מצב הקולנוע לוט בערפל – האם באמת ייצאו שוברי הקופות הגדולים השנה? ואם כן, איך? בבית? בקולנוע מרווח ל-10 אנשים? בדרייב אין? ובכל זאת, דבר אחד בטוח – השנה, שבע שנים אחרי הסרט הקודם שלו, נקבל סוף סוף סרט חדש של דייוויד פינצ'ר. כי בניגוד לסרטים אחרים, נטפליקס יפיצו את הסרט הזה בצורה כלשהי השנה. אז לפני שמנק יגיע וישנה את השיח סביב פינצ'ר והסרטים הכי טובים שלו, בוא נתכנס ונשאל: מה הסרט הכי טוב של פינצ'ר? (ולמתקדמים: מה הדירוג האולטמטיבי של סרטי פינצ'ר?)
מה הסרט הכי טוב של פינצ'ר?
- מועדון קרב (50%, 363 קולות)
- שבעה חטאים (18%, 135 קולות)
- הרשת החברתית (15%, 110 קולות)
- נעלמת (6%, 46 קולות)
- זודיאק (5%, 34 קולות)
- המשחק (2%, 16 קולות)
- הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (2%, 13 קולות)
- החדר (1%, 8 קולות)
- הנוסע השמיני 3 (1%, 4 קולות)
- נערה עם קעקוע דרקון (0%, 3 קולות)
מס' מצביעים: 732
Loading ...
אתה קורע אותי לגזרים, פינצ'ר
לא ראיתי עדיין את כל הסרטים האלו. (אולי עכשיו יהיה זמן)
מבחינתי ההתלבטות היא בין "מועדון קרב" ל"נעלמת". בסוף מועדון קרב ניצח, בגלל היצירתיות, החדשנות, והעובדה שבמשך שנים לא יכולתי לצפות בסרט בקולנוע בלי לשים לב לעיגולים ה@#%% האלה.
החלטה קשה
שבעה חטאים או זודיאק. שבעה חטאים או זודיאק. שבעה חטאים או זודיאק. יאללה אני אלך על זודיאק
התלבטות קשה
בין 'מועדון קרב' ל-'רשת החברתית'.
בחרתי בסוף את מועדון קרב, כי הרשת החברתית הוא במידה רבה סרט של סורקין לא פחות משהוא סרט של פינצ'ר והסיבה שאני אוהב אותו היא בעיקר התסריט ולאו דווקא הבימוי.
"שבעה חטאים" קל.
הסרט שקיבל אצלי הכי הרבה צפיות חוזרות אחרי "ממזרים חסרי כבוד". פשוט מופת של קולנוע – צילום ועריכה ותאורה מושלמים, בימוי מושלם, בראד פיט ומורגן פרימן בסרט הזה הם אולי הופעת הצמד הטובה בהיסטוריה של הקולנוע, נבל מושלם, תסריט מושלם, סיום מהגדולים בהוליווד אי פעם. לא יימאס עליי ואני אוהב אותו יותר ולומד ממנו בכל צפייה. טופ 5 שלי בקלות.
בקלות מועדון קרב
הסרט היחיד ברשימה מבחינתי שהיה לו משהו להגיד.
"זודיאק" ו"שבעה חטאים" סרטים טובים, מותחים מאד, אבל סך הכל הם אלימים מאד, ואני לא מוכנה לצפות בהם שוב.
"החדר" ו"המשחק" היו מותחנים מהנים, אבל לא יותר.
השאר לא סרטים טובים לדעתי.
"נערה עם קעקוע דרקון" ו"נעלמת", סרטים מאד מאד אלימים, שהמטרה שלהם לזעזע, ולא נותר בהם שום דבר מלבד זה.
למעשה "נעלמת" אחד הסרטים הגרועים שראיתי, ויש לו מסר מעוות להחריד.
"הרשת החברתית" ו"בנג'מין באטן" סרטים בינוניים מינוס. "הרשת החברתית" הוא לטעמי סרט משעמם ויומרני (ובלי קשר, אני לא לגמרי מבינה ממשיכים לגלם את ג'סי אייזנברג, הוא לא שחקן טוב, הוא תמיד מגלם את אותו התפקיד).
לסיכום, פינצ'ר במאי שאני לא אוהבת. לדעתי הוא overrated. הוא שייך לחבורת הבמאים שמאד מאד אוהבים אלימות, אוהבים לזעזע, אבל אין להם משהו מעניין להגיד על אלימות (חוץ מב"מועדון קרב"). הוא יודע לבנות מתח, למעשה הוא אחד הטובים בזה, אבל לרוב לסרטים שלו אין עומק, ושורה תחתונה אין לי שום רצון לצפות בהם שוב.
לגמרי מועדון קרב.
יש עוד סרטים טובים ברשימה, אבל אף אחד אחר שיש לו צל של סיכוי במאבק על הכניסה לטופ 100 שלי, ומועדון קרב כנראה ייכנס בהליכה אם יום אחד אחליט לעשות לעצמי כזה דבר.
ראיתי בשבוע שעבר את "החדר" בפעם הראשונה
יכול להיות שבזמנו, או באולם קולנוע הוא היה מותח, אבל עכשיו הוא לא.
ממעבר על יתר הרשימה אני מגלה שפינצ'ר ממש טוב בלעזור לי להירדם, למעט מועדון קרב, שבעה חטאים והרשת החברתית, ובינהם כנראה שמועדוקו הכי מעניין.
זו באמת לא כזו שאלה קשה
אמנם רוב הסרטים שלו הם בין מעולים למצויינים, אבל רק מאחד מהם יצאתי ברגליים רועדות מאולם הקולנוע – מועדון קרב.
תיאור כל כך מדויק
לפינצ'ר יש הרבה סרטים מעולים, אבל מועדון קרב הוא היחיד שממש גרם לי לתגובה פיזיולוגית לאחר הצפייה (האמת, זה היה די מפחיד). סרט שנעוץ עמוק בטופ 5 שלי.
היי, בואו נדבר על זה ש"נעלמת" הוא סרט דוחה במיוחד
כי כשהסרט עלה לאקרנים בזמנו, היה דיון רחב ומעניין, וגם פישלר כתב אז ניתוח מעניין ונהדר. אבל מאז נדמה שהדיון קצת שכך, ופתאום "נעלמת" מתקבל כאיזה סרט מבריק, על גבול יצירת המופת (גם כאן באתר).
אז כן, הוא בהחלט עשוי טוב (בכל זאת פינצ'ר) אבל הוא סרט בעייתי, עם מסרים בעיתיים בלשון המעטה. וזה אפילו לא "אוי, הפוליקלטי קורקט הורס הכול" או משהו, זה באמת מקרה קיצון. אז בואו נזכור שהוא די דוחה, סבבה? סבבה.
(לגבי הטיעונים הקונקרטים לגבי למה הוא דוחה- דורון באמת ניסח את זה יותר טוב ממה שאני אצליח)
אכן סרט דוחה ולא צריך להכלל בשום רשימה של סרטים טובים
(ל"ת)
ובכל זאת אני רוצה להתעכב על קטע אחד מהמאמר ההוא.
וואלה, חמש שנים אחרי ואין ממש כותרות כאלה.
אני לא חולק על עצם שהמסר שנטען כי משתמש מהסרט אכן משתמע ממנו, אבל אני כן חושב שזה מעיד היטב על משהו שאני טוען שנים בכל דיוני הייצוג האלה: לסרטים אין באמת את הכח וההשפעה שהרבה אנשים בכלל וכאן באתר בפרט חושבים שיש להם.
האמת שבעיני זה מעיד יותר על החברה שבה אנחנו חיים מאשר על כוחו של קולנוע
כלומר, אנשים כל כך חרא שהם לא צריכים דוגמה מסרט כדי לטעון ש"תלונות שווא…"![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
רק השבוע הושבה למסך זהו זה הנוסטלגית, באירוח של שלמה גרוניך. בכזו אוירה, מי צריכה סרט עם מסר דפוק כדי להאשים נשים?!
תראה, בגדול אני לא באמת ממליצה לעקוב אחרי ההצעה הבאה שלי
אבל אם תסתכל, למשל, על הטוקבקים לכתבה שדיווחה על המופרע שרצח את התינוקת שלו ודקר את אשתו והילדה הנוספת, תגלה שנשים ממש מואשמות בדברים פסיכיים. מסתבר שהוא הקורבן, אליבה דה לא מעט מגיבים לכתבות מעין אלו.
באופן כללי כמעט תחת כל כתבה שמדווחת על רצח של אישה מופיעות אינסוף תאוריות קונספירציה על העמותה לזכויות הגבר ושל חבורת מטורפים שמשוכנעים שהאישה עשתה משהו כדי להביא את זה על עצמה (כי הפתרון הפשוט של איש מטורף רצח את אשתו והילדים שלו נשמע להם פשוט מידי?)
ואני אפילו לא נכנסת למקרים בהם קרובי משפחה של הרוצחים נכנסים לתמונה ומפיצים תאוריות קונספירציה משוגעות, וגם כאלו לא חסרות. שלא תדע כמה נרצחות מואשמות בזנות ושלל עניינים.
אז לא מדביקים על המקרים האלו את הכותרת של הסרט, אבל לגמרי מעוותים מקרים בהם נמצאת גופה מבותרת כדי למצוא כיצד היא אחראית לביתור של עצמה ולמעשה הכל הגיע לה.
קודם כל, מאשימים נשים בדברים מופרכים, אפילו כשיש אשם ברור (ומצד שני מכחישים אשמה של גברים או מקטינים בחומרת המעשה, כל עוד מעורבת אישה בסיפור).
שנית, הקצנה של האשמה מציאותית עדיין מחזקת אותה – אתם מבינים, צופים, אישה רגילה היא קטנונית ונקמנית ומאשימה סתם, דמות נשית מופרכת לוקחת את זה קדימה.
לדעתי זה מאמר שלא החזיק מים גם בזמן אמת
בהתחלה הייתי בטוח שזה מאמר הומוריסטי, סטייל נאום ההגנה של סקאר, ואז ראיתי שאנשים מגיבים לזה ברצינות. ואז באמת צחקתי. כשבנאדם עם כח מסוים אומר משהו עם בטחון ונחרצות, יהיו מספיק פתיים שיתייחסו לזה ברצינות ויגידו אמן. ״נעלמת״ רחוק מלהיות סרט שאני אוהב אבל מכאן ועד הספקולציות האפוקליפטיות שקשרו לו? השם ישמור.
אין כותרות כאלה כי הרעיונות האלה היו קיימים עוד לפני הסרט, הם לא נובעים ממנו ולכן לא מזוהים איתו – וזאת הבעיה – אישור של אמונות קיימות מסוכן יותר מכל מסר שלילי שצריך הרבה ממנו כדי להשפיע.
תוסיפו לזה את ההשלכה החמורה של האמונות האלה – פשעים במציאות, ותוכלו להבין למה התעלמות מהבעיה היא לא יותר מהכחשה והיתממות.
זו באמת קצת שאלה של ביצה ותרנגולת, אבל
"נעלמת" לא קיבל יותר מדי רפרנסים תרבותיים כי הוא, נו, לא הפך לאירוע תרבותי כזה חשוב. הוא היה הצלחה קופתית, קיבל ביקורות אוהדות ברובן, עורר איזשהו פולמוס ואז התפוגג. לא היה בו משהו יוצא-דופן מבחינה אמנותית, או אפילו מבחינת האמירה שגרם לו להיחרט עמוק מדי בזיכרון בשביל שחמש שנים אחר-כך יתייחסו אליו בכותרות עיתונים.
אבל.
זה לא אומר כלום על הפוטנציאל של סרטים *כן* לעשות את זה, בפרט כשסרטים כאלה הופכים לתופעות תרבותיות – "התפוז המכני" ו-"רוצחים מלידה" בהחלט עוררו מחלוקת בשל אירועים בעולם האמתי שנקשרו בשמם (בצדק או שלא); מהמאה הנוכחית "ונדטה" די זכה לתהילת-נצח בין היתר בגלל השימוש של מפגינים רדיקלים בכל העולם במסכות גיא פוקס (כן, אני יודע שבקומיקס המסכה הופיעה קודם, אבל האינפלציה בשימוש בה במאה הנוכחית היא פועל יוצא של הסרט). לפינצ'ר עצמו היו שני סרטים שבהחלט הפכו לתופעה תרבותית – "מועדון קרב" ו-"הרשת החברתית". אני לא יודע כמה הסרט האחרון נתן השראה לאנשים (לא צריך סרטים של פינצ'ר כדי להיות סתם אגואיסט דוחה או אפילו לקבל רעיונות בנושא) אבל בנוגע לראשון… הוא כן נתן השראה להמון טיפוסים חתרניים בעיני-עצמם לחמש דקות אני מניח. שלא לקחו את ההשראה מהסרט הזה לכיוון המעשי, אני מקווה.
לא רציתם סרט בו האישה היא ה"גיבורה" + ה"רעה"?
(ל"ת)
לא רוע "נשי" סטריאוטיפי, התקדמנו קצת מאז "שלגיה ושבעת הגמדים".
וואי תודה כבר חשבתי שאני לבד בזה. סרט מגעיל והביקורת של פישלר בול בפוני
שבעה חטאים
ראיתי את כל הסרטים של פינצ'ר חוץ מאחד (נערה עם קעקוע דרקון).
הדירוג שלי:
1. שבעה חטאים
2. מועדון קרב
3. נעלמת
4. הנוסע השמיני 3 – הרבה יותר טוב מהמוניטין שלו
4. הרשת החברתית
5. החדר
6. בנג'מין באטון
8. זודיאק
9. המשחק
התלבטתי בין מועדון קרב לשבעה חטאים
אבל בסופו של דבר מועדון קרב היה אחד הסרטים שהכי נצרבו בתודעה הסינפילית שלי. יחד עם החשוד המיידי ורקוויאם לחלום, זה אחד הסרטים שהגדירו את התקופה שבה הפכתי לחובבת קולנוע מושבעת.
שבעה חטאים הוא סרט עוצמתי ומטלטל, אבל הוא לא היה משמעותי עבורי כמו מועדון קרב.
מתחת לשניים האלה מבחינתי הרשת החברתית (הקריירה של אנדרו גארפילד עדיין לא חזרה לאותם גבהים מאז) ואחריו נעלמת, שנכון בעייתי, אבל וואו איך נהניתי לצפות בו.
לפחות נכון לרגע זה, זה גם הסדר של ארבעת הגדולים בסקר, אז מגניב.
היתר? איפשהו בפער די גדול מתחת.
ובכן
1. שבעה חטאים (ולוּ על האסתטיקה לבדה)
2. זודיאק (אוקי נו אוהב רוצחים סדרתיים)
3. הרשת החברתית (אבל #1 בכיף)
4. נעלמת (משפט פילר כדי לא לשבור רצף)
5. מועדון קרב (חמוד, אבל לא נדבקתי בסגידה כלפיו)
6. נערה עם קעקוע דרקון (ייתכן וללא הגרסה השוודית הטובה יותר, הייתי ממקם גבוה יותר)
7. בנג'מין באטן (meh)
ואם "מיינד האנטר" יכלה להשתרבב לרשימה, היא הייתה מקום שלישי.
כתב ההגנה לבנג'מין באטן
כן, אני יודעת, זה כנארה לא הסרט הכי טוב שלו מבחינה אומנותית אבל ואו כמה שאני אוהבת אותו. הסגנון המשחק הסיפור (אפילו אם לא הגיוני) הכל תפס אותי כ"כ חזק שהסרט הזה נשאר איתי יותר מכל סרט אחר של פינצ'ר וזה אומר המון.
תכלס תכלס, בסקר כזה, לא משנה מה התוצאה. פינצ'ר הוא אחד הבמאים האהובים עלי שחוץ מהנוסע השמיני (שלא ראיתי) כל יצירה ויצירה שלו היא ממומלצת, וכמו רם אני מכניסה אל הרשימה הנפלאה הזאת גם את הסדרה מינדהאנטר (ואפילו אם יורשה לי את העונה הראשונה של בית הקלפים)
מועדון קרב מוביל לא רק בסקר,
אלא גם ברשימת "הסרטים הנחשבים שכולם מעריצים אבל אני ממש לא הבנתי את ההייפ המוגזם סביבם" האישית שלי.
מקום שני – דרעקוויאם לחלום
מקום שלישי – קיל ביל
מקום רביעי והלאה – כל סרט של גודאר ושל וודי אלן אי פעם, ורוב הסרטים של סקורסזה
כאילו, מועדון קלאב /פייט קרב הוא סרט בסדר והכל. עשוי טוב, משחק טוב, טוויסט… סביר. פשוט לא הבנתי למה הוא נחשב לכזו יצירת מופת.
ובאופן כללי, אני לא מבינה את ההייפ סביב פינצ'ר. שבעה חטאים סרט טוב, אבל לא נפלתי מהרגליים ממנו (ואפילו לא זכרתי כמעט כלום מהצפייה הראשונה בו), זודיאק כנ"ל (בעיקר הקטע של לא לזכור ממנו כלום), ועל השאר פשוט ויתרתי אחרי ששלושת אלו גרמו לי להרגיש שהבנתי את הקטע.
OK……..
"דרעקוויאם לחלום" זה נהדר ומדויק ממש. תודה על זה
(ל"ת)
האהדה הרבה לזודיאק מסקרנת אותי
כשאני ראיתי אותו התרשמתי שהוא אמנם מבוצע היטב, כצפוי מפינצ'ר (ועם כמה סצינות מופת, כמו עם המרתף), אבל הוא לא ממש סחף אותי. הוא בעיקר הרגיש ארוך, מפרך, ולא ממש מגובש. כאילו הוא נפרש על פני תקופה ארוכה מדי, שגרמה לו להרגיש קצת כמו סרט דוקומנטרי יותר מאשר סרט עלילתי. אולי זו הייתה הכוונה, אבל עליי זה פחות עבד.
אני מניח שאנסה לתת לו צ'אנס נוסף בעתיד, אבל כרגע אני ממש לא משוכנע שהוא סרט מוצלח כמו שאר סרטיו של פינצ'ר. עכשיו, תוך כדי כתיבה ותוך כדי שאני צופה בעונה השנייה של מיינד האנטר הנהדרת, אני תוהה אם הוא היה עובד טוב יותר כסדרה.
הממ, מפתיע שאתה כן אוהב את מיינדהאנטר.
כי מבחינתי, זודיאק שלו הוא מיינדהאנטר כסרט (פחות או יותר), את כל הדברים שלא אהבת בזודיאק אני ממש אהבתי, וכשצפיתי במיינדהאנטר חשבתי שזה ממש כמו זודיאק, רק בסדרה. זה ה-passion האמיתי של פינצ'ר בעיניי, עבודת הבילוש אחרי רוצחים סדרתיים, ואת זה הוא עושה פשוט מעולה (למקרה שיש עוד ספק, אני מאד אוהב גם את מיינדהאנטר).
זודיאק הוא אחת הסיבות שמאד קשה לי לבחור תשובה אחת בסקר הזה, השתיים האחרות הן מועדון קרב ושבעה חטאים (גם "המשחק" הוא אחלה, אבל לא מגיע לסדר הגודל של השלושה שהזכרתי).
אבל זו בדיוק הנקודה
זודיאק הוא סרט של כמעט 3 שעות. מיינדהאנטר מחולקת לפרקים בני שעה, שמאפשרים מנוחה ונשימה אחרי כל פרק. ומה שאני אומר זה לא שזודיאק גרוע – אלא שהוא היה אפקטיבי בהרבה לו הוא היה בא כסדרה. כי המעברים בין תקופות זמן שונות, והאורך המשמעותי שלו, די מרגישים כאילו יש פה המון חומר שנדחס (עד כמה שהצליחו) לתוך סרט, במקום לתת לו את הזמן שלו לנשום ולבנות את הסיפור כמו שצריך.
אני אסייג ואומר שעברו כמה שנים מאז הצפייה – אבל זו התחושה שנשארה בי מאז, ושהתחדדה עוד יותר מאז שהתחלתי לראות את מיינדהאנטר.
הבעיה העיקרית של זודיאק
זה שאני לא באמת מבין למה צריך אותו בעולם שיש את "זכרונות מרצח".
* – טוב, זה לא נכון. חשבתי שהסרט בסדר סבבה וזהו עוד לפני כן, אבל התחושה התחדדה אחרי צפייה בסרט ההוא של בונג.
הדירוג שלי
מועדון קרב
שבעה חטאים
הרשת החברתית
המשחק
זודיאק
הנוסע השמיני 3
החדר
נערה עם קעקוע דרקון
נעלמת
הסיפור המופלא של בנג'מין באטן
מאד קרוב לשלי
וזו ההזדמנות להוסיף את הקול שלי ל'המשחק' – לא הכי טוב של פינצ'ר, אבל עשוי היטב, אפקטיבי, מותח ומאד מהנה. אנדרייטד לדעתי.
הייתי בשמחה צופה בו שוב במקום זודיאק למשל.
חוץ מהשורה האחרונה, מסכים בהחלט.
אני גם חושב שהוא זכה לעדנה יותר רצינית בזמן ששוחרר ומאז קצת נשכח. אבל אכן, סרט מצויין.
מסקנתי מהסקר שדיוויד פינצ'ר הוא קצת אובר רייטד
שזה מוזר כי לדעתי בסינמונדיאל הוא קיבל את הקול שלי בכמה קרבות. ופתאום אל מול הרשימה, לא ברור לי על מה ולמה.
מועדון קרב בכל זאת המועדף עלי, פשוט בגלל חווית הצפיה המצויינת בקולנוע בזמן אמת. מהסיבה הזוף גם היום שמורה לו אצלי פינה חמה בלב, אפילו שזה סרט כל כך גברי עם מסר כל כך עקום, שאני קצת מקיאה בפה מלחשוב עליו.
ולא קשור לכלום אבל הסגר ואני חייבת לשחרר
מסתבר שבבניין הסמוך אלי יש ילד שצועק, הרבה.
עד כה הייתי סבלנית, גדלתי בבניין ליד מקרה דומה, ילד שנולד עם הפרעה התפתחותית והיה על איזשהו ספקטרום. מגיל צעיר הסבירו לי שצריך לגלות סבלנות, כי זו לא אשמתו או אשמת המשפחה. התרגלתי, הרעש תמיד היה ברקע, אבל בהחלט למדתי לגלות סבלנות וכשהוא נפטר הוא אפילו היה חסר. והילד עכשיו מחזיר לי הכל. רק שפתאום, אחרי כמה ימים של הצעקות האלה, אני שומעת את התוכן. אין שם איזו הפרעה או משהו, זה פתאום נשמע כמו סתם ילד לא מחונך, ובא לי להרוג את ההורים שלו. אתמול.
על פי הקריטריונים
שלי להריגת הורים מהתקופה לפני הילדים, הייתי צריך להרוג את עצמי כמה פעמים בתור הורה.
דברים שרואים משם וגו'.
במיוחד בתקופות לחץ כאלה
כשסגורים בתוך הבית ואי אפשר לצאת.
לפני כמעט עשר שנים בעלי ואני היינו צריכים לקבל החלטה – לקנות דירת ארבעה חדרים עם משכנתא קטנטונת שנסיים תוך דקה ורבע וכמעט בלי עזרה מההורים, או להסתמך על עזרה מההורים, לקחת משכנתא גדולה יחסית ליותר זמן, ולקנות קוטג' עם שתי קומות וגינה. בגלל שבעלי קיבוצניק הייטקיסט – ממש רגיל לבתים פרטיים, ועם משכורת סבבה – הפור נפל על ההחלטה השנייה.
יש לנו שתי בנות בגילאי גן, ובתחילת הסגר היתה פה סערה ולא היה אפשר בכלל לצאת החוצה לגינה, ורמת הצעקות בבית (של הבנות וגם שלנו) היתה פסיכית. זה פשוט הרגיש כמו סיר לחץ.
ברגע שהתחמם ואפשר לצאת החוצה לשחק בגינה מדי פעם הימים הקשים גם ככה התחילו לעבור בצורה הרבה יותר שפויה.
אז היום אנחנו עדיין משלמים משכנתא, ואני ממש אוהבת את הבית שיצרנו לעצמנו, אבל בימים אני מרגישה ממש בת מזל א- שבכלל היתה לנו את האופציה הכלכלית לקבל את ההחלטה הזו, זה לכשעצמו ממש לא טריוויאלי, וב- שנכנעתי לפנטזיות שלו על בית פרטי גם במחיר יותר גבוה מתוך הבנה שאולי זה יקר יותר אבל כשקונים בית לטווח הרחוק איכות החיים בו היא דבר חשוב, (אני תמיד הייתי החסכנית מבין שנינו…).
יוצאים פה כל הזמן
היום גשום, אבל היה שבוע יפה ויש ליד הבית שלי גינה עם מתקנים, והרבה ילדים והורים משחקים שם (כן, הנתונים מניו יורק לא ממש מרגשים הורים, מסתבר. דווקא רווקי הסופר מסתובבים במסכות וכפפות)
זה לא הרעש של ילדים, זה הצרחות של ילד אחד שממש מחרפנות אותי. זה כמו לגור בבניין עם כלב עם חרדת נטישה שצורח כל היום, רק בילד.
טוב, אצלנו זה אסור באופן מוגדר
אסור לצאת לפרקים עם מתקנים בכלל, וגם אם יש במקרה פארק בטווח המותר של 100 מ' מהבית אסור לעלות על המתקנים. אני יכולה להבין איך בסיטואציה כזו ילד מפתח תסכול שלא כל הורה מצליח להתמודד איתו (גם הורים דואגים ואוהבים שמאוד מנסים).
לא לשכוח שהרבה מההורים (כולל אנוכי), לא באמת יודעים איך להעסיק ילדים 24/7 בבית.זה פאקינג קשה! בדרך כלל יש גן, יש מטפלת, יש סבא וסבתא, אפשר לצאת לחברים, יש קניונים, בתי קפה, פארקים, מוזיאוני מדע וכו… אני חושבת שטרום המשבר הזה כמעט ולא היו ימים שביליתי עם הבנות שלי לבד 24 שעות ברצף בבית. אם הייתי איתם בבית – תמיד יצאנו לאנשהו כי גם אני וגם הן לא ממש אנשים שנהנים להיות סגורים בבית (וכאן המקום לתהות על השפעת גנטיקה מול חינוך) כך שהשבועיים האחרונים מבחינתי הם פשוט סדרת חינוך בהורות, כל פעם שאני מצליחה לגרום להן לעשות איזה משהו מטופש כמו להשחיל מנקי מקטרות דרך מסננת, או להדביק פסיפס של דפים צבעוניים – אני מבסוטה כאילו טיפסתי על האוורסט ושולחת תמונות שיהיה תיעוד לדורות הבאים. איך זה ישפיע לטווח הרחוק (עלי ועליהן)- זה אנחנו נגלה…
אז כן, אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו מההורים שכן מצליחים להתמודד (יחסית), אבל לחלוטין על הקשקש, ויכולה להבין איך הורים מגיעים לסיטואציה כזו ומרגישים חסרי כלים לחלוטין.
אני חושב שכל פעם שעשינו סקר כזה לבמאי או אולפן היה מישהו שהגיע למסקנה הזאת
יש בזה משהו מעניין – שבמאי נראה יותר טוב בעיני אנשים לפני שנזכרים ממש במה שעשה, ויותר באווירה הכללית בין הסרטים עצמם.
הממממממ
כזה, אני תמיד החשבתי את עצמי כמעריץ מוגזם של פייט קלאב אבל במבט לאחור זה לא מחזיק מעמד באיזשהו מקום.
לא יודע על מה להצביע שמפריע לי בו, כנראה שהוא לא מחזיק במבחן הזמן בעיניי.
בתכלס, זודיאק זה כנראה ההכי נוגע לליבי מבחינת הנושא (מת על המקרה של הזודיאק בעיניי זה מרתק), והרשת החברתית מקום שני סתם כי סרט ממש טוב (אנדרו גארפילד דופק הופעה וואו, ג'סטין טי יודע לשחק מי ציפה בזמנו?).
נעלמת זה אחד הסרטים הכי מפגרים ולא סבבה חברתית שיצאו במאה ה21 צריך למחוק אותו מההיסטוריה.
ואני אוהב את הנוסע השמיני 3, זה קלאסיקה, fight me.
אז כשאתם אומרים "מועדון קרב", לאיזה סרט אתם מתכוונים?
לזה שאנשים חושבים שטיילר דרדן הוא שיואו-איזה-מגניב, לזה שהוא ביקורת על כל מה שטיילר דרדן מייצג, לקומדיה הרומנטית בין מרלה למספר או לקומדיה ההומו-אירוטית בין המספר לטיילר דרדן? כי לא כל הסרטים האלה טובים באותה מידה.
גם אם בוחרים בסרט שהוא ביקורת על כל מה שטיילר דרדן מייצג
אני בטוח שגם פינצ'ר וגם פלאניוק חותמים על מה שנאמר בסצינה עם הוטרינר
לא חותם שהם חותמים על זה
"מחר יהיה היום הכי טוב בחיים שלו?" אולי. ואולי הוא יתעורר בפוסט טראומה כי אתמול מישהו כמעט הרג אותו. זה לא אירוע חביב ומשנה חיים. זה אירוע מלחיץ, אלים, מטורף ושגוי. וגם אם הוא יילך וירשם לוטרניריה, הלחצים שגרמו לו לפרוש עדיין יהיו שם וישפיעו. המחשבה שטיילר דרדן יהרוג אותו היא לא מוטיבציה טובה, ויש מצב טוב שהוא פשוט יקרוס.
אז אין לי מושג מה הם חושבים במדויק, אבל זאת סצנה הרבה פחות פיוטית ו"כן, שיואו, צודק" משמציגים אותה, כמו הרוב המוחלט של הסרט.
סליחה
התכוונתי לומר "גם פינצ'ר וגם פלאניוק חותמים על מה שנאמר בסצינה עם הוטרינר-מלבד החלק שצריך לאיים להרוג אותו".
כמובן שכל החלק הזה פסול לחלוטין, אבל הרעיון שעומד מאחורי הדברים-כלומר, לעשות משהו שאתה רואה בו ערך ולא "לעבוד במשמרות בעבודה מחורבנת כדי לקנות גבינה ולראות טלוויזיה"-
הוא רעיון מאוד חשוב ונכון בעיני,ואני מאמין שגם בעיני היוצרים.
אז טיילר הוא כמובן ממש לא מודל לחיקוי, אבל זה לא אומר שאין בביקורת שלו על החברה מידה של אמת ושל הסכמה מצד היוצרים.
אני חושב שהם מבינים את טיילר, ומזהים את מה מושך אנשים אליו
אבל לא מסכימים איתו. כן, חשוב לחיות כל יום כאילו זה יומך האחרון ולעשות דברים שאתה באמת אוהב, אבל ממש לא צריך את טיילר בשביל זה. בשביל זה יש פוסטרים קלישאתיים של חתולים נופלים מעצים.
מה שעושה את טיילר לטיילר הוא בדיוק זה שבשביל להביא אנשים לחשוב על זה (לכאורה) הוא ישלוף עליהם אקדח – כמו שאומר המספר בסוף הסצנה, יש לו תוכנית והיא עושה הגיון בצורה טיילר-ית שכזאת. וזה הגיון מעוות מעוות מעוות.
טוב,כן.לדעתי העניין הוא
שטיילר יודע להצביע על ליקויים,אבל החלופות שהוא מציע הן,אממ,גרועות עוד יותר,ולעיתים הן רק הקצנה של הליקוי שעליו הוא הצביע
כן, אז בנוגע לשאלה שלך:
אני חושב שהיוצרים מסכימים שטיילר יודע לזהות איפה אנשים מזהים בעיות בחברה ושחלק מהבעיות הן בעיות (לא חושב שהן חושבים שכל הבעיות שטיילר מצביע עליהן הן באמת בעיה, אבל זה נושא אחר) אבל שם זה בערך נגמר.
לדעתי הם מצביעים לכל הסרטים האלו
שהם בעצם אותו סרט ולכן הוא כל כך טוב
אני לא בטוח. בטח לא לשני הראשונים יחדיו.
כלומר, אפשר לדבר על כך שסרט מצליח להיות דבר והיפוכו, אבל "מועדון קרב" די מחליט אותך לבחור אם אתה בעד או נגד טיילר דרדן. בשנייה שאתה מבין שהסרט הוא אנטי-דרדן, קשה לראות אותו באור פרו-דרדני.
שבעה חטאים
כי למרות שאת מועדון קרב ראיתי כמה פעמים ואת שבעה חטאים רק פעם אחת . הרושם שהסרט המטורף הזה השאיר עליי כולל כמה סצנות ש20 שנה אחרי אני לא מצליח לשכוח זה גאונות לשמה.
ובכלל פינצ'ר במאי מעולה וכמעט היחיד שראיתי את כל הסרטים שעשה עד היום וגם אהבתי מאוד את כולם (חוץ מהנוסע השמיני כמובן)
אתם חייבים לתת אפשרות לדרג
הרי מובן מאליו הסרט הכי טוב הוא מועדון קרב השאלה המעניינית היא מי מה אחריו באופן מובהק????….
בעיני "החדר" הוא המוצלח ביותר, ובכלל סרט אנדרייטד לגמרי.
(ל"ת)
אני לא חושב שהוא המוצלח ביותר,
אבל צפיתי בו רק לאחרונה בפעם הראשונה, ואכן אנדרייטד!
הטופ 5 שלי של פינצ'ר:
1. זודיאק – פשוט יצירת מופת. ולא פחות מהמקבילה הדרום-קוריאנית "זיכרונות מרצח".
2. מועדון קרב – כשלא לוקחים אותו יותר מדי ברצינות, זה סרט כל כך עשיר וכייפי. עבודת בימוי מעולה, יצר שפה משלו, ואהבת הקולנוע שלו ניכרת בכל סצנה.
3. הרשת החברתית – שיתוף פעולה מצויין עם אהרון סורקין ועם טרנר רוזנר.
4. נעלמת – סרט מטריד ומעולה. למרות בן אפלק.
5. שבעה חטאים – עדיין לא זה, אסתטיקה מרשימה. תסריט בינוני. ואחד אוברייטד מורגן פרימן (כן הוא היה ליהוק מושלם לשושאנק רדמשיין, זה לא הופך אותו לשחק טוב).