מדי פעם צריך סבלנות בחיים.
זה בטח נכון למי שרוצה לראות את "בו מפחד" – סרט באורך לא מוצדק בעליל של שלוש שעות, במהלכו בו מנסה להגיע אל אימא שלו, אבל נתקל באתגר אחר אתגר שמונע ממנו את זה – בין אם אלה חפצים שנעלמים לו, תאונות מצערות, או אנשים שלא נראה שפיהם וליבם שווה. אם התקציר קצת חידתי, אני מצטער: זה לא כי הסרט מדי מסורבל כמו חשש מסוים מספויילרים. בסך הכל, זה סרט פשוט להסבר, בטח כל עוד לוקחים בחשבון שהסרט נע ונד על הקו בין תפיסת מציאות מעורערת של בו ובין מה שאולי באמת קורה במציאות.
לצערנו, עניין הסבלנות גם נכון למי שיצר את "בו מפחד". ארי אסטר הוא במאי די פרחח שפרץ לחיינו לפני חמש שנים, אם כי להגנתו הוא ביים לא מעט סרטים קצרים לפני סרט הביכורים שלו – "תורשתי". שנה לאחר מכן הוא חזר עם "מידסומר", ואז קיבל תקציב עצום בגודלו (יחסית לסרטי אינדי) כדי ליצור את "בו מפחד" (שם הרבה פחות טוב מ"שדרת האכזבות", שהיה השם של הסרט בתחילת הדרך, אבל ניקח מה שיש).
משום מה, הרזומה של שני סרטים שלא השאירו חותם גדול מדי בקופות וגם לא בתרבות מחוץ לאיזושהי גווארדיית היפסטרים מובחנת, כביכול הרים את אסטר לאיזו רמת מאסטר קולנועי שכולם צריכים לצפות לסרטו הבא, שבוודאי יהיה אירוע קולנועי מעצם קיומו. ובכן, לא. אסטר הוא עוד לא סמאח – הוא עדיין לומד לאיטו לשלוט הן בקולנוע כמדיום (כפי שאפשר להבין מהאורך של "בו מפחד", הקונספט של עורך למשל עדיין מבלבל אותו), והן בקולנוע כאיזושהי אמירה מגובשת שהוא רוצה להגיד על החיים.
הבעיה היא שב"בו מפחד" אסטר קופץ מעל הפופיק ורוצה לספר איזשהו סיפור על אדם שגדול ממנו ושרחוק ממנו. וזה בסדר בפני עצמו – אני בעד אנשים שלא כותבים רק על עצמם – פשוט הבעיה היא שאסטר עוד לא ברמה של לכתוב את הדמויות הללו טוב. בכלליות, כתיבת הדמויות של אסטר היא הצד החלש שלו לאורך כל סרטיו; וזה אגב למה "מידסומר" הוא כנראה הטוב שבהם – כי כסרט שהוא פרקטית סלאשר, השאלה היא פחות האופי והאפיון של הדמויות, ויותר החרא האקראי והנוראי שקורה להם מסביב. "בו מפחד" לא נהנה מאותה פריווילגיה, כי הוא כל כולו על בו.
אני חושב שאסטר חשב שהוא פתר את הבעיה הזו על ידי הליהוק של חואקין פיניקס, ואני מבין למה הוא חשב את זה – קשה לדמיין את פיניקס בהופעה באמת גרועה בשלב הזה של החיים שלו, אז לכאורה ליהקת וסגרת עניין. אבל גם פיניקס מוגבל בסופו של דבר על ידי הבמאי שהוא עובד איתו – ואסטר מצליח להוציא מפיניקס הופעה מפוספסת לחלוטין, שבה הוא בעיקר בוהה מבולבל באנשים ואומר "מה? לא, על מה אתה מדבר" בקול צפצפני. ולמרות שפיניקס מנסה כמה שיותר להתחבר לדב נבון הפנימי שלו, שגם כשהוא אמור להיות פה לוזר, הכריזמה נשפכת ממנו וקשה להבין למה בו לא מגן על עצמו יותר. אפשרי שליהוק מדויק יותר היה מצליח לגרום לעסק הזה לעבוד יותר טוב.
אז "בו מפחד" הוא סרט על דמות – דבר שאסטר עוד לא יודע לכתוב – ותימות כמו מוות וחיים מבוזבזים, שאסטר עוד לא ממש יודע להגיד עליהן משהו כי הוא פרחח בגילאי השלושים. לו היה מאזן את זה עם סדרת התרחשויות "מה לעזאזל"-יות ועולם מטורף מספיק אולי זה היה עובד, אבל "בו מפחד" הוא בסך הכל סרט די רגוע בסקאלת "אני לא מאמין מה ראיתי עכשיו". הסצנה שאנשים מדברים עליה היא משהו די קצרצר לקראת סוף הסרט, וגם המשהו הזה עלול למצוא את עצמו רק במקום העשירי במצעד הרגעים המטורפים של השנה, אם תהיה שנה רגועה במיוחד.
בהיעדר כל אלה, נשארו בעיקר השוטים הארוכים והסטטיים שגורמים לסרט להרגיש אפילו יותר ארוך ממה שהוא. כי גם בהקשר הויזואלי אסטר עוד לא מתגלה כקולנוען מחונן מספיק. אני בטוח שיום אחד הוא יהיה שם, בטח אם אולפן א'24 ימשיך לשפוך עליו מזומנים כאילו כל העסק שלהם הוא בעצם פרונט להלבנת כספים – אבל הוא פשוט עוד לא ברמת ה"סיפור קשקוש, אבל וואו איזה צילום ותפאורה", וזה נכון גם אם הוא משקיע מאד בגרפיטי בבניין של בו.
אולי אני משלה את עצמי, כמובן, ושום דבר לא יצמח אף פעם מהבחור. אבל נראה שבעידן שלנו קצת נשכחה העובדה שבמאים לא הופכים למאסטרים ביום אחד, והעובדה שזה מדי פעם זאת חריגה פסיכית מהנורמה. רוב הבמאים צריכים להשתפשף על כמה וכמה סטים לפני שהם נהפכים למומחים שיודעים להגיע לפסגות של קולנוע.
וזאת, אם לסכם, הבאסה האמיתית עם "בו מפחד": לו אסטר היה שומר את התסריט במגירה, חוזר אליו עוד עשור, משכתב אותו ומשייף אותו כראוי – היתה יכולה להיות כאן יצירה באמת מפעימה, מוזרה, כיפית ומבריקה. משהו בבסיס של הסרט על איזה סיוט סוריאליסטי ויחסי אם-בן הוא לחלוטין חומרי הבנייה ליצירה חד פעמית שיודעת לעשות משהו יותר עם תסביכי האם של בו יותר מ"הם קיימים", נניח. הבעיה היא שאסטר עוד לא רב אמן, ובמקום זה יש סתם עוד בניין גדול מדי שלא מוסיף הרבה לנוף התרבותי שלנו. חבל. קצת סבלנות לא הרגה אף אחד.
טוב. בגדול אני מסכים עם הלך הרוח של הביקורת אבל... (בתור מי שיסכים איתך לחלוטין על הסרטים הקודמים)
אבל את רוב הדברים כתבתי בדף הסרט אז הנה כמה הערות קטנות:
הוא לוקח סצנות מהסרטים הקצרים שלו.. תחושת הבטן שלי שהפעם הוא כן כותב על עצמו ולא מנסה לכתוב מפרספקטיבה שהוא פחות מכיר אלא מהפרספקטיבה שלו. למשל "הכפתן הכחול" סרט ,שאמור להיות מאוד מרגש, לא עובד עלי כי הבמאית/תסריטאית משתמשת ברוב זמן הסרט כדי לנחש מהי האישיות של הדמות הראשית שלה במקום לכתוב אחת.אישתו של הדמות הראשית לעומת זאת כתובה ומשוחקת לעילה.לפעמים עדיף לכתוב מה שמכירים אישית מאשר מה ששומעים עליו מרחוק ואם כבר מדברים על הסרט הזה
למיטב זכרוני הם לא כאלו סטטים הפעם. במערכה הראשונה ארי היה יכול להשתמש בשוטים סטטים ובחר שלא (במעבר למכולת למשל). במערכה השניה השוטים נהיו יותר סטטים אבל זה ככל הנראה בגלל שזו גירסה מצומצמת של "תורשתי" והמערכה השלישית היא הצגת תיאטרון. בשאר המקרים או שזה היה הכרחי (מעברי יום ולילה מדגיש את התסכול) או שהמצלמה הייתיה מאוד דינמית, לפחות לסטנדרטים של ארי אסתר (סצנת הבריחה ביער ) או שזה לא מתקרב למריחה של הסרטים הקודמים (לוקח לארי 10-15 שניות לעבור לדלת של מעלית, כמה זמן לקח לו בתורשתי לעבור לבית בובות או אפילו ליונה שנמרחה על חלון? מחוץ למכונית במידסומר?)
הוא קיצר את תורשתי לשעה בסרט הזה והוסיף עוד השפעות מאחד מסרטיו הקצרים. אני חושב שעכשיו הוא מתחיל להבין את הקונצפט של עורך גם משהו. בו מפחד הוא לא סרט אחד הוא שלושה אבל גם עם הייתי מחשיב אותו כאחד הוא היה שעתיים וחצי בניגוד לתורשתי שהייתי מקצר ל 45 דקות ומידסומר שהייתי מקצר לשעה וחצי. זאת מגמת שיפור.
בכל זאת אני מסכים איתך על דבר אחד. ארי הוא במאי תסריטאי לא מנוסה (ובכנות לא ממש טוב) שצריך להשתפשף עוד בקולנוע. מבחינתי זה הסרט הראשון שלו שכל השטיקים שעיצבנו אותי עד עכשיו לא מעצבנים אותי בעיקר מיכייון שיש להם הגיון עלילתי וסוף סוף הם מאפיינים את הדמות ולא את העולם שמסביבו. אבל בכל זאת זה מגיע רק לרמה של טוב, לילה מבדר בקולנוע וארי רצה להגיע רחוק יותר מזה. אני מקווה שארי אסתר ילמד מתי ואיך להשתמש בשטיקים שלו כי בכנות לא נראה שהם יעלמו בזמן הקרוב. אבל עם הכישלון הקופתי של הסרט תהיה סיבה טובה מספיק לארי אסתר להפחית את הכות שלהם ולפתח יותר את הדמויות והדרמה שלו זאת תהיה ברכה לכולנו.
כמות לא כות
טעות שלי
אחלה סרט, נראה שכותב הביקורת פחות התחבר
3 שעות עפו לי בטיל
בנוגע להערה שהסרט לא כזה מטורף
זה נכון לחלוטין. אלו שאומרים שזה אחד הסרטים הגרועים ביותר או שזה סרט מוזר ומנוכר מגזימים לחלוטין. הדברים המגעילים לא כאלו מגעילים, הקטע עם המחזה מספר לנו משהו שכולם הבינו בסצנה הראשונה (בו לא מבין מה המשמעות של "מקצוע" או "עצמאות") ורוב הסצנות כן מקורקעות בסוג של מציאות גם עם המבט שלנו על מציאות זו מאוד מעוות.
נראה לי שחופרים פה קבר עמוק מדי לסרט
מאוד מסכים שנמרח מעל ומעבר, אני חושב שמתוך כל סצינה היה צריך להוריד רבע ממנה או יותר, אבל אותי ממש ריגש המקוריות והאומץ כאן ויש פה שיאים שלא כל כך רואים בקולנוע יותר.
לגבי ה'מה לעזאזליות' נכון שאפשר למצוא זוועות כאלה בסרטים אחרים אבל לא הרבה מהם בתדירות כזאת ולמקם דמות כמו בו שיכול לחטוף התקף לב אם מישהו מתעטש לידו חזק מדי במציאות הקיצונית הזאת, יש פה מעגל הזנה ממש מגניב של סביבה עויינת ברמה קיצונית שבו מפחד ממנה באמה קיצונית וזה מגדיל את העוינות,
אני באמת חושב שיש פה יותר הישגים מכשלונות ואני ממש נהנתי.
נכון אבל לפחות זה לא סצנות שלמות כמו בשתיים הקודמים
בהם אם היו נותנים לקהל לערוך את הסרט לארי אסתר לא היה נשאר אפילו סרט קצר. כשאמרתי 45 דקות ושעה וחצי לאורכים של הסרטים הקודמים הייתי נדיב. גם להוריד רבע סצנה מכאן זה בערך 2-7 דקות לסצנה בניגוד לקודמים שהורדה כזאת תוריד 7-15 דקות לסצנה כי הם הרבה יותר ארוכות.
טרם צפיתי בסרט אבל סיימתי עכשיו צפייה בגרסת הבמאי של מידסומאר ולארי אסטר יש בעיה.
את מידסומאר מאד אהבתי, ואחרי שראיתי המלצות לגרסת הבמאי החלטתי לנסות. ובכן, זאת היתה טעות. הסרט פשוט ארוך מדי ומדגיש את הכשלים את אטסר כבמאי, ובתור במאי צעיר שכל כך אוהב להימרח, לא הייתי אומר שיש לפניו עתיד מזהיר מעבר לקהילת הקאלט של A24.
את בו מפחד אני אראה בוודאות, פשוט לא בקולנוע. אבל לצערי אני כבר מבין לאן הרוח נושבת.
סתם סקרנות כללית מה בדיוק אהבת?
כל פעם שניסיתי להתחבר לדרמה של הסרט הוא נזכר שהוא אמור להיות סרט אימה ושם משהו ממש מטופש כדי להפחיד את הקהל (האנטאסופ היה השיא, מעניין למה הם אומרים שאין להם אף חבר בגיל גדול מ-70 באמת תעלומה) . גם הדרמה בגירסה הרגילה נמרחת, יש שלושה קווי עלילה, אף אחד מהם לא מפותח מספיק והם נמשכים עוד ועוד. ההתחלה טובה,הדמיות בהתחלה חד מימדיות אבל הסט אפ לדרמה טובה והיה להם סרט שלם להיות מוסברות יותר טוב. במקום זה הסרט מסביר רק על המוטיבציה שלהם והגורמים שהפכו אותם לכאלו ותו לא וזה דיי שיעמם אותי. (לפחות בבו מפחד אנו מקבלים גם הסבר על האישיות של בו). יש אלמנטים שפספסתי?
אני לא טוען שמידסומר היה איזה יצירת מופת מסחררת כן?
פשוט סרט אימה יעיל שנשען בעיקר על אווירה אבל גם כולל גיבורה שנמצאת במצב לא שגרתי שלא חוקרים לעומק בקולנוע המיינסטרימי. הסרט לא עשה שום דבר עמוק, אבל בעיני היה מאד יעיל ומצולם היטב.
הנה העניין
עלי מידסומר לא עבד בתור סרט אימה, הייתי משועמם מהרגע שהם הנכנסו לכת. הייתי מעדיף שארי אסתר היה מתמקד בסרט דרמה הסביר שיש לו מאשר סרט האימה הדי משעמם שגם ככה מתקשר לסרט הדרמה ואמור להדגיש אותה. והאפקטים אלוהים, חוץ מהפטריות בשליש הראשון וכל התחלת הסרט אף אפקט אף ממוחשב נראה טוב. בוא נגיד שהוא היה צריך את ה 35 מיליון דולר ש a24 נתנו לו, בו מפחד נמצא בליגה אחרת של אפקטים(חוץ מ"בדיחה" אחת איומה לקראת הסוף וגם אז זה נעשה באותה איכות ב 2013 במכשפות מהיער) אבל אתה עדיין מקבל את אותם דברים שקיבלת בסרטים הקודמים, רק שהודות לתקציב הרחב, הם נראים הרבה יותר טוב.
לדעתי בו הוא גם סרט אימה יותר אפקטיבי בעיקר בעיקר שארי אסתר לא מסתתר מאחורי דרמה כדי ליצור מטח. הסיפור הוא אינו על אנישים עם טראומה אלא על חבורת בובות שלא יכולות לשנות את התנהגותם בגלל טראומה (כן גם האמא) זה הרבה יותר כנה מסרטיו הקודמים, ולדעתי גם הרבה יותר מפחיד.
כן זה סרט לנטפליקס
בעיקר כי הוא שלושה סרטים של שעה (שאחד מהם הוא תורשתי עוד פעם). אני לא מבין למה לא היה אפשר לפצל את זה לארבעה סרטים של שעה ולהקרין כל סרט בנטפליקס בהפרש של 4-6 חודשים. שמחתי לראות את זה בקולנוע אבל אני לא חושב שכל אחד ירצה לחוות את "ארי אסתר זורק את הכביסה המלוכלכת של המשפחה שלו על הקהל" במשך שלוש שעות. מצד שני.. הסרטים הקודמים היו בדיוק זה אז…. ¯\_(ツ)_/¯
האמת שיש גירסה של שעה וחצי של בו מפחד שכרגע נמצאת באמזון
מלחמות חדי הקרן הוא סיפור על שני אחים עם בעיות הורות. ישנה סצנה שלהם ברחם אימם. שניהם עוברים דרך סיוט "הבוחן" את בעיות האישות שלהם, הדמיוית שלצידם הם ארכיטיפים שנועדו לאתגר את אמונותיהם ועוד.יש עוד נקודות דמיון אבל אעצור כאן. אני מחבב את שתי הסרטים (יותר את בו) אבל שניהם מקבלים ביקורות דומות (טוב זה היה משהו…. אני מניח).
הערה לגבי האורך.
אני חושב שאנשים לא מבינים שהבעיה היא לא האורך של הסרט אלא שהוא נוצר מתחלחילה כדי להיות כמה שיותר ארוך. במקום לעשות סרט אחד על נושא אחד ולחקור אותו במשך שעה וחצי הוא בחר לעשות 4 סרטים של 45 העוברים בין 4-8 פרספקטיבות רדודות בכוונה. לקצר את הסרט זה לפגוע בדרך בה הוא מספר את הסיפור עדיף בנקודה הזאת ליצור סרט אחר לגמרי או אפילו 3 סרטים נפרדים (המערכה השנייה היא כבר הגירסה המשופרת תורשתי). בנוגע "דמויות" לא נראה לי שארי אסתר לא יודע לכתוב דמויות הוא פשוט לא רוצה לכתוב אותם. כמו שאחרים באינטרנט אמרו דטרמניזים זה חלק מהעניין הדמיות אמורות להיות מריונטות בלי שליטה על גורלם (כן כולל את מונה לפחות זאת שאנחנו רואים) ההבדל היחידי בין זה לשאר סרטיו היא שהמריונטות מודעות לזה שאין להם שום סיכוי לשלוט בעצמם בינגוד לשאר סרטיו (כולל הג'ונסונים) שזה ה""""""טוויסט""""""" של הסרט מיעוט העלילה נמצא בפרט הזה ובתפאורה של הסרט (למרות שאני לא מאשים את מי שלא יכול להסתכל. הוא הגזים לגמרי אם אתם יודעים מה).