: 10,900
402. הבודדים (רנן שור, 2009): 10,800
– . פובידיליה (דורון פז, יואב פז, 2009): 10,800
404. בצלו של הלם קרב (יואל שרון, 1988): 10,667
405. מר באום (אסי דיין, 1997): 10,453
406. אושר ללא גבול (יגאל בורשטיין, 1996): 10,420
407. ברקיע החמישי (דינה צבי ריקליס, 2011): 10,400
408. פרשת וינשל (אברהם הפנר, 1979): 10,200
409. טיארה (טומי לנג, 2011): 10,000
– . מנת יתר (שמואל אימברמן, 1993): 10,000
– . עניינים אישיים (מהא חאג', 2016): 10,000
– . קיץ אצל אריקה (דליה הגר, 1992): 10,000
413. אוכלים לוקשים (בועז דוידזון, צבי שיסל, 1989): 9,865
414. דץ הבלץ (עופר וייצמן, 2015): 9,528
415. לאן נעלם דניאל וקס (אברהם הפנר, 1972): 9,300
416. איגור ומסע העגורים (יבגני רומן, 2012): 9,162
417. מקום בגן עדן (יוסי מדמוני, 2013): 9,117
418. השוטר (נדב לפיד, 2011): 9,018
419. ד״ר פומרנץ (אסי דיין, 2012): 9,000
– . חיוך הגדי (שמעון דותן, 1986): 9,000
– . מחבואים (דן וולמן, 1980): 9,000
– . נו אקזיט (דרור סבו, 2006): 9,000
423. על הפנים (הדסה דגני, דליה חוברס, 990): 8,997
424. ג׳ירפות (צחי גראד, 2001): 8,793
425. חייל הלילה (דן וולמן, 1984): 8,700
426. הכתובה (מנחם גולן, 2008): 8,500
– . סלסה תל אביב (חורחה יונתן ולר, 2011): 8,500
428. היורד למעלה (אלעד קידן, 2015): 8,389
429. אחד באפריל (מנחם זילברמן, 1989): 8,139
430. בנא (ניב קליינר, 2009): 8,000
– . הירושה (אמנון רובינשטיין, 1993): 8,000
– . זוג יונים (דובר קוסאשווילי, 2017): 8,000
– . סוף שבוע מטורף (אילן מושנזון, 1986): 8,000
434. יונה (ניר ברגמן, 2014): 7,970
435. מאחורי הסורגים 2 (אורי ברבש, 1992): 7,850
436. ביתר פרובנס (אורי ענבר, 2002): 7,700
437. להשאר בחיים (ערן ריקליס, 2012): 7,679
438. ההיא שחוזרת הביתה (מיה דרייפוס, 2013): 7,671
439. לא רואים עלייך (מיכל אביעד, 2011): 7,530
440. מתוק ומר (דורון בנבנישתי, 2007): 7,500
441. רוק בקסבה (יריב הורוביץ, 2012): 7,416
442. חיי אהבה (מריה שרדר, 2007): 7,000
– . לרקוד (מרק רוזנבאום, 2005): 7,000
– . סוף שבוע בגליל (משה מזרחי, 2008): 7,000
– . פלוך (דן וולמן, 1972): 7,000
446. בקרוב יקרה לך משהו טוב (אייל שיראי, 2005): 6,500
447. הנותנת (הגר בן אשר, 2011): 6,200
448. אחות זרה (דן וולמן, 2000): 6,000
– . כל אהבותיי (חורחה יוחנן ולר, 1986): 6,000
450. אור מן ההפקר (ניסים דיין, 1973): 5,900
– . המגילה 83 (אילן אלדד, 1983): 5,900
452. פרינסס (טלי שלום עזר, 2014): 5,581
453. טרנזיט (דניאל וקסמן, 1980): 5,600
454. אהבתה האחרונה של לורה אדלר (אברהם הפנר, 1990): 5,510
455. אש צולבת (גדעון גנני, 1989): 5,500
– . פגישה עיוורת (חיים בוזגלו, 2002): 5,500
– . רגליים קרות (דורון ערן, 2006): 5,500
458. והיום השלישי (משה איבגי, 2010): 5,471
459. אני לא מאמין, אני רובוט? (טל גולדברג, גל זלזניאק, 2015): 5,300
460. יותר איטי מלב (ינאי גוז, יוני זיכהולץ, 2012): 5,200
461. רסיסי אהבה (ניסים נוטריקה, 2011): 5,100
– . שגעון של מולדת! (יורם לוי, 1980): 5,100
463. בסמה מוצ׳ו (יוסף פיצ'חדזה, 2000): 5,038
464. אגי קינג (גידי דר, 1992): 5,000
– . איה – ביוגרפיה דמיונית (מיכל בת-אדם, 1984): 5,000
– . טהארה (דורון ערן, 2004): 5,000
– . מופע החיים של גוטל בוטל (דניאל סיון, 2009): 5,000
– . סיפור שמתחיל בלוויה של נחש (דינה צבי ריקליס, 1994): 5,000
– . קשר עיר (יהונתן סגל, 1998): 5,000
– . שלג באוגוסט (חגי לוי, 1993): 5,000
471. חגיגה לעיניים (אסי דיין, 1975): 4,900
472. ציפורים בניוטרל (גלית אשכול, אייל שיראי, 1996): 4,827
473. המנגליסטים (דוד אופק, יוסי מדמוני, 2002): 4,800
474. מעל הגבעה (רפאל נדג'ארי, 2013): 4,615
475. עלטה (מיכאל מאיר, 2012): 4,539
476. נדיה – שם זמני (טובה אשר, 2015): 4,513
477. פלייאוף (ערן ריקליס, 2011): 4,500
478. לנגד עיניים מערביות (יוסף פיצ'חדזה, 1996): 4,388
479. אני והמאהב של אשתי (עוזי פרס, 1983): 4,200
– . ההתחלפות (ערן קולירין, 2011): 4,200
– . תל אביב – ברלין (ציפי טרופה, 1987): 4,200
482. טוביאנסקי (ריקי שלח, 2014): 4,120
483. ארץ חדשה (אורנה בן דור, 1994): 4,000
– . גולם במעגל (ענר פרמינגר, 1993): 4,000
– . כפפות (רפי אדר, 1986): 4,000
– . מחילות (אודי אלוני, 2006): 4,000
– . מלך של קבצנים (אורי פסטר, 2007): 4,000
– . שמיכה חשמלית ושמה משה (אסי דיין, 1994): 4,000
489. מנפאואר (נועם קפלן, 2014): 3,905
– . עד סוף הקיץ (נועה אהרוני, 2011): 3,905
491. סוכריות (יוסף פיצ'חדזה, 2013): 3,754
492. התפרצות איקס (איתן צור, 2010): 3,700
– . חלומו של הנרי (איתן גרין, 2003): 3,700
494. בורג (שירה גפן, 2014): 3,625
495. דיסטורשן (חיים בוזגלו, 2005): 3,500
– . סיפור קיץ (שמואל חיימוביץ', 2004): 3,500
497. פנתר לבן (דני רייספלד, 2013): 3,499
498. לרדת מהעץ (גור בנטביץ', 2013): 3,365
499. הרחק מהיעדרו (קרן ידעיה, 2014): 3,274
500. גרין (גדעון קולירין, 1984): 3,200
501. מאיה (מיכל בת-אדם, 2010): 3,176
502. רסיסים (יוסי זומר, 1989): 3,089
503. אישה בחדר השני (יצחק (צפל) ישורון, 1966): 3,000
– . בין העולמות (מאיה חטאב, 2016): 3,000
– . בלאק ג׳ק (מתי הררי, אריק לובצקי, 2004): 3,000
– . הביוגרפיה של בן (דן וולמן, 2003): 3,000
– . המרחק (דן וולמן,1994): 3,000
– . זמן אמת (אורי ברבש, 1991): 3,000
– . ידיים קשורות (דן וולמן, 2006): 3,000
– . להיות כוכב (ארנון צדוק, 2003): 3,000
– . מניו יורק באהבה (עמוס קולק, 1985): 3,000
– . מסוכנת (שמי זרחין, 1998): 3,000
– . קרקס פלשתינה (אייל חלפון, 1998): 3,000
– . תהלים (רפאל נדג'ארי, 2007): 3,000
515. נמל בית (ארז תדמור, 2016): 2,970
516. הכל שבור ורוקד (נוני גפן, 2016): 2,942
517. סוף עידן התמימות (וידי בילו, 2013): 2,901
518. הדרך לעין חרוד (דורון ערן, 1990): 2,840
519. רבין: היום האחרון (עמוס גיתאי, 2015): 2,832
520. קדמה (עמוס גיתאי, 2002): 2,584
521. מיס אנטבה (עמרי לוי, 2003): 2,500
– . סיפורי בית קפה (עמית ליאור, 2003): 2,500
– . שדות ירוקים (יצחק (צפל) ישורון, 1989): 2,500
– . שקופים (מושון סלמונה, 2014): 2,500
– . שקרים לבנים (יצחק רובין, 1999): 2,500
526. תמונה קבוצתית עם אשה (יצחק רובין, 2002): 2,476
527. תיקון (אבישי סיון, 2015): 2,455
528. 2 בלילה (רועי ורנר, 2012): 2,400
– . אמא של ולנטינה (מתי ההרי, אריק לובצקי, 2008): 2,400
– . מלחמת 90 הדקות (אייל חלפון, 2015): 2,400
– . סודות משפחה (ניצה גונן, 1998): 2,400
532. מייד אין איזראל (ארי פולמן, 2002): 2,333
533. התנתקות (עוס גיתאי, 2007): 2,232
534. יומן (דוד פרלוב, 1983): 2,200
– . שביל החלב (עלי נסאר, 1997): 2,200
536. צור הדסים (גדעון קולירין, 1999): 2,116
537. בשם האהבה (עידית שחורי, 1994): 2,100
– . צלקת (חיים בוזגלו, 1995): 2,100
539. זכרון דברים (עמוס גיתאי, 1995): 2,088
540. החולמים (אורי ברבש, 1987): 2,000
– . המשוטט (אבישי סיון, 2010): 2,000
– . קיצור תולדות האוהבים (יצחק (צפל) ישורון, 1996): 2,000
– . קפה עם לימון (לאוניד גורבץ', 1994): 2,000
544. אנה ערביה (עמוס גיתאי, 2013): 1,916
545. מנתק המים (עידן הובל, 2012): 1,900
546. איש רחל (משה מזרחי, 1976): 1,800
547. ניקה (ארנון צדוק, 2011): 1,790
548. לא בתל אביב (נוני גפן, 2012): 1,750
549. אהבה ממבט שני (מיכל בת-אדם, 1998): 1,593
550. עמק תפארת (הדר פרידליך, 2011): 1,524
551. לוויה הצהריים (אדם סנדרסון, 2014): 1,515
552. שחקנים (רוני ניניו, 1995): 1,515
553. לילה לבן (ארנון צדוק, 1995): 1,511
554. ציון ואחיו (ערן מירב, 2009): 1,502
555. חומר למחשבה (סטפן בלאיש, עמנואל נקש, 2007): 1,500
– . כרוניקה של היעלמות (אליה סולימאן, 1997): 1,500
– . ערב בלי נעמה (משה צימרמן, 1992): 1,500
558. החיים בינתיים (ענר פרמינגר, 2013): 1,473
559. ביפ (עמית הכט, 1997): 1,466
560. אנחנו לא לבד (ליאור הר-לב, 2011): 1,420
561. אליס (דנה גולדברג, 2012): 1,300
562. פנסיון פראכט (תמר ירום, 2014): 1,262
563. בן זקן (אפרת כורם, 2014): 1,233
564. סרק סרק (חיים בוזגלו, 2010): 1,200
565. חדר 514 (שרון בר-זיו, 2012): 1,180
566. אבנים (רפאל נדג'ארי, 2004): 1,000
– . אחרי החגים (אמנון רובינשטייו, 1994): 1,000
– . איים בחוף (יעוד לבנון, 2003): 1,000
– . אף פעם לא מאוחר מדי (עדו פלוק, 2012): 1,000
– . ב-72 לא הייתה מלחמה (דודו קריינר, 1995): 1,000
– . בחודש התשיעי (עלי נסאר, 2002): 1,000
– . כרוניקה של אהבה (ציפי טרופה, 1998): 1,000
573. שדר מן העתיד (דוד אבידן, 1981(: 900
574. פרא (יורם גל, 1999): 724
575. הארץ המובטחת (עמוס גיתאי, 2004): 646
576. יום יום (עמוס גיתאי, 1998): 620
577. אין שמות על הדלתות (נדב לויתן, 1997): 600
578. סוף המשחק (יוני דרמון, 1997): 532
579. איש החשמל (אלי כהן, 2001): 500
– . אספלט צהוב (דני ורטה, 2000): 500
– . הגרעין הקשה (ענר פרמינגר, 1999): 500
– . שחרר את הנסיכה (אורון אדר, 1999): 500
583. צילי (עמוס גיתאי, 2014): 301
584. ילדי סטאלין (נדב לויתן, 1987): 218
לא דווחו נתונים:
3 סיפורי ערבה, 6 פתוח, 21 סגור, 9.99$, 18 קילו של אהבה, Z32, 83, אבא גנוב 3, אביב, אדמה, אגדת המלך שלמה, אוגוסט, אודות המוניטין, אום, אווה, אוסטרליה שלי, אזימוט, אחים, אחת בודדת, איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את אריק שרון, אילי ובן, אינג׳יל, אינרציה, איפה אלה-קרי ומה קרה למוריקו-סאן?, איש ללא סלולרי, אישה זרה, אלסקה, אל תגעו לי בשואה, אם את שומעת, תעני, אמור, אנדנטה, אנדרדוגס, אנטנה, אנטרקטיקה, אני אוהב אותך – הסרט, אני אחמד, אני ביאליק, אנשים שהם לא אני, אנתרקס, אסורות, אסתר, אצבע אלוהים, ארבע על ארבע, ארץ אחרת, ארץ פצועה, אשדוד 1961:, באבא לובה, באין מולדת, בדואים בסיני, בדרך אל החתולים, בוקיטו, ביבה, ביום בהיר רואים את דמשק, בילעין חביבתי, בית, בית אבי, בית בגליל, בית שאן סרט מלחמה:, לדה ליוסף, בן גוריון, אפילוג:, סיס המחשבה, ברוריה, ברלין-ירושלים, ברש, בשר תותחים, ג׳ו ובל, ג׳וליה מיה, ג׳ני ג׳ני, ג׳נין ג׳נין, ג׳נקשן 48, ג׳רוזלם, גבעה 24 אינה עונה, גחלים לוחשות, גיבור בעננים, גן עדן, ג'סטה, געגוע, גרופי, דמיונות, דמעות הנחמה הגדולה, דרייבר, האופה מברלין, האוצר שמעבר לנהר, האור השחור, האחים מבורך, האיטלקים באים, האיש שבקיר, האם זה אתה?, הבוגד הקטן, הבחירה והגורל, הבלתי לגאליים, הבלתי רשמיים, הבן דוד, הגבעה, הדיבר ה-11, הדרך לאן, ההר, הוגו, הולכת שבעה, הורדוס איילנד, החווה הסינית, החשוד האחרון הטיול הפנימי, הטרמפיסט, הילדים של ארנה, הינשוף, היער הקסום, הכל מתחיל בים, הכלה, הלומים, המאהב, המוזיאון, המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה, המחבל שלי, המכה ה-81, המלאך היה שטן, המבשר, המקלט, המשכנע בע״מ, המתנחלים, הנשים ממול, הנשף, הסודות של איידה, הסודות של מישל, הסנדלר העליז, הספציאליסט, הסרט הראשון של פלסטינה, הסתכלות על עכו, העדות, העפיפונים של ארמנד, הפוגה, הפורצת, הצגה יומית, הקיר, הרמוניה, התאבדות, התליין, התפרקות, ואדי, ואז היא הגיעה, ז׳אקו והיצאניות, ז׳נטילה, זאת היא הארץ, זורקי, זכרונות משפט אייכמן, זמן הגמל, זרובבל, חולות לוהטים, חיותה וברל, חיים זה חיים, חלונות, חמש דקות בהליכה, חמש מצלמות שבורות, חרדת הבמאי, חתולים על סירת פדלים, יא ברעכן! (מרד הימאים), יהודה המשוחררת, יום הולדת שמח, מר מוגרבי, יומן מעודכן, יומן שדה, יונתן אגסי הציל את חיי, ילד טוב ירושלים, ילדי המדרגות, ילדי המדרגות, ילדי קניון הזהב, ימים של אהבה, יצאתי לחפש אהבה, תכף אשוב…, ירית פעם במישהו?, כיפה אדומה, כמעט מפורסמת, לא בת 17, לאן נעלם משה איבגי, לב של אבן, להב חצוי, לופו בניו יורק, לחיים חדשים, ליבוביץ׳ במעלות, לילדים שלי, למה עזבתני, לעמוד על הרגליים, לפני מחר, לראות אם אני מחייכת, לשחק שדים, לשחק מלאכים, מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, מבעד לרעלת הגלות, מבצע ביצה, מבצע חמניה, מדינת הגמדים, מוחמד יקצור, מוטלים בספק, מונטנה, מועדון החנונים, מוצא אל הים, מות המשוררת, מחסומים, מחפשת בעל על ארבע, מי האבא?, מי יאהב אותי עכשיו?, מינוטאור, מיתה טובה, מכתבים לאמריקה, מלון 9 כוכבים, מלח ים, מלך ליום אחד, מלכת הכביש, ממערב לירדן, מסתור, מעשה במונית, מעשייה אורבנית, מפטיר, מקודשת, מקום, עבודה, מרחק ארבעה ימים משתי שנות אור, מרטין, משהו מתוק, משפחה, מתמורפוזה, מתרסים, נאדיה, נוזהת אל פואד, נימפות בערפל, ניני, ניפגש בחוף, ניפגש בספארי, נמס בגשם, נערי החוף, נקם אחת משתי עיניי, נקמה יהודית, נשיקה במצ״ח, נתיב המזלות, סופעולם, סופר בוי, סימה וקנין מכשפה, סינדרום ירושלים, סיסאי, סנג׳ין, סנפשוט, סרט עם קתרין דנב, עבודה, עד הקצה – ג'סטה 2, עוד אני הולך, עודד הנודד, עיר מקלט, עלים אדומים, עמוד האש, עמוד ענן בדמים, עמק, פוטו פרג', פוטו רומן, פוקסטרוט, פטר השלישי, פיגומים, פלאש, פלנטה אחרת, פעמיים בוסקילה, פרחים של מרציפן, פרינסס שואו, צבר, צד שלישי למטבע, ציפורי חול, צעירים לנצח, קאפו בירושלים, קללה לברכה, קמטי צחוק, רוח חדשה, רחובות האתמול, ריח פועלים, ריטה שם זמני, רימון בעזה, רימון הזהב, ריקוד מסוכן, ריקי ריקי, רכבת העמק, רשימות קצמן, רשימת אהבה, שביתה, שבלולים בגשם, שבע דקות בגן עדן, שברי תמונות ירושלים, שיח לוחמים – הסלילים הגנוזים, שישה מיליון רסיסים, שלום ולהתראות, שלום, תפילת הדרך, שלטון החוק, שנת 66 היתה טובה לתיירות, שרוכים, שרקייה, שתיקת הארכיון, תגובה מאוחרת, תומר והשרוטים, תני סימן חיים.
לא הופצו:
אבן על כל מיל
אגדת האיש ששתק
ג׳אנם ג׳אנם
גבי בן יקר
ההרוג ה-17
המשימה X
זמזום
לחיות מחדש
מוקי בוערה
נשים
צדק מוחלט
רחמים
שניה אחת יותר מדי
תנאת׳ור – התפוררות
וואו
(ל"ת)
ראשית - אכן, וואו
(למרות שהאמוג'י שמוחא כפיים יותר הולם פה)
שנית – אחד הדברים המרתקים שעולים מהרשימה הזאת היא שלעיתים די קרובות – או, לפחות, הלא רחוקות מספיק – האמת האומנותית של היוצר יכולה להביא קהל. עמישראל אולי רוצה שירים פשוטים, אבל לא אוהב שזורקים עליהם – הסרטים הטובים של מנחם גולן הצליחו משמעותית יותר מהסרטים המחורבנים שלו (כשהם היו טובים הם היו אחלה, כשהם היו גרועים הם היו קטסטרופליים).
בין "מכתוב" ל"עספור" של עמיר וסביון אין הבדל מהותי, החותם האישי שלהם לא השתנה במיוחד אחרי שהסיכון הכלכלי עלה. כשגילה אלמגור שפכה את ליבה וסיפרה את הסיפור האישי והכואב שלה ב"הקיץ של אביה" התוצאה הייתה 150,000 צופים וסרט המשך. כשטליה לביא עשתה סרט קורע מצחוק – אבל בכלל לא פשוט לצפייה, ומאוד לא לכל המשפחה – על השירות הצבאי המשמים שלה (בלי הפצה של האחים אדרי, דרך אגב), באו לראות אותה קצת פחות משבאו לראות את אסי כהן ב"זוהי סדום" והרבה – הרבה – יותר משבאו לראות את "שושנה חלוץ מרכזי", את הסרט החדש של "משחקי הרעב" שיצא באותה שנה או את הסרט הראשון של "גאליס" (שעקרונית, היה יכול להיות שובר קופות חסר תקדים).
או, אם לזקק את כל מה שמשמח אותי ברשימה הזאת לנתון אחד בולט – "שבעה" עשה פי 2 מ"איביזה" (ובניגוד ל"גט", שהרוויח קצת יותר ממנו, לא היה לו את תואר "זוכה אופיר לסרט הטוב ביותר" לצידו). סרט אומנותי על משפחה אבלה הכניס פי 2 יותר מסרט מסחרי על גולש חתיך ועשיר. פוקד הקולנועים הישראלי הממוצע אוהב, בגדול, איכות (איכות וסרטים מדובבים שאפשר להביא אליהם את הילדים, אבל זאת אופרה אחרת) – וממבט חטוף על הנתונים מהניכר, זה לא בהכרח נכון לגבי קהלים אחרים בעולם.
מעניין
אז מכתוב, זוהי סדום ואפס ביחסי אנוש הם שלושת הסרטים היחידים בשלושים השנים האחרונות שהצליחו למכור יותר מחצי מיליון כרטיסים.
ושוב, אני רוצה להעלות את השאלה: איפה אתם, צופי מכתוב?
כי ברצינות שיחסית למשהו שהיה אמור להיות תופעה כלל ארצית, כאן באתר הסרט עבר בתרדמה כמעט מוחלטת, ועכשיו לא נותר לי אלא לתהות כמה פער יש בין "הצופה הממוצע" לאנשים שגולשים באתר.
ראיתי
בעיקר בגלל נוסטלגיה לעספור (וכי כרטיס עלה 10 ש"ח באותו יום).
נהניתי, דבילי אבל חמוד. וייב של סרט בורקס.
ההסבר שלי:
לרע ולטוב עין הדג הוא סוג של בועה במציאות הישראלית. מי שמסתכל על זה מהצד עשוי לחשוב שכשהרימו את האתר קודם החליטו שהוא יעסוק בדברים שמעניינים גיקים ובדברים מגניבים ורק אח"כ הוחלט שזה יהיה קשור לסרטים (ואחר כך גם טלויזיה). על סקאלת האיכות אפשר להניח שהטעם של הגולש הממוצע נמצא איפשהו בין טעם המבקרים לזה של הציבור הכללי, אבל בכל מה שנוגע לתרבות ואופי הדיון זה מושפע קצת ממה שקורה באמריקה ופחות קיים פה. פרשנות ודיונים על נתוני קופות, ציפייה ובניית הייפ לקראת סרטים מבוססי קומיס ודיון נרחב עליהם אחרי זה זה משהו שהוא יחודי לאתר ביחס למקומות אחרים ברשת שמתעסקים בקולנוע.
בכל מה שנוגע לטעם הממוצע פה בנוגע לסרטים מקומיים ההנחה שלי היא שיש יותר חיבור לסרטים שהם אמריקאיים/בינלאומיים יותר, בין אם זה ברמת העשייה, תוכן או צורה. לצורך העניין , "אפס ביחס אנוש" שזכה פה לחיבוק מהרגע הראשון (וגם אצל הקהל הרחב) עוסק בנושא מאוד ישראלי אבל זה לא מפריע לו להגיע גם לקהל לא ישראלי. אני משער שהחיבור נובע מצורת הסרט. "מכתוב" לעומת זאת עוסק בנושא כללי אבל נראה כמו משהו שמחובר למסור הקולנועית בארץ, מעין ניאו בורקס, משהו שיפנה לקהל הכלל ישראלי ופחות לקהל מתוחכם. אם תשים לב לטבלאות הכרטיסים השנתיות תראה שרוב הפעמים הסרט הישראלי שהביא הכי הרבה צופים באותה שנה הוא לא הסרט הישראלי שזוכה להכי הרבה פירגונים (לפעמים אפילו לא בטופ 3) בסיכומים השנתיים של גולשי עין הדג. "אפס ביחסי אנוש" הוא סוג של אנומליה.
נקודה שמחזקת את הטיעון בפסקה הראשונה: קלרה הקדושה.
ב-11 מכל 10 סקרי הסרט הישראלי הכי טוב שנערכו לאורך השנים בקרב הקהל הכללי מי שתפס את הפסגה היה "גבעת חלפון". "קלרה הקדושה" לרוב לא מגיע לטופ 50 בסקרים כאלה. הוא גם לא סרט שמגיע גבוה ברשימות כאלה שנעשות בקרב מבקרי קולנוע (יש יותר סיכוי שם ל"קלרה" של הפנר) אבל איכשהו הוא הגיע לעשרת הגדולים פה כש"החיים על פי אגפא" (סרט שנמצא תדיר בטופ 5 של רשימות מבקרים) נעצר במקום ה-11. נראה שיש מעט מדי אנשים פה שמגדירים את "קלרה הקדושה" כטוב ביותר והרבה אנשים בתגובות ששמו אותו בחמישייה שלהם בגלל חסד נעורים. במלים אחרות, "קלרה הקדושה" הגיע לעשירייה לא מעט בגלל שהוא סרט ז'אנר (לדעתי).
אבל השאלה היא לאו דווקא פרגון
רוב שוברי הקופות בארץ זוכים להדהוד: חיובי או שלילי זה נושא אחר. אבל "מכתוב".. לא. ברור לי שיש ניתוק כלשהו בין ה"צופה הממונע" לכותב בעין הדג, אבל גם "זוהי סדום" נגיד, הדהד יותר. זה אומר שבאופן מופגן, הרוב המוחלט של הקוראים והכותבים בעין הדג בחרו להדיר רגליים מהסרט. זה לא בלתי אפשרי – אבל זה כן מוזר. מצד שני, ההסבר האחר מגיע לאזורי הקונספירציה, אז אולי עדיף להישאר עם זה הסביר.
לא יודע לגבי כמות הגולשים והכותבים שהדירו רגליים מלצפות בו אבל אני משער שהסיבה שאין ביטוי מילולי (שלילי או חיובי) באתר של יותר מחצי מליון האנשים שצפו בו (מן הסתם הרבה מהם עשו זאת בגלל "עספור) היא כי הסרט פשוט עושה את מה שהצופה מצפה מ"סרט של קצר וניוטון" ואין מה לכתוב על זה.
בעניין "הדירו רגליים"
בעשור+ האחרון אני מבקרת בקולנוע פעמים ספורות בשנה, ולכן סרטים רבים משלימה רק בדיעבד (בעיקר בצפייה ביתית). הואיל וסרטים ישראליים נגישים פחות (כפי שכבר הוזכר) ואני גם לא מסתובבת בחברה שמרבה לצפות בהם, הסיכוי שלי להשלים את ה"חורים" האלה יורד מאוד, ולאו דווקא מתוך "הדרת רגליים" מכוונת. זה פשוט לא יוצא… וכדי לגרום לזה לצאת נדרשת לוגיסטיקה/טרחה רבה יותר.
כמה הערות על התעשייה...
לגבי השאלה למה רב הסרטים הם צעירים…
״ זה אומר אחד משני הדברים: או שהקולנוע הישראלי התחיל באמת לפרוח רק כאשר התקציבים הממשלתיים החלו להגיע, או שאף אחד לא טורח להכיר את הסרטים הישראלים הישנים חוץ מאלה שיש מסביבם ממש קאלט״
זה שילוב של כמה דברים, אבל כן, חוק הקולנוע הוא הסיבה המרכזית להתקדמות האיכותית של הקולנוע הישראלי בעשרים שנה האחרונות. צריך להבין משהו מהותי: השוק שאפשר לשווק לו סרטים בעברית, הוא אפסי. הוא נמדד בסביבות 10 מיליון צופים פוטנציאלים. זהו. זה כלום. בלי מימון ממשלתי אין אפשרות כלכלית לקיום לתעשיית קולנוע (ובטח שלא קיום לתעשייה איכותית). המשמעות היא שכשלא היה מימון ממשלתי (שנות השמונים) כמעט שלא היה קולנוע איכותי. או בכלל. גם הצופים לא הגיעו לקולנוע לצפות בסרטים ישראלים. אם המדינה רוצה תרבות בשפה העברית, אם אנחנו כאזרחים רוצים תוצרי תרבות בשפה העברית: אנחנו צריכים לממן אותם באמצעות כספי המיסים, אחרת זה לא יהיה. נקודה.
סיבה נוספת לפריחה בעשרים שנה האחרונות היתה רלוונטית בשנות התשעים והאלפיים המוקדמות, אבל הרבה פחות היום: הטלוויזיה הרב ערוצית: ערוץ 2 הכבלים והלווין שממנו תוכן מקורי, מקצעו את ההפקות פה. הסרט (שכרגע) מוביל, וולס עם באשיר, היה קו-פרודוקציה שערוץ 8 היה מעורב בו – והוא לא קיבל כספי קרנות הממשלתיות (לפחות לא בשלבים הקריטים של גיוס המימון לפני ההפקה בפועל). היום זה משתנה – הטלווויזיה הערוצית הולכת יותר ויוצר לכיוון תוכן ריאליטי (אם כי נטפליקס ודומייהם עלולים לשנות את התמונה הזאת, אבל ההשפעה על תעשיית הקולנוע לא ברורה עדיין).
זה יפה, אבל אני לא מסכים איתך בכלל
היה קולנוע טוב ונהדר לפני חוק הקולנוע, והיה גם קולנוע שאנשים באו לראות לפני חוק הקולנוע (מספיק הצצה ברשימה של mook למעלה). אני בעד חוק הקולנוע, אבל המחשבה ש"לא היו סרטים טובים לפני", שקצת משתמעת מדברייך (ואולי לא הבנתי נכון) – לא. היו. וראו אותם. ואז אף אחד לא חשב שכדאי להעביר אותם הלאה לדורות הבאים.
״אבל המחשבה ש"לא היו סרטים טובים לפני", שקצת משתמעת מדברייך ״
טעיתי לגבי הכרונולוגיה. בשנות השמונים *כן* היה מימון ממשלתי (פחות מתקופת חוק הקולנוע, ולא מאוד סדיר).
1) אז היה מימון ממשלתי לפני חוק הקולנוע. (אם כי הוא נשחק בשנות השמונים וקוצץ מהותית בשנות התשעים). חוק הקולנוע שיצב את התמיכה הממשלתית בתעשיה הזאת דרך קרנות הקולנוע עיגן ויצב את המימון הציבורי בתעשייה הזאת.
2) עד סוף שנות השמונים היה ערוץ טלביזיה אחד. ולא היה אינטרנט בכלל. לקולנוע לא היה ממש תחרות. מעט הסרטים שנעשו נראו ע״י כמויות עצומות של קהל (יחסית) – ובכל זאת, לא היו הרבה כאלה.
3) שים לב שחלק מהיוצרים שיצרו את הסרטים המצליחים (כלכלית וגם איכותית) לפני ותוך כדי עזבו את הארץ ועברו ליצור בחו״ל (דוידזון, גורפינקל, אבי נשר, מנחם גולן) או עזבו את התעשיה בכלל (אורי זוהר, יצחק ברקן, אפריים קישון). שווה לחשוב מדוע זה קרה.
4) שנות ה90. זאת התקופה הבעייתית באמת. תסתכל על רשימת מאה הסרטים הנצפים שmook פירסם פה למעלה . יש רק סרט אחד מהעשור הזה (טיפת מזל). הוא במקום 100.
לגבי סעיפים 2 ו-3:
בשנות ה-80 היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה, אבל זה גם היה העשור שבו הטלוויזיה נכנסה פחות או יותר לכל בית בישראל, ומכשירי הוידאו הביתיים תפסו תאוצה. זה נחשב לגורם שהוריד משמעותית את כמות הצופים בקולנוע בכלל, ובסרטים ישראלים בפרט (לצד הפיכה של סרטים מהעשור הקודם לקאלט דרך צפיות חוזרות בוידאו).
אחת הסיבות שהבמאים המובילים עזבו את הארץ בשנות ה-80 (למרות שהם חזרו מדי פעם לביים פה לאורך אותו עשור) היא דווקא הפסקת התמיכה של המדינה בסוג הסרטים שהם ביימו. עד סוף שנות ה-70, המדינה נהגה לתמוך בסרטים בדיעבד, על פי כמות הכרטיסים שנמכרו עבורם; מחאה של קולנוענים שהחזיקו בשאיפות אמנותיות יותר גרמה להחלפת מודל התמיכה בסרטים.
חולק עליך
אם 10 מליון הולכים לראות סרט ישראלי פעם בשנה (ואפשר לצפות ליותר) ואם בערך חצי ממחיר הכרטיס הולך לאולפן – קיבלת תעשייה שמגלגלת 200 מיליון שקל בשנה. זה יותר מפי 50 מהתקציב של 'אפס ביחסי אנוש'. גם אם חלק מהמספרים לא מדויקים זה עדיין פער עצום.
וטיעון במישור אחר, אני לא חושב שאזרחים אחרים צריכים לממן לי סרטים, גם כשהם לדעתי נורא איכותיים.
אין פה 10 מליון אזרחים, איפה תמצא כזה מספר של צופים?
(ל"ת)
סליחה, דילגתי על השורה אצל הירנוט
אבל אני אשמח להבין מאיפה מגיע המספר הזה, כי הוא לגמרי אניגמטי עבורי.
בישראל, עם אוכלוסיה של 6-8 מליון אזרחים, עברו את מיליון הצפיות 3 פעמים. נגיד שהפוטנציאל נשמר, לצורך הדיון, נגיד שיצא הסרט הכי מהמם ביקום שימקסם את הפוטנציאל שלו (ושלא מדובר בצפיות כפולות, ושקולנוע נגיש כלכלית בימינו כפי שהיה בשנות ה70). סבבה? ישראל הכניסה מליון צפיות.
מאיפה עוד 9 מליון? איזשהו סרט בהסטוריה של ישראל הצליח להגיע ל9 מליון כרטיסים ברחבי העולם?
״אני אשמח להבין מאיפה מגיע המספר הזה, כי הוא לגמרי אניגמטי עבורי.״
אוקי. אז זה מה שכתבתי:
״השוק שאפשר לשווק לו סרטים בעברית, הוא אפסי. הוא נמדד בסביבות 10 מיליון צופים פוטנציאלים״
הכוונה לקהל הצופים *הפוטנציאלי* בסרטים בשפה העברית שכולל את דוברי השפה בארץ + דוברי השפה בחו״ל + אנשים שיצפו בסרטים בשפה שאיננה שפת המקור.
פוטנציאלית יש גם את קהל הצופים בסרטים מדובבים – שהוא קהל ענקי (רב אירופה, למעשה – כולל גרמניה וצרפת) – אליו אני לא מתייחס בכלל, בעיקר כי… נו טוב, מירי רגב למעשה הרגה את היכולת של התעשיה בכלל להכנס באופן מהותי לאירופה כשהיא סרבה לחתום על קריאטיב יורופ. (במעשה הזה היא תרמה יותר מכל אחד למטרות הBDS, פי אלף רוג׳ר ווטרס וקן לואצ׳) – אנשים בתעשיה לא צעקו מספיק על ההשפעה ההרסנית של הצעד הזה. אולי בגלל שהאפקט לא היה ברור באותו זמן, והפחד משינוי חוק הקולנוע שיתק את המפיקים המקומיים? לא יודע.
ובחזרה לענייננו: המספר של 10 מיליון הוא השערה. ואספר לך סוד: כשמדברים על קהל יעד פוטנציאלי החישוב בדרך כלל ברמת נפנופי ידים. בכל תעשיה.
קשה לי עם נפנופי הידיים
ביחוד כשהם מאוד רחוקים מהמספרים הכי טובים שהתקבלו אי פעם, וכשהם עשויים לייצר ציפיה לא ריאלית שתכשיל את המצליחים שבסרטים הישראלים.
אם 10 מליון הולכים לראות סרט ישראלי פעם בשנה
זה לא קרוב. דיברתי על צופים *פוטנציאלים* המספר האמיתי הוא בסדר גודל נמוך מזה.
״ואם בערך חצי ממחיר הכרטיס הולך לאולפן״
זה לא נתון סביר. כל כך לא סביר… תקרא איך התעשייה הזאת נראת באמת פה:
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/MAGAZINE-1.2839060
״וטיעון במישור אחר, אני לא חושב שאזרחים אחרים צריכים לממן לי סרטים״
תסלח לי אם לא אכנס לדיון על ליברטניות בעד או נגד. אני לא אבזבז את הזמן שלי על זה.
מה שכן, מה שאמרתי זה את המשפט הבא:
״אם המדינה רוצה תרבות בשפה העברית, אם אנחנו כאזרחים רוצים תוצרי תרבות בשפה העברית: אנחנו צריכים לממן אותם באמצעות כספי המיסים, אחרת זה לא יהיה. נקודה.״
זה לא מה שחשבת שאמרתי. זה משהו אחר. השאלה היא לא מה צריך או לא צריך. הנקודה שלי היא שלא תהיה תעשיית קולנוע ישראלית בלי סבסוד ממשלתי. זהו. זה לא קשור למה צריך או לא צריך.
שאלה לי
צפיתי במעט מאוד סרטים, אז אשאל אתכם: מכירים סרט ישראלי שלא עוסק בסכסוך באופן ישיר אלא סתם בחיים של אנשים ישראלים, ומוזכרים בו (עדיף בצורה שהיא יותר משמעותית מאיזו שורה אחת בסרט, למרות שכם זה משהו) פיגועים (ואולי אפילו רקטות וכאלו)?
"מכתוב" ו-"ימים קפואים". בראשון זה קורה בהתחלה ומשמש יותר כתירוץ לעלילה שתבוא אח"כ, בשני זה הרבה יותר משמעותי
בעקרון
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש מתחיל בפיגוע, אבל לא ראיתי את הסרט (קראתי את הספר). אני לא בטוחה שהוא לא עוסק בסכסוך, הוא יותר עוסק בסכסוך החברתי הפנים-יהודי דרך הסיפור.
איזה קטע, שאחד הסרטים הישראלים האהובים עלי – ילדי סטאלין, שממש הייתי מוקסם ממנו בנעורי בשנות השמונים, הצליח להביא 218 צופים ! כנראה שמשהו באמת דפוק בי…
או שהקידום/הפצה היו מוגבלים
או פנו לקהל יעד שגוי. אני לא שמעתי עליו עד לסיכום הזה, וזו לא הערה על טיב הסרט אלא רק על הקידום/תהודה שלו.
או שמשהו שגוי.
אני ככל הנראה אחד מאותם 218 צופים (אמנם בתור ילד, הייתי אז בן 11) ולא זכור לי שהאולם היה ריק חוץ ממני. אבל מצד שני אני לא זוכר הרבה מהסרט, אז לך תדע.
בהמשך לדיון על צפיה בסרטים ישראלים: אתר הקולנוע הישראלי
או איך שקוראים לדבר הזה
הסרט שסומן אצלי להשלים עוד בזמן אמת היה מיתה טובה, ולכן ניצלתי את המומנטום של הסקר. אני לא בטוחה מה ההבטחה של האתר, מדובר בסרט חדש, איכות הצפיה היתה ממש לא חדשה, למעשה הרגיש מאוד ניינטיז. ממש לא התרשמתי מאיכות הצפיה. אמנם הצפיה היתה על מסך מחשב ולא מסך טלויזיה מפוארת, אבל מחשב מדגם של 2019, הבעיה היא לא באיכויות של הגרפיקה אצלי.
היה דבר נוסף שלא ממש בדקתי אבל העלה תהיות. שילמתי על הצפיה בלילה, סביבות השעה עשר לאותו יום. נכתב שהסרט פתוח לצפיה ל48 שעות (או 72, לא זוכרת), אבל האתר נתן רק תאריך פתיחה. לא הבנתי האם האפשרות נשארה זמינה גם 47 שעות אחר כך, או שהיא נספרת על פי התאריך- כך זה נראה מהרישום באתר.
זה לא היה רלוונטי כל כך במקרה שלי, העברתי את הקוד לשני אנשים שחשבתי שישמחו לצפות, לשניהם לא הסתדר בסוף.
מבאס ביותר. את זוכרת מה היה בדיוק?
כי אותי האתר שלח לvimeo בזמנו. זה היה אותו הסיפור? או שהיה נראה שזה "אורגני" לאתר?
אני לא זוכרת, לדעתי הצפיה היתה ישירות מהאתר
(ל"ת)
לא הבנתי, אז לא צפית בו בסוף?
(ל"ת)
צפיתי, פשוט האיכות הפתיעה אותי לרעה
(ל"ת)
ומה חשבת על הסרט עצמו?
(ל"ת)
בגדול אהבתי
בזמן הצפיה היו כמה דברים שנראו לי טיפה קלישאתיים, לדעתי התהליך לבנה פינקלשטיין קצת מואץ מידי, אבל במרחק של כמעט חודש לא מפריעים לי הדברים הקטנים שהפריעו בצפיה, כן נשארו איתי עיקרי הדברים בסרט, ואני שמחה שצפיתי בו. קראתי את הדיונים שהתפתחו בדף הסרט, לא היה לי הרבה מה להוסיף עליהם.
*לא הייתי מצביעה לו כסרט השנה באותה שנה, אבל כן, הוא טוב*
ועכשיו אחרי שסיימתי לראות כמה סרטים שחמקו ממני ברשימה
אני גאה להגיש את "40 הסרטים הישראליים הכי טובים על פי עין הדג, מדורגים לפי כמה אני חושב שהם טובים". מן הסתם זאת לא הרשימה שלי לסרטים הישראלים הכי טובים, ואני גם כרגע לא מפרט בה יותר מדי, אבל בכל זאת:
יצירות המופת, אל תפספסו:
1. אוונטי פופולו
2. היורד למעלה
3. תעלת בלאומילך
4. הלהקה
5. ביקור התזמורת
6. סאלח שבתי
7. מבצע סבתא
8. בית לחם
9. גבעת חלפון אינה עונה
10. השוטר אזולאי
נפלאים/כיפיים, גם אם יש חסרונות כאלה ואחרים:
11. חתונה מאוחרת
12. לא פה, לא שם
13. אפס ביחסי אנוש
14. חגיגה בסנוקר
15. החיים על פי אגפא
16. מיתה טובה
17. הבלתי רשמיים
18. פעם הייתי
19. ההתחלפות
הרבה דברים טובים לצד הרבה בעיות שמציקות לי מאוד/בממוצע על הכיפאק
20. לבנון
21. ואלס עם באשיר
22. הערת שוליים
23. חולה אהבה בשיכון ג'
24. עיניים גדולות
25. מי מפחד מהזאב הרע
26. כנפיים שבורות
27. בלוז לחופש הגדול
28. אור
29. גט
30. עג'מי
…פחות. ממש ממש פחות
31. האושפיזין
32. את לי לילה
33. סוף העולם שמאלה
34. אלכס חולה אהבה
35. פוקסטרוט
36. לעבור את הקיר
37. מציצים
38. מישהו לרוץ איתו
39. בופור
40. קלרה הקדושה
מה יצירת מופת בהיורד למעלה?
מעניין אותי לשמוע מה פספסתי בסרט, כי סך הכל אני שומע עליו המון דברים טובים (והנה, אצלך הוא בטופ של היצירה הישראלית), אבל מהצפייה שלי בו אני רק זוכר שהוא היה סבבה. לא שום דבר מיוחד ששווה לזכור, לא משהו שיש גם להתלונן עליו, סרט די בסדר גמור כזה. כנראה שפיספסתי משהו, אשמח אם תרצה להרחיב עליו קצת.
מעבר לזה זו רשימה די מוצלחת שאני מסכים עם רובה. לדעתי 'הערת שוליים' חייב לעלות שתי מדרגות לזו של הטובים ביותר, ואולי הייתי מעלה במדרגה אחת את 'אור' ואת 'בופור' כל אחד ממקומו (ואולי את 'מי מפחד', לא יודע.. כל פעם הדעה שלי עליו משתנה), אבל חוץ מזה ומ'היורד למעלה' שאני לא מצליח להבין, אני די מסכים עם הרשימה.
מעתיק את מה שרשמתי בפעם האחרונה שראיתי אותו:
"היורד למעלה הוא סרט מצחיק בסך הכל. הוא סרט שמתבונן במציאות, לדברים הקטנים שאנשים עושים ולא צוחק עליהם אבל שם לב לחריגות שלהם. אבל גם בלי זה, הוא פשוט מצחיק. הדיאלוגים בו אינם חתיכות שירה לא פתורה. הוא סרט על עיר, שאינה שלי ולכן איני יודע עד כמה הוא מדויק בנוגע לחיפה. הוא סרט שהשתיקה יפה לו ורק ההמלצה המינימלית דרושה בשבילו וסרט שכיף להרעיף עליו מילות שבח.
הוא סרט מצחיק, עם דמויות אמיתיות ניתנות להזדהות וזיהוי שאינן רק תירוץ לרעיונות תימטיים שהבמאי רוצה להעביר ועלילה מעניינת שאינה תירוץ לצילום סצנות לא קשורות. סרט נהדר שמומלץ בחום לכל מי שמצליח למצוא את 3 בתי הקולנוע שמקרינים אותו."
ההערכה ל"חתונה מאוחרת" והצלחתו מתמיהות אותי עד היום
(ל"ת)
שותף לתחושת התמיהה בעניין ההערכה לה זכה וזוכה הסרט וככל שעובר הזמן התמיהה רק מתעצמת.
אבל עניין ההצלחה (אני מניח שאת מתכוונת להצלחה הקופתית) די פשוט: חלק לא קטן ממערך השיווק התעקש לציין את העובדה שיש באמצע הסרט סצינת סקס ארוכה. באותה תקופה תמימה (יחסית) זה די הספיק. זה, העובדה שמכרו אותו כמשהו אירופאי (סקס אמנותי, רונית אלקבץ) וקצת אקזוטיקה (סרט ישראלי דובר ברובו שפה שבקושי שמעו בקולנוע).
הרגשתי שלסרט יש תפיסה חזקה סביב דמותו של אשכנזי
והוא הצליח לתרגם את זה לסיפור מעניין, לא שגרתי, שבסופו של דבר למרות שדי מסתכם בפאנץ' של סרט קצר, מצליח ליצור רגעים אנושיים מספיק לכל אורכו להפוך אותו למשהו מרתק. אני מודה שהפיכתו ל"מביא הבשורה של הגל הישראלי החדש" גדולה עליו בכל קנה מידה, אבל אני לחלוטין מבין למה חושבים שזה סרט טוב, ואפילו טוב מאוד.
כמו כן, אני שונא סצנות מין באופן כמעט מובהק, וה"כמעט" זאת סצנת המין של "חתונה מאוחרת" (אולי עוד אחרות, אבל כנראה שלא), שבזמנו (לא ראיתי את הסרט זמן מה) הרגישה לא מציצנית, חרמנית או חברמנית אלא אנושית ונוגעת ללב.